כותבים שאעפ שלא ידוע שהיא הייתה נביאה, ממ

כל מקום אשת חבר כחבר. גם בזה.

לא תמיד אשתו של הרב היא חכמה או מספיק כריזמטית כדי להעביר שיעורים. בסוף זאת ה"עבודה" של בעלה, לא שלה... אבל את הקשיים שעוברים בבית של תלמידי חכמים גם היא עוברת, הם אחד ומחליטים יחד, והני נשי במאי זכיין.. סוף כל סוף יש לזוג הרבני הזה הרבה במשותף. וכן, היא ראויה להערכה.

אין לי בעיה עם הכינוי. השאלה מתי הכינוי יש בו תוכן.

שם רע שמצטט את ישעיהו שאנחנו דנים בו.

אז אלו שתי הפעמים.

אבל זה רק בדיוק לשון 'ואקרב'. יש גם את לשון קריבה בשאר המקרא כגון בעריות וזה עיקר הנושא של ההעמק דבר- 'קריבה' בכלליות בתנ"ך.

אבל אני מנסה להבין איך כל זה קשור למה שטוענים הנוצרים..

זה מקרה?

אישה שנהיית רבנית- זו מישהי שמעבירה שיעורים לנשים ומורת הלכה/ דרך כלשהי

ויש קיצור דרך לקבל את הכינוי- שהבעל שלה נהיה רב, או שהיא הדתיה היחידה בסביבה

יש גם שאלה הפוכה- האם מישהו נהיה רב כשהוא מתחתן עם רבנית?

זכור לי כי ראיתי שהמקדש אישה על מנת שהוא "רב", אזי י"א שאם יהודי מקודשת, ויש שאמרו יהודי כשר.

לא זוכר המקור, אבל זוכר שזה נמצא בספר הברית (אולי לגבי ההלכה של מוהל כשר).

יש גם סיפור של הרב אוירבעך לגבי כינוי רב..

מטבע הדברים, בחלק מהמקרים זה גם נתן לה מעמד, אבל ממש לא מחייב. בקריית משה בזמנו, הודגש ההבדל אצל מרנן ורבנן, שבעוד הרבנית אליהו היתה (ועד היום) שם דבר מצד עצמה, הרבנית שפירא ז"ל, רק שמרה שהרב יאכל ויישן ולא יציקו לו מידי...

היום העתיקו את המושג לנשים שמלמדות תורה (או מובילות כנסים...) מצד עצמן, בלי קשר לזהות הבעל, אבל זו ממש לא מסורת ישראל.

אגב, בגלל זה, הקונסרבטיביות משתמשות בתואר 'רבה' למנהיגות הרוחניות שלהן, בדיוק בטענה הזו - שרבנית זו אשת הרב ולא רב בלשון נקבה.

נ.ב.

אם כבר תשאל, למה במקומות מסויימים לכל נשוי קוראים 'הרב'. מספרים שכשהנהיגו בישיבה, עוד אצל הרב צבי יהודה, לקרוא בברית לכל בן של אברך: "ויקרא שמו בישראל פלוני בן הרב פלוני", הרב שילת שם פתק עם ציטוט מהרמב"ם, ש"לא מצינו בשום מקום שנשים סומכות..."

ומנהגים טובים שהפכו למקובלים ונפוצים  - אפשר בהחלט להכליל אותם תחת המטריה הרחבה של מסורת ישראל.

יש מנהגים ישנים מדורי דורות ויש מנהגים חדשים, שהתקבלו ונכנסו לחיינו בעקבות שינויים באורח חיים.  

במסורת ישראל שלפני דורות רבים לא היו מדרשות תורניות לבנות, לא היו מכללות ברמה תורנית גבוהה לנשים, לא היו כנסים תורנים המוניים של נשים…

כיום, כשיוצא לי (אשכנזים, משני הצדדים) להשתתף באירועי אירוסין וחתונות במשפחה המורחבת, ויש אצלנו מכל וכל - חרדים ליטאים וחרדים חסידיים (ויז׳ניץ) ודתיים לאומיים (בני עקיבא) - לכל משפחה מאלו וזרם יש את המסורות והמנהגים, והם שונים אלו מאלו.

רבות היום המשפחות המעורבות בקשרי נישואים של אשכנזים עם עדות המזרח.  

לעדות המזרח יש מסורות יפות משלהם, והחיבורים העדתיים מוסיפים גוונים חדשים למסורות המוכרות.

כך שצריך להתייחס למסורת ישראל כמשהו דינמי ומשתנה ולא קבוע ושמרני.  

ומסכים בגדול, אם כי חושב שיש במסורת כמובן משקל גדול גם למה שנהגו אבותינו ואימותינו. (לא בטוח שאתה חולק)

אכן, ציינתי בעצמי, שהיום מקובל אחרת.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים