כי אירועים בסדר גודל כזה אמורים לעורר אותנו לתשובה, בהרבה תחומים.. בפרט בשותפות עם עמ"י ולצערי זה לא קרה.. נשארתי אותו דוד.. אז אני בהחלט עצוב מכך..

אבל יותר מעניין אתה שזכית להשתנות.. מה הביטוי לכך?

אצלי זה מתבטא בעיקר במצבי רוח משתנים נראלי

לא כעס ואז פתאום שמחה או משו כזה

נהייתי אדם יוצר שקט ומופנם משהייתי לפני המלחמה

אני פשוט הרבה יותר מהורהר ביום יום

המון מחשבות

המון תהיות

ובעיקר המון התבוננות

כל הזמן נע בין ה'למה' ל'איך' ו'מתי'

הרבה שאלות אל ה'

הרבה שאלות על עצמי

הרבה תשובות חזקות

ותמיד תנועה פנימית חזקה שמעולם לא הייתה
 

מרגיש קצת כמו ''שבע יפול צדיק וקם''

והצדיק זה עם ישראל

ולא מבין למה הוא לא קם

אתה עברת משהו רציני בפן האישי ברור שזה ישנה אותך

כנל כל מי שעבר באופן אישי זה ישפיע עליו יותר

מה הכוונה? נשמע מעניין

אבל שוב

מדבר יותר על הפן האישיותי

כמו שכתבתי פה

הבנתי - צעירים מעל עשרים

מבחינת דעות פוליטיות לא השתנה הייתי ונשארתי ימני

אבל מבחינת השקפה תורנית דיי השתנה

אבל מעניין

מה השתנה אצליך בהשקפה התורנית?

אדרבה, נטישת הציונות הביאה לכל אלה.

העבודה שלנו היא להאמין ולעבוד על לתקן את העם. בפרט עכשיו, שיותר מבינים עד כמה חטפנו בגלל זה.

ציונות זה לא כלי אלא מצווה, רוח התורה, ודרכה מתבטא הקשר העמוק ביותר עם הקב"ה.

מי שבורח ממנה, בורח מה', ודומה לאדם שעוצם עיניים כדי לא להתמודד עם המציאות.

וזה לא מצווה זה רק נגזרת של נגזרת של אולי מצווה של מחלוקת ראשונים.

האהבה שלי לארץ ישראל ולעם ישראל נשארה או אפילו גברה

בכל אופן, המדינה *במהותה* היא "יסוד כסא ה' בעולם" (כדאי אולי ללמוד שוב את הפסקה). ואנחנו עובדים לנקות אותה מהלכלוך שמסביב כדי שמהותה תצא יותר לפועל. אם לפני מה שקרה חשבת אחרת, אז  יתכן שמראש תפסת את העניין אחרת מכוונתו האמיתית.

ההוכחה לכך- אלו שלא מאמינים (המפלגות החרדיות) שהמדינה היא כנ"ל, מיישרים איתה קו בהרבה עניינים שאלו שכן מאמינים פועלים לשנות אותם.

בהבנה הזו די).

יתכן שבהמשך כשנתאושש יותר נסתכל על כל מה שעברנו יותר מלמעלה ואז המחשבות שלך יהיו אחרות.

בבסיס אני חושב שלחיות בקטנות זה דבר שלא מתאים לדור של טרום הגאולה וזה לא רצון ה'. אל תכחש בם פן יכחשו לך. דווקא בדור שלנו יש כוחות גדולים מאוד של קידוש *מהותי* של החומר, של חזרה לתורת א"י, של מלחמה בשם ה' ע"י צדיקים וענווים, של התקרבות למדרגת הנבואה. צריך לבחור לחיות בגדלות כדי שה' לא יוציא את הקטנות מאיתנו בדרכים לא נעימות. הכלים נמצאים להגיע לשם, צריך רק קודם כל שיהיה "לב שומע" במקום פה מדבר ומדברר.

עליית המלכות זה בכל התחומים.

אנחנו נגאלים וגואלים, כמו שמלחמה לה' בעמלק היא דרך מחה תמחה את זכר עמלק.

הפוך בה והפוך בה דכולא בה. בתורתו של הרב שליבו היה לב שומע מאין כמוהו.

ב"ה מאז קומ המדינה עלו מלא יהודים לארץ. אבל לא יודע אם אומר הלל על קיום המדינה. בסופו של דבר אין לנו באמת עצמאות כמו שהמלחמה הוכיחה, וגם המדינה נוטה לפאר את כוחי ועוצם ידי הרבה על פני השם. נדיר מאד לשמוע את דובר צהל או את ראש הממשלה אומרים בע"ה וכו . אז כן, למדינה יש פוטנציאל כמו שלכל אחד מהשופטים היה פוטצניאל לעשות דברים גדולים. (ישועות בע"ה)

אבל בסופו של דבר זה קליפת השום לעומת מלכות ב"ד. כרגע הגישה שלי איפושו בין הקו החרדי לקו הדתלי. לשניהם יש נקודות אמת ולשניהם יש אי דיוקים ולדעתי צריך לשאוף לעשותת תסינטזה בינהם. אחרי הכל גם הרב אומר שהמהות של דוד היא לשלוט גם בבית יוסף וגם בבית דוד (החומרי,והרוחני)

של העניין מלכתחילה.

פסח כשר ושמח ובטוח ומרומם!

מה שבברור אין למדינה כיום

אנחנו לא יותר ממדינת חסות של ארה"ב או עוד כוכב בדגל

והסיבה לכך היא בדיוק מהחיסרון של הסיבה העיקרית - חיבור לתורה.

כאשר אין חיבור אמיתי לתורה פחד ורפיון ממהרים לתפוס מקום

הטענה היא אתחלתא דגאולה ויש עוד הרבה לתקן.

בכל אופן כדאי ללמוד את הנושא לעומק (וגם ניתוח המציאות לא מדוייק).

לצערנו גם הרבה מאלו שמחוברים לתורה מחוברים אליה חלקית. שם עיקר הבעיה לדעתי. אתחלתא או לא זה לא קריטי, מה שחשוב זה גם לפעול מעשית בשביל עמ"י ובשביל הגאולה, פשוט יוצא משום מה שהא בהא תליא.

כל הרבנים בערוץ מאיר וכו אל תנסה לרכך את זה

וסליחה אם הייתי נשמע תקיף מדיי.. חג שמח בלי נדר נוכל להמשיך תדיון במעניין אחרי החג

חג שמח

ועדיין יש הרבה לאן להתקדם וצריך הרבה להתקדם.

על אתחלתא דגאולה, מרן הרב קוק זצ"ל דיבר, כשהתחילו סימני הקץ המגולה.

אצלינו, מזמן, התמלאו שלושת הפרמטרים הפשוטים שמגדירים את ההבדל בין עם גולה לעם גאול. (זה פשוט כביעתא בכותחא, אבל בשביל מי שצריך זה מופיע בפרק א' של ספר נצח ישראל למהר"ל):

1. אנחנו בארצנו ולא בארץ זרה.

2. אנחנו תחת שלטן עצמי ולא תחת שלטון זר.

3. אנחנו בקיבוץ (למעלה משישים ריבוא) של עם ישראל ולא מפוזרים ומפורדים.

עדיין, יש לנו מטרות הרבה יותר גדולות, הן בארציות ובוודאי ברוחניות, שאין חולק שלא התמלאו עדיין.

כל מי שיודע טיפה חז"ל או טיפה היסטוריה יודע שמלכות עצמאית היתה כשבעים שנה וגם היא החזיקה רק בזכות בריתות עם רומא. אח"כ, בין עם מדובר על מלכי בית חשמונאי האחרונים ובוודאי בית הורדוס - מדובר שהיה להם אמנם שם 'מלך יהודה', אבל בעצם היו לחלוטין ווסלים רומאיים.

עדיין עצם זה שיש שם מלכות ישראל וסממני ריבונות, גם אם חלקיים (הרבה פחות מבזמננו) - זו סיבה להגיד הלל שמונה ימים.

אנחנו אמנם על הנייר חופשים כביכול, אבל ברור לעין כל שאנחנו מדינת חסות של ארה"ב. וזו הסיבה שרש"י לא רואה בבית שני כגאולה בשונה מהרמבם שמתפשר מאד בנושא העצמאות המדינית.

דבר שני זה לא נכון שרוב יהודי העולם בארץ, וגם אם כן, בסופו של חצי מהעם עדיין בגלות.

דבר שלישי ואולי עיקרי, הציונות הדתית נוטה לרדד במידת מה את הגאולה וזו הסיבה שיש תרעומת חרדית כאנטיתזה לזה. הנביא מלא בתיאורים נשגבים לגאולה אז יש כאן מעין אירוניה שדווקא הציבור שיותר בקיא בתנ"ך נוקט בעמדה הזאת. אני אישית חושב שזה סימן לעין טובה שיש בציבור הזה, לראות את הטוב בכל גם כשקשה מאד.אבל לפעמים זה מרחיק לכת

מרן רה"י הגר"א שפירא זצ"ל אמר לנו אין ספור פעמים - כשאבא שלי נולד היו בארץ חמשת אלפים יהודים, כשאני נולדתי - חמישים אלף, כשהבן שלי נולד - חמש מאות אלף, כשהנכד - חמישה מליון. איך אפשר לומר שזו לא גאולה?

רש"י עצמו בלא מעט מקומות, כותב על 'מלכי בית חשמונאי'.

לגופו של טיעון - 'החידוש' שיוצא מהרמב"ם, זה שגם את התקופה שהיו בה תחת נציבים רומאיים, הוא מונה כמלכות. על התקופה שהיו עצמאיים, אין צורך לדון. תמיד יש יחסים בין מדינות וחוץ מימי דוד, שלמה ואחאב, אף פעם ישראל לא היו המעצמה המרכזית באזור.

הנביא מלא בכל מיני תיאורים לגאולה. אין חולק על כך שעדיין לא כולם התקיימו. בהחלט יש בנביא גם תיאורים של תהליכי גאולה, שלבים שלבים. זה פשוט במהלך הגאולה ביחזקאל, שמדובר על שלבים ולא על אירוע רגעי. מיכה מדבר על 'הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים', זכריה מדבר על 'עני ורוכב על חמור' וידועים דברי חז"ל על גללי חמורו של משיח. אפשר להמשיך הרבה...

"כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש"

ניכר מכאן שע"פ רש"י העניין של העצמאות המדינית היא קריטית מאד, כאמור בשונה מהרמב"ם.

לגבי הפסוק במיכה גם שם המלבי"ם עושה הבחנה ברורה בין זה לגאולה כמו שהזכרתי כבר למעלה

ב. אין לי מושג איך עשית מזה מחלוקת. הרמב"ם שהזכרתי לא דיבר על תקופת שיבת ציון, אלא על יותר ממאתיים שנה אח"כ - ממרד החשמונאים.

ג. מקום המדינה, איננו משועבדים. נקודה.

חז"ל אומרים שכעם ישראל למעלה עשו למטה, וכשאנחנו למטה הם למעלה.

בוא תענה לי בכנות

מי כיום שולטת בעולם ארה"ב או ישראל?

"רומא וירושלים. אם יאמר לך אדם שניהם חרבות - אל תאמין. שניהם בנוית - אל תאמין. אם זו חרבה - זו בנויה ואם זו בנויה - זו חרבה

אין לי מושג מה אתה רוצה מחז"ל, מפורש במקומות רבים בנביאים, בחז"ל בראשונים ובאחרונים - שהגאולה מגיעה בשלבים ולא ברגע אחד. עיין בהסכמתו של הרב חזן לספר דרישת ציון (מופיעה גם ככעין 'הסכמה' לספר אם הבנים שמחה), על הטיפשים שחושבים שהגאולה מגיעה ברגע אחד והמהפך יהיה מאפלה לאור גדול בלי שלבי ביניים.

מי שטוען שירושלים לא בנויה היום, הוא עיוור, מי שטוען שזקנים וזקנות לא יושבים וילדים וילדות לא משחקים ברחובותיה - הוא עם לקות חמורה בתפיסת המציאות.

בארץ ישראל שולטת מדינת ישראל, יש לחצים, יש מורכבויות, אבל אנחנו שולטים.

איך מסבירים מדרש אגדה אחד? שערי הסברים לא ננעלו.

לניקים כאן?!

(אין לי מושג איפה ראית חוצפה, השתדלתי להתעלם מהכותרות הפרובוקטיוויות ולקרוא את גופן של ההודעות)

אבל ברצינות, מבחינה תרבותית ברור שתרבות המערב לא מציעה תוכן תרבותי אמיתי. אמנם יש עוד עבודה בעניין, אבל ברור שהעולם משתוקק שעם ישראל ילמד אותו ערכים. אז כן, מהבחינה הזאת, ירושלים בנוייה, ורומא חריבה....וחוץ מזה, גם אם נבין את הדברים כפשוטם, יש חלוקה ברורה בין יישוב הארץ, קיבוץ גלויות, לבין בניין ירושלים, בניין בית המקדש, שזו קומה נוספת (וזה מתבטא כמובן בברכות שונות בשמונה-עשרה). לכן, בסדר, היום ירושלים חריבה, אין לנו עדיין בית מקדש. אבל זה לא סותר את קיבוץ הגלויות.

לא אותנו, כי הוא לא מספיק מודע למה שאנחנו מציעים, אבל הוא מחפש. ולכן הוא כל הזמן מקצין את הדעות שלו (לדוג' ביחס של גברים-נשים אפשר לראות איך האידאולוגיה העולמית משתנה כל הזמן)

שמסמן את תחילת שיבת ציון?

הלל או משו

אני חושב שאתם לוקחים את הרמב"ם ובונים על זה טילי טילים כדי שיתאים עם ההשקפה .

בספרדית זה נקרא "ספינה פרלהמזינה"

השאלה היא הפוכה, על מה מסתמכים נגד הרמב״ם?

הטענה שלו שזה לא משנה הריבונות כי עובדה הרומאים שלטו עלינו ואעפ"כ חוגגים את חנוכה

עריכה: על מסתמכים נגד הרמבם ? אשמח אם תגיב על הרשי שהבאתי למעלה

וכן היה שלטון יהודי מסוים

לרמה שגירשנו את האויבים מירושלים ושיפצנו את חומות העיר והקמנו מערך דתי

וחזל בדורו לא קבעו לומר על ניצחונו הלל

שהרי בשנה של הניצחון אף אחד לא ידע לכמה זה יחזיק, ואעפ"כ על ניצחון החשמונאים קבעו חג והלל ואילו בניצחון המרד של בר כוכבא לא קבעו כלום, אלא אדרבא בתלמוד הבבלי הוא מוצג רק בצורת

גנאי

הבנתי - צעירים מעל עשרים

לגבי הציונות

לעולם לא החזקתי מהמדינה כמשו גדול..

אבל כן גיליתי בעצמי כמה צדדים חדשים.

מבחינת השקפה תורנית, לא הייתה השפעה.

מבחינת דעות פוליטיות, זזתי ימינה, אם כי, מאז ומעולם הגדרתי את עצמי כפרגמטיסט, אז זה יותר כמו התאמה למציאות.

אבל לא ממש אכפת לי באופן מהותי

כל כמה זמן יש לי דעות שמשתנות בהתאם למציאות / דברים שאני לומד כך שאני פשוט זורם עם השינוי

באשר לאופי, האופי אותו אופי פחות או יותר וזה אחד הדברים שממש התאמתו אצלי

הבנה עד כמה הרע הוא רע מוחלט.

עד כמה יש פה אנשים אמיצים ומיוחדים שמחוברים לעמ"י בכל ליבם ונפשם.

כמה עוצמות יש גם בדור הצעיר שלנו, זה שאמרו עליו כל מיני דברים.

ועוד הרבה דברים

יותר התנגדות לערבים, החיבור שלי לעמ"י העמיק עוד יותר (ובפרט למגזר שאני חלק ממנו).

יותר יראה מה'. יותר חיבור לה'. 

מה שכן אני יכול לשתף זה:

1. הבנתי שיש לנו הרבה יותר משותף עם אחרים בעם שמוכנים למות עבור חיינו פה מאשר אחרים שלא מוכנים. 

2. חשבתי שניתן לחשוב בעיקר על השלב השני בפירמידה של מסלו, ולדון איך אנחנו חיים כאן והסתבר לי שצריך להשקיע יותר בכך שנחיה פה שזה מבאס.

3. לא יודע ולא רוצה לשים פה אצבע מדויק, אבל אני חושב שהאופי שלי קצת השתנה.

הרבה יותר גדולה

כאילו סוג של חובה לחיות בצורה הכי טובה שאתה יכול

בשבילם .

וגם זה שרק ה' יכול לעזור

וספציפית אצלי השתנה הייחס לערבים. תמיד העדפתי לפרנס את אחיי ותמיד סברתי שיום אחד נצטרך להעמיד את הערבים (כמו כל הגויים האחרים שנוכחים בארץ) מול 'שלוש אגרות וכו' - כלומר, הם יצטרכו להחליט חד משמעית האם הם כתושבים עצמיים, חלק ממדינת ישראל בנאמנות מוחלטת, כולל שהם 'בצד שלנו' במלחמה ביננו לבין האויב. (בגדול, 'תכנית ההכרעה' של סמוטריץ', שהיא די מה שכתב כבר הרב חנן פורת לפני ארבעים שנה בספרו).

אבל, היתה לי סבלנות להתייחס בנתיים בנחמדות לערביי התחזוקה/לרופא/לרוקח וכד'.

היום אני חושב שאין ברירה. מי שלא רוצה לקבל סכין בגב - חייב לקבל שהם כולם אוייב, עד שיוכיחו נאמנות מוחלטת. 

הם נמצאים בכל מקום.

החל במוסך וכלה כרופאים

כמו מול רצועת עזה (ולבנון), נכנסנו לאיזו תפיסה, שאין באמת פתרון, רק לנסות למשוך את הרגיעה הייחסית לטווח ארוך ככל האפשר - זה התפוצץ לנו בפנים.

גם עם הערבים הגרים בארץ, משני צידי הקו הירוק, אם נקבל זאת כגזירת גורל, שחיה כאן אוכלוסיה, שהזהות הבסיסית שלה היא עם האויב - זה יתפוצץ לנו בפנים. תמיד עדיף פיצוץ מבוקר, על פיצוץ פתע.

אגב, אני מבין את השיקול של סמוטריץ' לא לדבר כרגע על 'היום שאחרי' כשחיילים מכל הדעות שותפים בלחימה. אבל זה בעייתי, כי בדיוק מה שהתפוצץ בפנים, זו תפיסת 'יש כאן ערבים וצריך להסתדר איתם'.

איך בדיוק - אפשר לדון. אבל, צריך להבהיר לערבים משני צידי הקו הירוק שכאן נמצא מי ש'בצד שלנו', מי שזה לא מתאים לו - נעזור לו להגר מכאן. מי שיתעקש, נטפל בו 'בלי בג"ץ ובלי בצלם'.

איך בדיוק, יש את התכנית של סמוטריץ':

תוכנית ההכרעה: המפתח לשלום נמצא בימין - השילוח

בגדול, עם קצת ניואנסים, זאת התכנית שגם הציג הרב חנן פורת בנספח לספרו 'את אחיי אנכי מבקש' לפני למעלה משלושים שנה. אפשר לדייק זאת עוד קצת. אבל היסוד חייב להיות אמירה עקרונית-מוסרית שלנו, שהארץ כולה שלנו ואינה נתונה למו"מ.

בפועל אני לא רואה אפשרות לגרש 2 מיליון ערבים ישראלים.

את ערבי עזה ויו"ש אנחנו לא מצליחים לגרש. אז קל וחומר אזרחים שכבר מוטמעים בכל חלקי האוכלוסיה.

ולפי הבנתי. אם תכריח אותו להשבע אמונים למדינה.

הערבי ישקר לך שהוא נאמן לך עד יום פקודה. באותו היום יתקע לך סכין בגב.

כמובן, התנאי לכל זה הוא שאנחנו נרצה, נציג את האמת הזאת לעצמינו ולעולם ונבנה בחופשיות בכל מלא רוחב ארצנו.

לא מדובר על 'לגרש', אלא על לתת להם תמריצים אם הם רוצים לעזוב. כמובן, יש את האיגרת השלישית - מול כל גילוי של חוסר נאמנות, החל מריגול ישיר, דרך ריקודים בזמן שהמדינה מותקפת וצעקות "חיב'ר יא יהוד", ועד הנפת דגלי אש"פ, אנחנו ננהג ביד קשה מאוד וחסרת פשרות.

ברגע שהתקווה למיטוט מדינת ישראל תיגדע - סביר שרוב הערבים יהיו נאמנים.

הלוואי שכולם יגלו ויקבלו את זה

ששווה לשלם על טיפול לרכב גם פי 5 כדי שלא ירצחו אלפי יהודים

ועוד ועוד דוגמאות

להיות על טהרת העבודה העברית.

התקשרת לשירות לקוחות. ענתה מוקדנית ערביה. תנתק?

עמדת בתור בבית מרקחת. יש רק רוקחת ערביה. תבוא ביום אחר?

הגעת למיון. יש רופא ערבי במשמרת. תוותר על הטיפול הרפואי?

הלוואי שזה היה כזה פשוט

אני אעשה הכל

כל עוד זה לא סכנת חיים

ואני חי ככה כבר שנים

וזה עובד

עובדה

וזה אפילו כיף ונעים לשלם ליהודים

ממליץ לנסות

ואפשר גם בהדרגתיות

המלחמה מאוד חידדה לי את הצורך בזה. אז נכון שלא תמיד יש ברירה, אבל ככל האפשר משתדלים.

ספציפי -

בתחילת המלחמה היו דיברים על 'מלחמת השחרור השניה'. אחת התובנות שלי, שכמי שלא זוכה להלחם באוייב בפועל - המקום שאני יכול לפעול חוץ מברוחניות ובעזרה למגוייסים/מפונים וכד', זה בסבלנות.

אחרי מלחמת שחרור - יש גם תקופת צנע. בעז"ה נקום ממנה יותר בקלות מאשר בפעם הקודמת. אבל כן, אם יהיו חוסרים, אם יהיו פחות שירותים, פחות מבחר של מוצרים, פחות אפשרות להשתמש בכרטיס אשראי וכד' - זה חלק מהמחיר.

אני חושבת שכולם משתנים 

מי שאומר שלא אולי הוא לא מודע 

או שזה פחות מענין אותו 

אני חושבת שבקטע של לראות את כל הלוחמים הטובים שנפלו 

ופשוט לקחת דברים שלהם ולעבוד עליהם באישיות שלי 

אני חושבת שזה נתן לי פופורציות לחיים 

כי תאכלס אנחנו לא פה לנצח 

וואלה מלחמה זה דבר שמשפיע זה יכול להיות במצב רוח הנפשי והפיזי 

בימים קשים כולנו כאבנו ובימי שמחה 

כולנו שמחים אז זה כע משפיע ומי שחושב שלו שיעשה חושבין עם עצמו 

וואלה אני חושבת שמלחמה זה דבר שמשפיע

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.