יש משהו טוב בקיסרי חירום/דחוףמתואמת

אין זמן להתבחבש במחשבות ובצער על זה שמדובר בקיסרי...

עכשיו, לעומת זאת, יש לי מלא-מלא זמן.

וניסיתי הכול (נדמה לי) כדי להתרגל לרעיון של קיסרי:

שיניתי טרימינולוגיה (קוראת לזה לידה ולא ניתוח),

הלכתי למפגש הכנה רגשית לקיסרי ורשמתי את כל הטיפים,

מצאתי רופאה פרטית ומעטפת טובה ככל האפשר (גם אם לא מושלמת) בשביל הקיסרי,

כתבתי והלחנתי שיר לעצמי על החוויה של קיסרי,

עדכנתי את הסביבה שלי, כולל הילדים, שהלידה תהיה קיסרית והשתדלתי לשדר רוגע על כך,

התמלאתי בהודיה לה' על האפשרות של קיסרי בבריאות שלמה לי ולתינוק, ובהודיה כללית על כך שאלה ה"צרות" שלי -

ובכל זאת, עדיין כשאני חושבת על הלידה אני מתחילה לדמוע והלב משדר התנגדות...

ואני כל כך רוצה להגיע ליום של הניתוח בשלווה פנימית עמוקה, בשמחה שלמה, בהודיה עצומה ובעיקר בהתרגשות...

יש עוד סיכוי לזה?

יש כאן מישהי שעברה קיסרי אלקטיבי והצליחה להגיע להשלמה מלאה עם הרעיון?

חיבוק. נשמע תחשות לא פשוטות בכלל.תוהה לעצמי

אולי יעזור אם אומר שאני הגעתי להשלמה רק אחרי הלידה, כשהתברר לי שבוודאות התינוקת שלי לא הייתה יוצאת בחיים בלי הניתוח.

מה שעוד עוזר לי להגיע להשלמה סביב פרוצדורות רפואיות למיניהם בלידה זה האמרה של "על שלושה דברים נשים מתות בשעת לידתן.." מזכיר לי את זה שפעם באמת זה היה מצב קיים, שהרפואה היום באמת מצילה נשים ותינוקות מסכנה. אמר לי פעם רופא מיילד שמבחינתו המטרה הראשונה היא אמא בריאה, השניה תינוק בריא והשלישית לידה טבעית, ושצריך לדעת לא להתבלבל בסדר.


נשמע שאת שמעת את הדברים ועדיין זה לא יושב לך, אבל לי זה מה שעזר, לשחרר ולהבין שזו הדרך לצאת בריאה מהסיפור. ואולי אחרי הלידה כשתראי את הפלא תרגישי כמה היה שווה להביא אותו בכל דרך❤

תודה!מתואמת

חייהם של שניים מהילדים שלי באמת ניצלו בזכות הקיסרי, אבל למרות זאת זה לא גרם לי להשלים לגמרי עם העובדה שנולדו בקיסרי... עם כל ההודיה העצומה שיש לי על כך שנולדו חיים ובריאים.

אולי באמת כשאראה את הרך הנולד אוכל להרגיש את ההשלמה המלאה הזו. רק השאלה מה יהיה בדרך עד לשם...

אני לא יודעת אם אני אצליח לעזור לךליד ה'

בתחילת ההריון ממש רציתי שזו תהיה לידה רגילה (ילדתי חלק מהילדים קיסרי וחלק לידה רגילה), בדקתי וחיפשתי אופציות, דיברתי עם רופאים פרטיים ואחיות וכולם ענו לי תשובות דומות... ואיכשהו השלמתי עם זה, וניסיתי להתמקד ביתרונות של הקיסרי, ולדבר על זה בהשלמה, ולהודות לה' על כך.

וגם אני לקחתי רופא פרטי, ו''שלטתי'' בכל מה שאני יכולה לשלוט, ואת שאר הדברים שיחררתי.

באימון עושים סכמה יפה שהתחברתי אליה- הדברים בשליטתי, דברים שאני יכולה לשנות, ודברים שלא בשליטתי, וזה מאוד עוזר להשלים עם המציאות ולהרגע

יפה! אולי באמת אלך לפגישת אימון חד פעמית בנושא?מתואמת

אם למישהי יש המלצה...

או שאעשה בעצמי את מה שאמרת.

בשכל אני באמת מצליחה לראות את היתרונות, אבל הלב מסרב להצטרף אליהם...

אני חושבת שזה בסדרהמקורית

שהלב לא מצטרף לשכל, זה הגיוני ממש.

לא תמיד הרצונות והמחשבות שלנו יוצאים לפועל בככ הרבה תחומים, מה שנקרא - אין מושלם..

חלק גדול מהעבודה שלנו כיהודים, בסופו של דבר, הוא להשליט שכל על הלב. וזה לא אומר בהכרח שנרגיש הכי טוב בעולם עם ההגיון השכלי, זה אומר שאנחנו משלימים איתו (רצוי בשלוות נפש) ממקום אמוני בסופו של דבר. גם אם צובט.


אני אישית רואה את הקרבת הרצון שלנו למען מטרה אלוקית כזבח.


שולחת חיבוק על התחושות  

תודה! את צודקתמתואמת

כנראה שזה הדבר שאני צריכה ללמוד איך לעשות - איך להשליט את השכל על הרגש... הרגש אצלי תופס יותר מדי מקום, בדרך כלל...

זה שיש פער בין השכל ללב זה באמת הגיוניבארץ אהבתי

ובאמת חלק מהעבודה שלנו בעולם היא להשליט את השכל על הלב.

ולפעמים זה המקום שבו אנחנו צריכים להיות.


אבל כן יש מקום לנסות גם להשיב את הדברים אל הלב.

ויש דרכים לעזור לזה לקרות. לא חייבים להישאר במקום שהלב נשאר רחוק מהשכל.


בעיני מפגש חד פעמי של טיפול או אימון (לא יודעת מה מביניהם מדויק יותר) זה בהחלט אופציה שאפשר לשקול.

מכירה כמה מאמנות מהממות שאולי יוכלו להתאים, אם תרצי אתן לך מספר בפרטי @מתואמת. אם את חושבת שזה כיוון שיוכל לעזור לך...

אני מבינה מה את אומרתהמקורית

ולא שאני לא חושבת שאין מקום לנסות ליישב דברים על הלב, הכל תלוי סיטואציה  (לפעמים זה חפירה מיותרת בעיניי שנוגעת במקומות כואבים במכוון שלא לצורך ומתסכלת עוד יותר)  בתגובה הספציפית לשרשור הספציפי לא ראיתי לנכון לציין זאת

אבל אולי אני טועה ובאמת זה מה שחעזור לפותחת היקרה❤️

תודה רבה!מתואמת
אחשוב אם באמת זה מה שמתאים לי עכשיו, ואפנה אלייך בע"ה...
בתור אחת שעברה גם חירום וגם אלקטיביאנונימי054

האלקיטיבי היה חוויה מתקנת ממש

את מגיעה כמו מלכה , מתקלחת לפני בנחת

את יודעת בדיוק מתי הבייבי יוצא וזה משמעותי מאשר לידה רגילה שגורמת ללחץ סביב זמן הלידה הצפוי \ מי ישמור על הילדים\ יהיה בלילה? בשבת?

את עוברת הרדמה חלקית וזה ממש גורם לך להיות חלק מהתהליך שותפה מלאה ממש ולא פסיבית כמו בהרדמה מלאה

 

כמובן שזה לכשעצמו חוויה מאתגרת ואף אחת לכתכילה לא היתה רוצה קיסרי

אבל לכל אחת יש את הדרך שה' קבע לה

מדברת אחת שעד היום קשה לה להשלים עם זה........ובכל זאת אני אחרי 3 ובדרך ל4

חיבוק גדול ובהצלחההה

תודה!מתואמת
זה מה שאני תוהה, איך באמת מגיעים כמו מלכה לקיסרי אלקטיבי... כי מבחינתי לשכב על מיטה בלי לזוז, כשהחלק התחתון שלי בלי בגדים - זו לא תחושה של מלכה... (ולמרבה הנס - גם הקיסריים הקודמים שלי היו בהרדמה חלקית, כך שאין לי את ההשוואה בנושא הזה...) 
יחסית לחירום שאת ערומה כולך...כןאנונימי054

גם בלידה רגילה החלק התחתון חשוף ואם את מחוברת לזירוז (אני הייתי...) אז את גם מושבתת למיטה

כל החוויה של להיות בחדר ניתוח מרגישה פולשנית זה בטוח

אבל עדיין יש יתרונות וכדאי לרשום אותם ולהתמקד בהם

והכי מבינה אותך בעולם!!!

תודה! אולי באמת אני צריכה ממש לרשום את היתרונותמתואמת

כדי לראות אותם מול העיניים...

אוי איזו חוויה מפוקפקתטוביאלה

חשבצי שהרדמה חלקית זה מביך ולא נעים

למה בחירום זה ככה? איזה צורך יש בזה? 

הנוהל בקיסרי חירום שמפשיטים הכל?shiran30005

עבקתי קיסרי 1 לא חירום ולא זכור לי ככ כמשהו גרוע לעומת זאת בלידה האחרונה היה קיסרי בהול וממש הייתי חשופהההה וזה היה מזוויע ומבחיל ברמןת הזויות, חשבתי כבר שמשהו לא בסדר עם הצוות אפילו כיסוי מינימלי לא זכור לי שהיה.

גם רגליים מורמות זה חלק מהנוהל בחירום-בהול? ככה היה לי רק מלהיזכר בזה יש לי בחילה 🤮

אצלי היה קיסרי בהולהשם שלי

הורדתי הכל חוץ ממטפחת, אבל כיסו אותי במשהו.

הניתוח עצמו בהרדמה מלאה, אז לא יודעת מה היה שם.

אוי זה נשמע נורא😢❤️‍🩹שיפור
זה לא קשור לחירוםYaelLאחרונה

או אלקטיבי, בכל ניתוח קיסרי, ובכלל בכל ניתוח, הכל צריך להיות מכוסה מטעמי סטריליות, חושפים רק את האזור שבו מנתחים. יש זמן קצר שבו חשופים כדי לרחוץ אבל מהר מאוד מכסים. פשוט נשים יותר זוכרות את החלק שבו הן חשופות כי א' זה החלק הקשה וב' זה לפני ההרדמה, אחרי ההרדמה גם כשחלקית כבר לא כל כך מרגישים את פלג הגוף התחתון וגם שמים וילון אז לא ממש רואים או מרגישים מה עושים.

הרגליים לא  מורמות, אי אפשר לעשות ניתוח קיסרי כשהרגליים מורמות, זה מפריע. מרימים את הרגליים רק במצב מסויים שהראש של העובר מאוד נמוך וצריך שמישהו ידחוף מלמטה דרך הנרתיק כדי לעזור לחילוץ. אולי זה מה שאת זוכרת. או בצניחה של חבל הטבור כשמישהו דוחף מלמטה כדי שהראש לא ילחץ על חבל הטבור. ואחרי השלב הזה מיישרים את הרגליים.

בניתוח קיסרי החלק התחתון מכוסה.גיברת

למעט זמן מועט ביותר בהתחלה ובסוף.

זה ממש ממש זניח.

ברוב מוחלט של הזמן הכל הכל מכוסה בבדים סטריליים חוץ מהחתך עצמו.

את בטוחה? לי זכור שלא...מתואמת
מצד שני, היה וילון שהסתיר, אז אני לא באמת יודעת...
את מכוסהYaelL
יש חשיפה רק לזמן קצר כדי לרחוץ ולחטא את האזור ואז מכסים הכל, ממש עד הרגליים כולל, בכיסויי בד סטרילים ולא רואים כלום חוץ מאשר את אזור הניתוח שזה ריבוע שמשאירים חשוף בבטן. 
ממש תודה על ההרגעה הזו! משנה קצת את התחושה...מתואמת


עברתי 4 קיסרייםאן אליוט

אולי בגלל שמעולם לא חוויתי לידה רגילה אין בי כל כך צער על זה. בהתחלה כן, כשהתכוננתי ללידה ושבוע לפני פתאום הודיעו לי שאני חייבת ניתוח.

אבל אח"כ פשוט קיבלתי את זה. הרגשתי הקלה לדעת מתי בטוח תהיה הלידה (ז"א יכולה לקרות קודם, אבל לא אח"כ). לדעת שלא אצטרך לסבול את הכאבים, לא להיקרע ודברים כאלו.

אני נותנת הרבה יותר חשיבות לתוצאה - הבאת תינוק בריא לעולם בע"ה, והרבה פחות לדרך. אני לא מתחברת לכל עניין המשקל שנותנים לחוויה.

גם בניתוח יש את הקרבה לה', ההקלה וההודיה על שהתינוק יצא וכל זה. אולי בגלל שאת כן חווית לידות רגילות זה יותר קשה לך, אבל חוץ מלנסות לשחרר אין לי עיצות נוספות 🤷‍♀️


שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות

תודה רבה! הלוואי שהאמת אגיע לתחושת השחרור הזו...מתואמת
וואי לגמרישוקולד פרה.

גם אצלי החוויה של הלידה מסתכמת ב- הלוואי שיהיה כמה שיותר קל וכמה שפחות כואב. שלא יהיה זיכרון טראומטי.

גם בשבילי הלידה היא רק שער. שער לעולם חדש שנפתח.

לפני הלידה האחרונה התפללתי רק על הוולד, על הלידה התפללתי שתהיה מילדת חרדית ושיעבור בשלום בלי כאבים.

הגעתי לקסרי בשלווה ושמחהקפצתי לבקר

קיסרי שלישי, כבר שנים שאני יודעת שזו האופציה היחידה מבחינתי.

בהתחלה באמת עלו לי דמעות כל פעם מהמחשבה הזו, אבל הגעתי עם עצמי להבנה שזו הדרך שלי להביא ילדים לעולם, וב"ה שזו אפשרות לגיטימית וטובה בדור שלנו.

וכן, אני בהחלט נהנת מהשליטה בסיטואציה, בחירת הרופא המנתח, בחירת התאריך, הגעה ביום ובשעה היעודה כשהילדים והבית מסודרים והכל מתוכנן ומסודר מראש.


הקושי הכי גדול זה "החלפת החלום" ההבנה הפנימית, לא רק בראש, שהחלום שלי הוא לא עשרה ילדים ולידות טבעיות מושלמות. זה לא מתאים לגוף שלי, ולא שייך עבורי. לשמוח בילדים שיש, וברפואה שיש, ובבחירה בניתוח ובילדים ובמשפחה שלי כי זה הדבר הטוב ביותר עבורי ועבורנו כמשפחה.

ואיך בעצם עשית את "החלפת החלום" הזו? כי זה באמתמתואמת

עיקר הקושי שלי...

זה בעיקר עבודה מול עצמיקפצתי לבקר

הלכתי להמון רופאים וחוות דעת נוספות, וכולם באופן מאוד חד משמעי לא אישרו לי לידה וגינלית.

הבנתי שעשיתי כל מה שאני יכולה, אבל זו הדרך שלי, וזה מה שהקב"ה מתכנן ורוצה ממני, וזו דרך טובה. זה מה שנכון עבורי.


זה קבלה ברמה האמונית שזה המסלול שלי, והוא טוב. להרגיש את זה גם בלב, ולנסות לפרק מה קשה לך. בעיקר להבין שזה מלמעלה וזה לא מקרי וזה הכי טוב לך.

זו אכן עבודה מול עצמי...מתואמת

אני אפילו לא ניסיתי לחפש הפעם מישהו שיתמוך בלידה רגילה... (בהיריון הקודם ניסיתי ואף מצאתי. אבל היא אמרה שזה יתאפשר רק אם תתפתח לידה עם צירים מעצמה, מה שלא קרה. ועכשיו - גם אם היא לא הייתה כבר יוצאת לפנסיה - מן הסתם היא כבר לא הייתה מאפשרת לי...)

בעצם כבר שנתיים וחצי אני מסתובבת עם הידיעה שהלידה הבאה תהיה בקיסרי, ואף שהשלמתי עם העובדה מספיק כדי להיכנס להיריון - כנראה שעוד לא השלמתי לגמרי...

..קפצתי לבקר

דווקא זה שהיתה רופאה שאמרה לך שבתנאים מסויימים את יכולה לעבור לידה וגינלית מקשה על הלב. כי יש את הקול הזה איפושהו בפנים. שאולי אולי אולי הפעם זה כן יקרה ...

אצלי אני חושבת שזה שארבעה/חמישה רופאים מומחים אמרו לי באופן מאוד חד משמעי שאסור לי לעבור לידה וגינלית הקל עלי ב"קבלת הדין"

הרופאה הזו אמרה לי את זה בהיריון הקודםמתואמת

(אחרי שני קיסריים). בהיריון הזה (אחרי שלושה קיסריים) לא ניסיתי אפילו לשאול... (כן גיגלתי באנגלית את האפשרות של VBAC3 וראיתי שבארצות הברית יש כאלה שילדו רגיל כך, אבל מכיוון שאני לא מתכוונת לעבור לארצות הברית, גנזתי מיד את החלום...)

אולי אם הייתי מעיזה לשאול גם הפעם אם אפשר לידה רגילה ונענית בשלילה, אז היה לי קל יותר לקבל את הדין? אני בספק... (גם לא הייתי עומדת בפדיחה שבתגובת הרופאים החד משמעית...)

מבינה אותך כל כך...חושבת לעצמי

קודם כל- חיבוק ענק.

מזדהה מאוד.

מרגישה שאצלי התחושות האלה היו נראה לי בעיקר הורמונליות, כי אחרי הלידה זה כמעט לא העסיק אותי...

אחרי הלידה לפעמים דברים נראים קצת אחרת, ודברים שחשבנו פתאום משתנים...


ואני בכיתי משבוע 20 על זה שזה יהיה קיסרית.

עוד לילה קודם לא ישנתי בכלל, ובכיתי כל הבוקר שלפני... וכל ההקדמה בביח...


אולי פשוט מותר לך קצת להתאכזב ולהצטער על זה?


את רגישה עכשיו יותר מתמיד, ומה שבא לי זה רק לשלוח לך איזה משהו מפנק!

מותר לך לכאוב את זה.


תודה, יקרה!מתואמת

אולי באמת זו צריכה להיות המחשבה שלי עכשיו, שמותר לי להצטער על זה, ושאני לא צריכה לצפות להגיע בהשלמה מוחלטת ללידה.

אולי באמת אחרי הלידה אצליח יותר להשלים עם הרעיון של איך שהיא התבצעה... (בלידה הקודמת זה לא קרה... אבל היו לי שלל דברים סביבה שגרמו לי להרגיש שאני לא מסוגלת להתאושש ממנה...)

את חושבת יותר מדי 🤗אורוש3

השלמה בראש יש לך אז לא יועילו לך טיעונים הגיוניים אני משערת (יכולה לתת לך כן? רק לא נראה לי יחדש). את מדברת רגש.

אבל מי החליט שצריך להגיע ללידה מתוך תחושת שלמות? יש משהו מושלם פה בחיים האלה??

אם ניקח קיצוני, יולדת שבעלה בשבי, שבעלה נהרג. הן לא הגיעו בתחושת שלמות ללדת...

וודאי שאלה סיטואציות קיצון ה' ישמור ושלא נדע.

אבל לדעתי העבודה שלך היא לשחרר את הציפיה להגיע ללידה בהתעלות רגשית ורוחנית.

קיסרי פחות עושה לך את החוויה הזו? זה בסדר גמור. יש עוד מקומות להתעלות בהם ולהרגיש חיבור ל-ה', שמחה והודיה.  אולי אני לא מבינה כלום כי לא ילדתי לא בניתוח. אבל אני הרגשתי את ה' איתי שהציל לי את הילדים כשניסיתי ללדת אותם ''רגיל''. והודתי לו בתחושת שלמות עילאית כשראיתי מול עיני שלוש פעמים תינוק שלם, בריא עם איברים קטנטנים מושלמים שיודע לחוש שאני שלו. פלא. נס.

ויש עוד רגעים, למשל- אני מרגישה את ה' מול הים או הטבע, בתפילה טובה ונדירה ממעמקי הלב, בתחושות של השגחה שלפעמים מתנוצצת (קיימת תמיד אבל לפעמים ממש רואים).

עשית כל מה שיכולת טכנית. זהו. סיימת את עבודתך.

את בידי ה' מעכשיו. אולי העבודה היא לשחרר שליטה על הרגשות, להרגיש מה שמגיע, לא להיבהל, להמשיך הלאה. לתעל לעשיה ולתפילה שהכל יהיה בשלום ובטוב. 

וואו, תודה על הנרמול ועל ה"פטיש בראש"מתואמת

אני חושבת שזה באמת מה שהייתי צריכה לשמוע כדי להתאפס על עצמי.

מקווה ממש שזה יעזור לי!

לא התכוונתי לתת לך פטיש, מתנצלתאורוש3

הכל באהבה כן?

רק קצת נקודת מבט אחרת על עניין החוויה והרגש בתהליך.  

❤️❤️

התכוונתי במובן החיובי מתואמת
כלומר - להכניס אותי לפרופורציות... ואני באמת צריכה את זה...
🤗💜אורוש3
לא יודעת אם זו אותה כוונההרקולסית

אבל מוסיפה- שאני בהכנה ללידות מזכירה לעצמי שמותר לפחד.

פעם חיפשתי איזו מציאות אידילית שבה לא אפחד ואז הכל ילך כמו שצריך, ההורמונים הנכונים יזרמו והלידה תהיה מענגת ונטולת כאב 😄

באיזשהו שלב הבנתי שאני לא יכולה להפטר מהפחד ושטוב לי פשוט לקבל את זה שאני מפחדת.

בהצלחה ממש ממש!

שילך בקלות!

תודה על זה! הסתכלות ממש נכונה...מתואמת
וואו זה חכם מאוד, תודה! מאמצתחושבת לעצמי
תודה לך! עזרת גם לי...אישהואימא
באהבהאורוש3
מהממת אתתקומה
חיבוקמדברה כעדן.
אני חושבת, שזה השלמות האמיתית. להיות בדואליות הזאת. כי זה באמת לא הטבעי. עם כל הנס והטכנולוגיה וחכמה אדירה שה' חולק בעולם שמאפשרת בריאות איתנה לך ולעובר, זה לא טבעי, זה לא רצון ה' הבראשיתי...


מזכיר גם את הקושי שלי עם הטיפולים, להבדיל. ועברתי (ועוברת) גם טיפולים וגם קיסרי אלקטיבי...


פשוט לתת לכל התחושות להיות לשמחה וההודיה יחד עם הצער וההתנגדות... לתת להם. להרשות להם... 

וואו, חשיבה ממש מעניינת!מתואמת
כלומר - ההשלמה מגיעה דווקא מכך שלא הכול מושלם... מאמצת!
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזוםאחרונה

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

החלק הכי קשה בגידול ילדים זה חוסר שעות שינהניק חדש2

אלוקים אדירים!!!!!!!!

עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.

קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.

והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.

הפעם זה שיעולים מטורפים.

ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.

שבוע קודם תולעים

שבוע לפני תולעים

שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.

מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!

תנו לי את השינה שלי חזרה.

אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.

ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.

זה רק אני כבר כמעט 10 שנים

בלי שינה זה קשוח בטירוף. הכי מבינה אותך!!יעל...

וואו אני מזדהה כל כךראשונית

התחברתי❤️שיפור

מזדהה🩷השקט הזה

אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה

הקטן שלי בן 4.5ניק חדש2

הגדולים בני 7 ו9.

קמה כבר 2 לילות לבן ה7.

לפני זה לבן ה4

ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.

חוסר שינה זה הכי קשהכורסא ירוקה.

אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות

וואו ממש ככה!ניק חדש2

אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה

הקטן בן 4.5

מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.

זו את הסיבות העיקריותכורסא ירוקה.

שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה

כמו בשיר אמא טובה, ישנת היטב לפני שנתייםשמש בשמיים

וגם אז היטב זה היה שעתיים

חחח לא מכירהניק חדש2

אז תכירי, מדבר עלייך שמש בשמיים

היא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...

האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.

היא תמיד ערה... זאת ממש התחושה😅שיפוראחרונה

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושיאחרונה

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!