לעזור

אני בגישה שמסך בא לשרת אותי, ולא להיפך.

ברגע שזה מפריע ולא עוזר אין מסך

כשהם קמו ב6 זה בא לטובתך, עכשיו לא.

תחליטי אם את מרשה מסך רק אחרי שטיפת פנים ידיים, צחצוח שיניים בגדים ומודה אני- וזה יגרום להם להזדרז, מעולה

או שתחליטי לאפס ולאסור לחלוטין בבוקר.

אבל את צריכה להיות החלטית.. גם אם הם קמים ב6 רק אחרי סדר בוקר מותר מסך..

ויכול להיות תגלי כשהם מספיק רוצים הם מסוגלים להתארגן לבד, כי זה גיל שרוב הילדים מסוגלים בו להתארגן עצמאית.

הרעיון נוסף - טבלה שכל ילד מקבל מדבקה על להתלבש/ לשטוף ידיים וכו

לא צריך לפחד מבכי. אם החלטת שלא מתאים טלוויזיה והילד בוכה זה בסדר. זו הדרך שלו להביע את הקושי מהשינוי.

1. אצלנו אין בככל טלוויזיה בבוקר. אבל אם הייתי מאפשרת, הייתי עושה זאת רק אחרי שמאורגנים, במידה ונשאר זמן. גם אם זה אומר שאחד מכם צריך לקום מוקדם יותר.

2. אצלנו היה ויכוח דומה על שירותים בבוקר. מה שעבד לנו בסוף זה לתזכר בלי להכריח. אני מזכירה פעם אחת כשקמים, שוב אחרי שלבושים ופעם נוספת כשמוכנים. אני מסבירה שחשוב ללכת לשרותים בבוקר. אבל לא בודקת אותם שביצעו ולא מכריחה. בדרך כלל הם כן הולכים

3. הילדים שלי לפעמים קמים מורעבים. כשאני מזהה שקשה להם להתארגן בגלל זה או כשהם בוכים הרבה ולא משתפים פעולה, אני מוציאה להם משהו קטן (שני תמרים, גבינה משולשת, פרוסת תפוח) שמותר לאכול לפני ההתארגנות ואת השאר אוכלים כשמוכנים. בדרך כלל זה עוזר להם להתאפס.

הילדים שלי יפים ומהממים אבל בהחלט לא תמיד ממושמעים, יש דברים שאנחנו יותר מצליחים להבנות ויש דברים שפחות.

לגבי הכל - למה את קוראת לזה טעויות? זה מצבים שלא מתאימים לך,  אבל לא עשית משהו רע..

מצבים כמו הטלויזיה בבוקר, כמו כל דבר שהתאים לי בעבר ולא מתאים לי יותר - באה לחמוד ואומרת לו תשמע. אני יודעת שאתה אוהב לראות טלויזיה בבוקר אבל אני רואה שזה מפריע לנו להתארגן. ממחר אין טלויזיה. ושהשלט לא יהיה בהישג יד של אף אחד. יום יומיים של צרחות וזה מאחורייך.

אם כן בא לך לתת להם זמן מוקדם יותר - תלי שעון מחוגים גדול על הקיר, תצבעי בטוש מחיק בהיר את השעה שבה את מרשה טלויזיה, ותסבירי שאם המחוגים לא שם אז נגמר הזמן. וזה אומר שאת מכבה ולוקחת את השלט..

שטיפת ידיים כשלא בא להם, או שאני באה עם ידים רטובות/עם סבון ומנקה להם את הידיים בקטנה או עם מגבון.

מודה אני - כמה שזה חשוב לך, אני לא מגיעה לרמות האלה 🙈

לגבי התלבשות קודם כל מעדיפה שיאכלו בפיגמה כדי שהבגד של הגן לא יתלכלך, אז אין לי עצה לזה.

אבל מתנגדים להתלבש - הם עוד קטנים, אם אני אומרת "טוב אז אתה נשאר בבית לבד היום? אנחנו הולכים. יום נעים חמוד" ישר יש לי שיתוף פעולה 😬

נראה לי שהקושי הכי הכי גדול זה הילד שלמד לבכות. אולי זה הכלי האוטומטי שלו, אבל הוא לא בכיין. הוא בוכה כי הוא למד שזה משיג לו דברים. אני הכי מבינה את החירפון מבכי של יללות והרצון שזה רק יפסיק כברררררר, אבל זה בדיוק מה שהוא למד, וזה רק יחמיר. הדבר הראשון שאת צריכה זה ללמוד לעמוד על שלך ולא משנה כמה הוא בןכה - לא זה לא.

