בוכה פה כי אין לי מקום אחראנונימית בהו"ל

אני צריכה תמיכה הרבה יותר גדולה אני יודעת

וממילא לא אוכל לפרט כאן הכל,

אבל זקוקה שוב למקום רגע להניח את הסלעים הענקיים שעל הכתפיים שלי.

יש מצב שחלק מכן מזהות אותי מהודעות קודמות בניק אחר

אני כבר לא זוכרת מה כתבתי ומתי.

מרגישה מושפלת,עלובה, מיואשת, נטושה וחסרת אונים ועוד הרבה רגשות שאני אפילו לא מצליחה לתת להם שם.

אנחנו במצב כלכלי קשה קשה קשה ממש ובזמן האחרון הגיעו מים עד נפש. היום יותר מהכל

כשהייתי בקנייה עם הילדים והכרטיס לא עבר. נאלצתי להחזיר הכל בבושת פנים.

כשבדקתי גיליתי שהבנק הוריד לי את המסגרת בכרטיס למינימום והחשבון שלנו בחריגה מטורפת. ידעתי גם קודם שהמצב גרוע ואני עם יד על הדופק כל הזמן, רק שהבנק איפשר לנו להתנהל ככה עם המסגרת מעבר להכנסות ולא שהיתה לנו אופציה אחרת.

לפני חודשיים בעלי התחיל עבודה חדשה, אחרי כמה חודשי אבטלה. הוא עדיין לא קיבל משכורת ולא ברור מתי יקבל. וזו לא משרה זמנית שכל יום מתאים לעזוב.

אני לא עובדת כרגע, סיימתי תואר ראשון והייתי אמורה להמשיך ללמוד השנה. בינתיים זה מתעכב כי דחו את הפתיחה

וגם ככה אני לא רואה סיכוי להמשיך ללמוד במצב הנוכחי וכבר כנראה שאעזוב את זה ואנסה לצאת לעבוד. 

הבעיה שיש כמה בעיות.

אחת מהן זה שטכנית לא כזה פשוט למצוא עבודה בטח לא טובה מהרגע להרגע ובזמן מלחמה שגם ככה הרבה במשק בחל"ת.

דבר נוסף, שאני מתמודדת עם קושי נפשי שפוגע בתפקוד שלי בחלק מהזמן. לכן גם לא הייתי מסוגלת לעבוד במקביל ללימודים

ואני לא מסוגלת בבת אחת להתחיל משרה מלאה בפול גז,

העומס הזה יהרוג אותי ופשוט ולא אחזיק מעמד.

יש לי יכולות ואני עובדת טובה ברעיון אבל עכשיו קשה לי כל כך להתחבר למקום הזה.

כתבתי מבולגן אולי...

חונקת את הקול שהילדים לא ישמעו אותי בוכה

הבכור שלי מבין את המצב ומצער אותי שהוא חווה את זה. משתדלים לא יותר מדי להעיק עליו אבל הוא שואל הרבה ואנחנו לא יכולים לשקר. הוא מציע להלוות לנו כסף שלו..

הלוואי והיה מי שיעזור לנו לעמוד על הרגליים, זמנית עד שנתייצב ונשתקם כלכלית.

אין לנו במשפחה אף אחד שיכול לתמוך, כולם מנסים להחזיק את עצמם מעל המים.

אני עצובה כל כך ולא רואה איך נחלצים מהמצב הזה.

אנחנו לא זוג בני עשרים שהתחיל את החיים ויכול עוד לחפש את עצמו. אז דווקא היינו במצב טוב מאד כי שנינו עבדנו והשתכרנו ועוד הצלחנו לחסוך. מתביישת שזה המצב שלנו

מצד שני עשינו מאמצים כדי להתקדם כלכלית מאפס, למדנו תארים שאמורים מתישהו להכניס יותר. הוצאנו כמויות של כסף, אבל כרגע אין לזה השפעה וזה מתסכל

וממש לא נותן תקווה.

אין לי איך לסיים, אני שבורה לגמרי.

וכתבתי פה טיפה מהים של ההתמודדות.


 

אם למישהי יש עבודה קונקרטית להציע

שאפשר מהבית,  אשמח שתכתבו לי.


 

 

 


 

 


 

 

 


 

 

 

חיבוקאחת כמוני
ומציעה מאד לפנות לארגון "מקימי" לקבלת עזרה
התחלנו תהליך במקימיאנונימית בהו"ל

היינו בפגישה ראשונה ואז הגיעו החגים,

והגיהנום שאחרי.

אז לא המשכנו עדיין.

אולי אני צריכה לפנות למלווה הזה

למרות שהוא גם אמר לנו שבהתנהלות הוא לא רואה שיש הרבה מאד מה לעשות, כי אנחנו עוקבים ויודעים מה קורה

ואין ממש את מה לצמצם,

אלא בעיקר צריכים עוד הכנסה. 

וואיאחת כמוני

הייתי מנסה לחזור אליו,

לפעמים יש להם רעיונות פרקטיים לאיך לייצר עוד הכנסה.

וכל ההצעות שהציעו לך פה גם.


ושוב חיבוק. זה קשה ממש

חיבוק ענק ❤️המקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ג בחשון תשפ"ד 19:40

מציעה לך לחפש עבודה אפילו כקופאית בסופר. או סייעת בגן. שירות לקוחות  ייתכן וניתן למצוא בסבירות גבוהה גם חצי משרה. תפתחי חיפוש באתרי דרושים ולכי על מה שיש, גם בלי קשר לתואר . זה מה שאני הייתי עושה במקומך.

קודם כל אוויר של הכנסה מסוימת לכלכלת הבית, ואז תתחילי לחפש בתחום.

צריכים ידיים עובדות במשק בהרבה תחומים וזה הזמן לעשות מעשה

וגם - למה בעלך לא מקבל משכורת כבר חודשיים? זה לא תקין.. בעליל.

כמובן, אם אני זוכרת נכון וזו את - אז ייעצו לך פה לא להמשיך לתואר שני. אני מחזקת גם כאן.אתם לא יכולים להרשות את זה לעצמכם וטוב שתדחי את זה לזמן יותר טוב. מקווה שבאמת תעשי את זה כי זו עוד הוצאה שאתם לא באמת יכולים להרשות לעצמכם

 

(ערכתי כי קראתי שוב את ההודעה שלך)

אתם לא זכאים גם לקצבת הבטחת הכנסה?

 

מקווה שתצליחו לצאת מזה. ויש גם הרבה הקלות כלכליות שהבנקים נותנים בגלל המצב אולי כדאי להתקשר ולשאול..

 

^^^Doughnut

מוסיפה, מעבר לקצבת הכנסה- אם זה אכן כך שאת סובלת ממצב נפשי שמשפיע על התפקוד שלך-

יש לך מסמכים רפואיים רלוונטיים לזה? את מטופלת אצל פסיכיאטר?

אם כן, ממליצה לך להגיש תביעה לקצבת נכות בביטוח לאומי.

גם אם לא יאשרו לך קצבה, אולי תהיי זכאית לשיקום מקצועי שנשמע שממש יוכל לעזור לך.

בהצלחה יקירה! וחיבוק גדול

נכוןאנונימית בהו"ל

זה מה שכתבתי שאני לא רואה את זה קורה, אז כבר הבנתי שאני לא אוכל ללמוד השנה, גם עם המלגה החלקית. ואני באמת אנסה לחפש דברים

זה לא יהיה ברגע, יש לי ילדים לקחת בבוקר ולהחזיר צהריים כי בעלי לא יכול.

אני צריכה להתארגן על הכל מחדש וזה מורכב לי.

אולי אנחנו זכאים להבטחת הכנסה,

הביורקרטיות מול ביטוח לאומי פשוט מתישות ומחרפנות אותי מראש, אז לא בדקתי.

תודה על החיבוק. שומרת לרגע שזה יצליח לעודד אותי. 

בטח שזה מורכבהמקורית

מאחלת לך שיהיה בקלות

ותפעלו מול מקום העבודה של בעלך

לא לשלם זו הלנת שכר לכל דבר. לא ברור לי איך הם מרשים לעצמם

אמןאנונימית בהו"ל

זה בטיפול. מקווה שלא יסתיים בזה שיאלץ לעזוב אם זה יימשך. זו אחת הבעיות שיש לנו בנושא הזה מאז ומתמיד, אם זה היה תלוי בבעלי, הוא מוכן לעבוד בהתנדבות  ולא יודע לדאוג לכספים שמגיעים לו.

לגבי הלימודים, עוד משפט שרציתי להגיד לך קודם

זה שהיה לי קשה להשלים עם הרעיון של דחיית לימודים, זה לא רק בגלל שאני שבויה באיזה רצון להישג או סתם עניין חברתי

זה פשוט לדחות עוד את היכולת שלי להשתכר  בשכר שפוי ולא מבזה. 

מבינה אותך מאודהמקורית

ברור לי שזה לא רצון הישגי אלא בעיקר כלכלי

אגב, גם בעלי דחה תואר שני כדי שנוכל להשתכר ולהתפרנס בכבוד. לא יצאנו נפסדים מהמהלך ב"ה


ולגבי בעלך - זו בעיה. באמת. אם ככה מתנהל מקום עבודה בחודש חודשיים ראשונים זה לא מעיד דברים טובים להמשך. מקווה שיסתדר על הצד הטוב ביותר

אוי, יקרה, נשמע כל כך קשה!מכחול

חסרות עכשיו הרבה ידיים במשק, אני בטוחה שאפשר למצוא עבודה אפילו לטווח קצר, לחודש חודשיים, ובינתיים לחשוב קצת מה הלאה.


ממליצה להתייעץ עם פעמונים.

ואוו כמה זה קשהצועקת לך

מתפללת עליכם שתיהיה לכם פרנסה ורווחה בקרוב!!

אם את רוצה לפנות אליי בפרטי לגבי מיצוי זכויותערגלית
בביטוח לאומי, בשמחה.


כמו שענו לפניי, תתכן זכאות לקצבה הבטחת הכנסה או נכות כללית.

תודה רבה! מעריכהאנונימית בהו"ל
שלחתי לך מסראנונימית בהו"ל
וואו. איזה נסיון לא פשוטבאתי מפעם

במיוחד שיש ילדים וזה מאוד מדאיג.

קודם כל שולחת כוחות.

דבר שני, הקב''ה זן ומפרנס לכל, ומפתח הפרנסה בידיו.

תתפללי ותבכי לה' מכל הלב, תגידי לו שהוא נתן לך את הילדים שלך, ושידאג לכל מחסורם בשפע.... דמעות ותחנונים, תמיד רואים מיד ישועה, לפחות פתח .


דבר שלישי, עבודה מידית , קופאית, עובדת בחנות בגדים, סייעת בגן, סייעת רפואית, מחליפה גננות על בסיס יומיומי, תמיד יש גננת חולה/ ווטאבר ותמיד חסר גננות.

אל תהססי, קחי את הרגליים ותצאי לעבוד במה שיש, כל עבודה מכבדת את בעליה. כשאת עושה השתדלות, תוכלי לקבל ישועה בע''ה.

ואם זה מצב שממש אין מה לאכול, תפני לארגון צדקה שיש במקום מגוריך.

המון הצלחה! 

בכיתי כל כך הרבה על זה תאמיני ליאנונימית בהו"ל
תודה על המילים הטובות והכיוונים.
הי מותק,נביעה

רק אומרת.. הייתי בבית שבועיים רצוף מתחילת הלחימה עם הילדים ובעל מגויס (עדיין..) והרגשתי שאם אני לא יוצאת מהבית לעבוד אז אוי ואבוי לבית שלנו ולשפיות..


אני עכשיו מטפלת במעון, כי ראיתי שזה מה שבעיקר צריך וזה מה יש,

ואני עם תואר ראשון ותעודת הוראה!

אבל בראש שלי אני יודעת שזה זמני, והאיוורור הזה זה הצלת נפשות ממש!!! אפילו שזה עבודה שבחיים בחיים לא חשבתי שאעבוד בה ויש בי משהו שצריך להפסיק להתבייש בזה..

זה זמני

וב"ה שיש עבודה,

אז ממליצה לך גם- צאי לכל דבר!! צאי!!

זה יציל אותך..


וטיפ ממני לגבי בכורים סקרניים חכמים ומקשיבים:

תייפי בשבילו את המציאות, הם לוקחים את זה קשה יותר מאיתנו. לייפות לגמריי זה גם סבבה- זה אשכרה בריאות בנפש של הילד.


בהצלחה מותק!!

הרבה כח!!

💓💓


תודה ששיתפת. אגיד לך מהאנונימית בהו"ל

אני לא מרגישה שזה מחסום של בושה אצלי ללכת להיות קופאית או משו אחר לא קשור,

אלא באמת תסכול גדול ותחושה של עוול שנעשה

שהשקעתי כבר כסף בתואר וכלום לא יוצא מזה כי צריך תואר שני כדי להתחיל להכניס.

ואין לי מקצוע אחר ביד שאני יכולה לעסוק בו ולהרוויח בצורה שתכבד אותי.

נכון שזה לא יעזור לי להרגיש את זה

אבל זה פשוט קשההה

להיות בלי יכולת השתכרות ראויה ולא לגרד 5,200 שח או כמה שלא יהיה שכר מינימום. זה עושה אותי חולה.


נרשמתיעבודה1

כדי להגיב לך. כי זה אאוטינג רציני.


יש לי תואר בהנדסת חשמל

למדתי אותו שנים

השקעתי את הנשמה

חיינו בשנים עמוסות, לחוצות


ואין לי עבודה

לא מצאתי עדיין

כבר שנה מחפשת

כל פעם מכשולים אחרים

ועכשיו שוב, מלחמה. שוב הכל קפוא.


וזה מבאס ממש, כי השקעתי בתואר שבפוטנציאל אני יכולה להרוויח יפה מאוד. אבל אני לא, כי אני לא מוצאת עבודה. ואני כאילו צעד אחד מלהרגיש יציבות כלכלית. אבל זה צעד ענק שאני כבר שנה ויותר לא מצליחה לעבור.


וזה ממש מתסכל, ולפעמים גם מרגישה שזה לא הוגן!

ובכל אופן, כשהבנתי שזה ייקח זמן, ושאנחנו חייבים כלכלית שאני אעבוד, יצאתי לעבוד כסייעת. ונכון, אני מרוויחה שכר נמוך. וזו לא משרה מלאה

ואני מהנדסת חשמל! שעובדת במשרה שהדרישה שלה היא אפילו לא בגרות


ולא אכפת לי.

כי זה נותן לי משמעות

וזה מאפשר לנו לנשום כלכלית

וזה שווה יותר מהכל

אז נכון, זה הוריד לי את האגו מאוד, ואני עובדת הרבה על מידת הענווה שלי

אבל טוב לי, וטוב לנו. וב"ה אנחנו לא בבור

אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח

ואני לא יודעת לאן ה' מכוון אותי. אבל ברור לי שזה הדבר הנכון לעשות כרגע. למרות הכל

מדהימה!!עטלף עיוור
איזו גישה בריאה לחיים וכמה לא פשוט לעשות את זה
וואו תודה על השיתוף הזהה!!נביעה
גם אני הייתי צריכה לשמוע את זה💕
תודה גדולה על זהאנונימית בהו"ל

שהתחברת במיוחד ושיתפת.

וואו. מעריכה אותך מאד ובאמת נתת לי השראה

וקצת כח.

מאחלת לך שתמצאי עבודה בתחום שלך בקרוב.

גם אני הייתי סייע שנתייםשוקולד פרה.

האמת? העבודה בבית הספר שיעממה אותי מאוד. אבל זו היתה ההחלטה ועם זה חייתי

הייתי סייעת עם תואר שני ותזה. אז מה?

כשצריך כסף לא מסתכלים ימינה ושמאלה ופשוט הולכים על מה שיש. ולא לשכוח- החיים יכולים להפתיע לטובה!!!

אלופהצועקת לךאחרונה

מעריצה אותך!!

הלו.. זה רק זמן מסוים בחיים...נביעה
אח"כ בע"ה כן תשתמשי (נשתמש..) בתואר שלנו!!
מבינה את התסכול שלךהמקורית

אבל התסכול הזה לא מכניס לכם כסף שאתם צריכים ולא יקדם אותך

אם היה לך יותר זמן ואוויר כלכלי ולא היינו במצב של סוג של קפאון במשק בגלל המלחמה, אני בטוחה שהיית יכולה למצוא משהו שהוא 'יותר' גם מבחינת שכר וגם מבחינת יוקרה גם אם לא בתחום שלך וזה היה אפילו יכול להיות מספק כי תואר כלשהו נותן פוש מסויים


הרבה אנשים עושים את זה אפילו מבחירה.

 

מינימים זה 6500...רקלתשוהנ
אני ראיתי בכל זכות 5,571אנונימית בהו"ל

וגם 6500 זה בדיחה עצובה אחרי שמשלמים על תואר בסביבות 40 א' שח או יותר. 

אני חושבת שמ-0 ל6500 ברוטו (זה השכר ברוטו)המקורית

זה הבדל גדול

זה נכון שאם היית עוסקת במקצוע שלך אולי היית מקבלת יותר, אבל זה עדיין עדיף על המצב הנוכחי

וגם, את לא מוותרת על המקצוע. רק מתפרנסת בכבוד עד שבעז"ה תזכי לעסוק בו


אגב, יש הרבה עובדים עם תארים שמקבלים שכר זעום ביחס להשקעה הכלכלית. אבל הם מקבלים אופק, תעסוקה יציבה, רזומה וסיפוק.


אבל ההשוואה שלך לא נכונהטארקו
זה לא 6500 מול משכורת דמיונית של 30אשח שהיית יכולה תיאורטית לקבל


אלא 6500 מול 0 שיש לך עכשיו...

לא משווה כלום, מביעה את התסכול והיאוש שליאנונימית בהו"ל

מהאבסורד והמצב ההזוי הזה בכלל וכמובן, שנוגע לי בפרט. 

אין פה שאלה שזה חובה על פני לא להכניס כלום. 

זה לא יגרום/ מה שגרם לי להשאר בבית ולא לצאת לעבוד.

הקשיים האחרים הם בינתיים הסיפור המרכזי. 

הקשיים המרכזיים הם נפשיים בעיקר?שוקולד פרה.

אולי כדאי לפנות לרווחה, כי יש להם אופציות של טיפול אישי בחינם.

קושי כלכלי משליך על הזוגיות ועל כל הבית...

לפנות לרווחה זה לפעמים הצעד הכי אחראי שאפשר לעשות.

וכמובן למצוא עבודה (אבל את אומרת שמשרה מלאה תעורר קושי נפשי, אז כדאי לטפל רגשית..)

אני לא יכולה להגיב באריכות כרגע,אופק המדבר
רק לגבי המצב הנפשי, תנסי לקבל קיצבה מביטוח לאומי
מניסיוןסטלה100
אם הבן אדם מתפקד רגיל ביום יום, קשה להאמין שיקבל יותר מ20 אחוז נכות וזה לא נותן קצבה. אולי אם לוקחים עורך דין זה אחרת אבל זה גם הוצאות. 
מניחה שיש משהו בדברייך, אבל אי אפשר לדעתהמקורית

בכל מקרה, אם יש קושי נפשי כזה או אחר טוב לבקש עזרה

אם לא בשביל קצבה, לפחות כדי להצליח לתפקד כראוי

זה לא נותן קצבהסודית

אבל זה כן יאפשר לה עזרה מביטוח לאומי בהשמה לעבודה וזה בדיוק מה שהפותחת צריכה. עבודה שהיא גמישה וחלקית ככה שגם אם יש קושי נפשי אפשר לבצע לסירוגין.

אולי ערגלית יודעת?

השאלה מה זה מתפקד רגיל? אם יש נגיד חרדות לצאתאופק המדבר

מהבית? זה פוגע בתפקוד

מי יכול לקבוע, פסיכיאטר? 

לא מספיק שפסיכיאטר קובעהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ד בחשון תשפ"ד 09:35

יש וועדה רפואית של הביטוח לאומי עצמו

והיא הקובעת

חוות דעת של פסיכיאטר מביאה לשם, אבל לא קובעת את אחוזי הנכות

תמיד אפשר לערער כמובן, אבל צריך לקחת בחשבון.

מה גם, שמן הסתם הם עושים הכל כדי להחזיר אנשים למסלול של יציאה לעבודה. ולכן אדם עם חרדות למשל - הציפייה ההגיונית היא שיהיה טיפול תרופתי אם רק שיחות לא עוזרות.

וזה כמובן לוקח זמן גם, כי צריך לבחון השפעה לאורך זמן.

הגדרה של אדם לא מתפקד לצורך העניין -- צריך עזרה בפעולות יומיומיות עקב הקושי למשל. וצריך להוכיח אבדן כושר עבודה עקב המצב.

זה במבחן של קושי בתפקוד פיזי

בנפשי פחות בקיאה, אבל מן הסתם לא מספיק להגיד שמפחדים לצאת מהבית בגלל חרדה 

 

בנפשי ההסתכלות היא על ההשפעהערגלית

של זה על היכולת של האדם לעבוד.

לרוב, אנשים שנוטלים תרופה פסיכיאטרית באופן *קבוע* לרוב יהיו זכאים לקצבה, אפילו זמנית.

כמובן שצריך לגשת לביטוח לאומי עם מסמכים רפואיים וסיכומי ביקור אצל פסיכיאטר, אבל לרוב עצם זה שהם נוטלים תרופה בקביעות מראה על הקושי ועל ההשפעה של הקושי הנפשי על היומיום.

עצם נטילת תרופות באופן קבועDoughnut

ממש לא מזכה בקצבה בפני עצמו.

אולי הבנ"א יקבל אחוזי נכות, אבל לאו דווקא קצבה. בודקים את כושר ההשתכרות ולפי זה מחליטים.

יש הרבה מאד אנשים שנוטלים תרופות קבוע ומדווחים על השפעה על התפקוד היומיומי, ועדיין לא מקבלים קצבה.

לא רוצה לרפות חלילה, רק שלא יתפתחו ציפיות שעצם נטילת תרופה מזכה בקצבה.

האמת שגמני מכירה הרבה אנשיםהמקורית
שנוטלים תרופות למצב נפשי באופן קבוע והם ממש לא זכאים לקיצבה, כי לא איבדו כושר עבודה ב"ה
ואוו קודם כל חיבוקהכל לטובה

למה בעלך לא קיבל משכורת? זה לא כל חודש?
ואולי תחפשי את עבודה זמנית כרגע? למשל מטפלת במעון / סייעת / מורה מחליפה?
או אפילו לשמור על תינוקות בבית?
 

יש אצלכם באיזור גמ"ח שניתן להיעזר בו ולהלוות כסף / אוכל / בגדים יד 2 בחינם?

יקרה, אולי תסכימי לתתשוקולד פרה.

איזה מס' כדי להעביר לך בביט?

או שמישהי תעשה זאת דרכה, אם זה קצת מבייש אותך?

ההתמודדות שלך כל כך לא פשוטה!!

כל כך!!

בבקשה ממך,

אני בטוחה שהרבה כאן ישמחו לעזור לך.

ואם את מאזןר גוש עציון, אשמח לקנות עבורך מה שאת צריכה

תודה לך מכל הלב על הרצון הטובאנונימית בהו"ל

אני באמת מתביישת ולא מסוגלת לעשות את זה.

ואני לא מהאזור...

אנסה באפיקים האחרים שהציעו לי כאן כמו ביטוח לאומי וגם כמובן לחפש עבודה כלשהי

למרות שבכל מקרה זה לא יהיה מהיום למחר, ובינתיים עד שהמאזן יתייצב

רק אלוקים יודע מה יהיה.

מאחלת לעצמי שלא אצטרך להשתמש בהצעה, ותגיע לנו ישועה, אבל אזכור אותה. 

בבקשה תזכרי אותה היטבשוקולד פרה.

כי כשצריך אז צריך.

מתגברים על הבושה (שקיימת!!) ומבקשים עזרה.

זה לא עושה אותך מסכנה,

זה עושה אותך אחראית.

גם אנשים שהיו ברום עולם, מבוססים כלכלית והכל,

מצאו את עצמם נעזרים.

תחשבי על בעלי עסקים שהמלחמה החריבה להם כל אפיק פרנסה.

זה נטו מה'.

וההצעה בעינה עומדת. באהבה רבה ושתבוא עליכם הברכה

חיבוק!תות שדה...

התחברתי במיוחד כדי לכתוב לך , אני יודעת שזה קשה לשמוע, צעד לא פשוט ולא הצעד הראשוני , אבל אם זה המצב את יכולה לפנות לרווחה.

אני אומרת את זה בתור עוסי''ת שעובדת בלשכה. נכון זה לא נעים, זה יכול להיות בירוקרטי ומייגע אבל יש דרכים לעזור. בכל מחלקת רווחה (זה קצת משתנה בין הערים אם זה יושב באזורי או בשכונתי) יש דבר שנקרא מרכז עוצמה- שמטפל במשפחות עם קושי כלכלי, ויש דרכים לעזור (תלושים, מטרנות, מימון מעונות, מרכזי תעסוקה) בנוסף יש עוס מיצוי זכויות שיכולה לעזור מול ביטוח לאומי. בנוסף יש גם תוכנית שנקראת נושמים לרווחה שהיא ליווי יותר מעמיק סטייל פעמונים...

בהצלחה רבה! ובאמת אל תתביישי! רווחה זה לא רק למשפחות עם אלימות או צרכים מיוחדים זה באמת לא בושה לפנות ויש תוכניות שמיועדות אך ורק ללוי כלכלי (בחלק מהמקומות זה אפילו לא עובר דרך עוס משפחה...)

מוסיפהתות שדה...
שעוסיות שמתמחות במיצוי זכויות יודעות הרבה פעמים למצוא ולהשיג זכויות שבכלל לא ידעת שהן קימות...
https://clickrevaha.molsa.gov.il/product-page/178תות שדה...
תודה רבה. אעבור על הקישורים ששלחתאנונימית בהו"ל
מציעה להציץ כאןתות שדה...

ובכללי בכל זכות יש מידע טוב ומפורט

הכנסה נמוכה וקשיים כלכליים

אוי קשה לשמוע, חיבוק גדולדיאן ד.

נתנו לך פה הרבה עצות טובות ואני רוצה לעודד אותך בסיפורים שאני מכירה אישית.

 

יש לי אחות שלמדה מקצוע ממש טוב ולא מצאה עבודה כמה שנים, המצב הכלכלי שלהם היה בכי רע.

כל חודש עשו סבב משפחה מי מסכים לתת להם הלוואה כדי לשלם שכירות, לכסות את האשראי וכדו'

ואנחנו נתנו ממעשרות ולא הלוואות כי באמת לא ידענו איך בכלל הם יצליחו להחזיר.

מתישהו אחותי הלכה לעבוד כמטפלת כדי שיהיה לפחות קצת כסף בבית

ואחרי תקופה מצאה עבודה מצוינת בדיוק במה שלמדה וחיפשה.

אז היו לה כמה שנים מאוד מאוד קשות מבחינה כלכלית אבל בסוף הסתדרה ועכשיו הם עומדים על הרגליים.

אז אל תתייאשי, תנשמי עמוק זו תקופה קשה.

אבל היא תעבור!!

 

גם ההורים שלי היו במצב כלכלי על הפנים במשך שנים.

שזה אומר עיקולים והוצאה לפועל וחובות בסדר גודל שלא תאמיני.

אני הייתי רווקה אז וזה באמת לא פשוט לעבור את זה

וב"ה ב"ה עם הרבה מאוד עזרה הם הצליחו לעמוד על הרגליים והיום יחסית הם ממש בסדר.

וגם אני כילדה ובחורה שעברה את זה אומרת לך זה רק מחשל!!

ונותן פרופורציות לחיים.

אז נכון היו דברים לא פשוטים אבל הכל טוב ועברנו גם את זה.

מנסה להתחזק מזהאנונימית בהו"ל

תודה ששיתפת.

לצערי גם אם אני חוויתי את זה שנים בבית וההורים שלי עדיין במצב לא פשוט. והנה אני עדיין לא נחלצתי מהמצב ולא מרגישה שהתחשלתי מזה. 

ולחשוב על הילדים שלי שמרגישים אותו הדבר זה נורא. 

רוצה להאמין שיהיה טוב יותר, עוד לא מצליחה.

 

 

יש לך תקווה ואופק, תראי את זה ככהדיאן ד.

עכשיו אני מבינה שכתבת שהלכתם ללמוד מקצועות טובים.

כי גם אני שעברתי קושי מאוד גדול בילדות עם מצוקה כלכלית פשוט הבטחתי לעצמי שאני לא עוברת את זה שוב.

וגם אני הלכתי ללמוד מקצוע משמעותי ומשקיעה המון בעבודה

יש שיגידו שאני קרייריסטית (ואני סופגת בקורת על זה)

אבל זה פשוט בנשמה שאני לא רוצה לעבור שוב קשיים כלכליים.

 

עשיתם החלטה טובה שהלכתם ללמוד מקצועות טובים,

גם אם עכשיו קשה ואת לא רואה את הפירות

יש לכם אופק ותקווה לעתיד!

ובע"ה עוד תראו תוצאות.

 

אגב, תקחי רק אם זה מתאים לך.

כשאני התחתנתי לא היה לנו כ"כ קל מבחינה כלכלית ונטינו לא לתת מעשרות לצדקה.

אפילו היה לנו סוג של היתר הלכתי לזה.

ומהרגע שהתחלנו להקפיד על מעשרות ראינו ממש ברכה בכסף

ואני בעיני ראיתי איך מתקיים "עשר תעשר בשביל שתתעשר"

מעבר לכל מה שכתבו לךעשב לימון

רק רוצה לומר

שיש בורא לעולם. והוא זן ומפרנס לכל

 

ראינו את זה על עצמנו. שהיו זמנים שהתאמצנו והשתדלנו ולא היו פירות, ופתאום הגיע הזמן ונחת מהשמים מה שניסינו להשיג.

 

שיהיה לכם טוב, ושיבואו זמנים של רווחה כלכלית ונפשית

❤️

אמןאנונימית בהו"ל

זו נקודה כואבת. 

את יודעת כמו באסון שקרה, להאמין זה לא תמיד מנחם. כי הוא מחליט לפעמים דברים שקשים לנו. 

הרי זה לא שלא ניסיתי והתפללתי. ובעלי מתחזק בכל מיני דברים והתייעץ עם צדיקים על זה. ולא משנה מה הוא לא עושה, אין כסף ואין הקלה. 

 

כן, מכירה את זהעשב לימון
משהו שכתבתי פעם. הלוואי שיחזק. שולחת המון כוחותאם_שמחה_הללויה
עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך כ"ה בחשון תשפ"ד 15:49

טוב נתנו לך המון עצות פרקטיות. אנע אנסה לתת עצות קצת "רוחניות" שכבר שיתפתי בערב מניסיון שלי


 

1) לא לפחד. "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא להתפחד כלל". כמו שאמרו לך לחיות את היום, לא לרוץ עם מחשבות קדימה.

לא יודעת להסביר את זה, אבל כשמשחררים פחד , דברים מתחילים להסתדר מעל הטבע.


 

2) לסמוך על הבעל. כשאישה נושאת עינים לבעלה, לא נשארת לו בררה והוא פונה לבורא עולם/ משנס מותניו לפרנס / למצוא עזרה מבחוץ. את לא צריכה לפתור הכל לבד,תאמיני בו שהוא יצליח למצוא פתרון, את לא יודעת כמה כח יש לגבר אם מאמינים בו.


 

3) להרבות בגמילות חסדים.

אולי יגידו לך שזה לא הזמן, אבל לפי הניסיון שלי זה ה-זמן. גמילות חסדים זה לא רק בכסף. זה במילים טובות, להיות אמפתיים לכאב של אחר.

מה שזה עושה: 1) כשאת רואה סבל של אחר, זה מגמד את הבעיות שלך .את פתאום מקבלת פרופורציות ומתנתקת רגע מהבעיות שלך.

2) טוב מושך טוב.

אני נזכרת בכל מיני תקופות שבאמת לא היה לנו, ואיך הייתי מכלום מצליחה לארח או לשלוח משהו ליולדת....ה' היה עוזר לי!! אני לא איזה צדיקה, אבל ידעתי שאני חייבת להתנתק מהחסרון שלי כדי שה' ימלא לי, להכין כלים שה' ימלא לי בהם.

עד עכשיו כשיש לי תקופה קשה אני יודעת שהפתרון כמה שיותר להיטיב עם אחרים. גם כדי להתנתק מהכאב וגם כשעושים אותם בזכות הברכה שאנשים מברכים אותך על הטוב שגמלת,  ה' מפנק. ;) ויש לו הרבה במה לפנק אותנו.


 

 

....אם_שמחה_הללויה

בסוף הייסורים של פרנסה הם הייסורים הכי קלים (לעומת שלום בית או בריאות) והכי מקרבים אותנו להשם.

בסוף ניצא עם מידת ביטחון.

טובים השניים מהאחד- להחזיק ביחד!!!! לא להאשים אחד את השני! אין כלי המחזיק ברכה יותר מהשלום.

לשמור על פרופיל נמוך בתקופה הזאת עם המשפחה המורחבת, לא להבעיר אש.


"לצאת" מאה"אני" ולעזור לאחרים. אפשר לעזור לאחרים בלי להוציא שקל: כמו להתקשר ולהקשיב, לתת עצה טובה.


אם אתה כזה צדיקהריון ולידה

ועושה כאילו אתה מנסה להדר במצוות גם כשלא חייב

למה אתה לא מסוגל לקחת את הרגליים שלך ולקנות לאשתך מתנה לחג?!!!?

אמאלה זה מרתיח אותי כבר! הוא יודע לבחור והוא ידע להיות רומנטי בהתחלה

והוא יודע שגם משהו פשוט ב15 שח ישמח אותי למרותשמגיע לי הרבה יותר  

אז לאיפה זה נעלם??

ולא הוא לא שכח כי אני באופן אישי טרחתי להזכיר

כמו שטרחתי להתבאס מולו כשאכזב.

לא זוכרת מתי קנה לי לאחרונה תכשיט. לא לחגים לא ללידה לא ליומולדת לא ליומנישואין

לא יודעת למה זה ככה קשה לו

דפוק

אין לי מילה אחרת

גורם לי לזלזל בקיום המצוות שלו

באהבה שלו אליי שגם ככה שיודע שקשה לי להרגיש אותה לאחרונה

ושאני צריכה להרגיש אותה מאוד ושהיא חסרה לי מאוד

שוכבת פה בוכה

כי בחג עגיל יהיה לי כי קניתי לעצמי ב20 שח והצהרתי לו שאני אמנם שומרת לחג להתחדש אבל אני עדיין מצפה ממנו לקנות לי גם.

מרגישה אישה לא מוערכת

ממש ככה

ועם בעל שבוחר מתי להיות הכי צדיק בעולם ומתי לבחור שכנראה זה לא מצווה מספיק חשובה כדי לקיים אותה אפילו בסימון וי. 

ומכתב בכלל לא נראה לי כבר שנים רבות

ובכלל בא לי אפילו למרוד בגלל זה

כמעט הלכתי מאחורי הגב שלו לעשות נזם או הליקס או גם וגם

לא כי אני רוצה באמת

אלא בעיקר כי מרגישה צורך לצעוק לו ניעור.

אוף לא התכוונתי לאורך כזה ובטח שלא להשתפך ככה

התקופה הזאת במיוחד מוציאה ממני את כל האיכסה

למרות שיצאה ממני גם לפניה

והעיקר הוא ישן שינת ישרים כי אחרי שהכרחתי אותו להגיב כל מה שהיה לי להגיד זה "מצטער" 

-מצטער שמה? 

שאני לא עונה על הציפיות שלך

השם תשלח לו שכללללל

מי יכול לנער דבר כזה בכלל?? נראה לי שאף אחד

@בעלי

אני חושבתתקומה

שלא בטוח שהעניין זה המאמץ הפיזי.

מהתגובות האחרות שלך נראה שיש משקעים או איזשהו קושי זוגי, והוא מתבטא עכשיו במתנה שרצית ולא קיבלת.

אני מבינה כמה זה כואב

וכמה את מחכה להוכחה שהוא אוהב אותך בדרך הזו


אבל אני מרגישה, שאת מעמידה אותו למבחן

את מרגישה שאולי הוא לא אוהב? לא מעריך?

אז את רוצה לבחון את זה

ואומרת איך את רוצה שזה יראה

אבל האמת היא, שגם אצל זוגות שמאוד טוב להם יחד, אולטימטומים זה משהו שלא תמיד עובד בצורה מוצלחת.

פשוט, אולי, אם יש תקשורת טובה, אז אם מישהי תגיד לבן הזוג "תקנה לי מתנה לחג ותכתוב לי מכתב", והוא ירגיש שזה גדול עליו, הוא יגיד לה "מאמי, אני הכי אוהב אותך. אבל לקנות תכשיט, זה גדול עליי. גם לכתוב אני לא יודע טוב, באמת אעשה הכל בשבילך. אם את רוצה נלך יחד אם זה יעשה לך טוב, אולי תקני לעצמך ואני אביא לך?" ואז יביא לה בערב החג זר פרחים או יתן לה לנוח בזמן שהוא עובד ומנקה. או כל דבר אחר.

אבל כשיש פחות פתיחות, אז אולטימטום (מובן ככל שיהיה), פשוט דוחק את הצד השני לפינה.

ומה שאני מנסה להגיד (ואולי זה לא נכון בכלל), שאולי הצורך שלך במתנה זה סימפטום לקושי אחר.

ואם כן, לא נכון לעשות עכשיו תנאי "בא נראה אם הוא כן יקנה לי משהו ואם כן זה יוכיח שהוא... (תשלימי את החסר)"

אלא לראות בזה כהזדמנות לכך שיש עוד דברים לעבוד עליהם יחד, כדי להגיע למצב שבו את מרגישה אהובה, בלי קשר למתנה לחג או לא.

זה רצון הכי הגיוני ולגיטימי בעולם.

אני פשוט חושבת שיש כל מיני דרכים להגיע אליו

אבל בשביל זה צריך להסתכל לעומק

פותחת שרשור קיטורים לכבוד ערב פסחמתיכון ועד מעון

אז מה היה מעפן? מה לא הלך?

קטרו בהנאה...

פה היה ויכוח מעצבן בערב שהוציא לי את הרוח מהמפרשים למרות שהיה יום די מוצלח

חושבת עלייך.. איך היתה בדיקת חמץ? הוא יצא בסוף??נשימה עמוקה
מי המציא את החג הזזזזזההההה??רוני 1234
איף
זה רק פנטזיה חחחחרקאני

בכל מקרה אין לי משהו קרוב לבית

ורחוק לא רלוונטי עם כל מה שנשאר לעשות פה

אז מה הגאולה הפרטית שקרתה לכם השנה?אנונימית בהו"ל

מחשש לאוטינג כותבת מאנונימי...

אז אני אתחיל...

אחרי שנים של חיפוש...ותקיעות בבית

מצאתי עבודה שתפורה עלי בול

אני כל כך מאושרת ומרגישה סיפוק.

תןדה לה' היה שווה לחכות כי הוא

הביא לי משהו שכל כך  מדויק לי...

ומה איתכן?

לא חייבים משהו גרנדיוזי..

איזשהי גאולה

משהו שהתהפך או השתנה לטובה,

כיתבו לנו: )

פסח כשר לכולן

איזה יופי!מש ממש שמחה בבשילך!! ומצטרפת..אוהבת את השבת

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה


 

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..


 

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית


 

 

פעם ראשונה שיש לנו מטבחון פסח וזה כל כך מקל!מחי
הגעתי לבדיקת חמץ בלי לחץ ועצביםלפניו ברננה!

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.


 

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

 

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

 

ב"ה הספקתי להגיע לפינות שכוחות בבית, ויחסיתהתייעצות הריון
ממש בנחת, 'בזכות' המלחמה שגרמה לכך שאהיה כל כך הרבה בבית בחודש האחרון עם הילדים. ב"ה בעלי איתנו בליל הסדר ולא הקפיצו אותו למילואים, שזה לא ברור מאליו בכלל. ולצד הקושי המטורף בחודש האחרון, הצלחתי לראות גם את הטוב והמתיקות בלראות את הקטנים שלי גדלים ומתפתחים כשהם פה בבית ולא במסגרות.
השנה לא היתה לי שנה של גאולהפה משתמש/ת

אלא של אתגר מתמשך...


אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו


מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...


וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי


הריון קל ולידה במועד של תינוק מתוק ב"המולהבולה
אחרי פג קיצוני בשבוע 26
החלטתי איך אני מתארגנת שיהיה בנחת ההכנותנפש חיה.אחרונה
שנים שאנחנו לבד בחגים לצערי,מחפשת מה ירגש אוירה?פלפלונת
לנו ולילדים. הגדולים בתיכון..יש גם קטנים יותר. 
אולי יש אדם באזורכםכובע לבן
שישמח שיזמינו אותו?
כרגע פחות מתאים. הלוואי.פלפלונת
תלוי באופי שלכםכורסא ירוקה

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

אוירה לא חייבת להיות באנשים... מציעה רעיונותשש וארגמן

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.


•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

בהצלחה יקירה!! אמן שיהיה לכםמלא באווירה ובשמחה!שש וארגמן
אמן. בע"ה, תודה.פלפלונת
תודה לכן על הרעיונות הטובים. בע"ה איישם מהם.פלפלונת
גם אנחנו לבד בסדר כבר שנים. מאז שהבכורה היתה בת 3אמהלהאחרונה

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

 

צריכה תפילהחנוקה

לא יכולה לפרט.

צירופי מקרים לא סבירים.

הסתבכות כלכלית בזמן ההכי לא נכון.

אתגרים שונים עם 3 ילדים 

מצב רפואי ונפשי סבוך

הכל ביחד

אה וערב פסח כמובן

מרגישה כמו בני ישראל לפני ים סוף

צועקת אל ד' מהבוקר, מרגיש צורך לעורר רעש בשמיים.

אם מישהי מוכנה כשקוראת לבקש מד' שישמע לתפילתי ויעזור למשפחה שלי אודה לה מאד

תודה!חנוקה
אמרתי פרק תהילים לזכותךמאוהבת בילדי

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

תודה רבה!חנוקה
בשורות טובות🫂יעל מהדרום
תודה אתן עוזרות ממשחנוקה
חיבוק❤️❤️❤️בארץ אהבתי

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתואמת

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

חיבוק וכח!!!מרגרינה

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

❤️שמ"פ
מתפללת שתראי ישועות !
אמרתי פרק תהילים לזכותך🫂סטודנטית אלופה
שתזכו לישועות גדולות בקרוב ולגאולה הפרטית והכללית❤️
בטח בטח וחיבוקקקקשירה_11
מתפללת איתך. חיבוק!!ליני(:
לבי איתך. גם בתפילות♥️ בשורות טובות בעז"ההמקורית
🫂🫂רקאני
אמרתי פרק תהילים🩷nik
מברכת אותך שתראי ישועות בקלות ובמהרה!!
אמרתי פרק תהילים לשמיעת תפילתך, בשורות טובות♥️עדינה אבל בשטח
אמרתי פרק תהילים. השם יברך אתכם בטוב!קנמון
אמרתי תהיליםצלולה
מתפללת שתראו ניסים בכל התחומים♥️
מתפללת איתך לכל הטוב בעז"הזברה ירוקה
מצטרפת לתפילות.. ישועת ה' כהרף עין!אוהבת את השבתאחרונה
והבוטח בה' חסד יסובבנו!
אולי זה המקום להתייעץ. ארוך. תודה ממש למי שתקרא.דפני11

בעל מתוק

חמוד. צדיק. לב זהב. בעל מדהים. בבסיס שלו לא אופי של דיבורים.

בזנן האחרון משהו עובר ואני לא מצליחה לשים את האצבע.. אולי תעזרו לי להבין אותו? או לאסוף יותר אמפתיה או כוחות עד יעבור זעם?


אז משהו עובר...

מרגישה שיותר מידי פעמים הוא הופך זבוב לפיל... חוסר סבלנות ל"פדיחות" או טעויות למינהם.

מאז ומעולם הוא כעס כשלא הובן כמו שצריך או שלא זכרתי דברים מסויימים שהיו לו חשובים. או סתם כשמשהו לא הלך לו, או תקופה עמוסה- היה גורם לו להיות לחוץ, כועס, ממהר כזה...

אבל ברמה שהיתה סבירה. וגם היה קורה פעם ב...

לפיסכולוגיה בגרוש שלי, תמיד הרגשתי שזה קשור לבית שבו גדל- הורים שעטפו ילדים בצמר גפן, כמעט ולא היו להם התמודדויות, וכשבנאדם גדל וצריך להתמודד-בטח אם יש כמה דברים בו זמנית, ובטח אם משהו לא תמיד הולך כמו שרציתי- זה שובר אותו ומבאס ברמות. לא ברמה שזה גורם לשיתוק אבל דרמות פנימיות כאלה... של חוסר כח ועצבים ולחץ...

אני רואה את זה גם אצל האחים שלו האחרים (רווקים) וגם באיך אמא שלו עד היום חיה... מנסה לרפד לילדים שלה את הכל. ואם יש קושי אפילו קטן זה די סוף העולם.

כלפי חוץ אף אחד לא ירגיש, אבל בבית הכל יוצא. עצבנות, כעס.. כזה. לא מצליחה ככ להסביר.


אני למשל- חיה עם זה יותר בשלום. מבינה שהחיים לא מושלמים, מנסים, טועים, מצליחים או שלא מצליחים, תקופות עמוסות, מוותרים על דברים.. כזה. יותר שלוות נפש בקטע הזה.

לא עושה דרמה כמשהו לא מצליח לי- וגם אם כן- לרוב הדרמה חולפת מאוד מאוד מהר (ברמת הדקות).


אבל בזמן האחרון... זה קצת בלתי נסבל מבחינתי...

גם כי לפעמים מרגישה שזה יוצא בכעס עלי או בביקורת עלי- וזה ממששש לא מתאים לי.


סתם לדוגמא. קצת קיצונית אבל היא קרתה לא מזמן וזכורה לי.

קניתי לפסח טפט כזה להדביק על השיש.

הוא שטף את הבית וראה את הטפט- שאל אותי- את קנית? אמרתי כן. חשבתי לעצמי שיחמיא לי, איזה אלופה שזכרת... אבל לא החמיא (לא חריג, אמרתי, לא איש של מילים) אבל ככה חשבתי שאמר בליבו וככה פירגנתי לעצמי ושלום.

אחכ כשהכשיר את המטבח (הייתי בעבודה) כתב לי כמה הוא שונא את הטפט הזה, וכמה סיוט להסתדר איתו ושלח תמונה שיצא מכוער ממש למרות כך המאמצים. באמת היה מכוער.

התבאסתי איתו שבאמת יצא מכוער ואיזה באסה שככה... וזהו. בלב שלי: באסה, אין מה לעשות, כולה שבוע, נהיה חזקים, העיקר השיש כשר

חזרתי הביתה, הבנאדם כולו עצבנייייי.... איך כל שנה אני קונה את הטפט.. כל שנה הוא מסתבך איתו... שונא אותו.. לא מסתדר איתו.. והכי הרגשתי שהוא כועס עלי ש"כבר אמר לי את זה שנה שעברה ולמה קניתי שוב"... אז התנצלתי ואמרתי שבאמת לא זכרתי שהוא ביקש שלא נקנה.... שאלתי אותו- מה עדיף? נייר כסף? אז הוא ענה שלא כי זה שורט..

אז שאלתי מה הוא מציע..

הוא שוב חזר על זה שאיך לא זכרתי... וכאילו התעקש שאני אחראית לכל הסבל שלו כי אני לא זכרתי וקניתי שוב ובגללי...

עכשיו אני הכיייי לא טיפוס של "בגללי בגללך". הכי לא.

מאמינה שכולנו עושים הכי טוב שיכולים. בטח בין בני זוג.

חוץ מזה- בלב שלי- תגיד תודה שבכלל חשבתי על זה וקניתי... אתה לא עשית שום קניות לחג...

וגם. (ואת זה אמרתי לו ברגע ששיקפתי לו שאני מרגישה שהוא מאשים אותי בזה ואכן הוא הסכים איתי שהוא מאשים-) שאם כבר, האחריות שלו היא בדיוק כמו שלי- ברגע שראה את הטפט, היה יכול להתכבד , ללכת לסופר ולקנות משהו אחר שיותר טוב לו.....

לא מתאים לי האשמה שלי במשהו שהוא היה יכול גם לשנות.


אבל הכייייי מפריע לי..זה שהרגשתי שהוא מוציא מפרופורציה את כל עניין הטפט.....


כאילו. אוקיי.

נגיד שנעשתה פה טעות. נגיד שאני אחראית בלעדית על הטעות. מה נסגר עם הכעס הלא פרופורציונאלי על זה?

מבינה שהתעסקת עם זה שעות. מבינה שלא כיף. אבל הייי כולנו מתעסקים לפעמין גם בדברים שלא כיף לנו. מה נסגר עם להתפוצץ ככה?


עכשיו זאת דוגמא קצת קיצונית

אבל אני מרגישה שזה קורה לו קצת יותר מהרגיל, בטח יחסית אליו. שבדכ הוא טיפוס נעים ונח. גם אם ברגעים של כישלון הוא דרמטי יותר ממני..... מרגישה שהכעסים האלה על "טעויות" ממש מוציאים אותו מדעתו. הוא מתייחס אליהם כאילו הם סוף העולם. וגם בכלל בהקשרים חברתיים אם לדוג יש לנו חברים שקצת נפגעו מחברים אחרים, הוא לוקח את זה קשה... או למשל עכשיו לקראת פסח יש כל מיני שכנים שמבקשים עזרה בבניין בכל מיני דברים- בקבוצה הכללית! לא בפרטי. אז הוא אומר לי, דפנה איזה מזל שאני במילואים שאני לא מתרוצץ כל היום בעזרה פה עזרה שם... וזה לא נאמר בטון צוחק או רגוע.. זה נאמר באמיתיות. כאילו זה ממש מטריד אותו הבקשות האלה. ואני לא מבינה... מה הדרמה? מישהי ביקש עזרה, הכל טוב אל תעזור.... למה לקחת את זה ככ קשה?

למה זה גורם לך להרגיש ככ עומס בלב מבקשה תמימה של אנשים? אתה באמתתתת לא חייב לעזור והכל טוב...


מרגישה שהוא עובר משהו.

ומרגישה גם שאני לא רואה איך זה ישתפר בקרוב. כי ב"ה כמה ילדים, עבודה עמוסה, עומס החיים, בעיות החיים (הלגמרי רגילות ב"ה!!) ככה זה. רק ילך ויגדל הפערים בחוסר שלמות, וגם בכשלונות.


איך חיים ככה?


יודעת שלא יכולה לשנות אותו

מצד שני גם לא ככ יודעת מה החלק שלי


ומודה שאני מופעלת כשמרגישה אשמה כלפי. יש לי לזה ממש אלרגיה. לא מתאים לי כשזורקים עלי אשמה, באופן כללי, ובטח לא מהאיש שלי. זה לא בלקסיקון שלי אשמה. וזה מטריף אותי.


בקיצור

דברו אלי חכמות


ואשמח בלי האשמות כלפיו- ברור לי שהוא איש זהב. וטוב. ומתוק.

וגם בלי הפניות ליעוץ זוגי, זה לא האירוע כרגע

יכולה לומר שהזדהיתי איתו, אני מוצאת את עצמי ככהעכבר בלוטוס

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

 

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

 

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

 

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

 

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

 

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

 

 

זה מה שיש לי לכתוב

 

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

תודה על זהדפני11

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?


ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

זה יכול להיות השינוי מהשגרהעכבר בלוטוס

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

 

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

 

אלופה ממש!

תודה ממש. הלוואי.. ננסה..אנונימית בהו"ל
מאוד מעריכה❤️
בטעות עברתי לאנונימידפני11

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

מותקקקק איזה אישה מדהימה את!!!!אוהבת את השבת

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!


כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...


מקווה שזה בסדר לכתוב...


בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

תודה יא מהממתאנונימית בהו"ל

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

כנל❤️דפני11
לדעתי את לא צריכה להזהר כל כךרוני 1234

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

תודה❤️דפני11
צריכה למצוא זמן טוב וגם להיות רגועה בעצמי כדי לפתוח את זה שוב... בע"ה...
נשמע שהוא "אדם רגיש מאד". תגגלי את המושגזוית חדשה
בזכותךדפני11

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

אני כזו, וזה באמת משתנה בעוצמותזוית חדשה

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

רק להגיד שאת נשמעת אישה זהב לא פחות רחלי:)
יש לי מה להרחיב מקווה בעזרת השם מחר 
נשמה. אשמח אם מסתדר לךדפני11
חיבוק! את נשמעת אישה מדהימהוואלה באלה

תמיד אוהבת לקרוא אותך.


 

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.


 

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי


 

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.


 

 

איזה מהממת את!דפני11

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

מבינה אותך מאוד❤️וואלה באלה
יכולה להזדהות איתונעומית

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).


תודה נשמה!!דפני11

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

אני חושבת שברגע שאת מדברת עליוהמקורית
"יצאת מכל פרןפורציות" לעומת - לא היה לי נעים שהאשמת אותי, זה נחווה אצלו שוב כאשמה

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.


ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️


את צודקתדפני11

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

בדיוק זה המקורית
תשמעי מאמי, את חמודה קודם כלבאתי מפעם

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בדיוקקקדפני11
הגדרת את מה שאני מרגישה 
בעלך מזכיר לי את עצמישוקולד פרה.

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.


 

 

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.


 

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.


 

 

את מדייקת אותו בולדפני11

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.


יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

ממש ממש מה שרציתי לכתוב לך מצטרפת לשוקולד פרהרחלי:)

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  


אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .


וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

את מקסימה עם לב רחב מאודשוקולד פרה.אחרונה

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.


היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.


אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.


לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.


עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.


הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

את נשמעת אישה מדהימהמתואמת

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

טבילה בשבת כשמתארחים😀טוט

איזה הזוי ומטורף זה נשמעעע

הרבה פעמים טובלת בשבת, אבל פעם ראשונה שאנחנו מתארחים. ניסינו לחזלש בעדינות אבל הבנו שמחכים לנו ממש ולא יתקבל יפה אם לא נגיע.


יש עצות ורעיונות לגבי איך לעשות את זה כך שלא ירגישו?

יש ילדים קטנים שיהיה מוזר להשאיר עם המארחים...

להתפלל על זהדפני11
לי קרו עם זה ניסים מעל הטבע חח פעם סיפרתי פה

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

רעיון נפלא! איישם בעזרת השםטוט

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.


מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

ניסתי לחפש לך את השרשור, לא מצאתידפני11

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן


 

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

תודהטוט
סיעתא דשמיא ואומץ היו לך
אכן היתה סיעתא דשמיאדפני11

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

מקפיצה לעוד רעיונותטוט
תזכורת קטנה שאולי תעזוררק טוב!
בשבת חוה"מ קבלת שבת קצרה יותר. אז יוצא שמי שהולך למנחה בכניסה שבת, יש זמן בביהכנ"ס שמחכים להמשך התפילה. בד"כ יש שיעור בזמן הזה. אולי בעלך יוכל לנצל את הזמן הזה לשמור על הילדה. 
זכרתי את זה, רק שטובלים אחרי צאת הכוכבים, לא?טוט
מרגע לרגע אני חושבת שזה לא היה חכם לעשות הפסק בלי לחזלש את ההתארחות
מחזקת אותך שאת עשית הכי נכון והכי טובנפש חיה.
אתם ישנים אצל המארחים ?אחת כמוני
אם בדירה נפרדת, אפשר שתגידו שאת נשארת "לנוח" אחרי הדלקת נרות..
כן...טוט
ה יעזור
וואי, ממש בהצלחה 🙏אחת כמוני
תבקשי מראש דירה...כובע לבן
שלא נוח לכם ככה.. הזוי?
יש להם יחידת אירוח שהיא חלק מהדירהטוט
מפנקת ממש, זה יהיה מוזר להתעקש על דירה אחרת, ואם אומר שאני יוצאת עם הילדים שלי לגינה גם הילדים שלהם יצטרפו🤪
לנסות לשאול רב על טבילה ביום השביעיכובע לבן
לפעמים מתירים... לא בכל הקשר אבל שווה שאלה
אני הייתי מחזלשת למרות הכלמדברה כעדן.אחרונה
כולל פתאום לא מרגישה טוב...

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות... 

אולי יעניין אותך