כל כך הרבה זמן לא כתבתי,זה כלכך מוזר.
אני חייבת לחזור לזה, חייבת
אם פעם חשבתי שיהיה לי זמן לעשות תרפיה יומית שהמטפלת נתנה לי,הייתי ממש אופטימית
אבל לכתוב זה מאסט, זה חובה,זה לשחרר את הכל
זה גם יתן לי תהליך
חייבת לחזור לכתוב
אני קמה עוד פיזית שלוש שעות
אבל זה רק זמן להזכיר לעצמי שאני הכי טובה
זמן להסתכל אחורה ולחשוב על בת כמה אני ולראות כמה חלומות כבר הספקתי להגשים
כמה אני חזקה, וכמה כוח רצון יש לי
אני רוצה אני עושה,
זה לא משנה כמה זה קשה ולא הגיוני ולא רלוונטי
כמה אני מתקדמת
זוכרת שעשית פסיכומטרי ? ככה סתם באמצע סוף יב
כשבמקביל ריכזת צוות עשית בגרויות וכל זה אחרי תקופת ההצגה?
זוכרת ששיפרת את הבגרות במתמטיקה ב42 נקודות?
זוכרת שפעם עבדת בלנהל פעילויות שלמות לבתי ספר?
שנסעת בכך הארץ ותקתקת את הכל?
זוכרת שהלכת לטיפול? שפתחת ושיתפת וניסית?
זוכרת שדיברתי על זה עם האחים שלך?
זוכרת שאף פעם לא חשבת שאי פעם תצליחי לסיים טירונות?
זוכרת שהיית פאקינג קשרית?
זוכרת שהיית רצה ב21 דקות? והיום ב15.15?
ושלא הצלחת לעשות מתח אחד והנה היום
זוכרת שאת יכולה? ושהצלחת להתגבר על הכל?
יש לך עוד כמה חלומות בדרך
את יודעת ששום דבר לא עוצר אותך.
תסתכלי על כל החלומות שהגשמת
תפסיקי לחפש את אלו שלא.
יש לך את זה.
תלחמי,תגשימי את החלום הבא.
מפקדת
זה שלך בייב.
