מחפשת משהו מאוד שכלי, מקווה שאני מצליחה להסביר את עצמי.

אולי את מכירה?

הרב אהרון לוי

הרב צבי ענבל-הוא מדען

הרב פייבלזון

תיכנסי לערכים יש להם מרצים מכל הסוגים

אני נזכרת שראיתי פאנל כזה עם הרב פייבלזון לפני שנים ומאוד התחברתי לצורה שהוא דיבר וכמובן גם לתוכן.

את יודעת אם יש לו ספרים?

אני מתחברת מאוד לשיעורים של הרב אהרון לוי. יש לו סדרת שיעורים על ספר הכוזרי, הוא מסביר בצורה ממש יפה

יצא לי לשמוע כמה סדרות שלו והוא פשוט מתנה לדור שלנו. גם הרב זמיר כהן.

מאוד שכלי, מאוד ברור, מחכים מאוד ומחבר את מי שמתחבר לצד השכלי יותר. אני גם כזו קצת. או לפחות הייתי בעיקר שכלית כשהתחלתי להתחזק

מאוד מאוד שכלי

ר"מ במכון מאיר

לפעמים מתחשק לכן להיות חילוניות? - הריון ולידה

ונכון שצריך להפריד בין אמונה ובין קיום מצוות.  

אמונה היא משהו נשגב ועמוק, רוחני, אישי, פרטי…

מצוות הן ברובן הגדול משהו מוחשי, ניתנות להגדרה די ברורה, קיום מצוות ואופן הביצוע של המצוות וההלכות - יש שמאוד חדים וברורים (למשל: ברכת המזון, לא להדליק אש בשבת, לא נוסעים באוטו בשבת) ויש הרבה מצוות שהיישום תלוי בפסיקה לפיה הולכים ובדרך בה מאמינים. 

אבל אני מרגישה שאני נמצאת במקום אחר מאוד.

אין לי ככ "מערכת יחסים" אפילו עם הקב"ה בשביל לכעוס עליו. מבינה?

גם אני לא מנהלת שיחות עם בורא עולם.

מאמינה שהוא קיים, שיש משהו רוחני עילאי שיצר אותנו, מאמינה מאוד בבחירה החופשית לכל אדם לחיות את חייו בדרך שנוחה לו ומתאימה לו.  

על העניין שאין לך מערכת יחסים עם הקב"ה

אני חושבת - שלימוד שכלי יעזור לך להבין איך עובדת הנהגתו של השם יתברך (עד כמה ששכלנו יכול להישג)

זה יכול לעזור לך ולעשות סדר בכל מיני סוגיות אמוניות אם יש שאלות, וזה חשוב מאוד 

אבל אצלי לפחות, הדבר הראשון שהתחלתי לשים אליו - זה העובדה שהוא פה, בפרטים הקטנים. ושיש לי הרבה דרכים להרגיש אותו ולהנכיח אותו בחיים שלי כדי שיהיה את הקשר הזה- דרך הטבע, הנוף, מזג האוויר, בעלי החיים, הילדים, הגוף שלי.. כל דבר בעצם.

ההתפתחות של היכולת להתבונן היא זו שפיתחה את הקשר שלי עם הקב"ה

 כי כמו בהרבה דברים אחרים, היכולת להסתכל על ה- יש, ויש ככ הרבה ממנו פה סביבנו ובתוכנו - היא זו שמעצימה 

ולכן, אני חושבת שאולי את צריכה לחשוב באמת מה זה אומר מבחינתך קשר

איך את תופסת את המילה קשר עם הקב"ה

איך היית רוצה שזה ייראה מול איך שזה נראה בעינייך היום 

ובאמת לחשוב על המקום האמוני הזה - מה הוא אומר בשבילך ואיך את יכולה להשתמש בו לטובה בחייך 

לא יודעת אם קראת התגובות שלי בהמשך אבל יש לי משהו שמרגיש שקודם אני רוצה להגיע למקום שאני מאינה שהוא באמת קיים ורק אחכ אני אוכל להתבונן ב"יש".

