לא אומרת שמי שלא ככה הבית שלה לא מתפקד.
אבל אני מרגישה שעשיתי שינוי מאוד גדול גם בחשיבה וגם בפועל מבית של זוג צעיר של כביסה פעם בשבוע, טיטוא פעמיים בשבוע, ארוחת ערב לגיטימית לגמרי קורנפלקס עם חלב וכו
לכביסות פעם או פעמיים ביום
איפוס של הבית לאורך היום ומסירה של דברים מיותרים מידי פעם
עוברת עם דייסון כל ערב ולפעמים פעמיים בערב
ארוחת ערב מבושלת כל יום
שוטפת כלים אחרי כל כךי ואיכשהו זה מרגיש לי יותר מים
הילדים מתקלחים יותר פעמים בשבוע (כן, חופשי הייתי עושה יום כן יום לא) וזה יותר מים
בקיצור ממש הבדל שמיים וארץ
אבל זה יקר! אולי כי אני לא רגילה ועושה דברים בצורה פחות חכמה?
החומרים לכביסה נגמרים יותר מהר כי אני יותר ממיינת ועושה יותר כביסות בפועל
הדייסון יותר חשמל (לא משמעותי באמת אבל סתם מציינת)
האוכל! וואו, ירקות ופירות זה יקר! חלבונים זה יקר! אפילו לחם שהתחלתי להכין בבית יוצא יותר יקר איכשהו
אני מנקה עם נייר מגבת כי כביסות של סמרטוטים כל רגע זה טו מאצ אז גם זה נגמר והחומרי ניקוי כי אני מנקה יותר
אז ככה חיים? או שאני לא בכיוון?
הקניה בסופר עלתה לנו 50 אחוז יותר החודש.
(אז גם הצטיידנו באוכל למלחמה ואמן שלא נצטרך אבל זאת לר הסיבה היחידה).
ואם מישני קראה עד פה, אז עוד תהיה
בדיוק חברה סיפרה לי השבוע שיצא לה להיות לאחרונה ב2 בתים מבולגנים, כולם נכנסים לשם בכיף, הדלת תמיד פתוחה, כביסה בכל מקום, אתה נכנס ומרגיש בבית, כלום לא מהודק מידי, הכל כזה בסבבה, אוכלים צ'יפס כל היום.
אז ברור לי שככה הייתי אם לא השינוי המשמעותי שעשיתי ופתאום יש לי תהיות לגבי זה.
אולי זה שהילדים שלי רואים אותי מסדרת במשך היום זה מוגזם להם? שוטפת כלים כל פעם ואין הר כלים בכיור זה טראומה?
כאילו בקטע שכלום לא משוחרר ופנאן. מקווה שאני מצליחה להעביר את מה שאני מרגישה.
יכול להיות שאני צריכה איזון. אני במחשבות על זה....
)