כי אירועים בסדר גודל כזה אמורים לעורר אותנו לתשובה, בהרבה תחומים.. בפרט בשותפות עם עמ"י ולצערי זה לא קרה.. נשארתי אותו דוד.. אז אני בהחלט עצוב מכך..

אבל יותר מעניין אתה שזכית להשתנות.. מה הביטוי לכך?

אצלי זה מתבטא בעיקר במצבי רוח משתנים נראלי

לא כעס ואז פתאום שמחה או משו כזה

נהייתי אדם יוצר שקט ומופנם משהייתי לפני המלחמה

אני פשוט הרבה יותר מהורהר ביום יום

המון מחשבות

המון תהיות

ובעיקר המון התבוננות

כל הזמן נע בין ה'למה' ל'איך' ו'מתי'

הרבה שאלות אל ה'

הרבה שאלות על עצמי

הרבה תשובות חזקות

ותמיד תנועה פנימית חזקה שמעולם לא הייתה
 

מרגיש קצת כמו ''שבע יפול צדיק וקם''

והצדיק זה עם ישראל

ולא מבין למה הוא לא קם

אתה עברת משהו רציני בפן האישי ברור שזה ישנה אותך

כנל כל מי שעבר באופן אישי זה ישפיע עליו יותר

מה הכוונה? נשמע מעניין

אבל שוב

מדבר יותר על הפן האישיותי

כמו שכתבתי פה

הבנתי - צעירים מעל עשרים

מבחינת דעות פוליטיות לא השתנה הייתי ונשארתי ימני

אבל מבחינת השקפה תורנית דיי השתנה

אבל מעניין

מה השתנה אצליך בהשקפה התורנית?

אדרבה, נטישת הציונות הביאה לכל אלה.

העבודה שלנו היא להאמין ולעבוד על לתקן את העם. בפרט עכשיו, שיותר מבינים עד כמה חטפנו בגלל זה.

ציונות זה לא כלי אלא מצווה, רוח התורה, ודרכה מתבטא הקשר העמוק ביותר עם הקב"ה.

מי שבורח ממנה, בורח מה', ודומה לאדם שעוצם עיניים כדי לא להתמודד עם המציאות.

וזה לא מצווה זה רק נגזרת של נגזרת של אולי מצווה של מחלוקת ראשונים.

האהבה שלי לארץ ישראל ולעם ישראל נשארה או אפילו גברה

בכל אופן, המדינה *במהותה* היא "יסוד כסא ה' בעולם" (כדאי אולי ללמוד שוב את הפסקה). ואנחנו עובדים לנקות אותה מהלכלוך שמסביב כדי שמהותה תצא יותר לפועל. אם לפני מה שקרה חשבת אחרת, אז  יתכן שמראש תפסת את העניין אחרת מכוונתו האמיתית.

ההוכחה לכך- אלו שלא מאמינים (המפלגות החרדיות) שהמדינה היא כנ"ל, מיישרים איתה קו בהרבה עניינים שאלו שכן מאמינים פועלים לשנות אותם.

בהבנה הזו די).

יתכן שבהמשך כשנתאושש יותר נסתכל על כל מה שעברנו יותר מלמעלה ואז המחשבות שלך יהיו אחרות.

בבסיס אני חושב שלחיות בקטנות זה דבר שלא מתאים לדור של טרום הגאולה וזה לא רצון ה'. אל תכחש בם פן יכחשו לך. דווקא בדור שלנו יש כוחות גדולים מאוד של קידוש *מהותי* של החומר, של חזרה לתורת א"י, של מלחמה בשם ה' ע"י צדיקים וענווים, של התקרבות למדרגת הנבואה. צריך לבחור לחיות בגדלות כדי שה' לא יוציא את הקטנות מאיתנו בדרכים לא נעימות. הכלים נמצאים להגיע לשם, צריך רק קודם כל שיהיה "לב שומע" במקום פה מדבר ומדברר.

עליית המלכות זה בכל התחומים.

אנחנו נגאלים וגואלים, כמו שמלחמה לה' בעמלק היא דרך מחה תמחה את זכר עמלק.

הפוך בה והפוך בה דכולא בה. בתורתו של הרב שליבו היה לב שומע מאין כמוהו.

ב"ה מאז קומ המדינה עלו מלא יהודים לארץ. אבל לא יודע אם אומר הלל על קיום המדינה. בסופו של דבר אין לנו באמת עצמאות כמו שהמלחמה הוכיחה, וגם המדינה נוטה לפאר את כוחי ועוצם ידי הרבה על פני השם. נדיר מאד לשמוע את דובר צהל או את ראש הממשלה אומרים בע"ה וכו . אז כן, למדינה יש פוטנציאל כמו שלכל אחד מהשופטים היה פוטצניאל לעשות דברים גדולים. (ישועות בע"ה)

אבל בסופו של דבר זה קליפת השום לעומת מלכות ב"ד. כרגע הגישה שלי איפושו בין הקו החרדי לקו הדתלי. לשניהם יש נקודות אמת ולשניהם יש אי דיוקים ולדעתי צריך לשאוף לעשותת תסינטזה בינהם. אחרי הכל גם הרב אומר שהמהות של דוד היא לשלוט גם בבית יוסף וגם בבית דוד (החומרי,והרוחני)

של העניין מלכתחילה.

פסח כשר ושמח ובטוח ומרומם!

מה שבברור אין למדינה כיום

אנחנו לא יותר ממדינת חסות של ארה"ב או עוד כוכב בדגל

והסיבה לכך היא בדיוק מהחיסרון של הסיבה העיקרית - חיבור לתורה.

כאשר אין חיבור אמיתי לתורה פחד ורפיון ממהרים לתפוס מקום

הטענה היא אתחלתא דגאולה ויש עוד הרבה לתקן.

בכל אופן כדאי ללמוד את הנושא לעומק (וגם ניתוח המציאות לא מדוייק).

לצערנו גם הרבה מאלו שמחוברים לתורה מחוברים אליה חלקית. שם עיקר הבעיה לדעתי. אתחלתא או לא זה לא קריטי, מה שחשוב זה גם לפעול מעשית בשביל עמ"י ובשביל הגאולה, פשוט יוצא משום מה שהא בהא תליא.

כל הרבנים בערוץ מאיר וכו אל תנסה לרכך את זה

וסליחה אם הייתי נשמע תקיף מדיי.. חג שמח בלי נדר נוכל להמשיך תדיון במעניין אחרי החג

חג שמח

ועדיין יש הרבה לאן להתקדם וצריך הרבה להתקדם.

על אתחלתא דגאולה, מרן הרב קוק זצ"ל דיבר, כשהתחילו סימני הקץ המגולה.

אצלינו, מזמן, התמלאו שלושת הפרמטרים הפשוטים שמגדירים את ההבדל בין עם גולה לעם גאול. (זה פשוט כביעתא בכותחא, אבל בשביל מי שצריך זה מופיע בפרק א' של ספר נצח ישראל למהר"ל):

1. אנחנו בארצנו ולא בארץ זרה.

2. אנחנו תחת שלטן עצמי ולא תחת שלטון זר.

3. אנחנו בקיבוץ (למעלה משישים ריבוא) של עם ישראל ולא מפוזרים ומפורדים.

עדיין, יש לנו מטרות הרבה יותר גדולות, הן בארציות ובוודאי ברוחניות, שאין חולק שלא התמלאו עדיין.

כל מי שיודע טיפה חז"ל או טיפה היסטוריה יודע שמלכות עצמאית היתה כשבעים שנה וגם היא החזיקה רק בזכות בריתות עם רומא. אח"כ, בין עם מדובר על מלכי בית חשמונאי האחרונים ובוודאי בית הורדוס - מדובר שהיה להם אמנם שם 'מלך יהודה', אבל בעצם היו לחלוטין ווסלים רומאיים.

עדיין עצם זה שיש שם מלכות ישראל וסממני ריבונות, גם אם חלקיים (הרבה פחות מבזמננו) - זו סיבה להגיד הלל שמונה ימים.

אנחנו אמנם על הנייר חופשים כביכול, אבל ברור לעין כל שאנחנו מדינת חסות של ארה"ב. וזו הסיבה שרש"י לא רואה בבית שני כגאולה בשונה מהרמבם שמתפשר מאד בנושא העצמאות המדינית.

דבר שני זה לא נכון שרוב יהודי העולם בארץ, וגם אם כן, בסופו של חצי מהעם עדיין בגלות.

דבר שלישי ואולי עיקרי, הציונות הדתית נוטה לרדד במידת מה את הגאולה וזו הסיבה שיש תרעומת חרדית כאנטיתזה לזה. הנביא מלא בתיאורים נשגבים לגאולה אז יש כאן מעין אירוניה שדווקא הציבור שיותר בקיא בתנ"ך נוקט בעמדה הזאת. אני אישית חושב שזה סימן לעין טובה שיש בציבור הזה, לראות את הטוב בכל גם כשקשה מאד.אבל לפעמים זה מרחיק לכת

מרן רה"י הגר"א שפירא זצ"ל אמר לנו אין ספור פעמים - כשאבא שלי נולד היו בארץ חמשת אלפים יהודים, כשאני נולדתי - חמישים אלף, כשהבן שלי נולד - חמש מאות אלף, כשהנכד - חמישה מליון. איך אפשר לומר שזו לא גאולה?

רש"י עצמו בלא מעט מקומות, כותב על 'מלכי בית חשמונאי'.

לגופו של טיעון - 'החידוש' שיוצא מהרמב"ם, זה שגם את התקופה שהיו בה תחת נציבים רומאיים, הוא מונה כמלכות. על התקופה שהיו עצמאיים, אין צורך לדון. תמיד יש יחסים בין מדינות וחוץ מימי דוד, שלמה ואחאב, אף פעם ישראל לא היו המעצמה המרכזית באזור.

הנביא מלא בכל מיני תיאורים לגאולה. אין חולק על כך שעדיין לא כולם התקיימו. בהחלט יש בנביא גם תיאורים של תהליכי גאולה, שלבים שלבים. זה פשוט במהלך הגאולה ביחזקאל, שמדובר על שלבים ולא על אירוע רגעי. מיכה מדבר על 'הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים', זכריה מדבר על 'עני ורוכב על חמור' וידועים דברי חז"ל על גללי חמורו של משיח. אפשר להמשיך הרבה...

"כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש"

ניכר מכאן שע"פ רש"י העניין של העצמאות המדינית היא קריטית מאד, כאמור בשונה מהרמב"ם.

לגבי הפסוק במיכה גם שם המלבי"ם עושה הבחנה ברורה בין זה לגאולה כמו שהזכרתי כבר למעלה

ב. אין לי מושג איך עשית מזה מחלוקת. הרמב"ם שהזכרתי לא דיבר על תקופת שיבת ציון, אלא על יותר ממאתיים שנה אח"כ - ממרד החשמונאים.

ג. מקום המדינה, איננו משועבדים. נקודה.

חז"ל אומרים שכעם ישראל למעלה עשו למטה, וכשאנחנו למטה הם למעלה.

בוא תענה לי בכנות

מי כיום שולטת בעולם ארה"ב או ישראל?

"רומא וירושלים. אם יאמר לך אדם שניהם חרבות - אל תאמין. שניהם בנוית - אל תאמין. אם זו חרבה - זו בנויה ואם זו בנויה - זו חרבה

אין לי מושג מה אתה רוצה מחז"ל, מפורש במקומות רבים בנביאים, בחז"ל בראשונים ובאחרונים - שהגאולה מגיעה בשלבים ולא ברגע אחד. עיין בהסכמתו של הרב חזן לספר דרישת ציון (מופיעה גם ככעין 'הסכמה' לספר אם הבנים שמחה), על הטיפשים שחושבים שהגאולה מגיעה ברגע אחד והמהפך יהיה מאפלה לאור גדול בלי שלבי ביניים.

מי שטוען שירושלים לא בנויה היום, הוא עיוור, מי שטוען שזקנים וזקנות לא יושבים וילדים וילדות לא משחקים ברחובותיה - הוא עם לקות חמורה בתפיסת המציאות.

בארץ ישראל שולטת מדינת ישראל, יש לחצים, יש מורכבויות, אבל אנחנו שולטים.

איך מסבירים מדרש אגדה אחד? שערי הסברים לא ננעלו.

לניקים כאן?!

(אין לי מושג איפה ראית חוצפה, השתדלתי להתעלם מהכותרות הפרובוקטיוויות ולקרוא את גופן של ההודעות)

אבל ברצינות, מבחינה תרבותית ברור שתרבות המערב לא מציעה תוכן תרבותי אמיתי. אמנם יש עוד עבודה בעניין, אבל ברור שהעולם משתוקק שעם ישראל ילמד אותו ערכים. אז כן, מהבחינה הזאת, ירושלים בנוייה, ורומא חריבה....וחוץ מזה, גם אם נבין את הדברים כפשוטם, יש חלוקה ברורה בין יישוב הארץ, קיבוץ גלויות, לבין בניין ירושלים, בניין בית המקדש, שזו קומה נוספת (וזה מתבטא כמובן בברכות שונות בשמונה-עשרה). לכן, בסדר, היום ירושלים חריבה, אין לנו עדיין בית מקדש. אבל זה לא סותר את קיבוץ הגלויות.

לא אותנו, כי הוא לא מספיק מודע למה שאנחנו מציעים, אבל הוא מחפש. ולכן הוא כל הזמן מקצין את הדעות שלו (לדוג' ביחס של גברים-נשים אפשר לראות איך האידאולוגיה העולמית משתנה כל הזמן)

שמסמן את תחילת שיבת ציון?

הלל או משו

אני חושב שאתם לוקחים את הרמב"ם ובונים על זה טילי טילים כדי שיתאים עם ההשקפה .

בספרדית זה נקרא "ספינה פרלהמזינה"

השאלה היא הפוכה, על מה מסתמכים נגד הרמב״ם?

הטענה שלו שזה לא משנה הריבונות כי עובדה הרומאים שלטו עלינו ואעפ"כ חוגגים את חנוכה

עריכה: על מסתמכים נגד הרמבם ? אשמח אם תגיב על הרשי שהבאתי למעלה

וכן היה שלטון יהודי מסוים

לרמה שגירשנו את האויבים מירושלים ושיפצנו את חומות העיר והקמנו מערך דתי

וחזל בדורו לא קבעו לומר על ניצחונו הלל

שהרי בשנה של הניצחון אף אחד לא ידע לכמה זה יחזיק, ואעפ"כ על ניצחון החשמונאים קבעו חג והלל ואילו בניצחון המרד של בר כוכבא לא קבעו כלום, אלא אדרבא בתלמוד הבבלי הוא מוצג רק בצורת

גנאי

הבנתי - צעירים מעל עשרים

לגבי הציונות

לעולם לא החזקתי מהמדינה כמשו גדול..

אבל כן גיליתי בעצמי כמה צדדים חדשים.

מבחינת השקפה תורנית, לא הייתה השפעה.

מבחינת דעות פוליטיות, זזתי ימינה, אם כי, מאז ומעולם הגדרתי את עצמי כפרגמטיסט, אז זה יותר כמו התאמה למציאות.

אבל לא ממש אכפת לי באופן מהותי

כל כמה זמן יש לי דעות שמשתנות בהתאם למציאות / דברים שאני לומד כך שאני פשוט זורם עם השינוי

באשר לאופי, האופי אותו אופי פחות או יותר וזה אחד הדברים שממש התאמתו אצלי

הבנה עד כמה הרע הוא רע מוחלט.

עד כמה יש פה אנשים אמיצים ומיוחדים שמחוברים לעמ"י בכל ליבם ונפשם.

כמה עוצמות יש גם בדור הצעיר שלנו, זה שאמרו עליו כל מיני דברים.

ועוד הרבה דברים

יותר התנגדות לערבים, החיבור שלי לעמ"י העמיק עוד יותר (ובפרט למגזר שאני חלק ממנו).

יותר יראה מה'. יותר חיבור לה'. 

מה שכן אני יכול לשתף זה:

1. הבנתי שיש לנו הרבה יותר משותף עם אחרים בעם שמוכנים למות עבור חיינו פה מאשר אחרים שלא מוכנים. 

2. חשבתי שניתן לחשוב בעיקר על השלב השני בפירמידה של מסלו, ולדון איך אנחנו חיים כאן והסתבר לי שצריך להשקיע יותר בכך שנחיה פה שזה מבאס.

3. לא יודע ולא רוצה לשים פה אצבע מדויק, אבל אני חושב שהאופי שלי קצת השתנה.

הרבה יותר גדולה

כאילו סוג של חובה לחיות בצורה הכי טובה שאתה יכול

בשבילם .

וגם זה שרק ה' יכול לעזור

וספציפית אצלי השתנה הייחס לערבים. תמיד העדפתי לפרנס את אחיי ותמיד סברתי שיום אחד נצטרך להעמיד את הערבים (כמו כל הגויים האחרים שנוכחים בארץ) מול 'שלוש אגרות וכו' - כלומר, הם יצטרכו להחליט חד משמעית האם הם כתושבים עצמיים, חלק ממדינת ישראל בנאמנות מוחלטת, כולל שהם 'בצד שלנו' במלחמה ביננו לבין האויב. (בגדול, 'תכנית ההכרעה' של סמוטריץ', שהיא די מה שכתב כבר הרב חנן פורת לפני ארבעים שנה בספרו).

אבל, היתה לי סבלנות להתייחס בנתיים בנחמדות לערביי התחזוקה/לרופא/לרוקח וכד'.

היום אני חושב שאין ברירה. מי שלא רוצה לקבל סכין בגב - חייב לקבל שהם כולם אוייב, עד שיוכיחו נאמנות מוחלטת. 

הם נמצאים בכל מקום.

החל במוסך וכלה כרופאים

כמו מול רצועת עזה (ולבנון), נכנסנו לאיזו תפיסה, שאין באמת פתרון, רק לנסות למשוך את הרגיעה הייחסית לטווח ארוך ככל האפשר - זה התפוצץ לנו בפנים.

גם עם הערבים הגרים בארץ, משני צידי הקו הירוק, אם נקבל זאת כגזירת גורל, שחיה כאן אוכלוסיה, שהזהות הבסיסית שלה היא עם האויב - זה יתפוצץ לנו בפנים. תמיד עדיף פיצוץ מבוקר, על פיצוץ פתע.

אגב, אני מבין את השיקול של סמוטריץ' לא לדבר כרגע על 'היום שאחרי' כשחיילים מכל הדעות שותפים בלחימה. אבל זה בעייתי, כי בדיוק מה שהתפוצץ בפנים, זו תפיסת 'יש כאן ערבים וצריך להסתדר איתם'.

איך בדיוק - אפשר לדון. אבל, צריך להבהיר לערבים משני צידי הקו הירוק שכאן נמצא מי ש'בצד שלנו', מי שזה לא מתאים לו - נעזור לו להגר מכאן. מי שיתעקש, נטפל בו 'בלי בג"ץ ובלי בצלם'.

איך בדיוק, יש את התכנית של סמוטריץ':

תוכנית ההכרעה: המפתח לשלום נמצא בימין - השילוח

בגדול, עם קצת ניואנסים, זאת התכנית שגם הציג הרב חנן פורת בנספח לספרו 'את אחיי אנכי מבקש' לפני למעלה משלושים שנה. אפשר לדייק זאת עוד קצת. אבל היסוד חייב להיות אמירה עקרונית-מוסרית שלנו, שהארץ כולה שלנו ואינה נתונה למו"מ.

בפועל אני לא רואה אפשרות לגרש 2 מיליון ערבים ישראלים.

את ערבי עזה ויו"ש אנחנו לא מצליחים לגרש. אז קל וחומר אזרחים שכבר מוטמעים בכל חלקי האוכלוסיה.

ולפי הבנתי. אם תכריח אותו להשבע אמונים למדינה.

הערבי ישקר לך שהוא נאמן לך עד יום פקודה. באותו היום יתקע לך סכין בגב.

כמובן, התנאי לכל זה הוא שאנחנו נרצה, נציג את האמת הזאת לעצמינו ולעולם ונבנה בחופשיות בכל מלא רוחב ארצנו.

לא מדובר על 'לגרש', אלא על לתת להם תמריצים אם הם רוצים לעזוב. כמובן, יש את האיגרת השלישית - מול כל גילוי של חוסר נאמנות, החל מריגול ישיר, דרך ריקודים בזמן שהמדינה מותקפת וצעקות "חיב'ר יא יהוד", ועד הנפת דגלי אש"פ, אנחנו ננהג ביד קשה מאוד וחסרת פשרות.

ברגע שהתקווה למיטוט מדינת ישראל תיגדע - סביר שרוב הערבים יהיו נאמנים.

הלוואי שכולם יגלו ויקבלו את זה

ששווה לשלם על טיפול לרכב גם פי 5 כדי שלא ירצחו אלפי יהודים

ועוד ועוד דוגמאות

להיות על טהרת העבודה העברית.

התקשרת לשירות לקוחות. ענתה מוקדנית ערביה. תנתק?

עמדת בתור בבית מרקחת. יש רק רוקחת ערביה. תבוא ביום אחר?

הגעת למיון. יש רופא ערבי במשמרת. תוותר על הטיפול הרפואי?

הלוואי שזה היה כזה פשוט

אני אעשה הכל

כל עוד זה לא סכנת חיים

ואני חי ככה כבר שנים

וזה עובד

עובדה

וזה אפילו כיף ונעים לשלם ליהודים

ממליץ לנסות

ואפשר גם בהדרגתיות

המלחמה מאוד חידדה לי את הצורך בזה. אז נכון שלא תמיד יש ברירה, אבל ככל האפשר משתדלים.

ספציפי -

בתחילת המלחמה היו דיברים על 'מלחמת השחרור השניה'. אחת התובנות שלי, שכמי שלא זוכה להלחם באוייב בפועל - המקום שאני יכול לפעול חוץ מברוחניות ובעזרה למגוייסים/מפונים וכד', זה בסבלנות.

אחרי מלחמת שחרור - יש גם תקופת צנע. בעז"ה נקום ממנה יותר בקלות מאשר בפעם הקודמת. אבל כן, אם יהיו חוסרים, אם יהיו פחות שירותים, פחות מבחר של מוצרים, פחות אפשרות להשתמש בכרטיס אשראי וכד' - זה חלק מהמחיר.

אני חושבת שכולם משתנים 

מי שאומר שלא אולי הוא לא מודע 

או שזה פחות מענין אותו 

אני חושבת שבקטע של לראות את כל הלוחמים הטובים שנפלו 

ופשוט לקחת דברים שלהם ולעבוד עליהם באישיות שלי 

אני חושבת שזה נתן לי פופורציות לחיים 

כי תאכלס אנחנו לא פה לנצח 

וואלה מלחמה זה דבר שמשפיע זה יכול להיות במצב רוח הנפשי והפיזי 

בימים קשים כולנו כאבנו ובימי שמחה 

כולנו שמחים אז זה כע משפיע ומי שחושב שלו שיעשה חושבין עם עצמו 

וואלה אני חושבת שמלחמה זה דבר שמשפיע

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד