חבר שלי אמר לי שאני צעיר ושהפרידה לא אמורה להשפיע עלי ושיש פתרונות להכל גם כאשר יש ילדים משותפים.
המחסום שלי כרגע זה שאני מאד ליברלי אבל החזות שלי מאד ... תורנית.
וזה כרגע קצת באסה.
למה?
בגלל שכל בחורה אומרת לי שמצד אחד אני כיפי ומדהים והכל טוב אבל... פשוט המראה התורני(כיפה גדולה ופאות) לא תואם את הליברליות.
כמה אנשים שמכירים אותי אמרו לי שאני צריך לעשות מייקאובר, אבל אני לא רוצה כל כך.
מה רע בלהיות בעל חזות תורנית אבל ליברלי?
מי שמסתכלת רק על המראה
אתה לא רוצה להיות איתה
תורני זה במובן הזה שאני בקיא מאד בתחומי התורה וגם אוהב את התורה.
ליברלי בזה שיסוד היסודות הוא שהתורה מאפשרת ונותנת את הבחירה לאדם בעולם.
לא מקובל כל כך למצוא תלמידי חכמים שהגישה שלהם שמגיל מסויים הילד הוא עצמאי ושגם אם הוא יחליט (בתקווה שלא...) לקחת כיוון מסויים בחיים זה תמיד יהיה הבית שלו.
הכלל הבסיסי אצלי הוא רק תכבד ותכיר בזה שזה שיש מעל 100 פירושים למשנה אחת במסכת אבות זה לא בגלל שהם טיפשים ושיש עומק בחיים.
אני מבין שזה שיש פאות לא בהכרח הופך אותך לתורני אבל יש הבדל אם כל בחורה שאתה מכיר אומרת לך: אתה תורני מידי בשבילי.
קודם כמובן צריך להגדיר מה זה תורני, ומה זה ליברלי.
אשמח לדעת איך אתה מגדיר את זה ואת זה, ומה הסתירה בין שתי ההגדרות הנ"ל.
רע זאת הגדרה מוסרית. הקב"ה יחליט מה טוב מה רע מה אני מבין בזה.
מבחינת שידוכים, אני חושב שיש יסוד גדול בחשיבה האנושית בעניין הזה, שזה הלימה אסתטית־הרמונית. זאת אומרת, באופן כללי, אנשים שואפים להרמוניה ולהתאמה. גם ברמה האסתטית הכי שטחית (למשל אנשים אוהבים ציורים יפים) אבל גם מעבר לכך ברמה של אופי והתנהגות והשקפות כו'.
נתאר לעצמנו מישהו חילוני, מעשן בשבת, אוכל אבקת חלב נוכרי ביום כיפור, אבל מבחינת המראה שלו, הוא מתלבש כמו חסיד בעלז כולל שטריימל בשבת. אבל הוא חילוני גמור, הולך לברים בתל־אביב, רוצה לשלוח את הילדים שלו לבית ספר חילוני, מפגין כל מוצאי שבת... טוב, אחלה, מי אני שאשפוט אותו. אבל הבחורה החילונית הממוצעת לא תרצה לצאת איתו אין מה לעשות. וגם לא הבחורה החסידית הממוצעת.
מה אפשר להציע לו? אין מה לעשות להיות רומנטיקן (במובן של התנועה הרומנטית – אינדיבידואליזם, אותנטיות, נאמנות לאני האמיתי שלי נגד כל החברה) דורש מחיר. וקונפורמיזם בא עם הרבה יתרונות. אז צריך לעשות חושבים מה יותר מהותי ומה פחות מהותי.
רע זאת לא רק הגדרה מוסרית ביני לבין הקב"ה.
הקב"ה לא היחיד שנמצא בעולם.
אם השכן שלי חושב שאני רע אז או שיש לו בעיה בהבנת המציאות או שעשיתי משהו שגרם לו לכך או לחלופין שהוא פתי מאמין לכל חתול ועכבר שמדבר עלי.
אוכל אבקת חלב נוכרי ביום כיפור? מה זה משנה?
ואגב, אני יכול להעיד שיש מציאות שאדם כזה קיים והוא לא בן אדם רע בכלל.
בין זה לבין זה שמישהי תרצה להיות איתו זה דבר אחר לגמרי.
יצא לי לראות מישהו שבצורה מוצדקת מחוייב לעשן בשבת במצבו מכיוון שאם הוא לא יעשן הוא יקבל התקף לב.
אחרי שאתה רואה אדם בכזה מצב... אתה די מבין שהעולם ממש ממש לא שטוח כמו שהיית רוצה לחשוב.
שאלת מה רע בכך שהחזות שלך, לכאורה, אינה משקפת, בסטנדרטים חברתיים, את השקפותיך כו'.
עניתי, שרע זה משהו שהקב"ה מחליט. יכול להיות שזה לא רע בכלל. ויכול להיות שכן. אין לי שמץ של מושג. אבל, זה גם לא כזה רלוונטי לנושא, כי זה חשבון שלך איתו.
לגבי איך זה נתפס בעיני אנשים – רוב ככל האנשים אוהבים לראות הלימה, בסטנדרטים חברתיים (או כאלה שמובנים להם), בין חיצוניות לפנימיות.
אפשר להיות חילוני ולהתלבש כמו חסיד בעלז. אפשר להיות דתי "אינקוגניטו". אפשר להיות תורני עם חזות עממית ואפשר להיות ליברלי עם גוזמבות. פשוט עבור רוב האנשים בעולם, זה מוזר, או לא מושך, כתוצאה מאותו מנגנון מובנה במוח שדורש התאמה והרמוניה.
אותה דוגמה שהבאתי, כבר אמרתי לך: מי אני שאשפוט אותו, ומה אכפת לי בכלל. שיעשה מה שהוא רוצה ויתלבש איך שהוא רוצה. פשוט אם הוא ייגש לבחורה, שמתאימה לו בהשקפת העולם (חילונית כמוהו נניח), אני מהמר 0% שהיא תרצה לצאת איתו, בגלל חוסר ההלימה, בסטנדרטים חברתיים־תרבותיים, בין מי שהוא, לבין המצג החיצוני.
לגבי זה שאנשים חושבים שזה טוב, רע, שופטים... נו, מה אתה רוצה? תמיד יהיה מישהו לא מרוצה. אם מישהו מעקם את האף, שיהיה לו אף עקום. הקפלניסטים חושבים שאני מחריב את המדינה בעצם קיומי, הפלסטינים חושבים שאני כובש, נאו־נאצים חושבים שאני תת־גזע, דתיים לאומיים חושבים שאני לא ציוני מספיק, חרדים חושבים שאני לא חרדי מספיק, שיהיה לכולם לבריאות.
זה מזכיר לי מאוד את השרשור הזה: שאלה קצת לא שגרתית לבנות - תבניות וסוגי כיפות - לקראת נישואין וזוגיות
בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, אנחנו סטיגמתיים.
זה אומר שאנחנו אוהבים להכניס אנשים לתבניות מסוימות.
זה עוזר לנו להתמודד עם העולם.
ובד"כ כשאנשים רוצים להביא השתייכות לדבר מסוים, הם מבטאים אותו בצורה חיצונית.
האם בהכרח כל מי שעם הביטוי החיצוני הזה גם מבחינה פנימית הוא כזה?
בטח שלא.
אפילו עם חזות תורנית לא חסרים אנשים שהיו גדולים וחשובים, עם חזות חיצונית תואמת, שבדיעבד התגלה שהתשמשו בחזות הזאת כדי לבצע דברים שאינם עולים בקנה אחד עם ההלכה.
אבל ספציפית למה שכתבת:
אני לא יודעת מספיק למה כוונתך בליברליות.
מכירה כמה אנשים שיש להם חזות תורנית - ואינם שומרי נגיעה. מבחינתי זה לא ליברליות, זה פשוט לא הלכתי. (ומדגישה, אין לי מושג למה כוונתך בליברליות... הרי בחירה חופשית זה עקרון די בסיסי ביהדות. וברוב אם לא כל הבתים התורניים שאני מכירה, לא משנה איזה אורח חיים הילדים בחרו, הם רצויים ואהובים אצל הוריהם.)
ואז כמובן מגיעה הבעיה, שאנסה לתת לה מילים אחרות:
אתה מחפש מישהי שלא מחפשת אותך.
ואם אתה לא רוצה לעשות שינוי חיצוני, בעיני אתה צריך למצוא דרך להדגיש את המורכבות הזאת שיש לך בחיים - כדי להגיע למישהי שמחפשת אותך.
או: איך אתה מוצא את עצמך בתוך תבנית רלוונטית על אף החיצוניות האחרת.
אם אכנס לאתר הכרויות, ואסנן ל"דתי לייט", כנראה שלא אראה שם יותר מידי אנשים עם כיפה גדולה ופאות, ויש לזה סיבה - מי שבוחר להסתובב כך מצהיר על עצמו משהו מסוים. וברגע שיש לך את המראה הזה, אתה מצהיר זאת על עצמך. אז אתה צריך למצוא דרך להסביר שאתה בעצם מתכוון למשהו אחר (שאני עדיין לא בטוחה למה אתה מתכוון). ו\או למצוא מישהי שלא משנה לה ההצהרות החיצוניות שלך...
ואני מאוד לא מסכימה עם החבר. מה זאת אומרת שהפרידה לא אמורה להשפיע עליך?!
נראה לי מופרך שאדם יתגרש ושהפרידה לא תשפיע עליו.
ולשאלתך:
כל אחד כנראה מסתכל אחרת.
א. ליברלי לא בדיוק במובן ההלכתי מכיוון ששם יש גדרים מסויימים שעליהם לא עוברים. ולא אכנס לזה יותר מידי מכיוון שבאמת יש תחומים שהרבה אנשים פשוט אומרים משהו כמו "השולחן ערוך כותב ככה" ובזה סוגרים עניין אבל המציאות יותר מורכבת מזה.
ז"א מבחינתי אני לא קורא לזה "שומרי נגיעה" אלא "איסורי קריבות בעריות" כי זה תכלס התחום.
ב. לגבי החבר. לא מדובר על זה שהיא לא השפיעה. הכוונה מצידו היא להיטיב.
ז"א נניח לגבי ילדים נוספים וכוחות נפש כללים.
חבר שלי רואה אותי כאדם שלמרות גילי המופלג (35+) והמשבר שבגירושין אני יכול עדיין להתחתן ולהיות בזוגיות ולהיות אבא לעוד ילדים מכיוון שיש בי המון כוחות...
הוא אומר את זה לעומת מספר אנשים אחרים מסביבתי שאומרים לי שאני כבר לא צעיר...
באופן כללי ההצהרה החיצונית שלי היא שצריך להעמיק באדם.
איך אמר את זה חבר טוב שלי:
"אל תסתכל בזקנקן אלא במה שיש בו!"
הבנת?
"ליברל" = מי שיודע מספיק הלכה לפסוק לעצמו?
א. כל אחד מאיתנו מבין את ההגדרות אחרת.
גם למונח "תורני" יש משמעויות שונות.
למונחים האלה אין משמעות אחת יחידה וברורה.
והשאלה היא איך אתה מנסה להכיר, באיזה פלטפורמות אתה משתמש.
ואני מציעה, במקום לכתוב "תורני וליברלי" - שיכול להתפרש להרבה כיוונים, להימנע משימוש בכותרות ולהשתמש בפרטים.
ובנוסף, בהנחה שזו פלטפורמה עם תמונות, להשתמש בתמונה שמראה את המורכבות הזאת (תמונה עם סטנדר בישיבה מאוד שונה מתמונה בסקי).
אתה צודק שבאופן עקרוני צריך להעמיק באדם.
הבעיה היא שיש כל כך הרבה בני אדם, וכפתור הסינון הראשוני לא מיטיב עם רבים...
והשאלה היא איך אתה עוזר לאחרים להכיר אותך.
ב. בטוחה שחברך התכוון לטוב, אבל זה נשמע בעיני נורא. אולי הניסוח שלו היה אחרת, איך שקראתי את זה פה זה לא משהו שהייתי רוצה לשמוע ממדויט (כן, התגרשתי, אבל זה לא הזיז לי בכלל).
אם מישהו מתגרש זה לא עובר מעל הראש או מאוזן לאוזן.
הכוונה היא שרואים שיצאת מזה ועברת את זה וגם אם זה משאיר עליך סימנים אתה עדיין מאד חזק ואתה עכשיו בנוי בשביל קשר חדש שכולל בתוכו גם(אם רוצים) ילדים נוספים והרבה כוחות לזוגיות.
לגבי ליברליות.
שוב אמרתי לפני כן ואחזור.
ליברליות או "חופשיות" זה אומר שכאדם בוגר באמת אפשר לדבר איתי על כל נושא בלי כמעט סינון והשיחה תישאר ברמה ולא תרד למקומות ילדותיים.
אין לי כרגע רשימה של נושאים אבל בהחלט כל נושא שרק אפשר לחשוב עליו בעולם בין בקשר לחיים ובין בקשר לזוגיות מיניות או כל דבר שרק עולה בראש.
יש אנשים שיש נושאים שמפחידים אותם ומרתיעים אותם מלדבר בצורה חופשית על הנושא.
הלכה זה תחום אחר לגמרי.
אדם שלומד בישיבה את יסודות התורה וההלכה אמור לצאת אחד שיכול להכריע בנושאים רבים ומגוונים לחייו עולמו ומשפחתו.
ברור שאדם שפתוח\חופשי לשמוע את המורכבות של סיטואציות יוכל להתייחס בצורה הרבה יותר עמוקה ואישית במענה שלו לתחום ההלכתי.
לדוגמא, אני אתאר סיטואציה.
בת של חבר שלי שאני נמצא אלהם הרבה מאד בשבתות פתאום התחילה ללכת עם מכנסיים.
היא ממש צעירה (נראה לי 15) אבל היא בחורה מבית שמלא בתורה ושעמוד העמודים של בפירמידה של הדברים החשובים בבית זה התורה.
עד כדי כך התורה היא מרכז הבית ש... לעומת כסף או כל דבר אחר התורה היא בראש.
היא עם מכנסיים אבל רוצה שבעלה יהיה תורני וישיבתי.
מבחינתי האישית תורני זה זה, שהתורה היא בראש הפרמידה. יראת ה' היא בראש הפירמידה לעומת הרבה דברים אחרים.
בעיני מה שתיארת זה בגרות, לא ליברליות.
ואני לא רואה איך הסיטואציה קשורה לעניין.
אבל כל זה לא ממש משנה...
אתה תיארת בעיה:
יש דיסוננס בין המראה החיצוני לעולם הפנימי שלך, ובעקבות כך מורגש פער בין הרצוי למצוי עם מי שאתה יוצא איתן.
מה שאני אומרת, זה לתווך את הפער הזה בצורה שבה אתה מציג את עצמך, להציג את המורכבות מראש, ולנסות לכוון למישהי שמחפשת את המורכבות הזאת.
והוא בכלל לא התגייס לצבא.
אני ממליץ לך לא להשתמש בצמד המילים ״תורני ליברלי״, זה נשמע כמו בדיחה לא מוצלחת.
אם אני לא טועה, בד״כ דתיים משתמשים במילה ״פתוח״ לא ? זה נשמע הרבה יותר סבבה ונורמלי.
אני לא ממש מבין את ההקשר.
או שאולי הראש שלי עובד קצת אחרת משלך.
איך בדיוק אדם שיודע נושאים רבים בלפחות שלושה מארבעת הטורים מהשורש ועד ההלכה הוא לא תורני?
סתם משכיל?
בנוסף, חופשי, מה הקשר למדים בלי מדים?
מבחינתי זה שאני יודע הרבה בתחומים שונים ביהדות מציב אותי דווקא במקום שאני יכול להכיל מורכבות יותר מאשר פשטן שיודע רק משנה ברורה ושולחן ערוך ומתנהג בערך ככה.
דווקא זה שאני יודע מאפשר לי לא להיות האיש שמחזיק בשוט ולכבול על "הרשעה" שמאיימת בכל רגע לשבור את המצוות שהקב"ה מצווה אותנו ללכת בהם.
ועיין בהקדמות הרמב"ם למשנה על פרק חלק ושלושת הסוגים של האנשים שתופסים את דברי חז"ל.
אני חושב שחופשי הוא המונח היותר נורמאלי מבחינה מילולית ומציאותית.
פתוח? אולי כן ואולי לא, זה תלוי לאיזה שינוי בתרי"ג המצוות שאתה מתכוון שהליברל לעומת החופשי והפתוח רוצה להתיר.
עדיף לא להשתמש במילה ״ליברלי״ וגם לא ״חופשי״
בתור הדבר הראשון שמתאר אותך.
אלה מילים ״שמורות״ לקבוצות מאוד מיוחדות בעם שלנו.
אז יכול להיות שכל עוד אתה משתמש בזה בין דתיים, זה יכול לעבור חלק..
אבל ברגע שהתיאור הזה יגלוש לכלל עם ישראל, זה יקבל משמעות אחרת לגמרי
שוב אלה מילים ״שמורות״ לקבוצות מאוד מיוחדות בעם שלנו.
ובכלל ״תורני ליברלי״ זה נשמע קרקס. (אל תקח את זה אישית כן ?)
עכשיו, האם רק אני היחיד בעם ישראל שיחשוב ככה ? קשה לי להאמין. זה בד״כ עם עוד אלפי אנשים שחושבים כמוני. בתוך עמי אני חי.
לגבי הדוגמא של הצבא.
אמרת שיש לך חזות מאוד תורנית אבל אתה ליברלי.
אז יכול להיות שהליברלי שאתה מתכוון אליו, זה עדיין משהו שהוא סופר-דתי
אבל, לי, בתור חילוני מסורתי (וכנראה גם כל חילוני..) זה נשמע כמו שאמרתי לך :
מישהו שהולך עם מדים של צבא, אבל לא התגייס בכלל = קרקס = ״תורני ליברלי״.
אין לי מושג למה אני מתעקש להסביר לך את זה,
כי אז אני יוצא כאן המטורלל והאובססיבי..
ואולי עדיף לתת לך לזרום עם התיאור הזה ״תורני ליברלי״ או ״דתי חופשי״ עד שתבין את הטעות,
אבל..יש לי אחריות כלפיך. זה חלק מהחוזה.
אז נסכם את זה ככה : אחרי מה הסברתי לך כרגע, תחליט מה שעושה לך טוב, זה הכי חשוב. זה שלך. זה אתה.
אבל שמעתי מה שאתה אומר.
נשמע שיש משהו שאתה רואה שאני רואה מעט אחרת.
גם המחשב יודע את כל השס.
תורני בעיניי, זה הגדרה של לב ומעשה.
האם אתה מחובר לה' רוצה לעשות את דברו.
מה שמוביל אותך בחיים זה מה רצון ה' ממך?
האם ברמת המעשה אתה מקיים את המצוות, אתה מאמין במה שאתה עושה? אתה מחפש ללכת לפי ההלכה או לפי מה שזורם ונראה לך?
בהצלחה
מחשב לא יודע את כל הש"ס מחשב אולי כמו אבן מחזיק עליו את כל הש"ס.
למרות שאני מבין את כוונתך.
בהחלט אני מקבל את ההגדרה על זה שאדם רוצה לעשות את רצון ה' זה היסוד.
ברמה המעשית אין כל כך שאלה, אם אדם אומר אני מאמין בה' אבל עושה מה שמתחשק לי בלבד אז או שהוא קיבל על עצמו את כל התורה והוא שלם איתה וזה מה שמתחשק לו או שהוא עושה רק מה שמתחשק לו וזה כבר עולם אחר.
החשיבות של לדעת את שורש הדברים היא ההכרעה איך לנהוג למעשה ולא לנהוג כמו רובוט.
לצערי הרב יש לא מעט אנשים שיודעים לקרוא משנה ברורה או שולחן ערוך ומפרשיו אבל בפועל לא הרבה מעבר לזה.
ולשמחתי הרבה כשאתה יודע קצת מעבר לזה את שורשי הדברים קל מאד להגיע להכרעה.
אני אזרוק שאלה כללית לאוויר:
מותר לאכול במוצאי שבת רק אחרי הבדלה.
הייתי בבית הכנסת ומשום מה לא עשיתי הבדלה בבית.
מותר או אסור לי לאכול?
זה להאמין בחרות האדם, אני חושבת שיהודים שמחללים שבת טועים ובאותה מידה חושבת שאני לא יכולה(או רוצה) למנוע מהם לחלל שבת
מצרפת תגובה שבעלי כתב(בשמי) באיזה דיון שהיה לי פעם בוואטסאפ: ליברליזם זה השקפת עולם שאומרת שהמדינה צריכה כמה שפחות להתערב בחיי הפרט כי הדבר היחיד שעבד לאורך כל ההיסטוריה זה לאפשר לבני האדם לנהל את החיים שלהם באופן אורגני מלמטה ולא ניהול שרירותי מלמעלה.
או כמו ש-א אוהב לומר
"כשהשמאל אומר ליברליזם הוא מתכוון לתרגום=חופש, בעוד שהתרגום המקורי הוא ליברליזם=חירות".
אני חושב שצריך להבין באמת מה המשמעות של התורה בחיים ואיך להביא את עם ישראל למצב שבו כולם רוצים לשמור שבת מרצון.
לכפות על כולם תוך חודש או תקופה קצרה, זה פשוט לא יעבוד.
להיות ליברלי או לא, ואדוק או לא, לא תלוי אחד בשני
בתור גרוש "זקן" ברצוני להפנות את תשומת לבך לכך שאולי התגרשת מתוך טעות מסויימת בהשקפת עולמך - על עצמך? על זוגיות? על החיים? מה שמכונה היום קונספציה..
אינני מכיר אותך ומן הסתם ההחלטה לנסות מחדש באה אחרי תהליך עיכול מסויים שעברת עם עצמך, אבל כשאני קורא את התיאורים שלך על עצמך אני רואה השוואתיות! (לכאלה שאינם מקבלים את הילדים שלהם, וכאלה שאינם בקיאים בהלכה..) בעיני, העובדה שאתה לומד הלכה קצת יותר בהרחבה, חובש כיפה ראוייה לשמה, ובעיקר מכבד בעלי דעות שונות! הופכת אותך בעיקר ליהודי אהוב יקר וטוב! בהצלחה.
כשהדעות לא תואמות את החזות אז זה מבלבל אנשים, זה הכל.
זה מאוד הגיוני שאישה שרוצה ליברלי (מה זה בדיוק אומר?) לא תרצה להסתובב ברחוב עם מישהו שיחשבו שהוא חרדי (למשל). ולהיפך.
מה אתה צריך לעשות עם זה? אי אפשר באמת לומר.
אולי אתה מוכן "לשלם את המחיר" ולהתאים את הלבוש, ואולי אתה מוכן "לשלם את המחיר" ולהתעכב עם מציאת בת-זוג שלא אכפת לה.
זה סובייקטיבי מאוד. אין בזה נכון ולא נכון.
כתבת מס. התבטאויות ביחס לתורה ולהלכה, חלקן מצאו חן בעיני וחלקן פחות..
אבל כשכתבת: "הקב"ה לא היחיד שנמצא בעולם".. זה לא סותר משהו באושיות התורה??
אתה בהחלט עוד צעיר! ואני מכיר אישית אנשים שבהחלט מצאו פתרונות משני חיים, גם בגיל יותר מאוחר וכשאף אחד כבר לא האמין. תתפלל על עצמך.
זה לא ה"מחסום" שלך, הפער בין החזות לליברליות. ה"מחסום" שלך הוא בראש. הוא מנטלי. הוא מתחיל בזה שאתה נותן לאנשים להגניב אליך את המחשבה שבכלל מתחילה בעיה עם זה!
תחיה את הדעות שלך (הליברליות) כאידיאל! כעצם החזות התורנית שלך! כי אתה מאמין בהן לכתחילה, שהן תואמות לגמרי את הכיפה הגדולה והפיאות!
כשתהיה בטוח בעצמך, ותאהב את עצמך, תוכל להרגיש הרבה יותר טוב גם בקשר לקשרים שלך עם בחורות ועם מה שהן אומרות לך בתור ביקורת, לא יוריד אותך רק יחזק אותך,
כי אני בטוח שיש מספיק בחורות שנמצאות בקונפליקטים דומים (גם יצא לי להכיר בחורות כאלו, לא שהתייחסו אל זה בתור קונפליקט, אלא שהיה פער בין הנראות החיצונית שלהן לדעות שלהן).
זה לא אומר שאתה צריך בחורה כזאת, אלא בסך הכל בחורה שאתה תאהב והיא תאהב אותך. תהיה קבלה והבנה הדדית מלאה.
אפשר לגשר על פערים גדולים מאוד- "כקריעת ים סוף", עם קצת קסם של אהבה - "ועל כל פשעים תכסה אהבה".
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.
מראש אין להם סיכוי .
וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.
כל אחד ומה שחשוב לו.
אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.
ופוסלת עוד לפני הדייט,
בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%
ותודה על התשובה🙏
יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?
אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...
בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...
ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)
מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי?
זה תלוי בך.
תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.
יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.
הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.
אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות.
עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים...
בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.
רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?
ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏
בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...
ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.
האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"
כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.
פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.
ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...
מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅
ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.
אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.
מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40 
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
מצד אחד, עוגן משפחתי הוא דבר ששומר על אורח חיים יציב, גם בעניין הדתי.. זה הגיוני לחלוטין.
מצד שני, החלטה של אדם לשמור על אורח חיים דתי ועל חיבור לקב"ה לכאורה לא אמורה להיות תלויה במה יקרה או לא יקרה לו. אם הוא יתחתן או לא.
הרהורים בנושא..
ת'אמת שהנושא יותר קשור ב"דתיות" מאשר "רווקות".
דתיות לפעמים נתפסת מאוד טכנית או תלוית הקשר, לכן מובן שאם אדם ממשיך להיות רווק בגיל מבוגר יותר שהגיוני שהוא יהיה פחות דתי.
לעומת זאת, התמסרות לדת, שוב היא לא תלוית הקשר. גם בשלום גם במלחמה, גם באתגר כזה גם באתגר אחר - יש סיבה לשנות את החוזה מול הקב"ה? זה לא הגיוני.
השוני הוא יותר הסטטוס, פחות התכלס של השגרה והמצב הזוגי (כלומר- יש פער תהומי בין לחיות בזוגיות ובאותו הבית ולנהל חיים משותפים- אך ללא נישואין, לבין דתי שאינו נשוי וגם אינו בזוגיות)
לשאלתך הראשונה- לפחות לגבי שמירת נגיעה אני חושבת שיש בזה קושי גדול יותר. לא מחייב כמובן שרווק בגיל מבוגר יותר יפסיק לשמור נגיעה או יחפף או משהו, אבל זה קשה יותר.
בדיוק דיברנו על זה כמה חברות (נשואות ולא נשואות). חברה (שכרגע רווקה) בהרהורים על להפסיק לשמור נגיעה. תקח את אותה חברה, אם היתה מתחתנת בגיל 21-22 היא ככל הנראה היתה שומרת נגיעה כהלכה עד החתונה וכו. תקח אותה היום ויש לה הרהורים. למה? כי קשה, הכמיהה למגע טבעית, וככל שהיא קיימת יותר שנים בלי שיש לה מקום (טרם התחתנה)- זה קשה יותר.
הגיוני? כן.
האם זה בהכרח אומר פחות להקפיד? לא.
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).
אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.
אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -
שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.
אם אין לה סיבה ..
תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב
אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור
והיא לא ראויה להיחשף בציבור
זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.
בטח לא אם שילמת מראש.
לק"י
ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.
(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).
הניסוח אכן די פוגע...
ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)
את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)
והאוסידי היה ידוע לשדכן.
הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל
ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.
לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.
נלאתי נשוא.
לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox
בשלושה
אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…
דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים
אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון
תפילות עם ניגונים
לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות
אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה
אם מצד תיקון ביזוי המועדות
כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)
ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)
לק"י
אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.
קצת מנוחה...
חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש
אשמח לרעיונות למקומות לדייטים
שיש לידם ממ"ד או מרחב מוגן..
בירושלים או באיזור המרכז (מודיעין ועד חצי שעה +- נסיעה משם)
אפשר גם בתי קפה וכו', אבל גם מקומות אחרים,
עדיף אפילו מקומות אחרים, כי בתי קפה רובם סגורים בפסח ..
תודה
יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש
החג של הגאולה
של יציאה מעבדות לחירות
של ניסי ניסים
ושל קריעת ים סוף
ו"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף"
מאחלת לכל אחד ולכל אחת כאן את קריעת ים סוף הפרטית שלו במהרה ובמתיקות אין קץ
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" - שהקב"ה שבידו הכל יראה לכם נפלאות גדולות, ניסים עצומים, וגאולה שלמה ואמיתית בטוב גלוי במהרה ממש 🙏💪
חג כשר ושמח ❤️
לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...
גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.
רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך
כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב
זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה
