היינו בפגישה ראשונה ואז הגיעו החגים,

והגיהנום שאחרי.

אז לא המשכנו עדיין.

אולי אני צריכה לפנות למלווה הזה

למרות שהוא גם אמר לנו שבהתנהלות הוא לא רואה שיש הרבה מאד מה לעשות, כי אנחנו עוקבים ויודעים מה קורה

ואין ממש את מה לצמצם,

אלא בעיקר צריכים עוד הכנסה. 

הייתי מנסה לחזור אליו,

לפעמים יש להם רעיונות פרקטיים לאיך לייצר עוד הכנסה.

וכל ההצעות שהציעו לך פה גם.

ושוב חיבוק. זה קשה ממש

מציעה לך לחפש עבודה אפילו כקופאית בסופר. או סייעת בגן. שירות לקוחות  ייתכן וניתן למצוא בסבירות גבוהה גם חצי משרה. תפתחי חיפוש באתרי דרושים ולכי על מה שיש, גם בלי קשר לתואר . זה מה שאני הייתי עושה במקומך.

קודם כל אוויר של הכנסה מסוימת לכלכלת הבית, ואז תתחילי לחפש בתחום.

צריכים ידיים עובדות במשק בהרבה תחומים וזה הזמן לעשות מעשה

וגם - למה בעלך לא מקבל משכורת כבר חודשיים? זה לא תקין.. בעליל.

כמובן, אם אני זוכרת נכון וזו את - אז ייעצו לך פה לא להמשיך לתואר שני. אני מחזקת גם כאן.אתם לא יכולים להרשות את זה לעצמכם וטוב שתדחי את זה לזמן יותר טוב. מקווה שבאמת תעשי את זה כי זו עוד הוצאה שאתם לא באמת יכולים להרשות לעצמכם

(ערכתי כי קראתי שוב את ההודעה שלך)

אתם לא זכאים גם לקצבת הבטחת הכנסה?

מקווה שתצליחו לצאת מזה. ויש גם הרבה הקלות כלכליות שהבנקים נותנים בגלל המצב אולי כדאי להתקשר ולשאול..

מוסיפה, מעבר לקצבת הכנסה- אם זה אכן כך שאת סובלת ממצב נפשי שמשפיע על התפקוד שלך-

יש לך מסמכים רפואיים רלוונטיים לזה? את מטופלת אצל פסיכיאטר?

אם כן, ממליצה לך להגיש תביעה לקצבת נכות בביטוח לאומי.

גם אם לא יאשרו לך קצבה, אולי תהיי זכאית לשיקום מקצועי שנשמע שממש יוכל לעזור לך.

בהצלחה יקירה! וחיבוק גדול

זה מה שכתבתי שאני לא רואה את זה קורה, אז כבר הבנתי שאני לא אוכל ללמוד השנה, גם עם המלגה החלקית. ואני באמת אנסה לחפש דברים

זה לא יהיה ברגע, יש לי ילדים לקחת בבוקר ולהחזיר צהריים כי בעלי לא יכול.

אני צריכה להתארגן על הכל מחדש וזה מורכב לי.

אולי אנחנו זכאים להבטחת הכנסה,

הביורקרטיות מול ביטוח לאומי פשוט מתישות ומחרפנות אותי מראש, אז לא בדקתי.

תודה על החיבוק. שומרת לרגע שזה יצליח לעודד אותי. 

מאחלת לך שיהיה בקלות

ותפעלו מול מקום העבודה של בעלך

לא לשלם זו הלנת שכר לכל דבר. לא ברור לי איך הם מרשים לעצמם

זה בטיפול. מקווה שלא יסתיים בזה שיאלץ לעזוב אם זה יימשך. זו אחת הבעיות שיש לנו בנושא הזה מאז ומתמיד, אם זה היה תלוי בבעלי, הוא מוכן לעבוד בהתנדבות  ולא יודע לדאוג לכספים שמגיעים לו.

לגבי הלימודים, עוד משפט שרציתי להגיד לך קודם

זה שהיה לי קשה להשלים עם הרעיון של דחיית לימודים, זה לא רק בגלל שאני שבויה באיזה רצון להישג או סתם עניין חברתי

זה פשוט לדחות עוד את היכולת שלי להשתכר  בשכר שפוי ולא מבזה. 

ברור לי שזה לא רצון הישגי אלא בעיקר כלכלי

אגב, גם בעלי דחה תואר שני כדי שנוכל להשתכר ולהתפרנס בכבוד. לא יצאנו נפסדים מהמהלך ב"ה

ולגבי בעלך - זו בעיה. באמת. אם ככה מתנהל מקום עבודה בחודש חודשיים ראשונים זה לא מעיד דברים טובים להמשך. מקווה שיסתדר על הצד הטוב ביותר

חסרות עכשיו הרבה ידיים במשק, אני בטוחה שאפשר למצוא עבודה אפילו לטווח קצר, לחודש חודשיים, ובינתיים לחשוב קצת מה הלאה.

ממליצה להתייעץ עם פעמונים.

מתפללת עליכם שתיהיה לכם פרנסה ורווחה בקרוב!!

כמו שענו לפניי, תתכן זכאות לקצבה הבטחת הכנסה או נכות כללית.

במיוחד שיש ילדים וזה מאוד מדאיג.

קודם כל שולחת כוחות.

דבר שני, הקב''ה זן ומפרנס לכל, ומפתח הפרנסה בידיו.

תתפללי ותבכי לה' מכל הלב, תגידי לו שהוא נתן לך את הילדים שלך, ושידאג לכל מחסורם בשפע.... דמעות ותחנונים, תמיד רואים מיד ישועה, לפחות פתח .

דבר שלישי, עבודה מידית , קופאית, עובדת בחנות בגדים, סייעת בגן, סייעת רפואית, מחליפה גננות על בסיס יומיומי, תמיד יש גננת חולה/ ווטאבר ותמיד חסר גננות.

אל תהססי, קחי את הרגליים ותצאי לעבוד במה שיש, כל עבודה מכבדת את בעליה. כשאת עושה השתדלות, תוכלי לקבל ישועה בע''ה.

ואם זה מצב שממש אין מה לאכול, תפני לארגון צדקה שיש במקום מגוריך.

המון הצלחה! 

רק אומרת.. הייתי בבית שבועיים רצוף מתחילת הלחימה עם הילדים ובעל מגויס (עדיין..) והרגשתי שאם אני לא יוצאת מהבית לעבוד אז אוי ואבוי לבית שלנו ולשפיות..

אני עכשיו מטפלת במעון, כי ראיתי שזה מה שבעיקר צריך וזה מה יש,

ואני עם תואר ראשון ותעודת הוראה!

אבל בראש שלי אני יודעת שזה זמני, והאיוורור הזה זה הצלת נפשות ממש!!! אפילו שזה עבודה שבחיים בחיים לא חשבתי שאעבוד בה ויש בי משהו שצריך להפסיק להתבייש בזה..

זה זמני

וב"ה שיש עבודה,

אז ממליצה לך גם- צאי לכל דבר!! צאי!!

זה יציל אותך..

וטיפ ממני לגבי בכורים סקרניים חכמים ומקשיבים:

תייפי בשבילו את המציאות, הם לוקחים את זה קשה יותר מאיתנו. לייפות לגמריי זה גם סבבה- זה אשכרה בריאות בנפש של הילד.

בהצלחה מותק!!

הרבה כח!!

💓💓

אני לא מרגישה שזה מחסום של בושה אצלי ללכת להיות קופאית או משו אחר לא קשור,

אלא באמת תסכול גדול ותחושה של עוול שנעשה

שהשקעתי כבר כסף בתואר וכלום לא יוצא מזה כי צריך תואר שני כדי להתחיל להכניס.

ואין לי מקצוע אחר ביד שאני יכולה לעסוק בו ולהרוויח בצורה שתכבד אותי.

נכון שזה לא יעזור לי להרגיש את זה

אבל זה פשוט קשההה

להיות בלי יכולת השתכרות ראויה ולא לגרד 5,200 שח או כמה שלא יהיה שכר מינימום. זה עושה אותי חולה.

כדי להגיב לך. כי זה אאוטינג רציני.

יש לי תואר בהנדסת חשמל

למדתי אותו שנים

השקעתי את הנשמה

חיינו בשנים עמוסות, לחוצות

ואין לי עבודה

לא מצאתי עדיין

כבר שנה מחפשת

כל פעם מכשולים אחרים

ועכשיו שוב, מלחמה. שוב הכל קפוא.

וזה מבאס ממש, כי השקעתי בתואר שבפוטנציאל אני יכולה להרוויח יפה מאוד. אבל אני לא, כי אני לא מוצאת עבודה. ואני כאילו צעד אחד מלהרגיש יציבות כלכלית. אבל זה צעד ענק שאני כבר שנה ויותר לא מצליחה לעבור.

וזה ממש מתסכל, ולפעמים גם מרגישה שזה לא הוגן!

ובכל אופן, כשהבנתי שזה ייקח זמן, ושאנחנו חייבים כלכלית שאני אעבוד, יצאתי לעבוד כסייעת. ונכון, אני מרוויחה שכר נמוך. וזו לא משרה מלאה

ואני מהנדסת חשמל! שעובדת במשרה שהדרישה שלה היא אפילו לא בגרות

ולא אכפת לי.

כי זה נותן לי משמעות

וזה מאפשר לנו לנשום כלכלית

וזה שווה יותר מהכל

אז נכון, זה הוריד לי את האגו מאוד, ואני עובדת הרבה על מידת הענווה שלי

אבל טוב לי, וטוב לנו. וב"ה אנחנו לא בבור

אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח

ואני לא יודעת לאן ה' מכוון אותי. אבל ברור לי שזה הדבר הנכון לעשות כרגע. למרות הכל

שהתחברת במיוחד ושיתפת.

וואו. מעריכה אותך מאד ובאמת נתת לי השראה

וקצת כח.

מאחלת לך שתמצאי עבודה בתחום שלך בקרוב.

האמת? העבודה בבית הספר שיעממה אותי מאוד. אבל זו היתה ההחלטה ועם זה חייתי

הייתי סייעת עם תואר שני ותזה. אז מה?

כשצריך כסף לא מסתכלים ימינה ושמאלה ופשוט הולכים על מה שיש. ולא לשכוח- החיים יכולים להפתיע לטובה!!!

מעריצה אותך!!

אבל התסכול הזה לא מכניס לכם כסף שאתם צריכים ולא יקדם אותך

אם היה לך יותר זמן ואוויר כלכלי ולא היינו במצב של סוג של קפאון במשק בגלל המלחמה, אני בטוחה שהיית יכולה למצוא משהו שהוא 'יותר' גם מבחינת שכר וגם מבחינת יוקרה גם אם לא בתחום שלך וזה היה אפילו יכול להיות מספק כי תואר כלשהו נותן פוש מסויים

הרבה אנשים עושים את זה אפילו מבחירה.

וגם 6500 זה בדיחה עצובה אחרי שמשלמים על תואר בסביבות 40 א' שח או יותר. 

זה הבדל גדול

זה נכון שאם היית עוסקת במקצוע שלך אולי היית מקבלת יותר, אבל זה עדיין עדיף על המצב הנוכחי

וגם, את לא מוותרת על המקצוע. רק מתפרנסת בכבוד עד שבעז"ה תזכי לעסוק בו

אגב, יש הרבה עובדים עם תארים שמקבלים שכר זעום ביחס להשקעה הכלכלית. אבל הם מקבלים אופק, תעסוקה יציבה, רזומה וסיפוק.

אלא 6500 מול 0 שיש לך עכשיו...

מהאבסורד והמצב ההזוי הזה בכלל וכמובן, שנוגע לי בפרט. 

אין פה שאלה שזה חובה על פני לא להכניס כלום. 

זה לא יגרום/ מה שגרם לי להשאר בבית ולא לצאת לעבוד.

הקשיים האחרים הם בינתיים הסיפור המרכזי. 

אולי כדאי לפנות לרווחה, כי יש להם אופציות של טיפול אישי בחינם.

קושי כלכלי משליך על הזוגיות ועל כל הבית...

לפנות לרווחה זה לפעמים הצעד הכי אחראי שאפשר לעשות.

וכמובן למצוא עבודה (אבל את אומרת שמשרה מלאה תעורר קושי נפשי, אז כדאי לטפל רגשית..)

בכל מקרה, אם יש קושי נפשי כזה או אחר טוב לבקש עזרה

אם לא בשביל קצבה, לפחות כדי להצליח לתפקד כראוי

אבל זה כן יאפשר לה עזרה מביטוח לאומי בהשמה לעבודה וזה בדיוק מה שהפותחת צריכה. עבודה שהיא גמישה וחלקית ככה שגם אם יש קושי נפשי אפשר לבצע לסירוגין.

אולי ערגלית יודעת?

מהבית? זה פוגע בתפקוד

מי יכול לקבוע, פסיכיאטר? 

יש וועדה רפואית של הביטוח לאומי עצמו

והיא הקובעת

חוות דעת של פסיכיאטר מביאה לשם, אבל לא קובעת את אחוזי הנכות

תמיד אפשר לערער כמובן, אבל צריך לקחת בחשבון.

מה גם, שמן הסתם הם עושים הכל כדי להחזיר אנשים למסלול של יציאה לעבודה. ולכן אדם עם חרדות למשל - הציפייה ההגיונית היא שיהיה טיפול תרופתי אם רק שיחות לא עוזרות.

וזה כמובן לוקח זמן גם, כי צריך לבחון השפעה לאורך זמן.

הגדרה של אדם לא מתפקד לצורך העניין -- צריך עזרה בפעולות יומיומיות עקב הקושי למשל. וצריך להוכיח אבדן כושר עבודה עקב המצב.

זה במבחן של קושי בתפקוד פיזי

בנפשי פחות בקיאה, אבל מן הסתם לא מספיק להגיד שמפחדים לצאת מהבית בגלל חרדה 

של זה על היכולת של האדם לעבוד.

לרוב, אנשים שנוטלים תרופה פסיכיאטרית באופן *קבוע* לרוב יהיו זכאים לקצבה, אפילו זמנית.

כמובן שצריך לגשת לביטוח לאומי עם מסמכים רפואיים וסיכומי ביקור אצל פסיכיאטר, אבל לרוב עצם זה שהם נוטלים תרופה בקביעות מראה על הקושי ועל ההשפעה של הקושי הנפשי על היומיום.

ממש לא מזכה בקצבה בפני עצמו.

אולי הבנ"א יקבל אחוזי נכות, אבל לאו דווקא קצבה. בודקים את כושר ההשתכרות ולפי זה מחליטים.

יש הרבה מאד אנשים שנוטלים תרופות קבוע ומדווחים על השפעה על התפקוד היומיומי, ועדיין לא מקבלים קצבה.

לא רוצה לרפות חלילה, רק שלא יתפתחו ציפיות שעצם נטילת תרופה מזכה בקצבה.

למה בעלך לא קיבל משכורת? זה לא כל חודש?
ואולי תחפשי את עבודה זמנית כרגע? למשל מטפלת במעון / סייעת / מורה מחליפה?
או אפילו לשמור על תינוקות בבית?
 

יש אצלכם באיזור גמ"ח שניתן להיעזר בו ולהלוות כסף / אוכל / בגדים יד 2 בחינם?

איזה מס' כדי להעביר לך בביט?

או שמישהי תעשה זאת דרכה, אם זה קצת מבייש אותך?

ההתמודדות שלך כל כך לא פשוטה!!

כל כך!!

בבקשה ממך,

אני בטוחה שהרבה כאן ישמחו לעזור לך.

ואם את מאזןר גוש עציון, אשמח לקנות עבורך מה שאת צריכה

אני באמת מתביישת ולא מסוגלת לעשות את זה.

ואני לא מהאזור...

אנסה באפיקים האחרים שהציעו לי כאן כמו ביטוח לאומי וגם כמובן לחפש עבודה כלשהי

למרות שבכל מקרה זה לא יהיה מהיום למחר, ובינתיים עד שהמאזן יתייצב

רק אלוקים יודע מה יהיה.

מאחלת לעצמי שלא אצטרך להשתמש בהצעה, ותגיע לנו ישועה, אבל אזכור אותה. 

כי כשצריך אז צריך.

מתגברים על הבושה (שקיימת!!) ומבקשים עזרה.

זה לא עושה אותך מסכנה,

זה עושה אותך אחראית.

גם אנשים שהיו ברום עולם, מבוססים כלכלית והכל,

מצאו את עצמם נעזרים.

תחשבי על בעלי עסקים שהמלחמה החריבה להם כל אפיק פרנסה.

זה נטו מה'.

וההצעה בעינה עומדת. באהבה רבה ושתבוא עליכם הברכה

התחברתי במיוחד כדי לכתוב לך , אני יודעת שזה קשה לשמוע, צעד לא פשוט ולא הצעד הראשוני , אבל אם זה המצב את יכולה לפנות לרווחה.

אני אומרת את זה בתור עוסי''ת שעובדת בלשכה. נכון זה לא נעים, זה יכול להיות בירוקרטי ומייגע אבל יש דרכים לעזור. בכל מחלקת רווחה (זה קצת משתנה בין הערים אם זה יושב באזורי או בשכונתי) יש דבר שנקרא מרכז עוצמה- שמטפל במשפחות עם קושי כלכלי, ויש דרכים לעזור (תלושים, מטרנות, מימון מעונות, מרכזי תעסוקה) בנוסף יש עוס מיצוי זכויות שיכולה לעזור מול ביטוח לאומי. בנוסף יש גם תוכנית שנקראת נושמים לרווחה שהיא ליווי יותר מעמיק סטייל פעמונים...

בהצלחה רבה! ובאמת אל תתביישי! רווחה זה לא רק למשפחות עם אלימות או צרכים מיוחדים זה באמת לא בושה לפנות ויש תוכניות שמיועדות אך ורק ללוי כלכלי (בחלק מהמקומות זה אפילו לא עובר דרך עוס משפחה...)

ובכללי בכל זכות יש מידע טוב ומפורט

הכנסה נמוכה וקשיים כלכליים

נתנו לך פה הרבה עצות טובות ואני רוצה לעודד אותך בסיפורים שאני מכירה אישית.

יש לי אחות שלמדה מקצוע ממש טוב ולא מצאה עבודה כמה שנים, המצב הכלכלי שלהם היה בכי רע.

כל חודש עשו סבב משפחה מי מסכים לתת להם הלוואה כדי לשלם שכירות, לכסות את האשראי וכדו'

ואנחנו נתנו ממעשרות ולא הלוואות כי באמת לא ידענו איך בכלל הם יצליחו להחזיר.

מתישהו אחותי הלכה לעבוד כמטפלת כדי שיהיה לפחות קצת כסף בבית

ואחרי תקופה מצאה עבודה מצוינת בדיוק במה שלמדה וחיפשה.

אז היו לה כמה שנים מאוד מאוד קשות מבחינה כלכלית אבל בסוף הסתדרה ועכשיו הם עומדים על הרגליים.

אז אל תתייאשי, תנשמי עמוק זו תקופה קשה.

אבל היא תעבור!!

גם ההורים שלי היו במצב כלכלי על הפנים במשך שנים.

שזה אומר עיקולים והוצאה לפועל וחובות בסדר גודל שלא תאמיני.

אני הייתי רווקה אז וזה באמת לא פשוט לעבור את זה

וב"ה ב"ה עם הרבה מאוד עזרה הם הצליחו לעמוד על הרגליים והיום יחסית הם ממש בסדר.

וגם אני כילדה ובחורה שעברה את זה אומרת לך זה רק מחשל!!

ונותן פרופורציות לחיים.

אז נכון היו דברים לא פשוטים אבל הכל טוב ועברנו גם את זה.

תודה ששיתפת.

לצערי גם אם אני חוויתי את זה שנים בבית וההורים שלי עדיין במצב לא פשוט. והנה אני עדיין לא נחלצתי מהמצב ולא מרגישה שהתחשלתי מזה. 

ולחשוב על הילדים שלי שמרגישים אותו הדבר זה נורא. 

רוצה להאמין שיהיה טוב יותר, עוד לא מצליחה.

עכשיו אני מבינה שכתבת שהלכתם ללמוד מקצועות טובים.

כי גם אני שעברתי קושי מאוד גדול בילדות עם מצוקה כלכלית פשוט הבטחתי לעצמי שאני לא עוברת את זה שוב.

וגם אני הלכתי ללמוד מקצוע משמעותי ומשקיעה המון בעבודה

יש שיגידו שאני קרייריסטית (ואני סופגת בקורת על זה)

אבל זה פשוט בנשמה שאני לא רוצה לעבור שוב קשיים כלכליים.

עשיתם החלטה טובה שהלכתם ללמוד מקצועות טובים,

גם אם עכשיו קשה ואת לא רואה את הפירות

יש לכם אופק ותקווה לעתיד!

ובע"ה עוד תראו תוצאות.

אגב, תקחי רק אם זה מתאים לך.

כשאני התחתנתי לא היה לנו כ"כ קל מבחינה כלכלית ונטינו לא לתת מעשרות לצדקה.

אפילו היה לנו סוג של היתר הלכתי לזה.

ומהרגע שהתחלנו להקפיד על מעשרות ראינו ממש ברכה בכסף

ואני בעיני ראיתי איך מתקיים "עשר תעשר בשביל שתתעשר"

רק רוצה לומר

שיש בורא לעולם. והוא זן ומפרנס לכל

ראינו את זה על עצמנו. שהיו זמנים שהתאמצנו והשתדלנו ולא היו פירות, ופתאום הגיע הזמן ונחת מהשמים מה שניסינו להשיג.

שיהיה לכם טוב, ושיבואו זמנים של רווחה כלכלית ונפשית

❤️

זו נקודה כואבת. 

את יודעת כמו באסון שקרה, להאמין זה לא תמיד מנחם. כי הוא מחליט לפעמים דברים שקשים לנו. 

הרי זה לא שלא ניסיתי והתפללתי. ובעלי מתחזק בכל מיני דברים והתייעץ עם צדיקים על זה. ולא משנה מה הוא לא עושה, אין כסף ואין הקלה. 

טוב נתנו לך המון עצות פרקטיות. אנע אנסה לתת עצות קצת "רוחניות" שכבר שיתפתי בערב מניסיון שלי

1) לא לפחד. "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא להתפחד כלל". כמו שאמרו לך לחיות את היום, לא לרוץ עם מחשבות קדימה.

לא יודעת להסביר את זה, אבל כשמשחררים פחד , דברים מתחילים להסתדר מעל הטבע.

2) לסמוך על הבעל. כשאישה נושאת עינים לבעלה, לא נשארת לו בררה והוא פונה לבורא עולם/ משנס מותניו לפרנס / למצוא עזרה מבחוץ. את לא צריכה לפתור הכל לבד,תאמיני בו שהוא יצליח למצוא פתרון, את לא יודעת כמה כח יש לגבר אם מאמינים בו.

3) להרבות בגמילות חסדים.

אולי יגידו לך שזה לא הזמן, אבל לפי הניסיון שלי זה ה-זמן. גמילות חסדים זה לא רק בכסף. זה במילים טובות, להיות אמפתיים לכאב של אחר.

מה שזה עושה: 1) כשאת רואה סבל של אחר, זה מגמד את הבעיות שלך .את פתאום מקבלת פרופורציות ומתנתקת רגע מהבעיות שלך.

2) טוב מושך טוב.

אני נזכרת בכל מיני תקופות שבאמת לא היה לנו, ואיך הייתי מכלום מצליחה לארח או לשלוח משהו ליולדת....ה' היה עוזר לי!! אני לא איזה צדיקה, אבל ידעתי שאני חייבת להתנתק מהחסרון שלי כדי שה' ימלא לי, להכין כלים שה' ימלא לי בהם.

עד עכשיו כשיש לי תקופה קשה אני יודעת שהפתרון כמה שיותר להיטיב עם אחרים. גם כדי להתנתק מהכאב וגם כשעושים אותם בזכות הברכה שאנשים מברכים אותך על הטוב שגמלת,  ה' מפנק. ;) ויש לו הרבה במה לפנק אותנו.

בסוף הייסורים של פרנסה הם הייסורים הכי קלים (לעומת שלום בית או בריאות) והכי מקרבים אותנו להשם.

בסוף ניצא עם מידת ביטחון.

טובים השניים מהאחד- להחזיק ביחד!!!! לא להאשים אחד את השני! אין כלי המחזיק ברכה יותר מהשלום.

לשמור על פרופיל נמוך בתקופה הזאת עם המשפחה המורחבת, לא להבעיר אש.

"לצאת" מאה"אני" ולעזור לאחרים. אפשר לעזור לאחרים בלי להוציא שקל: כמו להתקשר ולהקשיב, לתת עצה טובה.

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