אגב, למה לא להסביר במשנה בפשטות (בניגוד לגמרא) שהבעיה היא שהאדם מתפלל על העבר שכבר קרה (כמו בסיפא על בני ביתו), ולא מתפלל על העתיד- "יה"ר שהולד יהפוך לזכר אם הוא נקבה"(כלומר- אנחנו מפרשים אוטומטית "יה"ר שתלד אשתי זכר" כ"יה"ר שהולד יהפוך לזכר אם הוא נקבה" ומכאן נובעת השאלה של הגמרא. אם נפרש "יה"ר שתלד אשתי זכר" כ"יה"ר שאשתי התעברה בזכר" אז מובן למה זו תפילת שווא).

ממש נס, צריך לקחת בחשבון את הר"ן בנדרים מ ע"א: "אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות. נראה בעיני דה"ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות קד.) דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים כלומר דלימות רבי". וכמו שהביאו בשו"ת אגרות משה (חו"מ ב' סי' עד).

אולי כשאין לו ייסורים ויש לו באמת תקוה.

קשה לחלוק על הספר חסידים.

הבבלי מבין שלהפוך זכר לנקבה זה כבר עבר, כי הוקבע הוולד.

אלא לכל תפילה על דבר שנצרך באמת ואין פתרון אחר. הדוג' לא הייתה טובה.

מה הכוונה "כבר הוקבע הוולד"- פיזית או מצד הגזירה משמיים (פיה"מ)?

לגבי הנקודה הראשונה אולי אבל צריך לזה יותר סמך.

תראה בית אלוקים למבי"ט שער התפילה פרק א:

"ומלות דבר צורך, יורו שאינו ראוי לאדם להתפלל לאל על דבר שאינו הכרחי, כי הוא מטריח את קונו כביכול ללא צורך (תענית כ"ד), כי קבלת התפלה הוא דבר נסיי חוץ מהטבע, כ"א יורה המזל רעה על האדם ינצל בתפלתו (שבת קנ"ו ב) וצדיק מושל יראת אלהים, והאל ית' אינו חפץ לבטל עולמו שברא וטבעו ללא צורך והכרח (שם), וכבר נענשו ישראל על שאלם דבר בלתי הכרחי, שאמרו (במדבר י"א) מי יאכילנו בשר, ונאמר למשה על זה, ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני ה' לאמר וגו', כי הם לא שאלו בפירוש מה' שיתן להם בשר, אלא כמדברים בינם לבין עצמם ומצטערים על העדר הבשר, ואמרו מי יאכילנו בשר, כלומר שמשה לא היה יכולת בידו להאכילם בשר, כמו שאמר מאין לי בשר, וא"כ מי יאכילם, והיתה כוונתם על ה' שהוא משביע לכל חי רצון, ולזה אמר השי"ת למשה אספה לי שבעים איש וגו' ונשאו אתך במשא העם, שהם חושבים שאין אתה יכול להפיק רצונם וצרכם לבדך, ואל העם תאמר התקדשו למחר, כלומר מה ששתפתי שבעים איש עמך, לא להפיק רצונם במה ששאלו בשר, כי אליהם תאמר שלא היו מוכנים לאכול בשר, מצד מה שהורו שלא היו שואלים אלא ממך, כי כוונתם לא היתה אלא על שאשמע אני דבריהם, ולזה יכינו עצמם למחר לבד ויאכלו בשר, כי בכו באזני ה', כלומר כי מה שאמרו מי יאכילנו, הוא כדי שישמע ה' את קול דבריהם, ולזה נאמר ונתן ה' לכם בשר ואכלתם, כלומר לא יהיה לכם הנאה מהבשר אלא בשעת האכילה, כמו שאמרתם מי יאכילנו בשר, לא אמרו מי יתן לנו בשר אלא מי יאכילנו, שלא היו רוצים הבשר אלא ליהנות מטעמו בשעת האכילה, ולזה נגזר עליהם הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם וכו', כיון שלא היו רוצים הבשר אלא למלאות תאות טעמם, טרם יהנו מטעמו אף ה' חרה בהם, וכמו כן מצינו (תענית כ"ד) במעשה דר' יוסי דמן יוקרת, שהעניש את בנו, אשר הטריח את קונו, להוציא פירות התאנה בלא זמנה, ונאסף הוא בלא זמנו: 

 ומלות שאינו ברשותו, יורו ג"כ על שאין ראוי לאדם להתפלל לאל אפילו על דבר הכרחי אם יש יכולת בידו וברשותו להשלים הדבר ההוא, כי אפילו שאין לו פת בסלו אלא כדי סעודה אחת ואומר מה אוכל למחר הרי הוא מקטני אמנה (יבמות ס"ג), כ"ש להתפלל לאל שיתן לו מזונות בהיות לאל ידו לאכול ממה שיש בידו, או יכול להשתכר אל צרור נקוב, וכמ"ש דוד ע"ה (תהלים ס') הבה לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם, כלומר כשאין אנו יכולין להושיע עצמנו בדרך הטבע ותשועתנו היא שוא, אז הבה לנו עזרת מצר, כי כשאנחנו יכולים להושיע עצמנו בדרך טבע, לא נבקש מה' שיעשה לנו נפלאות ושיעזור לנו מהצר. 

 וכבר יראה שיפול ספק בגדר זה, במה שמצינו ביהושע אשר הפליג לדבר לה' אחרי תתו האמרי לפני בני ישראל, ועשותו נס גדול, בהשליך על האויבים אבנים גדולות, וכנראה מן הכתובים שכבר נצחו המלחמה, וא"כ למה הוצרך להעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון, והוא הפך הגדר שאמרנו, דבר צורך. ואיפשר לומר שהוצרך יהושע לעשות הנס הגדול הזה לקדש ה', כדי שידעו כל העולם כי אותו הנס של השלכת האבנים היה מאתו ית', ושהיה יכולת בידו לעשות נס גדול ממנו, כי אותו הנס היה בלילה, כדכתיב (יהושע י') ויבא אליהם יהושע פתאום כל הלילה וגו' ויהמם ה' לפני ישראל וגו' ויהי בנוסם וגו' וה' השליך אבנים גדולות וגו' וימותו, רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב, אז ידבר יהושע וגו', כי אחר שראה יהושע שרבים מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב באותו הלילה בנוסם, ידע כי הם חשבו ותלו, כי לסבת היות שעת נוסם בלילה באותו מורד של בית חורון הוא שהיה יכול האל ית' להשליך עליהם האבנים הגדולות אשר מתו רבים בהם, אבל אם היה שעת נוסם ביום חשבו כי לא היה יכול להם, כי השמש המושל הגדול ביום כמו שאמרו חכמים (בר"ר סוף פרשה נ') בענין סדום, כי לפי שהיו מהם עובדים לחמה ומהם עובדים ללבנה, נתפרע מהם בשעה שחמה ולבנה עומדים ברקיע, והיינו י"ו בניסן, וכתיב השמש יצא על הארץ וגו', ולזה אמר כאן כשראה כך יהושע שהיו מיחסים ליאות וקיצור לשמו ית', שלא היה יכול ביום כמו בלילה, דבר יהושע לה' ביום תת האמרי לפני בני ישראל ואמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וגו', כי זה הנה היה לעיני ישראל שראו אותו, כי נס השלכת האבנים לא היה לעיניהם, שלא ראו אופן השלכתם, אלא שמתו האמוריים מצדם, אבל זה הנס של עמידת השמש היה לעיניהם, שראו השמש בעיניהם עומד כיום תמים, וענין העמדת השמש היה להורות להם כי השם יתברך מושל בכל ברואיו, ונותן להם תוקף לעמוד על משמרתם, ולהתיצב על מישור מהלכם, ויכול לשנות ג"כ את תפקידם ולבטל אותם מעבודתם, ואפילו לשמש שהוא המושל הגדול שבעולם לעיני הברואים, ולז"א שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, ואמר וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו, שעמד השמש בדד וידום, עד אשר ראו נקמה הגוי שהם ישראל כדכתיב (דברים ד') כי מי גוי גדול אשר לו אלהים וכו', מאויביו, שהתמיד העמדת השמש עד אשר השלימו לנקום מהם כדי שיתקדש ה', וידעו הגוים כי ממשלת השם ומדת דינו מתוחה לאויביו בין ביום ובין בלילה, ולכן לא זז השמש ממעמדו, עד אשר לקחו נקמתם מהם בשלימות, ואמר ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו שיעשה נס ללא צורך כזה, אחרי שובם מהמלחמה בנצחון, שישמע ה' בקול איש לעשות נס גדול כזה ללא הכרח, אלא לסבת שיהא ניכר ומפורסם כי ה' נלחם בישראל."

