שבעלך הייטקיסט וגם לא משנה לי כמה הוא מרוויח. שמחה בשבילכם שזה רלוונטי לכם להסתכל על העבודה שלך כבחירה.
אם את באמת לא מבינה אני אנסה להסביר למה זה נתפס כביקורת, בעיניים שלי כמובן.
יש פה כמה רבדים.
1. כשאדם מתאר קושי ואת אומרת לו הקושי הוא בחירה, את בעצם אומרת, או לפחות זה מה שהצד השני שומע: בחרת במצב שלך, כלומר אתה אחראי, כלומר אתה אשם, כלומר אתה בכיין. תתמודד.
זה מה שאני שומעת במילה בחירה כשאני מדברת על קושי שלי, בין אם היא נכונה ובין אם לא. ואני כנראה לא היחידה אם זה תמיד נתפס כביקורת.
2. במובן מסוים אין מה לומר את צודקת, אבל כמו שכתבתי גם הבחירה לא למות היא בחירה. נכון, זה משפט מאד קיצוני, אבל אני בטוחה שגם לך יש קווים אדומים. היית נותנת לעצמך או לילדים שלך להסתובב עם בגדים מלוכלכים וקרועים כי זו בחירה להוציא כסף על בגדים נקיים ושלמים (לא אומרת חדשים, גם יד 2)? היית מוכנה להיות רעבה באופן תמידי, אם את יודעת שאת אוכלת מספיק כדי לתפקד ולשרוד, כי הוצאה על אוכל מעבר לזה היא בחירה? היית מוכנה להפסיד עשרות אלפי ואולי מאות אלפי שקלים כשאת מאד חנוקה כלכלית גם ככה רק כי שיפור מיידי של המצב שלך הוא בחירה בהישג יד? היית מוכנה לוותר על טיפול רפואי כי ההוצאה הזו היא בחירה? היית לוקחת הלוואות שאת לא יודעת אם יהיה לך איך להחזיר כי לחיות בלי כסף זו בחירה?
לא יודעת מה התשובה שלך לכל השאלות האלה, ובכנות אשמח לשמוע. התשובה שלי לכולן היא לא. בעיניי בחירה רלוונטית כשההשלכות הן סבירות ונורמטיביות (משאירה לשיקול דעתו של כל אדם להגדיר את זה בכנות).
ולכן המילה בחירה בעיניי לא רלוונטית פה. לדוגמא אני לא אוציא את הילדים שלי ממוסדות חינוך גם בשבילם כי הם צריכים את זה וגם בשבילי כי מנסיון אני יודעת שלהיות איתם בבית יכניס אותי לדיכאון קליני, בטח בתקופה שאנחנו גרים בחור תקוע ואני לא יכולה לנהוג ולצאת איתם לשום מקום.
המחיר של דיכאון הוא לא "בחירה" בעיניי. ולכן להוציא אותם לא יהיה רלוונטי.
3. וזה קצת קשור לנקודה הקודמת. האמירה הזאת מזמינה הצטדקות. ברגע הראשון אמרתי לעצמי, אולי אני אסביר לה את האילוצים שלנו. ואז הבנתי שלא. לא מתאים לי לפרוש פה את כל סיפור חיי ולהסביר על גבי הפורום את הבחירות שלנו רק כדי להסביר ולהצטדק שהמחירים האופציונליים לבחירה שונה היו גבוהים ברמה לא סבירה. זה מקום לשיקול הדעת שלי.
אני לא אבוא לאמא שמתלוננת שהילד שלה לא ישן ואגיד לה - "טוב בחרת לא לעשות אימון שינה, מה את רוצה." בעיניי זה משפט חסר טקט. יש לה שיקולים משלה וזה לא המקום שלי לנזוף או לבקר אותם. אני יכולה להציע בעדינות שתשקול את זה, אבל באמת באמת המקום שלי כחברה לאמא כזו הוא לצאת מנקודת הנחה שהיא עשתה את החלק המחשבתי והבינה שזה הדבר הכי נכון לה, ולנחם או אפילו לנסות למצוא פתרונות מנקודת המוצא הזו. זו כמובן התפיסה שלי, אבל באמת אני לא מאמינה שאדם צריך להצטדק בפני אחרים ולקבל את אישורם על כל מהלך רק כדי לקבל אמפטיה כשקשה לו.