הזוגיות של בעלי ושלי לא מדהימה, מאוד שטחית ולא עמוקה, חוסר תקשורת.. אנחנו שנינו טיפוסים נמנעים מאוד, לא אוהבים שינויים, לא אוהבים ריבים אז המצב נמשך כבר מעל 10 שנים.. אני יודעת שזה מזיק לי ומפריע לי להתפתחות האישית, המשפחתית מאוד. בעלי טיפוס מתבודד, אין לו את הצורך הזה במשפחתיות וחברות, ולכן רוב הזמן הזוגיות מספקת לו את מה שהוא צריך, והוא לא מבין את גודל הברוך שלנו.
אני באופי שלי כן מחפשת קשרים עמוקים ואמיתייפ, אבל י לי בעיה ליצור כאלה, כמעט ולא יצרתי כאלה במהלך החיים, ולכן אני חושבת שהזוגיות הזאת היא ממש הניסיון שלי, שאני צריכה דרכה לפרוץ את המחסומים האלה שמעכבים אותי מליצור קשרים משמועתיים, ובגלל שהמקום היחיד שזה מאוד בולט לי זה הזוגיות, אני מוכנה לצאת מאזור הנוחות שלי ולנסות לטפל.
בעלי כמו גבר טיפוסי מתנגד מאוד מאוד לטיפול זוגי, אבל חושבת שכרגע יש מצב שאוכל לשכנע אותו, מצד שני חושבת אולי טיפול לעצמי זה מה שאני צריכה? וזה כבר יביא את השינוי לזוגיות?
הייתי בעבר בטיפול אישי, זה עזר נקודתית מאוד, לא הרגשתי שיפור לטווח ארוך, ואני כאמור שונאת שינויים, אז אם לא שהמטפלת ילדה, הייתי כנראה נשארת שם עד עכשיו..
אז ממש חשוב לי להשתדל לקלוע לצורך האמיתי כי קשה לעשות את הצעד הראשון ובטח להפסיק אותו.
אשמח שתעזרו לי לסדר את המחשבות, ואם יש לכן ניסיון בטיפול אישי או זוגי אשמח לשמוע איך בחרתם את המטפל ואיך החלטתם מתי להפסיק את הטיפול.
)