שבוע שעבר באמת הרגשתי כבר בקושי כולן היו נשואות סביבי, ישבו שם כמה בנות שאמרו לי איך לא הולך לך? (ישר ידעתי שמדובר על דייטים , בעייני חוסר טאקט להגיד דברים מבלי לדפוק בדלת ) זה לא הגיוני ,אל תהיי בררנית כי  אין דבר כזה מושלם.

ולשמוע את זה אחרי שיצאת לדייט עם בחור והוא לא נתן לך דייט שני זה דקירה בלב..

איך אנשים מעיזים לשים עליך סטיגמה של סנובית / לא מנסה מספיק  והמציאןת לפעמים כל-כך הפוכה.

אם זה לא מספיק אחרכ רב אמר דבר תורה ואמר שלהיות רווק זה כמו קללה ..הכי עצוב בעולם להיות בודד

רצה הגורל והייתי שם בין הבודדים שלבד.. ועוד באמת שהרגשתי לבד ..

היו כמה שישבו בשולחן שלי שישר סובבו את הראש אלי

אמרתי  "באמת עצוב מאוד"

לא התכוונתי להצחיק אבל בואי נגיד שאנשים צחקו אחרכ הרב בירך אותי שעוד השבוע אני אתחתן

אמרתי לו תגדיל את זה לעוד השנה ואני לוקחת את הברכה...

שוב צחקו..

אמרתי מה שאני מרגישה..

הכל עניין של איך לוקחים את זה מול אנשים.. לפעמים זה באמת כואב ואנשים עוברים את הגבול .

יצא לי להגיד לבחורה שהגזימה זה שאת נשואה זה לא כי יש לך עין טובה זה כי ה' סובב את זה כך.. תגידי תודה ואל תנסי לנתח את זה בשכל כי אני ממזמן זרקתי את השכל

הכל זה ה' ורק אני יודעת אם השתדלתי מספיק או לא .

תראי .. אין ספק שהיא הגזימה אבל ברור לי שבסוף זה הכל מאהבה , ואני שמחה שהיא לא צריכה לחוות את ההרגשה של הבדידות, כי היא באמת כואבת .

אני גם חושבת שכל אחד יש את הכאב שלו ואת הגלות שלו

אחת קשה לה עניין מסויים עם הבעל , אחת נלחצת מהחתונה שלה.. אחת נלחצת מהעבודה , אחת מזה שאין לה ילד , אחת שהילד בגן ולא דואגים לו מספיק..

בקיצור לכל אחד יש כאב בחיים או יבוא לו אתגר.

ואפשר לענות לאחרים .. 

ולזכור שלא צריך לענות תמיד למה שאומרים .. לחייך וזהו(:

ה' רואה את הכאב שלך ואת האירוניה בחיים האלו שום דבר לא הולך לשווא.

רק תעשי טובה ותסלחי להערות שלא במקום .. כי בסוף זה רק מכביד עליך.

תודה על התגובה! צודקת מאוד.

באמת צריך ללמוד לשחרר.

כנראה שזה מטריד רק כי הנושא טעון אצלי מלכתחילה, מה שתלוי בי ולא באחרים.

אם ביני לבורא עולם הכל צ'יל, לאנשים מבחוץ יהיה קשה לערער את זה.

(אגב, אני זכר)

שאלה טובה,

אולי לשדר קרירות לאלה שפונים בצורה לא נעימה?

ולחיות בקהילת רווקים עוזר בכל מקרה ברמה החברתית לדעתי

לפני שאתה מתעסק במה אחרים חושבים ואומרים
אתה צריך לשאול את עצמך שאלה אחת פשוטה :

האם אתה עושה -באמת- הכל, כדי להקים משפחה -בקרוב- ?
אם ענית -לא-. אז קודם תטפל -בזה-. ורק בזה.

אם ענית -כן-, אז מצבך מעולה ואין לך בעיה בכלל.

יש לך מטרד קטן -מאוד-.

איך תטפל במטרד הקטן -מאוד- הזה ?
תפנים, שבעזרת השם, כשיהיו לך ילדים ואישה, זה פי 100,000 יותר קשה מאשר ביקורת וטענות ״למה אתה לא מתחתן ?״.

