שבוע שעבר באמת הרגשתי כבר בקושי כולן היו נשואות סביבי, ישבו שם כמה בנות שאמרו לי איך לא הולך לך? (ישר ידעתי שמדובר על דייטים , בעייני חוסר טאקט להגיד דברים מבלי לדפוק בדלת ) זה לא הגיוני ,אל תהיי בררנית כי  אין דבר כזה מושלם.

ולשמוע את זה אחרי שיצאת לדייט עם בחור והוא לא נתן לך דייט שני זה דקירה בלב..

איך אנשים מעיזים לשים עליך סטיגמה של סנובית / לא מנסה מספיק  והמציאןת לפעמים כל-כך הפוכה.

אם זה לא מספיק אחרכ רב אמר דבר תורה ואמר שלהיות רווק זה כמו קללה ..הכי עצוב בעולם להיות בודד

רצה הגורל והייתי שם בין הבודדים שלבד.. ועוד באמת שהרגשתי לבד ..

היו כמה שישבו בשולחן שלי שישר סובבו את הראש אלי

אמרתי  "באמת עצוב מאוד"

לא התכוונתי להצחיק אבל בואי נגיד שאנשים צחקו אחרכ הרב בירך אותי שעוד השבוע אני אתחתן

אמרתי לו תגדיל את זה לעוד השנה ואני לוקחת את הברכה...

שוב צחקו..

אמרתי מה שאני מרגישה..

הכל עניין של איך לוקחים את זה מול אנשים.. לפעמים זה באמת כואב ואנשים עוברים את הגבול .

יצא לי להגיד לבחורה שהגזימה זה שאת נשואה זה לא כי יש לך עין טובה זה כי ה' סובב את זה כך.. תגידי תודה ואל תנסי לנתח את זה בשכל כי אני ממזמן זרקתי את השכל

הכל זה ה' ורק אני יודעת אם השתדלתי מספיק או לא .

תראי .. אין ספק שהיא הגזימה אבל ברור לי שבסוף זה הכל מאהבה , ואני שמחה שהיא לא צריכה לחוות את ההרגשה של הבדידות, כי היא באמת כואבת .

אני גם חושבת שכל אחד יש את הכאב שלו ואת הגלות שלו

אחת קשה לה עניין מסויים עם הבעל , אחת נלחצת מהחתונה שלה.. אחת נלחצת מהעבודה , אחת מזה שאין לה ילד , אחת שהילד בגן ולא דואגים לו מספיק..

בקיצור לכל אחד יש כאב בחיים או יבוא לו אתגר.

ואפשר לענות לאחרים .. 

ולזכור שלא צריך לענות תמיד למה שאומרים .. לחייך וזהו(:

ה' רואה את הכאב שלך ואת האירוניה בחיים האלו שום דבר לא הולך לשווא.

רק תעשי טובה ותסלחי להערות שלא במקום .. כי בסוף זה רק מכביד עליך.

תודה על התגובה! צודקת מאוד.

באמת צריך ללמוד לשחרר.

כנראה שזה מטריד רק כי הנושא טעון אצלי מלכתחילה, מה שתלוי בי ולא באחרים.

אם ביני לבורא עולם הכל צ'יל, לאנשים מבחוץ יהיה קשה לערער את זה.

(אגב, אני זכר)

שאלה טובה,

אולי לשדר קרירות לאלה שפונים בצורה לא נעימה?

ולחיות בקהילת רווקים עוזר בכל מקרה ברמה החברתית לדעתי

לפני שאתה מתעסק במה אחרים חושבים ואומרים
אתה צריך לשאול את עצמך שאלה אחת פשוטה :

האם אתה עושה -באמת- הכל, כדי להקים משפחה -בקרוב- ?
אם ענית -לא-. אז קודם תטפל -בזה-. ורק בזה.

אם ענית -כן-, אז מצבך מעולה ואין לך בעיה בכלל.

יש לך מטרד קטן -מאוד-.

איך תטפל במטרד הקטן -מאוד- הזה ?
תפנים, שבעזרת השם, כשיהיו לך ילדים ואישה, זה פי 100,000 יותר קשה מאשר ביקורת וטענות ״למה אתה לא מתחתן ?״.

זה כמו ההבדל בין לשחק במחשב עם סימולטור רכב.... לבין נהיגה במירוץ מכוניות מקצועי+כיסוי עיניים.
 

ולכן,

מה שאתה צריך לעשות,

זה לדמיין שאשתך העתידית -לידך- באותם רגעים

והיא מסתכלת עליך ורוצה לראות איך אתה מתמודד במצבים שפחות כיף להיות בהם.

כי מה לעשות, תמיד יהיו כאלה בחיים.

אחרי שאמרת לה בדימיון, ״אשתי לעתיד, אני גבר. קטן עליי השאלות שלהם״
תוכיח לה את זה. תתמודד עם זה.

(אם אשתך לא מספיקה, אז תדמיין שלפני דקה זכית בלוטו)

אני ממליץ לך, לחשוב בצורה פשוטה מאוד :
הרי בסה״כ, מה הם רוצים ? בטובתך. 
זה לא חס וחלילה שמישהו צוחק עליך או מנסה להקטין אותך. גם אם חלק עושים את זה בצורה הכי מעצבנת ועקומה.

הרי הם הראשונים לשמוח כשתקים משפחה. אז הם בצד שלך.
ולכן, תקח את זה בקטע קליל וחיובי. 
נכון זה לא קל לעשות את זה, אבל זה -אפשרי- ובמיוחד -משתלם-. כי אמרתי לך, זה משהו מאוד מאוד מאודדדדדד קטן

לעומת מה שמחכה לך בהמשך, כאשר תקים משפחה בעזרת השם. 
אז תראה את זה בתור מבחן שאין לך מה להפסיד בו רק להרויח.

 תהיה חזק ותצחק על הסיטואציה.
 בהצלחה.

בהצלחה.

הדבר הראשון זה צריך מישהו שהוא לא שיפוטי ובונה בסביבה.

ועל זה נאמר "קנה לך חבר" והכוונה היא שכל אחד צריך חבר כזה שלא משנה מה הוא יגיד לך תאמין ותדע שהכוונה שלו טובה.

האידאל הוא גם להגיע לזוגיות עם משפחה אבל את הכישורים של יצירת זוגיות צריך לפני החתונה ברמה הבסיסית והאישית של חברים.

בהרבה מאד מהמקרים הביקורת לא נובעת מתוך כוונה להציק אלא לדרבן ולטובה, אלא ש.. זה לא כל כך פשוט.

אני אתן לך דוגמא מהיום יום של ילדים:

ילד מגיע לגן אחרי לילה מעט קשה וקשוח מכל מיני סיבות והוא מגיע ביום שלמחרת למסגרת.

מה קורה במסגרת? האם הוא נוח לכולם? בדרך כלל לא.

אז יש את התגובה המיידית שהמורה מגיב כדי למנוע מדברים להתפתח לרעה אבל...

כשהילד מגיע הבייתה אחרי הלימודים למה הוא מצפה? הוא מצפה לקצת רוגע וזמן מסך וכל מיני דברים שיסיחו את דעתו.

אני ראיתי שהרבה פעמים כשהילד מתעייף הוא מתנהג בצורה שונה ועושה דברים שלא אופייניים לו וזה תלוי באופי של הילד עד כמה קיצוני זה מגיע.

עכשיו תחשבי על הצד השני.. ההורים והחברים שמקיפים אותנו. הם רוצים בטובתינו והם אומרים לנו ולא לקב"ה שיחתן אותנו כי אלינו אפשר לדבר.

בדרך כלל הכוונה שלהם היא מצד אחד זה כלפי הקב"ה ומהצד השני לתת לנו עוד כוחות רק שלא תמיד יש לסביבה את היכולת להביע דברים בדיוק בתזמון ובדרך שאנחנו מעוניינים.

ויש דרך להתמודד עם זה חוץ מלחיות לבד או בקהילת רווקים.

אני ממליץ להיות גם לא מעט עם משפחות שיש ילדים (לא יותר מידי עד שימאס לנו) אבל כן.

שהרי מה המטרה? להיות ה"בעלים" של הילד? שהוא יהיה שלי?

אנחנו עוברים בעולם מעין "מסלול" שהקב"ה תכנן עם וויז מאד מדוייק שלוקח בחשבון לא רק את לאן שאנחנו צריכים להגיע אלא כל חלק בעולם ומנווט אותנו בעולם.

אנחנו יכולים להיות "צופים" או "שותפים" או "עבדים" שלו.

אם אנחנו שותפים שלו אז אנחנו ניהיה פעילים בעולם ולא רק בתחום שאנחנו הבעלים שלו אלא נפעל עם הרבה חסד שיתוף ונתינה.

אני חייב לחזק ולהגיד שאני לא נוטה להגיד לאנשים שלום בתחנת אוטובוס או סתם ברחוב אבל כן בבית כנסת וכן לסמן תודה לזה שנותן לנו לעבור במעבר חציה.

וכשמגיע אלינו מישהו אז לנסות להכניס אותו לבית שלנו ( לא רק הפיזי ) ואם לא מוצא חן בעינייך שלוחצים אז תלמדי מזה שכשאת מארחת מישהו ב"בית" שלך אז בלי לחץ ועם המון סבלנות.

הרי.. לא עליך המלאכה לגמור... אז למה למהר?

ושבעזרת ה' הזיווג יגיע בקרוב.

והתחושה לגמרי לא נעימה.

יש לי איזו תחושה שהדבר הכי יציב וחזק בהקשר הזה זה לזכור להכניס את הקב''ה לתמונה. אני ממש מרגישה שכשאמירות כאלו מגיעות בזמן שמשהו בקשר איתו קצת מרוחק, הן מגיעות למקום אחר ופגיע יותר. כאילו משהו באמירות האלו נעשה יותר אישי, לעומת זמנים שיש בהם יותר קרבה, ואז התחושה היא שזה בכלל לא מופנה אליי.

עוד כמה דברים-

•משתדלת להזכיר לעצמי שגם כשהאמירות האלו כואבות לי, לרוב הן מגיעות ממקום אוהב/אכפתי/דואג.

זה מזכיר לי שיש סיפור על אדם עשיר שלא ידע לקרוא, וקיבל מכתב מהבן שלו עם המילים 'אבא, אני צריך כסף'. הוא ביקש מאנשים שיקריאו לו את המכתב, ובהתאם לטון שבו הקריאו לו הוא הגיב..- נכון שהאמירות האלו לא נעימות. אבל בסוף האופן שבו אני בוחרת לשמוע את הדברים הוא גם משמעותי, ויכול להשפיע מאוד על החוויה שלי את הדבר.

•כשזה בכ''ז פוגש אותי במקום כואב, או כשזה מלווה בביקורת, אני משתדלת לא להגיב, ומנצלת את זה כדי לבקש על מי שצריך.

•מעבר לזה, אני מסכימה ממש עם @הפי לגבי ההומור. זאת דרך מאוד נחמדה להקליל את הסיטואציה ולצד זה גם להבהיר לצד השני שאפשר להיות יותר אמפתיים.

אני מאחלת לאנשים שיזכו להביא לי צ'קים נדיבים(;

ומידי פעם חוזרים לסביבה הראשונה

כדי להיזכר למה עזבנו אותה

ומייד עוזבים אותה שוב

אני חושבת שהשאלה שלך הרבה יותר רחבה, כי הרי אפשר לדבר על לחץ מהסביבה לא רק בעניין של לנ"ו, אלא בהרבה מאוד דברים נוספים.

 סיפור קצר:

"נפלה בחלקי הזכות לקבל בשנת 1995 את פרס ירושלים, המחולק בעיר ביום חגה. אחרי הטקס ערך נשיא המדינה עזר ויצמן, שנודע בלשונו המשוחררת, קבלת פנים ודיבר על מקבלי הפרס. כשהגיע אליי אמר בעברית, "אני רואה שהרב זקס קיבל את הפרס על תרומתו לחינוך דתי בתפוצות. נו, חינוך דתי זה יותר טוב מכלום, אבל..." וכאן פצח במשא נגד הדת והביא את עמדתו כי יהודי התפוצות צריכים בתי ספר יהודיים חילוניים דווקא. זו טענה שאפשר להתווכח איתה, אבל זה ודאי לא היה הזמן והמקום לענות לה ולמען האמת גם לא להעלות אותה. כשחזרתי לבריטניה סיפרתי על כך לשגריר ישראל ואמרתי, "עכשיו אני מבין למה בעברית, שפה בת ארבעת אלפי שנה, עדיין אין מילה שפירושה טקט". (בלשון עתיד, עמ' 169).

אז לא כולם התברכו בטקט. את זה אני לא יכולה לשנות. וזה אומר שאנשים ימשיכו לבקר אותי, יתעניינו פולשנית, איחולים וברכות וכו'. ואם לא בנושא של לנ"ו, זה יהיה במשהו אחר. וזה לא הולך להשתנות.

אני לא חושבת שמגורים בקהילה של רווקים תשנה את זה, היא רק תפנה את העניינים האלה לאזורים אחרים. ולחיות לבד לא טוב מכל כך הרבה סיבות...

זה גם לא בדיוק התמודדות, זה יותר בריחה.

ההתמודדות צריכה להיות פנימית לדעתי.

הדבר היחיד שאנחנו בעצם יכולים לעשות זה לשנות את התגובה שלנו, איך אנחנו מגיבים.

מבחינה פנימית - לבנות את החוסן הפנימי שלנו. לעשות חשבון נפש, לבדוק את הטענות והביקורות מתוך הסתכלות אמיתית, לא ממקום של עלבון. לבדוק האם יש להם אחיזה במציאות. להיות עם אצבע על הדופק.

להזכיר לעצמינו שאף אחד אחר הוא לא אני, ולא מבין את העומק והמורכבות של חיי. על אף זאת, יש לאחרים דברים חכמים לומר לפעמים, וכדאי להיות בקשב. לפעמים צריך לסנן דברים אחרים.
מבחינת היחס לסביבה - לדעתי זה משנה מי זה שמבקר אותנו. לא דומה ביקורת של אח לביקורת של אדם זר.

אם מדובר באדם קרוב - לשקף לו את זה. לדבר את זה.

ואם זה אדם רחוק יותר, אפשר להגיד משהו בסגנון של, השאלה הזאת לא במקום לדעתי, אז לא אענה עליה. להגיד, אני מבין שאתה מגיע מכוונה טובה, אבל תדע שהאמירה הזאת היא מחלישה. פוגענית.

לנסות להעביר אותם לשיח אחר - למה, יש לך מישהי להציע לי?

ואם אתה מרגיש שאין לך את הכלים לבנות את החוסן הפנימי הזה - לפנות לאנשי מקצוע. זה הרבה יותר רחב מאשר רק לנ"ו...

(אולי הייתי צריכה לכתוב גם על חוסן אמוני. אני לא בדיוק מסכימה עם מה שנכתב כאן בשרשור, ואת זה אני מציעה לעבד מול רבניך..)

ואסיים בשני ציטוטים מתוך השרשור הזה (דברים ששדכנים צריכים לדעת - לקראת נישואין וזוגיות)

""אם ירצה השם, בקרוב אצלך". 

החשיפה שלנו, המחשבות שלנו, הסביבה שלנו, אנשים – זה מה שיוצר את המציאות שלנו. אנחנו מושפעים מהמציאות שלנו, אז תדמיינו איך רווק מרגיש אם בכל מקום שהוא הולך מזכירים להם את החלק היחיד במציאות שלהם שהם מעדיפים לא לחשוב עליו כל הזמן, במיוחד בהזדמנות שבו הם צריכים גישה אחרת כדי להתמודד עם אירועים משמחים. 

אז אני מגיע לברית, חלאקה, פדיון הבן – ואנשים עדיין יאחלו לי, "אם ירצה השם, בקרוב אצלך". ואני קצת מבולבלת, על מה אתה מדבר. זה כמובן יכול לקרות בחתונה, בקידוש, כשאני בחנות ולוקחת מוצר מהמדף לתוך העגלה בסופר – אני כל כך שמחה לראות אותך, אי"ה בקרוב אצלך. 

אני יודעת שאני רווקה. 

אני יודעת. 

אני לא צריכה שתזכירו לי. 

ואני יכולה להבטיח לכם שהשם לא מחכה שאני אגיד אמן לאיחול של בקרוב אצלך כדי שסוף סוף אפגוש את האדם הנכון. 

ואני יודעת שזה בא מתוך כוונה טובה, ואני יודעת שזה מגיע ממקום טוב, אבל אני לא חושבת שלמישהו יש את האומץ להגיד, ואני אעשה את זה – זה גורם לי להרגיש ממש רע לגבי עצמי, האי"ה בקרוב אצלך. 

ברור שזה שונה אם זה מישהו שמאוד קרוב אליי, או באירוע מיוחד שבו הם חושבים שנכון לקחת אותך הצידה ולהגיד, אני יודע שזה עלול להיות לא פשוט עבורך, אבל חשוב לי שתדעי שאני חושב עלייך, וזה יקרה. 

אבל זה נהיה מקובל חברתית פשוט לזרוק, אי"ה בקרוב אצלך – וזה לא מרגיש טוב. 

זה גורם לרווק להרגיש – לא משנה מה קורה עכשיו, לא משנה אם בדיוק סיימתי את התואר השני שלי בעבודה סוציאלית, לא משנה אם בדיוק העברתי הרצאה גדולה וחשובה – אי"ה בקרוב אצלך אומר שמה שאתה רואה זה שאני רווקה. ואני רוצה להיות הרבה יותר מזה, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה, ואני לא רוצה שתזכיר לי את מה שאין לי. 

אז בבקשה, אני מעודדת את כולם לקחת צעד אחורה מאיחולי אי"ה בקרוב אצלך. 

בגלל שאני מרגישה שזה גורם לך הרגשה טובה, הרגשה כאילו שאתה עושה משהו, ולכן אני אומרת שזה מגיע ממקום טוב – אבל האנשים שמקבלים את האיחול הזה, אתה חושב שאתה מפיץ נצנצים, אבל זה מגיע לפרצוף שלי כאבק, ואני רק רוצה להתעטש כדי להרחיק את זה. 

ואני חשבתי שהגעתי לשמחה ואני יכולה פשוט להנות ממנה, אבל לא, אני רק רוצה להזכיר לך – את רווקה! את רווקה!
... ושוב, אני יודעת שאנשים עושים את זה כי זה גורם להרגשה טובה, ואני פה כדי להגיד לכם שבדרך כלל זה לא גורם לי להרגשה טובה."
 

"וזה קורה במיוחד בסופר – אז איך הולך לך בדייטים? כל כך טוב לראות אותך, אז איך הולך לך בדייטים? 

איך נראה לך שהולך לי? את רואה שיש לי טבעת נישואין? מה את רוצה שאענה לך? 

וכדי להגיב בצורה נימוסית, אני עונה, תודה לאל, הכל מצויין. אני ממש נהנית לנהל את אותה שיחה שוב ושוב עם אנשים שונים, ולחשוב שאולי זה הלילה שבו חיי ישתנו ולגלות שהם לא. זה הולך נהדר. 

אבל זה נהיה מקובל, וזה גורם לי לחשוב שאם מישהו אומר לי, אז איך הולך לך בדייטים, אני רוצה לענות לו – 

אז איך הזוגיות שלך? איך הולך לך בחיי הנישואים? 

אני יודעת שזה נשמע מגוחך, אבל איך שהולך לי בדייטים זה משהו אינטימי, פרטי ואישי ואם לא שיתפתי אותך במידע, אני כנראה לא רוצה שתדעי – כמו שאת לא תשתפי אותי בחיים הזוגיים שלך. אבל אנשים פשוט לא מבינים, והם מתכוונים לטוב. 

ושוב, אם זה לא הסביבה הנכונה והאדם המתאים, זה פשוט משהו ששהייתי ממליצה להגיד בחופשיות – כי שוב, זה שם דגש על הסטטוס שלי ולא על האישיות. תדברו איתי על כל דבר אחר. תדברו איתי על כל נושא אחר."

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