פודקאסטים ודיבייטים באנגלית בנושא, פירס, חיג'אב והאחד שהוא בן של אחד ממקימי חמאס (יוסף משהו. קצת הרגיש לי פייק).
בסוף, הוויכוחים כוויכוחים הם חסרי תכלית ובדרך כלל יורדים לרמה יותר רדודה. מה שכן, אני כצופה יכול לקבל מהם אינפורמציה ונקודות למחשבה. מה אני הייתי עונה, ולחילופין ממה אני הייתי נמנע.
היתה שאלה אחת שפירס נתקע עליה עם דובר ממשלתי רשמי (אבי משהו), איך יש לנו השערות על מספר המחבלים שהרגנו ולא על מספר החפים משפע. זו שאלה טובה, אין להכחיש, דרושה פה תשובה שבאה אחרי מחשבה. כמובן שיש ערפל מלחמה אדיר ואין לי מושג מי נהרג ע"י חייל, על ידי השכן שלו על רקע סכסוך, ע"י מטען של החמאס שנועד לפגוע בצבא שלנו או ע"י רצח של החמאס עצמו של אזרחים כדי להוציא אותנו מנוולים. אני לא יכול לדעת את זה.
אבל יש לי דרך להסביר את ההבדל, לענות על השאלה. כשאני נמצא בהתקלות - יורים עלי. כשחסלתי את מקור הירי - אני יודע בוודאות שהרגתי מחבל. לעומת זאת אין לי יותר מידי אפשרות לדעת כאשר הרגתי חף-מפשע.
אז האם זה בעצם אומר עלי שאני הורג בלי הבחנה?
צריכים להתקיים כמה תנאים כדי שאוכל לומר שלא, הבסיסי שבהם - שנתתי פתח מילוט [שכולל זמן ומקום איכלוס הגיוני] לחפים ואפשרתי רק למחבלים להשאר (אבל, יש בזה צד הפסד בשבילי - נתתי למחבל להסתתר ממני היום ולפגוע בי מחר). [בנוגע לנ"ל בסוגריים המרובעות - האם עלי לתת (גם) סיוע הומניטרי ל'אזרחי האויב'? האם עלי לדאוג להם? - זה תלוי איך אני תופס אותם, כאזרחי מקום מסוים שהשתלט עליו ארגון טרור, ואז יש הגיון לנתק אותם ממנו ולעשות לעצמי עבודה יותר קשה. או אולי להתבונן טיפה יותר לעומק ולהבין שהארגון טרור הזה לא בדיוק עובד כמו שאני חשבתי עד היום. להבין ש'אולי' הוא מתנהל כמו מדינה, שיש לו מערכת חינוך שעובדת כמו במדינות קומוניסטיות או נאציות וכוללת החדרת ערכים עוד בילדות (נכנה את זה 'שטיפת מוח'). גם אז, אין לי לגיטימציה מלאה, אבל לנסות לשוב על אלטרנטיבה רלוונטית יותר].
