בין היותו מוכר ומפורסם ובין היותו אדם מן השורה ולא מוכר לרבים.  

הבעיה היא במי שרואים קשר בין דעות פוליטיות ובין אישיותו התורנית של האדם הנכבד.  

כלומר אם אני מאמין בהשקפתו התורנית של רב מסויים, והולך בקו שלו ולפי פסיקותיו ההלכתיות - אין זה אומר שאני אמור לקבל את ההשקפה והדיעות הפוליטיות שלו.  

הבעיה היא שרבים רואים בדעות פוליטיות של רבנים ובעלי עמדה תורנית - סוג של ״דעת תורה״, וכן מחברים בין תורה, הלכה - ופוליטיקה.   

דעתו הפוליטית. כי ערכים ופוליטקה קשורים זה בזה.

אבל מי שהולך לפי פסיקת הלכה לפי רב מסוים, ובענייני ערכים לפי רב אחר (לדוגמא מי שפוסק כרב עובדיה אבל באידאולוגיה הוא ציוני דתי), אז הגיוני שילך לפי דעתו הפוליטית של הרב השני.

פוליטיות.

א. חובה על הרבנים לומר מה מערכת הערכים המוסרית והתורנית אומרת על כל החלטה פוליטית. ומכיוון שלפי המצב בדורינו, הרבנים הכי מבינים בערכים והכי מתואמים לערכי העם היהודי לדורותיו. ומכיוון שעניינו של העם היהודי הוא לחיות חיים לאומיים ופוליטים על פי ערכי הקודש "ממלכת כהנים וגוי קדוש". כנ"ל לעיתים גם על תחזיות סוציולוגיות שהרבנים (חלקם) בדרך כלל הכי מבינים בזה (ויש לי דוגמאות על תחזיות סוציולוגיות שרק רבנים יכלו לראות מראש את העתיד, בזכות צורת החשיבה שלהם).

ב. בענייני שיקולים פוליטים טכניים, ביטחוניים, דיפלומטים וכו' - במקור היה צריך לשאול את המומחים הבטחוניים בעניינים אלו וכו'. אבל זה לא כזה פשוט, כי בעניינים שאין בהם תשובה חד משמעית כל מומחה מוטה לפי האידאולוגיה שבה הוא מאמין, ומומחה ימני יומר א', ומומחה שמאלני יאמר ב'. לכן בפועל בעניינים כאלו צריך להתייעץ עם כל האנשים החכמים במדינה. מדענים, פרופסורים, הוגים, פילוסופים, אנשי מדינה ובטחון ואסטרטגיה, שופטים וכו'.

מכיוון שרוב הרבנים הם גם אנשים חכמים, ודווקא צורת החשיבה התורנית נותנת להם זווית חשיבה שאחרים לא רואים, ראוי לשאול גם אותם מה דעתם על עניינים טכניים פוליטיים. הם יכולים לטעות בזה כמו כל אדם חכם. אבל שווה להתייעץ גם איתם.

ג. כמו שכל אדם במדינה יכול להביא את דעתו בפוליטיקה, אין מניעה שגם רבנים יביעו את דעתם.

אין כאן מערכת מוסרית ותורנית אחידה שכל בעל סמיכה רבנית מחזיק בה, אלא ברור שמערכת הערכים משקפת את עולמו הפנימית של האדם ואמונותיו.

אם באמת היה מדובר במערכת מוסרית ותורנית אחידה, ברוח השולחן ערוך, ברוח המשנה ברורה, לא היינו רואים מנעד כה רחב, כה מגוון, כה מנוגד וקיצוני לשני הקצוות - בקשרים בין דת ומדינה, ציונות, היחס למדינת ישראל, לשירות צבאי, לשותפות בבנין הארץ ובפיתוחה ושיגשוגה של מדינת ישראל.  

נכון שאי אפשר ללכת לפי רב אחד. לכן פוליטיקאים צריכים להתייעץ עם הרבה רבנים בשאלות פוליטיות-ערכיות.

בסוף הזרמים התורניים השונים באומה מאזנים ומווסתים זה את זה, ולטווח ארוך של דורות נוצר האיזון המיטבי.   מערכת הערכים של התורה, כפי שהיא מיוצגת בכל דור על ידי הרבנים, היא אחידה. אבל לא אחידות של ספר או שיטה, אלא אחידות כמו בנפש האדם, גם בנפש אדם אחד ישנם נטיות שונות אפילו לבעל אופי אחד, אבל בסוף נפשו היא אחת והחלטותיו. והנטיות מאזנות אחת את השניה. התורה היא לא ספר או שיטה, אלא רוח החיים של האתוס הלאומי שלנו.

החיים.

יש גבול דק ולפעמים לא מספיק ברור, בין העקרון התורני, לבין פרטי פרטים של דרך הביצוע. בעקרונות - בוודאי שיש לתורה מה להגיד ובשביל זה יש רבנים. בפרטי הפרטים של הביצוע - אם יש שאלה הלכתית, היא אכן מסורה לרבנים. מה שאינו שאלה הלכתית, כמובן 'תשוע ברוב יועץ', יש מקום לשמוע חוו"ד כמובן מחכמים - אבל בסופו של דבר הסמכות והאחריות אצל איש המעשה. במיוחד שפעולה בשדה הפוליטי דורשת גמישות סבירה, שאינה מתאימה בבית המדרש.

איני יודע למצוא זאת עכשיו, אבל יפה הסביר את החילוק הרב אבי סמוטריץ' שליט"א (אבא של...), בראיון בבשבע לפני כמה שנים.

לשיח החרדי כביכול הח"כים או חברי המועצות המקומיות, הם בסה"כ "האצבעות הארוכות של גדולי התורה", יש מחיר כבד.

ראשית - כי מחנכים דורות על שקר גלוי לכולם ועל כך שגדלות בתורה נמדדת בכח פוליטי.

שנית - כי הצורך של הפוליטיקאים לעסוק בבוץ הפוליטי, אפילו כשהוא בגבולות החוק והמוסר - דבק באנשי התורה. ק"ו כש'אצבע ארוכה' נופלת לשחיתות, השחיתות אינה של האצבע אלא של האדם.

כלומר, באופן פשוט וודאי שכן.

אם אתה שואל לגבי "מועצת" שתעמוד מאחורי מפלגות, אז לדעתי זה צריך להיות רק כהתוויית מדיניות ערכית.

הפוליטיקה מליאה בפרטים בכלל ובפרטים טכניים בפרט, וקבלת ההחלטות מצריכה בעצם להיות הפוליטיקאי בעצמו.

במקרה ומדובר באיזו סוגיה משמעותית במיוחד אז כן, שיבואו הפוליטיקאים להתייעצות מקיפה כמו שהם עושים עם שאר בעלי מקצוע,

וגם הרב שיביע את דעתו - שאמורה להיות למעשה דעתו התורנית.

אני לא יודע אם אפשר ליצור קריטריון מדיד. בסופו של דבר, כולם צריכים לדעת את מקומם, ולהחליט אם להתערב-לערב או לא בשום שכל ודעת.

עדיף שפוליטקאי ייתייעץ עם הרבה רבנים, אבל לא כמועצה ממסדית כמו אצל החרדים. באופן כללי, זה שרבנים מסתדרים במועצה זה חידוש, ומעולם לא היה כזה דבר מאז איבוד הסנהדרין. פשוט כל רב אמר את דעתו, והיו מחלוקות. מעולם לא היו מועצות רבנים. התורה היא דבר חי ולא ממסדי, ולכן מועצה סה לא דבר טוב.

אני מבין למה החרדים הקימו את מועצת חכמי התורה. בסוף כוח רבני אחיד וממסדי ומסודר, עם מנהיג אוטוריטרי המוכתר כ"גדול הדור" היחיד,  יכול לעמוד כחומה בצורה מול השפעות חיצוניות, אבל יש לזה מחיר גדול.

יהיה מהמובילים של ההנהגה הציבורית בארץ. אם אתה מדבר ספציפית על בחירות לרב הראשי וכו אז לא יודעת

אבל באופן כללי בוודאי שבארץ ישראל ההנהגה צריכה להיות מחוברת לתורה וראוי לעם לשמוע את גדולי הדור בסוגיות אקטואליות כאלה ואחרות

יהודית, עצמאית, מודרנית, עם כלכלה ותעשייה מתקדמת.

ולא רק שמרנות הלכתית בלתי מתפשרת.  

שמחוברים לתחיית האומה בארצה ולשיבת עם ישראל לארצו. שמודעים למציאות הגאולית בה אנו נמצאים

על זה גם כתב פותח השרשור.

יש משהו בדברך, החרדים חיים במנטליות של גלות ושיקול הדעת הפוליטי שלהם זה כאילו או שהמדינה היא עיירה יהודית אחת גדולה, או שהמדינה היא כמו שלטון הצאר והם כמיעוט יהודי מקבלים ייצוג. לכן כל שיקול דעת שלהם יהיה מוטעה.

מצד שני החרדיות לא נוצרה במקרה וסתם אלא כתגובה וכמגננה לחילונות היהודית בכלל ולחילוניותה של הציונות בפרט. לכן אני חושב שכל זמן שיש חילונים אז חשוב שיהיו חרדים בתור בלמים ואיזונים וטוב שתהיה להם גם אמירה פוליטית. כמו שטוב שיש שמאל ליברלי באופוזיציה שמאזן את שלטון הימין (הבעיה היא שהשמאל כיום שולט במדינה גם כשהוא באופוזיציה). או כמו שכתב הרב קוק שלא כל האמת נמצאת רק במפלגה או זרם אחד בעם.

לשאר להיות טובים לישראל. תמיד יש חריגים.

גם בגרמניה בשואה היו חסידי אומות העולם.

גם אצל הכנענים היה איוב.

אסור שהעובדה שהיה אחד כזה, תסמא את עיננו מלראות שכלל הערבים המוסלמים שונאים אותנו, מתחנכים על שנאתנו ומחכים לג'יהאד הגדול שבו ישמידו אותנו.

לא נשכח לרגע על שם מי הם קוראים כיכרות, את הפוסטרים של מי תולים בבתי הספר, את מי הם מעריכים ובדרכו של מי האיממים מאינדונזיה ועד ארה"ב מדריכים ללכת.

ממליץ מאוד לעקוב אחרי צבי יחזקאלי, שמביא מידי פעם 'פנינים' מדרשה בפני אלפי אנשים במסגד במיאמי/פריז/לונדון. את ההמונים שצועקים "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד" - ומכריזים בלי להתבלבל את מה הם רוצים לשחזר.

… שזה מקרה. השם לא גרם שדווקא מוסלמי ערבי יעשה את את זה ואל לנו ללמוד מזה כלום.

דרך אגב אם רק 50 אחוז מערביי ארץ ישראל יחליטו לנהוג כמו אותם טרוריסטים לא היה עוזר שום שב"כ או מוסד או משמר הגבול או משטרה. הזחיחות שלכם מדאיגה.

מה החשבון של הקב"ה, איני יודע.

אני כן יודע שלאדם יש בחירה והדת המוסלמית בחרה להיות דת של חרב "דין מוחמד בסייף". אני יודע שהם מחנכים שהפרמטר למוסר זה מעשיו של הנביא ומלמדים איך הנביא הורה וישב לראות איך חתנו עלי שוחט בידיו שבע מאות יהודים אחד אחרי השני.

אני יודע ששום דבר מהזוועות של שמחת תורה, של מעלה עקרבים, של תרפ"ט, הם לא המציאו בדור הזה - הכל מוחמד ואנשיו כבר עשו.

העובדה שיש אחד שהתעורר אצלו רצון לצדק ויושר - בהחלט מעלה אותו על נס ויהיה לו גם חלק לעולם הבא, יחד עם כל מצילי היהודים בכל הדורות. אבל אסור להתבלבל מהיחיד ולחשוב שזה הכלל כשהכלל מחנך להפך.

לפרט אם לזרום עם מה שהכלל עושה, וגם בחירה של כל הפרטים האם למשוך את הכלל לכיוון אחר מהמגמה הטבעית שלו. אבל זה שהאסלאם הוא דת של חרב ושל מידת הדין וזה שהערבים המציאו אותה, ושעמים מסוימים אימצו אותה. זה ברוב המקים קשור לנטיה טבעית סוציולוגית שה' הטביע בעמים בעזרת גורמים טבעיים, וכמובן לפרטים יש יכולת להשפיע על גורל הכלל, במיוחד על אורך התהליך ועל כמה תופעות כואבות יתלוו אליו.

בעם ישראל לפרט בבחירתו החפשית, יש יכולת יותר להשפיע על גורל הכלל , מאשר אצל האומות. אבל גם באומות יש

אולי ה' סיבב ככה בתור קריאה לערבים ולמוסלמים לדעת שאפשר גם אחרת. מקרה שנועד לעורר אותם לתשובה

… כדאי לעודד את זה מהצד שלנו?

לא. אני מבין, ברגע שהקיצוניות תדעך יהיה לנו בעיה נצטרך להתפשר. הרי החמס הוא נכס.

אל תשתמש בשקר שאתה לא יכול לגבות.

יש זרם גדול של פרשנים מוסלמים שתומכים במדינת ישראל בשם האסלאם, כי כתוב בקוראן שארץ ישראל היא הארץ אשר *כתב* הבורא לבני ישראל. ובדרך כלל לפי האסלאם כשכתוב "כתב" הכוונה נשבע לנצח.

הרב שרקי נפגש עם אנשים כאלה בדובאי, והוא מקווה שהזרם שתומך בישראל יגדל באסלאם , במגמה עתידית שיצמח זרם באסלאם שייטען שעם ישראל הוא עם האלוקים הנבחר והתורה תקיפה ליהודים, שזה תחילת תיקון האסלאם שבן השפחה יודה שיצחק הוא בן הגבירה והמוביל, כמו שאומרים חזל "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו" שנתן ישמעאל קדימות ליצחק, ומכאן שישמעאל עשה תשובה בסוף. או כמו שאומר הכוזרי שעיקר בעית האסלאם היא שהם לא מתפללים לכיוון ירושלים.

יחד עם זאת אסור להיות שאננים, ולדעת שאנו במלחמת דת מול רוב האסלאם שרוצים להשמיד את ישראל, ולהלחם נגדם מלחמת חרמה

ולבני הפילגשים וגו'. ולישמעאל לא אמר הכתוב שנתן לו מתנות ושלחו כי לפי מה שכתבנו (לעיל ט"ז ה') כי ישמעאל משפט קנייה יש בו ליצחק משולח ועומד הוא. ויש יום לאל איום משפט יעשה ויכיר נקנה לקוניו.

בסוף בני השפחה יכירו שהזכות שלהם היא לשרת אותנו, כמו שישמעאל עצמו בפטירת אברהם עשה תשבה. בנתיים אולי אותו אחד שעצר את המחבל, הוא מהיחידים שמקדימים את זמנם.

שהמעצמות יתמכו כלכלית בעם ישראל, מכיוון שעם ישראל הוא קטן ואף פעם לא יהיה בעל עצמה כלכלית של המעצמות, וטובה הכלכלית של עם ישראל היא טובת העולם כולו.  וזה כמו שהאומן מסייע חמרית לתינוק כי התינוק חלש מדי חמרית. "והיו מלכים אמניך ושרותיהם מניקותיך, אפים ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו".

לא יודע כמה הערבים יכולים לתמוך כלכלית בישראל,מאחר ואין להם כסף חוץ ממדינות הנפט.

כשהתכוונתי שיכרו שהם בן השפחה, הכוונה שיבינו מי מוביל את העולם מבחינה רוחנית - עם ישראל. ושהם מקסימום תפקידם זה להפיץ את המונותאיזם של ישראל בעולם, בחינת "דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים".

(ואגב מבחינה משפטית לא נראה שישמעאל הוא העבד של יצחק מאחר שהוא בן האדון אברהם ולא עבד לאברהם. כשם שבני בלהה וזלפה לא עבדים של בני הגבירות)

ממש כמו הפליט הסורי מאוסטרליה.

חסר משמעות באופן מוחלט.

מה שהופך את התגובה מרובת המילים שלך למיותרת. כשהמוסלמים האלה יהיו בכמות והשפעה כמו אוונגליסטים, תחזור לדבר איתנו.

דרכם היו מיעוט. וראוי לטפח כאלה. כל תנועה מתחילה מקומץ.

שלא תהיה טעות. למרות שהרב שרקי נפגש עם האלה מדובאי, הוא בעד לכסח את כל אויבי ישראל המוסלמים ומבין שהמלחמה היא דתית. זה לא סותר בד בבד לעשות את זה, שזה לא ניסיון פשרה שמאלני-ליברלי נוסח "שיח בן דתי" של רבנים ליברלים או רפורמים (לעיתים גם רבנים גדולים משתתפים בזה בצדק מפני דרכי שלום, בדיעבד), אלא העלאת המימד הלאומי-אוניברסלי של עם ישראל כעם הנבחר עם האלוקים, שעניינו בין השאר להיות אור לגוים. גם הרב טאו תומך ברב שרקי בתנועתו של בני נוח

בחסדי שמים ובהשתדלות של הרבה אנשים בהנהגת ראש הממשלה - רוב הטילים הושמדו על הקרקע וגם אלו שכן נורו- רובם יורטו באוויר.

אגב גם במבצע מדהים של צה"ל בהוראת ראש הממשלה - לפני שנה תוך 72 שעות, הושמד כל הנשק הכבד של סוריה, זה שעשרות שנים הפחידו אותנו איתו. זאת אחרי שבמהלך השנה שלפני צה"ל בהכוונת הממשלה חיסל את ארסנל הטילים שחיזבאללה בנה עשרות שנים.

באקדמיה, בתעשיית ההייטק, בתחומי מו"פ (מחקר ופיתוח) - כאן אכן תקציבים גדולים וכסף רב מהווים פוטנציאל ליותר חוקרים מבריקים, ליותר סטארטאפים ופיתוח המצאות בתחומים שונים שיתורגמו בהמשך לחברות מצליחות - את הפירות נראה בעוד שנים.  

 בפוליטיקה, אני צריך את ההצלחה עכשיו. לא בעוד 5-10-15 שנים.  איך הכסף הגדול יביא לי לבחירות הקרובות את המועמדים המתאימים להובלת המגזר הדתי לאומי על זרמיו וגווניו, מועמדים שיהיו מוכרים ועם ניסיון ועשייה ציבורית מוכחת כדי שהציבור הדתי לאומי יזכה לנבחרת מנצחת בבחירות שיתבטא בכוח פוליטי בכנסת?

מי הם המועמדים הכריזמטיים שלנו, הכוכבים הפוליטיים המקבילים לבנימין נתניהו, אריה דרעי, בני גנץ, יאיר לפיד, יאיר גולן, בציבורים האחרים? מי מהם הגיע לאן שהגיע בגלל כסף גדול ולא בזכות כישוריו האישיים שהביאו אותו לעמדת הנהגה?

אני לצערי לא מכיר.