ר' ברוך ממעזיבוז (הנכד של הבעש"ט) לר' שניאור זלמן מלאדי. היחסים ביניהם עלו על שרטון וכשנפגשו החל ויכוח. תוך כדי הויכוח ר' ברוך הטיח ברש"ז שדברת כל כך הרבה ולא הזכרת שם ה' פעם אחת (הרש"ז ענה לו שבמגילת אסתר לא מופיע שם ה').
יש נסיון השוואה של המלחמה הנוכחית למלחמת החשמונאים, וזה קשור מצד המסירות נפש.
אבל מה שמבדיל ביניהם שהחשמונאים נלחמו למען ה' והרגו אפילו מתיוונים יהודים. המלחמה שלהם הייתה בעיקר מלחמה למען המקדש והחזרת הקרבנות. גם לכינונה של מדינה עצמאית, אבל המדינה שימשה כבסיס שלא יהיו יותר גזירות נגד הדת ונוכל להקים מקדש ולהקריב קרבנות. לכל אורך ספר חשמונאים מוזכר שם ה' במלחמה- ויש תפילות ל-ה' להצלחה.
ברור שהמון חיילים ועמך במלחמה הנוכחית הולכים בשם ה', מתפללים אליו ובוטחים בו, ושם באמת זה דומה לחשמונאים.
אבל ברמת ההנהגה המדינית והצבאית אין איזכור של שם ה' והמלחמה היא יותר להגנת מדינת ישראל ותושביה.
למשל מקפידים לכתוב ז"ל לזכר הקרבנות הקדושים ולא הי"ד- ה' יקום דמם כמו שהיה צריך להיות.
אז כל תלמידי הרב קוק יתחילו לטעון פה ישראל וקודשא בריך הוא חד הוא וכו', כמו שהרב קוק טען והרחיב לגבי התנועה הציונית החילונית בהתחלה. זה נכון ברמה מסויימת וגם מאוד חשוב עצם ההגנה על יהודים.
אבל בסוף התנ"ך מדגיש כמה פעמים שמצד עם ישראל חשוב לקרוא למלחמות- מלחמת ה', כמו ש-ה' אומר "נקמת בני ישראל" ומשה מדגיש מצדנו- "לתת נקמת ה' במדין"; ולגבי דוד וגלית שבהתחלת הפרק זה 'מערכות ישראל', ואז דוד מדגיש "חרף מערכות אלוהים חיים", "ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלוקי מערכות ישראל אשר חרפת".
בשתי הדוגמאות האלה רואים שמצדנו לא מספיק שזה מלחמת ישראל, אלא זה גם ובעיקר מצדנו מלחמת ה'!
זה לא רק ענין הזכרת שם ה' והכוונה אליו במלחמה, אלא שגם כל תכנון המלחמה יהיה להשיג מטרות ש-ה' רוצה ומצווה עליהם כמו כיבוש הארץ ויישובה.
שנזכה!


ב"ה לא חסרים מקומות לגור שאינם נוף עירוני