ישנם כמה ספרים שעסקו בנושא, הכי מקיף של הרב שלוש. עיקר הטענות:

1. מצד לא ילבש בהחזקת נשק.

2. מצד המציאות הצבאית שלא מתאימה (איש דרכו לכבוש)..

3.מצד חוסר בצניעות וכדו'.

4. יש עוד כמה עניינים פחות הלכתיים.

בכל מקרה זה קשה להגיד אסור כאשר אין תחליף, כי נגיד הרבנים יגידו שאסור לגמרי לנשים להיות, ויבואו כל הנשים לקיים הפסק, הצבא לא יוכל לתפקד במחסור של כחצי. לכן צריך תחליף של כוח אדם.

בצבא או בתפקידים עורפיים.

דווקא הם אמרו ש"אשה דרכה לא לקדם" (יבמות עו ע"ב-לפחות במסגרת שיש גברים כמו שהגמרא אומרת) ו"דרכו של איש לעשות מלחמה" (קידושין ב ע"ב)

רק לגבי יעל ויהודית שהיו מקרים מיוחדים שהרגו באופן עצמאי ולא יצאו בצבא.

על 'לא יהיה כלי גבר על אשה'- דעת התרגום התרגום אונקלוס ודעת רבי אליעזר בן יעקב (נזיר נט ע"א) שבד"כ פוסקים כמותו, שהכוונה שאשה לא יהיה לה כלי מלחמה.

גם אם אפשר להתיר במקרים של פיקוח נפש נשיאת נשק, רואים שהדרך לא היה לאשה לשאת נשק וכלי מלחמה.

הרדב"ז והתפארת ישראל מדייקים מהמשנה (סוטה ח, ז) אפשרות שמותר לה תפקידים עורפיים כמו "לספק מזון ולתקן הדרכים אף היא יוצאת".

הדיוק עצמו לא מוכרח ויש הסברים אחרים.

יכול להיות שמותר לה תפקידים עורפיים במסגרת לגמרי נשית. על כל פנים כשמעורב מפקד גבר, וזה מסגרת של צבא, הפוסקים אומרים שזה יהרג ואל יעבור להתגייס לדבר כזה, כי הוא יכול לצוות עליה דברים של עריות והיא מפחדת לא להישמע לו, וכבר קרו מקרים בצבא.

שחיו אבותינו וחז״ל, ממה שמשתקף מהתנ״ך, הגמרא והראשונים.  

מי שכאן בפורום כבר רגיל לזווית ההסתכלות

של הכותב ולרוח הדברים של התגובות שלו.   

הבסיס ללימוד הלכה זה מהתנך, לא יודע ממה אתה בוחר לעשות צחוק.

כל דף בגמרא שואלים מאיפה לומדים דין זה או דבר זה, ומה מיד מצטטת הגמרא?

"דאמר קרא" ומיד מגיע פסוק מהתנך...אז לא יודע מאיפה הזלזול נובע.

הפניות וציטוטים, גם מתוך הספרות התורנית העצומה שנכתבה במאות השנים מאז התנ״ך והגמרא, ובמיוחד ובפרט מדברים מהדורות האחרונים.

ככל שהספרות התורנית חדשה יותר, כך היא מתייחסת ביתר אקטואליות לנושאים מחיינו הנוכחיים.

להתייחס לשאלה על גיוס נשים לצבא - רק מהבאת דוגמאות מהתנך והגמרא, בלי להזכיר מה נכתב ונאמר בדורות האחרונים בנושא, על ידי גדולי התורה ומנהיגי הציבור הדתי על זרמיו השונים, זו החמצה מהותית לטעמי.  

וכך בנושאים אחרים שמזדמנים כאן בפורומים. 

אף פעם לא ראיתי ציטוטים מהספרות התורנית של הדורות האחרונים. להרגשתי, ברובם המוחלט של התגובות יש ציטוטים מהגמרא והראשונים - מרחק של דורות רבים רבים אחורה.  

וההלכה הגיעה מגמרא..מאיפה הפסקים בגמרא הגיעו? מהתנך..אז קצת קשה שאתה מחזיק מהתנך סך הכל מקור ל"הפניות וציטוטים".

אחזור על דבריי פעם שניה עם דגשים.

בגמרא כמעט בכל דף יש שאלה מנין לומדים דין או דבר זה? ומיד מצטטת הגמרא פסוק("דאמר קרא.."), ומה דיברנו לפני רגע? מנין לומדים *דין* זה משמע הגמרא לומדת דינים והלכות מהתנך..זה שהתקדמנו והיום הדברים לא כמו פעם זה אמת..אבל לבטל ככה את התנך ולהגיד שזה "מקור להפניות וציטוטים" כאילו זה איזה ספר יפה ונחמד חס ושלום שכתב איזה פילוסוף זאת בורות במחילה מכבודך.

וגם לא הבנתי מה זה "התרפקות על אורח החיים כפי שחיו אבותינו בגמרא ובתנך" מה אתה אמיתי? יעני אנחנו יהודים והכל ולומדים תורה אבל חס ושלום להתגעגע לבית המקדש בגמרא ולחיים שחיו אבותינו הקדושים..וחס ושלום לרצות לחיות כמו שחי רבי עקיבא או רבי יהודה הנשיא או אברהם אבינו..זה רחוק מאיתנו אנחנו לומדים בשביל הכיף ןבשביל הנשמה..עכשיו קצת יותר ברור מאיפה הבאת שהתנך זה מקור "לציטוטים והפניות"..

במציאות שחיו אז. בתנאים הפיזיים, באוהלים ובתים ארעיים, לנדוד עם הצאן הבקר והגמלים, לחפור בארות מים.  

זה אפילו פחות ממה שחיים הבדואים כיום. לבדואים יש חשמל ומים זורמים ומערכת רפואה מודרנית.  

התורה, המצוות, ההלכות, החגים שלנו, העליה לרגל לבית המקדש - סובבים סביב אורח חיים חקלאי.

בעוונותינו נחרבו שני בתי המקדש, גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמותינו - ולפני 75-80 שנה זכינו להתחלת קיבוץ הגלויות, סימן מובהק של התחלתא דגאולה.

איפה החזרה של הציבור התורני לחיי עמל חקלאיים?

לקיום המצוות התלויות בארץ?

לחיים של אז?

להיות כמו אברהם אבינו ועדרי הבקר והצאן שלו?

כמו יצחק אבינו ויעקב אבינו?

כמה מושבים וקיבוצים הוקמו בידי הזרמים החרדיים - מול מה שהוקמו על ידי הציונות הדתית, תנועת הפועל המזרחי והקיבוץ הדתי?

מי לא מתמודד עם מציאות של שנת שמיטה במדינה מודרנית ומפותחת, ובורח לפתרון הקל לרכוש אך ורק תוצרת חקלאית מחו״ל, מבני דודינו ושונאינו?

שלא לדבר על המשמעויות המאוד רחבות ומקיפות של מציאות של מדינה יהודית ריבונית , מודרנית, כלכלה וצבא, תעשייה ומדע.

איפה ואיך הציבור התורני משתלב באופן פעיל בכל הנושאים הללו?

יפה לדבר גבוהה גבוהה על אידיאלים תורניים כמו של אבותינו וחז״ל- ומה קורה בפועל.  

רק לצורך המהות, כי כנראה אתה כבר לא קורא מכאן ואילך.

לגבי רופא זה בתורה לגבי חניטה, אבל בגמרא מופיע גם לגבי נשים.

מורות מופיע בתנ"ך, כמו דבורה הנביאה ועוד.

גננות לא מופיע העיסוק בתנ"ך, אבל במשנה בקידושין ד, יג מופיע לגבי איש ואישה.

רואות חשבון לא מופיע העיסוק בכלל.

בוודאי שהיה מקום לציין נשים לוחמות או מסייעות מלחמה, כי העיסוק הזה היה בימיהם.

זה חוץ מזה שהבאתי מחז"ל שזה לא היה הדרך של נשים לצאת למלחמה. 

לא ראיתי בשום מקום שכתבת ''למרות שכתבתי בכותרת שנשים בתנך לא עסקו במלחמה, מובן שאין לפסוק מכאן הלכה או מנהג או השקפה''...

לא היו בימי התנך צבאות משוכללים. רק אנשים עם חרבות וסוסים.

לא תצפיתניות, לא 8200, לא תכנות.

לכן לא שייך להגיד ''העיסוק הזה היה בימיהם''.

במלחמת מצווה.

"וכלה מחופתה:    אשה לאו בת מלחמה. רק לספק מזון ולתקן הדרכים אף היא יוצאת." (תפארת.ישראל)

אז היא לא תהיה לוחמת.

היא תהיה תומכת לחימה.

מודיעין. חימוש. הנדסה. מזון. לוגיסטיקה.

יש לא מעט תפקידים בצבא חוץ מלהיות לוחמת  פיזית

מסכימים לזה.

יש מפרשים שזה מליצה על פי הפסוק ויש מפרשים שהיא יוצאת מחופתה כי החתן יוצא למלחמה אבל היא בפועל לא יוצאת לכלום.

על כל פנים גם אם פוסקים ככה, כמו שכתבתי על פי הגמרא ביבמות עו ע"ב זה חייב להיות גדוד רק של נשים.

מזון שיהיה נשים לקראת נשים וגברים לקראת גברים, אז גם בסיפוק מזון שזה אחד מתפקידי העורף, צריך למעט את המגע בין נשים לאנשים.

על כל פנים, מעצם מסקנת הגמרא ש'כל כבודה בת מלך פנימה'. נראה כסוברים שהיא בכלל לא יוצאת ליחסי חוץ, גם לתפקידי העורף.

אני מסכים שאפשר להידחק ולהגיד ששם זה לצרכי שלום, ולמלחמה היא כן יוצאת כי זה נחוץ.

אבל זה פחות נראה ביסוד של 'כל כבודה בת מלך פנימה'.

משתמע מכך שצריך גדודי לוחמות כמו שצריך גדודי לוחמים.

גדודי לוחמים נגד הגברים.

וגדודי לוחמות נגד הנשים.

לא יוצאת ליחסי חוץ,

גם לא יוצאת לעבודה

ומתוך כך שאין רב שפוסק כך היום.

מובן שמסקנת הגמרא שם לא שייכת כיום.

ומכך שגם לצורכי שלום ופרנסה אנחנו מתירים לאישה לצאת

ק"ו לצורכי מלחמה.

לא הבנתי אותך. נשים לא יצאו לעבוד בזמן הגמרא? יש גמרות מפורשות שכן עבדו בשוק.

רק כאשר מדובר ביחסי חוץ כלפי עמים אחרים וקל וחומר מלחמה, שיכולים לחלל את כבוד האשה, מסקנת הגמרא עומדת.

אני כבר לא מדבר על ההלכה, או גמרא או תנך, השכל הישר והלב היהודי מבין שאי אפשר שאישה תשרת בצבא וכל שכן כלוחמת..זה שאתה מבין שמותר "נשים נגד נשים" ו"גברים נגד גברים" זה ממש אסון..לא זוכר שראינו אצל דוד המלך נשים לוחמות..

וגם מה שכתוב "כי תצא למלחמה..וראית בשביה אשת יפת תואר" אז מי ראה ? לפי טענתך חס ושלום טעה התנך שכתב וראית אשת יפת תואר..אלא נשים נגד נשים לא? אז "ראית בשביה גבר יפה תואר" ולא כתוב כך כדמוכח מהתורה אז קצת לא מסתבר כדעתך

או שתגיד שחסורי מחסרא וחיסרה כאן התורה פרשה על אישה, "כי תצאי למלחמה..וראית בשביה אשת יפת תואר"...

היתה שופטת ומנהיגה-מצביאה

וגם נביאה

אבל מורה?

מול כיתה עם ילדים?

עד לפני כ100-150 שנים זה היה מקצוע גברי נטו

בטח ובטח אצל היהודים.

ובימי התורה לא היה רופא.

על כל מחלה היו הולכים לכהן

כהן ולא כוהנת

כלשון התוספות.

לדיינים ולעם תורה והלכות.

ברור שהם יסכימו שהיא בעיקר הייתה מנהיגה.

אבל הם מדברים על התפקיד שלה בללמד.

הרבה שופטים בזמן השופטים לא עסקו בללמד, אלא בלהנהיג.

אליהו רבה י אומר: "כך דבורה הולכת ויושבת תחת דקל ומלמדת תורה ברבים".

כאמור תוספות בכמה מקומות אומר שהיא גם לימדה הלכות.

לצערי לא זוכר את המקור.

אדרבה. חז"ל למדו מפסוק שרופא מרפא (ב"ק פה) והתורה קבעה תשלום הוצאות ריפוי למזיק את חברו.

תשלומי חובל – המכלול

אין שום מקום לטענה "בימי התורה לא היה רופא".

דבורה היתה מורה? - צעירים מעל עשרים

מתחילת הדרך שאברהם (הנביא) מתפלל לה' על אבימלך.

משה (הנביא) שמתפלל שיוסר השחין

נגע הצרעת שהכהן מטפל בו

נחש הנחושת שמשה (הנביא) מכין כדי להציל מהמגפה

ו "אני ה' רופאך"

הרפואה היתה רק על ידי תפילה (וחזרה בתשובה)

ואת זה עשו בעזרת הנביאים (תפילה)-כהנים (קורבנות)

אפילו בתנ"ך. אין (למיטב זכרוני) רופא בפני עצמו.

אלישע שהיה רופא (בן שונמית ונעמן)

אליהו היה רופא (עשה החיאה לבן הצפתית)

הם היו נביאים.

רופא בעם ישראל כמקצוע זה המצאה מאוחרת יותר מתוארכת לסביב תקופת המשנה בערך (אולי קצת לפני אחרי) של סביב התנאים וכו'

ולכן כדי "להכשיר" את המקצוע הזה. שבעצם סוג של שולל את הסתמכות המוחלטת על הרפואה מה' דרשו את "רפוא ירפא" כדי להכשיר את המקצוע רופא ולהגיד שהוא בעצם שליחו של ה' לרפא אותך

אתה גם מתעלם מגניזת ספר רפואות בימי חזקיה (המאחרים את כתיבתו מייחסים אותו לשלמה המלך).

כבר ליוסף במצרים היו רופאים (בראשית נ, ב). יש עוד ואכמ"ל.

כאמור - אין שום מקום לטענה "בימי התורה לא היה רופא".

דבורה היתה מורה? - צעירים מעל עשרים

מהסיבה הזאת. של חוסר ביטחון בה'

וחלק מהפרשנים סוברים שספר הרפואות לא היה ספר של תרופות כמו שאנחנו מכירים.

אלא ספר לחשים-כשפים.

בימי יוסף היו רופאים במצרים.

בעם ישראל לאחר קבלת התורה אין עדויות (מסורת/גמרא וכו' ) לרופאים שהם לא כהנים-נביאים.

במתכונת של היום עם מגמה לחלן..וגם אם כן אז אצל היהודים זה היה תלמודי תורה ולכן רק גברים לימדו..אז עדיין קצת קשה על דבריך מורי ורבי

ורק גברים יהודים למדו ולימדו.

זה סיבה להדיר היום את כל האוכלוסייה הנשית?

אבל אתה מביא טענות שגויות ומנסה להוכיח את דבריך על ידי טעות..וזה מפיל את הדברים מהיסוד.

וכמה נשים בתנך אתה מכיר כמו דבורה?

זה קצת מפיל את הטענה שלך..בגלל שהיא הייתה מהבודדות(אם לא היחידה)שעשו זאת, אתה לא יכול ללמד ממנה על עכשיו, בטח לא כשעכשיו זה לא במתכונת שהיה אז כשהיא הייתה צדקת וקדושה וכיום אני בספק..אז לא מסתייע כל כך הטיעון.

אל תשכח שהעולם עד לפני 100-150 היה שובנסטי להחריד.

גברים שלטו בהכל ונשים היו אחריות על הבית והילדים.

.

גם בימי התנ"ך זה היה ככה.

ולכן אין פלא שאין הרבה דמויות נשיות בתנ"ך.

תמיד הן היו דמויות משנה.

מעטים הנשים שהיו דמות בזכות עצמן.

ואני לא בטוח שזה בגלל אי יכולת או מסוגלות

אלא בגלל אופי הדורות ההן

החברה היתה כזו חברתי שהסמכויות היו מרוכזות בידיו של גבר, והשליטה במוסדות החברתיים נמצאת, ברובה או כולה, בידיהם של גברים, המעבירים את השלטון ביניהם. הכוח נשאר ונשמר תמיד בידי הגברים נותני הטון, וכולל זכויות יתר על הנשים בנושאים הבאים: דת, כלכלה, פוליטיקה, שפה ותרבות והן השתלטות על כל הנגזרות כגון: אומנות, משפט, מדע, רוחניות ואידאולוגיה. 

לשיטתך אברהם אבינו היה שוביניסט?

המלאכים שאלו אותו "איה שרה אישתך" וענה להם "הנה היא באוהל" איפה היא? באוהל בבית עם הילדים(הגם שלא היו להם אז ילדים אבל כך דרשו), זה שלא נעים לך לשמוע את זה ואתה מנסה לשנות סדרי עולם שקבע הבורא ברוך הוא זה אחד אבל להגיד שבגלל שהעולם היה שוביניסטי והיום הוא לא אז היום נשים צריכות לבלוט בכל מקום אפשרי זה מאוד מאוד דחוק ומצחיק אפילו.

רק עם חמור מותר להתנייד? חמור זה סדרי עולם שקבע בורא עולם? תביא לי מקור אשמח לשמוע..

רק אעיר שהתגובה שלך מאוד צינית ובורחת מהדיון, כנראה כי אין לך איך להגיב. סדרי עולם לא מתבטאים בדברים טכניים כמו רכב או חשמל, אלא הנהגות ודרכי התנהגות שטבועים בבריאה ובאדם, כמו למשל, מורי ורבי, העובדה שגבר לא יכול להיות אישה..ואישה לא יכולה להיות גבר..היום באו כל מיני יפי נפש חולים, שמנסים להוכיח שלא! אישה יכולה, ויותר מזה, אף ראוי שתנהג כמו גבר.

עוד דוגמא לסדרי עולם, זה שגבר לא מתחתן עם גבר..והיום? וואו בוודאי שאפשר כי ככה הם מרגישים.

נחזור לעניין שלנו,אבל כן כתוב "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך"

עכשיו, אני יודע מה רוב הפסיכים יפי הנפש פה בפורום יגידו, "אוי ואבוי שוביניסט" "פרימיטיבי" , לא פרימיטיבי ולא שוביניסט, מכבד נשים ברמה שכנראה לא תוכל להבין. לא אמרתי שאישה לא תעבוד לא אמרתי לסגור אותה בבית ולנעול אותה..לא נראה לי שכתבתי את זה פה מתישהו.

אלא מאי? סך הכל האישה לא צריכה להיות חיצונית, הגבר דואג לענייני חוץ והאישה לענייני פנים, ככה זה עבד מאז ומעולם וכשמנסים לשנות את זה, בדיוק כמו שאתה מנסה לעשות, זה מוביל לאחוזי גירושין בשמים. ראה ערך ימינו אנו ואחוזי הגירושין. יש המון סיבות כמו חוסר הדרכה נכונה וכו' אבל אחת הסיבות המרכזיות היא שגבר היום לא יודע להיות גבר ואישה לא יודעת להיות אישה.

אבל גם לא רוצה תהיה מוגבלת בגלל דברים שלא באמת היא מוגבלת בהן פיזית/שכלית.

אלא רק כי זאת הכתבה של החברה.

ואני גם לא בטוח שרצון ה' כיום זה שאישה תהיה בענייני הפנים והגבר עיניי חוץ כמו שהיה בעבר

ולגבי העניין שאישה לא מוגבלת פיזית או שכלית.

רחל הייתה רועה את צאן אביה לבן. קצת תמוה, הבת שלך הקטנה אתה נותן לה לרעות צאן עם גברים אחרים, אלא מאי? לא היו לו בנים. מה שכתוב שאחר כך אמרו בני לבן על מקנה יעקב מהצאן של אבינו עשה את כל העושר הזה, מפרשים שם שאלו בנים שנולדו לו אחרי שיעקב הגיע אליו.

ומכאן נלמד שנכון, אישה לא מוגבלת לעשות דברים כמו גבר בעניינים מסוימים, אבל *עדיף* שגבר יעשה אותם, מרגע שיעקב בא לבית לבן, מי רעה את הצאן? יעקב.

כמובן שיש דברים שיד האישה שולטת בהם ולגבר עדיף לא להתערב.

אני מנסה למצוא מקור הלכתי לכך.

כל הטענות ששמעתי לא ממש מספקות אותי

הלימוד בגמרא הוא לא מ"הנהוג". - צעירים מעל עשרים

אין ספק שהבאת זווית חדשה שטרם נראתה, והדעות של קוראי הפורום לא יהיו אותו הדבר לאחר עיון מעמיק בתגובתך זו.

יש חשיבה שלא נכון עבור אישה להיות תלויה במישהו , שחלילה יהיה צורך לרצות מישהו כדי להתקדם..(ואני לא מדברת על ריצוי שהוא לא חוקי, סתם דינמיקה בין אישית) כבת שירות למשל את יכולה להגיד ממחר אני לא באה שלום ואין לזה השלכות כמו בצבא שזה כלא.. לא יודעת אם הצלחתי להסביר טוב, מקווה שכן 

ונקודה שהיא הדעה שלי, ראינו מה עשו לצערנו הערבים לגופות של ישראל, אני חושבת שכאשר מדובר באישה זה חמור יותר...

https://public-policy.huji.ac.il/sites/default/files/public-policy/files/zvikinoymanthesis.pdf

גיוס בנות ושרות לאומי עיון בהלכה - נאמני תורה ועבודה

https://chotam.org.il/media/62154/%D7%91%D7%AA-%D7%9E%D7%9C%D7%9A-%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%92%D7%99%D7%95%D7%A1-%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A6%D7%91%D7%90.pdf

אשרינו שאלה הבנות הלביאות שלנו.

זה לא משנה את זה, שבאופן כללי היכולות שלהן בנושאים הללו, נמוכות בהרבה משל הגברים בממוצע והסיכונים הפיזיים והנפשיים (ובזה אני כולל גם, לא רק, את הפגיעה בציניעותן) שלהן - גדולים בהרבה משל הגבר הממוצע.

ממילא, סיפור הירואי כזה או אחר, הוא מרשים מאוד, אבל לא לפיו מנהלים מדיניות.

אני חושב שהמלחמה הזאת הוכיחה שמבחינה נפשית הבנות לא פחות חסינות/פגיעות מבנים. לא בזה מדובר גם.

ונכון, בממוצע, המבנה הגופני של בנות לא נועד לסחיבת משקלים למשל. אבל מבחינת לוחמה לקרוב, איפה שיש פחות צורך בסחיבת משקלים גדולים, הן לא נופלות מהבנים כולל טנקיסטיות.

ולהפך, התקשורת מאוד מאדירה סיפורי גבורה גם של חיילים וגם של אזרחים כמו הבחור שהעיף החוצה 8 רימונים מתוך המיגונית והגשש הבדואי שחיסל 20 מחבלים כי התחזה למישהו משלהם וכאלה. פשוט קרה משהו יוצא דופן ובנות נלחמו בהמוניהן באומץ רב ונפלו בלא פחות גבורה. 

ואחרי כל זה, האדרת סיפורי הגבורה, האמתיים כשלעצמם אך בלי כל פרופורציה מוצדקת, של מספר מועט של לוחמות, יוצר אשליה של "הוכח שבנות הן לוחמות על כמו הבנים".

ההאדרה הלא מוצדקת הזאת, הזאת מתדלקת מנטלית את הרוח שכבר דוחפים כל מיני ארגונים, שבשאר התחומים דווקא לא בוער להם חוסנה של מדינת ישראל, להכניס בנות לכל יחידות הצבא.

על המגבלות הפיזיות ביחידות מובחרות כבר בעתירה האחרונה והמדינה/צה"ל כרגע דחה את האפשרות לבנות להתמיין לשם דווקא בגלל תנאי הסף הגבוהים שזה דורש. בינתיים, בשביל להיות חי"רניקית, עבודת מטה מקיפה שמבוסבת על נתונים וניסיון הראו שבנות מקבלות תנאי סף כמעט זהה לבנים וההבדל הוא לגמרי לא מה שפוגע לא בחוסן ולא בשום דבר אחר. הבנות הוכיחו חוסן ומוטיבציית לחימה גבוהה מאוד במלחמה הזאת בכל מה שקשור ללחימה לקרוב.

יש גידול של 180% בלוחמות משנת ב 2005 ואין שום פגיעה בשום צ'ק ליסט שהגורמים השונים מנסים כל פעם לטעון.

הכל בסדר. בצבאות חו"ל כבר פתחו מזמן לנשים את האפשרות להתמיין ליחידות המובחרות שלהם כולל ארה"ב שנחשב לצבא חזק והוא לא סובל משום פגיעה בשום דבר.

למען ההלצה, כן יש תופעה נרחבת בצבא ארה"ב של היריונות לא מתוכננים, אבל זה כבר נושא אחר

יש גם הרבה מאוד כסף זר, שבין כך הנסיונות להחליש את הצבא בשלל דרכים, מושקע בשלל עתירות לבג"ץ ובדוחות מוטים שלא מכירים את התופעות שכל חייל פגש.

בצבא.

קודם כל, גם לחי"רניקים גברים הצבא בשנים האחרונות הוריד רף מסויים.

כל ענייני המסעות הרגליים הארוכים של לפני 18 שנה כשאני הייתי חייל לא כמו היום. אני עשיתי מסע כומתה של 65 קילומטר. הצבא הוריד בהדרגה את מסעות הכומתה והיום זה סביב ה 40-50 קילומטר. אפילו בצנחנים, ששם מסע הכומתה הוא הארוך והמפרך ביותר בקרב חטיבות החי"ר הורידו את הערך האקוויוולנטי של 90 קילומטר ל 60 קילומטר.

יש הקלות מסויימות לבנות, כן, אבל ההקלות לא פוגעות במקצועיות של הצבא בכלל. המגמה הכללית בצהל זה להוריד את המאמץ הגופני פשוט מהסיבה שהבינו שאין צורך במאמץ כמו שהיה פעם. גם ההחלטה של שילוב בנות בתפקידי לוחמה מגיע על הרקע של ההבנה של סרגלי המאמצים האלה. הכל נלקח בחשבון.

לפיסקה השניה שלך לא רואה צורך להתייחס.

רוצה להוציא לעז סתם כי אין תחקיר, אבל על פניו נראה כי נשים לא התריעו ולא עיבדו מידע מספיק ונסו על נפשן.

גם במודיעין שקידמו המון נשים וגם בתצפתניות.

שוב לא שופט ללא שאני יודע את האמת וברור לי שגם גברים כשלו. אבל תצפתניות הן בעיקר נשים וגם במודיעין שמעתי שהציפו אותם בנשים.

הקיצור, צריך להסתכל על התמונה בכללותה.

ברור, שיהיו נשים שיצליחו להילחם כמו אריות, אבל צריך להסתכל באופן כוללני.

זה בלי להיכנס לנזק הרוחני שיכול להיות.

דווקא התצפתניות וקצינות המודיעין של 8200 התריאו כל הזמן על התוכניות של חמאס, והמפקדים שלהם (או המפקדים של המפקדים) הם אלה שניפנפו אותם.

וגם בזמן המתקפה עצמה, התצפתניות נשארו בחמל שלהן במשך שעות על גבי שעות והמשיכו להכווין כוחות, בזמן שהמוצבים שלהם תחת התקפה.

פעם מציג תמונה של נשים גיבורות וכדומה, כי יש להם אינטרס.

בפועל קשה לי להאמין הגיונית שאם היו מתריעות באופן מדוייק, בשעת מעשה שלא יתייחסו אליהן ברצינות.

לי נראה שהן נלחצו ולא דיווחו במדוייק מה קורה.

זה לפי ההיגיון.

לגבי מודיעין, שמעתי מאיש צבא שדווקא זה שהיו במודיעין יותר נשים זה הקליל את האווירה בכלל, וגם הנשים באו עם גישה יותר רחמנית.

שוב אני לא יודע מה קרה בפועל, אני רק יודע שלא להאמין לתקשורת, ועד שיצאו יותר עובדות מוצקות, נראה מה באמת קרה.

מה שברור שבאופן כללי נשים נלחצות יותר בשעת מלחמה ומגלות יותר רחמנות מטבען, וגם אם יש יוצאים מן הכלל, זה לא מלמד על הכלל.

אני כן יכול להבין שהן התריעו לפני ה7 באוקטובר על תזוזות של חמאס, ולא התייחסו אליהן ברצינות ואולי זה קרה.

אבל בשעת מעשה, כשהן רואות שהמחבלים בהמוניהם מתקרבים לגבול, הן היו צריכות להתחיל להתריע לכל הפלוגות שנמצאות שם, ובשטח זה היה נראה שזה תפס את כולם בהפתעה גמורה, והפלוגות רק ידעו כשהם כבר עברו את הגבול וזה היה קרב פנים אל פנים.

זה כמו שאם תוקפים מתקרבים למישהו, והעיניים לא רואות את זה, ואז הגוף צריך להתמודד עם התוקפים כשהם כבר נותנים לגוף מכות, אז מאשימים את העיניים שלא ראו.

להסביר.

תסביר לי למה הן לא התריעו בשעת מעשה כשראו הרבה מחבלים מתקרבים לגדר, והודיעו לפלוגות שהיו שם.

אם הן הודיעו, אז למה לא היה מיד תגובה של הפלוגות שמאומנות לשמור על הגזרה.

יותר קשה לי להאמין שהפלוגות לא יגיבו מיד כשיודעים שהמחבלים מתקרבים כי הם יודעים שהמחבלים עומדים לפגוע בהם עצמם.

יותר קל לי להאמין שהטעות נמצאת אצל התצפתניות כי טעו בשיקול קלות הדעת וחשבו שזו התקרבות רגילה של מפגינים לגדר, ולא שמו לב שזה מחבלים חמושים, וכאשר שמו לב זה היה מאוחר מדי.

ההתקפה של החמס החלה בירי מסיבי של רקטות ופצצות מרגמה.

שלחו רחפנים שפוצצו את כל המצלמות של מערכת התצפיות - פוצצו בבת אחת את העיניים של התצפיתניות.  

לפי הסרטונים, בתחילת מתקפת הפתע פגע רחפן של חמאס במערכת "רואה-יורה", המופעלת מרחוק על ידי תצפיתנים ונגד מחבלים המתקרבים לגדר. לפי חמאס, 35 רחפנים לקחו חלק במכת הפתיחה, ובהם הכטב"מ המתאבד "זווארי".

בגלל מתקפת הטילים והמרגמות, כל מי שכן היה בבסיסים במשמרת, הסתגרו בחדרים ממוגנים.  

החמס, שפוצץ את החומה והגדרות, פשט באלפיו על יחידות הצבא שהיו בתורנות באותה שבת, ולא היה מי שיעצור אותו.  

הפיקוד המרכזי של הצבא בקריה, במרכז השליטה, לא ידע מה קורה לאורך הגבולות בתחילת המתקפה ועד שעות הצהריים.  בגלל שגם המצלמות הושמדו וכל החיילים והחיילות שנשארו במשמרת - רובם הגדול נהרג ונשבה בתחילת הקרבות.  

החיילות בתצפיות התריעו הרבה פעמים על האימונים ועל הפעילויות של חמס בתקופות שקדמו לשבת השחורה.

הן מספרות שכבר התרגלו לכך ש"לא סופרים" אותן, גם לא את האזהרות החוזרות והנשנות שסיפקו טרם המתקפה של חמאס. אזהרות שנדמה להן כי נכנסו מהאפרכסת של טלפון צה"לי אחד ויצאו מהשנייה. אלה כללו דיווחים על ההכנות של חמאס בקרבת הגדר, על פעילות הרחפנים שלו בחודשים האחרונים, על קדימון להוצאת המצלמות מכלל פעולה, על שימוש נרחב בטנדרים ובאופנועים וגם על חזרות גנרליות לפגיעה בטנקים.

התצפיתניות מאמינות שחמאס דווקא התרשל, הוא לא ניסה להסתיר דבר והכל היה גלוי וידוע. אולם בכל התקופה הזו, הפיקוד הבכיר באוגדת עזה ובפיקוד הדרום סירב להקשיב להתרעות של התצפיתניות. הן סבורות שזה נבע מיהירות, וגם משוביניזם. "זה מערך שכולו בנות צעירות ומפקדות צעירות", אומרת אחת מהן. "אין ספק שאם היו יושבים על המסכים האלה גברים, הדברים היו נראים אחרת".

להאמין לזה שהיו התראות לפני לפקידים בכירים שנפלו על אוזן לא קשבת.

קודם כל הכותרת שלך לגמרי פייק. אפס? כלום? יש תמיד כמה פלוגות שיושבות שם על הגבול, והיו שם בעת מעשה.

כל מתקפה כשמתארגנת אז רואים את ניצני ההתארגנות מרחוק, עם המצלמות שיש לצה"ל. לא יכול להיות מתקפה שהוא לגמרי פתע. זה התפקיד של תצפתניות לגלות אפילו ניצנים של תחילת מתקפה.

הן לא הצליחו לעשות זאת.

אם תגיד שחשבו ששוב לא ישמעו להן: 1. עדיין הן צריכות לנסות להודיע, אם הן רואות ניצני תקיפה. 2. אני לא בטוח, אבל זה נראה שלא הודיעו לפחות למפקדים בשטח שהיו את ניצני התקיפה, רק מאוחר יותר הודיעו, כי זה היה נראה בהפתעה גם למפקדים בשטח.

אני לא משליך את כל האשמה עליהן, והיו עוד הרבה כשלים במערכת, אבל נגיד מישהו מאומן ומקצועי לתפקיד היה מזהה את ניצני התקיפה.

טוב. אתה אומר שחלק המפקדים בשטח טעו, לי יותר מסתבר התצפתניות.

רק בגלל שהן נשים 

וזה מביך מאוד

מה שקרה פה זה המחדל הכי גדול בתולדות המדינה ותאמין לי שהרבה יותר מסתבר להאמין שזה לא היה בשום שלב ברמת התצפיתניות.

יש לי את השכל שלי לדון בכל דבר.

בנתונים שיש לי, קשה לי להבין איך לא היה כשל בתצפתניות, כי היו צריכות לראות את ניצני התקיפה ולדווח עליה.

אם יתגלו לי נתונים שלא ידעתי אשנה את דעתי.

ברור לי שהיו עוד כשלים.

האמצעים הטכנולוגיים של כל מערך התצפיות.  

עוד בטרם החלה ההתקפה.  

מצלמות התצפית הופצצו, המאו"ג היה נצור בחמ"ל - פרטים חדשים נחשפים

התארגנות מסויימת גם לפני השלכת הרחפנים.

אנשים מקצועיים יכולים לזהות את השלב הקודם הזה בקלות. נגיד, סתם דוגמא אם צבי יחזקאלי היה שם, הוא היה שם לב להתארגנות בשנייה.

אני רואה את זה אצל מקצוענים בכל תחום שהם מזהים בשלב מוקדם מאוד את ההתפתחות.

כמה בנות שרק עברו קורס לא יצליחו לזהות את השלב המוקדם הזה.

בסוף זה מתקשר לשרשורים אחרים שהבעתי בהם דעותיי. צבא עם או בלשון הבסיס האידיאולוגי בהתחלת מדינת ישראל צבא סוציאליסטי או אפילו קומוניסטי, לא שווה כלל לצבא מקצועי.

אם היו ממתמקדים יותר באיכות של החיילים, שזה גם נוגע למבחר וגם נוגע לשכר וגם לאימונים, אז היה לנו צבא הרבה יותר טוב וממוקד.

אני מניח ששלושה תצפיתנים מאומנים היטב ומקצועניים, היו לוקחים את המקום של 50 תצפתניות, והיו פועלים הרבה יותר טוב.

כמובן שבאופן כללי מחקרים הוכיחו שגברים עומדים יותר במצבי לחץ ויותר מקצוענים באופן כללי בצבא (לא שיכולים להיות לזה יוצאים מן הכלל פרטיים).

מה זיהו באמצעות שלל היכולות והאמצעים המודיעיניים שעמדו לרשות מדינת ישראל בכל זרועותיה הבטחוניים - תצפיות, מודיעין טכנולוגי, מודיעין אנושי, כיצד המידע עובד ותורגם הלכה למעשה.

בשחזור מדהים של אירועי השבת השחורה שהוקרן בטלוויזיה, הציגו את מה שנעשה בשנתיים האחרונות מעבר לגבול.

האימונים שלהם על מודלים של מחנות צבא,

איך בחסות ההפגנות העצומות לאורך גדר ההפרדה הטמינו מטעני חבלה, שפוצצו ביום הפריצה והפילו את החומות.

בסוף השבוע פורסמו ידיעות שהיו סימנים מודיעיניים מובהקים לתכנון הפשיטה בליל הסדר, הצבא נערך לקראת הסכנה, החמאס הבחין בהערכות הצבאית וביטל את המתקפה.

ולקראת האירוע הנוכחי מישהי ותיקה ומנוסה במודיעין חזרה על ההתראה, והפעם ראש אגף המודיעין ביטל ונפנף אותה.

הכשלון של גופי הביטחון על שלל אמצעיהם ויכולותיהם - קשה להבנה ולעיכול.  

מחדל: ראש אמ"ן התעלם מהתרעה מדויקת על הטבח - סרוגים

חלק נרצחו

ומה שאתה כותב אין לזה תוקף בשום צורה.

גם מוזר איך אתה מפיל הכל על התצפניות שיש כבר עדויות מוצקות שהן התריעו ולא רק באותו יום גם לפני .

מה עם מה שקורה בתוך עזה איפה המידע מתוך השטח זה לא ברור, איפה 8200? מה קרה להאזנות ?

השבכ ואמן ידעו שקורה משהו באמצע הלילה.. הגורמים של המודיעין החליטו שאין סיכון.

את המקמבקת השנייה בתוך כמה ימים

מה נשמע?

?🤔

... - צעירים מעל עשרים

לפרסם דעות שאני חושב שהם אמתיות, גם אם לא  מקובלות לפחות בקריאה ראשונה לקורא.

אני לא יכתוב פה דעות שהן מקובלות, בלי חידוש, כי אז לא עשיתי כלום.

זה נקרא Echo Chamber

אני שמח שחזרת. בהצלחה! 

אם לא היו מגבלות, כמו קו אדום שאני שם לעצמי, כללי אתיקה וכללי הקבוצה, הייתי יכול להתפרע, אבל גם את האמת צריכים לפעמים לתחום.

ודווקא בפיגוע שנהרגה השוטרת רוז לובין היה שוטר גבר שנטש את העמדה שלו והודח מהתפקיד שלו.

חייל בצבא שייך לצבא, על כל המשתמע מכך. (הוא לא יכול להחליט שלא בא לו להגיע/לעשות מה שמתבקש ממנו, למשל)

אישה אמורה להיות ברשות אביה או בעלה וזהו, ולכן בעייתי שהיא תהיה ברשות הצבא.

הבעיה הזו לא קיימת בשירות לאומי.

אין לי כרגע מקורות לזה, אבל זה מה ש"גדלתי" עליו...

צריך צבא וגברים צריכים להתגייס אליו. נשים לא צריכות להתגייס אליו (יותר מדויק: צריכות *לא* להתגייס אליו).

ככל שתהיינה פחות נשים - "והיה מחניך קדוש". ככל שתהיינה יותר נשים - "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך".

בנצח אין נשים בכלל.

אתה אשכרה מוכן שהצבא שישמור על המדינה שלך יהיה על טהרת הנשים?!

בכל מקרה, עניתי לשאלתך - צריך צבא וגברים צריכים להתגייס אליו. נשים לא צריכות להתגייס אליו (יותר מדויק: צריכות *לא* להתגייס אליו).
בלשון חז"ל: "איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש" (יבמות סה).

שלא יורד באיכותו מצבא גברי

האם תסכים לזה?

בערך כמו לומר שיש מחר שהוא בעצם אתמול.

עניתי לך פעמיים:

צריך צבא וגברים צריכים להתגייס אליו. נשים לא צריכות להתגייס אליו (יותר מדויק: צריכות *לא* להתגייס אליו).
בלשון חז"ל: "איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש" (יבמות סה).

רוב הלוחמה כיום לא מבוססת על יכולת פיזית.

ראה ערך הגדודים הלוחמים. רובם לא אנשים הכי גדולים והכי חזקים.

ק"ו ביחידות המובחרות, יש שם גם חיילים שהם "רבע עוף"

בטח ובטח טייסות/נהגות/טנקיסטיות וכו'

או בקו אחורי כמערך מודיעין וכו'

וגם כל כבודה בת מלך פנימה.

אז לא יצאו לעבוד?

כי גם בעבודות היום יש יותר מדי זימה (לא פחות מהצבא ואולי יותר)

אתה מבין לבד שאין חיה כזו שהוא לא ירד באיכותו מצבא גברי.

