פריקה על אחותאנונימית בהו"ל

מאנונימי כי מכירים אותי כאן.


יש לי אחות גרושה עם תינוק בן חודשיים.

היא מרגישה מאוד בנוח להיות אצלנו מלא.

לצורך העניין, כל פסח הייתה פה. קופצת לבקר לפחות 3 פעמים בשבוע ולפעמים כולל שינה.

אנחנו יוצאות עם חברות כל שבוע, הרבה פעמים היא באה לישון אצלנו אחר כך כי חוזרות מאוחר ופוחדת לחזור לבית של ההורים כשכולם שם ישנים.


היא חמודה והכל, הילדים שלי אוהבים אותה מאוד.

אבל....לא מתאים לי שכל הזמן יש מישהו איתנו.

כשהיא פה אז לא כייף לי להיות עם בעלי בלילה כי חוששת שאולי היא מסתובבת בבית, כי הדלת סגורה ובדרך כלל היא לא.

בעלי לא יכול לבוא לשכב לידי בבוקר כי אולי היא תקום.

הקשר שלנו אחרת במהלך היום כשיש מישהו בבית.

קיצור, לא מרגישה שזה שהיא כמעט חלק מהמשפחה ונמצאת פה מלא עושה לנו טוב.

גם קשה לי לראות שהיא ובעלי בקשר מאוד פתוח, אין שום דבר בעייתי אבל לי זה מציק בכל זאת.


הבעיה היא שאני לא מסוגלת לומר לה לא לבוא.

יודעת שזה עושה לה טוב וגם לא רוצה שתפגע או תרגיש לא רצויה.


ולא יודעת מה רוצה מכן, רק לפרוק כנראה כי לא מרגישה שיש לזה פתרון חוץ מלעבור דירה לעיר רחוקה.

אין לה בית?אמאשוני

היא חזרה לגור אצל ההורים?

אתם גרים ליד ההורים?

אולי אפשר להציע לה לשכור יחידת דיור בסמוך אליכם ככה שהיא תוכל לקפוץ לארוחות שבת, לבלות אחה"צ עם הילדים שלך..

כדאי לשים את הגבול לפני שלא תוכלי לארח אותה בכלל גם במהלך היום.

התינוק שלה ישן טוב בכל מקום? היא מסתדרת עם "לחיות על מזוודות"?


הייתי מציגה את זה יפה שזה טוב לה ולתינוק ליצור איזשהי שגרה, ולכן עדיף שיגורו בפינה משלהם ותשמחי אם זה יהיה בסמיכות אליכם. (לא מרחק של הליכה בכפכפים, קצת יותר)

אולי כשתסתיים חופשת לידה אם היא מתכוונת לעבוד ותכניס אותו למסגרת היא בעצמה תרגיש שהיא זקוקה למקום קבוע.


אולי תתייעצי עם רב, נשמע לי כמו בעיה שלא כדאי להתעלם ממנה. ולעבור פתאום דירה זה בטח לא באמת ריאלי מבחינתך.

מסכימה..אני10

מכירה את הספר "דרקון אין דבר כזה"? (ספר חובה אגב)

אם זה מעיק עלייך בקטנה עכשיו ותתעלמי המועקה רק תגדל עד שזה יתפוצץ.


אם היא מעדכנת אותך שהיא באה הייתי מדי פעם ממש אומרת - וואי היינו שמחים אבל לא מתאים היום.

או פעם שאת יוצאת עם חברות להזמין איזה אח של בעלך או מישהו שיהיה בבית וישן בחדר אורחים.

ליצור מצב שבו אתם לא זמינים 24/7 לארח וגם להשחיל את זה בנחמדות פה ושם. שהיא תדע שזה בית שהיא אורחת בו

איפה התינוק שלה כשהיא באה אליכם?בתי 123

אם תמצאי מדי פעם תירוצים היא תבין ותיעלב? אולי עדיף לעשות איתה שיחה פתוחה... באמת תלוי באופי שלה.

מה שבטוח לא מומלץ להשאיר את הדברים ככה

אני חושבת שאת אחות מהממת, אבל כן חשוב להציב גבולותממשיכה לחלום

שנכונים לבית שלכם

לא יודעת איך לעשות את זה

מתאים להתייעץ עם אמא שלכן?

מוסיפה על התגובותירושלמית במקור
ששייך לבחון האם זה שפעם בשבוע את יוצאת איתה ועם חברות משותפות שלכן (הבנתי נכון?) - זה אכן נדרש והכרחי. ואז אם מצמצמים את המינון שם, אוטומטית פוחתות הלינות אצלך.
תגובה אחרת...זברה ירוקה

קודם כל מבינה אותך ממש

זה משהו שמשגע את הזוגיות כשמישי מסתובבת ככה בבית.


הגירושים טריים?

מצד אחד ברור שצריך להציב גבולות.

מצד שני כןמרוצה להגיד שלפעמים מרגיש שיש בזה סוג של שליחות, איזה חסד מיוחד שהקב"ה שלח לכם לתקוםה מסויימת.

ובעז"ה הדברים יתאזנו ויסתדרו

שייךים...

לנעול את החדר שלכם?

את האמת שלא הייתי מסתתרת מאחורי תירוציםשוקולד פרה.

אלא הייתי אומרת לה משפט כמו "כיף לנו מאוד שאת באה, ונשמח אם נקבע ימים קבועים"

כי במצב כזה שהיא נמצאת אצלכם מלא ובלי גבול- הבית שלך נפגע.

את מתארת שאין ביניכם קרבה ספונטנית

וגם שבעלך והיא בקשר חופשי (שזה כשלעצמו היה מטריד אותי).

 

את בעלת הבית, לא היא.

ואת קובעת מה יהיה.

נכון, היא אחותך וצריך להתחשב בה,

אבל הזוגיות ביניכם קודמת.

 

אם היא תבין עניין ותדע להעריך את מה שאתם נותנים לה, היא תזרום עם הגבולות שלכם,

אבל אם היא תתחיל בדרמות, אז תדעו שטוב עשיתם כשהקדמתם את הגבולות.

כי כשנותנים בלי גבול, 

וזה בא על חשבון המשפחה האינטימית שלכם,

זה יוצא בסוף תרעומת ענקית. וחבל.

 

האחריות שלך היא קודם כל למשפחה שלך המקורית.

היא מעגל שני.

 

שימי לב למה שכתבת במשפט האחרון שלךשוקולד פרה.

מבחינתך הפתרון שאת רואה הוא "לעבור לעיר רחוקה"- כלומר, לברוח ממנה.

למה?

כשם שאת רוצה להיטיב איתה, ככה היא גם.

(או שהיא מאוד מרוכזת בעצמה ולא רואה אותך).

 

זה שאת שמה לה גבול, זה לא אומר שאת מקשיחה את הלב כלפיה (אולי במידה מסוימת כן, אבל זו קשיחות נצרכת)

זה אומר שאת רוצה איזון.

כי מה שקורה עכשיו מערער את המקום שלך כאישה וכבעלת הבית ששולטת בזמנים של הבית ובמי נכנס אליו.

היא קצת פלשה אליכם,

כמובן בתום לב והכל,

אבל בתכל'ס היא היתה צריכה לברר המון פעמים אם זה מתאים לכם הסידור הזה, שמעולם לא דובר ביניכם.

 

ולכן, את מחזירה את הבית למצב מאוזן ולמצב שהוא בשליטתך ולא נתון רק לגחמות שלה.

 

אני גם חושבת שכנות יותר עדיפה מתרוציםתאיר ארץ.

לחשוב טוב על הניסוח

אבל כן לומר לה

מילים חמות וטובות ורצון בקשר איתה וכו

אבל שתשמחי שהלאה תשלח הודעה לפני שהיא מגיעה לשאול אם מתאים . ושאת מקווה שהיא תבין שי ש פעמים שלא יהיה מתאים וזה לא אישי נגדה.


אני גם עשיתי ככה במצב דומה-

לא התאים לי בית פתוח וביקורי פתע

ועם כל הרחמים והרצון לעזור הרגשתי שלא נכון לי

ופשוט כתבתי לה הודעה נעימה ורגישה והסברתי לה שאני זקוקה להודעה מראש ושתשאל אם מתאים ותבין שלא תמיד..

וזה כן עזר מאוד


קרה שבאה בהפתעה ..אבל אחת ל... ולא באופן קבוע ואת זה יכלתי להכיל


גם למדתי לומר לא.. וכן היו פעמים שנפגעה

אבל לפעמים עדיף פגיעה אחת ואז שיחה והסברה

מאשר לשמור בבטן ושיתפוצץ בגדול

רעיון לפתרון קטן חלקישיפור
אולי לסגור את הדלת של החדר שלכם יותר בכל מיני זמנים כדי שתרגישו בנוח לסגור מתי שצריך.
מסכימה.בלוט

בכללי, נשמע לי לא נעים לישון עם דלת פתוחה כשיש מישהו בבית.

