לימוד ובירור אמונהאנונימית בהו"ל

לאחרונה אני מבינה יותר ויותר שאני מקיימת מצוות ומאמינה רק בגלל שככה נולדתי וככה חונכתי.

מתחילות לעלות לי שאלות, אני לא נבהלת אבל רוצה לעשות את זה מסודר.

לא מחפשת ספרים של העמקת אמונה, רוצה להתחיל מהתחלה.

הוא באמת קיים? איך יודעים? מה זאת אמונה? למה?


כרגע אני מרגישה שאין לי מערכת יחסים איתו לטוב ולמוטב.


מקווה שאני לא מקררת אף אחת אבל זה באמת מאוד חשוב לי!


מתייגת לי כמה יקרות מפה אבל הלוואי שכל מי שיש לה המלצה לספר או לימוד כלשהו תכתוב

@בארץ אהבתי

@אם מאושרת

@המקורית

@אמאשוני

@מקרמה

שאלות וספקות זה דבר טבעיבתי 123
אם את רוצה עניינים בסיסיים את יכולה למצוא בהדברות יש הרב יצחק פנגר ועוד
פחות מתחברת לסגנוןאנונימית בהו"ל

מחפשת משהו מאוד שכלי, מקווה שאני מצליחה להסביר את עצמי.

אולי את מכירה?

הרב זמיר כהן הוא שכלירקאני
דווקא פנגר בעיני גם שכליאם_שמחה_הללויה
הרב ינון קלזאןלמה לא123

הרב אהרון לוי

הרב צבי ענבל-הוא מדען

הרב פייבלזון

תיכנסי לערכים יש להם מרצים מכל הסוגים

וואי נשמע מעולהאנונימית בהו"ל

אני נזכרת שראיתי פאנל כזה עם הרב פייבלזון לפני שנים ומאוד התחברתי לצורה שהוא דיבר וכמובן גם לתוכן.

את יודעת אם יש לו ספרים?

לא יודעת לצערילמה לא123
הרב אהרון לוי / הרב זמיר כהןהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ז באדר א׳ תשפ"ד 8:53

אני מתחברת מאוד לשיעורים של הרב אהרון לוי. יש לו סדרת שיעורים על ספר הכוזרי, הוא מסביר בצורה ממש יפה

יצא לי לשמוע כמה סדרות שלו והוא פשוט מתנה לדור שלנו. גם הרב זמיר כהן.

מאוד שכלי, מאוד ברור, מחכים מאוד ומחבר את מי שמתחבר לצד השכלי יותר. אני גם כזו קצת. או לפחות הייתי בעיקר שכלית כשהתחלתי להתחזק

הרב אורי שרקי כתב כמה ספרים ויש לו שיעוריםאני מאמין!

מאוד מאוד שכלי

ר"מ במכון מאיר

וגם הרב פיירמןאני מאמין!
נחשפת לשרשור סביב ה-״אמונה״ כאן מהימים האחרונים?אחת מכאן

לפעמים מתחשק לכן להיות חילוניות? - הריון ולידה


ונכון שצריך להפריד בין אמונה ובין קיום מצוות.  

אמונה היא משהו נשגב ועמוק, רוחני, אישי, פרטי…


מצוות הן ברובן הגדול משהו מוחשי, ניתנות להגדרה די ברורה, קיום מצוות ואופן הביצוע של המצוות וההלכות - יש שמאוד חדים וברורים (למשל: ברכת המזון, לא להדליק אש בשבת, לא נוסעים באוטו בשבת) ויש הרבה מצוות שהיישום תלוי בפסיקה לפיה הולכים ובדרך בה מאמינים. 

כן.. קראתי הרבה ממנואנונימית בהו"ל

אבל אני מרגישה שאני נמצאת במקום אחר מאוד.

אין לי ככ "מערכת יחסים" אפילו עם הקב"ה בשביל לכעוס עליו. מבינה?

מבינה מאוד.אחת מכאן

גם אני לא מנהלת שיחות עם בורא עולם.

מאמינה שהוא קיים, שיש משהו רוחני עילאי שיצר אותנו, מאמינה מאוד בבחירה החופשית לכל אדם לחיות את חייו בדרך שנוחה לו ומתאימה לו.  

אני רוצה להגיב על זה רגעהמקורית

על העניין שאין לך מערכת יחסים עם הקב"ה

אני חושבת - שלימוד שכלי יעזור לך להבין איך עובדת הנהגתו של השם יתברך (עד כמה ששכלנו יכול להישג)

זה יכול לעזור לך ולעשות סדר בכל מיני סוגיות אמוניות אם יש שאלות, וזה חשוב מאוד 

אבל אצלי לפחות, הדבר הראשון שהתחלתי לשים אליו - זה העובדה שהוא פה, בפרטים הקטנים. ושיש לי הרבה דרכים להרגיש אותו ולהנכיח אותו בחיים שלי כדי שיהיה את הקשר הזה- דרך הטבע, הנוף, מזג האוויר, בעלי החיים, הילדים, הגוף שלי.. כל דבר בעצם.

ההתפתחות של היכולת להתבונן היא זו שפיתחה את הקשר שלי עם הקב"ה

 כי כמו בהרבה דברים אחרים, היכולת להסתכל על ה- יש, ויש ככ הרבה ממנו פה סביבנו ובתוכנו - היא זו שמעצימה 

ולכן, אני חושבת שאולי את צריכה לחשוב באמת מה זה אומר מבחינתך קשר

איך את תופסת את המילה קשר עם הקב"ה

איך היית רוצה שזה ייראה מול איך שזה נראה בעינייך היום 

ובאמת לחשוב על המקום האמוני הזה - מה הוא אומר בשבילך ואיך את יכולה להשתמש בו לטובה בחייך 

 

 

 

מבינה מה שאת אומרתאנונימית בהו"ל

לא יודעת אם קראת התגובות שלי בהמשך אבל יש לי משהו שמרגיש שקודם אני רוצה להגיע למקום שאני מאינה שהוא באמת קיים ורק אחכ אני אוכל להתבונן ב"יש".

אם אני זוכרת נכון אז את לא גדלת כדתיה, נכון?

אם כן אז אני באמת מנסה להבין איך הבנת שה' קיים?


ואת צודקת לגבי ההתבוננות על סוג הקשר שאני מחפשת אבל זה מרגיש לי שלב שני

אצלי זה התחיל מרצון להכיר יהדותהמקורית

כי הייתי מאוד בורה ורחוקה. ישראלית טיפוסית כזו מבית מסורתי שלא מבינה כלום..

וככה התעוררה לי הנשמה בעצם

החכמה שבתורה, האור שלה, פשוט משך אותי אליו

התחלתי בללכת לשיעורים על פרשת השבוע עם חברה, דיברתי עם הרבה חוזרות בתשובה, הרבה סיפורי אמונה והשגחה, קראתי הרבה ספרים 

תודה על השיתוף!אנונימית בהו"ל
תמיד מדהימה אותי היכולת לצאת מהאיזור נוחות והמוכר
יש לערכים הרצאהשריקה

בשם 'מרוץ הלפיד'

על אמיתות התורה

 

יודעת שיש קובץ מוקלט שלה,

אולי את יכולה לפנות לערכים ולברר איך את יכולה לקבל הקלטה של ההרצאה

 

 

אני חושבת שהבירור שלך מקסים

זו עבודה לא קלה, אבל אחרי שמגיעים לתשובות - דברים נהיים משמעותיים יותר

מעריכה אותך מאד על האומץ לשאול ולחפש

תודה יקרה♥️אנונימית בהו"ל

האמת שאני טיפוס מאוד שמרן וממוסד אז זה באמת דורש ממני הרבה אומץ לפתוח את הנושא במיוחד שאני לא יודעת לאיזה תשובות אגיע, אבל מרגישה שאני חייבת לעצמי את זה.

תודה שכתבת, מעריכה!


ואנסה לחפש את ההרצאה הזאת, נשמע מתאים

ממליצה על האתר 'לדעת להאמין'בארץ אהבתי

לא קראתי שם הכל, אבל לרוב מה שקראתי שם התחברתי. וזה נראה לי בהחלט מכוון לצורך שלך כרגע - לא העמקה של אמונה קיימת אלא בירור היסודות בצורה מובנית ושכלית.

מצרפת קישור למאמר יסודי על האמונה -

סיבות להאמין באלוהים


חוץ מזה אני בטוחה שיש המון שיעורים ביוטיוב, אבל לא מכירה מספיק שיעורים שנוגעים ממש ביסודות בשביל לדעת על מה להמליץ.

