איך אומרים לבעלימאוהבת בילדי

שאני ממש אבל ממש אוהבת אותו,

וזה לא סותר את זה שכשהוא נכנס הביתה- אין לי סבלנות לשמוע את כל תלאותיו שהיו במשך היום...

מחכה לשניה שייכנס כדי להעביר לו את שרביט התפעול של הילדים והבית ורק רוצה להכנס לחדר להיות עם עצמי!!!

אז הוא נכנס אחרי ומתחיל לדבר, וקצת נפגע שאני לא מגיבה.

(לרוב הוא מגיע כשהילדים ממש מוכנים לשינה, לפעמים אפילו במיטות, לפעמים צריך לקלח את הקטן וזהו. הבית יחסית מסודר חוץ מקצת כלים של א. ערב)

 

מבינה ממש שהוא צריך לפרוק, לא מסוגלת שזה יהיה איך שהוא מגיע.

דיברנו על זה. הוא מבין אבל לא פועל בהתאם, כאילו זה חזק ממנו...

 

אז איך אפשר להסביר לו? או שאולי אני צריכה לעשות שינוי?

יש לך אפשרות להיכנס לחדר לעשר דקות לפני שהוא מגיע?אמא טובה---דיה!

ואז כשהוא מגיע תהיי פנויה יותר רגשית...

לא ממשמאוהבת בילדי

לפעמים אני יושבת קצת על הספה, אבל כשהו נכנס אני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי ונעמדת לקבל אותו

תנסו לדבר כשהוא בדרך לביתשואלת12

ואת עם אוזניות ותוך כדי מארגנת את הבית והילדים.

 

הוא לא אוהב לדבר בטלפון,מאוהבת בילדי

במיוחד אם הוא עושה סידורים בדרך לבית, ואת האמת גם לי לא נח כשהילדים מסביבי...

להסביר שוב. כזה: ממוש, אני כמה דקות מתאווררתהמקורית

מחליפה מוחין ובאה לשבת איתך

 

ניסיתי. אולי אני צריכה קצת יותר הומורמאוהבת בילדי
הומור באמת עוזר ומקליל ויוצר פחות תחושת דחייההמקורית

ועלבון

אבל לא חייב רק הומור, אלא לדבר בצורה שמקלילה ומעבירה מסר ברור

עוד דוגמאות אם את רוצה: (הכל מהמציאות המקורית שלי . )

חיים שלי התגעגעתי אליך! המח שלי פירה, אני מרכיבה את עצמי מחדש כמה דקות ובאה

 

מאמי, מה נשמע? איך התגעגעתי אליך! חיכיתי לך שתבוא כדי שנדבר, אתה יכול לעזור לי רגע בx בזמן שאני מתאווררת כמה דקות?

 

זה נשמע יותר טוב מ- מחילה בעלי אין לי כח לדבר עכשיו

או מ- סליחה אני לא יכולה להכיל כרגע. למרות שגם אלה ניסוחים מכבדים שיוצא לי להגיד, וזה בסדר. אבל הלאו הכי הוא לכבד את הצורך שלך וגם את שלו, בלי ליצור תחושת דחייה.ולא להגיע למצב שאת מתפוצצת כי את מנסה להקשיב כשלא הא לך ומרגישה שהוא לא מכבד את הצורך שלך

 

אם זה לא מתאים לך ומרגיש לך מעושה _- אפשר פשוט להביע את הצורך בצורה חותכת

אני מבינה שאתה רוצה לדבר ולספר, אבל אני לא מסוגלת להקשיב כשאתה נכנס בשיא העומס. אני רוצה שנשב לדבר, אבל צריכה פניות לזה. 

אצלי לפעמים אני מרדימה את הילדים ונשארת איתם בחדר עוד קצת כדי לקחת אוויר ולהחליף דיסקט

 

בהצלחה עם זה!

צריכה לאמץ את זה. תודה!מאוהבת בילדי
וואו איזה תגובות יפות וחכמות מאמצת גםפיצישלי
אני היום שלחתי הודעה לבעלי (עוד לפני שיצא הביתה):מתואמת

"מזג האוויר פה סוער במיוחד היום..."

וכך הוא ידע שברגע שהוא חוזר הוא צריך לקחת ממני את התינוקת הבוכה ולהרגיע ילדים רבים ולקלח ילדונת מלוכלכת...

אחר כך באמת שנינו התפנינו לספר על חוויות היום.

משהו כזה אפשרי אצלכם?

 

בכל אופן - יכול להיות שבעומק הקושי שלך יושב על משהו אחר?

אני גיליתי על עצמי/על עצמנו פעם שמפריע לי שלבעלי יש הרבה סיפורים לספר לי על מהלך יומו, כי הוא מסתובב ב"עולם", ואילו אני "תקועה" בשבלונה השגרתית של הבית, וגם בעבודה שלי אני לא פוגשת אנשים... (הסיפורים המעניינים שלי הם סיפורים מהפורום😅🙈)

וזה באמת היה לי קשה, ועדיין קשה לי עם זה לפעמים... אבל כשזיהיתי את זה למדתי להבין את עצמי ולפרגן לעצמי - ומתוך כך גם לו, ואולי אפילו ליהנות מזה שהוא נותן לי פתח ל"עולם"... (ועם זאת למדתי גם למצוא נקודות מרתקות מה"שגרה" שלי כדי לספר לבעלי, וגם להעריך את עצמי למרות היותי אשת בית...)

אולי הנקודה הזו פוגשת גם אותך?

חחח גם אני רומזת לו בהודעהמאוהבת בילדי

אצלי זה קצת יותר חריף...

הבעיעה שאם הוא נכנס אחרי כזאת הודעה, הוא בא קצת קרבי-

מי מפריע לאמא? למה אתם לא מתנהגים יפה?

ככה שלפעמים אנ מעדיפה כבר להסתדר לבד...

 

ויש משהו בזה שאני קצת מקנאה בפעילות שלו במשך היום, אבל גם כשאני עובדת לא קורים לי דברים מעניינים... 😅

מצד שני באמת לא מעניין אותי מה קרה לו ומי אמא לו מה כשאני גדושה עד הגרון מההתנהלות שלי במשך היום

 

אז זה באמת פחות מתאים אצלכםמתואמת

מציעה לנסות משהו כזה: 

ברגע שהוא חוזר הביתה את שואלת במאור פנים ובמלוא ההתעניינות: "מה שלומך? איך אתה מסכם את היום שלך בשתי מילים?" כך גם תתני לו את האפשרות לשתף וגם תצמצמי את השיתוף, שלא ינחת עלייך עם סיפורים שלמים.

אבל הכי טוב שתפתחי את זה בכנות מולו בזמן רגוע, ספרי לו מה שכתבת פה, ונסו ביחד למצוא פתרונות...

מתלבטת אם לתת לו לקרואמאוהבת בילדי

שלא יעלב

זה באמת קצת מעליב...באתי מפעם

כאילו לראות את אשתך כותבת עליך דברים לא משהו בפני כולן... אפילו שזה אנונימי ..

לא, לא, תפתחי את זה מולו בעל פהמתואמת

רק פשוט תשתמשי במילים שכבר ניסחת בשביל ההודעה פה

נשמע ששניכם רוצים הכרה בקושי ורגע להתאוורררקלתשוהנ

השעות הכי הכי מאתגרות ביום זה השעה שאתם נפגשים.

 

מה שנשמע לי, זה שמצד אחד את צריכה מיד הסרת אחריות, ניתוק ומנוחה. זה כל כך הגיוני!

אבל גם הוא מגיע מיום עמוס ומיד מקבל לידיו, נשמע שדי בדרישה, את כל המהומה המתוקה אולי הוא בעצם צריך הכרה בזה שגם הוא עבד והתאמץ, ושגם לו מגיע רגע מנוחה. ויוצא שהוא מקטר לך את תלאות היום ומפריע למנוחה שלך.

 

אולי אם תוכלי לתת לו את ה5 דקות קפה לבד בלי משימות ודרישות, הוא יוכל לתת לך את המנוחה שלך בלב שלם.

 

ואחר כך שיספר מה היה, אבל כבר נתת לו את ההכרה שגם לו מגיע קרדיט על העבודה וגם לו מגיע רגע מנוחה. מניחה שיהיה פחות דחןף לו

איזו תשןבה יפה ומחכימה!!לפניו ברננה!
זה לגמרי נכוןמאוהבת בילדי

אני צריכה להזכיר לעצמי מידי פעם שזה לא שהוא בא מנופש...

הוא עבד ולמד וסחב והטלטל בדרכים...

ועל פניו אני "רק" הייתי עם הילדים, כיבסתי, בישלתי, חיתלתי, קילחתי וכו...

 

אז אני יודעת שגם אני וגם הוא עובדים ולא נחים.

 

בואי נגיד שהייתי שמחה שקודם אקבל את ה5 דקות שלי ואח"כ להתייחס,

אבל אני מבינה שאני צריכה כאן שינוי.

מקווה שאני מסוגלת לזה.

אני חושבת שצריך לזכור שבזוגיות החשיבה היא על שנינואתחלתא דהריונא

לא רק על עצמי

כי גם הוא קיים

ושניכם זקוקים למשהו במקביל

 

זה הגיוני שאת זקוקה לעזרה עם הילדים 

אבל אם את עוצרת לרגע

ורואה אותו...

את יכולה לנשום רגע ולהגיד לו איהז כיף שבאת..בטח היה לך יום ארוך! רוצה קפה? אשמח שתלך להתאושש קצת איהז רבע שעה..

מגיע לך!

(הכוונה היא לסכם את זה מראש-שכשמגיע הולך לרבע עשה לנוח ואז מגיע לעזור ..ואת קצת מתאווררת..)

 

למה לא הפוך?

האמת מסיבה פשוטה כי את לא רוצה רק רבע שעה להתאושש..את רוצה לנוח יותר זמן משמעותי

הוא חזר מבחוץ ולרובנו יש צורך בכמה דקות להתאפס עד שנכנסים לעניינים וטיפה מתרעננים ומקבלים כח

לגיטימי גם שאחרי שהילדים נרדמים יהיה זקוק לעוד זמן קצר לעצמו

 

 

ומול הצורך לשתף- אכן יתכן וזה ביטוי ל' תראי גם אותי'

ואם ירגיש שאת רואה הדחף לשתף מיד ובעודף ירד.

וגם כן לדבר את זה אפילו שכבר דיברת

אבל ממקום שלא מחפש לקבל רק לעצמו אלא מתעניין גם בתוושות שלו ומה הוא זקוק 

כשהשני מרגיש שמקשיבים ןרואים אותו- יש לו קשב ויכולת לקבל

 

 

המשפט האחרון שלך ממש נכוןמאוהבת בילדי

וגם כל השאר...

 

צריכה לעבד את זה קצת עם עצמי. תודה!

בלתק. וואו, שניכם נפגשים כששניכם עם עומס כבד.פשיטא

כששני עומסים נפגשים אין מה שיחזיק אחד את העומס של השני..

מה עם להוריד שניה את העומס?

לקבל אותו בחיוך ובשמחה ולהגיד לו שממש תשמחי לשמוע אותו, רק את מבקשת כמה דקות/חצי שעה מנוחה כדי שתהיה לך פניות לשמוע אותו בסבלנות ולא בקוצר רוח?

נשמע שהוא מחפש את ההקשבה האמיתית ולכן ישמח להצעה כזאת.

ליצור נוהל של שיתוף בזמן כוס קפה כשהילדים ישניםחצי שני

להגיד לו שאת רוצה באמת להקשיב ולכן תיהי יותר מרוכזת ויהיה יותר כיף שישתף כשתשבו יחד על כוס קפה אחרי שהילדים ישנים

 

עונה גם ל@פשיטאמאוהבת בילדי

אנחנו מדברים אחרי ההשכבות עוד הרבה, זה הזמן שלנו ולרוב יש לנו על מה לדבר ובכיף.

הבעיה ששנינו צריכים את הזמן מפגש- הוא לפריקה ואני למנוחה.

וזה לא ממש מסתדר ביחד.

 

אני באמת צריכה לעבוד יעל זה.

זה לא תמיד ככה, אבל לאחרונה אין לי סבלנות אפילו לעצמי וגם כל הצהריים עם הילדיםץץץ

הגדולה שלי בכלל חופרת...

אני פשוט רוצה ש-ק-ט!

וזה לא אשמתו שאני מצפה ממנו, פשוט יוצא ככה, כי הוא הכי נגיש...

אז אם ככה לדעתי השינוי צריך לבוא באחר הצהריים שלךלפניו ברננה!

אצלי לפי צורך אחרי ארוחת צהריים שמה להם סרט של 20 דקות/חצי שעה  ומנמנמת על הספה לידם.

פעם נורא התנגדתי למסכים.

עכשיו מבחינתי התועלת שאני מפיקה מזה עולה על ההפסד שהזמן מסך נותן מבחינתי.

אבל אולי גם אפשר למצוא פתרונות יצירתיים אחרים שיאפשרו לך לנוח להתאושש ולקבל כמה דקות של שקט.

 

אולי לנשים פה יהיה רעיונות. מה הגילאים?

נכון, הצהריים שלי עמוסים.מאוהבת בילדי

יוצאת לאיסוף ברבע ל1, מגיעה הביתה ברבע ל2 בערך.

ואז- א. צהריים, שיעורי בית, קצת משחקים או יצירות. (אניבינתיים שוטפת כלים, מתקדמת בכביסות וכו)

לפעמים הם רבים קצת וזה גם סוג של תעסוקה.

כמעט כל יום יש פה אפיה- עוגיות או לחמניות,

א. ערב, מקלחות והשכבות.

 

לפעמים אני נכנסת לחדר עם כוס תה ומבקשת שלא יכנסו אחרי- לרוב זה לא עובד, במיוחד עם הקטן. (יש לו מזל שהוא חמודדדד!)

 

הגילאים? 8, 7, 5 וחצי, כמעט 4 ו1.3

שרק יהיו בריאים...

ואו נשמע ממש אינטנסיבילפניו ברננה!

כמעט כל יום אפייה? ואוו.

אפשר אולי להגדיר מראש שהקטן נכנס איתך לזמן הזה ויש לו תעסוקה מושכת ממש לעשר דקות האלו ששמורה רק לזמן הזה? קצת כמו קופסת הנקה..

או אולי שיתנו לו את זה האחים הגדולים.. מה שנכון לך יותר 

לא לאמאוהבת בילדי

להיות עם הקטן זה לא לשבת שניה... שיהיה בריא, פותח ארונות, מרוקן מגירות... חיימשלי.

לפעמים אני שמה אותו בכסא אוכל עם דגנים, זה ה"בייביסיטר" שלי

תשמעי. אינטנסיבי מאודבאתי מפעם

יש לנו ממש אותם גילאים, זה באמת קשה. 

גם אני נמצאת איתם כל הצהריים בלי צהרון ובערב כבר מאבדת את זה... אז אני מנסה למצוא זמן בצהריים להכנס לחדר סגור, לפעמים עוצמת עיניים, לפעמים רק פשוט מנקה את הראש בפלא' כך יותר קל לי . אני מבקשת מהגדולים שיהיו עם הקטנים ולא יפריעו לי, לפעמים זה מחזיק אפילו חצי שעה, לפעמים בקושי חמש דק' 🫢 

עם התינוק - אין לו זמן שהוא ישן/ נח? אולי אפשר לתת לגדול להיות איתו 15 דק'. לסגור דברים מסוכנים. זה ממש קשה ברצף איתם בלי הפסקה! 

 

להגיד בדיוק את זה😀כי כל פה

את אוהבת אותו ככ ולכן קשה לך שדווקא כשהוא מגיע זה הזמן שאת בדיוק הכי בעומס ולא פנויה וזה מבאס אותך כי את אוהבת אותו ובא לך לשמוע אותו ולנסות למצוא פתרון ביחד..

אצלינו לדוגמא הפתרון שהלך הכי טוב זה שאמרתי לו שאני משחררת אותו לעוד חצי שעה וככה הוא חוזר אחרי איזשהי רגיעה וגם אני הספקתי להשכיב את כולם ולנוח (מאז הלידה האחרונה מרדימה את הבנות ואחרי הסיפור והקריאת שמע נכנסת למיטה לחצי שעה/ למקלחת., גילתי שככה גם אין להם לאן לצאת כי הבית חשוך ומשעמם אז הם נרדמות מהר יותר וגם אני מספיקה להתאושש.

אבל יש מלא סוגים של פתרונות כמו קביעת שעה מסוימת (לדוג שלושת רבע שעה אחרי שהוא חוזר) שאז אתם מתיישבים ותשמחי לשמוע אותו אבל עד אז לאף אחד אין צפייה ושניכם מנהלים את מה שנשאר בבית ואפילו אולי מבפיקים לנוח קצת ולהתאושש..

בסוף ההרגשה שנותנים ברצון להקשיב ולתת פשוט בסוטיאציה שתהיה נכונה כבר פותח מקום בנםש להקשיב ולמצוא פתרטן😀

נכוןמאוהבת בילדי

רק צשאני מחכה שהוא יגיע כמו אוויר לנשימה,

אז לתת לו עוד חצי שעה? וואוו קשוח לי

רציתי רק להגיד שאתם מתוקים שניכםמחכה לשפע

אתם נשמעים כאלה מתוקים (מקנאה בקטע טוב ❤️) מדברים בךילה אחרי שהילדים ישנים. ושהןא רוצה פשוט לפרוק לך

איזה חמודים אתם. נשמע ממך כהז רצון מהמם להיות בשביל עצמך- שזה חשווןב- וגם לתת את המענה בשבילו

בטוחה שבע'ה תמצאו מה שטוב לכם!! 

❤️

 

תודה! מחמם את הלב!מאוהבת בילדי
תגידי לובשורות משמחות

שעכשיו את יושבת לשתות משהו חם להירגע וכמה דק' את איתו בקשב

זהו, ניסיתי את זה בשבת.מאוהבת בילדי

עבד יופי.

עכשיו נראה אם גם ביום רגיל זה יעבוד...

כמה ימיםבשורות משמחות

תזכירי את זה כמשפט קבוע זה יתפס כהרגל

אחרי המעשים נמשכים הלבבות

שבוע טוב!!

הי יקרה את ממש לא צריכה לשנות את עצמךפלא הבריאה

אבל ממש חשוב שתגידי לו מה שכתבת פה. אני מאוד אוהבת אותך ורוצה לשמוע מה עובר עליך. פשוט כשאתה חוזר אני בתוך הבלגן עם הילדים וזה ממש מצ'יף אותי. כדי להקשיב לך באמת בלב מלא אני זקורה לזה שאתה נכנס הביתה נגיד שלום, נשיקה או כל מה שאתם נוהגים. אני אכנס לחדר לרבע שעה לאפס את עצמי ואז יתפנה לי הרבה מקום בשבילך בלב. אני אומרת לך את זה כי אתה יקר לי והקשר שלנו חשוב. ולכן אני רוצה להיות בפניות מלאה אליך. ואתה מדבר איתי לפני שהתאפסתי אני ממש מוצפת מהילדים וזה מצ'יף אותי יותר.

  רוב הסיכויים שזה יעבוד. ואם לא אז תזכירי לו בעדינות. יקר שלי אתה יודע מה זה ממש מעניין אותי אבל אני זקוק  רגע לפנות עומס כדי שאוכל לחזור להיות איתך. זה בגלל שאני אוהבת אותך ורוצה בקשר נקי איתך בלי מטענים שיכנסו ביננו.

ומזמינה אותך גם לחשוב האם הצורה שבה הןא משתף מכבידה עליך. האם הוא מספר לך הרבה על דברים שלא מעניינים אותך על אנשים אחרים? ספרי לו שמעניין אותך מה עבר רק עליו. קשה לך שהוא מתלונן? ספרי לו שאת צריכה שיעזור לך לשמור על אנרגיה גבוה ושתשמחי לשמוע במה הוא הצליח היום וכו.

ככל שתהיי כנה עם עצמך ואיתו ותדברי יותר בצורה רגשית מה זה גורם לך להרגיש, ואיפה גם לך יש צורך או גבול יש יותר סיכוי לקרבה כי תרגיש שזה לא הופך למטען בינכם ולעול ושהוא רואה גם אותך. 

 

אמרת שבטלפון הוא לא אוהב, וגם זה עדייןכתבתנואחרונה

על חשבון הזמן האינטנסיבי עם הילדים.

חשבתי פתאום, אבל אולי זה אותה פונקציה כמו טלפון אז תראי אם שייך, אולי כשהוא יכנס הביתה הוא יקליט לך בוואצאפ את הסיפורים החופרים, את תקשיבי בהזדמנות (או תתני לזה לרוץ בלי ממש להקשיב), וזה יתן לו את המקום הזה של לפרוק לך אבל בלי שזה עכשיו להנחית עליך בזמן הרגיש הזה. אולי אפילו מהדרך אם זה לא מידי כמו טלפון (זה נשמע שזה כן..)

בכל מקרה, באמת לא פשוט, ובאמת זמן רגיש לשניכם, ובאמת דורש תכנון ותיאום ציפיות משותף וגם ניסוי וטעיה איך כן אפשר להכיל את שניכם. ואגב, זה מוכר ונורמלי מאוד שזמן המפגש הוא נפיץ. ודורש התנהלות חכמה. בהצלחה רבה! 

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !