אני לא חושבת שזה הגיוני מיד אחרי לידה להשאר לבד לגמרי עם תינוק אם אין עזרה אחרת..

ז. לא לא להגיע בכלל אבל כן חושבת שבמילואים חוזרים כמו השנה היחס צריך להיות גם אם איוז הקשבה לבית..זה ריצה לטווח ארוך

לא רק זבנג וגמרנו

ולידה זה בעיני אובייקטיבי צורך אקוטי בעזרה ונוכחות.

לפחות לשבועיים בעיני.

הייתי פותחת את זה בשיח מולו.

מתוך הבנה שמילואים זה חשוב, אבל המשפחה גם כן, וזו מלחמה ארוכה.

בהרבה מקרים נראה שזה שחור או לבן, אבל בפועל אפשר לברר מה מצב הכוחות, כמה מגיעים, האם יש מקום לגמישות. בעיניי זו הצלה.

בעלי עשה מיליון ימי מילואים בשנה, אבל הגמישות של היחידה שלהם וזה שידעתי שאם אצטרך, אני אוכל לבקש והוא יעשה הכל בשביל להגיע, ממש עזרה לעבור את זה.

אלא דילמה זוגית

אצלנו בעלי הלך למילואים יום למחרת הברית...

מסכימה עם הדעה שזה ריצה לטווח ארוך מצד אחד

מצד שני לפעמים מרגישה שהיד קלה נהייתה קצת על ההדק... ובהרבה סבבים חברה לא מגיעים. כל פעם עניין אחר.

מצד אחד מובן ממש כאילו. באמת

מצד שני. אנחנו עדיין במלחמה.

לא באה להגיד שלידה זה יד קלה על ההדק. ממש לא. זה מאד קשוח...

ואנחנו אחרי מאות ימי מילואים...

בזוג, באופי התקשורת ביניהם.

לפעמים צריך גם להודיע, יש מקום גם לסוג כזה של תקשורת במצבים מסויימים.

תמיד עדיף שיח, אבל יש פעמים ששיח זה להגיד חותך "אני לא יכולה יותר".

בעיקר בעיקר נראה לי חשוב לא לשפוט, כי אף פעם אנחנו לא יודעים באמת מה עובר על מישהו אחר.

משהו שאפשר להבין ממנו שזה סיטואציה שצריך "להודיע" לבעל.

היא כתבה שהיא מתלבטת...

וכן מרגישה שהביטוי הזנ כשהוא לא נצרך הוא לא מוסיף אהבה ואחווה בבתי ישראל. לא בצד הנשי ולא בצד הגברי.

במובן של להנחית או לקבוע עובדה

ברור ששיח ושיתוף זה האופציה היותר נכונה זוגית

באמת לא התנסחתי מדויק זה לא היה הכוונה.

ונכון מסכימה איתך שבמיוחד מול מילואים הז לא ממ שעובד לפי כללי זוגיות רגילים ומכירה מהכי קרוב כמה רק 'לבקש' או 'לשתף' לא תמיד עוזר

ולפעמים הבעל מתעקש ללכת בכל מקרה

אני באמת כתבתי את זה לא מהפן הזוגי

אני פשוט מרגישה שלפעמים הז תמיד מובן מאליו להקריב הכל ותמיד ובלי גבול

ובמצב המורכב הזה שזה סבב ועוד סבב ומצב מתמשך

אז בדעה שלי נכון לחשב מסלול שהוא -ואג שהאישה לא קורסת מעומס לא בכלים

אבל ברור שכל אחד והסיפור שלו ומה שנכון לו.והערכתי נתונה לכל אחת ואחת❤️❤️

אבל אני יודעת שאם אנחנו מבריזים אנחנו דופקים את המפקד שלו שמחפה עליו, שהוא אבא לשישה ילדים, ויש לו תלמידים שצריכים אותו, ואישה שגם רוצה אותו לפעמים...

וכבר דפקנו אותו בתחילת ההיריון וממש לא נעים לי.

פעם הסכמתי לבעלי להישאר שבת והמפקד חזר הביתה, ואשתו שלחה לי הודעה כל כך נרגשת... בקיצור, יש פה עוד אנשים, אז אני לא יכולה לחשוב רק על עצמי...

אני ממ שמבינה הז באמת מורכב

אבל חושבת עשדין אפשר איפושהו באמצע..

לא רגע אחרי לידה..אלא לפחות שבועיים וחצי אחרי הז..זה כבר מרגיש טיפה אחר..

וגם בתור אשת מגוייס עם 7 ילדים+ לא היתי רוצה שאשה תשאר לבד מיד אחרי לידה עבורי❤️מעדיפה להתאמץ עוד עבור זה באמת.

וזה באמת ושנה מתחילת המלחמה..

אבל אשריכם מממממששש באמת

מעורר השראה

אבל לידה לדעתי זאת סיטואצית קצה, אגב, גם מחלה כמו היפראמזיס..

והיא מצריכה יחס מיוחד

אני אישית לא חושבת שנכון שאישה אחרי לידה והריום מורכב תישאר לבד עם שלושה תינוקות שבוע וחצי אחרי לידה.

כתבו לך נקודות ממש חשובות בנוגע להיערכות שכדאי לעשות אז רק מוסיפה משהו קטן.

כשאתם עושים קניות לפני שהוא נוסע תקני דברים שמפנקים אותך וקלי הכנה:

כמה דוגמאות:

ירקות קטנים שלא צריך לחתוך כמו עגבניות שרי, מלפפונים קטנים

יוגורט עם גרנולה טעימה

פיצוחים מפנקים להוסיף ליוגורט

חמאת שקדים או חמאת בוטנים

פירות שקל לאכול כמו בננות, תפוחים, תותים.

חבילת ארטיקים מפנקים לרגעים קשים.

אולי קרונפלקס טעים לסגור פינה

אם אין מקרוגל, הייתי שוקלת לקנות, זה ממש זול ויכול מאוד להקל על הכנה

דייסת קוואקר למשל לוקחת חמש דקות

וזה מזין וטעים ויש עוג הרבה דוגמאות...

נגיד אחות צעירה שישנה אצלך בכל הימים האלו של המילואים, עד שהתינוק בן חודש לפחות. כמובן, אחות שיודעת ומוכנה בשמחה לעזור...

אחרת לא נראה לי שזה אפשרי בכלל, זה לא שיש לך ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...

אפשרות אחרת היא שתהיי אצל הורייך, למשל, בכל הזמן הזה.

אם זה לא אפשרי - אז שבעלך יבקש לדחות את המילואים... מאמינה שייתנו לו במצב כזה. בכל זאת, אנחנו כבר לא בתחילת המלחמה...

לא הייתי מנסה להקדים את הלידה אם התינוקות שלך גם כך קטנים - מניסיון זה מביא לאתגרים אפילו קשים יותר מאשר סתם אחרי לידה, אתגרים שצריך בהם את הבעל לא רק לעזרה טכנית אלא גם לעזרה רגשית...

החלטות טובות וקלות❤️

וילדתי ארבעה שבועות אחר כך! היה בבית סביב הלידה, ובגיל עשרה ימים חזר למילואים פול טיים.. היה מגיע הביתה אחת לאלף שנה, ליום-יומיים. חזר רק אחרי ארבעה חודשים! האמת? היה נורא, נורא! תינוק קטן, אישה אחרי לידה, אזעקות, ילדים קטנים-גדולים בבית, עם התנהגויות נוראיות וחרדות מהמלחמה. בעלי לא העלה על דעתו להפסיק ולחזור באמצע, כי המצב היה חירום. אני התפרקתי לגמרי, אבל הייתי חייבת כל פעם מחדש לאסוף את עצמי.. תכלס שרדתי בזכות הקהילה שהחזיקה אותי חזק והמשפחה שממש נרתמה ועטפה כמה שיכלה. באו אליי לשבתות, ישנו אצלי פעמיים בשבוע, וניסו לתמוך בסיטואציה ההזויה הזו כמה שניתן.

ולשאלתך- אני חושבת שהמצב באוקטובר שעבר היה שונה מהמצב היום. אז הכל היה הישרדותי וחירומי, וגם נפל עלינו בהפתעה נוראית. זה שאת יודעת על זה כבר מעכשיו זה פלוס גדול, וכל הכבוד שאת כבר חושבת איך להתמודד עם זה.. בעיניי, מניסיוני-

א. שבוע וחצי אחרי לידה זה מאוד מאוד מוקדם. שינסה לדחות את זה בשבוע- שבועיים, כל יום משמעותי!

ב. תדאגי שיהיה מי שיעזור לך בפיזורים למסגרות ובאיסופים, זו עזרה משמעותית ונחוצה!

ג. בייביסיטר, אפילו צעירה, שתבוא כל יום למשך שעתיים! לפחות. אצלי זה היה קריטי.. אפילו רק להחזיק את התינוק או לחילופין לספר סיפור לילדונת שמעליו.

ד. אם אפשרי שישנו איתך בלילה מידי פעם, זה מאוד משמעותי. קצת לחלוק את הנטל בלילות הקשוחים..

ה'. טייק אוואי, אוכל מוקפא, שניצלונים, צ'יפס, קורנפלקס- אל. תשקיעי. בארוחות. של. הילדים. תעשי סדר עדיפויות..

ו. אם יש מייבש/מדיח/שואב רובוטי- זה הזמן להתחיל להשתמש בהם.. אם אין, וחשקה נפשך באחד מאלה- הא לבקש למתנת לידה.. יכול ממש לשנות הכל בשבילך!

בהצלחה!! החזרת אותי בבום אחורה.. איזו תקופה, אמאל'ה.

לקרות.

ובעלי 3 ימים אחרי הלידה כבר היה במילואים... אבל היה ביומיים, אז זה משהו אחר

ועדיין זה היה מורכב מאד, כי התינוק היה בפגיה, וגם יש ילדים בבית וכו'...

מעריכה מאד את בעלך ואותך, על הרצון העז לתרום ולעשות מה שנכון,

רק בעת הזאת ובסיטואציה הנוכחית

אני חושבת שכדאי לנסות לבקש מעט דחייה.

חיבוק גדול, בשורות טובות

ותודה לכם ועליכם

לא הייתי מקבלת את זה כברירת גורל

וכן מנסה לשנות

אנחנו היום כבר לא ב7 באוקטובר

אנחנו בשגרת מילואים

יש ימים בבית ויש ימים בסבבים

אצלינו לפחות - הפלוגה כבר ערוכה לאירועים כאלו- והם מחפים אחד על השני

אני ילדתי על סבב ב, הם השאירו את בעלי כונן מהבית והיתה הסכמה שקוראים לו רק אם אין ברירה- והם הסתדרו

עכשיו אנחנו בסבב =₪%  (כבר איבדתי ספירה)

ויש כאלו שלא יכלו להתיצב- ותורינו לתת קצת יותר

תרדי לפרטים- תבדקי האם באמת צריכים אותונומה המחיר אם הוא יבקש שלא חהתיצב

לרוב הבני זוג לא רוצים להיות אלו שעכשיו בגללם החברים שלהם טוחנים יותר ובעצם מוכנים לתת אקסטרה- על חשבון הבית

זה לא נובע חלילה מרוע או מחוסר אכפתיות כלפי הבת זוג-

הם פשוט במוד אחר- ורואים כרגע את תפקידם - כמגנים, ולא ממש קולטים שכרגע זה הזמן לעשות לביתו

משתי סיבות:

א. יש לו תפקיד מאוד ספציפי, שזה רק הוא. אז אם הוא לא בא צריך למצוא לו מחליף וזה די מסובך ((אולי נצליח, כנראה לא).

ב. בתחילת ההיריון הייתי עם היפראמזיס קשה מאוד ובדיוק היה סבב והוא לא היה ברובו (הצטרף כשהתאוששתי, קצת לפני הסוף). אז אי אפשר להבריז שוב...

נתחיל מהברור-

תאריך המילואים ידוע, תאריך הלידה- לא.

את יכולה ללדת גם שבועיים אחרי התאריך ואז להיות מיד אחרי לידה

(ואם יש בן- אז גם לקחת בחשבון ברית)

צריל להיערך ל3 נושאים עיקריים.

1. אוכל

2. תחזוקת בית (כלים, כביסות בשוטף, נקיון םעם ב3 ימים)

3. טיפול בשאר הילדים

1. - זה החלק היחיד בעיני שאפשר להיערך אליו מראש וכבר מעכשיו להקפיא, אם יש קהילה תומכת- כבר מעכשיו ליצור קשר עם רכזת קהילה וחסכם על קבלת ארוחה חמה פעם ביום

2. למצוא מישהי שתבוא כל יום לשעה לאיפוס כללי, ופעם ב3 ימים לקצת יותר מעמיק

3. פיזורים בבוקר (מישהי בתשלום? מתנדבת? סבא סבתא?) איסופים בצהרים, זמן מקלחות

בתכלס- לא לבנות עליך בכלל בכלל

קחי בחשבון שגם אם את באמת מצליחה לתפוס את כל שלושת הנושאים במיקור חוץ ומצליחה לגייס קהילה, משפחה וכל עזרה אפשרית

את עדיין תמצאי את עצמך עם מלא דברים קטנים שיפלו עליך

סליחה שאני מייאשת, אני באמת חושבת שזה נסיון הישרדותי קשה מאוד

(בתכלס- אני בתור המפקד שלו לא הייתי לוקחת סיכון שהוא באמת יוכל להגיע

יכולים להיות כל כך הרבה בלתמים)

וגבר שאישתו קורסת בבית הוא לא גבר כשיר למילואים

אם אלד שבועיים אחרי התאריך הוא כן יישאר כמה זמן בבית, אבל אני לא יודעת כמה זמן.

כבר הודענו למפקד, אבל זה לא כל כך עוזר (הוא כן ינסה למצוא מחליף, אבל לא יודעת אם יצליח ואם כן לכמה זמן, אז מנסה להיערך)...

תודה על המיקוד של הנושאים. מקווה שנצליח למצוא בהם עזרה (ב"ה בקהילה תומכת, ויש גם אחראית מגויסות, מקווה שזה יעזור...)

מישהו שנמצא כדי להעסיק את הילדים אחר הצהריים, לתת להם לאכול, להחליף להם חיתולים או ללוות לשירותים, להרים אותם אם הם נופלים או סתם בוכים, משגיח עליהם שלא יעשו שטויות...

בקיצור - בגיל כזה צריך ליווי ממש צמוד...

אני קוראת ואפילו לא מצליחה לחשוב מרוב הערכה עצומה!

אשרי העם שאלו הם נשותיו.

בזכות נשים צדקניות ניגאל!

אחיות, מצדיעה לכל אחת ואחת מכן!! 💗

(תמיד לידה זה מרגש) אבל נשים שיולדות עכשיו

זה אומר שהתחילו הריון באמצע המלחמה

כשהבעל במילואים לפעמים

ועם כל זאת נכנסו לאתגר המטורף הזה של להביא עוד נשמות לעולם.

אתחיל ואומר שאני נשואה לאיש קבע, אז זה קצת שונה. אבל בכל זאת ממש חשוב לי לתת את הפרספקטיבה שלי לנושא.

א. אני כותבת לך כדי לעודד אותך שזה אפשרי עם המערך הנכון. ובכוונה התחברתי כדי לכתוב לך כי לפני כמה חודשים ישבנו בגינה כמה חברות ואחת שהייתה צריכה ללדת וידעה שלבעלה יש מילואים מיד אחרי וכל נשות הגינה עצו לה עצות שתגיד לו לדחות ואפשר להתחשב וכו' וכו' ואז היא באה אליי בשקט לקבל תמיכה, כי היא הבינה לבד שלבעלה יש תפקיד וצריך אותו. ואכן הבנתי וחיזקתי אותה. אז לא יודעת אם זה מה שאת רוצה לשמוע אבל אני מחזקת אותך. שמילואים זה אף פעם לא מתאים ובמציאות המטורללת של חיינו זה הופך להיות אירוע יותר ויותר תדיר. אין לי מושג מה התפקיד של בעלך ומה המחוייבות שלו לשירות. אבל אם הוא אומר לך שהוא חייב ללכת ואת גם מתחברת לזה, אז אני בעד.

ב. עכשיו אומר דבר והיפוכו, המלחמה עדיין מתרחשת ובעוצמה! אני יודעת שלתחושתכן כבר יש פחות מילואים ופחות נלחמים, זה ממש לא ככה, פשוט הכל נופל על הסדיר... מנסים לשחרר כמה שיותר מילואים. וגם אנשים פחות מתייצבים אז מצד אחד הרבה יותר חשוב להתייצב וזה ממש קריטי (לדברי בעלי המלחמה הייתה נראית אחרת אם היו יותר חיילים, גם מילואים וגם סדיר) ומצד שני, הקהילה הרבה פחות בעניין לעזור ולכאורה יש שגרה (זה החיסרון). אני אישית ילדתי בתחילת המלחמה והרגשתי שממש עזרו לי. וגם הייתה מן התגייסות כללית, עכשיו לדוגמה הרבה יותר קשה לי...

ג. המלחמה פה והיא ממשיכה, אם יש בגדוד של בעלךמי שיחליף וזה אופציה, אז מעולה, אם לא, אז צריך להתגייס למאמץ המלחמתי גם אחרי לידה, אני לא רואה אופציה אחרת...

ד. תעזרי!! מעכשיו תתאמי עם בנות שיבואו לשעות של ההרדמות, יש החזרי בייביסיטר ככה שתפרגני לעצמך בייביסיטר בכל הזדמנות.

