לרוב חב"דניקים שולחים את הילדים למוסדות חב"ד ומשם לישיבות חב"ד

יש הרבה הוואי של חב"ד בכללי בחיי היום־יום

דת"ל הולכים לחינוך ממלכתי דתי או תלמודי תורה ומשם לישיבות תיכוניות תלוי במשפחה

וכמובן החינוך עוסק בדברים שונים אם כי יש הרבה מן המשותף (אהבת ישראל, תחושת שליחות, כו')

מסתמא אם תקחי בחור דת"ל אז הוא לא הולך לטוס ל־770 ולהראות סרטים על הרבי לילדים לפני השינה (לא יודע אם את מתכננת) אם כי יש סיכוי שהוא יזרום אם יש לו ראש ממש פתוח

מעבר לכך זה משתנה מאדם לאדם

יש הרבה דברים דומים- חשיבות א"י, אהבת ישראל, ימין, לימוד עמוק של אמונה, הדגשת החשיבות של העבודה הפנימית ולא רק של התכלס.

התורה של חב"ד רחבה ומיוחדת, ולדעתי היא הייתה ועודנה השלב המקדים והנצרך כדי להתחבר לתורת א"י של הרב ולהפנים אותה בצורה עמוקה וחזקה.

אני חושב שאפשר לומר שלמעשה, בכוונה או שלא בכוונה, תורת הרב קוק יצרה בין היתר כלים גדולים ורחבים לאור של תורת חב"ד (אם עושים את ההתאמות הנצרכות בתורת חב"ד. מה שחב"ד בעצמם לא יעשו כי אצלם זה מהותי). כמה דוגמאות:

ההדגשה של הציפיה התמידית למשיח חשובה מאוד. אבל במקום לצפות בפועל שהוא יבוא ויסדר את כל העניינים, צריך להסתכל על כולנו כבחינת משיח וממילא לפעול *בכל* המישורים האפשריים, מעשיים ורוחניים, כדי להביא את הגאולה.

האין עוד מלבדו שמודגש בחב"ד, מתבטא בשלמות כשהאדם חי חיים עשירים ומלאים, מתוך תודעה שככל שיש יותר "אני" יש לאין עוד מלבדו יותר מקום להתפשט אליו ולהתבטא בו.

כשאדם לומד תורה הוא "מחבק את המלך בלבושיו", וממילא ככל שאני עוסק יותר ברובד הפשט של התורה (תורת ישיבת הגוש על דרך כלל לדוג'), בטעמי המצוות לדורנו ועוד, דברים שנוגעים לעולם הזה ואליי ממש, החיבוק בינינו מתהדק יותר.

אמו של הרב קוק הייתה חב"דניקית כידוע (אביה היה מקורב לצמח צדק).

הוא הלך בילדותו לשמוע דברי חסידות מאחד מגדולי חסידי הצמח צדק שהיה גר באותה עיירה, וגם בבגרותו הרב היה לומד הרבה חב"ד. כשהרב היה ילד, אותו חסיד, שאהב את הרב מאוד, הביא לו חתיכה מבגד של של הצמח צדק כדי שיעשה לו ממנה כיפה, והוא היה מתעורר משנתו כשהיא הייתה נופלת לו..

אבל הרב קוק זה לא חב"ד ויש הבדלים מהותיים. דת"ל לא ירצה לכתחילה שילדיו יהיו חבדניקים לדוג'.

אז אני חושב שיכולה להיות הפריה הדדית גדולה מבחינה מהותית עם חלק מהדת"ל התורניים, אבל בתנאי שיש מוכנות לשנות דברים שבעיני חבדניק ממוצע הם בנאליים.

לדוג'- אפשר וצריך להעריך את הרבי, אולי גם יותר מדמויות רבניות אחרות, אבל לא לקחת את זה למקום של בלעדיות וק"ו שלא למקום של משיחיסטיות.

וכמובן שחבדניק ממוצע שמדקדק בהלכה, לא יסתדר עם החלק בציבור הדת"ל שנוטה לחפף בזה.

וגם עם מישהו שכן מדקדק, צריך מישהו שמבין את החשיבות של תורת חב"ד ומתחבר, כדי שהצד השני ירגיש מוערך ותורם גם בפן הזה (אא"כ לחבדניק זה לא באמת משנה ופשוט קשה לו לשנות את ההגדרה שלו מחבד לדת"ל תורני).

זה הרושם שלי, הכל בע"מ

חב"ד של היום זה לא חב"ד של פעם

מאז שהרבי נפטר. ההתנגדות למדינה קטנה פלאים.

לדוג' רוב מוסדות החינוך של חב"ד בישראל כבר ממ"דים עם סמל המדינה ודגל מונף (שהרבי היה חי זה היה כמו צלם בהיכל)

אבל זה כבר תלוי בך.

האם תרצי להקים בית כזה...

והאם תרצי להשתייך להקהילה שהיא לא חב"ד 

שגם היא כבר לא גדולה כבעבר.

יש כיום הרבה יותר משותף לחב"ד ולדת"ל מאשר לשאר החרדים לדת"ל

ואפילו בכותרת רמזתי היכן היא באמת. חב"ד - וחלק מהנקודה זה שנכון לימינו אפילו לא מדובר בעניין כולו אלא בפלג ליובאוויטש - איננה רק חסידות אלא פולמוס גדול, כולל דקויות עצומות ואינהרנטיות. אינך חב"דניק באמת אם אינך עורך סדר שלם של תפילין רש"י ור"ת בתוך תפילת ר"ח - מה שהיה מאריך שחרית כזו, במניין בו נכחתי במשך מספר שנים, אולי למשך שעתיים וחצי. אינך באמת בחסידות אם אינך מקדיש זמן ממשי ללימודי תניא וחת"ת וכל הליקוטים. לפותחת הדיון - או שבכל היבט מעשי תוותרי על שייכותך לחסידות, או שיידרש מבן זוגך לאמץ דקויות חדות ובלתי מתפשרות, בוודאי כשזה נוגע להנחלות החינוכיות. אני מסוגל לשבת בהתוועדות עם ליובאוויטשים ולערוך עימם את כל הדקויות כולל מתי בדיוק לומר כפליים לתושייה (ורצוי במבטא הרבי הליטאי-רוסי האוריגינלי). אני מסוגל להיות ש"צ במניין חב"די ואנגן בדיוק את הלחנים הדרושים בהתאם לשבת המסוימת בשנה (ההנהגה בשבת כזו או בשבת אחרת, פעם לפי הרש"ב ופעם לפי הוראת ריי"צ). אבל בשום אופן לא אבקש משום צאצא שלי לעקוב אפילו אחרי הקלה שבדקויות אלו, כי מבחינתי אינני חסיד ואינני רואה שום שייכות בזה למי שאינו אנ"ש.

וכובעי עגלון?
הגרטעלים צרים או רחבים?

כי באמת חב"ד היא החסידות האחת שאיננה ממתינה שתנסה להצטרף אלא מנסה לצרף אותך, בכל מקום ובכל זמן. כשעלון "קרוב אליך" מנסה להלך בין הטיפות ולהיות גם עם וגם בלי, גם להעביר שיחת פויקע סופר קוקניקית-רוחניקית וגם התוועדות ליובאוויטש של רב כפר חב"ד (או דמויות אחרות שכשלעצמן במקרים רבים חורגות מהזרם ואינן באמת שיקוף אמיתי, מהרב שטיינזלץ ועד אברהם פריד), אני חש שמשהו כאן לא תקין. כי מביאים מישהו ואז לא באמת שומעים אותו, אלא מנסים להלביש אותו בבגדי שבת שאינם ארון הבגדים שלו. גם אם בישיבה גבוהה סרוגה, או בחברותת גבעות, לומדים שיעור תניא, אין זה תומכי תמימים ואין זה בשום אופן הרעיון החסידי של בעש"ט או אדמו"ר הזקן. אפשר אולי לטעון שכך סיבבה ההשגחה, שלפחות בארץ הקודש יפוצו המעיינות בחיבור לתורת הארץ הטובה החדשה, כשבברוקלין זה בסדר שיהיה עדיין המבטא והדגש המקורי של החצר וכ"ק האדמו"רים השישי והשביעי בשושלת. אבל אני לא יכול להסתדר עם ההלבשה בכוח הזו של איש על רעהו; מחד גיסא של השליח השכונתי העושה נפשות לכל הסדר הליובאוויטשי השלם [וכאן הכוונה למקרים הפחות נפוצים, או אולי פחות ופחות נפוצים בימינו לעומת העבר, ששליח כזה ינסה במפגיע לשנות חינוך לילדים שהוזמנו לתהלוכת ל"ג בעומר, או ירכז סביבו בחורים מהאיזור להתוועדות שבועית לטווח ארוך], ומאידך גיסא של המנטור הרוחני הזמר-היוצר-הפעיל וכדומה בנעלי הבלנדסטון ואדרת הצמר הלבנה, שעדיין מצטט ברוב רגש מ"תורת מנחם". ולמותר להזכיר פרט לכל הנ"ל גם את המשיחיסטים, והם עדיין כאן (אם כי לעניות דעתי בגירסאות המתרככות עם שיני הזמן שאין מי שיוכל להן).

יש את העקרונות, הלימוד, ההנהגות וקבלת עול ויש את העטיפות החיצוניות שבדור האחרון משתנות כל אחד לפי עניינו.

אפשר להיות חסיד ומקושר לרבי בכל רמ"ח ושס"ה בנעלי בלנדסטון, ואפשר להיות יצר הרע בקאפוטע ושטריימל.

לקח שלמדתי בדרך הפחות נעימה הוא שגם לרבנים וחסידים גדולים יש עבודת המידות לעשות, אז יהיה אחד שלא ישנה לו מה אתה לובש אם אתה לומד חת"ת יומי ותהלים בשבת מברכים ואחד אחר שעד שלא תלבש סירטוק אתה לא נחשב חסיד מבחינתו.. אני מעדיפה את דרכו של הראשון ולדעתי העניה זו היא דרכה של ליובאוויטש מאז ומתמיד. זה לא דווקא קשור להיותך חב"דניק אלא לאיפה גדלת, סגנון שכונה/קהילה ומשפחה.

יש את העצה שלך ויש את העצה שלי.

אני ממליץ למי שביקשה את העצה להקשיב היטב למה שהיה לי לייעץ.

אם גרים ביישובים,  הילדים משולבים במערכת החינוך הרגילה כמו כל ילד מהיישוב.  

גם בערים, לא בכל שכונה או אזור יש קהילות חב"ד. גם אם יש בית כנסת של חב"ד.  

חלקם הגדול ממ"ד לגמרי

מה שעד לפני 20-30 שנה היה יהרג ובל יעבור

הרבה ממוסדות חב"ד היו ממ"ד כבר בחייו של הרבי.

ולא זכור לי שראיתי דגל מונף במוסדות חב"ד.

בכל בתי כנסת חב"ד אומרים תחנון ביום העצמאות ויום ירושלים, וכמובן שלא אומרים תפילה לשלום המדינה.

זה שלידי בלי....

ומכירה עוד כמה בלי.

אי אפשר להסיק מאחד על כולם

רוב מוסדות חב"ד תמיד היו ממ"ד, גם לפני 30-40 שנה. לא מניפים דגל ולא אומרים הלל ביום העצמאות ולא חוגגים את הציונות.

אם יש היום בית ספר חב"ד שמתנפנף עליו דגל ישראל זה נקודתי ומסיבותיו של המקום ולא מתאים לדרך חב"ד.

משעשע ששרשור כזה עולה כל תקופה פה בפורומים כבר כמעט עשרים שנה

זה אומר שהם כפופים לפיקוח ממ"ד ואני מנחש שבלימודי חול מלמדים גם חלק מהספרים הרלוונטיים שמתאימים להם.

לא שהם ממ"ד במובן הפשוט שלו.

או תערובת

אין כלל לדעתי,

יש הבדלים תפיסתיים וערכיים מסוימים, אם את מוכנה להתפשר על חלק זה אפשרי אם גם הוא מוכן, אבל אם את רוצה שהוא יהיה כמוך כנראה שלא יצליח כי הבדלים גדולים דורשים ויתור משני הצדדים

בהצלחה רבה!

דת"ל יותר מתרפס (בכאב אני אומר) מאשר חבדניק שלא מפחד מאחרים כ"כ.

חב"ד ודת"ל יכולים להשתלב ממש טוב. אפשר לראות ברמת גן / עוד יוסף חי/מגדל העמק וכו'

וליום יום בבית.

ההתאהבות עוברת ואחרי זה נשארים שני אנשים לחיות אחד עם השני. קודם כל מידות טובות, כבןד והערכה אחד לשני ודרך חיים שבה שניכם מסכימים עליה מתוך בחירה חופשית ולא כוויתור על העצמי.

בעיקר יש מנהגים שונים בחבד שיכולים להיות טובעניים יותר או מוזרים למי שלא רגיל (ויש שאפילו מוזרים מאוד, הייתי פעם בתפילת שבת בחב"ד וזה היה הלם עבורי) . כנ"ל חינוך הילדים

פערים דתיים - כשבן הזוג הופך להיות חבדניק - שירת מלאך

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

הרבה יותר מעם ישראל התנצרו או התבוללו בגלל אריכות הגלות.

הלהט המשיחי וההבנה שהגאולה תלויה לא רק בתורה ותפילה, אלא גם בעשיה גאולית ממשית שלנו - שהיה המוטו של עליית תלמידי הגר"א (בשונה ככל הידוע לנו מכל העליות הקודמות), הוא תחילת התהליך הציוני.

הלהט הזה היה מבוסס על מהלך תורני מורכב מפשט, דרש, רמז וסוד, ככל תורת הגר"א ותלמידיו הגדולים שכמה מהם היו מובילי העליה. מהלהט הזה, ר' ישראל משקלוב הוביל עזיבת כל המוכר והידוע בשקלוב, קיידאן וילנה והאזור והקים קהילה בגליל במסירות נפש וגם חידש את הפסיקה במצוות התלויות בארץ, כי אוטוטו נזדקק לזה. מהלהט הזה, האגף של ר' מנדעל משקלוב (השני אחרי ר' חיים מוואלז'ין בהסברת תורת הגר"א בנסתר) עלה לירושלים מחופשים ור' אברהם שלמה זלמן צורף-סלמון הי"ד, שנחשב ראשון חללי מערכות ישראל, לוחית מספר 1 בהר הרצל (שנכד נין נכדו, אביעד אלחנן וולונסקי הי"ד, נקבר שם ביום שישי האחרון), גאל את חצר האשכנזים החרבה מאז התפרקות קהילת ר' יהודה חסיד ואפשר לאשכנזים לחזור לירושלים.

מהלהט הגאולי הזה, הדור השלישי שלהם (שהתגבר על המשבר של ת"ר) בראשות נכדו ר' יואל משה סלמון וחבריו, הובילו את היציאה מהחומות הקמת שכונות ירושלים והמושבות הראשונות בשרון (פתח תקווה) ובגליל (גיא אוני- לימים ראש פינה).

אז נכון, לכל תהליך יש סיגים. אכן היו בדרך משברים והיו שנפלו פיזית או רוחנית על משמרתם.

לגבי שנת ת"ר, הרב אלישע זצ"ל תמיד ציין, שלכאו' לא רק שלא הגיע גאולה שלמה כמו שציפו, אלא שהיתה עלילת דמשק והיהודים בכל האיפריה העות'מנית היו בסכנה עצומה.

אבל לימים אנחנו יכולים לחשבן, שמונטיפיורי הגיע לאיזור, כדי להרגיע את העלילה, הגיע לארץ ורכש את האדמה עליה הוקם ל"ב שנים מאוחר יותר בי"ס מקווה ישראל שהיה הבסיס לכל הקמת החקלאות היהודית בארץ. כלומר לא 'משיח בן דוד', אבל אכן שנת מפנה בתהליכי הגאולה.

בדומה לזה הרב יגאל אריאל מראה בספרו על דניאל, איך כל מיני חישובי קץ, הגיעו לתאריכים משמעותיים.

עיקר שיטת תלמידי הגר"א היתה פעם ראשונה שדיברו בה על גאולה בדרך הטבע. 

כפי שציינתי (וכנראה עצרת בכותרת) - עיקר תורת הגאולה של תלמידי הגר"א, היתה שהגאולה תלויה בנו, במעשינו הגאולים הממשיים. 'אל תגידו קץ יבוא - הביאו את הקץ'.

בתוך ספר 'קול התור', יש מהלך שלם של רמזים, שכשלומדים אותם רואים שתורת הרמז הזאת מכוונת אותנו למעשים ולהסתכלות פנימית על תהליכי הגאולה בדרך הטבע, גם כשהם נראים הפוכים, גם כשנראה שהכוחות החיצוניים, הגשמיים או הרוחניים, משתלטים על התהליך. "ויכר יוסף את אחיו - והם לא הכירוהו".

אז היו שתי משפחות שנתפסו לתאריך ונשברו, כמו שביציאת מצרים היו כאלו שנשברו. לא נבטל את כל התהליך בגלל שני דתן ואבירם, בגלל עשרה מרגלים, או בגלל עושי העגל.

ומסכים לגמרי שהרבה יותר מלשבת על הטריבונה ולהמתין פסיבית לשינויים רדיקאליים בזמנים כאלו ואחרים -  צריך לפעול במציאות, קמעה, קמעה, כדי שבמהלך של שנים, השינויים יתרחשו, למרות שהדרך הזאת דורשת הרבה יותר חוסן פנימי מהתפסות לתאריך שבו מדמיינים שיפתרו כל הבעיות.

רק הערתי שהמהלך הגאולי של 'קול התר', של חבורת תלמידי הגר"א שהובילה את הציונות שלפני 'שבירת הכלים', גדול ומורכב הרבה יותר מהעובדה שגם כיוונו לתאריך מסויים, שלכאורה לפי ההבנה השטחית הכזיב. הכיוון לתאריך הזה, היה סטארטר משמעותי, שהניע את כל התהליך, שבמידה רבה על יסודותיו בנוי כל המהלך הציוני.

כמו כל תהליך גדול - יש שאוחזים במהות ויש שנתפסים לשולי. אז כשמשה רבינו מתעכב בחצי יום ממה שחשבו עושים עגל וכשבת"ר במקום משיח רואים את עלילת דמשק - מתנצרים. לא בגלל זה נבוז למהלך החשוב.

כמדומני שאנחנו חוזרים על עצמינו, אפרוש כאן.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...