וא"כ אפשר להתפלל ולתלות שזה תמיד היה זכר ואין פה נס גלוי.

ואם נפרש מצד הגזירה- מ"ש מכל גזירה שאפשר להתפלל כל עוד ה' לא אומר או רומז "רב לך אל תוסף.." (השאלה האם כדאי זה משהו אחר).

לא כ"כ הבנתי את הראיה של המבי"ט לגבי זה שאסור להתפלל על דבר שאינו הכרחי. הגמרא בתענית מדברת על שינוי סדרי הטבע וזו ההטרחה. להתפלל על דבר שבתוך גדרי הטבע לא אמור להיות הטרחה. זה אולי לא נכון לרצות דברים שאינם הכרחיים מצד המטרה של האדם בעולם, אבל זה עניין אחר.

ומהגמרא בשבת שהוא מביא גם מוכח רק לגבי דברים שהם חלק ממה שנגזר על האדם והאדם רוצה לבטלם, ולא על דברי רשות שיתכן שה' רוצה שיהיה לאדם ויתכן שלא. וא"כ יש מקום לתפילה גם מצד הגזירה וגם מצד שזו לא תפילה על הנס.

להפוך כי זה מטריח את הבורא ללא צורך. הבבלי מסתכל על עצם המציאות הפיזית שיש כאן זכר או נקבה, וצריך נס כדי להפוך אותו. הירושלמי באמת אומר את הסברא שאמרת שמכיוון שאין כאן נס גלוי, אז זה פחות נקרא לשנות את הטבע.

לגבי הרמב"ם, אני חושב שלא מוכרח לפרש בו שזו מציאות רוחנית, אלא הכוונה שלו שזאת גזירה שהתממשה בפועל במציאות, כמו הצרה שקרתה בבית וכמו שהיום רואים באלטראוסאטנד את מין העובר.

גם אם נטען ברמב"ם שזו גזירה רוחנית, כל גזירה צריך סיבה גדולה להתפלל להפוך את זה, ולשנות מין העובר זה לא נקרא צורך גדול.

לגבי המבי"ט, מה שכתבת יכול להיות נכון מצד הסברא ויש אחרונים שסוברים כמוך, אבל המבי"ט טוען שכל היענות לבקשה מצד ה' אתה מטריח אותו לזה צריך להיות לצורך גדול. למשל אתה לא תבקש ממלך דבר שלא מיותר, כי אין זה כבודו של המלך.

נכון שאפשר להכניס פה את הענין ש-ה' הוא גם אבא רחמן שמתאווה לתפלות שלנו, אבל המבי"ט סובר שזה חייב להיות הכל על היחס הבסיסי שה' הוא מלך ואם הבקשה סוטה מכבוד המלך, אז זה בעייתי, כי הבחינה של האבא לא עומד לבד.

אחרת מה ההטרחה (הרי הכוונה היא שה' לא רוצה בשינוי סדרי בראשית, וממילא אם השינוי אינו גלוי לאדם אין פה הטרחה. אא"כ תאמר שזה משהו אובייקטיבי ולא קשור לידיעתו של האדם, שה' לא רוצה לשנות דברים שכבר קבע. לי קשה עם זה כי בפשטות אני מבין שכל הצמצומים הם רק מצידנו).

ואם נניח שמדובר על אדם שיש לו כבר שמונה בנות ואם אשתו לא תלד עכשיו זכר רוב הסיכויים שהיא כבר לא תיכנס שוב להיריון והוא לא יקיים מצוות פו"ר, זה יהיה בסדר אליבא דהרמב"ם (לפי ההבנה שזו גזירה רוחנית)?

לגבי המבי"ט- יפה. אבל גם אם נלך עם הבסיס של "מלך", כשמבקשים ממלך זה מגלה את מלכותו (גם אם זה רק למבקש עצמו), ורצון ה' הוא שתתגלה מלכותו בעולם.

שה' רוצה שהעולם יתנהל בדרך הטבע שהוא קבע מששת ימי בראשית.

גם מצוות תלויות במציאות, ולא צריך לעשות נס כדי לקיים מצוה.

כן. אבל עדיין יש בזה בחינה של זלזול שאתה מטריח אותו ללא צורך. חלק מגילוי מלכותו זה בעצם סדרי הטבע של ששת ימי בראשית.

להרבה אנשים סדרי הטבע דווקא מסתירים את גילוי מלכותו..

אני חושב שהעניין נסוב סביב תפיסת עולם שכלית או חוויתית. נס אומר שה' מנצח את הטבע שברא, מבחינה חוויתית זה גדול, אבל מבחינה שכלית יש בכך פגם. אי עשיית ניסים הגיוני מבחינה שכלית, אבל מבחינה חוויתית ה' פחות מורגש ככה.

בימי התנאים והאמוראים שהעולם כבר נהיה שכלי יותר אמנם גם היו ניסים, אבל זה נתפס כשינוי סדרי בראשית שזה לא דבר טוב. בימי התנך לעומת זאת אני לא חושב שראו ניסים כמשהו לא טוב.

הראשון הוא צריך להתפלל שזה יהיה בן?

משמע במשנה ובגמרא שזה תמיד תפילת שוא.

ובכל מקרה זה לא צריך לדעתי אלא רוצה

א. שאו אל על מרומים כפיים, כוונו את לבכם לאביכם שבשמיים.

ב. כנעו את גאות גוכם, בטלו לאלוהים נפשכם.

ג. רק באל הגבור נעשה חיל, הוא יבוס צרינו בין ליל.

ד. בורא קצות הארץ לא ייגע, יגדע קרן אויבינו במחיתה.

ה. ה' תחופף על עמך החוסים בצלך, הגן על בניך הקדושים ברוב רחמיך.

זיווג נחשב בגדר נס? או בדרך הטבע?

מעניין אם כך מה דרך התפילה על זה.. לפי דבריך,

ואולי זאת הסיבה שזה לא מוזכר בגלוי בתפילה?.. (אעפ שלאחרונה חשבתי להשאיל את עניין השלום להתכוון על עניין הזוגיות, אבל זה לא מבוסס..)

שכדאי להתפלל לזיווג, רק לא לכוון על אדם מסויים שיהיה זיווגך, אלא בכללי שה' יזמין לך את זיווגך. גם מצינו בתורה שאליעזר התפלל בשביל זיווג ליצחק לפירוש הרלב"ג, וגם יצחק עצמו התפלל על זיווג לפי פירוש הכלי יקר.

אפשר לכוון בשים שלום. "השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום" (יבמות סב ע"ב) "שלום בית" (גמרא פרק שני מסכת שבת)

אפשר לכוון בכל ברכת הבקשות בשמו"ע: חונן הדעת- "והאדם ידע את חוה אשתו" (בראשית ד, א), תשובה- "השיבנו אבינו לתורתך"- "השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה" (יבמות סב ע"ב). "סלח לנו"- חתן נמחלים לו עוונותיו (ביכורים ג, ג) "כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין, שנאמר (משלי יח כב): 'מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵהשם' " (יבמות סב ע"ב). גואל ישראל- נאמר גם על כל הגאולות מצרות הפרטיות בחייו של אדם. רפאינו- "והעלה נא רפואה שלמה לכל מכותינו"- רווק הוא פלגא דגופא (זוהר). ברכת השנים- "שרוי בלא ברכה" (יבמות סב ע"ב). קיבוץ נדחי ישראל- כידוע כוונת האר"י לקיבוץ הניצוצות הפזורים שנאבדו לבטלה וכשנושאים אשה הכוחות הולכים למקום הנכון (נקווה שתביני. לא אפרט בתגובה לבחורה). המלך המשפט- חתן דומה למלך (פרקי דרבי אליעזר טז). ולמלשינים אל תהי תקווה- כנגד מי שמספר לשון הרע ומרחיק את הזיווג. ברכת הצדיקים- כנגד מידת היסוד שמשתלם כשמתחתנים (לא אפרש בתגובה לבחורה). ברכת בונה ירושלים- "כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים" (ברכות ו ע"ב) מצמיח ישועה- כולל גם ישועה פרטית. שומע תפילה- זה ברור. אפשר גם להוסיף שם בקשה פרטית לזיווג.

אני מזמין את כולם בשרשור להוסיף עוד פירושים.

רק נראלי צריך לשים לב שהתפילה לא תהפוך לפרטיתץ מצד שני יש כ'כ הרבה שזקוקים לזה שאפשר להתפלל על כולם דרך זה.

ובכלל זה רק מראה כמה עומק אפשר להגיע בתפילה לא יודעת איך אפשר לאחוז בכל הדבר הזה תוך כדי..

ונק' אחרונה רוב הדוגמאות נוגעות לגבר, מדגיש כמה זה חובתו של הגבר למצוא את אבדתו,..

תודה על ההשקעה!!

(יש בי עוד צד שחושב שזה בגדר נס, אבל לא חושבת שזה בעיה להתפלל על נסים, נס דרך הטבע)

לפרטית, אבל אפשר לכוון כפרט בתוך הכלל.

התפילה יש בו הרבה עומק והמשמעות משתנה לפי הזמן והמצב.

אבל חשוב מאוד שהתפילה תישאר כללית והפרטים יכללו בזה.

לא צריך לכוון כל דבר שכתבתי. מה שעולה לבן-אדם שמתאים למשמעות המילים והחוויה הכלל ישראלית והפרטית שלו.

כתבתי כגבר, אבל יש בזה צד שגם האשה מאוד משותפת בזה.

יש גם את הבחינה של קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף (סוטה ב ע"א) אבל זה יותר נס שבתוך הטבע ולא לגמרי כמו קריעת ים סוף שהיה נס גמור. 

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)

ולא את ציבור הבית שלך.

אולי יש קבוצה של חברים מסביבך שזה השיח בה, אבל זה לא מה שעובר על הציבור כולו, לא מה שקורה בעיתונים החרדיים, לא מה נאמר אצל הרבנים, לא מה שהיה במשך היסטוריה שלמה.

ויש לציין שאתה שם אותנו במילכוד, כי אם נהיה "נגד" מה שאתה אומר אז זה פוגע בך, ואם נהיה "בעד" אז אנחנו נעשה שקר בנפשנו.

תוכל לעזור לנו להבין איך לשוחח איתך?

יש לציין שגם אני מתמודד עם השאלה הזו, בקשר לאיך לתקשר עם עצמי

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..