אני חושבת שפערים רוחניים זה לא משהו שרלוונטי לזוגיות.
זה לא משהו שרלוונטי לפיתוח רגשות אחד כלפי השני
להערכה או לחברות.

העוצמות,הפנימיות,האישיות והמידות
הם דברים שלא תלויים בדעות או אידאולוגיות

אם יש בהם צורך זה רק לגבולות הגזרה שלנו,
מבחינה רוחנית(אם זה משפיע על הקשר שלי הספציפי עם אלוקים
או על גבולות הבית שרוצה להקים)
אבל רגש/חברות/זוגיות/קשר עמוק/מערכת יחסים
לא תלויה בזה בכלל.
ואם כן,אז חבל. לכל הצדדים.

אפשר לדון תאורתית על עבודת ה',
מי שואף יותר/ מי מחובר יותר/ איפה נכון להיות
אבל נורא חבל לשים את זה במרכז כשמחפשים בן זוג.

חשוב לך מישהי שואפת? תברר על זה
אבל אל תחליט שאם היא ככה וככה מבחינה תורנית, היא לא שואפת

בסוף יש לנו תהיות, שאנחנו יכולים לחקור ולהתפלסף עליהם 
ולפתח אינספור תאוריות.
אבל מה שאנחנו רואים במציאות,זו המציאות,
גם אם פיתחנו תאוריה מאד הגיונית אחרת

וחבל שאנשים נתפסים לזוטות האלה

(סליחה אם כתבתי תקיף מידי, זה לגמרי נושא שבלבי, 
אני רואה כל כך הרבה רווקים ורווקות שנתפסים על זה וחבל.) 

דבר ראשון, חיבור רגשי הוא מתחיל קודם כל בעצמך,
כמה אתה אדם שחווה בכללי, כמה אתה חי ומרגיש ומתחבר 
לפעמים יש לנו ציפייה לחיבור רגשי מסויים שאנחנו לא מסוגלים אליו
כי באופן כללי הרגש שלנו בעוצמה בינונית כזאת
אז למה שפתאום בזוגיות זה התהפך?!
ככל שבנאדם יותר חי וחווה הוא יותר ירגיש

עכשיו הפתרונות של טיול/לבשל, אלו חוויות,
לא תהיה להם השפעה על בנאדם שהרגישות אצלו לא מפותחת.
בן אדם שחווה, יחווה גם בלי איזה חוויה קיצונית.
הוא פשוט חי, גם בשגרה וכשלא קורה משהו דרמטי.
זה קודם כל 

דבר שני, עצם ההצמדות לקרטריונים ולבירור,
עצם זה חוסם את החוויה הרגשית. כי כמו שכתבת
נוצר פער של פחדים וחששות שמערימים על החיבור
הם לא נותנים ללב להרגיש, הם משאירים אותך בתור
"חוקר" את האירוע מבחוץ ולא נותנים לך לנכוח
ולהיות ברגע.

הבירור והקרטריונים לדעתי, נועדים כדי שנשתמש בהם
לפני הקשר, לוודא שהמיועד מתאים לגבולות, כמו שכתבתי למעלה
לא בהקשר הקשר הזוגי, בהקשר לגבולות האישים שלנו שאנחנו רוצים להכניס לחיינו/לא.

אני לא חושבת שצריך לחכות שבהשגחה אני ארגיש.
אני חושבת שצריך לעבוד על הרגישות שלנו ועל העוצמות של החוויה באופן כללי,
היומיומית, הפשוטה, השגרתית. 
לאו דווקא מדברים סוערים או מסעירים או טראומטיים
לפחות שתגיע לרמה שאנחנו מצפים מעצמנו לחוות בקשר הזוגי.

כל בין אדם חווה ומרגיש
ההבדל הוא גם בצורה שמבטא את זה כלפי חוץ
גם בכמות האפשרות שהוא נותן לזה להתבטא
וגם ביחס שלו כלפי זה

בסוף יש אנשים שמתחתנים גם עם רגש בינוני
זה קיים, יש אנשים שהזדקנו ביחד עם רגש בינוני.
אבל צריך להיות מודע לכך שאם אני מצפה לחוות ברמה מסויימת,
אני אמור להיות כלי לכך

לפעמים בשביל ללמוד להקשיב ולהרגיש, צריך איש מקצוע.

בקשר לגישה החוקרת, פשוט לא להתעסק ב'מתאים/לא'
ברגע שמתחילים קשר, מכניסים אותה/אותו להיות חלק מהחיים היומיומיים שלנו
ואם יש נורות אדומות/משהו קיצוני שלא מתאים לי, זה יאותת ישר.
לא צריך לנסות לחפש או לחשוב את זה בשכל, לסמוך על עצמנו שנרגיש.
(כמובן אחרי הבירור שנעשה לפני תחילת הקשר)
 

ליעד שאני מצפה אליו, לפחות
זאת הכוונה שלי.
ברור שמתקדמים כל החיים.
אבל כרגע במובן הקרוב והממשי אתה לא יכול לצפות מעצמך לX כשאתה מסוגל רק לY
או שתסתפק בY או שתפתח את עצמך לX, במיוחד שאתה מודע לכך שזה עבודת חיים.
ברור שאפשר להתחתן עם פחות ואז גם בקשר הזוגי זה יתבטא פחות
ככה אני חושבת. זה ערכה כוללת
(אלא אם כן זה רגש של התאהבות שחולף ולא אמתי ומבוסס.)

מממ. בסוף על השורה האחרונה וגם בכללי.
אתה היחיד שיכול לענות לעצמך במובן הפרקטי והמעשי,
אני רק מעלה תובנות...

הצורה שמבטאים את הרגש- 
יש כאלה שבוכים בחדר לבד
יש שאלה שבוכים בקול ובהיסטריה
יש כאלה ששופכים את הלב על דף
יש כאלה שישפכו את הלב בחוסר ריכוז
או בעצבים  או בכעסים או באלימות או בשליטה

אין אדם שלא מרגיש, יש אדם שפחות מקשיב
פחות נותן לרגש להתבטאות
כולנו כאלה במובן מסויים
למדנו מגיל הכי קטן שגדולים צריכים להיות חזקים וגיבורים
ושאסור לבכות או להתלהב/להתרגש, ובנים עוד יותר מבנות.

זה עבודה הרבה יותר ארוכה ועמוקה מפיסקה קטנה בפורום;
לכן דילגתי ולא רציתי להרחיב על זה,
גם מאמינה שלא דייקתי כמו שצריך.

שוב, מה להתמקד זה אינדיבידואלי, אתה צריך להתייעץ עם אדם שמכיר את הנפש שלך

אמורים ללוות אותנו בטבעיות, בשיגרה.
הם לא למצבים יחודיים.

אין לי שמץ של מושג מה אתה מרגיש.
בסוף אני מגיבה לפי איך שאתה מגיב,
אני באמת לא מכירה אותך ואת המקום שלך
אבל שוב, אני לא באה לתת ציון לחיבור לעולם הרגש של מישהו
אני רק באה לומר שאי אפשר לצפות לרגש שאני לא מסוגל להגיע אליו.
אם אתה רוצה להרגיש בכמות מסויימת,אתה צריך להיות כלי לזה.

אם המקום שלך בריא וטוב מבחינתך,מעולה
אז גם בקשר הזוגי תצפה כמו המקום שלך
אל תצפה ליותר מזה...

אבל אני רוצה להפנות לשני דברים שכתבתי בעבר:

אמ;לק - למה אני לא מחפשת מלאך - לקראת נישואין וזוגיות

נראה לי שאתה מניח משהו שגוי - לקראת נישואין וזוגיות

מקווה שלזה היתה הכוונה...

קישור לתובנה: תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

קישור לעוד תגובה שפעם כתבתי: אני לא חושבת שנכון לחפש מישהו מושלם, אלא מישהו ששואף. - לקראת נישואין וזוגיות

ולעוד אחד: תמיד יהיו פערים - לקראת נישואין וזוגיות

מקווה שזה עונה עכשיו (אם לא, אנא כתוב ואנסה להרחיב יותר).

בקצרה, זוגיות בעיניי זה לגשר על פערים. אין כלל אצבע, אין דבר שתמיד יהיה נכון, לכל אחד, לכל זוג, ובכל זמן. צריך לבדוק כל מקרה לגופו.

הסיבה שלא עניתי על השאלות האלה, זה שלא הבנתי אותם.

כשאתה כותב 'כל צד' - אתה מתכוון לצד שהוא צדיק גמור וצד שהוא לא צדיק גמור?

אם כן, אני לא חושבת שיש מישהו שבשלב הזה בחייו הוא צדיק גמור, ולכולנו יש צדדים, היבטים, בהם אנחנו יותר טובים וחזקים, וצדדים אחרים שפחות.

זוגיות זה לא תחרות בעיניי מי יותר צדיק; אני גם חושבת שהאחריות על עבודת ה' של כל אחד מבני הזוג היא אישית. אני לא מבינה מה ההבדל בין 'שלמות' ל'השתלמות'. בכלל, הציר הזה שהגדרת ("טלפון מקשים, תקופת אברכות, התנהלות בחברה מעורבת") - זה לא הציר שעליו אני מודדת את מדד התורניות שלי. אני לא חושבת שמי שיש לו טלפון מקשים הוא בהכרח צדיק יותר (או פחות) ממי שאין לו טלפון כזה.

"איך מאזנים הכלה והתקדמות כלפי השני?" מאזנים עם מה? מה עומד מנגד?

אנא הסבר למה כוונתך בשלמות והשתלמות.

למה שארצה שבן זוגי יגיע ליעד שלי?

למה היעדים שלי (האישיים) רלוונטיים למקום שבו הוא נמצא?

ובכלל, באיזה נקודה אדם עוצר ואומר, וואו, המידה הזאת בי מושלמת, אין לי עוד לאן לשאוף?

אם אני פחות טובה עם הילדים (שאני בטוחה שדבר כזה לא נכון, הרי יש כ"כ הרבה היבטים בגידול ילדים), אז אני שמחה שיש לי ממי ללמוד - אבל אני רואה את גידול הילדים כמשימה משותפת - ויש היבט אישי של כל אחד מבני הזוג, והיבט זוגי.

אם נניח שבן זוגי החליט שהוא רוצה לקום ותיקין כל יום - אני רואה את זה כמשהו שהוא לוקח על עצמו. הוא צריך לכוון שעון מעורר ולוודא שהוא קם. אם נניח שאני ערה בשעה הזאת - אני לא חושבת שזה אחריות שלי לבוא ולהעיר אותו לתפילה כי הוא לא קם מהשעון שהוא שם. ואם הוא ביקש ממני להעיר אותו - אז פעם אחת, ואם הוא לא קם - זה בעייה שלו, לא שלי.

אז נניח שיש לו התמודדות, ומאוד קשה לו לקום בבוקר, ולי אין בעייה עם זה, ממש קל לי לקום. אני לא חושבת שהוא צריך לשאוף להגיע ליעד שלי, כי זה לא רלוונטי (גם מבחינה הלכתית אנחנו נמצאים במקומות שונים). אני מבינה את הקושי, אני יודעת כמה חשוב זה לישון, כמה הגוף יכול להיות זקוק לשינה הזאת, במיוחד כשקר וגשום בחוץ. מאוד קל להיות אמפתית. אם הוא יבקש את עזרתי, אני יכולה לנסות לעזור לו ללכת לישון מוקדם, אולי לפנות למעבדת שינה, או לרופא, להציע כדורי מלטונין או משהו כזה. אבל איך זה שיש לו התמודדות עם זה ולי אין התמודדות עם הנקודה הזאת רלוונטי? הרי יש לא מעט נקודות שבהם בטח המצב יהיה הפוך...

בסופו של דבר אני שואפת להתקדם. אני לא מחפשת לחנך את בן הזוג שלי. היחס בין בני זוג זה לא כמו הורה וילד, או מורה ותלמיד. בעיניי מה שאתה מתאר יותר דומה למערכות יחסים האלה.

נניח, התפילה זה עניין אישי שלו - מהרמה הטכנית של לקום ולהגיע בזמן, ועד הרמה הפנימית של הכוונה. ולהפך.

אפשר להגיד, הייתי רוצה להתחזק יותר בכוונה בתפילה, אולי נלמד על זה משהו יחד? אפשר להיעזר בבן הזוג כדי להשתפר - אבל אני לא שוטרת\משגיחת כשרות או משהו כזה. אני לא אמדוד את ההצלחה שלו, יקבע לו את היעד או משהו כזה. בעיניי זה חשבון נפש אישי.

בסופו של דבר הקב"ה בוחן כל אחד לעצמו.

לעומת זה, יש דברים שנכנסים לקטגוריה של יעדים משותפים.

כשאני יוצאת עם מישהו, זה לא שאני אומרת לעצמי - הוא בדרגה X ואני בדרגה X+1 או X-1, ולכן אני (או הוא) צריכים להתפשר. אני חושבת שאתה צריך להעריך את מי שזו לא תהיה במקום שבו היא נמצאת היום, ובמקום אליו היא שואפת להגיע. בלי לתת ציונים למי מתכוון יותר בתפילה. מישהי שאתה תרצה להיות אדם טוב יותר לידה. שאתה מכבד אותה. שיש בה מיסתורין. ולצאת מנקודת הנחה שיש בעניין הזה הדדיות - שגם היא מעריכה ומכבדת אותך, גם היא רוצה לצמוח לידך, שהיא רואה בך עולם פנימי עשיר שגנוז.

נניח שחשוב לבעלי לקום לתפילה בזמן. הוא שואף להגיע לשם, אבל זה קשה לו.

אני לא חושבת שזה מקומי להגיש לו דוח בסוף השבוע של כמה בקרים הוא הצליח לקום וכמה לא. או להתנות ארוחת בוקר בקימה בזמן. או משהו בסגנון הזה - ואפילו להעיר אותו (אם הוא יבקש ממני לעשות זאת, אעיר פעם אחת, וזהו. אם הוא לא קם, זו כבר בעייה שלו, ולא שלי.).

אני חושבת שהרבה מהמהות של קשר זה להקריב דברים עבור הזוגיות. יש גם דברים שהיום שאני לא עושה בשביל להגיע ליעד הזה.

מידות טובות זה משהו שחשוב. תקשורת. אני רוצה להתחתן עם מישהו שיהיה לי נוח לריב איתו.

כי אני לא הייתי בזוגיות כזאת..

אולי צריך לשאול בנשו"ט.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.