זה גם ככה לא פשוט לחכות, להתפלל להשתדל למען משהו כ"כ הרבה זמן,
לחיות עם תקווה, חלומות, ציפיות ואכזבות.
בסוף צריך גם להתמודד עם כל הפידבקים מהסביבה-
מביקורת וטענות, דרך התעניינות פולשנית לעיתים, ועד איחולים וברכות באופן אינטנסיבי..
יש דרך להתמודד עם זה חוץ מלחיות לבד\בקהילת רווקים?
שבוע שעבר באמת הרגשתי כבר בקושי כולן היו נשואות סביבי, ישבו שם כמה בנות שאמרו לי איך לא הולך לך? (ישר ידעתי שמדובר על דייטים , בעייני חוסר טאקט להגיד דברים מבלי לדפוק בדלת ) זה לא הגיוני ,אל תהיי בררנית כי אין דבר כזה מושלם.
ולשמוע את זה אחרי שיצאת לדייט עם בחור והוא לא נתן לך דייט שני זה דקירה בלב..
איך אנשים מעיזים לשים עליך סטיגמה של סנובית / לא מנסה מספיק והמציאןת לפעמים כל-כך הפוכה.
אם זה לא מספיק אחרכ רב אמר דבר תורה ואמר שלהיות רווק זה כמו קללה ..הכי עצוב בעולם להיות בודד
רצה הגורל והייתי שם בין הבודדים שלבד.. ועוד באמת שהרגשתי לבד ..
היו כמה שישבו בשולחן שלי שישר סובבו את הראש אלי
אמרתי "באמת עצוב מאוד"
לא התכוונתי להצחיק אבל בואי נגיד שאנשים צחקו אחרכ הרב בירך אותי שעוד השבוע אני אתחתן
אמרתי לו תגדיל את זה לעוד השנה ואני לוקחת את הברכה...
שוב צחקו..
אמרתי מה שאני מרגישה..
הכל עניין של איך לוקחים את זה מול אנשים.. לפעמים זה באמת כואב ואנשים עוברים את הגבול .
יצא לי להגיד לבחורה שהגזימה זה שאת נשואה זה לא כי יש לך עין טובה זה כי ה' סובב את זה כך.. תגידי תודה ואל תנסי לנתח את זה בשכל כי אני ממזמן זרקתי את השכל
הכל זה ה' ורק אני יודעת אם השתדלתי מספיק או לא .
תראי .. אין ספק שהיא הגזימה אבל ברור לי שבסוף זה הכל מאהבה , ואני שמחה שהיא לא צריכה לחוות את ההרגשה של הבדידות, כי היא באמת כואבת .
אני גם חושבת שכל אחד יש את הכאב שלו ואת הגלות שלו
אחת קשה לה עניין מסויים עם הבעל , אחת נלחצת מהחתונה שלה.. אחת נלחצת מהעבודה , אחת מזה שאין לה ילד , אחת שהילד בגן ולא דואגים לו מספיק..
בקיצור לכל אחד יש כאב בחיים או יבוא לו אתגר.
ואפשר לענות לאחרים ..
ולזכור שלא צריך לענות תמיד למה שאומרים .. לחייך וזהו(:
ה' רואה את הכאב שלך ואת האירוניה בחיים האלו שום דבר לא הולך לשווא.
רק תעשי טובה ותסלחי להערות שלא במקום .. כי בסוף זה רק מכביד עליך.
תודה על התגובה! צודקת מאוד.
באמת צריך ללמוד לשחרר.
כנראה שזה מטריד רק כי הנושא טעון אצלי מלכתחילה, מה שתלוי בי ולא באחרים.
אם ביני לבורא עולם הכל צ'יל, לאנשים מבחוץ יהיה קשה לערער את זה.
(אגב, אני זכר)
שאלה טובה,
אולי לשדר קרירות לאלה שפונים בצורה לא נעימה?
ולחיות בקהילת רווקים עוזר בכל מקרה ברמה החברתית לדעתי
לפני שאתה מתעסק במה אחרים חושבים ואומרים
אתה צריך לשאול את עצמך שאלה אחת פשוטה :
האם אתה עושה -באמת- הכל, כדי להקים משפחה -בקרוב- ?
אם ענית -לא-. אז קודם תטפל -בזה-. ורק בזה.
אם ענית -כן-, אז מצבך מעולה ואין לך בעיה בכלל.
יש לך מטרד קטן -מאוד-.
איך תטפל במטרד הקטן -מאוד- הזה ?
תפנים, שבעזרת השם, כשיהיו לך ילדים ואישה, זה פי 100,000 יותר קשה מאשר ביקורת וטענות ״למה אתה לא מתחתן ?״.
זה כמו ההבדל בין לשחק במחשב עם סימולטור רכב.... לבין נהיגה במירוץ מכוניות מקצועי+כיסוי עיניים.
ולכן,
מה שאתה צריך לעשות,
זה לדמיין שאשתך העתידית -לידך- באותם רגעים
והיא מסתכלת עליך ורוצה לראות איך אתה מתמודד במצבים שפחות כיף להיות בהם.
כי מה לעשות, תמיד יהיו כאלה בחיים.
אחרי שאמרת לה בדימיון, ״אשתי לעתיד, אני גבר. קטן עליי השאלות שלהם״
תוכיח לה את זה. תתמודד עם זה.
(אם אשתך לא מספיקה, אז תדמיין שלפני דקה זכית בלוטו)
אני ממליץ לך, לחשוב בצורה פשוטה מאוד :
הרי בסה״כ, מה הם רוצים ? בטובתך.
זה לא חס וחלילה שמישהו צוחק עליך או מנסה להקטין אותך. גם אם חלק עושים את זה בצורה הכי מעצבנת ועקומה.
הרי הם הראשונים לשמוח כשתקים משפחה. אז הם בצד שלך.
ולכן, תקח את זה בקטע קליל וחיובי.
נכון זה לא קל לעשות את זה, אבל זה -אפשרי- ובמיוחד -משתלם-. כי אמרתי לך, זה משהו מאוד מאוד מאודדדדדד קטן
לעומת מה שמחכה לך בהמשך, כאשר תקים משפחה בעזרת השם.
אז תראה את זה בתור מבחן שאין לך מה להפסיד בו רק להרויח.
תהיה חזק ותצחק על הסיטואציה.
בהצלחה.
בהצלחה.
הדבר הראשון זה צריך מישהו שהוא לא שיפוטי ובונה בסביבה.
ועל זה נאמר "קנה לך חבר" והכוונה היא שכל אחד צריך חבר כזה שלא משנה מה הוא יגיד לך תאמין ותדע שהכוונה שלו טובה.
האידאל הוא גם להגיע לזוגיות עם משפחה אבל את הכישורים של יצירת זוגיות צריך לפני החתונה ברמה הבסיסית והאישית של חברים.
בהרבה מאד מהמקרים הביקורת לא נובעת מתוך כוונה להציק אלא לדרבן ולטובה, אלא ש.. זה לא כל כך פשוט.
אני אתן לך דוגמא מהיום יום של ילדים:
ילד מגיע לגן אחרי לילה מעט קשה וקשוח מכל מיני סיבות והוא מגיע ביום שלמחרת למסגרת.
מה קורה במסגרת? האם הוא נוח לכולם? בדרך כלל לא.
אז יש את התגובה המיידית שהמורה מגיב כדי למנוע מדברים להתפתח לרעה אבל...
כשהילד מגיע הבייתה אחרי הלימודים למה הוא מצפה? הוא מצפה לקצת רוגע וזמן מסך וכל מיני דברים שיסיחו את דעתו.
אני ראיתי שהרבה פעמים כשהילד מתעייף הוא מתנהג בצורה שונה ועושה דברים שלא אופייניים לו וזה תלוי באופי של הילד עד כמה קיצוני זה מגיע.
עכשיו תחשבי על הצד השני.. ההורים והחברים שמקיפים אותנו. הם רוצים בטובתינו והם אומרים לנו ולא לקב"ה שיחתן אותנו כי אלינו אפשר לדבר.
בדרך כלל הכוונה שלהם היא מצד אחד זה כלפי הקב"ה ומהצד השני לתת לנו עוד כוחות רק שלא תמיד יש לסביבה את היכולת להביע דברים בדיוק בתזמון ובדרך שאנחנו מעוניינים.
ויש דרך להתמודד עם זה חוץ מלחיות לבד או בקהילת רווקים.
אני ממליץ להיות גם לא מעט עם משפחות שיש ילדים (לא יותר מידי עד שימאס לנו) אבל כן.
שהרי מה המטרה? להיות ה"בעלים" של הילד? שהוא יהיה שלי?
אנחנו עוברים בעולם מעין "מסלול" שהקב"ה תכנן עם וויז מאד מדוייק שלוקח בחשבון לא רק את לאן שאנחנו צריכים להגיע אלא כל חלק בעולם ומנווט אותנו בעולם.
אנחנו יכולים להיות "צופים" או "שותפים" או "עבדים" שלו.
אם אנחנו שותפים שלו אז אנחנו ניהיה פעילים בעולם ולא רק בתחום שאנחנו הבעלים שלו אלא נפעל עם הרבה חסד שיתוף ונתינה.
אני חייב לחזק ולהגיד שאני לא נוטה להגיד לאנשים שלום בתחנת אוטובוס או סתם ברחוב אבל כן בבית כנסת וכן לסמן תודה לזה שנותן לנו לעבור במעבר חציה.
וכשמגיע אלינו מישהו אז לנסות להכניס אותו לבית שלנו ( לא רק הפיזי ) ואם לא מוצא חן בעינייך שלוחצים אז תלמדי מזה שכשאת מארחת מישהו ב"בית" שלך אז בלי לחץ ועם המון סבלנות.
הרי.. לא עליך המלאכה לגמור... אז למה למהר?
ושבעזרת ה' הזיווג יגיע בקרוב.
והתחושה לגמרי לא נעימה.
יש לי איזו תחושה שהדבר הכי יציב וחזק בהקשר הזה זה לזכור להכניס את הקב''ה לתמונה. אני ממש מרגישה שכשאמירות כאלו מגיעות בזמן שמשהו בקשר איתו קצת מרוחק, הן מגיעות למקום אחר ופגיע יותר. כאילו משהו באמירות האלו נעשה יותר אישי, לעומת זמנים שיש בהם יותר קרבה, ואז התחושה היא שזה בכלל לא מופנה אליי.
עוד כמה דברים-
•משתדלת להזכיר לעצמי שגם כשהאמירות האלו כואבות לי, לרוב הן מגיעות ממקום אוהב/אכפתי/דואג.
זה מזכיר לי שיש סיפור על אדם עשיר שלא ידע לקרוא, וקיבל מכתב מהבן שלו עם המילים 'אבא, אני צריך כסף'. הוא ביקש מאנשים שיקריאו לו את המכתב, ובהתאם לטון שבו הקריאו לו הוא הגיב..- נכון שהאמירות האלו לא נעימות. אבל בסוף האופן שבו אני בוחרת לשמוע את הדברים הוא גם משמעותי, ויכול להשפיע מאוד על החוויה שלי את הדבר.
•כשזה בכ''ז פוגש אותי במקום כואב, או כשזה מלווה בביקורת, אני משתדלת לא להגיב, ומנצלת את זה כדי לבקש על מי שצריך.
•מעבר לזה, אני מסכימה ממש עם @הפי לגבי ההומור. זאת דרך מאוד נחמדה להקליל את הסיטואציה ולצד זה גם להבהיר לצד השני שאפשר להיות יותר אמפתיים.
אני מאחלת לאנשים שיזכו להביא לי צ'קים נדיבים(;
ומידי פעם חוזרים לסביבה הראשונה
כדי להיזכר למה עזבנו אותה
ומייד עוזבים אותה שוב
אני חושבת שהשאלה שלך הרבה יותר רחבה, כי הרי אפשר לדבר על לחץ מהסביבה לא רק בעניין של לנ"ו, אלא בהרבה מאוד דברים נוספים.
סיפור קצר:
"נפלה בחלקי הזכות לקבל בשנת 1995 את פרס ירושלים, המחולק בעיר ביום חגה. אחרי הטקס ערך נשיא המדינה עזר ויצמן, שנודע בלשונו המשוחררת, קבלת פנים ודיבר על מקבלי הפרס. כשהגיע אליי אמר בעברית, "אני רואה שהרב זקס קיבל את הפרס על תרומתו לחינוך דתי בתפוצות. נו, חינוך דתי זה יותר טוב מכלום, אבל..." וכאן פצח במשא נגד הדת והביא את עמדתו כי יהודי התפוצות צריכים בתי ספר יהודיים חילוניים דווקא. זו טענה שאפשר להתווכח איתה, אבל זה ודאי לא היה הזמן והמקום לענות לה ולמען האמת גם לא להעלות אותה. כשחזרתי לבריטניה סיפרתי על כך לשגריר ישראל ואמרתי, "עכשיו אני מבין למה בעברית, שפה בת ארבעת אלפי שנה, עדיין אין מילה שפירושה טקט". (בלשון עתיד, עמ' 169).
אז לא כולם התברכו בטקט. את זה אני לא יכולה לשנות. וזה אומר שאנשים ימשיכו לבקר אותי, יתעניינו פולשנית, איחולים וברכות וכו'. ואם לא בנושא של לנ"ו, זה יהיה במשהו אחר. וזה לא הולך להשתנות.
אני לא חושבת שמגורים בקהילה של רווקים תשנה את זה, היא רק תפנה את העניינים האלה לאזורים אחרים. ולחיות לבד לא טוב מכל כך הרבה סיבות...
זה גם לא בדיוק התמודדות, זה יותר בריחה.
ההתמודדות צריכה להיות פנימית לדעתי.
הדבר היחיד שאנחנו בעצם יכולים לעשות זה לשנות את התגובה שלנו, איך אנחנו מגיבים.
מבחינה פנימית - לבנות את החוסן הפנימי שלנו. לעשות חשבון נפש, לבדוק את הטענות והביקורות מתוך הסתכלות אמיתית, לא ממקום של עלבון. לבדוק האם יש להם אחיזה במציאות. להיות עם אצבע על הדופק.
להזכיר לעצמינו שאף אחד אחר הוא לא אני, ולא מבין את העומק והמורכבות של חיי. על אף זאת, יש לאחרים דברים חכמים לומר לפעמים, וכדאי להיות בקשב. לפעמים צריך לסנן דברים אחרים.
מבחינת היחס לסביבה - לדעתי זה משנה מי זה שמבקר אותנו. לא דומה ביקורת של אח לביקורת של אדם זר.
אם מדובר באדם קרוב - לשקף לו את זה. לדבר את זה.
ואם זה אדם רחוק יותר, אפשר להגיד משהו בסגנון של, השאלה הזאת לא במקום לדעתי, אז לא אענה עליה. להגיד, אני מבין שאתה מגיע מכוונה טובה, אבל תדע שהאמירה הזאת היא מחלישה. פוגענית.
לנסות להעביר אותם לשיח אחר - למה, יש לך מישהי להציע לי?
ואם אתה מרגיש שאין לך את הכלים לבנות את החוסן הפנימי הזה - לפנות לאנשי מקצוע. זה הרבה יותר רחב מאשר רק לנ"ו...
(אולי הייתי צריכה לכתוב גם על חוסן אמוני. אני לא בדיוק מסכימה עם מה שנכתב כאן בשרשור, ואת זה אני מציעה לעבד מול רבניך..)
ואסיים בשני ציטוטים מתוך השרשור הזה (דברים ששדכנים צריכים לדעת - לקראת נישואין וזוגיות)
""אם ירצה השם, בקרוב אצלך".
החשיפה שלנו, המחשבות שלנו, הסביבה שלנו, אנשים – זה מה שיוצר את המציאות שלנו. אנחנו מושפעים מהמציאות שלנו, אז תדמיינו איך רווק מרגיש אם בכל מקום שהוא הולך מזכירים להם את החלק היחיד במציאות שלהם שהם מעדיפים לא לחשוב עליו כל הזמן, במיוחד בהזדמנות שבו הם צריכים גישה אחרת כדי להתמודד עם אירועים משמחים.
אז אני מגיע לברית, חלאקה, פדיון הבן – ואנשים עדיין יאחלו לי, "אם ירצה השם, בקרוב אצלך". ואני קצת מבולבלת, על מה אתה מדבר. זה כמובן יכול לקרות בחתונה, בקידוש, כשאני בחנות ולוקחת מוצר מהמדף לתוך העגלה בסופר – אני כל כך שמחה לראות אותך, אי"ה בקרוב אצלך.
אני יודעת שאני רווקה.
אני יודעת.
אני לא צריכה שתזכירו לי.
ואני יכולה להבטיח לכם שהשם לא מחכה שאני אגיד אמן לאיחול של בקרוב אצלך כדי שסוף סוף אפגוש את האדם הנכון.
ואני יודעת שזה בא מתוך כוונה טובה, ואני יודעת שזה מגיע ממקום טוב, אבל אני לא חושבת שלמישהו יש את האומץ להגיד, ואני אעשה את זה – זה גורם לי להרגיש ממש רע לגבי עצמי, האי"ה בקרוב אצלך.
ברור שזה שונה אם זה מישהו שמאוד קרוב אליי, או באירוע מיוחד שבו הם חושבים שנכון לקחת אותך הצידה ולהגיד, אני יודע שזה עלול להיות לא פשוט עבורך, אבל חשוב לי שתדעי שאני חושב עלייך, וזה יקרה.
אבל זה נהיה מקובל חברתית פשוט לזרוק, אי"ה בקרוב אצלך – וזה לא מרגיש טוב.
זה גורם לרווק להרגיש – לא משנה מה קורה עכשיו, לא משנה אם בדיוק סיימתי את התואר השני שלי בעבודה סוציאלית, לא משנה אם בדיוק העברתי הרצאה גדולה וחשובה – אי"ה בקרוב אצלך אומר שמה שאתה רואה זה שאני רווקה. ואני רוצה להיות הרבה יותר מזה, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה, ואני לא רוצה שתזכיר לי את מה שאין לי.
אז בבקשה, אני מעודדת את כולם לקחת צעד אחורה מאיחולי אי"ה בקרוב אצלך.
בגלל שאני מרגישה שזה גורם לך הרגשה טובה, הרגשה כאילו שאתה עושה משהו, ולכן אני אומרת שזה מגיע ממקום טוב – אבל האנשים שמקבלים את האיחול הזה, אתה חושב שאתה מפיץ נצנצים, אבל זה מגיע לפרצוף שלי כאבק, ואני רק רוצה להתעטש כדי להרחיק את זה.
ואני חשבתי שהגעתי לשמחה ואני יכולה פשוט להנות ממנה, אבל לא, אני רק רוצה להזכיר לך – את רווקה! את רווקה!
... ושוב, אני יודעת שאנשים עושים את זה כי זה גורם להרגשה טובה, ואני פה כדי להגיד לכם שבדרך כלל זה לא גורם לי להרגשה טובה."
"וזה קורה במיוחד בסופר – אז איך הולך לך בדייטים? כל כך טוב לראות אותך, אז איך הולך לך בדייטים?
איך נראה לך שהולך לי? את רואה שיש לי טבעת נישואין? מה את רוצה שאענה לך?
וכדי להגיב בצורה נימוסית, אני עונה, תודה לאל, הכל מצויין. אני ממש נהנית לנהל את אותה שיחה שוב ושוב עם אנשים שונים, ולחשוב שאולי זה הלילה שבו חיי ישתנו ולגלות שהם לא. זה הולך נהדר.
אבל זה נהיה מקובל, וזה גורם לי לחשוב שאם מישהו אומר לי, אז איך הולך לך בדייטים, אני רוצה לענות לו –
אז איך הזוגיות שלך? איך הולך לך בחיי הנישואים?
אני יודעת שזה נשמע מגוחך, אבל איך שהולך לי בדייטים זה משהו אינטימי, פרטי ואישי ואם לא שיתפתי אותך במידע, אני כנראה לא רוצה שתדעי – כמו שאת לא תשתפי אותי בחיים הזוגיים שלך. אבל אנשים פשוט לא מבינים, והם מתכוונים לטוב.
ושוב, אם זה לא הסביבה הנכונה והאדם המתאים, זה פשוט משהו ששהייתי ממליצה להגיד בחופשיות – כי שוב, זה שם דגש על הסטטוס שלי ולא על האישיות. תדברו איתי על כל דבר אחר. תדברו איתי על כל נושא אחר."
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מצטרפת מכל הלב ❤️
שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.
ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠
שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,
גמר חתימה טובה
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
יש הרבה אנשים שתופסים את הדת כעניין טכני.
עשית א' ב' ג' - אתה דתי.
לא עשית - אתה לא.
עשית ד' ה' ו' - אתה זוכה גם לטייטל "תורני"
לא עשית - אתה לא.
אממ יש בזה צדק מסויים וברור שאיפשהו עובר הגבול.
מזדהה מאוד עם הלך הרוח שאת מביאה - המוטיבציה לעשיית פעולות היא לא פחות חשובה מהעשייה עצמה. היא ה"נשמה" שנותנת משמעות לעשייה.
בכל מקרה, לגופו של עניין
אם ככה אדם מגדיר את הדת מבחינתו - זכותו המליאה. מי יגיד לו לא לעשות את זה? יש בחירה חופשית בעולם.
ובאותה מידה - זכותך לבקש מאנשים להציג אותך כפי שאת חושבת. יש לך עולם ערכים ואת רוצה שיציגו אותך לפי עולם הערכים שלך, בדגש על להגיד את מה שנראה לך עיקרי ולא את מה שנראה לך טפל. יש יותר פשוט מזה?
יש מן אשליה כזאת שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאיזה מילון מושגים דמיוני ביחס לאיך רמה דתית נשקפת אבל כל זה עורבא פרח
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.
על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.
הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם
הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות
הוא נכשל בתור גבר או אישה
שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.
זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.
לא נתקלתי בזה
אחרי דיון עם חבר
הייתם יוצאים עם בחורה שחזרה בתשובה, וככל הנראה גם לא בתולה? או שזה יפריע לכם?
יש כאן כמה שיקולים:
לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?
זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?
אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי
ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.
השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.
מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.
לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.
אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.
ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?
היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅
ושום דבר אחר, חחחחחחחח
באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.
או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.
אך אני לא הייתי לוקח אותן
אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר
הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת
יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.
המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.
כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.
גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.
אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.
המנטליות כן
אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.
אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.
הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.
מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.
עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.
צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.
ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.
זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.
עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?
אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.
בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.
נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.
בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.
לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.
הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?
אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:
מה חשוב לך.
אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר
רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.
מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,
אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....
אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......
אנקדוטה:
לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה
שהוצעה לו:
בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.
על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן
והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,
אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;
אתה כופר!......
אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,
אתה כופר!
עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.
מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.
ואז פורקים עול בצורה קטנה או
בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.
מאוד מורכב.
אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...
מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.
תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת
נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם
לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה
לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,
מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)
יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש
כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף
גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים
הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות
שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....
ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה
רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....
לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?
אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!
בהצלחה!
זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.
לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.
וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.
בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -
אז כן.
אם ההפך,
לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -
ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?
אני בורחחח!!!!
שלום, (אני פצלשלי מהשרשור קשר צעיר… פתחתי חדש כי איבדתי תסיסמה)
חשבתי הרבה והתייעצתי בנוגע לקשר ובסוף החלטתי שאמנם יש אי אילו פערים בנושא הדת אבל בסוף אני מעוניין לגשר עליהם ולהתגבר עליהם
אז רציתי להתייעץ בנושא, איך מכילים ומתגברים על פערים?
אני אתן דוגמא קיצונית שאני לא ממש יודע לנסח טוב (זה ממש יישמע נורא ואני מבין את כל אלה שיגידו שזה לא ענייני ואני לא צריך להיכנס לזה, מצד שני בסוף זה כן רלוונטי לביתי שאבנה, אז לעזור ליהודי לקראת חתונה אולי עדיף מאשר להוציא עליו עצבים) אבל למשל קשה לי כשאני הולך ברחוב ו(חס ושלום) אני רואה בת אחרת שדווקא כן לבושה באופן צנוע יותר, ואני שואל את עצמי אם אני בוחר נכון. ברור לי שזה עניין של איזהו העשיר השמח בחלקו, אבל יש גם עניין זוגי פה בנושא. בקיצור הניסוח שלי גרוע וזה ממש לא נוגע רק לצניעות פשוט זה יחסית קיצוני.
אני בבלאגן פה. אשמח לחכמת ההמונים!
(נא לא לכעוס עליי)
וזו בדיוק תובנה #1 שלי:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.
אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:
אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?
המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.
מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:
כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.
במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.
אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?
אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).
[וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?
זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.
האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.
זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.
צריך לזכור כמה דברים-
פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.
תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.
לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..
תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?
משהאתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.
כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…
ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!
ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!
אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.
האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.
ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!
הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.
זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.
אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.
רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.
רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.
רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.
דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.
בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.
העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.
הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.
בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.
אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.
זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.
סליחה שתוקפנית.
מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.
אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.
ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.
אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?
או עם שמלה?
הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.
אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.
אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.
אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.
אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
שלום
שואל באמת כדי לחזק את עצמי
אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו
יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק
שבוע טוב ותודה מראש
אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)
קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.
הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו
בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:
או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.
זה לא קשה
והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?
מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר
פשוט לו אין הרבה
סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק
מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)
ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את
שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.
ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.
אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד
ומאמרים טובים מאוד בנושא.
בהצלחה!
"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.
אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש 
ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר
לק"י
זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.
וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
אולי נגיד שכשאתם הולכים
אם זה לא מציק
אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו
כדור כזה של התרמות דם או מפתחות
קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.
צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.
לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.
לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.
לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.
נוגע, לא נוגעהאם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..
או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.
הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק 
אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות
זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.
אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)
למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות
הרגזתי אותך? מצויין.
חלילה לוותר.
קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.
זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.
להשקיע את זה עמוק בנפש.
זה פשוט לא שייך.
בנוסף, מבחן המרשמלו.
תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.
כ "תקופת אימון לעתיד"
ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.
וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.
כל כך יפה ונכון! תודה!
כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.
