באווירה שחינכו אותך בדרך ישר באופן כללי בדעות.
ברגע שבן-אדם גדל עם דעות לא ישרות, אז המידות הטובות שלו הולכות לכיוונים לא נכונים.
אני מסכים שגם אדם פשוט בלי יותר מדי דעות, אז הוא לא יוכל להישאר אדיש כלפי האכזריות הנוראה של הערבים והפיגועים התמידיים ותאוות הרצח.
אבל אדם שגדל עם דעות מעוותות, אז גם המידות שלו הולכות לכיוונים לא נכונים.
ניקח דוגמא קיצונית. אלו מVoice of Peace שהם יהודים שפרצו לקפיטול ועם טליתות ותפילות התפללו ומחו בעד עזה, אני כן מאמין שזה נובע מרחמנות אמתית, שהם מרחמים על הילדים והאנשים הפשוטים שנמצאים בעזה.
רק הדעות שלהם מעוותות, כי הם גדלו באווירה שכל מיעוט מדוכא צריך לעמוד לצידו, והם לא מבדילים בין היהודים בשואה לערבים בעזה.
אני יודע שזה נשמע נורא, וזה כן נורא, אבל אלו דעותיהם. הם חושבים שצריך לעמוד בעד כל מיעוט מדוכא, אם זה יהודים, אם זה הומואים ולסביות וטרנסג'נדרים, ואם זה ערבים.
ברור שיש המון סתירות לוגיות בזה, כמו שראינו שגם ערבים פשוטים השתתפו בטבח, המחבלים מתחבאים מאחורי נשים וילדים, רוב הנשים והילדים מלאים שנאת מוות כלפי ישראל רוצים לפגוע בהם וגם ראינו פיגועים מנשים וצעירים ועוד סתירות.
אבל הם לא חושבים בכיוון הזה, הם שטופים מהשקפה ליברלית שמאלנית קיצונית, לכן הרגש האמתי של רחמים שלהם הולך כלפי עזה.
אני לא טוען שאצל כולם זה נובע מרחמים, ויש באמת אנשים עם כוונות אכזריות וזדוניות שלכן הם בעד עזה, וגם ברור לי שאלו שפועלים מתוך רחמים, יש להם גם סתירות מסויימות ברגש, כמו להכיר שיש חטופים ולהפנות להם עורף וכדומה, אבל אני עדיין חושב שהכוונה הכללית של רובם ברגש זה רחמים, זה רק נובע מודעות מעוותות.
השטיפות מח שיש היום בקולג'ים בארה"ב בדעות מעוותות אי אפשר לתאר בכלל. אני נגיד ממש מתפלא שבת של בת-דודה שלי עם כל הלימוד מגדר וכדומה, מצליחה לעמוד גאה בקולג' שלה בעד ישראל וממש לפעול למען עם ישראל, זה מדהים ולא מובן בכלל.