תסביך אלקטרה בת 3קצרה בזמן

תסביך אלקטרה


היי נשים יקרות

פתחתי ניק חדש למרות שאני כבר תקופה מאוד ארוכה לצערי נטשתי את הפורום..עקב תקופה עמוסה בטירוף..

אשמח לשמוע את דעתכן הכנה..

הבת שלי הקטנה בת 3 , חכמה, מתוחכמת מאוד ומתוקה.

בחודשיים האחרונים(ללא שום אירוע חריג או שונה שהחל לקרות) היא החלה להתנהג באופן ״רומנטי״ עם בעלי ולהתרחק ממני לחלוטין.

ברגע שהוא חוזר מעבודה היא רצה אליו בנשיקות חיבוקים וכבר לא מתייחסת אליי בכלל,

למשל אם היא בוכה ממשהו היא ישר אומרת בהיסטריה ״אבא בואאא אבא אבא בוא עכשיוווו״ (ומתי שהוא לא בבית היא בוכה אמא בואי)

למשל אם הוא יושב במיטה היא עולה עליו ומנשקת אותו ״בכוח״ בשפתיים בפנים ותופסת בו חזק בצוואר ונשכבת עליו ולא מרפה לרגע.

בעלי אמר לה די בצחוק- בשפתיים אני מנשק רק את אמא. אז היא אמרה לו ״אתה מנשק רק אותי בשפתיים״ וממש התנפלה עליו בנשיקות..

אם אני מעזה להתקרב אליו היא מרביצה לי ומרחיקה אותי ממנו.

אם אני מדברת איתו היא שמה לי יד על הפה שאשתוק.

מדגישה שההתנהגות הזו ללא שום שינוי בשגרה או בהתנהלות שלנו מולה, זה פשוט קרה באופן לא מוסבר וזה כל ההזייה..(בעצם מלבד גמילה ממוצץ שהיתה מאוד מכורה)

אני ובעלי יחד בספה, והיא מבקשת ממני ללכת כדי שאפנה לה את מקומי לידו.

למשל ניגוב הטוסיק בשירותים היא התחילה לבקש שהוא יעשה את זה ולא אני כמו תמיד..

כל דבר שאני לא מרשה לה היא רצה אליו ובוכה בכי קורע לב ברחמים ״אבא אבא אבאאאא אבא״

ובעלי כמובן נכנע לה לבכי הזה ומאפשר לה דברים שאני לא מאפשרת.

והוא מתרץ את זה שאני קשוחה איתה ושהיא עוד תינוקת.

לא אשקר שמאז ומתמיד היה לי קשה להתחבר ״נפש לנפש״ לבת הזו, למרות שבלי קשר תמיד הענקתי ומעניקה לה אהבה.

אני מפחדת שאולי השתגעתי וזה התנהגות רגילה לגמריי שלה ואני סתם בסרטים..

קראתי קצת על תסביך אלקטרה של פרויד וזה הדבר היחידי שמסתדר לי...לא אשקר שזה עושה מתחים בבית וביני לבין בעלי.. מרגישה שלקחתי את זה באופן קשה ואני קצת בדכאון ומתחילה להרתע ממנה וחוששת ממה שיהיה בהמשך איך זה עוד יכול להתפתח..

מה אתן חושבות? 🙏🏻

היי יקרה, חיבוק דבר ראשון!!אוהבת את השבת

האמת הייתי מתייעצת אם מישהי מקצועית רק כדי שתרגיע ותעשה סדר...


סה"כ נשמע בסדר, אלא אם כן יש התנהגויות שרומזות שיש משהו מעבר... למשל, מאיפה היא יודעת שמנשקים על השפתיים וכזה..


אבל נשמע שיש כאן כמה דברים

שיכול להיות לך כ"כ טוב לקחת את הסיטואציה הזו כהזדמנות לטפל בהם..

ובראש, בבסיס, את מעידה שהקשר שלכם תמיד לא היה כ"כ חלק..

אז זו ממש הזדמנות לגעת ולחשוב על דבר כזה משמעותי...


ממליצה מאוד על אורה פולק, יש לה תכנים מהממים.. אני בקבוצת וואצאפ שלה..

וגם @באר מרים המליצה עליה השבוע..


חיבוק ובהצלחה ענקית❤️❤️

תודה ממשקצרה בזמן
האמת שלא חשבתי על הכיוון הזה, אבדוק .. ממש תודה🙏🏻
לפני שאת רצה לפרוידבתי 123

נשמע שהיא ילדה מאוד חכמה ויודעת בדיוק איך למשוך תשומת לב גם שלו וגם שלך ומה טוב אם זה קורה יחד גם אם את לא מגיבה היא יודעת שזה מפריע לך.

אני חושבת שאם לא תייחסי לזה יותר ממה שזה. ילדה בת 3 שרוצה תשומת לב

ומצד שני בעלך צריך להיות מבוגר אחראי ולא לאפשר לה לנשק אותו על השפתיים ולא לאפשר לה משהו שאת אמרת שאסור.

אבל אני לא מבינהקצרה בזמן

אם זה בסהכ ילדה בת 3 שרוצה תשומת לב,

אז למה היא מחקה אותי לחלוטין ורוצה רק אותו ואהבה רק ממנו?

היא גם אומרת בפירוש ״אני אוהבת רק את אבא״

זה ממש פוגע.. 

כי גם כשאת נעלבת ונפגעת זה סוג של תשומת לבבתי 123

היא מתגרה בך

ויכול להיות שהיא למדה ממך איך למשוך את תשומת ליבו של אבא. לכן חשוב שהוא יהיה איתה אסרטיבי בנושא הזה ולא יתן לה להתנהג ככה.

מצד שני להראות לה איך כן להתנהג למשל את יכולה להגיד שאת רוצה חיבוק/ שיר / משחק משותף...

החששקצרה בזמן

החשש העיקרי שלי שהיא תתבגר עוד קצת וזה רק יתהדק סביבו.. שהיא תמחק אותי לחלוטין..

כי הרי אצלו היא מקבלת את כל מה שהיא זקוקה..

הוא תמיד אומר לה כן על הכל..

לא מסוגל לראות אותה בוכה אפילו לא לשנייה..

די מפלה אותה לטובה לעומת שאר הילדים..

אז למה שהיא תרצה להתקרב אליי?

הרי אני ״הקשוחה״ שכשאומרת ״לא״ אני עומדת על שלי, ולא כואב לי לראות ילד בוכה כמה דקות כשזה למטרת חינוך....

ובגלל שיש לי איתה קושי רגשי אז אני מעניקה לה אהבה קצת פחותה לעומת שאר האחים..לצערי הרב רושמת את זה כנה..

אז למה שהיא תרצה אותי אי פעם?

 

הפוךאחת פשוטה

כשילדים גדלים הם לומדים להעריך הןרה שהם יכולים לסמוך על המילה שלו, הורה שאפשר ללכת אחריו.

הורה שיש לו מילה ומנהיגות.

ילדים צריכים הורים, הם לא צריכים חברים, זה כבר יש להם בגן.

התנהגות של ילדים קטנים בדרך כלל תקופתית, ולא ממשיכה לעד, גם את הפחד מהעתיד הילדה מרגישה, את כל בליל הרגשות שעולות לך כשהיא מתנהגת ככה היא מרגישה.

אל תתני להתנהגות שלה לערער אותך, לפחד, להרגיש חולשה.

זה יעבור, רק תתייחסי לזה כמו שזה, ילדה חמודה שמצאה את הנק' שקשה לך בה והתיישבה שם. (בתת מודע כמובן)

זהו.

ילדה שאוהבת אותך ומחוברת אליך.

וממליצהמגם לעשות לעצמך דמיון מודרך כזה, ולדמיין איך היא תהיה כשתתבגר, תדמייני את הדברים הכי טובים שיש. זה עוזר. 

