בדיכאון?
פחות מחודשיים אחרי לידה, בעלי חזר לא מזמן ממילואים מאז תחילת הלחימה, מרגישה עומס עומס עומס עומס עומס, עומס בל יתואר.
הילדים לא נותנים לי לסיים משפט, נכנסים אחד למילים של השני ואין להם סבלנות לחכות. לא מצליחה לשמוע את עצמי אפילו.
פסח, בעלי חייב לעבוד אחרי שלא עבד תקופה ארוכהההה בעקבות המילואים.
אין עזרה מאף צד, חגים בבית, שבתות בבית.
אין מצב להשאיר את הילדים עם מישהו וללכת לאן שהוא כי גם ככה הם בחרדה וקמים בלילות מסיוטים שאבא שוב בצבא.
מניקה.
אמא שלי פשוט לא הכתובת, כמה שאני מנסה לרמוז לה, לזרוק לה, לשתף אותה. אין. היא פשוט לא פנויה להבין ולתמוך בי.
בעלי עמוס בטירוף, בקושי ישן, מנסה לעזור כמה שאפשר עם הילדים.
מרגישה שאין אוויר, יותר מדי מחשבות בראש, כל הראש שלי זה משימות ורשימות. מה צריך לעשות, מה צריך לקנות, מה צריך להביא לגן, מה נשאר לנקות לפסח ומה עם שבת ובגדים לילדים וכביסותתתתת.
בא לי להיכנס למיטה ולגלול כך היום באינסטגרם. רק להזמין בגדים חדשים ולחכות לחבילות, לאכול שוקולד כללללל היום.
ניסיתי לעשות את זה ואז הגיע יום חדש ואי אפשר לעשות את זה כל יום.
חשוב לי לומר שאני ממש לא רוצה לפגוע בעצמי, אוהבת את התינוקת שלי אהבת נפש והילדים שלי הם הכל בשבילי.
אני אוהבת את עצמי, לא את איך שאני נראית אחרי הלידה הזו כי אני כמעט ולא מזהה את עצמי אבל באופן כללי.
אין לי אוויר וגם כשאני מנסה לעשות משהו שיביא לי קצת אוויר כמו ספורט או סדרה אז זה עוזר לחצי שעה ואז שוב החיים...
