הָאִמָּהוֹת שֶׁל בְּצָלִים חַיָּבוֹת בְּפֵאָה;
וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר.
מַלְבְּנוֹת הַבְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיָּרָק—
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד,
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.
קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
אמהות הבצלים עשויות לזרע.
בירושלמי מבואר בהתחלה הטעם של רבי יוסי לפטור שהדרך להפקיר את אמהות הבצלים כשלוקטן. מסקנת הירושלמי זה כי אין דרך להכניסם לקיום.
הר"ש אומר שרבי יוסי פוטר כי האמהות אינן ראויות לאכילה.
אני חושב שלפי חכמים חייבים, כי במיעוט המקרים היו משתמשים באמהות בצלים להטעים את התבשיל, לכן חכמים מחייבים כי לא היו מפקירים לגמרי את כולם, והיו מכניסים חלק לקיום, והטעמת התבשיל נחשב אוכל, כמו שבת וחרדל.
יש פה ביטוי מיוחד לאמאהות אפילו על צמח. במשנה עוקצין (ב, ח) יש "בני הבצלים".
הפסיקתא זוטרתא ב'בהעלותך' אומר: "הקשואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים. מפני מה טעמו במן בכל מיני מאכל חוץ מחמש מינים הללו מפני שהן קשין לתלמוד."
נראה לי שהם קשים לתלמוד כי הם קשים לעיכול, וכדברי התוספות בכתובות קד ע"א: "דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו".
בצלים הם יכולים להיות טוב לתת טעם למאכל, אבל לאכול אותם לבד זה קשה לתלמוד.
ברור שבכך יש איסור חמור
)