אבל זה נושא דווקא שאני פחות אוהבת לגעת בו.

ובכל זאת , אתאמץ

אמר שאפשר אבל ללא ברכה

ואני די בדעה הזאת

עד שיוכח אחרת, כמובן 

אני ממש לא ציונית.

ממש לא

אפילו לא כמו החרדים 

אני פחות בקטע

אבל מי שאומר אני מלמדת עליו זכות

ששייך לעם ישראל. כי יש בכל היהודים אמת אבל היא מחולקת לעדרים

בבחינת האמת תהיה נעדרת

זה גם ממש בנפשי הדבר הזה כי פעם הייתי יותר נעולה בקטע הזה.

@הרמוניה, זוכרת?

די בגלל שככה אבא שלי עושה. אני אוהב את המדינה אבל אין לי שום מושג לגבי קריטריונים הלכתיים לאמירת הלל.

@מפוצלשת(:

@הרמוניה

@מבולבלת מאדדדד

אני- לא אומרת זה לא כתוב בסידור ואני לא הולכת לבתי כנסת

אבא שלי נראה לי אומר בלי ברכה

כמו שתמי כתבה, זה פרקי תהלים. אין מניעה להגיד.

כמובן שלא בברכה.

ועדיין לא נראלי שאגיד את הפרקים האלו....

זה עצוב.

אנחנו לא בארץ שלנו, בית המקדש נחרב והשובים שלנו אומרים לנו לשיר והברירה היחידה זה 'תלינו כינורותינו'

אולי יש בזה אפקט של נחמה אבל זה כמו שאומרים ש'אם הקללות קרו-בטוח שגם הברכות יקרו', זה אולי נכון אבל זה כואבבב

זה שהוא עצוב לא אומר שהוא לא מרגש יפה ומדהים תפילה לה' היא לא רק שירות ותשבחות היא גם קינות וזעקות ...

לאידעת, זה נראלי יותר עצוב משמח

תשמע, תכלס אתה יכול להגיד על כל דבר שהוא בעצם טוב(לא טוב, לטובה...) בפועל-הדבר הראשון שיעלה לך (או לי) לראש כשתשמע את המילה נסיון לא יהיה 'אפשרות להתקדם בחיים' אלא יותר 'אוף, קשה, מסובך, יכול להרחיק אותי מה', ככה אני חושבת לפחות...

כאילו, ברור, תענוג גדול, רק שלא אני אעשה את זה, אבאלההה, זה לשמוע אותם בוכים ו....😢 אההההה, מפחיד, תהנו, אני לא קשורה, תעדכנו כשכולם מתים...

אה, ואם אפשר לא רק את התינוקות אלא את כולם...

לא באמת הורגים אותם.

רק צורת ביטוי לשנאה

אנחנו מדברים על תינוקות?

להרוג אותם בצורה אכזרית ולבצע פשע נגד האנושות?

לא נוקמים בתינוקות של אומה אחרת. בטח לא בצורה כזאת.

אני מניח שזה צורת ביטוי שלא באמת מתכוונת למשמעות הפשוטה. אנחנו שונאים אותכם.

חשבת שאני שפויה?!

מוזר...

אבל רציני רגע, אולי תגידו שאני גזענית אבל מבחינתי לעם ישראל יש את החשיבות העליונה ביותר, בכל מי שעשוי להפריע לנו באיזו שהיא צורה- אנחנו צריכים לטפל, ולא בקטע טוב...

הם שונאים אותנו הרבה יותר משאנחנו שונאים אותם(או אולי בעצם לא, לא בטוחה) אבל מה שאני מנסה להגיד זה שהם יונקים שנאה מגיל מינוס, גם אם יהודים לא יעשו להם כלום-הם ישנאו אותנו, את כולנו, בלי קשר למי עשה מה עשה ולמה, לדעתי כל גוי(ערבי, נוצרי ולאמשנה מה עוד) צריך למות, נראלי שאז המשיח יוכל להגיע וביהמק יוכל להיבנות, ואם המשיח יגיע עוד לפני-זה מה שהוא יעשה-יהרוג את כל הגויים(או כמעט את כולם...)

ולכן מעט מתפלא.

אממ זכותך לדעתך כמובן.

אבל אני נאלץ לחלוק עלייך. אם כי שוב אנחנו מדברים על תינוקות של אממ הבבלים אני חושב. אין לנו שום ריב עם צאצאי הבבלים, ואין שום סיבה שברגעים אלו נזכור להם את זה.

האמירה שכל גוי צריך למות אכן גזענית בצורה קיצונית, אבל שוב, זכותך לדעתך.

אני מעריך את החיים של גויים גם , והעובדה שמישהו נולד לעם כזה או אחר או מאמין בדת כזאת או אחרת לא משנה את ערך החיים שלו.

ואם כדי להביא את המשיח צריך להרוג את כל הגויים, אז מוטב שהמשיח ישאר בבית.

אני לא שפויה אז בזה אתה טועה...

לעניננו, אוף, אחרי שאתה מצדיק אותי אני לא יכולה להאשים אותך ולומר שאתה לא חושב נכון...🙊

אמיתי שנייה, הדעה שלי אולי גזענית אבל אני חושבת שבמצב הנוכחי צריך לפעמים קיצוניות לצד הזה כי יש הרבה מידי בצד השני(שביל הזהב של הרמבם שם שם) יכול להיות שדויים שמאמינים בא-ל אחד אמורים להמשיך לחיות, אולי אתה צודק, אני חושבת שלא...

ולאלאלאלא, שהמשיח לא יישאר בבית! שיבוא כבר, גם אם יצטרכו להחריב את העולם ולבנות מחדש(לא שזה לא מה שקורה...), שיבוא בכל מחיר!!!

זה לא משל זה אמיתי

ואם אתה לא זוכר אז בספר יהושוע יש עשרות פסוקים על שריפת נשים וטף

אממ לא חזק בתנך.

שרפו עמלק? אם כן זה עניין בפני עצמו שיש לתהות על קנקנו, אבל זוהי אינה נקמה אלא עשיית גזירת כתוב, בהנחה שאנחנו באמת עושים אותה. אני עדיין חושב שהקטע עם לנפץ תראש של תינוקות זה דרך ביטוי

יהושע והצבא גבעוניסטים שלו שחטו ושרפו את כולם😝

ואולי הפסוק בתהילים כפשוטו.

אממ אבל מרשה לעצמי להסתייג ממעשיו של יהושע. או הפנטזיות של דוד המלך.

גמני לא ידעתי על יהשוע, טוב, אני מעדיפה ללמוד על דברים קצת יותר נחמדים...

אני לא אגיד שאסור לך להסתייג אבל תחשוב שאם יהשוע לא היה עושה את זה-אולי גם עכשיו היו פה עוד שישה עמים שמנסים להרוג אותנו, ולגבי האכזריות- אני ספיציפית די חוששת מזה ולא ממש בעד אבל כבר עשו את זה וזה גם עזר-העמים פחדו מאיתנו וכבשנו את הארץ...

אני חושב שגם אם כן, ליצור הרתעה זה לא מטרה מספיק טובה שתהפוך מעשה של שריפת המוני ילדים ונשים לראוי.

אממ ניתן לגרש אותם או לנסות בכל זאת לחיות איתם בשלום. לשרוף את כולם זה קצת לאבד את הפואנטה, של "לנסות לחיות חיים שלוים וטובים", וכבר עדיף לחיות עם קצת אויבים בינינו. או לחלופין למצוא מקום אחר לחיות בו, אם האפשרות היחידה לחיות פה זה לשרוף ולנפץ ראשים של ילדים, אני חושב שעדיף לנסות להתיישב באוגנדה.

אם אתה חושב שכן-לדעתי זה קצת בעייתי...

אבל אני חושבת שאם אתה חושב שזה לא בסדר להרוג-אתה צודק ולא צריך לעשות את זה בעצמך...

יש את העניין(נראלי בגמרא) שאדם שנולד במזל מאדים-עדיף שיהיה שוחט, משהו כזה, כניראה שאתה לא במזל הזה...

ולא, לא כדאי לחיות עם אויבים איתנו כי אתה רואה מה קורה...

בשום מקום בתורה שלנו(בניגוד למוסלמים) לא נאמר שחובה עלינו לגרום לכולם למות או לסבול אבל 'הבא להורגך השכם להרגו'-כל ילד שגדל אצל הערבים-יש לו פוטנציאל של מחבל, לכן צריך להרוג אותם...

אולי אני טועה.

