תסכולי עבודהאני10

כל הזמן רואה נשים שאומרות שזה שהן אמהות לא פגע בעבודה שלהן. הן מתקתקות עבודה, הן יעילות, הן ממוקדות, וההספקים שלהן לא נופלים מאלה של הרווקים במשרד.

איךך???

אני עייפה

אני מוטרדת ממליון משימות שלא רק יש לי לעשות אלא גם צריך לוודא שאחרים לא ישכחו (כן לשחרר זו עצה מעולה אבל לא אם אני צריכה להיות בטוחה שמי שאוסף היום יגיע להוציא מהגן ולא יסע בטעות הביתה מתוך הרגל)

אני חייבת להיות זמינה

אין לי סבלנות

אני בוהה במסך

אני שוכחת דברים

אני צריכה כפול זמן למשימה כי צריכה לרשום לעצמי כל שלב כדי לא לשכוח איפה הייתי אם אני צריכה לצאת וחוזרת לזה יום אחרי, ולוקח לי זמן להכנס מחדש למשימות

לא יודעת מה עוד לפרט, אבל מיקוד, תיקתוק ויעילות רחוקים ממני באותה כרחוק אמא טריה משעות שינה.


כמובן לא הכל קשור לאמהות, חלק זה האמהות, חלק זה העייפות, חלק זה ניהול בית, חלק טרדות כלכליות (שהתחילו, ובכן.. כשהפכנו להורים ונוספו לנו הוצאות משמעותיות, והחמירו עם כמה בורות כלכליים שניקרו לנו בדרך).


זהו פרקתי.

אם יש לכן עצות אשמח, אם לא זה גם טוב.


רק לא - "זה ישתפר בגיל  ×", כי אני נואשת עכשיו

אין לי עצות, רק חיבוק גדול! חושבת שרוב האמהות במצבקופצת רגע

דומה לשלך.

לא נראה לי שהרוב אומרות שהאמהות לא פוגעת בעבודה...

אני אתחיל מזה שאי אפשר להיות מושלמים בהכלכבתחילה

את ה100% שלך צריך לחלק בין הבעל, הבית, הילדים, העבודה, המשפחה(?), החברות(?).. וכו' וכו'

לכן, ברור שאם את כרגע בשלב של מיקוד יותר בהבאת ילדים שגוררים עייפות ואלף משימות, אז ברור שזה יבוא על חשבון העבודה.


לשאלתך,

אני מחזיקה ביומן אאוטלוק של העבודה שבו רושמת כל משימה או כל דד ליין שצריכה לעשות בקשר לעבודה. ככה פותחת יום עם משימות שכתבתי לי שמחכות לאותו יום.

בנוסף, יש לי בפלאפון יומן של גוגל שבו אני רושמת לעצמי כל מה שקשור לבית ולמשפחה.

לדוג- להזמין בייביסיטר, להוציא מזומן, להתקשר ל.. , לקחת ... , וכו' וכו'

ככה גם לא שוכחת וגם יודעת שמבצעת הכל.


אישית אני לא מרגישה שההורות פוגעת לי בעבודה.

אני מסודרת עם מסגרת לילד מהבוקר עד הצהרים ומספיקה את כל השעות של העבודה. 

להספיק שעות זה לא להיות יעילה בהכרחהמקורית

אפשר להיות כל היום במשרד ולהגיע ל30 אחוז יעילות ביחס לקצב העבודה הנדרש (לא אומרת שככה זזה אצלך, רק מדגישה את ההבדל)

חיסורים זה עניין אחר באמהות לדעתי

אני לא אמרתי שזה המדדכבתחילה
אני לא מושלמת בכלום, אני מרגישה גרועה בהכלאני10

העבודה שלי לא ממש מורכבת ממשימות של סימון וי, יש לי משימות גדולות, שכמובן מפורקות לפרטים, אבל זו עבודה שדורשת המון מחשבה, ריכוז, יצירתיות, דייקנות והבנה לפרטי פרטים של הדבר שאני עובדת עליו, אז אם אני עייפה ומוטרדת אין לי דרך לתקתק משימות, והכל נמרח ונהיה גרוע.

אני זוכרת את כל המשימות שיש לי, אבל כשעובדת על משהו צריכה "להיכנס" לזה כל פעם ובכל משימה מחדש. אין שתי משימות דומות..

וכל המשימות הטכניות כן כתובות לי גם אבל צריך עדיין לזכור לעשות ולהתאמץ שהכל יהיה בזמן.


מבחינת שעות אני גם לא מספיקה כי הילדים מעירים אותי בלילות אז לא מצליחה לאסוף כוחות כדי לקום מוקדם ולצאת לעבודה מוקדם, בערב יש גבול לכמה יכולה להישאר, ויש לי נסיעות ארוכות (ומתישות...) אז יוצא שגם את השעות אני לא מספיקה


ואל דאגה, גם בשאר התחומים לא מצליחה להספיק דברים שהם לא סופר חיוניים ובסיסיים (ולפעמים גם אותם לא).

אני פשוט נחנקת מהעומס

כבתחילה

אני חושבת שדבר ראשון כדאי לך לחשוב מה אפשר להוריד את העומס ממך.

מעלה כמה רעיונות, קחי רק מה שרלוונטי-

1. להוריד אחוזי משרה.

2. להתחלק בקימה בלילה עם הבעל.

3. בייביסיטר לילדים.

4. מיקור חוץ לעבודות הבית.

5. לקנות/להזמין אוכל מוכן.


העיקר רק לשרוד את התקופה הזאת.

אח''כ כבר תעשי חושבים יותר לעומק

אז זהו אני מרגישה שאנחנו במעגל בלהות כזהאני10

אני על חצי משרה כי הנסיעות לוקחות לי באזור ה4 שעות ביום (שני הכיוונים יחד כמובן), אז אני כאילו מחוץ לבית שעות של משרה מלאה אבל מקבלת תשלום רק על חצי מהם.