אם אני זוכרת נכון אז את לא גדלת כדתיה, נכון?

אם כן אז אני באמת מנסה להבין איך הבנת שה' קיים?

ואת צודקת לגבי ההתבוננות על סוג הקשר שאני מחפשת אבל זה מרגיש לי שלב שני

כי הייתי מאוד בורה ורחוקה. ישראלית טיפוסית כזו מבית מסורתי שלא מבינה כלום..

וככה התעוררה לי הנשמה בעצם

החכמה שבתורה, האור שלה, פשוט משך אותי אליו

התחלתי בללכת לשיעורים על פרשת השבוע עם חברה, דיברתי עם הרבה חוזרות בתשובה, הרבה סיפורי אמונה והשגחה, קראתי הרבה ספרים 

בשם 'מרוץ הלפיד'

על אמיתות התורה

יודעת שיש קובץ מוקלט שלה,

אולי את יכולה לפנות לערכים ולברר איך את יכולה לקבל הקלטה של ההרצאה

אני חושבת שהבירור שלך מקסים

זו עבודה לא קלה, אבל אחרי שמגיעים לתשובות - דברים נהיים משמעותיים יותר

מעריכה אותך מאד על האומץ לשאול ולחפש

האמת שאני טיפוס מאוד שמרן וממוסד אז זה באמת דורש ממני הרבה אומץ לפתוח את הנושא במיוחד שאני לא יודעת לאיזה תשובות אגיע, אבל מרגישה שאני חייבת לעצמי את זה.

תודה שכתבת, מעריכה!

ואנסה לחפש את ההרצאה הזאת, נשמע מתאים

לא קראתי שם הכל, אבל לרוב מה שקראתי שם התחברתי. וזה נראה לי בהחלט מכוון לצורך שלך כרגע - לא העמקה של אמונה קיימת אלא בירור היסודות בצורה מובנית ושכלית.

מצרפת קישור למאמר יסודי על האמונה -

סיבות להאמין באלוהים

חוץ מזה אני בטוחה שיש המון שיעורים ביוטיוב, אבל לא מכירה מספיק שיעורים שנוגעים ממש ביסודות בשביל לדעת על מה להמליץ.

תרצי שאחפש לך? יהיה לך זמן בכלל לשמוע? או שאת מחפשת יותר קריאה?

אני רק רוצה להוסיף מכיוון אחר, שהאמונה היא לא דבר שהשכל יכול להבין. אני מבינה שיש לך פה צורך בבירור שכלי קודם כל. אבל צריך להבין שהמפגש עם הקב"ה הוא בנקודה הרבה יותר פנימית ועמוקה מהשכל. הסברים שכליים לבד לא יביאו לחיבור רגשי ולהרגשה של אמונה בקב"ה. לצד של החיבור לקב"ה צריך להגיע דרך הרגש ודרך התפילה (לא יודעת אם קראת בשרשור של דיאט ספרייט את מה שכתבתי על התפילה, הרחבתי על זה שם הרבה).

ואני רוצה עוד להגיד שאני ממש מעריכה את הבירור שאת עושה. לפעמים כשמגיעים לתחושות כאלו מדחיקים אותם, או לחילופין בוחרים לעזוב ולהתרחק. הבחירה לחפש באמת תשובות היא בחירה שדורשת אומץ. יהי רצון שה' יאיר לך ויכווון אותך למקומות הנכונים, ותזכי להגיע מתוך זה לחיבור אמיתי ועמוק יותר עם הקב"ה...

בעלי המליץ על הספר 'דע מה שתשיב לעצמך' של הרב זאב קרוב. אני לא קראתי אבל בעלי אומר שהוא יכול לעזור בבירור.

ומוסיפה עוד רעיון, אם מתאים לך. לפעמים תוך כדי הלימוד עולות שאלות נוספות וצריך מישהו 'חי' ולא ספר או שיעור כדי לברר את הדברים.

אולי כדאי למצוא מישהי אמיתית שאפשר לפנות אליה בבירור (יש בטח מדרשות וכדו' שאפשר ללמוד בהן ממש מהיסודות, אני מניחה שזה פחות מתאים לשלב שלך בחיים ללמוד במדרשה כזו, אבל אולי רבניות ממקומות כאלו יהיו כתובת מתאימה לפנות אליה?)

(ואם את לא מוצאת מישהי במציאות ה'אמיתית', או שזה פחות מתאים לך, את מוזמנת לכתוב לי בפרטי. אין לי את כל התשובות, אבל אני אשמח לנסות ולברר איתך ביחד את השאלות שיעלו לך... כמובן רק אם תרצי ואם מתאים לך)

אני אבדוק את כל מה שהמלצת עליו.

וכן, אני מבינה ששכל לא מספיק פה אבל אני רוצה להתחיל במשהו וזה הכי מדבר אלי. מקווה שמשם אני אתגלגל.

ובא לי לבוא "נטרלית" וכאילו להסכים להגיע למסקנה גם שאין כי אז אם אני אגיע למסקנה שיש אז זה יהיה יותר חזק עבורי. מקווה שזה לא מסוכן מידי.

ואולי אני אקח את ההצעה שלך ואפנה אלייך. כבר עזרת לי מאוד פעם אחת עם גיסתי, לא יודעת אם זוכרת ומקשרת אבל זה הולך איתי עד היום♥️

כי אני רוצה משהו שאני אוכל להתמיד איתו ושיש לי שליטה עליו אז נגיד להחליט שאני קוראת x שורות ביום נשמע לי ריאלי.

תודה!!

היא נוגעת הרבה בנושאים כאלה ובמערכת יחסים ביננו לבין אלוקים וזה תמיד משולב בצורה אקטואלית.

וואו

החזיר אותי בתשובה, למרות שבאתי מבית דתי

נשמע בול. איך אני רוצה להרגיש ככה.

תודה!!

בהצלחה אהובה

הייתי כמוך

רק רק שכל

יום אחד ישבתי עם עצמי

הסתכלתי בעולם סביב

ונתתי לעצמי לגמרי לשאול

האם יש א-לוהים?

תני לעצמך לשאול את זה

הביטי בעולם סביבך

תהיי כנה

צריך אומץ כדי לבחור באמת

כדי לחיות באמת

ויחד עם זה גם בירור שכלי מעמיק

יש לנו תורה ואמונה שהן מאוד שכליות

כמו שאמרתי

הרב שרקי מדבר בדיוק לשם. לשכל. להגיון הבריא שלנו כבני אדם. הוא ממש לא מזלזל בו ונותן לו את כל המקום הראוי לו.

חפשי אותו ולכי לשיעורים שלו.

ממליצה בחום

טוב את תמיד כותבת ממש יפה.

תודה💜

ראובן פיירמן.

כתוב מדהים ומרתק, ועובר נקודה נקודה באמונה.

הייתי אולי מתחילה מספר הכוזרי

ספר של הרב ראובן פיירמן.

כתוב בשפה מאוד בהירה . ממליצה

פעם זכיתי לדבר עם אחד מגדולי רבני הציונות דתית והוא אמר לי שחשוב לזכור שכשאהיה אמא ןעסוקה במרוץ החיים לזכור ללמוד אמונה פשוטה - זה הבסיס ויהודי חייב כל הזמן ללמוד מחדש את הספרים הבסיסיים שלכאורה כבר אפשר לחשוב שלמדנו בכתה ט' וזה מספיק.

אמונה זה לא דבר שלמדנו בעבר וזהו, אלא זה משהו שכל החיים צריך ללמוד מחדש.

אמונה מלשון אימון - אם לא מאמנים את השריר הוא לא "מאומן" ככה גם אנחנו צריכות ללמוד אמונה כל הזמן.

אז אל תרגישי לא בסדר שאת רוצה ללמוד, זה הכי בסדר שיש❣️

הרב הזה המליץ לי ללמוד - כוזרי, מורה נבוכים,מסילת ישרים,אורות ( אי אפשר בדורנו לנתק את האמונה הפרטית מהכללית) שוב ושוב.

ראיתי שיש כאן בשרשור כמה המלצות לפירושים עליהם, אני מאד נהנית לקרוא את החוברות של "בשביל הנשמה " יש להם פרוש פשוט וברור,וזה קצר ומחולק ללימוד יומי,אז זה אפשרי לי לקרוא את זה בין עיסוק לעיסוק.

ומתייגת את @מתואמת שאני נהנית מהרבה שיעורים  שהמליצה כאן בפורום.

ובעקבות מה שקראתי שכתבת בתגובות כאן שאת רוצה לבוא בלי מסקנה,

רציתי להוסיף שחקירה אמונית שונה לגמרי מחקירות אחרות,לכן כן צריך לבוא עם מסקנה ברורה מראש שיש בורא לעולם והוא מנהיג אותו.

כמו במדרש על ארבעה שנכנסו לפרדס ורק רבי עקיבא יצא בשלום,קראתי שהרב בוצ'קו אומר שרק רבי עקיבא יצא בשלום כי רק הוא נכנס בשלום!

כשנכנסים לפרדס צריך להכנס "בשלום" בידיעת המסקנה ורק כך אפשר לעבור בשלום את המסע בפרדס.

בהצלחה רבה!!!

שהפותחת קצת תיארה מצב של הכל או כלום (אולי בלי לשים לב),

אבל ברור שגם מי ש"נכנס בשלום" מאפשר לעצמו לדייק, לעדן, לזקק, אפילו "להרזות" את התפיסה כולה - על בסיס חוויית החקירה (כמובן כל עוד קוראים ספרים במקורם ולא רק פרשנויות, או לפחות נחשפים למגוון פרשנויות), זה הרי התכלית שלה... למשל, לגיטימי לעבור תהליך דומה לזה של מישהי ב"שרשור האמונה" כמו שקראו לו למעלה, תהליך בו ציינה שהאמונה שלה כיום מייחסת פחות התערבות אלוקית בכל פרט מזערי אלא יותר במהלכים. ויש גם עניין של אופי... חייבים להישאר פתוחים לאופציה של אמונה שלא תביא כשלעצמה לקשר חם אלא לקשר שכלי.

גם על החיזוק וגם על הנירמול. זה חשוב לי.

איפה אפשר להשיג את החוברות של בשביל הנשמה?

לימוד יומי קצר זה בדיוק מה שאני מחפשת.

ואכן איך שכחתי את מתואמת... תמיד נהנית לקרוא אותה.

לגבי מה שכתבת על המסקנה.

חס וחלילה לא מתריסה אלא באמת מנסה להבין.

אנשים שמאמינים שהעולם שטוח מגיעים עם המון טיעונים והוכחות לכך. מרגיש לי שאם יוצאים מנקודת הנחה מסוימת אז בהכרח נגיע למסקנה "הרצויה" אבל אם אני רוצה להיות כנה עם עצמי ולהגיע למסקנה שהיא הנכונה איך אני יכולה לצאת לחקור את העניין ממקום שהמסקנה ידועה מראש? מרגישה כאילו אני משקרת לעצמי

אז אפרט למה התכוונתי:

אני אומרת שבניגוד למה שנאמר מעלי, אני לא חושבת שצריך להתחיל עם מסקנה, אבל כן חושבת שבשביל הבריאות הנפשית כדאי לחוות את התהליך עם מידה רבה של אמון, ושל ענווה - אמון מבחינתי זה לצורך העומק, ואפרט למה מתכוונת, וענווה מבחינתי זה לצורך הרוחב:

באמון - הכוונה לתת אמון במקור הספציפי שאותו את לומדת, אם זה מדרש או ספר או ציטוט מהגמרא, בשביל להעמיק בו, אמון שהוא אכן מסוגל בפוטנציאל להתיישב עם אישיותי וזהותי, וכדאי להשקיע ולמצוא בו את דבר השם עבורי, כולל ללמוד את המסביב שלו, מאיפה הגיע ועל איזה רקע, ועל מה השפיע, ואיך תפסו אותו דורות מאוחרים יותר, ולמה, והאם יש פרשנויות אחרות. שיש סיבה כלשהי, גם אם לא רלבנטית היום, שאמרו זאת.

בענווה - הכוונה לגשת לכל מקור, ובכלל לכל הבירור, בענווה של חקירה אמיתית, בידיעה ששכלים אנושיים רבים לאורך דורות רבים (ובטח בימינו) הוגיעו את מוחם בסוגיות תיאולוגיות מתוך רצון לדרישת השם ולקירבת אלוקים (עולה לי שאפילו שפינוזה, שבפועל מסקנותיו כופרות בסוג האמונה הספציפי שלנו, החל במפעל חייו ממוטיבציה דתית, והוא עצמו היה אומר על הפאנתאיזם ועל הפאנאנתאיזם שהן מובילות לאמונה טובה... זה אמנם שונה מאמונתנו, אבל היום כשהעולם המערבי ברובו חילוני ואותו לא מעניין כל הויכוח הזה, ויכוח שבעבר יצר מלחמות עולם, שווה להכיר את מי שלפחות המוטיבציה שלו היתה קרובה לשלנו ושמסקנותיו יצרו ב"ה תסיסה דתית גם ביהדות ותרמו בהמשך להתפתחות המוסר המערבי, שבבסיסו שואב מהיהדות) וכרוחב הזרמים ביהדות כן רוחב התפיסות מהן אני יכולה ללמוד, גם אם "תוכו אכל קליפתו זרק".

מה שהוספתי שם בסוגריים זה שהאמון במקור או במי שציטט את המקור (וגם הענווה) עלולים להיפגע אם תחווי כך את המקור שאת לומדת, וזה בסדר גמור להיפגע כי באמת היו דברים מבאסים בעבר, הרבה בגלל רקע של רדיפות וגלות ותנאי חיים קשים, בין השאר בלי ידע כתוב שנגיש בספריה, אבל הפגיעה אם תקרה לא סותרת מחויבות לאמונה בסיסית ולהלכה ולעבודת השם בדרך שלך. תוך כדי כתיבה זה מזכיר לי קצת מתבגרים (או הורים ממש צעירים...) שפתאום מבינים שאבא ואמא הם לא מושלמים אבל באנושיותם מקור כוחם כי ככה אני יכולה ללמוד מהם (וגם מטעויותיהם) ולהוביל הלאה את הלפיד. והוספתי שזה עדיין בריא בהרבה כי את אמנם מתחילה בלי מסקנות אבל את בעלת כלים שיאירו לך את הדרך - אמון וענווה.

זה בעיניי

בהצלחה!

זכרתי שהרב צבי יהודה בשיחות שלו מדבר על מה זה הגדרה של אמונה, בזכותך הלכתי להיזכר, תודה רבה שזיכית אותי לקרוא את זה שוב.

הרצי"ה מגדיר מה זה אמונה-

היא לא רגש כי רגש שונה מאדם לאדם,

היא לא שכליות כמו מתמטיקה ובוטניקה, אמונה כזו הרצי'ה מגדיר "אמונה קטנה",תפיסה חלקית.

אז אמונה היא "למעלה מן השכל אבל יכולה להתברר בשכל"!

והביטוי השכלי שלה זה לימוד אמונה.

לענ"ד מכאן למדים שאמונה לומדים ולא חוקרים.

חשבתי על עוד משהו שיכול להסביר את זה,

הגאומטריה שלומדים בבתי ספר נקראת גאומטריה אוקלידית כי היא מבוססת על האקסיומה של אוקלידס ( שני קווים מקבילים לא נפגשים לעולם) ויש גאומטריות נוספות שמבוססות על אקסיומות אחרות.

בגלל שהן מבוססות רק על אקסיומות - תיאורטית יכול לבוא מישהו ולהפריך את האקסיומות ולפרק את כל מדע הגאומטריה.

לעומת אמונת ישראל שמבוססת על אמונה בה', בבחירת עם ישראל, במתן תורה, באמונה במשה רבינו וכו' ( יג עיקרים ) ,

היא מבוססת על דברים חזקים ומוצקים שאי אפשר להפריך.

אז לכן חייבים להאמין בבסיס- יג עיקרים ,שהם אמת,

ומתוך כך לצאת למסע חיפוש וברור העמקה ובניה.

מצרפת קישור לאתר של בשביל הנשמה.

לימוד יומי באמונה - בשביל הנשמה

ושוב מודה לך על הברור האמוני שגרמת לי להרהר בו בסתם יום של חול.

בקטע טוב!

את יודעת, באינסטינקט באתי לכתוב לך- בסדר, אז גם מדע לא מספיק בשבילי, בהחלט מודעת לזה שזה מבוסס על אקסיומות ובא לי לבוא נטרלית ולא להאמין בכלום.

ואז נזכרתי שלפני כמה חודשים נסעתי עם בעלי בכביש מהיר בינעירוני ובנו שם גשר מפלצתי שעליו עוד אמורה ליסוע רכבת ואמרתי לבעלי שזה פשוט מדהים. אנחנו לא מכירים את המהנדס או את הפועלים ונוסעים תחת הגשר הזה במהירות יחד עם עוד מאות אלפי מכוניות ובהמשך אפילו רכבת תיסע על זה. אף אחד לא חושב להגיד: רגע, מי אמר שהגשר בנוי כמו שצריך? שמי שבנה את זה היה מוכשר מספיק בשביל זה? שרכבת יכולה ליסוע עליו בביטחה? וזה לא שלא היו סיפורים מעולם.

אבל בסופו של דבר כל אחד בעולם הזה חייב להתנהל בעולם מתוך איזשהו אמון באנשים ובסביבה אחרת לא נצא מהבית.

וזה החזיר אותי לזה.

גם מי שלא מאמין יש לו אמונה בלא להאמין.

התרגשתי נורא מהתובנה הזאת😅 דיברתי עליה עם בעלי והוא הראה לי שהרב וולבה בספר עלי שור ממש מדבר על הנקודה הזאת.

בעז"ה בהמשך אעלה צילום כי אני מרגישה שאני חייבת.

ואז החיזוק על האמונה בי'ג עיקרים שכתבת מחזקת אותי אפילו עוד יותר.

ממש תודה לך שבדקת בשבילי. מעריכה את זה מאוד!

(סליחה שעונה רק עכשיו)

כתבת מקסים כ"כ!

אשמח לקרא את הרב וולבה.

חשבתי על מה שכתבת שאפשר להרחיב את מה שכתבת גם לבית- קשר זוגי בנוי על אמון,

קשר בין הורים לילדים מבוסס על אמון.

אז באמת כל החיים מבוססים על אמון.

זה מזכיר לי את השיר של הרב קרליבך בשיר שלו "אני מאמין" ( רק שתי המילים האלו ,בלי המשך)

מידת הכרת הטוב!

אשרייך

האמת שאני באמת מעריכה כל אחת שעוצרת ומגיבה

ממש לא מובן מאליו, המקום הזה פשוט וואו!

לא יודעת אם זה מתאים ואם הבנתי נכון, אם לא קלעתי אז תדלגי…

בעצם עד עכשיו היית דתייה לא מבחירה. ככה גדלת, ככה חונכת, אף פעם לא חשבת 'למרוד' אז נשארת במקום שבו גדלת. ואף פעם לא בחרת בזה באמת.

ועכשיו את מתעוררת לשאלה הזו, ורוצה לבחון הכל מאפס, להתעלם מכל מה שהיה עד עכשיו ולהתחיל בירור חדש, כדי שזו תהיה בחירה אמיתית, מתוכך.

אז קודם כל, עצם הרצון לבחור הוא עצום. זה ממש מתחבר למדרש ה'נסירה' - המעבר מ'אחור באחור' שזה חיבור טבעי אבל בלי בחירה, ל'פנים בפנים' - חיבור שלם יותר ומתוך בחירה אמיתית.

ואת עכשיו נמצאת בשלב ה'נסירה' - נפרדת מהחיבור הטבעי שהיה לך, אבל עוד לא בחרת באמת להתחבר מחדש. זה השלב של הבירור, שהוא השלב היותר קשה וכואב.

וזה מדהים שאת באמת מבררת ומחפשת ורוצה להתחבר. בעז"ה אני מקווה ומתפללת שתהיה לך סייעתא דשמיא ותצליחי להתחבר מחדש בחיבור משמעותי ועמוק יותר ממה שהיה לך עד עכשיו.

אבל אני רוצה להוסיף על זה משהו.

יש אנשים שנולדו בלי שום רקע ביהדות, והגיעו אליה מאפס. אבא שלי גם היה ככה, הוא גדל בברה"מ בלי שום שום ידע על יהדות, והתחיל לברר ולחקור אחרי שהוא ראה שאפילו במדע ובמתמטיקה שכל כך אהב יש סתירות, וגם כשחווה אנטישמיות שהובילה אותו לנסות להבין מה באמת זה אומר להיות יהודי. והוא ניסה כל מיני כיוונים, בין השאר גם דיבר הרבה עם איזה 'יהודי משיחי' (שבעצם דיבר איתו על נצרות), אבל כשהוא התחיל ללמוד על היהדות האמיתית הוא הבין והרגיש שזו האמת.

ולפעמים גם לנו יש רצון לעבור תהליך כזה כדי להרגיש שגם הבחירה שלנו היא באמת בחירה אמיתית.

אבל אני חושבת שצריך גם להבין שבאמת זו זכות להיוולד ישר לתוך חיי תורה ואמונה.

זו זכות לא להתחיל את החיפוש מאפס, אלא להתחיל מתוך היכרות עם הקב"ה, עם התורה ועם המצוות.

אולי ההיכרות עדיין שטחית, וצריך להעמיק עוד ולהתחבר באמת. אולי אפילו יש דברים שלא למדנו כמו שצריך וזה יכול לגרום לריחוק, וצריך להעמיק ולהבין מחדש כדי להתחבר באמת.

אבל יש אנחנו עדיין מרוויחות הרבה מזה שהחיפוש שלנו מתחיל מנקודת מוצא שכבר גדלנו על אמונה.

כי אמונה היא לא רק בשכל. מי שמרגיש את האמונה שלו באמת, מרגיש אותה עמוק בפנים, הרגשה עמוקה כמו ההרגשה של עצם הקיום שלנו.

הוכחות שכליות לא יפתחו בנו את ההרגשה הזו. אבל עבודת לב כן יכולה לפתוח אותנו להרגשה הזו.

ומי שכבר מכיר את הקב"ה, יכול להתפלל אליו, יכול לפתוח את הלב ולאפשר לקב"ה להתגלות אליו, לתת לו 'חיבוק' פנימי של חיבור.

זה יכול להיות כמובן במקביל לחיפוש ולבירור השכלי, לא במקום. אבל אני חושבת שזה מאפשר להגיע לאמונה גם ממקום פנימי יותר, וזו הזכות שלך בתוך מי שכבר נולדה לתוך זה.

(אני חושבת שזה אולי גם מתחברת למה ש@אם מאושרת כתבה בשם הרב צבי יהודה, שאת האמונה לומדים ולא חוקרים. כי גם אחרי שכבר זכינו לאמונה, אנחנו עדיין צריכים ללמוד ולהעמיק אותה. אבל להמשיך מתוך אמונה ותפילה לקב"ה, ולא לזרוק את מה שכבר קיבלנו ולנסות לחקור מאפס).

על הזמן וההשקעה בתגובות

קראתי כל מילה וזה מאוד התיישב לי על הלב למרות שאני מרגישה שעדיין יש לי עבודה של "והשבות אל לבבך" כי אני מבינה את זה ומפנימה ואז פתאום עוד פעם קופץ בי הרצון להתחיל מאפס ואולי אפילו לחוות ריגוש.

לא יודעת אם קראת את אחת התגובות שלי לאם מאושרת אבל זה באמת עורר בי תובנה חזקה שאני מקווה שאצליח לשמר אותה בתוכי.

ושוב תודה לך♥️ כתבת ככ יפה ומאיר.

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.