בין היותו מוכר ומפורסם ובין היותו אדם מן השורה ולא מוכר לרבים.  

הבעיה היא במי שרואים קשר בין דעות פוליטיות ובין אישיותו התורנית של האדם הנכבד.  

כלומר אם אני מאמין בהשקפתו התורנית של רב מסויים, והולך בקו שלו ולפי פסיקותיו ההלכתיות - אין זה אומר שאני אמור לקבל את ההשקפה והדיעות הפוליטיות שלו.  

הבעיה היא שרבים רואים בדעות פוליטיות של רבנים ובעלי עמדה תורנית - סוג של ״דעת תורה״, וכן מחברים בין תורה, הלכה - ופוליטיקה.   

דעתו הפוליטית. כי ערכים ופוליטקה קשורים זה בזה.

אבל מי שהולך לפי פסיקת הלכה לפי רב מסוים, ובענייני ערכים לפי רב אחר (לדוגמא מי שפוסק כרב עובדיה אבל באידאולוגיה הוא ציוני דתי), אז הגיוני שילך לפי דעתו הפוליטית של הרב השני.

פוליטיות.

א. חובה על הרבנים לומר מה מערכת הערכים המוסרית והתורנית אומרת על כל החלטה פוליטית. ומכיוון שלפי המצב בדורינו, הרבנים הכי מבינים בערכים והכי מתואמים לערכי העם היהודי לדורותיו. ומכיוון שעניינו של העם היהודי הוא לחיות חיים לאומיים ופוליטים על פי ערכי הקודש "ממלכת כהנים וגוי קדוש". כנ"ל לעיתים גם על תחזיות סוציולוגיות שהרבנים (חלקם) בדרך כלל הכי מבינים בזה (ויש לי דוגמאות על תחזיות סוציולוגיות שרק רבנים יכלו לראות מראש את העתיד, בזכות צורת החשיבה שלהם).

ב. בענייני שיקולים פוליטים טכניים, ביטחוניים, דיפלומטים וכו' - במקור היה צריך לשאול את המומחים הבטחוניים בעניינים אלו וכו'. אבל זה לא כזה פשוט, כי בעניינים שאין בהם תשובה חד משמעית כל מומחה מוטה לפי האידאולוגיה שבה הוא מאמין, ומומחה ימני יומר א', ומומחה שמאלני יאמר ב'. לכן בפועל בעניינים כאלו צריך להתייעץ עם כל האנשים החכמים במדינה. מדענים, פרופסורים, הוגים, פילוסופים, אנשי מדינה ובטחון ואסטרטגיה, שופטים וכו'.

מכיוון שרוב הרבנים הם גם אנשים חכמים, ודווקא צורת החשיבה התורנית נותנת להם זווית חשיבה שאחרים לא רואים, ראוי לשאול גם אותם מה דעתם על עניינים טכניים פוליטיים. הם יכולים לטעות בזה כמו כל אדם חכם. אבל שווה להתייעץ גם איתם.

ג. כמו שכל אדם במדינה יכול להביא את דעתו בפוליטיקה, אין מניעה שגם רבנים יביעו את דעתם.

אין כאן מערכת מוסרית ותורנית אחידה שכל בעל סמיכה רבנית מחזיק בה, אלא ברור שמערכת הערכים משקפת את עולמו הפנימית של האדם ואמונותיו.

אם באמת היה מדובר במערכת מוסרית ותורנית אחידה, ברוח השולחן ערוך, ברוח המשנה ברורה, לא היינו רואים מנעד כה רחב, כה מגוון, כה מנוגד וקיצוני לשני הקצוות - בקשרים בין דת ומדינה, ציונות, היחס למדינת ישראל, לשירות צבאי, לשותפות בבנין הארץ ובפיתוחה ושיגשוגה של מדינת ישראל.  

נכון שאי אפשר ללכת לפי רב אחד. לכן פוליטיקאים צריכים להתייעץ עם הרבה רבנים בשאלות פוליטיות-ערכיות.

בסוף הזרמים התורניים השונים באומה מאזנים ומווסתים זה את זה, ולטווח ארוך של דורות נוצר האיזון המיטבי.   מערכת הערכים של התורה, כפי שהיא מיוצגת בכל דור על ידי הרבנים, היא אחידה. אבל לא אחידות של ספר או שיטה, אלא אחידות כמו בנפש האדם, גם בנפש אדם אחד ישנם נטיות שונות אפילו לבעל אופי אחד, אבל בסוף נפשו היא אחת והחלטותיו. והנטיות מאזנות אחת את השניה. התורה היא לא ספר או שיטה, אלא רוח החיים של האתוס הלאומי שלנו.

החיים.

יש גבול דק ולפעמים לא מספיק ברור, בין העקרון התורני, לבין פרטי פרטים של דרך הביצוע. בעקרונות - בוודאי שיש לתורה מה להגיד ובשביל זה יש רבנים. בפרטי הפרטים של הביצוע - אם יש שאלה הלכתית, היא אכן מסורה לרבנים. מה שאינו שאלה הלכתית, כמובן 'תשוע ברוב יועץ', יש מקום לשמוע חוו"ד כמובן מחכמים - אבל בסופו של דבר הסמכות והאחריות אצל איש המעשה. במיוחד שפעולה בשדה הפוליטי דורשת גמישות סבירה, שאינה מתאימה בבית המדרש.

איני יודע למצוא זאת עכשיו, אבל יפה הסביר את החילוק הרב אבי סמוטריץ' שליט"א (אבא של...), בראיון בבשבע לפני כמה שנים.

לשיח החרדי כביכול הח"כים או חברי המועצות המקומיות, הם בסה"כ "האצבעות הארוכות של גדולי התורה", יש מחיר כבד.

ראשית - כי מחנכים דורות על שקר גלוי לכולם ועל כך שגדלות בתורה נמדדת בכח פוליטי.

שנית - כי הצורך של הפוליטיקאים לעסוק בבוץ הפוליטי, אפילו כשהוא בגבולות החוק והמוסר - דבק באנשי התורה. ק"ו כש'אצבע ארוכה' נופלת לשחיתות, השחיתות אינה של האצבע אלא של האדם.

כלומר, באופן פשוט וודאי שכן.

אם אתה שואל לגבי "מועצת" שתעמוד מאחורי מפלגות, אז לדעתי זה צריך להיות רק כהתוויית מדיניות ערכית.

הפוליטיקה מליאה בפרטים בכלל ובפרטים טכניים בפרט, וקבלת ההחלטות מצריכה בעצם להיות הפוליטיקאי בעצמו.

במקרה ומדובר באיזו סוגיה משמעותית במיוחד אז כן, שיבואו הפוליטיקאים להתייעצות מקיפה כמו שהם עושים עם שאר בעלי מקצוע,

וגם הרב שיביע את דעתו - שאמורה להיות למעשה דעתו התורנית.

אני לא יודע אם אפשר ליצור קריטריון מדיד. בסופו של דבר, כולם צריכים לדעת את מקומם, ולהחליט אם להתערב-לערב או לא בשום שכל ודעת.

עדיף שפוליטקאי ייתייעץ עם הרבה רבנים, אבל לא כמועצה ממסדית כמו אצל החרדים. באופן כללי, זה שרבנים מסתדרים במועצה זה חידוש, ומעולם לא היה כזה דבר מאז איבוד הסנהדרין. פשוט כל רב אמר את דעתו, והיו מחלוקות. מעולם לא היו מועצות רבנים. התורה היא דבר חי ולא ממסדי, ולכן מועצה סה לא דבר טוב.

אני מבין למה החרדים הקימו את מועצת חכמי התורה. בסוף כוח רבני אחיד וממסדי ומסודר, עם מנהיג אוטוריטרי המוכתר כ"גדול הדור" היחיד,  יכול לעמוד כחומה בצורה מול השפעות חיצוניות, אבל יש לזה מחיר גדול.

יהיה מהמובילים של ההנהגה הציבורית בארץ. אם אתה מדבר ספציפית על בחירות לרב הראשי וכו אז לא יודעת

אבל באופן כללי בוודאי שבארץ ישראל ההנהגה צריכה להיות מחוברת לתורה וראוי לעם לשמוע את גדולי הדור בסוגיות אקטואליות כאלה ואחרות

יהודית, עצמאית, מודרנית, עם כלכלה ותעשייה מתקדמת.

ולא רק שמרנות הלכתית בלתי מתפשרת.  

שמחוברים לתחיית האומה בארצה ולשיבת עם ישראל לארצו. שמודעים למציאות הגאולית בה אנו נמצאים

על זה גם כתב פותח השרשור.

יש משהו בדברך, החרדים חיים במנטליות של גלות ושיקול הדעת הפוליטי שלהם זה כאילו או שהמדינה היא עיירה יהודית אחת גדולה, או שהמדינה היא כמו שלטון הצאר והם כמיעוט יהודי מקבלים ייצוג. לכן כל שיקול דעת שלהם יהיה מוטעה.

מצד שני החרדיות לא נוצרה במקרה וסתם אלא כתגובה וכמגננה לחילונות היהודית בכלל ולחילוניותה של הציונות בפרט. לכן אני חושב שכל זמן שיש חילונים אז חשוב שיהיו חרדים בתור בלמים ואיזונים וטוב שתהיה להם גם אמירה פוליטית. כמו שטוב שיש שמאל ליברלי באופוזיציה שמאזן את שלטון הימין (הבעיה היא שהשמאל כיום שולט במדינה גם כשהוא באופוזיציה). או כמו שכתב הרב קוק שלא כל האמת נמצאת רק במפלגה או זרם אחד בעם.

אין לי מושג מה נכון לעשות בשום תחום ויש כל־כך הרבה שיקולים שאיני חשוף אליהם.

אני משפיע טיפונת בתחומים הקטנים שהקב"ה מסר לי ודיי בזה.

הייתי רוצה להיות יותר כמו התנאים והאמוראים.

אני מקבל הרבה השראה מהרש"ר הירש, מהסבא מסלבודקה ומהאמרי אמת.

למשל: לא מדינה פלסטינית, לא להכנע במלחמה, לא למדינת כל אזרחיה וכו וכו

בדיוק על־פי נבואת יחזקאל והיינו מקריבים את כל הקורבנות שכתובים שם

אלא שברמה המעשית אני לא יודע להתמודד עם כל המערכת

אולי לתת דבר תורה או חיזוק קטן בבית הכנסת זה כן

יש הלכה שאין ממנים גרי צדק דיינים או מלכים או אחראים על הציבור לכן אני מעדיף את מקומי הקטן.

שיהיה פה יותר טוב

פנימה והחוצה

פנימה

יותר הרמוניה בין גווני הציבור

החוצה

הגנה טובה יותר על הגבולות

לא אני

אני לא פוליטיקאית ולא אשת צבא

אין לי השראה מאנשי ציבור או מאנשי מקצוע שאני לא מכירה אישית

מה שצריך זה אנשי מקצוע טובים יותר שיעשו עבודה טובה יותר

הן בפוליטיקה והן בכוחות הבטחון 

שאנשים יעשו את העבודה שלהם

כן זה באמת ציפייה מוגזמת 

אני עוד מנסה לעשות שלום ביני לבין עצמי, לבין בוראי לבין הזולת

עד שאני אגיע לעשייה ציבורית יש עוד זמן

רבנים אנשי אמת זה ההשראה שלי 

זהו שמחתי לעזור כאן😁

כי הוא פוליטיקאי בינוני ומטה, אבל עם יכולת אדירה לקחת רעיונות, לנסח אותם ולהכניס אותם לעומק השיח.

חוץ מזה, יש לי את  הדרכים שלי להשפיע על העולם. אתה כותב באחת מהן.

עדיף לא להתעדכן באקטואליה

כמות הרעל החרדה שיש שם יכולה לדכא את החיים

אם אני רוצה להתעדכן

זה דרך הכותרות של רוטר סקופים

זה לרוב מידע עדכני נקי ובלי פרסומות 

יש כאלה שמתמקדים למשל רק בביטחון

וגם כמות עדכונים יומית משתנה

בלבד

אבל אני לא כזה מעורה

אין שם "תרעלה" במשמעות המקובלת, אלא דיווחים של משפט או שניים. את הפרסומות מבטלים ככה:

[DNS] Private DNS for Android 11+ block ads natively

מעבר לזה, תלוי כמה רעל וכמה SNR (יחס אות לרעש) אתם מוכנים לסבול. רוטר שהוזכר פה מכיל תוכן לא רע אבל תגובות רעילות ממש. אתרי חדשות חרדיים (הוזכר פה אחד  @מבקש אמונה , אגב, ידעת שאמס זה גם כן פרוייקט שלי?) יש להם יתרון של תוכן נקי יחסית אבל מוטה חזק מדי למגזר שלהם. זכותם כמובן. אבל צריך לדעת את זה.

גם כאן לא הייתי ממהר להיצמד לדברי הרהב של פרשנים יהירים. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.

איך זה מעודד?

שאנחנו בדרך לגאולה

אז מי זה מלך ערבי?

פרסים אינם ערבים. מדובר בשתי קבוצות אתניות שונות עם היסטוריה, שפה ותרבות נפרדות.

הנה ההבדלים המרכזיים שחשוב להכיר:

1. מוצא ואתניות

* פרסים: שייכים לקבוצת העמים האיראניים (מקור הודו-אירופי). הם חיים בעיקר באיראן, שם הם מהווים את הרוב המכריע של האוכלוסייה.

* ערבים: שייכים לקבוצת העמים השמיים, שמקורם בחצי האי ערב.

2. שפה

זהו אחד ההבדלים הבולטים ביותר:

* פרסית (פארסי): שפה הודו-אירופית. למרות שהיא נכתבת באלפבית המבוסס על הכתב הערבי (עם כמה אותיות נוספות) ושאלה מילים רבות מהערבית, היא קרובה דקדוקית הרבה יותר לשפות אירופיות (כמו אנגלית או גרמנית) מאשר לערבית.

* ערבית: שפה שמית, הקרובה מאוד לעברית מבחינה מבנית ודקדוקית.

3. דת

בעוד ששתי הקבוצות הן ברובן מוסלמיות, יש ביניהן הבדל זרמי מובהק:

* רוב הפרסים הם מוסלמים שיעים.

* רוב הערבים בעולם הם מוסלמים סונים (אם כי יש מיעוטים שיעים גדולים במדינות כמו עיראק ולבנון, וכן מיעוטים נוצריים).

4. היסטוריה

הפרסים מתגאים בהיסטוריה של אימפריות עתיקות (כמו האימפריה האחמנית של כורש הגדול) שהתקיימו הרבה לפני עליית האסלאם והתפשטות התרבות הערבית. כיבוש פרס על ידי הערבים במאה ה-7 אמנם הביא את האסלאם לאזור, אך הפרסים שמרו על זהותם האתנית והלשונית הייחודית.

(נעזרתי ב Gemini)

מלכות זה לא עם אלא ציווילזציה.

כשם שאירופה כיום אינה רומאית, ועדיין ממשיכה של מלכות רומי

אי פעם את הדעה שהאיראנים הם ממוצא ארי וכך גם הם רואים את עצמם?

ארים = עמלק. 

אם כי נכון שהם והם התנדבו לבצע את תפקידו.

בגדול בחקר העמים והבלשנות, בעוד שאנחנו הערבים, הארמים ועוד נחשבים 'שמיים', יש את האירנים שהם מקור השפות ההודו-אירופיות, כלומר ההנחה היא שקבוצות הברברים שפלשו לצפון ומרכז אירופה ופגשו מצפון את היוונים והלטינים (רומאים), הגיעו במקורן ממרכז אסיה.

מדרשי אגדה יכולים להתפרש בכל מיני דרכים. כשעם ישראל קם ונלחם, יש סיע"ד.

את העולם שלו, כידוע. אפילו אם לא רואים זאת בעיני הבשר ודם שלנו.

סבלנות.

זה נשמע מדרש אגדה כלשהו על ימות המשיח אז צריך לדעת שהרבה דברים במדרשים לא כפשוטם אלא רמזים וסודות עמוקים.

והרבה תאריכים שנותנים, זה מה שמכונה "פקידה"- שזה זמן שיש לו פוטנציאל לגאולה אם יוכשר הדור והזמן לכך. ואם לא זכו, אז יש התקדמות מסויימת אבל לא גאולה שלימה. (כמובן אנחנו מאמינים שתמיד ד' יכול להביא בכל רגע גאולה ולא יחכה לפקידה אם נזכה.)

גם יש כל מיני שלבים בגאולה- אם יהיו 120 משפחות חקלאיות בארץ, 600000 יהודים בארץ, הרי ישראל פורחים ועוד. וצריך לדעת לאיזה שלב המדרש מכוון. ותודה לד' אנחנו כבר עכשיו בשלבים מתקדמים שלה ב"ה...

- על המלחמה הנוכחית: צריך להפסיק לצרוך חדשות מאתרי התבהלה או לפחות לדעת לקרוא נכון ולא ליפול לרעל וליאוש שהם מנסים לזרוע.

זו מלחמה מוצלחת ברמה היסטורית, ברמה תנכ"ית! יד ד' גלויה שנורים כ"כ הרבה טילים וכ"כ מעט נפגעים יחסית.

את כל מחשבות הרשעה הצליחו לסכל בס"ד מטורפת!

מאיזה 'בירה עמיקתה' הצלחנו לעלות זה נס בפני עצמו!

גם אם לא כל רצוננו הכי מוגזמים שהתחלנו איתם את המלחמה יושגו, רשימת ההישגים כ"כ גדולה ומשמעותית כבר עכשיו ב"ה.

ועוד היד נטויה בע"ה ועוד לא עת סיכומים מה עשינו ומה לא. בו נתפלל לד' שנמשיך להכות את כל אויבינו עד ישמדם- במהרה בימינו אמן!

וראו כל עמי הארץ כי שם ה נקרא עליך ויראו ממך.

טומאת נידה זה מי שמזדעזע מהרס אנדרטה של רוצח תינוקות כמו עראפאת

ובהכנסת ארס של מוסר נוצרי לתוך הבית מדרש.

הלוחם שהודח על מצבת עראפת הודח בצדק כי היה עליו לבוא עם פטיש אמיתי ולא עם פטיש גומי. לא ככה מבערים את הרוע המונצח באבן.

אתה שלוש פעמים ביום מבקש מהקב"ה שיביא אותך לארץ. הוא הביא, אתה בעטת במתנה שלו!
 

אין יותר תפילה מהשפה ולחוץ מהתפילה שלך. בכוזרי כתב זאת גם על מי שנולד בחו"ל ולא עולה לארץ:

מאמר שני

כג - אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אַתָּה מְקַצֵּר בְּחוֹבַת תּוֹרָתְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה מֵשִׂים מְגַמָּתְךָ הַמָּקוֹם הַזֶּה וּתְשִׂימֶנּוּ בֵּית חַיֶּיךָ וּמוֹתֶךָ, וְאַתָּה אוֹמֵר: "רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵית חַיֵּינוּ", וְתַאֲמִין כִּי הַשְּׁכִינָה שָׁבָה אֵלָיו, וְאִלּוּ לֹא הָיָה לָהּ מַעֲלָה אֶלָּא הַתְמָדַת הַשְּׁכִינָה בָהּ בְּאֹרֶךְ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה הָיָה מִן הַדִּין שֶׁתִּכָּסַפְנָה הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת לָהּ וְתִזַּכְנָה בָהּ, כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה אוֹתָנוּ בִמְקוֹמוֹת הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים, כָּל שֶׁכֵּן הִיא שֶׁהִיא שַׁעַר הַשָּׁמַיִם. וּכְבָר הִסְכִּימוּ כָל הָאֻמּוֹת עַל זֶה. הַנּוֹצְרִים אוֹמְרִים, שֶׁהַנְּפָשׁוֹת נִקְבָּצוֹת אֵלֶיהָ וּמִמֶּנָּה מַעֲלִין אוֹתָן אֶל הַשָּׁמַיִם, וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים אוֹמְרִים, כִּי הִיא מְקוֹם עֲלִיַּת הַנְּבִיאִים אֶל הַשָּׁמַיִם, וְשֶׁהִיא מְקוֹם מַעֲמַד יוֹם הַדִּין, וְהוּא לַכֹּל מְקוֹם כַּוָּנָה וָחָג. אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהִשְׁתַּחֲוָיָתְךָ וּכְרִיָעְתָך נֶגְדָּה חֹנֶף,אוֹ מִנְהָג מִבִּלְתִּי כַוָּנָה, וּכְבָר הָיוּ אֲבוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנִים בּוֹחֲרִים לָדוּר בָּהּ יוֹתֵר מִכָּל מְקוֹמוֹת מוֹלַדְתָּם, וּבוֹחֲרִים הַגֵּרוּת בָּהּ יוֹתֵר מִשֶּׁיִּהְיוּ אֶזְרָחִים בִּמְקוֹמוֹתָם. כָּל זֶה עִם שֶׁלֹּא הָיְתָה בָעֵת הַהִיא נִרְאֵית הַשְּׁכִינָה בָהּ, אֲבָל הָיְתָה מְלֵאָה זִמָּה וַעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְעִם כָּל זֶה לֹא הָיְתָה לָהֶם תַּאֲוָה אֶלָּא לַעֲמֹד בָּהּ, וְשֶׁלֹּא לָצֵאת מִמֶּנָּה ְּבִעּתֹות הָרָעָב אֶלָּא בְמִצְוַת הָאֱלֹהִים, וְהָיוּ מְבַקְשִׁים לִנְשֹׂא עַצְמוֹתָם אֵלֶיהָ.

כד - אָמַר הֶחָבֵר: הוֹבַשְׁתַּנִי מֶלֶךְ כּוּזָר, וְהֶעָוֹן הַזֶּה הוּא אֲשֶׁר מְנָעָנוּ מֵהַשְׁלָמַת מַה שֶּׁיְּעָדָנוּ בוֹ הָאֱלֹהִים בְּבַיִת שֵׁנִי, כְּמָה שֶׁאָמַר: "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת-צִיּוֹן", כִּי כְבָר הָיָה הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי מְזֻמָּן לָחוּל כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה אִלּוּ הָיוּ מַסְכִּימִים כֻּלָּם לָשׁוּב בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, אֲבָל שָׁבוּ מִקְצָתָם וְנִשְׁאֲרוּ רֻבָּם וּגְדוֹלֵיהֶם בְּבָבֶל, רוֹצִים בַּגָּלוּת וּבָעֲבוֹדָה- שֶׁלֹּא יִפָּרְדוּ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיהֶם וְעִנְיָנֵיהֶם. וְשֶׁמָּא עַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר", כִּנָּה הַגָּלוּת בְּשֵׁנָה וְהַלֵּב הָעֵר הַתְמָדַת הַנְּבוּאָה בֵינֵיהֶם. "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק", קְרִיאַת הָאֱלֹהִים לָשׁוּב. " שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא-טָל" עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁיָּצְאָה מִצִּלְלֵי הַמִּקְדָּשׁ, וּמַה שֶּׁאָמַר: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי", עַל עַצְלוּתָם לָשׁוּב. "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחוֹר", עַל עֶזְרָא שֶׁהָיָה פוֹצֵר בָּהֶם וּנְחֶמְיָה וְהַנְּבִיאִים, עַד שֶׁהוֹדוּ קְצָתָם לָשׁוּב הוֹדָאָה בִלְתִּי גְמוּרָה,וְנָתַן לָהֶם כְּמַצְפּוּן לִבָּם, וּבָאוּ הָעִנְיָנִים מְקֻצָּרִים מִפְּנֵי קִצּוּרָם, כִּי הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אֵינֶנּוּ חָל עַל הָאִישׁ אֶלָּא כְּפִי הִזְדַּמְּנוּתוֹ לוֹ, אִם מְעַט – מְעָט וְאִם הַרְבֵּה – הַרְבֵּה. וְאִלּוּ הָיִינוּ מִזְדַּמְּנִים לִקְרַאת אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, הָיִינוּ פוֹגְעִים מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁפָּגְעוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. 

וְאֵין דִּבּוּרֵנוּ: "הִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ",וְ"הִשְׁתַּחֲווּ לְהֲדוֹם רַגְלָיו", וְ " הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן", וְזוּלַת זֶה, אֶלָּא כְצִפְצוּף הַזַּרְזִיר, שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים עַל מַה שֶּׁנֹאמַר בָּזֶה וְזוּלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ מֶלֶךְ כּוּזָר.

רבינו יהודה הלוי, נאה דרש ונאה קיים ויצא ועזב כל טוב בארץ ספרד ושם פעמיו בדרכים מסוכנות, מלאות שודדים, ספינות טובעות ומסעי צלב, לארץ ישראל.

אתה בתקופת שפע כזאת, נטשת את ארץ ישראל. 

"גדול כבודינו בגוים"

... אני שואל:

מה אתה חושב כשאתה  עומד לפני הקדוש ברוך הוא ואומר:

"דל כבודנו בגויים ושקצונו כטומאת הנדה"

אם לא תענה אבין שגם אתה מאלה שמתפללים מהפה לחוץ.

"דל כבודינו בגוים" זה שמצוקמקים כמו חות'ים מעיזים לירות עלינו, ושאנו עוד נאלצים לקבל טילים מארגון מצוקמק כמו חזבאללה ולא לכבוש את כל לבנון. ושאנו נאלצים שבעיר העתיקה תהיה מלאה בצלבים ועבודת אלילים. שאנו מכילים את זה שהגויים לא מכירים בירושלים כבירת ישראל ובעיר העתיקה כנשלטת על ידינו. שהערבים עושים כבשלהם בהר הבית ומשחקים בו כדורגל.  שהגויים לא מכירים בלב המולדת שלנו יהודה ושומרון כחלק מהמדינה ושיהודי לא יכול לסוע בצורה בטוחה בלב המולדת שלו ביהודה ושומרון.  שהגוים מצטטים את עיתון הארץ ואת אולמרט ואורמים "אפילו ישראלים טוענים שמדינת ישראל פושעת מלחמה".

"ושקיצונו כטומאת הנידה" - השפעת הפרוגרס על התרבות במדינה, חדירת המוסר הנוצרי לחלקים מהבית מדרש, והעובדה שחצי מיהודי ארצות הברית הם רפורמים  אוטו אנטישמים שונאי עמם והסירו המתפילה את הבקשה לחזור לארץ

... את הדבר הנכון. אין ספקות  ואין חרטות. וידוי מושלם.

.... מעשה תועבה.

ותצביע למפלגת נעם

.... במילים "מה זה קשור" בורח מהמציאות.

אתה יודע טוב מאוד שזה רע בעיני השם.

נעם

בארץ ישראל

בדיוק הפקרת שדות גז בצפון הארץ בנחלת שבט אשר. הפקרה שפינקה את איראן דרך חיזבאללה בלבנון.

בדיוק הסכמי אוסלו שהקריבו אלפי חיים על מזבח השקר השמאלני של רבין ופרס.

"מה תצעק אלי?! דבר אל בני ישראל וייסעו!".

עייני רש"י במקום; שני פירושים בדבריו.