אני חושבת שפערים רוחניים זה לא משהו שרלוונטי לזוגיות.
זה לא משהו שרלוונטי לפיתוח רגשות אחד כלפי השני
להערכה או לחברות.

העוצמות,הפנימיות,האישיות והמידות
הם דברים שלא תלויים בדעות או אידאולוגיות

אם יש בהם צורך זה רק לגבולות הגזרה שלנו,
מבחינה רוחנית(אם זה משפיע על הקשר שלי הספציפי עם אלוקים
או על גבולות הבית שרוצה להקים)
אבל רגש/חברות/זוגיות/קשר עמוק/מערכת יחסים
לא תלויה בזה בכלל.
ואם כן,אז חבל. לכל הצדדים.

אפשר לדון תאורתית על עבודת ה',
מי שואף יותר/ מי מחובר יותר/ איפה נכון להיות
אבל נורא חבל לשים את זה במרכז כשמחפשים בן זוג.

חשוב לך מישהי שואפת? תברר על זה
אבל אל תחליט שאם היא ככה וככה מבחינה תורנית, היא לא שואפת

בסוף יש לנו תהיות, שאנחנו יכולים לחקור ולהתפלסף עליהם 
ולפתח אינספור תאוריות.
אבל מה שאנחנו רואים במציאות,זו המציאות,
גם אם פיתחנו תאוריה מאד הגיונית אחרת

וחבל שאנשים נתפסים לזוטות האלה

(סליחה אם כתבתי תקיף מידי, זה לגמרי נושא שבלבי, 
אני רואה כל כך הרבה רווקים ורווקות שנתפסים על זה וחבל.) 

דבר ראשון, חיבור רגשי הוא מתחיל קודם כל בעצמך,
כמה אתה אדם שחווה בכללי, כמה אתה חי ומרגיש ומתחבר 
לפעמים יש לנו ציפייה לחיבור רגשי מסויים שאנחנו לא מסוגלים אליו
כי באופן כללי הרגש שלנו בעוצמה בינונית כזאת
אז למה שפתאום בזוגיות זה התהפך?!
ככל שבנאדם יותר חי וחווה הוא יותר ירגיש

עכשיו הפתרונות של טיול/לבשל, אלו חוויות,
לא תהיה להם השפעה על בנאדם שהרגישות אצלו לא מפותחת.
בן אדם שחווה, יחווה גם בלי איזה חוויה קיצונית.
הוא פשוט חי, גם בשגרה וכשלא קורה משהו דרמטי.
זה קודם כל 

דבר שני, עצם ההצמדות לקרטריונים ולבירור,
עצם זה חוסם את החוויה הרגשית. כי כמו שכתבת
נוצר פער של פחדים וחששות שמערימים על החיבור
הם לא נותנים ללב להרגיש, הם משאירים אותך בתור
"חוקר" את האירוע מבחוץ ולא נותנים לך לנכוח
ולהיות ברגע.

הבירור והקרטריונים לדעתי, נועדים כדי שנשתמש בהם
לפני הקשר, לוודא שהמיועד מתאים לגבולות, כמו שכתבתי למעלה
לא בהקשר הקשר הזוגי, בהקשר לגבולות האישים שלנו שאנחנו רוצים להכניס לחיינו/לא.

אני לא חושבת שצריך לחכות שבהשגחה אני ארגיש.
אני חושבת שצריך לעבוד על הרגישות שלנו ועל העוצמות של החוויה באופן כללי,
היומיומית, הפשוטה, השגרתית. 
לאו דווקא מדברים סוערים או מסעירים או טראומטיים
לפחות שתגיע לרמה שאנחנו מצפים מעצמנו לחוות בקשר הזוגי.

כל בין אדם חווה ומרגיש
ההבדל הוא גם בצורה שמבטא את זה כלפי חוץ
גם בכמות האפשרות שהוא נותן לזה להתבטא
וגם ביחס שלו כלפי זה

בסוף יש אנשים שמתחתנים גם עם רגש בינוני
זה קיים, יש אנשים שהזדקנו ביחד עם רגש בינוני.
אבל צריך להיות מודע לכך שאם אני מצפה לחוות ברמה מסויימת,
אני אמור להיות כלי לכך

לפעמים בשביל ללמוד להקשיב ולהרגיש, צריך איש מקצוע.

בקשר לגישה החוקרת, פשוט לא להתעסק ב'מתאים/לא'
ברגע שמתחילים קשר, מכניסים אותה/אותו להיות חלק מהחיים היומיומיים שלנו
ואם יש נורות אדומות/משהו קיצוני שלא מתאים לי, זה יאותת ישר.
לא צריך לנסות לחפש או לחשוב את זה בשכל, לסמוך על עצמנו שנרגיש.
(כמובן אחרי הבירור שנעשה לפני תחילת הקשר)
 

ליעד שאני מצפה אליו, לפחות
זאת הכוונה שלי.
ברור שמתקדמים כל החיים.
אבל כרגע במובן הקרוב והממשי אתה לא יכול לצפות מעצמך לX כשאתה מסוגל רק לY
או שתסתפק בY או שתפתח את עצמך לX, במיוחד שאתה מודע לכך שזה עבודת חיים.
ברור שאפשר להתחתן עם פחות ואז גם בקשר הזוגי זה יתבטא פחות
ככה אני חושבת. זה ערכה כוללת
(אלא אם כן זה רגש של התאהבות שחולף ולא אמתי ומבוסס.)

מממ. בסוף על השורה האחרונה וגם בכללי.
אתה היחיד שיכול לענות לעצמך במובן הפרקטי והמעשי,
אני רק מעלה תובנות...

הצורה שמבטאים את הרגש- 
יש כאלה שבוכים בחדר לבד
יש שאלה שבוכים בקול ובהיסטריה
יש כאלה ששופכים את הלב על דף
יש כאלה שישפכו את הלב בחוסר ריכוז
או בעצבים  או בכעסים או באלימות או בשליטה

אין אדם שלא מרגיש, יש אדם שפחות מקשיב
פחות נותן לרגש להתבטאות
כולנו כאלה במובן מסויים
למדנו מגיל הכי קטן שגדולים צריכים להיות חזקים וגיבורים
ושאסור לבכות או להתלהב/להתרגש, ובנים עוד יותר מבנות.

זה עבודה הרבה יותר ארוכה ועמוקה מפיסקה קטנה בפורום;
לכן דילגתי ולא רציתי להרחיב על זה,
גם מאמינה שלא דייקתי כמו שצריך.

שוב, מה להתמקד זה אינדיבידואלי, אתה צריך להתייעץ עם אדם שמכיר את הנפש שלך

אמורים ללוות אותנו בטבעיות, בשיגרה.
הם לא למצבים יחודיים.

אין לי שמץ של מושג מה אתה מרגיש.
בסוף אני מגיבה לפי איך שאתה מגיב,
אני באמת לא מכירה אותך ואת המקום שלך
אבל שוב, אני לא באה לתת ציון לחיבור לעולם הרגש של מישהו
אני רק באה לומר שאי אפשר לצפות לרגש שאני לא מסוגל להגיע אליו.
אם אתה רוצה להרגיש בכמות מסויימת,אתה צריך להיות כלי לזה.

אם המקום שלך בריא וטוב מבחינתך,מעולה
אז גם בקשר הזוגי תצפה כמו המקום שלך
אל תצפה ליותר מזה...

אבל אני רוצה להפנות לשני דברים שכתבתי בעבר:

אמ;לק - למה אני לא מחפשת מלאך - לקראת נישואין וזוגיות

נראה לי שאתה מניח משהו שגוי - לקראת נישואין וזוגיות

מקווה שלזה היתה הכוונה...

קישור לתובנה: תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

קישור לעוד תגובה שפעם כתבתי: אני לא חושבת שנכון לחפש מישהו מושלם, אלא מישהו ששואף. - לקראת נישואין וזוגיות

ולעוד אחד: תמיד יהיו פערים - לקראת נישואין וזוגיות

מקווה שזה עונה עכשיו (אם לא, אנא כתוב ואנסה להרחיב יותר).

בקצרה, זוגיות בעיניי זה לגשר על פערים. אין כלל אצבע, אין דבר שתמיד יהיה נכון, לכל אחד, לכל זוג, ובכל זמן. צריך לבדוק כל מקרה לגופו.

הסיבה שלא עניתי על השאלות האלה, זה שלא הבנתי אותם.

כשאתה כותב 'כל צד' - אתה מתכוון לצד שהוא צדיק גמור וצד שהוא לא צדיק גמור?

אם כן, אני לא חושבת שיש מישהו שבשלב הזה בחייו הוא צדיק גמור, ולכולנו יש צדדים, היבטים, בהם אנחנו יותר טובים וחזקים, וצדדים אחרים שפחות.

זוגיות זה לא תחרות בעיניי מי יותר צדיק; אני גם חושבת שהאחריות על עבודת ה' של כל אחד מבני הזוג היא אישית. אני לא מבינה מה ההבדל בין 'שלמות' ל'השתלמות'. בכלל, הציר הזה שהגדרת ("טלפון מקשים, תקופת אברכות, התנהלות בחברה מעורבת") - זה לא הציר שעליו אני מודדת את מדד התורניות שלי. אני לא חושבת שמי שיש לו טלפון מקשים הוא בהכרח צדיק יותר (או פחות) ממי שאין לו טלפון כזה.

"איך מאזנים הכלה והתקדמות כלפי השני?" מאזנים עם מה? מה עומד מנגד?

אנא הסבר למה כוונתך בשלמות והשתלמות.

למה שארצה שבן זוגי יגיע ליעד שלי?

למה היעדים שלי (האישיים) רלוונטיים למקום שבו הוא נמצא?

ובכלל, באיזה נקודה אדם עוצר ואומר, וואו, המידה הזאת בי מושלמת, אין לי עוד לאן לשאוף?

אם אני פחות טובה עם הילדים (שאני בטוחה שדבר כזה לא נכון, הרי יש כ"כ הרבה היבטים בגידול ילדים), אז אני שמחה שיש לי ממי ללמוד - אבל אני רואה את גידול הילדים כמשימה משותפת - ויש היבט אישי של כל אחד מבני הזוג, והיבט זוגי.

אם נניח שבן זוגי החליט שהוא רוצה לקום ותיקין כל יום - אני רואה את זה כמשהו שהוא לוקח על עצמו. הוא צריך לכוון שעון מעורר ולוודא שהוא קם. אם נניח שאני ערה בשעה הזאת - אני לא חושבת שזה אחריות שלי לבוא ולהעיר אותו לתפילה כי הוא לא קם מהשעון שהוא שם. ואם הוא ביקש ממני להעיר אותו - אז פעם אחת, ואם הוא לא קם - זה בעייה שלו, לא שלי.

אז נניח שיש לו התמודדות, ומאוד קשה לו לקום בבוקר, ולי אין בעייה עם זה, ממש קל לי לקום. אני לא חושבת שהוא צריך לשאוף להגיע ליעד שלי, כי זה לא רלוונטי (גם מבחינה הלכתית אנחנו נמצאים במקומות שונים). אני מבינה את הקושי, אני יודעת כמה חשוב זה לישון, כמה הגוף יכול להיות זקוק לשינה הזאת, במיוחד כשקר וגשום בחוץ. מאוד קל להיות אמפתית. אם הוא יבקש את עזרתי, אני יכולה לנסות לעזור לו ללכת לישון מוקדם, אולי לפנות למעבדת שינה, או לרופא, להציע כדורי מלטונין או משהו כזה. אבל איך זה שיש לו התמודדות עם זה ולי אין התמודדות עם הנקודה הזאת רלוונטי? הרי יש לא מעט נקודות שבהם בטח המצב יהיה הפוך...

בסופו של דבר אני שואפת להתקדם. אני לא מחפשת לחנך את בן הזוג שלי. היחס בין בני זוג זה לא כמו הורה וילד, או מורה ותלמיד. בעיניי מה שאתה מתאר יותר דומה למערכות יחסים האלה.

נניח, התפילה זה עניין אישי שלו - מהרמה הטכנית של לקום ולהגיע בזמן, ועד הרמה הפנימית של הכוונה. ולהפך.

אפשר להגיד, הייתי רוצה להתחזק יותר בכוונה בתפילה, אולי נלמד על זה משהו יחד? אפשר להיעזר בבן הזוג כדי להשתפר - אבל אני לא שוטרת\משגיחת כשרות או משהו כזה. אני לא אמדוד את ההצלחה שלו, יקבע לו את היעד או משהו כזה. בעיניי זה חשבון נפש אישי.

בסופו של דבר הקב"ה בוחן כל אחד לעצמו.

לעומת זה, יש דברים שנכנסים לקטגוריה של יעדים משותפים.

כשאני יוצאת עם מישהו, זה לא שאני אומרת לעצמי - הוא בדרגה X ואני בדרגה X+1 או X-1, ולכן אני (או הוא) צריכים להתפשר. אני חושבת שאתה צריך להעריך את מי שזו לא תהיה במקום שבו היא נמצאת היום, ובמקום אליו היא שואפת להגיע. בלי לתת ציונים למי מתכוון יותר בתפילה. מישהי שאתה תרצה להיות אדם טוב יותר לידה. שאתה מכבד אותה. שיש בה מיסתורין. ולצאת מנקודת הנחה שיש בעניין הזה הדדיות - שגם היא מעריכה ומכבדת אותך, גם היא רוצה לצמוח לידך, שהיא רואה בך עולם פנימי עשיר שגנוז.

נניח שחשוב לבעלי לקום לתפילה בזמן. הוא שואף להגיע לשם, אבל זה קשה לו.

אני לא חושבת שזה מקומי להגיש לו דוח בסוף השבוע של כמה בקרים הוא הצליח לקום וכמה לא. או להתנות ארוחת בוקר בקימה בזמן. או משהו בסגנון הזה - ואפילו להעיר אותו (אם הוא יבקש ממני לעשות זאת, אעיר פעם אחת, וזהו. אם הוא לא קם, זו כבר בעייה שלו, ולא שלי.).

אני חושבת שהרבה מהמהות של קשר זה להקריב דברים עבור הזוגיות. יש גם דברים שהיום שאני לא עושה בשביל להגיע ליעד הזה.

מידות טובות זה משהו שחשוב. תקשורת. אני רוצה להתחתן עם מישהו שיהיה לי נוח לריב איתו.

כי אני לא הייתי בזוגיות כזאת..

אולי צריך לשאול בנשו"ט.

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.