כשאתה בזמן של רפיון תזכיר לעצמך למה חשוב מה שאתה עושה. לדוגמא זה חשוב לשמור על חיים נורמלים. חשוב לדאוג לעצמך, לעשות לעצמך טוב כדי שתהיה חזק ושמח. חשוב לשמור על כושר גופני. חשוב לצחוק. חשוב לשמור על פשטות ואנושיות

רק רציתי להוסיף...

קודם כל אשריך שאתה דואג לכל עמ"י זה לא מובן מאליו האחריות, הערבות וההתעוררות...

ועוד משהו, שתדע, ששמעתי (ומצטערת לא זוכרת מאיזה רב) שכוח הביטחון יותר גדול מכוח התפילה! אז חשוב השתדלות רוחנית, ללמוד תורה ולהתפלל אבל מה שיקרה לא תלוי בזה, ה' מושיע אותנו בחסדיו ולא בזכות מעשינו "הבוטח בה' חסד יסובבנו". 

תראה בסוף יש גבול לכמה שאפשר לעשות גם מבחינת תורה ותפילה הקב"ה לא מצפה שכולנו נשב ללמוד 20 שעות ביממה למשך החודשיים הקרובים

הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין, אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם", אֶלָּא "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מְדַּרְכָּם הָרָעָה".

בסוף זאת לא שאלה של כמה תהילים וכמה סגולות אנחנו עושים (הגם שזה מאוד חשוב) אלא א' ביטחון בה' וב' תיקון המעשים באמת לאמיתו

למטה כמה קטעים מחזקים ביותר מירושלמי תענית

גמרא ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים אחת אומרת נפול לים ואחת אומרת נחזור למצרים ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה ואחת אומרת נצווח כנגדן. זו שאמרה נפול לים אמר להן משה התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' זו שאמרה נחזור למצרים אמר להן משה כי את שאר ראיתם את מצרים היום וגו' וזו שאמרה נעשה עמהן מלחמה אמר להן משה ה' ילחם לכם וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להן משה ואתם תחרישון:

קרבן העדה:

א' אומרת נפול לים. הן הצדיקים גמורים כי אמרו אין מעצור לה' להושיע בים או ביבשה.

נחזור למצרים. הן הרשעים גמורים.

נעשה עמהן מלחמה. בינונים ואמרו שצריכין התעוררות מלמטה בפועל כי אינן ראויין לנס גדול.

נצווח כנגדן. גם אלו בינונים אלא שאמרו שדי בתפלה והוה התעוררות במחשבה ובדבור.

כלומר גם אלה שמתפללים הם בינונים ומי שהיו צדיקים באמת אפילו לתפילה לא נצרכו מרוב מידת הביטחון שלהם!

איתחמי לרבנן פלן חמרא יצלי ומיטרא נחת שלחין רבנן ואייתוניה אמרון ליה מה אומנך אמר לון חמר אנא אמרין ליה ומה טיבו עבדת אמר לון חד זמן אוגרת חמרי לחדא איתה והוות בכייה גו איסרטה ואמרית לה מה ליך אמרה לי בעלה דהיא איתתא חביש ואנא בעייא מיחמי מה מיעבד ומפניני' וזבנית חמרי ויהבית לך טימיתי' ואמרית לה הא ליך פניי בעליך ולא תחטיי אמרין ליה כדיי את מצליא ומתענייא.

פני משה:

איתחמי לרבנן: בחלמא [בחלום].

פלן חמרא: המוליך את החמורים הוא יתפלל ובזכותו ירד גשם.

מה אומנך: במה אתה מתעסק ומה מלאכתך.

ומה טיבו עבדית: כלום מעשה טוב בא לידך ועשית.

חד זמן: השכרתי חמורי לאשה אחת ומצאתה בוכה על הדרך ואמרית לה מה ליך שאת בוכה והשיבה בעלה שלה חבוש בבית האסורין הוא בשביל החובות ואני רוצה לראות מה לעשות כדי לפדותו ופניתי אני ומכרתי את חמורי ונתתי לה מחירה ואמרתי לה הרי לך ותפדה בעליך ולא תחטא להרויח מחמת דבר אחר ואמרין ליה רבנן כדיי וכו' שדבר גדול עשית.

איתחמי לרבי אבהו פנטקקה יצלי ואתי מיטרא נחית מיטרא שלח ר' אבהו ואייתיה שא"ל חמר עבין ההוא גוברא עביד בכל יום מוגר זנייתה משפר תייטרון מעיל מניהון לבני מטפח ומרקד קדמיהון ומקיש בבבויא קדמיהון. א"ל ומה טיבו עבדת א"ל חד זמן הוה ההוא גברא משפט תייטרון אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכיי' ואמרית ליה מה ליך ואמרה לי בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה וזבנת ערסי ופרוס ערסיי ויהבית לה טימיתיה ואמרת לה הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי א"ל כדיי את מצלייא ומתעניא.

פנטקקה (ביוונית - penta - חמש; kakos - דבר רע; על שם חמש עבירות שהיה עובר): שם אדם אחד והיה מפורסם בחטא ונראה לר' אבהו שזה יתפלל ויבא מטר. ומטר ירד ושלח אחריו ר' אבהו והביאו א"ל ומה אומנך והשיב לו ה' עבירות עובר ההוא גברא בכל יום שוכר הזונות להמזנין ומייפה התייטרון הוא המקום של בתי התרטיאות ששוחקין ומרקדין לפני הזונות ומכניס בגדיהן להמרחץ ליפותן ומרקד לפני הזונות עד שיבאו המזנין אצלן ומקיש בבולייא היא כלי זמר א' שמקישין עליו כמו הטנמרא קדמיהן.

א"ל ומה טיבו עבדת: אעפ"כ אם בא איזה מעשה טוב לידך ועשית והשיב לו כעין מעשה החמר דלעיל.

[שמכר המיטה וכיסויי המיטה ונתן לה המעות כדי שתפדה את בעלה ולא תחטא].

איתחמי לרבנן חסידא דכפר אימי יצלי ומיטרא נחת סלקין רבנן לגביה אמרה לון בני בייתיה בטורא הוא יתיב נפקון לגביה אמרון ליה אישר ולא אגיבון. יתב מיכול ולא אמר לון אתון כריכין. מי עלל עבד חד מובל דקיסין ויהב גולתה מרום מובלה עאל ואמר לבני בייתיה אילין רבנן הכא בעי ניצלי וייחות מיטרא ואין אנא מצלי ומטרא נחת גנאי הוא לון ואין לא חילול שם שמים הוא. אלא אייתי אנא ואת ניסוק ונצלי אין נחת מיטרא אנן אמרין לו כבר דעבדון שמייא ניסין ואין לו אנן אמרין לון לית אנן כדיי מצליא ומתענייא וסלקין וצלין ונחת מיטרא נחת לגבון אמר לון למה איטרפון רבנן להכא יומא דין אמרין ליה בעיי תצלי וייחות מיטרא אמר לון ולצלותי אתון צריכין כבר דעבדון שמייא ניסין: אמרין ליה למה כד הויתה בטורא אמרינן לך אשיר ולא אגיבתינון. אמר לון דהוינה עסיק בפעולותי מה הוינה מסעה דעתי מן פעולתי א"ל ולמה כד יתבת למיכול לא אמרת לן איתון כריכין אמר לון דלא הוה גביי אלא פלחי מה הוינא מימור לכון בחנפין. אמרין ליה למה כד דאתית למיעול יהבת גולתה מרום מובלה אמר לון דלא הוות דידי שאולה הוות דניצלי בה מה הוינה מבזעא יתה. אמרין ליה ולמה כד הווי את ב איתתך לבשה מאנין צאין וכד את עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין אמר לון כד דאנא הוי בטורא היא לבשה מאנין צאיין דלא יתן בר נש עינוי עלה וכד דאנא עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין דלא ניתן עיני באיתא אוחרי אמרין ליה יאות את מצלייא ומתענייא.

///

בכל מקרה העניין הוא שאף-פעם אי-אפשר לדעת, אפשר להתפלל כל היום אבל בסוף השאלה היא האם יש בידינו מעשים טובים

לכן עדיף לקבל על עצמנו אפילו כמה דברים בודדים אבל שנקיים בשיא הרצינות

כמו לא לדבר בחזרת הש"ץ או להתחזק בבן-אדם לחברו כו' זה לא חייב להיות הדבר הכי נוצץ ומרשים רק שיהיה מעשי ומכל הלב ולטווח ארוך כי זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו

זה הגיוני ומתבקש שתרגיש רפיון לפעמים.

מה שחשוב הוא לנהל נכון את הצורך שלנו לנוח ולהשתחרר לפעמים,

ולא לתת לצורך הזה לנהל אותנו. אבל גם לא צריך להדחיק אותו.

ה' שמח כשאנחנו עושים דברים בצורה נכונה ובריאה שמתאימה לנו כבני אדם,

מלאכים יש לו בשמים, ואם הוא רוצה הוא יכול לברוא עוד מהם.

(והערה לא קשורה- בענין של קבלות, אני ממש בעד להימנע מקבלות לתמיד.

אפשר לקבל קבלות לחודש, לשבוע, במקרים חריגים לשנה.

אני לא חושב שנכון לקבל קבלות לתמיד.)

תזכור את המילים הללו...

אני כבר התפקחתי ברוך ה'. הבנתי שיש כאן חיים למלא.. בכל מחיר.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.