כל הרכב שופטים יכול לקבוע משהו אחר, הם לא מחוייבים לשום דבר

ממילא, היות שאין שום מקור בחוקי הכנסת, שנותן לבג"ץ סמכות לבטל חוקי יסוד (ואגב, גם לא חוקים בכלל) - ההחלטה שניתנה היום ניתנה בחוסר סמכות וממילא אינה מחייבת.

ביום שהכנסת והממשלה, על שלל הזרועות הביצועיות יודיעו, שהן קשובות להחלטות בגץ, רק כשהן מבוססות על החוקים הקיימים ולא מצייתים לקביעות שבג"ץ קבע בחוסר סמכות - הקביעות הללו יהיו חסרות משמעות.

צריך רק אומץ!

אין התחשבות בדעת העם לקביעת חוקים או משפט.

זה נעשה בידי הזקנים התלמידי החכמים.

התורה מעודדת שהרשות השופטת היא תחוקק.

ההבדל היחיד זה שהסנהדרין צריכים להיות צדיקים ותלמידי חכמים.

אז כל הדבורים של הדתיים על התערבות הרשות המחוקקת בדעת העם, זה כי הם בורים בחוקי התורה או שהם חושבים בצורה תועלתנית מה יועיל יותר בימינו, שאני יכול להבין את זה.

אבל במהות ההתנגדות היחידה לפי התורה, זה אם הם צדיקים ותלמידי חכמים או לא.

יש דיני מלוכה ויש דיני סנהדרין.

יש דינים שהמלך יכול לקבוע בלי הסנ'.

למשל למלחמת מצוה סגי במלך ולמלחמת רשות ניתן לדייק שהמלך קובע, אלא שצריך הסכמת הסנה'..

ולהנהיג את העם לפי סדר מדיני המצטרך לצורך השעה כדרשות הר"ן י"א. חוקים קבועים רק ביד הסנהדרין.

2. לפי ההלכה הפשוטה מהגמרא והרמב"ם למנות מלך צריך נביא וסנהדרין, לא רצון העם.

3. גם אם נידחק שצריך גם את רצון העם שזה לא פשטות ההלכה, הסנהדרין יכול להטיל וטו. בנוסף, כשהעם כבר בחר מלך זה עובר לבן שלו ולא תלוי ברצון העם לשנות.

4. הכנסת לא דומה למלך.

אין משהו שמבין כמוהם בדינים אלו.

יש כמה וכמה ספרים שדנו בנושא, שכיום יש לה דין מלך, לכל דבר.

בכל מקרה זה דיון אחר.

לעצם הדיון, ברור שזה לא נכון. תפתח תנ"ך תראה המון פסוקים המעידים שמשה רבינו יהושע, דוד שלמה ועוד ועוד מלכים היו שופטים את העם ולשם זה שמו אותם בין היתר..

ועי' פרק ב בהלכות רוצח ופרק ג  בהלכות מלכים מה הכח יש ביד המלך בדינים.

האור שמח שמה מחלק בין דברים השייכים למדינה שמלך דן, לבין דברים שלא קשורים כמו גניבה של אדם פרטי שלזה דווקא מלך. אם כי מוכיחים מהירו' (פ"ו סנה') שגם בדינים פרטיים יכול המלך לדון.

אלא אם נאמר שזה הוראת שעה כמו שתירץ הרב ישראלי..

לא לחינם אומרים דינא דמלכותא דינא, ולא דינא דדדינים דינא (אלא הפקר בי"ד..).

הספרי מפורש מביא לימוד שיש לשמור חוקי המלך, עי' במרגליות הים לגבי הסוגיא של המלך דן וכו' שמביא אותו.

הרדב"ז לומד דיני מיסים נפרשיית המלך!! (תחילת פרק ד). וכעי"ז במאירי לגבי הסוגיא הנ"ל.

ואין כאן המקום להאריך בזה, סתם כתבתי דוגמית קטנה. אפשר לקרא ספריפ של המכונים שעוסקים בזה שהאריכו בזה (למשל בספר של הרב אלימלך יש מעל 350 עמודים בנושא..)

וסנהדרין למנות אותו.

גם מלך לא יכול לחדש חוקים מעצמו. משה היה חלק מהסנהדרין. דוד ושלמה התייעצו עם הסנהדרין. זה גמרות מפורשות.

הם יכולים לשפוט ולתקן דברים לצורך המלכות, אבל לא חוקים מהותיים לדורות.

לגבי דינא דמלכותא דינא אין להם:

1. הרא"ש, הרשב"א והר"ן סוברים שזה לא חל בארץ ישראל.

2. זה נאמר במצב ניטרלי של דיני ממונות או לפי החתם סופר תקנות אחרות, אבל ברגע שזה גוף יהודי שמחוקק חוקים שהם נגד התורה ממש, אין להם שום דין מלכות ומצוה לבזותם כחו"מ רמ"א ח, א.

יש מלא חוקים בכנסת שהם בסתירה למצוות דאורייתא ודרבנן.

ומכון המשפט והארץ, יעשה לך קצת סדר

לא נכנס לדיון.

הרב גורן, הרב ישראלי למשל

הרב ישראלי גם סובר ככה מבחינה עקרונית, יש לו כמה הבדלים לא מהותיים.

לגבי הרב גורן, בספר הביוגרפיה שלו כתבו שהוא שינה דעתו בזה..

מ"מ לכל היותר אפשר לומר שיש להסתפק בדבר, ולא לומר חד דלא כרב קוק והרב הרצוג והצי"א (וכן הרב פרנאק) ועוד. כאילו הם כמאן דליתא.

(הרב ישראלי לימד שכפייה על המצוות שייכת כבר במישור העקרוני רק לחברה שמחוייבת להלכה. ומשם בארה)

הרשות המחוקקת בדמוקרטיות מודרניות חולשת על שני תפקידים בעזרת החקיקה (כלומר "תקנה מחייבת"), הא' הוא ניהול מדיני והב' הוא חוקים כלליים יותר כמו עונשין ממונות כו'

אז למשל א' זה לקבוע בחוק שבלו על הדלק יעמוד על כך וכך, שיטור, עם אילו מדינות לכונן יחסים דיפלומטיים או לחתום הסכמי סחר

ובב' למעשה יש מצד אחד עונשי התורה כו' ומצד שני כמובן יכולות להיות גם תקנות מיוחדות לפי העניין למשל הוצאה להורג ע"י מלך בלי סנהדרין, נקרא לזה ג'

בשלטון תורני התורה עצמה היא הרשות המחוקקת בכל הנוגע לב', אם הרשות המחוקקת (נניח פרלמנט או סנהדרין) מחליטה משהו נגד התורה באופן מובהק (כמו במסכת הוריות) אף-אחד לא אמור לשמוע לה

בכל הנוגע לא' וג' אין "דין תורה" אלא אולי הדרכה כללית של התורה ובשביל זה אפשר להשתמש במלך / שבעת טובי העיר / פרלמנט / ממשל טכנוקרטי - מה שיותר מתאים לפי העניין

כאשר כל פעולה של אותה רשות אמורה להיות תחת ביקורת שיפוטית של הסנהדרין (גדולה או קטנה)

רש"ר הירש שמות י"ח

בדברים (א, יג) אומר משה: ״הבו [פירוש ״תנו״] לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם״ (עיין פירוש שם). יש להניח אפוא שכל האנשים העומדים להתמנות, הוצעו על ידי העם עצמו, ואילו משה רק אישר ומינה אותם. אם כך היה, הרי שתהליך הבחירה כפי שתיארנו אותו, נראה מתאים אף יותר. תחילה, כל אלף בחרו מתוך עצמם את הטוב והמוכשר ביותר. לאחר מכן עשו זאת כל מאה, וכן הלאה, עד לגוף הבחירה הקטן ביותר – עשרה. נמצא, שהיו ארבע דרגות של מומחיות ומהימנות, שכל אחת עולה על הבאה אחריה. וכשם שתחת משה היו ארבע רמות שפיטה, שכל אחת עולה על הבאה אחריה, כך גם בדורות מאוחרים יותר, בימי המדינה היהודית, היו ארבע דרגות של בתי דינים תחת הסנהדרין הגדולה אשר עמדה במקום משה. בית דין של שלושה דיינים ישב בכל קהילה; בית דין של עשרים ושלושה ישב בכל עיר גדולה; שני בתי דינים של עשרים ושלושה ישבו בירושלים, אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה; ובית דין הגדול של שבעים ואחד ישב בלשכת הגזית (עיין סנהדרין פח. וכשם שכאן נבחרו הדיינים הראשונים של ישראל על ידי העם ומתוך העם, כך גם על פי הלכה, דיין צריך להיות ״מומחה לרבים״ (שם ה.), היינו מאושר על ידי נציגי העם. הייתה גם אפשרות לערעור מבית דין נמוך לבית דין שעליו, עד לסנהדרין הגדולה. אך לא בעלי הדין היו המערערים, אלא חברי בית הדין הנמוך עצמם היו פונים אל בית הדין שמעליהם, אם היו בספק. וכפי שנאמר בדומה לכך כאן: ״כל הדבר הגדל יביאו אליך״ – על הדיינים עצמם להביא אליך ענינים שקשה להם להכריע בהם – ויש להניח שתחילה היה עליהם להביא את הענין לבית הדין שמעליהם לפני שיביאוהו אל משה.

שאדם צריך לעמוד בהם, ואם לא, הוא לא שייך לתפקיד.

גם פחות נראה לי שהיה קמפיין בחירות וכדומה, אלא בחרו את מי שמתאים לתפקיד.

זה לא כמו היום, שאין רשימת תכונות, ואפילו טיפש ונלוז יכול להיבחר.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים