איך עוברים את זה בשפיות?
מה כדאי לתכנן?
יש עוד זמן, אבל כבר יש זימון לשבוע וחצי אחרי התל"מ, ואני ממש רוצה לעבור את זה בנחת ובשמחה בעז"ה, אז מנסה להתכונן מעכשיו...
ועוד שאלה - כדאי לי לנסות לזרז (באופן טבעי) נגיד שבוע לפני התל"מ, כדי להספיק להתאושש עד המילואים? אני שואלת בעיקר כי התינוקות שלי קטנים בד"כ, אבל ממש לא רוצה שבעלי יצא למילואים שבוע אחרי הלידה, אלא קצת יותר...
אני לא חושבת שזה הגיוני מיד אחרי לידה להשאר לבד לגמרי עם תינוק אם אין עזרה אחרת..
ז. לא לא להגיע בכלל אבל כן חושבת שבמילואים חוזרים כמו השנה היחס צריך להיות גם אם איוז הקשבה לבית..זה ריצה לטווח ארוך
לא רק זבנג וגמרנו
ולידה זה בעיני אובייקטיבי צורך אקוטי בעזרה ונוכחות.
לפחות לשבועיים בעיני.
הייתי פותחת את זה בשיח מולו.
מתוך הבנה שמילואים זה חשוב, אבל המשפחה גם כן, וזו מלחמה ארוכה.
בהרבה מקרים נראה שזה שחור או לבן, אבל בפועל אפשר לברר מה מצב הכוחות, כמה מגיעים, האם יש מקום לגמישות. בעיניי זו הצלה.
בעלי עשה מיליון ימי מילואים בשנה, אבל הגמישות של היחידה שלהם וזה שידעתי שאם אצטרך, אני אוכל לבקש והוא יעשה הכל בשביל להגיע, ממש עזרה לעבור את זה.
אלא דילמה זוגית
אצלנו בעלי הלך למילואים יום למחרת הברית...
מסכימה עם הדעה שזה ריצה לטווח ארוך מצד אחד
מצד שני לפעמים מרגישה שהיד קלה נהייתה קצת על ההדק... ובהרבה סבבים חברה לא מגיעים. כל פעם עניין אחר.
מצד אחד מובן ממש כאילו. באמת
מצד שני. אנחנו עדיין במלחמה.
לא באה להגיד שלידה זה יד קלה על ההדק. ממש לא. זה מאד קשוח...
ואנחנו אחרי מאות ימי מילואים...
בזוג, באופי התקשורת ביניהם.
לפעמים צריך גם להודיע, יש מקום גם לסוג כזה של תקשורת במצבים מסויימים.
תמיד עדיף שיח, אבל יש פעמים ששיח זה להגיד חותך "אני לא יכולה יותר".
בעיקר בעיקר נראה לי חשוב לא לשפוט, כי אף פעם אנחנו לא יודעים באמת מה עובר על מישהו אחר.
משהו שאפשר להבין ממנו שזה סיטואציה שצריך "להודיע" לבעל.
היא כתבה שהיא מתלבטת...
וכן מרגישה שהביטוי הזנ כשהוא לא נצרך הוא לא מוסיף אהבה ואחווה בבתי ישראל. לא בצד הנשי ולא בצד הגברי.
במובן של להנחית או לקבוע עובדה
ברור ששיח ושיתוף זה האופציה היותר נכונה זוגית
באמת לא התנסחתי מדויק זה לא היה הכוונה.
ונכון מסכימה איתך שבמיוחד מול מילואים הז לא ממ שעובד לפי כללי זוגיות רגילים ומכירה מהכי קרוב כמה רק 'לבקש' או 'לשתף' לא תמיד עוזר
ולפעמים הבעל מתעקש ללכת בכל מקרה
אני באמת כתבתי את זה לא מהפן הזוגי
אני פשוט מרגישה שלפעמים הז תמיד מובן מאליו להקריב הכל ותמיד ובלי גבול
ובמצב המורכב הזה שזה סבב ועוד סבב ומצב מתמשך
אז בדעה שלי נכון לחשב מסלול שהוא -ואג שהאישה לא קורסת מעומס לא בכלים
אבל ברור שכל אחד והסיפור שלו ומה שנכון לו.והערכתי נתונה לכל אחת ואחת❤️❤️
אבל אני יודעת שאם אנחנו מבריזים אנחנו דופקים את המפקד שלו שמחפה עליו, שהוא אבא לשישה ילדים, ויש לו תלמידים שצריכים אותו, ואישה שגם רוצה אותו לפעמים...
וכבר דפקנו אותו בתחילת ההיריון וממש לא נעים לי.
פעם הסכמתי לבעלי להישאר שבת והמפקד חזר הביתה, ואשתו שלחה לי הודעה כל כך נרגשת... בקיצור, יש פה עוד אנשים, אז אני לא יכולה לחשוב רק על עצמי...
אני ממ שמבינה הז באמת מורכב
אבל חושבת עשדין אפשר איפושהו באמצע..
לא רגע אחרי לידה..אלא לפחות שבועיים וחצי אחרי הז..זה כבר מרגיש טיפה אחר..
וגם בתור אשת מגוייס עם 7 ילדים+ לא היתי רוצה שאשה תשאר לבד מיד אחרי לידה עבורי❤️מעדיפה להתאמץ עוד עבור זה באמת.
וזה באמת ושנה מתחילת המלחמה..
אבל אשריכם מממממששש באמת
מעורר השראה
אבל לידה לדעתי זאת סיטואצית קצה, אגב, גם מחלה כמו היפראמזיס..
והיא מצריכה יחס מיוחד
אני אישית לא חושבת שנכון שאישה אחרי לידה והריום מורכב תישאר לבד עם שלושה תינוקות שבוע וחצי אחרי לידה.
כתבו לך נקודות ממש חשובות בנוגע להיערכות שכדאי לעשות אז רק מוסיפה משהו קטן.
כשאתם עושים קניות לפני שהוא נוסע תקני דברים שמפנקים אותך וקלי הכנה:
כמה דוגמאות:
ירקות קטנים שלא צריך לחתוך כמו עגבניות שרי, מלפפונים קטנים
יוגורט עם גרנולה טעימה
פיצוחים מפנקים להוסיף ליוגורט
חמאת שקדים או חמאת בוטנים
פירות שקל לאכול כמו בננות, תפוחים, תותים.
חבילת ארטיקים מפנקים לרגעים קשים.
אולי קרונפלקס טעים לסגור פינה
אם אין מקרוגל, הייתי שוקלת לקנות, זה ממש זול ויכול מאוד להקל על הכנה
דייסת קוואקר למשל לוקחת חמש דקות
וזה מזין וטעים ויש עוג הרבה דוגמאות...
נגיד אחות צעירה שישנה אצלך בכל הימים האלו של המילואים, עד שהתינוק בן חודש לפחות. כמובן, אחות שיודעת ומוכנה בשמחה לעזור...
אחרת לא נראה לי שזה אפשרי בכלל, זה לא שיש לך ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...
אפשרות אחרת היא שתהיי אצל הורייך, למשל, בכל הזמן הזה.
אם זה לא אפשרי - אז שבעלך יבקש לדחות את המילואים... מאמינה שייתנו לו במצב כזה. בכל זאת, אנחנו כבר לא בתחילת המלחמה...
לא הייתי מנסה להקדים את הלידה אם התינוקות שלך גם כך קטנים - מניסיון זה מביא לאתגרים אפילו קשים יותר מאשר סתם אחרי לידה, אתגרים שצריך בהם את הבעל לא רק לעזרה טכנית אלא גם לעזרה רגשית...
החלטות טובות וקלות❤️
וילדתי ארבעה שבועות אחר כך! היה בבית סביב הלידה, ובגיל עשרה ימים חזר למילואים פול טיים.. היה מגיע הביתה אחת לאלף שנה, ליום-יומיים. חזר רק אחרי ארבעה חודשים! האמת? היה נורא, נורא! תינוק קטן, אישה אחרי לידה, אזעקות, ילדים קטנים-גדולים בבית, עם התנהגויות נוראיות וחרדות מהמלחמה. בעלי לא העלה על דעתו להפסיק ולחזור באמצע, כי המצב היה חירום. אני התפרקתי לגמרי, אבל הייתי חייבת כל פעם מחדש לאסוף את עצמי.. תכלס שרדתי בזכות הקהילה שהחזיקה אותי חזק והמשפחה שממש נרתמה ועטפה כמה שיכלה. באו אליי לשבתות, ישנו אצלי פעמיים בשבוע, וניסו לתמוך בסיטואציה ההזויה הזו כמה שניתן.
ולשאלתך- אני חושבת שהמצב באוקטובר שעבר היה שונה מהמצב היום. אז הכל היה הישרדותי וחירומי, וגם נפל עלינו בהפתעה נוראית. זה שאת יודעת על זה כבר מעכשיו זה פלוס גדול, וכל הכבוד שאת כבר חושבת איך להתמודד עם זה.. בעיניי, מניסיוני-
א. שבוע וחצי אחרי לידה זה מאוד מאוד מוקדם. שינסה לדחות את זה בשבוע- שבועיים, כל יום משמעותי!
ב. תדאגי שיהיה מי שיעזור לך בפיזורים למסגרות ובאיסופים, זו עזרה משמעותית ונחוצה!
ג. בייביסיטר, אפילו צעירה, שתבוא כל יום למשך שעתיים! לפחות. אצלי זה היה קריטי.. אפילו רק להחזיק את התינוק או לחילופין לספר סיפור לילדונת שמעליו.
ד. אם אפשרי שישנו איתך בלילה מידי פעם, זה מאוד משמעותי. קצת לחלוק את הנטל בלילות הקשוחים..
ה'. טייק אוואי, אוכל מוקפא, שניצלונים, צ'יפס, קורנפלקס- אל. תשקיעי. בארוחות. של. הילדים. תעשי סדר עדיפויות..
ו. אם יש מייבש/מדיח/שואב רובוטי- זה הזמן להתחיל להשתמש בהם.. אם אין, וחשקה נפשך באחד מאלה- הא לבקש למתנת לידה.. יכול ממש לשנות הכל בשבילך!
בהצלחה!! החזרת אותי בבום אחורה.. איזו תקופה, אמאל'ה.
לקרות.
ובעלי 3 ימים אחרי הלידה כבר היה במילואים... אבל היה ביומיים, אז זה משהו אחר
ועדיין זה היה מורכב מאד, כי התינוק היה בפגיה, וגם יש ילדים בבית וכו'...
מעריכה מאד את בעלך ואותך, על הרצון העז לתרום ולעשות מה שנכון,
רק בעת הזאת ובסיטואציה הנוכחית
אני חושבת שכדאי לנסות לבקש מעט דחייה.
חיבוק גדול, בשורות טובות
ותודה לכם ועליכם
לא הייתי מקבלת את זה כברירת גורל
וכן מנסה לשנות
אנחנו היום כבר לא ב7 באוקטובר
אנחנו בשגרת מילואים
יש ימים בבית ויש ימים בסבבים
אצלינו לפחות - הפלוגה כבר ערוכה לאירועים כאלו- והם מחפים אחד על השני
אני ילדתי על סבב ב, הם השאירו את בעלי כונן מהבית והיתה הסכמה שקוראים לו רק אם אין ברירה- והם הסתדרו
עכשיו אנחנו בסבב =₪% (כבר איבדתי ספירה)
ויש כאלו שלא יכלו להתיצב- ותורינו לתת קצת יותר
תרדי לפרטים- תבדקי האם באמת צריכים אותונומה המחיר אם הוא יבקש שלא חהתיצב
לרוב הבני זוג לא רוצים להיות אלו שעכשיו בגללם החברים שלהם טוחנים יותר ובעצם מוכנים לתת אקסטרה- על חשבון הבית
זה לא נובע חלילה מרוע או מחוסר אכפתיות כלפי הבת זוג-
הם פשוט במוד אחר- ורואים כרגע את תפקידם - כמגנים, ולא ממש קולטים שכרגע זה הזמן לעשות לביתו
משתי סיבות:
א. יש לו תפקיד מאוד ספציפי, שזה רק הוא. אז אם הוא לא בא צריך למצוא לו מחליף וזה די מסובך ((אולי נצליח, כנראה לא).
ב. בתחילת ההיריון הייתי עם היפראמזיס קשה מאוד ובדיוק היה סבב והוא לא היה ברובו (הצטרף כשהתאוששתי, קצת לפני הסוף). אז אי אפשר להבריז שוב...
נתחיל מהברור-
תאריך המילואים ידוע, תאריך הלידה- לא.
את יכולה ללדת גם שבועיים אחרי התאריך ואז להיות מיד אחרי לידה
(ואם יש בן- אז גם לקחת בחשבון ברית)
צריל להיערך ל3 נושאים עיקריים.
1. אוכל
2. תחזוקת בית (כלים, כביסות בשוטף, נקיון םעם ב3 ימים)
3. טיפול בשאר הילדים
1. - זה החלק היחיד בעיני שאפשר להיערך אליו מראש וכבר מעכשיו להקפיא, אם יש קהילה תומכת- כבר מעכשיו ליצור קשר עם רכזת קהילה וחסכם על קבלת ארוחה חמה פעם ביום
2. למצוא מישהי שתבוא כל יום לשעה לאיפוס כללי, ופעם ב3 ימים לקצת יותר מעמיק
3. פיזורים בבוקר (מישהי בתשלום? מתנדבת? סבא סבתא?) איסופים בצהרים, זמן מקלחות
בתכלס- לא לבנות עליך בכלל בכלל
קחי בחשבון שגם אם את באמת מצליחה לתפוס את כל שלושת הנושאים במיקור חוץ ומצליחה לגייס קהילה, משפחה וכל עזרה אפשרית
את עדיין תמצאי את עצמך עם מלא דברים קטנים שיפלו עליך
סליחה שאני מייאשת, אני באמת חושבת שזה נסיון הישרדותי קשה מאוד
(בתכלס- אני בתור המפקד שלו לא הייתי לוקחת סיכון שהוא באמת יוכל להגיע
יכולים להיות כל כך הרבה בלתמים)
וגבר שאישתו קורסת בבית הוא לא גבר כשיר למילואים
אם אלד שבועיים אחרי התאריך הוא כן יישאר כמה זמן בבית, אבל אני לא יודעת כמה זמן.
כבר הודענו למפקד, אבל זה לא כל כך עוזר (הוא כן ינסה למצוא מחליף, אבל לא יודעת אם יצליח ואם כן לכמה זמן, אז מנסה להיערך)...
תודה על המיקוד של הנושאים. מקווה שנצליח למצוא בהם עזרה (ב"ה בקהילה תומכת, ויש גם אחראית מגויסות, מקווה שזה יעזור...)
מישהו שנמצא כדי להעסיק את הילדים אחר הצהריים, לתת להם לאכול, להחליף להם חיתולים או ללוות לשירותים, להרים אותם אם הם נופלים או סתם בוכים, משגיח עליהם שלא יעשו שטויות...
בקיצור - בגיל כזה צריך ליווי ממש צמוד...
אני קוראת ואפילו לא מצליחה לחשוב מרוב הערכה עצומה!
אשרי העם שאלו הם נשותיו.
בזכות נשים צדקניות ניגאל!
אחיות, מצדיעה לכל אחת ואחת מכן!! 💗
(תמיד לידה זה מרגש) אבל נשים שיולדות עכשיו
זה אומר שהתחילו הריון באמצע המלחמה
כשהבעל במילואים לפעמים
ועם כל זאת נכנסו לאתגר המטורף הזה של להביא עוד נשמות לעולם.
אתחיל ואומר שאני נשואה לאיש קבע, אז זה קצת שונה. אבל בכל זאת ממש חשוב לי לתת את הפרספקטיבה שלי לנושא.
א. אני כותבת לך כדי לעודד אותך שזה אפשרי עם המערך הנכון. ובכוונה התחברתי כדי לכתוב לך כי לפני כמה חודשים ישבנו בגינה כמה חברות ואחת שהייתה צריכה ללדת וידעה שלבעלה יש מילואים מיד אחרי וכל נשות הגינה עצו לה עצות שתגיד לו לדחות ואפשר להתחשב וכו' וכו' ואז היא באה אליי בשקט לקבל תמיכה, כי היא הבינה לבד שלבעלה יש תפקיד וצריך אותו. ואכן הבנתי וחיזקתי אותה. אז לא יודעת אם זה מה שאת רוצה לשמוע אבל אני מחזקת אותך. שמילואים זה אף פעם לא מתאים ובמציאות המטורללת של חיינו זה הופך להיות אירוע יותר ויותר תדיר. אין לי מושג מה התפקיד של בעלך ומה המחוייבות שלו לשירות. אבל אם הוא אומר לך שהוא חייב ללכת ואת גם מתחברת לזה, אז אני בעד.
ב. עכשיו אומר דבר והיפוכו, המלחמה עדיין מתרחשת ובעוצמה! אני יודעת שלתחושתכן כבר יש פחות מילואים ופחות נלחמים, זה ממש לא ככה, פשוט הכל נופל על הסדיר... מנסים לשחרר כמה שיותר מילואים. וגם אנשים פחות מתייצבים אז מצד אחד הרבה יותר חשוב להתייצב וזה ממש קריטי (לדברי בעלי המלחמה הייתה נראית אחרת אם היו יותר חיילים, גם מילואים וגם סדיר) ומצד שני, הקהילה הרבה פחות בעניין לעזור ולכאורה יש שגרה (זה החיסרון). אני אישית ילדתי בתחילת המלחמה והרגשתי שממש עזרו לי. וגם הייתה מן התגייסות כללית, עכשיו לדוגמה הרבה יותר קשה לי...
ג. המלחמה פה והיא ממשיכה, אם יש בגדוד של בעלךמי שיחליף וזה אופציה, אז מעולה, אם לא, אז צריך להתגייס למאמץ המלחמתי גם אחרי לידה, אני לא רואה אופציה אחרת...
ד. תעזרי!! מעכשיו תתאמי עם בנות שיבואו לשעות של ההרדמות, יש החזרי בייביסיטר ככה שתפרגני לעצמך בייביסיטר בכל הזדמנות.
ה. השבתות זאת הזוועה בעיניי. להיערך מראש, בהתאם למה שהכי מתאים לכם
ו. לגבי העיתוי, לא הייתי מנסה לזרז, הייתי משאירה לקב"ה, צבא זה הדבר הכי לא וודאי שיש, תמיד יש שינויים, אולי תופתעי לטובה
ז. בהצלחה עצומה! רק את יודעת מה מתאים לערכי המשפחה שלכם, אל תתני לקולות המחלישים מסביב להחליש, תתחזקי ויחד עם בעלך תקבלו את ההחלטה הנכונה עבורכם ועבור עמ"י, לידה קלה בעז"ה
ואולי אני קוראת את מה שכתבת בצורה קצת ביקורתית מתוך פרשנות שלי, ולא כי התכוונת)
שהדברים שנאמרו כאן על לבדוק האם אפשר לדחות או להקל, הם כתגובת נגד למסירות הטוטאלית שיש במקרים מסויימים, והם לא מגיעים בחלל ריק.
אני הכי חושבת שהמלחמה הזו חשובה, ולי למשל אין ילדים צפופים אז שמחתי שאני במצב שאני יכולה להגיד לבעלי ללכת מתי שצריך, ואני אסתדר.
אבל אני רואה מסביבי גם מצבים אחרים.
את האישה שקורסת עם ילדים קטנטנים
את אלו שפורטו מהעבודה
את הגירושין
ומנגד את התמונות והפוסטים שמראים את האיש שחזר למילואים אחרי שאשתו ילדה תאומים והוא כבר רץ לעזה.
וזה לא שמסירות זה לא חשוב.
אבל יש הילה של מסירות, שלפעמים מוחקת אותנו. ומצד אחד היא חשובה ממש, כי בזכות המסירות אנחנו כאן. מצד שני, צריך להבין שהמחיר של בית שמתפרק, או אישה שקורסת הם ממש לא מחירים שוליים. כי יש כאן גם עניין של כמה העורף חזק.
אז האמירות האלו של "תבדקי האם את יכולה, או האם יש אופציה אחרת..." לא באות כדי להחליש.
אלא באות כדי להשמיע עוד קול, שלפעמים בטוטאליות של המלחמה לא שמים לב אליו.
קול שאומר שחלק מהמלחמה זה גם להצליח להחזיק את הבית. או לכל הפחות, להבין את המחיר שמשלמים, להיות מודעים אליו.
מודעות זו לא החלשה, אפשר להיות מודעים ואחרי זה לבחור שהוא ילך וזה מדהים. אבל בלי להכחיש או לסרב לקחת בחשבון את המחיר.
וזה מה שאני חושבת שהקול שאנחנו מביאות מנסה להגיד. חס וחלילה לא מתוך החלשה. אלא מתוך זה שגם אנחנו חווינו את זה, ויודעות את הקושי. אנחנו מבקשות לשים לב גם לעצמנו, ולא רק למחוק את עצמנו לטובת המלחמה הזו. כי זה משהו שבתוך האידיאל הגדול לפעמים נשכח
לזירוז יש השלכות רפואיות משמעותיות
וגם הלכתיות
א. התערבות רפואית גוררת עוד התערבות רפואית. לידות עם זירוז מעלות את הסיכון באופן סטטיסטי ללידה מכשירנית (ואקום, חתך, ניתוח) שיש לכך השלכות רפואיות על התינוק , וודאי גם על ההחלמה של האם.
ב. את אומרת שהתינוקות שלך נולדים קטנים, לזרז את הלידה משמעותו ללדת תינוק עוד יותר קטן. כל יום שלהם ברחם זה עוד כמה גרמים שכל כך משמעותיים אח"כ להסתגלות שלהם בחיים אחרי הלידה, לא חבל?
ג. לכל נשמה יש את הרגע שלה להופיע בעולם. לא דקה לפני ולא דקה אחרי. זה לא רק עניין טכני. יש לזה משמעות רוחנית והלכתית.
את רוצה להתאושש לפני שהוא יוצא למילואים, אבל בשביל זה את מעלה רעיון שכולל בתוכו כל כך הרבה סיכונים להתאוששות ארוכה יותר שלך ושל התינוק.
לא ניתן להגזים בהשפעה של לידה שמתרחשת במועד ועוברת בצורה טובה ובמשקל תקין על התאוששות האם ועל ההתפתחות של התינוק, לעמיתים ההשפעה היא לכל החיים.
בשעה טובה שתהיה
בידיים מלאות, בבריאות
זכות מסירות הנפש שלכם על כלל ישראל תעמוד לכם להתאוששות קלה מהירה ובריאה בעז"ה
מגיעה לזה...
קראתי הכול בתשומת לב.
ממש תודה על כל החיזוקים, הטיפים וההארות!
ב"ה 3 חודשים אחרי לידה
הנקה מלאה
טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה, דווקא הלך בקלות הייתי יכולה אפילו לפני לטבול.
אבל כשבוע אחרי התחילו כתמים ודימומים קטנים. חשבתי שזה מחזור אבל זה לא התפתח לשם, לצערי נאסרנו (בטעות).
אחרי כמה ימים עשיתי הפסק וביום של הטבילה (😪) אני קמה בבוקר ושוב כתמים ודימום, שמנענו ממני לטבול ורק אחרי כמה ימים הצלחתי לעשות שוב הפסק ולטבול.
היום, אחרי שבוע וקצת מהטבילה, אני שוב רואה כתמים, דימום קטן. למה?? אני לא מונעת. מה קורה? למה כל הזמן יש לי דימומים וכתמים?
אני לא יודעת אולי הפעם כן יתפתח למחזור אבל אני לא יכולה כבר לדמיין את עצמי שוב פעם אסורה. אולי יש לכן עצה בשבילי איך לעזור לגוף שלי לא להתחרפן הורמונלית ולהפסיק את הדימום הזה?
בלידה אמרו שהוציאו את כל השליה...
גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.
נבדקת אחרי הלידה?
מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.
מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%
גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם
וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.
גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.
שאריות שליה.
חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה
איך היה בהנקות הקודמות?
בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...
תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם
הם טובים ומקצועיים.
דבר שני
יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה
צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור
אפשר לשים תחתונית שחורה
ולא להסתכל בניגוב
ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו
דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן
אז חמי וחמותי גרים רחוק מאיתנו ואנחנו לא נפגשים הרבה, משי פעם מגיעים לשבתות ויוצאים עם צידניות מלאות כל טוב, ממש השקעה גדולה של זמן, כסף וטירחה. אנחנו לא משפחה קטנה בכלל והם נותנים המון ואני מרגישה שאין לנו הזדמנות להחזיר להם. חמי לא ממש בקו הבריאות אז יוצא שהרוב המוחלט נופל על חמותי.
לא נעים לי להגיד שאולי בשנה הראשונה קניתי לה מתנה ומאז לא הבאתי כלום, המעט שקניתי לא ממש קלע לטעמה, חוץ מראנר שאפשר להניח עליו סירים חמים.
אז מחפשת מתנה גדולה ללא הגבלת תקציב, לא משהן אישי כי לא אקלע, לא ניידים אז מלון או ספא גם ירד מהפרק, לא מזכרת מהנכדים כי זה היא כן מקבלת מדי פעם.
אולי תתייעצו עם חמיך?
עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..
השאלה אם תשתמש בו..
בטח אם הכל עליה
ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי
אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
בחנוכה זה חג החינוך
זה אותם מילים
אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה
והם מתרגשות מאוד משוקולד
או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה
ממש סמלי
ופתק
זה מהמם
כל רופא נשים יכול לעשות או שקריטי להגיע למרכז בריאות האישה?
היום בשבוע 40+2, פעם קודמת שהייתי אצל הרופא נשים הקבוע שלי הוא אמר שאפשר לבוא אליו למעקב הריון עודף, אבל היום התקשרתי לקבוע תור וגיליתי שהוא לא עובד השבוע בגלל חנוכה...
רואה שיש רופאים אחרים במרפאות באיזור שיש להם תור השבוע, השאלה אם הם בטוח עושים מעקב או שרק במרכז בריאות האישה?
פשוט רחוק לי להגיע לשם והנסיעות קשות בשלב הזה😓
זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ
הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן
לק"י
עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.
ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.
איך זה יכול לעזור לי?
בנושא דיכאון/ דכדוך שלא עובר כמה חודשים אחרי לידה.
ואיך אני אמורה למצוא מטפלת כזאת? מאיפה משלמים?
אוף.
יש דרך הקופה
אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.
והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.
אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.
העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...
יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.
מה קורה בטיפול?
בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.
כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.
יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.
ועוד 2 נקודות חשובות:
ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.
ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.
ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.
ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.
אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.
וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.
וויטמינים סופר סופר חשוב.
לנסות טיפול דרך הקופה.
ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...
הבת שלי לאחרונה התחילה לאכול את השרוולים של הבגדים )אולי לכבוד השרוול הארוך(.
אני באמת חושבת שזה רגיש כי היא עוברת תקופה קצת מורכבת אבל אנחנו מטפלים בזה.
הענים הוא שזה גם קצת מגעיל אותי...
וגם באמת עכשיו חורף וקר! וזה לא מוצא חן בעיני.
י ש לכן רעיון למשהו?
שאלתי אותה מה יעזור לה לא לעשות את הז כי היא הורסת את הגדים החדשים והיפים שלה ואכפת לה מאד מזה...והיא אמרה שהיא רוצה מוצץ במקום...
אשמח לכל חוות דעת.
אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה
הייתי שוקלת להביא לה
אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...
יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.
בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...
❤️
חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.
זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?
ויכולות להשתנות במהלך השנים.
שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.
אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.
היא ממש אוהבת
אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...
מאוד מפריע לה שהיא מוצצת (בת 9 וחצי) אבל לא מצליחה להיגמל.
היא כל הזמן אומרת לי בכעס "אמא למה לא קשרת לי את הידיים כשנולדת.." מצחיקה (יש לי גיסה שקשרה לבת שלה את היד בגיל ינקות והיא באמת הפסיקה למצוץ, אני לא העזתי לעשות את זה לבת שלי, אבל עכשיו היא ממש סובלת מזה)
אבל יש לכן טיפים איך לעזור לה להפסיק? ניסינו מרה, לא עזר.
יש לה כבר פצע באגודל מהמציצה וכואב לה.
אציין שהיא לא מוצצת בחוץ, בבית היד שלה דבוקה לפה.
זה עובר לבד בסוף?
שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.
לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.
חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.
בהצלחה
אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.
אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר
