מי שמסתכלת רק על המראה

אתה לא רוצה להיות איתה

תורני זה במובן הזה שאני בקיא מאד בתחומי התורה וגם אוהב את התורה.

ליברלי בזה שיסוד היסודות הוא שהתורה מאפשרת ונותנת את הבחירה לאדם בעולם.

לא מקובל כל כך למצוא תלמידי חכמים שהגישה שלהם שמגיל מסויים הילד הוא עצמאי ושגם אם הוא יחליט (בתקווה שלא...) לקחת כיוון מסויים בחיים זה תמיד יהיה הבית שלו.

הכלל הבסיסי אצלי הוא רק תכבד ותכיר בזה שזה שיש מעל 100 פירושים למשנה אחת במסכת אבות זה לא בגלל שהם טיפשים ושיש עומק בחיים.

אני מבין שזה שיש פאות לא בהכרח הופך אותך לתורני אבל יש הבדל אם כל בחורה שאתה מכיר אומרת לך: אתה תורני מידי בשבילי.

קודם כמובן צריך להגדיר מה זה תורני, ומה זה ליברלי.

אשמח לדעת איך אתה מגדיר את זה ואת זה, ומה הסתירה בין שתי ההגדרות הנ"ל.

רע זאת הגדרה מוסרית. הקב"ה יחליט מה טוב מה רע מה אני מבין בזה.

מבחינת שידוכים, אני חושב שיש יסוד גדול בחשיבה האנושית בעניין הזה, שזה הלימה אסתטית־הרמונית. זאת אומרת, באופן כללי, אנשים שואפים להרמוניה ולהתאמה. גם ברמה האסתטית הכי שטחית (למשל אנשים אוהבים ציורים יפים) אבל גם מעבר לכך ברמה של אופי והתנהגות והשקפות כו'.

נתאר לעצמנו מישהו חילוני, מעשן בשבת, אוכל אבקת חלב נוכרי ביום כיפור, אבל מבחינת המראה שלו, הוא מתלבש כמו חסיד בעלז כולל שטריימל בשבת. אבל הוא חילוני גמור, הולך לברים בתל־אביב, רוצה לשלוח את הילדים שלו לבית ספר חילוני, מפגין כל מוצאי שבת... טוב, אחלה, מי אני שאשפוט אותו. אבל הבחורה החילונית הממוצעת לא תרצה לצאת איתו אין מה לעשות. וגם לא הבחורה החסידית הממוצעת.

מה אפשר להציע לו? אין מה לעשות להיות רומנטיקן (במובן של התנועה הרומנטית – אינדיבידואליזם, אותנטיות, נאמנות לאני האמיתי שלי נגד כל החברה) דורש מחיר. וקונפורמיזם בא עם הרבה יתרונות. אז צריך לעשות חושבים מה יותר מהותי ומה פחות מהותי.

רע זאת לא רק הגדרה מוסרית ביני לבין הקב"ה.
הקב"ה לא היחיד שנמצא בעולם.

אם השכן שלי חושב שאני רע אז או שיש לו בעיה בהבנת המציאות או שעשיתי משהו שגרם לו לכך או לחלופין שהוא פתי מאמין לכל חתול ועכבר שמדבר עלי.

אוכל אבקת חלב נוכרי ביום כיפור? מה זה משנה?

ואגב, אני יכול להעיד שיש מציאות שאדם כזה קיים והוא לא בן אדם רע בכלל.

בין זה לבין זה שמישהי תרצה להיות איתו זה דבר אחר לגמרי.

יצא לי לראות מישהו שבצורה מוצדקת מחוייב לעשן בשבת במצבו מכיוון שאם הוא לא יעשן הוא יקבל התקף לב.

אחרי שאתה רואה אדם בכזה מצב... אתה די מבין שהעולם ממש ממש לא שטוח כמו שהיית רוצה לחשוב.

שאלת מה רע בכך שהחזות שלך, לכאורה, אינה משקפת, בסטנדרטים חברתיים, את השקפותיך כו'.

עניתי, שרע זה משהו שהקב"ה מחליט. יכול להיות שזה לא רע בכלל. ויכול להיות שכן. אין לי שמץ של מושג. אבל, זה גם לא כזה רלוונטי לנושא, כי זה חשבון שלך איתו.

לגבי איך זה נתפס בעיני אנשים – רוב ככל האנשים אוהבים לראות הלימה, בסטנדרטים חברתיים (או כאלה שמובנים להם), בין חיצוניות לפנימיות.

אפשר להיות חילוני ולהתלבש כמו חסיד בעלז. אפשר להיות דתי "אינקוגניטו". אפשר להיות תורני עם חזות עממית ואפשר להיות ליברלי עם גוזמבות. פשוט עבור רוב האנשים בעולם, זה מוזר, או לא מושך, כתוצאה מאותו מנגנון מובנה במוח שדורש התאמה והרמוניה.

אותה דוגמה שהבאתי, כבר אמרתי לך: מי אני שאשפוט אותו, ומה אכפת לי בכלל. שיעשה מה שהוא רוצה ויתלבש איך שהוא רוצה. פשוט אם הוא ייגש לבחורה, שמתאימה לו בהשקפת העולם (חילונית כמוהו נניח), אני מהמר 0% שהיא תרצה לצאת איתו, בגלל חוסר ההלימה, בסטנדרטים חברתיים־תרבותיים, בין מי שהוא, לבין המצג החיצוני.

לגבי זה שאנשים חושבים שזה טוב, רע, שופטים... נו, מה אתה רוצה? תמיד יהיה מישהו לא מרוצה. אם מישהו מעקם את האף, שיהיה לו אף עקום. הקפלניסטים חושבים שאני מחריב את המדינה בעצם קיומי, הפלסטינים חושבים שאני כובש, נאו־נאצים חושבים שאני תת־גזע, דתיים לאומיים חושבים שאני לא ציוני מספיק, חרדים חושבים שאני לא חרדי מספיק, שיהיה לכולם לבריאות.

זה מזכיר לי מאוד את השרשור הזה: שאלה קצת לא שגרתית לבנות - תבניות וסוגי כיפות - לקראת נישואין וזוגיות

בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, אנחנו סטיגמתיים.

זה אומר שאנחנו אוהבים להכניס אנשים לתבניות מסוימות.

זה עוזר לנו להתמודד עם העולם.

ובד"כ כשאנשים רוצים להביא השתייכות לדבר מסוים, הם מבטאים אותו בצורה חיצונית.

האם בהכרח כל מי שעם הביטוי החיצוני הזה גם מבחינה פנימית הוא כזה?

בטח שלא.

אפילו עם חזות תורנית לא חסרים אנשים שהיו גדולים וחשובים, עם חזות חיצונית תואמת, שבדיעבד התגלה שהתשמשו בחזות הזאת כדי לבצע דברים שאינם עולים בקנה אחד עם ההלכה.

אבל ספציפית למה שכתבת:

אני לא יודעת מספיק למה כוונתך בליברליות.

מכירה כמה אנשים שיש להם חזות תורנית - ואינם שומרי נגיעה. מבחינתי זה לא ליברליות, זה פשוט לא הלכתי. (ומדגישה, אין לי מושג למה כוונתך בליברליות... הרי בחירה חופשית זה עקרון די בסיסי ביהדות. וברוב אם לא כל הבתים התורניים שאני מכירה, לא משנה איזה אורח חיים הילדים בחרו, הם רצויים ואהובים אצל הוריהם.)

ואז כמובן מגיעה הבעיה, שאנסה לתת לה מילים אחרות:

אתה מחפש מישהי שלא מחפשת אותך.

ואם אתה לא רוצה לעשות שינוי חיצוני, בעיני אתה צריך למצוא דרך להדגיש את המורכבות הזאת שיש לך בחיים - כדי להגיע למישהי שמחפשת אותך.

או: איך אתה מוצא את עצמך בתוך תבנית רלוונטית על אף החיצוניות האחרת.

אם אכנס לאתר הכרויות, ואסנן ל"דתי לייט", כנראה שלא אראה שם יותר מידי אנשים עם כיפה גדולה ופאות, ויש לזה סיבה - מי שבוחר להסתובב כך מצהיר על עצמו משהו מסוים. וברגע שיש לך את המראה הזה, אתה מצהיר זאת על עצמך. אז אתה צריך למצוא דרך להסביר שאתה בעצם מתכוון למשהו אחר (שאני עדיין לא בטוחה למה אתה מתכוון). ו\או למצוא מישהי שלא משנה לה ההצהרות החיצוניות שלך...

ואני מאוד לא מסכימה עם החבר. מה זאת אומרת שהפרידה לא אמורה להשפיע עליך?!

נראה לי מופרך שאדם יתגרש ושהפרידה לא תשפיע עליו.

ולשאלתך:

כל אחד כנראה מסתכל אחרת.

א. ליברלי לא בדיוק במובן ההלכתי מכיוון ששם יש גדרים מסויימים שעליהם לא עוברים. ולא אכנס לזה יותר מידי מכיוון שבאמת יש תחומים שהרבה אנשים פשוט אומרים משהו כמו "השולחן ערוך כותב ככה" ובזה סוגרים עניין אבל המציאות יותר מורכבת מזה.
ז"א מבחינתי אני לא קורא לזה "שומרי נגיעה" אלא "איסורי קריבות בעריות" כי זה תכלס התחום.

ב. לגבי החבר. לא מדובר על זה שהיא לא השפיעה. הכוונה מצידו היא להיטיב.
ז"א נניח לגבי ילדים נוספים וכוחות נפש כללים.
חבר שלי רואה אותי כאדם שלמרות גילי המופלג (35+)  והמשבר שבגירושין אני יכול עדיין להתחתן ולהיות בזוגיות ולהיות אבא לעוד ילדים מכיוון שיש בי המון כוחות...
הוא אומר את זה לעומת מספר אנשים אחרים מסביבתי שאומרים לי שאני כבר לא צעיר...

באופן כללי ההצהרה החיצונית שלי היא שצריך להעמיק באדם.
איך אמר את זה חבר טוב שלי:
"אל תסתכל בזקנקן אלא במה שיש בו!"

הבנת?

"ליברל" = מי שיודע מספיק הלכה לפסוק לעצמו?

א. כל אחד מאיתנו מבין את ההגדרות אחרת.

גם למונח "תורני" יש משמעויות שונות.

למונחים האלה אין משמעות אחת יחידה וברורה.

והשאלה היא איך אתה מנסה להכיר, באיזה פלטפורמות אתה משתמש.

ואני מציעה, במקום לכתוב "תורני וליברלי" - שיכול להתפרש להרבה כיוונים, להימנע משימוש בכותרות ולהשתמש בפרטים.

ובנוסף, בהנחה שזו פלטפורמה עם תמונות, להשתמש בתמונה שמראה את המורכבות הזאת (תמונה עם סטנדר בישיבה מאוד שונה מתמונה בסקי).

אתה צודק שבאופן עקרוני צריך להעמיק באדם.

הבעיה היא שיש כל כך הרבה בני אדם, וכפתור הסינון הראשוני לא מיטיב עם רבים...

והשאלה היא איך אתה עוזר לאחרים להכיר אותך.

ב. בטוחה שחברך התכוון לטוב, אבל זה נשמע בעיני נורא. אולי הניסוח שלו היה אחרת, איך שקראתי את זה פה זה לא משהו שהייתי רוצה לשמוע ממדויט (כן, התגרשתי, אבל זה לא הזיז לי בכלל).

אם מישהו מתגרש זה לא עובר מעל הראש או מאוזן לאוזן.

הכוונה היא שרואים שיצאת מזה ועברת את זה וגם אם זה משאיר עליך סימנים אתה עדיין מאד חזק ואתה עכשיו בנוי בשביל קשר חדש שכולל בתוכו גם(אם רוצים) ילדים נוספים והרבה כוחות לזוגיות.

לגבי ליברליות.

שוב אמרתי לפני כן ואחזור.

ליברליות או "חופשיות" זה אומר שכאדם בוגר באמת אפשר לדבר איתי על כל נושא בלי כמעט סינון והשיחה תישאר ברמה ולא תרד למקומות ילדותיים.

אין לי כרגע רשימה של נושאים אבל בהחלט כל נושא שרק אפשר לחשוב עליו בעולם בין בקשר לחיים ובין בקשר לזוגיות מיניות או כל דבר שרק עולה בראש.

יש אנשים שיש נושאים שמפחידים אותם ומרתיעים אותם מלדבר בצורה חופשית על הנושא.

הלכה זה תחום אחר לגמרי.

אדם שלומד בישיבה את יסודות התורה וההלכה אמור לצאת אחד שיכול להכריע בנושאים רבים ומגוונים לחייו עולמו ומשפחתו.

ברור שאדם שפתוח\חופשי לשמוע את המורכבות של סיטואציות יוכל להתייחס בצורה הרבה יותר עמוקה ואישית במענה שלו לתחום ההלכתי.

לדוגמא, אני אתאר סיטואציה.

בת של חבר שלי שאני נמצא אלהם הרבה מאד בשבתות פתאום התחילה ללכת עם מכנסיים.

היא ממש צעירה (נראה לי 15) אבל היא בחורה מבית שמלא בתורה ושעמוד העמודים של בפירמידה של הדברים החשובים בבית זה התורה.

עד כדי כך התורה היא מרכז הבית ש... לעומת כסף או כל דבר אחר התורה היא בראש.

היא עם מכנסיים אבל רוצה שבעלה יהיה תורני וישיבתי.

מבחינתי האישית תורני זה זה, שהתורה היא בראש הפרמידה. יראת ה' היא בראש הפירמידה לעומת הרבה דברים אחרים.

בעיני מה שתיארת זה בגרות, לא ליברליות.

ואני לא רואה איך הסיטואציה קשורה לעניין.

אבל כל זה לא ממש משנה...

אתה תיארת בעיה:

יש דיסוננס בין המראה החיצוני לעולם הפנימי שלך, ובעקבות כך מורגש פער בין הרצוי למצוי עם מי שאתה יוצא איתן.

מה שאני אומרת, זה לתווך את הפער הזה בצורה שבה אתה מציג את עצמך, להציג את המורכבות מראש, ולנסות לכוון למישהי שמחפשת את המורכבות הזאת.

והוא בכלל לא התגייס לצבא.

 

אני ממליץ לך לא להשתמש בצמד המילים ״תורני ליברלי״, זה נשמע כמו בדיחה לא מוצלחת.

אם אני לא טועה, בד״כ דתיים משתמשים במילה ״פתוח״ לא ? זה נשמע הרבה יותר סבבה ונורמלי.

אני לא ממש מבין את ההקשר.
או שאולי הראש שלי עובד קצת אחרת משלך.

איך בדיוק אדם שיודע נושאים רבים בלפחות שלושה מארבעת הטורים מהשורש ועד ההלכה הוא לא תורני?
סתם משכיל?

בנוסף, חופשי, מה הקשר למדים בלי מדים?
מבחינתי זה שאני יודע הרבה בתחומים שונים ביהדות מציב אותי דווקא במקום שאני יכול להכיל מורכבות יותר מאשר פשטן שיודע רק משנה ברורה ושולחן ערוך ומתנהג בערך ככה.

דווקא זה שאני יודע מאפשר לי לא להיות האיש שמחזיק בשוט ולכבול על "הרשעה" שמאיימת בכל רגע לשבור את המצוות שהקב"ה מצווה אותנו ללכת בהם.
ועיין בהקדמות הרמב"ם למשנה על פרק חלק ושלושת הסוגים של האנשים שתופסים את דברי חז"ל.

אני חושב שחופשי הוא המונח היותר נורמאלי מבחינה מילולית ומציאותית.
פתוח? אולי כן ואולי לא, זה תלוי לאיזה שינוי בתרי"ג המצוות שאתה מתכוון שהליברל לעומת החופשי והפתוח רוצה להתיר.

עדיף לא להשתמש במילה ״ליברלי״ וגם לא ״חופשי״

בתור הדבר הראשון שמתאר אותך.

אלה מילים ״שמורות״ לקבוצות מאוד מיוחדות בעם שלנו.

אז יכול להיות שכל עוד אתה משתמש בזה בין דתיים, זה יכול לעבור חלק..

אבל ברגע שהתיאור הזה יגלוש לכלל עם ישראל, זה יקבל משמעות אחרת לגמרי
שוב אלה מילים ״שמורות״ לקבוצות מאוד מיוחדות בעם שלנו.

ובכלל ״תורני ליברלי״ זה  נשמע קרקס. (אל תקח את זה אישית כן ?)
עכשיו, האם רק אני היחיד בעם ישראל שיחשוב ככה ? קשה לי להאמין. זה בד״כ עם עוד אלפי אנשים שחושבים כמוני. בתוך עמי אני חי.

לגבי הדוגמא של הצבא.
אמרת שיש לך חזות מאוד תורנית אבל אתה ליברלי.
אז יכול להיות שהליברלי שאתה מתכוון אליו, זה עדיין משהו שהוא סופר-דתי
אבל, לי, בתור חילוני מסורתי (וכנראה גם כל חילוני..) זה נשמע כמו שאמרתי לך :
מישהו שהולך עם מדים של צבא, אבל לא התגייס בכלל = קרקס = ״תורני ליברלי״.

אין לי מושג למה אני מתעקש להסביר לך את זה,

כי אז אני יוצא כאן המטורלל והאובססיבי..

ואולי עדיף לתת לך לזרום עם התיאור הזה ״תורני ליברלי״ או ״דתי חופשי״ עד שתבין את הטעות,

אבל..יש לי אחריות כלפיך. זה חלק מהחוזה.

אז נסכם את זה ככה : אחרי מה הסברתי לך כרגע, תחליט מה שעושה לך טוב, זה הכי חשוב.  זה שלך. זה אתה.

אבל שמעתי מה שאתה אומר.

נשמע שיש משהו שאתה רואה שאני רואה מעט אחרת.

גם המחשב יודע את כל השס.

תורני בעיניי, זה הגדרה של לב ומעשה.

האם אתה מחובר לה' רוצה לעשות את דברו.

מה שמוביל אותך בחיים זה מה רצון ה' ממך?

האם ברמת המעשה אתה מקיים את המצוות, אתה מאמין במה שאתה עושה? אתה מחפש ללכת לפי ההלכה או לפי מה שזורם ונראה לך?

בהצלחה

מחשב לא יודע את כל הש"ס מחשב אולי כמו אבן מחזיק עליו את כל הש"ס.

למרות שאני מבין את כוונתך.

בהחלט אני מקבל את ההגדרה על זה שאדם רוצה לעשות את רצון ה' זה היסוד.

ברמה המעשית אין כל כך שאלה, אם אדם אומר אני מאמין בה' אבל עושה מה שמתחשק לי בלבד אז או שהוא קיבל על עצמו את כל התורה והוא שלם איתה וזה מה שמתחשק לו או שהוא עושה רק מה שמתחשק לו וזה כבר עולם אחר.

החשיבות של לדעת את שורש הדברים היא ההכרעה איך לנהוג למעשה ולא לנהוג כמו רובוט.

לצערי הרב יש לא מעט אנשים שיודעים לקרוא משנה ברורה או שולחן ערוך ומפרשיו אבל בפועל לא הרבה מעבר לזה.

ולשמחתי הרבה כשאתה יודע קצת מעבר לזה את שורשי הדברים קל מאד להגיע להכרעה.

אני אזרוק שאלה כללית לאוויר:

מותר לאכול במוצאי שבת רק אחרי הבדלה.

הייתי בבית הכנסת ומשום מה לא עשיתי הבדלה בבית.
מותר או אסור לי לאכול?

זה להאמין בחרות האדם, אני חושבת שיהודים שמחללים שבת טועים ובאותה מידה חושבת שאני לא יכולה(או רוצה) למנוע מהם לחלל שבת

מצרפת תגובה שבעלי כתב(בשמי) באיזה דיון שהיה לי פעם בוואטסאפ: ליברליזם זה השקפת עולם שאומרת שהמדינה צריכה כמה שפחות להתערב בחיי הפרט כי הדבר היחיד שעבד לאורך כל ההיסטוריה זה לאפשר לבני האדם לנהל את החיים שלהם באופן אורגני מלמטה ולא ניהול שרירותי מלמעלה.

או כמו ש-א אוהב לומר

"כשהשמאל אומר ליברליזם הוא מתכוון לתרגום=חופש, בעוד שהתרגום המקורי הוא ליברליזם=חירות".

אני חושב שצריך להבין באמת מה המשמעות של התורה בחיים ואיך להביא את עם ישראל למצב שבו כולם רוצים לשמור שבת מרצון.

לכפות על כולם תוך חודש או תקופה קצרה, זה פשוט לא יעבוד.

להיות ליברלי או לא, ואדוק או לא, לא תלוי אחד בשני 

בתור גרוש "זקן" ברצוני להפנות את תשומת לבך לכך שאולי התגרשת מתוך טעות מסויימת בהשקפת עולמך - על עצמך? על זוגיות? על החיים? מה שמכונה היום קונספציה..

אינני מכיר אותך ומן הסתם ההחלטה לנסות מחדש באה אחרי תהליך עיכול מסויים שעברת עם עצמך, אבל כשאני קורא את התיאורים שלך על עצמך אני רואה השוואתיות! (לכאלה שאינם מקבלים את הילדים שלהם, וכאלה שאינם בקיאים בהלכה..) בעיני, העובדה שאתה לומד הלכה קצת יותר בהרחבה, חובש כיפה ראוייה לשמה, ובעיקר מכבד בעלי דעות שונות! הופכת אותך בעיקר ליהודי אהוב יקר וטוב! בהצלחה.   

כשהדעות לא תואמות את החזות אז זה מבלבל אנשים, זה הכל.

זה מאוד הגיוני שאישה שרוצה ליברלי (מה זה בדיוק אומר?) לא תרצה להסתובב ברחוב עם מישהו שיחשבו שהוא חרדי (למשל). ולהיפך.

מה אתה צריך לעשות עם זה? אי אפשר באמת לומר.

אולי אתה מוכן "לשלם את המחיר" ולהתאים את הלבוש, ואולי אתה מוכן "לשלם את המחיר" ולהתעכב עם מציאת בת-זוג שלא אכפת לה.

זה סובייקטיבי מאוד. אין בזה נכון ולא נכון.

כתבת מס. התבטאויות ביחס לתורה ולהלכה, חלקן מצאו חן בעיני וחלקן פחות..

אבל כשכתבת: "הקב"ה לא היחיד שנמצא בעולם".. זה לא סותר משהו באושיות התורה??

אתה בהחלט עוד צעיר! ואני מכיר אישית אנשים שבהחלט מצאו פתרונות משני חיים, גם בגיל יותר מאוחר וכשאף אחד כבר לא האמין. תתפלל על עצמך.

זה לא ה"מחסום" שלך, הפער בין החזות לליברליות. ה"מחסום" שלך הוא בראש. הוא מנטלי. הוא מתחיל בזה שאתה נותן לאנשים להגניב אליך את המחשבה שבכלל מתחילה בעיה עם זה!

תחיה את הדעות שלך (הליברליות) כאידיאל! כעצם החזות התורנית שלך! כי אתה מאמין בהן לכתחילה, שהן תואמות לגמרי את הכיפה הגדולה והפיאות!

כשתהיה בטוח בעצמך, ותאהב את עצמך, תוכל להרגיש הרבה יותר טוב גם בקשר לקשרים שלך עם בחורות ועם מה שהן אומרות לך בתור ביקורת, לא יוריד אותך רק יחזק אותך,

כי אני בטוח שיש מספיק בחורות שנמצאות בקונפליקטים דומים (גם יצא לי להכיר בחורות כאלו, לא שהתייחסו אל זה בתור קונפליקט, אלא שהיה פער בין הנראות החיצונית שלהן לדעות שלהן).

זה לא אומר שאתה צריך בחורה כזאת, אלא בסך הכל בחורה שאתה תאהב והיא תאהב אותך. תהיה קבלה והבנה הדדית מלאה.

אפשר לגשר על פערים גדולים מאוד- "כקריעת ים סוף", עם קצת קסם של אהבה - "ועל כל פשעים תכסה אהבה".

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.