תרצי שאחפש לך? יהיה לך זמן בכלל לשמוע? או שאת מחפשת יותר קריאה?


אני רק רוצה להוסיף מכיוון אחר, שהאמונה היא לא דבר שהשכל יכול להבין. אני מבינה שיש לך פה צורך בבירור שכלי קודם כל. אבל צריך להבין שהמפגש עם הקב"ה הוא בנקודה הרבה יותר פנימית ועמוקה מהשכל. הסברים שכליים לבד לא יביאו לחיבור רגשי ולהרגשה של אמונה בקב"ה. לצד של החיבור לקב"ה צריך להגיע דרך הרגש ודרך התפילה (לא יודעת אם קראת בשרשור של דיאט ספרייט את מה שכתבתי על התפילה, הרחבתי על זה שם הרבה).


ואני רוצה עוד להגיד שאני ממש מעריכה את הבירור שאת עושה. לפעמים כשמגיעים לתחושות כאלו מדחיקים אותם, או לחילופין בוחרים לעזוב ולהתרחק. הבחירה לחפש באמת תשובות היא בחירה שדורשת אומץ. יהי רצון שה' יאיר לך ויכווון אותך למקומות הנכונים, ותזכי להגיע מתוך זה לחיבור אמיתי ועמוק יותר עם הקב"ה...

מוסיפה עודבארץ אהבתי

בעלי המליץ על הספר 'דע מה שתשיב לעצמך' של הרב זאב קרוב. אני לא קראתי אבל בעלי אומר שהוא יכול לעזור בבירור.


ומוסיפה עוד רעיון, אם מתאים לך. לפעמים תוך כדי הלימוד עולות שאלות נוספות וצריך מישהו 'חי' ולא ספר או שיעור כדי לברר את הדברים.

אולי כדאי למצוא מישהי אמיתית שאפשר לפנות אליה בבירור (יש בטח מדרשות וכדו' שאפשר ללמוד בהן ממש מהיסודות, אני מניחה שזה פחות מתאים לשלב שלך בחיים ללמוד במדרשה כזו, אבל אולי רבניות ממקומות כאלו יהיו כתובת מתאימה לפנות אליה?)

(ואם את לא מוצאת מישהי במציאות ה'אמיתית', או שזה פחות מתאים לך, את מוזמנת לכתוב לי בפרטי. אין לי את כל התשובות, אבל אני אשמח לנסות ולברר איתך ביחד את השאלות שיעלו לך... כמובן רק אם תרצי ואם מתאים לך)

את מדהימה!אנונימית בהו"ל

אני אבדוק את כל מה שהמלצת עליו.

וכן, אני מבינה ששכל לא מספיק פה אבל אני רוצה להתחיל במשהו וזה הכי מדבר אלי. מקווה שמשם אני אתגלגל.

ובא לי לבוא "נטרלית" וכאילו להסכים להגיע למסקנה גם שאין כי אז אם אני אגיע למסקנה שיש אז זה יהיה יותר חזק עבורי. מקווה שזה לא מסוכן מידי.

ואולי אני אקח את ההצעה שלך ואפנה אלייך. כבר עזרת לי מאוד פעם אחת עם גיסתי, לא יודעת אם זוכרת ומקשרת אבל זה הולך איתי עד היום♥️

❤️❤️בארץ אהבתי
מוזמנת באהבה אם ומתי שתרצי...
אני גם חושבת שכיוון של לימוד במדרש מתאיםאולי בקרוב
יש גם מקומות שיש יום לימוד שבועי. אני יכולה להמליץ על הרב עוזי ביננפלד, מדרשת אורות עציון בגבעת וושינגטון. אני חושבת שיש גם שיעורים שלו באתר של ערוץ מאיר, אבל לא יודעת אם באמונה
הלוואי והיה לי איפה להכניס את זה..אנונימית בהו"ל
הימים שלי עמוסים ב"ה אז מעדיפה לקחת על עצמי משהו שיהיה הגיוני בשבילי ושאני אצליח להתמיד בזה
יש את הספר ״לא ביקשתי לבוא לעולם״Sheela
הוא מבוסס על ההרצאות של הרב מאניס פרידמן שאפשר למצוא אותן ביוטיוב. הרצאות מעולות, נשמע בדיוק מה שאת מחפשת
דווקא ספר יותר מדבר אליאנונימית בהו"ל

כי אני רוצה משהו שאני אוכל להתמיד איתו ושיש לי שליטה עליו אז נגיד להחליט שאני קוראת x שורות ביום נשמע לי ריאלי.

תודה!!

אז הספר מומלץ ממש. מדבר על נושאים בסיסיים באמונה וSheela
ובשפה נעימה לקריאה. אני אהבתי
בשיעורים של הרבנית ימימה מזרחילראות את האור

היא נוגעת הרבה בנושאים כאלה ובמערכת יחסים ביננו לבין אלוקים וזה תמיד משולב בצורה אקטואלית.

ממליצה עלדפני11
שיעורים של הרב שרקי בכוזרי , עדיפות אם תמצאי שיעורים ממכון אורה


וואו


החזיר אותי בתשובה, למרות שבאתי מבית דתי

וואיאנונימית בהו"ל

נשמע בול. איך אני רוצה להרגיש ככה.

תודה!!

💜דפני11

בהצלחה אהובה


הייתי כמוך

רק רק שכל

יום אחד ישבתי עם עצמי

הסתכלתי בעולם סביב

ונתתי לעצמי לגמרי לשאול

האם יש א-לוהים?


תני לעצמך לשאול את זה

הביטי בעולם סביבך

תהיי כנה


צריך אומץ כדי לבחור באמת

כדי לחיות באמת

ויחד עם זה גם בירור שכלי מעמיק

יש לנו תורה ואמונה שהן מאוד שכליות


כמו שאמרתי

הרב שרקי מדבר בדיוק לשם. לשכל. להגיון הבריא שלנו כבני אדם. הוא ממש לא מזלזל בו ונותן לו את כל המקום הראוי לו.


חפשי אותו ולכי לשיעורים שלו.

ממליצה בחום

כתבת מהמםאנונימית בהו"ל

טוב את תמיד כותבת ממש יפה.

תודה💜

🩷🩷דפני11
ריגשת אותי! תודה!
הרב חגי לונדין בסדרת יסודות האמונה וגם הרב ראובןPandi99
פיירמן
תודה!!אנונימית בהו"ל
אגב יש מצב שלפני כמה שנים כתבת משהו על הרב אנגלמן בפורום? מאז אני מכורה אז תודה גם על זה!
בהחלט! תמיד ממליצה על רבני מכון מאירPandi99
ממש ממש ממליצה על הספר אמונה ברורה של הרבאמא טובה---דיה!

ראובן פיירמן.

 

כתוב מדהים ומרתק, ועובר נקודה נקודה באמונה.

וממש שכלי וברור.אמא טובה---דיה!
מעולה! אבדוק את זהאנונימית בהו"ל
תודה!!
אם את מירושלים אני יכולה להשאיל לך אותו. יש לי.אמא טובה---דיה!
האמת- שלא בטוחה שאני הכתובתמקרמה
זה שאלות שלא ממש התמודדתי איתן


הייתי אולי מתחילה מספר הכוזרי

אמונה ברורהאחת פשוטה

ספר של הרב ראובן פיירמן.

כתוב בשפה מאוד בהירה . ממליצה

איזה מקסימה שאת ככה רוצה ללמוד!!!אם מאושרת

פעם זכיתי לדבר עם אחד מגדולי רבני הציונות דתית והוא אמר לי שחשוב לזכור שכשאהיה אמא ןעסוקה במרוץ החיים לזכור ללמוד אמונה פשוטה - זה הבסיס ויהודי חייב כל הזמן ללמוד מחדש את הספרים הבסיסיים שלכאורה כבר אפשר לחשוב שלמדנו בכתה ט' וזה מספיק.

אמונה זה לא דבר שלמדנו בעבר וזהו, אלא זה משהו שכל החיים צריך ללמוד מחדש.


אמונה מלשון אימון - אם לא מאמנים את השריר הוא לא "מאומן" ככה גם אנחנו צריכות ללמוד אמונה כל הזמן.

אז אל תרגישי לא בסדר שאת רוצה ללמוד, זה הכי בסדר שיש❣️


הרב הזה המליץ לי ללמוד - כוזרי, מורה נבוכים,מסילת ישרים,אורות ( אי אפשר בדורנו לנתק את האמונה הפרטית מהכללית) שוב ושוב.

ראיתי שיש כאן בשרשור כמה המלצות לפירושים עליהם, אני מאד נהנית לקרוא את החוברות של "בשביל הנשמה " יש להם פרוש פשוט וברור,וזה קצר ומחולק ללימוד יומי,אז זה אפשרי לי לקרוא את זה בין עיסוק לעיסוק.

ומתייגת את @מתואמת שאני נהנית מהרבה שיעורים  שהמליצה כאן בפורום.


ובעקבות מה שקראתי שכתבת בתגובות כאן שאת רוצה לבוא בלי מסקנה,

רציתי להוסיף שחקירה אמונית שונה לגמרי מחקירות אחרות,לכן כן צריך לבוא עם מסקנה ברורה מראש שיש בורא לעולם והוא מנהיג אותו.

כמו במדרש על ארבעה שנכנסו לפרדס ורק רבי עקיבא יצא בשלום,קראתי שהרב בוצ'קו אומר שרק רבי עקיבא יצא בשלום כי רק הוא נכנס בשלום!

כשנכנסים לפרדס צריך להכנס "בשלום" בידיעת המסקנה ורק כך אפשר לעבור בשלום את המסע בפרדס.


בהצלחה רבה!!!



לגבי סוגיית המסקנה - כנראה כתבת מהסיבהירושלמית במקור

שהפותחת קצת תיארה מצב של הכל או כלום (אולי בלי לשים לב),

אבל ברור שגם מי ש"נכנס בשלום" מאפשר לעצמו לדייק, לעדן, לזקק, אפילו "להרזות" את התפיסה כולה - על בסיס חוויית החקירה (כמובן כל עוד קוראים ספרים במקורם ולא רק פרשנויות, או לפחות נחשפים למגוון פרשנויות), זה הרי התכלית שלה... למשל, לגיטימי לעבור תהליך דומה לזה של מישהי ב"שרשור האמונה" כמו שקראו לו למעלה, תהליך בו ציינה שהאמונה שלה כיום מייחסת פחות התערבות אלוקית בכל פרט מזערי אלא יותר במהלכים. ויש גם עניין של אופי... חייבים להישאר פתוחים לאופציה של אמונה שלא תביא כשלעצמה לקשר חם אלא לקשר שכלי.

כתבת יפה! תודה רבהאם מאושרת
תודה יקרהאנונימית בהו"ל

גם על החיזוק וגם על הנירמול. זה חשוב לי.

איפה אפשר להשיג את החוברות של בשביל הנשמה?

לימוד יומי קצר זה בדיוק מה שאני מחפשת.

ואכן איך שכחתי את מתואמת... תמיד נהנית לקרוא אותה.


לגבי מה שכתבת על המסקנה.

חס וחלילה לא מתריסה אלא באמת מנסה להבין.

אנשים שמאמינים שהעולם שטוח מגיעים עם המון טיעונים והוכחות לכך. מרגיש לי שאם יוצאים מנקודת הנחה מסוימת אז בהכרח נגיע למסקנה "הרצויה" אבל אם אני רוצה להיות כנה עם עצמי ולהגיע למסקנה שהיא הנכונה איך אני יכולה לצאת לחקור את העניין ממקום שהמסקנה ידועה מראש? מרגישה כאילו אני משקרת לעצמי

לא אותי שאלת, אבל אולי רק נדרש אמון, וענווהירושלמית במקור
(ולגיטימי שהם ייפגעו בתהליך, אבל את יודעת שנכנסת בגישה בריאה)
לא בטוחה שהבנתי אותךאנונימית בהו"ל
יכולה לפרט קצת יותר?🙏
מחילה שרק עכשיו ראיתיירושלמית במקור

אז אפרט למה התכוונתי:

אני אומרת שבניגוד למה שנאמר מעלי, אני לא חושבת שצריך להתחיל עם מסקנה, אבל כן חושבת שבשביל הבריאות הנפשית כדאי לחוות את התהליך עם מידה רבה של אמון, ושל ענווה - אמון מבחינתי זה לצורך העומק, ואפרט למה מתכוונת, וענווה מבחינתי זה לצורך הרוחב:

באמון - הכוונה לתת אמון במקור הספציפי שאותו את לומדת, אם זה מדרש או ספר או ציטוט מהגמרא, בשביל להעמיק בו, אמון שהוא אכן מסוגל בפוטנציאל להתיישב עם אישיותי וזהותי, וכדאי להשקיע ולמצוא בו את דבר השם עבורי, כולל ללמוד את המסביב שלו, מאיפה הגיע ועל איזה רקע, ועל מה השפיע, ואיך תפסו אותו דורות מאוחרים יותר, ולמה, והאם יש פרשנויות אחרות. שיש סיבה כלשהי, גם אם לא רלבנטית היום, שאמרו זאת.


בענווה - הכוונה לגשת לכל מקור, ובכלל לכל הבירור, בענווה של חקירה אמיתית, בידיעה ששכלים אנושיים רבים לאורך דורות רבים (ובטח בימינו) הוגיעו את מוחם בסוגיות תיאולוגיות מתוך רצון לדרישת השם ולקירבת אלוקים (עולה לי שאפילו שפינוזה, שבפועל מסקנותיו כופרות בסוג האמונה הספציפי שלנו, החל במפעל חייו ממוטיבציה דתית, והוא עצמו היה אומר על הפאנתאיזם ועל הפאנאנתאיזם שהן מובילות לאמונה טובה... זה אמנם שונה מאמונתנו, אבל היום כשהעולם המערבי ברובו חילוני ואותו לא מעניין כל הויכוח הזה, ויכוח שבעבר יצר מלחמות עולם, שווה להכיר את מי שלפחות המוטיבציה שלו היתה קרובה לשלנו ושמסקנותיו יצרו ב"ה תסיסה דתית גם ביהדות ותרמו בהמשך להתפתחות המוסר המערבי, שבבסיסו שואב מהיהדות) וכרוחב הזרמים ביהדות כן רוחב התפיסות מהן אני יכולה ללמוד, גם אם "תוכו אכל קליפתו זרק".


מה שהוספתי שם בסוגריים זה שהאמון במקור או במי שציטט את המקור (וגם הענווה) עלולים להיפגע אם תחווי כך את המקור שאת לומדת, וזה בסדר גמור להיפגע כי באמת היו דברים מבאסים בעבר, הרבה בגלל רקע של רדיפות וגלות ותנאי חיים קשים, בין השאר בלי ידע כתוב שנגיש בספריה, אבל הפגיעה אם תקרה לא סותרת מחויבות לאמונה בסיסית ולהלכה ולעבודת השם בדרך שלך. תוך כדי כתיבה זה מזכיר לי קצת מתבגרים (או הורים ממש צעירים...) שפתאום מבינים שאבא ואמא הם לא מושלמים אבל באנושיותם מקור כוחם כי ככה אני יכולה ללמוד מהם (וגם מטעויותיהם) ולהוביל הלאה את הלפיד. והוספתי שזה עדיין בריא בהרבה כי את אמנם מתחילה בלי מסקנות אבל את בעלת כלים שיאירו לך את הדרך - אמון וענווה.


זה בעיניי

בהצלחה!

תודה לך!אם מאושרת

זכרתי שהרב צבי יהודה בשיחות שלו מדבר על מה זה הגדרה של אמונה, בזכותך הלכתי להיזכר, תודה רבה שזיכית אותי לקרוא את זה שוב.

הרצי"ה מגדיר מה זה אמונה-

היא לא רגש כי רגש שונה מאדם לאדם,

היא לא שכליות כמו מתמטיקה ובוטניקה, אמונה כזו הרצי'ה מגדיר "אמונה קטנה",תפיסה חלקית.

אז אמונה היא "למעלה מן השכל אבל יכולה להתברר בשכל"!

והביטוי השכלי שלה זה לימוד אמונה.


 

לענ"ד מכאן למדים שאמונה לומדים ולא חוקרים.


 

חשבתי על עוד משהו שיכול להסביר את זה,

הגאומטריה שלומדים בבתי ספר נקראת גאומטריה אוקלידית כי היא מבוססת על האקסיומה של אוקלידס ( שני קווים מקבילים לא נפגשים לעולם) ויש גאומטריות נוספות שמבוססות על אקסיומות אחרות.

בגלל שהן מבוססות רק על אקסיומות - תיאורטית יכול לבוא מישהו ולהפריך את האקסיומות ולפרק את כל מדע הגאומטריה.


 

לעומת אמונת ישראל שמבוססת על אמונה בה', בבחירת עם ישראל, במתן תורה, באמונה במשה רבינו וכו' ( יג עיקרים ) ,

היא מבוססת על דברים חזקים ומוצקים שאי אפשר להפריך.

אז לכן חייבים להאמין בבסיס- יג עיקרים ,שהם אמת,

ומתוך כך לצאת למסע חיפוש וברור העמקה ובניה.


 

מצרפת קישור לאתר של בשביל הנשמה.

לימוד יומי באמונה - בשביל הנשמה


 

ושוב מודה לך על הברור האמוני שגרמת לי להרהר בו בסתם יום של חול.

 

וואי מה עשית ליאנונימית בהו"ל

בקטע טוב!

את יודעת, באינסטינקט באתי לכתוב לך- בסדר, אז גם מדע לא מספיק בשבילי, בהחלט מודעת לזה שזה מבוסס על אקסיומות ובא לי לבוא נטרלית ולא להאמין בכלום.


ואז נזכרתי שלפני כמה חודשים נסעתי עם בעלי בכביש מהיר בינעירוני ובנו שם גשר מפלצתי שעליו עוד אמורה ליסוע רכבת ואמרתי לבעלי שזה פשוט מדהים. אנחנו לא מכירים את המהנדס או את הפועלים ונוסעים תחת הגשר הזה במהירות יחד עם עוד מאות אלפי מכוניות ובהמשך אפילו רכבת תיסע על זה. אף אחד לא חושב להגיד: רגע, מי אמר שהגשר בנוי כמו שצריך? שמי שבנה את זה היה מוכשר מספיק בשביל זה? שרכבת יכולה ליסוע עליו בביטחה? וזה לא שלא היו סיפורים מעולם.

אבל בסופו של דבר כל אחד בעולם הזה חייב להתנהל בעולם מתוך איזשהו אמון באנשים ובסביבה אחרת לא נצא מהבית.

וזה החזיר אותי לזה.

גם מי שלא מאמין יש לו אמונה בלא להאמין.

התרגשתי נורא מהתובנה הזאת😅 דיברתי עליה עם בעלי והוא הראה לי שהרב וולבה בספר עלי שור ממש מדבר על הנקודה הזאת.

בעז"ה בהמשך אעלה צילום כי אני מרגישה שאני חייבת.


ואז החיזוק על האמונה בי'ג עיקרים שכתבת מחזקת אותי אפילו עוד יותר.


ממש תודה לך שבדקת בשבילי. מעריכה את זה מאוד!

וואו, איזו תובנה מהממת!אמא טובה---דיה!
כתבת מקסים!אם מאושרתאחרונה

(סליחה שעונה רק עכשיו)

כתבת מקסים כ"כ!

אשמח לקרא את הרב וולבה.


חשבתי על מה שכתבת שאפשר להרחיב את מה שכתבת גם לבית- קשר זוגי בנוי על אמון,

קשר בין הורים לילדים מבוסס על אמון.

אז באמת כל החיים מבוססים על אמון.


זה מזכיר לי את השיר של הרב קרליבך בשיר שלו "אני מאמין" ( רק שתי המילים האלו ,בלי המשך)

רק שתדעי שהתרגשתי לראות איך את מודה לכל מגיבהכובע שמש

מידת הכרת הטוב!

אשרייך

וואי איזה חמודה את♥️אנונימית בהו"ל

האמת שאני באמת מעריכה כל אחת שעוצרת ומגיבה

ממש לא מובן מאליו, המקום הזה פשוט וואו!

אני רוצה לכתוב לך עוד משהו שחשבתי עליו עכשיובארץ אהבתי

לא יודעת אם זה מתאים ואם הבנתי נכון, אם לא קלעתי אז תדלגי…


בעצם עד עכשיו היית דתייה לא מבחירה. ככה גדלת, ככה חונכת, אף פעם לא חשבת 'למרוד' אז נשארת במקום שבו גדלת. ואף פעם לא בחרת בזה באמת.

ועכשיו את מתעוררת לשאלה הזו, ורוצה לבחון הכל מאפס, להתעלם מכל מה שהיה עד עכשיו ולהתחיל בירור חדש, כדי שזו תהיה בחירה אמיתית, מתוכך.


אז קודם כל, עצם הרצון לבחור הוא עצום. זה ממש מתחבר למדרש ה'נסירה' - המעבר מ'אחור באחור' שזה חיבור טבעי אבל בלי בחירה, ל'פנים בפנים' - חיבור שלם יותר ומתוך בחירה אמיתית.

ואת עכשיו נמצאת בשלב ה'נסירה' - נפרדת מהחיבור הטבעי שהיה לך, אבל עוד לא בחרת באמת להתחבר מחדש. זה השלב של הבירור, שהוא השלב היותר קשה וכואב.

וזה מדהים שאת באמת מבררת ומחפשת ורוצה להתחבר. בעז"ה אני מקווה ומתפללת שתהיה לך סייעתא דשמיא ותצליחי להתחבר מחדש בחיבור משמעותי ועמוק יותר ממה שהיה לך עד עכשיו.


אבל אני רוצה להוסיף על זה משהו.

יש אנשים שנולדו בלי שום רקע ביהדות, והגיעו אליה מאפס. אבא שלי גם היה ככה, הוא גדל בברה"מ בלי שום שום ידע על יהדות, והתחיל לברר ולחקור אחרי שהוא ראה שאפילו במדע ובמתמטיקה שכל כך אהב יש סתירות, וגם כשחווה אנטישמיות שהובילה אותו לנסות להבין מה באמת זה אומר להיות יהודי. והוא ניסה כל מיני כיוונים, בין השאר גם דיבר הרבה עם איזה 'יהודי משיחי' (שבעצם דיבר איתו על נצרות), אבל כשהוא התחיל ללמוד על היהדות האמיתית הוא הבין והרגיש שזו האמת.

ולפעמים גם לנו יש רצון לעבור תהליך כזה כדי להרגיש שגם הבחירה שלנו היא באמת בחירה אמיתית.


אבל אני חושבת שצריך גם להבין שבאמת זו זכות להיוולד ישר לתוך חיי תורה ואמונה.

זו זכות לא להתחיל את החיפוש מאפס, אלא להתחיל מתוך היכרות עם הקב"ה, עם התורה ועם המצוות.

אולי ההיכרות עדיין שטחית, וצריך להעמיק עוד ולהתחבר באמת. אולי אפילו יש דברים שלא למדנו כמו שצריך וזה יכול לגרום לריחוק, וצריך להעמיק ולהבין מחדש כדי להתחבר באמת.

אבל יש אנחנו עדיין מרוויחות הרבה מזה שהחיפוש שלנו מתחיל מנקודת מוצא שכבר גדלנו על אמונה.


כי אמונה היא לא רק בשכל. מי שמרגיש את האמונה שלו באמת, מרגיש אותה עמוק בפנים, הרגשה עמוקה כמו ההרגשה של עצם הקיום שלנו.

הוכחות שכליות לא יפתחו בנו את ההרגשה הזו. אבל עבודת לב כן יכולה לפתוח אותנו להרגשה הזו.

ומי שכבר מכיר את הקב"ה, יכול להתפלל אליו, יכול לפתוח את הלב ולאפשר לקב"ה להתגלות אליו, לתת לו 'חיבוק' פנימי של חיבור.

זה יכול להיות כמובן במקביל לחיפוש ולבירור השכלי, לא במקום. אבל אני חושבת שזה מאפשר להגיע לאמונה גם ממקום פנימי יותר, וזו הזכות שלך בתוך מי שכבר נולדה לתוך זה.

(אני חושבת שזה אולי גם מתחברת למה ש@אם מאושרת כתבה בשם הרב צבי יהודה, שאת האמונה לומדים ולא חוקרים. כי גם אחרי שכבר זכינו לאמונה, אנחנו עדיין צריכים ללמוד ולהעמיק אותה. אבל להמשיך מתוך אמונה ותפילה לקב"ה, ולא לזרוק את מה שכבר קיבלנו ולנסות לחקור מאפס).

ממש תודה לךאנונימית בהו"ל

על הזמן וההשקעה בתגובות

קראתי כל מילה וזה מאוד התיישב לי על הלב למרות שאני מרגישה שעדיין יש לי עבודה של "והשבות אל לבבך" כי אני מבינה את זה ומפנימה ואז פתאום עוד פעם קופץ בי הרצון להתחיל מאפס ואולי אפילו לחוות ריגוש.

לא יודעת אם קראת את אחת התגובות שלי לאם מאושרת אבל זה באמת עורר בי תובנה חזקה שאני מקווה שאצליח לשמר אותה בתוכי.


ושוב תודה לך♥️ כתבת ככ יפה ומאיר.

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדשאחרונה

הרגשתי לגמרי כמוך

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️