ה. השבתות זאת הזוועה בעיניי. להיערך מראש, בהתאם למה שהכי מתאים לכם

ו. לגבי העיתוי, לא הייתי מנסה לזרז, הייתי משאירה לקב"ה, צבא זה הדבר הכי לא וודאי שיש, תמיד יש שינויים, אולי תופתעי לטובה

ז. בהצלחה עצומה! רק את יודעת מה מתאים לערכי המשפחה שלכם, אל תתני לקולות המחלישים מסביב להחליש, תתחזקי ויחד עם בעלך תקבלו את ההחלטה הנכונה עבורכם ועבור עמ"י, לידה קלה בעז"ה

ואולי אני קוראת את מה שכתבת בצורה קצת ביקורתית מתוך פרשנות שלי, ולא כי התכוונת)

שהדברים שנאמרו כאן על לבדוק האם אפשר לדחות או להקל, הם כתגובת נגד למסירות הטוטאלית שיש במקרים מסויימים, והם לא מגיעים בחלל ריק.

אני הכי חושבת שהמלחמה הזו חשובה, ולי למשל אין ילדים צפופים אז שמחתי שאני במצב שאני יכולה להגיד לבעלי ללכת מתי שצריך, ואני אסתדר.

אבל אני רואה מסביבי גם מצבים אחרים.

את האישה שקורסת עם ילדים קטנטנים

את אלו שפורטו מהעבודה

את הגירושין

ומנגד את התמונות והפוסטים שמראים את האיש שחזר למילואים אחרי שאשתו ילדה תאומים והוא כבר רץ לעזה.

וזה לא שמסירות זה לא חשוב.

אבל יש הילה של מסירות, שלפעמים מוחקת אותנו. ומצד אחד היא חשובה ממש, כי בזכות המסירות אנחנו כאן. מצד שני, צריך להבין שהמחיר של בית שמתפרק, או אישה שקורסת הם ממש לא מחירים שוליים. כי יש כאן גם עניין של כמה העורף חזק.

אז האמירות האלו של "תבדקי האם את יכולה, או האם יש אופציה אחרת..." לא באות כדי להחליש.

אלא באות כדי להשמיע עוד קול, שלפעמים בטוטאליות של המלחמה לא שמים לב אליו.

קול שאומר שחלק מהמלחמה זה גם להצליח להחזיק את הבית. או לכל הפחות, להבין את המחיר שמשלמים, להיות מודעים אליו.

מודעות זו לא החלשה, אפשר להיות מודעים ואחרי זה לבחור שהוא ילך וזה מדהים. אבל בלי להכחיש או לסרב לקחת בחשבון את המחיר.

וזה מה שאני חושבת שהקול שאנחנו מביאות מנסה להגיד. חס וחלילה לא מתוך החלשה. אלא מתוך זה שגם אנחנו חווינו את זה, ויודעות את הקושי. אנחנו מבקשות לשים לב גם לעצמנו, ולא רק למחוק את עצמנו לטובת המלחמה הזו. כי זה משהו שבתוך האידיאל הגדול לפעמים נשכח

לזירוז יש השלכות רפואיות משמעותיות

וגם הלכתיות

א. התערבות רפואית גוררת עוד התערבות רפואית. לידות עם זירוז מעלות את הסיכון באופן סטטיסטי ללידה מכשירנית (ואקום, חתך, ניתוח) שיש לכך השלכות רפואיות על התינוק , וודאי גם על ההחלמה של האם.

ב. את אומרת שהתינוקות שלך נולדים קטנים, לזרז את הלידה משמעותו ללדת תינוק עוד יותר קטן. כל יום שלהם ברחם זה עוד כמה גרמים שכל כך משמעותיים אח"כ להסתגלות שלהם בחיים אחרי הלידה, לא חבל?

ג. לכל נשמה יש את הרגע שלה להופיע בעולם. לא דקה לפני ולא דקה אחרי. זה לא רק עניין טכני. יש לזה משמעות רוחנית והלכתית.

את רוצה להתאושש לפני שהוא יוצא למילואים, אבל בשביל זה את מעלה רעיון שכולל בתוכו כל כך הרבה סיכונים להתאוששות ארוכה יותר שלך ושל התינוק.

לא ניתן להגזים בהשפעה של לידה שמתרחשת במועד ועוברת בצורה טובה ובמשקל תקין על התאוששות האם ועל ההתפתחות של התינוק, לעמיתים ההשפעה היא לכל החיים.

בשעה טובה שתהיה

בידיים מלאות, בבריאות

זכות מסירות הנפש שלכם על כלל ישראל תעמוד לכם להתאוששות קלה מהירה ובריאה בעז"ה 

מגיעה לזה...

קראתי הכול בתשומת לב.

ממש תודה על כל החיזוקים, הטיפים וההארות!

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי