התייעצות בעניין כיסוי ראשעייפתי מהמירוץ

מקווה שתבינו את השאלה אבל אני מחפשת מישהו דתי לאומי תורני ומכיוון שאני לא באה מבית מהמקום הזה אז עדיין לא באמת מכירה מה מקובל ומה לא

אם אני רוצה לשיים חצי כיסוי פאת קוקו וחצי מטפחת האם זה מקובל או ששמיים רק מטפחת

פשוט מכירה הרבה בנות דתיות לאומיות שהולכות ככה וגם כאלה ששמות חצי כיסוי עם שיער שלהם ויש עם פאה אז סתם מעניין אותי להבין

יש כאלה שהולכות ככה אבל כנראה זה לא פאה אלא שיערעברי אנכי

לא כולם מקפידים על ההלכה לגמרי.. זה קשה לאנשים ואנחנו לא יכולים לשפוט אף אחת.

 

אני מניח שיש גם כאלה שעם פאה, אני לא יודע..
 

בציבור פחות מקובל ללכת עם פאה. יש כאלה שזה יפריע להם מטעמי פסיקת הלכה (שהרב שלהם אומר אסור), יש כאלה שיפריע מצד שזה לא מקובל או מצד שזה נראה כפחות מקפיד..

כל מקרה לגופו.

אבל בדכ בציבור היותר תורני זה פחות מצוי, אלא כיבוי ראש מלא.

 

חכי לתשובות מבנות כאן. הן יודעות יותר ממני

נחכה לעוד תגובותעייפתי מהמירוץ

אבל באמת ממקום להבין שלא חלילה יצא הפוך

כמו שבכל מגזר יש סקאלה רחבה של אנשים ואם אני מחפשת את האמצע לא הקיצון של שום צד בטוחה שגם בתורני יש כאלה שהם נקרא לזה יותר פתוחים וזה לא אמור להיות משהו שמפריע מאוד

לא שלשיים כיסוי מלא זה כזה בעייה אבל סתם אני בן אדם שאוהב לדעת שיש לו את כל האופציות ולא עושה משהו כי ככה עושים כולם ומפחדים שמישהו ידבר עליו אלה באמת ממקום נקי ואמיתי

הרבה מהנשים שאתה רואה שעוברות לחצי כיסויפסטה בסטה

שמות חצי פאה, זה נקרא קוקו קליפס

זה חצי כיסוי ופאה, והפאה נראית מאוד מאוד טבעית ממש כמו השיער האמיתי שלהן

לא כולן כמובן.. אבל הרבה

קצת על הגדרותלגיטימי?

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

ואווו זה עולם שלםעייפתי מהמירוץ

ובגלל שאני באמת מרגישה קצת אבודה אז אני מחפשת כמובן להתאים את עצמי למקום אליו אני רוצה להשתייך כי זה חלק מהחיים ומהבחירות שעושים כשמחליטים משהו ועושה את זה בלב שלם

אני יגיד על עצמי מה אני רוצה ולא מה בהכרח נכון באופן מדויק עפי ההלכה

אני מחפשת בחור מהציבור הדתי לאומי אבל שיהיה תורני לא הכי חזק שיש שיהיה בראש פתוח שלא יהיה מקובע חשוב לי שיעשה קצת יותר מלשמור שבת ולשיים כיפה שילמד כמה שעות ביום ושיהיה לו מקצוע מכובד

עכשיו מכיוון שאני לא באה מהעולם הדתי לאומי אין לי באמת רב או קהילה שאני משתייכת אליה ןיודעת מה כולם עושים או איזה צבע כיפה חובשים מכירה את העקרונות החשובים בקיצור מה שאני שואלת זה אם אני מחפשת מישהו דתי לאומי תור י באמצע לא חזק מידי באם זה מקובל לשיים פאת קוקו עם חצי כיסוי לא פאה מלאה או שזה משהו שמפריע וזה לא מוחלט ובגדול מה מקובל 

לא בטוחה שאני מבינה את הכוונה שלךלגיטימי?

את לא בהכרח רוצה לעמוד בכללי ההלכה?

 

ועכשיו לגבי הדת"ל תורני - את כותבת מילים שאני בטוחה שאת מבינה את המשמעות שלהם, מה שאני מנסה להגיד שיש מצב גדול שמסתובבים לא מעט אנשים בעולם הזה שיגדירו את עצמם כדת"ל (ולא דת"ל תורני) - ושיש להם ראש פתוח (מה זה אומר?), עושים יותר מלשמור שבת ושם כיפה, לומדים כל יום ויש לו מקצוע מכובד.

מה שאני מנסה להגיד זה פחות להתקבע על ההגדרות הכלליות, אלא להגדיר פרטים שחשובים לך ולברר אם הם קיימים. לא הכותרת היא זו שמעניינת.

יש אנשים שמשתמשים בתואר "תורני" כדי להגיד שהם הכי חזקים - ושאין להם ראש פתוח, ויש כאלה שמשתמשים בתואר כדי להגיד שהם יותר ממסורתיים. כל אחד וההגדרות שלו, ולכן צריך להבין למה הצד השני מתכוון.

נגיד אני לא מבינה למה את מתכוונת מבחינת "אמצע". האם מדובר כאן על משהו השקפתי? משהו הלכתי?

 

תראי, אני מבינה שאת מגיעה מהציבור החרדי. כמו ששם יש ניואנסים, גם הציבור הדת"ל הוא לא מקשה אחת.

אם חשובה לך ההלכה (ואת ממש לא חייבת לענות לשאלות שלי, זה בשבילך) - אז את בטח יודעת שיש שיטות פסיקה שונות. האם את מתכננת ללכת לפי שיטת הפסיקה של בעלך?

צריך להבין שבציבור הדת"ל לעומת הציבור החרדי יש פחות הומוגניות - כלומר בקהילה אחת תוכלי למצוא דברים מאוד מגוונים - ואפילו בתוך בית אחד יכולים להיות דברים שונים.

פסיקות בענייני צניעות בעולם החרדות שונים מאשר בעולם הדת"ל - וגם בתוכו יש מגוון. 

באופן סטריאוטיפי, ככל שאדם פחות מקפיד על ההלכה מבחינה חיצונית - כך גם סביר יותר להניח שהוא לא לומד כמה שעות ביום.

ובציבור הדת"ל ראיתי הכל (לא לפי סדר מסוים) - 

מאין כסר"ש כלל, דרך כסר"ש סרט, פאת קוקו + סרט, פאה, מטפחת, כובע.

ככל שכיסוי הראש גדול יותר, כך אני יכולה לשער שהלובשת מקפידה יותר על שאר חלקי ההלכ - כי היא בעצם מצהירה שהיא מתחייבת לכללים ההלכתיים האלה.

עונהעייפתי מהמירוץ

זה לא שאני לא רוצה להקפיד על ההלכה אבל בנקודה הזו קשה לי המחשבה של לכסות את הראש ממש קשה לי ולכן מחפשת למצוא את המקום שאני לא ירגיש סובלת אולי אני ביום מן הימים יחליט אחרת אבל ברור שהמטרה היא לעשות את ההלכה כמו שצריך האם אני במקום שבו אני עושה הכול התשובה היא לא אבל בשאיפה כן

אני יודעת שיש מגוון גדול של אנשים וכן הבנת נכון מגיעה מהציבור החרדי יותר נכון הייתי במסגרות כאלה במשך החיים אבל במשפחה ובהשקפה אף פעם לא הייתי שם ולא הייתי פה מגדירה את עצמי דתייה שמשתדלת לעשות מה שצריך לא מחוברת לחיי קהילה כלשהם

כמובן שאחרי החתונה אני אלך לפי מי שאיתו אתחתן

אבל השאלה היא האם לשיים פאה עם מטפחת זה משהו שהוא בל יעבור מתשובתך מבינה שלא

יש הרבה סגננות

השאלה אם אני הבנתי נכון אותם

הבנת נכון - אבללגיטימי?

זה ממש לא בל יעבור, ונמצא בקהילות רבות - חלק עפ פאה וחלק עם שיער אמיתי (ושוב, אני לא מדברת כאן על משהו הלכתי, אל תלמדי הלכה ממה שאנשים עושים).

זה מאוד תלוי באיזה קהילה הולכים לחיות.

אם לדוגמה תיכנסי לבי"כ במקומות מסוימים, תמצאי שם בעיקר מטפחות מסוימות (לא מרגישה בנוח לשים פה תמונות של דוגמניות עם מטפחות...), ואם תלכי לבי"כ במקומות אחרים תמצאי שהרוב הן בסגנון שכתבת.

 

אבל ואבל

אני חושבת שאת מפספסת כאן איזשהו נקודה מהותית - מה את מחפשת בבן זוג?

אני אתן דוגמה שאולי תמחיש לך מה אני מתכוונת -

יש אנשים ששומרים שעה בן בשר לחלב, יש ששומרים שלוש שעות, יש חמש+ ויש שש. אין כאן עניין של החמרה, אלא עניין של פסיקה שונה. אין דבר כזה שאדם תורני יותר שומר שש ותורני פחות שומר שלוש. זה תלוי במנהג.

מעולם לא שמעתי על מישהי שמחפשת מישהו לפי מספר השעות שהוא שומר. זה אולי בונוס לשמור פחות ממה שהיה בבית ההורים, אבל זה לא מרכיב קריטי ביצירת זוגיות. ולכן אני רוצה להדגיש שוב:

בקהילה הדת"ל יש מגוון - אבל גם בו יש קהילות יותר המוגניות מאחרות. אך עדיין, ברוב הקהילות את יכולה לשים איזה כסר"ש שבא לך (או לא לשים בכלל). צריך להבין שלפעמים להחלטות שלנו יש השלכות, וייתגן שמקומות מסוימים (שיש להם סינון, לדוגמה, תלמוד תורה, יישובים מסוימים) יחייב כסר"שים מסוימים.

גם בקהילה הדת"ל תמצאי בני זוג שלא מחוייבים להגדרות אחד של השניה. (דוגמה מפורסמת: אשתו של הגרי"ד סולוביצ'יק לא לבשה כסרש, בניגוד לפסיקתו. אומרים שכששאלו אותו על זה, הוא אמר - אל תשאלו אותי, תשאלו אותה).

 

מה השאיפות שלך מבן הזוג שלך? איזה תכונות את מחפשת? מה הדברים שחשובים לך בהקמת בית?

הדברים האלה נראים לי הרבה יותר חשובים. 

אני חושבת שאת נכנסת לפרטים שפשוט לא רלוונטיים לזוגיות.

לא שפרטים לא חשובים לזוגיות - בכל זוגיות יהיו פערים, והמשמעות של זוגיות בעיני היא לא להתעלם מפערים אלא להבין איך מגשרים עליהם.

לדעתי, רוב האנשים מחפשים הכלה, הקשבה, אמפתיה, אי שיפוטיות - ועם זאת שואפים שהזוגיות תדחף אותם למקום טוב יותר. נראה לי נכון יותר לחפש מישהו שמוכן לקבל אותך כמו שאת עכשיו, עם ההשתדלות והשאיפות שלך כפי שהם היום, ולא מה שאולי תהיי עוד עשור. מישהו שמוכן לכבד ולהעריך את המסע שעברת עד כה, ורוצה לפסוע לצידך בהמשכו.

באופן אישי, כדת"ל שמקפידה על ההלכה - מעולם לא נשאלתי עם איזה כסר"ש אלך. ברור שאלך עם, אבל איזה סוג בדיוק - מעולם לא עניין את הצד השני. אולי זה משהו שיותר מקובל לברר בחברה החרדית מראש, במיוחד אלה שלא משתייכים לקהילה מסוימת, אבל ממנה שאני מכירה - פחות מקובל אצלינו.

 

צודקת לגמריעייפתי מהמירוץ
עבר עריכה על ידי עייפתי מהמירוץ בתאריך י"א בכסלו תשפ"ד 14:36

זה בכלל לא במקום של מחפשת לפי זה פשוט יצא שנתקלתי בסיטואציה מסוימת ורציתי להבין למה אנשים ראש בקיר

ברור שבחיפוש זה קודם לפי האופי המידות והבן עצמו ואחרי זה כל מה שבא אחרי

וגם ממקום של להבין לא בהכרח של מה אני יעשה

וגם לא קשור להלכתי לא הלכתי קצת הבנת מהדברים שלי שכאילו אני מחפשת לעשות מה שכולם עושים אז ממש לא אני הבן ההפוך של זה

פשוט רוצה להבין אם אני רוצה משהו אם זה בגבול ההגיון או לא

וגם אבל תתפלאי שדכנית מסוימת שלמיטב הבנתי משדכת למגזר הדתי לאומי שאלה מה אני מתכננת לשיים אחרי החתונה וכשעניתי מטפחת משולב עם פאה היא אמרה לי מה פתאום אף אחד שהוא דתי לאומי לא ירצה דבר כזה וקצת קיבלתי שוק מהתשובה אז הייתי חייבת להבין ממכם למה התשובה שלה הייתה כזו לא נעימה

אולי התכוונת פאת סרט? כמו הסגנון של סיון רהב מאיר?פ.א.

חצי פאת קוקו בשילוב מטפחת, לא מצליח להיזכר שראיתי אי פעם אצל נשים במגזר הדתי לאומי.  

 

מי שהולכת עם קוקו ומטפחת - זה חצי כיסוי.  רוב השיער הטבעי בחוץ ולא מכוסה.  

לא פאת סרטעייפתי מהמירוץ

ובטח שכן יש מלא וכן זה חצי כיסוי רק שחצי אחד שלו זה מטפחת וחצי שני שלו זה פאה שיש כאלה שעושות את זה מהשיער שלהם

חידשת לי… 🙂 לא היכרתי את הסגנון הזה…פ.א.
מקובל תלוי ברחוב בו את גרהארץ השוקולד

סקירת פוסקים:

ממה שאני מכיר אין הרבה פוסקים שמקבלים כיסוי ראש של סרט,

יש כמה פוסקים שמתירים בלי כיסוי ראש בכלל (מהרם אלשאקר, הרב יוסף משאש, הרב משה מלכה ועוד)

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' התיר עם סרט.

הרב פיינשטיין התיר כיסוי ראש שיש עד טפח לא מכוסה.

והרוב שאני מכיר בדעה דומה לרב פיינשטיין 

הרב עובדיה - 2 אצבעותעברי אנכי
שתי אצבעות על כל המצח זה שטח של טפחברגוע
רק מבהירהעייפתי מהמירוץ

לא התכוונתי לכיסוי ראש של סרט או חצי שיער שלי

התכוונתי כיסוי מלא שלא רואים את השיער בכלל רק שחצי מהכיסוי הוא מטפחת וחצי פאה אבל ממש לא שיער שלי

אה זה נחשב שאת מכסה לגמרי את השיערמבולבלת מאדדדד

למה שיהיה בעייתי דבר כזה?

יש הרבה שנוהגות ללכת עם פאה וכובע מעל, בכל מיני מגזרים.

אם מקובל או לא- אין לי מושג. אבל את הולכת לפי ההלכה. אם את חוששת שיפריע לבעלך, תדעי שהוא לא יכול להתערב לך בנושא כיסוי ראש (לא עד שהוא מנסה לחבוש בעצמו אבל בכללי זה לא התפקיד שלו ) ואת הולכת הרי לפי ההלכה. נראלי שלרוב הבנים לא ממש משנה. אבל זו שאלה אליהם.


אבל אני למדתי משהו. אם אני מרגישה שאני משהו אחד, אני אחפש מישהו שיקבל אותי וירצה אותי ככה. אני לא אמורה לשחק מולו. אם לי קשה בצניעות עם עניין מסויים, אני לא אשחק אותה בפגישות ואחרי חתונה אפיל עליו את זה, ואני לא אשנה את עצמי בשבילו. (מדברת על עניינים שבסדר הלכתית. ויודעת מה, גם שלא. כמה בנות במגזר הדתי לאומי הלא חזק מקפידות על צניעות?....) כמו שאת לא רוצה מישהו שיגיד לך שהוא רוצה רק ללמוד ואחרי החתונה (או אירוסין) אומר לך שהוא רוצה לעבוד. את לא רוצה שישחק בשבילך. הכיסוי ראש הזה חשוב לך- תגידי!

מבינהעייפתי מהמירוץ

לגמרי לא מתכננת להגיד משהו אחד ולמחרת לעשות משהו אחר אבל להבין אם מה שאני ראיתי ויש לי חברות מכל מיני סוגים באמת נכון חלקם עם כיסוי מלא וחלקם חלקי בכל מיני סוגים

אני אסביר הסיבה ששאלתי זה בגלל שפניתי לשדכנית מסוימת והיא שאלה מה את תשימי אחרי החתונה כיסוי מטפחת או פאה ואמרתי שכנראה אשלב מטפחת כחצי כיסוי וחצי פאה והיא אמרה לי לא אם את רוצה ככה אז זה לא מתאים לשום אחד שהוא דתי לאומי תורני וקצת הפליאה אותי התשובה כי אני מכירה בנות שכן אז רציתי לשאול ולהבין שאני לא מטומטמת 

אולי היא התכוונה שבציבורעברי אנכי

היותר תורני זה פחות מצוי

כי באמת אנשים יותר תורניים לדעתי פחות יהיה להם נעים משהו כזה, והנורמה החברתית שם שונה.

זהו זה מחרפן אותי. נורמה חברתית על חשבון האישהמבולבלת מאדדדד
וזה מתבטא בכמה דברים.


לא משנה. עניין לשרשור אחר

את צודקת.פ.א.
אני לא הייתי מוכן למשהו כזהעברי אנכי

א. כי הרב שלי אוסר פאה

אבל גם אם הוא היה מתיר, זה נראה כמו חצי כיסוי ראש. זה משהו שהייתי מרגיש איתו ממש לא נעים.

זה לא "נורמה חברתית" על חשבונה. פשוט יש מקומות שבאמת ירגישו עם זה לא נעים, גם אני כזה. לעומת זאת יש מקומות - שזה יראה בעיניהם אחלה והכל טוב.

וזה לא אומר שמי שמרגיש עם זה נעים הוא בעייתי.

 

זה כמו שאשתי (לעתיד) כנראה תרגיש לא נעים שאני אדבר עם בנות ואצחק איתן. יש כאלה שכן מפריע.

האם זה נורמה חברתית על חשבון הבעל? לא.

וכו' וכו' וכו'

האםלגיטימי?

(ואם זו שאלה אישית מידי, תרגיש חופשי לא לענות)

מבחינתך, אשתך חייבת לקבל עליה את הפסיקה שלך בנושא?

אם נניח היא מגיעה מבית שבו כן הולכים לפי הפסיקה שמותר, האם 'תכריח' אותה להימנע מכך? האם משהו כזה יהיה דיל ברייקר מבחינתך?

זה לא אישי, הכל טובעברי אנכי

התשובה היא ברורה, ברור שזה משמעותי לי.

פסיקת ההלכה בבית הולכת עפ הבעל - כך מסקנת הפוסקים בדור שלנו (שאלה שלא הייתה בעבר כי לא היו נישואים בין עדות). וגם בתור הבעל - עלי מוטלת האחריות לשמור על הרוחניות וההקפדה על ההלכה בבית. אני באמת לא יכול לחיות במין סתירה פנימית כזאת שברור לי משהו אחד, אבל אשתי תעשה אחרת. (אגב, נימוק מרכזי של הפוסקים הנ''ל הוא שלום בית החינוך ילדים, שבבית לא יהיו 2 מנהגים. החריגה היחידה שידועה לי זה קטניות לספרדיה נשואה לאשכנזי, בבית של ההורים שלה, וזה גם בגלל שזה קטניות ולא משהו אחר..).

אני אוסיף עוד נדבך אישי, שאני מתכנן אם ירצה ה' לקחת משרה רבנית, אז בנוסף לכל הטענות הנ''ל, שהן חזקות כשלעצמן, קל וחומר כשאני מהווה דוגמא אישית לאחרים. זה לא רק אני. גם אשתי. כמובו. איך לא? וגם כל הבית שלי הוא דוגמא אישית. וכו'.


 

אגיד לך יותר מזה, ואם עד כאן זו הייתה דעה לא פופולרית אז קל וחומר מעכשיו. דעתי האישית בסוגיא, וגם דעת רבותיי, והאמת שזה גם דעת רוב מוחץ של הפוסקים שבהלכות צניעות חובה לשים גרביים, או לכל הפחות חצאית עד הקרסול. [בתור גבר, יש לי לזה השלכות מעשיות על אמירת דברים שבקדושה מול מישהי שלבושה אחרת]. זה דבר מאוד חשוב לי.


 

אם היא מגיעה מבית שפוסקים אחרת זה ממש לא משנה לי. גם אצלי בבית אמא בלי כיסוי ראש. אבל בבית שנקים יחד, ברור שהמחוייבות להלכה תהיה עפ רבותיי.

בקצרהלגיטימי?

כי בכל זאת, שבת -

הנקודה שרציתי להגיד זה שבהלכה שאני מכירה, יש דברים בהם יש עניין לבת ללכת בעקבות אימה. יש גם חומרות שאבא שלי נוהג, ואמא שלי לא קיבלה על עצמה.

וקרה לי ששאלתי את הרב שלי לגבי דברים מסוימים, והתשובה שלו היתה - לכי תשאלי את אמא שלך איך היא נוהגת, ותעשי כמוה.

בעז"ה אם אתחתן עם מישהו שיהיה לו משרה תורנית, אבהיר מראש שאני לא מתכוונת להיות דוגמה אישית. אני חושבת שצריך להפריד בין הבית לבין החוץ, וחוששת שגישה כמו שאתה מציג יכולה להוביל לתופעת בני הרבנים.

 

שבוע טוב,עברי אנכי

אני לא בטוח שכשתתחתני את תצטרכי להמשיך להתנהג כמו אמא שלך.. דרך הפסק עוברת דרך האבא. יש דברים שעושים כמו האמא אבל בדכ הם לא דברים שמשמעותיים הלכתית..

העובדה שכך נוהגים אצלך בבית זה משמעותי וצריך להמשיך ככה, אבל כשמתחתנים זה בעצם להיכנס למנהגים של בית חדש..


ברור שחומרות לא מחייבות אף אחד. יש גם חומרות שאימהות יכולות להחמיר והאבא לא. זה לא מחייב אחד את השני.

אני דיברתי על הלכה. הלכה. יש דברים שאחרים יגידו שזה חומרא, אבל יש פוסקים שאומרים שזו הלכה מחייבת. לאכול בשר חלק זה חומרא או הלכה? תלוי את מי שואלים. אבקת חלב נכרי? חלב נכרי? חומרא או הלכה.


את צודקת, אבהיר: התכוונתי לומר שהבן שלי יהיה דוגמא אישית בעל כרחו. אני ממש מקווה שאני לא אכביד עליו וכו'.

אבל לדעתי יש הבדל ענק בין הבן שלי לבין אשתי. לא כזה מופרך לקבל אותו.. אם אני רוצה מישהי שתהיה ממש החצי השני, יחד בהכל, אז גם אם היא לא זאת שתעביר שיעור בבית כנסת או משו כזה.. היא הרבנית. כי ככה.

שבוע טובלגיטימי?

מה שאני טוענת, זה שיש דברים מסוימים בהם אישה נוהגת לפי מנהג אימה ולא לפי מנהג חמותה (ובמיוחד בהלכות מסוימות, וד"ל). (את הסיפור שסיפרתי עם הרב - הייתי עם אמא שלי, והיא שאלה את הרב איך לנהוג, והוא אמר לה כמו אמא שלך, ואז שאלתי איך אני צריכה לנהוג - והוא אמר אותו דבר...).

יש מקרים שבו צד אחד רואה את זה כחומרה, וצד שני כהלכה. במיוחד שהיום אנחנו מערבבים בין עדות ומנהגים. בעקבות הדיון שלנו, הסתכלתי הבוקר בבי"כ - וראיתי שלוש נשים מתפללות בנוסח אבותם (ולא כנוסח בעליהן ובית הכנסת). אחת מהן היתה עם הבת שלה, שכן התפללה בנוסח אביה.

וכן, היה לי כמה קטעים משעשעים שיצאתי עם אנשים שפחות מחמירים ממני בכל מיני דברים. נראה לי קצת מצחיק שדברים שהקפדתי עליהם עד עכשיו, פתאום אפסיק.

 

אני חושבת שכולנו צריכים להיות "דוגמה אישית" באישזהו מובן, ללכת בדרך ישרה שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

אם הבנתי נכון, נראה לי שאני חושבת הפוך ממך - אני מרגישה שכאמא אוכל לכפות דברים על הילד שלי, ולא על בעלי.

אולי התפיסה הזוגית שלי שונה משלך, אבל אני חושבת שגם בזוגיות צריך להיות נבדלות ברורה בין בני הזוג. הבאתי את הגרי"ד כדוגמה - הוא פסק שנשים חייבות בכסר"ש, ואשתו לא נהגה - בבירור כנגד דעתו (וכפי שהיה מקובל אצל רוב האורתודוקסים בארה"ב באותה התקופה). זכור לי גם שהרבנית יוסף לא נהגה (בצעירותה) כפי פסק הרב עובדיה בעניין כסר"ש (אבל בזה אני פחות בקיאה). והדברים האלה לא מפחיתים בעיני מאומה מהרבנים.

אני כמובן לא חולקת על הרצונות שלך והשאיפות שלך - ומאחלת שתמצא במהרה את מה שאתה מחפש. אני גם לא באה לנסות לשכנע אותך שנקודת המבט שלי נכונה יותר. לי היא מתאימה, וברור שיש עוד הרבה מה לדון על מה מקומם של בני הזוג בעבודת ה', אבל לא בטוחה שכאן זה המקום.

מה שאני כן חושבת - זה שאם הדברים כל כך ברורים וחשובים לך, נכון לדבר על זה בדייטים - מה החלומות והשאיפות שלך בתחום הזה, ולבדוק אם גם היא בעניין. (וכמובן יכול להיות שאתה כבר עושה את זה...)

..עברי אנכי

לזה התכוונתי. בהחלט יש דברים שבהם אישה ממשיכה במנהג של אמא שלה, אבל כמו שכתבתי - בדכ אלה דברים שלא הלכתיים גרידא. למשל, כמה טבילות במקווה. זה דבר שלא מעניין אף פוסק הלכה שהוא, אם להדליק נרות שבת כנגד כל ילד או שניים בלבד וכו', האם לעשות חלה בצורת מפתח.. כל אלה זה מנהגים חשובים בעם ישראל שאסור לזלזל בהם, אך הם לא הלכה. בדברים בסגנון הזה בדכ אישה ממשיכה במנהג של אמא שלה, וזה דבר מצויין.

דוגמא נוספת שכבר כתבתי היא קטניות, שאמנם בני אשכנז קיבלו עליהם כהלכה, אך כיון שברור שאין שם חמץ בכלל אז בבית הוריה מותר לה לאכול אורז וכו'.יש כמה דברים כאלה, רך בדברים הלכתיים של ממש, גם בענייני משפחה - יש הלכות מוצקות ובהם הולכים אחר הבעל.

נוסח התפילה זו דוגמא מצויינת. אי אפשר להגיד שנוסח אחד עובד והשני פסול הלכתית. והרבה פעמים זה כולל קושי גדול (בפרט כיום, שנשים מתפללות גם בימים נוראים ויש כאלה שממש קשה להן לשנות. וזה מובן), אין פה עניין הלכתי מחייב. על אף שזה יותר משמעותי מאשר כמה טבילות לטבול...


זה שאת חושבת הפוך ממני - שמעי... זו לא הפעם ראשונה חחח. אני עדיין נהנה לקרוא תגובות שלך ולדון.

לגבי אשתו של הגריד - כן. זו תפיסה שונה ממני בהחלט. את יכולה לקרוא בהרבה ספרים של גדולי ישראל שעליך, הבעל, לדאוג לרמה הרוחנית של הבית שלך. זה חובה שמוטלת עליך! גם אסור לך להפיל דברים כאלה על אשתך, זו חובתך. ובין היתר גם לדאוג לרוחניות של אשתך. זה בא לידי ביטוי למשל שאפשר לראות שפוסקים אומרים לאנשים ללמד את נשותיהם ברכת המזון בעפ, או ברכת אשר יצר. ועוד ועוד.

(לגבי אשתו של הרב עובדיה, אני צריך מתישהו לשאול את השאלה הזאת מישהו שקשור למשפחה... יש תמונה של משפחת יוסף ויש לה כיסוי ראש, אבל לא עומד בפסק של הרב עובדיה. אולי את הפסק הוא פרסם אח''כ.. אבל עדיין קשה לי להאמין שהיה ברורה לו דעתו בנושא..)

הנקודה היא שבטוחני שגם הגריד וגם הרב עובדיה ידעו שהפסק שלהם מחייב את נשותיהם. לא הפסק של הרב של האמא שלהן. וזה שהיא לא שמה כיסוי ראש זה קושיא עליה כמו שהוא עצמו אמר. למה אתם שואלים אותי? היא עושה שלא כדין...

אז נכון, אשתי היא "ילדה גדולה", סליחה על הביטוי, ובשונה מילד שצריך לשדל אותו במצוות, לאישה יש שכל ולב ובחירה חופשית לבחור והיא לא צריכה שתחנך אותה כי אתה בעלה. אבל אני למד מדבר על האם לדחוק בה ולהכריח אותה, אני מדבר על לצפות. היא בוגרת ובדיוק לכן אצפה ממנה להתנהג עפ שורת ההלכה. ההלכה שפסק הרב שלי כמובן. (אגב, יש השוואה בחזל שאומרת: יצר אישה וקטן - שמאל דוחה ויטמין מקרבת. לדעתי צריך להסביר שזה לא ככ קשור לנידון דידן, אבל כדאי להכיר...)


אז אולי את רואה את היחס של בני הזוג בצורה שונה בעבודתו ה, שזה באמת אחלה דיון לדון בו. אבל ברור שהדיון הזה נכון בעניין הכפייה הדתית אחד על השני (קורה גם שאישה כופה על בעלה כל מיני דברים). לא בעניין האם הפסק ההלכתי המסויים של הבעל מחייב גם את אשתו, שזה דבר ברור. ועל זה דיברנו...


כן, אני כבר מחפש את זה. ורוצה את זה. ומדברים על זה. תודה רבה בעה שתמצאי גם את במהרה את מה שמתאים לך

תודה לגיטימי?

במקרה שסיפרתי עליו היה מדובר במשהו הלכתי, אבל אני לא רוצה להרחיב כי יש בזה אאוטינג.

לגבי הרבנים, לא ניסיתי לטעון שהרבניות נהגו כפסיקה של פוסק אחר. לפחות אצל הגרי"ד, כפי שכתבתי, כך היה מקובל אצל רוב הנשים האורתודוקסיות בארה"ב באותה התקופה - לא בגלל איזשהו פסיקה שידועה לי, אלא בגלל מה שהיה מקובל בחברה. (ואולי אתה מכיר גם את דברי ערוך השולחן, או"ח ע"ה ז, כך שנראה שבמשך כמה דורות באשכנז לא היתה הקפדה רחבה על כסרש לנשים, כולל נשותיהן של רבנים נוספים). 

כלומר, אני רוצה להבהיר: יש הבדל בין לנהוג כהלכה מהבית לעומת הלכה של הבעל, לעומת לנהוג לפי ההלכה או בניגוד אליה. על אף זאת, חשוב לי לציין שלרבנית סולוביצ'יק היתה השפעה עצומה על הרב, שגיבד והעריך את דעתה - אפשר לקרוא על זה כאן.)

אני מניחה שרוב האנשים ההלכתיים שואפים שגם בני זוגם יהיו כאלה. 

 

אני רואה נישואין כברית בין בני הזוג, וכאשר כורתם ברית, לכל צד יש מחויבות כלפיו. אני חושבת שחלק מהחוזה שחותמים, זה לבחור יחד רב פוסק שלפיו הולכים (כלומר - רב חי שניתן לשאול אותו שאלות), שמקובל על שני הצדדים.

אני לא חושבת שהאחריות על הרמה הרוחנית של הבית מוטלת רק על הגבר. אני חושבת שיש לאישה חלק לא קטן, ובמיוחד שברוב המקרים רוב החינוך (מבחינת זמן) נמצא בידיה. צריך לזכור שמעמד הנשים בעולם בכלל וביהדות בפרט עבר תמורות בדורות האחרונים - ונשים הרבה יותר משכילות מבחינת כללית ותורנית מאשר מה שהיה בדורות קודמים. אני לא חושבת שיש מי שמגיעה היום לאירוסין (ואפילו חוזרת בתשובה) ולא יודעת "אשר יצר" בע"פ - כך שהבעל לא צריך ללמד את אשתו את הדברים הבסיסיים האלה - היא מגיעה כבר עם הידע הזה. 

אני לא רואה את הרוחניות שלי כתלויה בבעל (ובמיוחד שכרגע אין לי אחד). (והנה שרשורי עבר שכתבתי שם דברים שאולי רלוונטיים לנקודה הזו: אמונה - לקראת נישואין וזוגיות, 'אשת חיל' לא מתאר בעינכם אישה חזקה? - לקראת נישואין וזוגיות)

 

אני חושבת שהנקודה העיקרית היא איך שסיימת את ההודעה, ולא בפיסקה שלפניה. אני לא חושבת שנכון להסתכל על זוגיות ככפייה דתית, אלא כעל הסכמה הדדית. ברור שבאופן כללי, ברוב המקרים (גרות, חזרה בתשובה ללא מסורת) מנהג הבית הולך לפי הבעל - אבל, תראה את התשובה הזאת של הרב שמואל אליהו.

 

 

שמעתי את זה מהרב שמואל, שהם דיברו על זהעברי אנכי

אבל זה דווקא בחדר ייחוד, נכון שבחדר ייחוד זה יותר מעניין מכמה נרות שבת, וזה כן יותר דומה לעניין נוסח התפילה וכו', אבל שלום בית הוא שיקול מרכזי בפסיקה מה עושים, ומצווה של לשמח את אשתו ביום החתונה היא חשובה מאוד.

אין צל צילו של ספק, שאם אשתו של הרב שמואל הייתה מחליטה שהיא לא רוצה כיסוי ראש, אבא שלו לא היה "מחליק" לו את זה, כמו שהוא החליק חדר ייחוד. וכן למרות שהיא אשכנזיה.

כידוע באמת באירופה בכלל גן נשות רבנים לא הלכו עם כיסוי ראש, ובאמת זו הייתה מציאות שלא ככ נתפסת.. הבן איש חי (הרב אליהו נאמן מאוד לפסקים שלו) כותב בספר חוקי הנשים שלא להתבונן בשנות אירופה שהולכות בלי כיסוי ראש, ואסור ללכת ככה. דבר כזה הוא לא היה מתיר.

אם אני חוזר קצת אחורה בדיון שלנו.. ברור לי שאם מישהי אומרת לי שהיא רוצה ללכת עם פאה, אין לי צל של ספק לחתוך. כי עם הרב שלי זה אסור. ברור שאני לא מבין את הקושי והבעיתיות וכו', אבל עדיין אלו דברים משמעותיים מאוד.


ברור שזוג צריך לבחור רב שמקובל על שניהם, אין ספק. בשביל לייעץ להם ולהנהיג את הבית עפ הפסקים שלו שניהם מחוייבים להעריך אותו. אבל סליחה.. אם רב א פוסק שיש צובע במשקים בשבת ורב אחר לא, זה ככ משמעותי? לא. דרך הפסיקה בבית נקבעת עפ הבעל. הרב שמואל אליהו התחתן עם אשכנזיה והוא פוסק לגמרי כמו הבן איש חי, והיה אסור לו לשנות למנהגים אשכנז, הילדים שלו פוסקים כמו ספרדים. כי הוא הסמכות התורנית של הבית. העובדה שכיום נשים ב"ה לומדות תורה לא משנה את העובדה הזאת... אשתו של הרב שמואל לומדת ומלמדת, ועדיין. ככה העולם בנוי.. אני לא רואה עניין בלשנות בכח את המבנה הטבעי של הבית בגלל שבנות לומדות תורה. זה לא באמת משנה משהו.. אפשר לנסות לגרום שזה ישנה, אבל ברוב הבתים שאני מכיר, רוב הנשים יודעות ברכת המזון בעפ ועדיין, האבא הוא הסמכות התורנית, נוסח התפילה נקבע על פיו, ומנהגי בית אבא כפשוטו, הם בית אבא. אבא. למשפחותם לבית אבותם.

אז אולי את לא תתחברי למילים אחריות על הרוחניות, נו נו, לא התכוונתי במילים האלה לומר שרוחניות של רווקה של קשורה מידי לאבא שלה, היא רוחניות בבעיה גדולה.. נו באמת.


לאיודע. המושג ברית נישואין לא נזכר בחזל או בתנך מעולם. לא שאני מכיר... אבל לא ראינו אינה ראיה. חשבתי על זה לאחרונה והקשר היחיד לברית שאני יכול לחשוב זה שהקשר בין הקבה לעמי הוא נמשל לבעל ואישה, כשאנחנו האישה, ועל הקשר הזה כתוב כמה פעמים ברית.

וגם בהקשר הזה, ברית שם זה ברית שהוא מתחייב שלא להפסיק לתת לנו אם נעמוד בהתחייבות. אין איזה משהו שאנחנו נותנים לו.. אנחנו צריכים לעמוד בתנאים.

למשל.. שטר כתובה? יש בו התחייבות של בעל לאשתו, נכון - גם אישה חייבת לבעלה. אבל זה לא כתוב בכתובה. אולי נכון להגדיר גם את זה כתנאי?

כי איש דרכו לתת ואישה דרכה לקבל. לא כי איש לאיודע לקבל, או שאישה לא משפיעה כלום. לא להיות טיפשים.. (אני פתאום חושב לעצמי, שאולי גם קשה לך להתחבר גם לחלוקה הזאת של משפיע מושפעת..). מה שאני בא לומר, זה שאבא הוא בעל הבית. הוא מתווה את הדרך. זה שאמא נמצאת יותר זמן עם הילדים והחינוך הרבה יותר בידיה, לא סותר את העובדה שלרוב אבא יותר מתווה את הדרך לבית. שלאבא יש יותר אחריות על הרוחניות בבית (או שתנסחי את זה אחרת.. מה שבא לך).


כתבת לחלק בין לנהוג עפ ההלכה של פוסק אחר לבין לנהוג שלא עפ ההלכה. מלבד הדיון ההלכתי הגדול שיש בנושא, וחרצת גורל שזה שונה.. אני אישית חושב שזה שונה לגמרי, ואם לא הלכתית - בטח ובטח שבהרגשה (שהיא היותר משמעותית לשלום בית).

מכירה מחלוקת על בשר חלק?שוע ורמא. אשכנזים ספרדים. השולחן ערוך לא רק פוסק שזה אסור. הוא כותב שמי שמיקל בזה הוא מאכיל טריפות את עם ישראל. וישאל השואל.. "אבל אני עושה כמו הרב שלי". נכון, אתה צדיק, אבל לי זה אסור כמו מאכיל טריפות. מה שהרמא הכשיר להלכה, השולחן ערוך קרא לו טריפה.

זו דוגמא, פרטית, בענייני כשרות. אם באמת את חושב שנכון בתוך בית אחד להיכנס לדברים האלה?? אני לא רואה הבדל בין כשרות לשבת לצניעות לטהרת המשפחה.

עפ הבנתי (או הרב שלי, לא משנה כרגע) יש דבר שהוא אסור. אסור. אז ההורים שלה עושים ככה והם צדיקים, אבל כרגע, למשפחותם לבית אבותם, זה אסור. וכן להפך. אני לא מדבר על דברים שלכולי עלמא הם הידור, אני מדבר על דברים שנתונים במחלוקת האם הם עיקר הדין. העובדה שרב אחר התיר את זה, לא אומר שביחס אלי זו חומרא. כנל להפך.

ובדיוק לכן, אצפה ממנה להתנהג עפ רבותיי. זה נשמע איזה משהו מפוצץ.. הרב עובדיה הוא מקל גדול... ואם יש משהו שהוא טריפה.. בבית שלי הוא לא יהיה. והעובדה שבבית אחר הוא בסדר לא משנה את זה..

ממש בקצרה...ultracrepidam

1. הבנתי שגם לדעת השו"ע זה לא טריפה ממש. ז"א זה לא אוסר את כל הכלים וכו. אז להיזהר לא להיסחף. ובשביל שלום בית מותר גם למחוק את שם ה'.

 

2. כן כתוב "והיא חברתך ואשת בריתך"

..עברי אנכי

1. שוע יוד לט י

"וכל הנוהג כן כאלו מאכיל טרפות לישראל"

והרמא שם בסעיף יג חולק


לגבי שהכלים לא אוסרים, זה רק בגלל שזה נט בר נט, וסתם כלים אינם בני יומן. אם באמת יודעים בוודאות שבושל ב24 שעות האחרות בסיר הזה בשר לא חלק, אסור להשתמש, וגם לדעת השוע שאסור להשתמש המאכל לא נאסר, כנל. זה נכון גם על בשר בחלב..

אבל - יש קולא גדולה של הרב עובדיה שלא כולם מסכימים איתה, שמתארח אצל חבירו ולא רוצה לבייש אותו לשאול אם הבשר חלק או לא, יכול לאכול בלי לשאול כי זה ספק ספיקא (ואם יודע בוודאות שזה לא חלק אסור לאכול).


הטענה ששמו של הרבה נמחה על המים כדי לעשות שלום בית היא ממש לא טענה קשורה כרגע... לא מדובר פה על מה צריך לוותר בשביל להמשיך את שלום הבית שכבר קיים, אלא לשאול את עצמך איזה בית אתה רוצה להקים. הבדל גדול ומשמעותי ביותר


2. פתחתי עכשיו בגוגל, שם מדובר גם על הקשר בין עמי לקב"ה שנמשל לאיש ואישה, כמו שכבר כתבתי - וזה בהחלט קיים. אבל כשהתורה מתארת לנו "כי יקח איש אישה" בכל הפרשות שמדברות על נישואין כפשוטו, אין זכר למילה ברית, ממה שידוע לי..

...ultracrepidam

עדיין, אם הייתי מבשל חזירים וגמלים בסיר שלך, כנראה היית מכשיר אותו ולא סומך על נט בר נט

 

ולגבי ברית - קודם כל יש גם משל, וגם חז"ל בגיטין ראו את זה כך ודרשו את הפסוק על נישואין.

ובכל מקרה, אחרי שקראתי למה אתה מתייחס, זה בסך הכל שאלה של מינוח. גם לא כתוב בתורה שאדם צריך לקנות מתנה לאשתו ליום הולדת, ובכל זאת זה דבר חשוב.

 

ברור שהייתי מכשירעברי אנכי

אבל האוכל היה מותר באכילה. כי זה נט בר נט. יש הבדל בין האם מותר לבשל לבין אם האוכל מותר באכילה.

ההבדל היחיד בין טריפה "רגילה" לבשר לא חלק, זה שאני יכול לצרף לספק ספיקא את דעת הרמא.. בדעת מרן לא ידוע לי שיש הבדל...

אבל זה דיון צדדי כבר..


 

יש משל, נכון, ציינתי אותו מההתחלה. ברור שיש קשר בין נישואין לברית. אבל עצם העובדה שהתורה קוראת להתחתן "לקחת אישה" גם אומר דרשני.. לא רק העובדה שזה גם ברית.. לזה אני מתכוון.

השאלה שלילגיטימי?

היא האם זו החלטה אישית שלך, או שזה משהו שדיברת עליו עם הרב שלך?

אם אתה בא לרב שלך, ואומר לו - הציעו לי לצאת עם מישהי שהיא בול מה שאני מחפש, מהתיאורים נשמע שיש לה מידות מדהימות, יראת שמים, לב טוב וכו' - אבל היא מקפידה על צניעות לפי המשנ"ב ולא רוצה לשנות את מנהגי הצניעות שלה, האם אפשר\כדאי\רצוי לצאת איתה. או כנ"ל, רק שהיא מגיעה ממשפחה חב"דית שם פאה זה הכסר"ש המהודר, וזה מה שהיא רוצה לעשות גם אחרי החתונה. או אשכנזיה, שרוצה להמשיך לאכול בבית אביה בשר לא חלק.

כי יש כאן נקודה עקרונית: כי לא מדובר במישהי שאינה שומרת הלכה, אלא מישהי שגדלה עם הלכות אחרות - ובענייני הבית והדברים שנוגעים לשניכם מקבלת את הפסיקה שלך, אך בדברים שנוגעים רק אליה רוצה להמשיך את מנהגיה.

ומעניין אותי מה הרב שלך אומר. (למרות שמהתגובות שלך נראה שאפילו לא היית שואל אותו משהו כזה, כי זה לא יעלה על הדעת מבחינתך).

 

אני חושבת שיש כאן עניין של סמנטיקה. התייחסת קודם ל"רוחניות" ועכשיו "סמכות תורנית", ואני מבינה שמבחינתך זה אותו הדבר. שוב, אני לא חולקת על זה שהנוסח וכו' נקבעים על ידי הבעל. מה שניסיתי להגיד בזה שנשים היום יודעות לברך בע"פ זה לגבי איך שאני הבנתי את המושג "רוחניות" - שבעיני גם לאישה יש חלק גדול וחשוב בזה, שזה מבחינתי ההפך מהחלק הגשמי והפיזי של הבית. אני חושבת שההתוויה הרוחנית (לא מדברת על לפי מי פוסקים!) מוטלת על שני בני הזוג, ואין לבעל אחריות בלעדית. 

לעניין מושג הברית - אני חושבת שמלאכי ב יד רלוונטי לעניין. מעבר לכך, בגוגל מצאתי דברים של רבנים שונים:

https://www.yeshiva.org.il/midrash/4543

לאן נעלמה הברית שבקשר הנישואין? - כיפה

https://www.sefer.org.il/items/3727939-%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%96%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%92-%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%AA-%D7%92%D7%9C-%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99

נישואין ברית או חוזה? | חותם- יהדות על סדר היום

ברית הנישואין: מה הופך זוגיות לדבר חזק וקדוש כל כך?

משמעות ברית הנישואין | תורת הר עציון

ויש כמובן עוד...

 

 

מגיבעברי אנכי

טוב, אגיב בכנות. קצת אישי אבל בסדר...

נפגשתי בעבר עם מישהי עם חצאית עד הרצפה. עפ הלכה יבשה - זה בסדר. לי זה הפריע, כי לי חשוב מישהי שהולכת עם גרביים. לא הכל זה הלכה יבשה בחיים... הלכתי לרב. אמרתי לו שיש מישהי וכו', הוא אמר לי אל תוותר עליה, כי היא עושה עפ ההלכה. וכו'. זה קצת ארוך יותר..

אמרתי לו, ואם זה היה חצאית לא עד הרצפה, אז הוא אמר לי שמרגע שתתחתן אתה לא יכול לאפשר לזה לקרות.. זה אסור. זו הלכה.

ולנקודה הזאת בדיוק כיוונתי קודם, ואדייק שוב, זה לא שאני בא בתלונות על מישהי שעושה ככה. היא צדיקה גמורה. איך כתבת..? זה לא שהיא לא עודה עפ ההלכה, אלא עפ משנה ברורה. אבל בשבילי? זה נגד ההלכה. אסור שזה יקרה אצלי בבית.

כן, רבנים חרדים ספרדים מדריכים תלמידים שלהם לברר האם הגברת תלבש כיסוי ראש או פאה. כן, בשר לא חלק לדעת השו"ע זה טרף.

ושוב, זה לא שהיא בעייתית שהיא אוכלת לא חלק. ממש לא. אבל בבית שלי? זה אסור שזה יקרה. היא צדיקה וקדושה. וזה שאני פותח בקבוקים בשבת לא אומר שבעיני אחר אני פחות.. אבל לו זה אסור. זה לא אפשרי שהיא תמשיך במנהג שלה מבית הוריה.. זה לא רלוונטי. פה זה אסור. למה להחליף נוסח זה נראה לך @לגיטימי (), כי הרי ברור שהמנהג שלה משתנה למנהג של בעלה. ולעומת זאת - קשה לך לקבל את העובדה שעד היום יותר לה לפתוח בקבוקים בשבת, ומהיום אסור לה לפתוח בקבוקים בשבת? הוא הדין בקבוקים הוא הדין בשר חלק הוא הדין חצאית.. זה לא אומר שאין לה מידות, וכן, אני אצא איתה. נפגשתי עם בנות עם חצאית קצרה. אבל אם מישהי תגיד לי שהיא לא תקפיד על ההלכה אם נתחתן... זה לא לעניין. זה לא משנה מה היא היום. אלא אח''כ.


אגב, אשתף אותך בעוד נקודה בנידון הספיציפי הזה. אנשים שמקומם בבית המדרש יש להם הסתכלות שונה על סוגיות.. כלומר - זה לא רב א אסר רב ב התיר. זהו. ממש לא כך. אדם שיודע ללמוד (ולא כל בחור ישיבה יודע) רואה סוגיות אחרת. כי זה לא הרב אסר. זה... אני הרב. לא באותו גודל, ויש לי טיפה מוח להבין שאני כלום ליד גדולי הדור. אבל פתאום יש לך דעה בסוגיות. וכשאתה נתקל בסוגיא מסובכת.. טוב. אבל יש סוגיות.. שאתה פשוט רואה. איך כל הפוסקים כולם חלקו על המשנב הזה.. בשביל להחמיש: אפילו נאמניו הגדולים של המשנב לא פוסקים כך. החזוא חלק. הגרשז הורה אחרת אך אמר שאא למחות כי קיבלו את המשנב. הרציה הצטער על הפסק (ואני יודע להגיד לך שנשות תלמידיו, או לפחות רוב.. לא סומכות על זה). אין שום פוסק ספרדי בעולם שהיה או שעדיין חי שמיקל בזה. זה פסק תמוה שכולן חלקו עליו, אפילו מי שהמשנב הסתמך עליו - למעשה חזר בו.

איך אמרנו לגבי בשר לא חלק? השוע קרא לו טריפה?. אז.. מה ההבדל?

ושוב, זה לא סותר שאני יכול להעריץ בנות שסומכות על זה והן צדיקות גדולות. כנל.


לגבי האם זה תפקיד שני בני הזוג. אני מוכן לקבל את ההערה שלך שהבעל יותר אחראי על החלק "התורני" ולא בהכרח "הרוחני". מעניין. אני עוד צריך לחשוב על זה ולא רוצה לענות ככה ישר בשלוף סתם תשובה. מעניין.. תודה.


לגבי הפסוק במלאכי, כבר הקדימו אותך בתגובה הקודמת.. מוזמנת לראות. ועניתי על זה שגם שם זה בעניין עמי לקב"ה. נכון שזה אומר דרשני, ויש מושג של ברית. אבל גם עצם העובדה שהתורה לא כותבת את המילה ברית כשהיא מדבר על כי יקח איש אישה. היא מדברת על "ליקוחין יש לך בה", ולא מדברת על ברית אלא רק כנמשל לקשר שלנו עם ה'.. זה לא אומר דרשני??

תודה על המענהלגיטימי?

אם הבנתי נכון את מה שקרה עם רבך,

על בת א שהולכת עם חצאית עד הרצפה בלי גרביים הוא אמר שסבבה, ובת ב עם חצאית עד אחרי הברך ובלי גרביים הוא אמר שלא סבבה?

 

החלוקה בעיני היא בין דברים שקשורים רק לאישה עצמה: כמו נוסח התפילה, צורת הלבוש שלה ועוד דברים רבים, לעומת הדברים שמשותפים לשני בני הזוג.

אני מכירה רב חשוב, פוסק הלכה ספרדי (דת"ל) שאשתו במקור אשכנזיה - והיא הולכת עם פאה, בלי גרביים, ומתפללת בנוסח אבותיה. אני *משערת* שאם היית הולך אליו *ולא לרבך* ושואל אותו מה הדין אם היית יוצא עם מישהי אשכנזייה, התשובה היתה אחרת.

(יש לי מה לומר מבחינה הלכתית על גרביים, אבל אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה כאן).

 

עוד עניין סמנטי - כתבת "בבית שלי". אני רואה את זה כ"בבית שלנו".

 

אני לא כ"כ מוטרדת מעניין הפסוקים, זה לא שהתורה מרחיבה יותר מידי על נישואין. בפסוק הזה יש משל ברור לקשר שבין איש לאישה.

 

..עברי אנכי

הרב אמר שאין בעיה להיפגש איתה. יש בעיה אם תתחתן עם מישהי שלא מתנהגת עפ ההלכה, לא משנה איך היא היום.. ההלכה נקבעת בבית עפ הבעל.

ההלכה היא או חצאית עד הרצפה או גרביים.


 

תרשי לי לחלוק עלייך שצורת הלבוש של אישה נשואה זה לא משהו שקשור רק אליה כמו נוסח תפילה. יש סיבה שזה משמעותי לככ הרבה אנשים יותר מאשר לראות שהיא מקפידה על ההלכה בשאר הדברים.


 

פאה זה דיון אחר, גם אשתו של הרב אליהו הולכת (גם היום לפעמים..) עם פאה. זה לא ספרדים אשכנזים.. כנל נוסח התפילה זה שונה.

הוא רב שהעיסוק העיקרי שלו זה פסיקת הלכה? ובכז אשתו עם חצאית קצרה וגם בלי גרביים? מעניין.


 

האמת שספציפית כאן הכוונה בבית שלי כי אני לא יודע מי היא..

אבל כן, בית אביה ובית בעלה. ברור שענייני הנוסח נובעים מהשקפה וזה לא סוד שיש ביננו מחלוקות בעניינים האלה. אני רואה את האבא כדמות יותר מובילה בכיוון ובהנהגת הבית.


 

ברור שיש פה ברית, אי אפשר לחלוק על זה בשום צד שהוא.. הנקודה שבאתי להעיר, שזו לא פעולת הנישואין. אלא זו פעולה של קניין. לקיחה. זה לא אומר שאין פה משמעות של ברית, אבל אי אפשר לצמצם את זה לברית. הקשר בין עמי לקב"ה נמשל ל"ידע שור קונהו.." ועמי לא. יש פה קניין. בעלות. יש פה את 2 הכיוונים האלה, ואי אפשר להתעלם מאחד מהם כי זה יותר נוח להשקפה שלי..

הבנתי עכשיולגיטימי?

למה התכוונת.

נראה לי שאנחנו נשארים חלוקים. בעיני לבוש של אישה זה לגמרי שלה.

כן. וחשוב לי להביא את זה כאן (ויש לי אפילו עוד דוגמה בראש) - כדי להגיד שמי שנמצא במצב כזה, שיפנה אל רבותיו בעניין, זה לא שחור לבן.

על אף הקשר (שלא משנה כרגע איך נגדיר אותו) בין האיש לאשתו, יש לכל אחד מהם מהות נפרדת משל עצמה, וזאת הנקודה שאנחנו חלוקים עליה.

 

ומאחלת לך שתמצא אישה כלבבך, שאיתך בהשקםה, בשאיפה ובמעשה.

..עברי אנכי
זה שזה עבודת ה' שלה ולא שלו, לא סותר את העובדה שזה משהו שיכול להפריע בענייני שלום בית, ובהגדרה הזאת כולם מודים שאישה צריכה לשנות ממנהגה למנהגי בעלה. בזה אין מחלוקת.


לא שחור לבן זה ברור. גם הרב עובדיה שהוביל את המאבק נגד הפאות לא היה אומר למישהו בן 40 שמצא שידוך, לא לפסול על פאה נכרית..


אני לא חושב שאני חולק שלאיש ואישה יש מהות נפרדת. יש הרבה מחובר לשניהם, ויש הרבה עניינים פרטיים.


אמן. בעה שגם את תמצאי את מה שאת מחפשת בקרוב

ברור שזה לא שחור ולבןלגיטימי?

עובדה:

רבנים נשואים לנשים שאינן הולכות לפי הלכות הצניעות שלהם, אלא לפי הלכות צניעות אחרות.

אם אותו בחור היה מגיע לרב אחר, הוא היה פוסק אחרת. כלומר, יש כאן אפור.

ואני חושבת שחשוב מאוד לדבר על הדברים האלה דווקא בדור הזה ובציבור הדת"ל שנוהג להתערבב בין עדות, ושכל אחד יבין שיש לפנות לרבו, ושהתשובה שיקבל תהיה שונה - וגם תלויה בהשקפת עולם של הרב. כי מה לעשות, להשקפת עולם יש השלכות גם על ההלכה שנפסקת.

לדעתי, זה לא משהו שאמור להפריע לשלום בית.

..עברי אנכי

לא יודע. שמעי, המון בחורי ישיבות חולקים עלייך. זאת עובדה שהצניעות זה משהו שבודקים יותר מהקפדות האחרות על ההלכה. זה משהו שמאוד משמעותי בשבילך בתור בעל. אני לא חושב משהו ככ מוזר שאי אפשר להבין מאיפה הוא מגיע.

אם יש כאלה שלא מפריע להם, זה עניין אחר. אבל עובדה במציאות, המון בחורי ישיבות מראים במציאות אחרת..

ואת יודעת מה, ואפילו אם לא. איך אחנך את הילדות שלי? הרי הן ודאי מחוייבות למנהגים שלי.. נכון? אם הן רואות את אמא עם חצאית קצרה, נראלי שאפשר ככה לנהל בית תקין? בלי דוגמא אישית של ההורים? זה מפריע לשלום בית ולחינוך של הבית. לילדים אסור ולאמא מותר?

מפריע ומפריע לשלום בית.

וצריך לזכור שכל מה שאת אומרת שלדעתך זה לא מפריע לשלום בית, זה לאחר שיצאנו מנק הנחה שאישה לא צריכה לשנות את כל מנהגיה למנהגי בעלה אלא את רק את מה שקשור לבית (לאו דווקא "שלום" בית). לחולקים אין בכלל מקום לדון בזה.. ומה תגידי למי שפוסק כמו הרב עובדיה שאישה צריכה לשנות את כל מנהגיה למעט דברים בודדים?


 

אגב, מעניין אותי ממש מי הרב הזה שאמרת קודם. האמת? נשמע לי מופרך. יש היום המון רבנים וחלילה שלא ישמע בזה זלזול כי זה לא, אבל מה לעשות שבציבור שלנו לא צריך לדעת הלכה *בעיון* כדי להיקרא רב. ראיה שיש רבנים כאלה לא מדאיגה אותי, כי יש ככ הרבה אנשים צדיקים ממש שהמקצוע שלהם בתורה הוא לא פסיקה אלא משהו אחר. ובאמת מעניין אותי *הלכתית* מה הטענות שלו להתיר משהו כזה..


 

אבל לענייננו, היית אומרת לבחורה שמגיעה מבית שמחמירים בו בזה, שהתחתנה עם מישהו שרבותיו מיקלים בזה, תגידי לה שהיא מחוייבת להמשיך להחמיר בזה? שבעלה לא משמעותי והמנהג של בית הוריה (כלומר, הרבנים של אבא שלה.. זה לא מנהג..) הוא המחייב?


 

אמנם בציבור החרדי זה פחות מצוי, אבל הרבה גדולים חרדים עודדו נישואין בין עדות ולא שמחים שפוסלים על זה.. ומדברים על זה. כולם יודעים שאישה הולכת אחר בעלה בענייני הפסיקה..


 

אני מניח שזה פשוט, אבל אומר בכל זאת. אמירות כמו השקפת עולם משפיעה על פסיקת ההלכה הן אמירות מסוכנות מאוד. אי אפשר להגיד שהן מנותקות מהמציאות... אבל עם סיסמאות כאלה אפשר להגיע למקומות לא טובים, וחוכמולוג שלא מגיע לקרסולי הפוסק המסויים יגיד ש"אם הייתה לו השקפה כמוני הוא לא היה פוסק ככה". אז למרות שזה מילתא דפשיטא, רק מכיר בכל זאת..

אגיד יותר מזה. אצלנו אין "השקופה", ההשקפה אצלנו נגזרת מהתורה. תלמידי חכמים תפקידם גם ללמוד השקפה וללמד השקפה, טעינו ברורות שהרבה פעמים ההשקפה שונה דווקא בגלל מיעוט בתורה של האדם, ולא בגלל סיבות אחרות..

למה אתה מתפלא שהשקפה משליכה על הפסיקה?פ.א.
אולי אין הרבה דוגמאות, אך ברור ששיקולי השקפה, אמונות ודעות, משפיעים על הפסיקה.


למשל המחלוקת בעניין אמירת הלל ביום העצמאות, ביום ירושלים, בעניין העליה להר הבית, שימוש בהיתר מכירה בשנת השמיטה, נטילת מים אחרונים.


תחום לימוד התורה לנשים מתפתח והולך בניגוד גמור לנורמות ולאיסורים שנהגו בעבר, תוך הסתמכות על דברי הרמב"ם, המנמקים את האיסור במציאות החברתית, שבה נשים לא התפתחו ונותרו ברמה למדנית נמוכה, שלא איפשרה להן לימוד תורני מעמיק - ראה את פריחת המדרשות לבנות בציבור הדתי לאומי, מה שלא קיים למיטב ידעתי בציבור החרדי.  


זה בקצרה ואפשר להעמיק הרבה בנושא.  

איפה התפלאתי?עברי אנכי
כתבתי ברור שזה נכון, אבל מסוכן.. זה הכל. זה מה שכתבתי.. תראה.


וואלה את מים אחרונים לא הייתי מכניס באותה קטגוריה. אני יכול לתת לך דוגמאות על רבנים ליטאים שבליטאים שנוהגים או מחייבים..

יכול להיות שפירשתי אותך באופן שגוי.פ.א.
בכל אופן, כמובן שזו המציאות, שהשקפה משפיעה על הפסיקה.  
אבל אנחנו לא מדברים כאן על צנועה לעומת לא צנועהלגיטימי?

אנחנו מדברים על צנועה לפי הלכה א, ושיש פרמטר *אחד* שמבדיל בין זה לבין הלכה ב (שלך). אנחנו לא מדברים על חצאית מיני.

אגיד למי שפוסק לפי הרב עובדיה בדיוק מה שכתבתי קודם - להתייעץ עם הרב שלו.

אני חושבת שהאמירה שלך היא קיצונית - וזה שהיא מתאימה לך לא אומרת שהיא היחידה, וחשוב שידעו שיש דעות אחרות, ולכן שכל אחד יתייעץ עם רב שמתאים להשקפת עולמו.

חשבתי על עוד רב כנ"ל, שמכהן כדיין (וגם האחרים, אני מדברת על רבנים שיודעים הלכה ופוסקים הלכה, כפי שכבר כתבתי, לא מישהו שנשאר שיעור ו והוא ר"מ בישיבה תיכונית).

ולשאלתך - כן, אני מכירה בנות שממשיכות עם החמרות מבית אבא ולא כבעל (שוב - מדובר בדברים שנוגעים רק אליה, ולא משפיעים עליו). היא לא חייבת לעשות כך, אלא בוחרת לעשות כך. כן, היא חריגה. 

 

תלמידי חכמים גדולים וחשובים הם בעלי השקפות עולם שונות. אני לא באה לדרג פה מי יודע יותר תורה או פחות תורה - אבל בנושאים רבים, ובהם צניעות, להשקפת עולמו של הפוסק יש השלכות מאוד גדולות. (לדוגמה: הרב שלמה אבינר והרב נחום רבינוביץ פוסקים אחרת לחלוטין בעניין צניעות לנשים).

מדבריך נשמע שיש השקפה אחת שהיא אמת ואחרת שהיא שקר, בגלל מיעוט תורה של אותו אדם, ואני ממש לא מסכימה עם ההנחה הזאת.

סליחה על האורך.עברי אנכי

אתחיל מהסוף, כי זה חשוב שלא אשכח את זה, שלא ישמע חלילה זלזול בכבוד תורה!

לא אמרתי שבגלל מיעוט התורה של האדם יש דברים כאלה! כתבתי שרואים הרבה פעמים שזה מה שגורם לזה. רואים. מי יכול להגיד את זה על הרב רבינוביץ?? אדם כמוהו שיפסוק אחרת ברור שזה נובע מהשקפה שונה. אני מדייק כמו שכבר כתבתי, ברור שזה נכון שההשקפה משפיעה, אבל זה מסוכן. לא כתבתי שזה לא נכון! זה בדיוק מה ש@פ.א הגיב לי, וזה מה שעניתי לו.


בחזרה להתחלה, לא. לא. שוב פעם. עכשיו אנחנו חוזרים אחורה בדיון. בעיניו של פוסק, לא בכל מחלוקת אפשר לראות "אני המחמיר בהלכה והוא מיקל". דוגמא שעלתה לי הרגע לראש - עסקת שחרור החטופים. אני לא מבין בפוליטיקה בכלל, אל תערבבי בבקשה כי אני לא אדע מה לענות לך.. אבל מועצת חכמי התורה פסקה שעסקה כזו מותרת ורצויה עפ ההלכה, עפ התשובה ביבי"א ח"י לגבי מבצע אנטבה. הרב דב ליאור, ועוד כמה רבנים דתלים כתבו שהיא נוגדת את התורה והיא חילול ה. הרבה פעמים פוסק מסתכל על ההלכה רואה את עצמו מחמיר בנקודה מסויימת. והרבה פעמים הוא לומד סוגיא, ומי שחולק עליו לא הבין סוגיא בכלל. תלוי במשקל ההלכתי לכל צד, במקרה, בעוד המון דברים. פוסק זה מקצוע לכל דבר..

כאשר פוסקים הסתכלו על הסוגיא הזאת.. זה לא "אנחנו מחמירים" כמו למשל להניח תפילין רבנו תם. זה "זאת ההלכה". נקודה. העיסקה היא רצויה ויש בה מצוות פדיון שבויים שהיא "מצווה רבה" כלשון השס. נקודה. אז נכון שיש פוסק אחר שמיקל, ומי שהוא הרב שלו - שימשיך. אבל בעיניי? זה איסור חמור. פתיחת בקבוקים בשבת ועוד. כבר הארכתי על זה בהודעות קודמות.. עכשיו חזרנו קצת אחורה..

אחרי שברור שזה אסור לי, אסור, נקודה. כלומר - אם היא אשתי, אז כן - אנחנו מדברים על בחורה "צנועה או לא צנועה" - את באמת מופתעת שדבר כזה יפריע לבחור ישיבה שכך פוסק?? תצרפי את העובדה שאמרתי לעיל, שהנושא של צניעות יותר חשוב (רגשית או ווטאבר) לבחורים, ומשמעותי לשלום בית.. כן. זה משמעותי בהחלט. כל אחד כרבותיו. בוודאי. אבל מי שרבותיו מחמירים בזה הלכתית - אני לא מבין מה הפלא בכלל. הגיוני מאוד שזה יפריע..

עוד נקודה שכתבתי בהודעה הקודמת, שזה יפריע לחינוך.


כתבת שמי שהולך לפי הרב עובדיה שייתיעץ עם הרב. יש פעמים שהתשובות האלה משמחות אותי. אבל במצבים כאלה אני לא אוהב את התשובות האלה. למה? כי *אני* הרב!

לפעמים זו תשובה כדי לברוח מבירורי דרך והשקפות. נכון - רבנים מלמדים אותנו השקפה מתוך התורה. אבל מה אנחנו עושים כאן? אין פה מקרה תחת ידינו שנוכל לטעות ח"ו ומישהו ישלם מחיר אם טעינו. אני הרב. אני מברר דרך. אני חושב שדעתי ברורה, אבל אני נהנה לדון איתך (כך מלטשים את המוח, את הסברא, כשיש מישהו שחולק. ובאמת רואים שאלו 2 עולמות שונים שכותבים כאן..) אבל זה לא תירוץ לברוח.

אני את דעתי אמרתי, שאפילו אם אישה צריכה לשנות רק מה שמשמעותי לשלום בית, הגיוני מאוד שזה יהיה אחד מהם. קל וחומר אם נאמר שאישה צריכה לשנות הכל. אני שואל לדעתך - שאני חולק עלייך - מה תגידי להם? האם בגלל השקפת העולם שלך, תגידי לבחור להתפשר על הלכה?


אדייק את השאלה שלי,

את כתבת שבחורה שהיא מקילה מהבית לא חייבת להתחיל להחמיר אם בעלה מחמיר בזה, כי צניעות זה נושא שלה (ועל זה חלקתי. שגם אם זה בעבודת ה תחום שלה זה עדיין משמעותי לו), ובנושאים כאלה היא תמשיך במנהגי אביה כי זה לא קשור אליו. כלומר - כל מה שדימינו אישה שמתחתנת למי שמקבל את מנהגי העיר החדשה שלו וכו', זה רק לעניינים הנוגעים לבית.

לא שאלתי האם *יש* בנות שנשארות להחמיר אחרי חתונה, אני שואל האם את *מחייבת* אותה להישאר בחומרא שלה? כי לעניין הזה היא לא שינתה כלום, ולא צריכה לקבל את מנהגי המקום החדש, היא מחוייבת להמשיך בחומרא כמו בבית הוריה? לא האם יש, האם מחוייבת...


[אגיד לך את האמת, בכל הכנות, אני שואל את השאלה הזאת בגלל שמרגיש לי שהדיון הזה הוא בנושא רגיש ומסובך. ש.. הרי אי אפשר להחמיר עליה יותר. ולכן מחפשים כל מיני הצדקות להקל מעליה. האם נאמר את אותן הצדקות גם כדי להחמיר עליה? אם זו אמת אז זו אמת. אם זו הלכה אז זו הלכה.

מה שאני בא לומר, אם הטענה הנסתרת כלפיי היא "אתה מביא דרישה גדולה ומסובכת בשם ההלכה", ואז מחפשים איך עפ ההלכה להתיר. ובעצם.. לא שיקולים הלכתיים עומדים מאחורה. כי לפחות בהרגשה שלי בדיון (ואולי זה כי לא הבנתי אותך עד הסוף!), לא באמת קיבלתי מענה *הלכתי* טוב למה שאני אומר. נשמע שעיקר הטענה זה "היא עושה טוב, פשוט לא לפי ההבנה שלך". ועל זה עניתי באורך כבר קודם. ההלכה היא רק המעטפת. האווירה, הרגש, או אם תרצי.. השקפת העולם היא זו שמדברת כאן. ואם כי שאלת עליי כאן שאלות טובות, והחכמתי ונהנתי עד עכשיו, ועדיין, אולי באמת זו עיקר הטענה?

ואם באמת זאת הטענה כלפיי - אפשר לעזוב את המעטפת ההלכתית, הרי אני הבאתי אותה ככלי כדי להסביר את השקפת העולם שלי, שאני לומד אותה מהתורה. ואם הניסיון לנסות להתיר את מה שאמרתי הוא לעשות "סלטות" בהבנת ההלכה וצורת ההסתכלות של פוסק על סוגיות.. אולי כדאי למקד את הדיון לא בחלק ההלכתי אלא ביותר מהותי.

פשוט מרגיש לי שלהגיד "חשוב לי משהו בצניעות שלא מקובל היום" זה דבר ככ מפחיד ולא לגיטימי, שצריך לנסות להסביר למה אני טועה, וכל זה רק כי הנושא רגיש. אם הייתי כותב את כל זה על בקבוקים בשבת זה לא היה קורה..

אם טעיתי במה שכתבתי בתוך הסוגריים, אז קודם כל אני מתנצל, ואני אשמח לשמוע מה יש לך לומר...]

..לגיטימי?

נקודת המחלוקת שלנו לא השתנתה.

לא אכפת לי אם זה מוגדר כחומרה או לא חומרה.

מבחינתי, ההבדל הוא האם זה משהו שמשפיע רק עליי ולא על החיים הזוגיים שלנו, ועומד במסגרת ההלכה (ולא בהכרח ההלכה שלך).

לדעתי, הגבר בזוג לא צריך לראות את עצמו כרב הפוסק של הזוג, אלא שני בני הזוג צריכים להחליט יחד על דמות שמקובלת עליהם שתהיה הרב הפוסק. לא סתם יש הבדל בין לקרוא תשובה בספר לבין לשאול רב פנים אל פנים - כי זה לא שחור או לבן.

אישה שמתחתנת, ובמיוחד אם היא משנה עדה, עוברת טלטלה רצינית שהגבר לא עובר - תחשוב על זה, החל משינוי השם, שינוי חיצוני שטומן בתוכו תיוג רציני - וגם שינוי העולם ההלכתי. 

רצית מקור הלכתי, אז הלכתי להסתכל אצל הרב רבינוביץ, וגילתי שהפסיקה שלו היא יותר ממה שכתבתי כאן - שיח נחום תשובה פ"ח (עמ' 296-297), שם הרב כותב שבני הזוג יכולים לבחור מנהג, ואין חובה לקחת דווקא את מנהג הבעל. 

מצאתי גם אצל הרב חיים דוד הלוי, "כל דבר שאינו מפריע לשלום הבית ואינו מעורר מחלוקת רשאית האשה לנהוג מנהגי בית אבותיה ואין הבעל יכול לכופה לשנותם" (תחומין ו חובת האשה לנהוג כמנהג בית בעלה).

כמובן שאפשר להמשיך לדון ולהתפלפל בעניין - ואם תעיין במקורות האלה, הרבנים מצטטים ומתייחסים לרבנים אחרים (כי יש דעות אחרות!) - אבל אני לא פוסקת הלכה, אבל די ברור לי שזה קשור להשקפה (והרב רבינוביץ גם כותב את זה: "אמנם יש רבנים המקפידים יותר על שמירת המנהגים העדתיים, והם בד"כ עומדים על כך שמנהג הבעל יקבע בכל דבר").

 

בשורה תחתונה, השאלה היא האם הצניעות שייכת רק לאישה או גם לגבר - או במילים אחרות, האם זה משהו שמשפיע על שלום הבית. ואנחנו חלוקים על הנקודה הזאת, ואולי אפשר לסכם בכך שזה משהו אינדיבידואלי. לדעתי, כפי שכתבתי בתגובות קודמות על הרב סולוביצ'יק, לא כ"כ אכפת לעולם מה אשתו עשתה. (וזה נכון לא רק בתו"מ - זה שאחד מבני הזוג עשה X, לא מעיד שום דבר על השני).

את הרב חיים דוד הלוי הכרתיעברי אנכי

יש לו על זה תשובה בעשה לך רב חלק ו.

את הרב רבינוביץ הזה לא הכרתי, תודה על זה. בלי נדר אסתכל בזה מתישהו. וכן, זה משהו שקשה לי לקבל לא רק מצד ההשקפה. מצד האיסור לעזוב את מנהגי בית אבא. אמנם אצל האשכנזים בדור האחרון זה היה פחות קיצוני, אבל אפשר לראות כמה הצדקות היה צריך הרב עובדיה להסביר איך הוא מתיר לעצמו לומר לאנשים לשנות מנהגים ופסקים. ומי שמכיר קצת תשובות של הרב משאש (שהפך לסמל נגד שינוי המנהגים, אבל הוא לא היחיד) קשה לו לעכל את זה.. (אני פוסק כמו הרב עובדיה, כן..?)

וכן, אני לא חושב שבית אחד יכול להתנהל עם 2 פוסקי הלכות. נקודה. ויש חיוב הלכתי לשמור על מנהגי בית אבא. וכן, אני חושב שבית שיש בו פוסק כמו הרב סולוביציק לא יכול להתנהל עם "פסיקה אחרת" של אשתו.

לדעתי בכל תחום בעל ואישה הם שונים. יש חיבור וכו', אבל יש הגדרות ברורות בהלכה מה בעל יכול לכוף את אשתו ומה לא. אין בעיה שיהיה שוני. אבל כן.. קשה לי לקבל את העובדה שבית אחד יהיה 2 פוסקים.. ומה יעשו הילדים?


את המציאות שזה מפריע לבחורי ישיבות אי אפשר להכחיש, אבל אם אני מבין אותך טוב.. את אומרת שזה שייך יותר לחוג מסויים ואת תולה את זה בהשקפה.. מעניין. שומע. קשה לי עם זה הלכתית ממה שאני מכיר, אבל לא קראתי את התשובה של הרב רבינוביץ בפנים.. 

שוב, אני מקבלת את עמדתך, רק שהיא לא היחידהלגיטימי?

אתה הצגת את זה כשחור ולבן.

ואני חזרתי וכתבתי כאן כמה פעמים - שכל אחד יתייעץ עם רבותיו - שמתאימים להשקפת עולמו (וזה נכון לדעתי בכל נושא).

אני חוזרת וכותבת, אני חושבת שבני זוג *לפני חתונה* צריכים להחליט *יחד* איך הם רוצים להתנהל - מי הרב שאליו יפנו.

בתשובות הנ"ל לא מסכימים לדבי המשפט שלך "ויש חיוב הלכתי לשמור על מנהגי בית אבא", ושמי שזה מעניין אותו, שיעיין שם.

 

אני לא יודעת מה מפריע לבחורי ישיבות, לא עשיתי סקר בנושא.

אני אומרת שכל פוסק הלכה, פוסק מתוך השקפת עולמו - כולל בהלכות צניעות שעליהם דיברנו. חלקנו בנינו האם צניעות האישה היא משהו שנוגע רק לה או לשני בני הזוג, והאם האיש יכול לכוף את האישה למנהגי הצניעות שלו.

 

לדעתי די מיצינו את הדברים כאן, ואני מקווה שכל מי שבקשר, בשלב הנכון, מדבר גם על הפערים האלה ואיך להתמודד איתם.

 

מרגיש גם שמיצינועברי אנכיאחרונה

היה כיף, תודה

 

שאלת תם, למה שאישה תשנה נוסח תפילה?מבולבלת מאדדדד
אז הילדים יתפללו בנוסח של הבעל, סבבה, אבל למה שהאישה תשנה? זה כולה נוסח, לא משהו של אסור ומותר. ואישה התרגלה למשהו כבר. בדיוק כמו שיש הלכות שנוהגים כמו בבית ההורים, ככה גם נוסח נראלי אמור להיות. לא?
עונהעברי אנכי

מהידוע לי, יש דיון עד כמה אישה צריכה לשנות מנהגים בחתונה. לכולי עלמא מוסכם שכח מה שקשור בשלום בית צריך לשנות. כל דבר 'הבעל יקפיד עליו וכו'.. חייבת לשנות.


השאלה היא במה שלא גורר מחלוקות בכלל.

אני לא באמת זוכר או מכיר יותר מידי, ביררתי 2 דק עכשיו בגוגל. יש תשובה של אחד הראשונים (תשבץ) שמדמה חתונה לדין אדם שעובר לגור ממקום ר למקום ב, שההלכה היא שהוא מחוייב לקבל עליו את מנהגי המקום החדש ולעזוב את הישן. (למה זה לא קורה היום. שאלה אחרת).

אישה נחשבת כמי שעברה לגור אצל בעלה, למשפחותם לבית אבותם, ועכשיו מקבלת עליה את דיני ומנהגי המקום החדש. לקולא ולחומרא.

אולי זה גם בגמרא, אולי יותר. באמת לא נכנסתי לעומק. אני לא יודע


זה בגדול. בקטן.. כבר צריך לעיין 

אם הבעל יקפיד על זה שמישהי תעדיף לא לשנות נוסחמבולבלת מאדדדד
אני לא יודעת עד כמה הייתי רוצה כזה...


אבל ברצינות, אצלינו אף אחת לא שינתה נוסח. לא אמא שלי ולא אחיות שלי. וברור גם לי שלא אשנה. זה יפריע לרוב הבחורים אם הם מתפללים בנוסח אחר?

קשה לי להאמיןעברי אנכי

שוב, מהידוע לי יש שאלה אם צריך לשנות בלי קשר אם זה מפריע לו.

אבל קשה לי להאמין שזה יפריע למישהו.. ילדים הגיוני שיותר יפריע.. בסוף הוא רוצה לחנך שימשיכו את המסורת שלו..

אולי בימים נוראים זה קצת מבאס לא להיות באותו בית כנסת לסיים בשעה אחרת? חח זהו. למה שזה יפריע בכלל?

זהו כאילו הרי בדכ לא מתפללים יחדמבולבלת מאדדדד

אבל את הילידים אז מחנכים לנוסח אחר. 

חוצמזה בבתי ספר הרבה פעמים מלמדים רק בנוסח אשכנזי עד גיל מסויים וחייבים להתפלל בו, ולא משנה מה הנוסח שבבית.

זה ממש תלוי איזה בתי ספר..עברי אנכי
אבל בדכ זה או או.


חוצמזה שאפשר ללכת לבית כנסת שהבעל והאישה יכולים להתפלל בו יחד

טוב. מסקנה:מבולבלת מאדדדד

שהבעל יתמודד

לדעתי, כל זה סובב סביב ההגדרה של מה זה תורנילגיטימי?

אני מניחה שהשדכנית הנ"ל מפרשת "תורני" כשייך לקהילה X, שבה כולן לובשות כסר"ש מסוים.

כפי שכתבתי, יש מובנים שונים למונח הזה.

מכירה לא מעט אנשים שמבחינת ההקפדה שלהם על ההלכה, שעות לימוד תורה וכו' לא נופלים מחברי קהילה X, אבל כדי להיבדל מהם (בגלל הבדלי השקפה) יגדירו את עצמם רק דת"ל. או אולי יותר נכון שחברי קהילה X מוסיפים את התואר "תורני" כדי להיבדל מהאחרים. אבל זה כבר פוליטיקה פנימית.

לכן אני חושבת שכשאת מדברת עם שדכנית - אל תסתפקי בכותרות. תסבירי למה את מתכוונת מבחינה השקפתית, הלכתית, מעשית. אני נגיד לא מבינה למה את מתכוונת במישהו תורני לא חזק ופתוח קצת.

במה מתבטא התורני? במה מתבטא הפתוח?

הנה רשימה של שאלות שרשמתי פעם בהקשר דומה כדי להבהיר את הנקודה:

האם אפשר להיות תורני ולצפות בסרטים\סדרות?

האם אפשר להיות תורני ולשמוע מוזיקה לועזית?

האם אפשר להיות תורני ולא להפריש מעשר כספים?

האם אפשר להיות תורני ולדבר לשון הרע?

האם אפשר להיות תורני ולא להתפלל במניין?

האם אפשר להיות תורני בלי ללמוד בכלל בישיבה?

האם אפשר להיות תורני בלי לקחת איזה משהו ללמוד בדרך ל...?

האם אפשר להיות תורני ושיהיה לך סמארטפון?

האם אפשר להיות תורני ולטייל בחו"ל?

וכמובן שאפשר להמשיך עוד ועוד.

אין תשובה נכונה על השאלה הזאת, ואנשים שונים יענו על השאלות האלה אחרת.

 

 

לגבי העניין של הסטיגמות,

אני כן חושבת שיש תרבויות שונות בארץ, ושיותר נוח לאנשים להתחתן עם מישהו שמבין את המקום שבו הם גדלו. לא אומרת שאין חריגים, אבל אני כן חושבת שבגדול אנשים מתחתנים עם אנשים בעלי רקע תרבותי זהה. לצורך העניין, בחברה הדת"ל אין חלוקה חזקה בין עדות שונות, והתרבות העדתית פחות נוכחת - ולכן אנחנו רואים שלעדות יש פחות משקל לעומת הציבור החרדי. לכן אולי יהיה לך קל יותר למצוא שפה משותפת עם מישהו שגדל בחברה החרדית, ועשה קצת שינוי בחייו הבוגרים. 

זה לא שאין דת"ל שיהיו מוכנים לקבל אותך כמו שאת, אני בטוחה שיש, רק שאני חושבת שיהיה לך יותר קל להתחבר למישהו שמדבר את עולם המושגים שלך. מישהו שחולק איתך את אותם המושגים.

 

..עברי אנכי

תגובה יפה מאוד ^^


@עייפתי מהמירוץ, אולי כדאי לדייק את כל הפרטים האלו מול השדכנית..

אולי באמת מה שאת מחפשת זה משהו שונה ממה שהיא מגדירה דתל תורני


(ואולי לא, ואולי באמת את מחפשת אותו סגנון וזה באמת לא מקובל. לאיודע. אבל שווה לברר)

ואוועייפתי מהמירוץ

תראי במילה אחת וסליחה שאני כותבת אבל זה בדיוק אותה תשובה שכל באנשים שחיים בתוך סטיגמה אחת גדולה אומרים

אם אני לא מחפשת מישהו חרדי אז כנראה שיש סיבה

ועוד דבר כשאת שואלת במה מתבטא מישהו תורני פתוח זה קשה להגיד כי כל אחד הוא אחר

ושאלה אם מישהו צופה בסרטים אבל כן מקדיש כמה שעות ביום ללמוד זה הופך אותו ללא תורני??

זה לא שחור או לבן פתוח זה במילים יפות מקפיד כל הההלכה אבל קצת מרשה לעצמו כן עם סמארטפון וכן שומע מוזיקה לועזית אבל יש את ההלכות היבשות כמו שכתבת להתפלל במנין די דברים בסיסים לשמור שבת לאכול כשר זה לא משהו שלרוב יש בו קושי

הקושי הוא בצניעות בלשון הרע בכאלה כולנו רוצים להשתדל אבל יש ביננו חזקים יותר וחזקים פחות איו פה הגדרה ספציפית למונח

ודבר אחרון וחשוב אני מחפשת את המקום פה לאנשים אין סטיגמות ולא עושים מה שכולם עושים אבל עכשיו אני כנראה כבר לא חושבת את זה מבינה שבציבור הדתל יש סטיגמות אפילו יותר מבכל ציבור אחר וממש חבל לי כי שום דבר טוב לא יוצא מזה

זה שגדלנו במקום מסויים לא אומר שאנחנו אמורים גם למות פה בסוף בלחפש זוגיות זה למצוא את המקום שאתה מרגיש הכי נכון ושייך אליו

אם בסוף הדרך לא מקבלים אותך שם אז אין מה לעשות ניסיתי את שלי מה שלא ביכולתי איו לי דרך לשנות בטוחה שאפגוש באנשים שאכפת להם מאופי ולא רק מהיופי 

אני גדלתי במקום אחד ומחפש משהו אחר לגמריעברי אנכי

יש סטיגמות בכל מקום. השאלה היא עד כמה הן מכתיבות את אורח חייך.


 

אתייחס למשהו ספיציפי שכתבת. לדעתי האישית, רק שלי, ולא של אחרים כאן, אדם שרואה סרטים כל יום, כן - הוא פחות תורני. אני מדבר גם על סרטים בלי "בעיות". כי בכל הסרטים האלה, גם בלי הבעיות יש חוסר צניעות מטורף, מטורף.

מי שמבחינתו זה קושי שיש לו... זה כבר משהו אחר. עם יתר הרע אני לא מתווכח. אבל מישהו שלא רואה בזה בעיה - מבחינתי זה משהו תרבותי אבל זה ממש משמעותי שמעיד על הצורה של עבודת ה' שלו.


 

החיים זה לא שחור לבן. נכון. מסכים. אבל יש כאלה שהתרבות אורח החיים שלהן משפיעים ישירות על צורת עבודת ה' שלהם. זה יותר מסטיגמות בלבד.

יש אנשים שקשה להם להיפגש עם מי שיש לו סמארטפון, זה סטיגמה? לא. זה צורת עבודת ה' שלהם. וואלה לי לא מפריע.


 

זה הרבה יותר מסטיגמות חיצוניות כאלה. על ידי דברים חיצוניים אפשר לדעת עליו המון.

אם הוא ישלח לתלמוד תורה או יסודי רגיל זה מעיד המון...

במילה סטיגמהעייפתי מהמירוץ

התכוונתי לזה שציבור מסויים משתדך עם ציבור אחר וכאלה

חד משמעית שאחד כזה הוא פחות תורני אבל עדיין כן בהגדרה של תורני

ואם יש אחד שהוא לא צופה בסרטים אבל הוא כעסן עם מידות גרועות אז מה הוא יותר טוב?? ולכן מה שהתכוונתי זה שאין הגדרה מדויקת וכל אחד הוא אחר

אומרת על עצמי שמחפשת מישהו לא חזק מידי שכן קצת מתגמש עם ההלכה לא כי זה נכון כי זה המקום שבו אני נמצאת והלוואי שאצליח להיות טובה יותר

מי שהוא כועס ולא מפריע לועברי אנכי

כמו שלא מפריע לבחור ההוא לראות סרטים, את צודקת.

אבל מי שיש לו יצר הרע לכעוס או לדבר לשון הרע או לראות סרטים וכו'. אני לא בא להתכווח עם יצר הרע. קטונתי.

בכל מקום יש סטיגמותלגיטימי?

ומי שאומר שאין לו, משקר.

השאלות שכתבתי הם שאלות רטוריות.

אותי פחות מעניין איך את מגדירה תורני או לא תורני, אני רק מנסה להדגיש שיש לזה מובנים אחרים לחלוטין.

יש גם רב דת"ל שכותב ביקורות לסרטים. לאיזה קטגוריה היית מכניסה אותו?

מה שאני מנסה להגיד, זה שיש עניין השקפתי. יש כאלה שיגידו שהכל אסור, ויש כאלו שיגידו שצריך לברור את הטוב מתוך הרע. 

כלומר אותו רב, אני לא חושבת שהוא מגדיר את עצמו כפחות מאשר מישהו אחר בגלל שהוא צופה בסרטים. הוא לא רואה בעייה בלצפות בסרטים ראויים. זה לא שהוא מתגמש עם ההלכה, זה שהוא מבין את ההלכה באופן שונה מאחרים.

 

שימי לב, ממש לא אמרתי שחייבים להתחתן רק עם מישהו ששייך למקום שבו נולדת.

מה שאמרתי זה שאולי מישהו שנולד כמוך בחברה החרדית והחליט שהדרך הזאת לא מתאימה לו יותר, יהיה לך קל יותר לפתח שיח איתו מאשר מישהו שהוא דת"ל מבית.

אני מכירה חרדיות-לשעבר שהתחתנו עם דת"ל. בסופו של דבר זה לא ציבור שלם שיקבל או לא יקבל, אלא אדם אחד. זה כל מה שאת צריכה.

 

וביננו, מי שיושב ולומד בישיבה כמה שעות בכל יום, הסבירות שהוא "מתגמש עם ההלכה" היא נמוכה. אבל - הגיוני מאוד שיהיה לו סמארטפון (עם הגנה). ושיצפה מדי פעם בסרט ראוי. ועוד.

בכל מקום יש סטיגמותחופשיה לנפשי
אבל בציבור הדתלי כנראה שלא יחטטו יותר מידי בכיסוי הראש שלך(אני מקווה לפחות) ולא יעשו לילדים בעיות בקבלה לתלמוד תורה בגלל זה
אז השדכנית לא מכירה פשוט מספיקמבולבלת מאדדדד

אולי זה פחות נפוץ אבל זה לא אומר שבחורים לא ירצו מישהי כזו.

ואם יש להם בעיה זה בגלל קטע חברתי מנהסתם.


ואת מדהימה שככה מתמודדת עם העניין הזה. כיסוי ראש בכללי זה משהו מאד לא פשוט. 

עונהעייפתי מהמירוץ

יודעת שבממש תורני זה פחות נפוץ אבל אני מחפשת משהו באמצע לא תורני חזק או הכי צדיק שיש

אלה יותר מישהו שהוא באמצע פתוח קצת

וזה לא משהו שיפריע או שלא מקובל

וכן חשוב לי להגיד שאני לא מתכוונת לעשות שום דבר כדי לרצות אף אחד אני משתדלת לעשות מה שצריך

יודעת שיש פה עניין חברתי שאנשים רוצים להשתדך רק על הציבור שלהם ולא פנויים לקבל אף אחד קצת לא כמוהם

בסוף אם אני יבין שהכול זה עניין של סטיגמות כנראה אצטרך לבחור את הדרך שבה אנשים מחפשים את הלב ולא כל מיני אישורים מהחברה

נשמע שאת לגמרי בכיוון הנכוןמבולבלת מאדדדד

כמו שיש בחורים עם כיפה מסוג שונה מהרוב, יש גם בנות שרוצות כיסוי ראש מסוג שונה מהרוב.

אל תוותרי על מה שחשוב לך. 

את לא מטומטמת זה דבר ראשוןחופשיה לנפשי
ודבר שני: אין דבר כזה כלל מוחלט, הכללות זהדבר שעוזר מאוד להחליט אבל אנשים לא זהים בצורת החשיבה שלהם
לא מדויק לגבי מהרם אלשקרמתנות באדם

https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/din2-2.htm

וקצת מפחיד להביא ככה רבנים שהתירו בעוד שהרוב המוחלט(מעל 95%) מחייב בכיסוי ראש, שיטות ודעות לפה ולפה לגבי טפח שיוצא וכו' אבל פה אחד הסכימו שחייב בכיסוי ראש.

אעיין בתשובה המלאה בלי נדר בשבועות הקרוביםארץ השוקולד
ובכל מקרה, אני מאמין שנכון לשתף בכלל המסורת ולא רק באלה שאני אוהב מבין הפסיקות והפוסקים
בתור נשואה דתיה לאומיתאן אליוט

ראיתי כיסויי ראש כאלו גם אצל נשים תורניות מאוד,

שחלק עליון מטפחת והשער שרואים מתחת זה פאה.

ויש גם הרבה שחובשות כובע, לאו דווקא מטפחת.

זה מקובל בהחלט

יופיעייפתי מהמירוץ
זה מה שחיפשתי לשמוע שמה שאני חושבת זה לא טעות וכמו שאמרו פה יש הרבה סוגים בכל מקום ובכל מגזר 
יש כאלה שמגלות חלק מהשיערחופשיה לנפשי

ויש כאלה ששמות פיאה חלקית וככה השיער מכטסה

אם הבנתי נכון את השאלה

את כנראה תוכלי למצוא מישהו. אבל העניין אם אתחסדי הים

מחפשת בחור עם אמת פנימית ואלוהית ולא מה שמקובל בציבור או שאת מחפשת כבש בעדר.


אם את מחפשת בחור עם אמת פנימית ואלוהית, אז תמצאי מישהו שמקרין ומתנהג לפי זה, תוכלו להחליט בעניין הזה מה האמת שאתם חושבים שה' רוצה מכם.


אם את מחפשת מישהו שמתנהג לפי ציבור מסויים או הולך לפי רב מסויים באופן עיוור, גם תמצאי, אבל בסוף זה להתחתן עם כבש שהולך בעדר.

גם אם הוא הולך אחרי רב מסויים, לפי דעתי זה כבש בעדר. לכבד ולהתייעץ עם רבנים זה משהו אחד, אבל לא באופן עיוור.


רק אגיד שכמעט ולא ניסו לחפש קולות כאלו בכלל בימי התנ"ך, חז"ל והראשונים, המנהג שכולן הלכו אם כיסוי ראש מלא, גם אשכנזיות שהיו בארצות שגילו את שער ראשון. כנראה המנהג הכללי מראה על משהו מהותי.

חייבת לצייןעייפתי מהמירוץ

ששאלתי בגלל סיטואציה מסויימת מה שאני יעשה בסוף זאת תהיה החלטה שלי

ולא אני לא מאלה שעושים מה שכולם עושים

ולהיות כבש בעדר זה הכי נורא מבחינתי

אבל היה לי חשוב להבין נקודה מסוימת

ותאמת שיצאתי עם עוד תובנות אז לגמרי הרווחתי בגדול כנראה שמשתלם להתייעץ


חשוב להבהיר שאני יודעת שכל אדם הוא שונה ואין מישהו שדומה לו .לא בכמה שהוא מקפיד מבחינת ההלכה ולא בשום דבר אחר

אני יודעת את זה שכל אחד זה מקרה לגופו

ולא הייתה פה כוונה לעשות משהו כדי שירצו אותי במקום מסויים


ואני הולכת בדרך שלי עד הסוף ומי שמתאים לו מצטרף אלי לא להפך כל אחד בסוף היום חי את חיו


רק היה לי חשוב להדגיש שלא שאלתי את השאלה כדי להתאים את עצמי לאוכלוסיה מסוימת אלה רק כדי להבין עם עצמי כמה דברים והבנתי ובגדול אז תודה לכולם

דווקא מצורבא כמוך הייתי מצפה לתשובה אחרתמתנות באדם
מפתיע שזאת דעתך בעניין
סתם לא מקובל אבל אין בזה בעיה הלכתית אז אין סיבהט2

שלא תעשי את זה 

קחי בחשבון שזה סוג פאה מאוד כבד ... כאב ראש צפוי..

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאביאחרונה

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפיאחרונה

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפיאחרונה

מזה זה סיוט

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.

מה דעתכםאשר ברא

על לשדך אנשים שיצאתם איתם?

אני חושבת שזה טוב ומבורך לשדך אנשים שהתרשמתי מהם לטובה ופשוט לא התאימו לי, או שאני לא התאמתי להם.

והעיקר לא לשדך מישהו שיש לי מטען רגשי עליו לחברה קרובה..

אבל בדיון עם חברות עלה שאין מה לשדך מישהו שיצאתי איתו כי אם הוא היה "מציאה כזאת גדולה", אני הייתי מתחתנת איתו.

הצביעו והשפיעו.

אצל אח שלי זה עבד נהדר, ועובד עד היוםנקדימון

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

ממש כך. זו מצווה גדולה של חסד.נחלת

קודם תציעי... אולי הם כן מעוניינים?שנונימי

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

הרבה חתונות יצאו מזה, כולל שליברגוע

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

שיר יפה אבל רואים רק את הכיפה והמצח.נחלת

את יכולה להגדיל למטה בצד ימיןברגוע

מצווה חשובה. למה לא?תפוחית 1

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

קשה כקריעת ים סוףמסתתר

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כל אחד ואחת הם מציאה גדולה. תלוי למי.נחלת

מבורך מאוד.advfb

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

למה לא?ברוקולי

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

חושב שזה מבורך אבלישי2

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

זה תלויאילת השחר

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

זה שחתכת ממישהו לא אומר שהוא לא טובמישהי719

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

מכיר כמה וכמה זוגות כאלוהסטורי

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

לדעתי, יש להן טעות יסודית.לגיטימי?

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

בגדולזיויק

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

בעד לנסות אם עולה רעיון מסוים אבל ברגישותארץ השוקולד

סוף סוף יצאנו יחד כי חשבנו שייכולה להיות התאמה, הגענו למסקנה שאין התאמה אבל זה לא מעיד רע על הצד השני.

כאבה לי הדעה שעלתה בדיון עם החברות שהבחירה היא לפי "מציאה" שאובייקטיבית פלוני עדיף על אלמוני ולא שיש פה מציאת התאמה. תפיסה שיכולה להוביל לתחושות רעות וגם לדעתי לא נכונה כי אני לא מחפש את זו שהכי מוכשרת אלא את זו שהכי מתאימה לי.

(אישית, זכיתי למצוא את אשתי שהכי מתאימה לי)

ברור שכןהפיאחרונה

חלק מהבחורים שפגשתי היו ממש דבש פשוט לא התאימו לי אז מה? למה לא לשדך אותם לאחרות?

חייבת להגיד שיש אצל חלק מהנשים נטייה פחות לפרגן, וזה ממש ילדותי בעיניי.

מישהי סיפרה לי על חברה שלה שמלכתחילה לא התלהבה מבחור שיצאה איתו וכל הזמן אמרה שהם לא מתאימים והוא שקט ולא מספיק גברי לה. בסופו של דבר, דווקא הבחור אמר לה לא.

אז החברה שלה אמרה לה: אם לא עבד ביניכם, אני דווקא ממש התלהבתי ממנו אני מחפשת בחור שקט ואני וחושבת שהוא יכול להתאים לי.

והיא ממש לא פרגנה לה ממש התחמקה

מה נפגע פה בדיוק? האגו שלך? די, תתגברי. אם הוא לא מתאים לך, למה שלא יתאים לחברה שלך?

כולם חושבים שהיא חברה טובה, אבל מה אני אגיד לכם? חברות נמדדת גם בפרטים הקטנים האלה, ביכולת לשמוח ולפרגן לאחרת גם

שהאגו קצת נפגע.

ממש חבל ..

אמרתי לחברה אז אני אשדך בניכם .. אז היא אמרה לא נעים לי בגלל החברה .

( אני לא מבינה את זה הם יצאו כולה ל2 דייטים והבחורה כל הזמן אמרה שהם לא מתאימים , אז ממה אמור להיות לה לא נעים?)

איזה דרמה מיותרת אלוהים

ואני משתגעת מדובר בבחורות דוסות

אם את באמת כל-כך דתייה ממה את מפחדת?

שיעבוד לחברה שלך?