המצב בארץ מפחיד מאוד. ברור שמה שקורה פה זה מדרגה אחרת ממה שהכרנו, ומזעזע ברמות שלא חווינו כבר שנים.
וכולנו קשורים למה שקורה וחווים את הפחד בגוף. בין אם זה בגלל אזעקות, או בגלל בני משפחה מגויסים, או בגלל היכרות עם נרצחים, או דאגה לאנשים שמכירים ועוד לא יודעים מה איתם, או כל קשר אחר ומעגל פגיעה כזה או אחר.
אבל אנחנו לא בסכנה קיומית.
אנחנו חזקים יותר מהערבים. ניצחנו אותם בכל המלחמות שהיו לנו עד עכשיו, גם כשעוד בקושי היה לנו צבא והם באו עלינו בכמה חזיתות בו זמנית.
והיום הצבא שלנו חזק, עם כוחות ויכולות הרבה יותר משלהם. ועם תמיכה בינלאומית ועזרה של ממש מארה"ב שהיא באמת מעצמה חזקה.
אמנם מה שחווינו עד עכשיו הזכיר את הפוגרומים והפרעות שהיו נגדנו כשהיינו בגלות, וזה מזעזע ברמות בלתי נתפסות.
אבל כשזה קרה בגלות, *כולם* היו נגדנו, ואנחנו היינו בלי נשק ובלי שום יכולת להגן על עצמנו.
היום יש לנו צבא, שאמנם הפיקוד שלו עשה טעויות, ולקח הרבה יותר מידי זמן עד לתגובה, ויש עוד מה לתקן ולשנות בדרכי ההתנהלות, אבל יש לנו לוחמים מדהימים ומאומנים וחזקים, שמוכנים למסור את הנפש כדי להציל את העם שלהם. והעולם מבין ותומך בנו. והקב"ה איתנו.
אני לא יודעת מה התרחישים שעוברים לך בראש.
אבל אני באמת רוצה להגיד לך שאת יכולה לנשום עמוק ולהיות בטוחה שאנחנו ננצח.
צריך עוד המון תפילות. אנחנו לא יודעים כמה זמן ייקח לנצח, וכמה מחיר המלחמה הזו עוד תגבה.
אבל הניצחון שלנו בטוח. ובעז"ה ננצח אותם מכה מוחצת.
ובינתיים, התפקיד שלנו הוא לשמור על הבריאות הנפשית שלנו, ועל החוסן שלנו. ההתמודדות שלנו עכשיו תשפיע על איך שהנפש שלנו תעבור את זה. ויש לנו בחירה איך להתנהל.
זו לא בריחה, זה דאגה לנפש שלנו, שצריכה שננהג בה בעדינות, ולא מפחיד אותה בתרחישי אימה ותיאורי זוועה.
הפגיעה בנפש היא גם חלק המטרה של החמאס. הם מנסים לע רק לפגוע בגוף אלא גם לזרוע פחד, להחליש, ולהשאיר אותנו עם פוסט-טראומות.
אבל בזה יש לנו בחירה, ואנחנו יכולים לפעול אחרת, כדי לשמור על עצמנו.
מצרפת משהו שקיבלתי, שבעיני כתוב בצורה מדוייקת וכל כך חשוב (נכתב ע"י פסיכולוגית בכירה):
1. ההתעדכנות האובססיבית ברשתות ובחדשות מספקת לנו תחושה של שליטה- אשליית שליטה. כאילו אם אנחנו כל הזמן מעודכנים אנחנו עושים משהו בנדון. בפועל לא רק שאינו לא עושים או עוזרים לאף אחד אלא להפך. אנחנו מחלישים ומעייפים את עצמנו ולא משאירים לעצמנו כוחות לעצמנו ולאהובים שלנו שזקוקים לנו כעת.
הדבר הנכון הוא להתעדכן במשורה. פעמיים שלוש ביום.
2. תחושת אשם- אם אנחנו לא מחוברים לחדשות 24/7 אנחנו עלולים להרגיש אשמים. דומה ל"אשמת ניצולים" על כך שהם איבדו את יקיריהם/ מתמודדים עם התופת ואנחנו "פריבילגים": ולכן אנחנו מביעים תמיכה ע"י החיבור לחדשות. שוב, בפועל, רק מחלישים את עצמנו.
3. הסרטונים והעדויות שאנחנו נחשפים אליהם כרגע הם גדולים משנפשנו יכולה להכיל. חשוב שנזכור שהנפש שלנו היא יקרת ערך וכמה חשוב לשמור עליה ולא להאביס אותה במידע מצמרר בהנחה שהיא כבר תסתדר. הציעה להתייחס לנפשנו כאל "ישות חיצונית" שאנחנו צריכים להגן ולטפל אותה. כמו שאנחנו מעדיפים להימנע מאכילת ג'אנק פוד קיצוני וכדומה עבור גופנו, זה הג'אנק פוד של הנפש וכדאי לשים לב למה שאנחנו מכניסים אליה ובאיזה מינון.
4. לנסות לייצר שיגרה בתוך חוסר השגרה הזה. לתת לעצמנו משימות יומיות קטנות. לא לכעוס על עצמנו ועל כך שקשה לנו לתפקד כרגע בצורה מיטבית.
5. לקחת הפסקות ולעשות דברים שמסיחים את הדעת. לשחק, לשמוע מוזיקה, לעשות פעילות גופנית כלשהי, לראות סרט. כך בעצם נאוורר את הנפש.
6. להיות ביחד. להיות ולדבר עם אנשים שעושים לנו טוב.
7. לחשוב איך אני יכול/ה לעזור. גם בדבר הכי קטן. מה לי יש לתת לזולת. התחושה שעזרתי למישהו מאוד חשובה ועוזרת.
8. להימנע מיצירת פוסט טראומה- גם חשיפה לתוכן קשה כגון סרטון או תמונה יכולה לגרום לפוסט טראומה. קריטי לדבר על זה. לשתף שוב ושוב במה שראינו ובמה שחווינו. עצם החזרתיות והשיתוף עוזרים לעבד.
9. לזכור שכל מה שאנשים צריכים זה שיהיו איתם ויקשיבו להם. לא צריך להגיד "יהיה בסדר". גם אם לא בסדר, מה שחשוב לזכור שאנחנו נעבור את זה.
חיבוק❤️❤️❤️
ונכון, לא כולנו נזכה להגיע בגופנו לבניינו
