איך שומרים על סדר עם ילדים קטניםאמא בעבודה

אני אשמח לטיפים וכללי אצבע אם אפשר להגדיר את זה לתפעול בית עם מספר ילדים קטנים.

איזה משימות מתאים לבקש בגילאי 7-8 ומטה.

ואיך אתם מצליחים לגייס אותם למשימות.

 

אני מרגישה שכל הזמן הבית מתנהל בבלגן. מתקשה להטמיע הרגלי סדר וניקיון יש פעמים שמשלימהעם הבלאגן והלכלוך ויש פעמים שממש מרגישה קושי לתפקד בין ערמות הבלאגן בכל פינה.

הקושי הוא לא רק מול הבלאגן אלא גם מול בעלי והילדים אני מרגישה במאבק תמידי בתחזוק הבית.

לבעלי אין הרגלים של סדר וניקיון. הוא לא רואה בזה מטרה שמצדיקה השקעת אנרגיה מבחינתו הוא ישים מוזיקה להרגע בסוף היום וזה מספיק גם אם הכיור והשולחן עולים על גדותיהם.

 הוא השתפר מאז שהתחתנו אבל המשימות מתרבות ותנאי השטח מאתגרים יותר כי נמצאים פחות בבית הילדים במסגרות עד מאוחר שנינו עובדים במשרה מלאה בחוץ ואין שום איפוס של הבית.

כמה שאני מנסה לגייס את הילדים והבעל לאיפוס יומי או שזה מחזיק בדיוק שעה או שזה דורש כל כך הרבה אנרגיה שאני מרימה ידיים.

הבית קטן עם הרבה חפצים וזה עוד מאבק כל הזמן לזרוק. ומציף תסכולים כי אנחנו גרים בשכירות הרבה זמן ולוקח לי זמן להתחבר לבית לא כיף לי לסדר.

 

זה נורמלי לנהל בית עם ערמות כביסה. וחפצים כל הזמן מסביב? 

כשמזמינים אורחים הבית מאורגן ומסודר וזה נראה פשוט לתפעול אבל תוך שעה אין סדר עד שחייבים שוב.

יש דברים שאין לי מקום בשבילם כמו כביסה נקיה או ניירות מסמכים ציורים וזה תמיד מגיע לשולחן ולספה.

 בסלון. יש דברים שיש להם מקום אבל איכשהו הם לא חוזרים לשם סוג של הרגל רע שהתקבע בבית.

ואולי הציפיות גבוהות? אני קורסת בערב בלי כוחות ובלי מוטיבציה לארגן אץ הבית. מרגיש לי שזה המקום לגייס את הילדים כי בעלי פחות מגוייס לעניין. אבל לא מצליחה.

יש לי עוזרת פעם בשבוע אבל זה איפוס כללי ולא יסודי ומחזיק יום אחד עד שבת.

החלק הכי חשוב לדעתיהמקורית

הוא אובר חפצים

בית מסודר יכול להיות כזה, כשמתקיימים 2 תנאים:

1. לכל חפץ יש מקום ייעודי

2. מקפידים להחזיר את החפצים למקום שלהם

 

אם הכביסה לא מתקפלת וחוזרת לארונות, ברור שהיא תיצור בלאגן ותניחו אותה איפשהו

כנל לגבי כל דבר אחר

 

הרבה יותר קל לגייס ילדים לעזרה כשהם יודעים איפה כל דבר אמור להיות. אם הם לא יודעים, זה הופך את זה למסובך עבורם וגם עבורך כי הם יצטרכו אותך כל הזמן כדי להגיד להם

אני מזדהה עם הפותחתמקופלת

תמיד יש דברים שאין להם מקום..

יצירות גדולות של הילדים שלא נעים לזרוק לידם, אז מחכים כמה ימים ובנתיים זה עושה גם אווירה של בלאגן..

ילקוטים במהלך השבוע (בסופ"ש ובחופשים אנחנו מכניסים בארון תלייה, אבל זה לא פרקטי ככ כל יום לעשות את זה)

כביסה נקייה שלא מקופלת -- גם , לא מצליחים לקפל כל פעם. תמיד יש ערימות, כי בדכ הכביסה מגיעה בכמה מכונות (הרי מופרדת לפי צבעים, ואז גם נוצר עומס)

 

וזה בלי לדבר על ארוחות שצריך לתפעל. או משהו שבטעות נשפך על הרצפה ..וזהו כבר יש אווירה של בלאגן, שזה פשוט מרגיש מרדף.

 

וכמובן שכל שאר הדברים שניסיתי לסדר ולארגן להם מקןם, חזרו להיות מבולגנים...ואז כל פינה יש בה בלאגן..

רעיונותהמקורית

ליצירות של הילדים שמרתי תיקייה של שנה שעברה מהגן. היא מתמלאת (ככה כותבים? @מתואמת ), זורקים

לתיקים ומעילים יש מתלה מאחורי הדלת בחדר. גם התיקייה תלויה עלייה. תיקי בית ספר לא רלוונטי לתלות כי הם כבדים אז מניחים בקיר פנוי בתוך החדר

 

כביסה לא מקופלת - יש לי 2 סלים גדולים שיש בתוכם כביסה לא מקופלת. לא אשקר גם אצלי יש שבועות שלא מקפלת, אבל בעלי הטיל ווטו וזה לא יכול להישאר על הספה. אני מסכימה איתו האמת. אז היא נשארת בסלים ולוקחים משם עד שמקפלים

 

ארוחות - אפשר להשתמש בחדפ ככל הניתן/ מדיח. כשנשפך משו על הרצפה, מומלץ לנגב מייד. זה שומר על הרצפה נקייה לאורך זמן ומונע כתמים שחורים שיוצרים אווירה של תחנה מרכזית

את כל הנל עושים אצלנו בבית

 

וכן, זה התעסקות. ואולי יש לי פחות ילדים משלכן, אבל גדלתי במשפחה ברוכה וגם אצלנו השטח הציבורי של סלון מטבח היה פנוי כמעט תמיד כי היו פתרונות לדברים שיוצרים בלאגן

עניין הכביסה אצלי ממש מעיקאמא בעבודה

היו תקופות יותר טובות מרגיש לי שזה קשור גם לזה שנהייתי מותשת מהמהירות שזה מתבלגן יש יותר מבלגנים ממסדרים. כל החזרה למקום זה מאבק כוחות ושאני לבד במערכה על הסדר.

גם גדלתי במשפחה ברוכה אבל לצערי לא היה מסודר אצלינו עד שהילדים גדלו ולקחו אחריות על הסדר.

תמיד זה היה דבר שעושים ביחד ובבית שלי מוצאת את עצמי לבד במערכה.

 

שאלה איפה את שמה את הסלים הלא מקופלים לדוגמא? כי זה או בסלון או בחדר שינה או בחדר ילדים אין לי חדר כביסה.

גם אצלי זה באחד החדרים על הרצפההמקורית

הבן שלי ישן שם

ואפשר ורצוי לרתום ילדים לסדר

הבית דורש תחזוק תמידי, ולא חייב שזו תהיה את. זה שינוי שיכול לקרות, אבל לשנות הרגלים דורשים התמדה ואסרטיביות ותצטרכילהיות על זה בהתחלה. זה גם יכול להפוך לחוויה של משימה- להחזיר 10 דברים למקום/ להחזיר עד שנגמר שיר שתשימי

כביסה האמת גם לא חייב להחזיק ערימות. כנל לגבי הסדר. תקראי לילדים שימיינו איתך וישימו בארונות שלהם כנל (לא חייב מקופל, יש מי שמשתמשת בסלסלאות לקטגוריות כמומחולצות, מכנסיים וכד וזה מקל על הפיזור) 

יש לך עצות מהממות!!אמא בעבודה

ממש תודה על השיתוף.

אני מבינה שבכללית יש לי קושי לתת הנחיות הוראות ולהפעיל אנשים. זו בעבודה אצלי לזהות מה אני רוצה ואיך לבקש ולהנחות.

תודה על הכיוונים. אני יודעת שגם אם לא אצליח לעמוד בכל הכללים זה תהליך לפחות יש לי כיוון ורעיונות שאולי אוכל להכניס לבית.

הרעיון של הכביסה שאני מקפלת הכל מיד בערמות כשמורידה אבל לא תמיד מצליחה למיין למדפים מיד.

העניין הוא שעם ילדים לא צריך בהכרחהמקורית

לתת הוראות בצורה היבשה

ילדים מאוד רוצים לשמח את ההורים שלהם ולרצות אותם, צריך לדעת לרתום ולא לתת הנחיות בהכרח (והסמנטיקה חשובה כי זו בעצם הצורה המנטלית בה את ניגשת לעניין)

יש שוני בין - אני מצווה, אתם עושים  (הנחיה, פקודה)

לבין - בואו נעשה ביחד (הירתמות ופעולה משותפת שיוצרת גם זמן איכות) 

 

ואגב, אולי תבוא גאולה על ידי😅 אבל הרעיון של סלסלאות שייך ל @יעל מהדרום  ול @מתואמת 

 

הרעיון של השיר וכמות הפריטים אני זוכרת שכתבה @אמאשוני 

(סליחה אם לעוד מישהי מגיע קרדיט ולא זכרתי) אני רק ריכזתי פה את דברי החכמה של הבנות

אני למדתי ממתואמת😅יעל מהדרום
אצלי הם במסדרון, מול האמבטיה (ששם המכונה)מתואמת

בעבר שדרגתי את זה לסלסילות בערמות שאפשר למיין לתוכן ישירות את הבגדים לפי ילדים, אבל היום יש םשוט סלסילה לבנין, סלסילה לבנותוסלסילה להורים (שנמצאת בחדר שלנו, שגם סמוך לאמבטיה).

ואני משתדלת לכבס לפי חדרים, כך אני יודעת שכל הבגדים שיוצאים מהמייבש נשפכים לאותה סלסילה.

אם אין לכם מייבש - אז ממליצה בחום. אם אין לכם מסדרון, אז באמת צריך למצוא פתרון אחר...

אין דבר כזה אצלי סלים לא מקופליםמותק 27

כי מראש אני לא מורידה כביסה מהחבל ומניחה בסל....

את הכביסה אני מורידה מהחבל, בגד, בגד ומקפלת ומניחה ישירות על החבל בערימות לכל אחד שלו תוכדי שאני מורידה את הכביסה... כשאני רואה שעמוס לי מידי ואין מקום להמשיך, מתחילה לפזר בחדרים וחוזרת לחבלים בחוץ.. אין טעם להוריד הכל לסלסלה, אחרת, מתי נתפנה לקיפול?? עדיף ישירות לקפל ולפזר..

גם אצלי הכל מקופל מידאמא בעבודה

אשרייך שמצליחה למיין הכל.

מקוצר זמן. לרוב לא מצליחה לפזר הכל. יש שבועות שהכביסה מקופלת בשעת בוקר עם ההתארגנות ליציאה ועד הערב זה נערם על הספה, ובערב קורסת אז מטפלת רק במה שאקוטי.

 

 ובמהלך השבוע מצטבר על הספה ערמות מקופלות לא ממוינות היו תקופות שהצלחתי למיין מיד למדף.

 אבל כבר תקופה ארוכה שכוללת שילוב של עייפות עומס משימות בבית ובחוץ ועוד ילדים.

 

אני ממש הולכת לאמץ את הסלים אבל לשים ערמה מקופלת. אהבתי את הרעיון זה גם מקום מוגדר ולא במרכז הבית וגם הילדים יודעים לשים במדף רק צריכים לקבל ערמה מסודרת.

לא תמיד אפשר לקפל מיד...פה לקצת
כנלכי כל פה

ממש עוזר לי לשמור על הסדר! האמת שמאתגר קצת כביסה ל6 בחורף ולקפל מיד אבל ממש לא נותנת לעצמי לתלות כביסה חדשה לםני שהורדתי ומיד קיפלתי אז חייבת למצוא את הכמה דקות לקפל..

גם אני ככה. במייבש חשמלי אני בבעיהמנגואית

בחורף אני רק משתמשת במייבש

אז אני מבינה שכל פעם שאת מורידה בגדים מהחבלפרח חדש

יש לך מספיק זמן לעשות את זה יחד עם קיפול. 

זה כנראה תלוי מספר נפשות בבית וקצב הכביסות שלכם.

גם אני הייתי עושה ככה בעבר כשהיה לי 2-3 ילדים 

היום אין סיכוי

חוץ מזה שכבר מזמן עברתי לשימוש יומיומי במייבש

אצלי יש יום קיפוליםהמקורית

בדרכ מוצש/ שישי

ועל הדרך מסדרת את ארונות הבגדים

משתמשת כמעט רק במייבש בחורף 

לא מצליחה במהלך השבוע ככ להגיע לזה

גם אצלי גם ככה. בקיץ בדרכ בשישי, בחורף במוצשפרח חדש
וואו! מסדרת ארונות תוך כדי?וואלה באלה

זה אומר שאת גם ממיינת ומוסרת דברים או זורקת או רק מסדרת בנראות?

גם מסדרת וגם ממיינת למסירההמקורית
כמה זמן זה לוקח?וואלה באלה

עשית לי חשק

למרות שאצלי מסודר בקופסאות לפי השיטה של מרי קונדו אז יחסית הסדר נשמר יפה, אבל לעצמי נגיד מאוד קשה לי למסור דברים (אצל הילדים ובעיקר לבעלי אני מוסרת בקלות רבה😅)

אולי יעזור לי כשזה יהיה משהו של על הדרך

אני פחות מתחברת לסידורהמקורית

בקופסאות, אוהבת שהכל מקופל מול העיניים/ תלוי (מלבד גרביים ותחתונים שנמצאים בסלסלאות) 

בגלל שאני מסדרת ברמה שבועית זהלא לוקח הרבה זמן, נגיד חצי שעה 

 לבעלי אני לא מסדרת וממיינת, זה הוא אוהב לעשות לעצמו

אצלי אני נמנעת מאגרנות. מה שאני לא לובשת אני מעיפה ומוסרת, אבל אני אחרי דיוק והשלמה עם סגנון הלבוש ובדרך ליצירה של מעין קולקציית קפסולה, אז יותר קל לי

 

דווקא הכל גלוי בקופסאותוואלה באלה

לפחות אצלי, פשוט מקפלת עומד ולא שוכב

 

טוב חצי שעה זה הרבה בשבילי, אבל תודה על התשובה

כן, אבל צריך לשלוף אותןהמקורית

ואצלי לא כל המדפים בגובה העיניים בגלל שיש הרבה תלייה

 

לדעתי חצי שעה שבועית ( בערך) עדיפה על זמן ארוך של מיון בתדירות נמוכה. וגם יש פחות חפצים שאינם בשימוש בבית, אבל מבינה אותך 

אה כן, אז זה שונה באמתוואלה באלה

אצלי רוב המדפים בגובה העיניים (או נמוכים יותר בשביל הילדים) והתליה יורדת עם מוט כזה.

 

אולי אני אעשה ניסוי בשישי הזה, נראה איך ילך לי

אצל הילדים זה שונה והתלייההמקורית

שלהם גבוהה אבל עדיין מעדיפה שלא יהיו סלסלאות כי הם יבלגנו אותן וישחקו איתן וגם כי שוב, וויזואלית - מעדיפה לראות את הבגדים מולי וגם סלסלאות תופסות יותר מקום ממה שאני מצליחה לנצל בקיפול 

אנחנו מוציאים בגדים יום לפני לרוב

לפחות מכונה אחת או שתיים ביום. 6 נפשותמותק 27

וכן, אין דבר כזה אצלי לתלות כביסה בלי להוריד כולל לקפל את הכביסה שנמצאת בחבל...

וואו את ממש חרוצהפרח חדש

הלוואי והיה לי את הזמן לזה ביום יום

צריך למצוא לזה זמן.. יש פעמים שנניחמותק 27

תליתי כביסה בראשון ועוד לא התייבשה ביום שני.. אז בשלישי אני מורידה אותה כי כבר התייבשה, ורק אז כבר מפעילה עוד מכונת כביסה, אפילו שתיים ותולה אותן, החבלי כבר ריקים והכביסה כבר מקופלת ומסודרת בארונות...  

גם אצלי ככהמאוהבת בילדי

מקפלת על המתקן.

מה שכן- יש לי 3 מתקנים.

אני תולה לפי חדרים (כל מתקן זה חדר אחר) אז יותר קל לי לטפל בכביסה.

מסיימת מתקן אחד- מפזרת ומעוברת למתקן 2...

יפה לך!!אמא בעבודה

כמה זמן בעצם מוקדש לכביסה כל יום? שתי מכונות ביום? או שעושה את זה פעמיים בשבוע?

נשמע לי כמות גדולה של כביסה עם מספר דומה של נפשות מכניסה בין 3 ל4 כביסות בשבוע. 

אני חושבת שזה משנה אם יש או אין מייבש. 

בינתיים כל חורף סוחבת בלי מייבש. בתת מודע יודעת שזה מחייב אותי לקפל ולטפל בכביסה אחרת חוששת שיערם בלי שליטה.

 ברוך השם החורף שלנו יחסית מלא בשמש ומצליחה לעמוד בקצב.

מקפלת הכל על המתקן וגם תולה בצורה שהכי נוח לי לקפל.

אבל אין לי הרבה זמן ביום להתמקד בכביסה.

אז מכניסה כביסה בלילה לרוב כדי שבבוקר אוכל לתלות אם יהיה לי חלון זמן.

 וזה מחכה להזדמנות הראשונה שאני יכולה להוריד לקפל ולתלות ככה חייבת לסיים עם כביסה מקופלת בערמות, אבל כנראה שמשהו בפיזור כבר לא עובד אצלי כהמשך ישיר מה שבקלות מפזרת ותמיד נשאר חלק למיון בשלב מאוחר יותר. 

לא יודעת בדיוק כמה זמן.. לא מדדתי..מותק 27

אבל ברגע שהורדתי בגד, אני מקפלת אותו וממשיכה להוריד את הבגד הבא... כאילו מבחינתי, כבר נגעתי בבגד, כבר הורדתי אותו, אז השלב הבא זה לקפל ולהתחיל ערימה עבור מי שזה שייך לו..  ובדרל מקפלת את יתר הבגדים עד שהחבל מסתיים.... ואז מפזרת וחוזרת לתלות כביסה.. 

נשמע אידאליאמא בעבודה

שתי כביסות ביום זה יפה. 

לרוב יש לי כ10 דק ביום להקדיש לכביסה וגם זה לא כל יום.

לכן מכניסה כביסה בערב וזה מחכה לבוקר או לצהרים של היום הבא ולפעמים גם מחכה יום נוסף.

 

הפיזור תלוי בכמה זמן יש. לפעמים מפזרת מה שמצליחה בקלות ולפעמים יותר דחוף לי לתלות את הכביסה ולהוריד אז מניחה בערמה מקופלת על הספה. 

להוריד כולל קיפול גם אצלי. לרוב תולה כל בגד מתוח וישר בקו של הקפל אז זה די פשוט כבר לקפל.

 

תודה על השיתוף לומדת מכל אחת!

יש כאן הרבה טיפים טובים!

 

מכל התגובות כאן נראה לי שזה גם עניין של הרגל וגם עניין של סדרי עדיפויות כמה להקפיד איפה לא לוותר שלא יצטבר.

 ויש מצבים שצריך ללמוד להרפות ולוותר במודע על חלק מהדברים.

 כדי לא לוותר על ערכים או מטרות חשובות יותר. כמו לשמור על הכוחות לשמור על ההריון או לשמור על הזמן עם הילדים גם עם הדרישות של העבודה. 

נראלי פשוט זו תוצאה של מייבש..מותק 27

יש לי חברה שגם מייבשת במייבש וכל הזמן אומרת לי שיש לה סלסלאות לקפל ולא מבינה איך זה מגיע למצב כזה... 

לדוגמא עכשיו יש לי על החבל כביסה, לא הורדתי אותה כי אין לי כוח הערב, אוריד בבוקר בעזרת ה' ואקפל לארונות. במקביל, אפעיל מכונה של כביסה לבנה של השבת... וכשתסתיים, כבר יש חבל ריק לתלות ואפעיל עוד מכונה למתלה השני הנוסף.. 

וזהו, עד שיתייבשו, אפגוש אותם כנראה בשני/שלישי... כי מחר מרוב הקור זה לא יתייבש, אלא אם כן, אכניס הביתה כשיש מיזוג, ואפילו גם בלי המיזוג, מהחום של הבית יתחמם יותר מהר מבחוץ...

לנו אין מייבש, ועדיין אני לא מקפלת מידיעל מהדרום

לק"י

 

כך שזה תלוי גם במשמעת עצמית/ זמן פנוי וכו'.

 

כן, ככה כותביםמתואמת

לפותחת - @אמא בעבודה 

הכלל הראשון שלי הוא להבין שככה זה בית עם ילדים, ולהשתדל לשמוח בכך שהבלגן נובע מברכה.

הכלל השני שלי הוא איפוס יומי, של המטבח והסלון לפחות. השאיפה היא גם להדיח כלים ולשטוף רצפה (ולנקות קלות שירותים), אבל המינימום הוא רצפה, ספות ושולחן מטבח פנויים.

אני הופכת את זה לזמן איכות עם עצמי - כולם ישנים ואני שומעת משהו מעניין ומרחפת בבית כמו פיה טובה 😇

הכלל השלישי - למצוא מה הילדים יכולים לעשות. מגיל שנתיים-שלוש אפשר ללמד אותם לאסוף צעצועים. מגיל חמש-שש הם יכולים למיין כביסה לארונות. בגיל שמונה (אם אמא לא איסטיניסטית) אפשר ללמד להדיח כלים. וכן הלאה. לא לפחד.

האתגר הגדול הוא לשכנע אותם לעשות זאת... אפשר במשחקים, בשירים, במבצעים, בחלוקת תפקידים, בלוח משימות... (זה דורש שרשור בפני עצמו)

הכלל הרביעי - שיהיה מקום מוגדר לכל דבר, שגם הבעל והילדים מודעים לו.

הכלל החמישי - להרפות כמה שאפשר... אני למשל ויתרתי על כביסה מקופלת. בארונות יש סלסילות, ולתוכן מכניסים את הבגדים בלי לקפל. (עובד עם בגדי ילדים פשוטים). כל אחת איפה שמתאים לה להרפות...

 

ועם כל התורות והרעיונות שלי - גם אני לרוב מתוסכלת נורא ממצב הבלגן בבית אבל אני כבר הגעתי לשלב בחיים שאני כבר יכולה לדמיין את היום שבו לא יהיו פה ילדים קטנים ומבלגנים😃 (ואז לא יהיה לי את מי להאשים בבלגן שייווצר חוץ מאת בעלי ואת עצמי🤭)

 

ומוסיפה עוד נקודה, שקשורה בזוגיות -

אמנם בעלי גם לא טיפוס הכי מסודר, אבל הוא מוכן ללמוד, ובעיקר הוא מעריך אותי כשאני מסדרת ומודה לי.

אולי תבקשי מבעלך שגם אם הוא בעצמו לא רואה את הערך של סדר - שיחמיא לך על ההשקעה שלך בזה, ש"ייראה" אותך בזה...

תגובה מהממת! שומרת לי❤️וואלה באלה
שמחה שעזרתי❤️מתואמת

עכשיו מקווה שהתגובה שלי תעזור גם לי עצמי🤭 (הבית מבולגן אחרי שבת, הילדים החמודים עורכים פה מלווה מלכה רב מאכלים ושירים, ואני אחרי עקירה וחלשה וגם בעלי לא מרגיש טוב... אבל יהיה טוב בע"ה!)

אוי תרגישי טוב!וואלה באלה

אתם נשמעים תמיד כזאת משפחה שמחה ויצירתית

תודה! ברוך ה'מתואמת
לא שומרים...אן אליוט

גם אצלינו יש הרי בלאגן וחפצים, אבל החלטתי שאין לי אנרגיה בסוף יום עבודה לבזבז על זה. יותר חשוב לי לנוח.

הילדים מסדרים את הסלון מהצעצועים לפני שבת ובמוצ"ש (הכוונה מניחים הכל בערמה אחת בצד במקום שלא יראו רצפה 🤭). אם באים חברים זה גם עידוד בשבילם לסדר.

לפני שבת אני מפנה את מה שמצטבר על השולחן בפינת האוכל.

המטבח אני מקפידה יותר, וכשהכיור מלא שמים מדיח, ודואגת לנקות את השולחן כל הזמן, אבל זהו בערך.

יש דברים שמפריעים לי במיוחד, ואז מצאתי סידור, כמו סל ענקי לכביסה נקיה וארגז קרטון לעבודות ילדים שלא יסתובבו בבית. מגירה לכל המסמכים והחשבונות, וכל כמה זמן אני ממיינת אותה.

אני מתנחמת שכשהילדים יגדלו יהיו פחות צעצועים בכל מקום ויהיה יותר מסודר. בינתיים זה מה שיש, ואני לא אבזבז כוחות וזמן שאין לי על זה.

תודה על הנרמולאמא בעבודה

תוהה לעצמי האם זה עניין של סדרי עדיפות כי לדוגמא בשעתיים בקושי שאני בבית עם הילדים עד ארוחת ערב מקלחות וסדר השינה מאוד חשוב לי להיות עם הילדים ופחות מתעסקת עם הסדר בזמן הזה למעט התארגנות לארוחת ערב שמצריך סדר כללי של המשחקים ולפנות את השולחן לאוכל.

יש אצלי תחזוק שוטף בסיסי של כלים שולחן אוכל והחזרה של אוכל וכלים בסיום הארוחה. אבל זה לא משהו שהייתי מארחת ככה. 

 

משחקים אוספים מה ששחקו אבל תמיד יש כאלה שנפלו נזרקו ללא אחריות. ולא מצליחה לטאטא את כל הסלון כל יום לפעמים הם נהיים עייפים ודחוף לי יותר שישבו לאכול בזמן מאשר להתעקש להרים את כל מה שהגיע לרצפה. 

 

יש לי מחשבה שמעבר לרעיונות ישימים שיעזרו לשפר קצת את המצב אולי יש פשוט אמהות שנמצאות יותר בבית ומצליחות להחזיק שגרת ניקיון וסדר כחלק מהמטלות השוטפות בבית? 

 

אולי אני מצפה מעצמי ליותר מידי? כי להיות אמא ואישה עובדת עד 4 וחבורה קטנה בבית ומוסיפה הריונות מאתגרים לתמונה אולי העבודה היא איכשהו לא להשתגע מהבלאגן? או ללמוד להיות יותר אסרטיבית ולחלק משימות לילדים.

 

  

ברור שאת מצפה מעצמך ליותר מדיאפונה

אני חושבת שסדרי העדיפויות שלך ממש בריאים.

אני ממש כמוך,

למרות שעובדת הרבה פחות שעות ממך

גרה בבית גדול ומרווח ב"ה

ובעלי הרבה יותר מגוייס לעניין ממני.

 

אני חושבת שלהשלים עם המציאות זה דבר טוב

ולעשות את זה מתוך בחירה

אני בוחרת לגדל משפחה, וזה כרוך בבלגן.

לא להלחם במציאות...

 

להכניס את הילדים לעשיה זה רעיון מצויין אבל בטוב, מתוך הזמנה ולא מתוך עול, כעס או מתח.

וכן לחפש מה עובד

כדי שיהיה לך קל יותר.

דוגמאות לדברים שהתחלנו לאחרונה ועובדים לנו:

1. קיפול כביסה - קניתי סלסלה לכל ילד ובמקום שכל הכביסה הנקיה תהיה בערימה ענקית על הספפה, היא מחכה ממויינת בסלסלות אישיות. בעיקרות הילדים אמורים לקפל בעצמם את הכביסה שלהם (מגיל 5 ומעלה) אבל גם אם הם לא מקפלים, אני כבר כמעט ולא מוצאת את עצמי חופרת בהררי כביסה לחפש זוג גרביים.

2. גרביים. קניתי לכל אחד מלא זוגות זהים, ואת כל שאר הגרביים העפתי מהבית. גאולה.

3. עד לא מזמן בעלי היה מנקה יסודי ביום שישי בעצמו. לאחרונה אנחנו עושים שטיפה משפחתית, קנינו כמה מגבים וביום שישי בצהריים כשחוזרים מהמסגרות אנחנו מציפים את הסלון מטבח במים עם נוזל רצפה והילדים (גיל 3 ומעלה) גורפים וממש נהנים מזה!! ב"ה. ביום חמישי בערב הם צריכים לאפס את הבית כדי שיהיה מוכן לשטיפה.

4. לזהות נטיות של ילדים. יש לי ילדה אוהבת עיצובים. אני מנסה לעודד אותה להשקיע בעריכה של שולחן שבת (היא עורכת כדי לצאת ידי חובה, אבל מאמינה שהיא יכולה ממש ליהנות מזה). יש לי ילד שמסתבר שזורם לו לנקות שירותים. מצד שני אם אני אבקש ממנו למיין כביסה אוי ואבוי.

תודהאמא בעבודה

וואי המוו תודה על השיתוף של הרעיונות והנרמול.

כרגע בשלב מאתגר של ההריון אז הכל מציף אותי יותר מהרגיל עם הקושי.

ממש מחפשת הרגלים להטמיע בחופשת לידה. זמן יהיה טוב אצלי להכניס שינויים כשאני בבית יותר נוכחת וגם ככה הלידה מצריכה התאמות מחדש לשגרה לקראת החזרה לעבודה.

המטרה שלי להכניס קצת יותר סדר ממקום רגוע הבית שלי בשלב הנוכחי לא יהיה מבריק בכל זמן נתון אבל בעבר היה לי שגרה של איפוס בערב וככל שהילדים גדלים איבדתי מהעומס את הכיוון והם פחות מעורבים במשימות וחבל לי.

יש לי חיסרון שאין לי מעברים או פינות בבית וכנראה לא מספיק יצירתית ליצור פינות בחלל הקיים. בינתיים מחוסר מקום גם מסתדרת בלי מייבש או מדיח ככה שזה כן דורש יותר התארגנות להכניס כביסות בימי שמש להוריד וכו.

אהבתי את הרעיון של הסלסלה לילד מתי זה מגיע לארון מקופל? או שהרעיון שמקסימום לא מקפלים? הם מארגנים לבד בגדים לבוקר? אני כיום מקפלת את כל הבגדים בערמות כחלק מלהוריד כביסה אז אפשר פשוט לשים כבר מקופל בסלסלה 

לא צריך פינותאפונה

הסלסלות לא גדולות

מבחינתי הן יכולות לחכות לכל אחד על המיטה שלו כדי שיזכרו... אבל גם על הרצפה בחדר זה בסדר.

 

בוודאי שהרבה יותר חשוב להיות עם הילדיםאן אליוט

 

לדעתי המינימום ההכרחי הוא שכשנשפך משהו ישר לנגב, אחרת דורכים שם ונעשה בלאגן יותר גדול. אבל מעבר לזה - לטאטא סלון כל יום?! להרים הכל מהרצפה?!

את בהחלט מצפה מעצמך יותר מדי.

אם יש דברים ספציפיים שמפריעים לך במיוחד, תראי איך לטפל בהם, ואפשר גם לתת לילדים בגיל הזה משימות ספציפיות, אבל לדעתי כשאין זמן ועייפים באמת צריך ללמוד לשחרר..

אין לי מושג איך מסתדרות אמהות אחרות, אבל חשוב לי יותר מעט הזמן הפנוי שיש לי כל יום מאשר בית מסודר 🤷‍♀️

השאלה גם איך שומרים על שפיות בבלאגןאמא בעבודה

הקושי העיקרי שלי זה לא בהכרח הציפיות כמו שקשה לי פיזית ומנטלית כשיש בלאגן.

אני צריכה לראות את הרצפה מסודרת כדי להרגיש רוגע כשיש משחקים בכל מקום אני משתגעת ולא רגועה.

לנקות לכלוך מיד ברוך השם זה בשגרה אם אני מטאטא הבית די נקי יש שבוע שהבית עובר שטיפה בעזרת כוסות מים שנשפכים ומתנקים  

כן מבינה שזה זמן מאתגר וכנראה השעות המועטות שלי בבית מכריחות להחליט על סדרי עדיפויות.

אבל בהחלט יש דברים שיכולים לעזור כמו הסלסלאות שממש אהבתי אראה פרקטית איך להכניס לבית אין לי מסדרון וספה ריקה מבגדים ממש יעשה לי טוב בעין ויוסיף להרגשה של מקום בסלון שיחסית צפוף. 

 

התחלתי להשתמש בשקיות קטנות של סופר על או ליד השולחן שיהיה קל לאסוף לכלוך תוך כדי עבודה והארוחה בלי לקום לזרוק בפח ככה זורקים מיד מה שנופל ומתלכלך תוך כדי הארוחה או הכנת אוכל עם הילדים איתי. שמתי לב שזה עוזר לי לאסוף בקלות את הלכלוך תוך כדי הליכה. בסוף הארוחה אוספת את על הטישו והכלים החד פעמיים לשקית וזורקת לפח והשולחן נשאר די נקי בפחות מאמץ.  

אהבתי את השקיות ניילון לזבלמחכה לשפע

אולי אאמץ גם...תודה ! 

אז פה בהחלט צריך ללמוד לשחרר 🤷‍♀️אן אליוט

ולתעדף מה הכי מפריע.

למשל לכביסה על הספה, שווה למצוא מקום קבוע כמו סל אפילו במסדרון.

אם רצפה פנויה מאוד חשוב לך - אולי לדחוף הכל עם מטאטא לפינה אחת או משהו כזה? כי המיונים וההרמות מהרצפה לוקחים זמן ומתישים.

גם לי כמובן הרבה יותר נעים כשמסודר, אבל כשאני שוקלת את הזמן והכוח שיש לי לסדר לעומת הרווחה של בית מסודר, המנוחה שלי לוקחת בגדול..

 

בקשר למשחקים -מתואמת

לפני כמה שנים יצרנו פינת משחקים בסלון - הזזנו את אחת הספות כך שתהיה באמצע (קצת פחות) הסלון, וכך מאחוריה נוצרה פינה (2×2 מטר בערך) שמיועדת למשחקים.שם יש את המדפים והקופסאות של המשחקים ושם הילדים בונים אתכל הממלכות שלהם. מסדרים את פינה פעם בשבוע לפני שבת, ובמשך השבוע אם בכל זאת גולשים משחקים לשאר הבית, אני פשוט זורקת אותם לתוך הפינה הזו.

זה מקל מאוד על החיים ועל הסדר!

כמובן, זה אפשרי רק אם יש סלון גדול או חדר ילדים גדול...

העצה שלי זה בעיקר למצוא את הרגעים הקטניםאתחלתא דהריונא

בין לבין..נגיד הילדים רגע עסוקים או הם תוך כדי ארוחת ערב ולרגע אין בקשות..או הלכו לשרותים או להתלבש- ברגעים האלה אני לוקחת מטאטא מרכזת את כללללל הבלגן ברצפה ויש מלאא... ואז אם יש לי עוד כמה רגעים מתחילה למיין-

זבל לשקית גרביים וכו לכביסה ומחשקים למקום

אם נשאר לי כמה דקות מנה את הו'לחן והשייש ככה בגדול(כלים בתוך הכיור ומצרכים למקרר..) ואז בלי הרבה זמן ועבודה אני מסיימת קריאת שמע כשהסלון מסודר עם רצפה פנויה והמטבח במצב סביר

ואני מדברת על הרבה בלגן שיש מדי יום..

ועדיין משה לב שזה קורה תמיד כשאני בתודעה הזאת

 

פעם היתי מחכה שירדמו ואז גם אני עייפה והבלגן נראה כל כך מייאש

ככה אני עושה את זה תוך כדי כזה

והתמריץ שלי זה שבערב אוכל לנוח ולא לעבוד

 

גם עושה עם הילדים כל יום 2 תחנות סדר קטנות..10 דקות שכל אחד עוסף משימה מוגדרת או 10 פריטים מהרצפה..אפשר לעושת גם באופן יצירתי ומשחקי אפילו

 

כביסות מבחינתי זה לא בלגן

יש לי כמה וכמה סלי כביסה

שמה אותם בחדר ולא בסלון

ובדר''כ במוצ''ש עושים פרוייקט קיפול רציני ועוד בוקר בשבוע מוקדש לזה

ויש תמיד אבל כשזה לא בסלון זה פחות מפריע לי

אם אין מקום בחדר אז למצוא פינה כלשהי מוסתרת

 

ולאתר מה המוקדים המפריעים שיוצרים בלגן שחוזר על עצמו-ולמצוא להם פתרון יצירתי ויעיל..קופסאות ומקומות אחסון

יואווו תודה לך על השרשור הזהמחכה לשפע

ממש אין לי עצות... עוקבת בהזדהות רבה

❤️

מה שלי עוזר לשמור על הבית מסודר ונקיSeven

1. כל יום אני עושה איפוס בית רבע שעה יחד עם בעלי (זה ממש שגרת ערב כמו להתקלח מבחינתי) יש ימים שאין לו כוח ואני עושה לבד אבל מאוד חשוב לי בית מסודר ונעים וזה שןוה את זה 

2. אני קוראת לזה 2 סלים ביום כל יום אני מקפלת 2 סלים (גם אם יש יותר מקפלת רק 2)

3.הירובוט מפעילה כל ערב קבוע

4.ציוריפ של הילדים בתוך התיקייה תלוי מאחורי הדלת למשך שבוע בלבד אחכ לפח

5.כל המשחקים במקומות מוגדרים ומאוד נגישים לילדים כלומר הם יכולים לקחת לבד וגם להחזיר לבד..והכלל אצבע אין כזה דבר להוציא 2 משחקים יחד

6. כל דבר שלא בשימוש אקוטי עף לפח

האיפוס והכביסה זה בערב?אמא בעבודה

הילדים רגילים כבר להוציא אחד אחד? מגיל קטן את מקפידה איתם? לפעמים אצלי יש ימים שהסלון הופך למשחק מגוון רב גילאי כיד הדמיון הטובה עליהם. הם נהנים להוציא ולהחזיר צריך יותר התעקשות והתראה על סיום המשחק כי מבחינתם אין לזה סוף.

 כן ראיתי שבימים שאני אוספת הכל לערמה ע"פ או בלי הילדים מספיק חצי שעה שהסלון יראה מסודר.

כדי להבין את השגרה המשימות את עושה בבית זה אחרי שהילדים הולכים לישון?

כי אצלי יש ימים שפשוט הגוף זועק למנוחה והערב נגמר כשהם נרדמים אולי זה גם הקושי שלי שהכוח נגמר ואני רוצה להספיק יותר

איפוס מתחילה ב19-20 בדכSeven

כביסה בצהריים

אחד אחד הרגלתי מגיל 0

רוב המשימות אני עושה שהילדים במיטות פרט לקיפול כביסנ ולפעמים גם שטיפת כלים

גם לי יש ימים שבא לי לנוח אבל כמו שאמרתי טצלי זה ממש צורך כמו להתקלח ולכן אני פועלת למען זה וזה ממש עניין של שגרה אצלינו שגם בעלי יודע שיש איפוס ערב כל יום

רבע שעה זה כולל מדיח/קיפולי כביסה?עדיין טרייה

או רק סידור וניקוי משטחים? זה רק חלל מרכזי או גם חדרים?

מקפלת 2 סלים הכוונה שגם מפעילה 2 מכונות כל יום? (מנסה להגיע לזה ולא מצליחה)

לגבי סעיף 5. זה נראה לי הכי משמעותי בסוף אבל לא רואה איך זה קורה בפועל גם אם כל אחד מהילדים משחק רק במשחק אחד זה כבר בלאגן בכל הסלון כי הם בדרך כלל לא משחקים באותו דבר.

עןנהSeven

כולל ששטיפת כלים כן 

בעיקר חלל מרכזי החדרים בדכ מסודרים אצלי כי כל בוקר טני מעבירה יישור קו על החדרים

2 סלים מקפלת בדכ בצהריים ככה שזה לא נכלל ברבע שעה וכן כל יום אני מפעילה לפחות 2 מכונות

לגבי 5 לי יש רק 3 ילדים וזה עובד ...אולי לך יש יותר ולכן זה יותר פרוצדורה בכל אופן אם הם רוצים דברים מאוד ששונים כמו נגיד מגנטים והשני רוצה לצייר אז אני שמה אותם במשטחים שונים נגיד מגנטים בריצפה ולצייר בשולחן וכל אחד אחראי על לסדר מה ששיחק אחכ ותמיד באמצע אחד רוצה לעבור למשחק של ה2 אז הוא קודם יאסוף ורק אז יעבור 

יש לי גם 3 אבל בגילאים מגוונים (10 עד 2)עדיין טרייה

הלוואי ובבוקר היה לי כוחות לקום לפני ולארגן בכל מקרה אני אמורה לקום ב5 ויוצאת לעבודה ב6.

טוב עשית לי מוטיבציה לנסות היום...

❤️Seven

כל עוד את לוקחת את זה כמוטיבציה זה מעולה

אבל אל תשכחי שגם יש לך נתונים שונים משלי ולכן תתאימי את זה ליום שלך

לצורך העניין אני ממש לא יוצאת לעבודה ב6

את אלופה🏆🏆

טוב הצלחתי רק איפוס חלל מרכזי ומכונה אחתעדיין טרייה

בלי קיפולים ובלי חדרים

אבל היה לי שעתיים זום עבודה בערב שזה לא משהו רגיל אצלי ובת השנתיים שלי (שישנה שנץ במעון)  לא נרדמה עד 11 בלילה!

ננסה היום שוב....

הספק מכובד מאודSevenאחרונה

במיוחג אם תעשי את זה כל יום הבית יהיה מטופס כמעט תמיד

השגרה אצליאנונימית בהו"ל

כל יום רבע שעה טאטוא שזה אומר בלי להתכופף( חייבות לשמור על עצמינו)

מטאטא כל מה שרואה , יושבת , אוספת. 

כבר הבית נראה אחרת , רוגע מסוים , זה שהילדים עוד ערים , 

 

כביסה , מקפלת שלא יערם , זה עוד רבע שעה 

 

כלים עושה שמצטבר הרבה 

 

הכלל ; עקביות 

 

ברגע שיום אחד מפספסים= משלמים מחיר .. 

 

בית שמצטבר בלאגן שווה כעסים וילדים מתפזרים 

לנסות לעשות שגרה, לטאטא פעם ביום , לקפל , לזרוק

 

בלי זה זה סיוט של בלאגן והצטברות 

 

והבית שלי בלאגן כל היום כי לא יכולה לרדוף, מנקה אבל אם נשפך משהו וכאלה, אבל סוף יום מנסה מאד לאפס , להיות עקבית, לא לעשות דברים שלא ממש נחוצים

 

מזדהה ועוקבת...חרות
כל יום עושים איפוסרק לרגע9

בסוף כל ערב אני מפנה הכל למדיח ועוברת על השיש לפנות הכל. את הילדים אני מגייסת לפינוי המשחקים מהסלון ולפינוי שולחן פינת האוכל שתמיד מתמלא בדברים. תוך כדי שאני מתעסקת בפינוי המטבח הם עוברים על השאר. זה לוקח מקסימום עשרים דקות.

אבל באמת יש פעם בהרבה זמן ימים שאני לא מצליחה לגייס אותם ואז נשאר בלגן בסלון, אבל זה פחות מפריע לי בעיניים. בכל מקרה את המטבח תמיד אסדר אחרי ארוחת ערב, זה חלק מהשגרה ולא נעים לי בבוקר לקום לערימות כלים ובלגן.

לגבי מקום לכביסה - אני שמה כביסה נקייה על המיטה שלי או על המיטות של הילדים שמקפלים - אני מחלקת לבן הגדול את של הבנים ולבת הגדולה את של הבנות. אם אין כח לקפל לפני השינה אז הילדים מחזירים לסל ליד המיטה ומקפלים יום אחרי. אני תמיד מקפלת את מה שיש אצלי לפני השינה ואז לא מצטבר.

ניירות סתם- יש לנו ארגז בגודל a4 מתחת למדפסת, שם אוספים את כל היצירות וכו. מסמכים חשובים - יש לנו שידת מגירות, אני זורקת שם הכל לפי מגירות ושם גם מחפשת כשצריך משהו...

זה קשה מאודפה לקצת

אצלנו הגדול בן 4.

 

אתחיל מהחלק הקל 😅

הכביסות- אצלי יש פינה בספה עם ערימת הכביסה

כל פעם שמיישבת על הספה/מחפשת בגד בערימה אני מקבלת כמה בגדים שמספיקה/שיש לי כח וזמן ומיד מכניסה לארון, גם אם זה 3 בגדים.

ויש גם סל שמיועד לזה, אז לפני שבת לדוגמא כל הבגדים מחכים יפה בסל עד שמישהו יקבל אותם מתישהוא שבוע הבא.

 

ולגבי המשחקים, 

פעם היינו יותר מקפידים שייאספו כל ערב

עכשיו הם עייפים מידי אז לא תמיד אני דואגת שנאסוף את המשחקים לפני שהולכים לישון.

הגדול שלי מאוד אוהב לסדר אז לפעמים בערב הוא מבקש להישאר אחרי שהוךכים לישון ולסדר את הבית. לפעמים הם מסדרים ביחד בבוקר.

ולפעמים גם נשאר בלאגן כמה ימים, וזה גם בסדר מבחינתי בשלב הזה של חיינו.

(אבל זה אזור בבית שבלי הילדים אנחנו לא נמצאים בו כמעט אז זה פחות מורגש ומפריע לנו)

 

לגבי הוצאת משחקים אחד אחד, אצלנו זה תלוי אם זה משחק קופסא או משחק דימיון.

משחקי דימיון אני מאפשרת להוציא כמה.

משחקי קופסא, הילד שבחר משחק אחראי לאסוף כשמסיים, גם אם זאת בת השנתיים.

 

וכשאני רואה שיש משחק שכבר אין בו עניין אני מעלימה לכמה זמן ואז מחזירה, אם עדיין אין בו עניין אני מוסרת הלאה.

והילדים מעצמם יודעים שמשחק שנשבר זורקים לפח אז זה גם עוזר שיהיו פחות חפצים מיותרים.

 

וגם אימצתי פה שיטת איסוף שמישהי הציעה פה, לא זוכרת מי.

אני זורקת לחלל החדר "בואו נראה מי אוסף הכי הרבה משחקים ירוקים" זה דיי ממריץ אותם להתחיל לאסוף בצורה כייפית

אני מסדרת לפני ארוחת ערבשוקולד פרה.

כדי שנאכל באזור מסודר וגם כדי שאחרי ההשכבות אני אכנס לסלון ומטבח מסודרים יחסית.
עוזר לי לחשוב על התגמול שיהיה לי- לראות הכל מסודר זה נותן שקט. ואז אני מתמלאת אנרגיה לעשות.
אין לנו הרבה דברים בבית, אבל יש את כל מה שצריך. מה שלא השתמשו מעל שנה- זורקת. 

לא אכפת לי שאולי התינוק יגדל ואז אותו משחק יהיה רלוונטי לו. בעוד שנה נזרוק את המשחקים העכשוויים\נמסור\נשים אצל ההורים (רק מה שבאמת שווה)- ואז יהיה אפשרי להשיג לו משחקים חדשים.

אני לא שומרת דברים שאין לי שימוש בהם בטווח הקרוב. דברים שנשארו בארון יותר מדיי זמן- כנראה שגם לא יהיו בשימוש בחודשים הבאים- נותנת\זורקת.  

אין דבר שאין לו מקום.
כי מה שאין לו מקום- מסתובב... יוצר בלגן.

 

האם כל הזמן מסודר אצלי? לא.
אבל נגיד לפני שאני יוצאת לעבודה אני מסתכלת קצת שהבית נראה נורמלי, שיהיה לי רגוע בלב כשאני נכנסת.
 

חוגגים בת מצווה בקרוב בע"ה-שאלת בגדים למבינות ענייממתקית

אני לא בקטע של לקנות בגדים וכו...
גם ככה יש הרבה הוצאות על האירוע (לא בעד הוצאות בלתי פוסקות, אבל ספציפית לילדה הזו מכל מיני סיבות אישיות הקשורות למהלך חייה, השקענו מאוד, יותר מכל אחיה הגדולים)
לנערת בת המצווה- אקנה שמלה, ברור.
הגדולות- דואגות לעצמן (הזמינו מאתרים)
לקטנים והבנים הגדולים- מבחינתי מה שיש משבת, כל עוד הבגד יפה, ומכבד, לא מיושן וללא כתמים וכו לא רואה צורך לקנות חדש לבת מצווה.

לעצמי- שמלה יפה של שבת, מטפחת מושקעת. לא מתכננת לקנות, כי מבחינתי יש לי.
חברות ושכנות ובעיקר משפחה שלי (אמא שלי, אחיות, גיסות)טוענות שזה ננצרך, וברור לקנות, ואיך אני לא קונה לעצמי, לא באים לאירוע שלך עם בגד שכבר לבשת, צריך בגד חדש וכו וכו
מאיפה הכלל הזה???
לא עניין של כסף, פשוט לא מבינה, יש י שמלה יפה בארון, אלבש אותה. מטפחות שלי באמת כבר  מיושנות, עם פייטים שכבר נפלו, אז אקנה חדש.
כן יראו אותי בבגדי השבת שלי באירוע, זה כזה גרוע?
אני לא בנאדם של שואו

וואו אנימה זה מבינה אותך בקטע של בגדיםנפש חיה.
ממסרשת לך 
תודה...מחכה ממתקית

בגדול גם שונאת לקנות בגדים, גם לא כזה מבינה בזה.
ולא אוהבת את הציפיה של לקנות חדש לאירוע שלך.

אני גם שונאת את זה. בעיניי זאת גזירה ולא מבינה מהנפש חיה.

כיף בזה.


 

לפני כמה שנים שמעתי שיעור מהרבנית רחל בזק שאישה היא כמו הלבנה, וכמו שהלבנה מתחדשת כל פעם, אז גם אישה ואנחנו כנשים צריכות חידוש מידי םעם. כי זאת תנועה בנפש , שמאפשרת לנו להתחיות, לא להיות סטאטיות כל הזמן. האישה מעגלית, דינאמית, מתחדשת , עוברת שינויים ....


 

אם היו רואים אותי בסביבה עם אותם בגדים כל הזמן, אז יכולה להבין את הסביבה שרוצה לראות משהו אחר, אבל נראה לי שבתכלס גם עגילים או משהו קטן אחר, משפיע על התחושה האישית שלך ועל הנראות.


 

 

אולי תקחי לך גזרה שמחמיאה לך (תבדקי איזה בגד מחמיא לך, תבררי מה הגיזרה ואותה תבקשי מהמוכרת בחנות)  ותמצאי בגד בסגנון? ואז הצבע והבד נתון לבחירתך (שיהיה לך נוח ונעים איתו! בגד חדש לא מיועד לתצוגת אופנה...)


 

ממליצה או ללכת עם מישהי שאת סומכת עליה ומכירה אותך ומה מחמיא לך, או להיכנס לחנות שהמוכרת מבוגרת , לא מעיקה  ומבינה בתדמיתנות/סטיילינג כדי באמת לייעץ לך מה יחמיא ויתאים לך, שתצאי יפה ובסוף גם מרוצה ממה שאת קונה . 

אני נהנית להתחדש בכלים לבית, עציציםממתקית

רהיטים.
יש משהו יפה בדבריה של הרבנית, אבל כנראה כל אחת וההתחדשות שלה
במטפחת- אתחדש בע"ה לבת מצווה.

קראתי ולא הגבתיממתקית

ורציתי להיכנס שוב להגיב על דברייך במסר, אבל לא יודעת איך נכנסים שוב למסר.
 

לוחצת על ה3 פסים למעלה ^^ בצד ימין ואז נפתח תפריטנפש חיה.

לוחצת על האופציה "מסרים" ואז נפתח לך אפשרות תיבה של מסר חדש.

את יכולה לכתוב ולשלוח.


 

או שאעתיק לך שוב את המסר שכתבתי לך ואז אם תרצי תגיבי. 

אני חושבתאמאשוני

שאת צריכה לחשוב עם עצמך בכנות,

האם את לא קונה כי באמת את מרגישה וואו עם השמלה שיש לך בארון, או שאת מתקמצנת על עצמך. כי הכי קל לשים אותנו מקום אחרון ולהתקמצן כשזה נוגע אלינו.

יש לך אחריות גם של דוגמה אישית. והבנות שלך מרגישות אותך, אי אפשר לזייף את זה.

אם את ממש שלמה עם זה בכנות, הכי מהמם שיש.


 

אגב אני קניתי שמלה ממקימי במבצע ב150 שח, אח"כ לבשתי לליל הסדר, לאירוע יוקרתי, והיא יכולה לשמש לעוד דברים.

אבל שמלות השבת שלי פשוטות כי ככה אני אוהבת. אז היה ברור שאני צריכה משהו יותר מרשים.

אולי אם שמלות השבת שלך מפוארות יותר אז באמת לקנות עוד שמלה, זה לקנות עוד ממה שכבר יש ואין קטע.


 

עוד אגב, אצלי עם המטפחות היה בדיוק להיפך, עצבן אותי ממש לקנות מטפחת שיותר יקרה מהשמלה.

ואני לא הולכת עם זה ברגיל רק באירוע. הלוואי והיה לי אומץ להשאיל ממישהי, זה נגיד היה ממש בזבוז אמיתי מבחינתי ולא מתוך התקמצנות על עצמי.

זה לא תמיד עניין של התקמצנותאפרסקה
אני למשל לא חפה מהתקמצנות עצמית, אבל יש עוד 2 מניעים שמונעים ממני לקנות בגדים חדשים לעצמי:

1. אני שונאת להסתובב בחנויות פיזיות. את זה פתרתי בשנים האחרונות באמצעות הזמנות באינטרנט, ובאמת בזכות זה התחלתי להשקיע בעצמי קצת יותר.


2. ההיצמדות למוכר ולבטוח, או לחלופין מה יגידו. אצלי מאז גיל קטן אמרו לי תמיד שיש לי 0% חוש אופנה והתאמת צבעים. כל פעם שאני קונה לעצמי משהו חדש שמוצא חן בעיניי, יגיעו ההערות- זה זקן לך מדיי/ זה צהוב מדיי (אמיתי!)/ מאיפה הוצאת את זה/ שוב פעם קנית משובץ? וכן הלאה וכן הלאה. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה ללבוש מה שיש וכבר עבר את טבילת האש ואת האוקיי מהסביבה, מאשר לקנות לעצמי משהו חדש ולהסתובב בחרדת המה יגידו.


אז ברור לי שאני לא דוגמא ללמוד ממנה, רק אומרת שלפעמים זה לא רק קמצנות של כסף, וגם הפותחת בעצמה אמרה שזה לא בגלל הכסף

צודקתאמאשוני

אבל גם לנקודות שהעלית אני רואה אותם באותו צד של המטבע.

זה להישאר אישה שלא משקיעה בעצמה.

לילדים שלך היית משנה מחשבה/ מאתגרת את עצמך והולכת לחנויות פיזיות?

אז למה כשזה נוגע אלייך את "מוותרת" לעצמך ופחות משקיעה?

כנ"ל הסגנונות והכל.

ושלא תטעי, כמוני כמוך, לגמרי.


אצלי נגיד זה מתבטא שבשביל סידורים לילדים מוצדק לקחת חופש, אבל לעצמי? אני אמצע כבר הזדמנות בין לבין, לא צריך חופש במיוחד.. ואז מוצאת את עצמי חודשים לא מגיעה לדברים שאני רוצה.

לדוגמה בגד ים, שנה שעברה לא היה לבנות שלי, ברור שקניתי להן בתחילת הקיץ. לעצמי יש שמלת בגד ים אבל היא לא נוחה לי. אני יכולה להסתדר ולאלתר פתרון ולחכות להזדמנות על הדרך.

מפה לשם, מילואים ועומס לא הגעתי לזה בכלל.

בנופש המשפחתי בקלות אלתרתי מכנסי בגד ים של בעלי ודרייפיט מהבן שלי. היה סבבה.

אבל אז עלה הנושא והילדים שאלו למה לכולם יש בגד ים ורק לי לא ואני צריכה לקחת בגדים של אחרים..

אז מצד אחד טוב להראות גמישות מחשבתית ומצאתי פתרון לא רע,

מצד שני זה הרבה פעמים אופי וזה לא אירוע נקודתי וחשוב לשים לב גם על הצד הזה ועל מה זה משדר לילדים. אני גדלתי בבית שאמא מקום אחרון בקטע רע. אולי לכן זה מפריע לי יותר.


לגבי מה יגידו- תמיד יש מה להגיד. אי אפשר ולא צריך לרצות את כולם.

אצלי, לפחות, קניית בגדים היא השקעה הרבה יותר גדולהמתואמת

מאשר לקנות בגדים לילדים...

נכון שעם המתבגרות זה לא קל, אבל אני עצמי - גם במידות לא פרופרציונליות (נמוכה ושמנה) וגם חייבת שהבגד יהיה לי במאה אחוז נוח על הגוף כדי שאהיה מסוגלת ללבוש אותו (ויש לי כמה וכמה בגדים ששוכבים בארון שקניתי וחשבתי שהם נוחים, ואז גיליתי שלא...)

יש גם את הסטנדרטים הגבוהים יחסית של צניעות שיש לי - אבל את זה גם יש לבנות שלי.

בקיצור, אני מתקמצנת על קניית בגדים בשבילי פשוט כי זה סיוט... וכן, בעוד הבת שלי מתחדשת הרבה בבגדים (לפעמים גם מקבלת מחברות - לה לא מפריע ללבוש יד שנייה, ולי כן), אני נשארת עם אותם בגדים קבועים...

ואולי זה לא "חינוך" טוב מספיק בשביל הבנות שלי, אבל אין לי הרבה ברירה...

ואם הייתה לך ילדה עם אותם הגבלות כמו שלך?אמאשוני

היית מתאמצת בשבילה או שהיית אומרת די מוגזם זה מלא טרחה שתסתדר עם מה שיש לה בארון?

כאילו, יש גבול לכל תעלול, ברור,

השאלה אם בשביל אחרים נתאמץ יותר, ובשבילנו קל לוותר.

אני גם נופלת בזה הרבה, ועדיין חשוב בעיני שזה יהיה גם במודעות איפשהו..

היא בעצמה לא הייתה רוצה להתאמץ לקנות...מתואמת

אני בעצמי הייתי ילדה כזו ובאמת בעוד אחותי מתחדשת בבגדים כמעט בלי סוף, אני דבקתי באותם בגדים מוכרים ונוחים שהיו לי בארון...

העניין הוא שגם אין לי כל כך את הצורך הנפשי להתחדש, ואם הייתה לי בת (ואולי עוד תהיה לי) שגם רגישה תחושתית אבל מצד שני אוהבת להתחדש ולהתלבש יפה - כנראה שכן הייתי מתאמצת בשבילה. או שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה עם בת משפחה אחרת...

יש לי ילדה רגישה תחושתית ואוהבת להתחדשאמאשוני

ועוד היא בגיל שהיא בטוחה שיש לה טעם מושלם.

וואי זה התמודדות ממש ממש. למזלי היא כן מקבלת את זה שיש לה פחות בגדים פשוט כי היא אומרת לא על מלא דברים.


בכל אופן, אם את שלמה עם זה וטוב לך ואת לא מרגישה שרק על עצמך את מוותרת, אז זה לא חינוך לא טוב.

אם לעצמך את מוכנה להתאמץ פחות, ועל אחרים תתאמצי יותר,

אז כן ילדים מרגישים את זה בסוף.

וזה לא מתבטא רק בתחום אחד של בגדים.

אז אם בתחומים אחרים את משקיעה בעצמך אז הכל טוב.


לא התכוונתי לפגוע באף אחת, ולא אמרתי שבהכרח מי שלא קונה לעצמה זה כי היא מוותרת על עצמה, הצעתי רק לחשוב אם זה יושב על זה, אבל אולי זה לא היה במקום..


מתנצלת אם מישהי נפגעה.


שיהיה רק בשמחות!!

הכול בסדרמתואמת
וזו באמת נשמעת התמודדות קשה בתור אמא...❤️
בול אני.ממתקית

הסיבות שכתבת אלו גם הסיבות מדוע לא בא לי לצאת לקנות בגדים
גם זה מעיק עליי, למדוד להוריד, להתאים לעבור לחנות הבאה. ואין לי את זה גם בצבעים וסטייל. אין.
סיוט מבחינתי.
אני גם מאתריםפ לא קונה, כי איך אדע שזה מתאים לי?
ואני בררנית מאוד- בצבעים, ובסוגי בדים. לא כל בד אני לובשת.

ממש לא קמצנות, אדרבה אני אקנה מטפחת גם ב- 300 שחממתקית

אבל שמלה- לא, כי מבחינתי יש לי.
אני קונה מה שצריכה
סיבה נוספת- שונאת למדוד בגדים, ואז זה לא מתאים, ואז עוד חנות, ושוב למדוד, ושוב להתאים...
סיוט מבחינתי.

המטרה של להתחדש בבגדים לקראת אירועאמאשוני

זה כדי להרים ולשמוח ולא כדי להעיק.

מצד שני, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

הכנות יכולות להיות מתישות אבל זה מרים אירוע שמח.


את לא צריכה לקנות שמלה כדי שאחרים ישמחו,

ומצד שני, אולי כן תרגישי סיפוק שהשקעת וקנית למרות כל הטרחה הנפשית והפיזית.

אולי ביום האירוע זה ישמח אותך.


יש לך כבר ניסיון באירועים, לא?

על בגד חדש מברכים שהחיינו. את מרגישה שעבורך צריך לברך ברוך שפטרנו?

בוודאי שאת לא צריכה לסבול כדי לעמוד בסטנדרטים.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך בכל בגד.

מי אוהב אותך לפי הבגד, אולי לא כדאי להתחשב באהבה שלו..

מה שכתבתי לפני כן זה רק היה כנקודה למחשבה.

זה עניין של סגנון...מתואמת

לבת מצווה של הבת שלי לא קנינו בגדים חדשים, רק לה קנינו. לבשנו בגדים מהחתונה של אחי שהייתה כמה חודשים קודם (והיו לנו עוד בגדים שקנינו באותה תקופה לחתונה של אחותי שהתקיימה שבוע אחר כך... בקיצור, באמת הרבה הוצאות בתקופה יחסית קצרה, ב"ה).

לבר מצווה של הבן שלי קנינו לילדים בגדים חדשים (זו הייתה הזדמנות להתחדש בשבילם, כי לא היו חתונות במשפחה באותה תקופה🤭), אבל בעלי ואני לבשנו ממה שהיה לנו.

לבר מצווה של התאומים קנינו בסוף לכל הילדים בגדים חדשים (מלבד החליפות של התאומים, שזה משהו שהם ביקשו במיוחד, כל הבגדים היו זולים), ואני גם קניתי שמלה, כי גם ככה רציתי שמלה חגיגית שמתאימה להנקה (כי לא הייתה לי אז). היא יחסית הייתה יקרה (בערך 300 ש"ח), אבל מבחינתי אלבש אותה גם בבת המצווה של הבת הבאה שלי (או את אחת מהשמלות שיש לי מחתונות אחיי).


שורה תחתונה - תעשו מה שטוב לכם

זה גם קצת קשור איפה עושים את החגיגה, אם זה אולם של ממש או לא...

תעשי מה שנוח לךנעמי28

כל אחת והסטנדרטים שלה.

בעיניי זה לא עניין של חדש או לא,  זה עניין של כמה בנוח אני מרגישה עם מה שיש.

אם זה יפגע לי מהחוויה,  אקנה.

לפעמים דווקא לקנות ותחושת הבזבוז יפגעו בחוויה.

תעשי מה שטוב לךאורי8
בחויה האישית שלי . אני מחכה להזדמנויות כאלה כדי להשקיע לעצמי ולילדים בבגדים יפים. לי ברור שאם זה אירוע שלנו אני קונה בגדים חדשים לכולם כולל הבנים( גם בגדים של בנים נראים אחרת אחרי כמה כביסות). אוהבת שבאירוע שלנו כולנו נראים מושלם. נראה לי שהרבה נשים מרגישןת ככה, אוהבות לקנות בגדים ורק מחכות להזדמנות להתחדש בשמלה חגיגית  בלי יסורי מצפון. ולכן התגובות.שאת מקבלת... אבל אם בשבילך שמלה חדשה ממש לא תרגש אותך ומרגיש לך מיותר. אל תעשי את זה בשביל אחרים. 
כנ''ל..נחת-רוח
אני לבשתי בבת מצווההריון ולידה

שמלה שכבר לבשתי בחתונה של אחות

וכמה פעמים בחג כמו ר''ה וכו'

וגם בבת מצווה של בת אחרת כמה שנים קודם....

לא מצאתי משהו שבאמת שימח אותי אז קניתי מטפחת יפה וזהו. השמלה במצב מעולה (ולמרבה הפלא עלתה לי בערך 100 ומשהו שח).

לעומת זאת בארוע אחר דווקא מצאתי 2 שמלות ששימחו אותי ומשמשות אותי כבר הרבה שנים.


ככה שבקיצור תעדי מה שבא לך

זה לא באמת קריטי

אני איתך, לא אוהבת נורמות כאלו, תעשי מה שטוב לךשיפוראחרונה
שירי ילדים שאני אוהבת, מוזמנות להוסיףפומלה
ההר הירוק תמידפומלה
אני נשאר אניפומלה
אמא הכי נהדרתפומלה
אני רוקד עם אמאפומלה
שיר על ברושפומלה
אני אוהב שוקולדפומלה
שי מן הפרדספומלה
מתנה לראש השנהפומלה
קום והתהלך בארץפומלה
שיבולת בשדהפומלה
מלאו אסמינו ברפומלה
עבר עריכה על ידי פומלה בתאריך ז' בתמוז תשפ"ו 23:21

טוב, זה בלי הקליפ.

איך יודעים שבא אביבפומלה
פתחו את השערפומלה
משפחה מיוחדת במינהפומלה
תוסיפו🪗פומלה
המלצה- אפשר להעלות כמה שירים בהודעה אחת....יעל מהדרום
אוי סליחה!פומלה
שירים יפים! בעיני ההר הירוק הוא שיר עצובקופצת רגע
סטייל שירי יום זיכרון, לא הייתי קוראת לו שיר ילדים. למרות שהמוזיקה באמת יפה ומרגיעה 
תודה!💘 בקשר להר הירוק, וואו הוא יפה בעינייפומלה
אבל באמת קראתי עליו קצת ומבינה אותך, למרות שילדים לא מבינים את ההיסטוריה מאוחרה אז לא בהכרח שזה בעיה..
יש לפאר טסי אלבום חדש ומהמם לילדיםניק חדש2אחרונה

יש שם שיר שנקרא בוקר טוב

מקסים🙂

אני אובדת עיצות עם השינהשירה_11

זה מוציא אותי מדעתי כבר.

ירדתי משינה עצמאית, של הילדה בת 3 כי לא בא לי טוב כל הבכי הזה, אני סוחבת איתה עד 9 בערך  ונותנת לה לישון בסלון.

או בנחת או גם בעצבים כי היא התרגלה לטוב הזה של הסלון.

 

אני לא מסוגלת לשבת לידה בחושך בחדר עד שהיא תירדם זה גדול עליי.

ובנוסף היא ממש מעירה את התינוק בן שנה שיישן איתה בחדר, השינה שלו לא חזקה והוא מתעורר בקלות.

 

בעלי מתעקש שצריך להחזיר אותנו לחדר שלנו בחזרה.

 

לא באלי בכלל, הוא כבר במיטת תינוק והחדר שלנו קטן, וגם מה תחשוב הגדולה? היא תקנא ותרצה לבוא גם.

 

מצדד שני דיי זה בלתי אפשרי כל ערב הסיוט הזה!! זה מביא אותי לרמה אחרת של חוסר סבלנות כבר ואני שונאת אתעצמי ככה.

 

 

 

מה אני מפספסת?

 

הסלון מוחשך?אמאשוני

את יושבת לידה?

זה יכול לקחת גם חצי שעה ויותר עד שהיא תירדם.

תדמייני בים כמו שיש גל, מכניסים את הראש ונותנים לגל לעבור, לא נילחמים בו.

מ20:30 תנסי ליצור אווירת שינה, מקלחת מרגיעה, תתקלחי בעצמך גם שיהיה לך יותר נעים סוף היום.

המטרה שהיא תירדם בלי מלחמות, ובלי לחשוב עם זה הרגל בריא או לא.

מה שעובד, עובד.

גם אחרי שהיא תפסיק לישון שנ"צ היא תהיה משובשת קשות,

אבל אז היא תתרגל, ותוכלו ליצור סדר יום נורמלי והרגלי שינה.


לגבי השינה בסלון, את מטרימה לה את התהליך?


תנסי להסביר לה כבר קודם מה הולך להיות ושאת יושבת לידה, ולא קמים.

ולהרפות מהרצון שהיא תירדם מהר ובקלות,

יש ילדים שלוקח להם זמן.

כל ילד והצרכים שלו.

במיוחד כל עוד "נכפה" עליה הרגלי שינה שלא תואמים את הצורך הטבעי (השנצ במעון)

אין טעם להתחיל תהליך עומק. לעשות תהליך כזה דורש הרבה יותר אנרגיות מאשר לשבת לידה שעה כל ערב,

ועד שתראי פירות, היא כבר תסיים את המעון ושוב הכל ישתנה.


שימי לב אם במעון היא מאריכה את השנצ בגלל שהיא הולכת לישון מאוחר, לא עשית בזה כלום שדחית את השינה מ19:30 ל21:00. זה טריקי.

זה מאוד קשה לעקוב על זה, כי לא תמיד אומרים את האמת. מבטיחים תילי הבטחות ובפועל כלום. רוב המטפלות יעדיפו "לגנוב" ככל האפשר יותר זמן שהילדים ישנים, לכן רק הפסקת שנ"צ לחלוטין פותרת את הבעיה הזו.


אגב עם הבן שלי, בגלל שהיה לנו ככה יותר משנה, הרגלנו אותו בסופ"ש לא לישון צהריים ואז לפחות שישי-שבת היה לנו טיפה זמן לעצמנו ולזוגיות.

בשאר השבוע, פשוט יצאנו איתו, לא הייתה ממש ברירה אחרת.

הקטע שבגלל כל הסגרים/ מלחמות

היו לו תקופות של רצף בבית.

גמלנו אותו משנצ, שזה תהליך בפני עצמו.

הסדר יום שלו התארגן, ובמעון שוב השכיבו אותו לישון והכל התחרבש שוב. ככה כל פעם עד שנגמרה השנה.


כן, ראינו כוכבים, הייתה שנה סיוטית מהבחינה הזו שלא היה לנו זמן לדברים אחרים והיינו כבולים לסדר יום המחורבש שלו, אבל גם זה חולף.

את כבר יכולה לראות את הסוף לפחות.

קיום יחסי מין לאחר הפלהמבולבלת כרגע

עברתי נפלה טבעית (ללא גרידה, העובר יצא לבד).

הרופאה אמרה לא לקיים יחסי מין עד הווסת הבא, זה יכול לקחת גם חודש וחצי, פלוס עוד שבוע שבעה נקיים...

כששאלתי למה היא הסבירה שאם אכנס להריון לא ידעו אם זה שאריות מהקודם או הריון חדש.

הצעתי לקיים יחסים תוך כדי מניעת הריון, והיא אמרה שאין לי אפשרות למנוע כרגע. קונדום לא רלוונטי כי אני דתיה, ונרות או שקפים זה אחוזים נמוכים.

 

אני מתלבטת- אלו באמת ההנחיות?

זה ממש קריטי?

זה יוצא תקופה ארוכה מאד להיות אסורים...

אולי תתיעצי עם עוד רופאה?שלומית.

לי בעבר כשהייתה הפלה טבעית לא נתנו הנחיה כזאת ובאמת נכנסתי להריון חדש בלי וסת באמצע ...

ובכן מקרה גם אם את כן נצמדת להנחיה את יכולה לטבול ולהיות מותרים בלי יחסים, לא שווה בגלל זה לוותר על כל המגע

אולי אפשרהשם שלי

לעקוב אחרי הבטא לראות שהיא מתאפסת,

ואז יהיה אפשר לשלוח שאריות מה הריון הקודם.


לא יודעת כמה זמן לוקח לבטא להתאפס.

היא אמרה לעשות בדיקת בטא בזן הוסת הבאמבולבלת כרגע
אני ווידאתי קודם כל איפוס בטאshiran30005

ואז ידעתי שזה בסדר.

הריון חדש מן הסתם יעלה את הבטא מחדש אם היא כבר מאופסת.

אני נכנסתי להריון ישר אחרי ההפלה בלי מחזור כך שזה אפשרי

ומה הרופאים אמרו על זה? שנכנסת להריון לפני הווסת.מבולבלת כרגע

לא חששו לשאריות שעדיים יש ברחם?

כמה שזכור לירקאני

הרופא אמר לי בזמנו כששאלתי על זה

שאם יש שארית רצינית אני פשוט לא אצליח להיקלט

 

למה לא למנוע עם נובה רינג? או לחשוב על אפשרויותאני=)

נוספות?

נשמע לי קצת שהיא הולכת ראש בקיר , סליחה.

נובה רינג זה הרומונים? מעדיפה שלאמבולבלת כרגע

איזה עוד אפשרות יש? נראה לי שזה די חסום מכל הכיוונים...

עברתי הפלה טבעיתכחל

ולא אמרו לי את זה

כבר לא זוכרת אם וידאתי שהבטא ירדה, אבל לא קיבלתי הנחיה כזאת בכל מצב

לי לא נתנו כזאת הנחיהרקאני

בכל מקרה היינו אסורים מלא זמן בגלל ההפלה

ואז טבלתי והיינו מותרים שבוע וקיבלתי מחזור...

אבל התנהגנו כרגיל אף אחד לא אמר לנו שזה בעיה

אולי תלוי שבועחמדמדה
אבל לי בשבוע שבע שנפל לבד לא אמרו למנוע, ברגע שטבלתי אחרי ההפלה לא מנעתי
למה לא לעשות אולטרסאונד לשלול הימצאות שארית?21
אם הבטא התאפסה ואין שארית, לא יודעת אם יש סיבה למנוע.

ממש לא הכרחי....עברתי כמה ומעולםתלא מנעתינחת-רוחאחרונה

ושאלתי כמה רופאים וקראתי בעצמי


אין חובה כזאת

יש מי שממליץ מסיבות שונות


ובמילא בהתחלה אסורים

ולבדוק שהבטא מתאפסת כדאי לא קשור לזה כדי לוודא שאכן הסתיים

בהמשך לדיון על משרות מקווהשזה בסדר לפתוח שרשור חדשנק-ניק

אני מתלבטת אם לשלוח את הבת שלי ללמוד הנדסת חשמל. אבל הייתי רוצה שיהיה לה אפשרות לעבוד גם במשרה חלקית בתקופות עמוסות יותר. תמיד חשבתי שכדאי ללמוד מקצוע שיש בה אפשרות לפחות למשרה חלקית

מה אתן אומרות?

לא שולחים את הבת ללמוד הנדסת חשמל וגם לא מקצוע אחר124816

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).


יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

מסכימה עם זה. זה מעניין אותה בכלל?המקורית
מעניין אותה מאוד. גם אם הניסוח לא מושלםנק-ניק
אחרי הרבה גלגולים ונסיונותכורסא ירוקה

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

להיות עצמאי זה אופי שלא לכולם ישכולנה
בעלי ואני שנינו במקצועות שיש בהם אפשרויות לעצמאות די בקלות, אבל עם ההפרעות קשב שאנחנו זה ברור לנו שזה לא בשבילנו
קודם כל זה דבר שאפשר לעבוד עליוכורסא ירוקה
אבל חלק מהמקצועות כאן מאפשרים שכר מצוין גם כשכירים
רק אומרת שבעלי עם הפרעת קשב והוא עצמאיהמקורית

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

כנ"ל בעליסטודנטית אלופה
העצמאות נותנת לו המון ולדעתי הג'ינגול בחוץ- בעבודה גורמת לו לחזור יותר מרוכז ורגוע הביתה.
לא יודעת, כשבדקתי בעבר הבירוקרטיה שיתקה אותיכולנה
אי אפשר פשוט להתחיל, צריך כל כך הרבה דברים מסביב שזה נראה רחוק ולא מושג..

לבעלי זה אפילו לא אופציה, הוא צריך שמישהו ימסגר אותו אחרת הוא הולך לאיבוד.


יש אנשים שנותנים שירותים בזהכורסא ירוקה
ועוזרים למפות את היציאה לעצמאות ולטפל בבירוקרטיה. אם הענין הוא טכני יש לו פתרונות טכניים, אם זה פחד מעצמאות יש פתרונות אחרים
היופי במקצועות ההנדסהאמאשוני

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.


עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.


אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

אבל היא לא בכיוון של המקצועות שמתגלגלים אליהם מהנדנק-ניק

היא מעוניינת בפיתוח עצמו.

אני חוששת שזה חיים כמעט בלתי אפשריים חוץ מהשכר הנחמד

זו כבר תהיה בחירה שלה כשהיא תגיע לגשראמאשוני

זה לא שלא תהיה לה שום אפשרות אחרת.

אגב יש לא מעט אמהות שבוחרות בעבודה אינטנסיבית במקביל לגידול ילדים.

זו בחירה לגיטימית, תלוי איזה סגנון חיים היא רוצה שיהיה לה.

כסטודנטית להנדסת חשמל כשהיא תצא לדייטים, זה לא שאפשר שלא לדבר על זה.

כאמא, אני חושבת שכדאי דרך שאלות ולא דרך אמירות לוודא שהיא חושבת על העתיד ומודעת לאפשרויות ולהשלכות השונות,

אם היא מדברת על העתיד בראיה מפוקחת, אז מעולה, ושיהיה לה הכי בהצלחה!

אני מגיעה מהתחום הזהכורסא ירוקה

אמנם לא מתחום החומרה אז אולי זה שונה אצלכם, אבל בתחום שלי עבדתי בכמה מקומות עם אופי שונה אחד מהשני, ועדיין יש כמה דברים בסיסיים שמשותפים לכולם.

המעבר ממהנדס למשרות האחרות שתיארת הוא לא קל כל כך ובטח לא בשוק של היום, גם לאנשים עם הרבה נסיון. היציבות היא לא גדולה, לא בקורפורייטס ולא בסטרטאפים. בממשלתי כן, אבל השכר שם נמוך יותר והדרישות מקובעות יותר (קשה לקבל עבודה מהבית למשל, השעות נספרות עם שעון וכו)


אמהות סביבי (גם במקומות העבודה וגם בקבוצות שאני חברה בהן) בעולמות האלה נדרשו להרבה מאד ויתורים בבית, ברמה של כאלה שהיו להן בייביסיטר לפיזור הילדים בבוקר ואחת לאיסוף בצהריים. חלקן לא נצרכו לבייביסטר כי היה מישהו מהמשפחה שיעשה את זה אבל הנקודה היא שהן בקושי ראו את הילדים. לחלקן זה התאים בלי בעיות, חלק אחר סבל מאד מהסידור הזה.


אחת הנקודות העיקריות מבחינתי זה הצפי לשנים שאחרי ההתמקצעות. כל המהנדסים שאני רואה סביבי עובדים המון שעות, גם מי שיש לו ותק משמעותי. נכון שאצל חלק זה מבחירה אבל בהרבה מקומות עבודה אין אופציה אחרת, גם אם יש עבודה מהבית או שבדרגים בכירים יותר הזמן גמיש, עדיין צריך להיות זמין מאד ולהקדיש המון המון שעות.


מקצועות אחרים שאני רואה מסביב, מאלה שפירטתי למעלה, אלה מקצועות מאד מתישים בשנים הראשונות שגם השכר ההתחלתי שלהם לא מנצנץ כמו בהייטק, אבל אחרי כמה שנות התמחות והתמקצעות, אפשר לעבוד בהיקף ובשעות שמתאימות לך, בלי זמינות מחוץ לשעות (גם קביעת תורים יכולה להיעשות בשעות שמתאימות לך) ובשכר גבוה מאד.

בסופו של דבר, מהנדס בן 40 צריך לעבוד משרה מלאה ולהיות זמין אם הוא בדרג בכיר. היציבות שלו במקום העבודה מוטלת בספק והקושי למצוא עבודה בגיל כזה מתחיל לעלות.

רופא (כשם קוד לכל אחד מהמקצועות שפירטתי) בן 40 יכול להרוויח מעולה ממשרה חלקית מאד שאותה הוא עושה מכל מקום שהוא בוחר, הוא בוחר מתי להיות זמין, והיציבות וההערכה לנסיון שלו רק עולים עם הגיל עד גיל די מבוגר.


בעיניי עבור כל אחד ברור שהבחירה העדיפה היא באופציה השניה, אבל בטח בשביל הורים שהרבה פעמים רוצים או צריכים גם גמישות וגם הכנסה טובה ויציבה

תראי בגדול אני מסכימה איתךאמאשוני

ונשמע שבאמת עשית בדיקת עומק.

אבל אם להיכנס לפרטים, אני חושבת שמה שאת מכירה מקרוב נשמע לך קשה יותר,

לעומת מה שאת מכירה מרחוק שנשמע קל יותר.

אני לא חושבת שזה ככה.

יש גם וגם בהכל, ושום דבר לא פשוט, והכל עביר.

בסוף זה תלוי בפרטים ובהזדמנויות ופחות בכל השוק.

אני למשל בכל השנים שעבדתי בהייטק (לא בתפקיד טכנולוגי)

מעולם לא נתקלתי באמהות צעירות מהנדסות בתחום החומרה שהיו צריכות בייביביטר גם בבוקר וגם בצהריים. בתפקידים הקלאסיים עבדו 8:00-16:0 כזה.

ועבדתי עם נשים מוכשרות מאוד שקיבלו קידומים והעלאות שכר יפות.

בתפקידים האחרים שיש יותר גמישות אבל גם יותר אחריות

היו כאלה שיצאו ב15:00 קבוע וממש עפו עליהן!

(אני חשופה לנתוני נוכחות ושכר באופן גורף אז זה לא מפרשנות או השערות) החיסרון שצריך להיות זמין מחוץ למשרד במקרה הצורך.


לגבי מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד' אני באמת לא יודעת מה המסלול שעשו כדי להגיע לזה, רק יודעת שיש להם תואר בהנדסה והן צעירות.

לגבי חוסר יציבות, זה נכון. באמת זה תחומים שקל לחתוך בהם תקנים.


למה ללכת ללמוד הנדסה ולא רפואה או משפטים או כלכלה,

מניחה שיש לזה חסרונות, אבל מי שיש לה נטיית לב חזקה דווקא לזה, שם היא תצליח יותר.

ויחד עם זאתאמאשוני
אני חושבת שממש חשוב מה שאת כותבת, ושכדאי מאוד שהפותחת תתן לבת שלה לקרוא ולחשוב על זה.
ממה שאני מכירה גם במקצועות האלה לא קל להרוויח טוברחלליאחרונה

זה כן אפשרי, אבל צריך להיות מעולה ולעשות שיווק טוב כדי למשוך לקוחות כעצמאי.

גם צריך להתאים את שעות העבודה לפעמים ולפתוח גם אחהצ.

בכל מקרה אין לי ניסיון עם המקצועות האלה, אבל נקודה חשובה בעיני זה שבמקצועות ההנדסה המשכורת גבוהה מההתחלה, ומי שחי באופן מחושב וחוסך ומשקיע חלק משמעותי מהמשכורת כבר בגילאי ה20 המוקדמות, יצבור פער גדול על מי ש10 שנים לפחות ירוויח משכורת שאי אפשר לחסוך ממנה ורק אז יתחיל להרוויח ולחסוך (אפקט ריבית דריבית).

האמת שבשלב הזהאיזמרגד1

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

משרה חלקית היא לא ערובה לאיזון חיים- עבודהאמאשוני

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)


בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.


למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

התואר הראשון שלי בהנדסת חשמלהריון ולידה
אומנם מאז התקדמתי לתארים מתקדמים והיום אני יותר עוסקת במחקר בסיסי אז זה קצת סוג אחר של משרה. בשנים הראשונות באמת בעלי יותר היה עם הילדים (הוציא והכניס מהמסגרות) בהמשך כשכבר צברתי וותק אני התגמשתי יותר עם השעות (מגיעה מוקדם ויוצאת באזור 2 וחצי) והוא התפתח יותר עם הקריירה שלו. היום אנחנו במצב די מאוזן ושווה מבחינת עבודה בית. לא בטוחה שמשרה כמו מורה למשל הייתה מביאה אותנו למצב יותר מאוזן משפחתי - בזכות השכר הגבוה שלי בעלי לא היה חייב לעבוד מלא שעות וכן ראה את הילדים הרבה ויכל גם להתפתח בעצמו לקריירה עם שכר גבוה. וברוך ה' מבחינה כלכלית זה מאוד עוזר ששני בני הזוג משתכרים טוב אין לחץ כלכלי בכלל ואפשר לחסוך ולהשקיע לעתיד של הילדים בקלות. לדעתי אם היא מתחברת לתחום אין שום סיבה מראש שתגביל את עצמה למשרה פחות רווחית. בהמשך החיים מוצאים איך להתגמש ולאזן עם משפחה.
אם הבת שלך רוצה ללמוד הנדסת חשמלשקדי מרק

הייתי משתפת אותה במחשבות שלך ובחששות שלך

פותחת אותה לעוד מקצועות שיכולים לדעתך להתאים לכישורים ונטיית הלב שלה.

ושתחשוב על זה..

בסופו של דבר שילוב בין בית לעבודה הוא אף פעם לא קל, והיא תמצא את האיזונים שמתאימים לה. 

אולי תראי לה את השרשור הזהשיפור
שתבין את היתרונות והחסרונות ותוכל לקחת אותן בחשבון בשיקולים שלה. בסופו של דבר אלו החיים שלה שהיא בונה, וכל החלטה שהיא תקבל תשפיע עליה בכל כך הרבה דרכים בהמשך שממש חשוב בעיניי שההחלטה תהיה רק שלה. ומצד שני גם מאוד חושב שתהיה מודעת במידת האפשר לשיקולים ולהשלכות האפשריות של כל בחירה.

ואני מסכימה שגמישות היא שיקול משמעותי, אבל גם משכורת מאוד משמעותית, שלרוב תהיה הרבה יותר גבוהה בהייטק מאשר בתחומים יותר גמישים.

אילו שימושים יש לחלב אם בנוסף לאכילה?רחללי
באופן קבוע פעמיים-שלוש בשבוע הקטנה לא מסיימת בקבוק במעון ואני שופכת כ100 מ"ל. יש משהו יעיל לעשות עם זה במקום לשפוך?
מתייגתרקאני

@שושנושי המליצה פה פעם על קרם גוף שהיא הכינה מזה

איך את זוכרת???????שושנושי
כבר מגיבה לךשושנושי
לשים באמבטיהתהילנה
זה מעולה לעור
אולי לשים פחות בכל מנה?אוהבת את השבת
^^^ לחלק למנות קטנות יותריעל מהדרוםאחרונה
אתן אוכלות ביום יום חטיפים? או בכלל לא?פומלה
שוקולד כן... חטיפים לא ככ יוצא לילומדת כעת
לפעמים להשתתף עם הבן שלי בבמבה או צ'יטוס אבל ברמה הזו
בגדול לאמיוחדותאינסופית

יש תקופות שיותר יש שפחות

אבל משתדלת כמה שפחות להכניס הביתה 

בכלל לאדיאן ד.
חטיפים לאבוקר אור

גם לא אוהבת את הרוב

אבל בדכ אוכלת משהו כמו עוגיה או שוקולד כשחוזרת הביתה

ולפחות פעם בשבוע פופקורן שמכינה בבית

פעם ב....רק בשבתעם ישראל חי🇮🇱
לא מתחברת לממתקים וחטיפים 
איזה כיף לךךךךךךךך!!!!!!ממתקית

מה את כן אוכלת?
מעניין...
ממה את נהנית? (באוכל)

 

אם הכוונה לחטיפים מלוחים אזריבוזום
לא ממש, אבל אם הכוונה גם לממתקים אז לצערי כן...
כל יום 🤭אן אליוט
כשמי כן אני... לצערי.ממתקית
לא מתבזבזת על חטיפים 😉שומשומ

אם אני רוצה מתוק מחפשת דברים שווים יותר

מדויקשירה_11
נופלת על שוקולד או עוגיות 
חטיפים פחות יוצא לי,שגרה ברוכה

ממתקים גם לא מיודע מה  

המתוק שלי זה העוגיה ליד הקפה וכאלה. עוגה בבוקר  

וכו'

עוגות ביתיות .

פחות יוצא לי לשבת על תפוציםס.

כמובן תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב

כן. אוף. לפעמים לאורחת ערבמאוהבת בילדי

אני יכולה לאכול חטיף עם גבינה

לצערי כןזוית חדשה
לרוב לאהשם שלי

לפעמים אם יש בבית משהו שאני אוהבת ומתחשק לי.

או שפתאום בא לי לקנות משהו.


בדרך כלל את החטיפים שהילדים אוכלים אני לא אוהבת.

שוקולד והרבהרקאני

אבל חטיפים מלוחים פחות

אולי בשבת

לא כי לא קונה. רק כשצריך קוניםמנגואית

כמובן שאחרי פורים יש ואוכלים...


מתוק לצערי יש בבית . משתדלת לאכול בלי הילדים

הם מקבלים שלוקים לא כל יום, מסטיקים לפעמים ,עוגה/עוגיה גם לפעמים...


אני לא אוהבת בכללמישהי חדשה:)
וגם לא שוקולד, אוכלת קצת דגני בוקר מתוקים או פירות כשרוצה משהו מתוק. בשבת אוכלת קצת עוגה גם.

(סופסוף משהו פה שרלוונטי שאענה עליו🤭)

לפעמים כןטארקו

לא ברמה יומיומית

אבל כן יש פה תמיד חטיפים למקרה שצריך משהו זמין מיידי לאכול משו בקטנה שיחזיק עוד כמה זמן...


בנוסף לעוגיות ושוקולד שיש תמיד אבל אוכלים במידה. אבל כן כל יום 2-3 עוגיות/פרוסת עוגה/כמה קוביות שוקולד עם הקפה. זה לא בריא לגוף אבל זה חשוב לי לנפש העצירה הזו.

גלידות!יעל...
לא מחזיקה בבית כדי לא להתפתות לזההשקט הזה
אבל בכללי מתוק יותר עושה לי את זה😅
אוכלת שוקולד והרבה, חטיפים מלוחים כמעט ולא יוצא ליסטודנטית אלופה
בכלל לא.. בכללי אין לי בבית חטיפים ושוקולדנחת-רוח

קונה לשבת לילדים מארז חטיפים פשוט


וזהו


אחת למלאאא זמן קונה לי חטיף לשבת או שוקולד


אבל משתדלת שבשגרה לא יהיה בנמצא


אם יהיה אז אוכל שטויות


וברגיל לא אוכלת כלום בין הארוחות


אם יש בבית אז נניח פעם פעמיים בשבוע אני אוכלתקופצת רגע
חטיפים בסגנון תפוצ'יפס וביסלי.

חוץ מזה כמובן שאוהבת גם שוקולדים, לא סותר 😉 

לא. שוקולד כן (בערך 2 קוביות ביום)קמה ש.
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך ח' בתמוז תשפ"ו 13:07

בס"ד

 

פעם בשבוע מאפה שווה. וקינוחים בשבתות.

כשיש, כןשנהבאחרונה

בדכ אין. בדכ משהו מתוק עם הקפה בבוקר.

הבעיה אצלי היא שאם אין משהו מתוק אני פשוט מכינה. ואת זה אני באמת מסוגלת לנשנש בלי חשבון.

מדיניות מתוקים וחטיפיםשקדי מרק

אשמח להתייעץ לגבי מדיניות בבית לחטיפים וממתקים, לשמוע איך זה מתנהל אצלכם, ואז לראות מה מתאים לנו..


אצלנו אין בבית המון ממתקים, בדרך כלל יש עוגיות כלשהן, שוקולד בארון, חטיפים לשבת. לא המון אבל קיים.

במהלך השבוע אחרי המסגרות חותכת פירות, מאפשרת עוגיות , שלוקים, או נשנוש במידה. מכינה קרטיבים ביתיים..

פעם בחודש הולכים למכולת והם יכולים לבחור מה שרוצים..

גילאי 8 ומטה.

יש כרגע תסכול אצל הילדים סביב הנושא. אשמח לשמוע איך אצלכם

 

יש תסכול כי יש בבית והם מוגבלים?מנגואית

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

לאו דוקא..שקדי מרק

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

נשמע לי ממש בטוב טעםיראת גאולה

לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.

למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...

מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.

כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.

וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.

פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.

אני חושבת שלא כדאי להגביל בכמה לאכולדיאן ד.

אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.

 

ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.

לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.

ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.

 

אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?

או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?

אני לא אומרת מראש..שקדי מרק

רק אחרי כמה פרוסות כבר לא מאפשרת עוד

וכמובן מציעה לאכול אוכל אם רעבים.. 

אצלנוכורסא ירוקה

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.


בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

אצלי באופן כללי איןנעמי28

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

 

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

אצלנודפני11

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..


יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.


לא יודעת אם עזרתי לך..

בשבתדפני11
הם יכולים לאכול די חופשי מהעוגות. אין לנו הגבלה (חוץ מ- אחרי האוכל)
עונה מאצלנו ילדים יותר קטנים, הגדול בן 4.5דיאן ד.

עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.

יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.

שלוקים יש כל היום כל היום.

 

יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.

משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.

 

ממתקים אין בבית בכלל בכלל.

לפעמים לפעמים קונים לשבת.

אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).

בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.

 

יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,

בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.

 

הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.

או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.

 

 

אצלנו קטנים יותר, כיתה א ומטהבוקר אור

מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים,  ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת

בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה

פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)

בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל,  זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם

חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה

יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו 

אצלינוהשם שלי

בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.


בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).


במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.

אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.


בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.


בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.


מעניין תודהשקדי מרק
אם מתאים לך לענות.. גדלת באופן יחסית מאפשר כזה וזה טבעי לך? או שזה דוקא תנועת נגד לאיך שגדלת בתחום הזה?
כילדההשם שלי

היה יחסית דומה.


בבוקר אכלו עוגיות.


היה שלב שהיה מותר שני ממתקים ביום.

בדרך כלל היה כל מיני סוכריות, מסטיקים, קוביות שוקולד מריר. פחות חטיפים ושוקולדים שווים.

בקיץ לפעמים היו קונים ארטיק קרח. בשבת היה גלידה.


פחות היינו מקבלים ממתקים בבית כנסת וכד'.


כשגדלנו, כבר פחות היו כללים, ועם הזמן גם נכנסו דברים יותר שווים.


אני חושבת שהילדים שלי כן מקבלים ממתקים ברמה יותר גבוהה.

אולי יותר דומה למה שהיה לאחים הקטנים שלי.


יש משהו שונה, שיש פחות פער בין ההורים לילדים.

כשאני הייתי ילדה, אמא שלי יכלה לקנות לנו ארטיק קרח ולעצמה מגנום, או שרק לאבא היה מותר לשתות קולה באמצע השבוע.

אצל הילדים שלי זה לא עובר.

אם אני קונה משהו יותר שווה, הם לא יסתפקו ביותר פשוט. אלא אם הם לא רואים ולא יודעים.

אצלנו יש חטיפים קטניםניק חדש2

כמו ציטוס במבה וכאלה

לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.

לא תמיד עולה דרישה.


כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.

אז אני נמנעת מלקנות.


בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.

היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.

בכמויות. שיהיה לי.

אז לא רוצה שיגדלו ככה.


לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.

עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.


הגדול בן 9 הקטן בן 4.5

אה ולגבי שלוקיםניק חדש2

אם הם קטנים דיי חופשי.

גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.

ארטיקים כנל. אחד ביום.

קרח.

ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.

תודה רבהשקדי מרק

זה בדיוק מה שאני חוששת.. שההגבלה קשה לה מדי ולא טובה בשבילה.

היא ילדה רגישה והנושא הזה ממש מפעיל אותה.

הקושי האמיתי הוא עם הגדולה אבל קשה לעשות הפרדה ולאפשר רק לה. וקשה לה להגביל את עצמה באופן טבעי.. לא סומכת על זה.

ואם תכיני עוגיות מתוקות אבל בריאותניק חדש2אחרונה

לא יכול להוות כתחליף?

או למשל אצלנו מאד אוהבים נייצר ואלי.

אני לא מסכימה בלי הגבלה אבל כן זה מהווה תחליף למשהי מתוק

אצלנואיך?איך?

מבחינתי ביסקוויטים, שלוקים, קןרנפלקס וכו זה ממתקים

אז קורנפלקבס יש בבית אבל אוכלים ממנו לעיתים רחוקות. לפעמים אם אין משהו אחר לוקחים בבוקר לגן

באמצע שבוע יש עוגיות ביתיות  (בריאות) די חופשי ואוכלים גם במבה אם רוצים

יש פירות רוב הזמן

בשבת יש הרבה עוגות, מעדנים, קצת ממתקים וכמה סוגי חטיפים (אבל מרשים רק אחד)

וכמובן יש גם את מה שמקבלים במסגרות ובבית כנסת

אצלנו יש ממתקים רק בשבת ואירועים מיוחדיםדרקונית ירוקה

מקבלים ממתק או עוגיה בהדלקת נרות, במנות אחרונות ובקידוש וזהו. יוצא 5 בערך במהלך השבת, כולל פרוסות עוגה.

בראש חודש מקבלים כריך עם שוקולד

אחר הצהריים מקבלים פירות. מידי פעם גם ביסקוויט או חופן בייגלה. בקיץ לפעמים פופייס מיד בחזרה מהגן

הם יודעים מצויין מתי מותר ולכן אין תסכול. ממתקים שמקבלים במהלך השבוע שומרים בקופסה שלהם שממנה הם בוחרים בשבת.

תודה רבה לכל מי שינתה!שקדי מרק

קוראת את הכל ונחשוב מה מתאים לנו..

אני לא הולכת איתם אף פעם למכולתאוהבת את השבת

זה תמיד נגמר בעוגמת נפש..

השפע והמבחר ממש מאתגרים ומתישים את הנפש

מבינה אותם


אם הולכים זה רק אחרי שהחלטנו מראש מה קונים

..


משתדלת לדבר איתם על כל זה המון

שהמכולה מבלבלת

המפעלים רוצים שיקנו מהם כמה שיותר אז הם שמים הרבה פרסומות, הרבה צורות, הרבה חומרים מזיקים כדי למכר אותנו...


פעם הבת שלי הכינה דף עם מה הויטמינים של כל פרי וירק נותנים לנו, זה עזר לאיזה תקופה...


משתדלים להסביר הרבה שהחומרים המזיקים מקשים על הגוף ומפריעים לו לעבוד טוב. .


פעם הם שמעו מישהו מסביר על החשיבות לארוחה מאוזנת- שכל ארוחה תכיל פחמימות, חלבונים וויטמינים- ירקות, הוא הסביר טוב וזה עוזר להם להבין את החשיבות של תזונה...


הם גם שומעים הרבה מסע אל גוף האדם שהוא מסביר הרבה על גוף האדם ואיך האוכל משפיע על הגוף...

כמו לנו גם אצלם עוזר להבין את המשמעות וסיבת הדברים

..


והאמת הכי טוב שפשוט אין....

נעיקר זה הבטחון שלכם והשדר להםנחת-רוח

אצלינו יש חטיף לשבת- בדר''כ מארז של קטנים ואז גם מקבלים אחד בקבלת שבת ואחד במהלך השבת

יש עוגה לקידוש ולמלווה מלכה


שלוקים מקבלים כשחוזרים מהמסגרות

ולפעמים גם עוד אחד מתישהו במהלך היום


יש בארון ביסקויטים-קרקרים  דגני בוקר פשוטים כאלה וזולים (בשקיות כאלה..שמוכרים במשנת בערך ב11שח) לנשנושים בין לבין ולקחת בשקית לגנים-בי''ס

וגם מלפפונים רצים פה כנשנוש


פירות הם מחסלים ברגע אחד לא משנה כמה קונה ולכן לרוב לא קונים כי יוצא לא משתלם


בר''ח הפתעה מתוקה אחת קטנה


אנחנו משחררים לאט לאטרוני 1234
בעבר היו רק עוגיות בשבת בבוקר והיום יש גם עוגיות בכניסת שבת, חטיפים בשבת אחה"צ, שוקולד בסנדביץ' וכדו'.

הבעיה שתמיד יש חברים שמותר להם יותר (כמו ילדים שמביאים לבית ספר כל יום עוגיות כארוחת ביניים) ולכן הילדים תמיד ישארו ממורמרים… מתסכל.

אולי יעניין אותך