אֵין פּוֹחֲתִין לְפֵאָה מִשִּׁשִּׁים,
וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ:
אֵין לַפֵּאָה שִׁעוּר;
הַכֹּל לְפִי גֹּדֶל הַשָּׂדֶה,
וּלְפִי רֹב הָעֲנִיִּים, וּלְפִי רֹב הָעֲנָוָה.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הרמב"ם מפרש "רוב הענוה": "יש מי שיקרא ענווה בוי"ו, ופירושו: מה שתענה הארץ, אם זרע רב או מעט. ויש מי שיקרא ענבה בבי"ת, ופירושו: גודל הגרגרים או דקותם, ורוע פריהם. ושני העניינים קרובים זה לזה."
לפי הרמב"ם זה גדר ברוב תבואת השדה.
הר"ש מפרש: "ולפי הענוה, שבזה לא נתנו חכמים שיעור, ולפי ענוותו יוסיף וירבה לעניים, מלשון 'וענותך תרבני' (תהלים יח)."
לפי הר"ש זה גדר בענוותנותו של בעל הבית ונדיבותו.
התפארת ישראל מפרש: "ול"נ שהוא מלשון ולא שקץ ענות עני. ר"ל אם עניות העניים גדול מאד יכול להוסיף ליתן להם יותר מחלק ס'."
לפי התפא"י זה גדר בהצטרכות העניים.
לגבי הפסוק בתהלים שהר"ש מביא, בפשטות זה על הקב"ה כדברי רש"י שם בתהלים: "וענותך תרבני" - "הרביתה מדת ענותך להתנהג בה עמי", וכמו שמרחיב הרד"ק "וענותך - דרך משל , כאלו השפלת כבודך להשגיח בי". המדרש רבה (כי תשא מא, ד) אומר: "וענותך תרבני, וכי יש עניו גדול מן הקב"ה".
מעניין שהר"ש דורש את זה על האדם. יכול להיות שהוא מתכוון שהאדם צריך ללכת בדרכי ה' להיות עניו, כמצווה בתורה: "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט) וכמו שמביא הרמב"ם במצוות עשה ח' על פי חז"ל.
אמנם מצינו במדרש שוחר טוב על המזמור בתהלים שזה נדרש על דוד המלך: "וענותך תרבני . זו ענוה, מלמד ששלשתן נמצאו בדוד... ובזכות מה הישועה באה... ורבנן אמרי אף בשביל הענוה, שנאמר וענותך תרבני."
הזוהר חדש כי תשא (עו ע"א) דורש את הפסוק על ענוות משה.
איך זה מתפרש בפסוק על האדם?
הר"י מטראני שם מפרש: "וענותך - שנתת לי, היא תרביני - שבשביל הענוה שהיה לי, עליתי לגדולה זו."
יוצא מהר"י מטראני ש-ה' מעניק ענווה לאדם ןתפקידו הוא לשמר אותה ולהעמיקה בנפש.
הר"ש מפרש שהענוה נותנת לאדם גדלות מבחינת הרחבת הנפש, ואז הוא מוכן להיות נדיב ולתת לאחרים. זה מעניין שלפי דבריו הענוה מושפעת עליו מ-ה' כדי להעניק לבריות. נראה שדוד המלך בזכות שהענוה שלו גרמה לו להתרחבות הנפש ונדיבות כלפי האחר, הוא יכל לבקש בפסוק אחרי זה מ-ה': "תרחיב צעדי תחתי".
המדרש תהלים אומר שהישועה באה על ידי הענווה, לפי הר"ש כשאדם נדיב כלפי האחר, ה' גם נדיב כלפיו ומעניק לו ישועה פרטית. אם זה מדובר על ישועה כללית, אז בגלל שהאדם מנסה לדאוג ולהעניק לאחרים, אז ה' בזכות רצונו מושיע את הכלל כולו.
