ולא מביאים זה יכול להגיע לסכנת נפשות

(זה נכון שיש מצבים של רופאים שממהרים יותר מדי לתת אנטיביוטיקה, אז אם לא סומכים על הרופא זה משהו אחר וכדאי לחפש רופא מנוסה יותר)

חום שעולה ל 40 מעלות, אמר לחכות עד מחר אם לא אז להביא אנטיביוטיקה יש דבר כזה דלגת גרון ויראלית עם חום 40 4 ימים???

כי אם זה חיידקי אז צריך אנטיביוטיקה

אם זה ויראלי אז זה עובר מעצמו, לא?

ובת כמה היא? הייתי מנסה תרופת סבתא שעזרה לי הרבה ברוך ה'

כמובן רק אם היא מעל גיל שנה- דבש עם כורכום, ולתת לה לבלוע. השילוב של שניהם זה אנטיביוטיקה טבעית

והרבה שתיה חמימה

לערבב אבקת כורכום עם דבש, בלי מים.. יצא מן משחה כזו

שהוא קיצוני לטוב ולמוטב 

אני פשוט אשיג קודם מרשם לאנטיביוטיקה

בדרך כלל למיטב ידיעתי לא נותנים אנטיביוטיקה לדלקת גרון אצל קטנטנים, ואני חושבת שיכולים להיות גם וירוסים שמביאים לחום גבוה ארבעה ימים. אבל רופא צריך לומר מה יש לה באמת והאם צריך או לא צריך אנטיביוטיקה.

כל כך קשה כשקטנטנים חולים... רפואה שלמה ושתרגיש טוב מהר בע"ה!

עכשיו אני מבינה שהרופא אמר לתת אנטיביוטיקה אם החום ממשיך... קראתי קודם לא נכון, כאילו זה מה שבעלך אמר.

אבל יש לי תחליפים.

צמחי מרפא שקונה ממישהו.

ויש דברים שכן נותנת

עוד לא יצא לי  חמסה חמסה

אבל למשל סרופטוקוק לא על אף אחד מעמ"י.

כן מביאה

אבל היא טיפלה ברפואה טבעית מסוימת במקום זאת.

לי אין את האומץ שלה (וגם את הכוח לעמוד במה שאותה רפואה טבעית מסוימת דורשת), אז כן נותנת (ולוקחת) אנטיביוטיקה אחרי שמבררת שהיא באמת באמת נצרכת.

לא הבנתי לאיזה כיוון בעלך ראש בקיר...

בעלי מאוד נגד תרופות, כמובן ירש את זה מחמתי

אבל זה שיעשה לעצמו מה שנקרא - כהורה יש לו אחריות על חיים של הילד שלו, הוא שותף בהורות להורה נוסף שיש לו דעה אחרת, והלכתית ילד מתחת לגיל 9 נחשב חולה שיש בו סכנה.  

אני לא בעד תרופה לכל תלונה, אבל יש מקרים שזה מחייב המציאות

אני עוד זוכרת את הבת שלי עם בחילות וכאבי בטן וחום ואנחנו בטרם אחרי שהיינו במרפאה בבוקר ולא עלו על זה, וחמתי מתקשרת להגיד לי לתת לה חליטת פטרוזיליה ולא אנטיביוטיקה, רציתי לחנוק אותו שהוא אמר לה.. ולא הבנתי מה היא חשבה לעצמה שהיא הציעה את זה, אבל הבהרתי לה שממש לא. אצלי לוקחים תרופות. גמני לוקחת תרופות. נקודה. והילדה קיבלה אנטיביוטיקה והרגישה יותר טוב ב"ה וזה מה שחשוב 

פשוט יש לי גם נטייה להציע תחליפים טבעיים..

ההצעה לחליטת פטרוזיליה במקרה הזה זה רק בשבילך.

מי שבעד הרפואה הטבעית בדרכ גם מאוד אנטי כל התרופות הכימיות .

ותמיד אני אומרת- זה טבעי, מקסימום לא יצליח? תקחו אנטיביוטיקה.. אבל לא למהר עם התרופה הזו שמחסלת גם את החיידקים הטובים בגוף.

וברור שאת האמא ואת מחליטה, ולא כיף שמתערבים .

אבל היה חשוב לי להציג לך הסתכלות אחרת, שתדעי שזה מדאגה💗

את מחסנת את ילדייך?

טבעי, אחרת הייתי פותחת גוגל פשוט🤷

או מתקשרת אליה.. אבל בכוונה חא עשיתי את זה, לא כי אני לא יודעת שאין לרפואה הטבעית מה להציע. זה פשוט לא מתאים לי ואני לא רוצה.

מבינה למה את מתכוונת. ועדיין, ילדה בת 5 עם דלקת בשתן שלא מרגישה טוב כבר יומיים.. למה לסבול..?! יש תרופות שעוזרות ומקלות ואני מעדיפה ככה.

שזה בא מדאגה, שזה לא יכעיס אותך אם שוב היא תציע לך משהו טבעי  , כי כנראה זה יקרה עוד הרבה פעמים..

ולא חלילה מחטטנות.

במיוחד שהדור הזה רוצה ללמד אותנו ולעזור לנו עם הניסיון שלו

ועדיין, דאגה לאדם אחר רוב הפעמים - משרתת את האדם שדואג

היא רוצה להיות רגועה שהיא הציעה לי לא ללכת לרופאה כי בעיניה עדיף לא לקחת אנטיביוטיקה והיא כל הזמן מנסה 'לפתוח לי את העיניים' (למרות שאני זו שבכלל התחילה עם הלא קונבנציונלי במשפחה) אז היא משרתת את המטרות שלה אגב דאגה לילדה

אני לעומתה, גם דואגת. ולא חושבת שטבעי זה אוי ואבוי, רק לא בכל מצב. ובעיקר, רוצה שהילדה שלי תסבול כמה שפחות. ללא השלכות מרחיקות לכת כמו פגיעה בכליות במקרה הנל. גם ב'מחיר' של אנטיביוטיקה

אני לא ממהרת ללכת לרופא, נותנת לגוף להבריא לבד, אבל אם המחלה חמורה והרופא מצא דלקת חיידקית, ברור שמביא אנטיביוטיקה, לזה היא נועדה.

יש היום הרבה רפואת יתר, צריך ללמוד להבדיל בין רפואה מיותרת לרפואה נצרכת.

לפעמים אפשר ממש להזיק/ לדרדר את המצב של הילד, צריך מאד להיזהר ולהיות עם יד על הדופק. תזכרי ששניכם בסיפור ואת לא חייבת להסכים למה שבעלך אומר ויכולה להביא לילדה מה שאת חושבת בלי אישורו.

ואני אביא אנטיביוטיקה אם צריך

אני מקווה שזה באמת נצרך...

לא מבינה בזה, פעם ראשונה שהיא עם חום גבוה כמה ימים

מוכנות?? הפה והגפיים!!!

יש לה פצעונים קטנים בטוסיק 

קצת בפה

היא כבר 4 ימים עם חום שלא יורד

עושה טוב שאוכלת איזה פרי 

כל היום ישנה ממש זרוקה

והיה במעון ילד עם הפה והגפיים

זוהי מסקנתי

ועכשיו מה עושים עם החום? משחקים תורות עם הנורופן והנובימול?

בניהם בטוסיק ובכפות ידיים ו או רגליים

אם כן תנסי שמן שפיצר, ארטיק לימוזור

הרבה כוחות זה מחלה נוראיתתת אם זה באמת זה

מה שמוזר שהרופאה לא איבחנה את זה, בדכ עולים על זה די מהר

לא? אולי אני טועה אבל אצלי מההתחלה הרופאה איבחנה- פעמיים

חום זה לא רע.

חום זו לא מחלה.

חום זו הדרך של הגוף להגביר את היעילות של מערכת החיסון. היא פועלת במיטבה בחום של 39 מעלות.

אז אם הילדה מצליחה לישון (לאכול גם ככה פחות רלוונטי, כי אין תאבון כשיש חום. ואם יש פצעים בפה- אז בכלל..), 

ואם היא מצליחה לשתות

ואם לא נראה שהיא סובלת מאוד- אין סיבה להוריד את החום.

יש לי ילדה שגם בחום 40 היתה שוכבת סמרטוטה על הספה ואחרי יומיים שלושה קמה כמו חדשה, ולא נתתי לה כמעט אף פעם אקמול או נורופן. 

יש לי ילדה שבחום 38 כבר כל הבית היה נגמר מהבכי שלה אז כן נתתי לה אקמול.

אבל לא צריך להתייחס אל החום כאל אויב. הוא לא. הוא דווקא ידיד...

ולגבי החשש מפרכוסי חום- זה ממש לא קורה לכולם. ואם יש ילד שיש לו נטיה לזה, כנראה תגלו את זה בגיל כמה חודשים ואז תדעו. גם בילדים כאלו- הפרכוס קורה מעליה מהירה של החום ולאו דווקא מחום גבוה.  

אבל לא לגבי הפרקוסים

מכירה 2(!) ילדעם שבעקבות מחלת חום פשוטה שלא טופלה סובלים מפרקוסים בקמה חודשית ואפילו יומיומית שגרמה להם להפוך מיךד רגיל למוגבלות קשה.

ולא הייתה נטיה לזה מינקות.

אני גם בעד רפואה טבעית ואנסה הכל קודם שאביא אקמול אבל להשאיר יח

לד עם 40 מעולת חום ללא טיפול עלול להיות מסוכן

ואי אפשר לדעת מתי זה יגיע

כי ממה שאני הבנתי- פרכוסים נובעים דווקא בגלל התערבות.

כאשר מורידים את החום, ואז החום שוב עולה, ושוב מורידים אותו ושוב עולה וכו...

זה סוג של משגע את הגוף והתוצאה זה פרכוסים

זה משהו ששמעתי, לא למדתי את זה , אבל כן היה חשוב לי להניח את זה פה

אני לא אציע אף פעם לא להוריד חום כי אני לא אקח אחריות וכל מקרה לגופו,

אבל אני גם לא אמהר להוריד לילדים שלי, אני אדאג שהם ישתו הרבה כדי שלא יתייבשו, וינוחו הרבה כדי לתת לגוף להתמודד עם המחלה/חיידק/וירוס מה שגרם לחום

אפשר לגדל ילדים ללא אנטיביוטיקה.

אבל זה יקר, צריך למצוא הומאופט טוב .אחד/ת שהוא גם M D(רופא שקיבל תואר דר' לרפואה).

שידע לשלב בחוכמה,לא כל ההומאופטים כאלה.גם אם הם רופאים בהכשרתם.יש לי נכדה הבן שלי (אח מוסמך)

נגד הומאופטיה.אני מקבלת את דעתו לגבי הנכדה שלי כי הוא האבא.

לבזבז עליו....

אם לא נבזבז על הומופאט טוב או תרופות טבעיות

אז חלילה עלולים לבזבז על מחלות כרוניות שהסתבכו כתוצאה מתרופות כימיות זולות...

כי אפילו בבי"ח כשהגעתי עם ילדה אחרי פרכוס חום הבהירו לי שהפרכוס הוא לא בגלל החום אלא בגלל העליה המהירה של החום ובגלל נטיה לפרכוס. אגב, זה עובר בגיל חמש בערך, הפרכוסים. בדרך כלל.

עוד דבר- מה זה "מחלת חום"? אין כזו מחלה. יש וירוסים, יש חיידקים. חום הוא לא מחלה, הוא דרך של הגוף להתמודד עם המחלה. 

אני באמת לא מכירה את המקרה שאת מתארת אבל זה ממש מוזר שבגלל שילד סבל מחום גבוה ולא קיבל נורופן אז הוא סובל אחר כך מפרכוסים? או שזה מאוד מאוד מאוד מאוד נדיר, או שהפרכוסים לא קשורים לחום שהיה.

אגב, הפרכוס לא מגיע בחום של 40 מעלות. אני יודעת כי יש לי ילדה שסבלה מזה. הפרכוס מגיע כשאת עוד לא יודעת שהילד חולה. ואז החום עולה מהר ויש פרכוס. אח"כ כשהחום כבר יציב אין פרכוסים בדר"כ. 

כשהילדים שלי יש מחלת חום אני עוזרת עוד קצת למערכת החיסונית עושה להם אמבטיית חום (מחממת את האמבטיה והילד בתוכה ל42°, בהתאם לפרוטוקול ספציפי)

ב"ה זה ממש מאיץ את ההחלמה. 

אם הילד מסתדר בלי משככי כאבים

ואני לא אחת שדוגלת ברפואה טבעית, פשוט מדעית החום עוזר לגוף להתמודד עם המחלה יותר מהר

יש מצבים שלא ברור שצריך לתת ואז יש מקום לחשוב פעמיים

למשל דלקות אוזניים או מקרים שלא בטוח מה האבחנה

אבל יש מקרים שבהם חייבים אנטיביוטיקה,  להמנע מזה עשוי לגרום צרות צרורות הרבה יותר..

אם מתלבטים אפשר ללכת לשאול עוד רופא

כשהגדול שלי היה עם דלקת בשורש.

והשתמשתי במשחה אנטיביוטית כשהסתובב פה אימפטיגו ולא הצלחתי למגר אותו בשיטות מסורתיות.

מעבר לזה לא היה צורך...לא הבנתי את המשפט: איך אפשר בלי אנטיביוטיקה. איך אפשר מה? מה המקרה?

זה נכון שיש רופאים שלפעמים נותנים גם בלי צורך מוחלט.

אבל לרוב, כשצריך אנטיביוטיקה, אז צריך.

אני גדלתי בבית מאוד בגישה טבעית בהרבה דברים, ואמא שלי ממש לא קיבלה אוטומטית כל המלצה רפואית.

אבל כשהיא היתה צריכה לתת לנו אנטיביוטיקה, היא היתה אומרת תודה לה' שיש את ההמצאה הזו. כי פעם ילדים היו נפטרים ממחלות ילדות פשוטות שהיום אנטיביוטיקה עוזרת להבריא מהן...

(מכירה את הסיפור 'הנערים מרחוב פאל'? יש שם ילד שסתם נכנס לתוך בריכת מים והצטנן כחלק ממשחק ילדים, ובסוף זה הסתבך לדלקת ריאות והוא נפטר. זה ממש ביטוי לאיך שהיה פעם... סבתא רבה שלי ז"ל היתה ממשפחה שנולדו להם 12 ילדים, ומתוכם 9 גדלו, 3 נפטרו בילדות. אז זה היה נחשב הרבה שהצליחו לגדול. היום זה היה נחשב טרגדיה...)

אם יש ספק מה באמת הצורך באנטיביוטיקה, ואם זה הכרחי, אז תמיד אפשר ללכת לעוד רופא לחוות דעת נוספת.

ואמא שלי לימדה אותי שתמיד אפשר לשאול על כל המלצה רפואית - האם הטיפול הכרחי? או שאפשר לחכות ולראות אם הגוף מתמודד לבד? ואם אפשר לחכות, מתי נדע שכן צריך התערבות?

לא כל רופא מאפשר לשאול ככה. אבל יש רופאים שכן, והרבה פעמים כששואלים מגלים שלא כל המלצה רפואית היא הכרחית, לפעמים לגמרי אפשר לחכות והרבה דברים הגוף מרפא לבד.

אבל זה לא משהו שאפשר להחליט על דעת עצמנו. כי לפעמים זה באמת מסוכן. ועם ילדים צריך זהירות יתר, כי הם באמת יותר רגישים.

אני ממליצה לך למצוא רופא ילדים שאת סומכת על הגישה שלו, שלא ממהר לתת אנטיביוטיקה, שניתן לדון איתו.

כשתמצאי רופא כזה תוכלי לשאול כל פעם עד כמה חייבים הפעם אנטיביוטיקה והאם אפשר להמתין.

אני אגב מודה לקב''ה שנולדנו בדור של גאולה של רפואה מודרנית שמאפשרת אנטיביוטיקה וניתוחים, שאנשים לא מתים מדלקת ראות, אפנדיציט או זיהום 

שב"ה העלמה החלימה 

ובסוף זה היה אדמדמת...

והסיטואציה הזו הכניסה בתוכי הרבה שאלות ולבטים לגבי הרפואה הקונבנציונאלית והטבעית.

ואם לאמר את האמת, לא נראלי שיש באמת עם מי להייעץ

לא להיות טוטאלי לאף אחד.

ברפואה הקונבנציונלית אומנם יש טעויות וללקיחה מיותרת של אנטיביוטיקה גם יש השלכות שעולם המדע והרפואה מתחיל להיחשף אליהן ולהבין אותן

אבל בסוף בלעדיה היינו תקועים אי שם לפני אלפי שנים מתים מפוליו, מוירוסים, מלידות, מספרת ומעוד אלפי מחלות.

גם בטבעית יש דברים טובים שכדאי לנסות אבל שורה תחתונה יש דברים שמחייבים טיפול קונבנציונלי.

אני בהחלט פונה גם לטיפול קונבנציונאלי במידת הצורך ותודה להשם עלזה

אבל יש גם כיוונים שקשה לי לסמוך

רופאים לא סתם לומדים ככ הרבה שנים. יש סיבה.

אני בעד כמובן ללמוד. בשביל להעשיר את הידע הכללי ובשביל לדעת על מה הרופא מדבר סהכ. אבל לא לחשוב שלקרוא באינטרנט בויקיפדיה הופך אנשים לבעלי מסוגלות להבנה עמוקה בתחום. 

אז למדתי בתואר.

אגב החלק העיוני בלימודי רפואה הוא 3 שנים.

הסיבה שהם לומדים כל כך הרבה זה כי צריך גם התנסויות בהמון תחומים ופרקטיקות טיפול וניתוח.

אפשר לקחת קורסים בנושא אם כל כך מבולבלים.

אני דוגלת בלמידה והבנה עמוקה

חום של כמה ימים זה לא עילה לאנטיביוטיקה....

רוב הרופאים שיצא לי ללכת אליהם מנסים לוודא שאכן יש דלקת לפני שנותנים אנטיביוטיקה

כמובן שלפעמים יש אי ודאות ויש טעויות

אבל חום לבד זה לא

עושים משטח גרון או צילום ריאות וכדו

ובאמת פעם היתה לי דלקת ריאות שלא איבחנו בצילום הראשון ורק כשהחום לא ירד ועשיתי עוד צילום שכן איהלן אז קיבלתי אנטיביוטיקה וספסוף התחלתי להתאושש

אז צריך למצוא רופא שלא ממהר לתת ויש ב"ה הרבה כאלה

וכשכן צריך- אז ב"ה שיש את האופציה

וצריך גם קצת להתיעץ ולברר. למשל דלקות אוזניים כן נותנים בד"כ אבל ברוב הפעמים אין סיכון לחכות ולתת לזה להחלים בלי וזה עובר גם ככה

לעומת סטרפטוקוק למשל שיש סיכון אמיתי להזניח כי זה יכול להתפתח לדלקת ריאות וזה גם לא עובר לבד כל כך מהר (מנסיון, גם עם ילדים)

יש הרבה פתרונות להרבה בעיות רפואיות שהרפואה הקונבנציונאלית לא מכירה, או לא מכירה בהם. 

מותר לך להפעיל שיקול דעת.

ולגבי מידע- היום מאוד קל למצוא מידע. חפירה ברשת תעזור לך למצוא כמה אתרים רציניים ואמינים שיתנו לך מידע טוב. 

נגיד לכבי חיסונים

אין מישו ניטרלי להתייעצות

או שאת קוראת מאמר חריף בעד או מאר חריף נגד

אין קול שפוי

ואני בהחלט לא לוקחת כל כדור או משחה, מאמינה מאוד בכוח הגוף

יש רופאים מעטים שאפשר להתייעץ איתם בענין.

ויש גם קולות שפויים בנושא החיסונים, שמבינים שזה לא הכל או כלום. ושיש הרבה באמצע והרבה אפשרויות ליישם את האמצע הזה...

כמוני למשל...

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות...