"זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק *בַּדֶּ֖רֶךְ* בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃
אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ
ַויְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ
ְואַתָּ֖ה עָיֵ֣ף
וְיָגֵ֑עַ
וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים׃
וְהָיָ֡ה בהניח ה' אֱלֹקיךָ ׀ לְ֠ךָ֠ מִכׇּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָה־אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃"
"זכור את אשר עשה לך עמלק *בדרך* בצאתכם ממצרים"
עמלק, והספק, וכל הרגשות הקשים וכל היאוש הם האויבים הגדולים שלנו.
הם באים בעיקר כשאנחנו *בדרך*.
הם מגיעים כאשר עוד לא הגענו אל המנוחה והנחלה,
כשעוד לא ליבנו את העניין הזה עד הסוף,
כשעוד לא מצאנו את הפתרון הכי נכון לשנינו,
כשעוד לא הצלחנו להשלים עד הסוף,
כשעוד לא בנינו את הקומה הנוספת בזוגיות שלנו.
כשעוד לא מצאנו מוצא ומרגוע לקשיים ולהתמודדויות שלנו בחיים.
עוד לא.
אנחנו בדרך.
ובדרך הזו – עמלק והספק והיאוש מקררים אותנו - "אשר קרך *בדרך*"
ואז אנו מהלכים באותה הדרך, רק שהפעם אנו הולכים ומרגישים שאין תקווה
שיש רק יאוש אחד גדול, מהכל.
"ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" –
ואותו יאוש לא רק מכלה הכל, אלא גם מזכיר לנו את כל הכישלנות שלנו,
הם ממש מזדנבים אחרינו בשיירה ארוכה ויוצרים שובל מתסכל ומוריד מאין כמותו: הכישלון הזה, הפעם ההיא, הריב ההוא, המילה שהיא אמרה, המבט הכועס ההוא שלו, ועוד כישלון, ועוד כשלון.
היאוש ממש מתפאר בכל אותם הכישלונות, אחד אחרי השני.
סוגר וחונק מכל כיוון.
"ואתה עייף" – עמלק והספק והיאוש והרע מגיע בעיקר כשאנו עייפים.
מחוסר שינה, מהעבודה הקשה, מההתמודדויות, מהחיים.
עייפים מלהאמין, עייפים מלעבוד, עייפים מבן/בת הזוג, עייפים מעצמנו.
"ויגע" – כשאנו יגעים. ואין כוחות. וניסינו כבר הכל ונראה שהכל חסום.
או אז היאוש מתמקם עוד יותר טוב בלבנו ומסרב לזוז ממקומו החדש וה"נוח".
"ולא ירא אלוקים" – כשאנו שוכחים שהכל מלמעלה, שהקב"ה מכוון הכל לפרטי פרטים בהשגחה עליונה, שהוא אוהב אותנו ונמצא איתנו גם בתוך תוככי השחור והיאוש – או אז עמלק והספק והיאוש מכרסמים עוד ועוד את מה שנשאר מהלב שלנו, מהתקווה שלנו.
יש תקופות ומקומות בחיים שפשוט קשה מדי.
אבל אם ננסה בתוך כל הקושי לזכור שאנחנו רק בדרך, עוד לא הגענו אל היעד,
אבל אנחנו *מתקדמים* כל פעם עוד קצת ועוד קצת.
נזכור שאנחנו כן בתזוזה! כן בתנועה קדימה!
שגם כדי לעבור מנקודה א' לנקודה ב' אנו נעים וגדלים ומתפתחים ומפתחים את שרירי הלב והנפש שלנו.
שזה קשה וכואב אבל אלו כאבי גדילה.
שאחרי התוהו ובבוהו תגיע הבריאה החדשה, יגיע האור.
שהכאוס והבילבול הם רק הקדמה לאור החדש, העמוק והמאיר יותר, לגדילה המשותפת.
ונזכור גם להיזהר שם, בדרך, שעמלק והספק לא יקרר אותנו
לזכור שהדרך היא התקדמות, ושהיא יכולה להיות גם טובה, ודרכה נגיע גם אל המטרה הטובה
ולנסות להתחזק ולהינות כשאפשר גם מהדרך.
" וְהָיָ֡ה בהניח ה' אֱלֹקיךָ ׀ לְ֠ךָ֠ מִכׇּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר ה' אלוקיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃"
וכאשר נגיע אל המנוחה והנחלה – לא נשכח ונמשיך להזכיר לעצמנו למחות כל זכר לספק וליאוש,
לקחת את התובנות שלנו מזמני הקושי – ולהיבנות מהם
לזכור לקחת גם מנוחה יזומה בדרך, אותה מנוחה, אותו "בהניח ה' אלוקיך" יתן לנו עוד אוויר ועוד צידה כדי לצעוד בדרך עצמה.
ונמשיך לצעוד בה, בדרך, ולא נתייאש!
כי זה שווה את זה
כן,
גם הריב הגדול הזה,
הקשה,
המכאיב,
המרחיק,
המאיים,
המייאש
הטוב שיגיע אחריו שווה הכל.
הזוגיות שלכם שווה את זה.
האהבה והקירבה ביניכם שווה את זה.
זוכרים את הפעם ההיא שחשבתם כבר שהכל אבוד?
שזהו, אין מוצא,
שהרגשתם את הלב פצוע ומדמם,
את המחנק בגרון והדמעות בעיניים?
שלא מצאתם בתוככם כבר עוד כוח, לא עוד הבנה, לא עוד הכלה,
שרציתם פשוט להיעלם.
ועבר זמן.
ועוד זמן.
וזוכרים שעברתם בסוף גם את זה?
שהאהבה ביניכם אפילו הלכה והתעצמה?
שהתגברתם
שצמחתם
שגיליתם על עצמכם ועל בן זוגכם כל כך הרבה דברים חשובים, שלולא אותו משבר ואותה הרגשה "נאחסית" לא הייתם מצליחים לגלות?
שדווקא הלימוד מתוך המקום החשוך הזה עזר לכם אחר כך?
עזר לכם במתנות שגיליתם בתוכו, בדברים שהוא האיר בכם ולכם,
עזר לכם בעזרה ועצה שהצלחתם להעניק לחבר שהיה במצב דומה,
עזר לכם בפרספקטיבה רחבה יותר,
עזר לכם בניסיון אישי והעברתו גם לילדכם בשלל מצבים
תזכרו גם את זה.
בתוך החושך, בתוך המרחק, תזכרו.
שעבתרם כבר הרבה.
שיכולתם לכך.
שנשארתם יחד, אוהבים, חזקים, יציבים.
שיש לכם כבר קבלות.
שגם מהריב והמרחק הזה תצאו.
מחוזקים.
אוהבים.
שלמים ומשלימים.
ועכשיו?
עכשיו אתם בדרך.
ובדרך יש לפעמים מהמורות
והדרך היא דרך שצריך להמשיך וללכת בה
וגם בתוכה יש תחנות איוורור וכיף
וכמובן יש את הפיסגה כאשר מגיעים
ובתוך כל זה יש גם את כל הטוב שעוד מחכה לכם
כמה כמה טוב עוד יהיה לכם!
כמה אהבה וקירבה שרק אתם ביחד תוכלו לחוות ולהרגיש
כמה עוד אוויר תוכלו להחזיר לריאות
לנשום עמוק ופשוט להינות מכל הטוב הזה
טוב ששווה את זה
טוב ששווה את הכל!
אם אתם כבר הורים, או בדרך להיות הורים, אתם כבר יודעים את זה על בשרכם.
כמה תקופת ההריון עצמה, עם כל המורכבות והכאבים והקשיים שבתוכה
או תקופת ההמתנה לילד, הבדיקות, הרופאים, הזריקות, הדמעות, הכאב
או תקופת הלידה ואחרי הלידה, הגוף והנפש שקרועים
אבל בסופו של יום,
כאשר אתם חובקים את הילד שלכם,
זה שווה הכל.
כאבי הגדילה שלנו מכינים אותנו בסופו של דבר לגדול.
גם בזוגיות.
אתם תגדלו.
הביחד שלכם יגדל.
אל תתייאשו,
רק תמשיכו ללכת
כל פעם עוד צעד אחד קטן בלבד קדימה. זה הכל.
ואחריו רק עוד אחד.
ובסוף הצעדים שלכם, המסירות וההתמדה שלכם יביאו אתכם לשם!
והאוויר שם מתוק מתוק
ולהרגיש שאתם אוהבים עד הסוף ונאהבים עד הסוף זו המתנה והזכות הכי עוצמתית ומיוחדת שיש,
ולשם, בדיוק לשם, אתם צועדים
דרך צלחה 🌹
