א. זה לא מתחלק בין אנשים שרוצים עסקה לאלה שלא, גם סמוטריץ יתמוך בעסקה לא מופקרת (לגבי בן גביר אני לא בטוח).

ב. אני בכלל לא בטוח שרוב הציבור חושב אחרת מסמוטריץ (יש כל מיני סקרים סותרים, זה תלוי באיך מנסחים את השאלה).

ג. אי אפשר לשפוט בני משפחה, אבל מי שמקבל החלטות חייב לחשוב על טובת הכלל.

ד. בן גביר וסמוטריץ לא מתנגדים לעסקה מופקרת מסיבות תורניות, אלא בגלל צורך ביטחוני.

ה. ולכן הם חייבים להשמיע את דעתם ולהתנגד בפועל לעסקה מופקרת, גם אם רוב הציבור היה חושב אחרת מהם.

אכן התורה מטרתה להפוך אותנו למוסריים יותר לפי אמות המידה של התורה עצמה. זה יכול לא למצוא חן בעיני כל העולם כולו, "אחד היה אברהם", וזה ממש לא משנה.

אם התורה הייתה כה אינטואיטיבית ומובנת מאליו, לא היה צריך לתת אותה בקולות וברקים, ועם ישראל לא היה חוטא מיד בחטא העגל.

משמע שבתור התחלה האנושות הייתה רחוקה מאוד מדרישות התורה וזה תהליך מאוד ארוך ולא פשוט להגיע לשם.

לשאלות:

1. OK זה פשוט אומר שרוב העם חושב שעדיף את המשפחה שלו ושימותו כל השאר. גם אם זאת השקפה נפוצה זה לא אומר שזה טוב, נכון, או צודק. "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו את אמרתך ובריתך ינצורו". לפי ההלכה, בפדיון שבויים, הרב קודם לאב. האם רוב העם היה מסכים עם זה? האם גם אז לא היו יורים טיעונים רגשיים לכל עבר? זה עדיין לא משנה את התורה.

2. בסדר לבריאות להם השאלה היא בסוף מהי דעת תורה.

3. בציונות הדתית למיטב הבנתי יש תמיכה לעסקה סבירה שלא תפגע בביטחון המדינה. דוגמאות לעסקאות טובות הן כסף תמורת חטופים, מעבר בטוח למנהיגות חמאס למדינה שלישית, אולי שחרור אסירות בעלות מסוכנות נמוכה, כו' כו'.

ממש כל כמה ימים מתרחש בארץ פיגוע ל"ע. בתקופה האחרונה היו לי שתי נסיעות לבאר שבע וברצף פספסתי פיגוע בתחנה המרכזית בחמש דקות. באחד מהם נרצחה שוטרת מג"ב. אנחנו נמצאים במצב של מלחמה מול אויב שעולה באכזריותו על גרמניה הנאצית. אם הנאצים היו תופסים כמה שבויים, זהו, היינו נכנעים להם? היינו מתקפלים? איזו מין מדינה זאת? יש תקדים למדינה שמפסידה במלחמה כי לקחו לה שבויים? ברור שאנחנו רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה אבל זה בלתי־אפשרי.

יודעים מה יאללה בואו נעשה עסקה. משחררים חצי מהחטופים, חצי אחר נשאר לנצח בעזה, צה"ל נסוג מהרצועה, חמאס בונה הכל מחדש, אנחנו מפסידים חבל ארץ שלם כי אף־אחד לא יגור יותר בעוטף עזה, שדרות חוזרת ל"שגרת טפטופים" (געוולד אם אזעקה אחת נשמעת בתל־אביב כולם כבר בפוסט טראומה), פה ושם מת ילד מפגיעת פצמ"ר, פה ושם מחבל שוחט חייל או חיילת ביו"ש או בבאר שבע או במרכז הארץ, בקטנה. למי אכפת אם ימותו עוד 1000, 2000, 3000 חיילים (כאילו מדובר בשכירי חרב ולא ילדים בני 19 או אבות), העיקר קרובי משפחה.

אבל מה לעשות החשיבה איכשהו נקטעת אחרי המילים "בואו נעשה עסקה". וזאת בדיוק הבעיה שהנושא הזה "רגיש" ו"כואב" כלומר זה הופך לקלישאה עוצרת חשיבה. זה אומר שאי־אפשר לשים את כל הדברים על השולחן ולהסתכל מה באמת כל דבר אומר.

לגבי חילול ה' אין בזה סרך חשש. אם זה הדבר הנכון והצודק אז גם אם זה לא מוצא חן בעיני אנשים זה מלמד יותר עליהם מאשר על מה שנכון לעשות. אם התורה לא מתאימה למישהו ברור שהוא יתלונן שהיא לא טובה ולא מתאימה לרוח התקופה כו' בעיה שלו. התורה גם אומרת שצריך להילחם בעמלק, לא לנסוע בשבת, ומחזיקה בעמדה נחרצת נגד להט"ב. מאוד לא מוסרי בעידן הפוסטמודרני שלנו. אבל מה לעשות??? התורה היא בניגוד לעולם, בניגוד לטבע, לא משהו שצומח מתוך העם.

השפה ששמה ערכים מסוימים מעל החיים הפרטיים, אם קשה להזדהות איתה, אז מה לעשות? מה לעשות שיש אנשים שחושבים שאין דבר יותר חשוב מהחיים הפרטיים שלהם, גם לא החיים הפרטיים של אנשים אחרים?

בגדול זה ככה (יש כמה גרסאות) - נניח ואתה בחדר הבקרה של הרכבת, רואה שיש אדם על המסילה, אתה מסיט את הרכבת למסילה השניה?

ואם במסילה שהיא עכשיו בה יש בן משפחה שלך ובשנייה אדם אחר?

ואם במסילה עכשיו יש 3 אנשים, אבל בשניה יש בן משפחה שלך (רק הוא)?

כמובן זה שאלות מורכבות שקשורות במוסר… המוסר הוא לא שחור ולבן לפעמים. אודה ואתוודה שאני לא לגמרי יודעת מה דעתי בנוגע לעסקה, אבל אכתוב את הסיבות נגד עסקה כפי הבנתי.

קודם כל, חשבון פשוט. משחרר אלפי מחבלים, תמורת 101 חטופים (שחלקם לצערי כבר לא חיים), המחבלים הללו יעשו כנראה פיגועים ופעולות איבה שיגרמו למוות של מאות אנשים. מאות זה יותר מ101 ולכן בהסתכלות כוללנית, עסקה היא לא כדאית אם אנחנו רוצים לשמור על בטחון העם.

שנית, יוצר תקדים לא טוב - מסתבר שכל מה שצריך בשביל להשיג את כל מבוקשך כאויב (נסיגה מעזה, שחרור מחבלים וכו) זה לחטוף אזרחים. ובינינו - יספיקו גם 20.

שלישית, (וזאת דעה שקשה לי איתה), יש עוד הרבה עבודה לעשות בעזה כדי למנוע את ה7 באוקטובר הבא. אנחנו לא יכולים לוותר על זה, כי זה שוב החשבון וההסתכלות הכוללנית של כמה אנשים אני מציל בכל אופציה.

כנראה שיש עוד דעות נגד, אבל אלו למשל בהסתכלות מוסרית… בגדול זה להסתכל גם על המחיר העתידי של העסקה, ולעשות את השיקול המוסרי משם…

לי אישית מאוד חזקות גם הדעות בעד עסקה, אבל אותן אתה מכיר… (או את? אין לי מושג…)

(בעקרון לקחתי הפסקה מהפורומים. לחשיבות העניין נכנסתי בכל זאת)

מוסר זה בשום פנים ואופן לא לעשות את מה שאופנתי או נתפס טוב בתקשורת. מוסר נמדד בערכים אמיתיים. להעמיד את כל מליוני היהודים בארץ בסכנת השמדה, זה לא מוסרי ולא תורני משום כיוון.

לגבי הנקודות שציינת:

1. אפילו אם מציאותית הייתה צודק, ואתה לא, זה לא רלוונטי. מקבלי ההחלטות צריכים לשקול את הדבר הנכון למדינת ישראל ועם ישראל. לעשות עיסקא לא נכונה, בגלל מתח רגשי של 'הבן שלי' זה הפקרות. אם בן של מי ממקבלי ההחלטות היה שם - הוא היה חייב להרחיק את עצמו ממעגל קבלת ההחלטות.

אגב, גם הטענה כשלעצמה לא נכונה. תראה את המשפחות מ'אזור החיוג' של הציונות האמונית שבן שלהם נמצא שם (או חשבו שנמצא שם) - הם בהחלט דורשים החזרת החטופים, אבל מתוך זקיפות קומה. מסתבר שאם הבן של... היה שם, הוא היה נוהג כמו צביקה מור ודיצה אור ולא כמו אלו שרתמו את מאבק החטופים לעוד סבב של הפגנות להפלת הממשלה.

2-3. כדי לוודא על איזו עסקא אתה מדבר, שלטענתך הלא מוכחת רוב הציבור החילוני/החרדי/הדתי תומך בה. מה המחירים שלה?

כשהיתה עיסקה יחסית אחראית, סמוטריץ' תמך בה. אני לא בטוח שהוא צדק אז, אבל גם היום הוא אומר שיתמוך בעסקה אחראית.

מה שהציבור הלא גדול שתומך ב'עסקה בכל מחיר' לא מבין (ומובילי דעת הקהל מטשטשים זאת), זה מה כולל ה'כל מחיר' הזה.

העיסקה היחידה שהיתה רלוונטית מבחינת חמאס, היא החזרת חלק מהחטופים, תמורת נסיגה ישראלית מכל הרצועה, החזרת שלטונם ושיקומו על כל המשתמע מכך.

האם אתה מכיר ישראלי שפוי אחד שתומך בכך?!

כל פעולה קובעת. ולכן שחרור של חלק מין החטופים בעסקה שתשחרר מחבלים שאחר כך יפגעו יותר זה לא רק אפשרות לפגיעה עתידית אלא גם פעולה שמחלישה אותנו בעיני האויב, מה שמסוכן מאוד. מי התיר לך לעשות את זה? הרגש זה יפה אבל בגלל שדאגו לטפטף לנו עסקה בכל מחיר הרגש נמצא שם , אם היינו דואגים להבין מה זה אומר מצב של מלחמה, האחריות שלנו בין מי שלוחם ובין מי שנמצא בעורף והרוח שצריכה להיות לנו הרגש היה מתהפך. מומלץ מאוד אגב ללמוד על מצב המלחמה.

אנחנו לא רק מנסים לסיים את המערכה הנוכחית עם כמה שפחות פגיעות, אנחנו נמצאים בתהליך של בירור נוקב מאוד בין הטוב לרע, אי אפשר לשחק משחקים ולדבר מתוך מקום של רגש.

יש לנו אחריות על גורל העם והמדינה. צריך גבורה כדי לעמוד בתודעה הזאת, אבל זאת האמת.

(בסוגריים אגיד שעסקה ממש לא מבטיחה שחרור של כל החטופים- אין לך שאלה על זה? וגם שהאויב שלנו לא בעד עסקה חמודה כזאת אז אין כל כך אופציה. כמובן שהרבה יותר נוח לחשוב שראה"מ ביבי או כל מי שנגד עסקה מזלזל בנפשות החטופים , אבל אתה לא שם לב שזה מה שמנסים לטפטף מבוקר ועד ערב כל הזמן? מעבר למלחמה מול האויב הערבי יש לנו מלחמה מול האויב התודעתי מלחמה על הרוח של עמ"י, ואפשר להרחיב.) 

ועל זה אתה בונה מגדלים. 

1. יש סיבה, למשל, שאדם לא יכול להעיד בנוגע לאח שלו או בן שלו במשפט. זה נקרא "נוגע בדבר" והחשש הוא שאדם יעדיף את האינטרס האישי שלו על פני המוסר והאמת. 

החלטות כאלה לא מקבלים מהבטן אלא מהראש. 

2. אני בטוח לחלוטין שאתה טועה. 

3. כנ"ל. 

אתה זוכר שיחיא סינוואר שוחרר בעסקת שליט, נכון? 

בדיעבד, אתה לא חושב שזו היתה טעות - בהתחשב בתוצאות? 

אותם אנשים שנטבחו בעוטף עזה, גם הם היו בנים של מישהו - במה דמם פחות סמוק מדמם של אותם חטופים? היית מוכן לעסקה כזאת לא היית יודע שאחד הקרבנות של עסקה כזאת יהיה הבן שלך? 

אם כן, למה זה מוסרי?

אם לא, אז עסקה היא לא מוסרית.

חלק גדול מאוד מהנרצחים בפיגועים ובפרט בטבח בשמחת תורה הם כתוצאה מעסקאות קודמות.

שלא נדבר על המחיר בקיום חמאס שהוא מחיר גדול יותר כי זה בעצם אומר לאויבינו, אם תבצעו דברים נוראיים אבל גם תחטפו אז יהיה בסדר.

מנגד אני לא מבין איך אנחנו חיים עם הדרייפוס של מדינת ישראל כבר כל כך הרבה שנים.

1. עמיר כן רצח את רבין (ראה כמה וכמה מאמרים באתר "א. א. קונספירציות" וגם את הפוסט של יגל הנקין על תאוריית הכדורים שהוחלפו)

2. "משפט צדק" כל פעם מקבלת את מספר הקולות השווה למספר העוקבים של עמוד המפלגה בפייסבוק, שזה כ-500. למישהו הזיזו הקולות האלה? גזר הדין של עמיר בוטל הוא הומתק? מי שרוצה לפעול לשחרורו, מוזמן להשתמש בשיטות הרבה יותר הגיוניות כמו למצוא מספיק תורמים ואז לשכור לוביסטים, לנהל קמפיין ציבורי מקצועי ועוד.

נער גבעות עם כבשים נראה כמו ילד שטעה בדרך.

… לא מדברים?

אפשר גם באופן הדרגתי, בדיוק כמו הגאולה שמתקדמת הדרגתית מול העיניים שלנו עם ההשתתפות שלנו

אם הוצע לבצע שינויים במערכת המשפט בהסכמה ובאופן הדרגתי, למה לא לבצע אותו דבר ביו"ש, בלי מהפכות קיצוניות ובאופן הדרגתי.

כל תהליכי הגאולה, התחילו מ'משוגעים לדבר' שהלכו כחלוצים לפני המחנה, כשהרוב הדומם קצת העריך מרחוק ותמך וקצת שם להם ברקסים.

כמובן, הדבר הנכון זה שהממשלה תכריז על ריבונות מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. אבל יש מציאות, לא רק אצלינו גם אצל יהושע בן נון היו אילוצי מציאות. בתוך האילוצים - מה שמקדמים זה חיובי.

אחרי שרה"מ הצהיר על העתקת 'פרויקט החוות' לנגב ולגליל.

(על נקודה 1. בדבריו על הראיון דילגתי, כי אינה רלוונטית לנושא)

2. נתניהו לוקח קרדיט על החוות ביהודה ושומרון ומדבר על העתקתם לגליל ולנגב - גם כאן ניתן לראות עיקרון חשוב. נתניהו כלל לא היה מיוזמי פרוייקט ההתיישבות, ושינוי המרחב ביהודה ושומרון. להפך, במשך שנים הוא התנגד ומנע את פיתוח ההתיישבות. אחרי שנים ארוכות של מאבק של נוער הגבעות, מול הריסות חוזרות ונשנות והתעמרות של הממסד, בעקבות פרשת דומא נבקעה החומה והחל שינוי שהתעצב לאט לאט בדמות החוות החצי-מוסדרות גם אז נתניהו לא היה יוזם, אלא במקרה הטוב נגרר. ההישגים הגדולים של החוות והגבעות - בפירוק מאחזי ההשתלטות של הרשפ, שנתניהו העלים מהם עין במשך שנים, היו כרוכים במאבקים רבים וגינויים מול תפיסות ששלטו בצמרת פיקוד מרכז שנתניהו נתן להם גב. וגם זה היה לאט ומעט, עד שסמוטריץ נכנס לממשלה

למה האמירה הזו חשובה? לא כדי להתחשבן עם נתניהו על העבר, להפך, כדי ללמוד על העתיד. העובדה שנתניהו מנכס לעצמו את השינוי ומדבר על העתקתו לנגב ולגליל - מלמדת שיש שכר לפעולתך. גם דברים שנתניהו מתנגד אליהם, ותחת אחריותו הממסד מתנכל, כשמגיע היום והמציאות מוכיחה את עצמה - הוא יצטרף להצלחה.

וזה כמובן מלמד גם על המאבק על התיישבות בשטחי B. גם אם כיום נתניהו מדבר נגד, ובפיקוד מרכז שולחים מדי יום כוחות הרס לפינוי. יום יבוא והם יצטרפו ואז יקשרו לעצמם כתרים על התהילה.

3. וזו נקודה מאד חשובה: נתניהו מדבר על העתקת מודל החוות לנגב ולגליל. ראוי לשאול למה חוות? אם יש שם מדינה וריבונות, למה לא לעשות פרוייקט ייהוד מסודר מטעם המדינה ולא שישען על חלוצים בודדים?

התשובה היא שצריך להכיר במציאות. בניגוד לכפי שרגילים להגיד בראיונות בתקשורת, ש"היה עדיף שהמדינה תעשה אבל היא לא עושה" וכו'. העובדה שהשינוי ביהודה ושומרון קורה על ידי יחידים, חלוצים, והרבה מאד בשטח האפור, היא לא מצב של בדיעבד, או לפחות לא בדיעבד במובן המקובל.

למדינה יש גם חסרונות, היא דבר מאד מסורבל ומאד כבול. אם זה היה תלוי רק במדינה לא היתה התיישבות ביוש בכלל - לא משנה איזו ממשלת ימין היתה. אם זה היה תלוי במערכת מלמעלה - לא היה ניצחון בעזה אילולי שיטוח המבנים שהתחיל מלמטה. וגם ביהודה ושומרון הערבים היו מנצחים.

הטרור הערבי נשען תמיד על המרחב שיש לו (מעין דוד וגוליית הפוך, להבדיל וכו') מול המדינה. ותמיד הצליח להביך אותה ולהכריע (כאמור, זו היתה הסיבה שרבין התייאש ורצה שהרשפ תטפל בלי בגץ ובלי בצלם. הוא כמובן לא הבין את התכנית של ערפאת). ההצלחה של החוות והגבעות קשורה לזה שנוער הגבעות משוחרר יותר, זה לא באג זה פיצ'ר והפיצ'ר.

אי אפשר להכניע אויב שפועל בטרור בלי פעולות תגמול רק עם פעולות סיכול, וגם כשהצבא מותח את עצמו לפעולות שבעבר לא נעשו זה לא היה יכול להספיק לבד.

ההבנה הזו מחייבת חשיבה מעמיקה על הגבולות, על המשמעות ועל הסכנות ובעיקר מצריכה המון המון בהירות דרך ונחישות. אבל בלעדיה אי אפשר לנצח לא ביהודה ושומרון, ולא בגליל.

אין צפיה שהוא ייצג אותנו. יש ערך במקום הסמלי, שקצינים בכירים, גיבורי ישראל, מכירים בזה שערכי הציונות הדתית הם הערכים שראויים וצריכים להוביל את עם ישראל כיום.

מדבריו של יוסי בכר נשמע שהוא בתהליך התפכחות וגם אם אולי מידי מורכב לו כיום בגילו המתקדם לקבל עול תורה ומצוות כמו בנו שחזר בתשובה שלמה ונשוי לנכדת הרב ליאור

(הועברת לדף אחר

להכרזה שלו יש ערך משמעותי.

הוא מאמין בהעתק והמשך של תפיסת הבית היהודי עם איילת שקד, ינון מגל, ואלי אוחנה.

מעוז ולייטנר הם דמויות בעיתיות בעיניו.

חוץ מזה שמעוז אכן בעייתי, סתם בזבז כסא בכנסת ארבע שנים. לא מועיל בכלום וגורם אנטגוניזים לכל מה שכולנו מסכימים עליו.

לא מכיר את לייטנר ושות', אבל אם באמת היה רוצה מקום בכנסת ולא סתם לעקוץ את ג', היה מתחיל מלהתאחד עם 'הקהל' ועם 'אח"י'.

היו מוסיפים עוד 1500 קולות ביחד, וכל קול חשוב.

להזכירך שזה יותר ממספר הקולות שהלך הנוכל לחפש בפחי האשפה של ועדת הבחירות המרכזית.

לגבי 'נעם' ההערכה הפשוטה שלי, אין לי מושג מה סמוטריץ' חשב, שאכן הם ישרפו מעט מאוד והרבה יותר מזה מהמתלבטים בין הצה"ד לכל מיני מפלגות "מרכז" יעזבו.

כלומר - צירוף מעוז היה מקטין את הסיכוי לממשלת ימין.

הפעם לא ישרפו לשמאל כמה מנדטים של מרץ ושל בל"ד.

ולגוש הימין, עוד לפני שהתחלנו בכלל, הולכים להישרף כמה מנדטים של וינטרים וחרדים.

אולי בסוף הרב אברג'יל יורה לחסידיו להצביע לבן גביר (הם מאוד מקורבים), אבל עדיין המצב לא טוב. הכל תלוי בהעלאת שיעורי ההצבעה במעוזי הימין.

אלא כדי להביע תמיכה.

אתה בעצם אומר שהוא "סתם" התפקד? בשביל האמירה שבזה

וזה אמירה משמעותית (אומר זאת כאחד שסיכוי סביר שלא אצביע להם עדיין) שמפקד בכיר במילואים במלחמה הנוכחית מביע אמון בסמוטריץ' בהינתן ההישגים וההתנהלות במלחמה.

לדעתי זה מעניין מאוד ומשמעותי שהוא ואיתם שהיו מפקדים במלחמה במילואים כעת מביעים תמיכה במפלגה של סמוטריץ',

אצל נתניהו יש את אלישע מדן וטליק גווילי ששילמו מחיר גדול במלחמה ותומכים בו,

אצל אייזנקוט יש בכירים לשעבר,

אצל גולן יש אנשי מחאה,

אצל וינטר יש אזרחים שהיו מעורבים במלחמה.

זה מעניין ומעורר מחשבה מה כל מפלגה מציגה

שבעז"ה אוירה גם יחכים אותך, לראות את הטוב במיישבי הארץ ומוסרי הנפש עליה.

…עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלים.

תיזהר מחרדים, הם יחזירו אותך לאוסטרליה...

זה לא בדיחה.

הרב טאו מקורבו של נתניהו לוחץ לשלב את הנציג שלו, וסמוטריץ' מתנגד מטעמים מובנים, ומפעיל לטובתו את לשכת ראש הממשלה.

ההשוואה בין מעוז לבן גביר אינה הוגנת בהנתן שבן גביר שלט בשני משרדים מרכזיים, ועוד משרד... בערך. מעוז, ח"כ בודד לא שלט בכלום.

כי משרדים מייצרים קבלות ובייס.

כך ואחרת, אם הרב טאו יורה לאנשיו להצביע מחל תמורת הישג כלשהו לסביבת הר המור, הכל יבוא על מקומו בשלום, אבל זה לא יקרה.

בס"ד

בכנסת הקודמת (24) בן גביר היה ח"כ בודד וכבר התחיל לצבור כוח רק מעצם כניסתו לכנסת והעובדה שהוא חרש את הארץ לכל אורכה.

וממתי נתניהו הוא מקורובו של הרב טאו?!

ברדיו קול חי הוא הוגדר מקורבו של נתניהו.

כעבור 3 שנים הוא גמל לרב טאו ונשכב על הגדר כדי שמעוז יכנס לרשימה לכנסת.

לא הבנתי את הטבלאות שצירפת.

בהערת אגב, יש הבדל מהותי בין בן גביר שפונה אל קהל ימני רחב, ולכאורה הבייס של הליכוד, ובין מעוז שפונה אל קהל נישתי שבין קטן לקטן מאוד.

זה מציף את השאלה, האם עדיין יש תועלת ממשית במפלגות נישה מכל סוג שהוא, אבל דומה שלא כאן המקום.

בס"ד

היא מראה שבן גביר הביא בסקרים של הבחירות הקודמות (בתקופה בין פיזור הכנסת לסגירת הרשימות) בין 5-9 מנדטים וזה אחרי שנה וחצי כח"כ בודד. מעוז לעומת זאת לא עשה דבר או חצי דבר כדי לנסות להגדיל את הבייס שלו.

אז כן, אני חושב שמפלגת נישה שקיבלה את הצאנס שלה ולא הוכיחה לא עשייה ולא מעבר של אחוז החסימה - אין מה לפעול למענה.

עכשיו יהיה (שוב?) המבחן של זהות. ניצלו סיטואציה ודחפו אותם לאיחוד. עכשיו יש עבודה אמיתית.

בס"ד

בניסיון הקודם הוא פישל. עכשיו הוא יהיה צריך להוכיח את עצמו שהוא למד להתנהל נכון.

נתניהו מעריך שיותר קולות יאבדו מאשר יכנסו מהרשימה של סמוטריץ ופייגלין בעקבות האיחוד, בעיקר מצד מצביעי פייגלין, אבל יאבדו בתוך הגוש כנראה.

והקולות של מעוז יקלטו מתהום הנשיה של החסימה.

פעילי נעם, מפעלים בימים האחרונים לחצים כבדים ולא בוחלים בשום מניפולציה לקידום העניין. בעשיה פוליטית ממשית הם חלשים, מאוד, אבל ברעש וצלצולים הם חזקים. אני בכלל לא משוכנע שהשמועות על 'לחץ מצד נתניהו', זה לא ספין שהם המציאו.

מסתבר שגם נתניהו יודע, ששריון של מעוז, שכאמור לא עשה בכנסת האחרונה שום דבר מועיל שלא יכל לעשות מבחוץ ורק גרם לרה"מ להזיע, ירחיק יותר מצביעים שעלולים לזלוג שמאלה משיביא מצביעים.

גם בשביל האיחוד בבחירות הקודמות ביבי שילם להם במנדט של הליכוד. יש סיבה למה אנשים לא אוהבים את המהלכים של אבי מעוז.

בראשון נאמר שנועם מבריחה יותר קולות משהיא מביאה, ובשני נאמר שהוא פועל למען שילוב נועם בציונות הדתית.

לפחות אחד מהם הוא שקר, ואולי כדבריך, זה ספין שהם המציאו, או שפשוט הוא חזר בו.

אני לא יודע למה הוא צריך לבחוש בכביסה המלוכלכת במגזר, ולמה המגזר עצמו לא מתאמץ בכל דרך שהיא להגדיל את מספר הפתקים מטעמו שיוכנסו לקלפי.

הלייטים שהתפזרו בין כל מפלגות השמאל הם יעד לחיזור ולהשפעה, ולהשבה הביתה. מדובר בכששה מנדטים, אלא שנתניהו אפילו לא יודע איך להגיע אליהם.

לא צריך להאמין לכל שטות שמתפרסמת בתקשורת. בטח לא בזמן בחירות ובפרט בהגשת הרשימות.

כי הוא עדיין על סף אחוז החסימה.

כי גם אם פייגלין מוסיף מנדט, הוא בהחלט גם מרחיק כמות כזו, בטח כשיש חלופות דומות יחסית כמו עוצמה ווינטר.

לכן כדאי מאד שיחבור גם למעוז שיש לו הרבה מצביעים וגם פעילים מאד איכותיים שיכולים לעשות עבודת שטח חזקה שתביא אליו את המתלבטים האלה. נכון שגם נעם מרחיקה מצביעים אבל הוכח שמצביעים להם בסופו של דבר ופעילים איכותיים יכול להיות משמעותי מאד פה.

-לדעתי מעוז לא אשם בזה. הוא רק ח"כ בודד ולא נתנו לו כלום מהקצת שהוא ביקש. וכשאתה פועל נגד הזרם, בשונה מהדברים הנפלאים שבן גביר קידם שיש להם תמיכה רחבה בכנסת, אז קשה מאד לפעול כח"כ יחיד, ואדרבא חלק מהתנאים להצטרפות הפעם צריך להיות שייתנו לו גיבוי גם שאר השותפים. כי בלי זה הוא באמת מיותר בכנסת

היה שסמוטריץ ווינטר היו מתחברים פשוט. ואבי מעוז אם גם יצטרף זה היה נחמד וממקסם יותר קולות אבל פחות קריטי.

כל ה'אכלו לי, שתו לי' - לא לגיטימי בפוליטיקה. חלק ממה שצריך לדעת בפוליטיקה, זה להתנהל בשיתוף פעולה, ההשגים מגיעים בתמורה לשיתופי פעולה. אם היתה סיעה של שמונה מנדטים ולא של שבעה, אולי אבי מעוז היה יכול להטריל קצת פחות - אבל כל הדברים המהותיים שחשובים לו, היו מקודמים יותר. ההתעקשות שלו לעבוד כסיעת יחיד, שממילא אין לו גם אמצעי לחץ על הקואליציה - היא שגרמה שהוא מסיים עם הרבה נאומים ו0 עגול של הישגים.

מעבר לזה - הוא הצליח להיות סדין אדום בעיני רבים. הקולות שהוא ירחיק מהמפלגה, רבים מאוד מהקולות שהוא יביא. לטעון שהקרבה לאחוז החסימה היא סיבה להכניס אותו - זה חוסר הכרות מוחלט עם הציבור.

הוא מואשם בהטרלה כי כל הפעילות שלו בכנסת היוצאת, לטוב ולרע, היתה בענייני דת ומדינה.

יריבו הגדול סמוטריץ' התעסק בכלכלה, ובבטחון, ובקטטות עם בן גביר, ובאנטנות, ושום כלום בענייני דת ומדינה. החריג היה הפיאסקו עם הרב מיכה הלוי.

וממילא הוא לא הטריל.

פעילות אמיתית לא היתה, לא בדת ומדינה ולא בתחומים אחרים, רק סיפורים והטרלות.

בזמן שהוא הטריל עם החלטות הצהרתיות על 'ריבונות', כשהוא יודע טוב מאוד שראש הממשלה לא יכול לאפשר לזה לעבור, סמוטריץ' דאג לריבונות בפועל.

בזמן שהוא הקריא במליאה סיפורים על פרוגרס, רוטמן דאג להחליש את הדיפ-סטייט שמוביל את הפרוגרס.

בזמן שהוא צעק 'חינוך יהודי, חינוך יהודי, חינוך יהודי, רק אני דואג לחינוך יהודי' - סמוטריץ' דאג שמוסדות החינוך יתפתחו, שההורים יוכלו לעמוד בתשלומים ואורית סטרוק דאגה לבנות השירות שיתנו חינוך יהודי.

ההתבכיינות של חסידיו ש'לא נתנו לו', מראה בדיוק שהם פשוט לא מבינים איך עובדים בפוליטיקה -בשיתופי פעולה- ואין שום טעם לתת עוד הזדמנות לאלו שפשוט לא מסוגלים.

ומנדט שלם לאחר חלוקת עודפים.

אפשר היה להגיע איתו להסכם פרישה מהמירוץ תמורת תופינים כאלה ואחרים בכנסת הבאה.

אבל אוי השנאה.

אבל לתת לו מקום ברשימה, היה מרחיק יותר ממועיל.

אגב, לא חושב שישרוף אפילו חצי מנדט. כן, כמו שכבר ראינו בעבר 1,400 קולות יכולים להיות ההבדל בין ממשלה יציבה, לאין ממשלה.

זה הקו של הר המור (תרתי משמע), בטרם ירד לעולם המעשה.

בסופו של דבר הם אנשים שטבוע בהם ניתוק מהותי מסויים מהפרקטיקה, לטוב ולרע.

רואים את זה גם אצל וינטר, שלכאורה אמור להיות אדם מאוד לוגי וריאלי אחרי כל מה שעבר.אבל עכשיו הוא לוקח סיכון עצום, שהרווח בו, גם אם יהיה, הוא קטן לעומת הללכת על בטוח ולהתאחד (וגם לצאת בסדר מול ה' ושהוא עשה את שלו).

הרי ברור שאם הוא היה ניצב בפני אותו סיכון כשהוא צריך להחליט על פעולה צבאית, הוא היה הולך על בטוח ולא לוקח סיכון גדול מאוד בשביל רווח קטן. אז למה פה, כשזה משהו שנוגע לכל העם, הוא מסתכן?

כי הוא מנותק מהפרקטיקה הפוליטית, שבניגוד לפרקטיקה הצבאית, אין אצלה מסלול מסודר של התחלה בקטן ועלייה לאט לאט.

ליברמן יעזור לו לעבור את אחוז החסימה.

בקרוב נדע עם מי הוא חתם על הסכם עודפים. ליברמן או בן גביר.

והפיקוד הבא שלו יהיה להיות מדסניק במכינת עלי

היא אכן בסכנת סגירה.

העיקר שנם ימשיכו לצעוק, שהם ורק הם התורה בטהרתה.

מנוכחותו בכנסת כשהוא לא מסוגל לפעול בה בשיתופי פעולה.

לא יודע כי לא התעמקתי בזה על איזו פגישה מדובר ומי הם הדמויות המדוברות - באתי לתקן את הרושם שהבאת על המלון

הוא ברמת מחירים דומה לזו של מצודת דוד הסמוך. לא הכי יקר בארץ (קמפינסקי בת"א נחשב ליקר והיוקרתי - יותר מהמלך דוד בירושלים).

היינו בו פעם סוף שבוע, לא צריך להיות עשיר במיוחד.

גם בו וגם במצודת דוד רואים המון חרדים מתארחים.

שיביא עוד חמישה מנדטים גגד השמאל.

הלואי שיצא משהו טוב מהמפגש הזה

זה מתחבר אצלי לנוהג של צעירי המגזר החרדי הנפגשים לדייטים ועושים זאת במיוחד בישיבה בלובי דווקא במלונות היוקרה בירושלים (וגם בהילטון ת"א. לא במלונות ה-'פושטים' במלעיל…)

בתי מלון מגדירים את הלובי שלהם כחצר ציבורית כדי לא לשלם עליהם ארוננה. זה אומר שכל אחד יכול להיכנס בלי לשלם (היי דייטים חרדים) כי מבחינה חוקית זה סוג של לא שטח פרטי.

הם הודיעו עכשיו שלא ירוצו עם וינטר כי לפי הסקרים לא בטוח שיעברו, אבל הם כן יהיו בכנסת הבאה, איך בדיוק??

אבל את פייגלין הוא לא רוצה, ולכן ירוץ בנפרד, וישרוף ביחד עם כולם.

גם לייטנר לא נראה לי יפרוש כי הוא רוצה להוכיח למפלגות החרדיות את כוחו.

יגמור מחוץ לכנסת.

תרשמו.

אבל אם יוכל להזיק אז יוכל להשתמש בזה בשביל "איחוד" בסבב הבא. כמו בן גביר וכמו פייגלין.

זה שאנו שומעים עליו - כי יש לו מימון,

לא יודע מאיפה

יהיה לחץ "להתאחד" איתו בפעם הבאה ולתת לו מקום ריאלי. איתמר בן גביר וחבריו עשו את זה במשך עשרים שנה עד שזה עבד להם.

למעשה הוא לא יקבל חצי אחוז.

לדעתי.

עכשיו הוא נכנע ל'אישה חרדית עכשיו' ולקמפייו הזה וצירף לרשימה שלו אישה חרדית שמאלנית.

כרגע לרש"פ יש אינטרס ברור לא לחמם את הגזרה.

אם הרש"פ יחליטו לפתוח במלחמה דומה למה שהחמאס עשה.

ה7/10 יראה קטן לעומת מה שהם עלולים לעשות.

הם הרבה יותר מאורגנים. יותר חמושים. כמות גדולה יותר ופרוסים כל יותר שטח שמכיל אזרחים.

ה' עוזר לנו שזה לא יקרה.

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).