בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים –
אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ".
מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה,
וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה.
הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר –
הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.
כֵּיצַד?
הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת,
וְאָמַר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר" –
הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.
הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר,
וְאָמַר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי" –
הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הגמרא (ברכות ס ע"א) מתייחסת לזה ש-דינה נהפכה מזכר להיות נקבה בבטן של לאה:
"היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו' הרי זו תפלת שוא: ולא מהני רחמי מתיב רב יוסף (בראשית ל, כא) ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנא' ותקרא את שמה דינה אין מזכירין מעשה נסים ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה".
לגבי תפילה על מעשה נסים כותב הספר חסידים (תשצ"ד): "אל יתפלל אדם תפלה שאי אפשר לעשות בקשתו אע"פ שהיכולת ביד הקב"ה אין לבקש דבר שאין נעשה כפי הטבע כגון אם אשתו הפילה לשמנה חדשים ברור הוא שאין הולד של קיימא אין מתפללין עליו שיחיה אסור לבקש דבר שאינו ראוי לומר כגון יהי רצון שתלד אשתי לח' חדשים ויחיה הולד ואסור להתפלל שיעשה לו הקב"ה נס בשנוי העולם שאם יש לו אילן שיוציא פירות קודם זמנו כמעשה דר' יוסי בר אבין וכר' יוסי דמן יוקרת בתענית (כד ע"א)".
הצל"ח כותב בסוגיא שלנו לשון מוחלטת: "וא"כ אין רחמים מועיל לשנות הטבע כלל".
הגבורת ארי (תענית דף יט ע"א) כותב:
"אלמא המתפלל על דבר שאינו דרך העולם אלא על ידי נס הרי זו תפלת שוא. מיהו באדם גדול וחסיד שפיר דמי כדאשכחן גבי לאה אבל בעוונות נתקיים בנו אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין וה' ירחם".
אמנם מצינו שהרמ"א (או"ח קפז ד ותרפב א) מביא את דברי הכל בו (התפלה נמצאת בעוד ראשונים): "י"א כששכח על הניסים בברכת המזון כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו". רואים שמתפללים על נס.
התבואות שור דוחה את הרמ"א מכח הגמרא שלנו שאין להתפלל על מעשה נסים.
הבעיה בתבואות שור שמצינו מקורות קדומים לתפילה הזאת. בסכוליון על מגילת תענית (כב בשבט) כתוב תפילת שמעון הצדיק: "מי ששכן שכינתו בבית הזה כשם שעשה נסים לאבותינו בכל דור ודור כך יעשה לנו נסים בזמן הזה."
היּשועות יעקב (תרפ"ב, ב) דוחה את התבואות שור ומקבל את דברי הרמ"א ואומר שיש לחלק בין נס נסתר כמו עובר שמתהפך מזכר לנקבה שפעם לא היה להם איך לראות אם זה זכר או נקיבה שאסור להתפלל, לבין נס גלוי שמפרסם את שמו של הקב"ה שמותר להתפלל.
לפי הישועות יעקב הזה אפשר להגיד שכאשר האדם מבטיח לפרסם את שמו של הקב"ה על הנס, כמו שהיום מבטיחים לומר נשמת כל חי, אז יועיל התפילה יותר, כמו שהישועות יעקב מביא מהשירה של דוד המלך לפרסם את הנס.
אבל ניתן לפרש בירושלמי אצלנו (ט, ג) הפוך: "דבית ינאי אומר ביושבת על המשבר. היא מתניתא הא קודם כן יצלי. אמר יהודה בן פזי אף היושב על המשבר יכול להשתנות על שם (ירמיהו, יח) הנה כחומר ביד היוצר ר' בשם דבית ינאי עיקור עיבור של דינה זכר היה. מאחר שנתפללה רחל נעשית נקבה. הדא היא (בראשית, ל) ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה. מאחר שנתפללה רחל נעשית נקבה." זאת אומרת שלפי כל הדעות בירושלמי מותר להתפלל על עובר שתתהפך, ורבי יהודה בן פזי טוען אפילו יושבת על המשבר. אפשר להסביר בירושלמי שכל עוד דבר נסתר מאיתנו אפשר להתפלל עליו ויקרה נס, וכשזה גלוי לא מועיל עוד תפילה וזה תפילת שוא.
לפי הרמב"ן בחוקותי (כו, יא) אפשר להגיד הסבר אחר לרמ"א: "והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם".
זאת אומרת שלפי הרמב"ן אנחנו מתפללים ומקווים שיגיע זמן שנהיה שלמים ונהיה ראויים לנסים. בימי שמעון הצדיק היו במעלה עליונה (תוספתא סוטה יג, ז), לכן היו ראויים לנסים ויכלו להתפלל עליהם. לפי זה יוצא שבזמן הזה לא מועילה תפילה של מעשה נסים.
אולי ניתן להגיד מעבר לרמב"ן, שבכל עת מותר להתפלל לנסים לכלל ישראל, מכיוון שנשמת הכלל המושגחת ישירות מ-ה' היא מעל הטבע, אבל היחיד בעם ישראל מוגבל לדרכי הטבע.
