כי אירועים בסדר גודל כזה אמורים לעורר אותנו לתשובה, בהרבה תחומים.. בפרט בשותפות עם עמ"י ולצערי זה לא קרה.. נשארתי אותו דוד.. אז אני בהחלט עצוב מכך..

אבל יותר מעניין אתה שזכית להשתנות.. מה הביטוי לכך?

אצלי זה מתבטא בעיקר במצבי רוח משתנים נראלי

לא כעס ואז פתאום שמחה או משו כזה

נהייתי אדם יוצר שקט ומופנם משהייתי לפני המלחמה

אני פשוט הרבה יותר מהורהר ביום יום

המון מחשבות

המון תהיות

ובעיקר המון התבוננות

כל הזמן נע בין ה'למה' ל'איך' ו'מתי'

הרבה שאלות אל ה'

הרבה שאלות על עצמי

הרבה תשובות חזקות

ותמיד תנועה פנימית חזקה שמעולם לא הייתה
 

מרגיש קצת כמו ''שבע יפול צדיק וקם''

והצדיק זה עם ישראל

ולא מבין למה הוא לא קם

אתה עברת משהו רציני בפן האישי ברור שזה ישנה אותך

כנל כל מי שעבר באופן אישי זה ישפיע עליו יותר

מה הכוונה? נשמע מעניין

אבל שוב

מדבר יותר על הפן האישיותי

כמו שכתבתי פה

הבנתי - צעירים מעל עשרים

מבחינת דעות פוליטיות לא השתנה הייתי ונשארתי ימני

אבל מבחינת השקפה תורנית דיי השתנה

אבל מעניין

מה השתנה אצליך בהשקפה התורנית?

אדרבה, נטישת הציונות הביאה לכל אלה.

העבודה שלנו היא להאמין ולעבוד על לתקן את העם. בפרט עכשיו, שיותר מבינים עד כמה חטפנו בגלל זה.

ציונות זה לא כלי אלא מצווה, רוח התורה, ודרכה מתבטא הקשר העמוק ביותר עם הקב"ה.

מי שבורח ממנה, בורח מה', ודומה לאדם שעוצם עיניים כדי לא להתמודד עם המציאות.

וזה לא מצווה זה רק נגזרת של נגזרת של אולי מצווה של מחלוקת ראשונים.

האהבה שלי לארץ ישראל ולעם ישראל נשארה או אפילו גברה

בכל אופן, המדינה *במהותה* היא "יסוד כסא ה' בעולם" (כדאי אולי ללמוד שוב את הפסקה). ואנחנו עובדים לנקות אותה מהלכלוך שמסביב כדי שמהותה תצא יותר לפועל. אם לפני מה שקרה חשבת אחרת, אז  יתכן שמראש תפסת את העניין אחרת מכוונתו האמיתית.

ההוכחה לכך- אלו שלא מאמינים (המפלגות החרדיות) שהמדינה היא כנ"ל, מיישרים איתה קו בהרבה עניינים שאלו שכן מאמינים פועלים לשנות אותם.

בהבנה הזו די).

יתכן שבהמשך כשנתאושש יותר נסתכל על כל מה שעברנו יותר מלמעלה ואז המחשבות שלך יהיו אחרות.

בבסיס אני חושב שלחיות בקטנות זה דבר שלא מתאים לדור של טרום הגאולה וזה לא רצון ה'. אל תכחש בם פן יכחשו לך. דווקא בדור שלנו יש כוחות גדולים מאוד של קידוש *מהותי* של החומר, של חזרה לתורת א"י, של מלחמה בשם ה' ע"י צדיקים וענווים, של התקרבות למדרגת הנבואה. צריך לבחור לחיות בגדלות כדי שה' לא יוציא את הקטנות מאיתנו בדרכים לא נעימות. הכלים נמצאים להגיע לשם, צריך רק קודם כל שיהיה "לב שומע" במקום פה מדבר ומדברר.

עליית המלכות זה בכל התחומים.

אנחנו נגאלים וגואלים, כמו שמלחמה לה' בעמלק היא דרך מחה תמחה את זכר עמלק.

הפוך בה והפוך בה דכולא בה. בתורתו של הרב שליבו היה לב שומע מאין כמוהו.

ב"ה מאז קומ המדינה עלו מלא יהודים לארץ. אבל לא יודע אם אומר הלל על קיום המדינה. בסופו של דבר אין לנו באמת עצמאות כמו שהמלחמה הוכיחה, וגם המדינה נוטה לפאר את כוחי ועוצם ידי הרבה על פני השם. נדיר מאד לשמוע את דובר צהל או את ראש הממשלה אומרים בע"ה וכו . אז כן, למדינה יש פוטנציאל כמו שלכל אחד מהשופטים היה פוטצניאל לעשות דברים גדולים. (ישועות בע"ה)

אבל בסופו של דבר זה קליפת השום לעומת מלכות ב"ד. כרגע הגישה שלי איפושו בין הקו החרדי לקו הדתלי. לשניהם יש נקודות אמת ולשניהם יש אי דיוקים ולדעתי צריך לשאוף לעשותת תסינטזה בינהם. אחרי הכל גם הרב אומר שהמהות של דוד היא לשלוט גם בבית יוסף וגם בבית דוד (החומרי,והרוחני)

של העניין מלכתחילה.

פסח כשר ושמח ובטוח ומרומם!

מה שבברור אין למדינה כיום

אנחנו לא יותר ממדינת חסות של ארה"ב או עוד כוכב בדגל

והסיבה לכך היא בדיוק מהחיסרון של הסיבה העיקרית - חיבור לתורה.

כאשר אין חיבור אמיתי לתורה פחד ורפיון ממהרים לתפוס מקום

הטענה היא אתחלתא דגאולה ויש עוד הרבה לתקן.

בכל אופן כדאי ללמוד את הנושא לעומק (וגם ניתוח המציאות לא מדוייק).

לצערנו גם הרבה מאלו שמחוברים לתורה מחוברים אליה חלקית. שם עיקר הבעיה לדעתי. אתחלתא או לא זה לא קריטי, מה שחשוב זה גם לפעול מעשית בשביל עמ"י ובשביל הגאולה, פשוט יוצא משום מה שהא בהא תליא.

כל הרבנים בערוץ מאיר וכו אל תנסה לרכך את זה

וסליחה אם הייתי נשמע תקיף מדיי.. חג שמח בלי נדר נוכל להמשיך תדיון במעניין אחרי החג

חג שמח

ועדיין יש הרבה לאן להתקדם וצריך הרבה להתקדם.

על אתחלתא דגאולה, מרן הרב קוק זצ"ל דיבר, כשהתחילו סימני הקץ המגולה.

אצלינו, מזמן, התמלאו שלושת הפרמטרים הפשוטים שמגדירים את ההבדל בין עם גולה לעם גאול. (זה פשוט כביעתא בכותחא, אבל בשביל מי שצריך זה מופיע בפרק א' של ספר נצח ישראל למהר"ל):

1. אנחנו בארצנו ולא בארץ זרה.

2. אנחנו תחת שלטן עצמי ולא תחת שלטון זר.

3. אנחנו בקיבוץ (למעלה משישים ריבוא) של עם ישראל ולא מפוזרים ומפורדים.

עדיין, יש לנו מטרות הרבה יותר גדולות, הן בארציות ובוודאי ברוחניות, שאין חולק שלא התמלאו עדיין.

כל מי שיודע טיפה חז"ל או טיפה היסטוריה יודע שמלכות עצמאית היתה כשבעים שנה וגם היא החזיקה רק בזכות בריתות עם רומא. אח"כ, בין עם מדובר על מלכי בית חשמונאי האחרונים ובוודאי בית הורדוס - מדובר שהיה להם אמנם שם 'מלך יהודה', אבל בעצם היו לחלוטין ווסלים רומאיים.

עדיין עצם זה שיש שם מלכות ישראל וסממני ריבונות, גם אם חלקיים (הרבה פחות מבזמננו) - זו סיבה להגיד הלל שמונה ימים.

אנחנו אמנם על הנייר חופשים כביכול, אבל ברור לעין כל שאנחנו מדינת חסות של ארה"ב. וזו הסיבה שרש"י לא רואה בבית שני כגאולה בשונה מהרמבם שמתפשר מאד בנושא העצמאות המדינית.

דבר שני זה לא נכון שרוב יהודי העולם בארץ, וגם אם כן, בסופו של חצי מהעם עדיין בגלות.

דבר שלישי ואולי עיקרי, הציונות הדתית נוטה לרדד במידת מה את הגאולה וזו הסיבה שיש תרעומת חרדית כאנטיתזה לזה. הנביא מלא בתיאורים נשגבים לגאולה אז יש כאן מעין אירוניה שדווקא הציבור שיותר בקיא בתנ"ך נוקט בעמדה הזאת. אני אישית חושב שזה סימן לעין טובה שיש בציבור הזה, לראות את הטוב בכל גם כשקשה מאד.אבל לפעמים זה מרחיק לכת

מרן רה"י הגר"א שפירא זצ"ל אמר לנו אין ספור פעמים - כשאבא שלי נולד היו בארץ חמשת אלפים יהודים, כשאני נולדתי - חמישים אלף, כשהבן שלי נולד - חמש מאות אלף, כשהנכד - חמישה מליון. איך אפשר לומר שזו לא גאולה?

רש"י עצמו בלא מעט מקומות, כותב על 'מלכי בית חשמונאי'.

לגופו של טיעון - 'החידוש' שיוצא מהרמב"ם, זה שגם את התקופה שהיו בה תחת נציבים רומאיים, הוא מונה כמלכות. על התקופה שהיו עצמאיים, אין צורך לדון. תמיד יש יחסים בין מדינות וחוץ מימי דוד, שלמה ואחאב, אף פעם ישראל לא היו המעצמה המרכזית באזור.

הנביא מלא בכל מיני תיאורים לגאולה. אין חולק על כך שעדיין לא כולם התקיימו. בהחלט יש בנביא גם תיאורים של תהליכי גאולה, שלבים שלבים. זה פשוט במהלך הגאולה ביחזקאל, שמדובר על שלבים ולא על אירוע רגעי. מיכה מדבר על 'הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים', זכריה מדבר על 'עני ורוכב על חמור' וידועים דברי חז"ל על גללי חמורו של משיח. אפשר להמשיך הרבה...

"כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש"

ניכר מכאן שע"פ רש"י העניין של העצמאות המדינית היא קריטית מאד, כאמור בשונה מהרמב"ם.

לגבי הפסוק במיכה גם שם המלבי"ם עושה הבחנה ברורה בין זה לגאולה כמו שהזכרתי כבר למעלה

ב. אין לי מושג איך עשית מזה מחלוקת. הרמב"ם שהזכרתי לא דיבר על תקופת שיבת ציון, אלא על יותר ממאתיים שנה אח"כ - ממרד החשמונאים.

ג. מקום המדינה, איננו משועבדים. נקודה.

חז"ל אומרים שכעם ישראל למעלה עשו למטה, וכשאנחנו למטה הם למעלה.

בוא תענה לי בכנות

מי כיום שולטת בעולם ארה"ב או ישראל?

"רומא וירושלים. אם יאמר לך אדם שניהם חרבות - אל תאמין. שניהם בנוית - אל תאמין. אם זו חרבה - זו בנויה ואם זו בנויה - זו חרבה

אין לי מושג מה אתה רוצה מחז"ל, מפורש במקומות רבים בנביאים, בחז"ל בראשונים ובאחרונים - שהגאולה מגיעה בשלבים ולא ברגע אחד. עיין בהסכמתו של הרב חזן לספר דרישת ציון (מופיעה גם ככעין 'הסכמה' לספר אם הבנים שמחה), על הטיפשים שחושבים שהגאולה מגיעה ברגע אחד והמהפך יהיה מאפלה לאור גדול בלי שלבי ביניים.

מי שטוען שירושלים לא בנויה היום, הוא עיוור, מי שטוען שזקנים וזקנות לא יושבים וילדים וילדות לא משחקים ברחובותיה - הוא עם לקות חמורה בתפיסת המציאות.

בארץ ישראל שולטת מדינת ישראל, יש לחצים, יש מורכבויות, אבל אנחנו שולטים.

איך מסבירים מדרש אגדה אחד? שערי הסברים לא ננעלו.

לניקים כאן?!

(אין לי מושג איפה ראית חוצפה, השתדלתי להתעלם מהכותרות הפרובוקטיוויות ולקרוא את גופן של ההודעות)

אבל ברצינות, מבחינה תרבותית ברור שתרבות המערב לא מציעה תוכן תרבותי אמיתי. אמנם יש עוד עבודה בעניין, אבל ברור שהעולם משתוקק שעם ישראל ילמד אותו ערכים. אז כן, מהבחינה הזאת, ירושלים בנוייה, ורומא חריבה....וחוץ מזה, גם אם נבין את הדברים כפשוטם, יש חלוקה ברורה בין יישוב הארץ, קיבוץ גלויות, לבין בניין ירושלים, בניין בית המקדש, שזו קומה נוספת (וזה מתבטא כמובן בברכות שונות בשמונה-עשרה). לכן, בסדר, היום ירושלים חריבה, אין לנו עדיין בית מקדש. אבל זה לא סותר את קיבוץ הגלויות.

לא אותנו, כי הוא לא מספיק מודע למה שאנחנו מציעים, אבל הוא מחפש. ולכן הוא כל הזמן מקצין את הדעות שלו (לדוג' ביחס של גברים-נשים אפשר לראות איך האידאולוגיה העולמית משתנה כל הזמן)

שמסמן את תחילת שיבת ציון?

הלל או משו

אני חושב שאתם לוקחים את הרמב"ם ובונים על זה טילי טילים כדי שיתאים עם ההשקפה .

בספרדית זה נקרא "ספינה פרלהמזינה"

השאלה היא הפוכה, על מה מסתמכים נגד הרמב״ם?

הטענה שלו שזה לא משנה הריבונות כי עובדה הרומאים שלטו עלינו ואעפ"כ חוגגים את חנוכה

עריכה: על מסתמכים נגד הרמבם ? אשמח אם תגיב על הרשי שהבאתי למעלה

וכן היה שלטון יהודי מסוים

לרמה שגירשנו את האויבים מירושלים ושיפצנו את חומות העיר והקמנו מערך דתי

וחזל בדורו לא קבעו לומר על ניצחונו הלל

שהרי בשנה של הניצחון אף אחד לא ידע לכמה זה יחזיק, ואעפ"כ על ניצחון החשמונאים קבעו חג והלל ואילו בניצחון המרד של בר כוכבא לא קבעו כלום, אלא אדרבא בתלמוד הבבלי הוא מוצג רק בצורת

גנאי

הבנתי - צעירים מעל עשרים

לגבי הציונות

לעולם לא החזקתי מהמדינה כמשו גדול..

אבל כן גיליתי בעצמי כמה צדדים חדשים.

מבחינת השקפה תורנית, לא הייתה השפעה.

מבחינת דעות פוליטיות, זזתי ימינה, אם כי, מאז ומעולם הגדרתי את עצמי כפרגמטיסט, אז זה יותר כמו התאמה למציאות.

אבל לא ממש אכפת לי באופן מהותי

כל כמה זמן יש לי דעות שמשתנות בהתאם למציאות / דברים שאני לומד כך שאני פשוט זורם עם השינוי

באשר לאופי, האופי אותו אופי פחות או יותר וזה אחד הדברים שממש התאמתו אצלי

הבנה עד כמה הרע הוא רע מוחלט.

עד כמה יש פה אנשים אמיצים ומיוחדים שמחוברים לעמ"י בכל ליבם ונפשם.

כמה עוצמות יש גם בדור הצעיר שלנו, זה שאמרו עליו כל מיני דברים.

ועוד הרבה דברים

יותר התנגדות לערבים, החיבור שלי לעמ"י העמיק עוד יותר (ובפרט למגזר שאני חלק ממנו).

יותר יראה מה'. יותר חיבור לה'. 

מה שכן אני יכול לשתף זה:

1. הבנתי שיש לנו הרבה יותר משותף עם אחרים בעם שמוכנים למות עבור חיינו פה מאשר אחרים שלא מוכנים. 

2. חשבתי שניתן לחשוב בעיקר על השלב השני בפירמידה של מסלו, ולדון איך אנחנו חיים כאן והסתבר לי שצריך להשקיע יותר בכך שנחיה פה שזה מבאס.

3. לא יודע ולא רוצה לשים פה אצבע מדויק, אבל אני חושב שהאופי שלי קצת השתנה.

הרבה יותר גדולה

כאילו סוג של חובה לחיות בצורה הכי טובה שאתה יכול

בשבילם .

וגם זה שרק ה' יכול לעזור

וספציפית אצלי השתנה הייחס לערבים. תמיד העדפתי לפרנס את אחיי ותמיד סברתי שיום אחד נצטרך להעמיד את הערבים (כמו כל הגויים האחרים שנוכחים בארץ) מול 'שלוש אגרות וכו' - כלומר, הם יצטרכו להחליט חד משמעית האם הם כתושבים עצמיים, חלק ממדינת ישראל בנאמנות מוחלטת, כולל שהם 'בצד שלנו' במלחמה ביננו לבין האויב. (בגדול, 'תכנית ההכרעה' של סמוטריץ', שהיא די מה שכתב כבר הרב חנן פורת לפני ארבעים שנה בספרו).

אבל, היתה לי סבלנות להתייחס בנתיים בנחמדות לערביי התחזוקה/לרופא/לרוקח וכד'.

היום אני חושב שאין ברירה. מי שלא רוצה לקבל סכין בגב - חייב לקבל שהם כולם אוייב, עד שיוכיחו נאמנות מוחלטת. 

הם נמצאים בכל מקום.

החל במוסך וכלה כרופאים

כמו מול רצועת עזה (ולבנון), נכנסנו לאיזו תפיסה, שאין באמת פתרון, רק לנסות למשוך את הרגיעה הייחסית לטווח ארוך ככל האפשר - זה התפוצץ לנו בפנים.

גם עם הערבים הגרים בארץ, משני צידי הקו הירוק, אם נקבל זאת כגזירת גורל, שחיה כאן אוכלוסיה, שהזהות הבסיסית שלה היא עם האויב - זה יתפוצץ לנו בפנים. תמיד עדיף פיצוץ מבוקר, על פיצוץ פתע.

אגב, אני מבין את השיקול של סמוטריץ' לא לדבר כרגע על 'היום שאחרי' כשחיילים מכל הדעות שותפים בלחימה. אבל זה בעייתי, כי בדיוק מה שהתפוצץ בפנים, זו תפיסת 'יש כאן ערבים וצריך להסתדר איתם'.

איך בדיוק - אפשר לדון. אבל, צריך להבהיר לערבים משני צידי הקו הירוק שכאן נמצא מי ש'בצד שלנו', מי שזה לא מתאים לו - נעזור לו להגר מכאן. מי שיתעקש, נטפל בו 'בלי בג"ץ ובלי בצלם'.

איך בדיוק, יש את התכנית של סמוטריץ':

תוכנית ההכרעה: המפתח לשלום נמצא בימין - השילוח

בגדול, עם קצת ניואנסים, זאת התכנית שגם הציג הרב חנן פורת בנספח לספרו 'את אחיי אנכי מבקש' לפני למעלה משלושים שנה. אפשר לדייק זאת עוד קצת. אבל היסוד חייב להיות אמירה עקרונית-מוסרית שלנו, שהארץ כולה שלנו ואינה נתונה למו"מ.

בפועל אני לא רואה אפשרות לגרש 2 מיליון ערבים ישראלים.

את ערבי עזה ויו"ש אנחנו לא מצליחים לגרש. אז קל וחומר אזרחים שכבר מוטמעים בכל חלקי האוכלוסיה.

ולפי הבנתי. אם תכריח אותו להשבע אמונים למדינה.

הערבי ישקר לך שהוא נאמן לך עד יום פקודה. באותו היום יתקע לך סכין בגב.

כמובן, התנאי לכל זה הוא שאנחנו נרצה, נציג את האמת הזאת לעצמינו ולעולם ונבנה בחופשיות בכל מלא רוחב ארצנו.

לא מדובר על 'לגרש', אלא על לתת להם תמריצים אם הם רוצים לעזוב. כמובן, יש את האיגרת השלישית - מול כל גילוי של חוסר נאמנות, החל מריגול ישיר, דרך ריקודים בזמן שהמדינה מותקפת וצעקות "חיב'ר יא יהוד", ועד הנפת דגלי אש"פ, אנחנו ננהג ביד קשה מאוד וחסרת פשרות.

ברגע שהתקווה למיטוט מדינת ישראל תיגדע - סביר שרוב הערבים יהיו נאמנים.

הלוואי שכולם יגלו ויקבלו את זה

ששווה לשלם על טיפול לרכב גם פי 5 כדי שלא ירצחו אלפי יהודים

ועוד ועוד דוגמאות

להיות על טהרת העבודה העברית.

התקשרת לשירות לקוחות. ענתה מוקדנית ערביה. תנתק?

עמדת בתור בבית מרקחת. יש רק רוקחת ערביה. תבוא ביום אחר?

הגעת למיון. יש רופא ערבי במשמרת. תוותר על הטיפול הרפואי?

הלוואי שזה היה כזה פשוט

אני אעשה הכל

כל עוד זה לא סכנת חיים

ואני חי ככה כבר שנים

וזה עובד

עובדה

וזה אפילו כיף ונעים לשלם ליהודים

ממליץ לנסות

ואפשר גם בהדרגתיות

המלחמה מאוד חידדה לי את הצורך בזה. אז נכון שלא תמיד יש ברירה, אבל ככל האפשר משתדלים.

ספציפי -

בתחילת המלחמה היו דיברים על 'מלחמת השחרור השניה'. אחת התובנות שלי, שכמי שלא זוכה להלחם באוייב בפועל - המקום שאני יכול לפעול חוץ מברוחניות ובעזרה למגוייסים/מפונים וכד', זה בסבלנות.

אחרי מלחמת שחרור - יש גם תקופת צנע. בעז"ה נקום ממנה יותר בקלות מאשר בפעם הקודמת. אבל כן, אם יהיו חוסרים, אם יהיו פחות שירותים, פחות מבחר של מוצרים, פחות אפשרות להשתמש בכרטיס אשראי וכד' - זה חלק מהמחיר.

אני חושבת שכולם משתנים 

מי שאומר שלא אולי הוא לא מודע 

או שזה פחות מענין אותו 

אני חושבת שבקטע של לראות את כל הלוחמים הטובים שנפלו 

ופשוט לקחת דברים שלהם ולעבוד עליהם באישיות שלי 

אני חושבת שזה נתן לי פופורציות לחיים 

כי תאכלס אנחנו לא פה לנצח 

וואלה מלחמה זה דבר שמשפיע זה יכול להיות במצב רוח הנפשי והפיזי 

בימים קשים כולנו כאבנו ובימי שמחה 

כולנו שמחים אז זה כע משפיע ומי שחושב שלו שיעשה חושבין עם עצמו 

וואלה אני חושבת שמלחמה זה דבר שמשפיע

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים