דומה לשלך.

לא נראה לי שהרוב אומרות שהאמהות לא פוגעת בעבודה...

את ה100% שלך צריך לחלק בין הבעל, הבית, הילדים, העבודה, המשפחה(?), החברות(?).. וכו' וכו'

לכן, ברור שאם את כרגע בשלב של מיקוד יותר בהבאת ילדים שגוררים עייפות ואלף משימות, אז ברור שזה יבוא על חשבון העבודה.

לשאלתך,

אני מחזיקה ביומן אאוטלוק של העבודה שבו רושמת כל משימה או כל דד ליין שצריכה לעשות בקשר לעבודה. ככה פותחת יום עם משימות שכתבתי לי שמחכות לאותו יום.

בנוסף, יש לי בפלאפון יומן של גוגל שבו אני רושמת לעצמי כל מה שקשור לבית ולמשפחה.

לדוג- להזמין בייביסיטר, להוציא מזומן, להתקשר ל.. , לקחת ... , וכו' וכו'

ככה גם לא שוכחת וגם יודעת שמבצעת הכל.

אישית אני לא מרגישה שההורות פוגעת לי בעבודה.

אני מסודרת עם מסגרת לילד מהבוקר עד הצהרים ומספיקה את כל השעות של העבודה. 

אפשר להיות כל היום במשרד ולהגיע ל30 אחוז יעילות ביחס לקצב העבודה הנדרש (לא אומרת שככה זזה אצלך, רק מדגישה את ההבדל)

חיסורים זה עניין אחר באמהות לדעתי

העבודה שלי לא ממש מורכבת ממשימות של סימון וי, יש לי משימות גדולות, שכמובן מפורקות לפרטים, אבל זו עבודה שדורשת המון מחשבה, ריכוז, יצירתיות, דייקנות והבנה לפרטי פרטים של הדבר שאני עובדת עליו, אז אם אני עייפה ומוטרדת אין לי דרך לתקתק משימות, והכל נמרח ונהיה גרוע.

אני זוכרת את כל המשימות שיש לי, אבל כשעובדת על משהו צריכה "להיכנס" לזה כל פעם ובכל משימה מחדש. אין שתי משימות דומות..

וכל המשימות הטכניות כן כתובות לי גם אבל צריך עדיין לזכור לעשות ולהתאמץ שהכל יהיה בזמן.

מבחינת שעות אני גם לא מספיקה כי הילדים מעירים אותי בלילות אז לא מצליחה לאסוף כוחות כדי לקום מוקדם ולצאת לעבודה מוקדם, בערב יש גבול לכמה יכולה להישאר, ויש לי נסיעות ארוכות (ומתישות...) אז יוצא שגם את השעות אני לא מספיקה

ואל דאגה, גם בשאר התחומים לא מצליחה להספיק דברים שהם לא סופר חיוניים ובסיסיים (ולפעמים גם אותם לא).

אני פשוט נחנקת מהעומס

אני חושבת שדבר ראשון כדאי לך לחשוב מה אפשר להוריד את העומס ממך.

מעלה כמה רעיונות, קחי רק מה שרלוונטי-

1. להוריד אחוזי משרה.

2. להתחלק בקימה בלילה עם הבעל.

3. בייביסיטר לילדים.

4. מיקור חוץ לעבודות הבית.

5. לקנות/להזמין אוכל מוכן.

העיקר רק לשרוד את התקופה הזאת.

אח''כ כבר תעשי חושבים יותר לעומק

אני על חצי משרה כי הנסיעות לוקחות לי באזור ה4 שעות ביום (שני הכיוונים יחד כמובן), אז אני כאילו מחוץ לבית שעות של משרה מלאה אבל מקבלת תשלום רק על חצי מהם.

והמשכורת היא חצי אז גם לא מספיקה לנו כדי לקחת עזרה בתשלום, ואנחנו ממש חנוקים כלכלית..

ואין לנו כרגע אפשרות לעבור דירה, לא יכולה לפרט בגלל אאוטינג, אבל לפחות עד סוף השנה הזו ואולי שנה הבאה חייבים להישאר לגור במקום המרוחק איפה שאנחנו, ואין פה כל כך תעסוקה, חייבים לצאת או לעבוד בחינוך שאני לא אשרוד.

ומבחינת קימה בלילה זה לא שווה את זה כי הוא לא מתפקד גם כשממש מנסה. לפחות אם הוא ישן בלילה אז ערני ביום לעזור, אם ער בלילה אז לא עוזר בלילה ולא ביןם.. 

הנסיעות הורגות אותי באמת, אבל לעבור בתוך התחום שלי ממקום עבודה אחד לאחר זה תהליך מאד מייגע שדורש הרבה זמן ופניות שאין לי בשום צורה, וגם אז - אין במקום המגורים שלי מקומות רלוונטיים, אבל כן יש משמעותית יותר קרוב.

אז אני יכולה לחפש במקום הקרוב יותר עבודות שהן לא בתחום שלי, אבל צריכה משהו שארוויח נגיד 9 על 80 אחוז משרה. ואין לי מושג מאיפה להתחיל. כי יש לי נסיון רק בתחום שלי (אחת ההנדסות) אז תכלס יכולה לעבוד רק בדברים שלא דורשים נסיון והשכר בהתאם - מינימום או קרוב. ואנחנו גם ככה חנוקים כלכלית, אז לא אפשרי להרוויח פחות.  

ואצלנו במקום המגורים יש רק עבודות במזכירות או חינוך ואני ממש לא מרגישה מתאימה לחינוך. (מזכירות אין לי בעיה, אבל השכר נמוך). חשבתי אולי במועצה או באיזו עיריה קרובה אבל טבלאות שכר באינטרנט אומרות שאפילו על משרה מלאה לא בטוח שאגיע לשכר של 8000

חייבים למצוא פתרון...

יש מחירים לחיים במציאות כזו....

נסיעות 4 שעות כל יום?

כמעט כל בן-אדם היה משתגע...

זה באמת לא סביר!

וגם לא נשמע משתלם

לגמור את הכוחות

הדלק

בשביל לקבל כסף על חצי משרה

ולעבוד הרבה יותר

בדקת מקום שתוכלי לעבוד מהבית ונגיד יום אחד מהמשרד?

או לעבוד בעבודה שאת עכשיו חלק ימים מהבית?

אולי חלק כבר הציעו כאן..

אבל להפוך כל אבן כדי להקל עלייך

לגבי הלילות

יואו זה סיוטטטט

וזה ממש גומר את הכוח...

לי יותר קל שהם פשוט ישנים איתי וככה אני לא קמה אליהם..

בפעם הראשונה שמישהו מתעורר לוקחת אותו אלי וזהו

יש לילות שהם כבר באים בעצמם ואני לא מתעוררת

אם זה מפריע לך לישון

אז אולי שבעלך יישן איתם

אפילו שיהיה לכם מזרון בחדר ילדים ושיעבור לישון איתם כשמתחילים לקום באמצע הלילה..

איכשהוא להקל עלייך

חס וחלילה שלא תשלמי מחיר על רמת הדאגה והסטרס האלו..

ובלילות הם באמת ישנים איתנו שלפחות ההתעוררות לא תדרוש הרבה. אבל לפעמים הם ערים שעה שעתיים ואז זה מבאס. 

אפשר לעבוד במשרה מלאה במשהו קרוב יותר ולהשלים איכשהו את האלף החסרים?

ליסוע ארבע שעות בשביל הפרש של אלף שקל נשמע ממש מתסכל

אני מוכנה ליסוע לעבודה גגגגג 20 דק כל צד גגגגגגגג

אם את חוששת כל פעם שלא יאספו את הילדים מהמסגרת, וצריכה להיות על זה,זה ממש מובן שראשך ורובך לא בעבודה בשעה כזו

כשבעלי היה מאחר בהתחלה לגן, הבנתי שזה הכניס אותי לחרדה. הרגשתי שאני לא יכולה להישען עליו, שאני לא רגועה, וזה משפיע על יכולת הריכוז המווןןן

כנל לגבי העניינים בבית. כשהכל היה עליי והרגשתי ככ עמוסה, עם מיליון משימות, צריכה להספיק קניות, ולנקות, ולשטוף קופסאות אוכל, ולתקתק ילדים למיטות וארוחות ערב.. סחרחורתתת😑

הרגשתי שהכל סוגר עליי

ועכשיו לחלק האופטימי

לא הייתי מוכנה לוותר על העבודה, אבל הבנתי שאני צריכה להתארגן על זה מחדש

לא לשאוף למצוינות. אני כבר לא רווקה.

להתנהל מול עצמי בחמלה. זה באמת קשה הכל ביחד

להזכיר לעצמך למה חיובי לצאת לעבודה ולהנות מזה

לעשות דברים לאט יותר כי אני מפספסת

לרשום צ"ק ליסט של משימות להיום ולתעדף. אני מעדיפה עט ודף,יש לי זכרון צילומי ואני זוכרת יותר טוב כשאני כותבת

והכי חשוב - לשחרר

אם בעלך אוסף מהגן - תני לו להתמודד עם איחורים. רק ככה הוא ילמד לא לאחר. אי נעימות מול הגננת, ילד שמחכה, קנסות (כך היה אצלנו) והוא יישר קו. בהתחלה היה לי קשה, אחרכך הבנתי כמה זה היה חיוני וזה התפשט לעוד המוון תחומים. אני כבר לא לבד בזה ולא הכל עליי. בהתאמה החרדות פחתו, יכולת הריכוז שלי עלתה וההספקים השתפרו

עוד דבר חשוב - אל תתפתי להגיע ל100 אחוז ותשלמי על זה בשעות שינה. שעות שינה חסרות זה גם גורם לחוסר ריכוז ודכדוך. אצלי לפחות.

שולחת חיבוק ❤️❤️

לא חיה חיים של השרדות, לא מפרפרת בין משימות, לא ממהרת ממקום למקום, לכן אני יכולה להתרכז בעבודה (וגם בדברים אחרים)

רוב האמהות כן עושות את זה ולכן בוודאות עבודתן נפגעת ונמצאות בתחושה דומה.

לכן אני מנהלת את החיים לפי מה שמתאים לי ולא לפי מה שצריך

אז תגידי, מה עם פרנסה, מה עם גידול ילדים וניהול בית, ניהול זוגיות, מה עם כל מה ש׳חייבים לעשות׳?

אז אצלי זה הולך הפוך, לא מה צריך לעשות, אלא מה אני יכולה ורוצה לעשות.

לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו, אם משהו לא מתאים לי אני פועלת לשנות, אין דברים שאני מסתכלת עליהם כ׳אין ברירה׳ תמיד יש בחירה מה לעשות.

נשמע שאת פשוט עייפה מאד ואם תשני יותר טוב בלילה רוב הבעיה תיפתר. אולי כדאי גם לבדוק ברזל וחוסרים שגורמים לעייפות.

רעיונות לשנת לילה יותר טובה:

שבעלך גם יקום בלילה (אם לא עשה את זה עד עכשיו)

לתת תמ״ל בלילה

להעזר ביועצת שינה

להבין שזה זמני ועוד מעט הילדים יגדלו (עד הילד הבא 😂 אצלנו זו אחת הסיבות שיש רווחים גדולים בין הילדים).

זה גם עייפות מהלילות אבל גם קובץ של אילוצים שגורמים לשגרה שלנו להיראות כמו רכבת הרים

בעלי לא קם בלילה כי הוא זומבי ויותר ידרוש ממני מאמץ לגרום לו לתפקד מאשר לעשות את הדברים בעצמי ולחזור לישון..

אני לא מניקה, ויועצת שינה אמרה שכרגע אין לנו מה להתחיל תהליך כי השגרה שלנו

משוגעת ולא מותאמת לתהליך.

ובהחלט אנחנו בהפסקה מהילודה עד שנתייצב... 

לא כתבת למה השגרה שלכם משוגעת כל כך אבל אם זה משהו יוצא דופן כנראה זו הסיבה שקשה כל כך.

האם זה משהו זמני שישתנה מתישהו?

אנחנו גרים במקום מרוחק ולכל מקום צריך לנסוע הרבה זמן, ומסיבות שלא יכולה לפרט כי אאוטינג אין לנו אפשרות לעבור למקום אחר עד סוף השנה הזאת. לא בקטע של להרשות לעצמנו, אלא סיבה אחרת שאין לנו איך לשנות.

בעלי עובד בשעות משוגעות, אני בלי אוטו אז כל דבר נהיה פרויקט לא הגיוני, המוסדות חינוך במקומות שונים אז זה דורש עוד נסיעות וגם לעבוד פחות כדי להקדיש זמן להגיע ממקום למקום בזמנים הנכונים, ויש לנו את ההתמודדויות של כל משפחה וזוג נורמלים,  ובלתמים נראה לי טיפטיפה יותר מהממוצע אבל היה אפשר להתמודד עם זה אם כל השאר היה הגיוני, אבל כל השאר פשוט לא 😬

אולי כדאי לקחת הלוואה קטנה ולקנות אוטו נוסף בשבילך? יש מכוניות זולות יחסית מליסינג, וזה בטח יקצר לך משמעותית את זמני הנהיגה, אם כרגע את בתחבורה ציבורית.

זה יפנה לך יותר זמן עם הילדים בבית, או שתוכלי להעלות את אחוזי המשרה ולהרוויח יותר

אם את מרגישה שהזיכרון והיכולות הקוגניטיביות שלך פחתו משמעותית - כדאי לבדוק B12.

כשלי היה חסר הרגשתי שהמח שלי כמו מסננת.

שאצלי זה ממש הוביל להתקפי חרדה ו OCD וממש הייתי צריכה אפילו יותר כוחות בשביל להמשיך לתפקד. ההכנסה של האמצעית שלי למסגרת כתינוקת תוך כדי עבודה ושאיבות והנקה עשה לי כאלה התקפי פאניקה וחרדה ומחשבות טורדניות עד שנאלצתי לקחת ציפרלקס.

אז לא. לא לכל אחת זה בא בקלות.

זה מאוד קשה!!!! מאוד!

אבל עכשיו אחרי שהשלישי גדל טיפה (בן 4) והוא די מעסיק את עצמו גם שהוא חולה אני מרגישה טיפה אוויר לנשימה.

הכי חשוב בעיני, זה להנמיך ציפיות. את עושה הכי טוב שלך בכל רגע נתון. תשימי לך את זה בראש.

יש לך סדרי עדיפויות אישיים קודם כל ומקצועיים ואת פועלת לפיהן. ואם את צריכה לעשות לעצמך סדר אז זה הזמן.

את צריכה זמן לעצמך לפעמים, זה חשוב! כן יחד עם כל הקושי,  תקחי אוויר לנשימה.

וכולנו איתך באותה סירה! כל אחת והקושי שלה.. חיבוק. 

שגם אני לפעמים אומרת לעצמי, איך ''כולן יכולות ככה וככה ..'', איך רק לי אין כח? .ואיך היא מסוגלת ואני לא? ואיך ואיך?

וזה מביא לתסכולים גדולים.

אבל האמת, כשאני מפרקת את זה למקרה מקרה, מסתכלת על משהי באופן ספציפי - למשל חברה יוצאת המון פעמים להליכה בערב, אני משתגעת, אין לי טיפת כח בערב. ואז כשאני נזכרת שבעצם אין לה תינוק יונק כמוני, ויש לה ילדים גדולים שעוזרים לה המון. זה אחרת. . או שאני רואה חברות שמכינות ארוחת ערב מבושלת, מושקעת ואני בקושי זורקת טוסט לטוסטר, אז אני פתאום מגלה שהילדים שלה אוכלים צהריים בצהרון, ואצלי אוכלים בבית, אז אני מכינה בוקר, צהריים וערב וזה סיוטטטט בשבילי, אבל אם אני לא אצטרך להכין צהריים אז אני אוכל גם מידי פעם להכין מושקע בערב.

או חברה שיוצאת למכון כושר פעם בשבוע, איך?? איך יש לך זמן וכח? ואז נזכרתי שהיא בשבתון .. או חברה שיוצאת לפה, נוסעת לשם חופשי... מי עם הילדים שלך כל פעם מביאה בייביסיטר? זה ממש קשה! ואז קולטת שההורים שלה גרים בישוב, צעירים ורעננים עוזרים לה המון. סתם לשם הפרופורציות...

חוצמיזה, מציעה לך לערב את בעלך יותר. זה נשמע שהכל על כתפייך. גם הילדים וגם הבית וגם עבודה . זה חלוקה לא הגיונית ולא ככה מנהלים בית בשיתופיות. בנוסף לכל הנסיעות שלך, נשמה , לא הייתי שורדת יום אחד במצב שלך. נסיעות זה הדבר הכי מתיש שיש ועוד בתחבורה ציבורית. 

לא יכולה להצביע על עוד מישהו במצבנו. ואני לא בטוחה אם זה מעודד או מייאש חחחח

פשוט בא לי חיים נורמלים ושקטים ורגועים

אם יש אפשרות לעבוד יום/יומיים בשבוע מהבית, ותצליחי לעבוד מהבית (או מבית קפה ליד הבית)

זה יוריד לך את העומס של הנסיעות, ויתן לך עוד 8 שעות בשבוע, להחליט איך את מחלקת אותן בין בית/עבודה/ שינה..

אני אמורה לחזור בקרוב לעבודה אחרי חל"ד, ואני ממש בלחץ מזה.

עובדת יחסית קרוב לבית (נסיעה קצרה), אבל צריכה לעשות מספר שעות מסוים בעבודה, ואם לא- זה יורד במשכורת.

הסיכוי שאני אוכל לעשות את כל השעות שלי הוא די נמוך, ואם לכל זה נוסיף את העניינים הרפואיים שיש לנו במשפחה- הולך להיות לי די קשוח..

תודה!

בעבר בדכ הבחירה היתה לא לעבוד ולחיות ברמת חיים נמוכה (והיה קשה יותר לבחור אחרת כי פחות היתה מודעות ואפשרות בחירה בפועל לאישה)

והיום בדכ הבחירה היא לעבוד ולחיות ברמת חיים גבוהה יותר מבעבר (וקשה יותר לבחור אחרת כשיש מסביב שפע שבעבר לא היה סטנדרט)

אולי יותר מדוייק לומר שהלוואי שהיתה אפשרות לא לעבוד ובכז לחיות ברמת חיים שתואמת את הדור שלנו

אצלנו זה בחירה בערך כמו הבחירה לא למות.

המשכורת של בעלי מספיקה למגורים ומוסדות חינוך לילדים ותשלומי חשבונות.

אם אני לא אעבוד לא נוכל לקנות אוכל, לנסוע, ללכת לרופאים, לשלם על ביגוד (שאנחנו קונים יד 2) או לשלם על בלתמים.

כן, כמובן אפשר לשנות את סדרי העדיפויות ולקנות אוכל, אבל שהילדים לא ילכו למסגרות. או שלא נגור נגיד.

אנחנו לא חיים ברמת חיים גבוהה בכלל אלא באופן מאד בסיסי.

נכון אנשים חיים היום יותר טוב מפעם, אבל עדיין גם הבסיס מתייקר, זה בדיוק המשמעות של העליה ביוקר המחיה שזה מדד שבודק את הדברים הבסיסיים ולא מותרות.

שמחה בשבילך שאצלכם (כנראה) המצב אחרת והלוואי שגם אצלנו בעלי ירוויח ככה שהעבודה שלי תהיה בחירה עבור מותרות, אבל את האמת זה קצת חץ בלב לקרוא את הדברים שלך. 

גם לי זה היה ממש לא נעים

אם הבעל הייטקיסט זה נכון, אבל אם הוא מורה נגיד? או עובד סוציאלי או אח?

אז המשכורת בהחלט לא מספיקה כשיש כמה ילדים 

אז לא, בעלי רחוק מלהיות הייטקיסט, רחוק מאוד (מכניס טיפה יותר ממינימום פר שעה)

לא יודעת למה כל פעם שאני כותבת בנושא זה נתפס כביקורת

לגיטימי לעבוד ולגיטימי לא לעבוד, אצלינו יש פחות צרכים יקרים באופן טבעי (למשל- לא היינו גרים במרכז גם אם זה היה חינם🙃)

ולכן הבחירה להשאר בבית לא כרוכה בויתורים כבדים, אם היא היתה כרוכה בהם כנראה הייתי בוחרת אחרת

פשוט קשה לי עם ההגדרה ש"זה לא בחירה"

הבחירה מצומצמת ואין בה אפשרות של לא לעבוד ולחיות ברמת חיים גבוהה אבל עדיין היא בחירה

הרבה פעמים אנחנו בוחרים בחירות מסויימות בלי מספיק להיות מודעים לזה שאפשר אחרת (מישהי אמרה לי פעם שרק אחרי איזה 6 ילדים היא פתאום קלטה שאשכרה אפשר באמת באמת, בפועל ולא רק בתיאוריה, למנוע הריון) וחשוב שהבחירה- מה שלא תהיה, תהיה שלמה ומודעת

(אולי הרוב) לא מאמינים שהם יכולים לבחור, כל דבר, הם באמת מאמינים שזו גזירת גורל.

מיעוט מאמינים בבחירה ואכן בוחרים ומשפיעים על נראות החיים שלהם.

שזה הרבה אמונה

אני לא באמת יודעת איך אתם חיים @אני10 ועל מה אתם צריכים להוציא.

אבל כן יודכת לומר שמניסיון אישי אמונה זה קריטי כדי לתהיה ברכה בכמה שאנחנו מביאים הסייתה.

אני הפסקתי לעבוד בעבןדה המרוויחה שלי בתור מורה מתחילה שתחשבי כמה זה בחודש וזה היה ההכנסה הגבוהה. אחרי שחוויתי דכאון אחרי לידה שאחרי טיפול הבנתי שהיא מגיע מבלחץ הזה של עבודה

בעלי אברך.

ואף פעם ישתבח שמו לא היינו סמינוז אין לזה הסבר מדעי.

אנחנו אף פעם לא נוציא מה שאין לנו.

נכון ךא מצליחים ךחסוך אבל סהחלט יש כל מה שצריכים כמובן מצומצם ולא חיים כמו כולם אסל מאושרים ויש נחת וזו הייתה הבחערה שלנו לחיות לפני זה הרגשתי שזה לא חיים.

וכן אם אנחנו חס ושלום לא נסתדר-שהקב'"ה יחליט שזה לא מספיק השתדלות בעלי יצא לעבוד

שבעלך הייטקיסט וגם לא משנה לי כמה הוא מרוויח. שמחה בשבילכם שזה רלוונטי לכם להסתכל על העבודה שלך כבחירה.

אם את באמת לא מבינה אני אנסה להסביר למה זה נתפס כביקורת, בעיניים שלי כמובן.

יש פה כמה רבדים.

1. כשאדם מתאר קושי ואת אומרת לו הקושי הוא בחירה, את בעצם אומרת, או לפחות זה מה שהצד השני שומע: בחרת במצב שלך, כלומר אתה אחראי, כלומר אתה אשם, כלומר אתה בכיין. תתמודד.

זה מה שאני שומעת במילה בחירה כשאני מדברת על קושי שלי, בין אם היא נכונה ובין אם לא. ואני כנראה לא היחידה אם זה תמיד נתפס כביקורת.

2. במובן מסוים אין מה לומר את צודקת, אבל כמו שכתבתי גם הבחירה לא למות היא בחירה. נכון, זה משפט מאד קיצוני, אבל אני בטוחה שגם לך יש קווים אדומים. היית נותנת לעצמך או לילדים שלך להסתובב עם בגדים מלוכלכים וקרועים כי זו בחירה להוציא כסף על בגדים נקיים ושלמים (לא אומרת חדשים, גם יד 2)? היית מוכנה להיות רעבה באופן תמידי, אם את יודעת שאת אוכלת מספיק כדי לתפקד ולשרוד, כי הוצאה על אוכל מעבר לזה היא בחירה? היית מוכנה להפסיד עשרות אלפי ואולי מאות אלפי שקלים כשאת מאד חנוקה כלכלית גם ככה רק כי שיפור מיידי של המצב שלך הוא בחירה בהישג יד? היית מוכנה לוותר על טיפול רפואי כי ההוצאה הזו היא בחירה? היית לוקחת הלוואות שאת לא יודעת אם יהיה לך איך להחזיר כי לחיות בלי כסף זו בחירה?

לא יודעת מה התשובה שלך לכל השאלות האלה, ובכנות אשמח לשמוע. התשובה שלי לכולן היא לא. בעיניי בחירה רלוונטית כשההשלכות הן סבירות ונורמטיביות (משאירה לשיקול דעתו של כל אדם להגדיר את זה בכנות).

ולכן המילה בחירה בעיניי לא רלוונטית פה. לדוגמא אני לא אוציא את הילדים שלי ממוסדות חינוך גם בשבילם כי הם צריכים את זה וגם בשבילי כי מנסיון אני יודעת שלהיות איתם בבית יכניס אותי לדיכאון קליני, בטח בתקופה שאנחנו גרים בחור תקוע ואני לא יכולה לנהוג ולצאת איתם לשום מקום.

המחיר של דיכאון הוא לא "בחירה" בעיניי. ולכן להוציא אותם לא יהיה רלוונטי.

3. וזה קצת קשור לנקודה הקודמת. האמירה הזאת מזמינה הצטדקות. ברגע הראשון אמרתי לעצמי, אולי אני אסביר לה את האילוצים שלנו. ואז הבנתי שלא. לא מתאים לי לפרוש פה את כל סיפור חיי ולהסביר על גבי הפורום את הבחירות שלנו רק כדי להסביר ולהצטדק שהמחירים האופציונליים לבחירה שונה היו גבוהים ברמה לא סבירה. זה מקום לשיקול הדעת שלי.

אני לא אבוא לאמא שמתלוננת שהילד שלה לא ישן ואגיד לה - "טוב בחרת לא לעשות אימון שינה, מה את רוצה." בעיניי זה משפט חסר טקט. יש לה שיקולים משלה וזה לא המקום שלי לנזוף או לבקר אותם. אני יכולה להציע בעדינות שתשקול את זה, אבל באמת באמת המקום שלי כחברה לאמא כזו הוא לצאת מנקודת הנחה שהיא עשתה את החלק המחשבתי והבינה שזה הדבר הכי נכון לה, ולנחם או אפילו לנסות למצוא פתרונות מנקודת המוצא הזו. זו כמובן התפיסה שלי, אבל באמת אני לא מאמינה שאדם צריך להצטדק בפני אחרים ולקבל את אישורם על כל מהלך רק כדי לקבל אמפטיה כשקשה לו.

לא כאשמה

אלה הזדמנות

אם כל הזמן אפשר לבחור, אז יש אינסוף אפשרויות ותמיד אפשר לשפר.

לא חושבת שמישהו רוצה הסבר ממך על חייך, אלא לומר שכדאי לך לבחון חלופות, אם את לא מרוצה מחייך, כי תמיד יש, גם אם נראה שלא.

הניסוח של הודעת הפתיחה שלך עם שאלה ׳איך?׳ מביא גם תשובות כאלה, לא חושבת שמישהו מתכוון לבקר.

אותך מאוד מאוד.

אם את מרשה לי להציע הסתכלות אחרת, כשאני למשל אומרת לעצמי שאני יכולה לבחור, זה לא בשביל לבטל את הקושי.

להיפך, זה בשביל להתמודד איתו.

היה שלב שהייתי עמוסה מאוד מאוד, הרגשתי שאני לא נושמת, אבל גם שאין לי ברירה אלא לחיות במציאות הזו. ואז בנוסף לקושי האובייקטיבי של המציאות, התווסף גם קושי של כעס ותסכול על החוסר שליטה שלי בחיים שלי. מעין כעס על ה"גורל" שנקבע לי ושאין ביכולתי לשנות.

ואז מה שעזר לי, זה ללמד את עצמי תודעה של בחירה. זה לא אומר שלא קשה, אבל לפחות אני לא מרגישה קורבן של המציאות. אז זה הגיע גם עם המון חמלה עצמית, והבנה שאני באמת בקושי גדול. אבל אחרי החמלה גם הגיעה התובנה של בחירה, וזה מאוד מאוד עזר לי 

הבנות כאן רק רצו לתת לך תקווה ,רובן עברו דברים דומים ועשו שינוי. (גם אם שכלית נראה שאין חלופה).

מההודעה זה נשמע שאת משוועת לשינוי, שלא טוב לך במקום המרצה הזה, שאת רוצה אוויר לנשימה.

נכון שבפועל זה נראה שאי אפשר לשנות שום דבר?

שאם תעשי שינוי את תמיד תפסידי משהו?

עכשיו אני רוצה שתשבי עם עצמך או אפילו לפני שינה תדמייני לעצמך איך היית רוצה לראות את החיים שלך? את היום יום והשגרה שלך.

נכון שכרגע את לא יכולה לשנות כלום, אבל לרצות תמיד אפשר. שם נמצאת הבחירה. ובדרך שאתם רוצה', מוליכין אותו. נכון לך אין שום כח לשנות. ה' רואה את הרצון שלך והוא כל יכול הוא יכול לסדר לך דברים כמו שאת אפילו לא מדמיינת.

תקשיבי גם לרצונות הקטנים שלך. שכן ניתן לממש.

אנחנו הנשים בטבע שלנו נבראנו מאוד מרצות, מה שלגבר בא באופן טבעי (לדאוג לעצמו קודם?)

אישה מאושרת היא החמצן של הבית.

תתחילי לממש את הרצונות הקטנים שלך ותראי איך הבית לא נפגע מזה, להפך יש יותר ברכה.

שנה חדשה בפתח, בטוחה שהכל יתהפך לך לטובה!!

זה באמת מעצבן שמתייחסים לבחירה כאילו אם בחרת אסור לך להתלונן (מישהי פעם לא הבינה למה קשה לי עם זה שאני לא מניקה, הרי בחרתי בזה, וואלה, לא היתה לי אפשרות לבחור להניק בכיף ובחירה בין הנקה לשפיות באמת לא נחשבת לבחירה) אבל זאת ממש לא היתה הכוונה שלי, רק להעלות למודעות את זה שלפעמים אנחנו לא שמים לב שאנחנו לא באמת בוחרים ונכון שלא הייתי בוחרת באפשרות לא סבירה ולא מגדירה אותה כבחירה אבל יש מצבים שיש יותר מאפשרות אחת סבירה ופשוט אנחנו אוטומטית בוחרים באפשרות ה"רגילה" למרות שיכול מאוד להיות שהיה עדיף לנו אחרת

האמירה מזמינה הצטדקות כי את רואה אותה כביקורת על בחירה שלא עשית כי לא  באמת היתה רלוונטית אבל היא באה כדי להדגיש את האפשרות של בחירה כשיש כמה אפשרויות סבירות

בכל מקרה אני מצטערת על החץ בלב וחיבוק לך על הקושי הבאמת לא פשוט הזה❤️

@חולת שוקולד קודם כל תודה על ההבנה ועל הנכונות להקשיב, זה ממש לא מובן מאליו ואני מעריכה מאד ❤

לגבי מה שהצעת בתגובה השניה - באמת זה הכיוון, אני מחפשת משרה מלאה או כמעט מלאה בתחום אחר בסכום של נגיד 8, אבל קרוב לבית וזה יקל עלינו. הבעיה שמאד קשה לי למצוא, כי יש לי נסיון בתחום ספציפי ומקצועות שלא דורשים נסיון מקבלים בהתאם - 6-7 גג, וגם ככה אנחנו עם תזרים חודשי שלילי ואוכלים חסכונות אז זו ירידה שכרגע לא נוכל לעמוד בה.

אז כן ממשיכה לחפש, אבל כרגע מתמקדת בלנשום עמוק ולחכות מתוך הבנה שיכול להיות שיקח זמן עד שמשהו ישתפר

ולגבי התגובות של @oo @תקומה @אם_שמחה_הללויה אני ממש מבינה את ההסתכלות שאתן מציעות, אנסה לאמץ..

מהחיים שלך.

לא ההנאה שלי תהיה אחרי ההספקים בעבודה, בבית, עם הילדים, כל המשימות החיצוניות...

אני אגיד מה שאני תמיד אומרת לעצמי.

אני הלב של הבית. מה שאני מרגישה זה הדבר שהילדים שלי סופגים, שמהדהד בין קירות הבית, שמשפיע גם על הבעל.

את כל ההחלטות שאני עושה, כולל פרנסה כולל הכל,

זה מתוך לקיחה בחשבון קודם כל של-

כמה זמן פרטי שלי זה משאיר.

כמה מרחב יש לי.

כמה זה נוח לי ומתאים לי.

ואני מארגנת את חיי סביב זה.

מהסיבה הפשוטה שלא שווים לי חיים סביב סטרס.

ולא נכנסו למינוס גם כשהמשכורות של שנינו לא הספיקו למזונות.

איך זה? אני מאמינה שאישה *צריכה* להתחשב בעצמה. לשים את ברירות הנפש שלה קודם כל ובמקום הראשון. 

דבר שני, אני רציתי להציע לך דווקא לנסוע בתחבורה ציבורית ואז אני רואה שאת ממילא עושה את זה, אז נהדר! יש לך ארבע שעות ביום שאת נוסעת, זה המון זמן! אבל הזמן הזה הוא משאב בשבילך...

אני לא יודעת איך את בנסיעות, אבל מעלה כמה אפשרויות ותקחי מה שנכון לך.

קודם כל לישון! תקני לך כרית צוואר נחמדת, ואת מקדישה עכשיו שעתיים לשינה כשחוזרת מהעבודה, תשימי לך שעון מעורר נניח עשר דקות רבע שעה לפני שאת יורדת כדי להתאפס קצת, תאכלי פרי, תשתי מים, תתרענני אפילו להעביר מגבון על הפנים. שינה באוטובוס היא לא כמו שינה במיטה אבל היא בהחלט יכולה לתת אנרגיות אם את נכנסת למצב נפשי של מנוחה והרפיה.

אם את לא מצליחה לישון בנסיעות, תקדישי את הזמן הזה לעצמך באיזה שהוא אופן, התבודדות ותפילה (בלחש כמובן), קריאה או כתיבה אם זה לא עושה לך בחילה, אוכל או נשנוש בלי ריח, לשמוע באוזניות פודקאסט מעניין או שיעור או משהו שיעניין אותך, יחכים אותך, יתן לך כלים וכו'.

את יכולה גם ליצור בנסיעה אם זה עושה לך טוב ולא עושה לך בחילה אפשר לצייר, לסרוג, לרקום, מקרמה, וכו'.

אם העבודה שלך דורשת יצירתיות ומחשבה מעבר לשעות העבודה את יכולה להקדיש גם לה זמן בנסיעות, ולכתוב את הרעיונות ומה שעולה לך או במחשב נייד או במחברת.

בקיצור, יש לך פה ארבע שעות מהיממה שלך, זה המון! אם היית נוהגת זה היה מעייף והזדמנות יותר מוגבלת (נניח התבודדות או לשמוע שיעור כן אפשר) בתחבורה ציבורית את יכולה לקחת את הזמן הזה בשתי ידיים להתמלא ממנו.

כשהייתי סטודנטית הייתה לי שעה וחצי נסיעה לכל כיוון. הייתי מתפללת בבוקר באוטובוס, בנחת, בכיף, תפילה ממלאת. אחר כך אוכלת בקטנה, פירות וירקות, קרקרים, עוגיות, לפעמים סנדוויץ'. ארוחת בוקר להתחיל את היום. אפשר לקחת כוס טרמית עם קפה או בקבוק קטן של אייס קפה. וככה בנסיעה זה התחלה נינוחה ורגועה של הבוקר. הייתי שומעת שיעורים, פודקאסטים, שירים. הייתי סורגת וחושבת מחשבות, זמן של מנוחה. הייתי ישנה, הייתי מסתכלת על הנוף בעונות מסויימות (נניח פריחת שקדיות) בתודעה של טבע, טיול, רעננות, לא בוהה כי כאן אני.

הייתי עושה חלק מהשיעורי בית והמטלות שלי.

כשהייתי בתחילת הריון לא יכולתי לעשות את כל זה, זה היה גורם לי להקיא ואז הנסיעות היו באמת סיוט (אבל אז גרתי קרוב יותר ללימודים והיה לי רק שעה נסיעה לכל כיוון וגם היה קורונה אז ברוך ה' זה לא היה יומיומי). 

לסמן וי על משימות קטנות וטלפונים, לקרוא או לנוח.

זה פשוט עדיין מתיש וגוזל זמן.. וגם נסיעה במקטעים שצריך להחליף אוטובוסים וכאלה, זה לא שעתיים בנחת 

של הילדים זה גילאים ממש קטנים שדורשים הרבה.

ושעתיים לכל כיוון זה המוןןןןןןן

בעיניי אישה עם ילדים בכלל לא אמורה לעבוד כי יש לה עבודה בבית.

יוצא שאישה עובדת פעמיים, בעבודה שלה ובבית.

וזה באמת אין סוף מטלות.

ואת עוד קמה בלילה... 

קחי בחשבון שזה שזה הפך לנורמה, לא אומר שזה נורמלי.

מקווה שאת מנצלת את השבת לנוח, לישון ולהנות (חשוב ממש להנות גם)

ומקווה שבלי קשר השינה שלך מספקת, כי שינה מאוד חשובה לבריאות! 

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