נאמר על ישראל ״כשהם יורדים יורדים עד לעפר״ וזה המצב של אותם ערלי לב. שיבשו להם את התודעה ועקרו מתוכם כל שביב של רגש בריא ונכון של לאומיות, נקמה וכו׳ עד שהגענו למצב שבו הגוי מדבר כמו יהודי בריא בנפשו ואילו היהודי מדבר כאילו הוא איזה גוי מהאו״ם. 

וממה שקראתי, בד"כ עמלקים זה אלו שאכזרים מאוד ופועלים מאכזריות.

משמע גם מהגמרא בביצה (לב ע"ב) שעיקר התכונה של ערב רב זה אכזריות: "הני מערב רב קא אתו, דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות - בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות - בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו"

פה זה נובע בעיקר מרחמנות, אם כי יש ביטוי של אכזריות על עמינו.

אני לא אומר שחלק מהמתנגדים למלחמה, הם לא ערב רב, אבל הייתי מגדיר אותם יותר כ'רפאים': "רפאים מינא רביעאה, אם יחזון לישראל בדוחקא מתרפין מנייהו ואית לון רשו לשזבא לון ולא בעאן ומתרפין מאורייתא ומאלין דמשתדלין בה, למעבד טב עם עובדי כו"ם עלייהו אתמר (ישעיה כ"ו) רפאים בל יקומו בזמנא דייתי פקידה לישראל אתמר בהון (שם) ותאבד כל זכר למו" (זוהר בראשית כה ע"א).

זאת אומרת להסביר באופן שטחי, הם מחפשים טובת הגויים על פני ישראל.

אני נזהר מאוד להצביע על מישהו מסויים ולהגיד שהוא ערב רב, אבל וודאי שיש את הרוח הזאת, וכנראה גם יש כאלה בפועל, אבל קשה להצביע עליהם.

אני גם מסכים שמתלווה לזה אכזריות מסויימת על עם ישראל, כי כל ערב רב יש בו עירוב של אכזריות כמו שהגמרא בביצה אומרת.

האכזריות הכי גדולה זה לרחם על אכזרים.

אולי אני תמים ויש כאלה שבצד השמאלי הקיצוני שבאמת אכזריים.

אני רק יכול להגיד שאני עובד אם אנשים כאלו ואני יודע שבוודאות אצלם זה נובע מרחמים.

תראה אחרי אירועי יום כיפור אי אפשר להיות עוורים לאכזריות שלהם.

הכאילו 'מוסריות' שלהם זה לכל מה שזר ליהדות/יהודים.

הם אנטישמים עם כל כמה שזה לא הגיוני.

איך זה יכול להיות רחמנות כשמאפשרים ומקלים בחיים של יהודים תמימים וחפים מפשע? זה אכזריות לשמה.

וכל הרחמנות שלהם על הערבים. תעשה לי טובה. אני לא קונה את זה.

לא קונה את זה שהם דואגים לערבים.

במיוחד שהערבים פרמיטיבים וחשוכים בדעותיהם.

באווירה שחינכו אותך בדרך ישר באופן כללי בדעות.

ברגע שבן-אדם גדל עם דעות לא ישרות, אז המידות הטובות שלו הולכות לכיוונים לא נכונים.

אני מסכים שגם אדם פשוט בלי יותר מדי דעות, אז הוא לא יוכל להישאר אדיש כלפי האכזריות הנוראה של הערבים והפיגועים התמידיים ותאוות הרצח.

אבל אדם שגדל עם דעות מעוותות, אז גם המידות שלו הולכות לכיוונים לא נכונים.

ניקח דוגמא קיצונית. אלו מVoice of Peace שהם יהודים שפרצו לקפיטול ועם טליתות ותפילות התפללו ומחו בעד עזה, אני כן מאמין שזה נובע מרחמנות אמתית, שהם מרחמים על הילדים והאנשים הפשוטים שנמצאים בעזה.

רק הדעות שלהם מעוותות, כי הם גדלו באווירה שכל מיעוט מדוכא צריך לעמוד לצידו, והם לא מבדילים בין היהודים בשואה לערבים בעזה.

אני יודע שזה נשמע נורא, וזה כן נורא, אבל אלו דעותיהם. הם חושבים שצריך לעמוד בעד כל מיעוט מדוכא, אם זה יהודים, אם זה הומואים ולסביות וטרנסג'נדרים, ואם זה ערבים.

ברור שיש המון סתירות לוגיות בזה, כמו שראינו שגם ערבים פשוטים השתתפו בטבח, המחבלים מתחבאים מאחורי נשים וילדים, רוב הנשים והילדים מלאים שנאת מוות כלפי ישראל רוצים לפגוע בהם וגם ראינו פיגועים מנשים וצעירים ועוד סתירות.

אבל הם לא חושבים בכיוון הזה, הם שטופים מהשקפה ליברלית שמאלנית קיצונית, לכן הרגש האמתי של רחמים שלהם הולך כלפי עזה.

אני לא טוען שאצל כולם זה נובע מרחמים, ויש באמת אנשים עם כוונות אכזריות וזדוניות שלכן הם בעד עזה, וגם ברור לי שאלו שפועלים מתוך רחמים, יש להם גם סתירות מסויימות ברגש, כמו להכיר שיש חטופים ולהפנות להם עורף וכדומה, אבל אני עדיין חושב שהכוונה הכללית של רובם ברגש זה רחמים, זה רק נובע מודעות מעוותות.

השטיפות מח שיש היום בקולג'ים בארה"ב בדעות מעוותות אי אפשר לתאר בכלל. אני נגיד ממש מתפלא שבת של בת-דודה שלי עם כל הלימוד מגדר וכדומה, מצליחה לעמוד גאה בקולג' שלה בעד ישראל וממש לפעול למען עם ישראל, זה מדהים ולא מובן בכלל.

גם בשמאל הישראלי (שמעתי גם כמה מהעוטף)-

יש כאלה שהמציאות שטפחה על פניהם גרמה להם להבין שטעו בהבנת האופי האמיתי של הערבי הממוצע, ויש כאלה שממשיכים לדבוק בקונספציה ולהאשים את הימין והכיבוש וכל זה.

אני מקווה שתהיה מסה קריטית של אנשי שמאל שהתפכחו שבעזרתם נוכל לתקן פה דברים.

גם אני חשבתי שאנשי השמאל הליברלים פועלים מרחמנות מעוותת. שבשם ברחמנות הזאת הם מלאים שנאה לכל מי שלא מסכים איתם ופועלים בדבקות למען מי שהם מסמנים כמדוכא ומסכן גם אם המדוכאים האלו הם לא כל כך חפים מפשע.

מאז הטבח בדרום אני פשוט לא מצליחה לראות את זה יותר.

צפיתי בכמה סרטונים של הטבח הנורא הזה, ומה שיותר מזעזע אותי מהתמונות המזוויעות אלו התגובות של ייפי הנפש הרחמנים. אין להם שום חמלה ושום רגש חיובי כלפיי אזרחים תמימים, כלפי תינוקות. 

התגובות שם היו מלאות בתמיכה מלאה של חמאס וקריאה לשחרר את פלסטין from the river to the sea הם כבר לא מעמידים פנים שהם תומכים בשתי מדינות. 

הם טוענים שישראל היא כוח אירופאי כובש שאין לו זכות להתקיים בארץ ששייכת לפלסטינים "כבר מאות אלפי שנים" (זה קטע אמיתי מסרטון אנטי ישראלי. לפי כל התאוריות והאמונות שיש בעולם בני אדם לא היו קיימים לפני מאות אלפי שנים, אז במובן מסוים הם צודקים, כי הפלסטינים האלו הם לא בני אדם, הם חיות מאוד לא מפותחות)

הם מביעים תמיכה בלתי מעורערת בחמאס ובמעשי הטרור שלהם בלי שום התנצלויות והסתיגוייות. מבחינתם זה בסדר גמור להרוג יהודים ואפילו מומלץ ורצוי. אין להם אפילו טיפת חמלה.

הסנטימנט המערבי הוא בעד לצמצם כמה שיותר פגיעה בנפש בכל סכסוך גם תמורת ויתורים, חלק מזה זה המורשת ההומניטרית של האמנות וחלק זה אכזבה פוסטמודרנית ממלחמות כמו מלחמת ויאטנם וכיו"ב, ובאמת הגישה הייתה כאילו הסכסוך הישראלי־פלסטיני זה בערך כמו ה־Troubles של צפון אירלנד, אלא שכיוון שקשה מאוד לפתור אותו צריך להשאיר אותו על אש נמוכה בכל מחיר (... לא כזה שונה מהתפיסה בציבור הישראלי בשנים האחרונות)

אז בקרב הציבור הזה דווקא אפשר לראות מידה מסוימת של התפכחות, תלוי עד כמה אותו אדם מוכן לשמוע עד הסוף, כאמור המערביים פשוט מתחרפנים בשנייה שהם שומעים על אזרחים מתים מכל צד אז יש בזה קושי מסוים

במחנה הקיצוני יותר אני חושב שמדובר בסנטימנט קצת שונה, זה אותו סנטימנט של ANTIFA / אנרכיסטים / gender ideology שהמשותף להם הוא counter culture

הכרתי מישהי שאמרה שזה בסדר לערוך הפגנות אלימות בעד זכויות להט"ב כי הם oppressed והשוטרים מרביצים להם, כמובן הם מרביצים להם כי הם שוברים רכבים, אז היא אמרה שזה מוצדק לשבור רכוש כי נפגעות להם זכויות אדם בסיסיות, בקיצור יותר משזה דיון פילוסופי על זכויות אדם זה teenage angst ושנאה כלפי סמכות

הנרטיב הפלסטיני מייצג בעצם איזשהו נרטיב אלטרנטיבי לא רק לציונות אלא גם לנאורות, מנקודת מבט של נאורות קלאסית וואלק זה לא משנה מי כבש למי - התרבות הפלסטינית היא תרבות נחותה של רצח על כבוד המשפחה, מלחמות אינסופיות בין חמולות, עוני, שנאה, נקמה, קיצוניות דתית, סמים נשק ומה לא. אז טוב שבא הכובש הנאור והדמוקרטי ושחרר את הקניבלים מהתרבות הנחותה שלהם. אגב אם זה נשמע ביזארי אז החשיבה הזאת מאוד מאוד מקובלת בתרבויות המזרח הרחוק כמו צ'יינה או יפן (במיוחד בעבר). בכל־מקרה מבחינה סימבולית מדינת ישראל היא השוטר שנכנס לשכונת הפשע ומתחיל לעצור גנגסטרים כדי להשיב את החוק והסדר. אז מי שבאמת מחזיק בערכים מוסריים בסגנון נאורות (היגיון, סדר, מדע) זה הדבר הכי הגיוני שיכול להיות. אבל בארה"ב ובהרבה מקומות בעולם (ובוודאי גם מהגרים מוסלמים מאוד יזדהו עם הסנטימנט הזה) יש סנטימנט פוסטמודרני של אנרכיה, שבו שוטרים הם כוח אלים ומושחת שהורס את העולם (במקום נניח הבלש קולומבו החביב שתופס את ה"רעים") והגנגסטרים הם אנשים עם סיפורים נוגעים ללב שעושים מה שצריך בשביל לשרוד בסביבה קשה (כמו נגיד ג'ורג' פלויד ששודד אישה בהיריון). לכן זה בסדר לרצוח שוטרים כי הם מייצגים את הסדר החברתי הנכון (ההגמוניה של הנאורות) שמאיים על החיים הדפוקים שלהם (לכן גם אפשר לראות gays for Palestine, אין בזה שום היגיון חוץ מהמאבק הסימבולי מול ההגמוניה המודרנית וכמובן מי שלא מוכן לקבל על עצמו סדר חברתי מהר מאוד צדדים אפלים יותר באישיות באים לידי ביטוי החל מהביזות של ה־BLM כלה בעיוורון מוסרי מוחלט), ובכל מאבק מי שזורק אבנים על שוטרים / חיילים / סמלי שלטון הוא מי שצריך להזדהות איתו

לגוי הזה שאני מעריך, פחות יש מידת הרחמנות בדמו.

קטן כזה עם האמה.. ואז עוד אחד בשניה

מעצבן אותו ועוזר לו להוציא את ה"ברבריות המזרח תיכונית" שמתחבאת מתחת לפאסון האירופאי

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.