ואין לי בעיה אישית להרוג, זה לא קשור למזל מאדים או לתכונות אופי שלי. אני מתנגד עקרונית לניפוץ עוללים, מתנגד נחרצות שמישהו אחר יעשה את זה.

מסכים שלא כדאי לחיות עם אויבינו, אבל אם החלופה היא לנפץ להם את כל העוללים ולשרוף את הנשים , אז אני מעדיף את האפשרות הראשונה. או שנמצא מקום אחר לחיות בו.

אני חושב שזו דעה ולא עובדה, וברוב העולם כיום לפחות, יהודי יכול לחיות בלי שישנאו אותו. (מסכים שיהיו כאלה שישנאו אותו בכל מקום. אבל רוב האנשים לא.)

בכל מקרה, אם בכל מקום יש לך אויבים, נסה לחיות אותם בלי לנפץ עוללים, אף אומה נורמלית לא מנפצת עוללים בתור הגנה. בטח לא בתור נקמה. בטח לא על משהו שקרה לפני אלפיים חמש מאות שנה.

אנחנו היחידים שחיים כל כך הרבה שנים, איך אפשר שנהיה נורמלים...

ואמיתי-אף אחד לא כמונו, מאיזה זווית שלא תסתכל, אז אולי אנחנו לא נורמלים ואולי אנחנו הנורמלים וכל השאר לא...

ואולי זה באמת מה שיקרה רק עם ביאת משיח ואנחנו לא אמורים לעשות את זה בעצמנו...

ולגבי מה שכתבת בהתחלה-זו טעות כי אין אף מקום שבו יהודים חיים בלי לפחד ובלי אנטישמיות, בטח שלא עכשיו, בתקופה של המלחמה... 

הרמב"ם כותב:

אֵין עוֹשִׂין מִלְחָמָה עִם אָדָם בָּעוֹלָם עַד שֶׁקּוֹרְאִין לוֹ שָׁלוֹם. אֶחָד מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת וְאֶחָד מִלְחֶמֶת מִצְוָה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, י) "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם". אִם הִשְׁלִימוּ וְקִבְּלוּ שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ עֲלֵיהֶן אֵין הוֹרְגִין מֵהֶן נְשָׁמָה וַהֲרֵי הֵן לְמַס. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, יא) "יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ". קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן הַמַּס וְלֹא קִבְּלוּ הָעַבְדוּת אוֹ שֶׁקִּבְּלוּ הָעַבְדוּת וְלֹא קִבְּלוּ הַמַּס. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ שְׁנֵיהֶם. וְהָעַבְדוּת שֶׁיְּקַבְּלוּ הוּא שֶׁיִּהְיוּ נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְמַטָּה וְלֹא יָרִימוּ רֹאשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא יִהְיוּ כְּבוּשִׁים תַּחַת יָדָם. וְלֹא יִתְמַנּוּ עַל יִשְׂרָאֵל לְשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְהַמַּס שֶׁיְּקַבְּלוּ שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ בְּגוּפָם וּמָמוֹנָם. כְּגוֹן בִּנְיַן הַחוֹמוֹת. וְחֹזֶק הַמְּצוּדוֹת. וּבִנְיַן אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ט, טו) "וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָםִ" (מלכים א ט, יט) "וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה" (מלכים א ט, כ) "כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי" (מלכים א ט, כא) "וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (מלכים א ט, כב) "וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִישָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו":

וְיֵשׁ לַמֶּלֶךְ לְהַתְנוֹת עִמָּהֶם שֶׁיִּקַּח חֲצִי מָמוֹנָם אוֹ הַקַּרְקָעוֹת וְיַנִּיחַ כָּל הַמִּטַּלְטְלִין אוֹ הַמִּטַּלְטְלִים וְיַנִּיחַ הַקַּרְקָעוֹת כְּפִי מַה שֶּׁיַּתְנֶה:

וְאָסוּר לְשַׁקֵּר בִּבְרִיתָם וּלְכַזֵּב לָהֶם אַחַר שֶׁהִשְׁלִימוּ וְקִבְּלוּ שֶׁבַע מִצְוֹת:

וְאִם לֹא הִשְׁלִימוּ אוֹ שֶׁהִשְׁלִימוּ וְלֹא קִבְּלוּ שֶׁבַע מִצְוֹת. עוֹשִׂין עִמָּהֶם מִלְחָמָה וְהוֹרְגִין כָּל הַזְּכָרִים הַגְּדוֹלִים. וּבוֹזְזִין כָּל מָמוֹנָם וְטַפָּם. וְאֵין הוֹרְגִין אִשָּׁה וְלֹא קָטָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, יד) "וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף" זֶה טַף שֶׁל זְכָרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת שֶׁהוּא עִם שְׁאָר הָאֻמּוֹת. אֲבָל שִׁבְעָה עֲמָמִין וַעֲמָלֵק שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוּ אֵין מַנִּיחִין מֵהֶם נְשָׁמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, טו) "כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל" וְגוֹ' (דברים כ, טז) "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים" (דברים כ, טז) "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה". וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּעֲמָלֵק (דברים כה, יט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". וּמִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּאֵלּוּ שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יא, יט) "לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי ישְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה" (יהושע יא, כ) "כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם". מִכְלַל שֶׁשָּׁלְחוּ לָהֶם לְשָׁלוֹם וְלֹא קִבְּלוּ:

(מלכים ומלחמות ו)

ורק במציאות של עמלק ושבעה עממין שלא השלימו לא מניחים מהם נשמה. ציווי נקודתי מאוד. 

מי שמנפץ היום עוללים אל הסלע עובר על דברי התורה:

"וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ

וּנְתָנָהּ יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב.

רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ לָךְ." (דברים כ)

דוד המלך אומר שאשרי מי שיעשה זאת. אבל ברור שהוא לא התכוון לעשות את זה בעצמו. זה פשוט מעשה שראוי להם על הזוועות שהם עשו לעם ישראל,

וגם ישעיהו מתנבא: "וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם יְ-הוָה צְ-בָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם יְ-הוָה: וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם יְ-הוָה צְ-בָאוֹת.".

בפועל המלבי"ם כותב שזה כבר נעשה ע"י כורש..

שמח לראות שאין ציווי או ציפייה אמיתית להריגת ילדים באכזריות.

אני מניח שגם דוד המלך לא התכוון שבאמת מגיע לעוללים למות, אלא שוב, זוהי צורת ביטוי גרידא.

צער כזה, ומגיע לעם שלהם שלא יהיה לו המשך.

כמו שלמבצעי, מתכנני ומעודדי הטבח בנובה ועוד לגמרי מגיע צער דומה, וחוסר המשכיות.

הרבה יותר ממה שמגיע להם ש'ישמידו את תשתיות הטרור שלהם'.

וזה מביא צדק ושלום בעולם. וכנזכר, בפועל הגיע גוי (כורש) ועשה את זה בפועל. אשריו.

ודומה לזה שהקב"ה הרג את הבכורות במצרים,

וכמו שאמריקאי יגיע ויטיל פצצת אטום על הירושימה*,

וכמו שיגיע גוי ויחליט להתנקש בילדיו של סינוואר. אני לא בטוח שנזדעק על זה בטירוף. 

או בילדיו של עבד אל-עזיז צאלחה (ההוא עם הידיים האדומות מרמאללה)**,

או בילדים של האחים עוואד (מהפיגוע בבית פוגל). ועוד ועוד לצערנו ימ"ש.

אנחנו לא מצווים לעשות את זה, אולי כי זה פוגע בנפש שלנו, ושובר מוסכמות עולמית, ומאפשר לילדים שלהם לתקן,

אבל אם יבוא גוי ויעשה דבר כזה, זה יהיה בצדק, ויהיה מגיע להם מאוד מאוד..

*שזה אכזרי הרבה יותר, גם חיות וחקלאות ואנשים זרים, וקשור למחלמה בעקיפין וכו'

**אגב, השתחרר אחרי 10 שנים בעסקת שליט, עבר לעזה, התחתן והביא ילדים

אין אפשרות להעניש אדם באמצעות פגיעה בקרובים שלו, כשהאחרונים לא עשו כלום. תוכל לתרץ ש"זה מגיע לו" , אבל להם זה לא מגיע, המעשה מזעזע ולא מוסרי בשום קנה מידה שאני מכיר. 

אם כורש ניפץ תינוקות אז הוא בן אדם מגעיל ומגיע לו להיתלות על זה, כמו כל אדם שעשה פשעים נגד האנושות והרג ילדים בצורה מחרידה.

האם היה מוסרי להטיל פצצת אטום על הירושימה? אתה מניח שכמובן שכן, אבל זה דיון ער מאוד ועם כל כך הרבה דעות. בכל מקרה, גם אם זה היה מעשה נכון, הטלת הפצצה לא היתה חלילה עונש או נקמה ביפנים, אלא הדרך לעצור את המלחמה, ולהציל חיי אזרחים וחיילים אמריקאים. יש באמת שסוברים שלהטיל פצצת אטום זה באמת טו מאץ'. אגב, זה קצת שונה מכיון שאתה לא פוגע מרצון בילדים.

לא אזדעק על זה בטירוף, כי הרבה אנשים מתים. אבל אם המדינה שלי או מישהו שאני מכיר יעשה דבר כזה אני אכעס מאוד. כי זה לא בסדר.

אם זה מה שה' ידרוש נעשה את זה בלי לחשוב פעמיים.

ראה ערך עקידת יצחק.

אם כי גם בעקידת יצחק זה היה מרצון

אם לפי התורה וה' זה מה שצריך לעשות עכשיו, אז נעשה.

אוקי ,מה אני אמורה להבין מזה?

שוב, לא בהכרח. אם אדם יתייצב מול ציווי של אלוקים לעשות משהו לא בסדר, אז זה יהיה התלבטות והחלטה שלו. את יכולה לומר שאת היית בלי ספק מקשיבה לאלוקים.

זה העניין, מי שמך להחליט מתי הציווי של ה'  בסדר ומתי לא?

אני מקווה מאוד שהייתי מקשיבה.

אממ, יש לי מערכת מאוד ברורה של מה נחשב בסדר. לנפץ תינוקות זה לא בסדר. אני באופן אישי כנראה לא הייתי מקשיב לציווי זה, אלא אם כן אלוקים היה מאיים עלי בצורה קשה.

זוהי בחירה שלך כמובן, ושיקולים שלך. זכותך לדעתך.

תקשיב, אתה כנראה לא מבין מה אתה אומר עכשיו אבל (בלי להעליב או לפגוע )אתה מגדיר את עצמך דתי? דתי זה אדם שכפוף לציווי האלוקי.

מה שאתה אומר עכשיו זה מאוד בעייתי וזה מראה שכנראה לא הבנת את המשמעות של להיות אדם דתי. 

בתורה יש 4 מיתות בית דין, עונש מלקות וכו' על חטאים, מה יש לך להגיד על זה?

אממ אני חושב שאת שוגה בהגדרת מושגים. השאלה אם אני עונה להגדרה "דתי" במילון אבא שאול לא משנה לי כל כך. למעשה ההגדרה שלי לא ממש חשובה לשום דבר, זה שפה בסך הכל, ולא אכפת לי איך אני מוגדר בה. אני קובע את ההגדרה שלי על פי הדעות שלי, ולא להיפך.

אינני כפוף פשוט כך לציווי אלוקים, אני לא רואה את זה כהנחת יסוד לשום דבר. במצבים מסוימים, ואולי ברובם אני אקשיב לאלוקים.

האם זה כבר לא מוגדר כדתי? לא יודע. לא אכפת לי. מצד שני , את ודאי לא זאת שתגדיר את המושג דתי, אם כי שוב, לא אכפת לי כל כך.

מה אני אמור להגיד על זה? לעתים זה באמת עונש מתאים. לפעמים לא.

אני באמת לא קובעת מי נקרא אדם דתי, אבל תראה בספרים

בספר שערי תשובה לרבנו יונה אאלט הוא כותב שכמו שאם עבד יגיד לאדונו כל מה שתצווה עלי אעשה חוץ מדבר אחד, אז זה נחשב שהוא כבר פרק עול אדונו מעליו. ככה זה  גם עם ה' אם נגיד שנעשה הכל חוץ ממצווה עכשיו זה מראה שזהו כבר פרקנו עול. 

אין דבר כזה, להיות עבד לה' זה להיות כפופים לכל מה שיגיד. לא עושים איפה ואיפה.

כמו שלהיות אדם מוסרי זה לא רק כשנוח לי ונראלי מתאים אלא זה תמיד, ככה גם פה.

אולי קשה לך כי אתה לא מבין שבאמת כל המצוות הם טובות והם לטובת העולם. ובאמת ה' הוא טוב ודרך הטוב להיטיב וכו'.

(רבינו יונה הוא גם לא הסמכות לקביעת מילים בשפה העברית, יש לו סמכות הלכתית. אבל מאחר ואין נפקא מינא הלכתית להגדרת המושג "דתי" , אין לו שום סמכות לקביעת ההגדרה של מושג זה. למעשה אני חושב שהקריטריון המקובל הוא אם אתה חובש כיפה ומקיים את רוב המצוות הקלאסיות)

בכל מקרה אין לי שום עניין להיקרא "דתי".

לא קיבלתי על עצמי שום עבדות ושום דבר. לכן אני בוחן כל ציווי בפני עצמו.

זה כמו שבן אדם יגיד  שהוא צמחוני והוא אוכל בשר להנאתו מידי שבוע, הוא לא צמחוני גם אם בוחר לקרוא לעצמו ככה, זה די ליצנות. 

בעיקרון קיבלנו על עצמנו והתחייבנו בהר סיני אבל בסדר.

אז בעצם אתה לא עובד את ה' אלא את עצמך...

אז למה דווקא מהתורה?  חשבת על זה?

אוקיי. אבל כמו שאמרתי לא את מגדירה מה דתי. וגם אם כן, שוב, אין לי עניין להיקרא דתי.

לא אני, אולי סבא שלי.

אני לא עובד את ה', נכון. כלומר, לפעמים יוצא שכן, אבל אני לא רואה את זה כערך בפני עצמו.

אני לא עובד את עצמי דרך התורה. התורה מחייבת אותי כל מיני דברים שאצטרך לעשות. או שאלוהים יעניש אותי, זה די לא מותיר לי ברירה ברוב המקרים.

אבל זה נכון לגבי כל התורה ללא יוצא מן הכלל.

יש שכר ועונש.

לא הבנתי איך ולמה אתה עושה את ההפרדה.

גם ברית מילה זה לא לפי המוסר האנושי (והמוסר האנושי די מפוקפק, למען האמת) ואתה בכל זאת מאמין שצריך לעשות את זה כי אחרת תיענש, יש מצווה בתורה שאין עליה עונש\ שכר?

אני רק אומר, המניע לקיים הוא שכר ועונש. ברוב המצוות אני אסכים לכופף את הראש. כולל להכאיב לילד קטן, כאשר זה גם לטובתו (כי אם לא אז הוא יענש), ומצוות נוספות.

אבל יש נקודות, כמו לנפץ לתינוק את הראש שאני אגיד לאלוהים , סורי, אבל יש לי גבולות.

אתה כנראה לא מכיר מספיק את ההנהגה והטוב שלו.

ייתכן שגם לי יהיה קשה לעשות את זה ואולי אפילו לא אצליח אבל אני יודעת שכל מה שה' מבקש זה טוב, ואני יודעת שהשכל שלי מוגבל כך שלא תמיד אני יכולה להבין איזה טוב יש פה.

אני גם לא מכיר מספיק את ההנהגה והטוב של היטלר. אבל ברור לי שהוא עשה דברים רעים.

מי שמתבטל לבורא העולם, שבראאת  אותו אדם, ואת כלי הנשק שלו, ונתן חיים גם לתינוק הזה,

ומצווה עליו להרוג אותו,

זה גאווה ועיוות גדול להמנע בגלל שיקולים 'מוסריים'.

קוראים את פרשת העקדה ביום כיפור, ויש בכל יום,

בדיוק בגלל שזה עוסק בכמה שהקב"ה הוא הכל, ואנחנו דבוקים בו לגמרי.

בלי התבטלות כזאת, אי אפשר לשרוף את החמץ לפני הפסח (השחתה),

אי אפשר להקריב קרבנות (הריגת בעלי חיים),

ואי אפשר אפילו לעשות ברית מילה ל'חסר ישע' בן 8 ימים.

כשאתה מבטל את המוסר שלך מפני בורא עולם זה מאוד גדול, ואולי אפילו זה הדגש.

לא חייבים לדבוק ב'השחתה' הזאת כערך עצמי..

אני לא רואה בהתנגדות מוסרית כנגד כל ישות שהיא מעשה רע. זה מעשה אצילי.

אני לא יודע למה אנשים התחילו פשוט לקבל את המונח "לציית לאלוקים" פשוט כך כאילו הוא מובן מאליו, אני באופן אישי לא מבין את זה.

אתה צודק, חוץ מחמץ.

ברית מילה לצורך הדיון זה דבר שגם לתינוק הוא אמור להיות טוב, כי אלוהים יעניש אותו או משהו.

ולפעמים צריך באמת לעשות דברים לא מוסריים. אם צריך להקריב קרבן כדי להשקיט את זעמו של האל, אז נקריב , "למען טובת הכלל".

דוקא ברית מילה זה לא על התינוק, זו חובה של אבא שלו. אחרי גיל מצוות הוא כבר חייב בעצמו.

מי קובע איזה פעולה מטיבה עם מי?

ומי אמר שלקרבנות עצמם זה לא טוב?

יכול להיות שזה תיקון גדול לנשמת הכבש\הפרה.

וגם תיקון גדול לנשמת העולל ואולי אפילו כפרה על אביו.

כמו שברכה על תפוח מתקנת את הנשמות הבלועות במאכל ואכמ"ל.

גם ארבע מיתות בית דין, זה יכול להיות תיקון גדול לנפש, "כשיש דין למטה- אין דין למעלה", וגם מן הסתם הציבור מסביב קיבל יראת העונש, ויתקן מעשיו. "ייסורים מכפרים". 'מוסר הכרס' של בן אדם לא בהכרח מיטיב עם השני, בערך כמו רוקח שאין לו מושג ברפואה ובצמחים...

ע"ע פלא יועץ ייסורין:

יסורין - כמה מיני יסורין הם, וכלם אהובים, כלם חביבים, שאם ישב אדם כל ימיו בשלוה, אין מתכפר לו מעוונותיו כלום, אבל יסורין ממרקין עוונותיו של אדם (ברכות ה, א ועי' רש"י נצבים כט יד), אבל צריך לקבולינהו באהבה ביודעו ומכירו תועלת שבהם, שמכפרים עוונותיו, והתועלת יותר גדול, שמנקה ומטהר את אשר פגם למעלה ועושה נחת רוח ליוצרו. הנה כי כן האיש הירא מעברות שבידו, וצר לו מאד ומר ממות על אשר פגם למעלה, יקל לו ויערב לו ויבסם לו כל מיני יסורין לתקן את אשר עות ולטהר את אשר פגם באהבתו את קונו, כי עזה כמות אהבה (שיר השירים ח ו) ונבחר מות מחיים ליראי ה' וחושבי שמו. ואם היה באפשרות והיה הדין נותן, היו מאבדים עצמם לדעת, ומוסרים נפשם למיתה בשביל לתקן את אשר עותו ולטהר את אשר פגמו, ומה גם כאשר יכיר האמת לאמתו, שכל העולם הזה וטובותיו ורעותיו הבל הבלים, כצל עובר, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה (ב"ר צו א) כצל עוף עובר הפורח באויר. ויפה שעה אחת של קרת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה (אבות ד יז). ובכן לא ישמח ולא יהא להוט אחר טובות העולם הזה, ולא יקפיד ולא יכבד עליו אם יחנה בחסרות, כי ידע שיהיו למאורות:

כן אבל עדיף לו לעשות בגיל צעיר פחות כואב. בכל מקרה זה לא משנה, אם אלוקים יעניש אותך אז כן, אני אפצע את הבן שלי קלות עם כל הכאב שבדבר.

יתכן שבמקרים מסוימים חסר לנו ידע לגבי היקום ולכן מעשה שנראה לא מוסרי הוא בעצם מוסרי. לדוגמא, אם לא נהרוג את משה הוא יקבל יסורי גיהנם. אם לא נשחט את הפרה היא תסבול בגיהנם. במקרה זה אנחנו מוסריים, אבל אלוקים לא מוסרי, כי הוא הכניס אותנו לסיטואציה כזאת.

אבל בהרבה מקרים , המוסר של אלוקים פשוט שונה, מה שאנחנו רואים כטוב, אלוהים לא רואה אותו כטוב, או שטוב בכלל לא מעניין אותו. זה לא שחסר לנו ידע לגבי היקום, פשוט אנחנו בנויים בצורה שונה מאלוקים.

אני סבור שניפוץ עוללים נמנה על הקטגוריה השניה בצורה חד משמעית. ובעיני זה קו גבול. לא אנפץ תינוקות בשביל שום שכר ועונש או רצון של אל כזה או אחר.

ה' הוא המוסרי.

מי נתן לך את המוסר שלך? מעצמך? המקור של זה זה ה'. אם לך זה קשה תהיה בטוח שלה' פי אלף קשה כי זה בריות שלו.

אז באמת שאלה יפה, למה בכלל צריך להגיע לסיטואציה כזאת?

אז לא, זה לא 'אשמת' ה' זה באשמתנו, המציאות האידיאלית הייתה אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים היום וזה השתנה בגלל חטא, וכל חטא נוסף מרחיק אותנו מהמציאות האידיאלית הזאת. אז '"אשמים אנחנו".

ראה ערך מציאות אדם וחווה בגן עדן וחטא אדם הראשון. משם הכל הדרדר.

אז לפחות ניקח אחריות.

אני לא יודע מאיפה שאבת את ההנחה הזאת, אבל אני לא מסכים. אם ה' יתנהג לפי כללי המוסר אז הוא יהיה "מוסרי".

אני אנסה לנסח זאת בצורה הכי פשוטה שאני מסוגל בלי שיהיה ארוך מדי - 

אם הגדרת המושג "טוב" היא מה שאלוקים אומר - אני לא רואה צורך לעשות שום דבר טוב, מהסיבה הפשוטה, אני לא רואה צורך לקיים סתם את מה שאלוקים אומר. גם אם תקראי לזה "טוב" או "מוסרי" או "חצילים". אני פשוט לא עושה סתם דברים בגלל התרגום המילולי שלהם לשפה העברית.

מה שכן, אני מרגיש צורך להימנע ולמנוע רצח תינוקות, לעזור לזקנה לחצות את הכביש ועוד שלל פעולות. בלי קשר להגדרה המושגית של המעשה הזה , בין אם תקראי לזה "רע" , "מנוגד לרצון אלוקים", "בלבוש קוקו שפיץ". אין לי עניין בסמנטיקה. תקראי לזה איך שתרצי.

אני נוהג לקרוא למכלול המעשים האלה "טוב" ו"מוסרי". אבל כמו שאמרתי אין לי עניין בסמנטיקה. אם ממש חשוב לך אני אוכל לקרוא להם בכל שם אחר, אבל הנקודה היא - המעשים האלה הם מה שאני מרגיש דחף לעשות אותם ורצון חזק שיקרו בעולם.  אני לא מרגיש דחף לקיים סתם את רצון אלוקים. 

אז את יכולה לומר שמה שאלוקים מצווה נכלל בהגדרה "טוב" אבל אם כן, אין קשר בין זה לבין מה שאני קורא לו "טוב". אני מוכן אם תרצי להסכים להגדרות שלך. אבל אם כן, במילון החדש שאני ואת בנינו, אין לי שום עניין בעשיית "טוב".

נ.ב. באמת ניקח אחריות? בגלל שאיזה מישהו לא התאפק ואכל מעץ שביקשת לא לאכול אתה שולח אותו ואת כל צאצאיו למות ולחיות בתנאים לא תנאים? בגלל שמישהו חילל שבת  אתה שולח שש מיליון בני אדם לחוות יסורי גיהנם וחוסר אנושיות בלתי נתפסת? אם ככה אתה עובד, משהו לא תקין במערכת שלך.

תקרא את הפסקה הראשונה שלו שוב ותבין שהמוסריות הזאת זה צביעות

אולי מנקודת מבטכם המוסריות של צבועה. כי אני קובע מה מוסרי, כי זה לא אוניברסלי וכו' וכו'

אבל אם המוסר היפהפה שלכם הביא אתכם למסקנה שניפוץ תינוקות (בכל הקשר שהוא כמעט) הוא דבר טוב, מבחינתי המוסר הזה איבד כל טעם מוסר, זה כבר לא מוסר מעוות, זה כבר לא מוסר.

הזכרתי בכוכבית למה.

וזו באמת שאלה מוסרית, שמי שצריך לענות עליה זה לא מישהו עם דם רותח..

אגב, זה שזה כתוב בתהילים זה באמת לא בהכרח אומר שזו המוסריות הנקיה ביותר.

דוד המלך אומר "וַיְהִי עָלַי דְּבַר יְ-הוָה לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי"

"וְהָאֱ-לֹהִים אָמַר לִי לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ" (דברי הימים)

(מצד שני, זה גם לא אומר שהמלחמות שלו לא היו צודקות, או שהיה אפשר להמנע מהן)

אגב, מחדד שגם שלמה הרג, אבל כנראה הוא לא היה 'איש מלחמות' באופי.

אני לא עם דם רותח, ומרשה לעצמי לענות על שאלות מוסריות. במיוחד שאלות ברורות.

כי הם מבינים את ההקשר.

והתכוונתי שזאת שאלה משמעותית שצריך לדון בה בכובד ראש.

אין מוסר אחד בלבד שכולם מסכימים עליו. לכל חברה יש את המוסריות שלה.

לנו ,התורה קובעת את המוסר.

לא אכנס לשאלה האם יש מוסר אובייקטיבי (אם כי אם בא לכם ,כמובן שאפשר) , אבל לצורך הדיון , ברור לי מעבר לכל ספר שניפוץ תינוקות זה דבר רע. ניתן אפילו לומר שזה כמעט ומגדיר את המושג רע. אלוקים לא יכול לשנות את זה.

אתה מסתכל על דברים בצורה פשטנית מדי. יש עומק בצווים של ה'. זה לא סתם. כל העולם מושגח וכל דבר שנעשה הוא מדוייק, לכן אם ה' יגיד שצריך לנפץ תינוק X זה לא מגיע ח"ו ממקום של אכזריות אלא שזה הדבר הטוב ביותר שצריך לעשות עכשיו.

כמו שהיה עם משה שהוציא תינוק מתוך הלבנים ובסוף הוא יצא רשע , הרחמנות שלנו לא תמיד נכונה, ה' יודע מה הוא עושה. וזה לטובה.

רחמנות זה לא מטרת העל שלנו, 

ונגיד במקרים של רחמנות על אכזרים הרחמנות הזאת היא הרשעות והאכזריות האמיתית.

קיצר

צריך להגדיל קצת ראש.

תינוק הוא לא אכזר.

את צודקת שאם ודאי הוא יגדל להיות רוצח צריך להרוג אותו. (אם כי שוב, לא ננפץ אותו, אלא נרדים אותו ואז נחדיר לו רעל). או למעשה, אם אתה יודע שיגדל להיות רוצח תשמור עליו שיגדל בצורה שונה. (ואם הוא בכל מקרה יגדל להיות רוצח אז כמו שכתבתי מקודם, אבל במקרה כזה אלוקים פה הוא הצד הלא בסדר שצריך לעשות חשבון נפש. לא בוראים תינוק בלי בחירה חופשית ואז הורגים אותו).

אני לא חושב שאלוקים מתחשב במוסר, ואם הוא אומר להרוג תינוק, לא בהכרח בגלל שזה ימנע איזה אסון.

תקשיב בן אדם תזהר מאוד במילים שאתה מוציא מהפה, אתה [מדבר פה על מלך העולם שמחיה אותך כל שניה ושניה, קצת הכרת הטוב, באמת.

ה' יודע שהתינוק הזה יהיה אכזרי אם הוא ציווה שיהרגו אותו, ואם התינוק היה צריך למות תהיה בטוח שלנשמה שהייתה שם הגיע שזה מה שיקרה לה.

(נגיד שפרעה שהיה שוחה בדם שם תינוקות היה מתגלגל בתינוק הזה. או כמו שמסופר בספר שופטים על אדוני בזק שקצצו לו את בהונות רגליו וידיו וזה נראה אכזרי , אבל אפילו הוא הצדיק עליו את הדין ואמר שמגיע לו כי הוא בעצמו קצת ל70 מלאכים את בהונות ידיהם ורגליהם)

ה' לא חשוד בלעניש אדם שלא כדין. ה' פועל בעולם בצורה של מידה כנגד מידה וכו'. ה' לא מקפח שכר ולא מוותר עם חטאים.. הכל לפי הדין והצדק.

זה שאתה נער שלא מבין עם עיני הבשר שלך את המהלכים בעולם וכו' זה לא הבעיה של ה', קצת ענווה והבנה שאתה לא במקום של ה' ולא יכול ח"ו לשפוט.

ובלי קשר, העולם הזה לא שלך, ה' הוא בעל הבית אתה שייך לו וכל העולם שייך לו, הוא לא יכול לקחת אנשים כשהוא רוצה? 

את צודקת לחלוטין, אם כי ככה זה ברוב הויכוחים : )

אבל עדיין המוסר זה התורה

התורה היא ספר חוקים שאלוקים נתן לי.

המוסר זה מה מערכת פנימית שנותנת לי הוראות לגבי התנהלות. לעתים קרובות ציווי התורה תואמים לציווי המוסר.

אין תשובה. לא ששמעתי אי פעם משהו מניח את הדעת.

העולם נברא בשבילך, בשבילי, בשביל שעמי יקיים את המצוות(ובשביל שאנחנו נתווכח על זה...)

מי ברא את העולם?

את מנסה להסביר את הסיבות של אלוקים לברוא? כי אני במקום אלוקים לא הייתי סתם בורא עולם בשביל אנשים.  

אלוקים ברא את העולם, זה ההגדרה שלו.

כשאתה קונה מכונת כביסה אתה קונה אתה עם חוברת הוראות ופועל לפיהן, משערת שכתוב שם שלכביסה רגילה אתה צריל ללחוץ על הכפתור הימני ולכביסה עדינה יותר-תצטרך ללחוץ על השמאלי, ואם אתה לא יודע אם החולצה שאתה מחזיק ורוצה לכבס שייכת לרגיל או לעדין, מה תעשה?

אתה יכול לנחש, לעשות מה שנראה לך אבל אולי יהיה עדיף שתשאל את היצרן או מישהו אחר שמבין בזה

כל עוד אתה רוצה להוציא חולצה מכובסת.

מה המטרה שבגללה את ממלאת את ההוראות של אלוקים? מה יקרה אם תעשי אותם? את מקבלת את הציות כערך בפני עצמי.

אני לא.

אבל נציית סתם להוראות שנקבל ממישהו. 

אוקיי אז את רוצה שכר? סבבה, לגיטימי לגמרי. אבל לא ננפץ תינוקות בשביל שכר בשמיים.

לא ננפץ תינוקות ולא בשביל שכר בשמיים, (אשכרה התחלנו מזה...)

תשמע, העניין של הניפוץ תינוקות גורם גם לי לסלידה, זה גם יכול להיות מאוד לאממובן איך שבאותו ספר שכתוב בו 'לא תעמוד על דם רעך' כתוב את העניין הזה.

אבללל אם זה כתוב וספר התורה הוא ספר המוסר הנכון ביותר, אברררר(לא בארצות הברית ולא באף מדינה יש את המצווה הזו שאצלנו היא ממש חוק...) כניראה שיש לזה סיבה טובה, מה עשו לנו? למה אף אחד לא מדבר על זה? את התינוקות שלנו לא ניפצו? לא רצחו את כל העם שלנו בדרכים מזעזעות לאורך כל ההיסטוריה???

אולי זה בא בתור ביטוי אבל זה ביטוי שיקרה, אולי אנחנו, אתה ואני לא צריכים לעשות את זה אבל יש אנשים שבהחלט יעשו את זה, (אם אתה מגדיר את המשיח בתור איש...) זה יקרה ואז זה יהיה דבר מעולה, אחד הדברים היותר טובים שיכולים לקרות.

אף אחד לא מצפה ממך שתלך עם רובה למעון של ערבים ותהרוג שם את כולם אבל לרחם עליהם לפנינו-זה בלתי אפשרי!(חו לא אומרת שזה מה שאתה עושה אבל צריך להיזהר לא להגיע לשם...)

חח כן אה. יופי של נושא לדיון מצאנו לנו.

ממ , אני לא מבין למה הוא ספר הנכון ביותר. (גם בארצות הברית שומרים על המוסר הטוב. רובם לפחות . גם רובנו)

מה שעשו שלנו לא מתיר לנו לעשות את הפעולה הזאת גם.

אני מקווה מאוד שזה לא יקרה.

לא אמרתי על חשבוננו. מצד שני אני לא יהרוג שלוש ילדים בשביל להציל נניח אותך.

לא לפחות במתכונת הנוכחית. אני לא ממש בקיא בכל מה שקורה ואין לי כח לעקוב אחרי כל עסקה.

חיים של מחבל שוים פחות מחיים של  אזרח. רוב המחבלים בכל מקרה צריכים לקבל עונש מוות.

אבל התשובות שלך מעידות על בורות.

נראה לי יצא לי בכול זאת מעליב...

אם כי ברור שזה יראה ככה מנקודת מבטך.

באופו אישי אני לא חושב כך.

אולי קצת מתנשא, אבל הכל בסדר: )

כי כשהייתי בגיל שלך(פחות שנתיים) הייתי מגיבה קצת דומה, אני מעודדת את החשיבה העצמאית שלך אבל כדאי שתבסס את הידע שלך גם בשביל עצמך וגם כדי שיהיה לך מה לענות לאחרים. כי בנתיים זה לא עושה רושם טוב. אתה מסוגל לתשובות יותר רציניות.

אני עדיין לא חושב שזה נובע מבורות, למרות שנתת את נקודת מבטך ממרחק של שנתיים. הידע שלי לגבי דינים ביהדות לא חזק במיוחד. אבל לגבי הבסיס של הדעות הנ"ל אני מרגיש שהם עומדות יפה. אני לא מרגיש שהתשובות שלכם עונות לשאלות של, כמו שאת מרגישה מהצד השני.

אני לא אוהב לכתוב דברים כאלה או לדון על האדם והמניעים שמאחורי הטיעונים באופן כללי.

יותר משנתיים הייתי בת 14 כשהייתי כמוך.(זה הכוונה פחות שנתיים)

אם נביא לך משהו מבוסס במקורות זה לא יספק אותך כי אתה פועל מהלב לא מהתורה או מהשכל. ואני מבינה את זה ויש בזה יופי מסויים אבל אם תלמד תראה שזה בכלל לא סותר את הלב.

תשובות מהלב לא מספיקות,

מהמקום שלך זה נראה שאנחנו חסרי מוסר ואכזריים אבל באמת אם תלמד יותר תראה שזה הכי מוסרי שיש וכל מה שמנוגד לזה זה אכזרי, כזה.

אני מבינה ומסכימה ובדר"כ אני באמת לא עושה את זה אבל,במקרה הזה זה היה ברור שזה הסיבה ושיש פער במקום שממנו אנחנו מגיבים.

אם תביאו לי מקורות זה באמת לא יעזור כהוא זה. למעשה גם אלוהים בעצמו אם ירצה לשכנע אותי יצטרך לתת טיעונים מספיק טובים , עצם האמירה שלו לא תספק אותי. אני חושב שבאופן מהותי אלוהים לא יכול לשנות את ההגדרות של טוב ורע, כך שמקורות או אפילו הוא בעצמו לא יכולים לעזור.

לא הייתי אומר שזה מגיע מהלב, או מהמח, זה שילוב של שניהם. באופן כללי ההחלטה שלי מה טוב ומה רע נובעת מאינטואיציה מוסרית, קשה לומר שזה מח, אבל זה גם לא סתם לב, אני מגבה את האינטואציה הזאת בטיעונים לוגים, זה כן.

אני לא אוהב את המשפט "תלמד ותראה" מה אני אמור ללמוד? את יכולה להפנות אותי אם או מוטב מזה, תגידי לי כל טיעון שראית איפשהו.

לא חושב שהיית במקום שאני נמצא בגיל 14, אבל לא מכיר אותך מספיק טוב. אז אולי.

הוראות הפעלה למה? מה את חושבת שיקרה אם תמלאי את ההוראות? ... - שריטות ליליות

"אמר לה הקב"ה (תהלים קלז ח) אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. מהו לנו. אמר להם הקב"ה לי ולהם גמלת יחד ולא לישראל גמלת בלבד כל הרעות אלא לי ולהם גמלת. לכך נאמר (שם ט) אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע. אמר הקב"ה עתיד אני בעצמי לנפץ את עולליך כשם שבעולם הזה נפצת את עוללי..." (מדרש תהילים קכא)

ועוד בלילה!!

שתבינו איזה ציויני הייתי..

השנה יש לי מחשבות אם לומר בכלל הלל..

כנראה שאגיד אבל בלי ברכה ובטח שלא בלילה

גם שנה שעברה לא היה דבש...

ואם אמרת שנה שעברה כניראה שאז כן הצלחת, למרות כל מה שהיה, והיה, לראות את הטוב, שלא תבין לא נכון, אני לא ממש בעד לברך על הלל אבל כל אחד והדרך שלו בעבודת ה', אם אתה אומר בדרכ עם ברכה-לדעתי להגיד השנה בלי ברכה מרגיש להכניס ל'הלכה' 'פרשנות', שוב, לא יודעת בדיוק מה ההלכה, מבחינתי זה לא לומר עם ברכה כי זה מה שני עושה ומתאים לי אבל אם ההסתכלות שלך היא שאנחנו בארץ וזה לבד מחייב הלל(שלם?) עם ברכה-בכבוד, תגיד...

אני לא חושבת שאדם שחושב שצריך לומר הלל עם ברכה-יכול השנה להחליט ש'בהתאם למאורעות' אי אפשר לברך, תכלס, אתה מברך את ה' שמחייה אותך ונותן לך ככ הרבה, בלי קשר למה קורה או לא קורה...

היו חשדות שאולי אנחנו מדינת חסות של ארה"ב ושל האו"ם, עכשיו זה התממש.

וזה לא להכניס פרשנות להלכה, זה רק נקיטת צד שונה בהלכה. יש סיבה שהחרדים לא ששים לומר הלל

"לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר - "ואת ארצי חילקו"! איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!

באותו מצב מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים - לא יכולתי אז לשמוח. כך היה המצב לפני י"ט שנים, באותו לילה ובאותן שעות. למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל - היה לו צורך לבוא וכלום יתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" - ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו". נקבעה החותמת!

ועתה, עם המשך השתלשלות שלשלת הקודש בכל גווניה, מערכת דבר ד' המתגלה בכל מדרגותיה הרוחניות והמעשיות במאורעות מדיניים והיסתוריים, הגענו לשכלול פלא זה, ליום קדשנו זה - ובלי ה"מחותנים" הגויים, ברוך ד'! כל השנים הננו מבקשים מאת ריבונו של עולם: "ושבור עולנו מעל צווארנו ותוליכנו קוממיות לארצנו". זכינו השנה במידה מסוימת מעשית וסמלית זו לשברון עול הגויים מעל צווארנו - אשרינו!" (מתוך מזמור י"ט למדינת ישראל של הרצי"ה)

זאת אומרת שההודיה היא לא על כמה שהמדינה שלנו טובה, אלא על עצם המציאות של מדינה של יהודים בארץ ישראל, על קיבוץ גלויות, על מפלט ליהודי העולם ובטח שלשורדי השואה.

ככה שזה לא משנה אם לפיד בשלטון, ואם היתה מלחמה או טבח, ההודיה היא על עצם האפשרות של ממלכה יהודית בארץ.

אבל לדעתי השאלה על הלל ביום העצמאות תפסה יותר מידי נפח. כי זה לא חייב להיות האישיו.

'בכל מידה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד', צריך להודות לקב"ה על זה שיש לי מקום לחיות בו, ומשפחה, ופלאפון עובד, ושהיתה לי ארוחת בוקר טעימה וכו' וכו', 

וכך חייבים להודות גם על המציאות המטורפת שאנחנו חיים בה. ולא משנה אם מאמינים במדינת ישראל עצמה או לא. 

חייבים להודות על זה שהקב"ה החזיר אותנו לירושלים, ליו"ש, לתל אביב, לשפלה, לגליל, 

על זה שיש לנו ארגון צבאי שנקרא צה"ל, ואנחנו לא נתונים לחסדי הפריץ, כמו ב2000 שנה האחרונות,

על העליה העצומה שהיתה בעשרות השנים האחרונות מכל הארצות, לצורך העניין, בתימן נשאר קשיש יהודי אחד (עפ"י ויקיפדיה),

על זה שיש לנו חקלאות, וכלכלה טובה. ואנחנו קונים חלב ב'שפת הקודש',

על זה שמרכז התורה בעולם הוא בארץ הקודש. ויש לנו תלמודי תורה וישיבות ואולפנות וקברי צדיקים,

ואפשר להיכנס להר הבית ומערת המכפלה, ויש דיבור על קרבן פסח כל שנה וכו' וכו'.

לא היו דברים כאלו כל הגלות.

כמה מעלות טובות למקום עלינו!

ועל כל אלו ועוד, חייבים להודות, גם אם לא דרך הלל והנפת דגל כחול-לבן, וגם אם לא ביום העצמאות.

(^^לא להתייחס לכותרת הסרטון..)

(אגב, נראלי שבאופן כללי חכמי הספרדים עסקו בשאלה הזאת קצת יותר ביישוב הדעת, ופחות טלטלה אותם הקמת המדינה לפה ולשם.)

תיקון אוטומטי

ואז בסוף שוכחת להגיד הלל וסתם יוצאת לא רצינית

אז עזבו אני לא אגיד את דעתי

יואוו אולי השנה אני אקום מוקדם אגיד הלל כמושצריך 

ציויינית

אתה אומר?

השנה אני לא אומר

אני כמובן לא אומרת. כמו כל שנה...

נעשה עכשיו טוב שהזכרת באמת

א  הַלְלוּ-יָהּ: הַלְלוּ, עַבְדֵי יְהוָה;    הַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה.

ב  יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ--    מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

ג  מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ עַד-מְבוֹאוֹ--    מְהֻלָּל, שֵׁם יְהוָה.

ד  רָם עַל-כָּל-גּוֹיִם יְהוָה;    עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ.

ה  מִי, כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ--    הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת.

ו  הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת--    בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

ז  מְקִימִי מֵעָפָר דָּל;    מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן.

ח  לְהוֹשִׁיבִי עִם-נְדִיבִים;    עִם, נְדִיבֵי עַמּוֹ.

ט  מוֹשִׁיבִי, עֲקֶרֶת הַבַּיִת--    אֵם-הַבָּנִים שְׂמֵחָה:

הַלְלוּ-יָהּ.

א  בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם;    בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז.

ב  הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ;    יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו.

ג  הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס;    הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר.

ד  הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים;    גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן.

ה  מַה-לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס;    הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר.

ו  הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים;    גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן.

ז  מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חוּלִי אָרֶץ;    מִלִּפְנֵי, אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב.

ח  הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם;    חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ-מָיִם.

א לֹא לָנוּ יְהוָה, לֹא-לָנוּ:    כִּי-לְשִׁמְךָ, תֵּן כָּבוֹד--עַל-חַסְדְּךָ, עַל-אֲמִתֶּךָ.

ב  לָמָּה, יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם:    אַיֵּה-נָא, אֱלֹהֵיהֶם.

ג  וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם--    כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ עָשָׂה.

ד  עֲצַבֵּיהֶם, כֶּסֶף וְזָהָב;    מַעֲשֵׂה, יְדֵי אָדָם.

ה  פֶּה-לָהֶם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ;    עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ.

ו  אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יִשְׁמָעוּ;    אַף לָהֶם, וְלֹא יְרִיחוּן.

ז  יְדֵיהֶם, וְלֹא יְמִישׁוּן--רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יְהַלֵּכוּ;    לֹא-יֶהְגּוּ, בִּגְרוֹנָם.

ח  כְּמוֹהֶם, יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם--    כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם.

ט  יִשְׂרָאֵל, בְּטַח בַּיהוָה;    עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

י  בֵּית אַהֲרֹן, בִּטְחוּ בַיהוָה;    עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

יא  יִרְאֵי יְהוָה, בִּטְחוּ בַיהוָה;    עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

יב  יְהוָה,    זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ:

יְבָרֵךְ, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל;    יְבָרֵךְ, אֶת-בֵּית אַהֲרֹן.

יג  יְבָרֵךְ, יִרְאֵי יְהוָה--    הַקְּטַנִּים, עִם-הַגְּדֹלִים.

יד  יֹסֵף יְהוָה עֲלֵיכֶם;    עֲלֵיכֶם, וְעַל בְּנֵיכֶם.

טו  בְּרוּכִים אַתֶּם, לַיהוָה--    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

טז  הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַיהוָה;    וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי-אָדָם.

יז  לֹא הַמֵּתִים, יְהַלְלוּ-יָהּ;    וְלֹא, כָּל-יֹרְדֵי דוּמָה.

יח  וַאֲנַחְנוּ, נְבָרֵךְ יָהּ--    מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם:

הַלְלוּ-יָהּ.

אָהַבְתִּי, כִּי-יִשְׁמַע יְהוָה--    אֶת-קוֹלִי, תַּחֲנוּנָי.

ב  כִּי-הִטָּה אָזְנוֹ לִי;    וּבְיָמַי אֶקְרָא.

ג  אֲפָפוּנִי, חֶבְלֵי-מָוֶת--וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי;    צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא.

ד  וּבְשֵׁם-יְהוָה אֶקְרָא:    אָנָּה יְהוָה, מַלְּטָה נַפְשִׁי.

ה  חַנּוּן יְהוָה וְצַדִּיק;    וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם.

ו  שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהוָה;    דַּלֹּתִי, וְלִי יְהוֹשִׁיעַ.

ז  שׁוּבִי נַפְשִׁי, לִמְנוּחָיְכִי:    כִּי-יְהוָה, גָּמַל עָלָיְכִי.

ח  כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי, מִמָּוֶת:    אֶת-עֵינִי מִן-דִּמְעָה; אֶת-רַגְלִי מִדֶּחִי.

ט  אֶתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי יְהוָה--    בְּאַרְצוֹת, הַחַיִּים.

י  הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֲדַבֵּר;    אֲנִי, עָנִיתִי מְאֹד.

יא  אֲנִי, אָמַרְתִּי בְחָפְזִי:    כָּל-הָאָדָם כֹּזֵב.

יב  מָה-אָשִׁיב לַיהוָה--    כָּל-תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי.

יג  כּוֹס-יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא;    וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא.

יד  נְדָרַי, לַיהוָה אֲשַׁלֵּם;    נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ.

טו  יָקָר, בְּעֵינֵי יְהוָה--    הַמָּוְתָה, לַחֲסִידָיו.

טז  אָנָּה יְהוָה,    כִּי-אֲנִי עַבְדֶּךָ:

אֲנִי-עַבְדְּךָ, בֶּן-אֲמָתֶךָ;    פִּתַּחְתָּ, לְמוֹסֵרָי.

יז  לְךָ-אֶזְבַּח, זֶבַח תּוֹדָה;    וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא.

יח  נְדָרַי, לַיהוָה אֲשַׁלֵּם;    נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ.

יט  בְּחַצְרוֹת, בֵּית יְהוָה--    בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם:

הַלְלוּ-יָהּ.

הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, כָּל-גּוֹיִם;    שַׁבְּחוּהוּ, כָּל-הָאֻמִּים.

ב  כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ--    וֶאֱמֶת-יְהוָה לְעוֹלָם:

הַלְלוּ-יָהּ.

א  הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

ב  יֹאמַר-נָא יִשְׂרָאֵל:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

ג  יֹאמְרוּ-נָא בֵית-אַהֲרֹן:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

ד  יֹאמְרוּ-נָא יִרְאֵי יְהוָה:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

ה  מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ;    עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.

ו  יְהוָה לִי, לֹא אִירָא;    מַה-יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם.

ז  יְהוָה לִי, בְּעֹזְרָי;    וַאֲנִי, אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי.

ח  טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה--    מִבְּטֹחַ, בָּאָדָם.

ט  טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה--    מִבְּטֹחַ, בִּנְדִיבִים.

י  כָּל-גּוֹיִם סְבָבוּנִי;    בְּשֵׁם יְהוָה, כִּי אֲמִילַם.

יא  סַבּוּנִי גַם-סְבָבוּנִי;    בְּשֵׁם יְהוָה, כִּי אֲמִילַם.

יב  סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים--    דֹּעֲכוּ, כְּאֵשׁ קוֹצִים;

בְּשֵׁם יְהוָה,    כִּי אֲמִילַם.

יג  דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל;    וַיהוָה עֲזָרָנִי.

יד  עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ;    וַיְהִי-לִי, לִישׁוּעָה.

טו  קוֹל, רִנָּה וִישׁוּעָה--בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים;    יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל.

טז  יְמִין יְהוָה, רוֹמֵמָה;    יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל.

יז  לֹא-אָמוּת כִּי-אֶחְיֶה;    וַאֲסַפֵּר, מַעֲשֵׂי יָהּ.

יח  יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ;    וְלַמָּוֶת, לֹא נְתָנָנִי.

יט  פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק;    אָבֹא-בָם, אוֹדֶה יָהּ.

כ  זֶה-הַשַּׁעַר לַיהוָה;    צַדִּיקִים, יָבֹאוּ בוֹ.

כא  אוֹדְךָ, כִּי עֲנִיתָנִי;    וַתְּהִי-לִי, לִישׁוּעָה.

כב  אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים--    הָיְתָה, לְרֹאשׁ פִּנָּה.

כג  מֵאֵת יְהוָה, הָיְתָה זֹּאת;    הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.

כד  זֶה-הַיּוֹם, עָשָׂה יְהוָה;    נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

כה  אָנָּא יְהוָה, הוֹשִׁיעָה נָּא;    אָנָּא יְהוָה, הַצְלִיחָה נָּא.

כו  בָּרוּךְ הַבָּא, בְּשֵׁם יְהוָה;    בֵּרַכְנוּכֶם, מִבֵּית יְהוָה.

כז  אֵל, יְהוָה--וַיָּאֶר-לָנוּ:    אִסְרוּ-חַג בַּעֲבֹתִים--עַד קַרְנוֹת, הַמִּזְבֵּחַ.

כח  אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ;    אֱלֹהַי, אֲרוֹמְמֶךָּ.

כט  הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

כמדומני שלא היה את האיסור הזה בתקופתם.

יצא לך לשחק עם זה?

לפני שנתיים הדברים האלו עוד היו בגדר מדע בדיוני, ועכשיו זה פתוח לכולם בחינם
העולם משוגע

כל שאר העולם (הגברי) מחפש אחר החיבור המשלים, ההדדיות והעומק הרגשי שהנוכחות הנשית מביאה לעולם ולנפש. כמיהה לשותפות אינטימית, בה שני העולמות נפגשים ויוצרים שלם גדול יותר מסך חלקיו

וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת־הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹקים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶדבָּהּ: (קהלת פרק ז פסוק כו)

את התאווה לנאוף עם נשים מרה ממוות, כדברי סוף הפסוק "חוטא ילכד בה".

כמו דמות האשה הזרה ממשלי, שמפתה את הפתי לנאוף איתה "לכה נתעלסה באהבים נרווה דודים עד הבוקר. כי אין האיש בביתו צרור הכסף לקח עמו ליום הכסה יבוא ביתו. 

אל תקרב אל פתח ביתה, רגליה יורדות מוות, שאול תמכו צעדיה. כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים... ולמה תשגה בני בזרה, ותחבק חיק נכריה.

 שתה נוזלים מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. יפוצו מעיינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים, ושמח מאשת נעוריך. איילת אהבים ויעלת חן בהאהבתה תשגה תמיד. יהיו לך לבדך ולזרים אין חלק עימך"

(זה גם משל להתרחק מאפיקורסות ולדבוק בתורה. אבל גם כפשוטו - שאדם יהיה נאמן לאשתו ולא ינאף עם זרה)

היי רות

את אמרת שאני עוד לא מוכן

אני חושב על זה הרבה

איך לפעמים אנ'לא רואה את מה שלכולם מאד מובן

אבל איזה עוד מרחק עלי לגחון

עד שגם אני אדע לנחש אשה נכון?

- - - - - - -

קשה להבין אתכן. בחיים שלי לא התגמשתי, הרפיתי, הרגעתי ותוך כדי התמסרתי והייתי יציב בקשר כמו עכשיו. אני ממש לא רוצה להיפרד ממנה

בנים ובנות חושבים בראש אחר לגמרי

שצריך לרפא, אלא לדעת איך לתפקד יותר טוב בקשר זוגי.

לדעתי כל אדם צריך ללכת לאימון זוגי/קאווצ'ינג. שיתן לו כלים.

לעיתים כדי שגבר יבין נפש של אשה טוב שהוא יקבל כלים במסגרת של אימון. כמובן שגם בנות טוב שתלכנה לאימון.

אין מה להפסיד, רק להרוויח מזה.

וגם אם יש לה בעיה ואתה רוצה את הקשר הזה, אימון יכול לעזור לך לגשר על הבעיה ולתת לך כלים איך לעזור לה לרפא את הבעיה שלה , וכמובן טוב שגם היא תלך לאימון (השאלה אם נכון לומר לה). ואולי הבעיה לא אצלך ולא אצלה אלא בקשר ביניכם,ואז אימון יכול לתת כלים לפתור את הבעיה.

בסוף על כל בעיה שלך/שלה , שיח כנה ורגיש ביניכם הוא הכי טוב. ואימון עוזר לך לתת כלים לעצמך לשיח יעיל כזה

מאמצים זה חשוב אבל איך תדע שאתה מתאמץ בכיוון הנכון? 

זה דבר שהרבה פעמים מביא זוגות לתסכול כי כל אחד בטוח שהוא נותן מעצמו מלא והוא באמת נותן רק שהוא מסתכל מהתפיסה שלו וזה בכלל לא מה שהשני צריך ממנו...

אגב, מכירה זוג שהם נשואים והולכים לטיפול זוגי אחת לשנה מבחינתם כמו שעושים טסט לרכב וזה גאוני בעיניי

במקום להתייחס לזה כבעיה שצריך לרפא בטיפול, תתייחס לזה כאתגר שמזמן לך לרכוש כלים לזוגיות טובה יותר

שני אנשים נפגשים. אחד משקיע מאוד בקשר ואחד פסיבי ומשועמם.

האם זו בעיה? האם שני האנשים זקוקים להדרכה ושיפור?

לא יותר הגיוני להגיד שזה לא יפה מצידו/ה של זה שפחות משקיע ושהבחור שיותר השקיע צריך לשמור על עצמו ולא לכלות את רצונו ותקוותיו על אבן שאין לה הופכין?

וכמובן שאם תגיד שעצם ההשקעה יכולה להיות הבעייתית תוסיף שמן למדורת הפדגוגיה. נכון שזה עלול לקרות אבל כרגע זה לא המקרה 💁🏻‍♂️

בפועל היא עברה תהליך עם עצמה והתחזקה. אבל המעמד הזה שבו זה לא הדדי לא פשוט לי.

אנחנו לא מחפשים "מי פה צודק/אשם בסיפור" , אלא "מה הכלים שניתן לקבל כדי להטיב עם הקשר" כמובן בהנחה שאתה מעוניין בקשר.

וכמובן שיח כנה ורגיש ביניכם על זה הוא הכי טוב. 

כמובן אם אתה מרגיש שהיא ממש מנצלת אותך מתוך רוע לב זה סיפור אחר

אז לא הבנתי ממך מה הבעיה.

ולמה זה נשמע שאתה היחיד שמתאמץ בקשר...?

ובבירור אני גם חווה פחד ולחץ מבנות קודמות שההיכרות איתן הלכה בנתיב דומה

שבו להרגשתי הן היו פסיביות ומשועממות ואני הייתי מסור ומשקיע, ובשלב מסוים הן פשוט חתכו

עכשיו זה לא בדיוק ככה והיא טובה מהן בהרבה, אבל הצורך שלי בנוכחות של הצד השני משמעותי. לא כיף להרגיש שהקשר הוא עליי ולא גם עליה. אני מרגיש כאילו היא קרובה ללהחליט להיפרד, ולא יודע לענות לעצמי איך היא תרגיש אם אני אגיד לה שאני רוצה להיפרד. אם היא תהיה אדישה או לא תושפע מזה אין לי כוח להתאמץ עוד. אני חייב לדעת שהיא רואה בי משהו טוב....

וואי מבינה ממש את הצורך בהדדיות, זה חובה... 

השאלה אם זה מתפתח לאט... מעניין איך היא רואה את זה. לפעמים הכל טוב חוץ ממשהו אחד קטן שחוסם. אין סיכוי שתדברו על זה? יכולת של זוג לדבר פתוח אחד עם השני זה מרכיב מאד חשוב. 

אני לא באמת חושבת שיש לי משהו לייעץ לך שלא חשבת עליו כבר אבל בכ"ז... ואולי כן הייתי מנסה לקחת עמדה פסיבית יותר ולראות אם זה גורם לה להביע עניין יותר.

חֲנֻכִּיָּה שֶׁלִּי

אוֹרֵךְ נָא הַעֲלִי

וְשָׂחָה לִי בַּלָּאט

עַל כַּד קָטָן אֶחָד

אני אומנם חמדמד אבל אני נושך

ראאררר

מצאנו גג ממש מגניב ליד מחנה והשתלטנו עליו בהזדמנות נראה לך יש דיבור על להקים שם את פייט קלאב הירושלמי🥰🤗

אגב, יש משו ס*** יותר מלדמם מהאף?

בצל יכול לעמוד אם אין לו רגליים?

אבל עדיין תימה לגבי הרגליים