תסביך אלקטרה בת 3קצרה בזמן

תסביך אלקטרה


היי נשים יקרות

פתחתי ניק חדש למרות שאני כבר תקופה מאוד ארוכה לצערי נטשתי את הפורום..עקב תקופה עמוסה בטירוף..

אשמח לשמוע את דעתכן הכנה..

הבת שלי הקטנה בת 3 , חכמה, מתוחכמת מאוד ומתוקה.

בחודשיים האחרונים(ללא שום אירוע חריג או שונה שהחל לקרות) היא החלה להתנהג באופן ״רומנטי״ עם בעלי ולהתרחק ממני לחלוטין.

ברגע שהוא חוזר מעבודה היא רצה אליו בנשיקות חיבוקים וכבר לא מתייחסת אליי בכלל,

למשל אם היא בוכה ממשהו היא ישר אומרת בהיסטריה ״אבא בואאא אבא אבא בוא עכשיוווו״ (ומתי שהוא לא בבית היא בוכה אמא בואי)

למשל אם הוא יושב במיטה היא עולה עליו ומנשקת אותו ״בכוח״ בשפתיים בפנים ותופסת בו חזק בצוואר ונשכבת עליו ולא מרפה לרגע.

בעלי אמר לה די בצחוק- בשפתיים אני מנשק רק את אמא. אז היא אמרה לו ״אתה מנשק רק אותי בשפתיים״ וממש התנפלה עליו בנשיקות..

אם אני מעזה להתקרב אליו היא מרביצה לי ומרחיקה אותי ממנו.

אם אני מדברת איתו היא שמה לי יד על הפה שאשתוק.

מדגישה שההתנהגות הזו ללא שום שינוי בשגרה או בהתנהלות שלנו מולה, זה פשוט קרה באופן לא מוסבר וזה כל ההזייה..(בעצם מלבד גמילה ממוצץ שהיתה מאוד מכורה)

אני ובעלי יחד בספה, והיא מבקשת ממני ללכת כדי שאפנה לה את מקומי לידו.

למשל ניגוב הטוסיק בשירותים היא התחילה לבקש שהוא יעשה את זה ולא אני כמו תמיד..

כל דבר שאני לא מרשה לה היא רצה אליו ובוכה בכי קורע לב ברחמים ״אבא אבא אבאאאא אבא״

ובעלי כמובן נכנע לה לבכי הזה ומאפשר לה דברים שאני לא מאפשרת.

והוא מתרץ את זה שאני קשוחה איתה ושהיא עוד תינוקת.

לא אשקר שמאז ומתמיד היה לי קשה להתחבר ״נפש לנפש״ לבת הזו, למרות שבלי קשר תמיד הענקתי ומעניקה לה אהבה.

אני מפחדת שאולי השתגעתי וזה התנהגות רגילה לגמריי שלה ואני סתם בסרטים..

קראתי קצת על תסביך אלקטרה של פרויד וזה הדבר היחידי שמסתדר לי...לא אשקר שזה עושה מתחים בבית וביני לבין בעלי.. מרגישה שלקחתי את זה באופן קשה ואני קצת בדכאון ומתחילה להרתע ממנה וחוששת ממה שיהיה בהמשך איך זה עוד יכול להתפתח..

מה אתן חושבות? 🙏🏻

היי יקרה, חיבוק דבר ראשון!!אוהבת את השבת

האמת הייתי מתייעצת אם מישהי מקצועית רק כדי שתרגיע ותעשה סדר...


סה"כ נשמע בסדר, אלא אם כן יש התנהגויות שרומזות שיש משהו מעבר... למשל, מאיפה היא יודעת שמנשקים על השפתיים וכזה..


אבל נשמע שיש כאן כמה דברים

שיכול להיות לך כ"כ טוב לקחת את הסיטואציה הזו כהזדמנות לטפל בהם..

ובראש, בבסיס, את מעידה שהקשר שלכם תמיד לא היה כ"כ חלק..

אז זו ממש הזדמנות לגעת ולחשוב על דבר כזה משמעותי...


ממליצה מאוד על אורה פולק, יש לה תכנים מהממים.. אני בקבוצת וואצאפ שלה..

וגם @באר מרים המליצה עליה השבוע..


חיבוק ובהצלחה ענקית❤️❤️

תודה ממשקצרה בזמן
האמת שלא חשבתי על הכיוון הזה, אבדוק .. ממש תודה🙏🏻
לפני שאת רצה לפרוידבתי 123

נשמע שהיא ילדה מאוד חכמה ויודעת בדיוק איך למשוך תשומת לב גם שלו וגם שלך ומה טוב אם זה קורה יחד גם אם את לא מגיבה היא יודעת שזה מפריע לך.

אני חושבת שאם לא תייחסי לזה יותר ממה שזה. ילדה בת 3 שרוצה תשומת לב

ומצד שני בעלך צריך להיות מבוגר אחראי ולא לאפשר לה לנשק אותו על השפתיים ולא לאפשר לה משהו שאת אמרת שאסור.

אבל אני לא מבינהקצרה בזמן

אם זה בסהכ ילדה בת 3 שרוצה תשומת לב,

אז למה היא מחקה אותי לחלוטין ורוצה רק אותו ואהבה רק ממנו?

היא גם אומרת בפירוש ״אני אוהבת רק את אבא״

זה ממש פוגע.. 

כי גם כשאת נעלבת ונפגעת זה סוג של תשומת לבבתי 123

היא מתגרה בך

ויכול להיות שהיא למדה ממך איך למשוך את תשומת ליבו של אבא. לכן חשוב שהוא יהיה איתה אסרטיבי בנושא הזה ולא יתן לה להתנהג ככה.

מצד שני להראות לה איך כן להתנהג למשל את יכולה להגיד שאת רוצה חיבוק/ שיר / משחק משותף...

החששקצרה בזמן

החשש העיקרי שלי שהיא תתבגר עוד קצת וזה רק יתהדק סביבו.. שהיא תמחק אותי לחלוטין..

כי הרי אצלו היא מקבלת את כל מה שהיא זקוקה..

הוא תמיד אומר לה כן על הכל..

לא מסוגל לראות אותה בוכה אפילו לא לשנייה..

די מפלה אותה לטובה לעומת שאר הילדים..

אז למה שהיא תרצה להתקרב אליי?

הרי אני ״הקשוחה״ שכשאומרת ״לא״ אני עומדת על שלי, ולא כואב לי לראות ילד בוכה כמה דקות כשזה למטרת חינוך....

ובגלל שיש לי איתה קושי רגשי אז אני מעניקה לה אהבה קצת פחותה לעומת שאר האחים..לצערי הרב רושמת את זה כנה..

אז למה שהיא תרצה אותי אי פעם?

 

הפוךאחת פשוטה

כשילדים גדלים הם לומדים להעריך הןרה שהם יכולים לסמוך על המילה שלו, הורה שאפשר ללכת אחריו.

הורה שיש לו מילה ומנהיגות.

ילדים צריכים הורים, הם לא צריכים חברים, זה כבר יש להם בגן.

התנהגות של ילדים קטנים בדרך כלל תקופתית, ולא ממשיכה לעד, גם את הפחד מהעתיד הילדה מרגישה, את כל בליל הרגשות שעולות לך כשהיא מתנהגת ככה היא מרגישה.

אל תתני להתנהגות שלה לערער אותך, לפחד, להרגיש חולשה.

זה יעבור, רק תתייחסי לזה כמו שזה, ילדה חמודה שמצאה את הנק' שקשה לך בה והתיישבה שם. (בתת מודע כמובן)

זהו.

ילדה שאוהבת אותך ומחוברת אליך.

וממליצהמגם לעשות לעצמך דמיון מודרך כזה, ולדמיין איך היא תהיה כשתתבגר, תדמייני את הדברים הכי טובים שיש. זה עוזר. 

נשמע שמאוד כדאי הדרכת הוריםקופצת רגע

גם אנחנו הלכנו בעבר ומתכוונים ללכת שוב, ממש לא אומרת את זה כביקורת, ולא חושבת שזה אומר משהו רע על מי שהולך( ולהפך מרגישה שזה שאני כאמא מחפשת הדרכה כשצריך זה הדבר האחראי והנכון לעשות).

זה פשוט עוזר כשמישהו מבחוץ עוזר לשנות נקודת מבט.

אולי אפשר להשיג את זה גם מקריאה עצמית אבל זה יהיה יותר מהיר ואפקטיבי בכמה מפגשים.


נראה שמשהו בדינמיקה בין שלושתכם אבא-אמא-ילדה  סביב הילדה הזו לא עובד הכי טוב, כדאי מאוד לשנות. 

תבקשי ממנו שיהיה גם השוטר הרעשוקולד פרה.

לפעמים.

אני תמיד אומרת לבעלי שזה לא הוגן שהןא יהיה השוטר הטוב ואני הרע.

ושברור שילדים (ואח"כ מתבגרים) רוצים יותר את ההורה שמרשה ומרשה ומרשה... רק כשממש גדולים לומדים להעריך את ההורה ששם גבולות,

אבל עד שזה קורה לוקח הרבה זמן.


המצב הזה שבו בעלך לא מסוגל לומר לה לא הוא מצב בעייתי.

א. בגלל שזה הופף לדפוס. וכדי לשנות דפוס צריך כוח ומאמץ.

ב. מצב שבו הוא מפלה אותה לטובה מול שאר הילדים גורר שנאה ותחרות ותחושה שאבא פחות אוהב אותי מאשר את הקטנה.

ג. את הופכת אוטומטית להיות ההורה המגביל, וזה הופך להיות הדפוס שלך, וזה לא נכון שהורה אחד יהיה ההורה הגייפי וההורה השני יהיה ההורה של החינוך והסדרים. צריך איזון. ונשמע שבעלך צריך לתפוס יותר ויותר את עמדת המחנך ופחות את עמדת ה"דוד".

ד. ברגע שהיא תבין שאת ואבא חזית אחת זה פחות יעניין אותה.

ה. שבעלך יגיד לה "אבא יושב ליד אמא", "אמא היא הכי מדהימה שיש", ועוד כל מיני כאלה. כדי להחזיר את המצב שבו אתם כוח אחד והיא הצאצא של הכוח הזה. 

התחברתי מאודקצרה בזמן

תודה ממש

הוא תמיד מפר את המילה שלי מולה,

למשל אני אומרת לה ״לא״ באופן נחרץ לממתק,

והיא באה לבכות לו

אז הוא אומר לה

״מה אני יעשה, זה אמא לא מרשה, אני כן מרשה, לכי תדברי איתה..״

או למשל זמן מסך שאני מגבילה והיא רצה אליו לבכות בכי קורע לב (ובאמת זה נשמע בכי הכי קורע לב ששמעתי אי פעם) ורוצה עוד קצת זמן מסך..

אז הוא אומר לה

״אל תדאגי שתגדלי תוכלי לעשות מה שבאלך בלי לשאול אותה...״

הוא גדל בלי גבולות בכלל וגם הורים גרושים שהרשו לו ונתנו לו כל מה שרצה.. ומרגיש לי שהוא ממש מעביר את זה אלינו עכשיו.. 

וככה זה כמעט בכל דבר, ממש מהרהר אותי מולה.. 

הייתי מנסה לדבר אתוזריחה123

איך שמתאים לך ולו

ולהסביר את המצב

שילדים צרכים גבולות

שילד שנותנים לו הכל-בסופו של דבר זה לא טוב לו

ושכשאת אומרת משהו והוא אומר ההפך, זה באמת מערער אותך מולה ואז כולם מפסידים

אז מעכשיו לדאוג לשינוי כלשהושוקולד פרה.

משפטים כמו: "אמא לא מרשה ואני כן" וכן "כשתגדלי תעשי מה שבא לך בלי לשאול אותה"

מקבעים אצל הילדה שלכם את זה שאת השוטר הרע, וכשתגדל היא תוכל להשתחרר ממך...

 

לדעתי המפתח הוא בלהביא את בעלך להבין שאין דבר כזה שהוא מציג אותך כאיזה גורם מגביל או גורם שמקווים להשתחרר ממנו...

ממש לא!

הפוך- מה שאמא אומרת.

לתת לך גיבוי! 

ברור שאת תרגישי שהם חזית אחת מולך, וזה בגלל שאת לא חזית אחת עם בעלך.

או שהוא לא חזית אחת איתך.

אני ממש מקווה שאת מצידך לא אומרת משפטי שושנים כמו "אבא לא מבין" או שטויות כאלו. לפחות תשמרי את על נפש הילדה ולא להציג איזה סכסוך שיש ביניכם (גם אם הוא קטן)
 

שווה לעשות עבודה זוגית מול זה.

להחליט יחד על גבולות ששניכם מסכימים עליהם.

להחליט יחד שאין משפטים כמו "אמא אומרת ככה ואני הפוך" או "כשתגדלי תוכלי להשתחרר מאמא"

אלא הכל מוצג לה כחזית אחת *מגובשת*!

 

אבל בעלך בעיקר יצטרך להתגבר על הנטייה להיות הדוד הטוב עם הסוכריות בכיסים בכל הזדמנות.

כי יש בזה משהו מפתה, להיות ההורה המועדף.

אבל לטובת הילדה ולטובת שאר הילדים- הוא יצטרך ללמוד לשים גבול ולעמוד בבכי שלה.

זה לא בכי רע, זה בכי טוב! זה בכי של למידה. אתם חלילה לא מתעללים בה או משהו. אתם מרגילים אותה למשהו שונה, וברור שיהיה בכי בהתחלה.

 

לא להתרגש מבכי, הכל בסדר. כל עוד אתם שלמים בבפנוכו עם ההחלטה שלכם, ואתם יודעים שזה לטובת הילדה בלבד- לקבל את הבכי כחלק מהחיים.

בהצלחה רבה יקירה!

חבל יקרתיאחת פשוטה

זה לגמרי התנהגות של ילדה שמצאה את הנק' חולשה שלך והתיישבה שם, זה לא באמת מה שהיא חושבת שאבא שלה הכי טוב מאמא וכו'.. ובטח ובטח שלא חושבת על אבא שלה בקטע רומנטי (כמה שטויות פרויד הכניס לנו למח)

את יכולה לחשוב על זה כסוג של הצגה שלה, אם שחקנים עולים לבמה ויש מלא קהל שמוחא כפיים הם ימשיכו, כשהקהל ילך או לא ימחא כפיים, השחקנים ילכו.

כשאת לא תיהי זאת שנותנת לה במה, ז"א לא תקחי את ההתנהגות הזו שלה ללב, ותמשיכי להתייחס אליה בדיוק כמו לשאר הילדים (אם יש)

היא פשוט לאט לאט תפסיק.

התחברתיקצרה בזמן

התחברתי למה שאמרת,

אני באמת מרגישה שהבעיה בי שאני מתעסקת בזה מוטרדת ומייחסת לזה חשיבות ככ גדולה,

ואולי באמת שאני זו שגורמת לה באופן לא מודע לקרקר רק סביבו.

אני מרגישה שאם זו היתה הבת השנייה שלי לא היה מפריע לי או מטריד אותי בכלל כי אני ככ מחוברת אלייה בנפש..

ובגלל שזו הבת שיש לי איתה קצת רכבת הרים רגשית(מאז ומתמיד) אז קשה לי לקבל את זה..

זה לא נראה משהו מבהילEliana a

היא גם בודקת אותך

תתנהלי באדישות מולה לגבי כל זה

זה יחלוף ..ץ

לדעתי יש כאן שתי נקודותלידה והריון

שכמובן גם משפיעות אחת על השנייה:

1. ההתנהגות הספציפית של בת ה-3, עכשיו

2. היחסים בינך לבין בעלך בהקשר של חינוך הילדים

 

לגב הנקודה הראשונה- כמו שכתבו לך כמובן שילדים בכל הגילאים מפעילים עלינו מניפולציות שונות ומשונות,

הם מאוד מתוחכמים בהקשר הרגשי חברתי, יש כאן גם לימוד של העולם וגבולות היכולת שלהם - 

הילדה בעצם בודקת- איך אני משפיעה על ההורים שלי?

מה "מקפיץ" את אמא?

מה "ממיס" את אבא?

איפה אני עוברת את הגבול?

איפה אומרים ש"ככה לא מתנהגים", אבל בעצם אפשר למתוח קצת את החבל?

כמובן, היא ילדה קטנה ותמימה, לא הכל מודע.

תנסי טיפה להכנס לראש שלה, לדעתי תביני יותר.

בהקשר הזה צריך להחליט מה האסטרטגיה שלכם, איך אתם מגיבים להתנהגות הזו,

(לצורך העניין אפשר להתעלם, להסיח את דעתה, להסביר למה זה לא מתאים, הכל תלוי סיטואציה ואופי הילדה ואופי המשפחה. לחשוב ולהחליט)

ולפעול ממקום של ביטחון , כמה שאפשר לא להיבהל.

 

הנקודה השנייה- 

את בין השורות כותבת כאן על היחס הכללי של בעלך, איך הוא מאפשר לה, איך הוא לא שומר על כללים שאת הצבת

ועל החששות שלך לגבי העתיד.

אני חושבת שיש הרבה משפחות בהם הורה אחד קשוח יותר והורה אחד רך ומאפשר, זורם עם הכללים

זה בריא, הילדים יכולים להבין את זה (וללמוד על הדרך שיש כל מיני אנשים וסגנונות בעולם- לימוד חשוב)

אבל צריכה להיות הסכמה בין ההורים.

בעיני, צריך לדבר על זה בצורה ברורה ביניכם.

עכשיו יש כאילו מתח, או זרמים תת קרקעיים

כמעט מאבק של "מי יחליט על החינוך של הילדה הזו"

וברור לי שזה מזין את החששות שלך,

לגבי עכשיו ולגבי כל מערכת היחסים עם הילדה!

הבת המתוקה שלך היא בת שלוש.

היא עושה המון דברים שמתאימים לגילה, לחלקם לא מודעת.

אבל בעלך הוא אדם מבוגר *שבחרת* להקים איתו בית

*בחרתם במודע* לגדל ילדים יחד 

ואת צריכה להרגיש מולו בנוח.

רגועה.

שלכל אח מכם המקום שלו

והכבוד מבן הזוג

והגיבוי.

לדעתי המתח שלך הוא לא מהמקום הרומנטי כביכול שהילדה מנסה לקחת

אלא מהסמכות שלך ושלו

האיזון ביניכם.

 

אני אתן דוגמא: בעלי מסתדר עם כל הילדים יחד הרבה יותר טוב ממני

הוא נשאר קר רוח, לא בקלות מאבד את זה

אני לעומת זאת הרבה פעמים מרימה את הקול כשכולם צוערים אחד על השני, מרביצים וכו'

ולפעמים הגדול מתקשר אליו "להתלונן".

ברור לי (וכנראה גם לילד...) שבעלי לא היה נוהג כמוני בסיטואציה

אבל הוא *תמיד* יגבה אותי בטלפון

תמיד יגיד לילד שהוא צריך להתנהג יפה ולהקשיב לאמא.

וזה מרגיע את כל המערכת, הגיבוי הזה.

 

אי מתחברת מאוד לתחושות הלא נעימות שאת חווה מול הבת וההתנהגות ודווקא בגלל זה

כדאי לדבר עם בעלך בזמן רגוע, להבין איך אתם מתנהלים כיחידה אחת מול כל הכללים וחינוך הילדים

כי היום זו הבת הזו, מחר המתח הזה יגיע מכיוון אחר...

בהצלחה רבה!

 

הערה קטנה נוספת:

רק בקשר לנשיקות על השפתיים, שאמרת שהתחיל פתאום

שווה לברר מה קורה בגן ובסביבה של הילדה.

לפעמים הם מציפים דברים שהם חווים או רואים

במקום לדבר עליהם.

אצלנו היה מקרה שילד גדול היה מגיע סמוך לגדר הגן ומתפשט לעיני הילדים הקטנים...

לא תמיד הם מספרים על זה בצורה ישירה וחשוב לברר.

 

 

קראתי את התשובות שלכןקצרה בזמן

וממש עזר לי כל תשובה שרשמתן

ממש תודה

בערב כשאתפנה אשב ואקח לי נקודות שרשמתן באמת באופן מעשי.

אתן מדהימות

זאת תקופה והיא תעבור....אמאחת

לכל הילדים שלי היו תקופות של רק אבא ותקופות של רק אמא (בנים ובנות, בלי קשר למגדר...) זה טבעי, זה קורה ואם לא מתרגשים זה חולף ונשכח.

הדבר היחיד הכן מטריד שכתבת בעיני הוא על הקושי שלך להתחבר אליה. שם הייתי משקיעה מאד מאד כדי שכן יהיה חיבור שחיוני להתפתחות הרגשית שלה. 

חיבוק על התחושות שלךאנונימית בהו"ל

זה קשה ומעיק. יכולה להגיד לך שגם אני חוויתי משו דומה 

והתיאוריה הזו של פרויד הסתדרה לי, למרות שהיא לא מקובלת בכלל מדעית.

אצלי זה ישב על חוסר בטחון בזוגיות ובאהבה שלו אליי והרגשתי שנוח לו להיות המועדף ודרך זה הוא מפצה על חסכים שלו. 

לא נשמע שזה המצב שלכם, ובכל מקרה, זה פחות עניין חריג בהתנהגות של הילדה כמו שכבר כתבו לך. 

היא ילדה ויש לה זכות להרגיש אהובה ולהיות קרובה לאבא שלה. זה מה שהזכרתי לעצמי בכל פעם. 

אני לגמרי מבינה את הכאב והפגיעה שאת מרגישה, מול הילדים הרבה פצעים שלנו נפתחים.

העבודה היא מול עצמך ומול בעלך. להבין מה חסר לך ושם להציב גבולות. האמירות שלו באמת לא חינוכיות ויכולות לפגוע בסמכות שלך. תדברו על זה ותשתפי בתחושה שלך.

וגם לה, את יכולה להציב גבול ממקום חינוכי ולא מתוך עלבון. אם היא מקימה אותך מהספה למשל, אז להגיד ברור- אמא עכשיו יושבת ליד אבא ואת כאן לידנו, 

או עכשיו אני מדברת עם אבא ואת מחכה בסבלנות. 

ברור לי שאם את חושבת בהגיון, את יודעת שהיא לא יכולה לתפוס את המקום שלך משום בחינה. יכול להיות שזה איזשהו חסר שקיים אצלך/ ביניכם והסיטואציה הזו מתלבשת עליו?

לגבי ההמשך והעתיד, אצלי לפחות זה לא השתנה במובן של ההעדפה שלה . היא גדלה ועדיין אוהבת אותו כנראה יותר ממני. היא הרבה יותר רוצה את המגע, חיבוקים ונשיקות ממנו, קוראת לו בכינויי חיבה ודואגת להגיד לו כמה הוא אבא הכי מושלם בעולם. לי היא אומרת הרבה פחות. אבל אני לא בתחרות. כן, זו עבודה לחזק את עצמי שאני אמא טובה עם כל היתרונות והמגרעות שלי, ויש נפילות. אני משתדלת מאד לפתח איתה את הקשר הרגשי ולתת לה את מה שלי יש לתת. היום אני יודעת ומרגישה יותר שהיא צריכה אותי, ויש לפעמים שאלות או נושאים שהיא משתפת אותי ואיתו היא לא מעיזה לדבר עליהם, כי היא מעדיפה לשמור על הקשר שלהם סטרילי וכיפי ואצלי היא מרגישה בנוח להביא את ה"לכלוך". מצד אחד זה יכול להיות פוגע ולהתפרש כאילו לא אכפת לה שאני אספוג ושנוח לה לזרוק עליי את התסכולים, התלונות והקושי שלה, מצד שני, אני רואה בזה מעלה גדולה ושמחה שהיא מרגישה שאני מכילה ואוהבת אותה בכל מצב.

את אמא שלה והמודל הנשי שלה ויש בזה הרבה עוצמה שבעלך לא יכול לתת לה.

יצא קצת שיתוף.. מקווה שזה יהיה לתועלת.

אני מאמינה שאם תדברו על זה ותבנו את הגבולות מולה, תחזקי את עצמך שאת אמא נהדרת ותפתחי את הערוץ שלך איתה, תוכלי לראות את הדברים מזווית אחרת

וזה לא יפעיל אותך.  בהצלחה!

תגובה נהדרת!דור רביעי
גם אני חושבת שמשהו בקשר האינטימי של הפותחת ובן הזוג צף מול ההתנהגות של הילדה, וכדאי לפתור את חוסר הביטחון הזה בתוך הקשר האינטימי. לחזק את הקשר
כמה דברים:נגמרו לי השמותאחרונה

מנסה לכתוב בנקודות כמה דברים שעלו לי, (כמובן שצריך להרחיב עוד בהן )

 

א. לגבי ההתנהגות עצמה של בתכם שלא מקובלת עלייך/עליכם - להציב גבולות ברורים.

בהתמדה,

באסרטיביות

ובצורה ברורה וחד משמעית.

 

למשל: "לא מרביצים לאמא".

ושוב

ושוב

ואם זה קורה - להביט בעיניים ולומר חד משמעית: לא מרביצים לאמא.

 

ולא לתת לה לעשות זאת.

בין אם זה אומר להתרחק בעצמך כאשר היא רק מתחילה לשלוח, בין אם זה אומר להביט בעיניים ולומר לה כנ"ל, או כל דבר אחר שגם לא יאפשר את הפעולה שלא מקובלת עליכם וגם יתווך לה את הגבול הברור.

גבול הוא חשוב והרבה פעמים גבול הוא אהבה.

ואם שמים אותו בצורה אסרטיבית (לא אגרסיבית, שזה שונה לגמרי, אלא אסרטיבית) וברורה הוא יכול להיטיב מאוד עם כל הצדדים.

 

כנ"ל לגבי הנשיקות בשפתיים או כל דבר אחר שעבורכם זהו גבול.

נסו למפות את הקווים האדומים שלכם ולתווך לה אותם. זה בדיוק הזמן של הילדים ללמוד מה הגבולות שלנו ההורים ולגדול לתוכם.

 

ב. לגבי השוני בין הגישה שלך ושל בעלך - חשוב לעבוד על החזית האחידה ביניכם קודם כל.

ואחרי שזה מסודר ומגובש ביניכם - לתווך זאת גם לילדים. כולם. את אותה חזית אחידה. את אותו הגיבוי של אמא לאבא ושל אבא לאמא.

ולעבוד כאן גם בבחינת "סור מרע ועשה טוב"

סור מרע - לא לומר לילדים דברים שיכולים להוציא את בן/בת הזוג השני לא טוב או בצורה שאנו עצמינו חולקים עליהם או מזלזלים בהם חלילה וכן הלאה

ועשה טוב - להראות ולשדר שאנחנו ביחד. כאחד. שאנחנו מעריכים, נותנים גיבוי, ושנינו כאן בחינוך ובגידול שלכם מאכפתיות ואהבה אליכם.

 

ג. לגבי הקושי שתיארת שיש לך מול בתך - כדאי לעבוד על הנקודה הזו בפני עצמה בצורה עמוקה וטובה, למען יטב גם לך וגם לה ❤

כתבתי בעבר הודעה מאוד ארוכה על התמודדות שלנו אל מול קושי עם אחד מהילדים, מצרפת לך את הדברים כאן בתקווה שיוכל אולי קצת לעזור 🙏❤

כאן:

וואו יקרה - הריון ולידה

 

ב"הצלחה רבה יקרה עם הכל

שהקב"ה יאר פניו אלייך בכל תחום ותחום ותראו רק אור וטוב בכל החזיתות ❤

נראלי שאני על סף גירושים...אלסה

גילויים קשים על בעלי לצערי..

קשים מאוד מאוד.

ברמה שאני לא מסוגלת לתאר.

הוא מבין שהאמון שלי בקרשים.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, ממש אומר שאין מצב לטיפול.. הוא מבקש שאסמוך עליו. שהפעם זה יהיה אחרת...

מרגישה מרומה שאני בזוגיות שלא מגיע לי אותה.

וחוץ מזה, במקום להוריד את הראש, הוא עוד מעז להתווכח איתי על שטויות ולריב איתי סתם.

במקומו הייתי אומרת תודה על זה שאני עוד כאן אחרי הדברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.

שולחת לך חיבוק🩷ניק חדש2

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אני לא חושבת שיש סיבה לסמוךאיזמרגד1

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

אם הוא פגע כל כך והוא לא מבין שהוא צריך להתאמץעל הנס

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

כן מציינת שאני כבר חודש+ אחרי שגיליתיאלסה

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

לא ציינת מה גילית שםעל הנס

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

חמור מאוד. לא צפייה. על זה הייתי מצליחה לסלוח.אלסה

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

האמת במקרה כזהשלומית.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

הימורים ומגע?הבוקר יעלה

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אני לא רוצה לפרט כל כךאלסה

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

אני ממש מצטערת בשבילךהבוקר יעלה

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

לא יודעת מה גילית. אבל נראה לי שנכוןאורוש3

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

נשמע כמו מנגנון הדחקה שלוהמקורית

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

אתן צודקות כל כך. אבלאלסה

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

מציעה לערב את ההורים שלךהמקורית

אל תישארי עם זה לבד♥️

חיבוק! נשמע לא פשוטדיאן ד.

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

תודה לכולן על העזרה והחיבוקאלסה

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

קודם כל, חיבוק! זו תחושה כואבת לגלות דבר כזהטוענת רבניתאחרונה

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

אז נכון שרק 9 עכשיוהריון ולידה

אבל בעלי כלכךעצבני שקמתי עם מגרנה ולא נתתי לו להתפלל במניין

הראש פטישים איומים, לקחתי כדור בלי מים והוא לא השפיע.

מפחדת על הגוף שלי כי אני כבר תקופה לוקחת כל יום כדור לכאב ראש

בלילה קמתי המון לילדים, לפעמים הערתי אותו אבל זה לא ממש פשוט כשהוא לא מתעורר וכשאסור לגעת בו בשביל זה.

בא לפה לכעוס עלי שאני כפוית טובה (כי לא בקלות אמרתילו שאני מנתרת מהמיטה כדי להיות איתם שיתפלל פה וכי הוא איתם כבר משעה מוקדמת) וש"אז מה כל יום את עם מגרנה" (הטענה הכי הזויה שלו) כל זה כשהם באו לטפס עלי ולצרוח בחדר שלי

אה וגם יש לי פטריה בשד משלשום וכואב להניק

קודם כל חיבוקשמ"פ

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

תודה אהובההריון ולידה

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

אוי קשוחשמ"פ

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

הנוירולוג אמר לי שזה מבוי סתום לפני כמה שניםהריון ולידה

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

חיבוק גדול קודם כלקנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

מיגרנותיהושבעט7

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

תודה אשמח שרק נשים יענוהריון ולידה

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

מיגרנותיהושבעט7

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

מחילההריון ולידה

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

תודה! המיגרנות לא מהצוםהריון ולידה

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כן הבנתי את זה ממה שכתבתקנקן שבור

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רוצה שאעלה את הפסק של הרב שלנו לגבי זה?פרח חדש

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

אשמח תודה רבההריון ולידה

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

הנהפרח חדש

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

תודה יקרה. אני ברגע זה לא צריכה להיות במיטההריון ולידה

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

אם את מרגישה שזה בסדר אז תמשיכיפרח חדש

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

באמת הלוואי. עכשיו כבר מסוחררתהריון ולידה

אז תקראי שם שוב 😉פרח חדש

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

לא יודעת מה ההגדרה של חזקות. לא רואה שחור עדייןהריון ולידה

חזקות שצריך רק לשכבפרח חדש

ככה אני מבינה מהכתוב

לדעתי אם הגעת לסחרחורת את יכולת לשבור ממזמןשמ"פ

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

וואי ממש מתלבטתהריון ולידה

תודה

לגבי המגרנותרק טוב!

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

תודה שמעתי על זההריון ולידה

מעדכנתהריון ולידהאחרונה

בדקתי בערב והרב אמר שבוודאי שאני חייבת לשבור

אז אמנם שברתי כמעט בסוף הצום אבל טוב ששברתי

צמודים וקשה לי- חייבת עידודניק חדש אנונימי

חברות חייבת עידוד מכן מרגישה שכל יום הוא יום מלחמה/הישרדות

כמעט חודש אחרי לידה שניה. בת בכורה בת שנה ו7 חודשים גיל מאתגר מאוד הכנה לגיל שנתיים

הרדמות סיוט לוקח לנו שעה ואפילו פלוס להרדים אותה(נרדמת בלול לבד יושבים עם כיסא לידה ושרים קצת מנדנדים את הלול).

בנוסף מתעוררת בלילה (כנראה זה קורה מהקנאה לתינוקת והכל ריגשי ) כמה פעמים וב4-5 לפנות בוקר בכי צרחות מרדימים שוב

אני מניקה יוצא שאני ובעלי על חוסר שעות שינה מרגישה שלא ישנה וכל יום הוא נצח. פלוס יצאנו לחופש מהמעון ואני מנסה שכל יום יהיה איתי מישהו בבית.

קשה לי יודעת שזה זמני אבל זה נראה נצח

באלי שיגדלו כבר

אוף מרגישה שאני רק רוצה שיגמר היום כי כל יום קשוח לי

לא אדבר על התינוקת שזה מלא הנקות ביום וגזים.

חייבת עידוד שלכן… מתי ראיתן שיפור? אחרי כמה חודשים? מתי הגיל הזה מתאזן? טיפים

אתמול בעלי הלך לבית כנסת והחזרתי אותו כי היא התעוררה אחרי חצי שעה ושתיהן בכו לי לא יכולתי כבר אחרי יום שלם איתן

רושמת מאנונימי כי אין סיסמה לניק הרגיל

אצליאיזמרגד1

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

תודהה שעצרת וכתבת ליניק חדש אנונימי

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

זהoo

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

וואי איזה קשוחצלולה

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

רק אומרת שזה נורמלי מאודפרח חדש

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

הכי הגיוני בעולם התחשות שלךרק טוב!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

עוד משהו לגבי הגדולהרק טוב!

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

פה בשביל להגידטוטאחרונה

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על אוכלרקאני

מיציתי

קשה ליייי

זה ארוך ואינסופי

ואי גם אניפצלושון

עוד שעה וקצת וסיימנו

קשוחח😒השקט הזה

אבל יאללה, ממש עוד קצת

משתפת בכמה מילים שכתבתי לי על הצום..בארץ אהבתי

הסתכלות קצת אחרת על הרעב בצום..

להיות עם ילדים בזמן הצום אומר שאני לא באמת מצליחה להתאבל.

זה אומר שבזמן שאני צמה אני מלבישה, מאכילה, מניקה, משחקת, פותרת מריבות, מרגיעה, מעסיקה, מחתלת, מנקה פספוסים ועוד ועוד ועוד.

בקושי הצלחתי למצוא זמן להתפלל. אתמול בלילה הצלחתי גם לקרוא מגילת איכה. והצלחתי גם קצת להתחבר לא להרבה זמן לזום על תשעה באב וחיבור למקדש, ששמעתי תוך כדי שקצת נמנמתי, ומה שקלטתי קלטתי.. אבל אני לא יכולה להגיד שבאמת הצלחתי להרגיש ולבכות על החורבן כמו שהיה ראוי…

ובכל זאת, יום שלם שלא אכלתי ולא שתיתי, שלא נעלתי נעלי עור, שלא התרחצתי, שלא הייתי בקרבה וחיבה עם בעלי, שישבתי על הרצפה עד חצות היום - כל אלו הם גם חיבור ליום.

הם הדרך בה אני מתאבלת וכואבת את החורבן דרך הגוף ממש, גם אם אני פחות מצליחה לפנות את המחשבה לכאב על החורבן. קודם כל קיום ההלכות של היום הם הדרך ששומרת עלי שאני לא אפספס, שהיום הזה לא יעבור לצידי אלא שאני אהיה בכל מקרה חלק משרשרת הדורות של עמ"י, שלעולם לא שוכחת את החורבן הגדול שקרה לנו, שלעולם לא שוכחת את הייעוד הגדול שהמציאות שואפת אליו.

תודה❣️רקאני

עוזר מאוד, תודה רבהאן אליוט

דווקא בדיוק בשעה שכתבתשיפוראחרונה

חשבתי על זה שהגעתי לשלב הכי קשה ואני עדיין במצב סביר ועוד מעט זה נגמר וזה ממש עודד אותי.

פרונטוגסט- צריכה טיפים והרגעה דחוףאנוונימית1

בעקבות דימום בהריון קיבלתי מרשם לזריקות פרונטוגסט לישבן.

אתמול עשיתי פעם ראשונה ואמאל'ה זה כואב בטירוףףף

בעיקר כמה שעות אחרי הזריקה. ברמה שהייתי צריכה להירשם על הצד שלא קיבלתי את הזריקה מרוב שכואב ויש לי גם גולה פנימית כזאת איפה שהייתה הזריקה.

היום הצד השני אבל מחר אני חוזרת לאותו צד ואני לא מבינה איך אני אשרוד את התקופה הזאת. יהיה לי כואב יותר ויותר כי המקום לא יספיק להחלים אם כל יומיים זריקה.

עזרה מבעלות נסיון פליז!

בשורות טובות לעמ"י

אני עשיתי עד שבוע 12shiran30005

יום כן יום לא, בעלי הזריק לי...

זה שורף מאוד מאוד אבל כשאין ברירה אז סובלים בשקט

כדי למנוע את הגולה, חשוב אחכ לעסות (לעשות עיסוי קצת) במקום של ההזרקה זה אמור למנוע את הגולה

לי כמעט ולא היה את זה כי הקפדתי,ממליצים להזריק כל פעם בצד אחר

אני הזרקתי ב 2 הריונות אחרונים 3 חודשים בשביל תמיכה

אה וגם חשוב לחמם את האמפולהshiran30005

לפני ככה זה שורף פחות

את מזריקה בבית?

בעלי קיבל הנחיה מהאחות אבל אני מרגישהאנוונימית1

שהיא לא הסבירה ממש טוב וגם קצת בעצמה לא ממש שידרה ביטחון במה שהיא עושה...

אז אולי תלכו שוב לאחות לקבל הדרכה?shiran30005

מביך ברמות אבל אין ברירה

אני הייתי מכינה הכל הוא רק הזריק

וואו איזו גיבורהאנוונימית1

לא יכולה לדמיין 3 חודשים ככה...

כמה זמן עשית עיסוי כדי שלא תהיה שם גולה?

אז בעצם הצלחת לישון גם על הצד שהזרקת בזכות העיסוי? זה מונע את הכאב?

דקה -שתייםshiran30005

עשיתי תמיד לפני שינה , הפריע אבל לא קריטי

כמה דק אחכ בדכ היה נרגע השריפה

ברור שהיו ימים של כאבים בלי יכולת לשבת בכלל אבל תמיד שידרתי לעצמי שזה למטרה חיובית אז הכוחות הגיעו

היום במבט לאחור , היה שווה את זה 😊

♥️♥️♥️אנוונימית1

אולי שווה ללכת לאחות שתזריק?שלומית.

אפשר גם שכנה או משהו, לא חייבים בקופת חולים...

אם מזריקים בצורה טובה ונכונה זה אמור למנוע הרבה מתופעות הלוואי, ( אם כי כמובן אי אפשר להתחייב ב100%) אבל זה משהו שדורש מיומנות.

אם במקרה את שכנה שלי מוזמנת באהבה (;

אני קיבלתי יום כן יום לאאולי בקרוב

אז יצא מרווח של כמה ימים בין זריקה לזריקה באותו צד. אבל באמת זכור לי שזה ממש כאב.. ובתקופה הזאת שכבתי בעיקר על הבטן..

אצלי זה היה אחרי דימומון קטן אבל בהריון אחרי טיולים והפלות ופעם ראשונה שהתפתח טוב אז ממש נלחמתי מבחינתי

ובאמת הלכתי על פעם לאחות במרפאהאולי בקרוב
די היה קצת סיפור אבל אמרו לי שעדיף ככה (לא הסבירו לי בכלל איך לעשות בבית) אבל לא היו לי גולות בכלל ואם אני זוכרת נכון גם אמרו לי באחת הפעמים או הבדיקות (רוב הפעמים זאת הייתה אותה אחות) שהיא הזריקה נגד טוב ואין כ"כ סימן, משהו כזה
נכון זה כואבבSheelaאחרונה

לחמם את האמפולה בין הידיים לפני

להזריק ממש ממש לאט

למצוא אחות מיומנת שתעשה את זה

בנוסף יש היום תחליף לפרונטוגסט, קוראים לזה פרולוטקס

מזריקים אותו כל יום בבטן, הוא גם כואב אבל הרבה פחות

תשאלי את הרופא

שרשור תעסוקות למחר לקטניםאמאשוני

איך מעבירים את היום עם הקטנים מחר?

בעדיפות לפעילויות בתוך הבית במזגן וללא מים.

רעיונות שלי:

להשמיע סיפורים מתוך פודקאסט ברמקול שמחובר בבלוטוס לנייד של ההורה.

הרמקול ליד הילדים, הפלאפון ליד ההורה.

פודקאסטים מומלצים:

סיפורי אגדה של אמיתי המספר

זמן סיפור של משפחה

מן הסתם יהיה פה גם זמן מסך.

מי שמציעה יצירות, אשמח לרעיונות ספציפיים.

ואשמח גם לחידוד מה מותר ומה אסור לעשות עם הילדים מבחינת אבלות, יש לי בלקאאוט.

נגיד לבשל, לנקות, לעסוק בנושאים של ביהמ"ק וכו', מניחה שיש מנהגים ובכל זאת אשמח לחידוד.

רעיון יפה פודקאסט.ממתקית

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

רעיון מעולהאמאשוני

יש לך סטוק או חנות שקל ליד הבית?כורסא ירוקה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

רעיונות טוביםאמאשוני

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

הסופרים פתוחים בדכ בט באבכורסא ירוקה.

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

חשבתי על ציורים וברכות..אמאשוני

חשבתי להזמין להן חברות לפההשקט הזה

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

נכון ברבצק גם אצלי אוהביםאמאשוני

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

אצלימאוהבת בילדי

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

טוסטים לבוקר. שניצל צירס ופסטה לצהרייםאמאשוני

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

כי הם לא אוהבים לחם...מאוהבת בילדי

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

אני אמרתי לבת השבע וחצי שלי להכין קייטנה לקטנותמתואמת

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

אצלנו הילדים עוד קטנים, הגדולה 6.5בוקר אור

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

מישהי מכירה סרטון מתאים לילדים?מכחול

רוצה משהו שקשור לתשעה באב, לגילאי 8-10, ובלי מוזיקה!

ממש מפריע לי שהרבה סרטונים בנושא תשעה באב הם עם מוזיקת רקע!

מצורף סרטוןDoughnut

לא יודעת אבל לגבי מוזיקה

גם לי זה ממש מפריע...לכן לא מראים סרטונים כאלהמתואמת

בעיקרון, חוץ מלילד שעלול להשתגע אם לא...

(לקטנות אנחנו מראים בימים אלה סרטים בלי קול.הן זורמות ב"ה...)

תודה!מכחול

וואלה בעיניי עם מחבר לאווירת היום או למקדששיפוראחרונה

אז המוזיקה היא חלק מהחיבור ולא רואה בזה בעיה.

רק אני חולמת חלומות מוזרים?פילה

צבעוניים עם עלילה? לפעמים זה משהו שראיתי או קראתי או פחדתי . אבל לפעמים זה בכלל לא קשור. נגיד חלמתי שיש לי פתאום תינוקת בת כמה חודשים ,קרחת עם עור לבן. אפילו בתוך חלום לא הבנתי מאיפה היא צצה. פתחתי תעודת זהות וגיליתי שהיא נולדה בסוף שבט , קוראים לה בת שבע ( שם שאני לא הכי אוהבת) . והתעוררתי.

בעלי כמעט אף פעם לא חולם ככה , אולי פעם בשנה ולא זוכר חלומות שלו בכלל...

אולי השפעה הורמונליתאמאשוני

לי זה קורה בעיקר בהריונות.

אבל דווקא הלילה גם חלמתי חלום.

תרגישי בנוחאפרסקה

לי יש תמיד חלומות כאלה מטורללים. אני אוהבת, סרטים מקוריים בחינם עם האנשים והדמויות האהובים עליי 😁

לגמרי סרטים!😅מתואמת

גם אני חולמת חלומות כאלה, לפעמים אפילו על דמויות בדויות לחלוטין (יש לי אפילו ספר שלם שכתבתי שמבוסס על חלום כזה שחלמתי בנערותי).

הבעיה היא שלפעמים גם יש חלומות מפחידים או רעים, ואז ממש קשה להתאושש מהם ביום למחרת...

וואי לגמרי סרטיםרקאני

לפעמים אני חולמת גם מבחוץ

אני לא חלק מהסרט בכלל

ולפעמים וזה הכי הזוי, אני דמות אחרת שהיא לא אני בכלל

גם לי יש לפעמים חלומות כאלההשם שלי

ובלי לא יודע בכלל מה זה חלומות.

אני גם חולמת חלומות צבעוניים וזוכרת בבוקרשיפור

אבל לרוב דברים די קשורים לחיים

גם לי ישדרקונית ירוקה

אפילו יש לי לפעמים סיפור בהמשכים.

אחותי לעומת זאת לא זוכרת אף חלום. היתה לנו תיאוריה פעם שזה קשור לדרך החשיבה. אני חושבת בתמונות והיא במילים.

וואי איזה מגניבאפרסקה

את יכולה להרחיב על זה? חשיבה בתמונות מול מילים?

אני זוכרת שרשמת פה פעם על דרך המחשבה שלך (זו היית את?) וזה היה מרתק

לא זוכרת שכתבי על זה, אבל יכול להיותדרקונית ירוקה

נניח כשאומרים לי אננס אני "רואה" תמונה של אננס ואחותי "רואה" את המילה אננס כתובה על רקע שחור. זה מתבטא למשל כשרוצים להסביר למישהו משהו מסובך. אני רואה תמונות של התוצאה ומתארת לפי התמונה שבדמיון. גם כשמסבירים לי, אני "רואה" תמונה של התוצאה ומשנה את הפרטים, מתאימה חלקים וכו' לפי התקדמות ההסבר.

אני לא אזכור את המילים שנאמרו לי, אלא את התמונה שנוצרה לי בעקבות המילים. כל המידע נמצא, אבל הוא מסודר אחרת במח.

גם אני רואהרקאני

תמונות כמו שתיארת

נשמע משעמם לראות מילים 🤭

ממש מעניין!מתואמת

אני בעיקרון חושבת בתמונות, אבל מצד שני עוסקת המון במילים... אז כן לפעמים רואה מילים ממש בחשיבה שלי.

נשמע לי ממש מוזר לדמיין במיליםשיפור

משערת שזה לא נפוץ

זה מזכיר לי קטע בספרריבוזום

של ריצ'רד פיינמן. כשהוא היה סטודנט הוא ניסה לתרגל הערכת זמן מדויקת. כלומר, שיגידו לו "התחל" והוא יידע לומר שעברה דקה בזמן הנכון. אז נראה לי שהוא לא הגיע להערכה נכונה של דקה, אבל כן היתה לו הערכה די קבועה. אז אחד החברים אמר: אבל בטח לא תצליח להעריך מתי עברו חמש דקות (לפי ההערכה הקבועה שלו, לא חמש דקות אמיתיות) תוך כדי שאתה קורא ספר, ופיינמן אמר: ברור שכן. ואכן הוא הצליח. לעומתו החבר לא הצליח להעריך זמן תוך כדי קריאה אבל היה יכול לשוחח עם מישהו אחר ולעצור כשהזמן הנכון חלף - דבר שפיינמן לא הצליח לעשות. ההבדל התברר בכך שהחבר ספר על ידי "הרצת" סליל של מספרים כתמונה בראש, ופיינמן ספר על ידי מניה בדיבור פנימי, "אחת, שתיים, שלוש"...

אני מזדהה עם הדיבור הפנימי, אבל זה לא שאם מישהו אומר לי מילה אני רואה אותה כתובה, כמו שסיפרת על אחותך. מעניין. האמת היא שלראות את המילה כתובה זה גם סוג של חשיבה חזותית, אני חושבת. ואני ממש זוכרת היטב מילים ומשפטים שנאמרו (אם השיחה מספיק חשובה עבורי)

גם אני זוכרת מילים ומשפטים באופן שמיעתישיפור

לא חזותי

גם לי יש לפעמים חלומות בהמשכיםזוית חדשה

הקטע המוזר שעד שהתחתנתי כמעט ולא הייתח זוכרת חלומות. ומאז אני כמעט תמיד זוכרת אותם.

אני אוהבת לחלוםרקאני

אני בדרך כלל מודעת לזה שזה חלום

אז גם כשזה מפחיד אני לא כל כך מפחדת

כי אני מבינה שזה לא באמת

ולפעמים גם יש לי שליטה חלקית על החלום

אז אם הוא נהיה מפחיד אני עושה לו סוף טוב

טוב שאת מודעת שזה חלום! חוסך עוגמת נפש...שיפור

אני גם חולמת חלומות מוזריםדיאן ד.

עם מלא פרטים ועלילה מלאה

וזוכרת הרבה אח"כ

ברמה שיש דברים שאני לא זוכרת אם נאמרו לי באמת או שבחלום.

אני חושבת שיש קשר להורמונים.

אצלי החלומות הם הרבה בהריונות או אחרי לידה.

בשגרה כשאני ישנה טוב אני פחות זוכרת חלומות.

אצלי זה קורה בעירקר בהריוןתוהה לעצמיאחרונה

התייעצות למי שעברה או יודעתאמאלחמש

היי

קיבלתי וסת ב3.7 טבילה ב14.7 מחזורים סדירים כל 30 יום.

אתמול הופיעו כתמים חומים ממש מעט.היום בבוקר היה קצת דם בהיר אז שמתי טמפון ליתר בטחון הוצאתי לאחר שש שעות והיו עליו הפרשות חומות כאלה.מאז אין כלום.הוסת שלי אמורה להיות ב1.8 לפי מחשבון מחזור כלומר אני היום בערך 10 ימים לפני התאריך המשוער.

(מקבלת עירוי ברזל ועברתי סיטי בטן יום ראשון אם יש קשר) מי שיודעת מה זה ההכתמות האלו?

יש מצב להריון? אולי זה דימום השתרשות?דיאן ד.

תודה על התגובהאמאלחמש

בעיקרון אני ללא אמצעי מניעה אבל היה משגל נסוג אז הסיכוי נראה לי קטנטן.האמת שגם האף הקיון לא היה לי דימום השתרשות אז אני גם לא יודעת איך זה מתאפיין

אף הריון*אמאלחמש

מבחינת הזמנים שבוע לאחר המקווה זה לא מוקדם להשתרשואמאלחמשאחרונה

אולי יעניין אותך