עניתי לך כבר שלוש פעמים: "איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש" (יבמות סה).

אישה לא צריכה להיות בצבא. נקודה. אין קשר ליכולות פיזיות. זו הדרכת התורה.

יבמות שם בכלל מדובר על מי חיוב "פריה ורביה" אם על הגבר בלבד או גם על האישה.

אין שום קשר להדרכה של תורה לעניין יציאה למלחמה או לצבא.

ואם כבר הדרכה של תורה.

"אפילו כלה מחופתה"

ק"ו סתם בחורה שלא כלה בחופתה.

הגמרא דורשת שמי שחייב בפריה ורביה הוא מי שדרכו לכבוש.

אישה אין דרכה לכבוש ולכן היא פטורה.

אם אתה טוען שדרכה לכבוש - היא חייבת בפו"ר.

יש עוד גמרות מפורשות בנושא (למשל: נזיר נט; קידושין ב).

ציץ אליעזר (כ, לא) הביא ראיות רבות לכך שאישה לא יוצאת למלחמה.

הפוסקים כבר דנו באריכות בנושא הזה והדברים פשוטים ומוסכמים בין גדולי ישראל המעודדים גיוס (גברים) לצבא.

על "כלה מחופתה" כבר ענו לך כאן וגם הציץ אליעזר כתב ע"ז שם. אתה ממחזר טענות.

אגב -

על כל מחלה היו הולכים לכהן?! מאיפה הוצאת את זה? - צעירים מעל עשרים

א. אתה לא צריך מנוי לעיתון. - צעירים מעל עשרים

גם בקידושין וגם בנזיר

מדובר על דרך הנהוגה.

ההנהגות השתנו.

(ואם ממש תרצה ואפשר אפילו אפשר לדייק.

לא תצא בכלי זין למלחמה.

אבל ללא כלי זין יוצאת.)

כי אם כן לשיטתך נשים מצוות כיום בפו"ר ודו"ק.

הבאתי גם ציץ אליעזר שלא טרחת כנראה להציץ בו.

אם המשנה-גמרא היתה רוצה לפסוק דיני מלחמה. היא היתה עושה את זה בצורה ברורה יותר.

אבל הכל שם מדובר על דיני נישואין-פו"ר וכך ולכן ברור שעל זה לשם מכוונים למצוא את ההלכה.

ולא הפוך. שמתוך ההלכה של פו"ר תסיק על דיני מלחמה.

לחכמים היתה מסורת איך לדרוש פסוקים.

הם דרשו שהתורה קבעה "פרו ורבו... וכבשוה" ולמדו שהכובש מחויב במצווה הזו.

אם אתה טוען שאשה כובשת - גם היא מחויבת במצווה.

עדיין לא טרחת להציץ בציץ אליעזר. בינתיים הנה בירור תורני בסוגיה: 20231128023250.pdf @.,.

(אם אתה כבר מחפש מקורות בענייני מלחמה ובמקביל מחפש פסוקים מהתורה בשביל רפואות -

התורה גם אומרת שמי שאירס אישה ישוב לביתו ולא הזכירה אישה ארוסה...).

שוב,

הצבא של פעם זה לא הצבא של היום.

פעם לא היו בצבא תפקידים שאינם קרביים (בטח לא בכמות משמעותית כמו היום), והנשים ככלל לא עסקו בדברים מחוץ לביתן.

זה פשוט מצחיק ברמות "ק"ו ביחידות המובחרות" ? באמת כתבת את זה אתה או שבטעות זה נשלח?

כי אם כן כתבת בכוונת תחילה לשיטתך אישה יכולה לשרת בסיירת מטכ"ל.

רואים שלא היית שם שאתה ככה כותב דברים, או לפחות עברת גיבוש או יום סיירות...

ונניח שיתנו לנשים לשרת שם חס ושלום ויורידו את המבצעיות של היחידה ביותר מ100 אחוז..כשהם ילכו למבצע של נניח שבועיים בשטח אויב..מה אתה חושב שיקרה? אישה אחת או שתיים בחברה של עוד 10 גברים? זה ממש להכשיל אותם בכח ואם תאמר שלא..אז אגיד לך שתנאים מחיי מתים כמעט נפלו אז בדור שלנו? כשהם שם לבד ?

ויותר מזה לא מצליח להבין את הסברה שאישה יכולה לשרת כמו גבר ועוד ביחידת עילית. בוא אחדש לך מורי ורבי.

היא לא. נקודה. היא פיזית הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר חלשה מכל גבר ממוצע..לא מדבר איתך על גברים שמתאמנים ליחידות האלה. וכן גם ה-"רבע עוף" הזה שאמרת כנראה שאם תכניס אותו לזירה נגד כמה אנשים או תיתן לו לסחוב 50 אחוז מהמשקל גוף שלו במסע של 50 קילומטר הוא יצליח. רואים שאתה לא מכיר את המנטליות של היחידות האלו. מה שאני לא יכול להבטיח לגבי אישה, יתירה מזאת, יכול אני להבטיח שהיא לא תצליח את זה. לא כי אני מזלזל בנשים חלילה אלא כי פיזית היא לא מסוגלת.

ומה עוד לגבי עניין הרחם שלא נרחיב בו..כבר שאלו חכמים את בר כוכבא(או כוזיבא), עד מתי אתה עושה ישראל בעלי מומין? ומה לגביך? אתה לא חושש מהעניין שלא תוכל ללדת? מאיפה כל הסברות הדחוקות האלו נגד ההלכה זה נשגב מבינתי.

בוא נגיד שיכולת הנשיאה שלהם היא לא הסיבה שבגללה גוסיו לשם.

שוקלים בקושי 45-50 ק"ג.

נמוכים וקטנים.

אני לא אומר שכל היחידה המובחרת תהיה כזאת

ויחידה מובחרת לאו דווקא הולכת במסע של 50 ק"מ עם תיקי ענק.

יש להם עוד תפקידים,

ואפילו אם תחליט שלא טוב לך לוחמות

אבל טייסות. נווטות כו' ברור שאפשרי בלי להוריד את הרמה

או של חבריך שהיו שם. אבל פשיטא שהיום אתה לא מכיר.

מסע של 50 קילומטר זה עוד היה בקטנה...לא רציתי ללכת רחוק מדי..תשאל את חברים שלך תגיד להם מסע של 50 קילומטר הם כנראה יצחקו כי זה ממש בקטנה ביחס למה שעוברים שם. וזה שיש להם עוד תפקידים..כן זה נכון, אבל בשביל להגיע למצב שאתה יכול לבצע את התפקידים הללו אתה חייב לעבור את ההכשרה שכוללת את כל מה שהיא כוללת, שאישה באופן וודאי לא יכולה לעבור אותה..שוב לא זיזלול חס ושלום אלא חוסר יכולת פיזית(בלי להיכנס לבעיות ההלכתיות).

וגם לגבי טייסת ונווטת גם שם יש הכשרה ומסלול לעבור זה לא ככה כמו שזה נשמע לך..יאללה בואי תהיי טייסת ושם על כל אחד שלא טוב תמיד יש מי שיחליף..אז סותר את הצורך בנשים שם..כי כין מחסור, אלו המקומות שתמיד יהיו "מפוצצים" בכח אדם.

ומי ימלא את החסר?

יביאו פועלים תאילנדים?

איזה קל לכתוב מהבית, בכיף, בלי לשאת באחריות כלשהי, שהצבא צריך ויכול לתפקד גם בלי שליש* מהכוח שלו...

*איני יודע באמת מה אחוז הנשים בצבא

העובדה שיש בצבא נשים היא בעיה טכנית,

בעוד הסירוב שלהם לשרת בצבא הוא מהותי.

זאת הסיבה שכל המסגרות שנועדו לגייס חרדים לסביבה גברית בלבד שבה רובם ככולם שומרי מצוות, מצליחות בקושי לגייס אחוזים מביכים במיוחד.

הבעיות שלהם עם שירות בצבא הרבה יותר עמוקות.

כמו עוד הרבה דברים לא אידאליים במצבנו היום, גם זה דבר לא אידאלי.

ההתנהלות התבוסתנית היא גורם משמעותי מאוד בצורך בסד"כ הנדרש כיום.

לו היתה המדינה מתנהלת בצורה אידאלית יותר, ניתן היה לצמצם משמעותית את מספר המשרתים.

לך תבדוק כמה סד"כ נדרש בעזה לפני עידן אוסלו ושות' וכמה סד"כ היה נדרש ביו"ש.

היינו מסתדרים מצוין גם לו היו מקזזים יותר משליש. בלי תאילנדים.

ועוד: המוטיבציה לשירות בכלל וקרבי בפרט היתה עולה משמעותית אם הצבא היה מתנהל כראוי

(למשל: לא נלחם במתיישבים ונוהג בסלחנות כלפי "בלתי מעורבים" וד"ל ואכמ"ל).

גם לחרדים היה קל יותר להתגייס במצב כזה.

גם אם מקצר את השירות של חלק מהם (מוטיבציה, שירות משמעותי וכו').

הצבא מרוויח ממנו ולא מפסיד. לכן גם לא לוחץ לבטל אותו.

עניתי כבר על השאלה איך היו סוגרים את הפער. קרא שוב.

אין שום סיבה וצורך לבטל את ההסדר.

מציאות של מדינה ריבונית עם צבא משוכלל היא מציאות חדשה לעם היהודי.

בעבר להיות בצבא פירושו היה להחזיק חרב או סוס ולהסתער.

לא היו בימי התנ״ך/משנה/תלמוד וכו' טנקים, בטח שלא 8200 או יחידות תצפית.

לכן אין שום הלכה שעוסקת בזה מפורשות.

במקום זה, יש הלכות ''מדרגה שנייה'' שעוסקות בכך, והן לא מצביעות לאותו הכיוון.

זאת הסיבה שכמו בנושאים אחרים, מדובר כאן בשאלה השקפתית/ערכית ולא הלכתית.

בדיוק כמו שגם הרב עובדיה וגם היואל משה הכירו היטב את התלמוד והשולחן ערוך ובכל זאת יחסם למדינת ישראל היה הפוך אחד מהשני,

ובדיוק כמו שראש ישיבת ''חברון'' בגבעת מרדכי מכיר את אותם ספרי הלכה כמו ראש ישיבת ''שבי חברון'' בחברון, ובכל זאת הראשון חושב שגיוס זה כמעט ''יהרג ובל יעבור'' והשני לא טוען שזה מותר אלא שזו חובה שאסור להתחמק ממנה.

וכמו בכל נושא,

יש זרם אחד שטוען שהאמת רק אצלו ומי שחושב אחרת הוא בכלל לא רב ואסור להקשיב לו, ויש צד אחר שמכבד גם את הרבנים של הצד הראשון.

אני רוצה לדבר מהצד שאני חווה בפיקוד על נשים בהקשרים שכתבת.

מטבע הדברים הסביבה שעובדים בה בעת הזו היא לא הכי מתאימה לבנות. זו סביבה עם עומס, מתח, משמעת ושדורשת לא מעט רצינות, זריזות וקור רוח. תחשבי שבתוך הסיטואציה הזו יש לך שתי בנות שרוצות כל פעם ללכת לשירותים ביחד ולא מחוברות לסיטואציה במעין עולם משל עצמן.

מעבר לזה רובן לא ירגישו נעים לעבוד כבת יחידה בין הרבה גברים שרובם מבוגרים מהן בלא מעט שנים.

זה עשוי להשתנות לפי רמות הפעילות של היחידה והאופי של הבחורה, אבל אין הבטחה שכל אחת תגיע למקום המתאים לה, ושהמקום הזה יישאר מתאים לה. אני מכיר מספיק בנות (חלקן גם קצינות) שבזמן הזה לא עומדות בעומס לכן את חלקן שיחררו לבית ואת חלקן העבירו ליחידות עורפיות…

"מטבע הדברים הסביבה שעובדים בה בעת הזו היא לא הכי מתאימה לבנות. זו סביבה עם עומס, מתח, משמעת ושדורשת לא מעט רצינות, זריזות וקור רוח"

יש נשים רופאות (ממש לא מזמן רופאה כירורגית ניתחה את הבן שלי שסבל מאפנדציטיס), יש נשים בפוליטיקה, יש ראשות עיר ושרות, יש הייטיקסטיות... העבודות האלה לא בהכרח פחות מלחיצות מעבודה של חייל ג'ובניק. אני מהמר שחלקן מלחיצות ותובעניות אף יותר.

לנשים אין זרירות? הן לא רציניות? אין להן קור רוח? הן רצות לשירותים ולא מחוברות לסיטואציה?

בחיי, נשמע כאילו זכית לפגוש נשים מאוד מאוד בעייתיות ובגלל זה אתה מחתים את כל הנשים.

וברור שלא כל הנשים ככה, אבל מטבע הדברים כשמישהי מגיעה בגיל 18-20 זה יותר קיצוני מאשר גבר כזה, שאגב גם נערים שרק סיימו בית ספר קשה להכשיר בחירום מאפס.

לא ממקור הלכתי או רבני, רק דעתי האישית:

טוב שיקימו יחידות קרביות שהן רק לבנות ויעמדו ברף הפיזי הנדרש לתפקיד שיקצו להן (הגנת גבולות, טנקיסטיות תותחנים וכדו').

שירתתי בבסיס סיירים איפה שכל הגדודים המעורבים עוברים הכשרה (וגם התצפיתניות). ואגיד בלשון צנועה שפקודות 'השילוב הראוי' היו יותר לכיוון השילוב המאוד לא ראוי...

וכן גם שמענו סיפורים ממקור ראשון על בנות קרביות שהיו להן בעיות רפואיות קשות כתוצאה ממאמצים פיזיים קשים (צניחת רחם ובעיות ברכיים וגב).

אבל מצד שני בלי הסד"כ של נשים בקרבי וגם בתפקידים עורפיים - הצבא לא היה מתפקד.

לכן אני בעד להתאים את המסגרת כך שתהיה הפרדה מלאה בין הנשים לגברים כמעט בכל התפקידים וק"ו בתפקידים קרביים.

לא יודע אם יש רב שיסכים איתי חוץ מהר"מ שלי בישיבה שפעם היה לנו דיון על זה והוא הסכים. 

אני בכנות לא חושבת שגוף האישה או צורת המחשבה של האישה מתאים ללחימה (כלומר אלא אם כן יש לה יכולות)

מה שגם שגוף האישה אמור לעבור שינויים ויכולות אחרות בהריונות ולידה ולמרות שאני ממש בעד לחימה (לשטח את עזה!) אני לא מוצאת בעצמי כלי יעיל חוץ מתפילות.

 ממה שקראתי (באופן חלקי) אני לא חושבת שנשים לא יכולות באופן מבצעי להיות בתפקידי תצפיתנות אבל צבא שבנוי על טהרת הטטסטורון לא באמת מייחסת יותר מידי חשיבות לדעותיהם או פועליהם של גברים ולכן כבר עדיף לעשות משהו אחר (תפילות כבר אמרנו?)

אבל יש לי שאלה (מוזרה, כן, כן)

אם באופן היפוטתי (כדוגמא) מותר לאישה לשאת נשק והיא גרה באזור סכנה 

האם מותר לה לשאת נשק? (סכין קטנה, אקדח, אנא עראף)

המפורסמת שבהן - איילה בן גביר.  

למשל - מקצועות התכנות והפיתוח וניתוח מודיעין. 

2. בצבא המחוייבות היא מוחלטת, כל החיובים הם פקודות ואם מישהי נמצאת במקום שלא מתאים לה היא לא יכולה לעזוב, מקסימום לבקש. גם היחסים עם המפקד, שהוא בדרך כלל גבר, הם יותר טוטאליים. הוא יכול לשפוט אות2ה אם הוא מספיק בכיר. וזה גם מורכב נפשית וגם מבחינת צניעות לא בריא שגבר יפקד על אישה באופן מוחלט ככ.

3. ביחידות מסויימות הערבוב בין גברים לנשים גורם לזה שגם הגברים לא יוכלו לשמור על צניעות.

4. אחרי שהרבנים החליטו, חשוב מאד לקיים את דעתם ולא ליצור מצב שהחילונים יאמרו שהדתיים לא שומעים לרבנים (אני יודע שיש מעט רבנים שמתירים, אבל הם מעט בכמות ולא זרם מרכזי בפסיקת ההלכה)

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"נער הייתי גם זקנתי"

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

ומה ההבדל בין להגשים בגדול לבין להגשים בקטן?

אפשר ורצוי ומומלץ לחיות כל יום בפני עצמו אבל לחיות אותו טוב. למצות אותו היטב ונכון.

מה בדבר התנדבות? יודעת שלא נשמע אטרקטיבי , במיוחד לאנשים צעירים, אבל זה

כן נותן סיפוק; להעניק משהו למישהו. ויש המון תחומים; כל אחד ומה שמתאים לוץ

עשית המון דברים אמנם. להנאתך. אולי הנפש שלך משתוקקת להעביר ידע/נסיון

כל כישור שיש לך - לאחרים?

סיזיפי, אבל נותן תחושה נחמדה (לאו דווקא עצם ההתנדבות, אלא התוצאה שלה)

ונראה לי שאני יחסית עוזר לאחרים, לא יודע? במה שאני יכול?

איני מרגיש "ריק" או משהו, פשוט אדיש ושָלֵו.

הרי כתוב: כל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים....נכון?

אין כזה דבר, עד כמה שאני מבינה, להספיק הכל; אולי במבט לאחור בגיל

119. החיים זורמים. כל נשימה. כל דקה. 

שיעמום מתמשך ....אי סבל....יש אולי סוג של אדישות-דיכאון

כזה במעמקים. 

אם יש שמחת חיים, ציפייה לעוד, תקווה - ואת זה מכנים בונוס, זה נשמע

בסדר. 

אגב, אולי הגיע הזמן להסיר את הזמני מהחתול?

אולי לא הספקתי את כל מה שיש לחוות בעולם, אבל זה לא שאני רוצה לחוות את כל מה שיש בעולם. מה שרציתי, הספקתי. מה שאיני רוצה, איני רוצה.

אין לי ממש ציפייה לעוד כי זה לא משנה לי. אפשר כך ואפשר כך.

אני בהחלט אדם אדיש מאוד. יש בזה גם יתרונות מסוימים.

לא יודע, זה פשוט כמו להרגיש שבע. כשנכנסים שבעים לסופרמרקט, רוצים לקנות פחות דברים. אם יש לי כל מה שאני צריך בבית, אני לא קונה כלום.

החתול הוא זמני לנצח.

א. עד כמה כל הדברים הנחמדים שהעולם מציע לנו, מתמצים לנו. במוקדם או במאוחר. דווקא

במחשבה שניה, אפשר לראות בכך דבר חיובי.

ייתכן שבגלל שלך הם התמצו מהר, יש לך תפקיד אחר, או משהו אחר שעשוי למלא אותך.

משהו רוחני אולי? הדבר היחיד שלא מתמצה זו התורה וקיום המצוות - איזו מצווה חביבה

במיוחד. לא?

אולי ללמוד יותר? אולי ללמוד אפילו כדי לקבל תפקיד רוחני איזה שהוא, משרה רוחנית

ששכרה הרוחני, הסיפוק שתביא - בצידה?

אולי לחלק את היום כך שיהיה מגוון לך - ללמוד (כל אחד עד כמה שהוא מסוגל)

היכן שליבו חפץ, מה שליבו חפץ  וחלק עזרה איזו שהיא לזולת?

ואולי, או בנוסף (או בינתיים במקום ולפני), כן לנסות לתהות על הרגשת האדישות?

אולי זה יושב על משהו מטריד או כואב שקשה ל התמודד איתו, אז עושים כל מיני

דברים כדי להבליע? או חוסמים את הרגש המטריד ובכך חוסמים גם את ההרגשות

הרעננות, סקרניות, חיוניות יותר?

אמרת שהיית "דלוק" על מישהי; ז ה  לא אדישות!

ואולי אתה עדיין איתה במחשבה, בלב, מתאבל ולא מוכן ולא רוצה

להתנער, לשכוח ולהמשיך הלאה?

 אנו לא הכי אובייקטיבים לגבי עצמנו, כידוע. תמיד עדיף חברותא

שישקף לנו, שיסייע לנו להבין את עצמנו....אפילו אם זה בשכר.

סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש. כסבתא, יש לי מעט נסיון עם

כאלה (זה לא אומר שזה פתור ואני מתמודדת עם זה טוב, אבל מהצד -

ובאופן שכלי, יותר קל לראות את זה), וגם כאשה;

נשים יותר פותחות זו בפני זו קשיים, התלבטויות, כאבים,

אכזבות, תקוות נסתרות....במיוחד חברות כנות וטובות.

גברים פחות עושים זאת, אני חושבת. לא?

,

סתם מעניין, אם הקשר עם ההורים, המשפחה, חי יותר?

משמח יותר?

תמיד זה מגיע לסוף, לכל הרוחות - מה עם לבקש

ולהתחנן להשם? שיראה לך כיצד לפתוח חודה

של מחט בתוך שוויון הנפש הזה?

וכמובן כמובן, אולי אני טועה ומשליכה עליך

משהו....

שבוע טוב וחג שמח!

ב"ה אני עושה חיל בחלקה הקטנה שלי, וגם היום שלי נכון לעתה ב"ה מחולק מצוין בין הדברים האלה.

משרה רוחנית אינה מתאימה לי הייתי שם והרגשתי שזה לא בשבילי בכלל.

לגבי המקור לכך אני מניח שחלק מזה טמון בחוויות מהעבר, חלק בפילוסופיה, וחלק מזה פשוט באופן שהמוח שלי פועל מבחינת דופמין או משהו כזה. לא יודע, אני לא ממש סקרן. זאת אומרת, אני כן לומד הרבה דברים חדשים, אבל אני יכול גם בלעדיהם, זה לא שזה ממש משנה לי כך או כך.

לגבי ידידתנו, נע, זה לא ממש ככה. מזמן כבר המשכתי הלאה. הפוך: דווקא התחושה שלי היא תחושה של מיצוי (לא ש"נמאס" => אלא שכבר "מיציתי" ונהניתי מהידידות הזאת כפי שרק אפשר).

הייתי הרבה אצל אנשי מקצוע, התחושה שלי הייתה שאני די שונה ממה שהם רגילים אליו... אבל המסקנה הכללית היא שכל־עוד לא רע לי עם מי שאני, אין טעם לחשוב שאני חולה יותר ממה שאני.

לגבי המשפחה, לא ממש, אני חי לבד ולא נוטה ליזום שיחות או להתעניין באחרים, נחמד לי מאוד בשקט של עצמי.

איני יכול להתפלל על משהו שאיני רוצה... אני מתפלל על דברים שאני צריך, כמו פרנסה, שלווה, שמירה וכן הלאה. איני יכול להתפלל "ריבונו של עולם, עזור לי שתהיינה לי המון תאוות ורצונות ותחושות חוסר, ביחס לדברים שלא רציתי עד עתה"...

לא יודע לגבי גברים ונשים, הכרתי כאלה וכאלה...

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

התנדבות. למרות שזה לא נשמע מושך. זה נותן הרגשה של

אני שווה. עושה משהו נכון וטוב.

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

"המקום" - לחרדים עובדים.

כלומר, זה נכון לגמרי.

אבל כשזה הופך להתמכרות זה כבר לא הבנה אלא תהליך בעייתי שמסכן את שני הצדדים.

הרבה דברים יפים וטובים ואלטרואיסטים כביכול, הובילו לנזקים ולתסבוכות הכי גדולות...

אם מתאכזבים קצת, זה לא לגמרי וצריך להתנער ולחשוב שגם לצד השני

יש את הקשיים שלו, או מצבי הרוח....

היחד שמבין באמת זה השם. אבל כדי להרגיש זאת, צריך כנראה

המון עבודה. ולדבר איתו תוך כדי עשיית דברים, במיוחד כשלא

מסתדרים, אבל עדיף, תמיד. ממש לקשקש איתו. הוא אף פעם

לא אומר: די, די, אני עסוק עכשיו, או: רדי ממני כבר, או:

את עושה לי כאב ראש, או: לא מבין מה את רוצה...

העניין הוא שהעולם הזה, תפקידו כנראה, לחסום את ההידברות

הזו. להשכיח את מי ששלח אותנו הנה. ולצערנו הרב, הוא עושה

זאת לא רע בכלל...

להיות במצב של עוררות רוחנית. כמה שאפשר במשך היום.

בדברים הכי קטנטנים ולא משמעותיים.....

(לו רק הייתי מיישמת את מה שאני כותבת....אבל זה נכון.

אני בטוחה. ואני לא ברסלבית).

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

ואיך כתוב בסליחות:

"שואגים בתפילה ומבקשים רישיון"

שנזכה