דומה לשלך.

לא נראה לי שהרוב אומרות שהאמהות לא פוגעת בעבודה...

את ה100% שלך צריך לחלק בין הבעל, הבית, הילדים, העבודה, המשפחה(?), החברות(?).. וכו' וכו'

לכן, ברור שאם את כרגע בשלב של מיקוד יותר בהבאת ילדים שגוררים עייפות ואלף משימות, אז ברור שזה יבוא על חשבון העבודה.

לשאלתך,

אני מחזיקה ביומן אאוטלוק של העבודה שבו רושמת כל משימה או כל דד ליין שצריכה לעשות בקשר לעבודה. ככה פותחת יום עם משימות שכתבתי לי שמחכות לאותו יום.

בנוסף, יש לי בפלאפון יומן של גוגל שבו אני רושמת לעצמי כל מה שקשור לבית ולמשפחה.

לדוג- להזמין בייביסיטר, להוציא מזומן, להתקשר ל.. , לקחת ... , וכו' וכו'

ככה גם לא שוכחת וגם יודעת שמבצעת הכל.

אישית אני לא מרגישה שההורות פוגעת לי בעבודה.

אני מסודרת עם מסגרת לילד מהבוקר עד הצהרים ומספיקה את כל השעות של העבודה. 

אפשר להיות כל היום במשרד ולהגיע ל30 אחוז יעילות ביחס לקצב העבודה הנדרש (לא אומרת שככה זזה אצלך, רק מדגישה את ההבדל)

חיסורים זה עניין אחר באמהות לדעתי

העבודה שלי לא ממש מורכבת ממשימות של סימון וי, יש לי משימות גדולות, שכמובן מפורקות לפרטים, אבל זו עבודה שדורשת המון מחשבה, ריכוז, יצירתיות, דייקנות והבנה לפרטי פרטים של הדבר שאני עובדת עליו, אז אם אני עייפה ומוטרדת אין לי דרך לתקתק משימות, והכל נמרח ונהיה גרוע.

אני זוכרת את כל המשימות שיש לי, אבל כשעובדת על משהו צריכה "להיכנס" לזה כל פעם ובכל משימה מחדש. אין שתי משימות דומות..

וכל המשימות הטכניות כן כתובות לי גם אבל צריך עדיין לזכור לעשות ולהתאמץ שהכל יהיה בזמן.

מבחינת שעות אני גם לא מספיקה כי הילדים מעירים אותי בלילות אז לא מצליחה לאסוף כוחות כדי לקום מוקדם ולצאת לעבודה מוקדם, בערב יש גבול לכמה יכולה להישאר, ויש לי נסיעות ארוכות (ומתישות...) אז יוצא שגם את השעות אני לא מספיקה

ואל דאגה, גם בשאר התחומים לא מצליחה להספיק דברים שהם לא סופר חיוניים ובסיסיים (ולפעמים גם אותם לא).

אני פשוט נחנקת מהעומס

אני חושבת שדבר ראשון כדאי לך לחשוב מה אפשר להוריד את העומס ממך.

מעלה כמה רעיונות, קחי רק מה שרלוונטי-

1. להוריד אחוזי משרה.

2. להתחלק בקימה בלילה עם הבעל.

3. בייביסיטר לילדים.

4. מיקור חוץ לעבודות הבית.

5. לקנות/להזמין אוכל מוכן.

העיקר רק לשרוד את התקופה הזאת.

אח''כ כבר תעשי חושבים יותר לעומק

אני על חצי משרה כי הנסיעות לוקחות לי באזור ה4 שעות ביום (שני הכיוונים יחד כמובן), אז אני כאילו מחוץ לבית שעות של משרה מלאה אבל מקבלת תשלום רק על חצי מהם.

והמשכורת היא חצי אז גם לא מספיקה לנו כדי לקחת עזרה בתשלום, ואנחנו ממש חנוקים כלכלית..

ואין לנו כרגע אפשרות לעבור דירה, לא יכולה לפרט בגלל אאוטינג, אבל לפחות עד סוף השנה הזו ואולי שנה הבאה חייבים להישאר לגור במקום המרוחק איפה שאנחנו, ואין פה כל כך תעסוקה, חייבים לצאת או לעבוד בחינוך שאני לא אשרוד.

ומבחינת קימה בלילה זה לא שווה את זה כי הוא לא מתפקד גם כשממש מנסה. לפחות אם הוא ישן בלילה אז ערני ביום לעזור, אם ער בלילה אז לא עוזר בלילה ולא ביןם.. 

הנסיעות הורגות אותי באמת, אבל לעבור בתוך התחום שלי ממקום עבודה אחד לאחר זה תהליך מאד מייגע שדורש הרבה זמן ופניות שאין לי בשום צורה, וגם אז - אין במקום המגורים שלי מקומות רלוונטיים, אבל כן יש משמעותית יותר קרוב.

אז אני יכולה לחפש במקום הקרוב יותר עבודות שהן לא בתחום שלי, אבל צריכה משהו שארוויח נגיד 9 על 80 אחוז משרה. ואין לי מושג מאיפה להתחיל. כי יש לי נסיון רק בתחום שלי (אחת ההנדסות) אז תכלס יכולה לעבוד רק בדברים שלא דורשים נסיון והשכר בהתאם - מינימום או קרוב. ואנחנו גם ככה חנוקים כלכלית, אז לא אפשרי להרוויח פחות.  

ואצלנו במקום המגורים יש רק עבודות במזכירות או חינוך ואני ממש לא מרגישה מתאימה לחינוך. (מזכירות אין לי בעיה, אבל השכר נמוך). חשבתי אולי במועצה או באיזו עיריה קרובה אבל טבלאות שכר באינטרנט אומרות שאפילו על משרה מלאה לא בטוח שאגיע לשכר של 8000

חייבים למצוא פתרון...

יש מחירים לחיים במציאות כזו....

נסיעות 4 שעות כל יום?

כמעט כל בן-אדם היה משתגע...

זה באמת לא סביר!

וגם לא נשמע משתלם

לגמור את הכוחות

הדלק

בשביל לקבל כסף על חצי משרה

ולעבוד הרבה יותר

בדקת מקום שתוכלי לעבוד מהבית ונגיד יום אחד מהמשרד?

או לעבוד בעבודה שאת עכשיו חלק ימים מהבית?

אולי חלק כבר הציעו כאן..

אבל להפוך כל אבן כדי להקל עלייך

לגבי הלילות

יואו זה סיוטטטט

וזה ממש גומר את הכוח...

לי יותר קל שהם פשוט ישנים איתי וככה אני לא קמה אליהם..

בפעם הראשונה שמישהו מתעורר לוקחת אותו אלי וזהו

יש לילות שהם כבר באים בעצמם ואני לא מתעוררת

אם זה מפריע לך לישון

אז אולי שבעלך יישן איתם

אפילו שיהיה לכם מזרון בחדר ילדים ושיעבור לישון איתם כשמתחילים לקום באמצע הלילה..

איכשהוא להקל עלייך

חס וחלילה שלא תשלמי מחיר על רמת הדאגה והסטרס האלו..

ובלילות הם באמת ישנים איתנו שלפחות ההתעוררות לא תדרוש הרבה. אבל לפעמים הם ערים שעה שעתיים ואז זה מבאס. 

אפשר לעבוד במשרה מלאה במשהו קרוב יותר ולהשלים איכשהו את האלף החסרים?

ליסוע ארבע שעות בשביל הפרש של אלף שקל נשמע ממש מתסכל

אני מוכנה ליסוע לעבודה גגגגג 20 דק כל צד גגגגגגגג

אם את חוששת כל פעם שלא יאספו את הילדים מהמסגרת, וצריכה להיות על זה,זה ממש מובן שראשך ורובך לא בעבודה בשעה כזו

כשבעלי היה מאחר בהתחלה לגן, הבנתי שזה הכניס אותי לחרדה. הרגשתי שאני לא יכולה להישען עליו, שאני לא רגועה, וזה משפיע על יכולת הריכוז המווןןן

כנל לגבי העניינים בבית. כשהכל היה עליי והרגשתי ככ עמוסה, עם מיליון משימות, צריכה להספיק קניות, ולנקות, ולשטוף קופסאות אוכל, ולתקתק ילדים למיטות וארוחות ערב.. סחרחורתתת😑

הרגשתי שהכל סוגר עליי

ועכשיו לחלק האופטימי

לא הייתי מוכנה לוותר על העבודה, אבל הבנתי שאני צריכה להתארגן על זה מחדש

לא לשאוף למצוינות. אני כבר לא רווקה.

להתנהל מול עצמי בחמלה. זה באמת קשה הכל ביחד

להזכיר לעצמך למה חיובי לצאת לעבודה ולהנות מזה

לעשות דברים לאט יותר כי אני מפספסת

לרשום צ"ק ליסט של משימות להיום ולתעדף. אני מעדיפה עט ודף,יש לי זכרון צילומי ואני זוכרת יותר טוב כשאני כותבת

והכי חשוב - לשחרר

אם בעלך אוסף מהגן - תני לו להתמודד עם איחורים. רק ככה הוא ילמד לא לאחר. אי נעימות מול הגננת, ילד שמחכה, קנסות (כך היה אצלנו) והוא יישר קו. בהתחלה היה לי קשה, אחרכך הבנתי כמה זה היה חיוני וזה התפשט לעוד המוון תחומים. אני כבר לא לבד בזה ולא הכל עליי. בהתאמה החרדות פחתו, יכולת הריכוז שלי עלתה וההספקים השתפרו

עוד דבר חשוב - אל תתפתי להגיע ל100 אחוז ותשלמי על זה בשעות שינה. שעות שינה חסרות זה גם גורם לחוסר ריכוז ודכדוך. אצלי לפחות.

שולחת חיבוק ❤️❤️

לא חיה חיים של השרדות, לא מפרפרת בין משימות, לא ממהרת ממקום למקום, לכן אני יכולה להתרכז בעבודה (וגם בדברים אחרים)

רוב האמהות כן עושות את זה ולכן בוודאות עבודתן נפגעת ונמצאות בתחושה דומה.

לכן אני מנהלת את החיים לפי מה שמתאים לי ולא לפי מה שצריך

אז תגידי, מה עם פרנסה, מה עם גידול ילדים וניהול בית, ניהול זוגיות, מה עם כל מה ש׳חייבים לעשות׳?

אז אצלי זה הולך הפוך, לא מה צריך לעשות, אלא מה אני יכולה ורוצה לעשות.

לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו, אם משהו לא מתאים לי אני פועלת לשנות, אין דברים שאני מסתכלת עליהם כ׳אין ברירה׳ תמיד יש בחירה מה לעשות.

נשמע שאת פשוט עייפה מאד ואם תשני יותר טוב בלילה רוב הבעיה תיפתר. אולי כדאי גם לבדוק ברזל וחוסרים שגורמים לעייפות.

רעיונות לשנת לילה יותר טובה:

שבעלך גם יקום בלילה (אם לא עשה את זה עד עכשיו)

לתת תמ״ל בלילה

להעזר ביועצת שינה

להבין שזה זמני ועוד מעט הילדים יגדלו (עד הילד הבא 😂 אצלנו זו אחת הסיבות שיש רווחים גדולים בין הילדים).

זה גם עייפות מהלילות אבל גם קובץ של אילוצים שגורמים לשגרה שלנו להיראות כמו רכבת הרים

בעלי לא קם בלילה כי הוא זומבי ויותר ידרוש ממני מאמץ לגרום לו לתפקד מאשר לעשות את הדברים בעצמי ולחזור לישון..

אני לא מניקה, ויועצת שינה אמרה שכרגע אין לנו מה להתחיל תהליך כי השגרה שלנו

משוגעת ולא מותאמת לתהליך.

ובהחלט אנחנו בהפסקה מהילודה עד שנתייצב... 

לא כתבת למה השגרה שלכם משוגעת כל כך אבל אם זה משהו יוצא דופן כנראה זו הסיבה שקשה כל כך.

האם זה משהו זמני שישתנה מתישהו?

אנחנו גרים במקום מרוחק ולכל מקום צריך לנסוע הרבה זמן, ומסיבות שלא יכולה לפרט כי אאוטינג אין לנו אפשרות לעבור למקום אחר עד סוף השנה הזאת. לא בקטע של להרשות לעצמנו, אלא סיבה אחרת שאין לנו איך לשנות.

בעלי עובד בשעות משוגעות, אני בלי אוטו אז כל דבר נהיה פרויקט לא הגיוני, המוסדות חינוך במקומות שונים אז זה דורש עוד נסיעות וגם לעבוד פחות כדי להקדיש זמן להגיע ממקום למקום בזמנים הנכונים, ויש לנו את ההתמודדויות של כל משפחה וזוג נורמלים,  ובלתמים נראה לי טיפטיפה יותר מהממוצע אבל היה אפשר להתמודד עם זה אם כל השאר היה הגיוני, אבל כל השאר פשוט לא 😬

אולי כדאי לקחת הלוואה קטנה ולקנות אוטו נוסף בשבילך? יש מכוניות זולות יחסית מליסינג, וזה בטח יקצר לך משמעותית את זמני הנהיגה, אם כרגע את בתחבורה ציבורית.

זה יפנה לך יותר זמן עם הילדים בבית, או שתוכלי להעלות את אחוזי המשרה ולהרוויח יותר

אם את מרגישה שהזיכרון והיכולות הקוגניטיביות שלך פחתו משמעותית - כדאי לבדוק B12.

כשלי היה חסר הרגשתי שהמח שלי כמו מסננת.

שאצלי זה ממש הוביל להתקפי חרדה ו OCD וממש הייתי צריכה אפילו יותר כוחות בשביל להמשיך לתפקד. ההכנסה של האמצעית שלי למסגרת כתינוקת תוך כדי עבודה ושאיבות והנקה עשה לי כאלה התקפי פאניקה וחרדה ומחשבות טורדניות עד שנאלצתי לקחת ציפרלקס.

אז לא. לא לכל אחת זה בא בקלות.

זה מאוד קשה!!!! מאוד!

אבל עכשיו אחרי שהשלישי גדל טיפה (בן 4) והוא די מעסיק את עצמו גם שהוא חולה אני מרגישה טיפה אוויר לנשימה.

הכי חשוב בעיני, זה להנמיך ציפיות. את עושה הכי טוב שלך בכל רגע נתון. תשימי לך את זה בראש.

יש לך סדרי עדיפויות אישיים קודם כל ומקצועיים ואת פועלת לפיהן. ואם את צריכה לעשות לעצמך סדר אז זה הזמן.

את צריכה זמן לעצמך לפעמים, זה חשוב! כן יחד עם כל הקושי,  תקחי אוויר לנשימה.

וכולנו איתך באותה סירה! כל אחת והקושי שלה.. חיבוק. 

שגם אני לפעמים אומרת לעצמי, איך ''כולן יכולות ככה וככה ..'', איך רק לי אין כח? .ואיך היא מסוגלת ואני לא? ואיך ואיך?

וזה מביא לתסכולים גדולים.

אבל האמת, כשאני מפרקת את זה למקרה מקרה, מסתכלת על משהי באופן ספציפי - למשל חברה יוצאת המון פעמים להליכה בערב, אני משתגעת, אין לי טיפת כח בערב. ואז כשאני נזכרת שבעצם אין לה תינוק יונק כמוני, ויש לה ילדים גדולים שעוזרים לה המון. זה אחרת. . או שאני רואה חברות שמכינות ארוחת ערב מבושלת, מושקעת ואני בקושי זורקת טוסט לטוסטר, אז אני פתאום מגלה שהילדים שלה אוכלים צהריים בצהרון, ואצלי אוכלים בבית, אז אני מכינה בוקר, צהריים וערב וזה סיוטטטט בשבילי, אבל אם אני לא אצטרך להכין צהריים אז אני אוכל גם מידי פעם להכין מושקע בערב.

או חברה שיוצאת למכון כושר פעם בשבוע, איך?? איך יש לך זמן וכח? ואז נזכרתי שהיא בשבתון .. או חברה שיוצאת לפה, נוסעת לשם חופשי... מי עם הילדים שלך כל פעם מביאה בייביסיטר? זה ממש קשה! ואז קולטת שההורים שלה גרים בישוב, צעירים ורעננים עוזרים לה המון. סתם לשם הפרופורציות...

חוצמיזה, מציעה לך לערב את בעלך יותר. זה נשמע שהכל על כתפייך. גם הילדים וגם הבית וגם עבודה . זה חלוקה לא הגיונית ולא ככה מנהלים בית בשיתופיות. בנוסף לכל הנסיעות שלך, נשמה , לא הייתי שורדת יום אחד במצב שלך. נסיעות זה הדבר הכי מתיש שיש ועוד בתחבורה ציבורית. 

לא יכולה להצביע על עוד מישהו במצבנו. ואני לא בטוחה אם זה מעודד או מייאש חחחח

פשוט בא לי חיים נורמלים ושקטים ורגועים

אם יש אפשרות לעבוד יום/יומיים בשבוע מהבית, ותצליחי לעבוד מהבית (או מבית קפה ליד הבית)

זה יוריד לך את העומס של הנסיעות, ויתן לך עוד 8 שעות בשבוע, להחליט איך את מחלקת אותן בין בית/עבודה/ שינה..

אני אמורה לחזור בקרוב לעבודה אחרי חל"ד, ואני ממש בלחץ מזה.

עובדת יחסית קרוב לבית (נסיעה קצרה), אבל צריכה לעשות מספר שעות מסוים בעבודה, ואם לא- זה יורד במשכורת.

הסיכוי שאני אוכל לעשות את כל השעות שלי הוא די נמוך, ואם לכל זה נוסיף את העניינים הרפואיים שיש לנו במשפחה- הולך להיות לי די קשוח..

תודה!

בעבר בדכ הבחירה היתה לא לעבוד ולחיות ברמת חיים נמוכה (והיה קשה יותר לבחור אחרת כי פחות היתה מודעות ואפשרות בחירה בפועל לאישה)

והיום בדכ הבחירה היא לעבוד ולחיות ברמת חיים גבוהה יותר מבעבר (וקשה יותר לבחור אחרת כשיש מסביב שפע שבעבר לא היה סטנדרט)

אולי יותר מדוייק לומר שהלוואי שהיתה אפשרות לא לעבוד ובכז לחיות ברמת חיים שתואמת את הדור שלנו

אצלנו זה בחירה בערך כמו הבחירה לא למות.

המשכורת של בעלי מספיקה למגורים ומוסדות חינוך לילדים ותשלומי חשבונות.

אם אני לא אעבוד לא נוכל לקנות אוכל, לנסוע, ללכת לרופאים, לשלם על ביגוד (שאנחנו קונים יד 2) או לשלם על בלתמים.

כן, כמובן אפשר לשנות את סדרי העדיפויות ולקנות אוכל, אבל שהילדים לא ילכו למסגרות. או שלא נגור נגיד.

אנחנו לא חיים ברמת חיים גבוהה בכלל אלא באופן מאד בסיסי.

נכון אנשים חיים היום יותר טוב מפעם, אבל עדיין גם הבסיס מתייקר, זה בדיוק המשמעות של העליה ביוקר המחיה שזה מדד שבודק את הדברים הבסיסיים ולא מותרות.

שמחה בשבילך שאצלכם (כנראה) המצב אחרת והלוואי שגם אצלנו בעלי ירוויח ככה שהעבודה שלי תהיה בחירה עבור מותרות, אבל את האמת זה קצת חץ בלב לקרוא את הדברים שלך. 

גם לי זה היה ממש לא נעים

אם הבעל הייטקיסט זה נכון, אבל אם הוא מורה נגיד? או עובד סוציאלי או אח?

אז המשכורת בהחלט לא מספיקה כשיש כמה ילדים 

אז לא, בעלי רחוק מלהיות הייטקיסט, רחוק מאוד (מכניס טיפה יותר ממינימום פר שעה)

לא יודעת למה כל פעם שאני כותבת בנושא זה נתפס כביקורת

לגיטימי לעבוד ולגיטימי לא לעבוד, אצלינו יש פחות צרכים יקרים באופן טבעי (למשל- לא היינו גרים במרכז גם אם זה היה חינם🙃)

ולכן הבחירה להשאר בבית לא כרוכה בויתורים כבדים, אם היא היתה כרוכה בהם כנראה הייתי בוחרת אחרת

פשוט קשה לי עם ההגדרה ש"זה לא בחירה"

הבחירה מצומצמת ואין בה אפשרות של לא לעבוד ולחיות ברמת חיים גבוהה אבל עדיין היא בחירה

הרבה פעמים אנחנו בוחרים בחירות מסויימות בלי מספיק להיות מודעים לזה שאפשר אחרת (מישהי אמרה לי פעם שרק אחרי איזה 6 ילדים היא פתאום קלטה שאשכרה אפשר באמת באמת, בפועל ולא רק בתיאוריה, למנוע הריון) וחשוב שהבחירה- מה שלא תהיה, תהיה שלמה ומודעת

(אולי הרוב) לא מאמינים שהם יכולים לבחור, כל דבר, הם באמת מאמינים שזו גזירת גורל.

מיעוט מאמינים בבחירה ואכן בוחרים ומשפיעים על נראות החיים שלהם.

שזה הרבה אמונה

אני לא באמת יודעת איך אתם חיים @אני10 ועל מה אתם צריכים להוציא.

אבל כן יודכת לומר שמניסיון אישי אמונה זה קריטי כדי לתהיה ברכה בכמה שאנחנו מביאים הסייתה.

אני הפסקתי לעבוד בעבןדה המרוויחה שלי בתור מורה מתחילה שתחשבי כמה זה בחודש וזה היה ההכנסה הגבוהה. אחרי שחוויתי דכאון אחרי לידה שאחרי טיפול הבנתי שהיא מגיע מבלחץ הזה של עבודה

בעלי אברך.

ואף פעם ישתבח שמו לא היינו סמינוז אין לזה הסבר מדעי.

אנחנו אף פעם לא נוציא מה שאין לנו.

נכון ךא מצליחים ךחסוך אבל סהחלט יש כל מה שצריכים כמובן מצומצם ולא חיים כמו כולם אסל מאושרים ויש נחת וזו הייתה הבחערה שלנו לחיות לפני זה הרגשתי שזה לא חיים.

וכן אם אנחנו חס ושלום לא נסתדר-שהקב'"ה יחליט שזה לא מספיק השתדלות בעלי יצא לעבוד

שבעלך הייטקיסט וגם לא משנה לי כמה הוא מרוויח. שמחה בשבילכם שזה רלוונטי לכם להסתכל על העבודה שלך כבחירה.

אם את באמת לא מבינה אני אנסה להסביר למה זה נתפס כביקורת, בעיניים שלי כמובן.

יש פה כמה רבדים.

1. כשאדם מתאר קושי ואת אומרת לו הקושי הוא בחירה, את בעצם אומרת, או לפחות זה מה שהצד השני שומע: בחרת במצב שלך, כלומר אתה אחראי, כלומר אתה אשם, כלומר אתה בכיין. תתמודד.

זה מה שאני שומעת במילה בחירה כשאני מדברת על קושי שלי, בין אם היא נכונה ובין אם לא. ואני כנראה לא היחידה אם זה תמיד נתפס כביקורת.

2. במובן מסוים אין מה לומר את צודקת, אבל כמו שכתבתי גם הבחירה לא למות היא בחירה. נכון, זה משפט מאד קיצוני, אבל אני בטוחה שגם לך יש קווים אדומים. היית נותנת לעצמך או לילדים שלך להסתובב עם בגדים מלוכלכים וקרועים כי זו בחירה להוציא כסף על בגדים נקיים ושלמים (לא אומרת חדשים, גם יד 2)? היית מוכנה להיות רעבה באופן תמידי, אם את יודעת שאת אוכלת מספיק כדי לתפקד ולשרוד, כי הוצאה על אוכל מעבר לזה היא בחירה? היית מוכנה להפסיד עשרות אלפי ואולי מאות אלפי שקלים כשאת מאד חנוקה כלכלית גם ככה רק כי שיפור מיידי של המצב שלך הוא בחירה בהישג יד? היית מוכנה לוותר על טיפול רפואי כי ההוצאה הזו היא בחירה? היית לוקחת הלוואות שאת לא יודעת אם יהיה לך איך להחזיר כי לחיות בלי כסף זו בחירה?

לא יודעת מה התשובה שלך לכל השאלות האלה, ובכנות אשמח לשמוע. התשובה שלי לכולן היא לא. בעיניי בחירה רלוונטית כשההשלכות הן סבירות ונורמטיביות (משאירה לשיקול דעתו של כל אדם להגדיר את זה בכנות).

ולכן המילה בחירה בעיניי לא רלוונטית פה. לדוגמא אני לא אוציא את הילדים שלי ממוסדות חינוך גם בשבילם כי הם צריכים את זה וגם בשבילי כי מנסיון אני יודעת שלהיות איתם בבית יכניס אותי לדיכאון קליני, בטח בתקופה שאנחנו גרים בחור תקוע ואני לא יכולה לנהוג ולצאת איתם לשום מקום.

המחיר של דיכאון הוא לא "בחירה" בעיניי. ולכן להוציא אותם לא יהיה רלוונטי.

3. וזה קצת קשור לנקודה הקודמת. האמירה הזאת מזמינה הצטדקות. ברגע הראשון אמרתי לעצמי, אולי אני אסביר לה את האילוצים שלנו. ואז הבנתי שלא. לא מתאים לי לפרוש פה את כל סיפור חיי ולהסביר על גבי הפורום את הבחירות שלנו רק כדי להסביר ולהצטדק שהמחירים האופציונליים לבחירה שונה היו גבוהים ברמה לא סבירה. זה מקום לשיקול הדעת שלי.

אני לא אבוא לאמא שמתלוננת שהילד שלה לא ישן ואגיד לה - "טוב בחרת לא לעשות אימון שינה, מה את רוצה." בעיניי זה משפט חסר טקט. יש לה שיקולים משלה וזה לא המקום שלי לנזוף או לבקר אותם. אני יכולה להציע בעדינות שתשקול את זה, אבל באמת באמת המקום שלי כחברה לאמא כזו הוא לצאת מנקודת הנחה שהיא עשתה את החלק המחשבתי והבינה שזה הדבר הכי נכון לה, ולנחם או אפילו לנסות למצוא פתרונות מנקודת המוצא הזו. זו כמובן התפיסה שלי, אבל באמת אני לא מאמינה שאדם צריך להצטדק בפני אחרים ולקבל את אישורם על כל מהלך רק כדי לקבל אמפטיה כשקשה לו.

לא כאשמה

אלה הזדמנות

אם כל הזמן אפשר לבחור, אז יש אינסוף אפשרויות ותמיד אפשר לשפר.

לא חושבת שמישהו רוצה הסבר ממך על חייך, אלא לומר שכדאי לך לבחון חלופות, אם את לא מרוצה מחייך, כי תמיד יש, גם אם נראה שלא.

הניסוח של הודעת הפתיחה שלך עם שאלה ׳איך?׳ מביא גם תשובות כאלה, לא חושבת שמישהו מתכוון לבקר.

אותך מאוד מאוד.

אם את מרשה לי להציע הסתכלות אחרת, כשאני למשל אומרת לעצמי שאני יכולה לבחור, זה לא בשביל לבטל את הקושי.

להיפך, זה בשביל להתמודד איתו.

היה שלב שהייתי עמוסה מאוד מאוד, הרגשתי שאני לא נושמת, אבל גם שאין לי ברירה אלא לחיות במציאות הזו. ואז בנוסף לקושי האובייקטיבי של המציאות, התווסף גם קושי של כעס ותסכול על החוסר שליטה שלי בחיים שלי. מעין כעס על ה"גורל" שנקבע לי ושאין ביכולתי לשנות.

ואז מה שעזר לי, זה ללמד את עצמי תודעה של בחירה. זה לא אומר שלא קשה, אבל לפחות אני לא מרגישה קורבן של המציאות. אז זה הגיע גם עם המון חמלה עצמית, והבנה שאני באמת בקושי גדול. אבל אחרי החמלה גם הגיעה התובנה של בחירה, וזה מאוד מאוד עזר לי 

הבנות כאן רק רצו לתת לך תקווה ,רובן עברו דברים דומים ועשו שינוי. (גם אם שכלית נראה שאין חלופה).

מההודעה זה נשמע שאת משוועת לשינוי, שלא טוב לך במקום המרצה הזה, שאת רוצה אוויר לנשימה.

נכון שבפועל זה נראה שאי אפשר לשנות שום דבר?

שאם תעשי שינוי את תמיד תפסידי משהו?

עכשיו אני רוצה שתשבי עם עצמך או אפילו לפני שינה תדמייני לעצמך איך היית רוצה לראות את החיים שלך? את היום יום והשגרה שלך.

נכון שכרגע את לא יכולה לשנות כלום, אבל לרצות תמיד אפשר. שם נמצאת הבחירה. ובדרך שאתם רוצה', מוליכין אותו. נכון לך אין שום כח לשנות. ה' רואה את הרצון שלך והוא כל יכול הוא יכול לסדר לך דברים כמו שאת אפילו לא מדמיינת.

תקשיבי גם לרצונות הקטנים שלך. שכן ניתן לממש.

אנחנו הנשים בטבע שלנו נבראנו מאוד מרצות, מה שלגבר בא באופן טבעי (לדאוג לעצמו קודם?)

אישה מאושרת היא החמצן של הבית.

תתחילי לממש את הרצונות הקטנים שלך ותראי איך הבית לא נפגע מזה, להפך יש יותר ברכה.

שנה חדשה בפתח, בטוחה שהכל יתהפך לך לטובה!!

זה באמת מעצבן שמתייחסים לבחירה כאילו אם בחרת אסור לך להתלונן (מישהי פעם לא הבינה למה קשה לי עם זה שאני לא מניקה, הרי בחרתי בזה, וואלה, לא היתה לי אפשרות לבחור להניק בכיף ובחירה בין הנקה לשפיות באמת לא נחשבת לבחירה) אבל זאת ממש לא היתה הכוונה שלי, רק להעלות למודעות את זה שלפעמים אנחנו לא שמים לב שאנחנו לא באמת בוחרים ונכון שלא הייתי בוחרת באפשרות לא סבירה ולא מגדירה אותה כבחירה אבל יש מצבים שיש יותר מאפשרות אחת סבירה ופשוט אנחנו אוטומטית בוחרים באפשרות ה"רגילה" למרות שיכול מאוד להיות שהיה עדיף לנו אחרת

האמירה מזמינה הצטדקות כי את רואה אותה כביקורת על בחירה שלא עשית כי לא  באמת היתה רלוונטית אבל היא באה כדי להדגיש את האפשרות של בחירה כשיש כמה אפשרויות סבירות

בכל מקרה אני מצטערת על החץ בלב וחיבוק לך על הקושי הבאמת לא פשוט הזה❤️

@חולת שוקולד קודם כל תודה על ההבנה ועל הנכונות להקשיב, זה ממש לא מובן מאליו ואני מעריכה מאד ❤

לגבי מה שהצעת בתגובה השניה - באמת זה הכיוון, אני מחפשת משרה מלאה או כמעט מלאה בתחום אחר בסכום של נגיד 8, אבל קרוב לבית וזה יקל עלינו. הבעיה שמאד קשה לי למצוא, כי יש לי נסיון בתחום ספציפי ומקצועות שלא דורשים נסיון מקבלים בהתאם - 6-7 גג, וגם ככה אנחנו עם תזרים חודשי שלילי ואוכלים חסכונות אז זו ירידה שכרגע לא נוכל לעמוד בה.

אז כן ממשיכה לחפש, אבל כרגע מתמקדת בלנשום עמוק ולחכות מתוך הבנה שיכול להיות שיקח זמן עד שמשהו ישתפר

ולגבי התגובות של @oo @תקומה @אם_שמחה_הללויה אני ממש מבינה את ההסתכלות שאתן מציעות, אנסה לאמץ..

מהחיים שלך.

לא ההנאה שלי תהיה אחרי ההספקים בעבודה, בבית, עם הילדים, כל המשימות החיצוניות...

אני אגיד מה שאני תמיד אומרת לעצמי.

אני הלב של הבית. מה שאני מרגישה זה הדבר שהילדים שלי סופגים, שמהדהד בין קירות הבית, שמשפיע גם על הבעל.

את כל ההחלטות שאני עושה, כולל פרנסה כולל הכל,

זה מתוך לקיחה בחשבון קודם כל של-

כמה זמן פרטי שלי זה משאיר.

כמה מרחב יש לי.

כמה זה נוח לי ומתאים לי.

ואני מארגנת את חיי סביב זה.

מהסיבה הפשוטה שלא שווים לי חיים סביב סטרס.

ולא נכנסו למינוס גם כשהמשכורות של שנינו לא הספיקו למזונות.

איך זה? אני מאמינה שאישה *צריכה* להתחשב בעצמה. לשים את ברירות הנפש שלה קודם כל ובמקום הראשון. 

דבר שני, אני רציתי להציע לך דווקא לנסוע בתחבורה ציבורית ואז אני רואה שאת ממילא עושה את זה, אז נהדר! יש לך ארבע שעות ביום שאת נוסעת, זה המון זמן! אבל הזמן הזה הוא משאב בשבילך...

אני לא יודעת איך את בנסיעות, אבל מעלה כמה אפשרויות ותקחי מה שנכון לך.

קודם כל לישון! תקני לך כרית צוואר נחמדת, ואת מקדישה עכשיו שעתיים לשינה כשחוזרת מהעבודה, תשימי לך שעון מעורר נניח עשר דקות רבע שעה לפני שאת יורדת כדי להתאפס קצת, תאכלי פרי, תשתי מים, תתרענני אפילו להעביר מגבון על הפנים. שינה באוטובוס היא לא כמו שינה במיטה אבל היא בהחלט יכולה לתת אנרגיות אם את נכנסת למצב נפשי של מנוחה והרפיה.

אם את לא מצליחה לישון בנסיעות, תקדישי את הזמן הזה לעצמך באיזה שהוא אופן, התבודדות ותפילה (בלחש כמובן), קריאה או כתיבה אם זה לא עושה לך בחילה, אוכל או נשנוש בלי ריח, לשמוע באוזניות פודקאסט מעניין או שיעור או משהו שיעניין אותך, יחכים אותך, יתן לך כלים וכו'.

את יכולה גם ליצור בנסיעה אם זה עושה לך טוב ולא עושה לך בחילה אפשר לצייר, לסרוג, לרקום, מקרמה, וכו'.

אם העבודה שלך דורשת יצירתיות ומחשבה מעבר לשעות העבודה את יכולה להקדיש גם לה זמן בנסיעות, ולכתוב את הרעיונות ומה שעולה לך או במחשב נייד או במחברת.

בקיצור, יש לך פה ארבע שעות מהיממה שלך, זה המון! אם היית נוהגת זה היה מעייף והזדמנות יותר מוגבלת (נניח התבודדות או לשמוע שיעור כן אפשר) בתחבורה ציבורית את יכולה לקחת את הזמן הזה בשתי ידיים להתמלא ממנו.

כשהייתי סטודנטית הייתה לי שעה וחצי נסיעה לכל כיוון. הייתי מתפללת בבוקר באוטובוס, בנחת, בכיף, תפילה ממלאת. אחר כך אוכלת בקטנה, פירות וירקות, קרקרים, עוגיות, לפעמים סנדוויץ'. ארוחת בוקר להתחיל את היום. אפשר לקחת כוס טרמית עם קפה או בקבוק קטן של אייס קפה. וככה בנסיעה זה התחלה נינוחה ורגועה של הבוקר. הייתי שומעת שיעורים, פודקאסטים, שירים. הייתי סורגת וחושבת מחשבות, זמן של מנוחה. הייתי ישנה, הייתי מסתכלת על הנוף בעונות מסויימות (נניח פריחת שקדיות) בתודעה של טבע, טיול, רעננות, לא בוהה כי כאן אני.

הייתי עושה חלק מהשיעורי בית והמטלות שלי.

כשהייתי בתחילת הריון לא יכולתי לעשות את כל זה, זה היה גורם לי להקיא ואז הנסיעות היו באמת סיוט (אבל אז גרתי קרוב יותר ללימודים והיה לי רק שעה נסיעה לכל כיוון וגם היה קורונה אז ברוך ה' זה לא היה יומיומי). 

לסמן וי על משימות קטנות וטלפונים, לקרוא או לנוח.

זה פשוט עדיין מתיש וגוזל זמן.. וגם נסיעה במקטעים שצריך להחליף אוטובוסים וכאלה, זה לא שעתיים בנחת 

של הילדים זה גילאים ממש קטנים שדורשים הרבה.

ושעתיים לכל כיוון זה המוןןןןןןן

בעיניי אישה עם ילדים בכלל לא אמורה לעבוד כי יש לה עבודה בבית.

יוצא שאישה עובדת פעמיים, בעבודה שלה ובבית.

וזה באמת אין סוף מטלות.

ואת עוד קמה בלילה... 

קחי בחשבון שזה שזה הפך לנורמה, לא אומר שזה נורמלי.

מקווה שאת מנצלת את השבת לנוח, לישון ולהנות (חשוב ממש להנות גם)

ומקווה שבלי קשר השינה שלך מספקת, כי שינה מאוד חשובה לבריאות! 

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

עונה בתור צוות פרא רפואי בגן עיכוב התפתחותי(כבר לא קוראים לגנים גן שפתי)

קודם כל יפה שהעירייה נותנת אופציה בדרך כלל פשוט משבצים.

אם אתם גרים רחוק אתם זכאים להסעה לגן ככה שלהסיע לא תצטרכו..

בקשר לחופשות, זה לפי משרד החינוך ובשניהם לא אמור להיות גן בלג בעומר וכו'..(אלא אם את רושמת לצהרון ..)

אם בגן הרחוק יש צוות טוב כמו שאמרת עדיף שם.

גן שיש בו עכברים בחוץ והכל מוזנח אני אישית לא הייתי שולחת. כדאי להתלונן לעירייה אסור לילדים להיות במקום כזה שבור והרוס. 

לק"י

זה התחיל לפני שנתיים- שלוש.

השנה ושנה שעברה היה חופש בל"ג בעומר בגלל ההסכם עם המורים. אבל משנה הבאה אמורים להיות שוב לימודים.

(יש חופש בין יום כיפור לסוכות).

להסתמך על בעלי. יש לו הרבה ימי עבודה מחוץ לעיר וזה בעייתי להסתמך עליו מה גם שיש לי עוד קטנה לשים במעון בצד השני של העיר

אין לנו עזרה מאף אחד זה רק אני ובעלי בסיפור פה

א. אני צריכה לשחרר ממש ולא יקרה כלום אם הוא ילך בהסעה

ב. זה ידרוש ממני עוד עומס ולחץ בנוסף למה שקיים עליי אבל מנגד יתן לי שקט נפשי שהוא במקום טוב 

לגן המרוחק אני יהיה זכאית להסעה אבל לא מסוגלת נפשית לשלוח אותו ככה. ההסעות של החנ"מ פה בעיר כמו שוק, המלווה מזרזת את הילדים תמיד וילדים קטנים כמו גיל 3 קשה לעמוד בקצב שלה (רואה את זה כל בוקר איך מתנהל) תהרגי אותי לא מסוגלת..

בגן הקרוב יותר יש צהרון שאני ירשום אבל עדיין באסרו חג ולג בעומר (אולי עוד ימים) אין גן בכלל. בגני עירייה אחרים כן יש בימים האלה.

הגן הקרוב הוא אומנם של עירייה אבל זה של בעלות פרטית (חרדית) ולכן זה נראה ככה אבל לצוות לא מעניין קצת לסדר את הגן/חצר משהו? מטריף אותי, מצד שני כולם מרוצים מהצוות שם ויש צוות פרא רפואי מלא מה שאין בכל הגנים

ושוב, בגן המרוחק לא בטוח שיהיה צהרון בתוך הגן ואז לוקחים אותו לגן אחר ומאוד חוששת מזה

ומפה אני לא יודעת להחליט.

בעלי עובד עירייה אז יש לנו פרוטקציה שם חחח

מי שלא רואה בעיניים לא מבין

איך לא מפריע למטפלות ולצוות לא יודעת

הרבה פעמים אם תלכי בקיץ לגנים את תראי בלאגן.. זה השלב.

כדאי לשמוע מהורים איך זה במהלך השנה

מדובר בגן חרדי שלא שייך לרשות ובגלל זה המקום נראה ככה

הגן המרוחק יותר זה ממלכתי דתי עם מבנה כמו שצריך

עדיין גני עירייה

אז איך גן שפה, שהוא חינוך מיוחד, לא שייך לכלום?

מבינה שזה הראש שלהם אבל לא נשמע הגיוני שזה המציאות בפועל

ואז אול אפשר להתלונן

כמו שיש בתי ספר של בית יעקב ששייך לאגודת ישראל, ויש ביה"ס של ש"ס ככה הגן הזה שייך לאגודת ישראל או משהו מהם לא יודעת

לכן העירייה אומרת תפנו למנהלים שלכם שהם ישפצו ויסדרו את המקום. הבעלים אומרים יש רישום ולכן זה לא מעניין אותם

בגן השני כן יש הסעה אבל לא יודעת עד כמה אפשר להיות רגועים בהזעה הזאת. רואה כל בוקר את המלווה מפצירה בילדים ללכת בקצב שלה וזה קורע לי את הלב, הבן שלי הולך כמו צב ונופל הרבה הוא יהיה מסכן, אני יודעת , כנ"ל צהרון לא מתחייבים לפתוח באותו גן זה תלוי רישום

מצד שני הגן הקרוב הוא מזעזע, אין לי מושג איך מקבלים אישור על זה, בחיי

אפשר להתקשר למשרד הבריאות שיבואו לעשות להם ביקורת פתע

זה מה שהייתי עושה בתור הורה, אבל את לא שם עכשיו...

מניחה שאפשר בתור הורים ללחוץ יותר, מוזר מאד שזה לא מזיז להורים הקיימים

יש הבדל בין גן קטן, מתקנים לא עדכניים, הרבה ציוד אבל ילדים יכולים להתפתח וללמוד בו

לעומת גן שבו יש חוסר תקינות בטיחותית,

עכברים זה מפגע בריאותי, חפצים שלא מתאימים לילדים ונגישים אליהם, רהיטים שבורים שעלולים לסכן אותם וכו'

לענ''ד אפשר לברר מאיפה בדיוק נובעת המוזנחות אצל הורים ששלחו לשם. 

תנסי לסדר הסעות.

אם לא מסתדר הסעות הייתי שוקלת אפילו מעבר דירה.

תחשבי על השנים הבאות גם.

איפה הוא יקבל מענה יותר מסודר? והילדה?

הייתי שוקלת לעבור למקום עם יותר שירותים שהם יקבלו.

או מתניידת במוניות.

לגבי הצהרון זה ממש ברוך, מקווה שיסתדר צהרון בתוך הגן ולא טרטורים כל יום.

לק"י

השבוע כדי לפזר ולאסוף בזמן.

בהצלחה בהחלטה!

כל יום? בהסעה כמובן

יהיה לי קשוח לעקוב כל יום שהוא הגיע לצהרון והכל בסדר

פה בגן ליד יש צהרון בתוך הגן

וואי איזה תסכול 

אין צהרון בגן צמוד?

אצלינו בגנים, במשך הרבה זמן היה צהרון משותף. ובצהריים העבירו את הילדים לגן הצמוד.

אבל אם הצוות טוב ויש יותר פלוס בגן הזה ממינןס

כדאי לך לשקול את זה

בכל מקרה עבודת חיינו בתור אימהות זה לשחרר,

לא הכל יכול להיות בשליטה שלנו כל הזמן,הלוואי וזה היה כך.

אז זה או לשחרר את הגן הרחוק והפלןסים והמינוסים שלו

או לשחרר את הגן הקרוב והפלוסים והמינוסים שלו.

אבל וזה אבל גדול עד כמה שהבנתי הילד שלך רגיש יחסית.בגן נקי ומסודר סביר להניח שיהיו פחות הדבקות,

זה קריטי בחורף לא לעכשיו,

אולי שווה לך לקחת את זה בחשבון.

לא מפריע להם ההזנחה?

זה נשמע הזנחה קצת קיצונית

אין הסעות? ואין אפשרות לוודא אם יש צהרון או לא?

לא יודעת, התיאור שכתבת על הגן הקרוב לא עושה חשק בכלל... (ותכל'ס מוזר שקיים גן ברמה חיצונית קשה כזו... ועוד גן מיוחד...)

אנחנו שולחים כבר פעם רביעית לגן מיוחד (ילד אחד היה בשלושה גנים), ותמיד המקום היה מדהים גם מבחינת הסביבה החיצונית, ותמיד היו הסעות. גם צהרון היה - את התאומים בחרנו לא להשאיר בצהרון, את הילדונת אנחנו משאירים (זה גם ממש חלק מסדר היום בגן שלה).

ב"ה מרוצים מאוד מכל הבחינות!

מקווה שתמצאו את המקום הטוב ביותר בשבילו❤️

ואת זה יודעים רק בהמשך או ממש סמוך לתחילת שנה.

ברגע שאין מספיק ילדים אז מחברים גנים ולוקחים אותם בהסעה לצהרון

או שמביאים את הילדים האחרים לגן שלנו, אבל לא תלוי בבחירה שלי ואין עם מי לדבר שם

נשמע מאוד מוזר שאף אחד לא מטפל בהזנחה שבגן שקרוב אליכם...

אצלנו אגב הילדים בגנים חרדיים, והם מטופחים לגמרי, כך שנשמע שזה קשור לעמותה המסוימת או לעירייה המסוימת שלכם...

האמת שאם זה המצב בעיר שלכם הייתי שוקלת לעבור דירה אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...

אחרי התגובות שלכן כנראה שנרשום אותו לגן הרחוק יותר. עם הנסיעות נתמודד כנ"ל לגבי צהרון

מה כתוב במכתב? על מה החוב?

האם חלק מהחוב זה ריבית והצמדה?

תיכנסי לאתר שלהם ותנסי להבין כמה שיותר מידע

ממש הזיה.

זה מבאס אותי כל כך.

אני מפרנסת יחידה (בעלי אברך), מרוויחה סכום כל כך נמוך, ופתאום כזה מכתב הזוי

ואני משלמת להם כל חודש את דמי הביטוח!

המכתב ממש מבולגן, לא הבנתי ממנו כלום חוץ מהשורה התחתונה.

והפקידה אמרה שאפשר להסביר לי רק אם אגיע פיזית לסניף.

אוף אוף אוף.

את עצמאית או שכירה?

לדעתי אל תילחצי,

בעיניי ככל הנראה מדובר בבעיה של חוסר דיווח

ואם תסדירו כמו שצריך את הדיווחים הסכום יקטן משמעותית/ ייבטל

תסדירי נשימה,

עבור מי המכתב? את או בעלך?

מי שהמכתב ממוען לו, תיכנסי לאזור האישי בביטוח לאומי ותבדקי חודש חודש מה רשום הסטטוס בביטוח לאומי

זה מה שהרו"ח שלי עשתה.

אבל הסיפור אצלי היה קצת אחר..

לכן את משלמת לו...

שירים אליהם טלפון וינסה להבין מה הסיפור

אני גם רו"ח ואין מצב שאני נותנת תשובה כזו ללקוח.

ביטוח לאומי זה באמת מורכב איתם וקשה לפעמים להבין אבל בסוף יש כללים ואפשר לבדוק מה שהם אמרו.

אם את משלמת לו הוא אמור לפתור לך את זה.

1. עוד לא לשלם! כי על ריביות הם מוותרים בד"כ אם משלמים את החוב מידי.

2. תרימי שיחת טלפון לרו"ח שלך/למנהל חשבונות שאת בקשר איתו. אישית חושבת שגם אם אין לך רו"ח, תנסי להרים טלפון למישהו מהמקצוע תנסי להבין, יש להם נסיון עם זה בד"כ.

3. תבדקי אם הם נותנים לשלם את זה בתשלומים

ועם סכום כפול

זה היה מלחיץ ממש

אבל אז ערערנו וזה בוטל, הכל

ההבדל הוא ששנינו שכירים אז לא באמת היתה סיבה שיהיה לנו פתאום חוב כזה וכנראה בגלל זה זה היה די פשוט.

בכל מקרה, באמת אל תשלומי עדיין, תבדקי איך ניתן לערער

צריכה לבדוק איך את מוגדרת בביטוח לאומי גם בתור עצמאית ואיך את משלמת להם מקדמות

דבר שני יתכן שהעלו אחוז מקדמות במקום 6 ל7.7 ואז מכאן החוב למרות ששולם

אולי גם דיווחי משהו בטעות מהמקום שאת שכירה?

כמו לדוגמא לא דווח שם שאת שכירה למרות שיורד לך בתלוש ואז פשוט צריך לשלוח תלושים

את יכולה להכנס לביטוח לאומי אזור אישי עם כניסה חד פעמים ולראות שם את כל הנתונים לגביך...

בהצלחה!

צריכה לבדוק את זה...

עדיף לשלם יקר לרואה חשבון,

זה חסך לנו בעבר כמעט 10,000₪ על מקרה דומה.

מקווה ממש שיסתדר מהר. זה קשוח על הלב❤️

או שזה כבד מידי.

לא מאד,  אבל אם זה מישהו שלא יכול לסחוב או להרים, זאת יכולה היות בעיה.

אמא שלי מתניידת עם הליכון, ב"ה עם הדרימי היא מסתדרת. 

יש לי את ה14 והוא גוסס. נכנס למנוע מים ואין אפשרות לתקן.

אשמח לשמוע גם כן מבעלות ניסיון לגבי הדגם הספציפי.

ג'ימיני מאד התרגש מהמחיר ואמר לי לרוץ לקנות😅

מה שחשוב לי שבאמת ינקה טוב וצמוד לקיר.

לפי הצ'אט השינויים הם בעיקר בחלק של הניקוי העצמי שהוא לא במים חמים וכל מיני פרטים ששיפרו אותם ב14.

וגם שהוא לא יורד ב180 מעלות עד למטה. שזה פחות קריטי לי.

ואני מחכה לשמוע ממישהי שהתנסתה

כי מרגע שמתרגלים אי אפשר לחזור אחורה

לא מבינה איך משקיעים בזה אלפי שקלים

שמעתי כל כך הרבה אנשים שאחרי כמה זמן המכשיר מתחיל לעשות בעיות (כל הדגמים והחברות)

בכזה מחיר זה שווה גם אם יחזיק רק חצי שנה ותדעי אם זה משהו שעוזר לך בבית או להיפך..

אם אין לו, לא שווה.

זה ממש משמעותי הניקוי עצמי.

ההבדל היחיד שראיתי זה אצל הבן היו לי בחילות וחוסר תיאבון

אצל הבת כמעט ולא, ממש בקטנה

שתי בנות- אחת חשק למתוק אחת נגעלת ממתוק אמאלה רק אוכל מבושל וטוב

בן- כנל

שיער- אין הבדל, תקופות בהריון של צמיחה ותקופות שלא בכל השלושה

והבטן נראת אותו דבר (זה ניראלי אולי קשור יותר למבנה של הבטן של אישה לא?)

חלק עם הקאות חלק בלי

בחלק חשקים למתוק ובחלק לאוכל מבושל. זה גם משתנה כמה פעמים באותו הריון או באותו יום 🤭

צורת בטן שונה, תלוי במספר ההריון ובכושר של שרירי הבטן 

בהריונות הקודמים סבלתי ממש מהקאות ברמה שלא יכלתי לאכול ולשתות כלום

ועכשיו אני ברוך השם מתפקדת ואוכלת 

לא נעים לי אבל אני לא מרגישה שאני בהריון

התרגלתי לסבל מטורף…..לצערי

אה ומה ששכחתי לציין שיש לי רק בנותתתתתתת

אז יש סיכוי שיש לי הפעם בןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

אצל כל אחת זה עובד אחרת.

בשום הריון לא היו לי ממש חשקים.

תמיד אני אשמח לנשנושים מתוקים, אבל לא משהו שונה בהריון ולא היה הבדל בין בנים לבנות.

בהריון עם הגדולה היו קצת הקאות, ההריונות הבאים לא היו בכלל, גם בנים וגם בנות.

הכללי אני לא שעירה, ולא מורידה בכלל, אז אני גם לא עוקבת אחרי הצמיחה. אבל לא שמתי לב להבדלים.