מי שמסתכלת רק על המראה

אתה לא רוצה להיות איתה

תורני זה במובן הזה שאני בקיא מאד בתחומי התורה וגם אוהב את התורה.

ליברלי בזה שיסוד היסודות הוא שהתורה מאפשרת ונותנת את הבחירה לאדם בעולם.

לא מקובל כל כך למצוא תלמידי חכמים שהגישה שלהם שמגיל מסויים הילד הוא עצמאי ושגם אם הוא יחליט (בתקווה שלא...) לקחת כיוון מסויים בחיים זה תמיד יהיה הבית שלו.

הכלל הבסיסי אצלי הוא רק תכבד ותכיר בזה שזה שיש מעל 100 פירושים למשנה אחת במסכת אבות זה לא בגלל שהם טיפשים ושיש עומק בחיים.

אני מבין שזה שיש פאות לא בהכרח הופך אותך לתורני אבל יש הבדל אם כל בחורה שאתה מכיר אומרת לך: אתה תורני מידי בשבילי.

קודם כמובן צריך להגדיר מה זה תורני, ומה זה ליברלי.

אשמח לדעת איך אתה מגדיר את זה ואת זה, ומה הסתירה בין שתי ההגדרות הנ"ל.

רע זאת הגדרה מוסרית. הקב"ה יחליט מה טוב מה רע מה אני מבין בזה.

מבחינת שידוכים, אני חושב שיש יסוד גדול בחשיבה האנושית בעניין הזה, שזה הלימה אסתטית־הרמונית. זאת אומרת, באופן כללי, אנשים שואפים להרמוניה ולהתאמה. גם ברמה האסתטית הכי שטחית (למשל אנשים אוהבים ציורים יפים) אבל גם מעבר לכך ברמה של אופי והתנהגות והשקפות כו'.

נתאר לעצמנו מישהו חילוני, מעשן בשבת, אוכל אבקת חלב נוכרי ביום כיפור, אבל מבחינת המראה שלו, הוא מתלבש כמו חסיד בעלז כולל שטריימל בשבת. אבל הוא חילוני גמור, הולך לברים בתל־אביב, רוצה לשלוח את הילדים שלו לבית ספר חילוני, מפגין כל מוצאי שבת... טוב, אחלה, מי אני שאשפוט אותו. אבל הבחורה החילונית הממוצעת לא תרצה לצאת איתו אין מה לעשות. וגם לא הבחורה החסידית הממוצעת.

מה אפשר להציע לו? אין מה לעשות להיות רומנטיקן (במובן של התנועה הרומנטית – אינדיבידואליזם, אותנטיות, נאמנות לאני האמיתי שלי נגד כל החברה) דורש מחיר. וקונפורמיזם בא עם הרבה יתרונות. אז צריך לעשות חושבים מה יותר מהותי ומה פחות מהותי.

רע זאת לא רק הגדרה מוסרית ביני לבין הקב"ה.
הקב"ה לא היחיד שנמצא בעולם.

אם השכן שלי חושב שאני רע אז או שיש לו בעיה בהבנת המציאות או שעשיתי משהו שגרם לו לכך או לחלופין שהוא פתי מאמין לכל חתול ועכבר שמדבר עלי.

אוכל אבקת חלב נוכרי ביום כיפור? מה זה משנה?

ואגב, אני יכול להעיד שיש מציאות שאדם כזה קיים והוא לא בן אדם רע בכלל.

בין זה לבין זה שמישהי תרצה להיות איתו זה דבר אחר לגמרי.

יצא לי לראות מישהו שבצורה מוצדקת מחוייב לעשן בשבת במצבו מכיוון שאם הוא לא יעשן הוא יקבל התקף לב.

אחרי שאתה רואה אדם בכזה מצב... אתה די מבין שהעולם ממש ממש לא שטוח כמו שהיית רוצה לחשוב.

שאלת מה רע בכך שהחזות שלך, לכאורה, אינה משקפת, בסטנדרטים חברתיים, את השקפותיך כו'.

עניתי, שרע זה משהו שהקב"ה מחליט. יכול להיות שזה לא רע בכלל. ויכול להיות שכן. אין לי שמץ של מושג. אבל, זה גם לא כזה רלוונטי לנושא, כי זה חשבון שלך איתו.

לגבי איך זה נתפס בעיני אנשים – רוב ככל האנשים אוהבים לראות הלימה, בסטנדרטים חברתיים (או כאלה שמובנים להם), בין חיצוניות לפנימיות.

אפשר להיות חילוני ולהתלבש כמו חסיד בעלז. אפשר להיות דתי "אינקוגניטו". אפשר להיות תורני עם חזות עממית ואפשר להיות ליברלי עם גוזמבות. פשוט עבור רוב האנשים בעולם, זה מוזר, או לא מושך, כתוצאה מאותו מנגנון מובנה במוח שדורש התאמה והרמוניה.

אותה דוגמה שהבאתי, כבר אמרתי לך: מי אני שאשפוט אותו, ומה אכפת לי בכלל. שיעשה מה שהוא רוצה ויתלבש איך שהוא רוצה. פשוט אם הוא ייגש לבחורה, שמתאימה לו בהשקפת העולם (חילונית כמוהו נניח), אני מהמר 0% שהיא תרצה לצאת איתו, בגלל חוסר ההלימה, בסטנדרטים חברתיים־תרבותיים, בין מי שהוא, לבין המצג החיצוני.

לגבי זה שאנשים חושבים שזה טוב, רע, שופטים... נו, מה אתה רוצה? תמיד יהיה מישהו לא מרוצה. אם מישהו מעקם את האף, שיהיה לו אף עקום. הקפלניסטים חושבים שאני מחריב את המדינה בעצם קיומי, הפלסטינים חושבים שאני כובש, נאו־נאצים חושבים שאני תת־גזע, דתיים לאומיים חושבים שאני לא ציוני מספיק, חרדים חושבים שאני לא חרדי מספיק, שיהיה לכולם לבריאות.

זה מזכיר לי מאוד את השרשור הזה: שאלה קצת לא שגרתית לבנות - תבניות וסוגי כיפות - לקראת נישואין וזוגיות

בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, אנחנו סטיגמתיים.

זה אומר שאנחנו אוהבים להכניס אנשים לתבניות מסוימות.

זה עוזר לנו להתמודד עם העולם.

ובד"כ כשאנשים רוצים להביא השתייכות לדבר מסוים, הם מבטאים אותו בצורה חיצונית.

האם בהכרח כל מי שעם הביטוי החיצוני הזה גם מבחינה פנימית הוא כזה?

בטח שלא.

אפילו עם חזות תורנית לא חסרים אנשים שהיו גדולים וחשובים, עם חזות חיצונית תואמת, שבדיעבד התגלה שהתשמשו בחזות הזאת כדי לבצע דברים שאינם עולים בקנה אחד עם ההלכה.

אבל ספציפית למה שכתבת:

אני לא יודעת מספיק למה כוונתך בליברליות.

מכירה כמה אנשים שיש להם חזות תורנית - ואינם שומרי נגיעה. מבחינתי זה לא ליברליות, זה פשוט לא הלכתי. (ומדגישה, אין לי מושג למה כוונתך בליברליות... הרי בחירה חופשית זה עקרון די בסיסי ביהדות. וברוב אם לא כל הבתים התורניים שאני מכירה, לא משנה איזה אורח חיים הילדים בחרו, הם רצויים ואהובים אצל הוריהם.)

ואז כמובן מגיעה הבעיה, שאנסה לתת לה מילים אחרות:

אתה מחפש מישהי שלא מחפשת אותך.

ואם אתה לא רוצה לעשות שינוי חיצוני, בעיני אתה צריך למצוא דרך להדגיש את המורכבות הזאת שיש לך בחיים - כדי להגיע למישהי שמחפשת אותך.

או: איך אתה מוצא את עצמך בתוך תבנית רלוונטית על אף החיצוניות האחרת.

אם אכנס לאתר הכרויות, ואסנן ל"דתי לייט", כנראה שלא אראה שם יותר מידי אנשים עם כיפה גדולה ופאות, ויש לזה סיבה - מי שבוחר להסתובב כך מצהיר על עצמו משהו מסוים. וברגע שיש לך את המראה הזה, אתה מצהיר זאת על עצמך. אז אתה צריך למצוא דרך להסביר שאתה בעצם מתכוון למשהו אחר (שאני עדיין לא בטוחה למה אתה מתכוון). ו\או למצוא מישהי שלא משנה לה ההצהרות החיצוניות שלך...

ואני מאוד לא מסכימה עם החבר. מה זאת אומרת שהפרידה לא אמורה להשפיע עליך?!

נראה לי מופרך שאדם יתגרש ושהפרידה לא תשפיע עליו.

ולשאלתך:

כל אחד כנראה מסתכל אחרת.

א. ליברלי לא בדיוק במובן ההלכתי מכיוון ששם יש גדרים מסויימים שעליהם לא עוברים. ולא אכנס לזה יותר מידי מכיוון שבאמת יש תחומים שהרבה אנשים פשוט אומרים משהו כמו "השולחן ערוך כותב ככה" ובזה סוגרים עניין אבל המציאות יותר מורכבת מזה.
ז"א מבחינתי אני לא קורא לזה "שומרי נגיעה" אלא "איסורי קריבות בעריות" כי זה תכלס התחום.

ב. לגבי החבר. לא מדובר על זה שהיא לא השפיעה. הכוונה מצידו היא להיטיב.
ז"א נניח לגבי ילדים נוספים וכוחות נפש כללים.
חבר שלי רואה אותי כאדם שלמרות גילי המופלג (35+)  והמשבר שבגירושין אני יכול עדיין להתחתן ולהיות בזוגיות ולהיות אבא לעוד ילדים מכיוון שיש בי המון כוחות...
הוא אומר את זה לעומת מספר אנשים אחרים מסביבתי שאומרים לי שאני כבר לא צעיר...

באופן כללי ההצהרה החיצונית שלי היא שצריך להעמיק באדם.
איך אמר את זה חבר טוב שלי:
"אל תסתכל בזקנקן אלא במה שיש בו!"

הבנת?

"ליברל" = מי שיודע מספיק הלכה לפסוק לעצמו?

א. כל אחד מאיתנו מבין את ההגדרות אחרת.

גם למונח "תורני" יש משמעויות שונות.

למונחים האלה אין משמעות אחת יחידה וברורה.

והשאלה היא איך אתה מנסה להכיר, באיזה פלטפורמות אתה משתמש.

ואני מציעה, במקום לכתוב "תורני וליברלי" - שיכול להתפרש להרבה כיוונים, להימנע משימוש בכותרות ולהשתמש בפרטים.

ובנוסף, בהנחה שזו פלטפורמה עם תמונות, להשתמש בתמונה שמראה את המורכבות הזאת (תמונה עם סטנדר בישיבה מאוד שונה מתמונה בסקי).

אתה צודק שבאופן עקרוני צריך להעמיק באדם.

הבעיה היא שיש כל כך הרבה בני אדם, וכפתור הסינון הראשוני לא מיטיב עם רבים...

והשאלה היא איך אתה עוזר לאחרים להכיר אותך.

ב. בטוחה שחברך התכוון לטוב, אבל זה נשמע בעיני נורא. אולי הניסוח שלו היה אחרת, איך שקראתי את זה פה זה לא משהו שהייתי רוצה לשמוע ממדויט (כן, התגרשתי, אבל זה לא הזיז לי בכלל).

אם מישהו מתגרש זה לא עובר מעל הראש או מאוזן לאוזן.

הכוונה היא שרואים שיצאת מזה ועברת את זה וגם אם זה משאיר עליך סימנים אתה עדיין מאד חזק ואתה עכשיו בנוי בשביל קשר חדש שכולל בתוכו גם(אם רוצים) ילדים נוספים והרבה כוחות לזוגיות.

לגבי ליברליות.

שוב אמרתי לפני כן ואחזור.

ליברליות או "חופשיות" זה אומר שכאדם בוגר באמת אפשר לדבר איתי על כל נושא בלי כמעט סינון והשיחה תישאר ברמה ולא תרד למקומות ילדותיים.

אין לי כרגע רשימה של נושאים אבל בהחלט כל נושא שרק אפשר לחשוב עליו בעולם בין בקשר לחיים ובין בקשר לזוגיות מיניות או כל דבר שרק עולה בראש.

יש אנשים שיש נושאים שמפחידים אותם ומרתיעים אותם מלדבר בצורה חופשית על הנושא.

הלכה זה תחום אחר לגמרי.

אדם שלומד בישיבה את יסודות התורה וההלכה אמור לצאת אחד שיכול להכריע בנושאים רבים ומגוונים לחייו עולמו ומשפחתו.

ברור שאדם שפתוח\חופשי לשמוע את המורכבות של סיטואציות יוכל להתייחס בצורה הרבה יותר עמוקה ואישית במענה שלו לתחום ההלכתי.

לדוגמא, אני אתאר סיטואציה.

בת של חבר שלי שאני נמצא אלהם הרבה מאד בשבתות פתאום התחילה ללכת עם מכנסיים.

היא ממש צעירה (נראה לי 15) אבל היא בחורה מבית שמלא בתורה ושעמוד העמודים של בפירמידה של הדברים החשובים בבית זה התורה.

עד כדי כך התורה היא מרכז הבית ש... לעומת כסף או כל דבר אחר התורה היא בראש.

היא עם מכנסיים אבל רוצה שבעלה יהיה תורני וישיבתי.

מבחינתי האישית תורני זה זה, שהתורה היא בראש הפרמידה. יראת ה' היא בראש הפירמידה לעומת הרבה דברים אחרים.

בעיני מה שתיארת זה בגרות, לא ליברליות.

ואני לא רואה איך הסיטואציה קשורה לעניין.

אבל כל זה לא ממש משנה...

אתה תיארת בעיה:

יש דיסוננס בין המראה החיצוני לעולם הפנימי שלך, ובעקבות כך מורגש פער בין הרצוי למצוי עם מי שאתה יוצא איתן.

מה שאני אומרת, זה לתווך את הפער הזה בצורה שבה אתה מציג את עצמך, להציג את המורכבות מראש, ולנסות לכוון למישהי שמחפשת את המורכבות הזאת.

והוא בכלל לא התגייס לצבא.

 

אני ממליץ לך לא להשתמש בצמד המילים ״תורני ליברלי״, זה נשמע כמו בדיחה לא מוצלחת.

אם אני לא טועה, בד״כ דתיים משתמשים במילה ״פתוח״ לא ? זה נשמע הרבה יותר סבבה ונורמלי.

אני לא ממש מבין את ההקשר.
או שאולי הראש שלי עובד קצת אחרת משלך.

איך בדיוק אדם שיודע נושאים רבים בלפחות שלושה מארבעת הטורים מהשורש ועד ההלכה הוא לא תורני?
סתם משכיל?

בנוסף, חופשי, מה הקשר למדים בלי מדים?
מבחינתי זה שאני יודע הרבה בתחומים שונים ביהדות מציב אותי דווקא במקום שאני יכול להכיל מורכבות יותר מאשר פשטן שיודע רק משנה ברורה ושולחן ערוך ומתנהג בערך ככה.

דווקא זה שאני יודע מאפשר לי לא להיות האיש שמחזיק בשוט ולכבול על "הרשעה" שמאיימת בכל רגע לשבור את המצוות שהקב"ה מצווה אותנו ללכת בהם.
ועיין בהקדמות הרמב"ם למשנה על פרק חלק ושלושת הסוגים של האנשים שתופסים את דברי חז"ל.

אני חושב שחופשי הוא המונח היותר נורמאלי מבחינה מילולית ומציאותית.
פתוח? אולי כן ואולי לא, זה תלוי לאיזה שינוי בתרי"ג המצוות שאתה מתכוון שהליברל לעומת החופשי והפתוח רוצה להתיר.

עדיף לא להשתמש במילה ״ליברלי״ וגם לא ״חופשי״

בתור הדבר הראשון שמתאר אותך.

אלה מילים ״שמורות״ לקבוצות מאוד מיוחדות בעם שלנו.

אז יכול להיות שכל עוד אתה משתמש בזה בין דתיים, זה יכול לעבור חלק..

אבל ברגע שהתיאור הזה יגלוש לכלל עם ישראל, זה יקבל משמעות אחרת לגמרי
שוב אלה מילים ״שמורות״ לקבוצות מאוד מיוחדות בעם שלנו.

ובכלל ״תורני ליברלי״ זה  נשמע קרקס. (אל תקח את זה אישית כן ?)
עכשיו, האם רק אני היחיד בעם ישראל שיחשוב ככה ? קשה לי להאמין. זה בד״כ עם עוד אלפי אנשים שחושבים כמוני. בתוך עמי אני חי.

לגבי הדוגמא של הצבא.
אמרת שיש לך חזות מאוד תורנית אבל אתה ליברלי.
אז יכול להיות שהליברלי שאתה מתכוון אליו, זה עדיין משהו שהוא סופר-דתי
אבל, לי, בתור חילוני מסורתי (וכנראה גם כל חילוני..) זה נשמע כמו שאמרתי לך :
מישהו שהולך עם מדים של צבא, אבל לא התגייס בכלל = קרקס = ״תורני ליברלי״.

אין לי מושג למה אני מתעקש להסביר לך את זה,

כי אז אני יוצא כאן המטורלל והאובססיבי..

ואולי עדיף לתת לך לזרום עם התיאור הזה ״תורני ליברלי״ או ״דתי חופשי״ עד שתבין את הטעות,

אבל..יש לי אחריות כלפיך. זה חלק מהחוזה.

אז נסכם את זה ככה : אחרי מה הסברתי לך כרגע, תחליט מה שעושה לך טוב, זה הכי חשוב.  זה שלך. זה אתה.

אבל שמעתי מה שאתה אומר.

נשמע שיש משהו שאתה רואה שאני רואה מעט אחרת.

גם המחשב יודע את כל השס.

תורני בעיניי, זה הגדרה של לב ומעשה.

האם אתה מחובר לה' רוצה לעשות את דברו.

מה שמוביל אותך בחיים זה מה רצון ה' ממך?

האם ברמת המעשה אתה מקיים את המצוות, אתה מאמין במה שאתה עושה? אתה מחפש ללכת לפי ההלכה או לפי מה שזורם ונראה לך?

בהצלחה

מחשב לא יודע את כל הש"ס מחשב אולי כמו אבן מחזיק עליו את כל הש"ס.

למרות שאני מבין את כוונתך.

בהחלט אני מקבל את ההגדרה על זה שאדם רוצה לעשות את רצון ה' זה היסוד.

ברמה המעשית אין כל כך שאלה, אם אדם אומר אני מאמין בה' אבל עושה מה שמתחשק לי בלבד אז או שהוא קיבל על עצמו את כל התורה והוא שלם איתה וזה מה שמתחשק לו או שהוא עושה רק מה שמתחשק לו וזה כבר עולם אחר.

החשיבות של לדעת את שורש הדברים היא ההכרעה איך לנהוג למעשה ולא לנהוג כמו רובוט.

לצערי הרב יש לא מעט אנשים שיודעים לקרוא משנה ברורה או שולחן ערוך ומפרשיו אבל בפועל לא הרבה מעבר לזה.

ולשמחתי הרבה כשאתה יודע קצת מעבר לזה את שורשי הדברים קל מאד להגיע להכרעה.

אני אזרוק שאלה כללית לאוויר:

מותר לאכול במוצאי שבת רק אחרי הבדלה.

הייתי בבית הכנסת ומשום מה לא עשיתי הבדלה בבית.
מותר או אסור לי לאכול?

זה להאמין בחרות האדם, אני חושבת שיהודים שמחללים שבת טועים ובאותה מידה חושבת שאני לא יכולה(או רוצה) למנוע מהם לחלל שבת

מצרפת תגובה שבעלי כתב(בשמי) באיזה דיון שהיה לי פעם בוואטסאפ: ליברליזם זה השקפת עולם שאומרת שהמדינה צריכה כמה שפחות להתערב בחיי הפרט כי הדבר היחיד שעבד לאורך כל ההיסטוריה זה לאפשר לבני האדם לנהל את החיים שלהם באופן אורגני מלמטה ולא ניהול שרירותי מלמעלה.

או כמו ש-א אוהב לומר

"כשהשמאל אומר ליברליזם הוא מתכוון לתרגום=חופש, בעוד שהתרגום המקורי הוא ליברליזם=חירות".

אני חושב שצריך להבין באמת מה המשמעות של התורה בחיים ואיך להביא את עם ישראל למצב שבו כולם רוצים לשמור שבת מרצון.

לכפות על כולם תוך חודש או תקופה קצרה, זה פשוט לא יעבוד.

להיות ליברלי או לא, ואדוק או לא, לא תלוי אחד בשני 

בתור גרוש "זקן" ברצוני להפנות את תשומת לבך לכך שאולי התגרשת מתוך טעות מסויימת בהשקפת עולמך - על עצמך? על זוגיות? על החיים? מה שמכונה היום קונספציה..

אינני מכיר אותך ומן הסתם ההחלטה לנסות מחדש באה אחרי תהליך עיכול מסויים שעברת עם עצמך, אבל כשאני קורא את התיאורים שלך על עצמך אני רואה השוואתיות! (לכאלה שאינם מקבלים את הילדים שלהם, וכאלה שאינם בקיאים בהלכה..) בעיני, העובדה שאתה לומד הלכה קצת יותר בהרחבה, חובש כיפה ראוייה לשמה, ובעיקר מכבד בעלי דעות שונות! הופכת אותך בעיקר ליהודי אהוב יקר וטוב! בהצלחה.   

כשהדעות לא תואמות את החזות אז זה מבלבל אנשים, זה הכל.

זה מאוד הגיוני שאישה שרוצה ליברלי (מה זה בדיוק אומר?) לא תרצה להסתובב ברחוב עם מישהו שיחשבו שהוא חרדי (למשל). ולהיפך.

מה אתה צריך לעשות עם זה? אי אפשר באמת לומר.

אולי אתה מוכן "לשלם את המחיר" ולהתאים את הלבוש, ואולי אתה מוכן "לשלם את המחיר" ולהתעכב עם מציאת בת-זוג שלא אכפת לה.

זה סובייקטיבי מאוד. אין בזה נכון ולא נכון.

כתבת מס. התבטאויות ביחס לתורה ולהלכה, חלקן מצאו חן בעיני וחלקן פחות..

אבל כשכתבת: "הקב"ה לא היחיד שנמצא בעולם".. זה לא סותר משהו באושיות התורה??

אתה בהחלט עוד צעיר! ואני מכיר אישית אנשים שבהחלט מצאו פתרונות משני חיים, גם בגיל יותר מאוחר וכשאף אחד כבר לא האמין. תתפלל על עצמך.

זה לא ה"מחסום" שלך, הפער בין החזות לליברליות. ה"מחסום" שלך הוא בראש. הוא מנטלי. הוא מתחיל בזה שאתה נותן לאנשים להגניב אליך את המחשבה שבכלל מתחילה בעיה עם זה!

תחיה את הדעות שלך (הליברליות) כאידיאל! כעצם החזות התורנית שלך! כי אתה מאמין בהן לכתחילה, שהן תואמות לגמרי את הכיפה הגדולה והפיאות!

כשתהיה בטוח בעצמך, ותאהב את עצמך, תוכל להרגיש הרבה יותר טוב גם בקשר לקשרים שלך עם בחורות ועם מה שהן אומרות לך בתור ביקורת, לא יוריד אותך רק יחזק אותך,

כי אני בטוח שיש מספיק בחורות שנמצאות בקונפליקטים דומים (גם יצא לי להכיר בחורות כאלו, לא שהתייחסו אל זה בתור קונפליקט, אלא שהיה פער בין הנראות החיצונית שלהן לדעות שלהן).

זה לא אומר שאתה צריך בחורה כזאת, אלא בסך הכל בחורה שאתה תאהב והיא תאהב אותך. תהיה קבלה והבנה הדדית מלאה.

אפשר לגשר על פערים גדולים מאוד- "כקריעת ים סוף", עם קצת קסם של אהבה - "ועל כל פשעים תכסה אהבה".

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.