א.ירא"ש שמאופינת גם במעשים חיצוניים.כל אחד לפי הגדרתו.

ג. צריך לשאול- למה אני רוצה בחורה כזאת? מה זה אומר עלי שיש לי רצון כזה? האם המקום שאני נמצא בו כרגע סותר את זה? האם אני ברצון להתקדם?

ג.אני חושבת שהרצון שלנו לא תמיד צריך להיות מותאם לנו אבל כן לקחת לתשומת לבנו שכדאי להתאים אם רוצים שזה יתממש.

ד.עד כמה הכדורגל חשוב לך? אתה מוכן לוותר על בחורה דוסית בשביל זה? ולא חושבת שזה מפריע לכול הדוסיות.ואני לא חושבת שצריך לוותר על דברים נטו בשביל אחרים אלא אם כן מאמינים בזה.

תדון את חברך כאילו אתה במקומו

ואז כמים הפנים לפנים

א. הקריטריונים הם:

- שיהיה ריאלי מצדי => מתאימה פחות או יותר לשמירת ההלכה כמו שאני מבין, מסורתית לא מתאימה לי כי אני רוצה הרבה תורה והקפדה על מצוות, חסידת גור לא מתאימה לי כי לא הולך להחליף למספר כשר ולאכול רק בד"צים מסוימים

- שיהיה ריאלי מצידה => עבור אותה מסורתית אני "כבד" מדי, עבור חסידת גור אני מזרוחניק

ב. השאלות הן:

- האם זה משהו שהיא מתכננת לשנות או משהו עקרוני? למשל יכולה להיות מישהי עם סמרטפון לא מוגן כי היא גרה עם ההורים כו' כו' אבל כשתתחתן אין לה בעיה והיא דווקא ממש רוצה להחליף לנוקיה. או בצד ההפוך, מתעקשת ללכת עם כיסוי ראש בדיעבדי.

- האם זה משהו שנוגד באופן מהותי את ההלכה? כדורגל זה לא מצווה אבל גם לא אסור כשלעצמו, מה שאין כן ידידות כו'. אם המטרה היא לבנות בית דתי אז אין מה לעשות אי-אפשר לבנות אותו על בלבולים ויסודות רוחניים רעועים כי מי מאיתכם יחליט להתחזק לרמה של שמירת ההלכה כמו שצריך לפחות ברמה בסיסית, זה בעייתי מאוד

ג. צריך לשאול את עצמנו:

- איך אני רואה את עצמי מבחינת שמירת מצוות אחרי הנישואים? האם אני מתכוון לוותר על הכדורגל, פשוט כרגע קשה לי כי אני בודד ומשועמם? או שאין לי שום בעיה עם כדורגל ואני לא רואה סיבה להפסיק לצפות בזה, גם לא בעתיד? => אם זה משהו שאני רוצה להפסיק אבל קשה לי, מומלץ בחום להתחיל לעבוד על זה כבר היום

ולחפש מישהי שמתאימה לזה

ד. הדוגמה שנתת זה כמו שאני אוהַב אייל גולן ואני אתבאס שמישהי שומעת וואן דיירקשן כי זה לא תורני

פשוט להפעיל את ההיגיון

אני מתאר לעצמי שיש הרבה בנות שאין להן בעיה ממשית עם כדורגל ומצד שני גם היו שמחות שתלמד תורה

לפי מה שנראה שהשאלה הראשונה שאתה שואל היא השאלה המרכזית וכל שאר השאלות הן השלכות של התשובה לאותה שאלה.

הבירור הוא בירור אישי בסופו של דבר ואין דבר אחד שהוא מוחלט והכי טוב שכל אחד יענה לפי מצפונו ומחשבתו ולא לפי איזו תשובה כללית ש'צריך' לענות.

ההסתכלות על המקום הדתי יכול להיות מתוך אגו "אני דוס" אז לכן "מגיע לי מישהי דוסית".

אך האגו בסוף לא מעניין, העניין פה זה מה יאפשר חיים משותפים שיאפשרו מערכת יחסים טובה ובריאה.

מערכת יחסים זוגית מיוחדת בכך שהיא מערכת יחסים שכוללת הרבה רבדים בבני הזוג לעומת מערכות יחסים אחרות. 

מסתבר שכדי שתהיה זוגיות בריאה צריך מכנה משותף בשאיפות של  בני הזוג. בסוף יש מטרה שלשמה התכנסנו. למה מקימים בית ישראל? מה הדגלים שאנחנו רוצים שהבית הזה ירים? אולי לא כל המחשבות והשאיפות צריכות להיות משותפות אבל מה שבני הזוג רואים בתור עיקר צריך להיות משותף.

ב. בדרך כלל אתייחס לביטויים הללו בתור סימן ולא בתור סיבה. אם מישהי עושה מעשה מסויים סטטיסטית היא בראש אחרת ממני גם בדברים אחרים. זה לא הכי מדוייק, אבל זה תלוי הקשר. אם היא גם כתבה שהיא רואה סרטים, גם שהיא יוצאת לחו"ל וגם דתייה פתוחה אז סביר להניח שהיא לא בראש שלי. וזה ממש לא משנה מה אני חושב על עליה או על איך שהיא הציגה את עצמה. הדבר היחיד שמשנה אם זה קשור אלי או לא.  בהקשר הזה, פחות מעניין אותי אם היא רואה סרטים או לא, יותר מעניין אותי כמה זה תופס אצלה מקום. אם זה חולשה מבחינתה או שזה דרך חיים לגיטימית.

ג. בשאיפות קשה להאמין שאפשר לוותר, במעשים זה לא חד משמעי. השאלה עד כמה הפער גדול.

ד. איך אתה ראוה בנאדם שהוא ראוי לדוסית כמו שאתה רוצה? מה זה דורש? זה דורש להיות מושלם בלי שום ביטול תורה? אתה גם מצפה ממנה להיות מושלמת? זה מרגיש לי קצת שחור לבן, כאילו בגלל שאתה רואה כדורסל (שלא יודע עד כמה זה עבירה, גם אם זה לא מצווה גדולה..) א כל הלימוד תורה והתפילות שלך והבין אדם לחברו לא מספיק שתקבל את הטייטל הזה שאתה ראוי לבחורה דוסית?

אני בטוח שזאת שאלה שישבה לכולם מתישהו בראש, בין גברים בין נשים.

לא חושב שיש הגדרה כללית, כל אחד והקווים וההגדרות שלו, מכיר המון שלא מוכנים להתפשר על כיסוי ראש והם לא הכי דוסים.

ואני בטוח שיש בנות שיפסלו בחורים על טלפון לא כשר או משהו בסגנון..

לא חושב שיש פסול באף אחד מהמקרים.

מסכים עם מה ש@אחו  ו @אני))) כתבו שאם הרצון הוא להתקדם ולהתשפר (הגם שכרגע אני לא במקום שבו אני רוצה להיות אבל אני מתקדם לשם ופועל) אז זה אחרת והרבה יותר טוב.

מה אתה אומר פה

אנחנו בודקים התאמה משותפת כללית

כמובן שבתוך זה יש כל מיני שוני בין הבן זוג

ומי שמחפש את הדומה לו יצטרך להתחתן עוד שנים

גם אני רוצה בחור שלא רואה סדרות וקורא ספרים ממש נקיים.

יופי 80 אחוז כבר לא מתאימים לי ..זה אומר שאני רבנית והם לא? לא

צריך להתייחס לאדם כמכלול ... שם זה האתגר שלו בעבודת ה' וזה שלי ..

זה מה שאנשים לפעמים לא מבינים שזה לא כזה שחור או לבן 

עדיף לסמוך על השני בעבודת ה' שלו ..

להתרכז בלחזק את שלך

אף אחד בטח שלא בתהליך הדייטים יכול למדוד את עבודת ה' שלך .

אחרת זה באמת מביך בשבילו

האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות?

האם "התאמה דתית ורוחנית" הוא תנאי הכרחי לקשר?

לא. 

האם אפשר להיות עם פערים משמועתיים ברוחניות ובדת ובכל זאת לנהל זוגיות טובה?

כן.

האם מלכתחילה כדאי להיכנס לזוגיות עם פערים כאלה?

לדעתי, לא. (אבל מכירה לא מעט שעשו זאת).

לי חשוב להסתכל על עולם הערכים וההשקפות של האדם.

בעולם הערכים וההשקפות שלי, חלק מהדוגמאות שכתבת לא מעידים בעיני על רמה רוחנית נמוכה יותר.

כשאתה כותב, "חולם על מישהי דוסית" - למה הכוונה שלך בדוסית? במה זה מתבטא? מה פירוש המילה דוסית מבחינתך?

לגבי הפער, ראה מה שכתבתי פעם כאן: https://www.inn.co.il/forum/t1314915#14168566

לדעתי, זה לא אוקסימורון דוס ועוקב אחרי ספורט. כל עוד נותנים לזה את המקום הראוי, את סדרי העדיפויות - זה נראה לי דבר טוב ומצויין (ומכירה כמה אנשים שהם תלמידי חכמים עצומים ועוקבים באדיקות אחרי ענפי ספורט מסוימים). 

בוא נהיה ראליים רגע, זה לא שרוב האנשים בעולם, מכל ציבור שומר תו"צ, תמיד או לומד תורה, או בעבודה\לימודים, או ישן\אוכל. ואם אתה עכשיו רואה מכבי, ופתאום יש תקלה בשידור שלא תאפשר לך לצפות יותר - האם תלך עכשיו לפתוח גמרא? במילים האחרות, האם הספורט באמת בה על חשבון לימוד תורה, או על חשבון משהו אחר? (כמובן שיש מה לדון בתרבות הפנאי ביהדות, אבל זה לא שייך לכאן לדעתי). בעיני, פסילה של ספורט בתואנה של בזבוז זמן לימוד תורה, זה דבר לא נכון ולא בריא לעשות.

ולכן אני חושבת שאתה צריך לשאול את עצמך:

למה מוריד לך שמישהי צופה בסרטים וסדרות?

האם זה בגלל הזמן?

מה היית מעדיף שהיא תעשה בזמן הזה?

האם ריאלי לעשות את מה שענית בשאלה הקודמת לכל רגע פנוי?

האם אותה אחת עושה את מה שענית בשאלה הקודמת קודמת בשעות אחרות?

האם זה בגלל התוכן?

האם ביררת איזה סוג של תוכן היא צורכת? או האם מבחינתך כל דבר על המרקע מוריד?

(ואתן דוגמה, מכירה מישהי שמבחינתי נתפסת כדוסית רצינית (ואני מאמינה שהיא תענה על כל מדד שתכתוב), ויש דבר אחד שהיא עוקבת אחריו בסדרות: סדרות בישול והכנת אוכל. היא מנסה ללמוד מזה ולשפר את ביצועיה במטבח.)

אז שורה תחתונה - 

מה חשוב *לך*?

למה זה חשוב לך?

איזה צורך זה ממלא?

לי יש את התשובות שלי מה אני מחפשת מבחינה רוחנית, ויש דברים שלא אתפשר עליהם, כי החלטתי שהם חשובים לי, לזוגיות ולבית שאני רוצה להקים. אני יודעת שהקווים האדומים שיצרתי לעצמי גורמים לזה שאני דוחה הצעות של אנשים מדהימים מבחינה אישיותית, מידות וכו' - אבל מבחינתי, כאשר הם לא עונים לדרישות הרוחניות שלי, אני לא מוכנה לנסות.

תוכלי להגדיר מה מקוטלג אצלך כ"תלמידי חכמים עצומים"? קצת סקרנות, קצת נסיון להכיר את העולם, קצת להבין את מה שאת כותבת כאן

הייתי גם שמח לקבל דוג' במי מדובר

אלא על אנשים שאני מכירה באופן אישי (ולא רוצה לפרט יותר מידי, אאוטינג...).

בגדול, אני חושבת שזה יותר מאפיין את הציבור של החוצניקים.

הוא אדם שמילא כרסו בש"ס ובפוסקים - וממשיך בכך.

האנשים האלה שאלו במחשבתי אינם נושאים תפקידים רבניים, אינם אברכים בישיבה, אלא "בעלי בתים", אנשים עובדים - אבל עדיין לומדים שעות כל יום, וכך במשך שנים רבות (חלקם גם מלמדים במסגרות כאלו). אנשים שהשיח שלהם הוא תורה, שהבית שלהם הוא תורה, ששולחן השבת שלהם הוא תורה וכו'. 

את מתגוננת בפני מה שלא אמרתי...

גם בעיני זאת ההגדרה או לפחות תיאור סביר לתלמיד חכם.

אבל תלמיד חכם עצום, בעיני, זה אדם שממש קשה לתפוס סוגיה שהוא לא יהיה מסוגל להתייחס על בסיס ידע קונקרטי לסוגיה ולכתוב בה; עם היכרות ויכולת ניתוח נכונה עם כל מרחבי הפסיקה. כאלה יש מעטים. אני מכיר כמה רבנים, שמורים הלכה לשואלים, ואפילו אותם אני לא ממהר לקטלג כ"תלמידי חכמים עצומים" אלא כתלמידי חכמים. וזה אנשים שלומדים ומלמדים תורה כל היום ופוסקים הלכה. אז אדם שלומד שעתיים כל יום, שזה מרשים ומכובד לאדם עובד ומטופל בילדים,  צריך להיות בעל כשרון עצום כדי להיות בקטגוריה הזאת

שאני בטוחה שאתם מכירים ועונה על ההגדרה בכל קנה מידה שתבחרו (וכאן כן מדובר באדם שנושא משרה רבנית, פוסק וכו'), ששמעתי כך מפי תלמיד שקרוב אליו.

לא ראיתי את זה בכתובים (ולכן אני לא מרגישה בנוח לכתוב את שמו), רק שמעתי את זה מהתלמיד הנ"ל (ששימש אותו כמה שנים). 

ברב אחר שכן כתב על זה:

The Game is Bigger than the Team | The Rabbi Sacks Legacy

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.