זה כמו ההבדל בין לשחק במחשב עם סימולטור רכב.... לבין נהיגה במירוץ מכוניות מקצועי+כיסוי עיניים.
 

ולכן,

מה שאתה צריך לעשות,

זה לדמיין שאשתך העתידית -לידך- באותם רגעים

והיא מסתכלת עליך ורוצה לראות איך אתה מתמודד במצבים שפחות כיף להיות בהם.

כי מה לעשות, תמיד יהיו כאלה בחיים.

אחרי שאמרת לה בדימיון, ״אשתי לעתיד, אני גבר. קטן עליי השאלות שלהם״
תוכיח לה את זה. תתמודד עם זה.

(אם אשתך לא מספיקה, אז תדמיין שלפני דקה זכית בלוטו)

אני ממליץ לך, לחשוב בצורה פשוטה מאוד :
הרי בסה״כ, מה הם רוצים ? בטובתך. 
זה לא חס וחלילה שמישהו צוחק עליך או מנסה להקטין אותך. גם אם חלק עושים את זה בצורה הכי מעצבנת ועקומה.

הרי הם הראשונים לשמוח כשתקים משפחה. אז הם בצד שלך.
ולכן, תקח את זה בקטע קליל וחיובי. 
נכון זה לא קל לעשות את זה, אבל זה -אפשרי- ובמיוחד -משתלם-. כי אמרתי לך, זה משהו מאוד מאוד מאודדדדדד קטן

לעומת מה שמחכה לך בהמשך, כאשר תקים משפחה בעזרת השם. 
אז תראה את זה בתור מבחן שאין לך מה להפסיד בו רק להרויח.

 תהיה חזק ותצחק על הסיטואציה.
 בהצלחה.

בהצלחה.

הדבר הראשון זה צריך מישהו שהוא לא שיפוטי ובונה בסביבה.

ועל זה נאמר "קנה לך חבר" והכוונה היא שכל אחד צריך חבר כזה שלא משנה מה הוא יגיד לך תאמין ותדע שהכוונה שלו טובה.

האידאל הוא גם להגיע לזוגיות עם משפחה אבל את הכישורים של יצירת זוגיות צריך לפני החתונה ברמה הבסיסית והאישית של חברים.

בהרבה מאד מהמקרים הביקורת לא נובעת מתוך כוונה להציק אלא לדרבן ולטובה, אלא ש.. זה לא כל כך פשוט.

אני אתן לך דוגמא מהיום יום של ילדים:

ילד מגיע לגן אחרי לילה מעט קשה וקשוח מכל מיני סיבות והוא מגיע ביום שלמחרת למסגרת.

מה קורה במסגרת? האם הוא נוח לכולם? בדרך כלל לא.

אז יש את התגובה המיידית שהמורה מגיב כדי למנוע מדברים להתפתח לרעה אבל...

כשהילד מגיע הבייתה אחרי הלימודים למה הוא מצפה? הוא מצפה לקצת רוגע וזמן מסך וכל מיני דברים שיסיחו את דעתו.

אני ראיתי שהרבה פעמים כשהילד מתעייף הוא מתנהג בצורה שונה ועושה דברים שלא אופייניים לו וזה תלוי באופי של הילד עד כמה קיצוני זה מגיע.

עכשיו תחשבי על הצד השני.. ההורים והחברים שמקיפים אותנו. הם רוצים בטובתינו והם אומרים לנו ולא לקב"ה שיחתן אותנו כי אלינו אפשר לדבר.

בדרך כלל הכוונה שלהם היא מצד אחד זה כלפי הקב"ה ומהצד השני לתת לנו עוד כוחות רק שלא תמיד יש לסביבה את היכולת להביע דברים בדיוק בתזמון ובדרך שאנחנו מעוניינים.

ויש דרך להתמודד עם זה חוץ מלחיות לבד או בקהילת רווקים.

אני ממליץ להיות גם לא מעט עם משפחות שיש ילדים (לא יותר מידי עד שימאס לנו) אבל כן.

שהרי מה המטרה? להיות ה"בעלים" של הילד? שהוא יהיה שלי?

אנחנו עוברים בעולם מעין "מסלול" שהקב"ה תכנן עם וויז מאד מדוייק שלוקח בחשבון לא רק את לאן שאנחנו צריכים להגיע אלא כל חלק בעולם ומנווט אותנו בעולם.

אנחנו יכולים להיות "צופים" או "שותפים" או "עבדים" שלו.

אם אנחנו שותפים שלו אז אנחנו ניהיה פעילים בעולם ולא רק בתחום שאנחנו הבעלים שלו אלא נפעל עם הרבה חסד שיתוף ונתינה.

אני חייב לחזק ולהגיד שאני לא נוטה להגיד לאנשים שלום בתחנת אוטובוס או סתם ברחוב אבל כן בבית כנסת וכן לסמן תודה לזה שנותן לנו לעבור במעבר חציה.

וכשמגיע אלינו מישהו אז לנסות להכניס אותו לבית שלנו ( לא רק הפיזי ) ואם לא מוצא חן בעינייך שלוחצים אז תלמדי מזה שכשאת מארחת מישהו ב"בית" שלך אז בלי לחץ ועם המון סבלנות.

הרי.. לא עליך המלאכה לגמור... אז למה למהר?

ושבעזרת ה' הזיווג יגיע בקרוב.

והתחושה לגמרי לא נעימה.

יש לי איזו תחושה שהדבר הכי יציב וחזק בהקשר הזה זה לזכור להכניס את הקב''ה לתמונה. אני ממש מרגישה שכשאמירות כאלו מגיעות בזמן שמשהו בקשר איתו קצת מרוחק, הן מגיעות למקום אחר ופגיע יותר. כאילו משהו באמירות האלו נעשה יותר אישי, לעומת זמנים שיש בהם יותר קרבה, ואז התחושה היא שזה בכלל לא מופנה אליי.

עוד כמה דברים-

•משתדלת להזכיר לעצמי שגם כשהאמירות האלו כואבות לי, לרוב הן מגיעות ממקום אוהב/אכפתי/דואג.

זה מזכיר לי שיש סיפור על אדם עשיר שלא ידע לקרוא, וקיבל מכתב מהבן שלו עם המילים 'אבא, אני צריך כסף'. הוא ביקש מאנשים שיקריאו לו את המכתב, ובהתאם לטון שבו הקריאו לו הוא הגיב..- נכון שהאמירות האלו לא נעימות. אבל בסוף האופן שבו אני בוחרת לשמוע את הדברים הוא גם משמעותי, ויכול להשפיע מאוד על החוויה שלי את הדבר.

•כשזה בכ''ז פוגש אותי במקום כואב, או כשזה מלווה בביקורת, אני משתדלת לא להגיב, ומנצלת את זה כדי לבקש על מי שצריך.

•מעבר לזה, אני מסכימה ממש עם @הפי לגבי ההומור. זאת דרך מאוד נחמדה להקליל את הסיטואציה ולצד זה גם להבהיר לצד השני שאפשר להיות יותר אמפתיים.

אני מאחלת לאנשים שיזכו להביא לי צ'קים נדיבים(;

ומידי פעם חוזרים לסביבה הראשונה

כדי להיזכר למה עזבנו אותה

ומייד עוזבים אותה שוב

אני חושבת שהשאלה שלך הרבה יותר רחבה, כי הרי אפשר לדבר על לחץ מהסביבה לא רק בעניין של לנ"ו, אלא בהרבה מאוד דברים נוספים.

 סיפור קצר:

"נפלה בחלקי הזכות לקבל בשנת 1995 את פרס ירושלים, המחולק בעיר ביום חגה. אחרי הטקס ערך נשיא המדינה עזר ויצמן, שנודע בלשונו המשוחררת, קבלת פנים ודיבר על מקבלי הפרס. כשהגיע אליי אמר בעברית, "אני רואה שהרב זקס קיבל את הפרס על תרומתו לחינוך דתי בתפוצות. נו, חינוך דתי זה יותר טוב מכלום, אבל..." וכאן פצח במשא נגד הדת והביא את עמדתו כי יהודי התפוצות צריכים בתי ספר יהודיים חילוניים דווקא. זו טענה שאפשר להתווכח איתה, אבל זה ודאי לא היה הזמן והמקום לענות לה ולמען האמת גם לא להעלות אותה. כשחזרתי לבריטניה סיפרתי על כך לשגריר ישראל ואמרתי, "עכשיו אני מבין למה בעברית, שפה בת ארבעת אלפי שנה, עדיין אין מילה שפירושה טקט". (בלשון עתיד, עמ' 169).

אז לא כולם התברכו בטקט. את זה אני לא יכולה לשנות. וזה אומר שאנשים ימשיכו לבקר אותי, יתעניינו פולשנית, איחולים וברכות וכו'. ואם לא בנושא של לנ"ו, זה יהיה במשהו אחר. וזה לא הולך להשתנות.

אני לא חושבת שמגורים בקהילה של רווקים תשנה את זה, היא רק תפנה את העניינים האלה לאזורים אחרים. ולחיות לבד לא טוב מכל כך הרבה סיבות...

זה גם לא בדיוק התמודדות, זה יותר בריחה.

ההתמודדות צריכה להיות פנימית לדעתי.

הדבר היחיד שאנחנו בעצם יכולים לעשות זה לשנות את התגובה שלנו, איך אנחנו מגיבים.

מבחינה פנימית - לבנות את החוסן הפנימי שלנו. לעשות חשבון נפש, לבדוק את הטענות והביקורות מתוך הסתכלות אמיתית, לא ממקום של עלבון. לבדוק האם יש להם אחיזה במציאות. להיות עם אצבע על הדופק.

להזכיר לעצמינו שאף אחד אחר הוא לא אני, ולא מבין את העומק והמורכבות של חיי. על אף זאת, יש לאחרים דברים חכמים לומר לפעמים, וכדאי להיות בקשב. לפעמים צריך לסנן דברים אחרים.
מבחינת היחס לסביבה - לדעתי זה משנה מי זה שמבקר אותנו. לא דומה ביקורת של אח לביקורת של אדם זר.

אם מדובר באדם קרוב - לשקף לו את זה. לדבר את זה.

ואם זה אדם רחוק יותר, אפשר להגיד משהו בסגנון של, השאלה הזאת לא במקום לדעתי, אז לא אענה עליה. להגיד, אני מבין שאתה מגיע מכוונה טובה, אבל תדע שהאמירה הזאת היא מחלישה. פוגענית.

לנסות להעביר אותם לשיח אחר - למה, יש לך מישהי להציע לי?

ואם אתה מרגיש שאין לך את הכלים לבנות את החוסן הפנימי הזה - לפנות לאנשי מקצוע. זה הרבה יותר רחב מאשר רק לנ"ו...

(אולי הייתי צריכה לכתוב גם על חוסן אמוני. אני לא בדיוק מסכימה עם מה שנכתב כאן בשרשור, ואת זה אני מציעה לעבד מול רבניך..)

ואסיים בשני ציטוטים מתוך השרשור הזה (דברים ששדכנים צריכים לדעת - לקראת נישואין וזוגיות)

""אם ירצה השם, בקרוב אצלך". 

החשיפה שלנו, המחשבות שלנו, הסביבה שלנו, אנשים – זה מה שיוצר את המציאות שלנו. אנחנו מושפעים מהמציאות שלנו, אז תדמיינו איך רווק מרגיש אם בכל מקום שהוא הולך מזכירים להם את החלק היחיד במציאות שלהם שהם מעדיפים לא לחשוב עליו כל הזמן, במיוחד בהזדמנות שבו הם צריכים גישה אחרת כדי להתמודד עם אירועים משמחים. 

אז אני מגיע לברית, חלאקה, פדיון הבן – ואנשים עדיין יאחלו לי, "אם ירצה השם, בקרוב אצלך". ואני קצת מבולבלת, על מה אתה מדבר. זה כמובן יכול לקרות בחתונה, בקידוש, כשאני בחנות ולוקחת מוצר מהמדף לתוך העגלה בסופר – אני כל כך שמחה לראות אותך, אי"ה בקרוב אצלך. 

אני יודעת שאני רווקה. 

אני יודעת. 

אני לא צריכה שתזכירו לי. 

ואני יכולה להבטיח לכם שהשם לא מחכה שאני אגיד אמן לאיחול של בקרוב אצלך כדי שסוף סוף אפגוש את האדם הנכון. 

ואני יודעת שזה בא מתוך כוונה טובה, ואני יודעת שזה מגיע ממקום טוב, אבל אני לא חושבת שלמישהו יש את האומץ להגיד, ואני אעשה את זה – זה גורם לי להרגיש ממש רע לגבי עצמי, האי"ה בקרוב אצלך. 

ברור שזה שונה אם זה מישהו שמאוד קרוב אליי, או באירוע מיוחד שבו הם חושבים שנכון לקחת אותך הצידה ולהגיד, אני יודע שזה עלול להיות לא פשוט עבורך, אבל חשוב לי שתדעי שאני חושב עלייך, וזה יקרה. 

אבל זה נהיה מקובל חברתית פשוט לזרוק, אי"ה בקרוב אצלך – וזה לא מרגיש טוב. 

זה גורם לרווק להרגיש – לא משנה מה קורה עכשיו, לא משנה אם בדיוק סיימתי את התואר השני שלי בעבודה סוציאלית, לא משנה אם בדיוק העברתי הרצאה גדולה וחשובה – אי"ה בקרוב אצלך אומר שמה שאתה רואה זה שאני רווקה. ואני רוצה להיות הרבה יותר מזה, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה, ואני לא רוצה שתזכיר לי את מה שאין לי. 

אז בבקשה, אני מעודדת את כולם לקחת צעד אחורה מאיחולי אי"ה בקרוב אצלך. 

בגלל שאני מרגישה שזה גורם לך הרגשה טובה, הרגשה כאילו שאתה עושה משהו, ולכן אני אומרת שזה מגיע ממקום טוב – אבל האנשים שמקבלים את האיחול הזה, אתה חושב שאתה מפיץ נצנצים, אבל זה מגיע לפרצוף שלי כאבק, ואני רק רוצה להתעטש כדי להרחיק את זה. 

ואני חשבתי שהגעתי לשמחה ואני יכולה פשוט להנות ממנה, אבל לא, אני רק רוצה להזכיר לך – את רווקה! את רווקה!
... ושוב, אני יודעת שאנשים עושים את זה כי זה גורם להרגשה טובה, ואני פה כדי להגיד לכם שבדרך כלל זה לא גורם לי להרגשה טובה."
 

"וזה קורה במיוחד בסופר – אז איך הולך לך בדייטים? כל כך טוב לראות אותך, אז איך הולך לך בדייטים? 

איך נראה לך שהולך לי? את רואה שיש לי טבעת נישואין? מה את רוצה שאענה לך? 

וכדי להגיב בצורה נימוסית, אני עונה, תודה לאל, הכל מצויין. אני ממש נהנית לנהל את אותה שיחה שוב ושוב עם אנשים שונים, ולחשוב שאולי זה הלילה שבו חיי ישתנו ולגלות שהם לא. זה הולך נהדר. 

אבל זה נהיה מקובל, וזה גורם לי לחשוב שאם מישהו אומר לי, אז איך הולך לך בדייטים, אני רוצה לענות לו – 

אז איך הזוגיות שלך? איך הולך לך בחיי הנישואים? 

אני יודעת שזה נשמע מגוחך, אבל איך שהולך לי בדייטים זה משהו אינטימי, פרטי ואישי ואם לא שיתפתי אותך במידע, אני כנראה לא רוצה שתדעי – כמו שאת לא תשתפי אותי בחיים הזוגיים שלך. אבל אנשים פשוט לא מבינים, והם מתכוונים לטוב. 

ושוב, אם זה לא הסביבה הנכונה והאדם המתאים, זה פשוט משהו ששהייתי ממליצה להגיד בחופשיות – כי שוב, זה שם דגש על הסטטוס שלי ולא על האישיות. תדברו איתי על כל דבר אחר. תדברו איתי על כל נושא אחר."

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש