הייתי שומע תמיד על אנשים שנהרגו או מתו,

כמה גדולים הם היו, כמה מושלמים הם היו, וכו'

והייתי לפעמים שואל את עצמי (במיוחד החל מגיל מסוים) :

באמת כל אלה שמתים הם כל כך מושלמים? באמת רק הטובים נופלים?

ואז, כשהייתי בערך בן 24, חבר שלי נפטר בפתאומיות (בן 21).

ושמעתי את ההספדים, ואת הניחומים, ואת כל הדברים שאמרו אחרי לכתו.

ולא רק זה, גם חוויתי פתאום בתוכי חוויה עמוקה של שינוי ביחס אליו.

(גם לפני זה אהבתי אותו, והיה לנו אפילו חברותא בין השאר כי הערכתי אותו,

אבל זה לא אומר שלא ראיתי בו חסרונות)

ואז הבנתי, שכולנו מלאכים. כן כן, כולנו מלאכים.

פתאום בהספדים הבנתי, שמגיע יום שאתה עובר מן העולם הזה,

וכל החסרונות שלך הופכים ללא רלוונטיים,

כי מי שהיית באמת זה אדם שנאבק לעשות טוב בחייו.

וזה גם מה שעשית. ועשית המון. המון. דברים טובים וגדולים, ענקיים אפילו.

ואם לפעמים היו תקלות - אלה פרטים קטנים ולא חשובים, שלא שייכים למי שאתה באמת.

כל עוד אתה בעולם הזה - אתה מתעסק בזה, החברים שלך מתעסקים בזה, כי אתה עוד כאן.

אבל כשמגיע היום, כל מה שנשאר אחריך זה המעשים הטובים שעשית.

כולנו מלאכים, אבל מלאכים שמסתובבים בגוף ועם נפש אנושית. 

כשהגוף הולך, אז נשאר רק אור מלאכי שמאיר את מי שאנחנו באמת.

אל תחשבי שהזוגיות שלה היתה ללא התמודדות.

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ולא משנה כמה הוא גדול.

ואת, תחפשי לך מלאך, אבל תכירי בזה שאת המלאך שבו את זו שצריכה לראות,

ושיש לו גוף ואישיות שמסתירים את זה. 

ושכל החיים שלכם יהיו לכם קשיים, כי העולם הזה הוא עולם מלא בהתמודדויות.

היתה חברה שנפטרה בפתאומיות, 

ובהספדים, ובניחומים - 

הרגשתי כאילו בכלל לא הכרתי אותה, 

למרות שגדלתי איתה מגיל 0.

ולא היה לי כלום לתרום -

הרגשתי כאילו שלמרות כל השנים והזמן שבילינו יחד,

לא היה לי שום דבר מיוחד לומר עליה,

שום חוויה משותפת משמעותית.

אז נכון, 

היא לא היתה החברה הכי טובה שלי.

אבל אני חושבת שאולי יש לי בעייה כלשהי -

להעריך את האנשים כשהם נמצאים.

כאילו פספסתי את כל מה שאתה מתאר

את כל השאיפות האלה לעשות טוב

וראיתי בעיקר את מה שמשתקף בחוץ

כחברה לא הכי קרובה -

מישהי שהיא בסדר, ממוצעת,

לא בולטת במיוחד בשום דבר.

ואז פתאום, אחרי שהיא כבר לא איתנו -

אנשים אחרים פתאום מאירים נקודות שפספסתי.

וזה מה שאני חולמת גם בזוגיות -

אני יודעת שזה משהו שעובדים עליו,

אני לא מצפה שהכל יהיה מושלם,

אני בטוחה שיהיו לו חסרונות -

בדיוק כמו שיש לי -

אבל השאלה היא איך אני יכולה להאיר את הנקודות האלה בקשרים שלי,

איך להתמקד בטוב שבצד השני -

לא כי אין קשיים והתמודדיות -

אלא כדי לראות איפה השאיפות,

לאן העיניים נשואות.

תודה שוב על הנקודת מבט הזו,

זה נתן לי מערכת ייחוס -

זה לא שזה משהו נדיר, 

שרק יחידי סגולה מגיעים אליו -

אלא כולנו יכולים ומסוגלים לשאוף לזוגיות כזאת,

שבה כל אחד מהצדדים יוכל לעזור להדגיש את הנקודות הטובות בשני,

ולהמשיך להתקדם ולצמוח יחד כל החיים.

קודם כל במצב שאנו נמצאים כרגע הרגש מאוד ערני.

ולפעמים הרבה רגשות מתערבבים לנו ביחד.

"הקנאה" בזוגיות טובה ומיוחדת יכולה להימצא גם בזוגות חיים בלי הספדים...

רק ששם לא יוצא לשמוע על כך בפרהסיא.

בנוסף אני לא חושב שאת צריכה להרגיש איזו בעיה...

את לא מקנאה בה...

עובדה שלא היית רוצה להיות במקומה ח"ו.

את מאוד מעריכה שואפת כמהה וכו' לזוגיות מיוחדת.

זו לא לא קנאה ואם נאמר קנאה על זה נאמר קנאת בופקים תרבה חכמה...

קלטת משהו טוב ומיוחד ואת מעוננית גם לדבר כזה אין כאן שום דבר רע...

ובאקר למי שאת יוצאת איתו....את צריכה לזכור שלא הכרת אותו בכלום כי כל החיים זו היכרות ומפגש....

בנוסף זה הרבה תלוי בסוויות ראיה בסיטואציות ומצבים שעוברים בחיים.

ויותר מהכל יש משהו שמיוחד עבורך וטוב רק לך...

אפילו בעבודת ה' מה שטוב לאחד אפילו שיהיה דבר בעל ערך מבחינה רוחנית בשביל אחר המדרגה והדרך הזו יכולה להיות רעה ומורידה רוחנית וכך בדיוק בזוגיות צקיך התאמה מתוך ההתאמה בונים בית של השראת שכינה...משם לא צריך שום דבר זו שלימות...שלימות אלוקית.

בהצלחה גדולה ובשורות טובות

למדתי לאחרונה שקנאה זה לא תמיד דבר שלילי

והשאלה היא מה עושים איתה.

זה אכן דיוק חשוב, כמובן שלא הייתי רוצה להתאלמן בגיל צעיר, לא מאחלת לאף אחד.

אבל כל כך מצפה ומייחלת לזוגיות כזאת כבר...

נראה לי שכולנו בסוף מרגישים את החוסר הזה,

והעובדה שיש מלחמה, ושלאחרים יש עכשיו כאבים אחרים, לא משנה את זה.

(וגם המלחמה עצמה היא טריגר לתחושת החוסר והבדידות...)

לפחות שלי...

ועכשיו שהמצב נכנס למעין שגרה,

אני מבינה שהתגובה הראשונית שלי היתה די נורמלית, ומשותפת להרבה אנשים - 

עוצמת המכה שחטפנו כעם מכאיבה לכולנו -

אבל יש אנשים שנפגעו יותר (כמו תושבי הקיבוצים) -

ולכן במבט ראשון כל הרגשות שלי התגמדו מול העוצמה של הכאב והחוסר של אותם אנשים,

ולקח לי כמה ימים לצאת מההלם ולנסות להגיע למה שדיברת עליו @הפי 

להגיד כן -

חסר לי,

כואב לי,

אני בודדה -

וזה שאנשים אחרים חטפו מכה הרבה יותר כואבת ממני -

לא אומר שהכאב שלי לא קיים,

וגם לא אומר שהחמלה שלי מוגבלת -

אני יכולה לכאוב גם את הכאב הפרטי שלי וגם את הכאב הכללי.

ואני ממש מסכימה, @אני77

המלחמה הזאת, עם הזוועות האלה, 

אני מרגישה שזה עורר בי ובאנשים סביבי ובמי שאני נתקלת בו

איזשהו רגש הישרדות שהיה בתרדמת,

שהוביל לתגובות מאוד קיצונויות,

ועכשיו כשאנחנו בשגרה לא נורמלית

שגרה של המתנה

כולם מסתובבים באיזשהו מצב שבו מנסים להבין

איך ייראו החיים אחרי שמחת תורה תשפד.

מה שאת מרגישה רק מראה עד כמה הלבד דופק לנו את הנפש באופן חזק מאוד. נרצה או לא.

לאמא צעירה עם זאטוטים שבעלה במילואים והיא באזור מסוכן קשה מאוד, אבל זה בתוך מסגרת כללית של חיים נורמלים וטובים שעכשיו הם יהיו לא נורמלים לתקופה מסויימת (ובעז"ה שאצל כולן זה יהיה רק לתקופה מסויימת!).

לנו אין חיים נורמלים בכלל. אמנם יש לנו זמן ואין לנו אחריות על ילדים ואין לנו בן זוג לדאוג לו, אבל את הבסיס של החיים אין לנו.

אבל עכשיו צריך לשים את זה בצד, להתמקד בכאב של הסובלים ולתמוך כמה שאפשר, ולהתפלל לקראת הכניסה הקרקעית שתגיע במוקדם או במאוחר שכמה שפחות חיילים יפגעו.

איך עושים את זה? לדעתי כמו חיילים שיוצאים לקרב, מסירות נפש. מחליטים שאנחנו בצד עכשיו ועמ"י במרכז. לזכור שבעומק נפשנו ונשמתנו הכח הזה נמצא. להקדיש לזה זמן, ולא לשמוע יותר מדי חדשות כדי לא להיות באווירה תמידית של עצב כי ככה לא נוכל לעשות את תפקידנו.

ובעז"ה בזכות מסירות הנפש של העם למען אחיו ולמען ארצו, נזכה שה' יוריד אח"כ אור גדול של ישועות כלליות, שיתגשמו אצל כל אחד לפי מה שהוא צריך.

אם אני אשים את עצמי בצד,

ואתמקד בכאב של הסובלים -

אני לא בטוחה שאוכל לשרוד מבחינה מנטלית.

אני מתפללת, מתנדבת איפה שאפשר -

אבל דווקא דרך ההתנדבות הזאת אני מקבלת כל מיני עקיצות כאלה

שמדגישות את הרווקות שלי -

נניח כשעזרתי לאמא צעירה עם זאטוטים שבעלה במילואים,

ההערות של הילדים היו מאוד דוקרות.

ברור שאין להם כוונה לפגוע,

הם חמודים ומתוקים

אבל לי אין עורף

וזה כל כך קשה

במיוחד בזמן הזה,

כשמצפים ממני, הרווקה שאין לה את העול הזה

להתגייס ולעזור

ולא מבינים שגם לי יש מאגרים שמתרוקנים

שגם הכוחות של מוגבלים

שגם אני עברתי טלטלה מאוד גדולה-

ואין לי את מי לשתף בזה, 

אין לי עם מי לחלוק את החרדה הקיומית הזאת,

אין לי עם מי לנסות לאסוף את הנקודות הטובות -

גם אם זה טלפון פעם בשבוע....

ואולי זה חלק מהבעייה -

אני לא יודעת "מה התפקיד שלי"

במלחמה הזאת...

בתוך העניין הלאומי יש גם את הצד הפרטי. אנחנו כואבים עם הנפגעים לדוג', ועוזרים, אבל בסופו של יום הכאב הוא בעיקר שלהם. ובפרט בהמשך שכל המעטפת תקטן.

הצד הפרטי זה מה שה' החליט לתת לכל אחד מתוך העניין הלאומי הכללי.

אז ככה גם פה, אולי תגידי לעצמך- אני עוזרת כמה שאני יכולה, אבל כמו שלאמא שבעלה במילואים יש את הקושי הפרטי הלגיטימי שלה, ככה לי יש את הקושי הפרטי הלגיטימי שלי, וכמו שאני עוזרת לאמא הזאת ככה אני צריכה לעזור גם לעצמי.

נכון שיש נטיה לדרוש מרווקים יותר, ולפעמים אין ברירה ואנחנו לא יכולים או לא רוצים לסרב מכל מיני סיבות, אבל צריך לזכור שהקושי שלנו לגיטימי ולהכיל אותו עם עצמנו, וגם לדעת לשים גבולות כשאנחנו מרגישים שזה באמת מוגזם, אחרת זה יכול להתפוצץ בתוכנו, וזה לא רצון ה'. גם אנחנו חלק מהעם שנפגע, ואין טעם להעמיס על עצמנו יותר מדי ולהגיע למקומות לא טובים, כי הרי זו בעצם גם פגיעה בעם. וגם בסוף החיים יחזרו למסלולם, ואנחנו צריכים להיות שם במצב מאוזן כדי שנצליח להתקדם הלאה ולבנות עוד בניין בעם ולהרבות טוב כנגד הטוב שאבד.

שלא נקלעת למלחמה הזו עם דאגה מטורפת וגעגוע לאיש שלך. את חופשיה לפחד ולדאוג לקרובים שלך ללא העול הסיוטי של לדאוג לאהוב שלך. להודות על זה ולא פחות. חברה שלי כתבה לי שהיא כל כך רוצה עכשיו בעל ותינוק, אני חשבתי שהיא נפלה על הראש שעכשיו היא רוצה תינוק לדאוג לו דאגה מטורפת ובעל. בקיצור את בת מזל שלא נקלעת לסבל המלחמה עם אהוב ומי יודע מה ילד יום.

תודי לה' שהוא האהוב שלך, אהוב שלא צריך לדאוג לו ושום דבר לא יכול לפגוע בו, שרק בו צריך לדחוק "מהר אהוב כי בא מועד".

אני מעדיפה להיות בדאגה מטורפת וגעגוע לאדם ספציפי

כי זה אומר שיש שם מישהו שאוהב אותי ודואג לי,

שאכפת לו ממני, שדורש בשלומי.

הלוואי שהיה לי תינוק

זה כמו מניות לטווח ארוך, גם אם יש רגעים קשים.

מה זה עוזר לי שאני עם עצמי?

ואולי זה אגואיסטי גם להגיד -

אני לא רוצה למות רווקה,

לפני שחוויתי זוגיות, אינטמיות, הורות.

ואם חס וחלילה אני אפגע ואמות -

אז לגמרי פספסתי את החלק הזה בחיים,

והמחשבה הזאת מפחידה אותי מאוד.

ב"ה שיש לי את הקב"ה שאני יכולה להשתפך בפניו

אבל נראה שאנחנו בתקופה של הרגע קטון עזבתיך

ושכל זה גורם חילול השם עצום בעולם -

אבל 

אבל

אבל

להבדיל

אני לא מצפה לטלפון ממנו שישאל אותי מה שלומי,

יהיה אוזן קשבת לפריקות שלי...

תודה על התגובה - לקראת נישואין וזוגיות

יש מצווה על הלוחמים להסיר מעליהם את המחשבה על הבית, זה טבעי שבזמנים קשים דואגים למשפחה הקרובה, וזה שיש לחיילים מצווה כזו לא אומר שלך יש.

זה נותן כוח לדעת שכשיוצאים לחזית יוצאים לשמור על נשותינו ומשפחתנו, גם אם עוד לא הוקם הבית בפועל, וגם שלא כולנו מושלמים. אבל בעת הזו ניתן למצוא מאות אלפי בחורים שאוזרים חיל למלחמה, לא תתקשי יותר למצוא גיבורים.

אני לא בטוחה שגיבור זה ההגדרה של מי שאני מחפשת

אני גם חושבת שגיבורים זה לא משהו של רגע, זה חיים שלמים

זה כמו שלימדו אותנו, שרועי קליין חי חיים של גבורה כדי להגיע לרגע של הקפיצה על הרימון,

שהוא הכין את עצמו והתעלה למדריגה כזאת.

אז אני לא מחפשת מישהו שדווקא יקפוץ בפועל על רימון,

אבל אני מקווה שאולי אחד האחים שלי 

יפגוש מישהו נחמד ורווק במילואים....

קודם כל, אני רוצה לתת לך חיבוק גדול, להגיד לך שאת לא לבד.

אנחנו כולנו עוברים תקופה קשה ומטלטלת מכל כך הרבה בחינות. ובמיוחד שזה גם הגיע אחרי תקופה שאולי היתה לך לחוצה מבחינה נפשית של החגים.

הבדידות זה מאפיין של הרווקות. אפשר להיות בסביבה עם הרבה אנשים, ועדיין לחוש בדידות. בדידות פנימית, עמוקה.

יכול להיות גם שבשלב הזה של חייך את נמצאת ממש לבד - תלוי באמת באיזה שלב את בחייך - לימודים\עבודה, ומהי שגרת החירום שלה.

תזכרי: זה שקשה לאחרים לא אומר שלא קשה לך! אם יש לי כאב בטן, כואב לי, גם אם יש מישהו שסובל מייסורים גופניים הרבה יותר קשים. אנחנו לא בתחרות של מי סובל יותר, ואם לך קשה - את צריכה להתמודד עם הקושי שלך, בלי להתייחס לצרות של אחרים - חייך קודמים לחיי אחרים. ההשוואה היא חסרת טעם - אפשר להשוות בלי בעייה בדברים כמותיים, אבל בדברים איכותיים זה בלתי אפשרי - אם שתינו נאכל שוקולד, למי מאיתנו יהיה טעים יותר? ואם אוכל איכשהו להגיד שלך טעים יותר ממני, האם זה ממעיט משהו מהטעם הטעים שאני חוויתי כשאכלתי את השוקולד?

גם בתקופה הזאת, לחשוב על הקשיים שלך ועל הצרות שלך - זה אולי גם דרך להתמודד עם דברים שאנחנו לא מצליחים לתפוס, לא בשכל ולא ברגש.

יש לי 2 עצות לתת בנושא הזה עכשיו:

1. ללכת להתנדב איפשהו - בהיקף כלשהו שמתאים לחיים שלך. זה יכול להיות ברמה של להרים טלפון ולדבר עם קשישה שנמצאת לבד, לארוז חבילות, לעשות בייביסיטר על ילדים של מישהי שבעלה במילואים, לבשל אוכל לתושבים שפונו מהחזית.

התנדבות זה עשייה. זה עוזר לשכוח קצת מהסערה שקורית בחוץ, מהאסון הנורא שעדיין אנחנו לא מעכלים אותו. זה להוסיף עוד טוב בעולם שהרוע השתלט עליו. זה יוצר אצל המתנדב תחושה של ערך, של מסוגלות - ואולי הרגשות החיוביים האלה יעזרו קצת לתעל את הכוחות למקומות טובים יותר.

2. לפנות לעזרה מקצועית - יש היום הרבה קווי סיוע נפשיים. אם את מרגישה שזה קשה לך, גדול עלייך, דוחף אותך לקצה, שאת מוצאת את עצמך במקום שאת לא רואה איך את מצליחה לקום ממנו - לפנות לאיש מקצוע - או אפילו לסתם מישהו שיכול להיות אוזן קשבת בעבורך, מרחב שבו תוכלי לפרוק את הדברים שיושבים לך על הלב.

ככל שהרווקות מתמשכת, כך הולך וגדל הפער בינך לבין קבוצת השוות שלך - 

כי הן כבר התארסו, התחתנו, ילדו - ואת עוד בשלב של לפני האירוסין.

זה טבעי ונכון לקנא במי שיש לו את מה שאין לך - והכוונה היא לקנאה למצב, לא לגבי אדם ספציפי ח"ו.

להגיד שאת מקנאה באנשים שהיה להם זוגיות טובה ובריאה - מי מאיתנו לא מקנא במצב הזה? מי מאיתנו לא חולם ג"כ להיות בזוגיות כזאת?

אני חושבת אבל שצריך לדייק כאן בכמה עניינים:

א. זוגיות טובה ובריאה - זה משהו שמפתחים עם הזמן. צריך לעבוד קשה כדי לבנות זוגיות כזאת, זה לא נופל מהשמיים. כבר עכשיו את יכולה להשקיע זמן בלרכוש כלים ליצירת זוגיות כזאת. וצריך גם לזכור, שלא כל מה שנוצץ כלפי חוץ הוא גם ככה מבפנים...

ב. הספד, כמו כל הספד, נועד להדגיש את הצדדים הטובים של בני האדם. אני חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד מהם, זה מציב לנו רף מול העיניים במה אנחנו יכולים להשתפר ולהיות טובים יותר. עם זאת, אני בטוחה שכל אחד מהם, אם היתה לך היכרות קרובה, יכולת למצוא בהם גם חסרונות. מעבר לכך, כתבתי פעם על למה אני לא רוצה להתחתן עם מלאך, ראי קישורים מכאן:

לא בטוחה למה בדיוק אתה מתכוון - לקראת נישואין וזוגיות

ג. השאלה היא מה עושים עם הקנאה הזאת. אם כל כך הרבה אלמנות הצליחו ליצור קשרים כאלה מדהימים עם אנשים כאלה טובים - אולי זה אומר שהם לא יחידי סגולה? שיש הרבה מאוד אנשים טובים שתוכלי לבנות איתם בית נאמן בישראל?

אני שוב שולחת חיבוק גדול. הרגשות שלך נשמעים לי טובים ובריאים, רק שאולי כדאי לתת להם מסגור נכון עם עזרה מאיש מקצוע.

אם תרצי לדבר איתי באופן אנונימי, מוזמנת לפנות אליי מהמשתמש שלך או לפתוח משתמש חדש ולכתוב לי הודעה אישית.

הלכתי להתנדב, וגם דיברתי עם מישהי באחד מהקווים האלה.

כתבתי כבר בתגובות קודמות כל מיני דברים שמתכתבים גם עם מה שכתבת כאן.

תראי נגיד כאן: תודה על התגובה - לקראת נישואין וזוגיות

אני מרגישה שאנחנו כמגזר של רווקים נדחקנו קצת לצד

בגלל השגרה הלא נורמלית שנאחנו נמצאים בה.

אני רואה מסביבי קבוצות תמיכה לנשות מילואים, להורי מילואים, לילדי מילואים -

ואני חושבת שכמו שאני הייתי צריכה תמיכה, 

שבטח יש כאן עוד כמה שישמחו להשתתף בקבוצה כזאת.

וברגע שלא נכנסים -פלוסים- בחיים,

אז ברגע שאנחנו רואים את -הפלוסים- של האחרים, זה מעורר קנאה לא בריאה והרגשה לא טובה

ומתחילות להיות מחשבות שגם מעוותות המציאות ואת התפיסה שלנו.

 בגדול את צריכה להכניס -יותר- פלוסים בחיים

ולהכניס -פחות- מינוסים בחיים.

מה זה הפלוסים -שלך- בחיים ? רק את יודעת. 

לשמוע מוסיקה, לעשות ספורט, לנגן, לצייר, לקשקש עם חברות, לשבת בשמש, להכין עוגה, יש מיליון דרכים להכניס פלוסים.

אבל תהיי בטוחה, שכדי שלא תרגישי קנאה באלמנה שמדברת על בעלה, את לא חייבת בעל משלך -מיד-

את רק צריכה להכניס -יותר- פלוסים.

כמובן שגם עוזר, להכניס -פחות- מינוסים.

מה זה מינוסים ? זה כל מה שגורם לך לא להרגיש טוב ולא יזיק לך אם תוותרי עליו.

לדוגמא : אכילה ריגשית או האזנה וצפייה בהספדים.

אם תתעדי לך בדף,

את הפלוסים והמינוסים וגם את ההרגשה הכללית שלך, -מדי יום-,

תוכלי לראות את הקשר הישיר

ואז תראי איך גם בלי להתחתן -מיד-,

את יכולה להיות מאוד מאוד שמחה ולא לקנא באנשים אחרים.

את פשוט צריכה להסתכל על דברים שאת לוקחת כמובן מאליו .

כמובן הכל כאן כללי יותר.

אבל דבר אחד בטוח - המצב שלך -מעולה-. את פשוט לא -מודעת- אליו.

מלא אנשים היו מוכנים להתחלף איתך -מיד-. 
תשאלי את עצמך ״למה ?״  = תכניסי יותר ויותר -פלוסים- לחיים  = להעריך את מה שיש = פלוס.

הלכתי לפתוח מחשבון.
 כן, לי מכניס פלוסים, 
כשאני מכניס במחשבון 342 ועוד 1235 ואז אני מנסה לפתור בראש כמה זה...

לוחץ ״=״ והאם התשובה נכונה, רק הדבר הפצפון הזה מייצר לי -פלוס- קטן וחביב. פצפון.

ברגע שיש המון קטנים כאלה, אני מרגיש טוב יותר

ואז אין לי בעיה לראות בני זוג עם 18 ילדים, הבעל בהיי-טק, טס מסביב לעולם, אשתו מדענית חלל. שיהיה להם לבריאות.

 מה זה קשור אליי ? 

אני יודע שיש לי עוגת גבינה אוכמניות קטלנית שהכנתי. אף אחד לא יקלקל לי את זה.

תודה.

החיים שלי די סבבה סתם ככה

אני לא חייבת בעל משלי -

אני רוצה, שואפת, כמהה לזוגיות.

אני לא יודעת איך לנסח את זה במילים

ולמה זה דווקא מתעצם עכשיו כשיש מלחמה

אבל זה חלק די מרכזי ומהותי בחיים.

אני שמחה בדרך כלל

אבל איזה משמעות יש לשמחה

כשאין לך עם מי לחלוק אותה?

כשאתה לא מעביר את השפע שלך לדור הבא?

זה לא שאני רוצה להתחתן עם מלאך,

זה שאני לא רוצה להיות בודדה,

וההודעה שלי נכתבה מתוך מקום שבו הרגשתי

שזה מאוד אגואיסטי להסתכל בזמן הזה

על הכאב והבדידות שלי

כשיש אנשים שיש להם מטען הרבה יותר כבד ממני....

שזה מה שעולה לך בראש,

דווקא בתקופה כזו חסרה הזוגיות מישהו שיתמוך וישאל שלומך,

אבל תאמיני שיגיע הבעל שלך שעוד אחרות יקנאו בך ;)

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.

במחשב המקלדת קשיחה ולא וירטואלית כמו בסמארטפון- אז הגישה לאמוג'י בדרך שונה:

זה השם של אחד ממנוע החיפוש שמבוסס על AI, דהיינו אינטליגנציה מלאכותית (artificial intelligence)

מה זה AI את יודעת?

זה שם כללי למחשבים ותוכנות שיכולים “לחשוב” קצת כמו בני-אדם:

להבין שפה, לזהות תמונות, ללמוד מניסיון, לענות על שאלות, ואפילו ליצור טקסט, מוזיקה או ציורים.

דוגמאות ל-AI שכבר פוגשים ביום-יום:

•ניווט כמו Waze

•המלצות ביוטיוב או ספוטיפיי

•זיהוי פנים בטלפון

•צ’אטבוטים לשירות לקוחות

אז מה זה ChatGPT?

ChatGPT הוא סוג של AI שמתמחה בשיחה.

אפשר לשאול אותו שאלות, לבקש הסברים, עזרה בלימודים, ניסוח טקסטים, רעיונות, סיכומים ועוד.

הוא פותח על-ידי חברת OpenAI

והוא עובד על בסיס קריאה ולמידה של המון טקסטים, כדי להבין איך בני-אדם כותבים ומדברים

שיש לי כזה. פשוט לא ידעתי שמכנים אותו כך. נעזרת בו לפעמים.  מאוד חביב.

זכה למצוות!

(הריבועים) +מקש ץ

נפתח חלון

ולכולם על ההשקעה. יישר כויח!