בחנוכה נראה שעיקר ההדלקה ופרסום הנס היא האש הדולקת והיוצאת מן הנר ,ולא דווקא הנר עצמו שהוא כהכשר מצווה. שכן נחלקו בגמרא (שבת כב:-כג.) האם הדלקה עושה מצווה או הנחה, אך כמובן שלכו"ע צריך להדליק את אותו הנר. וכן ראינו שכל השמנים כשרים לנר חנוכה. ומי שאסר זאת ,אוסר דווקא מפני האש היוצא מהשמן -בשבת שמא מותר להשתמש לאורה ושמא יטה, ובחול שמא כבתה זקוק לה ויתעצל מלהדליק (שם כא:-כב.).
א"כ אפילו שלכאורה מכאן נראה שהאש היא העיקר, הרי אנו אומרים "הנרות הללו קודש הם" והרי הנר הוא שם כולל גם לשלהבת וגם לנר עצמו-תכשיר השעווה או השמן.(נר מצווה חלק ג "מפני שעל ידי הכלי נקרא נר" ועוד בדרשת הבא"ח להלכות חנוכה) ולמה לא אומרים 'השלהבת הזו קודש היא'?( ומה נעשה שכדי ליצור שלהבת צריך גם נר או שמן..)
הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה מונה בתוך המאורעות של נס חנוכה שכתוצאה מהלחץ הגדול ,ריחם ה' עלינו ו"גברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים.." לכאורה בימינו אין נפק"מ לתשועה המדינית ,שהרי הייתה כבר ואינה,ולמה אנו חוגגים את נס הניצחון?
החשמונאים הקימו בא"י ממלכה הייתה ריבונית (לזמן מסויים) ועצמאית.אמנם בהמשך הדרך גם החשמונאים איבדו את הדרך שבה התחילו את המהלך,אך הקמת המדינה החשמונאית הייתה כדי לקיים את מאמר הפסוק "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.." (שמות,יט,ו) ואת "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
תפיסת החשמונאים מגלה לנו כי גם 'הנר' ,וגם 'סידור החיים המדיניים' שהם נראים לכאורה רק כאמצעי להגיע למטרה-: 'השלהבת' ו'דבר ה' שיצא מירושלים' -גם הם,למרות שנראים כאמצעים,גם כן קדושים. עלינו לראות בחול את הקודש שבו. ו"הנרות הללו שאנו מדליקים קודש הם"
בחנוכה אנו מגלים כי גם, הנרות (הכלי) יכולים להיות קודש. שכן אם המעשה כרגע הוא מה שמצפה הקב"ה ממנו שיעשה הרי הוא רצון ה' והוא קודש: "וכן בכל הדברים שעושה, הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו ית' , על-כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצותו ורצונו.." (מוסר אביך ב,ב).
במדינה שהקימו החשמונאים,הרי הקודש שבכך ברור ומחוור יותר ,שהרי אין מלכות ישראל רק בתור אמצעי למטרה ,אלא המלכות היא עצמה המגלה את כבוד ה' בעולם. "אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה,..מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון ..ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון…"(אורות ישראל,ו,ז) וכמובן שא"י בעצמה היא 'חטיבה עצמותית אחת קשורה בקשר חיים עם האומה' ואיננה קניין חיצוני ורק אמצעי למטרה לאומה. (אורות א"י,א).
אך גם בתחומים אחרים,באמצעים אחרים, ב'נרות' אחרים,"אין לך דבר שאין לו מקום",ובכל הדברים אנו צריכים להתבונן ולראות איך דבר ה' מתגלה בכל תחומי החיים. ורעיון זה מגולם במצוות נר חנוכה,שגם בטבע העולם,שטבע העולם הוא שהנר ידליק את האש-ישנה קדושה גם לנר. והקדושה שבכל תחומי הטבע והחיים מתגלה בייחוד דווקא בארץ ישראל ,"הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל.." (אורות התחיה כח) לכן כל סיפור חנוכה והנס היה דווקא בא"י.
ואפשר להגיע למדרגה עוד יותר גבוהה בזה ב"ה לעתיד לבוא שמלאה הארץ דעה את ה' ,ונתנהג באופו מעשי במידת הישרות ולא במידת הכובש,נדע לתעל את השאיפות ,הרגש,הרצון, והיצרים למקום טוב ולא נצטרך לכבוש אותם (הרב קוק במאמר הדור) ,"נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם (הלב מקום הרגש והרצון) אכתבנה".
ולכן אפשר שגם זהו אחד מהקשרים בין סוכות-לחנוכה (כמסופר בספר מקבים שבאותה שנה נדחו סוכות ושמ"ע בגלל המלחמה ולכן בכסליו ששחרו את בית המקדש חגגו חג שמונה ימים. וכן ב"ש אומרים פוחת והולך כנגד פרי החג. שבת כא,ולגבי כ אמה ,ועוד),שכן בסוכות אנו יושבים בסוכה שהיא מקדשת את כל מעשיו של האדם וכן את המעשים ה'אמצעיים' ,האמצעי למטרה וה'נר' :שינה,אכילה,ישיבה-כל אלה הם מעשים שכיוון שהם נעשים בסוכה הם מצווה ויש בהם קדושה. ולכן סוכה היא בבחינת ה'אור המקיף' שעל ידי האור המקיף, אנו יכולים לתקן ולרומם גם את הצדדים הגשמיים והשגרתיים שבחיים. וכן לעתיד לבוא,מתוך גילוי הקדושה של חג הסוכות וארץ ישראל, יתוקן העולם לגמרי (פנה"ל סוכות א,ז)
ולכן לעתיד לבוא ההבנה הזו לא רק תשפיע על עמ"י אלא על כל אומות העולם שיעלו לרגל לירושלים בחג הסוכות ,שהוא החג שמגלה כי הקדושה יכולה להתגלות גם ברובדים הבסיסיים יותר ,התכשירים והנרות. "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחג את חג הסכות" (טז),ובמציאות כזו ,כל עצמותינו-האמצעים לכך שהגוף יחזיק את עצמו, יגידו ה' מי כמוך,לא רק הגוף עצמו,הראש וכו' אלא גם העצמות שהם האמצעי לכך שהראש והגוף יחזיק מעמד (כמו נר ושלהבת) -יגידו "ה' מי כמוך",נגלה את הקדושה גם באמצעי למטרה ,שיהיה אז טעם העץ (הדרך והאמצעי) וטעם פריו (המטרה) כי 'יבאו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי' (אורות התשובה,ו,ז) ועל זה אנו עובדים וטועמים מעט גם בימינו בחג הסוכות,שעל האתרוג גם נאמר שעצו ופריו שווה (סוכה לח.).
ולא רק בעמ"י תהיה מציאות כזו אלא בכל העולם שכן כל הגוים ינהרו בחג הסוכות לירושלים ,ואפילו על דברים שנראים רחוקים מקדושה, כמצילות הסוס שהם קישוטי הסוס, יהיה כתוב קֹדֶשׁ לַה' ".ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה'.."(זכריה יד, כ).ב"ה נזכה שגם מצילות הסוס הנצרכים לסוס ,יראו עיננו וישמח ליבנו על כי סוס ורוכבו ומצילתו רמה בימה של תורה,כי כמים לים יכסו. וכן בימי החנוכה כעת נראה מעלת נר חנוכה כי גם 'הנרות הללו קודש הם'.
***
ב.הנה אני לוקח את עץ יוסף ואת עץ יהודה ועשיתים לנר אחד
ישנם שתי גישות משתי הקצוות של עם ישראל שרואות את יום כ"ה בכסליו, חנוכה באופן שונה.'זה אומר בכ"ה וזה אומר בכ"ה' :
האחת: גישת ה'נס לא קרה לנו' ,הגישה שהעלתה על נס רק את הגבורה של המכבים, הגישה הציונית-חילונית שמבקשת להנכיח רק את הגבורה הלאומית,שלכאורה אין היא קשורה לנס ולעובדה שהמרד פרץ מכיוון ש"להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". אותה גישה משכיחה את נס פך השמן שמסמל זאת ושמה על נס את המלחמה .
השנייה: מנגד ,יש גם גישה הפוכה שרוצה להדגיש רק את נס פך השמן-את החשיבות של היהדות הנאמנה לתורה ולמצוות,ואת הגבורה לוקחת למקום שכל אותם מלחמות היו רק מחוסר ברירה ולא גם בגלל המימד הלאומי אלא רק כי לא היו יכולים לקיים את התורה ומצוותיה.
את שתי הגישות האלו אפשר לראות בימינו בשירי חנוכה של תקופתנו ,כמו שתי הגרסאות בשיר "על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו/עשה ה' למכבים" ,ועוד הרבה דוגמאות משירי חנוכה שנוצרו בתקופת הציונות והקמת המדינה.
ובאמת אנו רואים גם מקורות שונים שבהם או שמזוכר בעיקר נס פח השמן (הגמרא בשבת כא והלאה,הטור באו"ח סי' תרע,ועוד) ומקורות אחרים שמוזכר בהם בעיקר נס המלחמה (הרמב"ם,תפילת על הניסים,פסיקתא (פסקתא רבתי פרשה ו) וכן הרבה מהמקורות של ארץ ישראל לא מזכירים את נס פך השמן) .ואיך מיישבים בין שתי הדברים?
ואפשר להגיד,באמת שתי הצדדים הם נצרכים,וגם על הגבורה ועל המלחמות וגם על נס פך השמן הטהור אנו מודים.והנס בעומקו היה אחד ,אלא שכמו שהאדם יש לו גוף ויש לו איברים פנימיים כגון לב וכו', אין חברו שרואהו קורא לו בכמה שמות: קריאה אחת לגוף עצמו ,קריאה אחת לעצמות וכו', אלא הוא קורא לו בשם אחד. ככה גם הלב של נס המלחמה הוא פח השמן הטהור. הלב של המלחמות והתמורות הפיזיות בעולם,ליבם הוא פח השמן הרוחני.
וכמו שאומר המהר"ל בנר מצווה,(נר מצוה עמ' כב): "ואם תאמר, וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, שלא תהיה בטלה ההדלקה, היו קובעין חנוכה? כי מה שחייב להודות ולהלל, זהו כאשר נעשה לו נס ובשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצוה..",מצוות לאו ליהנות נתנו,ואיפה נשמע שקובעים חג על קיום מצווה שהצלחנו לצאת מגדר אנוס? ועונה המהר"ל:
"יש לומר, שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל שהיו מנצחים את היוונים, רק שלא היה נראה שהיה נצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל, היה מן השם יתברך"-היה מקום לטעות שזהו נצחון טבעי ללא השגחה מכוונת מהשי"ת. נס פך השמן ברר שכל הנצחון היה כולו ניסי, ומושגח."
וכן ".. כי כוונת היוונים לבטל התורה והקדושה של ישראל, כי המצווה לנו היא המעלה השכלית האלוקית, ובוודאי ביטול התורה הוא ביטול ישראל וכל העולם היה בטל, לפיכך נעשה להם הנס במצוות הדלקה, שהיא מצווה אחת ממצוות התורה שבאו היוונים לבטל התורה ומצוותיה מן ישראל" -עצם קיום המצווה הוא ביטוי המצביע על שורש המאבק הרוחני של יוון. מלחמת הרוח.
בחנוכה אנו יכולים לגלות,שגם הנצחון הטבעי ,גם לתהליך הטבעי (הנר/מצילות הסוס/האמצעי וכו') יש נשמה ומטרה-הנס.
הנס שהוא גם מלשון הגבהה והרמה ('נס ודגל','נתת ליראיך נס להתנוסס','וישימהו על נס' וכו') ,מגביה את התהליכים הטכניים-פיזיים בעולם לגובה רוחני ועמוק. כמו שככל שעולים לגובה ,אפשר לקבל תמונת מצב יותר רחבה על המציאות- כך גם הנס מגביה את נקודת המבט שלנו על התהליכים בעולמנו, ומגלים שהם בעצם מכוונים וקורים בזכות "פך השמן הטהור" -שנמשלה התורה לשמן (שהש"ר א,יט) ,שהיא סדר העולם (כמבואר בהרחבה בתחילת נתיב התורה למהרל). אנו מגלים שתוכנית סידורו של הקב"ה בעולם ,היא המניעה תהליכים בעולם,אשר באמת "לב מלך ביד ה' " ואם ה' לא ישמור עיר,מדינות,אידאות,רעיונות,מהפכות ואימפריות-שווא שקד שומר. וכמו שהיה רגיל הרצי"ה לומר : היסתוריה ,'הסתר-יה'.
לכן,וגם דווקא בענייני חג החנוכה אנו צריכים להסתכל על נס המלחמה ומתוכו להגביה כנס המתנוסס ולראות את התהליכים במבט רחב של מבט על חומרי-רוחני-פך שמני. "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ,משבית מלחמות עד קצה הארץ קשת ישבר וקצץ חנית עגלות ישרף באש (תהילים מו ט-י)
לכן,בסופו של דבר ההדורים בין שתי השיטות,צריכים להתיישר,שגם מי שרואה את הגבורה,צריך להבין שיש לב ונשמה לאירועים הפיזיים. ומי שרואה רק את הגבורה צריך להבין שבסופו של דבר הקב"ה פועל בעולם ,צריך לחזות את מפעלי אלוקים בארץ ורצון ה' שנהיה חלק ממשי מתהליכי הגאולה שהוא מחולל. וכמו שכתב הרב קוק (אורות התחיה יח) שישנם שלושה כוחות במחנינו,ואת בסופו של דבר מטרת כולם היא 'הקודש העליון', לבטא את דבר ה' בעולם. "שלשה כחות מתאבקים כעת במחנינו, ..אומללים נהיה אם את שלשת הכחות הללו, - שהם מוכרחים להאחד אצלנו, לסייע כ"א את חברו ולשכללו, שיבצר כל אחד מהם את הקצוניות שחברו יוכל להביא בצורה מקולקלת, כשלא יסויג דרכו, - נניח בפזורם, במרידתם זה על זה, ובהחלקם כל אחד למחנה מיוחד, העומדת כצר למחנה השניה. הקודש, האומה, האנושיות…אמנם עצם הקודש העליון הרי הוא הנושא הכללי, שהצמצום הזה עצמו אף הוא מכלל עבודתו כמו כל העבודות הבאות לשכלול העולם והחיים בכל המובנים, שכולם הלא את ברכתם מקודש הם נושאים…"
ואת הנושא הזה אפשר ללמוד גם מפרשיות עניין יוסף,(/וישב/מקץ וגם ויגש וכו' ) שהם כידוע יוצאות בחנוכה ובתקופתו,ולא מקרה הוא. מצד אחד,יש את יוסף שמאוד בולט בתחום החומר. התורה מספרת לנו עליו שפועל באופן עוצמתי ויעיל מאוד במישור הארצי פרקטי "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ".
ובאמת,מיוסף יצא משיח בן יוסף ,שתפקידו לדאוג לתחיית האומה מקברות הגלות ויפעל גם במישור הארצי וישביר לכל עם הארץ. (ועוד מאריך בזה הרב ב'המספד בירושלים') שזה דוגמת נר שכנ"ל בא כהכנה וכאמצעי להכנת השלהבת (בת דוד) . ותנועת הרעיון של משיח בן יוסף,החזיקו בה הדעה הציונית-חילונית,שבנו את קומת ה'נר' ,אבל שרו נס לא קרה לנו. ואמנם הם שרו נס לא קרה לנו וכביכול מחזיקים בדעות של כפירה,אבל כיוון שמחזיקים ב'נר'-ברוח הלאומית שהיא מרוחו של משיח בן יוסף.הם וודאי קשורים גם לרוח האלוקית. כמו שאומר הרב קוק באורות התחיה ט:
"רוח האומה שנתעורר עכשיו, שאומרים רבים ממחזיקיו (הציונים) שאינם נזקקים לרוח אלהים, אם היו באמת יכולים לבסס רוח לאומי כזה בישראל היו יכולים להציג את האומה על מעמד הטומאה והכליון. אבל מה שהם רוצים אינם יודעים בעצמם, כ"כ מחובר הוא רוח ישראל(היינו הלאומיות) ברוח אלהים, עד אשר אפילו מי שאומר שאיננו נזקק כלל לרוח ד', כיון שהוא אומר שהוא חפץ ברוח ישראל הרי הרוח האלהי שורה בתוכיות נקודת שאיפתו גם בעל כרחו."
אם כן,אנשי 'משיח בן יוסף' ג"כ מחוברים לרוח האלוקי,וגם משיח בן דוד-שיצא מיהודה. ואכן רואים שמה שקרה עם יוסף והאחים שבסוף הם הסתדרו ולא היה ביניהם מלחמה.כך גם לעתיד לבוא, אפרים שהוא יוסף בבחינת נר לא יקנא את יהודה,ויהודה השלהבת לא יצר את אפרים. (ישעיהו יא,יג. ואכן צריך להתפלל שמשיח בן יוסף יחיה ולא ימות). שתי הכוחות ,הקומה הראשונית שהיא הנר,והשלהבת שבאה לאחריה-הם כוחות שונים אבל שניהם נצרכים.ובאמת הנרות הללו,גם הנר וגם השלהבת,קודש הם. והקב"ה מוליך אותנו קוממיות בשתי קומות וזורע זרע אדם וזרע בהמה.
ולכן בסוף סיפור יוסף ואחיו ,בסוף פרשת ויגש אנו מפטירים (יחזקאל לז) כמעין סיכום לשאיפה לעתיד שבאמת שתי הכוחות יהודה ואפרים (יוסף) יתאחדו. "הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי". שתי הכוחות יתאחדו ,הנר והשלהבת,פח השמן והגבורה,מצילות הסוס והקודש- יבינו כל אחד את תפקידם בהופעת הקודש העליון "ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד" .
וב"ה נזכה לראות "מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה",נזכה לראות שגם לגולות,הספל שבו מתאחסן השמן,וגם הנרות -לכל אחד יש את תפקידו בגילוי כבוד ה' בעולם ,ולכן כל המנורה היא 'מנורת זהב כולה'.
