לא מאמינה שכותבת את זה...בעלי ותכנים לא ראוייםאנונימית בהו"ל

כולי רועדת, לא מאמינה שאני כותבת את זה...

פותחת בתמימות את המחשב שאכשהו אין בו חסימה מסודרת ודי כי סמכתי על בעלי...ומה קופץ לי בתיקיה אנונימית שלא סגורה...

רושמת לבעלי שלא בבית שלא מאמינה והוא מודה שזה קורה לו מידי פעם, וזה בעיה אישית שלו ולא קשור אלי... חי בסרט?איך לא קשור אלי?

איך אני אמורה להמשיך מפה הלאה? גם ככה יש בעיות בזוגיות וספקות לגביה, זהו פשוט מתחשק לי לפרק את החבילה, חראם על הילדים שיגדלו עם הורים גרושים שכל כך רציתי להימנע מזה אבל פשוט הרוסה עכשיו!!

לא מאמינה שזה קשור אלי הנושא הזה😭

וואובאתי מפעם

 איזה קשה זה!!

חיבוק גדול!


לא קשור אלייך? קשור מאוד!

זה לא רק משהו הלכתי אישי.

זה תחושות שלך שמרגישה נבגדת. אם בדר''כ אני אומרת להכיל, לוותר, לתת מקום לבעל. זה המקום שאני אומרת לעשות דרמה רצינית שיבין שזה פגע בך מאוד מאוד, וממש לא קשור לפן הלכתי, קשור לזה שהוא צופה בנשים אחרות ואת נתת בו אמון שהעיניים שלו רק עלייך, ומסתבר שהוא פגע באמון שלך.

תנסי לחשוב איך את עושה דרמה אבל לא שתשתק אותו, אלא דרמה שתביא אותו לידי רצון לשנות ולהתנצל.

אישה יש לה המון כח, בטוחה שבחכמה תדעי לנער אותו בצורה נכונה.

אל תמהרי לדבר על פירוק חבילה, תני לעצמך להיפגע ולא להסיק מסקנות תוך כדי פגיעה.

המון בהצלחה יקרה!! 

לא יודעת איךאנונימית בהו"ל

לפרק את החבילה? אני גם הייתי לא הכי אישה קלה בתקופה האחרונה, הרבה דכדוך, חוסר חשק, השמנה וחוסר אהבה עצמי שפגעו לי בטיפוח העצמי, אני חושבת שהגענו למצב לא טוב בזוגיות ומאמינה שזה השפיע גם...

בעיקרון הוא הבעל הכי תומך ומקבל ומפרגן... מרגישה גם אשמה כי הייתי צריכה לטפל בעצמי , בנפש שלי תקופה ארוכה והזנחתי מאוד לצערי, בתקוםה האחרונה באמת היום זמנים מאוד לא טובים ביננו

אוף וחיבוקמרגול

קודם כל מצטערת מאוד לשמוע. את מתארת תחושות חזקות וקשות, ושולחת לך חיבוק ענק.

אבל זו באמת לא אשמתך בשום צורה. זו טעות *שהוא* עשה. *הוא* זה שבגד באמון.

ועם כל זה שבעיניי האחריות היא 100% עליו, אישית לא הייתי מפרקת על זה את החבילה (אבל כל אישה שונה).

מציעה את זווית ההסתכלות הזו - הוא נפל. נפילה שמשפיעה מאוד גם עלייך ופוגעת מאוד מאוד אבל לא נשמע שזה הרצון הראשוני שלו או איזה אידיאל שלו או שהוא רואה את זה כדבר סביר לעשות.

מה שכן - חייב לעבוד על זה. יחד ולחוד. איך? לא מספיק יודעת כי חושבת שאנשי ונשות מקצוע ידעו לייעץ טוב יותר, אבל ברור לי שיש פה עבודה לעשות, וגם נפער פה חור ענק באמון. אבל זה לא אומר שאין דרך שתבטחי בו שוב…


ולגבי מה שאת מרגישה על עצמך… גם זה מבקש עבודה עצמית… עם/בלי אשת מקצוע לשיקולך, אבל חבל שתחיי בתחושות כאלה כלפייך. בעיקר כשאני בטוחה שיש בך כל כך הרבה טוב. 

אני רקתקומה

רוצה להגיד, שבעיניי לא נכון לעשות דרמות.

מצד שני, גם לא נכון שתאשימי את עצמך.

מצד שלישי, לצד זה שאני מבינה את הפגיעה שלך ואת האמון, אני באמת לא בטוחה שזה קשור אלייך.


משרשורים כאן בפורום נשמע שזה משהו שיכול לקרות, גם בלי קשר לאיך הזוגיות נראית.

ואני לא יודעת להגיד מה נכון לעשות.

אבל נראה לי לא נכון להגיב מהבטן ובזה הרגע.

אם את אוהבת אותו ורוצה לבנות את הקשר שלכם, אני לא חושבת שלשרוף עכשיו את הגשרים יעזור.


בטח אם מבחינתו זה לא קשור אלייך, ואז כעס שלך רק ירחיק אותו יותר ויקשה על בניית גשר ביניכם מחדש.


מאוד חשוב לא להאשים את עצמךקדם
בשום אופן, זה לא תלוי בהתנהלות שלך כי זה יכול לקחת למקומות מאוד לא בריאים. אבל לא פחות חשוב, כמו שכתבת על עצמך שעברת תקופה כל כך קשה, גם אל הבעל להתייחס בחמלה... שוב, לא בגלל שזה מצדיק משהו אלא כצורה של יחס בין בני זוג
לא, לא לפרק חבילהשוקולד פרה.

גם לא לחשוב גירושים או לדבר בכיוון.

זה נורמלי, זה קורה, זו בעיה של גברים בימינו.

החשוב ביותר הוא שאת תקבלי תמיכה, כי כרגע א עצובה וכועסת וזה לגמרי מובן.

יש כל כך הרבה דרך עד שמגיעים לגירושים, וזו ממש לא סיבה להתגרש בגללה.


תאהבי את עצמך ותחבקי את הכאב והעלבון והצער.

אחר כל כדאי לשים חסימה.

איפה אשיג תמיכהאנונימית בהו"ל
זה לא שאלך עכשיו ואפשר לחברה או לאמא, זה אני לבד בסיטואציה..
תספרי לבעל מקצוע אובייקטיבי, ממש לא לחברההמקורית

או לאמא.

את צריכה תמיכה בלי קשר למה שקרה עם מה שאת מספרת, כדי להרים את עצמך ולהביא את עצמך למצב נפשי יותר טוב, ולאהוב את עצמך בחזרה בלי קשר לגודל הפיזי שלך. וגם בגלל מה שקרה, כדי שתוכלו לבנות מחדש. אבל ה לא יכול לקרות על יסודות רעועים, אחרת תמיד יהיה מה שיפריע שהוא לא עיקר הבעיה ביניכם, אלא נובע מהדימוי העצמי הנמוך שלך ומעיב על הקשר.

שולחת חיבוק גדול ❤️

 

וברור לחסום. אל תאמין בעצמך עד יום מותך. הוא מאש ואנחנו בשר ודם.

השבת בדיוק קראתי על החזו"א שהיה בן 90 והעוזרת עברה וחזרה בבית כשהוא יושב ולומד עד שצעק: מה היא חושבת, שאנחנו מלאכים..??! וזה החזו"א.

אז מה נגיד אנחנו בדורנו, ומה יעשה הגבר ולא יחטא? לחסום מהר


 

 

לגבי הסוףיערת דבש

לא נשמע לי סיפור אמין במיוחד

וחבל, כי זה גם לא מחמיא במיוחד

וממש הפך של מהות הצדיק שהיה

אדם שהיה מקפיד בכבוד כל אדם


חוסר אמינות של הסיפור

כי החזון איש נפטר הרבה לפני גיל 90

ולא היו לו עוזרות.. חיו איתו בחורים שעזרו לו

ושהם מוכרים עד היום

ושזה שהוא צעק ככה זה הכי לא אמין

הייתי חייבת לדייק

מחילה

אם תרצי אצלם לך צילום מסך של העלוןהמקורית

שקראתי בו את הסיפור בשבת

ואגב, קראתי את זה יותר מפעם אחת בכמה מקומות. זה הסיפור

אבלתקומה

הוא באמת נפטר בגיל 74, ולא 90.

ולפעמים ה"מיתוס" של הסיפור כבר יותר גדול מהסיפור עצמו.

מישהו רצה להעביר מסר, והלביש סיפור על דמות.

בטח בעלונים שכל מטרתם זה להעביר מסרים כאלו. הרבה פעמים מסרים חדים של צניעות, שלום בית וכו'

אולי..המקורית

אנסה לחפש את העלון לראות אם יש מקור

את יודעת כמה פעמים קראתי בעלוניםDoughnut

סיפורים מצוצים מהאצבע.

צריך לקחת עלונים בערבון מוגבל ביותר...

עזבי חזון איש עכשיושירה_11

הרעיון...

אני נזכרת בסיפור על תנא אבדוק את שמו 

נראלי בי שמעון (לא ב יוחאי)

שבגג דירתו היו שבויות או משו בסגנון, זוכרת ממש מעורפל

והוא רצה לעלות אליהם וצעקק "אש בביתו של רבי שמעון" כדי שיבואו אנשים להצילו מן העבירה ואמר שעדיף לו להתבייש כאן וא בעוהב

הנהשירה_11

בגמרא בקידושין (פא ע"א) מסופר ששבויות שנפדו, שוכנו בעליית ביתו של רב עמרם, הן ישנו בעליית הגג אליה היה צריך לעלות עם סולם כבד, שאותו בדרך כלל הרימו כמה אנשים, בלילה, רב עמרם לקח את הסולם הכבד, והציבו לכיוון העלייה, כדי לעלות לשם. כשהגיע לאמצע הסולם התעשת, וצעק: 'אש בבית עמרם', על מנת שהשכנים יתאספו בביתו, כביכול על מנת לכבות את האש. הוא כמובן התכוון שהאש היא אש היצר שבער בו. רב עמרם אמר שעדיף שהוא יתבייש בעולם הזה, ולא יתבייש בעולם הבא.

 

https://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=33700

רבי עמרם חסידאהמקורית
מכירה את הסיפור הזה, כל פעם צמרמורותאם_שמחה_הללויה
"אל תאמין בעצמך עד יום מותך"
מחילה ממך, אבל חבל שאת מלבה את האש במקום להרגיעדיאט ספרייט

זה באמת באמת באמת לא קשור אליה.

זו עצת היצר, זו משיכה פיזית, זה יצר חייתי, זו טיפשות,

זה הכללללל-

אבל לא קשור אליה.

גבר צופה בתכנים אסורים גם אם הוא נשוי באושר.

גם אם הוא רווק.

גם אם הוא דתי, גם אם הוא חילוני.

גם אם הוא מסופק וגם אם הוא איננו.

אם אני דוחפת קינוח על בטן מלאה,

זה אומר שלא שבעתי? שהאוכל לא היה טוב?

לא!

זה אומר שאני טיפשה וחלשה ובן אדם.

יש מקום לכאב שלה.

יש מקום לאכזבה שלה.

יש מקום לבכי על אובדן החלום על הבעל שיהיה לה.

אבל גם יש מקום לעבודה על הבעל שנפל ועוד יקום.

על זה מפרקים בית?

99% מהגברים צופים בפורנו.

ועוד אחוז אחד משקרים לגבי הנושא.


^^ממש ממש מסכימהבאורות
לא הבנת אותי בכלל.באתי מפעם

זה קשור אליה כי זה פוגע בה, לא כי זה אשמתה.

היא לא אשמה בכלום, וברור לי שזה יכול לקרות לכל אחד גם אם הם נשואים באושר, אבל להגיד זה לא קשור אלייך זה שטויות, אי אפשר להגיד לאישה - זה לא קשור אלייך, זה ביני ובין אלוקים. לא. זה גם היא פה במשוואה, לא במובן ההלכתי, אלא במובן הנפשי הרגשי. נתתי בך אמון שאתה עסוק רק בי ומסתבר שלא!

ובדיוק זה מה שאמרתי, לא לדבר על לפרק בית ולא להגיע למסקנות ! אני האחרונה שתמליץ לפרק בית. אמרתי שתתן לעצמה להיפגע, עדי לשהות בכאב. ולא לדבר על מסקנות. ברור לי שלא מפרקים על זה, וגם ברור לי שזה כל גבר שני נופל לצערי!!! אבל זה לא מוריד מעוצמת הכאב. ושהוא לא יתן לה לנפנף אותו במשפטים של- זה לא קשור אלייך.

זה קשור מאוד. 

אז זה הענייןבאורות

שזה לא שהוא לא עסוק בה.

גבר יכול לעוף על אשתו, לחשוק רק בה, לא לחשוב על אף אישה אחרת, ועדיין לראות תכנים כאלו. זה נשמע סותר אבל זה לא.

זה לא קשור אליה-כי זה לא אומר עליה שהוא לא נמשך אליה/לא אוהב אותה/לא חושק בה וכו. אלא שזה התמודדות שלו באופן דומה לאדם שהולך ואוכל שוקולד מהמקרר בסתר. זה התמכרות שלא קשורה למי הוא יהיה נשוי וכמה פעמים בשבוע הם יהיו ביחד והאם היא יפיפיה חתיכה או שבורה אחרי לידה. 

אני יודעת, אבל בכל אופן לא מבינה איךבאתי מפעם

אפשר שלא להיפגע מזה.

כשמביניםoo
שצפיה בתכנים מיניים אינה קשורה להתעניינות באישה אחרת אלא בתכנים שיש אליהם משיכה/ סקרנות
רק אומרת שאני חולקת על שני המשפטים האחרונים שלךבארץ אהבתי

וממש לא אוהבת כשאומרים את זה.

מה זה החוסר אמון המוחלט הזה בגברים שלנו?

אני יודעת שזה נפוץ מאוד.

אבל לטעון שזה לגמרי 100%? לחשוד שכל אחד שמעיד על עצמו שהוא לא צופה הוא שקרן? אני לא מוכנה לקבל את זה.


וגם יש הבדל גדול מאוד בין 'צופים בפורנו' לבין 'אי פעם צפו בפורנו'.

אולי יש אחוז מאוד גדול של גברים שכן אי פעם צפו בפורנו, בטעות כזו או אחרת, או בכוונה תחילה.

אבל ברור לי שיש מספיק כאלו שזה מספיק חשוב להם שהצליחו לעצור ולא להמשיך עם זה. בין אם בהחלטה אישית, ובין אם דרך חסימות חיצוניות שהם שמו כדי לגדור את עצמם.


ויש גם כאלו שקשה להם. וזה נפוץ מאוד, ואני מסכימה עם שאר מה שכתבת על זה שצריך להבין את המקום שממנו זה מגיע, ולדעת שזה לא אומר שום דבר על האישה (גם אם בהרגשה זה באמת פוגע).

אבל אני לא חושבת שבשביל להרגיע אישה שגילתה דבר כזה על בעלה, צריך לטפול על כל שאר הגברים טענות שווא.

תודה שכתבת את זה!רק טוב=)
זה לא פעם ראשונה שכותבים את המשפט הטפשי הזה וזה נורא נורא לא נעים. סתם גורם לכל הנשים לחשוד בבעלים שלהם.
מסכימה איתך ממשרקאני

קשה לי לשמוע כאלה משפטים

חזקנער המדבר

לא מתחבר להכל

אבל זה באמת בעיה של גברים.

לא תמיד קשורה.


לרוב זה מגיע מכעס! עצבים! תסכול!

יכול לקרות מהזוגיות ויכול גם מהעבודה ילדים וכו'

כשמשהו ביסוד הגברי מתערער - היבלה הנהגה ביטחון

הרבה פעמים אנחנו בורחים לשם.


שמירה על היסוד היא שמירה על הנפש, הרוגע, האיזון הפנימי.

השלום בית מביא לחיזוק היסוד.

מגע ויחסים מלאים מחזקים את היסוד. לאו דווקא מהסיפוק שבא על מקומו אלא מהביחד. מהטוב. מההרגשה של הגבר שאישתו רואה אותו במקום הכי עמוק ומענגת אותו.

אין מה להאשים את עצמך ולא את בעלך.

חמלה ולב לך קודם כל!

ובמידת האפשר גם לבעלך

כולנו מתמודדים.


תודה בנות על התמיכהאנונימית בהו"ל
לפחות יש לי איפה לפרוק, וגם לקבל עצות
זה באמת לא קשור אליך!מתיכון ועד מעון

זו נפילה שלו, נפילה כואבת מאוד מטלטלת מאוד.

אבל היא לא בגללך, לא בגלל הקשר הטוב או לא טוב.

זו נפילה מטלטלת של גבר, דבר שעלול לקרות קורה גם לגברים טובים וצדיקים ולכן חייבים לשים סינון על כל מכשיר כי כל אדם עלול חלילה ליפול בזה, עם יצר לא משחקים משחקים.

מותר לך להיפגע, אני גם יכולה להבין למה אבל אני באמת לא חושבת שזה שווה ערך לבגידה.

כואב, כן. קשה, כן. דורש תיקון, בהחלט. ואולי הזדמנות לשיח שלכם לבד או עם דמות נוספת שתסייע

אבל מפה ועד להתגרש המרחק גדול מאוד 

ליבי איתךשירה_11

ממש ממש

זה בהחלט קשור אליו

 

לא יודעת איך בדיוק *את* צריכה לפעול

רק חיבוק.

 

ולא, לא נשמע משו שמפרקים בגללו את הבית, בכללי על פניו נראה שעם הרבה רצון אפשר לתקן (בכללי כמובן, אין לי מושג מה הולך בינכם)

וטיפ - לא לדבר על גירושים, תקופה לחשוב כאילו זו לא אופציה כך יותר קל לשקם יחסים, ולא שאופציית הגירושין מרחפת בינכם)

 

חיבוק ענק

הכי הכי חשובעוזרת

את הכי לא אשמה בעולם!!!

חיבוק ושהשם יתן לך את הדעת והתבונה כיצד להתנהל

אני חושבתoo
שצפייה בתכנים זה דבר פרטי ואכן לא קשור אליך, הטיפ שלי - לא לבדוק הסטורית גלישה, מעולם לא בדקתי וזה לא מעניין אותי. טיפ נוסף- לחפש מידע מרגיע אודות צפייה כזו, כי זה נפוץ ואין לזה משמעות כמו שאת מייחסת.
אני לא מסכימה איתךחירות4576

ברור שזה מעניין אותי

זה נאמנות בסיסית בתוך מערכת זוגית.

אוי ואבוי אם נהפוך את זה ללגיטימי כי העולם הפך חולה.

זה אסור, הלכתית, מוסרית וזוגית.

האם לפרק? לא. לא בלי לנסות לפנות לעזרה מקצועית ולגמילה (זו התמכרות) אבל גם לא לטמון ראש בחול. 

את רואה את זה כנאמנות בסיסיתoo

אני לא

אני רואה את זה כצפיה בתכנים שמושכים/ מסקרנים ותו לא


לא רואה פה איסור מוסרי (אם כי ברור שיש איזושהי בעיה מוסרית) ולא איסור זוגי, גם אם יש בעיה הלכתית אני לא שומרת הסף של אף אחד מבחינה הלכתית/ מוסרית.


אדם בוגר אמור לעשות כרצונו כל עוד זה לא פוגע באחרים, פה הפגיעה זו בחירה של האישה להיפגע. אפשר גם לראות פה פגיעה הפוכה, בזוגיות, בהתערבות האישה במה שבעלה יעשה או לא.


לא כל צפייה היא התמכרות, להיפך, רוב הצפיות אינן התמכרות, רק צפיה שבאה ע״ח התנהלות תקינה של החיים יכולה להיות התמכרות.

מסכימה איתךהמקורית

אישה ובעל לא חייבים לדעת על כל פרט ושעל בחיים אחד של השנייה, מותר שיהיו תחומים שהם פרטיים. גם אם הם כוללים צפייה בפורנו לצורך העניין

יש משו במה שאת אומרתלב אוהב

אבל מבחינה רוחנית יש קשר לאישה כשהבעל פוגם בעיניים שלו, ובעניינים האלו.

השפע של הזוג, הברכה, הרבה מזה קשור בצניעות האישה והגבר. זה לא רק סרטים ותכנים זה עוד הרבה מעבר כמובן.

כל אחד לעצמו זה כשרווקים.

בנישואים יש כבר קשירת ברית בין הנשמות ועבירות אחד של השני יכולות להשפיע.

בכל אופן בנושאי צניעות בוודאי משפיע. 

שרשרתי לא נכון. תגובה ל⁰⁰היה מדובר על צפיה בתכניםאנונימית בהו"ל

שהם לא מיניים, סדרות וכו


 

או כל נפילה רוחנית אחרת, שבת תפילות וכט


 

אז מסכימה שזה פרטי ולא עניין של בן או בת הזוג להתעסק בזה.


 

אבל פורנו זה קשור למיניות

שבחתונה כורתים ברית דמתבטאת בהרבה דברים אבל   בין היתר בהחלטה ובבחירה לקיים קשר מיני בלעדי. וכל מה שמסיח מזה הוא בעיני פגיעה בברית הזאת.

בדיוק כמו שלשחנש עם אישה אחרת בעבודה זה פגיעה בברית הזאת..


 

העולם המיני בין הני הזוג הוא קודש קודשים. 

זו פרשנות שלךoo

׳מסיח את הדעת׳

׳לשוחח עם אישה אחרת בעבודה פגיעה בברית׳


אני לא רואה בעיה בזה ולא רואה הבדל גדול בין סרט עם סצנות לבין פורנו, וודאי שלא רואה בעיה לשוחח עם אישה/ גבר אחר.


כן רואה בעיה משמעותית להתערב לבן/ בת הזוג בענייניו הפרטיים 

כתבתי לשחנש לא לשוחח וזה הבדל גדולאנונימית בהו"ל
גם פה יש פרשנותoo

מה הופך שיחה לשיחת נפש? מה הפרמטרים? באיזו נקודה זה הופך לפגיעה בברית?

בעיניי זו הסתכלות בעייתית 

אז נסכים שאנחנו לא מסכימותאנונימית בהו"ל

כל יצירת קשר רגשי מחוץ לנישואים של אישה עם גבר

או להפך

זה פוגע בברית בינהם.

ככה אני חושבת


ככ הרבה זוגות שילמו מחיר כבד בזוגיות שלהם על דברים כאלנ....

בהחלט לא מסכימותoo

הרבה זוגות שלמו מחיר כבד על התערבות לשני בחייו הפרטיים

אני חושבת שבאיזשהו אופן, החיים שלנוהמקורית

כבר פחות פרטיים כשאנחנו נשואים וצריך למצוא איזון

לא מן הנמנע שיש נשים שזה פחות יפריע להן, אבל לרוב הנשים יהיה קשה לקבל 'בזבוז' אנרגיות רגשיות של הבעל על מישהי אחרת. כמו הפוך


אני חושבת שברגע שזה קורה בצורה ממושכת או אם מישהי קרובה, למשל במקום עבודה שנפגשים באופן יומיומי, זה כן מצריך חשיבה מחודשת.

כל העניין של להיות בזוגיות זה להקדיש את החיים שלך למטרה מסוימת, ודברים חיצוניים יכולים להפריע כי האנרגיה שלנו מוגבלת.

זה נכון שהתערבות יתר ובטחון עצמי נמוך גם הם בעיה, אבל צריך לעשות הפרדה (למרות שזה בא ביחד הרבה פעמים) - זה שנכון שתהיה נפרדות, ויש לכל אחד חיים משלו, אבל סופו של דבר לא מדובר בשותפים לדירה,וזה לא אומר שזה בסדר לנהל קשר נפשי צדדי בזמן העבודה/ וואטאבר. ופה האיזון לדעתי

אני באופן אישי מאמינה שלהעיר על זה ולעקוב זה פחות יעיל, ועדיף להיות ועסוקה בלהאיר את הקשר שלנו ולבחון איך אפשר להתקרב יותר כך שהבחוץ יהפוך להיות פחות אישיו. בסופו של דבר, גבר נשוי שהופך להיות משענת לאישה שהיא לא אשתו, לא מעיד דברים טובים על המקום שלו בזוגיות/ מול עצמו. 

ברור שהחיים פחות פרטייםoo
אבל באופן טבעי, עושים דברים ביחד, חולקים הרבה דברים, נמצאים הרבה ביחד.


בעיניי, כשזוגיות מתנהלת באופן תקין, לא צריך לשמור עליה, היא מספיק שווה להישמר לבד, שום צפיה או אישה בעבודה לא יכולה להרוס. ההרס מתחיל מבעיות בזוגיות עצמה, אם רוצים לשפר/ לטפל, צריך ישירות בבעיות ולא להיטפל לדברים, להחליט שהם הורסים ולהרוס עוד בדרך.

מסכימה עם זה, רק שלא כולם יודעים לעשות אתהמקורית
ההפרדה
אבל אין שום קשר רגשי בפורנומקרמהאחרונה
זה יצר נטו
חיבוק גדול יקרה נגמרו לי השמות

רוצה לשלוח לך חיבוק גדול גם על מה שתיארת שזה עשה לך עצמך היקרה לגלות את זה פתאום,

גם על מה שזה עשה לך לחשוב ולדמיין שבעלך שלך שצפה בזה

גם על מה שזה עשה לך במחשבה של מה זה אומר על הזוגיות שלך והאינטימיות ביניכם

גם על הרגשת התסכול והאכזבה והפגיעה הכה גדולים.

ממש לקחת הכל ולתת לו מקום ומתוך כך לראות איך אפשר לצמוח ולהתרפא ולהתקרב מחדש ב"ה.

 

במקומות של נפילות של בני אדם בכללי (לאו דווקא של צפייה בפורנו, אלא נפילות בכללי), אני מאוד מאמינה במקום שהקב"ה דרך התורה הקדושה התוות לנו.

המקום של התשובה.

אותה תשובה שקדמה לעולם.

אותה אמירה כה עוצמתית של "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"

לא סתם אדם - *צדיק*

*אין* צדיק (!) שלא יחטא. אין.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

וענקי ענקי עולם כמו דוד המלך שאמר חטאתי לה' (וגם בתחום של בינו לבינה)

או הסיפור על האמורא בגמרא שטיפס על סולם כדי לבוא על אישה וצעק אש אש אש וראו אותו תלמידיו ואמרו לו רבי ביישתנו וענה להם שעדיף שיתבייש בעולם הזה ולא בעולם הבא,

והסיפור על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הייתה קדשה אחת בעולם כולו שלא בא עליה (!!!) ונדד הרחק כדי להגיע לאחת והיה מה שהיה ואז ברגע אחד החליט לחזור בתשובה עד שנפחה נשמתו ונאמר עליו *רבי* אלעזר בן דורדיא שמזומן לחיי העולם הבא!

רבי!

ויהודה הגדול שהודה! עם כל מה שקרה עם תמר! הודה שנפל!

ויש עוד מקרים ודוגמאות בתוך תוך תורתנו הקדושה.

וכבר חז"ל ניסו לבטל את אותו יצר הרע וראו שאין העולם יכול להתקיים ממש!

 

וכל המקומות הללו הם דווקא דווקא כי התורה הקדושה רואה את ההתמודדות הזו.

לא מתעלמת ממנה.

רואה שדווקא דווקא בתחום הזה של יצר הרע כ"כ עצום

עד שענקי עולם לא רק שצפו אלא עשו מעשה ממש עם אישה!

ונקראו צדיקים גמורים ורבנים שמהם אנו לומדים!

ללמדנו עד כמה תשובה קדמה לעולם.

"חטאתי לה'".

אני חוזר בתשובה.

ואם אתה הקב"ה הרחום והחנון מחכה לו לאדם עד שישוב ורוצה בתשובתנו -

גם אנחנו הקטנים והקטנות ננסה להידמות לך ולקבל את התשובה.

ובטח בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות.

ולהצליח לסלוח, למחול, לא להזכיר לאדם עוונותיו הראשונים, לראות את התשובה כבריאה חדשה לאדם. שמעומק עומק לב רוצה להתחרט על כך.

הרי כולנו בני אדם. בשר ודם.

וגם אנחנו לפעמים נופלות בדברים אחרים. מי בלשון הרע, מי בצניעות, מי בכיבוד הורים וכן הלאה.

וכמו שאנו נרצה שיקבלו את תשובתנו, שיסלחו לנו על טעויות, שיקבלו אותנו בלב אוהב על אף חוסר המושלמות שלנו - כך ננסה להידמות לקב"ה ולמחול גם אנחנו.

ובין איש לאשתו זה הכי הכי יקר לקב"ה.

עד כדי כך שהוא מוחה חלילה שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לבין אישתו!

עד כדי כך שאומר לנו שימכר ספר התורה כדי להשכין שלום בין איש לבין אישתו

"אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... והשכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו"

 

אז העבודה הזו על התשובה,

על ראיית האדם כמכלול,

כבן אנוש ולא מלאך, ששבע יפול צדיק וקם,

שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא,

 

והעבודה הזו על להבין שלא הייתה כאן כוונה לפגוע בך ח"ו אלא נפילה של היצר לתחום הזה של הראייה שהמקום ממנו הוא מגיע שונה לחלוטין בנפש.

 

ורוצה לצרף כאן גם תגובה ארוכה שכתבתי בנושא בעבר:

יקרה,

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

 

1. בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

 

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

 

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

 

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

 

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבות. יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

 

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

 

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

 

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

 

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יפגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

 

אז מה הוא כן?

[זה *ממש לא* נשמע המצב כאן, אך אם יש מצב בו הוא מכור - אז במקרה כזה כמו בכל התמכרות - צריך לטפל]

 

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

 

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

 

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

 

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

 

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

 

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

 

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

 

עוד דבר חשוב -

 

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

 

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

 

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

 

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

 

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

 

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

 

 וזו באמת התמודדות מאוד קשה עם היצר הזה.

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

 

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

 

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

 

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא יכול לקום!

לעשות תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו יהיה במדרגה שהעוונות יהפכו לו לזכויות!

 

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו הרוב המוחלט של גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים.

וכמו רוב נשות העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך. 

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

 

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

 

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

 

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

 

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

 

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

 

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

 

בתוך כל זה, 

ואחרי שנותנים לדברים קצת להירגע, וזמן לעצמך לעכל ולהרגיש את כל מה שאת מרגישה, כן חשוב לזכור שהיחס לכל הדבר הזה אצל בעלך היקר הוא ממש ממש *לא* במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

וגם הצפייה/הנפילה *לא* מגיעה אצלו מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה,

אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, אי-שימת לב לשבריר שנייה, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע אחד, בטח בעולם כמו שלנו...

 

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

הלוואי הלוואי שתצאו מזה מחוזקים ב"ה! ❤

חיבוק גדולתהילה 3>

בטוחה שזה כואב עד מאד. מטלטל, שורף בלב, מקומם ומכעיס ומציף המון המון רגשות.

זה הכי לגיטימי בעולם להפגע, ובטח מדבר כזה שהוא הפרה של הברית הזוגית ביניכם

שהוא שמור לך ואת שמורה לו. גם אם זה קורה לעוד אנשים

זה לא מכהה את התחושות שלך.

תני לעצמך להתאבל על מה שהתנפץ עבורך. תמצאי לך אם צריך כתובת לפריקה ותמיכה.


דיבורים על גירושין והאשמה עצמית מגיעים מתוך סערת הרגשות והכאב שלך, ויש לנו כאנשים נטיה במקום להיות עם הכאב

ולתת לעצמנו להרגיש את הלב ולשהות בו, להוציא את האנרגיות החזקות האלה של הכאב, של התחושה שאולי אני לא מספיק טובה ומושכת ואהובה, כלפי רבדים יותר חיצוניים.

אם זה כעס על עצמי, אם זה כעס על הבעל וכן הלאה.


זה הזמן דבר ראשון להיות שם בשביל עצמך. לתת לעצמך לבכות, לכאוב ולהתאבל.

אחרי שיעבור הגל, תוכלי לבחון מה ואיך נכון לך כרגע, ממקום בוחר❤️

מודה לכולן על התמיכה וזקוקה ממכם לעוד, בבקשה!!אנונימית בהו"ל

תודה לכן על כל המענה.

הוא שיתף אותי שזה כבר כמה שנים בתדירות שונה, משהו שהתחיל בנערות וכבר סיפר לי בעבר אבל הייתי בטוחה והוא הבטיח לי שזה לא קורה עוד, עכשיו משתף שרוב שנות הנשואים זה היה בתדירות כזאת או אחרת, נכון תמיד הזוגיות שלנו לא הייתה מושלמת, הרבה תהיות אם אנחנו באמת מתאימים, לא יצאנו הרבה זמן לפני והיה איזה קליק כשיצאנו, עכשיו נקרעת בתוך עצמי, מרגישה שכל אקט מיני ביננו, מגע שבתמימותי חשבתי שזה ביננו כנראה היה את הצל של זה, השפיע, אולי חשב על כל מיני דברים תוך כדי, מרגישה נבגדת גם אם לא פיזית אז מחשבתית, גם ככה חשבתי בלי סוף שאין בייננו חברות אמיתית,  שאנחנו לא באמת מתאימים בהרבה דברים, הרגשתי זיוף כשאמרתי שאני מאושרת כי לא באמת הייתי, אבל עוד הרבה גורמים מסביב שעכשיו מרגישה שלא באמת נתנו לזוגיות עבודה רצינית והשתדלות אמיתי אלא זרמנו איכשהו,מצד שני איך אני יכולה לתת לזה נסיון כשיש את הנושא של התכנים הלא צנועים שמרחפים לנו מעל הראש, זה קשה לי מאוד, אני נקרעת בתוכי ויש לנו ילדים ולא יודעת מה לעשות למי לפנות..

אהובה ❤נגמרו לי השמות

יכול להיות שהאיתות הזה יכול דווקא להיות לטובה ולהצמיח אתכם עוד יותר ב"ה.

להגיע למקום שבו מטפלים מהשורש בכל מה שתיארת.

למקום שמצליחים להתקרב באמת, בלי מחיצות, לא בגלל התכנים של הצפייה ולא בגלל שום חסימה שיש בלב ולא בגלל שום דבר אחר.

למקום שכמו שכתבת שלא היה עד עכשיו - משנים ונותנים לזוגיות שלנו עבודה רצינית והשתדלות אמיתית.

למקום שמתעצמים וגדלים דווקא מתוך הקושי.

מבררים לעומק דברים

פותחים את הלב

נוגעים בכאב

מוציאים את המוגלה

ומגיעים ב"ה לריפוי שלם

ולצמיחה שלמה ב"ה.

 

ואם לא מצליחים לבד - לפנות לאיש מקצוע.

זה אפשרי ב"ה

ומי כימים הללו של אלול מעמיקים לנו את ההבנה הזו שיש גם תשובה בעולם, שאפשר לתקן ולצמוח מכך עוד יותר

גם ביני לבין בוראי

וגם ביני לבין בעלי/אשתי.

 

- ולגבי הצפייה עצמה - כפי שכתבתי בהרחבה ובפירוט בתגובה הקודמת בשרשור הזה, הצפייה והקשר עצמו בין איש לאישתו לא קשורים אחד לשני והם כמו שני קווים מקבילים, לא כדאי להעסיק את הראש ולהתייסר שכל מה שהיה בינינו עד עכשיו הוא חלילה לא אמיתי ועם הצל של זה, חלילה יקרה. אלו שני דברים שונים לגמרי גם במקום בנפש וגם במהות של זה וגם בפועל. לא רוצה סתם לכתוב פעמיים מה שכבר פירטתי בתגובה הקודמת, אבל ניסיתי לציין שם את כל ההסבר הרחב לכך 🙏

 

מאחלת לך מכל הלב ברכה גדולה והצלחה שלמה בבניית והעמקת הבנייה של הבית המשותף שלכם

שהקב"ה יהיה בעזרכם בכל צעד וצעד

יאר פניו אליכם וישם לכם שלום 🙏❤

יקרה, חיבוק גדול!!באתי מפעם

התחושות שלך מאוד מאוד לגיטימיות.

את צודקת, זה מעין בגידה במחשבה, ומחשבה זה דבר משמעותי מאוד, אנחנו לא רוצות בעל שיהיה רק איתנו פיזית אלא גם מחשבתית רוחנית.

מה שאת מרגישה עכשיו נשמע כמו בור עמוק,

אבל לי זה נראה שזו דווקא הזמנות לשינוי!

את אומרת שכל הזמן לא באמת היית מאושרת, הרגשת זיוף, נתתם לדברים פשוט לקרות.

אז עכשיו, כמה שבקושי הזה הוא גדול , והוא עצום, פוגע בנימי הנפש הכי עדינים של אישה, קחי את המושכות לידיים ותתחילי לפעול. את מציבה לו גבול, אין יותר פלאפון עם אינטרנט! אין מחשב בלי הגנה.

יש אפליקציה של 'הורים', שאת יכולה לראות מה הוא עשה בפלאפון, כמה שעות  על הווצאפ, כמה שעות על היוטיוב, כמה שעות על גוגל וכו'.

אם הוא צריך משהו ספציפי את פותחת לו את הסיסמא ואת אחראית לדאוג לנעול אותה חזרה. זה לא כי הוא ילד קטן, זה כי את אישתו ואת עוזרת לו לשמור על עצמו.

ועוזרת לכם לשמור על הבית שלכם!

את תראי כשאתם תעלו על הגל בע''ה פתאום תרגישי יותר חופשיה, יותר שמחה, יותר אוהבת.

זה יהיה קשר נקי וקדוש. 

בעיניי זה חתיכת wake up call לחיים שלךהמקורית

אם זה הוציא את כל הביוב החוצה, הייתי מסתכלת על זה כהזדמנות חעלייה

עד עכשיו חיית ב'בינוניות/ זרימה', זה הזמן לשנות

שימי את הדברים על השולחן, בעיקר מול עצמך,ותבנו את זה מההתחלה

אפשר לחזלש את המציאות וליצור 'שנה ראשונה' חדשה בנישואין. לכי לטיפול, איתו או בלעדיו, תקבלי בהירות, תגעי בנקודות הכואבות, תנקי את המוגלה, תגדירי גבולות גזרה חדשים ותצעדי קדימה


 

מציעה לפנותחירות4576

לרבנית נעמי שפירא, היא עוסקת בתחום הזה ובטוח תדע לקשר אותך לדמות מקצועית

0526070520

ממליצה גם^^^^מאדם
לא בטוחה שכתבו, אבל לדעתיאנונימית כרגע.

לעשות סינון באינטרנט, להתקשר לאינטרנט רימון.

הסיסמא יכולה להיות אצלך.

בהצלחה!

בעיני זה משהו שעושים ביחדמאדם

לגרום לו בכח שלא יןכל לעשות אץ זה בלי שיח מקדים והחלטה משותפת רק יגרום ליותר הרס.

ולצערנו גם אחרי סינונים אנישם מצליחים להגיע לזה בדרכים אחרות אז אם זה לא תהליך של ביחד זה לא כ ממש יעיל

זה הופך אותה להיות במקום של 'אמא שלו/ השוטרת'המקורית

ולא של אישה

לדעתי מתכון לאסון

מסכימה מאד. מנסיון אישי בתחוםהרקולסית
כתבתי גם למטה
לדעתי זאת טעותרקאני
היא לא אמורה לנסות לשלוט בו וביצרים שלו
עושים את זה בהסכמה של שניהם.באתי מפעם

לא כמו אמא שקובעת עובדות לילד שלה, ושמרימה את הסוכריות למדף גבוה שלא יגיע.

בעלי *מבקש* ממני לשים סיסמא ושאני אדע מה הקוד אם הוא צריך משהו ספציפי אני פותחת לו.

ובעלי לא אחד הצופה בתכנים האלה ב''ה, אבל הוא יודע שהוא לא יכול לסמוך על עצמו שיש לו בלחיצת כפתור תאוות שמאוד קשה לשלוט בהם, גם אם אתה צדיק הדור ," אל תאמין בעצמך עד יום מותך," וכבר הוא התלונן בפני כמה פעמים שאני צריכה לזכור להחזיר את הסיסמא כי פתחתי אותה והשארתי אותה פתוחה.... 

זה שונה מאדם שצופה כבר שניםהמקורית
את זה גם אנחנו עושיםרקאני

אבל במקרה שלה זה לא נשמע שזה המצב...

לא נראה שיש פה שיתוף פעולה

קצת מהנסיון שליהרקולסית

דבר ראשון חיבוק גדול... התחושות קשות באמת וכנראה צריך פשוט זמן להרגיש אותם (בלי לקבל החלטות גורליות)

דבר שני, בעלי היה צופה בפורנוגרפיה שנים והוא מגדיר את עצמן מכור נקי. הוא לא צופה כבר 8 שנים. הוא הפסיק בעזרת תכנית 12 צעדים של מכורים למין, אליה הוא הצטרף מרצונו. (התכנית הזו שיפרה ומשפרת לו את החיים בכל מובן)

אני קיבלתי הרבה תמיכה וצמיחה אישית מתכנית מקבילה לבני משפחה (בעיקר בנות זוג) של מכורים. התכנית נקראת אס-אנון. יש להם גם קו חם שאפשר להתקשר אליו. את מוזמנת לחפש בגוגל או לפנות אלי לפרטים נוספים.


משהו חשוב מאד בעיני - הציעו לך לעזור לו ע"י הוספת סינון והקוד יהיה אצלך - בעיני זה ממש הרסני למערכת היחסים. את לא יכולה ולא אמורה להיות אחראית על זה.


בהצלחה ממש!

מניעה אחרי לידהאני988

היי אני חודש וקצת אחרי לידה, יש לי תור לרופאת נשים בימים הקרובים (אחרי הטבילה)

מתוסכלת מהאמצעי מניעה שיש...

אני מניקה אז צריכה גלולות פרוגסטרון אבל יודעת שהן עושות דימומים הרבה פעמים ולא מרגישה שאני יכולה שנאסר שוב עכשיו לתקופה ארוכה

וגם אם כן זה יעשה רק דימום חלש שלא אוסר, זה אומר שאי אפשר להיות ביחד בכלל כמה חודשים? כי היה עכשיו את הדימום של הלידה, ובשבוע עד שהגלולות ישפיעו לא נהיה ביחד כי הריון לא רלוונטי כרגע, ואז דימומים...

באופן כללי לא מתחברת לגלולות אבל אין פיתרון טוב יותר למנוע לזמן לא מאוד ארוך וזה מתסכל

נשים שהיו בסיטואציה, מה עשיתם?

אפשר לעשות התקן לזמן לא ארוך,אונמר

אם את מחליטה ששווה לך להוציא על זה את הכסף.

אני לא רציתי כי אין לי כח לפרוצדורה, ותכלס לא כזה נורא גלולות.

התקן גם עושה דימומיםרקאני

לפי הרבה מהפסיקות זה לא אוסרשיפור

תלוי כמה דימום ישרקאני

וזה משתנה בין נשים

גם בגלולות לא תמיד הדימום הסתגלות אוסר

גם דימום משמעותי נחשב דם פצע ולא אוסרשיפור

או לפחות ככה לפי הפסיקה שלנו

לי לא עשההבוקר יעלה

משמח לשמועאני988.

מקווה גם ;)

רק אומרתבית פרטי

שמההסתכלות שלי התקן לא הורמונלי זו לא כזו 'פרוצדורה' מבחינת ההתקנה, כמה דקות אצל רופא/ה שמנוסה, לפעמים קצת כאבים באותו יום, וזהו. (כדאי מאד לבוא בזמן מחזור)

מניחה שיש חוויות שונות לנשים אחרות.

זה לא מונע מחזור.

מבחינת דימום:

יכולים להיות מעט כתמים ביום-יומיים לפני המחזור, אבל אם לא מסתכלים וכו' לא צריך להתייחס לזה.

יכול להאריך את ימי הדימום, אבל ממש לא בהכרח. לי הוסיף יום אבל אאל"ט רק בהתחלה

לעיתים הדימום בימי המחזור בעיקר ביום יומיים הראשונים הוא יותר כבד, אבל הרגשתי שזה 'על חשבון' הימים האחרים

אישית זה 'סידר' את המחזור למשהו מתוקתק מאד, שזה אולי חסרון אבל גם יכול להיות יתרון...

אין שום השפעה על ההנקה או התחושה מבחינה הורמונלית.

בקיצור, יחסית למה שקיים זה פתרון טוב, כמובן יותר יקר מגלולות אבל בעיני שווה את זה.

אני לא רוצה להרבה זמן, לא שווה לי הזמן הסתגלות..אני988

בהתקן לא הורמונלי לאו דווקא יש זמן הסתגלותשיפור

לי כן היו כתמים בשבועות הראשונים אבל הם לא אסרו לפי הפסיקה שלנו. הבנתי שגם מכון פועה פוסקים כך

..אני988.

אני מכירה מהרבה נשים שזה מאריך להן את המחזור משמעותית, ואני רוצה כמה שפחות לקבל מחזור אז גם לא סיכון שאני רוצה לקחת

יש לך נסיון עבר עם גלולות? לא לכולן זה עושה דימומיזוית חדשה

עם פרוגסטרון לא, תמיד לקחתי משולבותאני988

לא לכולן זה עושה הרבה דימומיםרקאני

אני לוקחת סרזט

שבוע אחרי שהתחלתי לקחת התחיל דימום כמו מחזור

היה בדיוק כמו מחזור- 5 ימים ואז עשיתי הפסק

וזהו מאז כבר 3 חודשים ואין כלום

ואת מניקה מלא או גם משלבת שאיבות?אני988

מניקה מלארקאני

שאיבות זה נראלי גם נחשב הנקה מלאה לא?

אני מקבלת מחזור כשאני מתחילה לשלב שאיבותרוני_רון

למרות הנקה מלאה ו0 שילוב של תמל או מוצקים

לא לגמריאני988.

כי כשזה לא באותה תדירות וזמנים כמו הנקה זה יכול להשפיע על ההורמונים

יש לך נסיון עם הנקה ללא מניעה הורמונלית?אפונה

אם כן יכול להיות שאין לחץ למנוע כרגע.

אני לא זקוקה לאמצעי מניעה בחודשים שלאחר הלידה (אצלי התקופה הולכת ומתארכת מלידה ללידה, עם דפוסי הנקה שהולכים ונעשים אינטנסיביים מילד לילד בהתאמה)

במקביל רציתי להמליץ על דיאפרגמה, אבל באמת יותר נח להתחיל איתה קצת רחוק יותר מהלידה כשהמשקל מתייצב.

זו לידה ראשונהאני988

אז אין לי ניסיון בכלל, ואני גם אצטרך לשלב שאיבות ככה שזה לא יהיה מדויק ובוודאות לא ימנע במאה אחוז. וזה לא סיכון שאני מוכנה לקחת...

אז לגמרי הייתי הולכת עלאפונה

אמצעי מניעה לא הורמונלי. גם אם זה יעלה יותר, גם אם זה ידרוש עוד התאמה בהמשך..

זו אני הפותחתאני988.

(לא מצליחה משום מה להיכנס לניק המקורי אז פתחתי חדש דומה)

אני רוצה כמה שפחות לקבל מחזור, ואני לא אוכל להניק מלא לחלוטין (אהיה חייבת לשאוב/לשלב תמל) אז הגיוני שבלי גלולות אקבל די מהר וסדיר

במקומך הייתי מנסהרקאני

גלולות הנקה ובודקת איך זה משפיע עלייך

יש הרבה נשים שזה מעולה להן

אצלי לא היה ככהרקאני

בלידה הראשונה לא לקחתי מניעה וההנקה מנעה לי 9 חודשים

בלידה השניה חודשיים וחצי אחרי הלידה קיבלתי מחזור

ודפוסי ההנקה היו דומים?אפונה

כןרקאני

הפעם אני אפילו לא שואבת כי הוא לא לוקח בקבוק

רק הנקה כל הזמן

הגדולה שלי כן לקחה בקבוק ושאבתי לה

רק לפרוטוקולאני988.

זה שלא הגיע מחזור לא אומר שלא היה ביוץ, כי הביוץ יכול להתרחש לפני המחזור

אז זה לא בהכרח שההנקה מונעת עד שמקבלים מחזור

נכוןרקאני

בדיעבד אני יודעת כמה זמן מנע לי

כי אחרי 9 חודשים קיבלתי מחזור

אני לא מצאתי פתרון טוב...רוני_רון

זה באמת נושא מעצבן

יחסית גלולות הנקה היו סבירות

כן פגעו לי קצת בחשק...

כן זה החלק המבאסשיפור

לי גלולות לא עשו דימום בכללשיפור

דיאפרגמה.פרח חדש

אחרי ניסיונות כושלים בכל סוגי המניעות

לא נותרה לי ברירה אלא ללכת על זה. בררתי עם הרב שלנו והוא התיר לי כי באמת שום דבר אחר לא התאים.

זה הכי טוב מבחינתי כי אין שום הורמונים ולא מתערב בכלום

נכוןאני988.

אבל כתבתי כאן שאני לא אוכל להניק מלא אלא גם לשאוב ואולי לשלב תמל, ואני לא רוצה לקבל מחזור כל חודש

אז לצערי פחות מתאים

אז לזה באמת אין ברירה אלא מנחעה הורמונליתפרח חדש

ולקחת את הסיכוי שאולי לא היהי לך השפעות מזה

לא אצלו כולן גלולות עושות דימומיםמתיכון ועד מעון

יכול להיות שתקחי ויהיה לך שקט לתקופה ארוכה.

אצלי אחרי דימום הסתגלות קצר שלא אסר לא היו לי דימומים לפחות עד שהתחלתי לשלב מוצקים, ולפעמים הרבה יותר

בדרך כלל גלולות לא גורמות להרבה דימומיםהשם שליאחרונה

יכול להיות דימום הסתגלות בהתחלה, שיכול לאסור ויכול גם לא. אבל זה לא לתקופה ארוכה.

יש כאלה שאין להן דימום בכלל.

בדרך כלל בהמשך אין דימומים.

דימומים ארוכים יותר נפוצים עם התקן הורמונלי.

אם בהמשך את מורידה בנקאות ומשלבת תמ"ל, אולי כדאי לעבור לגלולות משולבות.

אבל יכול להיות שגם כלולות של הנקה יהיו בסדר ולא יעשו כתמים.

ילד שלא אוהב ללמוד- מה לעשותטיפקס לבן

יש לי ילד שלא אוהב ללמוד

הוא ילד מאוד מוכשר, ככה שזה לא מחוסר הצלחה

 כשהיה יותר קטן הכשרון היה מספיק לו. עכשיו כבר לא

לפני שנה וקצת  וקצת אחד המורים הסב את תשומת לבנו שלדעתו כדאי לבדוק קש"ר , הלכנו לאבחון אצל פרופסור שהמליצו לנו והוא אבחן שאכן יש בעיה והמליץ לתת רטלין

מההתחלההילד לא שיתף פעולה בכלל עם התרופה, לא היה מוכן לקחת ואחכ אמר שזה דוחה אותו, אחרי שכבר הסכים עם אלף שכנועים, אמר שהתרופה עושה לו רע ממש והפסקנו (נבהלתי שהוא צודק ולא רציתי לכבות אותו או לגרום לו רע) בזמנו פניתי לרופא לשמוע על תחליף, הוא נתן לי אטנט אבל הילד כבר לא היה מוכן לקחת

זה ילד מאוד מאוד עקשן ולכן גם לא היה עם מי לדבר

מתחילתשנה אנחנו עוקבים עם המורה , בהתחלה המורה אמר שהוא יכול יותר וחבל

ועכשיו באספת הורים אמר שלדעתו הילד פשוט לא אוהב ללמוד נקודה, הוא לא חושב שיש קשר לקשב וריכוז שלו (לא ספרנו לו שאובחן רצינו לשמוע מה דעתו)

והיה מאוד מאוכזב

אמר שלא מפריע ומשתולל אבל כן מפריע לעצמו, ורואים ממש התנגדות וחוסר ענין בלימודים 

לשתינו חשוב לימודים, מאוד

אני כן משחררת יותר מבינה שלחץ  גדול רק יגביר התנגדות... במיוחד מול עקשנות שלו

בעלי מאלו שכשמחזיר מבחן הביתה מסוגל להגיד לו אבל למה לא קיבלת  הרבה יותר

לבעלי יש סוג של "שגעון" הוא מתמקד מאוד במקצוע מסוים למשל עכשיו באנגלית ומריץ אותו קדימה בכל מיני חוגים וחוברות והילד לא ממש משתף פעולה,

אמרתי לו שאולי אם ירפה בזה הילד יותר יגיש רגוע ויסכים על הכל אבל הוא לא מוכן להרפות אומר שאסור לוותר לו ולפחות שבמשהו אחד יצליח...

באמת אני לא יודעת מה לעשות, לחזור שוב לרופא לאבחון?  אני די בטוחה שהילד לא יסכים לקחת אלאכ יהיה לי טיעון מאוד משכנע, השאלה מה?

אני לא אמרתי לו כלום על מה שמורה אמר אבל בעלי אמר לו שהמורה מאוכזב ממנו וכמובן משזה לא שכנע אותו... רק להפך..

איך לשכנע כזה ילד ללמוד? מה אנחנו עושים לא נכון??

וואו כתבת ממש מהלב, זה מורגש שאתם דואגים לו ממשממתקית

כתבת רק על תחום הלימוד

מה עם שאר התחומים הבית ספריים?

יש לילד חברים בכיתה?

מה הוא עושה בהפסקות?

יש אינראקציה טובה עם בני גילו?

הוא יודע לבקש? לשתף?

מקשיב בשיעורים או מפריע??

הולך לתנועת נוער? חוגים? פעילות אחר צהריים?

יוצא לטיולים? פעילויות חברתיות?

הוא ילד שמח?

איך הוא בבית? מזמין חברים? וכו וכו...

אוכל טוב?

ישן טוב?

אם כל שאר התחומים סבבה אצלו והוא מסתדר וטוב לו בחיים

הייתי שמה בצד את הלימודים כרגע, שמחה שטוב לילד שלי, אז לא אוהב ללמוד

או שישתנה או שלא. הייתי מבקשת ממנו בקשה לימודית אחת ממוקדת שיעמוד בה (ש"ב במקצוע אחד בלבד בכל יום וכדומה...)

אם המצב הכללי לט טוב בנוסף לתחום הלימודי- פה כבר הייתי פונה לעזרה, ליווי, הדרכה, יועצת בית ספר, דואגת לסל לשנה הבאה, כל מה שאפשר.

אבל שוב, אם זה רק הלימודים, להתמקד בדבר אחד ספציפי שתחליטו ביחד (ואפשר כל הזמן להוסיף עוד אתגר לימודי קטן)

ומשם לסמוך עליו ולא לחפור לו.

אגב, לא ציינת באיזו כיתה הוא? מנחשת ש ז'? ח'? לפי הציפיה?

נשמע שהוא בוגר ומבין שלא רוצה רטלין, לא לכולם זה עושה טוב, אם הכל טוב לו והוא בסדר בבית ספר, ומקשיב וחברים וכו וכו... אז אני כאמא שלו הייתי רגועה יותר.

היי תודה על התגובהטיפקס לבן

האמת שהוא ילד חברותי פלוס פלוס

מעדיף תמיד חברים וטיולים ע"פ לימודים...

אני לא ככ רגילה לזה

וגם לא האופי שלו

לכן קשה ליח עם זה...

איך ילד יעדיף לבלות מאשר להצליח במבחן??

הצלחות לא מדרבנות לימוד?

ולא כדאי לנסות תרופה אחרת?

הרי עכשיו הכל נהיה יותר קשה אבל אחכ זה כבר יהיה מתסכל ואולי יהיה מאוחר מדי?

איזה כיתה הוא?ממתקית

הוא הבכור שלך נכון?

יש ילדים שאוהבים הצלחות, וההצלחה מדרבנת

ויש ילדים שלא- זה לא מעניין אותם

ויש ילדים שמשלבים, לא מתאבדים על מבחן ו 70 זה סבבה להם.

מבינה שאת ובעלך מצפים לילד מחונן ולמדן, ובפועל זה לא ככה, וזה ממש מלחיץ אתכם.

הוא סה"כ יושב בכיתה ולומד? ילד נעים לזולת? מידות טובות? רגוע? טוב לו בחיים? מתפלל?

אז הייתי נפגשת עם המחנך ומנסה ליצור לו רצף מטרות לימודיות ספציפיות, משהו בקטנה, אבל שירגיש למידה ולאט לאט מחליטים יחד על עוד ועוד מטרה לכבוש בלימודים, הכל בהתאם לקצב שלו ולמה שהוא מצפה מעצמו, כי בסוף צריך ללמוד ולהתקדם גם אם זה לא מעניין אותו, אבל כנראה שהוא צריך קצב אחר, ושאצלו הצלחה זה דווקא במשחק בגול במשחק כדורגל ולא במבחן)

אם הכל זורם איתו טוב, וזה ממש רק עניין הלימודים, לא הייתי כריחה אותו לקחת כדור. (כמובן אם הוא מסוג הילדים שמפריעים בכיתה, לא לומדים, מתפרעים, עושים שטויות מתוך חוסר עניין לימודי- זה כבר משהו אחר).

מה הכוונה שזה לא האופי שלו?ממתקית

בעבר הוא אהב ללמוד? פחות אהב חברים וטיולים?

ועכשיו השתנה?

סליחה התכוונתי לא האופי שליטיפקס לבן

האמת שהוא לא הבכור

הבעיה שלפניו 2 שלומדים

אחד גם לא כשרוני כמוהו... ובכא מתאמץ מאוד

ורוב המורים מפרגנים לו מעבר גם בגלל שרואים את ההשקעה

כן ילד רגוע... אבל יושב לי שבנא שיש לו בעית קשה צריך להיות מטופל לא?

ומה זה רצף מטרות לימודיות? כמו מה?

לא כתבת פה בן כמה הוא, שזה מאוד משמעותיאיזמרגד1

אבל כל מה שאת כותבת נשמע הגיוני לגמרי ולא קשור בכלל לקשב וריכוז או לריטלין. האמת שאני לא מכירה הרבה ילדים שיעדיפו ללמוד במבחן מאשר לבלות ולעשות משהו שהם נהנים ממנו.

כמה תכלס הילד מקבל במבחנים וכזה? כי אם הוא מקבל ציונים סבירים (נניח סביבות 80) זה הגיוני לגמרי שהוא יעדיף לקבל ציון סביר ולא להשקיע הרבה ולקבל ציון טוב יותר.

מה שתכלס לדעתי כדאי לעשות זה לשחרר לגמרי. אין לכם איך ללמוד במקומו, וממה שאת כותבת נשמע שהנסיונות לעודד אותו ללמוד רק יצרו לו התנגדות ללמידה. תנו לו לקחת אחריות על הלמידה של עצמו, וזאת בחירה שלו עד כמה להשקיע ואם להתאכזב מהציונים שהוא מקבל או לשמוח איתם.

בכיתה וטיפקס לבן

רגילה מה2 לפניו שמבחן זה מבחן

ואם צריך ללמוד אז לומדים, כל אחד כמה שצריך

אז מה זא ילדים תמיד יעדיפו לעשות משהו שהם נהנים?

לכולם יותר נחמד אבל אם יש מבחן אז לומדים ואחכ נהנים לא?

ולא להפך...

פה זה פשוט עובר לידו...

לא מענין אותו כהוא זה

ולגורור אותו ללמוד זה משימה מאוד קשה

וגם בסוף נגמר לרוב בלא כלום

לא יודעתאיזמרגד1

אני לא חושבת שרוב הילדים ישבו ללמוד כמה שצריך למבחן ורק אחרי זה ילכו לעשות משהו כיף, בטח אם זה ילד עם יכולות שיכול לקבל ציון סביר גם אם לא ילמד.

יכולה להגיד לך מהניסיון שלי בתור מישהי עם יכולות והפרעת קשב- אף פעם לא למדתי למבחנים, לא ראיתי שום עניין ללמוד שעה מבחינתי מיותרת בשביל עוד 10-15 נקודות במבחן. גם לבגרויות למדתי די את המינימום האפשרי. וכשאמא שלי ניסתה לשכנע אותי ללמוד יותר זה רק גרם לי להפסיק לשתף אותה במתי יש לי מבחנים כדי שלא תחפור לי על זה. והאמת שגם בדיעבד לא הייתי משנה משהו, אני חושבת שיכולות למידה הציונים זה חשוב אבל רק עד גבול מאוד מסוים ולהעכיר את הקשר עם הילד שלכם הוא בעיני הרבה מעבר לגבול הזה...

לא ככ מבינה , ברור שהכל יותר כיף מללמודטיפקס לבן

אז למה כן יש ילדים שלומדים וילדים שלא?...

סתם מענין...

ואם היית לוקחת תרופה שתעזור לך ללמוד את חושבת שזה כן היה עוזר לך ללמוד עוד?

או שזו החלטה שהחלטת שמספיק לך?

הבעיה שאם הוא לא מצליח והמורה אומר לנו כמה מאוכזב זה גם מעכיר לנו את היחסים איתו...

ולכן אני מאוד מבולבלת עד כמה לשכנע אותו ללמוד/ לקחת תרוםה שתעזור לו אם צריך...

אני קודם כל הייתי משתפת את המורה באבחנהשושנושי

שרגע יהיה עם קצת יותר חמלה.. מגיע למורה לדעת וגם לילד שקצת יותר יבינו אותו, את המקום שלו., לדעתי.

לגבי כדור, אני לקחתי ריטלין - התחושה באמת לא נעימה.

אטנט היה לי מעולה, לא ממש מתמידה, לוקחת רק בתקופות עמוסות שחייבת קשב מלא. אצלי אין תופעות לוואי.

ויש תחושה מגניבה שאני פשוט רוצה לשבת ולעבוד עוד ועוד ועוד.

אבל - זה חייב להגיע עם תחום עניין שרוצה ללמוד אותו.. קצת לא פר לתת כדור ולהכריח אותו לעשות איתו רק דברים ששונא לעשות.

הכדור יכול לעזור לו לאהוב את הלמידה.

קחי דוגמה - את רוצה לשבת לאכול פלאפל, וכל ביס משהו מחרפן אותך, מושך לך את הפיתה ואת ממש רוצה למשוך אותו חזרה אלייך וסופסוף לאכול. תרצי להמשיך לאכול אחרי כל זה?

זו התחושה שלי - אני רוצה לעבוד, אבל קשה לי. כל רגע המחשבות שלי במקום אחר.

כשאני בלי כדור אני מגדירה לעצמי זמן למשימה, עד שעה מסויממת או עד סיום מטלה אני לא XXXX, רק בסיום סעיף כלשהו אני קמה לאכול וכו

זה יכול לעזור לו אולי בלמידה למבחן, לומדים דף אחד והולכים לשחק, דף נוסף ויוצאים לרכב וכו

נ.ב. דיעה אישית, לא תורה מסיני. לא לוקחת אחריות.

כלכך קשה וכואבשושנושי

אין לי ניסיון בכלל עם ילדים בגי כזה, או קושי כזה.

יכולה להגיד לך על עצמי - כשהייתי ביסודי גם לא היה לי שום עניין וחשק ללמוד.

אהבתי רק מקצועות מסויימים ובכל השאר נכשלתי.

אני זוכרת את היום הזה שבו אמא שלי ישבה איתי לשיחה, והסבירה לי שאלה הם חיי. אם אחליט להשקיע, אצליח. אם לא, אעבוד בתור ___.

התחלנו עם מבצעים. המבצע הראשון היה להביא 80 במספר מבחנים, התמורה - סידור לבת מצווה עם כריכה בהתאמה אישית במקום כריכה קרם שהיה לכולן (משהו שהיה מאוד יקר ומגניב באותם שנים חח).

לאחר מכן מבצע על עוד איזה מתנה, כל תקופת מבחנים מחדש.

אני לא יודעת מה הגישה החינוכית בעניין מבצעים, לי זה העלה את המוטיבציה.

אני ממש מעריכה היום את אמא שלי על הצעד הזה, הייתי חייבת את האיפוס כדי להבין שיש פה בעיה ואני חייבת לקחת אחריות עליה.

לא אשקר, עד היום - אני שונאת לשבת להקשיב וללמוד. קשה לי ברמות. אני עם קשיי קשב מאבדת עניין ברגע.

האם יש תחום כלשהו שהילד כן אוהב? אני נגיד ממש אהבתי מקצוע מסוים, הוצאתי בו תמיד 100 והמשכתי לימודים בכיוון.

הלוואי וכבר בילדות היתי יכולה לתקתק חוגים בתחום.

אני חושבת שהילד המתוק שלכם מזמין אתכם להתבוננותמתואמת

התבוננות עצמית ואישית, שלכם מול עצמכם.

הכי טבעי להורה לרצות שהילד שלו יהיה דומה לו (ולאחים שלו, לפעמים). הכי קל לגדל ילד שדומה לך ושדרכו בחיים דומה לשלך.

הכי קל - אבל לא מגדל.

והילדים שלנו, שאמנם אנחנו מגדלים אותם, מעניקים לנו הזדמנות מיוחדת לגדול בעצמנו. להבין שלא הכול בחיים הולך בדרך שאנחנו רוצים. להבין שיש סוגים שונים של אנשים בחיים, וצריך להסתדר איתם ולאהוב אותם. במיוחד אם הם הילדים שלנו.

אז כן, הוא אולי לא אוהב ללמוד, ואולי באמת יש לו קושי שמונע ממנו להצליח ללמוד למרות שהוא מוכשר.

אבל זה לא משנה את העובדה שהוא הילד שלכם, האהוב והמתוק, שצריך תמיכה בדרך החיים שהוא בוחר לעצמו.

ובעיקר - צריך להסתכל על נקודות החוזק שלו בחיים (ונשמע שיש לו כאלה) ולהעצים אותן.

זה לא קל בכלל ועלול להזמין חיכוכים... אבל זו עבודת חיים...

(כותבת את זה ממקום לגמרי-לגמרי מזדהה❤️ גם אני בעבודת החיים הזו עכשיו...)

אני חושבת כמוךטיפקס לבן

מקוה מאוד מאוד שהוא לא מרגיש שלא אוהבים אותו

למרות שאנחנו מבקשים ממנו ללמוד

כהורים אני מודה שאני הרבה חותר משחררת ובעלי פחות...

וזה החשש שלי גם

הבעיה ישיש לי עוד חשש

ולא יודעת מה מוצדק יותר

ואיך לאזן בין שתי החששות

שבעצם לא לתת לו את "הטיפול" שהוא צריך

זה להזניח את הבעיה ששאולי יש לו והיא צריכה מענה

חוששת שכשיהיה גדול יגיד לי אבל למה בעצם לא טיפלתם...

מבינה מאוד את הדילמה...מתואמת

יש לכם איש מקצוע אמין וקשוב להתייעץ איתו?

נשמע שגם הדרכת הורים תוכל לעזור לכם. (גם לנו היא עוזרת מאוד)

השאלה אם לפנות לפרופסור שהיינו לפני שנה?טיפקס לבן

ואיזה הדרכת הורים מומלצת?

איפה מוצאים?

איך התרשמתם ממנו? הוא קשוב? מכיל?מתואמתאחרונה

הוא ידע לתת לכם הדרכה רגישה ומבינה, לכם בתור הורים?

רוצה להתפטר מההורותאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך כ"ד בחשוון תשפ"ז 13:34

רק שנתיים וחצי נשואים וכבר שני ילדים. אין לי סבלנות אליהם. נמאס לי להניק. הם מתוקים אבל אני שונאת להיות אמא שלהם. אני שונאת שזה לא נגמר.

אחרי הראשונה חשבתי שזה בגלל המעבר להורות. אחרי השני הייתי בהיי מטורף שפתאום עכשיו מתרסק לי.

ואין איך לצאת מהסיטואציה הזאת.

אני משוגעת על בעלי. הוא מפנק וכיפי ומאוד משתדל אבל בתכלס לא מספיק נוכח.

וכל ה"תשקיעי בעצמך" זה נחמד אבל לא באמת ממלא. יש לי הרבה תחביבים שאני עושה (כשיש טיפה זמן), לא מספק אותי. חברות אין לי. משעמם אותי לצאת לבד. וגם כשכן מנסים לעשות משהו זה מאוד מסורבל עם ילדים ומוציא כבר את כל הטעם.

אני מרגישה זעם עצום בתוכי שאין לו לאן להתנקז והכל יוצא בחוסר סבלנות שלי על הילדים.

אני לא בטוחה שטוב לגדולה במשפחתון שהיא בו. כל הילדים שם יותר גדולים ממנה. והיא בוכה מכל. דבר. קטן.

אולי בכלל לא טוב לי להיות אמא. באלי לברוח רחוק רחוק לשקט שאף אחד לא ידבר איתי.

אני מרחמת על בעלי שיש לו ככ הרבה אנרגיות ונפל על אישה כל כך כבדה.

וכמה פעמים כתבתי פה אני. איכס.

אה ואל תציעו טיפול. אנחנו מסיימים את החודש במינוס.

ואי אני קוראת אותך ומרגישה אותך בלב שליטארקו

2 ילדים בשנתיים וחצי זה קשה קשה קשה

מותר לך שיהיה קשה!

ומותר וצריך לפנות לעזרה.

אני מאוד נזהרת מלאבחן, אבל זה נשמע קצת שיש שם דיכאון אחרי לידה, שהוא הורמונלי והעומס משפיע עליו גם

ויש איך לעזור ואיך להקל.

מנסיון. זה בור שחור שהכל נראה לא טוב ולא מתאים ואני ממש גרועה. ואפשר לצאת מהבור הזה.

יש לך רופאת משפחה נעימה? אם כן היא כתובת טובה להתחיל ממנה🧡

וואו יקרה, הכאב שך ממש נקרא.ממתקית

יש לך עם מי לדבר? לשתף?

חברה? אמא? אחות? מכרה בעבודה?

יש לך אפשרות לבקש עזרה?

בגדול זה לא פשוט לאף אחת עם שני קטנטנים, ועומס ואת מתארת שאתם לא יוצאים (כי עם שני קטנים), ואת די בודדה

חושבת שהתחושות שלך מתבקשות ממש וזה הזמן לצאת משם, לשתף ולטפל בעצמך.

לא אשת מקצוע מתחום הנפש, אבל בטוחה שיש מה שיכול לעזור ךלך.

וואו קשה ממש🫂איזמרגד1

שני ילדים קטנים וצפופים זה באמת לא קל בכלל בכלל

אני יכולה להגיד שהייתי במצב ממש דומה, את כותבת פה ממש את המחשבות שהיו לי. בערך חודשיים אחרי הלידה השנייה הבנתי שאני בדיכאון אחרי לידה, ופניתי לעזרה דרך הקופה (אני הלכתי לעו''ס של המרפאת נשים, אפשר גם דרך רופאת משפחה) והיום כל החיים שלי וההורות שלי השתנו ואני ב''ה במקום הרבה יותר טוב. אם מה שאת מתארת פה זה לא מחשבה חולפת אלא משהו שאת מרגישה לאורך זמן, בבקשה תפני לעזרה🩷 יכול להיות הרבה יותר טוב.

וטכנית- תנסי כמה שיותר להקל על עצמך. כמה שיותר להוריד סטנדרטים, למצוא דברים שיקלו עם הילדים, אם יש אפשרות לעזרה ממשפחה וכזה לקבל אותה. אם יש אפשרות שבעלך יהיה יותר נוכח. לנסות למצוא כמה שיותר זמנים שקטים לעצמך במהלך היום.

בהצלחה🩷

אמoo

למרות שעברו 20 שנה מאז שחוויתי את הסיטואציה הזו

אני יכולה להזדהות עם כל מילה

הורות זה קשוח

ול2 תינוקות זה על גבול הבלתי אפשרי

זה בסדר שאת מרגישה אבודה

זה יותר הגיוני להרגיש ככה מאשר לשלוט במצב

מה שיכול לעזור קצת

זה שמישהו ישגיח עליהם ואת תצאי

אפילו ליום שלם

או אם זה אפשרי לכמה ימים

למלא מצברים

זה לטווח קצר

למצוא זמנים למנוחה אמיתית

לטווח הארוך לתכנן ילודה

או במילים אחרות למנוע עד שתרגישי אחרת

כמה זמן את אחרי לידה?דיאן ד.

תקשיבי כשהם קטנים ותלויים בך על כל דבר זה קשהההההה

אני כל פעם שהילדים שלי מתלבשים לבד/ שמים נעליים לבד/ לוקחים אוכל לבד

אני בהלם

אשכרה סוף סוף הם יכולים לעשות משהו בלי שאני אעשה כל דבר כל דבר כל דבר.

הגיל שהם פצפונים והכל מגיע אלייך, את צריכה להלביש/ לחתך/ לקלח/ להרגיע/ לחבק

זה מתיש ושוחק מאוד מאוד.

אבל בסוף הם גדלים (ושלי עדיין קטנטנים, בני 5 ו-3)

והכל נהיה יותר קל.

בינתיים, מצטרפת למה שאמרו פה. לבדוק דיכאון אחרי לידה.

כי נראה לי כשהכל תקין חוץ מזה שמאוד מאוד מאוד מאוד קשה, יש גם דברים טובים ומהנים בהורות

ונשמע שאת ממש לא שם.

תחשבי שאם תקבלי חותמת רשמית מרופא יהיה לך קל יותר והסביבה שלך כנראה תבין אותך יותר ותתמוך בך יותר.

יקירה כולן מרגישות ככה לפעמיםהרמה

את ממש נורמאלית

יש זמנים ותקופות שהכל נראה קשה קשה קשה

אם המשאבים הפנימיים שלך מרוקנים אז בכלללל

זה עובר

ילדים גדלים

דברים נהיים קלים יותר עם הזמן

והופ אפילו תגלי שבא לי עוד אחד

לראות אמהות אחרות ולהניח שהכל סבבה להן זה פייק, אשליה.

בלי קשר- תבדקי חוסר בויטמין b12 תתפלאי לשמוע כמה זה משפיע בטירוף על מצב ועייפות רגשית נפשית

זה גיל נורא קשוח הינקותשימושית

יכול להיות שכדאי לך גם להיעזר באיש מקצוע וכו' יש דרך הקופה, אבל בלי קשר לזה-

  1. בדקת ברזל וB12 לאחרונה?

  2. יש לך אפשרות לצאת להליכה יומית? הליכה בעיקר ופעילות גופנית מאוד משפיעים על הנפש

  3. הגדולה (גם כן גדולה... היא בטח עוד לא בת שנתיים) בוכה עכשיו חריג או שתמיד היתה בוכה הרבה?

  4. יש לך אפשרות שמישהו יקח את הילדים ליום שלם ואת תברחי לצימר ליד הים?

  5. יש לכם ארגון התנדבות לעזרה אחרי לידה?

  6. יש לכם באזור תכנית אימהות? מפגשים שבועיים במתנ"ס/אמא מלווה אמא/ וכו'?

יקרה.פצלשהריון

אין לי זמן לענות ארוך.

ומצטרפת לכל הדברים שהקודמות היו מעלי.

אבל רק יכולה לעודד שגם לי היה ממש ככה. ופתאום עכשיו הם קצת גדלו (עכשיו שנתיים וחצי ושנה וחודשיים), והתחילו לישון לילות. ואני מרגישה שהתחלתי לנשום ומבינה כמה היה קשוח לפני זה.

אני רוצה להתייחס לנושא הטיפולמצפה88

שיש גם דרך קופ"ח וגם מרפאות לנשים אחרי לידה שאפשר לקבל ללא תשלום טיפול פסיכולוגי מעולה.

הבדידות קשה מאוד. יש מעגלים של אימהות בסביבה שלך?

הרגשתי כמוך כשהייתי עם 2 קטניםפרח חדש

וזה לא היה דיכאון אחרי לידה

זה פשוט היה הרגשה שאין אותי וזהו.

מבטיחה לך שזה משתפר

אבל עכשיו תנסי לראות מה בכל זאת יכול לעזור לך

אולי יום בשבוע שאת יוצאת לבד עם חברות/משפחה/חוג/מסעדה וכן הלאה

זה באמת גיל נורא אינטנסיבי וקשהנעמי28

במיוחד עם צמודים.

זה לופ שלא נגמר❤️

יש לך אפשרות להתאווררות קבועה פעם בשבוע? חצי שעה ביום? משהו שהוא שלך ולא רק של האמהות?

את עובדת? סביבה תומכת? את מונעת הריון כרגע?

התחושות שלך סופר לגיטימיות ואי אפשר פשוט לסבול אותם עד שהם יגדלו.

איפה את יכולה ביום יום שלך להקל על עצמך ולנשום אוויר? אי אפשר לחיות ולהחיות ילדים בלי דלק.

חיבוק יקרה♥️ תגובה מאוד פרקטית בפניםהמקוריתאחרונה

קודם כל את יכולה גם לא להניק. מבטיחה לך. אל תעשי מה שאת לא רוצה.

דבר שני, את יכולה לשלוח למסגרות (אם אני מבינה נכון הם לא במסגרות כרגע) ולצאת לעבודה ותהיה לך חברה והפוגה מהאמהות

גם בלי קשר לכסף שאולי זה לא משתלם. זה משתלם לנפש שלך. ובסוף זה ישתלם גם בכיס.

ואפשר גם בייביסיטר ולצאת עם בעלך

ולדעתי בשלב הזה - למנוע עד שתמצאי את עצמך מחדש, אם יורשה לי.

נשמע שהלבד והתלותיות של הילדים בך גומרת אותך אבל זה לא חייב להיות ככה

ולדעתי אין צורך בטיפול אם את יודעת מה חסר לך. את "רק" צריכה למלא אותו

חיבוק ענק אישה יקרה♥️

אבחון אצל מרפאה בעיסוקרוני_רון

לילד מתוק בן 3 וחצי.

הייתי איתו במשחקיה במנהל הקהילתי, בשעה מיוחדת עם מרפאה בעיסוק. והיא התסכלה עליו קצת.. ואמרה שזה לא ילד שהיא אומרת דחוף אתמול אבחון, אבל היא כן חושבת שזה יהיה לו טוב.

היא אמרה שיכול להיות שהמרפאה בעיסוק תמליץ על ספורט טיפולי קבוצתי ולא על סדרת טיפולים אצלה.. אבל היא חושבת שזה יתן לו ערך מוסף.

יש לו מעט סרבול במוטוריקה גסה, היסוס וחשש באתגרים פיזיים כמו טיפוס, ירידה ממתקנים, תכנון תנועה, ויש לו נטייה להימנע ולפצות על זה דרך דיבור ודמיון ששם הוא הרבה מעבר לגילו. כמו גם במוטוריקה עדינה, שכבר יודע לכתוב מאוד יפה...

אשמח קצת לשמוע על התהליך.

כמה זה מורכב ופרוצדורה מול הקופח (לאומית)

והאם שווה לשלם פרטי (יש לי ביטוח בריאות פרטי, אבל לא בטוחה שיש החזרים על זה...)

מבקשים מהרופא הפניה, מהמזכירה שאלוניםשיפור

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

סרבול במוטוריקה גסהאיזמרגד1

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

וואי ממש מזכיר לי את הבן 3 שליSheela

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

את מביאה שאלוניםשושנושי

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

חיבוק על זהשושנושי

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

ממליצה לך ללכת לרופא התפתחות ולבקש ממנושימושית

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

אני בלאומית, חיכיתי שנה לרופא התפתחותישושנושי

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

וואו, במאוחדת היה לי תור לרופא התפתחות תוך שבועייםשימושית

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

וואו אני בהלם!!!!!שושנושי

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

כל קופה והקלפים שהיא שומרת אצלה בכספת כאילו זהשימושיתאחרונה

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

איך קובעים תור לרופא התפתחות?השם שלי

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

אין לי מספיק נסיוןשימושית

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

דולה או מיילדת פרטית? + בקשה להמלצהזוית חדשה

אני מתלבטת מה לקחת ללידה. אשמח לעצתכן.

אפרט מה חשוב לי:

אני רוצה מישהי שתעזור לי פיזית בלידה. תקל לי על הצירים ותעשה איתי תרגילים.

לא רוצה מישהי "רוחנית", שלא תתחיל להכניס לי כוונות וסגולות. רוצה נטו לעזרה פיזית.

מישהי שתזרום איתי ולא תנסה להכווין אותי לקחת/לא לקחת אפידורל וכדו'.

אם היא תזרים גם את בעלי לעזרה עוד יותר טוב.

ושתהיה דתיה או לפחות מבינה בנידה. אין לי כח להתחיל להסביר לה למה משלב מסוים בעלי לא יכול לעזור.

(הלידה הקודמת שלי היתה טראומטית, בין השאר מהחוסר אונים שלי לאורכה, ואני מחפשת תיקון עכשיו..)

אז עדיף דולה או מיילדת פרטית?

אשמח להמלצות.

באזור המרכז.

אה והתאריך שלי ממש אחרי פסח, אז שתהיה זמינה גם בפסח אם צריך.

תודה!

חשבתי שכבר לפי חוק אסור לקחת מילדת פטית. זה השתנה?רק לרגע 1

למה לא?זוית חדשה

עונהרק לרגע 1

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

יש דולות דתיות שלא "רוחניות"מנגואית

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

יש לך המלצה?זוית חדשה

יפעת חובב. מהממת ופרקטיתדפני11

לא יודעת אם מלווה במרכז

תודה יש לך טל'?זוית חדשה

נשמע שדולה זה מה שאת מחפשתרקאני

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

נשמע שאת מחפשת דולהאמא לאוצר❤

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

מה זה אומר ביומכנית?זוית חדשה

לימודים אינטנסיביים ומשמעותיים לדולתאמא לאוצר❤
עבר עריכה על ידי אמא לאוצר❤ בתאריך כ"ד בחשוון תשפ"ז 8:53

קוראים לזה ביומכניקה של הלידה

וממה שאת מחפשת נשמע שזה יכול מאד לענות על הצורך

תודה יש לך המלצה?זוית חדשה

תכתבי לי בפרטיאמא לאוצר❤

מוריה אלישעמקקה

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

תודה יש לך טל'?זוית חדשה

תחפשי אותה בגוגלמקקהאחרונה

אני מצאתי אותה שם בזמנו

ממליצה על טל זהבה חלפון מיצהרמוריה 7

מדהימה

למדה ביומכניקה של הלידה.

הכי אלופה שיש

‏‪+972 58-580-2617‬‏

ממש מדהימה, מצטרפתאמא לאוצר❤

ראיתי בהיסטוריה של צאט גיפטיירדנית

שהילדה בת 10 וחצי דיברה שם במילים ממש לא יפות, הרבה מילים כמו סתום וכד אבל גם מילים יותר גרועות, היא עשתה את זה בזמן שלמדה למבחן עם חברה.

אז למדתי את הלקח ולא אסכים יותר מחשב בחדר, אלא רק בחלל המרכזי.

אבל אני מנסה להבין מאיפה זה הגיע לה, ואם לדבר ולהעלות את זה מולה, ואם כן איך.

ובסוגריים ארשום שאני מרגישה קצת כישלון בחינוך התורני של הילדים, למרות שבאמת אנחנו משתדלים באמת לשים את התורה בראש מעייננו, שולחן שבת מלא סיפורים ושיחות, בעלי הולך לשיעורים ותפילות, הילדים רואים אותי מתפללת 3 פעמים ביום, שומעת שיעורים ברקע. ובכל זאת מרגישה שאין להם שום משיכה לשם, הכל נראה להם כעול.

יש מדרשה קלילה פעם בשבוע, משהו ממש נחמד וקליל, לא רוצים אפילו לנסות, את הבנים צריך לשכנע ללכת לתפילה.

באמת אנחנו לא מטיפים ומנסים לשחרר ועכשיו מרגישה שאולי נרדמנו בשמירה.

וממש מתלבטת מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו, ואיך להשתפר כדי לא להתעורר מאוחר מדי ..

זה ממש בנפשי החינוך שלהם ורוצה לדעת שעשינו כל מה שאפשר, גם אם בסוף חס ושלום יבחרו אחרת

ההסטוריה בצ'טירושלמית במקור

זה הדבר היחיד ה"חמור" שעליו היית רוצה לדבר איתה?

אין לי בגיל הזה עדיין אבל בגלל שהיא ילדה בת עשר אז מה שציינת זה בעיני סופר טבעי לגיל ולא מעיד על ההמשך... אני רק בסוף התיכון חשבתי על מדרשה וגם לי הכל עד אז היה נראה כמו עול. וסופר נהניתי אחר כך במדרשה. והחיים הדתיים שלי מאד מושפעים מהמדרשה, ואפילו קצת מהאולפנא, עד היום.

כך גם לא אהבתי בגיל ההוא את התפילה ויתר הדברים שציינת.

אז לא הייתי מרגישה בגלל זה כשלון בחינוך. את עשית בגילה את מה שציינת לגבי תורה ותפילה?

באמת סקרנית מאיפה הציפיה פשוט.

והיסחפות עם חברה למילים לא יפות אל מול מחשב ריק מנשמה... תראי, יש כאן גם שאלה מה זה חינוך... כשלון בחינוך זה בעיני התנהגות לזולת. הגיוני שרצו "לבחון" את הצ'ט ובטח אם זה כשנמצאים עם חברה. יפה שמילים לא יפות מצאו את דרכן רק שם במחשב... את כילדה לא חיפשת במילון מילים לא יפות? סקרנות טבעית בעיני שלא מעידה על ההמשך ואם כבר, הפוך.

זהו, שאנחנו שנינו חוזרים בתשובהירדנית

ובאופן כללי גיל ההתבגרות עבר עלינו בלי דרמות מיותרות.

מבחינתי אמונה ודרך ארץ זה דברים כל כך בסייסים ומוטמעים מצד אחד, מצד שני לא מרגישה שזה עובר הלאה לדור הבא.

מדרשה זה שם מפוצץ, בפועל זה ערב נחמד עם בנות ואפילו חברות מהשכבה, לא מצליחה להבין למה לא ללכת לנסות דבר כזה..

כי היא בת עשר... אבל חיבוק...ירושלמית במקור

החיבור של הילדים למצוות עובר דרך ההוריםהמקורית

לתחושתי ולא רק בצפייה מהצד

זאת אומרת את רוצה שתלך לערב מדרשייה? אם זה בילוי עם אמא זה כבר נראה אחרת

ברכות השחר? אחת עונה לשנייה אמן

לקחת אותה איתך לבית הכנסת מדי פעם

לקנות לה סידור תפילה יפה עבורה עם חריטה מתנה מאמא

ממש לבנות את הקשר ביניכם לילדים דרך המצוות

אבא לומד עם ילד משנה זה לא כמו שמצפים ממנו לשבת לשנן לבד

שיילך עם אבא לשיעורים מדי פעם

שהמצווה תהיה דרך חוויה מול ההורה מצד אחד אבל מצד שני לא תבטל את הילד שבו

לגיטימי שלא תמיד היא תרמה

ומתחברת למה ש @אמאשוני כתבה על הצ'אט. בחיים לא אשאיר ילדים איתו לבד.

זה מסביר הרבה..תוהה לעצמיאחרונה

אני חושבת שלחוזרים בתשובה יש הרבה פעמים הרגשה של גילו את האור, וחיבור ורצון לקיים מצוות ברמה שמי שנולד דתי לא תמיד מצליח להרגיש. אתם גיליתם משהו, הם כבר נולדו לתוך זה וחייבים בזה. ויש משהו מאוד לא פשוט בחוויה של לגדול בצל מישהו שנמצא בכאלו אורות כשאצלך זה קצת עול מעיק. ממליצה מאוד לא ללחוץ חזק מידי ולכבד ולהבין את הקושי שלהם ולתת להם לגלות בעצמם מה המקום שלהם מול זה, הלחץ בדרך כלל רק יוצר אנטי.

הכי חשוב- בלי לחץ ובלי רגשות אשמהיעל...

לגבי הצאט- טוב שראית, זה מזמן שיחה ויכול לפתוח דברים חשובים.

שימי לב שיכול להיות שזו בכלל החברה ששוחחה עם הצאט.. אבל גם ככה וגם ככה -זו הזדמנות מצוינת לפתוח את נושא הדיבור והכתיבה, ולמה זה לא טוב להדתמש במילים כאלו אפילו מול רובוט שלא נפגע וק"ו מול אנשים.

לגבי המצב התורני- באמת הכי חשוב זה דוגמא אישית ותפילות, ואת זה אתם עושים. וגם לייצר הרבה חוויות משמחות של קדושה. יש הופעה תורנית? הולכים. ערב מיוחד שמתאים גם לילדים? אנחנו שם. בקיץ כשנוסעים לטיוך- מוסיפים עצירה ברשב"י שכוללת פינוקים..

ממש לייצר חוויות של כמה כיף להיות מחוברים לקודש.

ובלי רגשות מצפון!! אתם עושים את המירב, התוצאות לא בידיים שלכם.

חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'!

תודה רבה, התגובה שלך עשתה לי דמעותירדנית

משתדלים מאוד לעשות גם חוויות סביב קודש, אבל באמת צריך לשים על זה יותר דגש..

איך היית עושה שיחה כזאת?

יצא לי כמה פעמים שיחות דומותיעל...

קודם כל בהרבה אהבה אליה והרבה אמון בטוב שבה ושהיא רוצה להיות טובה.

לפתוח ולומר-

שירה אהובה, היום רציתי לשאול משהו את הצאט ופתאום ראיתי שיחה שהיתה שם לפני כמה ימים. הבנתי שזה מהזמן שלמדת עם דינה למבחן והיה לי קצת עצוב לראות מה שהיה שם. את יודעת למה?

ומשם לפתוח את מה שחשוב לך, לחזק אותה שהיא טובה ובגור לך שזה חד פעמי ואת סומכת עליה.

לסיים בחיבוק..

זה לא קשור לחינוך תורניאמאשוני

זה ריגוש באפשרות לפרוץ גבולות.

בינה מלאכותית זה ממש מסוכן לילדים.

לפעמים אני נותנת לילדים לידי לשאול את הצאט שאלות (מקליטה ומשמיעה את התשובה)

פעם אחת הייתי צריכה לעשות משהו כמה דקות, אני שומעת את הצאט נותן להם הוראות קפיצה למרחק, אומר להם 4 משבצות, ואז לנסות 5.

הייתי בשוק איל בשניה הגיען לזה,

טוב שלא אמר להם לקפוץ מדרגות.

(זה היה בהקשר של הדגמה של קפיצת קנגרו) אבל לא משנה ההקשר, בינה מלאכותית נותנת לכם הוראות מה לעשות בעולם הפיזי, והם היו דקות בודדות ממש בלעדי.

בקיצור ממש לא לתת גישה לצאט, זה לא כמו לתת קנבה נגיד ולהתרחק קצת.. זה ממש חייב להיות צמוד.

רק לגבי הצ'אטבאתי מפעם

זה מאוד מצחיק לדבר עם מישהו שבעצם אין לו מח ואין לו רגשות מצד אחד, ומצד שני הוא עונה לך לעניין..

זה נורא ילדותי ומצחיק לקלל אותו ולדבר שטויות במיוחד שאת עם חברה... זה נראה לי מאוד טבעי ואפילו מבוגרים לפעמים אומרים לצ'אט- יואו , איזה טיפש אתה! אמרתי לך כך וכך ואתה לא קולט! ..

זה קצת משעשע.. אז לא שזה בסדר לקלל! אבל זה לא היה כ"כ מבהיל אותי.

לגבי החינוך, קודם כל שאפו על 3 תפילות ביום, וואו. דבר שני, הרבה ילדים וגם נוער ומבוגרים נרתעים מלחץ, יכול להיות שיש לחץ סמוי סביב המצוות? כשמדברים הרבה על מצוות ולימוד תורה זה יכול להיות מאוד חופר/ מעיק/ מלחיץ , לקיים בנחת בעצמכם.

אבל האמת שבסוף חינוך זה בעיקר תפילות שבסוף זו בחירה של הילד מה לעשות בחייו, אנחנו רק יכולים לנסות להוביל...

מתחברת לנושא הלחץ. כך חוויתי כילדהירושלמית במקור

וגם הורי חזרו בתשובה לפני שנולדתי.

אנחנו לא מהסוג המלחיץ בכלל, להפך יש בנו אדישותירדנית

הילדים חשופים לכל מיני סגנונות במשפחה.

אבל אני מרגישה שהילדים לא מספיק נושאים אלינו עיניים, כאילו אבא ואמא עושים ככה או אומרים ככה, אין לזה הרבה משמעות, ככה זה נראה לפחות כלפי חוץ, ולכן כל הדברים שאנחנו עושים (בשביל עצמנו כן?), לא מחלחלים אליהם..

בעיני זה כן מחלחל, ויתבטא בבגרותירושלמית במקור

מצטרפת. בסוף זה ההשפעה.אונמר

אין צפייה שהילד יראה אותנו מתפללים ויגיד 'יואו זה נראה מגרה להתפלל. אני ינסה גם'

יש ציפייה שהוא יראה שטוב לנו עם השמירה והתפילה והמצוות. ויחלחל לו להבנה ששווה לו גם בעתיד להידמות לזה.

לגבי חינוך תורנידיאן ד.

אני חושבת שמה שהכי חשוב זה הקשר בבית.

שהילדים ירגישו מחוברים לבית ולהורים.

שתהיה אווירה טובה, נעימה ורגועה.

כמה שפחות לחץ או יותר נכון אפס לחץ לגבי קיום מצוות.

אני חושבת שלא כדאי לך להציע להם ללכת למדרשה ולא להגיד לילדים ללכת לתפילות.

פשוט לתת דוגמא אישית ולא מתוך הטפה וכמה שיותר קשר טוב וחזק בינכם לבין הילדים.

להתעניין בהם, בחיים שלהם, בחוויות שלהם.

אני חושבת שכשלילד יש קשר טוב עם אבא ואמא באופן טבעי הוא הולך בדרכיהם.

וכמובן הרבה מאוד תפילות.

אתם עושים השתדלות, הקב"ה עושה את השאר.

זה משהו שאני לא מצליחה להביןירדנית

הם לא הולכים ולא ילכו מעצמם, אבל למה לא להציע? זה כמו שיגידו לא לצחצח לילד אם הוא לא רוצה, או שיילך לישון מתי שרוצה.

מבחינתי קיום מצוות זה ברמה הזאת..

ברור שאני רוצה שזה יבוא ממנו, כמו שאני רוצה שיצחצח שיניים ויילך לישון בשעה סבירה, אבל אם לא - לא להעלות את זה?

מרגישה שככה הלכנו עד עכשיו וזה בעוכרינו..

ומרגיש לי כאילו הכל נהיה חשוב, אבל רק בנוגע למצוות וקדושה צריך לתת את המרחב, ככה הילד יקלוט מה חשוב?

לדעתי כן להציעצלולה

אבל הצעה, לא דרישה.

שמעתי פעם ממישהו שאמר שבחינוך אנחנו יכולים להתעקש על דברים שלא קשורים דווקא למצוות. את המצוות להשאיר לבחירת הילדים.

בעלי פגש מישהי ממשפחה עם כמה ילדים שכולם דוסים. שאלו אותה איך ההורים שלה הצליחו ככה. היא ענתה שכל המצוות אצלם היו בחוויה ולא בכפייה.

אני ממש מנסה להחזיק את זה בראש אבל באמת קשה ביומיום. והלוואי שאצליח לתת דוגמא אישית כמו שאת מתארת.

(ומשהו נוסף כי הזכרת חזרה בתשובה, גם ההורים של בעלי חזרו בתשובה, אבל כשהוא כבר היה גדול. אחד הדברים המדהימים שהם עשו זה שהם לא הכריחו את הילדים לחזור איתם בתשובה. נגיד לפני שבת הם השאירו לו כסף לבילוי בליל שבת, או אמרו לילדים להיות בפלאפון בחדרים. זה אחד הדברים שאיפשרו לילדים לחזור בתשובה גם בהמשך. אז בכללי נשמע לי שאפשר להיות בנחת לגבי זה ולתת לילדים את הזמן...).

אני כן מציעה ומדרבנת. וגם עושה להם מבצעים על תפילויעל...

אצלנו גם מחלקים בשבת בבית הכנסת ממתק לכל ילד שהגיע לתפילה, זה גם מדרבן אותם להגיע

תלוי באיזה גילדיאן ד.

דיברת על גיל 10, זה גיל גדול.

בית כנסת בכללי אני חושבת שצריך להיזהר מלהכריח ילדים ללכת לבית כנסת.

בגיל צעיר יותר אפשר להציע וגם להעיר ולעשות מבצעים וכדו'.

גם אני הילדים שלי קטנים ואני בחופש מתפללת איתם.

אבל כשיהיו גדולים, אם אני אזכיר להם להתפלל אז אני לוקחת את האחריות על המצוות שלהם במקום שזה יהיה אחריות שלהם.

רוב הילדים הנורמלים לא ירצו ללכת לתפילהאפונה

אני מורידה בפניך את הכובע על 3 תפילות ביום.

תפלה זה לא דבר פשוט וקל

זה דורש מאמץ מנטלי או לחילופין סתם משעמם.

בפרט בדור כזה שבו אין לנו רגע מנוחה עם עצמנו בלי גירויים מבחוץ, מאד קשה להתכנס פנימה לתפילה.

כשאנחנו רוצים לגרום למישהו לצאת מהעולם שלו ולכוון אותו לעשות משהו מהעולם שלנו, או אפילו משהו בשבילנו, אי אפשר פשוט לקרוא לו ולצפות שהוא יעזוב הכל ויגיע.

קודם כל אוספים, אחר כך מכוונים.

אם הבן שלי קורא ספר על הספה, ואני מהמטבח אומרת לו: "סגור את הספר ולך להתקלח" את כבר יודעת מה יקרה, נכון?

אם אני רוצה שהוא אכן ילך להתקלח, אני צריכה להשקיע דקה מעצמי, להתקרב אליו, להכנס רגע לעולם שלו (ספר טוב? על מה זה?) ואז לכוון אותו לעולם שלי (כבר מאוחר, סיים את העמוד ולך להתקלח).

את רוצה שהילדים שלך יטעמו מהעולם שלך - מדרשה, תפילות.. נסי לטעום מהעולם שלהם קצת יותר - להצטרף אליהם למשחק ולפעילות שהם בוחרים, לשמוע מה מעסיק אותם כרגע, מה המחשבות, חלומות שלהם וכו'.

בהצלחה!!

לגיטימי?אנונימית בהו"ל

הבת שלי עברה פרוצדורה רפואית לא נעימה יחד עם אשפוז של כמה ימים

חמי וחמותי מתקשרים שלושה ימים אחרי שהילדה כבר בבית

לגיטימי להתעצבן מזה?

הכי פשוט? כןעדינה אבל בשטח

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

קרה לנו בהרבה יותר גרועשואלת12

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

תמיד אפשר להתעצבןהשם שלי

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

לצערי זה דפוס שחוזר על עצמואנונימית בהו"ל

אצלם

אז מראש על תצפיהשם שלי

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

כןןן מזדהה מאוד ואני יוצאת מדעתי כשזה קורהדיאן ד.

היום אחרי כמה ימים מתקשריםאנונימית בהו"ל

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אני מאוד מבינה אותךדיאן ד.

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

תודה ,זה בול אני מה שתיארתאנונימית בהו"ל

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

בעיני יכול לקרותחילזון 123

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

הם כל הזמן על הפלאפוןאנונימית בהו"ל

פשוט לא בראש מעייניהם

לגיטימי להתעצבןנעמי28

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

השאלה למה התקשרו אחרי 3 ימים.?ממתקית

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

לא יודעת למה , אלפי סיבות יכולותאנונימית בהו"ל

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

זה ממש מובן שקשה לך לענות לה עכשיו כשאת טעונה עליהבארץ אהבתי

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

שהתקשרו מוקדם מדי או מאוחר מדי?אמאשוני

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

כןעלמא22

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

יעזור לך לדעת שלמשל אצלי הדבר האחרון שאני מצפה לוחילזון 123

כשאני חולה זה לקבל הודעה מחמותי 😬

לגמרי מעדיפה שהיא תפטור אותי מהצורך להיות נחמדה או להתייחס להודעות שלה...

(גם כשהתאשפזתי בהריון היחס שלה רק הביא לי עצבים ...)

אני מכבדת אותה והכל והיא סבתא חביבה וטובה, אבל אני ממש לא אוהבת את הרעיון שהיא תדאג לי

אז אולי גם חמותך כזאת ומעדיפה לתת ספייס...

קשה לדעת בלי להכיר את הסגנון שלהםרוצה לשאול שאלה

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

בסדר אבל אחרי לידה זה משהו אחר לגמרי...אנונימית בהו"ל

האמתבאתי מפעם

מאותו מקום יכולה החמות להגיד- הנכדה שלי עברה פרוצדורה רפואית, האבא והאמא לא מתקשרים לעדכן שהכל בסדר,הם יודעים שאני מחכה לטלפון! אני לא רוצה להפריע אבל בחייאת, למה הם לא מרימים טלפון?! אנחנו במתח דואגים, בסוף נשבר לי אחרי שלושה ימים אני מתקשרת אבל הם אפילו לא טורחים לענות...

סתם מנסה לחשוב על הראש שלה... לא תמיד נעים להתקשר לשאול, אלא מחכים לעדכון.

כל רגש הוא לגיטימישיפור

אבל ממש מתאים לי לעשות דבר כזה. לא כי לא אכפת לי. פשוט כי מה שלא קורה איפה שאני נמצאת לא בראש שלי. ואני יכולה ממש לרחף ולשכוח שזה קרה באותו יום, ואז יום אחר כך להזכר להתקשר בדיוק כשאני באמצע להכניס כביסה ולתכנן להתקשר כשאסיים ואז לשכוח עד 23:00 בלילה ולהתלבט אם מאוחר מדי ולהחליט להתקשר מחר, וכן הלאה..

יואוו אני עברתי פרוצדורה כנ''לגפן36אחרונה

והערצתי את חמותי שלא התקשרו עד שהתקשרתי אני כדי שיהיה לי זמן להתאושש.

זה כנראה מאוד תלוי פרשנות

בפניםכנה שנטעה

בע''ה תכף מקווה אחרי לידה, איכשהו אני קצת אדישה לאירוע. אנחנו עסוקים עם הילדים ורצים מדבר לדבר ואין לנו ממש פניות נפשית או באופן כללי סתם פניות, בעלי יותר מתרגש ממני ובכל זאת מרגיש לי שגם הוא לא 100% שם.

כן הייתי רוצה איכשהו להפוך את הערב הזה למיוחד, בשבילו ובשבילי ולעורר בנו (בי בעיקר) יותר ציפייה והתרגשות. אשמח אם יש לכן רעיונות

מה "עושה" לך את זה?ברונזה

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

תודה! רעיון, אנסהכנה שנטעה

כיוון קצת אחרמבורכת

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

זהו האמת היאכנה שנטעה

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

גם אני הייתי ככהרקאני

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

וואי טוב בע''ה שזה באמתכנה שנטעה

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

זה תמיד מבחינתי ערב מושקע ממש.דיליה

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

תודה!כנה שנטעה

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

אז מה נשתנה?והרי החדשה

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

זה לא שלא היה דימוםנעמי28

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

איזה באסה 🙈כנה שנטעה

ממש 😖נעמי28

סליחה על הכפירהוהרי החדשה

אבל לא הגיע הזמן לשנות את זה

יש משהו לא שפוי בגזרות האלו.

אחרי החוויה כזאת מטלטלת כל הריחוק הזה.. גם ככה קשה עם הטיפול בתינוק הכאבים ההורמונים, ואי אפשר לתת אפילו חיבוק. וואי זה אחד הדברים שהכי קשים לי

מסכימה ממש..טארקו

צריך סנהדרין בשביל זה..

אמן שכבר יהיה!והרי החדשה

זנ לא ככה.דיליה

כתוב מפורש מפסקת בטהרה וטובלת...

אז היה דימום קצר יותר, היה ניתן לעשות הפסק טהרה אחרי שבוע מהלידה. ורק אם אחר כך היה דם הוא היה נחשב טהור.

כי גם אם היה דםנעמי28

לאחר מספר ימים קבוע, הוא לא היה נחשב מטמא.

זה לא מצביע בהכרח שהיום מדממים יותר אחרי לידה, אם כך הם לא היו צריכים בעבר את היתר של דמי טהרה.

נכון. אבל תראי לי משהי היום,דיליה

שיכולה לעשות הפסק טהרה ביום השביעי.

הדם שאחר כך היה מותר רק אם היה הפסק טהרה

אני לא בטוחה שהפסק של אחרי לידהטארקו

היה כמו שהוא היום.

לא היה מדובר על הפסק נקינעמי28

ממש מצוין בפסוקים בתורה שהיו דמי טהרה אחרי לידה, דם שהוא טהור .

ובדיקות הטהרה לא היו כמו היום.

לא היו בדיקות פנימיות.

במקרה הזה גם כשהיו רואים דם חיצוני זה היה דם טהור.

אני עשיתי הפסק ביום של הבריתרוני_רוןאחרונה

ויצא נקי לגמרי

וגם בדיקה של יום ראשון נקיה לגמרי

וביום שני נהרס לי.. כצפוי.

אוף מתחברתדפני11

אני גם מרגישה שהגוף שלי עוד לא חזר לעצמו כמובן וזה ממש משפיע עלי

וגם בקבוע התינוק מתעורר בדיוק כש... וזה מבאס אותי עוד מראש ואין לי כח🤦‍♀️

וגם אין מה לעשות הריחוק הפיזי בקבוע מביא אותי לריחוק נפשי כשזה ככ הרבה זמן... והכל נהיה יותר רגיש, נפגעת בקלות, כועסת בקלות... אז זה לגמרי לא מוסיף לחשק...

אשכרה הדבר היחיד שבגללו מתחשק לי זה הקטע של הלהעביר את התינוק אחד לשני והדברים הטכניים האלה (אפילו הרווח במיטה מרגיש לי טכני מעצבן)

וזה ככ מבאס אותי

זה באמת מסבך מאודכנה שנטעה

הקטע של היד ליד, ובאמת איך לתינוקות יש חוש בדיוק מתי להתעורר חחח

🤍דפני11

תודה שהגבת

לידת ילד משנה את כל המשפחהיום שני

ההריון, הלידה עצמה, ההתאוששות אחר כך - הכל שונה מהשגרה הרגילה.

וזה תהליך של שנה או יותר...

כל ילד מוצא את המקום שלו מחדש, וגם בקשר הזוגי דברים משתנים.

אחרי כמה לידות בני זוג יודעים להגיד מה מאתגר בתהליך, מה מבורך, מה קשה מאוד ומה מקל עליהם.

היהדות בחוכמתה נותנת לנו ימי שיא בקשר, לפעמים זה "בדיוק מה שהיינו צריכים" ולפעמים מרגיש לא מתאים לכל מה שמסביב...

אז בעיני השאלה שלך היא חלק מתהליך גדול, זוגי.

הייתי מתקשרת את זה מול בן הזוג, כי עצם העלאת האתגר מחזקת את ההתמודדות המשותפת. ואולי הוא אפילו ייקח על עצמו להפתיע אותך