ובאמת קל להגיד וקשה ליישם אז בהצלחה ❤

וואו אחותי..

אצלי בן ה3 הוא מס 8 בבית

מעירים אותו בנשיקה

מורידים לו תחתון לילה

עושה פיפי

מלבישים אותו אחריי שהוא בוחר בגד

סירוק

אח"כ למטבח לוופל...

ואז עם אחיותיו ואחיו לתחנה אחותו שמה אותו במעון..

קודם כל, זה יפה לחלום, באמת.

חלומות מפקסים אותנו לעבר הרצוי,

אבל צריך להבין שחלום הוא חלום, ולנסות להגשים ממנו משהו כשהתנאים לא בשלים, יכול לגרום לתוצאה הפוכה והרסנית (ראי ערך שבתאי צבי)

אסור שמרוב שאנחנו שואפים לשלמות שבחלום, לשכוח שיש דרך ונצרכת המון עבודה וסבלנות.

דבר אחר, הילדים הם לא רובוטים ולא כלבי אילוף, הם אנשים עם רצונות, דעות ומחשבות.

לא תמיד הם בשלים לקבל החלטות נכונות, לא תמיד הם בשלים להתמודד עם כל מיני קשיים, אבל בראש ובראשונה יש להם רצון ודרך משלהם וזו זכותם המלאה לחיות את חייהם גם כשזה כולל טעויות.

אז אחרי ששמנו את החלום שכבודו במקומו מונח,

ואחרי שאנחנו רואים בילדים יצורים אנושיים עם רצונות ודעות לגיטימיים, ואנחנו לומדים לכבד את המרחב שלהם (בהתאם לגיל ולבשלות)

תחליטי מה הדברים שהם היותר קריטיים בשבילך.

להפסיק את התלות בסרט? לשטוף פנים? הלבוש?

כל דבר אפשר ללמד אבל צריך המון סבלנות לתהליך.

למשל אם את רוצה להפסיק את הסרט, אז את מסבירה בזמן שהוא לא קרוב לבוקר, שאין יותר סרט בבוקר.

אפשר לבחור משחק או סיפור. אבל סרט לא יהיה.

הבוקר הראשון הילד יבוא לבקש סרט כרגיל.

תסבירי לו יפה שדיברנו ואין סרט היום והוא יכול לבחור משחק כמו שדיברתם.

הוא יתנגד ויבכה אולי, אבל אם תהיי שלמה ונחושה עם ההחלטה, ועם זאת רגישה לכאב ולאכזבה שלו, תוך כמה ימים זה מאחוריכם. ילדים בגיל הזה לומדים מאוד מהר.

אם תיכנסי למערבולת רגשות ותהיי לוחמנית מדי, עלול להתפתח מאבק כח. כלומר בגלל ההתעקשות שלך שלא יהיה, הוא יפתח אנטי של דווקא כן רוצה.

או שאם את תוותרי, אז הוא יבין שאם הוא פותח בעיצומים הוא מצליח.

לכן אני אומרת בנחישות וברגישות.

תחשבי שאחרי שהסברת לו והוא ממשיך לבכות ולהתעצבן ולבקש סרט,

תחשבי שהוא היה מבקש שברגע זה תקחי אותו לירח.

מה היית מרגישה? איך היית מגיבה? מה היית עושה? איך היית עונה לו על בקשה כזו?

אז אותו דבר תגיבי לבקשה לראות סרט.

אפשר להביע אמבטיה לתחושה. לתסכול, לאכזבה, זה גיל שקשה לדחות סיפוקים, וגם אנחנו מתאכזבים כשאנחנו לא יכולים לקבל מה שרצינו.

זה לא אומר שאם מתאכזבים, מיד מקבלים מה שרוצים כדי למנוע את האכזבה.

אם תרצי שארחיב בהמשך על שאר הנקודות שהעלית אם מדבר אלייך, אז תכתבי לי ואשתדל יותר מאוחר בשמחה.

שעם ילדים צריך לפעמים להתגמש, ילדים בגיל הזה רוצים מאוד להיות עצמאיים. אפשר לתת להם לבחור במסגרת הגבולות שלך. יש לי ילד בגיל הזה, האמת לאחרונה הוא לרוב הולך לישון עם הבגדים של מחר, בחירה שלו כי הוא מעדיף בגדים על פני פיג'מה אז לקחתי את זה לכיוון שעוזר לי בבוקר. אבל אם לא היה ישן עם הבגדים דוקא הייתי מעדיפה שיאכל לפני שמתלבש כדי שהבגדים לא יתלכלכו.

הכלל שלי הוא שאני לא נכנסת לעימותים על דברים שלא ממש חשובים. אם היה קם רעב הייתי נותנת לו. בת השנתיים שלי היא כזו, רוצה לאכול מיד כשקמה. עדיף בהחלט שתאכל קודם אם אני רוצה שתגיע לגן עם בגדים נקיים.

לשטוף ידים? הוא לא שוטף ידיים ופנים. בשביל זה יש מקלחת בערב כדי לדאוג שיהיה נקי. אם יש לכלוך אקח אותו לשטוף או אנגב עם מגבון אם הוא לא משתף פעולה. אני גם לא מצחצחת לו שיניים בבוקר למרות שהיה טוב אם כן כי זה גורר עימות ואין לי זמן לזה בבוקר.

מודה אני?? כאן איבדת אותי לגמרי.. יפה שאת מלמדת את הילדים להתפלל, אבל מבחינתי בשביל זה הוא הולך לגן דתי ומתפלל שם. לא הייתי מתעקשת על זה בבית במהלך התארגנות הבוקר.

טלוויזיה בבוקר זה טוב במצב שבו קמים מוקדם מאוד במידה וזה עוזר לך, אחרת הייתי עומדת על זה שבבוקר לא רואים טלוויזיה, אפשר יהיה לצפות כשחוזרים מהגן.

לק"

גם אצלינו מתלבשים מהלילה (בני 1.7 עד 9, השלישית בגיל של הילדים של הפותחת, עוד מעט בת 4 בעז"ה).

רק שני הגדולים מצחצחים שיניים בבוקר.

אני נועלת לחלקם נעליים כשהם עוד במיטות.

נוטלים ידיים. יש גיל שאני אומרת שאי אפשר לאגול לפני שנוטלים. מתישהו זה מחלחל.

מתפללים בגן. ובחופש- הגדול מתפלל.

אני חושבת שכשמשדרים להם שזה ממש ממש חשוב וגם אנחנו ישר נואלים ידיים כשקמים, זה נטמע.

יש אצלנו וויכוחים על זה , אבל הם קצרים והילשים מבינים מהר שזה פשוט לא אופציה.

למשל- הרבה פעמים כשהם מתעוררים מוקדם ומסתובבים הם נוגעים באוכל לפני נטילה, ולמרות שהם ילדים אנחנו מסבירים שצריך לזרוק את האוכל שנגעו בו בלי נטילה.

בעיקר חינוכית, חשוב לי שהם יבינו שזה קו אדום. חשוב ממש ממש

חלקם פשוט לוקח להם זמן להתניע בבוקר. זה ממש אופי של ילד. יש לי כאלה שאני פוגשת בלול עם חיוך ממיס ויש כאלה שביבבות במיטה..

זו התמודדות.

לגבי צפייה בטלווזיה, הייתי אומרת חד משמעית שלא. ולהציע אלטרנטיבה- למשל גישה למשחקי קופסה בתנאי שמסדרים. יש לזה ערך גדול גם כלפי היכולת של הילד להעסיק את עצמו וללמוד להיות עם עצמו.

אצלנו הם מעסיקים את עצמם בבוקר מגיל מאוד קטן עד שאנחנו קמים (המחיר הוא שלפעמים מגלים שהבית לא נשאר כמו שסידרנו אותו בערב, או שכל האחים זכו להשקמה.. אבל בסדר).

אבל נראה לי שאת צריכה א. להחליט מה יותר חשוב ומה פחות- וקודם "להתלבש" ולהכניס סדר במה שיותר חשוב. (יותר חשוב שיהיו לבושים, פחות חשוב שיתלבשו לבד, בשלב זה, למשל.) 

ב. להיות יצירתית ולתת להם סיבות לרצות לעשות מה שאת רוצה שיעשו. 

ג. מה שהחלטת לעמוד על שלך...

מתוך מה שכתבת, הייתי למשל לא מתעקשת שיגידו" מודה אני"- אלא פשוט אומרת איתם, אחרי שאת קמה ונוטלת ידיים- ללכת לילד, לחבק אותו חיבוק של בוקר טוב (זה באופו כללי משהו שטוב לעשות- עוזר לילד להתאפס) ולהגיד איתו מודה אני. לא לעמוד עליו וללחוץ עליו שיגיד. 

עוד משו- יש מצב שהם רעבים, ויש יתרון לאכילה בפיג'מה- כי אז הבגדים לגן לא מתלכלכים...אז כן, שישבו לאכול לפי שמתלבשים אם זה חוסך לך חיכוכים וכאב ראש. 

לגבי התלבשות- אני לא יודעת למה הם מתנגדים, אבל לי יש בן שלוש עקשן כמו פרד (ומתוק כמו סוכריה...אבל עקששששששששן) שפשוט הבנתי מתישהו שאם אני אומרת לו "בוא להתלבש" אז שרפתי את עצמי...אני אומרת לו "על מה נספר היום? על איך קוטפים תמרים? על איך מגדלים אבטיחים? על איך בונים בית? תבחר ונספר" (הוא רק רוצה לשמוע על הנושאים האלה...) ואז אני מתחילה לספר ותוך כדי הסיפור מלבישה אותו והוא כבר מוסח מעצם ההתלבשות כך שזה עובר חלק...לפעמים אני גם עושה כל מיני "טריקים" אחרים שעוזרים לו להוריד התנגדות...

באופן כללי- טבלת מדבקות ונקודות זה גם דבר שעוזר. מי שלבוש ומאורגן עד השעה 7, נניח, מקבל מדבקה, מי שצובר עשר מדבקות- קונים לו הפתעה. 

ולגבי המסך- נראה לי שבאופן עקרוני לא טוב להתחיל את היום עם מסך. אפשר להשאיר בלילה משחק על הרצפה או השולחן כדי שיקום בבוקר זה ימשוך אותו

ועכשיו אני רואה שכתבת על הילד הבוכה ונאבק על כל דבר. אני ממש חושבת שאם תתני לבכי שלו ולמאבקים שלו לנהל אותך, זה יחמיר ואת תסבלי מזה. את צריכה להיות זו שמובילה את העסק ולא הוא עם הבכי שלו. כלומר- הוא יכול לבכות אם הוא רוצה, אבל הוא צריך ללמוד שאם אמרת משהו, אז הבכי שלו לא ישנה את דעתך. (אני לא אתאר לך מה הקטן שלי עושה..כי הוא מסוגל גם להעיף כסא, למרבה בושתי...אבל זה לא עוזר לו..כי למדנו להגיב בשוויון נפש גם כשהוא צורח  מתעקש ומעיף כסאות, וב"ה זה הפחית הרבה את רמות המאבק. במקביל- אני גם יחסית נענית להרבה בקשות שלו, כדי לא להיכנס למאבקים מיותרים - כמו למשל לאכול שלוש בננות רצוף, ולא רק שתיים...) 

1.אני לא מסכימה מסך בכלל בבוקר. יש זמנים מסוימים ברורים שמותר מסך במהלך השבוע, אז הם לא מבקשים שאר הזמן.

2.אני לא מקפידה על שטיפת פנים וידיים בבוקר. כשיהיו יותר גדולים אחנך לנטילת ידיים כל בוקר.

3. אני מלבישה מהערב אחרי המקלחת וזה חוסך לי את הבלגן הזה בבוקר. אני משתדלת לתת להם לאכול רק אחרי שנועלים נעליים כדי שלא יישאר לשנייה האחרונה כשאני כבר רוצה לצאת.

רעיון שאולי יכול לעזור, עשיתי משהו דומה להשכבות וממש עובד אצלינו-

להכין במחשב או לצייר תמונות לפי הרצף של מה שאת רוצה שיקרה בבוקר.

לדוג': תמונה של ילד בשירותים

        תמונה של ילד שוטף ידיים

        תמונה של ילד מתלבש

        וכו'

לשבת איתם ולהסביר להם שזה סדר של הדברים שעושים בבוקר לתת להם לצבוע ולקשט מסביב כדי שירגישו שותפים ולבחור יחד מקום בולט שנדים את סה כדי שנזכור את כל השלבים. אפשר שהשלב האחרון יהיה הפתעה קטנה כמו עוגיה או עדש.

ואז למחרת כשקמים בבוקר לשלוח אותם לבדוק מה השלב הראשון, ומה השלב השני וכן הלאה ולהתלהב איתם על כל שלב שהם עושים, עד שבסוף הם מגיעים להפתעה והם יהיו מבסוטים ומוכנים לגן .

ואם מבקשים טלוויזיה אז להראות להם שזה לא חלק מהסדר בוקר. זה לא כתוב בדף. אפשר בזמן x.

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

לתחזוקה ולטיפול

פותחי סתימות וחומרים לתחזוק

יש בסופר

זה לא מוריד הכל אבל גורם לזה שלא יהיו סתימות (חומר חריף מאוד)

יש בנוזל ויש באבקה ששמים עליה מים

הדברים הגדןלים לרוב נשארים בסיפון אפשר לפתוח אותו ולנקות.

השאר נשטף לצנרת ושם הבעיה של הסתימות, אז כמן שעכבר בלוטוס אמרה, כדאי להשתמש בסודה קאוסטית. אנחנו משתמשים בנוזל מוכן שנקרא אינסטלטור נוזלי, זה קיים בסופר. אפשר גם להשתמש באבקה אבל צריך לערר עם מים ורק אז לשפוך פנימה, יותר התעסקות. וזה חומר ממש מסוכן עם הוראות שימוש שצריך להקפיד (גם הנוזל וגם האבקה) אז אני אישית מעדיפה פשוט להשתמש בנוזל. פחות כאב ראש.

לשפוך את זה פעם בחודש חודשיים אמור לשמור על הצנרת

גם צריך לחכות לפני ואחרי.

תקני אחד ותעשי לפי מה שכתוב עליו.

ןחשוב לשתמש בכפפות

הגיוני שאם זה חומר חריף זה הורס את הצנרת.

פחות מתאים לנירוסטה 

לכל דבר שצריך להוריד

בכל מקרה אם זה מקום שלא פותחים בשגרה אין צורך לנקות שם וגם לא לבדוק

זה לא בהגדרה של 'ידו מגעת'

(כל מה שצריך להבריג כדי לנקות עונה להגדרה הזו)

אינסטלטור נוזלי קוראים לזה

לחלופין להחליף סיפון לא עולה יקר

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

קשוח בלי שרויה..

אפשר פנקייקים מקמח תפוח אדמה 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

מקרה דומה - ילד שלא אוכל וממש בורר.

כן אמרו להכין בסיר נפרד ולא בסיר שישמש גם אותנו.

אפשר גם מצב מטוגנת, קציצות ירקות פירה

זה בערך מה שמתכננת להכין כל יום כל היום 

אבל אנחנו קונים הרבה חטיפים לפסח.

ביסלי, וופלים, ציפס. זה בלי קטניות ומשביע במידה מסוימת. 

אולי תצאו ביחד לקנות?

יכול לעזור? 

מותק!! חיבוק גדול גדול גדול!!!!

ואם זה בסדר להוסיף..

נשמע שמשהו בתקשורת שלכם חסר..

ושהקשר בכלל מאוד מבקש ודורש תחזוק, טיפול 10,000...

וטיפול זוגי יכול להיות ממש מתנה ענקית והקפצה מטורפת לקשר!

או השקעה אחרת אם את מעדיפה..

אבל להבין שיש כאן ששר שנשמע היה נורא חזק וקיבלתי ממנו הרבה ועכשיו דורש השקעה כדי לחזור למה שהיה ואפילו עלות עוד למעלה...

באופן אישי יכולה להמליץ לך מניסיון על @נגמרו לי השמות  שמאוד קיבלנו ממנה הרבה !!

בהצלחה גדולה יקרה!!

ואם יורשה לי - ברגע שהצהרת שקנית לעצמך, אולי הוא הבין שזה מיותר כי סגרת לו פינה?

מבינה ממש את הצורך הבסיסי הזה בהרגשה של יחס וזאת מוערכת

לדעתי זה יושב על עוד דברים וזה רק טריגר שמפוצץ הכל, אז מעודדת אותך לצלול פנימה לכאב ולטפל במוגלה

וגם,עוד לא מאוחר. חנויות התכשיטים יהיו פתוחות היום וגם מחר. תגידי לו ברחל ביתך הקטנה - בעלי אני רוצה להרגיש חשובה, אני מבקשת ממך שתלך לקנות לי תכשיט לחג, אני רוצה שתשמח אותי בזה. ככה ממש. "תפילי" עליו את הציפיות שלך כדי שיוכל לספק אותן

לא עזר

כן היום הגיע עם מאפה פלצני בשבילי

לא יודעת למה כל כך לא מזיז לו לא לקנות לי תכשיט או משהו לחג או סתם מכתב לבבי שגם עליו אני קודחת לו בלי סוף

אין לי מושג מה הסיפור

אם זה ספציפית כאן בעניין של תכשיט או מכתב לקראת החג, או שזו תחושה שיש לך גם במקרים נוספים.

נשמע שאת מאוד מאוד מתוסכלת, עושה השוואה בין רמת ההקפדה שלו על מצוות לבין איך הוא משמח אותך.

השאלה היא אם זה באמת דברים ברי השוואה

את מדברת על זה שהוא מקפיד כשנוח לו (מצוות אחרות) ומחפף שלא נוח לו (לקנות לך תכשיט)

האם לקנות לך תכשיט זה מצווה או עניין זוגי של הערכה ואהבה?

האם מה שמפריע לך זה החיפוף הזה, כי את באמת חושבת שאלו מצוות שוות?

או שאת ממש זקוקה ורוצה שהוא יראה אותך ואת פשוט מרגישה שאת מתחננת לכך והוא לא עושה עם הבקשות שלך מה שאת רוצה, ואז את מרגישה שהוא עוד יותר לא רואה אותך?

את לא חייבת לענות כמובן

פשוט לי עוזר קודם כל להבין על מה הקושי

האם את באמת כועסת על עבודת ה' שלו

או שאת פגועה ומאוכזבת ממנו מבחינה זוגית

כי אלו שני קשיים נפרדים, עם דרכים שונות לפתרון

ברור שמה שמפריע לי ברגע הזה זה שלא חשוב לו לקנות לי משהו ולהעריך ולהביע אהבה

אבל בוודאי שזה גורם לי לזלזל בדברים האחרים שהוא ככ מנסה להקפיד כמו מניין ספיציפי שמרגיש מתפללים בו יותר בדבקות.

מטריף אותי וגורם לי לרצות לבעוט בהכל

לפעמים עצם הציפייה גורמת להם לאבד את זה. בעלי פעם אמר לי אחרי איזה שנה שהוא לא קנה שהוא לא ידע מה להביא לי שאני גם יאהב.. לפעמים זה גם חלק מהעניין

אבל במקומך בהחלט הייתי אומרת - תודה על המאפה, ושואלת אם זה מבחינתו במקום תכשיט ועוד פעם פותחת את זה

גברים לא בהכרח מבינים את החשיבות והערך הרגשי של הדבר הזה. חבל להיכנס לערב חג עם מועקה כזו. הייתי אומרת שוב, אבל זה מאוד תלוי בדינמיקה ביניכם. יש כאלה שזה ימאיס עליהם ויבאס אותם

עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך י"ג בניסן תשפ"ו 13:50

באמת תוהה מה מניע אותו ככה לא לרצות לקנות

חושבת שאולי זה באמת ממאיס אותו על זה 

אבל מה אני אעשה? אני מבהירה ואז מרגישה שאולי אם אזכיר לו עוד אז זה יקרה

ברור שאני רוצה את זה נטו בשביל להרגיש אהובה ומוערכת (ומגיע לי הכי בעולם!!!!!) 

וכבר הסברתי לו שגם תכשיט בהכל בדולר יעשה לי את זה אם צריך והעיקר המחשבה 

ולא יודעת אם הוא לא מכיר בערך של זה

הרי בהתחלה הוא ממש היה קונה ומשקיע מעצמו 

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך

התמונה שלו זרוק על הרצפה לא יוצאת לי מהראש

תודה לה' שזה עבר בשלום!

יש טיפים להנקה בשכיבה כדי שלא נרדם לפני שמסיים לאכול?

או שאצל כולן זה ככה? כשאני מניקה בשכיבה מרגיש לי שאני מניקה כל הלילה כי הוא נרדם כשמתנתק ואז מתעורר אחרי כמה זמן להמשיך ככה כל הלילה.