הוא אובר חפצים

בית מסודר יכול להיות כזה, כשמתקיימים 2 תנאים:

1. לכל חפץ יש מקום ייעודי

2. מקפידים להחזיר את החפצים למקום שלהם

אם הכביסה לא מתקפלת וחוזרת לארונות, ברור שהיא תיצור בלאגן ותניחו אותה איפשהו

כנל לגבי כל דבר אחר

הרבה יותר קל לגייס ילדים לעזרה כשהם יודעים איפה כל דבר אמור להיות. אם הם לא יודעים, זה הופך את זה למסובך עבורם וגם עבורך כי הם יצטרכו אותך כל הזמן כדי להגיד להם

תמיד יש דברים שאין להם מקום..

יצירות גדולות של הילדים שלא נעים לזרוק לידם, אז מחכים כמה ימים ובנתיים זה עושה גם אווירה של בלאגן..

ילקוטים במהלך השבוע (בסופ"ש ובחופשים אנחנו מכניסים בארון תלייה, אבל זה לא פרקטי ככ כל יום לעשות את זה)

כביסה נקייה שלא מקופלת -- גם , לא מצליחים לקפל כל פעם. תמיד יש ערימות, כי בדכ הכביסה מגיעה בכמה מכונות (הרי מופרדת לפי צבעים, ואז גם נוצר עומס)

וזה בלי לדבר על ארוחות שצריך לתפעל. או משהו שבטעות נשפך על הרצפה ..וזהו כבר יש אווירה של בלאגן, שזה פשוט מרגיש מרדף.

וכמובן שכל שאר הדברים שניסיתי לסדר ולארגן להם מקןם, חזרו להיות מבולגנים...ואז כל פינה יש בה בלאגן..

ליצירות של הילדים שמרתי תיקייה של שנה שעברה מהגן. היא מתמלאת (ככה כותבים? @מתואמת ), זורקים

לתיקים ומעילים יש מתלה מאחורי הדלת בחדר. גם התיקייה תלויה עלייה. תיקי בית ספר לא רלוונטי לתלות כי הם כבדים אז מניחים בקיר פנוי בתוך החדר

כביסה לא מקופלת - יש לי 2 סלים גדולים שיש בתוכם כביסה לא מקופלת. לא אשקר גם אצלי יש שבועות שלא מקפלת, אבל בעלי הטיל ווטו וזה לא יכול להישאר על הספה. אני מסכימה איתו האמת. אז היא נשארת בסלים ולוקחים משם עד שמקפלים

ארוחות - אפשר להשתמש בחדפ ככל הניתן/ מדיח. כשנשפך משו על הרצפה, מומלץ לנגב מייד. זה שומר על הרצפה נקייה לאורך זמן ומונע כתמים שחורים שיוצרים אווירה של תחנה מרכזית

את כל הנל עושים אצלנו בבית

וכן, זה התעסקות. ואולי יש לי פחות ילדים משלכן, אבל גדלתי במשפחה ברוכה וגם אצלנו השטח הציבורי של סלון מטבח היה פנוי כמעט תמיד כי היו פתרונות לדברים שיוצרים בלאגן

היו תקופות יותר טובות מרגיש לי שזה קשור גם לזה שנהייתי מותשת מהמהירות שזה מתבלגן יש יותר מבלגנים ממסדרים. כל החזרה למקום זה מאבק כוחות ושאני לבד במערכה על הסדר.

גם גדלתי במשפחה ברוכה אבל לצערי לא היה מסודר אצלינו עד שהילדים גדלו ולקחו אחריות על הסדר.

תמיד זה היה דבר שעושים ביחד ובבית שלי מוצאת את עצמי לבד במערכה.

שאלה איפה את שמה את הסלים הלא מקופלים לדוגמא? כי זה או בסלון או בחדר שינה או בחדר ילדים אין לי חדר כביסה.

הבן שלי ישן שם

ואפשר ורצוי לרתום ילדים לסדר

הבית דורש תחזוק תמידי, ולא חייב שזו תהיה את. זה שינוי שיכול לקרות, אבל לשנות הרגלים דורשים התמדה ואסרטיביות ותצטרכילהיות על זה בהתחלה. זה גם יכול להפוך לחוויה של משימה- להחזיר 10 דברים למקום/ להחזיר עד שנגמר שיר שתשימי

כביסה האמת גם לא חייב להחזיק ערימות. כנל לגבי הסדר. תקראי לילדים שימיינו איתך וישימו בארונות שלהם כנל (לא חייב מקופל, יש מי שמשתמשת בסלסלאות לקטגוריות כמומחולצות, מכנסיים וכד וזה מקל על הפיזור) 

ממש תודה על השיתוף.

אני מבינה שבכללית יש לי קושי לתת הנחיות הוראות ולהפעיל אנשים. זו בעבודה אצלי לזהות מה אני רוצה ואיך לבקש ולהנחות.

תודה על הכיוונים. אני יודעת שגם אם לא אצליח לעמוד בכל הכללים זה תהליך לפחות יש לי כיוון ורעיונות שאולי אוכל להכניס לבית.

הרעיון של הכביסה שאני מקפלת הכל מיד בערמות כשמורידה אבל לא תמיד מצליחה למיין למדפים מיד.

לתת הוראות בצורה היבשה

ילדים מאוד רוצים לשמח את ההורים שלהם ולרצות אותם, צריך לדעת לרתום ולא לתת הנחיות בהכרח (והסמנטיקה חשובה כי זו בעצם הצורה המנטלית בה את ניגשת לעניין)

יש שוני בין - אני מצווה, אתם עושים  (הנחיה, פקודה)

לבין - בואו נעשה ביחד (הירתמות ופעולה משותפת שיוצרת גם זמן איכות) 

ואגב, אולי תבוא גאולה על ידי😅 אבל הרעיון של סלסלאות שייך ל @יעל מהדרום  ול @מתואמת 

הרעיון של השיר וכמות הפריטים אני זוכרת שכתבה @אמאשוני 

(סליחה אם לעוד מישהי מגיע קרדיט ולא זכרתי) אני רק ריכזתי פה את דברי החכמה של הבנות

בעבר שדרגתי את זה לסלסילות בערמות שאפשר למיין לתוכן ישירות את הבגדים לפי ילדים, אבל היום יש םשוט סלסילה לבנין, סלסילה לבנותוסלסילה להורים (שנמצאת בחדר שלנו, שגם סמוך לאמבטיה).

ואני משתדלת לכבס לפי חדרים, כך אני יודעת שכל הבגדים שיוצאים מהמייבש נשפכים לאותה סלסילה.

אם אין לכם מייבש - אז ממליצה בחום. אם אין לכם מסדרון, אז באמת צריך למצוא פתרון אחר...

כי מראש אני לא מורידה כביסה מהחבל ומניחה בסל....

את הכביסה אני מורידה מהחבל, בגד, בגד ומקפלת ומניחה ישירות על החבל בערימות לכל אחד שלו תוכדי שאני מורידה את הכביסה... כשאני רואה שעמוס לי מידי ואין מקום להמשיך, מתחילה לפזר בחדרים וחוזרת לחבלים בחוץ.. אין טעם להוריד הכל לסלסלה, אחרת, מתי נתפנה לקיפול?? עדיף ישירות לקפל ולפזר..

אשרייך שמצליחה למיין הכל.

מקוצר זמן. לרוב לא מצליחה לפזר הכל. יש שבועות שהכביסה מקופלת בשעת בוקר עם ההתארגנות ליציאה ועד הערב זה נערם על הספה, ובערב קורסת אז מטפלת רק במה שאקוטי.

 ובמהלך השבוע מצטבר על הספה ערמות מקופלות לא ממוינות היו תקופות שהצלחתי למיין מיד למדף.

 אבל כבר תקופה ארוכה שכוללת שילוב של עייפות עומס משימות בבית ובחוץ ועוד ילדים.

אני ממש הולכת לאמץ את הסלים אבל לשים ערמה מקופלת. אהבתי את הרעיון זה גם מקום מוגדר ולא במרכז הבית וגם הילדים יודעים לשים במדף רק צריכים לקבל ערמה מסודרת.

ממש עוזר לי לשמור על הסדר! האמת שמאתגר קצת כביסה ל6 בחורף ולקפל מיד אבל ממש לא נותנת לעצמי לתלות כביסה חדשה לםני שהורדתי ומיד קיפלתי אז חייבת למצוא את הכמה דקות לקפל..

בחורף אני רק משתמשת במייבש

יש לך מספיק זמן לעשות את זה יחד עם קיפול. 

זה כנראה תלוי מספר נפשות בבית וקצב הכביסות שלכם.

גם אני הייתי עושה ככה בעבר כשהיה לי 2-3 ילדים 

היום אין סיכוי

חוץ מזה שכבר מזמן עברתי לשימוש יומיומי במייבש

בדרכ מוצש/ שישי

ועל הדרך מסדרת את ארונות הבגדים

משתמשת כמעט רק במייבש בחורף 

לא מצליחה במהלך השבוע ככ להגיע לזה

זה אומר שאת גם ממיינת ומוסרת דברים או זורקת או רק מסדרת בנראות?

עשית לי חשק

למרות שאצלי מסודר בקופסאות לפי השיטה של מרי קונדו אז יחסית הסדר נשמר יפה, אבל לעצמי נגיד מאוד קשה לי למסור דברים (אצל הילדים ובעיקר לבעלי אני מוסרת בקלות רבה😅)

אולי יעזור לי כשזה יהיה משהו של על הדרך

בקופסאות, אוהבת שהכל מקופל מול העיניים/ תלוי (מלבד גרביים ותחתונים שנמצאים בסלסלאות) 

בגלל שאני מסדרת ברמה שבועית זהלא לוקח הרבה זמן, נגיד חצי שעה 

 לבעלי אני לא מסדרת וממיינת, זה הוא אוהב לעשות לעצמו

אצלי אני נמנעת מאגרנות. מה שאני לא לובשת אני מעיפה ומוסרת, אבל אני אחרי דיוק והשלמה עם סגנון הלבוש ובדרך ליצירה של מעין קולקציית קפסולה, אז יותר קל לי

לפחות אצלי, פשוט מקפלת עומד ולא שוכב

טוב חצי שעה זה הרבה בשבילי, אבל תודה על התשובה

ואצלי לא כל המדפים בגובה העיניים בגלל שיש הרבה תלייה

לדעתי חצי שעה שבועית ( בערך) עדיפה על זמן ארוך של מיון בתדירות נמוכה. וגם יש פחות חפצים שאינם בשימוש בבית, אבל מבינה אותך 

אצלי רוב המדפים בגובה העיניים (או נמוכים יותר בשביל הילדים) והתליה יורדת עם מוט כזה.

אולי אני אעשה ניסוי בשישי הזה, נראה איך ילך לי

שלהם גבוהה אבל עדיין מעדיפה שלא יהיו סלסלאות כי הם יבלגנו אותן וישחקו איתן וגם כי שוב, וויזואלית - מעדיפה לראות את הבגדים מולי וגם סלסלאות תופסות יותר מקום ממה שאני מצליחה לנצל בקיפול 

אנחנו מוציאים בגדים יום לפני לרוב

וכן, אין דבר כזה אצלי לתלות כביסה בלי להוריד כולל לקפל את הכביסה שנמצאת בחבל...

הלוואי והיה לי את הזמן לזה ביום יום

תליתי כביסה בראשון ועוד לא התייבשה ביום שני.. אז בשלישי אני מורידה אותה כי כבר התייבשה, ורק אז כבר מפעילה עוד מכונת כביסה, אפילו שתיים ותולה אותן, החבלי כבר ריקים והכביסה כבר מקופלת ומסודרת בארונות...  

מקפלת על המתקן.

מה שכן- יש לי 3 מתקנים.

אני תולה לפי חדרים (כל מתקן זה חדר אחר) אז יותר קל לי לטפל בכביסה.

מסיימת מתקן אחד- מפזרת ומעוברת למתקן 2...

כמה זמן בעצם מוקדש לכביסה כל יום? שתי מכונות ביום? או שעושה את זה פעמיים בשבוע?

נשמע לי כמות גדולה של כביסה עם מספר דומה של נפשות מכניסה בין 3 ל4 כביסות בשבוע. 

אני חושבת שזה משנה אם יש או אין מייבש. 

בינתיים כל חורף סוחבת בלי מייבש. בתת מודע יודעת שזה מחייב אותי לקפל ולטפל בכביסה אחרת חוששת שיערם בלי שליטה.

 ברוך השם החורף שלנו יחסית מלא בשמש ומצליחה לעמוד בקצב.

מקפלת הכל על המתקן וגם תולה בצורה שהכי נוח לי לקפל.

אבל אין לי הרבה זמן ביום להתמקד בכביסה.

אז מכניסה כביסה בלילה לרוב כדי שבבוקר אוכל לתלות אם יהיה לי חלון זמן.

 וזה מחכה להזדמנות הראשונה שאני יכולה להוריד לקפל ולתלות ככה חייבת לסיים עם כביסה מקופלת בערמות, אבל כנראה שמשהו בפיזור כבר לא עובד אצלי כהמשך ישיר מה שבקלות מפזרת ותמיד נשאר חלק למיון בשלב מאוחר יותר. 

אבל ברגע שהורדתי בגד, אני מקפלת אותו וממשיכה להוריד את הבגד הבא... כאילו מבחינתי, כבר נגעתי בבגד, כבר הורדתי אותו, אז השלב הבא זה לקפל ולהתחיל ערימה עבור מי שזה שייך לו..  ובדרל מקפלת את יתר הבגדים עד שהחבל מסתיים.... ואז מפזרת וחוזרת לתלות כביסה.. 

שתי כביסות ביום זה יפה. 

לרוב יש לי כ10 דק ביום להקדיש לכביסה וגם זה לא כל יום.

לכן מכניסה כביסה בערב וזה מחכה לבוקר או לצהרים של היום הבא ולפעמים גם מחכה יום נוסף.

הפיזור תלוי בכמה זמן יש. לפעמים מפזרת מה שמצליחה בקלות ולפעמים יותר דחוף לי לתלות את הכביסה ולהוריד אז מניחה בערמה מקופלת על הספה. 

להוריד כולל קיפול גם אצלי. לרוב תולה כל בגד מתוח וישר בקו של הקפל אז זה די פשוט כבר לקפל.

תודה על השיתוף לומדת מכל אחת!

יש כאן הרבה טיפים טובים!

מכל התגובות כאן נראה לי שזה גם עניין של הרגל וגם עניין של סדרי עדיפויות כמה להקפיד איפה לא לוותר שלא יצטבר.

 ויש מצבים שצריך ללמוד להרפות ולוותר במודע על חלק מהדברים.

 כדי לא לוותר על ערכים או מטרות חשובות יותר. כמו לשמור על הכוחות לשמור על ההריון או לשמור על הזמן עם הילדים גם עם הדרישות של העבודה. 

יש לי חברה שגם מייבשת במייבש וכל הזמן אומרת לי שיש לה סלסלאות לקפל ולא מבינה איך זה מגיע למצב כזה... 

לדוגמא עכשיו יש לי על החבל כביסה, לא הורדתי אותה כי אין לי כוח הערב, אוריד בבוקר בעזרת ה' ואקפל לארונות. במקביל, אפעיל מכונה של כביסה לבנה של השבת... וכשתסתיים, כבר יש חבל ריק לתלות ואפעיל עוד מכונה למתלה השני הנוסף.. 

וזהו, עד שיתייבשו, אפגוש אותם כנראה בשני/שלישי... כי מחר מרוב הקור זה לא יתייבש, אלא אם כן, אכניס הביתה כשיש מיזוג, ואפילו גם בלי המיזוג, מהחום של הבית יתחמם יותר מהר מבחוץ...

לק"י

כך שזה תלוי גם במשמעת עצמית/ זמן פנוי וכו'.

לפותחת - @אמא בעבודה 

הכלל הראשון שלי הוא להבין שככה זה בית עם ילדים, ולהשתדל לשמוח בכך שהבלגן נובע מברכה.

הכלל השני שלי הוא איפוס יומי, של המטבח והסלון לפחות. השאיפה היא גם להדיח כלים ולשטוף רצפה (ולנקות קלות שירותים), אבל המינימום הוא רצפה, ספות ושולחן מטבח פנויים.

אני הופכת את זה לזמן איכות עם עצמי - כולם ישנים ואני שומעת משהו מעניין ומרחפת בבית כמו פיה טובה 😇

הכלל השלישי - למצוא מה הילדים יכולים לעשות. מגיל שנתיים-שלוש אפשר ללמד אותם לאסוף צעצועים. מגיל חמש-שש הם יכולים למיין כביסה לארונות. בגיל שמונה (אם אמא לא איסטיניסטית) אפשר ללמד להדיח כלים. וכן הלאה. לא לפחד.

האתגר הגדול הוא לשכנע אותם לעשות זאת... אפשר במשחקים, בשירים, במבצעים, בחלוקת תפקידים, בלוח משימות... (זה דורש שרשור בפני עצמו)

הכלל הרביעי - שיהיה מקום מוגדר לכל דבר, שגם הבעל והילדים מודעים לו.

הכלל החמישי - להרפות כמה שאפשר... אני למשל ויתרתי על כביסה מקופלת. בארונות יש סלסילות, ולתוכן מכניסים את הבגדים בלי לקפל. (עובד עם בגדי ילדים פשוטים). כל אחת איפה שמתאים לה להרפות...

ועם כל התורות והרעיונות שלי - גם אני לרוב מתוסכלת נורא ממצב הבלגן בבית אבל אני כבר הגעתי לשלב בחיים שאני כבר יכולה לדמיין את היום שבו לא יהיו פה ילדים קטנים ומבלגנים😃 (ואז לא יהיה לי את מי להאשים בבלגן שייווצר חוץ מאת בעלי ואת עצמי🤭)

ומוסיפה עוד נקודה, שקשורה בזוגיות -

אמנם בעלי גם לא טיפוס הכי מסודר, אבל הוא מוכן ללמוד, ובעיקר הוא מעריך אותי כשאני מסדרת ומודה לי.

אולי תבקשי מבעלך שגם אם הוא בעצמו לא רואה את הערך של סדר - שיחמיא לך על ההשקעה שלך בזה, ש"ייראה" אותך בזה...

עכשיו מקווה שהתגובה שלי תעזור גם לי עצמי🤭 (הבית מבולגן אחרי שבת, הילדים החמודים עורכים פה מלווה מלכה רב מאכלים ושירים, ואני אחרי עקירה וחלשה וגם בעלי לא מרגיש טוב... אבל יהיה טוב בע"ה!)

אתם נשמעים תמיד כזאת משפחה שמחה ויצירתית

גם אצלינו יש הרי בלאגן וחפצים, אבל החלטתי שאין לי אנרגיה בסוף יום עבודה לבזבז על זה. יותר חשוב לי לנוח.

הילדים מסדרים את הסלון מהצעצועים לפני שבת ובמוצ"ש (הכוונה מניחים הכל בערמה אחת בצד במקום שלא יראו רצפה 🤭). אם באים חברים זה גם עידוד בשבילם לסדר.

לפני שבת אני מפנה את מה שמצטבר על השולחן בפינת האוכל.

המטבח אני מקפידה יותר, וכשהכיור מלא שמים מדיח, ודואגת לנקות את השולחן כל הזמן, אבל זהו בערך.

יש דברים שמפריעים לי במיוחד, ואז מצאתי סידור, כמו סל ענקי לכביסה נקיה וארגז קרטון לעבודות ילדים שלא יסתובבו בבית. מגירה לכל המסמכים והחשבונות, וכל כמה זמן אני ממיינת אותה.

אני מתנחמת שכשהילדים יגדלו יהיו פחות צעצועים בכל מקום ויהיה יותר מסודר. בינתיים זה מה שיש, ואני לא אבזבז כוחות וזמן שאין לי על זה.

תוהה לעצמי האם זה עניין של סדרי עדיפות כי לדוגמא בשעתיים בקושי שאני בבית עם הילדים עד ארוחת ערב מקלחות וסדר השינה מאוד חשוב לי להיות עם הילדים ופחות מתעסקת עם הסדר בזמן הזה למעט התארגנות לארוחת ערב שמצריך סדר כללי של המשחקים ולפנות את השולחן לאוכל.

יש אצלי תחזוק שוטף בסיסי של כלים שולחן אוכל והחזרה של אוכל וכלים בסיום הארוחה. אבל זה לא משהו שהייתי מארחת ככה. 

משחקים אוספים מה ששחקו אבל תמיד יש כאלה שנפלו נזרקו ללא אחריות. ולא מצליחה לטאטא את כל הסלון כל יום לפעמים הם נהיים עייפים ודחוף לי יותר שישבו לאכול בזמן מאשר להתעקש להרים את כל מה שהגיע לרצפה. 

יש לי מחשבה שמעבר לרעיונות ישימים שיעזרו לשפר קצת את המצב אולי יש פשוט אמהות שנמצאות יותר בבית ומצליחות להחזיק שגרת ניקיון וסדר כחלק מהמטלות השוטפות בבית? 

אולי אני מצפה מעצמי ליותר מידי? כי להיות אמא ואישה עובדת עד 4 וחבורה קטנה בבית ומוסיפה הריונות מאתגרים לתמונה אולי העבודה היא איכשהו לא להשתגע מהבלאגן? או ללמוד להיות יותר אסרטיבית ולחלק משימות לילדים.

אני חושבת שסדרי העדיפויות שלך ממש בריאים.

אני ממש כמוך,

למרות שעובדת הרבה פחות שעות ממך

גרה בבית גדול ומרווח ב"ה

ובעלי הרבה יותר מגוייס לעניין ממני.

אני חושבת שלהשלים עם המציאות זה דבר טוב

ולעשות את זה מתוך בחירה

אני בוחרת לגדל משפחה, וזה כרוך בבלגן.

לא להלחם במציאות...

להכניס את הילדים לעשיה זה רעיון מצויין אבל בטוב, מתוך הזמנה ולא מתוך עול, כעס או מתח.

וכן לחפש מה עובד

כדי שיהיה לך קל יותר.

דוגמאות לדברים שהתחלנו לאחרונה ועובדים לנו:

1. קיפול כביסה - קניתי סלסלה לכל ילד ובמקום שכל הכביסה הנקיה תהיה בערימה ענקית על הספפה, היא מחכה ממויינת בסלסלות אישיות. בעיקרות הילדים אמורים לקפל בעצמם את הכביסה שלהם (מגיל 5 ומעלה) אבל גם אם הם לא מקפלים, אני כבר כמעט ולא מוצאת את עצמי חופרת בהררי כביסה לחפש זוג גרביים.

2. גרביים. קניתי לכל אחד מלא זוגות זהים, ואת כל שאר הגרביים העפתי מהבית. גאולה.

3. עד לא מזמן בעלי היה מנקה יסודי ביום שישי בעצמו. לאחרונה אנחנו עושים שטיפה משפחתית, קנינו כמה מגבים וביום שישי בצהריים כשחוזרים מהמסגרות אנחנו מציפים את הסלון מטבח במים עם נוזל רצפה והילדים (גיל 3 ומעלה) גורפים וממש נהנים מזה!! ב"ה. ביום חמישי בערב הם צריכים לאפס את הבית כדי שיהיה מוכן לשטיפה.

4. לזהות נטיות של ילדים. יש לי ילדה אוהבת עיצובים. אני מנסה לעודד אותה להשקיע בעריכה של שולחן שבת (היא עורכת כדי לצאת ידי חובה, אבל מאמינה שהיא יכולה ממש ליהנות מזה). יש לי ילד שמסתבר שזורם לו לנקות שירותים. מצד שני אם אני אבקש ממנו למיין כביסה אוי ואבוי.

וואי המוו תודה על השיתוף של הרעיונות והנרמול.

כרגע בשלב מאתגר של ההריון אז הכל מציף אותי יותר מהרגיל עם הקושי.

ממש מחפשת הרגלים להטמיע בחופשת לידה. זמן יהיה טוב אצלי להכניס שינויים כשאני בבית יותר נוכחת וגם ככה הלידה מצריכה התאמות מחדש לשגרה לקראת החזרה לעבודה.

המטרה שלי להכניס קצת יותר סדר ממקום רגוע הבית שלי בשלב הנוכחי לא יהיה מבריק בכל זמן נתון אבל בעבר היה לי שגרה של איפוס בערב וככל שהילדים גדלים איבדתי מהעומס את הכיוון והם פחות מעורבים במשימות וחבל לי.

יש לי חיסרון שאין לי מעברים או פינות בבית וכנראה לא מספיק יצירתית ליצור פינות בחלל הקיים. בינתיים מחוסר מקום גם מסתדרת בלי מייבש או מדיח ככה שזה כן דורש יותר התארגנות להכניס כביסות בימי שמש להוריד וכו.

אהבתי את הרעיון של הסלסלה לילד מתי זה מגיע לארון מקופל? או שהרעיון שמקסימום לא מקפלים? הם מארגנים לבד בגדים לבוקר? אני כיום מקפלת את כל הבגדים בערמות כחלק מלהוריד כביסה אז אפשר פשוט לשים כבר מקופל בסלסלה 

הסלסלות לא גדולות

מבחינתי הן יכולות לחכות לכל אחד על המיטה שלו כדי שיזכרו... אבל גם על הרצפה בחדר זה בסדר.

לדעתי המינימום ההכרחי הוא שכשנשפך משהו ישר לנגב, אחרת דורכים שם ונעשה בלאגן יותר גדול. אבל מעבר לזה - לטאטא סלון כל יום?! להרים הכל מהרצפה?!

את בהחלט מצפה מעצמך יותר מדי.

אם יש דברים ספציפיים שמפריעים לך במיוחד, תראי איך לטפל בהם, ואפשר גם לתת לילדים בגיל הזה משימות ספציפיות, אבל לדעתי כשאין זמן ועייפים באמת צריך ללמוד לשחרר..

אין לי מושג איך מסתדרות אמהות אחרות, אבל חשוב לי יותר מעט הזמן הפנוי שיש לי כל יום מאשר בית מסודר 🤷‍♀️

הקושי העיקרי שלי זה לא בהכרח הציפיות כמו שקשה לי פיזית ומנטלית כשיש בלאגן.

אני צריכה לראות את הרצפה מסודרת כדי להרגיש רוגע כשיש משחקים בכל מקום אני משתגעת ולא רגועה.

לנקות לכלוך מיד ברוך השם זה בשגרה אם אני מטאטא הבית די נקי יש שבוע שהבית עובר שטיפה בעזרת כוסות מים שנשפכים ומתנקים  

כן מבינה שזה זמן מאתגר וכנראה השעות המועטות שלי בבית מכריחות להחליט על סדרי עדיפויות.

אבל בהחלט יש דברים שיכולים לעזור כמו הסלסלאות שממש אהבתי אראה פרקטית איך להכניס לבית אין לי מסדרון וספה ריקה מבגדים ממש יעשה לי טוב בעין ויוסיף להרגשה של מקום בסלון שיחסית צפוף. 

התחלתי להשתמש בשקיות קטנות של סופר על או ליד השולחן שיהיה קל לאסוף לכלוך תוך כדי עבודה והארוחה בלי לקום לזרוק בפח ככה זורקים מיד מה שנופל ומתלכלך תוך כדי הארוחה או הכנת אוכל עם הילדים איתי. שמתי לב שזה עוזר לי לאסוף בקלות את הלכלוך תוך כדי הליכה. בסוף הארוחה אוספת את על הטישו והכלים החד פעמיים לשקית וזורקת לפח והשולחן נשאר די נקי בפחות מאמץ.  

אולי אאמץ גם...תודה ! 

ולתעדף מה הכי מפריע.

למשל לכביסה על הספה, שווה למצוא מקום קבוע כמו סל אפילו במסדרון.

אם רצפה פנויה מאוד חשוב לך - אולי לדחוף הכל עם מטאטא לפינה אחת או משהו כזה? כי המיונים וההרמות מהרצפה לוקחים זמן ומתישים.

גם לי כמובן הרבה יותר נעים כשמסודר, אבל כשאני שוקלת את הזמן והכוח שיש לי לסדר לעומת הרווחה של בית מסודר, המנוחה שלי לוקחת בגדול..

לפני כמה שנים יצרנו פינת משחקים בסלון - הזזנו את אחת הספות כך שתהיה באמצע (קצת פחות) הסלון, וכך מאחוריה נוצרה פינה (2×2 מטר בערך) שמיועדת למשחקים.שם יש את המדפים והקופסאות של המשחקים ושם הילדים בונים אתכל הממלכות שלהם. מסדרים את פינה פעם בשבוע לפני שבת, ובמשך השבוע אם בכל זאת גולשים משחקים לשאר הבית, אני פשוט זורקת אותם לתוך הפינה הזו.

זה מקל מאוד על החיים ועל הסדר!

כמובן, זה אפשרי רק אם יש סלון גדול או חדר ילדים גדול...

בין לבין..נגיד הילדים רגע עסוקים או הם תוך כדי ארוחת ערב ולרגע אין בקשות..או הלכו לשרותים או להתלבש- ברגעים האלה אני לוקחת מטאטא מרכזת את כללללל הבלגן ברצפה ויש מלאא... ואז אם יש לי עוד כמה רגעים מתחילה למיין-

זבל לשקית גרביים וכו לכביסה ומחשקים למקום

אם נשאר לי כמה דקות מנה את הו'לחן והשייש ככה בגדול(כלים בתוך הכיור ומצרכים למקרר..) ואז בלי הרבה זמן ועבודה אני מסיימת קריאת שמע כשהסלון מסודר עם רצפה פנויה והמטבח במצב סביר

ואני מדברת על הרבה בלגן שיש מדי יום..

ועדיין משה לב שזה קורה תמיד כשאני בתודעה הזאת

פעם היתי מחכה שירדמו ואז גם אני עייפה והבלגן נראה כל כך מייאש

ככה אני עושה את זה תוך כדי כזה

והתמריץ שלי זה שבערב אוכל לנוח ולא לעבוד

גם עושה עם הילדים כל יום 2 תחנות סדר קטנות..10 דקות שכל אחד עוסף משימה מוגדרת או 10 פריטים מהרצפה..אפשר לעושת גם באופן יצירתי ומשחקי אפילו

כביסות מבחינתי זה לא בלגן

יש לי כמה וכמה סלי כביסה

שמה אותם בחדר ולא בסלון

ובדר''כ במוצ''ש עושים פרוייקט קיפול רציני ועוד בוקר בשבוע מוקדש לזה

ויש תמיד אבל כשזה לא בסלון זה פחות מפריע לי

אם אין מקום בחדר אז למצוא פינה כלשהי מוסתרת

ולאתר מה המוקדים המפריעים שיוצרים בלגן שחוזר על עצמו-ולמצוא להם פתרון יצירתי ויעיל..קופסאות ומקומות אחסון

ממש אין לי עצות... עוקבת בהזדהות רבה

❤️

1. כל יום אני עושה איפוס בית רבע שעה יחד עם בעלי (זה ממש שגרת ערב כמו להתקלח מבחינתי) יש ימים שאין לו כוח ואני עושה לבד אבל מאוד חשוב לי בית מסודר ונעים וזה שןוה את זה 

2. אני קוראת לזה 2 סלים ביום כל יום אני מקפלת 2 סלים (גם אם יש יותר מקפלת רק 2)

3.הירובוט מפעילה כל ערב קבוע

4.ציוריפ של הילדים בתוך התיקייה תלוי מאחורי הדלת למשך שבוע בלבד אחכ לפח

5.כל המשחקים במקומות מוגדרים ומאוד נגישים לילדים כלומר הם יכולים לקחת לבד וגם להחזיר לבד..והכלל אצבע אין כזה דבר להוציא 2 משחקים יחד

6. כל דבר שלא בשימוש אקוטי עף לפח

הילדים רגילים כבר להוציא אחד אחד? מגיל קטן את מקפידה איתם? לפעמים אצלי יש ימים שהסלון הופך למשחק מגוון רב גילאי כיד הדמיון הטובה עליהם. הם נהנים להוציא ולהחזיר צריך יותר התעקשות והתראה על סיום המשחק כי מבחינתם אין לזה סוף.

 כן ראיתי שבימים שאני אוספת הכל לערמה ע"פ או בלי הילדים מספיק חצי שעה שהסלון יראה מסודר.

כדי להבין את השגרה המשימות את עושה בבית זה אחרי שהילדים הולכים לישון?

כי אצלי יש ימים שפשוט הגוף זועק למנוחה והערב נגמר כשהם נרדמים אולי זה גם הקושי שלי שהכוח נגמר ואני רוצה להספיק יותר

כביסה בצהריים

אחד אחד הרגלתי מגיל 0

רוב המשימות אני עושה שהילדים במיטות פרט לקיפול כביסנ ולפעמים גם שטיפת כלים

גם לי יש ימים שבא לי לנוח אבל כמו שאמרתי טצלי זה ממש צורך כמו להתקלח ולכן אני פועלת למען זה וזה ממש עניין של שגרה אצלינו שגם בעלי יודע שיש איפוס ערב כל יום

או רק סידור וניקוי משטחים? זה רק חלל מרכזי או גם חדרים?

מקפלת 2 סלים הכוונה שגם מפעילה 2 מכונות כל יום? (מנסה להגיע לזה ולא מצליחה)

לגבי סעיף 5. זה נראה לי הכי משמעותי בסוף אבל לא רואה איך זה קורה בפועל גם אם כל אחד מהילדים משחק רק במשחק אחד זה כבר בלאגן בכל הסלון כי הם בדרך כלל לא משחקים באותו דבר.

כולל ששטיפת כלים כן 

בעיקר חלל מרכזי החדרים בדכ מסודרים אצלי כי כל בוקר טני מעבירה יישור קו על החדרים

2 סלים מקפלת בדכ בצהריים ככה שזה לא נכלל ברבע שעה וכן כל יום אני מפעילה לפחות 2 מכונות

לגבי 5 לי יש רק 3 ילדים וזה עובד ...אולי לך יש יותר ולכן זה יותר פרוצדורה בכל אופן אם הם רוצים דברים מאוד ששונים כמו נגיד מגנטים והשני רוצה לצייר אז אני שמה אותם במשטחים שונים נגיד מגנטים בריצפה ולצייר בשולחן וכל אחד אחראי על לסדר מה ששיחק אחכ ותמיד באמצע אחד רוצה לעבור למשחק של ה2 אז הוא קודם יאסוף ורק אז יעבור 

הלוואי ובבוקר היה לי כוחות לקום לפני ולארגן בכל מקרה אני אמורה לקום ב5 ויוצאת לעבודה ב6.

טוב עשית לי מוטיבציה לנסות היום...

כל עוד את לוקחת את זה כמוטיבציה זה מעולה

אבל אל תשכחי שגם יש לך נתונים שונים משלי ולכן תתאימי את זה ליום שלך

לצורך העניין אני ממש לא יוצאת לעבודה ב6

את אלופה🏆🏆

בלי קיפולים ובלי חדרים

אבל היה לי שעתיים זום עבודה בערב שזה לא משהו רגיל אצלי ובת השנתיים שלי (שישנה שנץ במעון)  לא נרדמה עד 11 בלילה!

ננסה היום שוב....

במיוחג אם תעשי את זה כל יום הבית יהיה מטופס כמעט תמיד

כל יום רבע שעה טאטוא שזה אומר בלי להתכופף( חייבות לשמור על עצמינו)

מטאטא כל מה שרואה , יושבת , אוספת. 

כבר הבית נראה אחרת , רוגע מסוים , זה שהילדים עוד ערים , 

כביסה , מקפלת שלא יערם , זה עוד רבע שעה 

כלים עושה שמצטבר הרבה 

הכלל ; עקביות 

ברגע שיום אחד מפספסים= משלמים מחיר .. 

בית שמצטבר בלאגן שווה כעסים וילדים מתפזרים 

לנסות לעשות שגרה, לטאטא פעם ביום , לקפל , לזרוק

בלי זה זה סיוט של בלאגן והצטברות 

והבית שלי בלאגן כל היום כי לא יכולה לרדוף, מנקה אבל אם נשפך משהו וכאלה, אבל סוף יום מנסה מאד לאפס , להיות עקבית, לא לעשות דברים שלא ממש נחוצים

בסוף כל ערב אני מפנה הכל למדיח ועוברת על השיש לפנות הכל. את הילדים אני מגייסת לפינוי המשחקים מהסלון ולפינוי שולחן פינת האוכל שתמיד מתמלא בדברים. תוך כדי שאני מתעסקת בפינוי המטבח הם עוברים על השאר. זה לוקח מקסימום עשרים דקות.

אבל באמת יש פעם בהרבה זמן ימים שאני לא מצליחה לגייס אותם ואז נשאר בלגן בסלון, אבל זה פחות מפריע לי בעיניים. בכל מקרה את המטבח תמיד אסדר אחרי ארוחת ערב, זה חלק מהשגרה ולא נעים לי בבוקר לקום לערימות כלים ובלגן.

לגבי מקום לכביסה - אני שמה כביסה נקייה על המיטה שלי או על המיטות של הילדים שמקפלים - אני מחלקת לבן הגדול את של הבנים ולבת הגדולה את של הבנות. אם אין כח לקפל לפני השינה אז הילדים מחזירים לסל ליד המיטה ומקפלים יום אחרי. אני תמיד מקפלת את מה שיש אצלי לפני השינה ואז לא מצטבר.

ניירות סתם- יש לנו ארגז בגודל a4 מתחת למדפסת, שם אוספים את כל היצירות וכו. מסמכים חשובים - יש לנו שידת מגירות, אני זורקת שם הכל לפי מגירות ושם גם מחפשת כשצריך משהו...

אצלנו הגדול בן 4.

אתחיל מהחלק הקל 😅

הכביסות- אצלי יש פינה בספה עם ערימת הכביסה

כל פעם שמיישבת על הספה/מחפשת בגד בערימה אני מקבלת כמה בגדים שמספיקה/שיש לי כח וזמן ומיד מכניסה לארון, גם אם זה 3 בגדים.

ויש גם סל שמיועד לזה, אז לפני שבת לדוגמא כל הבגדים מחכים יפה בסל עד שמישהו יקבל אותם מתישהוא שבוע הבא.

ולגבי המשחקים, 

פעם היינו יותר מקפידים שייאספו כל ערב

עכשיו הם עייפים מידי אז לא תמיד אני דואגת שנאסוף את המשחקים לפני שהולכים לישון.

הגדול שלי מאוד אוהב לסדר אז לפעמים בערב הוא מבקש להישאר אחרי שהוךכים לישון ולסדר את הבית. לפעמים הם מסדרים ביחד בבוקר.

ולפעמים גם נשאר בלאגן כמה ימים, וזה גם בסדר מבחינתי בשלב הזה של חיינו.

(אבל זה אזור בבית שבלי הילדים אנחנו לא נמצאים בו כמעט אז זה פחות מורגש ומפריע לנו)

לגבי הוצאת משחקים אחד אחד, אצלנו זה תלוי אם זה משחק קופסא או משחק דימיון.

משחקי דימיון אני מאפשרת להוציא כמה.

משחקי קופסא, הילד שבחר משחק אחראי לאסוף כשמסיים, גם אם זאת בת השנתיים.

וכשאני רואה שיש משחק שכבר אין בו עניין אני מעלימה לכמה זמן ואז מחזירה, אם עדיין אין בו עניין אני מוסרת הלאה.

והילדים מעצמם יודעים שמשחק שנשבר זורקים לפח אז זה גם עוזר שיהיו פחות חפצים מיותרים.

וגם אימצתי פה שיטת איסוף שמישהי הציעה פה, לא זוכרת מי.

אני זורקת לחלל החדר "בואו נראה מי אוסף הכי הרבה משחקים ירוקים" זה דיי ממריץ אותם להתחיל לאסוף בצורה כייפית

כדי שנאכל באזור מסודר וגם כדי שאחרי ההשכבות אני אכנס לסלון ומטבח מסודרים יחסית.
עוזר לי לחשוב על התגמול שיהיה לי- לראות הכל מסודר זה נותן שקט. ואז אני מתמלאת אנרגיה לעשות.
אין לנו הרבה דברים בבית, אבל יש את כל מה שצריך. מה שלא השתמשו מעל שנה- זורקת. 

לא אכפת לי שאולי התינוק יגדל ואז אותו משחק יהיה רלוונטי לו. בעוד שנה נזרוק את המשחקים העכשוויים\נמסור\נשים אצל ההורים (רק מה שבאמת שווה)- ואז יהיה אפשרי להשיג לו משחקים חדשים.

אני לא שומרת דברים שאין לי שימוש בהם בטווח הקרוב. דברים שנשארו בארון יותר מדיי זמן- כנראה שגם לא יהיו בשימוש בחודשים הבאים- נותנת\זורקת.  

אין דבר שאין לו מקום.
כי מה שאין לו מקום- מסתובב... יוצר בלגן.

האם כל הזמן מסודר אצלי? לא.
אבל נגיד לפני שאני יוצאת לעבודה אני מסתכלת קצת שהבית נראה נורמלי, שיהיה לי רגוע בלב כשאני נכנסת.
 

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

לתחזוקה ולטיפול

פותחי סתימות וחומרים לתחזוק

יש בסופר

זה לא מוריד הכל אבל גורם לזה שלא יהיו סתימות (חומר חריף מאוד)

יש בנוזל ויש באבקה ששמים עליה מים

הדברים הגדןלים לרוב נשארים בסיפון אפשר לפתוח אותו ולנקות.

השאר נשטף לצנרת ושם הבעיה של הסתימות, אז כמן שעכבר בלוטוס אמרה, כדאי להשתמש בסודה קאוסטית. אנחנו משתמשים בנוזל מוכן שנקרא אינסטלטור נוזלי, זה קיים בסופר. אפשר גם להשתמש באבקה אבל צריך לערר עם מים ורק אז לשפוך פנימה, יותר התעסקות. וזה חומר ממש מסוכן עם הוראות שימוש שצריך להקפיד (גם הנוזל וגם האבקה) אז אני אישית מעדיפה פשוט להשתמש בנוזל. פחות כאב ראש.

לשפוך את זה פעם בחודש חודשיים אמור לשמור על הצנרת

גם צריך לחכות לפני ואחרי.

תקני אחד ותעשי לפי מה שכתוב עליו.

ןחשוב לשתמש בכפפות

הגיוני שאם זה חומר חריף זה הורס את הצנרת.

פחות מתאים לנירוסטה 

לכל דבר שצריך להוריד

בכל מקרה אם זה מקום שלא פותחים בשגרה אין צורך לנקות שם וגם לא לבדוק

זה לא בהגדרה של 'ידו מגעת'

(כל מה שצריך להבריג כדי לנקות עונה להגדרה הזו)

אינסטלטור נוזלי קוראים לזה

לחלופין להחליף סיפון לא עולה יקר

אני מרתיחה קומקום.

עד שהמים רותחים שופכת סודה לשתייה בנדיבות, מעל שופכת הרבה חומץ, ומעל הכל את המים הרותחים.

ואח''כ סוגרת את הפקק של הכיור שכל האדים ישארו למטה (אצלי שני הכיורים עם אותו סיפון- אז את שני הפקקים יחד, שלא יברח האדים של הבשרי מהכיור החלבי).

זה בדרך כלל פותר את הבעיה לאיזה שבוע-שבועיים, עד שאני מספיקה לקנות 'אינסטלטור' (תכשיר נוזלי שופכים פנימה ופותר את הבעיה לבערך שנה קדימה)

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

קשוח בלי שרויה..

אפשר פנקייקים מקמח תפוח אדמה 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

מקרה דומה - ילד שלא אוכל וממש בורר.

כן אמרו להכין בסיר נפרד ולא בסיר שישמש גם אותנו.

אפשר גם מצב מטוגנת, קציצות ירקות פירה

זה בערך מה שמתכננת להכין כל יום כל היום 

אבל אנחנו קונים הרבה חטיפים לפסח.

ביסלי, וופלים, ציפס. זה בלי קטניות ומשביע במידה מסוימת. 

עזרתן לי ממש!

מקווה שבאמת ילך בקלות

מקסימום ניקח מהשכנים הספרדים באמת אורז בשבילה