שבוע שעבר באמת הרגשתי כבר בקושי כולן היו נשואות סביבי, ישבו שם כמה בנות שאמרו לי איך לא הולך לך? (ישר ידעתי שמדובר על דייטים , בעייני חוסר טאקט להגיד דברים מבלי לדפוק בדלת ) זה לא הגיוני ,אל תהיי בררנית כי  אין דבר כזה מושלם.

ולשמוע את זה אחרי שיצאת לדייט עם בחור והוא לא נתן לך דייט שני זה דקירה בלב..

איך אנשים מעיזים לשים עליך סטיגמה של סנובית / לא מנסה מספיק  והמציאןת לפעמים כל-כך הפוכה.

אם זה לא מספיק אחרכ רב אמר דבר תורה ואמר שלהיות רווק זה כמו קללה ..הכי עצוב בעולם להיות בודד

רצה הגורל והייתי שם בין הבודדים שלבד.. ועוד באמת שהרגשתי לבד ..

היו כמה שישבו בשולחן שלי שישר סובבו את הראש אלי

אמרתי  "באמת עצוב מאוד"

לא התכוונתי להצחיק אבל בואי נגיד שאנשים צחקו אחרכ הרב בירך אותי שעוד השבוע אני אתחתן

אמרתי לו תגדיל את זה לעוד השנה ואני לוקחת את הברכה...

שוב צחקו..

אמרתי מה שאני מרגישה..

הכל עניין של איך לוקחים את זה מול אנשים.. לפעמים זה באמת כואב ואנשים עוברים את הגבול .

יצא לי להגיד לבחורה שהגזימה זה שאת נשואה זה לא כי יש לך עין טובה זה כי ה' סובב את זה כך.. תגידי תודה ואל תנסי לנתח את זה בשכל כי אני ממזמן זרקתי את השכל

הכל זה ה' ורק אני יודעת אם השתדלתי מספיק או לא .

תראי .. אין ספק שהיא הגזימה אבל ברור לי שבסוף זה הכל מאהבה , ואני שמחה שהיא לא צריכה לחוות את ההרגשה של הבדידות, כי היא באמת כואבת .

אני גם חושבת שכל אחד יש את הכאב שלו ואת הגלות שלו

אחת קשה לה עניין מסויים עם הבעל , אחת נלחצת מהחתונה שלה.. אחת נלחצת מהעבודה , אחת מזה שאין לה ילד , אחת שהילד בגן ולא דואגים לו מספיק..

בקיצור לכל אחד יש כאב בחיים או יבוא לו אתגר.

ואפשר לענות לאחרים .. 

ולזכור שלא צריך לענות תמיד למה שאומרים .. לחייך וזהו(:

ה' רואה את הכאב שלך ואת האירוניה בחיים האלו שום דבר לא הולך לשווא.

רק תעשי טובה ותסלחי להערות שלא במקום .. כי בסוף זה רק מכביד עליך.

תודה על התגובה! צודקת מאוד.

באמת צריך ללמוד לשחרר.

כנראה שזה מטריד רק כי הנושא טעון אצלי מלכתחילה, מה שתלוי בי ולא באחרים.

אם ביני לבורא עולם הכל צ'יל, לאנשים מבחוץ יהיה קשה לערער את זה.

(אגב, אני זכר)

שאלה טובה,

אולי לשדר קרירות לאלה שפונים בצורה לא נעימה?

ולחיות בקהילת רווקים עוזר בכל מקרה ברמה החברתית לדעתי

לפני שאתה מתעסק במה אחרים חושבים ואומרים
אתה צריך לשאול את עצמך שאלה אחת פשוטה :

האם אתה עושה -באמת- הכל, כדי להקים משפחה -בקרוב- ?
אם ענית -לא-. אז קודם תטפל -בזה-. ורק בזה.

אם ענית -כן-, אז מצבך מעולה ואין לך בעיה בכלל.

יש לך מטרד קטן -מאוד-.

איך תטפל במטרד הקטן -מאוד- הזה ?
תפנים, שבעזרת השם, כשיהיו לך ילדים ואישה, זה פי 100,000 יותר קשה מאשר ביקורת וטענות ״למה אתה לא מתחתן ?״.

זה כמו ההבדל בין לשחק במחשב עם סימולטור רכב.... לבין נהיגה במירוץ מכוניות מקצועי+כיסוי עיניים.
 

ולכן,

מה שאתה צריך לעשות,

זה לדמיין שאשתך העתידית -לידך- באותם רגעים

והיא מסתכלת עליך ורוצה לראות איך אתה מתמודד במצבים שפחות כיף להיות בהם.

כי מה לעשות, תמיד יהיו כאלה בחיים.

אחרי שאמרת לה בדימיון, ״אשתי לעתיד, אני גבר. קטן עליי השאלות שלהם״
תוכיח לה את זה. תתמודד עם זה.

(אם אשתך לא מספיקה, אז תדמיין שלפני דקה זכית בלוטו)

אני ממליץ לך, לחשוב בצורה פשוטה מאוד :
הרי בסה״כ, מה הם רוצים ? בטובתך. 
זה לא חס וחלילה שמישהו צוחק עליך או מנסה להקטין אותך. גם אם חלק עושים את זה בצורה הכי מעצבנת ועקומה.

הרי הם הראשונים לשמוח כשתקים משפחה. אז הם בצד שלך.
ולכן, תקח את זה בקטע קליל וחיובי. 
נכון זה לא קל לעשות את זה, אבל זה -אפשרי- ובמיוחד -משתלם-. כי אמרתי לך, זה משהו מאוד מאוד מאודדדדדד קטן

לעומת מה שמחכה לך בהמשך, כאשר תקים משפחה בעזרת השם. 
אז תראה את זה בתור מבחן שאין לך מה להפסיד בו רק להרויח.

 תהיה חזק ותצחק על הסיטואציה.
 בהצלחה.

בהצלחה.

הדבר הראשון זה צריך מישהו שהוא לא שיפוטי ובונה בסביבה.

ועל זה נאמר "קנה לך חבר" והכוונה היא שכל אחד צריך חבר כזה שלא משנה מה הוא יגיד לך תאמין ותדע שהכוונה שלו טובה.

האידאל הוא גם להגיע לזוגיות עם משפחה אבל את הכישורים של יצירת זוגיות צריך לפני החתונה ברמה הבסיסית והאישית של חברים.

בהרבה מאד מהמקרים הביקורת לא נובעת מתוך כוונה להציק אלא לדרבן ולטובה, אלא ש.. זה לא כל כך פשוט.

אני אתן לך דוגמא מהיום יום של ילדים:

ילד מגיע לגן אחרי לילה מעט קשה וקשוח מכל מיני סיבות והוא מגיע ביום שלמחרת למסגרת.

מה קורה במסגרת? האם הוא נוח לכולם? בדרך כלל לא.

אז יש את התגובה המיידית שהמורה מגיב כדי למנוע מדברים להתפתח לרעה אבל...

כשהילד מגיע הבייתה אחרי הלימודים למה הוא מצפה? הוא מצפה לקצת רוגע וזמן מסך וכל מיני דברים שיסיחו את דעתו.

אני ראיתי שהרבה פעמים כשהילד מתעייף הוא מתנהג בצורה שונה ועושה דברים שלא אופייניים לו וזה תלוי באופי של הילד עד כמה קיצוני זה מגיע.

עכשיו תחשבי על הצד השני.. ההורים והחברים שמקיפים אותנו. הם רוצים בטובתינו והם אומרים לנו ולא לקב"ה שיחתן אותנו כי אלינו אפשר לדבר.

בדרך כלל הכוונה שלהם היא מצד אחד זה כלפי הקב"ה ומהצד השני לתת לנו עוד כוחות רק שלא תמיד יש לסביבה את היכולת להביע דברים בדיוק בתזמון ובדרך שאנחנו מעוניינים.

ויש דרך להתמודד עם זה חוץ מלחיות לבד או בקהילת רווקים.

אני ממליץ להיות גם לא מעט עם משפחות שיש ילדים (לא יותר מידי עד שימאס לנו) אבל כן.

שהרי מה המטרה? להיות ה"בעלים" של הילד? שהוא יהיה שלי?

אנחנו עוברים בעולם מעין "מסלול" שהקב"ה תכנן עם וויז מאד מדוייק שלוקח בחשבון לא רק את לאן שאנחנו צריכים להגיע אלא כל חלק בעולם ומנווט אותנו בעולם.

אנחנו יכולים להיות "צופים" או "שותפים" או "עבדים" שלו.

אם אנחנו שותפים שלו אז אנחנו ניהיה פעילים בעולם ולא רק בתחום שאנחנו הבעלים שלו אלא נפעל עם הרבה חסד שיתוף ונתינה.

אני חייב לחזק ולהגיד שאני לא נוטה להגיד לאנשים שלום בתחנת אוטובוס או סתם ברחוב אבל כן בבית כנסת וכן לסמן תודה לזה שנותן לנו לעבור במעבר חציה.

וכשמגיע אלינו מישהו אז לנסות להכניס אותו לבית שלנו ( לא רק הפיזי ) ואם לא מוצא חן בעינייך שלוחצים אז תלמדי מזה שכשאת מארחת מישהו ב"בית" שלך אז בלי לחץ ועם המון סבלנות.

הרי.. לא עליך המלאכה לגמור... אז למה למהר?

ושבעזרת ה' הזיווג יגיע בקרוב.

והתחושה לגמרי לא נעימה.

יש לי איזו תחושה שהדבר הכי יציב וחזק בהקשר הזה זה לזכור להכניס את הקב''ה לתמונה. אני ממש מרגישה שכשאמירות כאלו מגיעות בזמן שמשהו בקשר איתו קצת מרוחק, הן מגיעות למקום אחר ופגיע יותר. כאילו משהו באמירות האלו נעשה יותר אישי, לעומת זמנים שיש בהם יותר קרבה, ואז התחושה היא שזה בכלל לא מופנה אליי.

עוד כמה דברים-

•משתדלת להזכיר לעצמי שגם כשהאמירות האלו כואבות לי, לרוב הן מגיעות ממקום אוהב/אכפתי/דואג.

זה מזכיר לי שיש סיפור על אדם עשיר שלא ידע לקרוא, וקיבל מכתב מהבן שלו עם המילים 'אבא, אני צריך כסף'. הוא ביקש מאנשים שיקריאו לו את המכתב, ובהתאם לטון שבו הקריאו לו הוא הגיב..- נכון שהאמירות האלו לא נעימות. אבל בסוף האופן שבו אני בוחרת לשמוע את הדברים הוא גם משמעותי, ויכול להשפיע מאוד על החוויה שלי את הדבר.

•כשזה בכ''ז פוגש אותי במקום כואב, או כשזה מלווה בביקורת, אני משתדלת לא להגיב, ומנצלת את זה כדי לבקש על מי שצריך.

•מעבר לזה, אני מסכימה ממש עם @הפי לגבי ההומור. זאת דרך מאוד נחמדה להקליל את הסיטואציה ולצד זה גם להבהיר לצד השני שאפשר להיות יותר אמפתיים.

אני מאחלת לאנשים שיזכו להביא לי צ'קים נדיבים(;

ומידי פעם חוזרים לסביבה הראשונה

כדי להיזכר למה עזבנו אותה

ומייד עוזבים אותה שוב

אני חושבת שהשאלה שלך הרבה יותר רחבה, כי הרי אפשר לדבר על לחץ מהסביבה לא רק בעניין של לנ"ו, אלא בהרבה מאוד דברים נוספים.

 סיפור קצר:

"נפלה בחלקי הזכות לקבל בשנת 1995 את פרס ירושלים, המחולק בעיר ביום חגה. אחרי הטקס ערך נשיא המדינה עזר ויצמן, שנודע בלשונו המשוחררת, קבלת פנים ודיבר על מקבלי הפרס. כשהגיע אליי אמר בעברית, "אני רואה שהרב זקס קיבל את הפרס על תרומתו לחינוך דתי בתפוצות. נו, חינוך דתי זה יותר טוב מכלום, אבל..." וכאן פצח במשא נגד הדת והביא את עמדתו כי יהודי התפוצות צריכים בתי ספר יהודיים חילוניים דווקא. זו טענה שאפשר להתווכח איתה, אבל זה ודאי לא היה הזמן והמקום לענות לה ולמען האמת גם לא להעלות אותה. כשחזרתי לבריטניה סיפרתי על כך לשגריר ישראל ואמרתי, "עכשיו אני מבין למה בעברית, שפה בת ארבעת אלפי שנה, עדיין אין מילה שפירושה טקט". (בלשון עתיד, עמ' 169).

אז לא כולם התברכו בטקט. את זה אני לא יכולה לשנות. וזה אומר שאנשים ימשיכו לבקר אותי, יתעניינו פולשנית, איחולים וברכות וכו'. ואם לא בנושא של לנ"ו, זה יהיה במשהו אחר. וזה לא הולך להשתנות.

אני לא חושבת שמגורים בקהילה של רווקים תשנה את זה, היא רק תפנה את העניינים האלה לאזורים אחרים. ולחיות לבד לא טוב מכל כך הרבה סיבות...

זה גם לא בדיוק התמודדות, זה יותר בריחה.

ההתמודדות צריכה להיות פנימית לדעתי.

הדבר היחיד שאנחנו בעצם יכולים לעשות זה לשנות את התגובה שלנו, איך אנחנו מגיבים.

מבחינה פנימית - לבנות את החוסן הפנימי שלנו. לעשות חשבון נפש, לבדוק את הטענות והביקורות מתוך הסתכלות אמיתית, לא ממקום של עלבון. לבדוק האם יש להם אחיזה במציאות. להיות עם אצבע על הדופק.

להזכיר לעצמינו שאף אחד אחר הוא לא אני, ולא מבין את העומק והמורכבות של חיי. על אף זאת, יש לאחרים דברים חכמים לומר לפעמים, וכדאי להיות בקשב. לפעמים צריך לסנן דברים אחרים.
מבחינת היחס לסביבה - לדעתי זה משנה מי זה שמבקר אותנו. לא דומה ביקורת של אח לביקורת של אדם זר.

אם מדובר באדם קרוב - לשקף לו את זה. לדבר את זה.

ואם זה אדם רחוק יותר, אפשר להגיד משהו בסגנון של, השאלה הזאת לא במקום לדעתי, אז לא אענה עליה. להגיד, אני מבין שאתה מגיע מכוונה טובה, אבל תדע שהאמירה הזאת היא מחלישה. פוגענית.

לנסות להעביר אותם לשיח אחר - למה, יש לך מישהי להציע לי?

ואם אתה מרגיש שאין לך את הכלים לבנות את החוסן הפנימי הזה - לפנות לאנשי מקצוע. זה הרבה יותר רחב מאשר רק לנ"ו...

(אולי הייתי צריכה לכתוב גם על חוסן אמוני. אני לא בדיוק מסכימה עם מה שנכתב כאן בשרשור, ואת זה אני מציעה לעבד מול רבניך..)

ואסיים בשני ציטוטים מתוך השרשור הזה (דברים ששדכנים צריכים לדעת - לקראת נישואין וזוגיות)

""אם ירצה השם, בקרוב אצלך". 

החשיפה שלנו, המחשבות שלנו, הסביבה שלנו, אנשים – זה מה שיוצר את המציאות שלנו. אנחנו מושפעים מהמציאות שלנו, אז תדמיינו איך רווק מרגיש אם בכל מקום שהוא הולך מזכירים להם את החלק היחיד במציאות שלהם שהם מעדיפים לא לחשוב עליו כל הזמן, במיוחד בהזדמנות שבו הם צריכים גישה אחרת כדי להתמודד עם אירועים משמחים. 

אז אני מגיע לברית, חלאקה, פדיון הבן – ואנשים עדיין יאחלו לי, "אם ירצה השם, בקרוב אצלך". ואני קצת מבולבלת, על מה אתה מדבר. זה כמובן יכול לקרות בחתונה, בקידוש, כשאני בחנות ולוקחת מוצר מהמדף לתוך העגלה בסופר – אני כל כך שמחה לראות אותך, אי"ה בקרוב אצלך. 

אני יודעת שאני רווקה. 

אני יודעת. 

אני לא צריכה שתזכירו לי. 

ואני יכולה להבטיח לכם שהשם לא מחכה שאני אגיד אמן לאיחול של בקרוב אצלך כדי שסוף סוף אפגוש את האדם הנכון. 

ואני יודעת שזה בא מתוך כוונה טובה, ואני יודעת שזה מגיע ממקום טוב, אבל אני לא חושבת שלמישהו יש את האומץ להגיד, ואני אעשה את זה – זה גורם לי להרגיש ממש רע לגבי עצמי, האי"ה בקרוב אצלך. 

ברור שזה שונה אם זה מישהו שמאוד קרוב אליי, או באירוע מיוחד שבו הם חושבים שנכון לקחת אותך הצידה ולהגיד, אני יודע שזה עלול להיות לא פשוט עבורך, אבל חשוב לי שתדעי שאני חושב עלייך, וזה יקרה. 

אבל זה נהיה מקובל חברתית פשוט לזרוק, אי"ה בקרוב אצלך – וזה לא מרגיש טוב. 

זה גורם לרווק להרגיש – לא משנה מה קורה עכשיו, לא משנה אם בדיוק סיימתי את התואר השני שלי בעבודה סוציאלית, לא משנה אם בדיוק העברתי הרצאה גדולה וחשובה – אי"ה בקרוב אצלך אומר שמה שאתה רואה זה שאני רווקה. ואני רוצה להיות הרבה יותר מזה, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה, ואני לא רוצה שתזכיר לי את מה שאין לי. 

אז בבקשה, אני מעודדת את כולם לקחת צעד אחורה מאיחולי אי"ה בקרוב אצלך. 

בגלל שאני מרגישה שזה גורם לך הרגשה טובה, הרגשה כאילו שאתה עושה משהו, ולכן אני אומרת שזה מגיע ממקום טוב – אבל האנשים שמקבלים את האיחול הזה, אתה חושב שאתה מפיץ נצנצים, אבל זה מגיע לפרצוף שלי כאבק, ואני רק רוצה להתעטש כדי להרחיק את זה. 

ואני חשבתי שהגעתי לשמחה ואני יכולה פשוט להנות ממנה, אבל לא, אני רק רוצה להזכיר לך – את רווקה! את רווקה!
... ושוב, אני יודעת שאנשים עושים את זה כי זה גורם להרגשה טובה, ואני פה כדי להגיד לכם שבדרך כלל זה לא גורם לי להרגשה טובה."
 

"וזה קורה במיוחד בסופר – אז איך הולך לך בדייטים? כל כך טוב לראות אותך, אז איך הולך לך בדייטים? 

איך נראה לך שהולך לי? את רואה שיש לי טבעת נישואין? מה את רוצה שאענה לך? 

וכדי להגיב בצורה נימוסית, אני עונה, תודה לאל, הכל מצויין. אני ממש נהנית לנהל את אותה שיחה שוב ושוב עם אנשים שונים, ולחשוב שאולי זה הלילה שבו חיי ישתנו ולגלות שהם לא. זה הולך נהדר. 

אבל זה נהיה מקובל, וזה גורם לי לחשוב שאם מישהו אומר לי, אז איך הולך לך בדייטים, אני רוצה לענות לו – 

אז איך הזוגיות שלך? איך הולך לך בחיי הנישואים? 

אני יודעת שזה נשמע מגוחך, אבל איך שהולך לי בדייטים זה משהו אינטימי, פרטי ואישי ואם לא שיתפתי אותך במידע, אני כנראה לא רוצה שתדעי – כמו שאת לא תשתפי אותי בחיים הזוגיים שלך. אבל אנשים פשוט לא מבינים, והם מתכוונים לטוב. 

ושוב, אם זה לא הסביבה הנכונה והאדם המתאים, זה פשוט משהו ששהייתי ממליצה להגיד בחופשיות – כי שוב, זה שם דגש על הסטטוס שלי ולא על האישיות. תדברו איתי על כל דבר אחר. תדברו איתי על כל נושא אחר."

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!