עשה טוב, צריך את המשחק הכפול

בן גביר לא הועיל בכלום לכאורה בכך שהתפטר, חוץ מבסמליות החשובה שהוא לא מוכן שדבר כזה יקרה והוא לא מוכן להשלים עם זה.

סמוטריץ' משדר לשמאל בדיוק הפוך. הוא לא רוצה שזה יקרה, אבל הוא מוכן להתפשר כדי לשמור על הכיסא.

אגב, עוד לא שמענו את דבר השר על ארבעת הנערים ששוכבים בבית החולים בעקבות ירי השוטר מלפני שבועיים.

ירי שהתרחש שני קילומטר מהבית שלו, ראוי לציין.

הלנו הוא?

יוצא שכל מה שבשבילו בחרנו בו, הלך פארש. כי מר סמוטריץ', לא עושה כלום משיקולים פוליטיים.

הוא מתיר את דמנו בשתיקתו!!! בושה וחרפה!!!

סמוטריץ' משנה בפועל את המצב בהתיישבות. 

כמות הישובים שקיבלו הכרה, החוות שהוסדרו, התחלות הבניה בפועל, אישורי הבניה להמשך, ההכרזה על אדמות מדינה והריסת הבניה הערבית הבלתי חוקית - משנים דרסטית את מצב האחיזה באדמות יו"ש, כמו שלא שינו אותה מאז ממשלת שמיר (כן, לפני שנולדת).

ביבי להזכירך גם הוא עשה דברים, וכן הבטחת הבחירות שלו הייתה להחיל ריבונות על יו"ש.

אז מעכשיו נלקק לביבי?

ולייחס לו את כל הנ"ל זה לא נכון בכלל, אם כבר השרה סטרוק והשר כ"ץ.

בן גביר לא הועיל לעם ישראל בהתפטרות שלו. כתבתי כבר באותו שבוע שהייתי מוכן לקבל מי שיגיד שהממשלה חצתה קו אדום ולכן הוא נלחם להפיל אותה יהיה מה שיהיה.

בן גביר, בסה"כ עשה הצגה לבייס, כשמצד אחד יש לו קלף לקמפיין כשילדים בני 19 וגם מבוגרים שנשארו בהבנה פוליטית של ילדים, קונים את זה שהוא אידיאולוג. מצד שני הבהיר שלא יאפשר להפיל את הממשלה. אם לא תאפשר להפיל, לא עדיף לעם ישראל שתמשיך להשפיע לטובה?! 

ממש איני טוען שסמוטריץ' נביא, רק שיש לו הבנה פוליטית, מה שאין לבן גביר. אגב, סביר גם שראש הממשלה שיתף אותו בסיכומים השקטים. את בן גביר אי אפשר לשתף, כי הכל דולף...

אבל אני חושב שהוא הרע במיעוטו לעומת סמוטריץ', שעם כל הכבוד לו לא עושה כלום, ולא שכחתי את אישורו לביצוע ההרס בגבעה בתור האחראי על המנהל האזרחי.

גם בן גביר לא צדיק גדול, אבל סמוטריץ' גרוע ממנו.

להזכירך, העיסקה כבר בוצעה. מחבלים עם דם על היידים, ביניהם זכריה זביידי שוחררו. זה שכרגע היא נעצרת זה מבורך, אבל זה כמה קרונות מתוך הרכבת שכבר הגיעה לאושוויץ.

בזמן שאחרים עסוקים בהצהרות וגינויים - אקטואליה וחדשות

נכון, הוא עושה טוב. לא מספיק. - אקטואליה וחדשות

ולא בהקשר הזה דיברתי, אלא בהקשר המחבלים ששוחררו ועומדים לרצוח אותנו נפש. והשוטר שירה בחברינו שני קילומטר מהבית שלו. ותרגילי הצבא בהם מדמים את המתנחלים כאויב.(כן, היה עכשיו עוד תרגיל, במהלכו יש מחבל בגזרה, אבל צריך לשלוח עשרות מגבניקים לאיתור עיזים שנגנבו על ידי גבעת עוז ציון)

יכול להיות שבגילך קשה להבין זאת (וכן, אני יודע, יש גם מבוגרים שמעולם לא התגברו) - לא הכל בידינו. עדיין אין רוב בכנסת של הציבור האמוני, כי עדיין אין רוב כזה בעם וגם כי חלק מהציבור הזה מאלף שיקולים מצביע ליכוד/ש"ס/כל שאר המפלגות.

במציאות הזאת יש שתי דרכים להתנהל, השיטה של תלמידי הרב כהנא - הכל או לא כלום. אין ספור מערכות בחירות בהן לא עברו/נפסלו מראש. אבל גם כשעברו, חוץ מנאומים לא השפיעו כלום, כי לא מוכנים לפשרות.

שיטת הציונות הדתית מעל מאה עשרים שנה (בדיעבד גם החרדים אמצו) - לפעול במסגרות הקימות, להטות לטובה את כלל ישראל.

אני בהחלט חושב שיש ערך גדול גם להצגת האמת בלא כחל ושרק וטוב שיש מי שעומד עליה. יחד עם זאת, במערכת הפוליטית השיטה הזאת רק מבזבזת כוחות שיכולים לפעול למען התורה, העם והארץ.

כתבתי כאן בעבר לא פעם - אישית אני מאוד מעריך את ד"ר הרב מיכאל בן ארי, למדתי ממנו בעבר ועד היום משתדל לעקוב אחרי הפרסומים שלו, בהחלט הושפעתי מתפיסתו ההסטורית וההסטוריוסופית. יחד עם זאת, אני חושב שהשפעתו היום כאיש רוח, כמרצה, ככותב - גדולה בהרבה מהכמעט 0 השפעה שהיתה לו בשנות הפעילות הפוליטית.

את הנקודה הזאת בן גביר תפס, בשלב שגם את המפלגה של מרזל ובן ארי הוא תפס. לכן הוא שינה כיוון והתנער מהם. זה בהחלט חוסר דרך ארץ, אני בהחלט מקבל שהיה צריך להקים מסגרת חדשה ולא לגנוב להם - אבל ברמה הפוליטית הוא צדק.

יחד עם זאת, מתברר שהצורך להיות אופוזיציה, גדול ממנו. גם בכל התקופה שישב בממשלה, הוא התנהל בחוסר לויליות מוחלט וגרם לקואליציה להזיע על שטויות ושקרים וגם הפרישה שלו לא קידמה את עם ישראל בכלום.

סמוטריץ' לא בעד שחרור המחבלים, לא משנה כמה פעמים תחזור על זה. השאלה שעמדה בפניו אינה אם מחבלים ישוחררו, זאת היתה עובדה קיימת. העיסקה היתה המוצא בלחץ בין טראמפ שצריך הישג לחשש שביידן ברגע האחרון יגרום נזקים נוראיים.

פרישה של סמוטריץ' היתה מורידה ממנו כמה פשקעווילים, אבל לא מקדמת את עם ישראל בכלום. העיסקה היתה יוצאת לפועל כך או כך - אבל נתניהו היה הופך לברווז צולע שימיו בשלטון ספורים וממילא את כל ההישגים של השבועות האחרונים, היינו מפסידים.

אמרתי שזה שסמוטריץ' נשאר בממשלה לא שינה את העובדה שהם שוחררו, גם אם עכשיו חמאס מגמגמים.

לא הבנתי את הצורך שלך במלל על כהניסטים, הם לא מעניינים כרגע. אמרתי לך כבר, אני לא תומך גם בבן גביר.

אבל עם כל הכבוד לכך שהמציאות מורכבת, מר סמוטריץ' לא עושה מספיק. 

לא שמעתי גינוי לאירוע המזעזע בו ארבעה נערים כמעט מצאו בו את מותם, שני קילומטר מהבית שלו.

או בכלל להתנהלות הצבא והמשטרה, ובייחוד השב"כ, המתנהלים כאילו אנחנו האוייב.

אנחנו צריכים מנהיג שכשקורה אירוע כזה, מכל סוג שהוא, הוא לא ישב בחיבוק ידיים, אלא ירים קול, גם אם רפה, ויאמר שהוא לא מוכן שדברים כאלה ישנו.

זה באופן הכי חלש שיש. שירים את קולו. שיגנה. שיאמר שזו בושה וחרפה שהשב"כ מגרש יהודים מביתם ללא הסבר. שיפנה לשר כ"ץ בבקשה לבטל את הצווים המנהליים, או על כל פנים לאפשר לאריאל דנינו לגור באריאל בשומרון, כדי שיוכל להמשיך את לימודיו באוניברסיטה ומשפחתו לא תצטרך לחפש מוסדות לימוד חדשים. הרי אריאל אינה מקום עם חיכוכים, ואילו הר חברון אליו מתיר צו ההרחקה לאריאל דנינו להיכנס כן רווי בחיכוכים.

בקיצור, שידבר. שלא ישתוק כשהציבור שלו נרמס.

או שאנחנו לא הציבור שלו?

וחשוב לשים אצבע על זה שדיין היה זה ששלח אנשים לגור ב'פיתחת רפיח' חבל ימית. והוא היה שר החוץ שהציע את רעיון השלום ומסירת סיני.

אז אולי גם סמוטריץ' ידידנו נמצא בדרכו לשם? כרגע עוזר, לכאורה. או שלא כל כך. ומה שמעתי? הוא צייץ "להחזיר את כולם"? האם הוא התכוון בכל מחיר?

אתה מתעקש על רשימת פעולות/אמירות ספציפיות שמבחינתך הם המדד. הבהרתי שסמוטריץ' פועל הרבה מאוד ומשפר באופן דרסטי הן את האחיזה שלנו ביו"ש, הן את מצב מוסדות החינוך והתורה (שמעתי באוזני מכמה ראשי ישיבות/מנהלים שונים, חלקם ממש לא מחסידיו מראש) והן בשלל תחומים אחרים. 

כל איש עשיה, חייב לתעדף דברים אלו על אחרים. מדד ההצהרות, אינו מדד לשום דבר, למרות שהח"כים של עוצמה מצטיינים בזה (ורק בזה...).

האם הוא צודק בכל החלטה ובכל תיעדוף? מטבע הדברים, מי שלא עושה כלום לא טועה לעולם ומי שעושה, לפעמים טועה.

וכמובן, הכי קל לשבת בחוץ ולזרוק האשמות.

כי אם סמוטריץ' היה פורש, הממשלה היתה נופלת והכנסת היתה מפזרת את עצמה.

ופועל יוצא, הולכים לבחירות שמבהילות את סמוטריץ' מפני תוצאותיהן הנחזות. 

אני לא אומר שסמוטריץ' יראה את הכנסת הבאה מהבית, אבל יש די והותר אנשים שמהמרים שכך יהיה.

אשר ליחסיו עם בן גביר, יש משהו סודי במערכת שביניהם, משהו בסדר גודל של מפעל הטקסטיל בדימונה, בגינו שני השוורים האלה כבר לא יחרשו יחדיו.

או במילים אחרות, סמוטריץ' הוא בעת ובעונה אחת, גם אידיאולוג גדול, ואף אחד לא יקח את זה ממנו, אבל גם חנווני פוליטי לא קטן.

הוא היה מרוויח הרבה נקודות בבייס. הרבה יותר קל לשווק את זה, מלשווק את ההשארות. בכל זאת הוא תיעדף את ההשארות וההשפעה, על פני הנקודות בבייס וההמנעות מזריקת הבוץ ע"י בן גביר.

(טוב, האמת שבן גביר זרק בוץ גם קודם, עם שלל טענות מהגורן והיקב. כל פעם שהטענה הקודמת התבררה כספין שקרי, הוא המציא ספין חדש)

הסיבה שאנחנו מתנגדים לעיסקה היא כי אנחנו מסתכלים לטווח הארוך ולא רק לכאן ועכשיו.

אם הוא היה מפיל את הממשלה אז זה היה נזק גדול לטווח הארוך (בחירות, עצירת המלחמה, קמפיין שמאלי בזוי על סטרואידים, סכנת חזרת השמאל לשלטון, חטופום נמקים לנצח), וגם לטווח הקצר (לפיד היה נכנס במקומו, וכל שאר שונאי ישראל, והנזק היה גדול עוד יותר).

וזה מה שאני טורח להסביר כאן כבר חודש.

יש כאן שאלה מהותית, מתי הגבול שבו ממשלה איבדה את הלגיטימציה. מבחינתי הצעד של בן גביר - גם לאבד את מוקדי ההשפעה שלו וגם להמנע מלהפיל את הממשלה, זו האפשרות הכי מטופשת.

בסופו של דבר נבחרי הציבור שלנו איכזבו אותנו כבר לאחר חודשיים מהמלחמה כשהתברר שאין כוונה לנצח לא בצפון ולא בדרום.

הם פשוט מגלגלים את הבעיות כדי שאנחנו נתמודד איתן רק על סטרואידים בעוד 15-20 שנה      

כל כך הרבה מחבלים והחזירו את המחבלים בעזה וטןענים שבגלל זה יצביעו לימין מפוקפק כמו בנט או שלא יצאו להצביע.

עם בן גביר יש למי להצביע.

השאלה איך זה יקדם את עם ישראל, בצעקות מהמליאה?

אלא אם כן יש לך אופציה אחרת. כל עוד שאין ממשלה טובה יותר, צריך לראות איך מקדמים מתוך המציאות הזאת.

נפתחו בשבועות האחרונים אופציות, שגם אם לא יתממשו מחר בבוקר - מרחיבות את האופק הלאומי בצורה משמעותית. נכון שנתניהו עם רזומה ארוך של חיפוש שקט לטווח קצר, תוך מישכון הטווח הארוך, אבל המציאות מקדמת.

חוץ מלחכות...

נקווה לטוב אבל נראה לי לא יקרה שום־דבר מעניין, מקווה להתבדות

חמישה ימים לפני השבעתו הבטיח לפתוח את שערי הגיהינום על עזה.

אמר עזה והתכוון לישראל.

במקום למרוח את חמשת הימים, הבהיל לכאן את היהודון סטי ויטקוף שאילץ אותנו (מעכשו לעכשו) לשחרר אלף רוצחים עם דם על הידיים, תמורת 33 חטופים, רבע מהם מתים.

ועכשו, בעצומה של עסקת כניעה שנושאת את שמו, ההפכפך הזה משחק אותה גיבור גדול, ופולט אולטימטום לשחרר את כל החטופים "עד 12 בצהרים". חחה.

חמאס כמובן לא ספר אותו, ובצדק לא ספר אותו, וזה ממש לא מצחיק.

כשהעזתי הראשון יטרונספר מעזה, מדינת ישראל תתחיל לגדל עגבניות על הירח.

אולי אני לא מעודכן, אבל למיטב ידיעתי בכל הסוגיות האחרות – קנדה, מקסיקו, פנמה, ענייניים פנים־אמריקאיים – טראמפ אומר ועושה

בעיה של הממשלה שהיא לא ממנפת

בס"ד

כל האיום הגדול על פתיחת שערי הגיהנום היה כדי להחזיר את העסקה המופקרת למסלולה הרגיל אחרי שחמאס הודיעו שבכוונתם להפר אותה. במקום זה, הגענו למצב שאפילו נשיא המעצמה הגדולה ביותר, עוקף את ממשלת ישראל מימין. אגב, מאוד יכול להיות שכך יהיה גם עם תוכנית הטראנספר של טראמפ, שבינתיים במדיניות הערביות כבר משרטטים תוכנית חלופית להציג בקרוב לנשיא בביקור בבית הלבן.

בקיצור, בינתיים אנחנו בשלב הדיבורים מצד אחד, ומצד שני בעזה ערבים מתקרבים לגדרות ורקטה נופלת רק בטעות בשטח רצועת עזה ולא בישראל. בינתיים, אמש פורסם מגורם מדיני (=רוה"מ) שלאחר התייעצות ביטחונית הוחלט שנושא הקרוואנים יידון בימים הקרובים (ולא, לא מדובר בקראוונים של תנועת נחלה או שמטרתם היא חידוש ההתיישבות היהודית ברצועה. ההפך). כל זאת בזמן שהשרה סטרוק (ע"פ פרסום בטלגרם של דפנה ליאל ביום ראשון ולמחרת באתר ישראל היום) אומרת שמה שראינו זה "רק קצה קצהו למה שמחכה לנו". אז נשאלת השאלה - איפה ההשפעה?!

אגב, לגבי טענת ההדלפות שעלתה פה באחת התגובות. תראה איזה מוכשר בן גביר - גם שהוא לא חבר ממשלה ובטח של חבר קבינט, נראה שהוא עדיין מצליח להדליף דברים לתקשורת מתוך הישיבות. גם הטענה שבן גביר הוא זה שמנסה למצוא את הסולם לחזור לממשלה - אינה מדוייקת. כמובן שאם תחזור הלחימה או שתוכנית הטראנספר תצא אל הפועל - זה יקרה, אבל בינתיים מי שמנסה לשכנע אותו לחזור כבר עכשיו, והוא מסר (כך על פי פרסום של יערה שפירא מיום רביעי בכאן חדשות), זה נתניהו שצריך את האצבעות שלו. לא הפוך, בטח לא אחרי השבוע האחרון שכאמור נכון לרגע זה, נראה שהוא בהחלט בהחלט צדק שפרש.

וזה מאוד מגוחך בעיניי שכל פעם שהרוח נושבת אז באים תומכי פלוני ותומכי אלמוני ומביאים את הסיטואציה העכשווית כראיה לשיטתם. נצחונות סופרים בסוף. מי באמת צדק נוכל לראות רק בסוף של שלב. אי אפשר על כל תנועה לבוא ולהסיק מסקנות, זה טיפשי לגמרי. "אל יתהלל חוגר כמפתח".

בס"ד

אני חייב לציין שאני עדיין מסתכל מאוד בחשדנות בנוגע לטראמפ. נראה, ולא רק בהקשר של ישראל, שהמדיניות שלו מאז תחילת הקדנציה זה לאיים בענק בשביל להשיג תוצאה קטנה. הטרנספר, לדוגמה, בא במטרה לגייס את מדינות ערב להביא פתרון משלהם. אבל שטראמפ עצמו מסתכל בהשתהות ושואל למה מדינת ישראל לא ממשה את האשראי שניתן לה, אין אלא לשאול 'דרשני'.

שראיתי את ההצהרות בשבוע שעבר, אכן קיוויתי שכך יהיה. לכן המתנתי עם התגובה הזאת עד הדד ליין הסופי. אבל הדד ליין עבר ולא נותר לי לתהות בקול מה עוד יקרה?

אגב, אחד "הצ'ופרים" שהבטיחו לסמוטריץ' זה שינוי המדיניות ביו"ש. מה שקורה בימים אלו זה מחסומים שהיו סגורים מתחילת המלחמה, נפתחו חזרה לתנועת פלסטינים. חלקם ממש מתחת לחלון ביתו של השר. זאת אומרת שגם לצד המבצע הנחוץ בטול כרם וג'נין - מחסומים אסטרטגיים באזור שכם נפתחים.

כשבנאום הפרישה שלו הוא הבטיח להחזיק את הממשלה מבחוץ וגם הסביר מתי יחזור...

ממה נפשך, אם הממשלה איבדה לגיטימציה, תפעל להפלתה! אם אתה ממילא ממשיך לתמוך בה, למה לוותר על מוקדי ההשפעה שלך?!

לצערי הרב, ההסבר היחיד הוא שהפרישה היא הצגה לציבור שלא מבין בפוליטיקה ובמורכבויות המציאות.

אחרי 7 באוקטובר היה צריך להגיד בצורה פשוטה נכשלנו.

ולהתפטר

כל הממשלה הזאת ולא רק הם

הרבה דורשים לעצמם כעת בקמפיין כי הם חושבים שהקהל שלהם רוצה שינוי לכיוון שלהם עם ההתנהלות בביטחון.

מעורר מחשבה אודות התפיסה הציבורית אודות ההצלחה הביטחונית בממשלת הימין על מלא...

פעם הנושא הכלכלי היה במרכז הבחירות, עכשיו זה הביטחון

ברור שהמלחמה השפיע על הציפיות שלנו מההתנהלות הביטחונית,

אבל לא ראיתי את הליכוד מבטיח שכץ יהיה שר הביטחון הבא.

ואני בטוח שעוד מעט נתניהו יכריז שתיק הבטחון ישאר בליכוד

הוא אומר בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו. מצד אחד לדבריו גודל הגוש קובע, והמטרה להגיע יחד ל- 61 מנדטים לפחות, ומצד שני הוא נוטל לעצמו את עור הדוב למפרע, כאילו ה- 61 מנדטים העתידיים הם כולם שלו.

מערכות חינוך מעולות, ליד שירותי תרבות, רפואה ברמה גבוהה.

זו הסיבה לצפיפות המטורפת באזור המרכז - והסיבה המרכזית מדוע הפריפריה לא מושכת אליה מספיק אנשים ומשפחות.

כי בדרום אין את האפשרויות הרבות שיש במרכז.

אפילו אנשי צבא הקבע של יחידות המודיעין והתקשוב, שהבסיסים שלהם במרכז, לא מוכנים לעבור לדרום. ופינוי הבסיסים מתעכב מזה שנים.

ביטוח לאומי הוא ענף של המדינה. והוא בעיקרו חברת ביטוח לנושאים שאף חברת ביטוח פרטית שפועלת על בסיס עסקי, למקסם רווחים, לא היתה מבטחת. נכים, סיעודיים, מובטלים …

חלקו ממומן ממיסים ישירים וחלקו האחר ממומן ע"י המדינה, מחלק קצבאות מכספים של המדינה, מכובה ומבוטח אקטוארית מול תקציב המדינה.

המדינה מזרימה לביטוח הלאומי מימון גמלאות לא-ביטוחיות: קצבאות שהמדינה החליטה להעניק לפי מדיניות סוציאלית, כגון השלמת הכנסה, קצבת ניידות, קצבאות מזונות וקצבאות ילדים.

כאשר הממשלה מחליטה להקל על מעסיקים או עובדים ולהפחית את שיעורי דמי הביטוח, היא משפה את הביטוח הלאומי על אובדן ההכנסה הזה.

להפוך את הביטוח הלאומי לחברת ביטוח פרטית - משמעותו שרבים מאוד מהזקוקים לביטוח, הנכים, הסיעודיים, כל מי שלא יכול לממן את עצמו, לחברת הביטוח הפרטית לא יהיה משתלם לבטח אותו.

הסיפא, הכשרה מקצועית - זו באמת רפורמה שמאוד נחוצה. לפתוח מחדש את בתי הספר המקצועיים שהיו בישראל עד שנות ה-80 של המאה הקודמת.

שהפיצול בין מס הכנסה לביטוח לאומי לא הגיוני

את הביטוח הלאומי.

לא לייעל ולאחד את המנגנונים עם מס הכנסה.

ישראל באמת בין המדינות היחידות בעולם עם הפיצול.

לא שזה פסול. יש הגיון רב להשאיר אותו.

ולעומת הבעיות הקשות בעבר בגלל הפיצול, כיום שהכל ממוחשב ונגיש דרך האינטרנט- הרבה הרבה יותר פשוט להתנהל ולקבל את השירות.

אגב, ישראל גם בין הבודדות בעולם, במבנה שירותי הבריאות - קופות חולים.

וזה מודל מצויין.

לא כל דבר במערכת הציבורית בישראל הוא מודל גרוע….

המודל אומץ מגרמניה, ע"י העולים מגרמניה שעלו לכאן לפני השואה בעקבות עליית הנאצים.

מעניין שהמודל הזה קיים במדינות בודדות בעולם - גרמניה, הולנד, בלגיה, שוויץ, אוסטריה וצ'כיה.

הם רק קיימים כדי לדפוק את הימין ובמקרה את בן גביר?

בס"ד

גם את הודעות המעקב אחרי מספר ההרוגים הם החלו עוד לפני כניסתו לתפקיד.

הקמפיין שלהם בעד הערבים בהרבה מישורים התחיל הרבה לפני. ספציפית פה הם עשו קמפיין נגד בן גביר (קצת בצדק) במקום למשל קמפיין לעודד את האנשים שלהם לא לשטוף את הרצפה ולשרוף את המצלמות לפני שבאה משטרה.

מתי השבכ נכנס לתמונה?

השבכ

בס"ד

ההודעות אלו יוצאות בכל פעם שיש רצח בחברה הערבית. מי שעקב אחרי ההודעות האלו שיוצאות לתקשורת ראה לאט לאט את האחוזים עולים לעומת אותו יום אשתקד, מה שהצביע על עלייה בהיקף התופעה. אלא שפתאום לאחרונה יש היפוך במגמה ואנחנו פתאום רואים בהודעות האלו ירידה בהשוואה לשנה שעברה. כשמנסים לשים אצבע איפה מונח השינוי, אז זה מקביל לכניסת השב"כ לנושא.

אם כי בסך הכל לטענתך יש פה חודשיים וחצי, כדאי לראות קצת יותר זמן, מה עוד שמניח שההשפעה של הכנסת השבכ לוקחת יותר מיום כך שצריך להפחית מתוך החודשיים וחצי זמן מה.

(לא המדברת)

זה פשוט להפעיל לחץ חיצוני כדי שהמלחמה תיפסק. BIDEN HELP US סטייל. ועכשיו כשיש ממשל אחר באמריקה הם מנסים להפעיל לחץ מכיוון ארופאי, כל עוד היבשת הזו קיימת ולא נחרבה על ידי החברים שלהם.

ערב הסעודית חתמה על ברית הגנה עם שתי אויבות ישראל מובהקות. שתפנה אליהם בבקשת עזרה.

יכולים לנשום לרווחה...

והברית הזו לא תעבוד תכל'ס...

ע"מ לייצר ביטחון אזורי?

כדי שנדע במה מדובר.

ניסינו להתקדם עם הלבנונים, וכלום לא יצא מזה.

אולי בעוד 50 שנים יקום אצלם מנהיג אמיץ שישנה את המשוואה.

אחרי החיסולים המהדהדים בצמרת שלהם.

ולכן הם מפחדים לתקוף אותנו ולא מטילים מצור ימי על ספינות שנוסעות לישראל.

כך שנראה לי שטות להתערב בסכסוך פנים ערבי רחוק אלפי קילומטרים ממנו.

אם יש מידע ביטחוני לא ידוע על סיכונים סיכויים וכו' כמובן יש לשקול בהתאם

אנחנו צריכים את איראן קיימת.

בס"ד

הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.

אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.

ועדיין. פייגלין עצמאי.

אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.

השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...

בס"ד

אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.

כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.

קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...

הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.

בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.

לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.

והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.

יש גבול לכל תעלול.

התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.

וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.

במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.

וממילא היו יותר מפלגות קטנות, ולמועמד לראשות הממשלה היה יותר מרחב תמרון.

אחוז החסימה יוצר מציאות שבה יש פחות מפלגות, אבל הן בינוניות והממשלה תלויה בכל אחת מהן.

או שאני רוה"מ או שאין לכם ממשלה.

בגלל אחוז החסימה הבינוני, יש "רק" 5 שותפות קואליציוניות, ואתה מציע להוריד את הסף, כדי... כדי שיהיו יותר מתחרים על אותם תיקים?

בסיבוב הקודם לא נכנסו מר"צ ובל"ד, מה שהוסיף לגוש הימין 4 מנדטים מן ההפקר, וביטל את הצורך בסיבוב בחירות נוסף.

הפעם הם למדו לקח, והגבילו את עצמם בהתנדבות.

ועשו עוד דבר, הם השליכו את הרעה החולה הזו למפתנו של הימין, והימין הרים מהרצפה כמוצא שלל רב.

אני כן מבין שאתה דואג לעתידו הפוליטי של סמוטריץ'. אדרבא- שיתפקד לליכוד עם נושאי כליו, ויגיע לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. נכון לעכשו, נתניהו סומך עליו יותר מאי פעם.

העניין הוא עקרוני שיורד למציאותי. כשאחוז החסימה יותר נמוך יהיו יותר מפלגות - יותר מדויק כשהיו יותר מפלגות* הכנסות מילאו ימיהן.

ככל שהעלו את אחוז החסימה, הממשלות פחות יציבות והכנסות פחות ממלאות את ימיהן.

עם התאוריות שלך יש שתי בעיות - המציאות וחוסר הדמוקרטיה...

והיום פחות משליש.

ככל שאחוז החסימה יגדל, לקטנות לא יהיה סיכוי ממשי להכנס לכנסת, וממילא ינהרו המצביעים אל הגדולות, שיחזרו להיות בנות 47-48 מנדטים.

או אז די בשותפה קואליציונית אחת כדי להרכיב ממשלת 61, ובשתי שותפות כדי להסיר כל חשש להתהוות לשון מאזניים.

המציאות שאתה מתאר היתה, כשאחוז החסימה היה נמוך. בניגוד גמור לתאוריה שלך - ככל שהאחוז עלה, המפלגות הגדולות קטנו והכח של הבינוניות עלה והפך לכזה שבלעדיהן אין ממשלה.

לא עובר את אחוז החסימה. סמוטריץ נתן לו מתנה. ופייגלין בשלו. חוגר כמפתח. מתנהג כאילו הוא בעל הבית. אף פעם לא טועה ולא מתנצל.

מה השתנה?

אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.

לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.

מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.

ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול

אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"

אבל לא יותר

גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.

ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.

שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.

כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.

אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.

ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.

הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.

ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.

אלה הם כללי המשחק.

הפוך

בס"ד

קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.

מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.

נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.

כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.

הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.

במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.

ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.

גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.

במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.

סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.

משחק סכום אפס.

בס"ד

אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?

גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.

לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).

כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.

דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.

כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.

לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.

בס"ד

כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.