והמשכורת היא חצי אז גם לא מספיקה לנו כדי לקחת עזרה בתשלום, ואנחנו ממש חנוקים כלכלית..

ואין לנו כרגע אפשרות לעבור דירה, לא יכולה לפרט בגלל אאוטינג, אבל לפחות עד סוף השנה הזו ואולי שנה הבאה חייבים להישאר לגור במקום המרוחק איפה שאנחנו, ואין פה כל כך תעסוקה, חייבים לצאת או לעבוד בחינוך שאני לא אשרוד.


ומבחינת קימה בלילה זה לא שווה את זה כי הוא לא מתפקד גם כשממש מנסה. לפחות אם הוא ישן בלילה אז ערני ביום לעזור, אם ער בלילה אז לא עוזר בלילה ולא ביןם.. 

יש לך אפשרות לעבור למקום עבודה יותר קרוב?אנונימית כרגע.
נשמע ממש מתיש רק הנסיעות..
אז אני לא בטוחהאני10

הנסיעות הורגות אותי באמת, אבל לעבור בתוך התחום שלי ממקום עבודה אחד לאחר זה תהליך מאד מייגע שדורש הרבה זמן ופניות שאין לי בשום צורה, וגם אז - אין במקום המגורים שלי מקומות רלוונטיים, אבל כן יש משמעותית יותר קרוב.

אז אני יכולה לחפש במקום הקרוב יותר עבודות שהן לא בתחום שלי, אבל צריכה משהו שארוויח נגיד 9 על 80 אחוז משרה. ואין לי מושג מאיפה להתחיל. כי יש לי נסיון רק בתחום שלי (אחת ההנדסות) אז תכלס יכולה לעבוד רק בדברים שלא דורשים נסיון והשכר בהתאם - מינימום או קרוב. ואנחנו גם ככה חנוקים כלכלית, אז לא אפשרי להרוויח פחות.  

ואצלנו במקום המגורים יש רק עבודות במזכירות או חינוך ואני ממש לא מרגישה מתאימה לחינוך. (מזכירות אין לי בעיה, אבל השכר נמוך). חשבתי אולי במועצה או באיזו עיריה קרובה אבל טבלאות שכר באינטרנט אומרות שאפילו על משרה מלאה לא בטוח שאגיע לשכר של 8000

וואי נשמה נשמע קשוחחחחחאוהבת את השבת

חייבים למצוא פתרון...

יש מחירים לחיים במציאות כזו....


נסיעות 4 שעות כל יום?

כמעט כל בן-אדם היה משתגע...

זה באמת לא סביר!

וגם לא נשמע משתלם

לגמור את הכוחות

הדלק

בשביל לקבל כסף על חצי משרה

ולעבוד הרבה יותר


בדקת מקום שתוכלי לעבוד מהבית ונגיד יום אחד מהמשרד?

או לעבוד בעבודה שאת עכשיו חלק ימים מהבית?

אולי חלק כבר הציעו כאן..

אבל להפוך כל אבן כדי להקל עלייך


לגבי הלילות

יואו זה סיוטטטט

וזה ממש גומר את הכוח...

לי יותר קל שהם פשוט ישנים איתי וככה אני לא קמה אליהם..

בפעם הראשונה שמישהו מתעורר לוקחת אותו אלי וזהו

יש לילות שהם כבר באים בעצמם ואני לא מתעוררת

אם זה מפריע לך לישון

אז אולי שבעלך יישן איתם

אפילו שיהיה לכם מזרון בחדר ילדים ושיעבור לישון איתם כשמתחילים לקום באמצע הלילה..


איכשהוא להקל עלייך

חס וחלילה שלא תשלמי מחיר על רמת הדאגה והסטרס האלו..

תודה על ההבנהאני10
אז בדקתי אבל כמו שכתבתי באחת התגובות לעבור עבודה דורש המון משאבים שאין לנו כרגע ואני מחפשת משהו יותר קליל שישלמו אפילו מעט יחסית על 80 אחוז נגיד קרוב, אבל זה לא משהו שאני רואה שקיים ברמת משכורת שתהיה סבירה עבורנו.  


ובלילות הם באמת ישנים איתנו שלפחות ההתעוררות לא תדרוש הרבה. אבל לפעמים הם ערים שעה שעתיים ואז זה מבאס. 

אז אוליחולת שוקולד

אפשר לעבוד במשרה מלאה במשהו קרוב יותר ולהשלים איכשהו את האלף החסרים?

ליסוע ארבע שעות בשביל הפרש של אלף שקל נשמע ממש מתסכל

וואוו הנסיעותתתתשירה_11

אני מוכנה ליסוע לעבודה גגגגג 20 דק כל צד גגגגגגגג

קורה, בטח קורההמקורית

אם את חוששת כל פעם שלא יאספו את הילדים מהמסגרת, וצריכה להיות על זה,זה ממש מובן שראשך ורובך לא בעבודה בשעה כזו

כשבעלי היה מאחר בהתחלה לגן, הבנתי שזה הכניס אותי לחרדה. הרגשתי שאני לא יכולה להישען עליו, שאני לא רגועה, וזה משפיע על יכולת הריכוז המווןןן


כנל לגבי העניינים בבית. כשהכל היה עליי והרגשתי ככ עמוסה, עם מיליון משימות, צריכה להספיק קניות, ולנקות, ולשטוף קופסאות אוכל, ולתקתק ילדים למיטות וארוחות ערב.. סחרחורתתת😑

הרגשתי שהכל סוגר עליי

ועכשיו לחלק האופטימי

לא הייתי מוכנה לוותר על העבודה, אבל הבנתי שאני צריכה להתארגן על זה מחדש

לא לשאוף למצוינות. אני כבר לא רווקה.

להתנהל מול עצמי בחמלה. זה באמת קשה הכל ביחד

להזכיר לעצמך למה חיובי לצאת לעבודה ולהנות מזה

לעשות דברים לאט יותר כי אני מפספסת

לרשום צ"ק ליסט של משימות להיום ולתעדף. אני מעדיפה עט ודף,יש לי זכרון צילומי ואני זוכרת יותר טוב כשאני כותבת

והכי חשוב - לשחרר

אם בעלך אוסף מהגן - תני לו להתמודד עם איחורים. רק ככה הוא ילמד לא לאחר. אי נעימות מול הגננת, ילד שמחכה, קנסות (כך היה אצלנו) והוא יישר קו. בהתחלה היה לי קשה, אחרכך הבנתי כמה זה היה חיוני וזה התפשט לעוד המוון תחומים. אני כבר לא לבד בזה ולא הכל עליי. בהתאמה החרדות פחתו, יכולת הריכוז שלי עלתה וההספקים השתפרו

עוד דבר חשוב - אל תתפתי להגיע ל100 אחוז ותשלמי על זה בשעות שינה. שעות שינה חסרות זה גם גורם לחוסר ריכוז ודכדוך. אצלי לפחות.

שולחת חיבוק ❤️❤️

אניoo

לא חיה חיים של השרדות, לא מפרפרת בין משימות, לא ממהרת ממקום למקום, לכן אני יכולה להתרכז בעבודה (וגם בדברים אחרים)

רוב האמהות כן עושות את זה ולכן בוודאות עבודתן נפגעת ונמצאות בתחושה דומה.

בעיקרoo
אמונה שהחיים אינם אוסף משימות ויעדים, אלא היומיום הפשוט, איך הוא מתנהל, איך הדברים נעשים, איך אני מרגישה, איזו אווירה קיימת סביבי.


לכן אני מנהלת את החיים לפי מה שמתאים לי ולא לפי מה שצריך


אז תגידי, מה עם פרנסה, מה עם גידול ילדים וניהול בית, ניהול זוגיות, מה עם כל מה ש׳חייבים לעשות׳?


אז אצלי זה הולך הפוך, לא מה צריך לעשות, אלא מה אני יכולה ורוצה לעשות.


לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו, אם משהו לא מתאים לי אני פועלת לשנות, אין דברים שאני מסתכלת עליהם כ׳אין ברירה׳ תמיד יש בחירה מה לעשות.

בני כמה הילדים?רינת 24

נשמע שאת פשוט עייפה מאד ואם תשני יותר טוב בלילה רוב הבעיה תיפתר. אולי כדאי גם לבדוק ברזל וחוסרים שגורמים לעייפות.


רעיונות לשנת לילה יותר טובה:

שבעלך גם יקום בלילה (אם לא עשה את זה עד עכשיו)

לתת תמ״ל בלילה

להעזר ביועצת שינה

להבין שזה זמני ועוד מעט הילדים יגדלו (עד הילד הבא 😂 אצלנו זו אחת הסיבות שיש רווחים גדולים בין הילדים).

שנה ו3אני10

זה גם עייפות מהלילות אבל גם קובץ של אילוצים שגורמים לשגרה שלנו להיראות כמו רכבת הרים


בעלי לא קם בלילה כי הוא זומבי ויותר ידרוש ממני מאמץ לגרום לו לתפקד מאשר לעשות את הדברים בעצמי ולחזור לישון..

אני לא מניקה, ויועצת שינה אמרה שכרגע אין לנו מה להתחיל תהליך כי השגרה שלנו

משוגעת ולא מותאמת לתהליך.


ובהחלט אנחנו בהפסקה מהילודה עד שנתייצב... 

אז אל תשווי לאמהות אחרותרינת 24

לא כתבת למה השגרה שלכם משוגעת כל כך אבל אם זה משהו יוצא דופן כנראה זו הסיבה שקשה כל כך.

האם זה משהו זמני שישתנה מתישהו?

זה זמני לפחות לשנה אם לא שנתייםאני10

אנחנו גרים במקום מרוחק ולכל מקום צריך לנסוע הרבה זמן, ומסיבות שלא יכולה לפרט כי אאוטינג אין לנו אפשרות לעבור למקום אחר עד סוף השנה הזאת. לא בקטע של להרשות לעצמנו, אלא סיבה אחרת שאין לנו איך לשנות.

בעלי עובד בשעות משוגעות, אני בלי אוטו אז כל דבר נהיה פרויקט לא הגיוני, המוסדות חינוך במקומות שונים אז זה דורש עוד נסיעות וגם לעבוד פחות כדי להקדיש זמן להגיע ממקום למקום בזמנים הנכונים, ויש לנו את ההתמודדויות של כל משפחה וזוג נורמלים,  ובלתמים נראה לי טיפטיפה יותר מהממוצע אבל היה אפשר להתמודד עם זה אם כל השאר היה הגיוני, אבל כל השאר פשוט לא 😬


נשמע ממש קשה!אן אליוט

אולי כדאי לקחת הלוואה קטנה ולקנות אוטו נוסף בשבילך? יש מכוניות זולות יחסית מליסינג, וזה בטח יקצר לך משמעותית את זמני הנהיגה, אם כרגע את בתחבורה ציבורית.

זה יפנה לך יותר זמן עם הילדים בבית, או שתוכלי להעלות את אחוזי המשרה ולהרוויח יותר

אני פיזית לא יכולהאני10
לנהוג בחודשים הקרובים
משהו קטןמומו100
גם בעלי זומבי בלילות ואני לרוב מרגישה שעדיף לי לקום בעצמי כי זריז יותר. ובאמת רוב הזמן זה ככה. אבל לפעמים המצב לא מאפשר כבר, אז אני מעירה אותו ולאט הוא מתרגל. תאמיני לי שאם תתחילי להעיר אותו, בשבוע הראשון זה יהיה בעוכרך כי יקח לו כפול זמן ממה שהיה לוקח לך, אבל אח"כ הוא יתרגל ויתחיל לקום מהר יותר ואת רק תצאי מורווחת.
בכיוון אחראפונה

אם את מרגישה שהזיכרון והיכולות הקוגניטיביות שלך פחתו משמעותית - כדאי לבדוק B12.

כשלי היה חסר הרגשתי שהמח שלי כמו מסננת.

נכון.ואני הרגשתי שיפור קוגניטיבי גםבלקיחת ויטמין Dאור עולה בבוקר
אנסה לבדוק, למרות שלא מזמן בדקתי והיה תקיןאני10
אני מרגישה שזה פשוט עומס וטרדות, יותר מאשר חוסר אפשרות פיזית להתרכז
אפשר לספר לך משהו..אבי גיל

שאצלי זה ממש הוביל להתקפי חרדה ו OCD וממש הייתי צריכה אפילו יותר כוחות בשביל להמשיך לתפקד. ההכנסה של האמצעית שלי למסגרת כתינוקת תוך כדי עבודה ושאיבות והנקה עשה לי כאלה התקפי פאניקה וחרדה ומחשבות טורדניות עד שנאלצתי לקחת ציפרלקס.


אז לא. לא לכל אחת זה בא בקלות.

זה מאוד קשה!!!! מאוד!

אבל עכשיו אחרי שהשלישי גדל טיפה (בן 4) והוא די מעסיק את עצמו גם שהוא חולה אני מרגישה טיפה אוויר לנשימה.


הכי חשוב בעיני, זה להנמיך ציפיות. את עושה הכי טוב שלך בכל רגע נתון. תשימי לך את זה בראש.

יש לך סדרי עדיפויות אישיים קודם כל ומקצועיים ואת פועלת לפיהן. ואם את צריכה לעשות לעצמך סדר אז זה הזמן.

את צריכה זמן לעצמך לפעמים, זה חשוב! כן יחד עם כל הקושי,  תקחי אוויר לנשימה.

וכולנו איתך באותה סירה! כל אחת והקושי שלה.. חיבוק. 

תודה על הנירמולאני10
זה באמת כל כך קשה ואני רואה סביבי אמהות שמצליחות ולא מבינה איך כולן כן ואני לא. זה כל כך מתיש ומיאש
תדעי לךבאתי מפעם

שגם אני לפעמים אומרת לעצמי, איך ''כולן יכולות ככה וככה ..'', איך רק לי אין כח? .ואיך היא מסוגלת ואני לא? ואיך ואיך?

וזה מביא לתסכולים גדולים.

אבל האמת, כשאני מפרקת את זה למקרה מקרה, מסתכלת על משהי באופן ספציפי - למשל חברה יוצאת המון פעמים להליכה בערב, אני משתגעת, אין לי טיפת כח בערב. ואז כשאני נזכרת שבעצם אין לה תינוק יונק כמוני, ויש לה ילדים גדולים שעוזרים לה המון. זה אחרת. . או שאני רואה חברות שמכינות ארוחת ערב מבושלת, מושקעת ואני בקושי זורקת טוסט לטוסטר, אז אני פתאום מגלה שהילדים שלה אוכלים צהריים בצהרון, ואצלי אוכלים בבית, אז אני מכינה בוקר, צהריים וערב וזה סיוטטטט בשבילי, אבל אם אני לא אצטרך להכין צהריים אז אני אוכל גם מידי פעם להכין מושקע בערב.

או חברה שיוצאת למכון כושר פעם בשבוע, איך?? איך יש לך זמן וכח? ואז נזכרתי שהיא בשבתון .. או חברה שיוצאת לפה, נוסעת לשם חופשי... מי עם הילדים שלך כל פעם מביאה בייביסיטר? זה ממש קשה! ואז קולטת שההורים שלה גרים בישוב, צעירים ורעננים עוזרים לה המון. סתם לשם הפרופורציות...


חוצמיזה, מציעה לך לערב את בעלך יותר. זה נשמע שהכל על כתפייך. גם הילדים וגם הבית וגם עבודה . זה חלוקה לא הגיונית ולא ככה מנהלים בית בשיתופיות. בנוסף לכל הנסיעות שלך, נשמה , לא הייתי שורדת יום אחד במצב שלך. נסיעות זה הדבר הכי מתיש שיש ועוד בתחבורה ציבורית. 

זה ממש נכוןאני10

לא יכולה להצביע על עוד מישהו במצבנו. ואני לא בטוחה אם זה מעודד או מייאש חחחח

פשוט בא לי חיים נורמלים ושקטים ורגועים

אין אפשרות לשלב עבודה מהבית?קפצתי לבקר

אם יש אפשרות לעבוד יום/יומיים בשבוע מהבית, ותצליחי לעבוד מהבית (או מבית קפה ליד הבית)

זה יוריד לך את העומס של הנסיעות, ויתן לך עוד 8 שעות בשבוע, להחליט איך את מחלקת אותן בין בית/עבודה/ שינה..

לא.. אין את האופציה הזאת אצלנואני10
ממש לא כולןעלמא22

אני אמורה לחזור בקרוב לעבודה אחרי חל"ד, ואני ממש בלחץ מזה.

עובדת יחסית קרוב לבית (נסיעה קצרה), אבל צריכה לעשות מספר שעות מסוים בעבודה, ואם לא- זה יורד במשכורת.

הסיכוי שאני אוכל לעשות את כל השעות שלי הוא די נמוך, ואם לכל זה נוסיף את העניינים הרפואיים שיש לנו במשפחה- הולך להיות לי די קשוח..

בהצלחה גם לך ❤אני10
הלוואי שהיינו בעולם שעבודה של אמהות היא בחירה
ממש!עלמא22
אם כי, דווקא במקרה שלי זה קצת יותר מורכב..


תודה!

עבודה של אימהות היא בחירהחולת שוקולד

בעבר בדכ הבחירה היתה לא לעבוד ולחיות ברמת חיים נמוכה (והיה קשה יותר לבחור אחרת כי פחות היתה מודעות ואפשרות בחירה בפועל לאישה)

והיום בדכ הבחירה היא לעבוד ולחיות ברמת חיים גבוהה יותר מבעבר (וקשה יותר לבחור אחרת כשיש מסביב שפע שבעבר לא היה סטנדרט)


אולי יותר מדוייק לומר שהלוואי שהיתה אפשרות לא לעבוד ובכז לחיות ברמת חיים שתואמת את הדור שלנו

שמחה שאת מרגישה ככהאני10

אצלנו זה בחירה בערך כמו הבחירה לא למות.


המשכורת של בעלי מספיקה למגורים ומוסדות חינוך לילדים ותשלומי חשבונות.

אם אני לא אעבוד לא נוכל לקנות אוכל, לנסוע, ללכת לרופאים, לשלם על ביגוד (שאנחנו קונים יד 2) או לשלם על בלתמים.


כן, כמובן אפשר לשנות את סדרי העדיפויות ולקנות אוכל, אבל שהילדים לא ילכו למסגרות. או שלא נגור נגיד.


אנחנו לא חיים ברמת חיים גבוהה בכלל אלא באופן מאד בסיסי.

נכון אנשים חיים היום יותר טוב מפעם, אבל עדיין גם הבסיס מתייקר, זה בדיוק המשמעות של העליה ביוקר המחיה שזה מדד שבודק את הדברים הבסיסיים ולא מותרות.


שמחה בשבילך שאצלכם (כנראה) המצב אחרת והלוואי שגם אצלנו בעלי ירוויח ככה שהעבודה שלי תהיה בחירה עבור מותרות, אבל את האמת זה קצת חץ בלב לקרוא את הדברים שלך. 

מסכימהבוקר אור

גם לי זה היה ממש לא נעים

אם הבעל הייטקיסט זה נכון, אבל אם הוא מורה נגיד? או עובד סוציאלי או אח?

אז המשכורת בהחלט לא מספיקה כשיש כמה ילדים 

ציפיתי לכאלה תגובותחולת שוקולד

אז לא, בעלי רחוק מלהיות הייטקיסט, רחוק מאוד (מכניס טיפה יותר ממינימום פר שעה)


 

לא יודעת למה כל פעם שאני כותבת בנושא זה נתפס כביקורת


 

לגיטימי לעבוד ולגיטימי לא לעבוד, אצלינו יש פחות צרכים יקרים באופן טבעי (למשל- לא היינו גרים במרכז גם אם זה היה חינם🙃)

ולכן הבחירה להשאר בבית לא כרוכה בויתורים כבדים, אם היא היתה כרוכה בהם כנראה הייתי בוחרת אחרת


 

פשוט קשה לי עם ההגדרה ש"זה לא בחירה"

הבחירה מצומצמת ואין בה אפשרות של לא לעבוד ולחיות ברמת חיים גבוהה אבל עדיין היא בחירה


 

הרבה פעמים אנחנו בוחרים בחירות מסויימות בלי מספיק להיות מודעים לזה שאפשר אחרת (מישהי אמרה לי פעם שרק אחרי איזה 6 ילדים היא פתאום קלטה שאשכרה אפשר באמת באמת, בפועל ולא רק בתיאוריה, למנוע הריון) וחשוב שהבחירה- מה שלא תהיה, תהיה שלמה ומודעת

 

הרבה אנשיםoo

(אולי הרוב) לא מאמינים שהם יכולים לבחור, כל דבר, הם באמת מאמינים שזו גזירת גורל.

מיעוט מאמינים בבחירה ואכן בוחרים ומשפיעים על נראות החיים שלהם.

אני מסכימה אתך ומוסיפהמאדם

שזה הרבה אמונה

אני לא באמת יודעת איך אתם חיים @אני10 ועל מה אתם צריכים להוציא.

אבל כן יודכת לומר שמניסיון אישי אמונה זה קריטי כדי לתהיה ברכה בכמה שאנחנו מביאים הסייתה.

אני הפסקתי לעבוד בעבןדה המרוויחה שלי בתור מורה מתחילה שתחשבי כמה זה בחודש וזה היה ההכנסה הגבוהה. אחרי שחוויתי דכאון אחרי לידה שאחרי טיפול הבנתי שהיא מגיע מבלחץ הזה של עבודה

בעלי אברך.

ואף פעם ישתבח שמו לא היינו סמינוז אין לזה הסבר מדעי.

אנחנו אף פעם לא נוציא מה שאין לנו.

נכון ךא מצליחים ךחסוך אבל סהחלט יש כל מה שצריכים כמובן מצומצם ולא חיים כמו כולם אסל מאושרים ויש נחת וזו הייתה הבחערה שלנו לחיות לפני זה הרגשתי שזה לא חיים.

וכן אם אנחנו חס ושלום לא נסתדר-שהקב'"ה יחליט שזה לא מספיק השתדלות בעלי יצא לעבוד

לא אמרתיאני10

שבעלך הייטקיסט וגם לא משנה לי כמה הוא מרוויח. שמחה בשבילכם שזה רלוונטי לכם להסתכל על העבודה שלך כבחירה.


אם את באמת לא מבינה אני אנסה להסביר למה זה נתפס כביקורת, בעיניים שלי כמובן.

יש פה כמה רבדים.


1. כשאדם מתאר קושי ואת אומרת לו הקושי הוא בחירה, את בעצם אומרת, או לפחות זה מה שהצד השני שומע: בחרת במצב שלך, כלומר אתה אחראי, כלומר אתה אשם, כלומר אתה בכיין. תתמודד.

זה מה שאני שומעת במילה בחירה כשאני מדברת על קושי שלי, בין אם היא נכונה ובין אם לא. ואני כנראה לא היחידה אם זה תמיד נתפס כביקורת.


2. במובן מסוים אין מה לומר את צודקת, אבל כמו שכתבתי גם הבחירה לא למות היא בחירה. נכון, זה משפט מאד קיצוני, אבל אני בטוחה שגם לך יש קווים אדומים. היית נותנת לעצמך או לילדים שלך להסתובב עם בגדים מלוכלכים וקרועים כי זו בחירה להוציא כסף על בגדים נקיים ושלמים (לא אומרת חדשים, גם יד 2)? היית מוכנה להיות רעבה באופן תמידי, אם את יודעת שאת אוכלת מספיק כדי לתפקד ולשרוד, כי הוצאה על אוכל מעבר לזה היא בחירה? היית מוכנה להפסיד עשרות אלפי ואולי מאות אלפי שקלים כשאת מאד חנוקה כלכלית גם ככה רק כי שיפור מיידי של המצב שלך הוא בחירה בהישג יד? היית מוכנה לוותר על טיפול רפואי כי ההוצאה הזו היא בחירה? היית לוקחת הלוואות שאת לא יודעת אם יהיה לך איך להחזיר כי לחיות בלי כסף זו בחירה?

לא יודעת מה התשובה שלך לכל השאלות האלה, ובכנות אשמח לשמוע. התשובה שלי לכולן היא לא. בעיניי בחירה רלוונטית כשההשלכות הן סבירות ונורמטיביות (משאירה לשיקול דעתו של כל אדם להגדיר את זה בכנות).

ולכן המילה בחירה בעיניי לא רלוונטית פה. לדוגמא אני לא אוציא את הילדים שלי ממוסדות חינוך גם בשבילם כי הם צריכים את זה וגם בשבילי כי מנסיון אני יודעת שלהיות איתם בבית יכניס אותי לדיכאון קליני, בטח בתקופה שאנחנו גרים בחור תקוע ואני לא יכולה לנהוג ולצאת איתם לשום מקום.

המחיר של דיכאון הוא לא "בחירה" בעיניי. ולכן להוציא אותם לא יהיה רלוונטי.


3. וזה קצת קשור לנקודה הקודמת. האמירה הזאת מזמינה הצטדקות. ברגע הראשון אמרתי לעצמי, אולי אני אסביר לה את האילוצים שלנו. ואז הבנתי שלא. לא מתאים לי לפרוש פה את כל סיפור חיי ולהסביר על גבי הפורום את הבחירות שלנו רק כדי להסביר ולהצטדק שהמחירים האופציונליים לבחירה שונה היו גבוהים ברמה לא סבירה. זה מקום לשיקול הדעת שלי.

אני לא אבוא לאמא שמתלוננת שהילד שלה לא ישן ואגיד לה - "טוב בחרת לא לעשות אימון שינה, מה את רוצה." בעיניי זה משפט חסר טקט. יש לה שיקולים משלה וזה לא המקום שלי לנזוף או לבקר אותם. אני יכולה להציע בעדינות שתשקול את זה, אבל באמת באמת המקום שלי כחברה לאמא כזו הוא לצאת מנקודת הנחה שהיא עשתה את החלק המחשבתי והבינה שזה הדבר הכי נכון לה, ולנחם או אפילו לנסות למצוא פתרונות מנקודת המוצא הזו. זו כמובן התפיסה שלי, אבל באמת אני לא מאמינה שאדם צריך להצטדק בפני אחרים ולקבל את אישורם על כל מהלך רק כדי לקבל אמפטיה כשקשה לו.


אני רואה את המילה בחירהoo

לא כאשמה

אלה הזדמנות

אם כל הזמן אפשר לבחור, אז יש אינסוף אפשרויות ותמיד אפשר לשפר.


לא חושבת שמישהו רוצה הסבר ממך על חייך, אלא לומר שכדאי לך לבחון חלופות, אם את לא מרוצה מחייך, כי תמיד יש, גם אם נראה שלא.


הניסוח של הודעת הפתיחה שלך עם שאלה ׳איך?׳ מביא גם תשובות כאלה, לא חושבת שמישהו מתכוון לבקר.

אני מבינהתקומה

אותך מאוד מאוד.


אם את מרשה לי להציע הסתכלות אחרת, כשאני למשל אומרת לעצמי שאני יכולה לבחור, זה לא בשביל לבטל את הקושי.

להיפך, זה בשביל להתמודד איתו.


היה שלב שהייתי עמוסה מאוד מאוד, הרגשתי שאני לא נושמת, אבל גם שאין לי ברירה אלא לחיות במציאות הזו. ואז בנוסף לקושי האובייקטיבי של המציאות, התווסף גם קושי של כעס ותסכול על החוסר שליטה שלי בחיים שלי. מעין כעס על ה"גורל" שנקבע לי ושאין ביכולתי לשנות.


ואז מה שעזר לי, זה ללמד את עצמי תודעה של בחירה. זה לא אומר שלא קשה, אבל לפחות אני לא מרגישה קורבן של המציאות. אז זה הגיע גם עם המון חמלה עצמית, והבנה שאני באמת בקושי גדול. אבל אחרי החמלה גם הגיעה התובנה של בחירה, וזה מאוד מאוד עזר לי 

את לא צריכה להצטדק בכלל!!אם_שמחה_הללויה

הבנות כאן רק רצו לתת לך תקווה ,רובן עברו דברים דומים ועשו שינוי. (גם אם שכלית נראה שאין חלופה).

מההודעה זה נשמע שאת משוועת לשינוי, שלא טוב לך במקום המרצה הזה, שאת רוצה אוויר לנשימה.

נכון שבפועל זה נראה שאי אפשר לשנות שום דבר?

שאם תעשי שינוי את תמיד תפסידי משהו?

עכשיו אני רוצה שתשבי עם עצמך או אפילו לפני שינה תדמייני לעצמך איך היית רוצה לראות את החיים שלך? את היום יום והשגרה שלך.

נכון שכרגע את לא יכולה לשנות כלום, אבל לרצות תמיד אפשר. שם נמצאת הבחירה. ובדרך שאתם רוצה', מוליכין אותו. נכון לך אין שום כח לשנות. ה' רואה את הרצון שלך והוא כל יכול הוא יכול לסדר לך דברים כמו שאת אפילו לא מדמיינת.

תקשיבי גם לרצונות הקטנים שלך. שכן ניתן לממש.

אנחנו הנשים בטבע שלנו נבראנו מאוד מרצות, מה שלגבר בא באופן טבעי (לדאוג לעצמו קודם?)

אישה מאושרת היא החמצן של הבית.

תתחילי לממש את הרצונות הקטנים שלך ותראי איך הבית לא נפגע מזה, להפך יש יותר ברכה.

שנה חדשה בפתח, בטוחה שהכל יתהפך לך לטובה!!

אוקיי, אני מבינה למה את מתכוונתחולת שוקולד

זה באמת מעצבן שמתייחסים לבחירה כאילו אם בחרת אסור לך להתלונן (מישהי פעם לא הבינה למה קשה לי עם זה שאני לא מניקה, הרי בחרתי בזה, וואלה, לא היתה לי אפשרות לבחור להניק בכיף ובחירה בין הנקה לשפיות באמת לא נחשבת לבחירה) אבל זאת ממש לא היתה הכוונה שלי, רק להעלות למודעות את זה שלפעמים אנחנו לא שמים לב שאנחנו לא באמת בוחרים ונכון שלא הייתי בוחרת באפשרות לא סבירה ולא מגדירה אותה כבחירה אבל יש מצבים שיש יותר מאפשרות אחת סבירה ופשוט אנחנו אוטומטית בוחרים באפשרות ה"רגילה" למרות שיכול מאוד להיות שהיה עדיף לנו אחרת

האמירה מזמינה הצטדקות כי את רואה אותה כביקורת על בחירה שלא עשית כי לא  באמת היתה רלוונטית אבל היא באה כדי להדגיש את האפשרות של בחירה כשיש כמה אפשרויות סבירות

בכל מקרה אני מצטערת על החץ בלב וחיבוק לך על הקושי הבאמת לא פשוט הזה❤️

עונה לך ולכולןאני10אחרונה

@חולת שוקולד קודם כל תודה על ההבנה ועל הנכונות להקשיב, זה ממש לא מובן מאליו ואני מעריכה מאד ❤


לגבי מה שהצעת בתגובה השניה - באמת זה הכיוון, אני מחפשת משרה מלאה או כמעט מלאה בתחום אחר בסכום של נגיד 8, אבל קרוב לבית וזה יקל עלינו. הבעיה שמאד קשה לי למצוא, כי יש לי נסיון בתחום ספציפי ומקצועות שלא דורשים נסיון מקבלים בהתאם - 6-7 גג, וגם ככה אנחנו עם תזרים חודשי שלילי ואוכלים חסכונות אז זו ירידה שכרגע לא נוכל לעמוד בה.


אז כן ממשיכה לחפש, אבל כרגע מתמקדת בלנשום עמוק ולחכות מתוך הבנה שיכול להיות שיקח זמן עד שמשהו ישתפר


ולגבי התגובות של @oo @תקומה @אם_שמחה_הללויה אני ממש מבינה את ההסתכלות שאתן מציעות, אנסה לאמץ..

האמת שיש נשים שבוחרות להיות עם הילדים בביתקופצת רגע
ואז באמת אין הוצאות על מעון. 
באה רק להזכיר לך אותך- את צריכה להינותשוקולד פרה.

מהחיים שלך.

לא ההנאה שלי תהיה אחרי ההספקים בעבודה, בבית, עם הילדים, כל המשימות החיצוניות...


אני אגיד מה שאני תמיד אומרת לעצמי.

אני הלב של הבית. מה שאני מרגישה זה הדבר שהילדים שלי סופגים, שמהדהד בין קירות הבית, שמשפיע גם על הבעל.

את כל ההחלטות שאני עושה, כולל פרנסה כולל הכל,

זה מתוך לקיחה בחשבון קודם כל של-

כמה זמן פרטי שלי זה משאיר.

כמה מרחב יש לי.

כמה זה נוח לי ומתאים לי.


ואני מארגנת את חיי סביב זה.

מהסיבה הפשוטה שלא שווים לי חיים סביב סטרס.

ולא נכנסו למינוס גם כשהמשכורות של שנינו לא הספיקו למזונות.

איך זה? אני מאמינה שאישה *צריכה* להתחשב בעצמה. לשים את ברירות הנפש שלה קודם כל ובמקום הראשון. 

קודם כל חיבוק באמת באמת קשוחשמש בשמיים

דבר שני, אני רציתי להציע לך דווקא לנסוע בתחבורה ציבורית ואז אני רואה שאת ממילא עושה את זה, אז נהדר! יש לך ארבע שעות ביום שאת נוסעת, זה המון זמן! אבל הזמן הזה הוא משאב בשבילך...

אני לא יודעת איך את בנסיעות, אבל מעלה כמה אפשרויות ותקחי מה שנכון לך.

קודם כל לישון! תקני לך כרית צוואר נחמדת, ואת מקדישה עכשיו שעתיים לשינה כשחוזרת מהעבודה, תשימי לך שעון מעורר נניח עשר דקות רבע שעה לפני שאת יורדת כדי להתאפס קצת, תאכלי פרי, תשתי מים, תתרענני אפילו להעביר מגבון על הפנים. שינה באוטובוס היא לא כמו שינה במיטה אבל היא בהחלט יכולה לתת אנרגיות אם את נכנסת למצב נפשי של מנוחה והרפיה.

אם את לא מצליחה לישון בנסיעות, תקדישי את הזמן הזה לעצמך באיזה שהוא אופן, התבודדות ותפילה (בלחש כמובן), קריאה או כתיבה אם זה לא עושה לך בחילה, אוכל או נשנוש בלי ריח, לשמוע באוזניות פודקאסט מעניין או שיעור או משהו שיעניין אותך, יחכים אותך, יתן לך כלים וכו'.

את יכולה גם ליצור בנסיעה אם זה עושה לך טוב ולא עושה לך בחילה אפשר לצייר, לסרוג, לרקום, מקרמה, וכו'.

אם העבודה שלך דורשת יצירתיות ומחשבה מעבר לשעות העבודה את יכולה להקדיש גם לה זמן בנסיעות, ולכתוב את הרעיונות ומה שעולה לך או במחשב נייד או במחברת.

 

בקיצור, יש לך פה ארבע שעות מהיממה שלך, זה המון! אם היית נוהגת זה היה מעייף והזדמנות יותר מוגבלת (נניח התבודדות או לשמוע שיעור כן אפשר) בתחבורה ציבורית את יכולה לקחת את הזמן הזה בשתי ידיים להתמלא ממנו.

 

וזה מנסיוןשמש בשמיים

כשהייתי סטודנטית הייתה לי שעה וחצי נסיעה לכל כיוון. הייתי מתפללת בבוקר באוטובוס, בנחת, בכיף, תפילה ממלאת. אחר כך אוכלת בקטנה, פירות וירקות, קרקרים, עוגיות, לפעמים סנדוויץ'. ארוחת בוקר להתחיל את היום. אפשר לקחת כוס טרמית עם קפה או בקבוק קטן של אייס קפה. וככה בנסיעה זה התחלה נינוחה ורגועה של הבוקר. הייתי שומעת שיעורים, פודקאסטים, שירים. הייתי סורגת וחושבת מחשבות, זמן של מנוחה. הייתי ישנה, הייתי מסתכלת על הנוף בעונות מסויימות (נניח פריחת שקדיות) בתודעה של טבע, טיול, רעננות, לא בוהה כי כאן אני.

הייתי עושה חלק מהשיעורי בית והמטלות שלי.

 

כשהייתי בתחילת הריון לא יכולתי לעשות את כל זה, זה היה גורם לי להקיא ואז הנסיעות היו באמת סיוט (אבל אז גרתי קרוב יותר ללימודים והיה לי רק שעה נסיעה לכל כיוון וגם היה קורונה אז ברוך ה' זה לא היה יומיומי). 

צודקת, אני מנסה לנצל את הנסיעהאני10

לסמן וי על משימות קטנות וטלפונים, לקרוא או לנוח.

זה פשוט עדיין מתיש וגוזל זמן.. וגם נסיעה במקטעים שצריך להחליף אוטובוסים וכאלה, זה לא שעתיים בנחת 

הגילאים שציינתלב אוהב

של הילדים זה גילאים ממש קטנים שדורשים הרבה.

ושעתיים לכל כיוון זה המוןןןןןןן

בעיניי אישה עם ילדים בכלל לא אמורה לעבוד כי יש לה עבודה בבית.

יוצא שאישה עובדת פעמיים, בעבודה שלה ובבית.

וזה באמת אין סוף מטלות.

ואת עוד קמה בלילה... 

קחי בחשבון שזה שזה הפך לנורמה, לא אומר שזה נורמלי.

 

מקווה שאת מנצלת את השבת לנוח, לישון ולהנות (חשוב ממש להנות גם)

ומקווה שבלי קשר השינה שלך מספקת, כי שינה מאוד חשובה לבריאות! 

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האמת שבלי ג'ל זה מבחינתי שימוש לא נכון112233445566

והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה

אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.

מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל

לא רק מבחינתךפרח חדש

אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה

אני יודעת לבדוק את עצמי פנימית והייתי עושה את זההריון ולידה

תמיד

ועדיין זה קרה, אחרי תקופה שמנע יפה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

המניעה הודאית היחידה היא התנזרותמרגולאחרונה

קודם כל לשאלתך, לפי אתר מכבי:

בשימוש נכון ובשילוב עם קוטל זרע, דיאפרגמות וכובעונים יעילים ב-92-96% מהמקרים במניעת הריון. משמעות הדבר היא שמכל 100 נשים המשתמשות באמצעים אלו, 4-8 נשים תיכנסנה להריון בכל שנה

שימי לב זה לפי שימוש נכון. חייב לדעת להשתמש.

כל אמצעי הוא לא ודאי. למשל גלולות בתנאים אידיאליים זה 99% אבל בשימוש בשטח- פחות (בגלל ששוכחות גלולה, לא מקפידות על מרווחים, וירוס הקאות וכו וכו). לכן יש חשיבות גדולה להקפדה שלך על ההוראות (גם לדיאפרגמה יש הוראות)

וכן, למשל התקנים הורמונליים יעילים באחוז יותר גבוה. אבל מניחה שיש סיבה שאת לא שוקלת אותם.

אם הסיבה למנוע היא רפואית, דיאפרגמה לא אידיאלית כי בכל זאת סיכוי לא פיצי להיכנס להיריון גם בשימוש נכון, אז תלוי מה האלטרנטיבות שלך. ואולי באמת לשלב דיאפרגמה וקוטל עם הימנעות חלקית מהימים שמאוד סביר בהם בחוץ. ולהקפיד בפדנטיות על ההנחיות.