הייתי שומע תמיד על אנשים שנהרגו או מתו,

כמה גדולים הם היו, כמה מושלמים הם היו, וכו'

והייתי לפעמים שואל את עצמי (במיוחד החל מגיל מסוים) :

באמת כל אלה שמתים הם כל כך מושלמים? באמת רק הטובים נופלים?

ואז, כשהייתי בערך בן 24, חבר שלי נפטר בפתאומיות (בן 21).

ושמעתי את ההספדים, ואת הניחומים, ואת כל הדברים שאמרו אחרי לכתו.

ולא רק זה, גם חוויתי פתאום בתוכי חוויה עמוקה של שינוי ביחס אליו.

(גם לפני זה אהבתי אותו, והיה לנו אפילו חברותא בין השאר כי הערכתי אותו,

אבל זה לא אומר שלא ראיתי בו חסרונות)

ואז הבנתי, שכולנו מלאכים. כן כן, כולנו מלאכים.

פתאום בהספדים הבנתי, שמגיע יום שאתה עובר מן העולם הזה,

וכל החסרונות שלך הופכים ללא רלוונטיים,

כי מי שהיית באמת זה אדם שנאבק לעשות טוב בחייו.

וזה גם מה שעשית. ועשית המון. המון. דברים טובים וגדולים, ענקיים אפילו.

ואם לפעמים היו תקלות - אלה פרטים קטנים ולא חשובים, שלא שייכים למי שאתה באמת.

כל עוד אתה בעולם הזה - אתה מתעסק בזה, החברים שלך מתעסקים בזה, כי אתה עוד כאן.

אבל כשמגיע היום, כל מה שנשאר אחריך זה המעשים הטובים שעשית.

כולנו מלאכים, אבל מלאכים שמסתובבים בגוף ועם נפש אנושית. 

כשהגוף הולך, אז נשאר רק אור מלאכי שמאיר את מי שאנחנו באמת.

אל תחשבי שהזוגיות שלה היתה ללא התמודדות.

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ולא משנה כמה הוא גדול.

ואת, תחפשי לך מלאך, אבל תכירי בזה שאת המלאך שבו את זו שצריכה לראות,

ושיש לו גוף ואישיות שמסתירים את זה. 

ושכל החיים שלכם יהיו לכם קשיים, כי העולם הזה הוא עולם מלא בהתמודדויות.

היתה חברה שנפטרה בפתאומיות, 

ובהספדים, ובניחומים - 

הרגשתי כאילו בכלל לא הכרתי אותה, 

למרות שגדלתי איתה מגיל 0.

ולא היה לי כלום לתרום -

הרגשתי כאילו שלמרות כל השנים והזמן שבילינו יחד,

לא היה לי שום דבר מיוחד לומר עליה,

שום חוויה משותפת משמעותית.

אז נכון, 

היא לא היתה החברה הכי טובה שלי.

אבל אני חושבת שאולי יש לי בעייה כלשהי -

להעריך את האנשים כשהם נמצאים.

כאילו פספסתי את כל מה שאתה מתאר

את כל השאיפות האלה לעשות טוב

וראיתי בעיקר את מה שמשתקף בחוץ

כחברה לא הכי קרובה -

מישהי שהיא בסדר, ממוצעת,

לא בולטת במיוחד בשום דבר.

ואז פתאום, אחרי שהיא כבר לא איתנו -

אנשים אחרים פתאום מאירים נקודות שפספסתי.

וזה מה שאני חולמת גם בזוגיות -

אני יודעת שזה משהו שעובדים עליו,

אני לא מצפה שהכל יהיה מושלם,

אני בטוחה שיהיו לו חסרונות -

בדיוק כמו שיש לי -

אבל השאלה היא איך אני יכולה להאיר את הנקודות האלה בקשרים שלי,

איך להתמקד בטוב שבצד השני -

לא כי אין קשיים והתמודדיות -

אלא כדי לראות איפה השאיפות,

לאן העיניים נשואות.

תודה שוב על הנקודת מבט הזו,

זה נתן לי מערכת ייחוס -

זה לא שזה משהו נדיר, 

שרק יחידי סגולה מגיעים אליו -

אלא כולנו יכולים ומסוגלים לשאוף לזוגיות כזאת,

שבה כל אחד מהצדדים יוכל לעזור להדגיש את הנקודות הטובות בשני,

ולהמשיך להתקדם ולצמוח יחד כל החיים.

קודם כל במצב שאנו נמצאים כרגע הרגש מאוד ערני.

ולפעמים הרבה רגשות מתערבבים לנו ביחד.

"הקנאה" בזוגיות טובה ומיוחדת יכולה להימצא גם בזוגות חיים בלי הספדים...

רק ששם לא יוצא לשמוע על כך בפרהסיא.

בנוסף אני לא חושב שאת צריכה להרגיש איזו בעיה...

את לא מקנאה בה...

עובדה שלא היית רוצה להיות במקומה ח"ו.

את מאוד מעריכה שואפת כמהה וכו' לזוגיות מיוחדת.

זו לא לא קנאה ואם נאמר קנאה על זה נאמר קנאת בופקים תרבה חכמה...

קלטת משהו טוב ומיוחד ואת מעוננית גם לדבר כזה אין כאן שום דבר רע...

ובאקר למי שאת יוצאת איתו....את צריכה לזכור שלא הכרת אותו בכלום כי כל החיים זו היכרות ומפגש....

בנוסף זה הרבה תלוי בסוויות ראיה בסיטואציות ומצבים שעוברים בחיים.

ויותר מהכל יש משהו שמיוחד עבורך וטוב רק לך...

אפילו בעבודת ה' מה שטוב לאחד אפילו שיהיה דבר בעל ערך מבחינה רוחנית בשביל אחר המדרגה והדרך הזו יכולה להיות רעה ומורידה רוחנית וכך בדיוק בזוגיות צקיך התאמה מתוך ההתאמה בונים בית של השראת שכינה...משם לא צריך שום דבר זו שלימות...שלימות אלוקית.

בהצלחה גדולה ובשורות טובות

למדתי לאחרונה שקנאה זה לא תמיד דבר שלילי

והשאלה היא מה עושים איתה.

זה אכן דיוק חשוב, כמובן שלא הייתי רוצה להתאלמן בגיל צעיר, לא מאחלת לאף אחד.

אבל כל כך מצפה ומייחלת לזוגיות כזאת כבר...

נראה לי שכולנו בסוף מרגישים את החוסר הזה,

והעובדה שיש מלחמה, ושלאחרים יש עכשיו כאבים אחרים, לא משנה את זה.

(וגם המלחמה עצמה היא טריגר לתחושת החוסר והבדידות...)

לפחות שלי...

ועכשיו שהמצב נכנס למעין שגרה,

אני מבינה שהתגובה הראשונית שלי היתה די נורמלית, ומשותפת להרבה אנשים - 

עוצמת המכה שחטפנו כעם מכאיבה לכולנו -

אבל יש אנשים שנפגעו יותר (כמו תושבי הקיבוצים) -

ולכן במבט ראשון כל הרגשות שלי התגמדו מול העוצמה של הכאב והחוסר של אותם אנשים,

ולקח לי כמה ימים לצאת מההלם ולנסות להגיע למה שדיברת עליו @הפי 

להגיד כן -

חסר לי,

כואב לי,

אני בודדה -

וזה שאנשים אחרים חטפו מכה הרבה יותר כואבת ממני -

לא אומר שהכאב שלי לא קיים,

וגם לא אומר שהחמלה שלי מוגבלת -

אני יכולה לכאוב גם את הכאב הפרטי שלי וגם את הכאב הכללי.

ואני ממש מסכימה, @אני77

המלחמה הזאת, עם הזוועות האלה, 

אני מרגישה שזה עורר בי ובאנשים סביבי ובמי שאני נתקלת בו

איזשהו רגש הישרדות שהיה בתרדמת,

שהוביל לתגובות מאוד קיצונויות,

ועכשיו כשאנחנו בשגרה לא נורמלית

שגרה של המתנה

כולם מסתובבים באיזשהו מצב שבו מנסים להבין

איך ייראו החיים אחרי שמחת תורה תשפד.

מה שאת מרגישה רק מראה עד כמה הלבד דופק לנו את הנפש באופן חזק מאוד. נרצה או לא.

לאמא צעירה עם זאטוטים שבעלה במילואים והיא באזור מסוכן קשה מאוד, אבל זה בתוך מסגרת כללית של חיים נורמלים וטובים שעכשיו הם יהיו לא נורמלים לתקופה מסויימת (ובעז"ה שאצל כולן זה יהיה רק לתקופה מסויימת!).

לנו אין חיים נורמלים בכלל. אמנם יש לנו זמן ואין לנו אחריות על ילדים ואין לנו בן זוג לדאוג לו, אבל את הבסיס של החיים אין לנו.

אבל עכשיו צריך לשים את זה בצד, להתמקד בכאב של הסובלים ולתמוך כמה שאפשר, ולהתפלל לקראת הכניסה הקרקעית שתגיע במוקדם או במאוחר שכמה שפחות חיילים יפגעו.

איך עושים את זה? לדעתי כמו חיילים שיוצאים לקרב, מסירות נפש. מחליטים שאנחנו בצד עכשיו ועמ"י במרכז. לזכור שבעומק נפשנו ונשמתנו הכח הזה נמצא. להקדיש לזה זמן, ולא לשמוע יותר מדי חדשות כדי לא להיות באווירה תמידית של עצב כי ככה לא נוכל לעשות את תפקידנו.

ובעז"ה בזכות מסירות הנפש של העם למען אחיו ולמען ארצו, נזכה שה' יוריד אח"כ אור גדול של ישועות כלליות, שיתגשמו אצל כל אחד לפי מה שהוא צריך.

אם אני אשים את עצמי בצד,

ואתמקד בכאב של הסובלים -

אני לא בטוחה שאוכל לשרוד מבחינה מנטלית.

אני מתפללת, מתנדבת איפה שאפשר -

אבל דווקא דרך ההתנדבות הזאת אני מקבלת כל מיני עקיצות כאלה

שמדגישות את הרווקות שלי -

נניח כשעזרתי לאמא צעירה עם זאטוטים שבעלה במילואים,

ההערות של הילדים היו מאוד דוקרות.

ברור שאין להם כוונה לפגוע,

הם חמודים ומתוקים

אבל לי אין עורף

וזה כל כך קשה

במיוחד בזמן הזה,

כשמצפים ממני, הרווקה שאין לה את העול הזה

להתגייס ולעזור

ולא מבינים שגם לי יש מאגרים שמתרוקנים

שגם הכוחות של מוגבלים

שגם אני עברתי טלטלה מאוד גדולה-

ואין לי את מי לשתף בזה, 

אין לי עם מי לחלוק את החרדה הקיומית הזאת,

אין לי עם מי לנסות לאסוף את הנקודות הטובות -

גם אם זה טלפון פעם בשבוע....

ואולי זה חלק מהבעייה -

אני לא יודעת "מה התפקיד שלי"

במלחמה הזאת...

בתוך העניין הלאומי יש גם את הצד הפרטי. אנחנו כואבים עם הנפגעים לדוג', ועוזרים, אבל בסופו של יום הכאב הוא בעיקר שלהם. ובפרט בהמשך שכל המעטפת תקטן.

הצד הפרטי זה מה שה' החליט לתת לכל אחד מתוך העניין הלאומי הכללי.

אז ככה גם פה, אולי תגידי לעצמך- אני עוזרת כמה שאני יכולה, אבל כמו שלאמא שבעלה במילואים יש את הקושי הפרטי הלגיטימי שלה, ככה לי יש את הקושי הפרטי הלגיטימי שלי, וכמו שאני עוזרת לאמא הזאת ככה אני צריכה לעזור גם לעצמי.

נכון שיש נטיה לדרוש מרווקים יותר, ולפעמים אין ברירה ואנחנו לא יכולים או לא רוצים לסרב מכל מיני סיבות, אבל צריך לזכור שהקושי שלנו לגיטימי ולהכיל אותו עם עצמנו, וגם לדעת לשים גבולות כשאנחנו מרגישים שזה באמת מוגזם, אחרת זה יכול להתפוצץ בתוכנו, וזה לא רצון ה'. גם אנחנו חלק מהעם שנפגע, ואין טעם להעמיס על עצמנו יותר מדי ולהגיע למקומות לא טובים, כי הרי זו בעצם גם פגיעה בעם. וגם בסוף החיים יחזרו למסלולם, ואנחנו צריכים להיות שם במצב מאוזן כדי שנצליח להתקדם הלאה ולבנות עוד בניין בעם ולהרבות טוב כנגד הטוב שאבד.

שלא נקלעת למלחמה הזו עם דאגה מטורפת וגעגוע לאיש שלך. את חופשיה לפחד ולדאוג לקרובים שלך ללא העול הסיוטי של לדאוג לאהוב שלך. להודות על זה ולא פחות. חברה שלי כתבה לי שהיא כל כך רוצה עכשיו בעל ותינוק, אני חשבתי שהיא נפלה על הראש שעכשיו היא רוצה תינוק לדאוג לו דאגה מטורפת ובעל. בקיצור את בת מזל שלא נקלעת לסבל המלחמה עם אהוב ומי יודע מה ילד יום.

תודי לה' שהוא האהוב שלך, אהוב שלא צריך לדאוג לו ושום דבר לא יכול לפגוע בו, שרק בו צריך לדחוק "מהר אהוב כי בא מועד".

אני מעדיפה להיות בדאגה מטורפת וגעגוע לאדם ספציפי

כי זה אומר שיש שם מישהו שאוהב אותי ודואג לי,

שאכפת לו ממני, שדורש בשלומי.

הלוואי שהיה לי תינוק

זה כמו מניות לטווח ארוך, גם אם יש רגעים קשים.

מה זה עוזר לי שאני עם עצמי?

ואולי זה אגואיסטי גם להגיד -

אני לא רוצה למות רווקה,

לפני שחוויתי זוגיות, אינטמיות, הורות.

ואם חס וחלילה אני אפגע ואמות -

אז לגמרי פספסתי את החלק הזה בחיים,

והמחשבה הזאת מפחידה אותי מאוד.

ב"ה שיש לי את הקב"ה שאני יכולה להשתפך בפניו

אבל נראה שאנחנו בתקופה של הרגע קטון עזבתיך

ושכל זה גורם חילול השם עצום בעולם -

אבל 

אבל

אבל

להבדיל

אני לא מצפה לטלפון ממנו שישאל אותי מה שלומי,

יהיה אוזן קשבת לפריקות שלי...

תודה על התגובה - לקראת נישואין וזוגיות

יש מצווה על הלוחמים להסיר מעליהם את המחשבה על הבית, זה טבעי שבזמנים קשים דואגים למשפחה הקרובה, וזה שיש לחיילים מצווה כזו לא אומר שלך יש.

זה נותן כוח לדעת שכשיוצאים לחזית יוצאים לשמור על נשותינו ומשפחתנו, גם אם עוד לא הוקם הבית בפועל, וגם שלא כולנו מושלמים. אבל בעת הזו ניתן למצוא מאות אלפי בחורים שאוזרים חיל למלחמה, לא תתקשי יותר למצוא גיבורים.

אני לא בטוחה שגיבור זה ההגדרה של מי שאני מחפשת

אני גם חושבת שגיבורים זה לא משהו של רגע, זה חיים שלמים

זה כמו שלימדו אותנו, שרועי קליין חי חיים של גבורה כדי להגיע לרגע של הקפיצה על הרימון,

שהוא הכין את עצמו והתעלה למדריגה כזאת.

אז אני לא מחפשת מישהו שדווקא יקפוץ בפועל על רימון,

אבל אני מקווה שאולי אחד האחים שלי 

יפגוש מישהו נחמד ורווק במילואים....

קודם כל, אני רוצה לתת לך חיבוק גדול, להגיד לך שאת לא לבד.

אנחנו כולנו עוברים תקופה קשה ומטלטלת מכל כך הרבה בחינות. ובמיוחד שזה גם הגיע אחרי תקופה שאולי היתה לך לחוצה מבחינה נפשית של החגים.

הבדידות זה מאפיין של הרווקות. אפשר להיות בסביבה עם הרבה אנשים, ועדיין לחוש בדידות. בדידות פנימית, עמוקה.

יכול להיות גם שבשלב הזה של חייך את נמצאת ממש לבד - תלוי באמת באיזה שלב את בחייך - לימודים\עבודה, ומהי שגרת החירום שלה.

תזכרי: זה שקשה לאחרים לא אומר שלא קשה לך! אם יש לי כאב בטן, כואב לי, גם אם יש מישהו שסובל מייסורים גופניים הרבה יותר קשים. אנחנו לא בתחרות של מי סובל יותר, ואם לך קשה - את צריכה להתמודד עם הקושי שלך, בלי להתייחס לצרות של אחרים - חייך קודמים לחיי אחרים. ההשוואה היא חסרת טעם - אפשר להשוות בלי בעייה בדברים כמותיים, אבל בדברים איכותיים זה בלתי אפשרי - אם שתינו נאכל שוקולד, למי מאיתנו יהיה טעים יותר? ואם אוכל איכשהו להגיד שלך טעים יותר ממני, האם זה ממעיט משהו מהטעם הטעים שאני חוויתי כשאכלתי את השוקולד?

גם בתקופה הזאת, לחשוב על הקשיים שלך ועל הצרות שלך - זה אולי גם דרך להתמודד עם דברים שאנחנו לא מצליחים לתפוס, לא בשכל ולא ברגש.

יש לי 2 עצות לתת בנושא הזה עכשיו:

1. ללכת להתנדב איפשהו - בהיקף כלשהו שמתאים לחיים שלך. זה יכול להיות ברמה של להרים טלפון ולדבר עם קשישה שנמצאת לבד, לארוז חבילות, לעשות בייביסיטר על ילדים של מישהי שבעלה במילואים, לבשל אוכל לתושבים שפונו מהחזית.

התנדבות זה עשייה. זה עוזר לשכוח קצת מהסערה שקורית בחוץ, מהאסון הנורא שעדיין אנחנו לא מעכלים אותו. זה להוסיף עוד טוב בעולם שהרוע השתלט עליו. זה יוצר אצל המתנדב תחושה של ערך, של מסוגלות - ואולי הרגשות החיוביים האלה יעזרו קצת לתעל את הכוחות למקומות טובים יותר.

2. לפנות לעזרה מקצועית - יש היום הרבה קווי סיוע נפשיים. אם את מרגישה שזה קשה לך, גדול עלייך, דוחף אותך לקצה, שאת מוצאת את עצמך במקום שאת לא רואה איך את מצליחה לקום ממנו - לפנות לאיש מקצוע - או אפילו לסתם מישהו שיכול להיות אוזן קשבת בעבורך, מרחב שבו תוכלי לפרוק את הדברים שיושבים לך על הלב.

ככל שהרווקות מתמשכת, כך הולך וגדל הפער בינך לבין קבוצת השוות שלך - 

כי הן כבר התארסו, התחתנו, ילדו - ואת עוד בשלב של לפני האירוסין.

זה טבעי ונכון לקנא במי שיש לו את מה שאין לך - והכוונה היא לקנאה למצב, לא לגבי אדם ספציפי ח"ו.

להגיד שאת מקנאה באנשים שהיה להם זוגיות טובה ובריאה - מי מאיתנו לא מקנא במצב הזה? מי מאיתנו לא חולם ג"כ להיות בזוגיות כזאת?

אני חושבת אבל שצריך לדייק כאן בכמה עניינים:

א. זוגיות טובה ובריאה - זה משהו שמפתחים עם הזמן. צריך לעבוד קשה כדי לבנות זוגיות כזאת, זה לא נופל מהשמיים. כבר עכשיו את יכולה להשקיע זמן בלרכוש כלים ליצירת זוגיות כזאת. וצריך גם לזכור, שלא כל מה שנוצץ כלפי חוץ הוא גם ככה מבפנים...

ב. הספד, כמו כל הספד, נועד להדגיש את הצדדים הטובים של בני האדם. אני חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד מהם, זה מציב לנו רף מול העיניים במה אנחנו יכולים להשתפר ולהיות טובים יותר. עם זאת, אני בטוחה שכל אחד מהם, אם היתה לך היכרות קרובה, יכולת למצוא בהם גם חסרונות. מעבר לכך, כתבתי פעם על למה אני לא רוצה להתחתן עם מלאך, ראי קישורים מכאן:

לא בטוחה למה בדיוק אתה מתכוון - לקראת נישואין וזוגיות

ג. השאלה היא מה עושים עם הקנאה הזאת. אם כל כך הרבה אלמנות הצליחו ליצור קשרים כאלה מדהימים עם אנשים כאלה טובים - אולי זה אומר שהם לא יחידי סגולה? שיש הרבה מאוד אנשים טובים שתוכלי לבנות איתם בית נאמן בישראל?

אני שוב שולחת חיבוק גדול. הרגשות שלך נשמעים לי טובים ובריאים, רק שאולי כדאי לתת להם מסגור נכון עם עזרה מאיש מקצוע.

אם תרצי לדבר איתי באופן אנונימי, מוזמנת לפנות אליי מהמשתמש שלך או לפתוח משתמש חדש ולכתוב לי הודעה אישית.

הלכתי להתנדב, וגם דיברתי עם מישהי באחד מהקווים האלה.

כתבתי כבר בתגובות קודמות כל מיני דברים שמתכתבים גם עם מה שכתבת כאן.

תראי נגיד כאן: תודה על התגובה - לקראת נישואין וזוגיות

אני מרגישה שאנחנו כמגזר של רווקים נדחקנו קצת לצד

בגלל השגרה הלא נורמלית שנאחנו נמצאים בה.

אני רואה מסביבי קבוצות תמיכה לנשות מילואים, להורי מילואים, לילדי מילואים -

ואני חושבת שכמו שאני הייתי צריכה תמיכה, 

שבטח יש כאן עוד כמה שישמחו להשתתף בקבוצה כזאת.

וברגע שלא נכנסים -פלוסים- בחיים,

אז ברגע שאנחנו רואים את -הפלוסים- של האחרים, זה מעורר קנאה לא בריאה והרגשה לא טובה

ומתחילות להיות מחשבות שגם מעוותות המציאות ואת התפיסה שלנו.

 בגדול את צריכה להכניס -יותר- פלוסים בחיים

ולהכניס -פחות- מינוסים בחיים.

מה זה הפלוסים -שלך- בחיים ? רק את יודעת. 

לשמוע מוסיקה, לעשות ספורט, לנגן, לצייר, לקשקש עם חברות, לשבת בשמש, להכין עוגה, יש מיליון דרכים להכניס פלוסים.

אבל תהיי בטוחה, שכדי שלא תרגישי קנאה באלמנה שמדברת על בעלה, את לא חייבת בעל משלך -מיד-

את רק צריכה להכניס -יותר- פלוסים.

כמובן שגם עוזר, להכניס -פחות- מינוסים.

מה זה מינוסים ? זה כל מה שגורם לך לא להרגיש טוב ולא יזיק לך אם תוותרי עליו.

לדוגמא : אכילה ריגשית או האזנה וצפייה בהספדים.

אם תתעדי לך בדף,

את הפלוסים והמינוסים וגם את ההרגשה הכללית שלך, -מדי יום-,

תוכלי לראות את הקשר הישיר

ואז תראי איך גם בלי להתחתן -מיד-,

את יכולה להיות מאוד מאוד שמחה ולא לקנא באנשים אחרים.

את פשוט צריכה להסתכל על דברים שאת לוקחת כמובן מאליו .

כמובן הכל כאן כללי יותר.

אבל דבר אחד בטוח - המצב שלך -מעולה-. את פשוט לא -מודעת- אליו.

מלא אנשים היו מוכנים להתחלף איתך -מיד-. 
תשאלי את עצמך ״למה ?״  = תכניסי יותר ויותר -פלוסים- לחיים  = להעריך את מה שיש = פלוס.

הלכתי לפתוח מחשבון.
 כן, לי מכניס פלוסים, 
כשאני מכניס במחשבון 342 ועוד 1235 ואז אני מנסה לפתור בראש כמה זה...

לוחץ ״=״ והאם התשובה נכונה, רק הדבר הפצפון הזה מייצר לי -פלוס- קטן וחביב. פצפון.

ברגע שיש המון קטנים כאלה, אני מרגיש טוב יותר

ואז אין לי בעיה לראות בני זוג עם 18 ילדים, הבעל בהיי-טק, טס מסביב לעולם, אשתו מדענית חלל. שיהיה להם לבריאות.

 מה זה קשור אליי ? 

אני יודע שיש לי עוגת גבינה אוכמניות קטלנית שהכנתי. אף אחד לא יקלקל לי את זה.

תודה.

החיים שלי די סבבה סתם ככה

אני לא חייבת בעל משלי -

אני רוצה, שואפת, כמהה לזוגיות.

אני לא יודעת איך לנסח את זה במילים

ולמה זה דווקא מתעצם עכשיו כשיש מלחמה

אבל זה חלק די מרכזי ומהותי בחיים.

אני שמחה בדרך כלל

אבל איזה משמעות יש לשמחה

כשאין לך עם מי לחלוק אותה?

כשאתה לא מעביר את השפע שלך לדור הבא?

זה לא שאני רוצה להתחתן עם מלאך,

זה שאני לא רוצה להיות בודדה,

וההודעה שלי נכתבה מתוך מקום שבו הרגשתי

שזה מאוד אגואיסטי להסתכל בזמן הזה

על הכאב והבדידות שלי

כשיש אנשים שיש להם מטען הרבה יותר כבד ממני....

שזה מה שעולה לך בראש,

דווקא בתקופה כזו חסרה הזוגיות מישהו שיתמוך וישאל שלומך,

אבל תאמיני שיגיע הבעל שלך שעוד אחרות יקנאו בך ;)

תקשורת טובה והערצה זה לא היינו הך.

כלומר, יכול להיות "קליק" מהרגע הראשון, ושיחות כיפיות, אבל לוקח קצת יותר זמן למצוא את הנקודות המיוחדות בו ולהעריך אותן.

( ככה לפחות היה אצלינו... מהדייט הראשון היה זורם וכיפי אבל להבין מי הוא וכמה הוא מיוחד זה משהו שכל הזמן מתפתח, ועם השנים, ככל שמכירים יותר ונחשפים ליותר סיטואציה יש יותר הזדמנויות להעריך ולהעריץ)

ובאמת מה שגרם לי להחליט להתחתן זה ממש לא הערצה, אלא תקשורת טובה ומוכנות להשתפר כל הזמן.

מה שכן מסכימה שלא צריך להתפשר ולהתחתן עם מישהו שלא טוב איתו, ברור שלא...

ה"פשרה" שכן אפשרית לדעתי, זה חסרונות מסויימים שמבאסים אבל החלטה שלמה ומודעת שעדיין זה שווה את זה 

כי היה את הקליק, היה כיף להיות ביחד ולדבר שעות...

פשוט נראה לי שאז לא בדיוק ידעתי לומר מה אני מעריכה/ מעריצה ( כן היו כמה דברים, אבל זה משהו שמאוד התפתח עם השנים, לעומת הקליק של התקשורת שב"ה היה ונשאר)

למצוא חן ככה שמעתי מהרב רונן טמיר שליטא , זה למצוא את החן, - את הנקודה הטובה שמאירה בשני.

תוספת שלי -איך אני מוצא אותה, את הנקודה טובה בשני ?  שתי אפשרויות:

1.  על ידי שאני מוצא/תת בעצמי את אותו דבר

2. או שאני חסר/ה אותו ולכן יודע/ת לזהות את הטוב הזה, ולהעריך אותו אצל השני.

כשאני מוצא את הנקודה המאירה לי באמת, ואני מעריך את השני בזכות אותה נקודה של טוב שנשאר תמיד, ומתמקד/ת בנקודת אור הזאת, קל להתמיד בעין טובה,בהערכה הולכת וגוברת  כלפי השני (כי אנחנו מוצאים סיטואציות שונות במעברי החיים, שאותה נקודה משתקפת בהם והנקודה  הזו מאירה תמידית אצלו)

ככה אני לא חושבת שייתעורר  צורך  לשנות את השני , כי כמו שאני מצאתי את החן שלו , את הנקודה הטובה שלו שגרמה לי להעריך אותו תמידית בזכותהּ, ככה הוא מעריך אותי על הנקודה הטובה שלי, והיא (בדר"כ) גוברת על רצון שלו לשנות אותי.

בכלל , אין מצב של מחשבה לשנות את השני בנישואין. מה שרואים עכשיו, בפגישות, מה שמקבלים עכשיו -  זה מה יש.  זאת החבילה, "זאת הכלה". לרוב , נקודות שנמצאות בדייטים, נראה אותן (בקטן או בגדול) במשך חיי הנישואין. הבחירה איך להגיב אליהן קשורה להתמקדות בנקודה הטובה , בעין טובה שלנו כלפי בן הזוג.

למה אין מצב לשנות את השני?

א. זה הוא - זה טבעו/ מזגו הראשוני, המקורי.         כל רצון שלי לשנות -  משדר לו - "אני לא מקבל אותך כמו שאתה/ לא מכבד אותך על בחירתך בדרך שאתה הולך בה"  ולרוב זה מתקבל לא נעים (בצדק) אצל השני ו/או גורם לפגיעות מיותרות בין שני הצדדים.

ב. שינוי יכול להתבצע בכמה תנאים:

1. התנאי הראשון הוא רצון פנימי של האדם עצמו להשתנות. הנביעה הפנימית תהיה זרז לשינוי.

2. התנאי השני הוא לדעת ששינוי זה מהלך,  תהליך שאורך זמן מסויים, קצב מסויים, כולל עליות ומורדות וצריך להבין, לכבד, ולקבל את זה .

3. אם כבר קורה שינוי- להבחין, להתמקד על הטוב שבתהליך, לתת משוב בצורת מחמאות/ מילים שמביעות הכרה במאמץ , הערכה כנה כלפי השני.

בעיניי, הנקודה הראשונית  של מציאת- חן בשני חייבת להיות בדייטים  מכיון שבהמשך חיי הנישואין, ההתמקדות בטוב תמשוך ותרבה עוד ועוד טוב שמתבטא בצורות שונות של תקשורת טובה ובתחושה טובה וכנה של קשר של נעימות ואהבה הדדית, אחד כלפי השני  .

את יכולה לראות טוב רנדומלי תמיד, בכל אדם. אני התכוונתי לנקודה טובה במי שאת יוצאת איתו ספציפית, ובוחנת אפשרות של קשר רציני.

אף אחד לא מתחתן בשביל לשנות את הבן סוג, או מתפשר עליו רק כי הוא ברירת מחדל.

ואם מתחתנים בצורה כזו- לפעמים פשוט  אי אפשר  לעבוד כי אין בסיס ראשוני, וזה ישפיע על הנישואין במוקדם או במאוחר.

נ.ב מה דאת חושבת תשובה מכובסת, קודם כל עבדו עליה ובררו מילים. דבר שני היא מבוססת על חיי נישואין אמיתיים בהחלט. 

בחירה שלך איך להתבונן בה.

ואם הייתי יודעת שכך את חושבת- הייתה נחסכת לי רבע שעה של כתיבה ועריכה

על תקשורת או על מציאת חן.

אבל הן ממש לא טועות.

רוב האנשים שנשואים ובאושר, לא התחתנו עם תקשורת מושלמת. אלא עם תקשורת יחסית בסדר, לא מושלמת, מציאת חן בסיסית טובה, לא בהכרח פרפרים ואהבה עמוקה.

לא מתחתנים עם מוצר מוגמר, להיפך, החתונה היא רק תחילת המסע, עד כדי כך שכמעט כל הנשואים לא זוכרים מי ומה הם היו לפני החתונה.
 

התקשורת תשתפר אם תעבדו עליה, אהבה תגדל ככל שתשקיעו בה.

החתונה היא לא שיא ההתאהבות ומשם האהבה והכיף דועכים (אצל הרבה זוגות לא מוצלחים זה ככה)

להפך, החתונה היא בסיס מספיק טוב (ממש ממש לא מושלם) שממנו משתפרים יחד.

התקשורת שלנו אחרי יותר מעשור לא דומה בכלל בכלל לתקשורת שלנו בדייטים.

הפרמטר הכי חשוב בעיניי זה מציאת חן/משיכה ולדעת שיש עם מי לעבוד.

משם החיים יובילו אתכם לאן שיובילו.

שכל מי שרוצה אותך את לא רוצה אותו, שהגברים שאת יוצאת איתם לא מושלמים אבל סבירים, ושכל פעם הקשר נופל על משהו אחר ולפעמים די שולי, באמת כדאי לשאול את עצמך למה זה קורה.

דעתי היא שמתחתנים כי צריך משפחה, לא כי רוצים למצוא חצי שני. סה"כ השני עם מידות טובות? יש צורת הומור דומה? ערכים דומים? אז מתחתנים. תמיד יהיו יותר טובים, תמיד יהיו כאלה עם תקשורת יותר טובה, תמיד יהיו יותר יפים ותמיד יהיו כאלה עם יותר כסף. או במילים אחרות: החתונה היא אמצעי להקמת משפחה, לא המטרה.

וכן, זה נשמע לא רומנטי, ואפילו קצת מאכזב. אבל אלו החיים.

ובואי תשמעי עוד משהו: לא נעים לי להשוות: אבל אני מאד אוהב את הכלב שלי. ומה מיוחד בכלב שלי? כלום. כל כלב אחר שהיה נראה מספיק חמוד שהיו מביאים לי במקומו היה יכול להחליף אותו. ולמה היום זה הכלב היחיד בעולם שאם הוא חולה זה הורס לי את המצב רוח? כי הוא הפך להיות הכלב שלי, שבמשך יותר משנה אני מוציא אותו לטיולים, משחק איתו ומטפל בו.

מי שחושבים או חושבות שהם מיוחדים - שיצאו מהסרט, ומהר. מה שהופך אותך למיוחד בעיני אשתך היא העובדה שיום יום היא רואה את הפרצוף שלך ושאתה מביא יותר תועלת מנזק. לא משנה עם מי תחיי, כשתחיי איתו הרבה שנים והיחסים ביניכם יהיו סך הכל טובים, את לא תרצי שהוא יעלם לך מהנוף.

לכן, הבחור 80% בסדר 20% נסבל? אפשר ללכת על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח לך שיהיה מושלם, בכל מערכת יחסים יש אלמנט של סיכון. לעומת זאת, הדבר היחיד שבטוח זה שאם מחכים למשהו מושלם - זה 100% להשאר לבד.

א. מה מונע ממך לקרוא את המשך התגובה? אולי בכל זאת יש שם משהו שיתן לך נקודת מבט אחרת.
 

ב. הקביעה שלך שזה לא נכון בעיני נשמעת מדי נחרצת. יש בפורום (לא רק בשרשור הזה) הודעות שכתבת שמעלות את האפשרות שאכן יש פה דפוס מסויים. זה לא מוכיח, אבל לדעתי בהחלט יכול לערער על הקביעה שלך.

וזה מאוד עצוב ..

לגבי צורת הומור דומה זה נשמע לי מעל ומעבר הלוואי

אני כל-כך שמחה שלא התחתנתי בגיל 21 שעד עכשיו אני אומרת תודה לה' על זה .

כי אם הייתי מתחתנת הייתי עצובה ..

לא מתחתנים כי אין ברירה מחריד בעיניי 

לי זה לא מתאים.

לגבי דפוס חוזר של הודעות ..

הופה אתה יכול להגיד מי אתה .. אני דיברתי על השרשור הזה לא ביקשתי שתהיה פסיכולוג

להתחתן כי מצאת מישהו שיש התאמה מספקת, גם אם היא לא מושלמת - זו המציאות.

עכשיו, את רוצה לדון רק על השרשור הזה? סבבה. אפילו בשרשור שפתחת יש כמה דגלים אדומים.

השאלה אם את מבקשת עצות פרקטיות, גם אם לא יהיה לך נוח לקרוא אותן, או שאת מבקשת תיקוף להחלטות ולרגשות שלך. 

וודאי שצריכה להיות ציפייה, הערכה ותקשורת טובה בין בני הזוג.

השאלה היא באיזה רמה. אדם שמטבעו נוטה פחות להעריך לא צריך להעריץ בצורה מטורפת, כי זה לא הוא.

מצד שני, יש היבטים שניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מה שציינת, לדוגמה עבודה משותפת על תקשורת, פיתוח של עין טובה. אבל בסופו של זה מתחיל מהרצון הזוגי להקים בית חדש אחד עם השנייה.

ממש מסכימה עם זה ..

אני גם מאמינה בעבודה שהיא ביחד אבל עד גבול מסוים אם זה מכווץ אותי פחות .. אם זה תהליך של למידה , הכרת הרצונות אחד של השניה , הקשבה אז כן

אביר נאה על סוס לבן לא יהיה לעולם, במציאות.

האדם שמולך, כמו גם את מולו, תמיד יהיה עם פגמים מסוגים שונים. אפילו אם אלה פגמים רק בגלל שאני אוהב מגבת ישרה ולה לא אכפת.

השאלה היא האם האדם שמולנו זה אדם שאנחנו מאמינים שנוכל לפתור איתו קונפליקטים שיבואו.

וברור לי שאת תיעלבי ותתקפי וכו' אבל המשפט האחרון שלך על עצמך הוא משהו שמאוד מורגש באופן כללי מהפוסטים והתגובות שלך בהקשר של זוגיות: את רוצה לשנות את האחר או לא לפגוש אותו בכלל. או שהוא מתיישר או שהוא מחוק. יש הרבה נוקשות בסיפור שלך.

זה טוב? זה רע? זה לא נורא? לא יודע, זו עובדה.

כי לפי מה שאתה רושם כן

אני מדברת על אנשים שלא הרגשתי שיש עומק רגשי אם זה בשיח איתם .. אין את המעבר .

כמו שיש אנשים שנתקעים על מציאת חן / כימיה מראה .. לי חשוב שיהיה הבנה .. שיח שזה כן יבוא בעומק רגשי מסוים

לא צריך להתחתן עם כל אחד. צריך להתחתן עם אחד מתאים , כדאי שנקודות ההשקה יהיו דומות. בפועל- עבודה וקניות מבוססות על רצונות ומחשבות עמוקות, זה לא סותר העמקת קשר חברי שמגלה זוויות נוספות אחד על השני... 

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ה בתמוז תשפ"ו 13:39

אהבת אמת.  

כשבבסיס אוהבים באמת ויש עין טובה אחד על השני (על נקודה טובה תמידית, מציאת חן שלא משתנית עם הזמן!) ואנחנו יחד ושותפים נאמנים אחד לשני,  יותר קל להתמודד עם מאורעות החיים שלא תמיד פשוטים וקלים (כל זוג יש לו את העניינים שלו להתמודד, החכמה היא לנהל את ההתמודדות כך שהיא תהיה קלה לעבודה כמה שאפשר)

ולפתח אותו  עוד גם בתור זוג בחיי הנישואין. 

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