אפשר לסגור אותה בקביעות כשהולכים לישון. 

תודה על התגובות חברותאנונימית בהו"ל

כל היום התלבטתי אם זה היה חכם לפרוק על זה כאן.


אנסה לענות לכולכן

היא גרה אצל ההורים שלי ואנחנו גרים באותה עיר.

הגירושים מאוד טריים והיא צריכה מקום בטוח וזה המקום הבטוח שלה.

אני שמחה על זה אבל זה גם לפעמים קשה.


התינוק שלה מאוד נוח ואין לה שום בעיה לחיות על מזוודות כי גם לא צריכה יותר מידי דברים ואם צריכה אז קופצת להביא.


אמא שלי היא לא כתובת להתייעץ איתה.

ואני גם לא מרגישה שיש לי על מה להתייעץ, הבעיה היא אצלי. אני לא מסוגלת לסרב, לא מסוגלת להגיד שלא מתאים לנו כי חוששת שתפגע (וככה זה עם כולם, לא רק איתה).


אני לא רוצה לוותר על יציאה עם חברות כי היא נמצאת שם, אז אפסיד בכיוון אחר.


ובהחלט לוקחת את זה למקום של חסד, מנחמת את עצמי כל פעם שלפחות עשינו חסד ומקווה שזה באמת יהיה תקופה ויעבור.


מה יעזור לנעול את החדר שלנו? הכוונה במשך היום? @ים...

ואנחנו לא ישנים קבוע עם דלת פתוחה כי יש ילדים שקמים בלילה ואנחנו צריכים לשמוע אותם.


בעצם, כל זה יושב בכלל על בעיה שלי שאני לא יודעת איך להתמודד איתה.

איך אומרים לא בלי לחשוש שפגעתי?

אני חוששת שלדוגמא במקרה הזה אם פעם אחת אגיד לה לא אז היא תפגע ולא תשאל יותר אם אפשר לבוא, וזה לא מצב שאני רוצה שיקרה.

זה לא יושב על בעיה שלךהכל לטובה

מה שאת מרגישה וחווה ומה שנח לך זו לא בעיה שלך . זה החיים שלך וזכותך לעשות מה שטוב לך.


תמצאי פתרון שאת שלמה איתו

רק קחי בחשבון שאם תתרצי תירוצים אולי היא תבין לבד ותיפגע יותר...


אולי תציעי לה לקבוע יום קבוע שהיא באה כעזרה עם שאר הילדים שלך ומדי פעם ערב בבית קפה/ ארוחה מפנקת בבית וכו'.

ככה אומרים: וואי, אני ממש מצטערת, אבל היום זה לאקופצת רגע
יתאים כי ( אפשר בהתחלה לתת סיבות,או לא לתת ),


אבל אני ממש אשמח אם תוכלי לבוא מחר, זה יהיה מעולה, מתאים לך שנקבע למחר? 

קוראת סמויה אבל הייתי חייבת להגיב לךמתחברת לרגע.

את אחות מהממת!! ואת שאת מרגישה נורמלי לגמרי.. לא חושבת שהרבה היו מכילות ככה.

את האמת, אולי רק אני פרנואידית בדברים האלה (ואין אפוטרופוס לעריות שזה מוסיף על המחשבות שלי..) אני חושבת שכאדי לבקש מבעלך שיהיה פחות פתוח איתה. שיהיה עסוק. יותר רציני.

אחותך נמצאת במקום של חוסר מאוד גדול בעל כורחה. שאף אחד לא יהיה בניסיון כזה בעזרת השם ושהיא גם תזכה למצוא את בחיר ליבה.

אבל המקום הזה שאת נמצאת בו איתה ושהיא שוהה אצלכם המון בבית ויחסים פתוחים עם בעלך - נשמע לי לא תקין ומועד לפורענות.

זה אמור להפריע לך שיש לה קשור פתוח עם בעלך. אני לא באה מבית אדוק מאוד אם בכלל אבל בעיניי יש קווים ששומרים עליהם. ואחד מהם זה לשמור על דיסטנס עם בעלים של אחיות בנות דודות וכו. 

זה לא אומר להתעלם. אבל יש גבולות שיודעים לשמור עליהם.

על זה הייתי דואגת - על היחסים שלך עם בעלך שמשתבשים ושיש עוד אישה בבית במצב מאוד חסר ופגיע (גם אם זאת אחותך זו עדיין עוד אישה שמבחינתה היא לבד וחסרה מאוד כרגע).

הייתי מתחילה להציב גבול בעדינות. ולקבוע לכם יציאות משפחתיות או להזמין אורחים אחרים ולהראות שיש לכם את החיים שלכם וזה קודם לכל. על אף כל הקושי.

ובשביל כזה דבר לתקופה גם הייתי מפסיקה לצאת עם החברות.. במקום זה עושה משהו עם בעלי או יוצאת לאימון.

 

לאחותך יש הורים ומשפחה נוספת שיכולים לדאוג לה. לך יש את המשפחה שלך שגם את כרגע בבנייה וצמיחה שלה.

תיהי לה כתף תומכת ומכילה ומקשיבה - אבל תשימי את הזוגיות שלך ואת הבית קודם. תשמרי על הבית שלך ועל הזוגיות שלך. זה כאילו בקטנה ועוד פעם שתבוא פה ועוד פעם שם..אבל לפעמים אנחנו צריכים לחוס גם על עצמנו. ובגלל שאת רוצה להיות אחות טובה כלפיה - הגבולות האלו יגרמו לך להיות כזו מכל הלב.

 

וגם אני כזו באופי.. נותנת לכולם על חשבוני אבל מתחילה לשים גבולות כי פתאום קולטת עם הזמן כמה זה השפיע.. בכל התחומים גם בחינוך הילדים ובדינמיקה שלי מולם שיש אורחים על בסיס קבוע. ובטח ובטח שזה השפיע גם על הקרבה והקשר עם הבעל. 

 

מאחלת לך שתמצאי את הדרך להציב את הגבולות האלו. מתוך לב שלם וידיעה שזו מצווה חשובה לא פחות - לשמור על השכינה בבית ועל הזוגיות שלך ושל בעלך. וכן גם לשמור על דיסטנס בין בעלך לאחותך. בהצלחה!!

אם הכל כ"כ טריאמאשוני

אפשר להחליט לתת לזה תקופה ולבחון אח"כ מחדש את הדברים.

יש הבדל גדול בין החלטה שלך להכיל את המצב לתקופה נוספת מסויימת עד שהיא תתייצב בחיים,

לבין לחיות בחוסר אונים בהרגשה שזאת מציאות שנכפתה עלייך.


 

בנוסף אני חושבת שתנסי לאתר הזדמנויות שאת נהנית מהשהייה שלה,

למשל שאת יכולה לצאת בערב עם בעלך כי אם היא בבית והילדים שלך ישנים את יכולה להשאיר אותה איתם.

או שאם יש לה בוקר רגוע ובא לה להכין לכם עוגיות או מנה אחרונה לשבת וכו.

יכול להיות שהיא תשמח להרגיש יעילה.
 

לגבי בעלך את מתארת מצד אחד פתיחות שלה ומצד שני אתגר שלכם בגללה,

זאת סוגיה להתמודד איתה בנפרד ולחשוב מה אפשר לשנות.

אם זה לשים אינטרקום בין חדר הילדים לשלכם כדי שתוכלו להסתגר בחדר יותר בחופשיות, או לצאת מהבית יותר, או סתם להתפנק יותר בדברים אחרים לרגל המצב המאתגר, או לבקש מבעלך שישים לב להציב גבולות בשיח, גם אם מדובר בשיח טבעי בין קרובי משפחה, כשהיא חצי גרה אצלך, השיחות לא יכולות להיות ידידותיות כמו מצב שרואים אותה פעם בחודש לדעתי.


 

לגבי איך לומר לא, אולי תזהי מראש דפוסים מתי היא בד"כ באה אלייך, ואז עוד לפני שהיא מבקשת תגידי לה שהיום יש לכם תוכנית ותשאלי אם היא תוכל להסתדר עם תוכנית אחרת.

או למשל אם יום מסויים יש לך פחות מצב רוח ולא צץאים לך שהיא תסתובב סביבך,

תשאלי אם היא יכולה להוציא את הילדים שלך למכולת לקנות ארטיקים כי את קצת עצבנית/ עמוסה/ לחוצה וצריכה שקט ואז כשהם חוזרים להודות לה יפה, אבל המשך הערב יש לך פטור מלהיות מארחת נחמדה ומותר לך להיות עם עצמך ולא איתה באותו ערב.


 

אני לא חושבת שיש דרך לעשות את זה נעים, אבל אפשר לעשות כמה שפחות פוגע.

 

את יוצאת מנקודת הנחהאנונימית בהו"ל

שאם תגידי לא, היא תיפגע ולא תגיע

מי אמר שכך יהיה..? את כאילו שואלת ועונה לעצמך בתסריט שכובל אותך מכל הכיוונים

אם נפתח רגע את הראש - את לא מנחיתה עובדה,יושבים רגע לדבר על זה

את מציבה גבול, ובמקביל מדברים עליו. מה מתאים ומב לא, עם הרבה אמפטיה למצב

'א י מבינה שקשה לך, ואני יודעת שאת פחות מרגישה בנח אצל ההורים לפעמים ואני שמחה שאת מוצאת את הבית שלי מקום נח להיות בו וכיף לי להיות משענת עבורך. אני שמחה בכך מאוד. עם זאת, חשוב שתביני שזה אינטנסיבי ומשנה לנו את השגרה בתדירות הזו וקצת מקשה עלינו. בטח אם זה לטווח ארוך ולכן חשוב לי לתאם רגע ציפיות.." או משהו בסגנון

אני יכולה להבין ממש שקשה לחזור לבית ההורים אחרי שיוצאים ממנו, אבל אם לא נח לך - עדיף לא לצבור כעס ולהתמרמר. זה לופ שלא יוצאים ממנו


בטעות מאנונימי

משהו שאולי יכול לעזור:בלוט

קשרים קרובים עם אנשים הם לא דבר חלק ופשוט. קשר קרוב אמור להיות מלא באהבה, בשמחה ובשלל רגשות חיוביים, אבל באופן טבעי קשרים מביאים איתם גם רגשות פחות נעימים - כאב, צער, כעס, עלבון...

הקשר בינך לבין אחותך לא שונה. יש בו אהבה, מסירות, ועוד הרבה דברים טובים, ויש בו גם חלקים פחות נעימים.

כרגע, מרוב שאת לא רוצה לגרום כאב לאחותך, את זו שסופגת את כל מה שפחות נעים וטוב.

מצד שני, התחושות הלא נעימות שלך לא מנתקות את הקשר ביניכן - הקשר מספיק חזק כדי להישאר למרות הקושי שלך.

מה עם אחותך? את חושבת שמצידה הקשר כל כך שברירי עד שהוא לא יעמוד בקצת כאב או קושי?

אולי לא?

אולי גם היא מסוגלת לשאת קצת אכזבה ותסכול, ועדיין להצליח לשמור על הקשר?

במצב נורמלי ובריא, מותר להגיד לא, ומותר לצד השני להתאכזב, והקשר יכול לשאת את החיכוך הזה. הכל תקין, גם אם לא כולם מרוצים 100% מהזמן.

הגיוני שהקשר לא יהיה לגמרי סימטרי כרגע. הגיוני שאת מסוגלת כרגע לשאת יותר כאב ממנה, כי את במקום יותר יציב ובנוי.

אבל זה לא אומר שהכל הכל הכל צריך להיות עלייך.

מותר לך לשים את עצמך קצת בצד כי את אכפתית לאחותך, ומותר לך למצוא גם זמנים שבהם את נותנת מקום לעצמך, גם אם אחותך לא תבין ולא תאהב את זה.


רק מסייגת: אם יש סיבה להניח שאחותך במצב של חוסר יכולת קיצוני להתמודד, שאם תגידי לה לא היא תישבר - את באמת צריכה להיות מאוד זהירה (ועדיין תצטרכי לראות איך את לא מוחקת את עצמך). אם זה המצב, יכול להיות שאת צריכה ייעוץ מקצועי כדי להבין איך לתמוך באחותך בצורה בריאה לשני הצדדים.



ואו איזו תגובה יפה 🥰לפניו ברננה!
כתבת מדהים ואני רוצה להוסיףנועה נועהאחרונה
יש לי חברה שלפני כמה שנים עברה משבר קשה, לא אפרט פה כי אני לא אנונימית ואולי מישהי תזהה. אנחנו לא גרות קרוב אז הכל רק בטלפון/התכתבויות, אבל בהתחלה ממש התמסרתי לזה בקטע שזה פגע לי בשעות שינה, בזמן שלי עם הילדים וכו'. הרגשתי מחויבות מוחלטת להיות זמינה לה כל הזמן גם כשממש לא התאים לי. עם הזמן היא בעצמה אמרה לי - יש לי עוד במי להיעזר, אני רוצה שאם לא מתאים לך לא תעני לי באותו זמן. וגם אני קצת שיחררתי (עוד קצת לפני). ובעיניי זה עשה לשתינו רק טוב, החזיר את החברות להיות הדדית - וזה בעצמו נתן לה המון כוח! פתאום הרגשתי שאני יכולה גם לשתף אותה כשקשה לי, וכבר לא היה קשר חד צדדי על גבול הטיפולי. בעיניי זו מתנה שאת יכולה לתת לה.
עוד רעיון חלקי שאמור להקל את הפגיעה כביכול בהירושלמית במקור
זה לבוא אליה עם רעיון או שניים ליחידת דיור קרובה שמצאת שעומדת להשכרה. לבטא את זה שלדעתך זה לטובתה למצוא פינה ולהשתקם. לפעמים צריך דרבון חיצוני. גם היא הרי לא התגרשה לפני כן מעולם ואולי לא שמה לב לדרכים שיכולות להיטיב לה לטווח הארוך.
(כלומר לא רק מה לא אלא גם מה כן)ירושלמית במקור
התכוונתיים...
שאם הדלת נעולה, האם זה יפתור את הבעיה של חוסר אינטימיות ביניכם כשהאחות ישנה אצלכם?
מחשבות קצת אחרותאמאחת

אחותך במקום הכי נמוך בחיים שלה. גרושה טרייה עם תינוק קטן, בעצם היא גם יולדת עדיין ועוד ילד ראשון. בקיצור, היא זקוקה לך כרגע מאד, היא זקוקה לחסד, למשפחה תומכת שתקיף אותה ואת התינוק שלה ותדאג שהיא לא נופלת לתהום.  

אני לגמרי מבינה את הקושי, אבל הייתי נושמת עמוק ומחבקת חזק, בע"ה יום אחד תסתכלו שתיכן על התקופה הזאת ותבינו שתיכן איזה חסד מיוחד ולא מובן מאליו עשית עם אחותך.

פחות מסכימה עם זה..מתחברת לרגע.

מחילה אבל לא חושבת שהיא יכולה לקחת את המקום הזה. היא גרה אצל ההורים שלה.. יש לה עוד תמיכה. וזה פתח לחוסר גבולות שיימשך מי יודע עוד כמה. אם זה היה מוגבל בזמן אני מאמינה שהיא הייתה תומכת ומארחת בשמחה. אבל זה יכול להיות חודשים ויותר.. עד שהשיבוש לבית יהיה יותר מדי..

כל משפחה צריכה את התא הגרעיני שלה.. זה הכרחי כדי לבנות בית תקין וזוגיות תקינה ובריאה. זה לא מצווה כשזה בא באופן ישיר על חשבון כל בני הבית. בדרך כזאת או אחרת. 

אני פחות מסכימה איתךמה רבו מעשייך

יש את ההורים שהיא יכולה ללכת אליהם, אני לא חושבת שהיא צריכה את התיק הזה עליה במיוחד שהיא לא גרה לבד, יש לה בעל וילדים וזה בא על חשבון התא המשפחתי שלהם.. במיוחד שהאחות מתקשרת עם הבעל בלי גבול ברור. אני יכולה להגיד לך שבתור חוזרת בתשובה.. כשאחותי הגדולה התחתנה הייתי ואני עדין שומרת על דיסטנס מול גיסי.. יש דברים שלא שייך.. ובמקרה אחר אני מכירה מישהי מקרוב שאחותה הגדולה התחתנה והיא כל היום מחפשת את הגיס והוא בפה שלה, כל היום מדברת עליו.. לא יודעת איך אישתו מאפשרת את זה.. הוא זורם.. בקיצור דיבור יוצר קירבה, מה גם שהנוכחות שלה לא מאפשרת להם להיות ביחד בנוחות... אני לא הייתי נותנת לאחותי לבוא אלי ליותר מ2-3 ימים באופן חד פעמי.. יש גבול לכל דבר..

בגלל שהיא זורמת עם בעלךסיה

לא הייתי נותנת לה להתקרב לבית בכלל!!!

נפגשת איתה בחוץ או בבית של ההורים שלכם.

היא לא מכבדת אותך בכך שהיא זורמת איתו

למה את צריכה לכבד אותה?

תשמרי על הבית שלך!!!!!

אין לי פתרון אבל יש לי סיטואציה דומההרקולסית

רק באתי להגיד כמה אני מזדהה איתך

ממש קשה שמישהו אחר, קרוב ככל שיהיה, נמצא בבית כל הזמן. אחרי זמן מתחילים להרגיש את המחיר של החוסר באינטימיות. כל הזדמנות שיכלה להיות לשיחה קצרה כשהילדים לא בחדר, איננה.

גם אצלי ממש קשה לי להגיד לא גם כשאני יודעת שזה הדבר הנכון לעשות. גם אני ממש מפחדת לפגוע כשאני מסרבת. גם אצלי אני המקום הבטוח עבורה וככ קשה לי לא לתת לה את המקום הבטוח הזה.

אני משתדלת לסלוח לעצמי גם כשאני לא בטוחה מה הדבר הנכון לעשות וגם כשקשה לי לומר לא.

לי יש שיח פתוח מספיק עם בעלי שאני יכולה לבקש ממנו לשמור על גבולות גם כשהיא לא יודעת לשמור מספיק. ולפעמים אני אומרת לו שמשהו מרגיש לי לא בנח, גם אם ממש לא מחייב שזה בעייתי "אובייקטיבית". (לי מאד נחמד שבעלי כזה זורם וכיפי ומרגיש בנח עם כולם. אני רואה את זה כיתרון גדול  אבל אין ספק שהגבולות חשובים מאד ושנינו יודעים את זה)

אהבתי את הרעיון שנתנו לך פה לנסות לנצל את זה שיש עוד מישהו ולצאת קצת שניכם.

לסגור את הדלת גם בשביל דיבור - חשוב מאד וככה דלת סגורה זה לא מוזר. והרעיון שהציעו של "אינטרקום" לילדים הוא לא רע. חפשי בגוגל מוניטור לתינוק שרואים ושומעים מה קורה בחדר ילדים. זה יכול להיות משנה חיים

בכל מקרה בהצלחה ממש!

השרשור שלך נגע לי בנקודה ממש ממש רגישהדיאן ד.

לפני שנים כשהייתי בחורה, היה איזה פיצוץ בבית של ההורים שלי וברחתי לגור אצל אחותי.

באמת שהייתי אז ממש ממש במצוקה

ועד היום יש לי הכרת הטוב מטורפת לה ולגיסי שככה פתחו לי את הבית ואת הלב.

ואני יודעת שזה מאוד מאוד לא פשוט, אפילו שהם לא שידרו לי שום חוסר נוחות מצידם.

 

דיברתי פעם עם בעלי אם היה מסכים שבחורה תבוא לגור אצלנו לתקופה ואמר חד משמעית שלא וזה לא בשבילו.

וזה כאב לי מאוד.

כן הייתי רוצה שהבית שלנו יוכל להיות בית פתוח ולקבל את מי שבמצוקה במיוחד במיוחד אם זו משפחה.

 

לא כתבת כמה זמן היא ככה אצלכם,

אבל מניסיון שלי, מתישהו התחלתי להרגיש לא בנח להיות בבית שלא שלי ואחרי 3 חודשים חזרתי הביתה.

(וגם שבתות לא הייתי אצלם)

 

לדעתי תצאי מנקודת הנחה שהיא מעריכה מאוד את זה שאתם מאפשרים לה לבוא אליכם

ולכן תעזרי בה בבייביסיטר ותצאי את ובעלך.

כנראה שהמנטליות שלנו שונה, אני רגילה שדלת של חדר הורים סגורה בדר"כ ובטח שבלילה. כל לילה.

וכן, את יכולה להגיד מידי פעם: היום יש לה תוכניות ולא נח לנו, אולי תבואי מחר?

היא לא אמורה להיפגע מזה בכלל, והיא לא ילדה קטנה. זה לגיטימי שזוג צריך פרטיות משלו.

 

 

 

קודם כל איזו מדהימה אחותך!השקט הזה

אני חושבת שמעבר למנטליות זה הרבה פעמים קשור גם

באופי של הזוג

באופי של האורח

במבנה המשפחה והותק שלה (לא דומה זוג עם שני ילדים קטנים תזוג שכבר יש לו כמה ילדים וחלקפ כבר גדולים ומתבגרים)

במבנה ובגודל הבית (למשל אצלנו הבית קטן והחדרים ממש קרובים אחד לשני, זה שונה אם יש קצת רווח ואפשר להרגיש קצת יותר פרטיות)


בקיצור, כל מקרה לגופו מאחלת לך שאם יום אחד תעמדי במקרה כזה, תצליחי להיות במקום שיכול לאפשר אירוח כזה כמו אחותך

אני במקרה כזה מודה לה' שזכינו להיות מן הנותניםאם מאושרת

 

לפותחת היקרה- קודם כל אני מאד  מבינה את הקושי שלך,בלי קשר להתלבטות שלך- זה קשה שאחות קרובה מתמודדת בכזה מצב.

חוויה לא פשוטה בכלל❤️. שה' יתן לך הרבה כח❤️


 

לגבי ההתמודדות שלך כרגע,עם הקושי שתארת-

התחברתי למה שכתבו @זברה ירוקה ו@אמאחת.


 

כותבת לך מנקודת מבטי במקרים דומים ( שראיתי בבית הורי,וגם יצא לי לחוות בעצמי) .

קודם כל- תחושת ההודיה לה' - זה שיש לנו זוגיות טובה,ובית משלנו זה ממש לא מובן מאליו,

הסתכלות כזו עוזרת לקבל בקלות יותר את השינויים שזה מצריך מאיתכם כרגע,

כי אין מה לעשות- חסד מצריך וויתור,שינוי מהרגיל והמוכר שלנו, והפתרון לקושי הוא לא בהכרח "ללמוד להגיד לא" ( ולהרגיש אשמה כי את לא יודעת לסרב), אלא לדעת לגשת נכון לסיטואציה-

אני יוצאת מנקודת הנחה שכבנים של אברהם אבינו אנחנו יכולים למצוא את הדרך הנכונה לעשות את זה.

אברהם אבינו היה גדול מכניסים האורחים ויחד עם זאת- הוא זה שאמר על שרה אמנו את "אשת חיל"!.


 

לגבי החשש שלך שאתם תפגעו-

יש משפט שהרבי מלובביץ אמר לשלוחים - כבולעו כן פולטו, כמו הסיר שלא נטרף ממה שמחוץ לו כי הוא רותח, כך גם אנחנו -כשעסוקים בלתת- לא ניזוקים מהסביבה.

תחדדו בינכם את הזכות הגדולה שנפלה לכם, את הנתינה שאתם זכים לתת יחד. (זה אפילו יכול לקרב יותר בינכם - מטרה משותפת מחברת מאד)
 

( כמובן שכל הנ"ל במקרים רגילים, אם אשה ממש ניזוקה מלתת בוודאי שכדאי לדעת לסרב,

ואם לאיש יש קושי עם גיסה בבית- הוא קודם).


 

שיהיה לכם בהצלחה רבה!!!

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכוראחרונה

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידהאחרונה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

אבל בא' צריך לתרגל הרבהמתיכון ועד מעון

גם קריאה, גם כתיבה

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואית

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אצלינו הלו"ז הוא כזה-שימושית

מגיעים ב16 הביתה, עד 16:30 מתאפסים

אני מביאה ירקות ומים

ואז משחקים

ב18:30 גומרים עם ארוחת ערב ואז יושבת על ש.ב. אבל אצלינו זה יוח"א ולא צהרון, אם היה צהרון היו עושים ש.ב. שם

אולי כדאי לך לדבר עם המורה של הצהרון שתעשה ש.ב. בכיתה?

ב20:00 נמצאים במיטה אחרי מקלחת

לעבוד על אנגלית את יכולה לעשות כחלק מהשעת צפיה (סרטונים ומשחקי מחשב של לימוד אנגלית)

ספורט אני עושה פעם בשבוע בערב ועוד 3 פעמים בשבוע בבוקר לפני העבודה. (לא אימון מלא, 15-20 דק' בבית)

חברים זה פעמיים בשבוע

אם הם בצהרוןמתיכון ועד מעוןאחרונה

אז לא עושים שם שיעורי בית?

בעיני לו"ז הגיוני מכיל מנוחה שחוזרים, נניח לראות קצת טלוויזיה נשמע הגיוני, או איך שחוזרים לשתות ביחד שתיה חמה עם פרי או נשנוש ולהקשיב לסיפורים אז שיעורים

(אצלנו לרוב בא' זה לא המון זמן)

ואם מספיקים חבר וכו'... עד 18 גג, ואז אנחנו לומדים קצת (לימודי קודש) למשך כמה דקות, מקלחות, ארוחות ערב והולכים לישון סביב 8, אחרי שנמרחים ומקשקשים עוד קצת