בוכה פה כי אין לי מקום אחראנונימית בהו"ל

אני צריכה תמיכה הרבה יותר גדולה אני יודעת

וממילא לא אוכל לפרט כאן הכל,

אבל זקוקה שוב למקום רגע להניח את הסלעים הענקיים שעל הכתפיים שלי.

יש מצב שחלק מכן מזהות אותי מהודעות קודמות בניק אחר

אני כבר לא זוכרת מה כתבתי ומתי.

מרגישה מושפלת,עלובה, מיואשת, נטושה וחסרת אונים ועוד הרבה רגשות שאני אפילו לא מצליחה לתת להם שם.

אנחנו במצב כלכלי קשה קשה קשה ממש ובזמן האחרון הגיעו מים עד נפש. היום יותר מהכל

כשהייתי בקנייה עם הילדים והכרטיס לא עבר. נאלצתי להחזיר הכל בבושת פנים.

כשבדקתי גיליתי שהבנק הוריד לי את המסגרת בכרטיס למינימום והחשבון שלנו בחריגה מטורפת. ידעתי גם קודם שהמצב גרוע ואני עם יד על הדופק כל הזמן, רק שהבנק איפשר לנו להתנהל ככה עם המסגרת מעבר להכנסות ולא שהיתה לנו אופציה אחרת.

לפני חודשיים בעלי התחיל עבודה חדשה, אחרי כמה חודשי אבטלה. הוא עדיין לא קיבל משכורת ולא ברור מתי יקבל. וזו לא משרה זמנית שכל יום מתאים לעזוב.

אני לא עובדת כרגע, סיימתי תואר ראשון והייתי אמורה להמשיך ללמוד השנה. בינתיים זה מתעכב כי דחו את הפתיחה

וגם ככה אני לא רואה סיכוי להמשיך ללמוד במצב הנוכחי וכבר כנראה שאעזוב את זה ואנסה לצאת לעבוד. 

הבעיה שיש כמה בעיות.

אחת מהן זה שטכנית לא כזה פשוט למצוא עבודה בטח לא טובה מהרגע להרגע ובזמן מלחמה שגם ככה הרבה במשק בחל"ת.

דבר נוסף, שאני מתמודדת עם קושי נפשי שפוגע בתפקוד שלי בחלק מהזמן. לכן גם לא הייתי מסוגלת לעבוד במקביל ללימודים

ואני לא מסוגלת בבת אחת להתחיל משרה מלאה בפול גז,

העומס הזה יהרוג אותי ופשוט ולא אחזיק מעמד.

יש לי יכולות ואני עובדת טובה ברעיון אבל עכשיו קשה לי כל כך להתחבר למקום הזה.

כתבתי מבולגן אולי...

חונקת את הקול שהילדים לא ישמעו אותי בוכה

הבכור שלי מבין את המצב ומצער אותי שהוא חווה את זה. משתדלים לא יותר מדי להעיק עליו אבל הוא שואל הרבה ואנחנו לא יכולים לשקר. הוא מציע להלוות לנו כסף שלו..

הלוואי והיה מי שיעזור לנו לעמוד על הרגליים, זמנית עד שנתייצב ונשתקם כלכלית.

אין לנו במשפחה אף אחד שיכול לתמוך, כולם מנסים להחזיק את עצמם מעל המים.

אני עצובה כל כך ולא רואה איך נחלצים מהמצב הזה.

אנחנו לא זוג בני עשרים שהתחיל את החיים ויכול עוד לחפש את עצמו. אז דווקא היינו במצב טוב מאד כי שנינו עבדנו והשתכרנו ועוד הצלחנו לחסוך. מתביישת שזה המצב שלנו

מצד שני עשינו מאמצים כדי להתקדם כלכלית מאפס, למדנו תארים שאמורים מתישהו להכניס יותר. הוצאנו כמויות של כסף, אבל כרגע אין לזה השפעה וזה מתסכל

וממש לא נותן תקווה.

אין לי איך לסיים, אני שבורה לגמרי.

וכתבתי פה טיפה מהים של ההתמודדות.


 

אם למישהי יש עבודה קונקרטית להציע

שאפשר מהבית,  אשמח שתכתבו לי.


 

 

 


 

 


 

 

 


 

 

 

חיבוקאחת כמוני
ומציעה מאד לפנות לארגון "מקימי" לקבלת עזרה
התחלנו תהליך במקימיאנונימית בהו"ל

היינו בפגישה ראשונה ואז הגיעו החגים,

והגיהנום שאחרי.

אז לא המשכנו עדיין.

אולי אני צריכה לפנות למלווה הזה

למרות שהוא גם אמר לנו שבהתנהלות הוא לא רואה שיש הרבה מאד מה לעשות, כי אנחנו עוקבים ויודעים מה קורה

ואין ממש את מה לצמצם,

אלא בעיקר צריכים עוד הכנסה. 

וואיאחת כמוני

הייתי מנסה לחזור אליו,

לפעמים יש להם רעיונות פרקטיים לאיך לייצר עוד הכנסה.

וכל ההצעות שהציעו לך פה גם.


ושוב חיבוק. זה קשה ממש

חיבוק ענק ❤️המקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ג בחשון תשפ"ד 19:40

מציעה לך לחפש עבודה אפילו כקופאית בסופר. או סייעת בגן. שירות לקוחות  ייתכן וניתן למצוא בסבירות גבוהה גם חצי משרה. תפתחי חיפוש באתרי דרושים ולכי על מה שיש, גם בלי קשר לתואר . זה מה שאני הייתי עושה במקומך.

קודם כל אוויר של הכנסה מסוימת לכלכלת הבית, ואז תתחילי לחפש בתחום.

צריכים ידיים עובדות במשק בהרבה תחומים וזה הזמן לעשות מעשה

וגם - למה בעלך לא מקבל משכורת כבר חודשיים? זה לא תקין.. בעליל.

כמובן, אם אני זוכרת נכון וזו את - אז ייעצו לך פה לא להמשיך לתואר שני. אני מחזקת גם כאן.אתם לא יכולים להרשות את זה לעצמכם וטוב שתדחי את זה לזמן יותר טוב. מקווה שבאמת תעשי את זה כי זו עוד הוצאה שאתם לא באמת יכולים להרשות לעצמכם

 

(ערכתי כי קראתי שוב את ההודעה שלך)

אתם לא זכאים גם לקצבת הבטחת הכנסה?

 

מקווה שתצליחו לצאת מזה. ויש גם הרבה הקלות כלכליות שהבנקים נותנים בגלל המצב אולי כדאי להתקשר ולשאול..

 

^^^Doughnut

מוסיפה, מעבר לקצבת הכנסה- אם זה אכן כך שאת סובלת ממצב נפשי שמשפיע על התפקוד שלך-

יש לך מסמכים רפואיים רלוונטיים לזה? את מטופלת אצל פסיכיאטר?

אם כן, ממליצה לך להגיש תביעה לקצבת נכות בביטוח לאומי.

גם אם לא יאשרו לך קצבה, אולי תהיי זכאית לשיקום מקצועי שנשמע שממש יוכל לעזור לך.

בהצלחה יקירה! וחיבוק גדול

נכוןאנונימית בהו"ל

זה מה שכתבתי שאני לא רואה את זה קורה, אז כבר הבנתי שאני לא אוכל ללמוד השנה, גם עם המלגה החלקית. ואני באמת אנסה לחפש דברים

זה לא יהיה ברגע, יש לי ילדים לקחת בבוקר ולהחזיר צהריים כי בעלי לא יכול.

אני צריכה להתארגן על הכל מחדש וזה מורכב לי.

אולי אנחנו זכאים להבטחת הכנסה,

הביורקרטיות מול ביטוח לאומי פשוט מתישות ומחרפנות אותי מראש, אז לא בדקתי.

תודה על החיבוק. שומרת לרגע שזה יצליח לעודד אותי. 

בטח שזה מורכבהמקורית

מאחלת לך שיהיה בקלות

ותפעלו מול מקום העבודה של בעלך

לא לשלם זו הלנת שכר לכל דבר. לא ברור לי איך הם מרשים לעצמם

אמןאנונימית בהו"ל

זה בטיפול. מקווה שלא יסתיים בזה שיאלץ לעזוב אם זה יימשך. זו אחת הבעיות שיש לנו בנושא הזה מאז ומתמיד, אם זה היה תלוי בבעלי, הוא מוכן לעבוד בהתנדבות  ולא יודע לדאוג לכספים שמגיעים לו.

לגבי הלימודים, עוד משפט שרציתי להגיד לך קודם

זה שהיה לי קשה להשלים עם הרעיון של דחיית לימודים, זה לא רק בגלל שאני שבויה באיזה רצון להישג או סתם עניין חברתי

זה פשוט לדחות עוד את היכולת שלי להשתכר  בשכר שפוי ולא מבזה. 

מבינה אותך מאודהמקורית

ברור לי שזה לא רצון הישגי אלא בעיקר כלכלי

אגב, גם בעלי דחה תואר שני כדי שנוכל להשתכר ולהתפרנס בכבוד. לא יצאנו נפסדים מהמהלך ב"ה


ולגבי בעלך - זו בעיה. באמת. אם ככה מתנהל מקום עבודה בחודש חודשיים ראשונים זה לא מעיד דברים טובים להמשך. מקווה שיסתדר על הצד הטוב ביותר

אוי, יקרה, נשמע כל כך קשה!מכחול

חסרות עכשיו הרבה ידיים במשק, אני בטוחה שאפשר למצוא עבודה אפילו לטווח קצר, לחודש חודשיים, ובינתיים לחשוב קצת מה הלאה.


ממליצה להתייעץ עם פעמונים.

ואוו כמה זה קשהצועקת לך

מתפללת עליכם שתיהיה לכם פרנסה ורווחה בקרוב!!

אם את רוצה לפנות אליי בפרטי לגבי מיצוי זכויותערגלית
בביטוח לאומי, בשמחה.


כמו שענו לפניי, תתכן זכאות לקצבה הבטחת הכנסה או נכות כללית.

תודה רבה! מעריכהאנונימית בהו"ל
שלחתי לך מסראנונימית בהו"ל
וואו. איזה נסיון לא פשוטבאתי מפעם

במיוחד שיש ילדים וזה מאוד מדאיג.

קודם כל שולחת כוחות.

דבר שני, הקב''ה זן ומפרנס לכל, ומפתח הפרנסה בידיו.

תתפללי ותבכי לה' מכל הלב, תגידי לו שהוא נתן לך את הילדים שלך, ושידאג לכל מחסורם בשפע.... דמעות ותחנונים, תמיד רואים מיד ישועה, לפחות פתח .


דבר שלישי, עבודה מידית , קופאית, עובדת בחנות בגדים, סייעת בגן, סייעת רפואית, מחליפה גננות על בסיס יומיומי, תמיד יש גננת חולה/ ווטאבר ותמיד חסר גננות.

אל תהססי, קחי את הרגליים ותצאי לעבוד במה שיש, כל עבודה מכבדת את בעליה. כשאת עושה השתדלות, תוכלי לקבל ישועה בע''ה.

ואם זה מצב שממש אין מה לאכול, תפני לארגון צדקה שיש במקום מגוריך.

המון הצלחה! 

בכיתי כל כך הרבה על זה תאמיני ליאנונימית בהו"ל
תודה על המילים הטובות והכיוונים.
הי מותק,נביעה

רק אומרת.. הייתי בבית שבועיים רצוף מתחילת הלחימה עם הילדים ובעל מגויס (עדיין..) והרגשתי שאם אני לא יוצאת מהבית לעבוד אז אוי ואבוי לבית שלנו ולשפיות..


אני עכשיו מטפלת במעון, כי ראיתי שזה מה שבעיקר צריך וזה מה יש,

ואני עם תואר ראשון ותעודת הוראה!

אבל בראש שלי אני יודעת שזה זמני, והאיוורור הזה זה הצלת נפשות ממש!!! אפילו שזה עבודה שבחיים בחיים לא חשבתי שאעבוד בה ויש בי משהו שצריך להפסיק להתבייש בזה..

זה זמני

וב"ה שיש עבודה,

אז ממליצה לך גם- צאי לכל דבר!! צאי!!

זה יציל אותך..


וטיפ ממני לגבי בכורים סקרניים חכמים ומקשיבים:

תייפי בשבילו את המציאות, הם לוקחים את זה קשה יותר מאיתנו. לייפות לגמריי זה גם סבבה- זה אשכרה בריאות בנפש של הילד.


בהצלחה מותק!!

הרבה כח!!

💓💓


תודה ששיתפת. אגיד לך מהאנונימית בהו"ל

אני לא מרגישה שזה מחסום של בושה אצלי ללכת להיות קופאית או משו אחר לא קשור,

אלא באמת תסכול גדול ותחושה של עוול שנעשה

שהשקעתי כבר כסף בתואר וכלום לא יוצא מזה כי צריך תואר שני כדי להתחיל להכניס.

ואין לי מקצוע אחר ביד שאני יכולה לעסוק בו ולהרוויח בצורה שתכבד אותי.

נכון שזה לא יעזור לי להרגיש את זה

אבל זה פשוט קשההה

להיות בלי יכולת השתכרות ראויה ולא לגרד 5,200 שח או כמה שלא יהיה שכר מינימום. זה עושה אותי חולה.


נרשמתיעבודה1

כדי להגיב לך. כי זה אאוטינג רציני.


יש לי תואר בהנדסת חשמל

למדתי אותו שנים

השקעתי את הנשמה

חיינו בשנים עמוסות, לחוצות


ואין לי עבודה

לא מצאתי עדיין

כבר שנה מחפשת

כל פעם מכשולים אחרים

ועכשיו שוב, מלחמה. שוב הכל קפוא.


וזה מבאס ממש, כי השקעתי בתואר שבפוטנציאל אני יכולה להרוויח יפה מאוד. אבל אני לא, כי אני לא מוצאת עבודה. ואני כאילו צעד אחד מלהרגיש יציבות כלכלית. אבל זה צעד ענק שאני כבר שנה ויותר לא מצליחה לעבור.


וזה ממש מתסכל, ולפעמים גם מרגישה שזה לא הוגן!

ובכל אופן, כשהבנתי שזה ייקח זמן, ושאנחנו חייבים כלכלית שאני אעבוד, יצאתי לעבוד כסייעת. ונכון, אני מרוויחה שכר נמוך. וזו לא משרה מלאה

ואני מהנדסת חשמל! שעובדת במשרה שהדרישה שלה היא אפילו לא בגרות


ולא אכפת לי.

כי זה נותן לי משמעות

וזה מאפשר לנו לנשום כלכלית

וזה שווה יותר מהכל

אז נכון, זה הוריד לי את האגו מאוד, ואני עובדת הרבה על מידת הענווה שלי

אבל טוב לי, וטוב לנו. וב"ה אנחנו לא בבור

אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח

ואני לא יודעת לאן ה' מכוון אותי. אבל ברור לי שזה הדבר הנכון לעשות כרגע. למרות הכל

מדהימה!!עטלף עיוור
איזו גישה בריאה לחיים וכמה לא פשוט לעשות את זה
וואו תודה על השיתוף הזהה!!נביעה
גם אני הייתי צריכה לשמוע את זה💕
תודה גדולה על זהאנונימית בהו"ל

שהתחברת במיוחד ושיתפת.

וואו. מעריכה אותך מאד ובאמת נתת לי השראה

וקצת כח.

מאחלת לך שתמצאי עבודה בתחום שלך בקרוב.

גם אני הייתי סייע שנתייםשוקולד פרה.

האמת? העבודה בבית הספר שיעממה אותי מאוד. אבל זו היתה ההחלטה ועם זה חייתי

הייתי סייעת עם תואר שני ותזה. אז מה?

כשצריך כסף לא מסתכלים ימינה ושמאלה ופשוט הולכים על מה שיש. ולא לשכוח- החיים יכולים להפתיע לטובה!!!

אלופהצועקת לךאחרונה

מעריצה אותך!!

הלו.. זה רק זמן מסוים בחיים...נביעה
אח"כ בע"ה כן תשתמשי (נשתמש..) בתואר שלנו!!
מבינה את התסכול שלךהמקורית

אבל התסכול הזה לא מכניס לכם כסף שאתם צריכים ולא יקדם אותך

אם היה לך יותר זמן ואוויר כלכלי ולא היינו במצב של סוג של קפאון במשק בגלל המלחמה, אני בטוחה שהיית יכולה למצוא משהו שהוא 'יותר' גם מבחינת שכר וגם מבחינת יוקרה גם אם לא בתחום שלך וזה היה אפילו יכול להיות מספק כי תואר כלשהו נותן פוש מסויים


הרבה אנשים עושים את זה אפילו מבחירה.

 

מינימים זה 6500...רקלתשוהנ
אני ראיתי בכל זכות 5,571אנונימית בהו"ל

וגם 6500 זה בדיחה עצובה אחרי שמשלמים על תואר בסביבות 40 א' שח או יותר. 

אני חושבת שמ-0 ל6500 ברוטו (זה השכר ברוטו)המקורית

זה הבדל גדול

זה נכון שאם היית עוסקת במקצוע שלך אולי היית מקבלת יותר, אבל זה עדיין עדיף על המצב הנוכחי

וגם, את לא מוותרת על המקצוע. רק מתפרנסת בכבוד עד שבעז"ה תזכי לעסוק בו


אגב, יש הרבה עובדים עם תארים שמקבלים שכר זעום ביחס להשקעה הכלכלית. אבל הם מקבלים אופק, תעסוקה יציבה, רזומה וסיפוק.


אבל ההשוואה שלך לא נכונהטארקו
זה לא 6500 מול משכורת דמיונית של 30אשח שהיית יכולה תיאורטית לקבל


אלא 6500 מול 0 שיש לך עכשיו...

לא משווה כלום, מביעה את התסכול והיאוש שליאנונימית בהו"ל

מהאבסורד והמצב ההזוי הזה בכלל וכמובן, שנוגע לי בפרט. 

אין פה שאלה שזה חובה על פני לא להכניס כלום. 

זה לא יגרום/ מה שגרם לי להשאר בבית ולא לצאת לעבוד.

הקשיים האחרים הם בינתיים הסיפור המרכזי. 

הקשיים המרכזיים הם נפשיים בעיקר?שוקולד פרה.

אולי כדאי לפנות לרווחה, כי יש להם אופציות של טיפול אישי בחינם.

קושי כלכלי משליך על הזוגיות ועל כל הבית...

לפנות לרווחה זה לפעמים הצעד הכי אחראי שאפשר לעשות.

וכמובן למצוא עבודה (אבל את אומרת שמשרה מלאה תעורר קושי נפשי, אז כדאי לטפל רגשית..)

אני לא יכולה להגיב באריכות כרגע,אופק המדבר
רק לגבי המצב הנפשי, תנסי לקבל קיצבה מביטוח לאומי
מניסיוןסטלה100
אם הבן אדם מתפקד רגיל ביום יום, קשה להאמין שיקבל יותר מ20 אחוז נכות וזה לא נותן קצבה. אולי אם לוקחים עורך דין זה אחרת אבל זה גם הוצאות. 
מניחה שיש משהו בדברייך, אבל אי אפשר לדעתהמקורית

בכל מקרה, אם יש קושי נפשי כזה או אחר טוב לבקש עזרה

אם לא בשביל קצבה, לפחות כדי להצליח לתפקד כראוי

זה לא נותן קצבהסודית

אבל זה כן יאפשר לה עזרה מביטוח לאומי בהשמה לעבודה וזה בדיוק מה שהפותחת צריכה. עבודה שהיא גמישה וחלקית ככה שגם אם יש קושי נפשי אפשר לבצע לסירוגין.

אולי ערגלית יודעת?

השאלה מה זה מתפקד רגיל? אם יש נגיד חרדות לצאתאופק המדבר

מהבית? זה פוגע בתפקוד

מי יכול לקבוע, פסיכיאטר? 

לא מספיק שפסיכיאטר קובעהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ד בחשון תשפ"ד 09:35

יש וועדה רפואית של הביטוח לאומי עצמו

והיא הקובעת

חוות דעת של פסיכיאטר מביאה לשם, אבל לא קובעת את אחוזי הנכות

תמיד אפשר לערער כמובן, אבל צריך לקחת בחשבון.

מה גם, שמן הסתם הם עושים הכל כדי להחזיר אנשים למסלול של יציאה לעבודה. ולכן אדם עם חרדות למשל - הציפייה ההגיונית היא שיהיה טיפול תרופתי אם רק שיחות לא עוזרות.

וזה כמובן לוקח זמן גם, כי צריך לבחון השפעה לאורך זמן.

הגדרה של אדם לא מתפקד לצורך העניין -- צריך עזרה בפעולות יומיומיות עקב הקושי למשל. וצריך להוכיח אבדן כושר עבודה עקב המצב.

זה במבחן של קושי בתפקוד פיזי

בנפשי פחות בקיאה, אבל מן הסתם לא מספיק להגיד שמפחדים לצאת מהבית בגלל חרדה 

 

בנפשי ההסתכלות היא על ההשפעהערגלית

של זה על היכולת של האדם לעבוד.

לרוב, אנשים שנוטלים תרופה פסיכיאטרית באופן *קבוע* לרוב יהיו זכאים לקצבה, אפילו זמנית.

כמובן שצריך לגשת לביטוח לאומי עם מסמכים רפואיים וסיכומי ביקור אצל פסיכיאטר, אבל לרוב עצם זה שהם נוטלים תרופה בקביעות מראה על הקושי ועל ההשפעה של הקושי הנפשי על היומיום.

עצם נטילת תרופות באופן קבועDoughnut

ממש לא מזכה בקצבה בפני עצמו.

אולי הבנ"א יקבל אחוזי נכות, אבל לאו דווקא קצבה. בודקים את כושר ההשתכרות ולפי זה מחליטים.

יש הרבה מאד אנשים שנוטלים תרופות קבוע ומדווחים על השפעה על התפקוד היומיומי, ועדיין לא מקבלים קצבה.

לא רוצה לרפות חלילה, רק שלא יתפתחו ציפיות שעצם נטילת תרופה מזכה בקצבה.

האמת שגמני מכירה הרבה אנשיםהמקורית
שנוטלים תרופות למצב נפשי באופן קבוע והם ממש לא זכאים לקיצבה, כי לא איבדו כושר עבודה ב"ה
ואוו קודם כל חיבוקהכל לטובה

למה בעלך לא קיבל משכורת? זה לא כל חודש?
ואולי תחפשי את עבודה זמנית כרגע? למשל מטפלת במעון / סייעת / מורה מחליפה?
או אפילו לשמור על תינוקות בבית?
 

יש אצלכם באיזור גמ"ח שניתן להיעזר בו ולהלוות כסף / אוכל / בגדים יד 2 בחינם?

יקרה, אולי תסכימי לתתשוקולד פרה.

איזה מס' כדי להעביר לך בביט?

או שמישהי תעשה זאת דרכה, אם זה קצת מבייש אותך?

ההתמודדות שלך כל כך לא פשוטה!!

כל כך!!

בבקשה ממך,

אני בטוחה שהרבה כאן ישמחו לעזור לך.

ואם את מאזןר גוש עציון, אשמח לקנות עבורך מה שאת צריכה

תודה לך מכל הלב על הרצון הטובאנונימית בהו"ל

אני באמת מתביישת ולא מסוגלת לעשות את זה.

ואני לא מהאזור...

אנסה באפיקים האחרים שהציעו לי כאן כמו ביטוח לאומי וגם כמובן לחפש עבודה כלשהי

למרות שבכל מקרה זה לא יהיה מהיום למחר, ובינתיים עד שהמאזן יתייצב

רק אלוקים יודע מה יהיה.

מאחלת לעצמי שלא אצטרך להשתמש בהצעה, ותגיע לנו ישועה, אבל אזכור אותה. 

בבקשה תזכרי אותה היטבשוקולד פרה.

כי כשצריך אז צריך.

מתגברים על הבושה (שקיימת!!) ומבקשים עזרה.

זה לא עושה אותך מסכנה,

זה עושה אותך אחראית.

גם אנשים שהיו ברום עולם, מבוססים כלכלית והכל,

מצאו את עצמם נעזרים.

תחשבי על בעלי עסקים שהמלחמה החריבה להם כל אפיק פרנסה.

זה נטו מה'.

וההצעה בעינה עומדת. באהבה רבה ושתבוא עליכם הברכה

חיבוק!תות שדה...

התחברתי במיוחד כדי לכתוב לך , אני יודעת שזה קשה לשמוע, צעד לא פשוט ולא הצעד הראשוני , אבל אם זה המצב את יכולה לפנות לרווחה.

אני אומרת את זה בתור עוסי''ת שעובדת בלשכה. נכון זה לא נעים, זה יכול להיות בירוקרטי ומייגע אבל יש דרכים לעזור. בכל מחלקת רווחה (זה קצת משתנה בין הערים אם זה יושב באזורי או בשכונתי) יש דבר שנקרא מרכז עוצמה- שמטפל במשפחות עם קושי כלכלי, ויש דרכים לעזור (תלושים, מטרנות, מימון מעונות, מרכזי תעסוקה) בנוסף יש עוס מיצוי זכויות שיכולה לעזור מול ביטוח לאומי. בנוסף יש גם תוכנית שנקראת נושמים לרווחה שהיא ליווי יותר מעמיק סטייל פעמונים...

בהצלחה רבה! ובאמת אל תתביישי! רווחה זה לא רק למשפחות עם אלימות או צרכים מיוחדים זה באמת לא בושה לפנות ויש תוכניות שמיועדות אך ורק ללוי כלכלי (בחלק מהמקומות זה אפילו לא עובר דרך עוס משפחה...)

מוסיפהתות שדה...
שעוסיות שמתמחות במיצוי זכויות יודעות הרבה פעמים למצוא ולהשיג זכויות שבכלל לא ידעת שהן קימות...
https://clickrevaha.molsa.gov.il/product-page/178תות שדה...
תודה רבה. אעבור על הקישורים ששלחתאנונימית בהו"ל
מציעה להציץ כאןתות שדה...

ובכללי בכל זכות יש מידע טוב ומפורט

הכנסה נמוכה וקשיים כלכליים

אוי קשה לשמוע, חיבוק גדולדיאן ד.

נתנו לך פה הרבה עצות טובות ואני רוצה לעודד אותך בסיפורים שאני מכירה אישית.

 

יש לי אחות שלמדה מקצוע ממש טוב ולא מצאה עבודה כמה שנים, המצב הכלכלי שלהם היה בכי רע.

כל חודש עשו סבב משפחה מי מסכים לתת להם הלוואה כדי לשלם שכירות, לכסות את האשראי וכדו'

ואנחנו נתנו ממעשרות ולא הלוואות כי באמת לא ידענו איך בכלל הם יצליחו להחזיר.

מתישהו אחותי הלכה לעבוד כמטפלת כדי שיהיה לפחות קצת כסף בבית

ואחרי תקופה מצאה עבודה מצוינת בדיוק במה שלמדה וחיפשה.

אז היו לה כמה שנים מאוד מאוד קשות מבחינה כלכלית אבל בסוף הסתדרה ועכשיו הם עומדים על הרגליים.

אז אל תתייאשי, תנשמי עמוק זו תקופה קשה.

אבל היא תעבור!!

 

גם ההורים שלי היו במצב כלכלי על הפנים במשך שנים.

שזה אומר עיקולים והוצאה לפועל וחובות בסדר גודל שלא תאמיני.

אני הייתי רווקה אז וזה באמת לא פשוט לעבור את זה

וב"ה ב"ה עם הרבה מאוד עזרה הם הצליחו לעמוד על הרגליים והיום יחסית הם ממש בסדר.

וגם אני כילדה ובחורה שעברה את זה אומרת לך זה רק מחשל!!

ונותן פרופורציות לחיים.

אז נכון היו דברים לא פשוטים אבל הכל טוב ועברנו גם את זה.

מנסה להתחזק מזהאנונימית בהו"ל

תודה ששיתפת.

לצערי גם אם אני חוויתי את זה שנים בבית וההורים שלי עדיין במצב לא פשוט. והנה אני עדיין לא נחלצתי מהמצב ולא מרגישה שהתחשלתי מזה. 

ולחשוב על הילדים שלי שמרגישים אותו הדבר זה נורא. 

רוצה להאמין שיהיה טוב יותר, עוד לא מצליחה.

 

 

יש לך תקווה ואופק, תראי את זה ככהדיאן ד.

עכשיו אני מבינה שכתבת שהלכתם ללמוד מקצועות טובים.

כי גם אני שעברתי קושי מאוד גדול בילדות עם מצוקה כלכלית פשוט הבטחתי לעצמי שאני לא עוברת את זה שוב.

וגם אני הלכתי ללמוד מקצוע משמעותי ומשקיעה המון בעבודה

יש שיגידו שאני קרייריסטית (ואני סופגת בקורת על זה)

אבל זה פשוט בנשמה שאני לא רוצה לעבור שוב קשיים כלכליים.

 

עשיתם החלטה טובה שהלכתם ללמוד מקצועות טובים,

גם אם עכשיו קשה ואת לא רואה את הפירות

יש לכם אופק ותקווה לעתיד!

ובע"ה עוד תראו תוצאות.

 

אגב, תקחי רק אם זה מתאים לך.

כשאני התחתנתי לא היה לנו כ"כ קל מבחינה כלכלית ונטינו לא לתת מעשרות לצדקה.

אפילו היה לנו סוג של היתר הלכתי לזה.

ומהרגע שהתחלנו להקפיד על מעשרות ראינו ממש ברכה בכסף

ואני בעיני ראיתי איך מתקיים "עשר תעשר בשביל שתתעשר"

מעבר לכל מה שכתבו לךעשב לימון

רק רוצה לומר

שיש בורא לעולם. והוא זן ומפרנס לכל

 

ראינו את זה על עצמנו. שהיו זמנים שהתאמצנו והשתדלנו ולא היו פירות, ופתאום הגיע הזמן ונחת מהשמים מה שניסינו להשיג.

 

שיהיה לכם טוב, ושיבואו זמנים של רווחה כלכלית ונפשית

❤️

אמןאנונימית בהו"ל

זו נקודה כואבת. 

את יודעת כמו באסון שקרה, להאמין זה לא תמיד מנחם. כי הוא מחליט לפעמים דברים שקשים לנו. 

הרי זה לא שלא ניסיתי והתפללתי. ובעלי מתחזק בכל מיני דברים והתייעץ עם צדיקים על זה. ולא משנה מה הוא לא עושה, אין כסף ואין הקלה. 

 

כן, מכירה את זהעשב לימון
משהו שכתבתי פעם. הלוואי שיחזק. שולחת המון כוחותאם_שמחה_הללויה
עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך כ"ה בחשון תשפ"ד 15:49

טוב נתנו לך המון עצות פרקטיות. אנע אנסה לתת עצות קצת "רוחניות" שכבר שיתפתי בערב מניסיון שלי


 

1) לא לפחד. "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא להתפחד כלל". כמו שאמרו לך לחיות את היום, לא לרוץ עם מחשבות קדימה.

לא יודעת להסביר את זה, אבל כשמשחררים פחד , דברים מתחילים להסתדר מעל הטבע.


 

2) לסמוך על הבעל. כשאישה נושאת עינים לבעלה, לא נשארת לו בררה והוא פונה לבורא עולם/ משנס מותניו לפרנס / למצוא עזרה מבחוץ. את לא צריכה לפתור הכל לבד,תאמיני בו שהוא יצליח למצוא פתרון, את לא יודעת כמה כח יש לגבר אם מאמינים בו.


 

3) להרבות בגמילות חסדים.

אולי יגידו לך שזה לא הזמן, אבל לפי הניסיון שלי זה ה-זמן. גמילות חסדים זה לא רק בכסף. זה במילים טובות, להיות אמפתיים לכאב של אחר.

מה שזה עושה: 1) כשאת רואה סבל של אחר, זה מגמד את הבעיות שלך .את פתאום מקבלת פרופורציות ומתנתקת רגע מהבעיות שלך.

2) טוב מושך טוב.

אני נזכרת בכל מיני תקופות שבאמת לא היה לנו, ואיך הייתי מכלום מצליחה לארח או לשלוח משהו ליולדת....ה' היה עוזר לי!! אני לא איזה צדיקה, אבל ידעתי שאני חייבת להתנתק מהחסרון שלי כדי שה' ימלא לי, להכין כלים שה' ימלא לי בהם.

עד עכשיו כשיש לי תקופה קשה אני יודעת שהפתרון כמה שיותר להיטיב עם אחרים. גם כדי להתנתק מהכאב וגם כשעושים אותם בזכות הברכה שאנשים מברכים אותך על הטוב שגמלת,  ה' מפנק. ;) ויש לו הרבה במה לפנק אותנו.


 

 

....אם_שמחה_הללויה

בסוף הייסורים של פרנסה הם הייסורים הכי קלים (לעומת שלום בית או בריאות) והכי מקרבים אותנו להשם.

בסוף ניצא עם מידת ביטחון.

טובים השניים מהאחד- להחזיק ביחד!!!! לא להאשים אחד את השני! אין כלי המחזיק ברכה יותר מהשלום.

לשמור על פרופיל נמוך בתקופה הזאת עם המשפחה המורחבת, לא להבעיר אש.


"לצאת" מאה"אני" ולעזור לאחרים. אפשר לעזור לאחרים בלי להוציא שקל: כמו להתקשר ולהקשיב, לתת עצה טובה.


איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


כשהיו קטנים נתתי בעיקר בלילה כדי שיוכלו לישון טובקופצת רגע

במהלך היום אם היה נראה לי שמרגישים לא טוב.


לא זכור לי שחששתי שיעלה החום 'יותר מדי' בלילה, כן בדקתי מה איתם לעתים קרובות מהרגיל.

אם לילדים שלך יש נטייה לחום מעל 40 או לפרכוסי חום אז יותר מבינה את החשש, ואז גם יש יותר הגיון לתת בלילה בכל מקרה.

אם לילדים אין נטייה להעלות חום גבוה והחום לא מפריע להם לישון, לא חייבים לתת לדעתי, אבל כן צריך לשים לב ששותים מספיק...

לחי נפוחה ושן כואבתytrewq

לא קשור לפורום, אבל לא יודעת את מי לשאול...

שמתי לב שלבן ה4 אחת הלחיים נפוחה. שאלתי אותו אם כואב לו בשיניים הוא אמר שכן ושהיה לו כואב כשאכל ארוחת ערב (לא הייתי איתו בזמן הארוחה)


אני מה זה לא מבינה בזה... זה משהו שמחייב טיפול בימים הקרובים? או שאם זה עובר אז סבבה ופשוט להמשיך בביקורת קבועה? 

צריך לבדוקדיאט ספרייט
ללכת לרופא שיניים.מוריה

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

ללכת כמה שיותר מהראהבה.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

קרה לי לאחרונה עם ילד..קיבל אנטיביוטיקהמולהבולה

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

צריך רופא שיניים דווקא?ytrewq
הייתי מתחילה בשיחת טלפוניתמולהבולה
אם את בטוחה שה משהו יתכן שילמו לך דרך הטלפון
אם את במכבי, יש להם שירות טלפוני במכבידנטמוריה
תבדקי באתר איך מגיעים אליהם.
כלליתytrewq
גם בכללית יש רופא שיניים אונליין124816
כן. כנראה דלקת שצריכה אנטיביוטיקההמקורית

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

לבקש עזרה ראשונה של רופא שיניים דווקא?ytrewq
כן. יש דבר כזה שנקרא טיםול חירוםהמקוריתאחרונה

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקוריתאחרונה
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

רעיון מה אפשר לקנות לבחור ישיבה חרדי?ואז את תראי

בן 26

רווק

בגדול הכי נשמע לי זה ספר אבל לא יודעת איזה ולא ממש רוצה לשאול אותו...


יש לכן רעיון?

נגן מוזיקהכורסא ירוקה

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

יש סט ספרים בשם 'המשודך המתוסבך'התברזל!
סדרה קומית, דתית-חרדית, הרבה ממליצים - אני לא קראתי אבל מכירה חומרים אחרים של המחבר.
אפשר שובר לחנות ספריםמתואמת
אלא אם כן חשוב לך להביא משהו פיזי, ואז אפשר לבחור ספר גנרי כלשהו בחנות ספרים ששייכת לרשת ולצרף פתק החלפה.
אהממ פחות מהיכרותי ספר..חנוקה

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

 

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

מעניין מה שכתבת בסוף...מתואמת

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

אצלנוoo

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים


והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

אז זה באמת שונה מאצלנו...מתואמת

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

יש הבדל גדול בין גיל ההתבגרות לגיל 261112
נכון, אבל אני מאמינה שזה יישאר להם גם בבגרות...מתואמת
זה פשוט עניין אישי כנראה. לא קשור למגזריעל מהדרום
חח אני גם מאדדד אוהבת לקראחנוקה

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

 

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

אני גם אוהבת לקרוא, ודוקא מעדיפה להחזיק בביתיעל מהדרום

לק"י


ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...


(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

תלוי איזהחילזון 123
יש ספרים שכיף שיש אותם קרוב ואפשר לקרוא בהם שוב ושוב
הוא לא כזה...ואז את תראי

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

ארנק, עטשומשומ

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

אז משהו נחמד שקשור ללמידהמרגול

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.


או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.


בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

מתלבטת אם אפשר לעשות שידוך על סמךאהבה.
מה בחור יאהב לקבל מתנה חחחחחחח 
שעוןמחיאחרונה
אויש זה ממש אינדוודואלי... אצלנו יש חולשה איומהאמהלה

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

 

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

 

אולי סטנדר שולחן?אביגיל ##
ארנק או נגןמולהבולה
מה התחביבים שלו?דיאן ד.

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

 

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

מנסה מהיכרותי-אנונימיות

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

גם אנחיו ממש משתדלים להדליק בזמןאורי8
אבל לפי התורה יש עוד מצוות כמוו כיבוד הורים... ואם יש אחים שעובדים בבוקר ומסבך אותם להגיע מוקדם, ולא מסתדר בזאת חנוכה מכל מיני סיבות. וחשוב חהורים שיהיה מפגש משפחתי ערב אחד וחשוב גם לנו ,כי הגודל של המשפחה כבר כמעט ולא מאפשר שבתות של כולם יחד), וזה הקשר של הילדים עם הבני דודים. אז' מותר לפי דעתי ( ודעת בעלי שהדלקה בזמן חשובה לו מאוד) ערב אחד להדליק מאוחר . 
משאפים לאסטמה ועצבנות ועייפות - קשור?אמא טובה---דיה!

הרופא אמר שלילד (בן 4) יש כנראה אסטמה, ונתן טיפול במשאפים לחודשיים - 

כל יום פעמיים, ובכל פעם 2 לחיצות מהכחול ו-2 מהכתום.

 

התחלנו לפני כמה ימים, והילד התחרפן. הוא עצבני בטירוף וישן המון המון.

 

יכול להיות שזה קשור למשאפים?

 

ובכלל קראתי את תופעות הלוואי בעלון ונלחצתי.

המינון שהוא לוקח נחשב גבוה?

יכול להיות שזה מהמשאפיםshiran30005

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

העצבנות קשורה בהחלטגלסגולכהה

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

תודה לכן על התגובות. מבאס. הוא ממש מסכן מזה.אמא טובה---דיה!

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

זה ממש תלוי בילד עצמו ובמצב.גלסגולכהה

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

תודה רבה. היינו אצל מומחה ריאות, זה מה שהוא אמר.אמא טובה---דיה!

איזה תופעות לוואי?

הבת שלי מטופלת במשאפים לפי תקופות^כיסופים^

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים


ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

עכשיו נזכרת שלפעמים גם סטרואידים^כיסופים^
המינון יכול להתאים, זה לא חריגshiran30005

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

זה לא נשמע לי מינון חריגטארקו

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.


פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.


עונה לכולן. אין לו בכלל התקפים.אמא טובה---דיה!

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

ברור, זה סטרואידים.. ממש משפיעאמא לאוצר❤

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

זה לא מהמשאףחנוקה

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

למה, משאף כתום נחשב חזק מאוד?shiran30005

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

המשאף הכתום הוא סטרואידיםקטנה67
סטרואידים בשאיפה משפיעים הרבה פחות מסטרואידים שניתנים בצורה סיסטמית (כלומר בכדור), זאת תרופה יעילה מאוד ויש לה את ההשפעות שלה אבל הן הרבה יותר מאוזנות והגיוניות מאשר טיפול פומי בסטרואידים ולכן גם נותנים אותה הרבה יותר בקלות. חשוב להבין שלקוצר נשימה יש השפעות מאוד משמעותיות בפני עצמו ולכן בחישוב של סיכון מול תועלת, מומלץ לקחת טיפול מניעתי עם התופעות שלו ולהימנע מהסיכונים של קוצר נשימה
כןבשורות משמחות

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

בטח!! זה סטרואידיםמולהבולה
כל הילדים שלי ככה
תופעה ידועה של סטרואידים שיש במשאפיםהמקוריתאחרונה
אני בהלם. לא יודעת איך להגיבמחי

שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!

כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.

מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון 

אני פחות מופתעתoo

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס


הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

הבעיה שזה לא עוזר כשרק אומרים לו שאסורמחי
הוא ממשיך לעשות דברים שאמרנו לו מלא פעמים שאסור
צריךoo

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל


ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

כמובןמחי
אבל אפילו אמהות צריכות להתפנות לפעמים
הגיוני 😂oo
אם הוא היה ככה רק קצת זמן זה לא נעים אבל לא נורא
וואו באמת מלחיץכורסא ירוקה

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.


סליחה אם אני מלחיצה


ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ההצקות בדרך כלל לא ברמה כזאתמחי

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

לא ישיםחנוקה

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

אבל היא אמרה שהוא עושה גם מה שמסבירים לוכורסא ירוקה

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.


את מצליחה להביא בייביסיטר שתהיה איתך כל היום בבית?חנוקה

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

 

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

 

הזכרת לי שפעם אחים שלי קשרו אותי לכסאפאף

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

עשו לי משהו אחר, לא קשירה לכיסאכורסא ירוקה

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.


ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

ברור שהידוק זה רע!פאף

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

ברור שאחים מציקיםכורסא ירוקה

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.


בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

יש פה כמה דברים לא נכוניםoo
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים בגיל 7 מה פוגע ומה לא (וגם בגיל יותר גדול)


המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות


לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה


יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

עם חלק אני לא מסכימה, חלק לא הובנתיכורסא ירוקה
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים מה פוגע, אבל אם יודעים שמשהו פוגע לא עושים אותו (כשלא מדובר בריב נקודתי)


אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .


ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו


ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

לדעתי (הלא מקצועית) זה תקין לגילדיאט ספרייט

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

מבינה מאוד את הזעזוע שלך❤️מתואמת

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

זה ממש לא כיף לגלות דבר כזהמדברה כעדן.
מזדהה עם התחושות שלך


אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

עוד כיווןאיזמרגד1

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

תודה יקרות על כיווני המחשבהמחי

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

בעיני הנקודה החמורה היא1112אחרונה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

אפשר לפרוק? בתקווה שלא יהיה אווטינגאנונימית בהו"ל

יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.

אנחנו דוסים מתנחלים.

היא טבעונית.

הם פציפסטים.


עד כאן רקע.

הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו

מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו


אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז

אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.


נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.

רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.

מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.

מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.


נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...


בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...


וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים

אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.

לדעתי זה לא עדיףחילזון 123
אצלהם זה עיקרון שצריך לשנות את התורה. מבחינתם זה היהדות .


דתלש בד''כ יודע שיש תורה, הוא אישית לא מאמין, או מאמין בכלליות אבל אין לו כח להשקיע ולקיים...

אולי יעניין אותך