נשמע שמאוד כדאי הדרכת הוריםקופצת רגע

גם אנחנו הלכנו בעבר ומתכוונים ללכת שוב, ממש לא אומרת את זה כביקורת, ולא חושבת שזה אומר משהו רע על מי שהולך( ולהפך מרגישה שזה שאני כאמא מחפשת הדרכה כשצריך זה הדבר האחראי והנכון לעשות).

זה פשוט עוזר כשמישהו מבחוץ עוזר לשנות נקודת מבט.

אולי אפשר להשיג את זה גם מקריאה עצמית אבל זה יהיה יותר מהיר ואפקטיבי בכמה מפגשים.


נראה שמשהו בדינמיקה בין שלושתכם אבא-אמא-ילדה  סביב הילדה הזו לא עובד הכי טוב, כדאי מאוד לשנות. 

תבקשי ממנו שיהיה גם השוטר הרעשוקולד פרה.

לפעמים.

אני תמיד אומרת לבעלי שזה לא הוגן שהןא יהיה השוטר הטוב ואני הרע.

ושברור שילדים (ואח"כ מתבגרים) רוצים יותר את ההורה שמרשה ומרשה ומרשה... רק כשממש גדולים לומדים להעריך את ההורה ששם גבולות,

אבל עד שזה קורה לוקח הרבה זמן.


המצב הזה שבו בעלך לא מסוגל לומר לה לא הוא מצב בעייתי.

א. בגלל שזה הופף לדפוס. וכדי לשנות דפוס צריך כוח ומאמץ.

ב. מצב שבו הוא מפלה אותה לטובה מול שאר הילדים גורר שנאה ותחרות ותחושה שאבא פחות אוהב אותי מאשר את הקטנה.

ג. את הופכת אוטומטית להיות ההורה המגביל, וזה הופך להיות הדפוס שלך, וזה לא נכון שהורה אחד יהיה ההורה הגייפי וההורה השני יהיה ההורה של החינוך והסדרים. צריך איזון. ונשמע שבעלך צריך לתפוס יותר ויותר את עמדת המחנך ופחות את עמדת ה"דוד".

ד. ברגע שהיא תבין שאת ואבא חזית אחת זה פחות יעניין אותה.

ה. שבעלך יגיד לה "אבא יושב ליד אמא", "אמא היא הכי מדהימה שיש", ועוד כל מיני כאלה. כדי להחזיר את המצב שבו אתם כוח אחד והיא הצאצא של הכוח הזה. 

התחברתי מאודקצרה בזמן

תודה ממש

הוא תמיד מפר את המילה שלי מולה,

למשל אני אומרת לה ״לא״ באופן נחרץ לממתק,

והיא באה לבכות לו

אז הוא אומר לה

״מה אני יעשה, זה אמא לא מרשה, אני כן מרשה, לכי תדברי איתה..״

או למשל זמן מסך שאני מגבילה והיא רצה אליו לבכות בכי קורע לב (ובאמת זה נשמע בכי הכי קורע לב ששמעתי אי פעם) ורוצה עוד קצת זמן מסך..

אז הוא אומר לה

״אל תדאגי שתגדלי תוכלי לעשות מה שבאלך בלי לשאול אותה...״

הוא גדל בלי גבולות בכלל וגם הורים גרושים שהרשו לו ונתנו לו כל מה שרצה.. ומרגיש לי שהוא ממש מעביר את זה אלינו עכשיו.. 

וככה זה כמעט בכל דבר, ממש מהרהר אותי מולה.. 

הייתי מנסה לדבר אתוזריחה123

איך שמתאים לך ולו

ולהסביר את המצב

שילדים צרכים גבולות

שילד שנותנים לו הכל-בסופו של דבר זה לא טוב לו

ושכשאת אומרת משהו והוא אומר ההפך, זה באמת מערער אותך מולה ואז כולם מפסידים

אז מעכשיו לדאוג לשינוי כלשהושוקולד פרה.

משפטים כמו: "אמא לא מרשה ואני כן" וכן "כשתגדלי תעשי מה שבא לך בלי לשאול אותה"

מקבעים אצל הילדה שלכם את זה שאת השוטר הרע, וכשתגדל היא תוכל להשתחרר ממך...

 

לדעתי המפתח הוא בלהביא את בעלך להבין שאין דבר כזה שהוא מציג אותך כאיזה גורם מגביל או גורם שמקווים להשתחרר ממנו...

ממש לא!

הפוך- מה שאמא אומרת.

לתת לך גיבוי! 

ברור שאת תרגישי שהם חזית אחת מולך, וזה בגלל שאת לא חזית אחת עם בעלך.

או שהוא לא חזית אחת איתך.

אני ממש מקווה שאת מצידך לא אומרת משפטי שושנים כמו "אבא לא מבין" או שטויות כאלו. לפחות תשמרי את על נפש הילדה ולא להציג איזה סכסוך שיש ביניכם (גם אם הוא קטן)
 

שווה לעשות עבודה זוגית מול זה.

להחליט יחד על גבולות ששניכם מסכימים עליהם.

להחליט יחד שאין משפטים כמו "אמא אומרת ככה ואני הפוך" או "כשתגדלי תוכלי להשתחרר מאמא"

אלא הכל מוצג לה כחזית אחת *מגובשת*!

 

אבל בעלך בעיקר יצטרך להתגבר על הנטייה להיות הדוד הטוב עם הסוכריות בכיסים בכל הזדמנות.

כי יש בזה משהו מפתה, להיות ההורה המועדף.

אבל לטובת הילדה ולטובת שאר הילדים- הוא יצטרך ללמוד לשים גבול ולעמוד בבכי שלה.

זה לא בכי רע, זה בכי טוב! זה בכי של למידה. אתם חלילה לא מתעללים בה או משהו. אתם מרגילים אותה למשהו שונה, וברור שיהיה בכי בהתחלה.

 

לא להתרגש מבכי, הכל בסדר. כל עוד אתם שלמים בבפנוכו עם ההחלטה שלכם, ואתם יודעים שזה לטובת הילדה בלבד- לקבל את הבכי כחלק מהחיים.

בהצלחה רבה יקירה!

חבל יקרתיאחת פשוטה

זה לגמרי התנהגות של ילדה שמצאה את הנק' חולשה שלך והתיישבה שם, זה לא באמת מה שהיא חושבת שאבא שלה הכי טוב מאמא וכו'.. ובטח ובטח שלא חושבת על אבא שלה בקטע רומנטי (כמה שטויות פרויד הכניס לנו למח)

את יכולה לחשוב על זה כסוג של הצגה שלה, אם שחקנים עולים לבמה ויש מלא קהל שמוחא כפיים הם ימשיכו, כשהקהל ילך או לא ימחא כפיים, השחקנים ילכו.

כשאת לא תיהי זאת שנותנת לה במה, ז"א לא תקחי את ההתנהגות הזו שלה ללב, ותמשיכי להתייחס אליה בדיוק כמו לשאר הילדים (אם יש)

היא פשוט לאט לאט תפסיק.

התחברתיקצרה בזמן

התחברתי למה שאמרת,

אני באמת מרגישה שהבעיה בי שאני מתעסקת בזה מוטרדת ומייחסת לזה חשיבות ככ גדולה,

ואולי באמת שאני זו שגורמת לה באופן לא מודע לקרקר רק סביבו.

אני מרגישה שאם זו היתה הבת השנייה שלי לא היה מפריע לי או מטריד אותי בכלל כי אני ככ מחוברת אלייה בנפש..

ובגלל שזו הבת שיש לי איתה קצת רכבת הרים רגשית(מאז ומתמיד) אז קשה לי לקבל את זה..

זה לא נראה משהו מבהילEliana a

היא גם בודקת אותך

תתנהלי באדישות מולה לגבי כל זה

זה יחלוף ..ץ

לדעתי יש כאן שתי נקודותלידה והריון

שכמובן גם משפיעות אחת על השנייה:

1. ההתנהגות הספציפית של בת ה-3, עכשיו

2. היחסים בינך לבין בעלך בהקשר של חינוך הילדים

 

לגב הנקודה הראשונה- כמו שכתבו לך כמובן שילדים בכל הגילאים מפעילים עלינו מניפולציות שונות ומשונות,

הם מאוד מתוחכמים בהקשר הרגשי חברתי, יש כאן גם לימוד של העולם וגבולות היכולת שלהם - 

הילדה בעצם בודקת- איך אני משפיעה על ההורים שלי?

מה "מקפיץ" את אמא?

מה "ממיס" את אבא?

איפה אני עוברת את הגבול?

איפה אומרים ש"ככה לא מתנהגים", אבל בעצם אפשר למתוח קצת את החבל?

כמובן, היא ילדה קטנה ותמימה, לא הכל מודע.

תנסי טיפה להכנס לראש שלה, לדעתי תביני יותר.

בהקשר הזה צריך להחליט מה האסטרטגיה שלכם, איך אתם מגיבים להתנהגות הזו,

(לצורך העניין אפשר להתעלם, להסיח את דעתה, להסביר למה זה לא מתאים, הכל תלוי סיטואציה ואופי הילדה ואופי המשפחה. לחשוב ולהחליט)

ולפעול ממקום של ביטחון , כמה שאפשר לא להיבהל.

 

הנקודה השנייה- 

את בין השורות כותבת כאן על היחס הכללי של בעלך, איך הוא מאפשר לה, איך הוא לא שומר על כללים שאת הצבת

ועל החששות שלך לגבי העתיד.

אני חושבת שיש הרבה משפחות בהם הורה אחד קשוח יותר והורה אחד רך ומאפשר, זורם עם הכללים

זה בריא, הילדים יכולים להבין את זה (וללמוד על הדרך שיש כל מיני אנשים וסגנונות בעולם- לימוד חשוב)

אבל צריכה להיות הסכמה בין ההורים.

בעיני, צריך לדבר על זה בצורה ברורה ביניכם.

עכשיו יש כאילו מתח, או זרמים תת קרקעיים

כמעט מאבק של "מי יחליט על החינוך של הילדה הזו"

וברור לי שזה מזין את החששות שלך,

לגבי עכשיו ולגבי כל מערכת היחסים עם הילדה!

הבת המתוקה שלך היא בת שלוש.

היא עושה המון דברים שמתאימים לגילה, לחלקם לא מודעת.

אבל בעלך הוא אדם מבוגר *שבחרת* להקים איתו בית

*בחרתם במודע* לגדל ילדים יחד 

ואת צריכה להרגיש מולו בנוח.

רגועה.

שלכל אח מכם המקום שלו

והכבוד מבן הזוג

והגיבוי.

לדעתי המתח שלך הוא לא מהמקום הרומנטי כביכול שהילדה מנסה לקחת

אלא מהסמכות שלך ושלו

האיזון ביניכם.

 

אני אתן דוגמא: בעלי מסתדר עם כל הילדים יחד הרבה יותר טוב ממני

הוא נשאר קר רוח, לא בקלות מאבד את זה

אני לעומת זאת הרבה פעמים מרימה את הקול כשכולם צוערים אחד על השני, מרביצים וכו'

ולפעמים הגדול מתקשר אליו "להתלונן".

ברור לי (וכנראה גם לילד...) שבעלי לא היה נוהג כמוני בסיטואציה

אבל הוא *תמיד* יגבה אותי בטלפון

תמיד יגיד לילד שהוא צריך להתנהג יפה ולהקשיב לאמא.

וזה מרגיע את כל המערכת, הגיבוי הזה.

 

אי מתחברת מאוד לתחושות הלא נעימות שאת חווה מול הבת וההתנהגות ודווקא בגלל זה

כדאי לדבר עם בעלך בזמן רגוע, להבין איך אתם מתנהלים כיחידה אחת מול כל הכללים וחינוך הילדים

כי היום זו הבת הזו, מחר המתח הזה יגיע מכיוון אחר...

בהצלחה רבה!

 

הערה קטנה נוספת:

רק בקשר לנשיקות על השפתיים, שאמרת שהתחיל פתאום

שווה לברר מה קורה בגן ובסביבה של הילדה.

לפעמים הם מציפים דברים שהם חווים או רואים

במקום לדבר עליהם.

אצלנו היה מקרה שילד גדול היה מגיע סמוך לגדר הגן ומתפשט לעיני הילדים הקטנים...

לא תמיד הם מספרים על זה בצורה ישירה וחשוב לברר.

 

 

קראתי את התשובות שלכןקצרה בזמן

וממש עזר לי כל תשובה שרשמתן

ממש תודה

בערב כשאתפנה אשב ואקח לי נקודות שרשמתן באמת באופן מעשי.

אתן מדהימות

זאת תקופה והיא תעבור....אמאחת

לכל הילדים שלי היו תקופות של רק אבא ותקופות של רק אמא (בנים ובנות, בלי קשר למגדר...) זה טבעי, זה קורה ואם לא מתרגשים זה חולף ונשכח.

הדבר היחיד הכן מטריד שכתבת בעיני הוא על הקושי שלך להתחבר אליה. שם הייתי משקיעה מאד מאד כדי שכן יהיה חיבור שחיוני להתפתחות הרגשית שלה. 

חיבוק על התחושות שלךאנונימית בהו"ל

זה קשה ומעיק. יכולה להגיד לך שגם אני חוויתי משו דומה 

והתיאוריה הזו של פרויד הסתדרה לי, למרות שהיא לא מקובלת בכלל מדעית.

אצלי זה ישב על חוסר בטחון בזוגיות ובאהבה שלו אליי והרגשתי שנוח לו להיות המועדף ודרך זה הוא מפצה על חסכים שלו. 

לא נשמע שזה המצב שלכם, ובכל מקרה, זה פחות עניין חריג בהתנהגות של הילדה כמו שכבר כתבו לך. 

היא ילדה ויש לה זכות להרגיש אהובה ולהיות קרובה לאבא שלה. זה מה שהזכרתי לעצמי בכל פעם. 

אני לגמרי מבינה את הכאב והפגיעה שאת מרגישה, מול הילדים הרבה פצעים שלנו נפתחים.

העבודה היא מול עצמך ומול בעלך. להבין מה חסר לך ושם להציב גבולות. האמירות שלו באמת לא חינוכיות ויכולות לפגוע בסמכות שלך. תדברו על זה ותשתפי בתחושה שלך.

וגם לה, את יכולה להציב גבול ממקום חינוכי ולא מתוך עלבון. אם היא מקימה אותך מהספה למשל, אז להגיד ברור- אמא עכשיו יושבת ליד אבא ואת כאן לידנו, 

או עכשיו אני מדברת עם אבא ואת מחכה בסבלנות. 

ברור לי שאם את חושבת בהגיון, את יודעת שהיא לא יכולה לתפוס את המקום שלך משום בחינה. יכול להיות שזה איזשהו חסר שקיים אצלך/ ביניכם והסיטואציה הזו מתלבשת עליו?

לגבי ההמשך והעתיד, אצלי לפחות זה לא השתנה במובן של ההעדפה שלה . היא גדלה ועדיין אוהבת אותו כנראה יותר ממני. היא הרבה יותר רוצה את המגע, חיבוקים ונשיקות ממנו, קוראת לו בכינויי חיבה ודואגת להגיד לו כמה הוא אבא הכי מושלם בעולם. לי היא אומרת הרבה פחות. אבל אני לא בתחרות. כן, זו עבודה לחזק את עצמי שאני אמא טובה עם כל היתרונות והמגרעות שלי, ויש נפילות. אני משתדלת מאד לפתח איתה את הקשר הרגשי ולתת לה את מה שלי יש לתת. היום אני יודעת ומרגישה יותר שהיא צריכה אותי, ויש לפעמים שאלות או נושאים שהיא משתפת אותי ואיתו היא לא מעיזה לדבר עליהם, כי היא מעדיפה לשמור על הקשר שלהם סטרילי וכיפי ואצלי היא מרגישה בנוח להביא את ה"לכלוך". מצד אחד זה יכול להיות פוגע ולהתפרש כאילו לא אכפת לה שאני אספוג ושנוח לה לזרוק עליי את התסכולים, התלונות והקושי שלה, מצד שני, אני רואה בזה מעלה גדולה ושמחה שהיא מרגישה שאני מכילה ואוהבת אותה בכל מצב.

את אמא שלה והמודל הנשי שלה ויש בזה הרבה עוצמה שבעלך לא יכול לתת לה.

יצא קצת שיתוף.. מקווה שזה יהיה לתועלת.

אני מאמינה שאם תדברו על זה ותבנו את הגבולות מולה, תחזקי את עצמך שאת אמא נהדרת ותפתחי את הערוץ שלך איתה, תוכלי לראות את הדברים מזווית אחרת

וזה לא יפעיל אותך.  בהצלחה!

תגובה נהדרת!דור רביעי
גם אני חושבת שמשהו בקשר האינטימי של הפותחת ובן הזוג צף מול ההתנהגות של הילדה, וכדאי לפתור את חוסר הביטחון הזה בתוך הקשר האינטימי. לחזק את הקשר
כמה דברים:נגמרו לי השמותאחרונה

מנסה לכתוב בנקודות כמה דברים שעלו לי, (כמובן שצריך להרחיב עוד בהן )

 

א. לגבי ההתנהגות עצמה של בתכם שלא מקובלת עלייך/עליכם - להציב גבולות ברורים.

בהתמדה,

באסרטיביות

ובצורה ברורה וחד משמעית.

 

למשל: "לא מרביצים לאמא".

ושוב

ושוב

ואם זה קורה - להביט בעיניים ולומר חד משמעית: לא מרביצים לאמא.

 

ולא לתת לה לעשות זאת.

בין אם זה אומר להתרחק בעצמך כאשר היא רק מתחילה לשלוח, בין אם זה אומר להביט בעיניים ולומר לה כנ"ל, או כל דבר אחר שגם לא יאפשר את הפעולה שלא מקובלת עליכם וגם יתווך לה את הגבול הברור.

גבול הוא חשוב והרבה פעמים גבול הוא אהבה.

ואם שמים אותו בצורה אסרטיבית (לא אגרסיבית, שזה שונה לגמרי, אלא אסרטיבית) וברורה הוא יכול להיטיב מאוד עם כל הצדדים.

 

כנ"ל לגבי הנשיקות בשפתיים או כל דבר אחר שעבורכם זהו גבול.

נסו למפות את הקווים האדומים שלכם ולתווך לה אותם. זה בדיוק הזמן של הילדים ללמוד מה הגבולות שלנו ההורים ולגדול לתוכם.

 

ב. לגבי השוני בין הגישה שלך ושל בעלך - חשוב לעבוד על החזית האחידה ביניכם קודם כל.

ואחרי שזה מסודר ומגובש ביניכם - לתווך זאת גם לילדים. כולם. את אותה חזית אחידה. את אותו הגיבוי של אמא לאבא ושל אבא לאמא.

ולעבוד כאן גם בבחינת "סור מרע ועשה טוב"

סור מרע - לא לומר לילדים דברים שיכולים להוציא את בן/בת הזוג השני לא טוב או בצורה שאנו עצמינו חולקים עליהם או מזלזלים בהם חלילה וכן הלאה

ועשה טוב - להראות ולשדר שאנחנו ביחד. כאחד. שאנחנו מעריכים, נותנים גיבוי, ושנינו כאן בחינוך ובגידול שלכם מאכפתיות ואהבה אליכם.

 

ג. לגבי הקושי שתיארת שיש לך מול בתך - כדאי לעבוד על הנקודה הזו בפני עצמה בצורה עמוקה וטובה, למען יטב גם לך וגם לה ❤

כתבתי בעבר הודעה מאוד ארוכה על התמודדות שלנו אל מול קושי עם אחד מהילדים, מצרפת לך את הדברים כאן בתקווה שיוכל אולי קצת לעזור 🙏❤

כאן:

וואו יקרה - הריון ולידה

 

ב"הצלחה רבה יקרה עם הכל

שהקב"ה יאר פניו אלייך בכל תחום ותחום ותראו רק אור וטוב בכל החזיתות ❤

תעזרו לי לא להתעצבןאנונימית בהו"ל

תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !

אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.

יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה

במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה

אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!

רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית

אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵‍💫

קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר

הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק

אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן

אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק

ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )

וזה מחרפן אותיייי

ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי

ואני ממש רותחת

על סף דמעות

זה משגע אותי

בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה

אז במקום לנוח

קמתי מוקדם

סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר

הכנתי לעולם ארוחת בוקר

כביסה

בעעע

הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות

אה ואמר לי כל השבוע שנצא ביחד לקנות לי תכשיט לחגאנונימית בהו"ל

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

קשוחנעמי28

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

לא יודעת אם בהגדרה הוא מכוראנונימית בהו"ל

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

הוא לא צריך להיות מכור לעוד דבריםנעמי28

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

נבדק את זהאנונימית בהו"ל

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

זה לא אומר כלוםנעמי28

מצרפת לך את השאלותנעמי28

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

  • הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

  • ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

  • החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

  • חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

  • חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

  • הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

  • חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

  • כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

  • שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

  • זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

  • בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

  • אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

  • שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

  • תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

  • פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

  • הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

  • התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

  • ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

  • דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

  • משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

מספיק לענות בחיובנעמי28

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה לא אומר שכיף לואמאשוני

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

בדיוקאפונה

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

אני חושבת שערב ראש השנה זה לא בהכרחהמקורית

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

קש לי לחכות 3 ימיםאנונימית בהו"ל

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

אז אל תחכי. אחרת זה יתפוצץ בצורה לא נעימההמקורית

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

מעניין באמתאנונימית בהו"ל

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אני לא מומחית לזההמקורית

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

אני חושבת שכדאי שתביני מה מפעיל אותואמאשוני

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אני לא מאמינה שהוא באמת מכוראנונימית בהו"ל

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

מנסיון עם מכור במשפחהנעמי28

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

זה תפקיד בעלי המקצועאמאשוני

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

תשמעי יקירתיבאתי מפעם

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

תודהאנונימית בהו"ל

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

חיבוק ענקאונמר

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

חיבוק ענקאפונה

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

מניסיון אישינעמי28אחרונה

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

לא מכירה, עשינו בבית חולים אחרחושבת בקופסאאחרונה

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

בהצלחה רבהמחכה להריון

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

תודה!! בעזרת השם אצל כולםאריאל765

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

הפרעת קשבאפונהאחרונה

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

להתחיל מצעדים קטניםכל היופי

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

ועוד שאלהשמעונה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי

ושרשרת אליי בטעות?

התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקה

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

שתיית מים בהריוןנועה לה

מתקשה מאוד להקפיד על הכמות הנדרשת

המים ממש לא טעימים לי

מה עדיף לשתות הרבה פטל - שתי ליטר מבחינתי

אני שמה ממש מעט תרכיז בשביל שיתן טעם חלש

או שעדיף לשתות מים אבל הרבה פחות - כמה כוסות..

מישהי יודעת?

בטח שפטלרקאני

תודה על התגובהנועה לה

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

ברור לשתות פטלאיזמרגד1

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

רק אומרת שבאחד ההריונות הייתי צריכה לשתות המוןאנונימית בהו"ל

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

חד משמעית פטל. התייעצתי על זה עם רופא.טארקו

אולי לימונדה ביתית?יום שני

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

עדיף פטל אבלאפונהאחרונה

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

חיבוק גדול, נשמע מאוד לא פשוטכי לעולם חסדו

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

אולי יעניין אותך