אחרי יום כיפור.
הרי הוא צם כל היום כמו כולם, וגם היה ער כל הלילה ולא הפסיק לעבוד. היה במקום המקודש ביותר ועבד עבודות מאוד גדולות. התפלל על עם ישראל. שיא הקדושה. נמחלו כל העונות. והתוודה. ו... קיצור.. אל תשכחו שהפרישו אותו מהבית שלו שבוע קודם. בקיצור. מסירות נפש גדולה מאוד. הרבה כוחות הוא משקיע סביב התפקיד הגדול.. הוא היה מלאך באותו היום. הרבה יותר ממלאך ממה שנוכל לדמיין בכלל...
ואז הוא יוצא. ביום יא תשרי עושה יום טוב לאוהביו. אחלה. ואז מה הוא רואה היום יב, יג, יד תשרי? עולם כמנהגו נוהג?? שלא הצליחו להשתנות. אחרי כל מה שהוא השקיע בנו? עולם שיש בו שוב רוצחים בשגגה, עולם ששוב אישה מפלת את פרי בטנה.
זה פשוט משבר. משיא הקדושה שלו, מלאך כפשוטו, לראות שוב עולם גשמי, ויותר מזה, עולם עם צרות. שוב. צרות שהוא התפלל עליהם. שאכפת לו. והכל אותו דבר, יום כיפור לא שינה כלום.
ואז יגיעו לו המחשבות של זה לא הועיל בכלל. אבל זה אמור להועיל כי זה כתוב בתורה אז זה ודאי אמיתי. ואם זה לא עבד, אז כנראה אני אשם. מה זה עוד יכול להיות. ויתחיל המצפון לכאוב.. ומה לא.
ואנחנו?
אנחנו מסתכלים עליו מלמטה, רואים איזה גדלות יש בו. איזה קדושה. איך הוא עצמו (ביחס לעצמו) עבר תהליך בכל התקופה הזאת לטובה.
ולמה שהוא לא יראה את זה? כי יש לו לב. וזה בסדר. כואב לו הלב. אבל לפעמים אתה לא יודע מה התועלת לעצמך, מה התועלת לעולם. כמו שילד לא שם לב כשהוא נהיה גבוה יותר.. גם אתה לא שם לב כשאתה מתקדם. בשביל זה יש את שאר עם ישראל שישים לב לזה... וגם אם יש לך את הקושיות הכי חזקות (הרי התפללתי שאישה לא תפיל את פרי בטנה, וזה קרה.. אז בטוח אני בעייתי..), יש תירוץ לקושיות האלה. ואתה טוב. ואתה התקדמת. ומתקדם. וכל עם ישראל גאה בך על השליחות הגדולה שלך.
אני בטוח שיש פה מלא אנשים עם נפילת מרץ אחרי יום כיפור. כתבתי את זה לעצמי. אבל מקווה שזה יועיל למישהו..