כל הרכב שופטים יכול לקבוע משהו אחר, הם לא מחוייבים לשום דבר

ממילא, היות שאין שום מקור בחוקי הכנסת, שנותן לבג"ץ סמכות לבטל חוקי יסוד (ואגב, גם לא חוקים בכלל) - ההחלטה שניתנה היום ניתנה בחוסר סמכות וממילא אינה מחייבת.

ביום שהכנסת והממשלה, על שלל הזרועות הביצועיות יודיעו, שהן קשובות להחלטות בגץ, רק כשהן מבוססות על החוקים הקיימים ולא מצייתים לקביעות שבג"ץ קבע בחוסר סמכות - הקביעות הללו יהיו חסרות משמעות.

צריך רק אומץ!

אין התחשבות בדעת העם לקביעת חוקים או משפט.

זה נעשה בידי הזקנים התלמידי החכמים.

התורה מעודדת שהרשות השופטת היא תחוקק.

ההבדל היחיד זה שהסנהדרין צריכים להיות צדיקים ותלמידי חכמים.

אז כל הדבורים של הדתיים על התערבות הרשות המחוקקת בדעת העם, זה כי הם בורים בחוקי התורה או שהם חושבים בצורה תועלתנית מה יועיל יותר בימינו, שאני יכול להבין את זה.

אבל במהות ההתנגדות היחידה לפי התורה, זה אם הם צדיקים ותלמידי חכמים או לא.

יש דיני מלוכה ויש דיני סנהדרין.

יש דינים שהמלך יכול לקבוע בלי הסנ'.

למשל למלחמת מצוה סגי במלך ולמלחמת רשות ניתן לדייק שהמלך קובע, אלא שצריך הסכמת הסנה'..

ולהנהיג את העם לפי סדר מדיני המצטרך לצורך השעה כדרשות הר"ן י"א. חוקים קבועים רק ביד הסנהדרין.

2. לפי ההלכה הפשוטה מהגמרא והרמב"ם למנות מלך צריך נביא וסנהדרין, לא רצון העם.

3. גם אם נידחק שצריך גם את רצון העם שזה לא פשטות ההלכה, הסנהדרין יכול להטיל וטו. בנוסף, כשהעם כבר בחר מלך זה עובר לבן שלו ולא תלוי ברצון העם לשנות.

4. הכנסת לא דומה למלך.

אין משהו שמבין כמוהם בדינים אלו.

יש כמה וכמה ספרים שדנו בנושא, שכיום יש לה דין מלך, לכל דבר.

בכל מקרה זה דיון אחר.

לעצם הדיון, ברור שזה לא נכון. תפתח תנ"ך תראה המון פסוקים המעידים שמשה רבינו יהושע, דוד שלמה ועוד ועוד מלכים היו שופטים את העם ולשם זה שמו אותם בין היתר..

ועי' פרק ב בהלכות רוצח ופרק ג  בהלכות מלכים מה הכח יש ביד המלך בדינים.

האור שמח שמה מחלק בין דברים השייכים למדינה שמלך דן, לבין דברים שלא קשורים כמו גניבה של אדם פרטי שלזה דווקא מלך. אם כי מוכיחים מהירו' (פ"ו סנה') שגם בדינים פרטיים יכול המלך לדון.

אלא אם נאמר שזה הוראת שעה כמו שתירץ הרב ישראלי..

לא לחינם אומרים דינא דמלכותא דינא, ולא דינא דדדינים דינא (אלא הפקר בי"ד..).

הספרי מפורש מביא לימוד שיש לשמור חוקי המלך, עי' במרגליות הים לגבי הסוגיא של המלך דן וכו' שמביא אותו.

הרדב"ז לומד דיני מיסים נפרשיית המלך!! (תחילת פרק ד). וכעי"ז במאירי לגבי הסוגיא הנ"ל.

ואין כאן המקום להאריך בזה, סתם כתבתי דוגמית קטנה. אפשר לקרא ספריפ של המכונים שעוסקים בזה שהאריכו בזה (למשל בספר של הרב אלימלך יש מעל 350 עמודים בנושא..)

וסנהדרין למנות אותו.

גם מלך לא יכול לחדש חוקים מעצמו. משה היה חלק מהסנהדרין. דוד ושלמה התייעצו עם הסנהדרין. זה גמרות מפורשות.

הם יכולים לשפוט ולתקן דברים לצורך המלכות, אבל לא חוקים מהותיים לדורות.

לגבי דינא דמלכותא דינא אין להם:

1. הרא"ש, הרשב"א והר"ן סוברים שזה לא חל בארץ ישראל.

2. זה נאמר במצב ניטרלי של דיני ממונות או לפי החתם סופר תקנות אחרות, אבל ברגע שזה גוף יהודי שמחוקק חוקים שהם נגד התורה ממש, אין להם שום דין מלכות ומצוה לבזותם כחו"מ רמ"א ח, א.

יש מלא חוקים בכנסת שהם בסתירה למצוות דאורייתא ודרבנן.

ומכון המשפט והארץ, יעשה לך קצת סדר

לא נכנס לדיון.

הרב גורן, הרב ישראלי למשל

הרב ישראלי גם סובר ככה מבחינה עקרונית, יש לו כמה הבדלים לא מהותיים.

לגבי הרב גורן, בספר הביוגרפיה שלו כתבו שהוא שינה דעתו בזה..

מ"מ לכל היותר אפשר לומר שיש להסתפק בדבר, ולא לומר חד דלא כרב קוק והרב הרצוג והצי"א (וכן הרב פרנאק) ועוד. כאילו הם כמאן דליתא.

(הרב ישראלי לימד שכפייה על המצוות שייכת כבר במישור העקרוני רק לחברה שמחוייבת להלכה. ומשם בארה)

הרשות המחוקקת בדמוקרטיות מודרניות חולשת על שני תפקידים בעזרת החקיקה (כלומר "תקנה מחייבת"), הא' הוא ניהול מדיני והב' הוא חוקים כלליים יותר כמו עונשין ממונות כו'

אז למשל א' זה לקבוע בחוק שבלו על הדלק יעמוד על כך וכך, שיטור, עם אילו מדינות לכונן יחסים דיפלומטיים או לחתום הסכמי סחר

ובב' למעשה יש מצד אחד עונשי התורה כו' ומצד שני כמובן יכולות להיות גם תקנות מיוחדות לפי העניין למשל הוצאה להורג ע"י מלך בלי סנהדרין, נקרא לזה ג'

בשלטון תורני התורה עצמה היא הרשות המחוקקת בכל הנוגע לב', אם הרשות המחוקקת (נניח פרלמנט או סנהדרין) מחליטה משהו נגד התורה באופן מובהק (כמו במסכת הוריות) אף-אחד לא אמור לשמוע לה

בכל הנוגע לא' וג' אין "דין תורה" אלא אולי הדרכה כללית של התורה ובשביל זה אפשר להשתמש במלך / שבעת טובי העיר / פרלמנט / ממשל טכנוקרטי - מה שיותר מתאים לפי העניין

כאשר כל פעולה של אותה רשות אמורה להיות תחת ביקורת שיפוטית של הסנהדרין (גדולה או קטנה)

רש"ר הירש שמות י"ח

בדברים (א, יג) אומר משה: ״הבו [פירוש ״תנו״] לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם״ (עיין פירוש שם). יש להניח אפוא שכל האנשים העומדים להתמנות, הוצעו על ידי העם עצמו, ואילו משה רק אישר ומינה אותם. אם כך היה, הרי שתהליך הבחירה כפי שתיארנו אותו, נראה מתאים אף יותר. תחילה, כל אלף בחרו מתוך עצמם את הטוב והמוכשר ביותר. לאחר מכן עשו זאת כל מאה, וכן הלאה, עד לגוף הבחירה הקטן ביותר – עשרה. נמצא, שהיו ארבע דרגות של מומחיות ומהימנות, שכל אחת עולה על הבאה אחריה. וכשם שתחת משה היו ארבע רמות שפיטה, שכל אחת עולה על הבאה אחריה, כך גם בדורות מאוחרים יותר, בימי המדינה היהודית, היו ארבע דרגות של בתי דינים תחת הסנהדרין הגדולה אשר עמדה במקום משה. בית דין של שלושה דיינים ישב בכל קהילה; בית דין של עשרים ושלושה ישב בכל עיר גדולה; שני בתי דינים של עשרים ושלושה ישבו בירושלים, אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה; ובית דין הגדול של שבעים ואחד ישב בלשכת הגזית (עיין סנהדרין פח. וכשם שכאן נבחרו הדיינים הראשונים של ישראל על ידי העם ומתוך העם, כך גם על פי הלכה, דיין צריך להיות ״מומחה לרבים״ (שם ה.), היינו מאושר על ידי נציגי העם. הייתה גם אפשרות לערעור מבית דין נמוך לבית דין שעליו, עד לסנהדרין הגדולה. אך לא בעלי הדין היו המערערים, אלא חברי בית הדין הנמוך עצמם היו פונים אל בית הדין שמעליהם, אם היו בספק. וכפי שנאמר בדומה לכך כאן: ״כל הדבר הגדל יביאו אליך״ – על הדיינים עצמם להביא אליך ענינים שקשה להם להכריע בהם – ויש להניח שתחילה היה עליהם להביא את הענין לבית הדין שמעליהם לפני שיביאוהו אל משה.

שאדם צריך לעמוד בהם, ואם לא, הוא לא שייך לתפקיד.

גם פחות נראה לי שהיה קמפיין בחירות וכדומה, אלא בחרו את מי שמתאים לתפקיד.

זה לא כמו היום, שאין רשימת תכונות, ואפילו טיפש ונלוז יכול להיבחר.

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים