פשוט ככ עצוב

ובדיוק השבוע שמעתי פודקאסט עם סתיו קוניו שהיא חברה הכי טובה של שירי והיא מספרת עליה שם והם רק עוד יותר נכנסו לי ללב.

אין מילים. באמת

מקווה שיצא לפחות משהו טוב מזה

וזה יזעזע שוב את הלבבות של כל המדינה 

וגם את העולם

להזכיר עם מי יש לנו עסק.

בעולם של היום שהכל רץ מהר וכבר שכחו מה עברנו ב07.10

אז הסיפור הזה מחזיר אותנו אחורה בזמן 

כשכולם ביחד היו בעד לשטח את עזה.. 

לא חזרו בעסקה הראשונה זה היה די ברור שהם אינם בחיים

אני מרגישה סגירת מעגל וקצת נחמה שתהיה וודאות למשפחה 

הימים עד עכשיו היו הרבה יותר כואבים שהיתה ידיעה כזו אבל לא וודאית שגורמת בעיקר לכאב כפול על האובדן ועל חוסר הוודאות 

גם שידענו שסביר להניח שהם לא בחיים כי לא חזרו בעסקה הראשונה סירבנו לקבל את זה..אתמול שהודיעו סופית הלב נשבר באמת!! התמונה הזו שהיא מחזיקה את שתי התינוקות שלה לא יוצאת לי מהראש😭  

לי אישית יותר כואב שמחזירים עכשיו ארבע גופות במקום ארבעה אנשים חיים, שמי יודע מה יקרה להם שם... אוף! 

וכן, הם רוצחי תינוקות, זה מזעזע ועצוב, גם אני בכיתי...

לא מבינה למה לא כל החוזרים בעסקה זה החיים

חשוב מאוד מאוד להביא גם את המתים לקבורה יהודית בהקדם אבל קודם לשמור על החיים שישארו חיים

חטופים שצה"ל יודע שהם חללים, ויש כאלו שלא.

בעסקה הוגדרו רק כאלו שעדיין מוגדרים בחיים על פי צה"ל.

נניח וחמאס טוען שיש מי מהן שלא בחיים, הדרך היחידה להוכיח את זה זה על ידי מסירת הגופות שלהם.

אם היו מסכימים להאמין לחמאס גם ללא הכוחות, המשמעות היא שיכול להיות שאנשים חיים יישארו בשבי, כי חמאס יטען שהם "מתים".

בנוסף, חמאס הסכים לשחרור של המספר הזה כפעימה "הומניטרית", זאת אומרת קודם כל ניתנו השמות ולפי זה נקבע המספר.

בכלל לא בטוח שאם היו "מחליפים" בין מתים לחיים, היו חוזרים עוד אנשים. כי חמאס מבקש דברים שונים עבור מי שמוגדר חייל.

עד כמה שזכור לי כבר כשהתחילו לדבר על סגירת העסקה אמרו שיתחילו מהחיים ואז מהחללים.

אז נשמע שכן ידעו מראש שיש חללים.

וסליחה, אבל אם לא ידענו מראש והסכמנו ככה על עיוור אז אנחנו עוד יותר מפגרים ממה שזה נראה....

ידעו מראש שיש כמות מסוימת חיים ובהמשך 7 או 8 חללים

זה רק של שלב א

יש עוד שמחכים לשלב ב

גם חללים וגם להבדיל חיים

כתוב שם כמה ללים יש ומתי ישוחררו (התכנון מראש היה שישוחררו היום ב 20.02..)

N12 - השלבים וכל הפרטים על 33 החטופים בעסקה בין ישראל וחמאס

רואה עכשיו שזה עבר עריכה לפני יומיים

מעניין.. 

כי ממש זכור לי שכבר בהתחלה אמרו שיש חללים

הגבתי לתקומה שאמרה שלא ידענו מראש והבאנו רשימה של חטופים חיים

מגדיר חטופים כחללים רק אם יש 100% וודאות לגבי זה.

לצה"ל היו הערכות מודיעיניות, לגבי כמה מהחטופים מתוך ה33 חיים, אבל לא הייתה וודאות.

לכאורה חמאס היה אמור למסור רשימה של השמות ומי חי ומי לא והם לא עשו את זה. רק אמרו כמה חיים וכמה מתים.

כן, בהתחלה ישראל התעקשה שחמאס ימסור מה המצב של החטופים אצלו, וזה לא קרה. זה משהו שישראל ניסתה לקבל לאורך כל המלחמה ולא הצליחה.

אז זה נכון באופן כללי, וגם לגבי החלק הזה.

ישראל ידעה שכנראה יש מהם שאינם בין החיים, אבל אי אפשר להחליט את זה עד שלא יודעים את זה ב100%. למשל לגבי משפחת ביבס, כבר הרבה זמן אומרים שיש חשש כבד לחייהם, אבל עד שאין הוכחה חד משמעית אי אפשר להכריז על זה.

אז נכון, זו דילמה נוראית.

כי אם ישראל מאמינה לחמאס בעניין גורל של חטופים, ומקבלת את ההצהרה שלהם שהם אינם בין החיים, מה מונע מחמאס להצהיר על חטוף חי כמת ולהשאיר אותו בעזה?

או מצד שני, לא להאמין לחמאס, ואז זה אומר שייתכן שישוחררו חללים לפני חיים.

ואז כחלק מההסכם חמאס היה צריך לספק מידע מי בחיים ומי לא והמידע אומת לפי מה שמסרו שזה גם לא וודאי עד זיהוי.

העסקה הקודמת התפוצצה כי שירי והילדים לא היו ברשימת החיים שחוזרים וחמאס רצה להתקדם לעוד קטגוריות לפני שהם חוזרים ומהצד שלנו אמרו שזו הפרה משמעותית של ההסכם וחזרנו להילחם.

יכולנו להחזיר יותר נשים וגם גברים מבוגרים כבר בעסקה הקודמת לפני יותר משנה.

זה משא ומתן קשה וקבלת החלטות בתנאים של אי וודאות.

לא הייתה שום הוכחה ששירי והילדים לא בין החיים.

אם היו ממשיכים לקטגוריות נוספות ומשאירים שם ילדים קטנטנים זה מחריד,

אבל גם לא להתקדם לעוד קטגוריות זה לא חכם.

אז עדיף להחזיר גם גופות כשאין וודאות מה מצבם ואז להמשיך לעוד קטגוריות בידיעה וודאית שאין יותר נשים וילדים חיים בשבי.

לגבי החזרת גופות לפני חיים בתוך הפעימה,

אז לפי ההסכם המקורי היו צריכים לחזור השבת רק 3 חיים.

כל מי שחוזר לפני זה לטובה.

מישהו  החליט שהיום יהיה יום קשה במיוחד , 
אבל לא חייבים להכפיף את עצמנו לנרטיב הזה . 
חז"ל ידעו לבנות לנו נרטיב הפוך . 
"אין שמחה כהתרת הספקות" 
הרי הם נרצחו מזמן והיום זו רק ההכרה בזה 
ואחד מחמשת הדברים הטובים שחז"ל מונים שארעו את אבותינו בט"ו באב הוא : "יום שהובאו הרוגי ביתר לקבורה" 
הרוגי ביתר הם אלו שנהרגו במרד בר כוכבא והרומאים לא נתנו לקבור אותם זמן רב כדי להטיל אימה . 
וכשניתן להביאם לקבורה תיקנו רבותינו ברכה מיוחדת ברכת הטוב והמיטיב שאנו אומרים עד היום בברכת המזון.  
ואולי חז"לינו בהבינם היטב את נפש האדם החליטו במקום המורך לבנות נרטיב של הודאה לקב"ה במקום התפלשות בצער ובאבל .

כי כל הזימנים העידו על התוצאה הטרגית

הכי קשה בעיניי, היה לראות שלא נראה שחמאס מוכנע בכלל ועזה לא נראית חרבה על הריסותיה מבחינת האנשים

ראיתי את התמונות

מלא נשק, בגדים של לוחמים מכף רגל ועד ראש, אבזורים, גרפיקה ותמונות

כאילו לא היינו שם בכלל.

הזוי

עם תמונת כאילו ניצחון שלנו על עזה, שבפועל את המורל לא הורדנו להם ולא נשארנו בשטחים כדי שהטרור לא יחזור לשלוט שם 

ואם גם ככה משחררים את המרצחים האלה, למה לא קודם? כשעוד היה סיכוי שיותר חטופים ייצאו בחיים?

מה השתנה כאילו?

לא ברור

התקשורת כל הזמן מנסה להטיל את זה על נתניהו. אבל ממה שאני מבינה - חמאס סירב לעסקה הזו כשישראל כבר מזמן הסכימה לה.

ממה שאני מבינה, התנאי שחמאס התעקשו עליו כל הזמן היה הפסקה מוחלטת של המלחמה, ונסיגה מוחלטת של ישראל מהרצועה, ולזה ישראל לא הסכימה - לא קודם וגם לא עכשיו.

ומזדהה עם הכאב לראות את המצב ככה.

מקווה שבכל זאת זה יתהפך וישתנה (בביצוע תכנית של טראמפ, או בהמשך הלחימה). אנחנו עוד לא בסוף הסיפור...

הרי חיילים שהיו בעזה אמרו שנהרס שם נוראי

אבל חמאס אלופים בהנדוס תודעה, הם טובים מאוד בלהראות שיש להם כח והם יעשו ככה ויגידו ככה אבל זה לא אומר שמה שהחיילים עשו שם הרבה זמן הוא כלום, בכלל לא 

כמה איומים האיראנים אמרו על התגובה שהם יעשו בפעם האחרונה (כבר לא זוכרת תגובה למה זה היה) ובסוף אחרי שהם ראו מה עשינו בלבנון, הם לא עשו כלום 

היום הזה הוא נורא וההצגות שהם עושים נוראיות אבל אל תתנו להם גם את הניצחון הזה, זה הכל עניין של זווית צילום, מיקום שהם בוחרים ותפאורה אבל עזה עצמה מפורקת ויידרשו עשרות מיליארדים כדי לשקם אותה

בטרור, צריך סבלנות.

כאשר נלחמים מול אויב שאין לו שום ערך לחיי אדם, זו לא מלחמה קצרה.

אם מדינת ישראל הייתה נלחמת מול מדינה אחרת, והייתה מביאה אותה למצב שיש היום בעזה - אותה מדינה הייתה נכנעת מזמן.

אבל הם לא מדינה

ולא אכפת להם מהאזרחים שם.

ראית תמונות מעזה?

אנשים שם מסתובבים עם סנדלים במזג אוויר כזה!

אין להם איפה לגור

לרבים אין מים נורמלים לשתות

שלא נדבר על עבודה ולימודים.

להגיד שהגענו לניצחון המוחלט זו טעות

אבל גם להאמין שלא השגנו כלום ושחמאס עדיין מתפקד כרגיל זו טעות.

חמאס מבססים את דרכם על שקר.

אי אפשר להאמין לשום דבר שהם אומרים, גם אם לפעמים זה נכון.

במטרה שלהם היא לתעתע בנו, לגרום לנו לריב ולגרום לנו להרגיש חלשים ומובסים.

אם בעקבות תמונה כזו או אחרת שיוצאת מרצועת עזה, אנחנו מרגישים מובסים, סימן שאנחנו שוכחים את הדרך ונותנים לחמאס לבלבל אותנו.

המצב היום הוא לא אותו מצב כמו ב6.10.23

האם המצב מדהים? לא.

האם חמאס עדיין קיים? כן.

אבל אנחנו עדיין באמצע הדרך.

על השאלה האם הצלחנו במשימה להכרעת חמאס יהיה אפשר לענות רק בעוד כמה שנים. 

ועד אז, אסור לנו להתייאש

אסור לנו להאמין להם

אסור לנו לתת להם לנצח אותנו.

לא בכוח (שעל צה"ל עבד ועוד יעבוד)

ולא בתודעה - שזה התפקיד שלנו

כמעט כל תינוק שנולד שם הוא מחבל פוטנציאלי, איך בדיוק ממגרים את הטרור בלי יכולת להרוג או להעלים משם את כולם?

הם גדלים מגיל אפס על הסתה ורצון להרוג ולקחת את האדמות שלנו, אין להם שום מטרה אחרת ולא איכפת להם להפסיד הכל. עזה הרוסה, אין להם איפה לחיות, זה לא מעניין אותם, הם רק חושבים על איך לפגוע בנו.

זה לא אומר שהם מנצחים, הם הפסידו ויפסידו יותר ממה שלכאורה הרוויחו. מפגני כוח הם יכולים לעשות כל הזמן עם או בלי קשר להחזרת חטופים. בעיניי הפרמטרים של נצחון שלנו הם החזרת כל החטופים ותגובה מיידית על כל פעולת טרור שלהם.

אל תאמינו לתעמולה של החמאס.

המון חיילים מכל הגילאים וההשקפות הפוליטיות מעידים שאיזורים שלמים ברצועה הוחרבו לחלוטין.

רואים את זה גם בתמונות לוויין.

זה שיש איזורים מסויימים שבהם לא הרסו את הבתים לא אומר שלא נלחמנו כהוגן.

ברור שחמאס מנסה להציג תמונת ניצחון. אל תתנו לו לנצח בזירה התעמולתית.

תשאלו את מי שהיה שם.

חמאס אלופים בהצגות וביח"צ.

לשמחתי אני נחשפת בסטטוסים לסרטונים שמראים את המצב האמיתי שם. במלא אזורים אין בתים, ההרס עצום, אין אוכל ושתיה, אנשים חיים באוהלים בקור הזה.

מאוד קל להראות תמונות של ניצחון בצילומי וידאו, לא צריך יותר מדי. 

אני כמובן מסכימה שצריך לעשות הכל כדי לחסל אותם בקרוב, בע"ה.

כל כך קיווינו והתפללנו בשבילם. כל כך כואב לראות את התמונות שלהם.

ומי יודע מה הם חוו...

ראיתי את התמונות עכשיו, את הבלונים הכתומים וכמה שזה הפך לסמל שלהם. בעיסקה הקודמת רצינו יום כתום. ופתאום נזכרתי איך לפני 20 שנה זה היה צבע המאבק נגד ההתנתקות

הזכיר לי משהו שראיתי באחד הסטטוסים

(זה נכתב אתמול. היום זה היום שנקבע כיום גוש קטיף. והצבע צורב ומכאיב משני הכיוונים...).

״החטופים חוזרים??״

שאל אותי בציפיה 

בני מחמדי

אתמול בערב

כשראה את דיוקנם המוכרים

של שירי, אריאל וכפיר

על מסכי הפלאפון שלנו.

וניסיתי להגיב 

אבל איך עונים את האמת

לזוג העיניים המאמינות בתמימות 

וללב הקטן והטהור 

המתפלל והמקווה על-כך?

אז בקול שבור 

כשהדמעות של כאב זולגות ללא מעצר

הסברתי שהם אכן סוף סוף חוזרים -

אך שהם כבר לא בין החיים. 

״הם מתים?״

כן, ילד ג׳ינג׳י אהוב שלי.

״הם מתים?״

הוא שאל שוב,

מבקש לוודא.

כן, מתוק שלי.

חיבוק חזק,

ליטוף על פניו היפות,

קריאת שמע שעל המיטה,

נשיקה ועוד נשיקה.

שקט של לפני השינה.

ופתאום 

בכי מצמרר,

אימה בעיניים,

פנים אדומות ומכווצות מבהלה.

״אמא אני לא יכול להירדם.

אני חושב על דברים מפחידים.

אני פוחד שיחטפו עוד אנשים״.

בוא לכאן אהוב שלי,

בוא לידיים שלי.

נרגע, נדבר, נצייר 

את התמונות שלא נותנות לך מנוחה.

אתה צודק. אני מבינה אותך.

ויש לנו צבא חזק.

ואנחנו לומדים להגן על עצמינו.

ובע״ה נהיה בטוחים והכל יהיה בסדר.

אנחנו כאן איתך מתוק שלי.

מאמינה שבצורה כזאת או אחרת היו חוויות דומות גם בעוד בתים רבים... 😔

איזה נס שהילדים שלי בינתיים רק מדברים בינהם ומנחשים למה יש הרבה תמונות של אנשים בדרך.

לא שאלו אותנו כלום.

ומזל באמת... כל עוד אפשר לשמור אותם מפני כל זה, כדאי בהחלט...

😨😵‍💫😭

כואב לי הלב ככ ככ

אני הייתי בטוחה שזה יקרה, רק חשבתי שהם ימסרו גופות שגויות של הילדים.

בטח הם נקברה שם מתחת להריסות ולא היה להם כח לחפור אותה החוצה, והיא עדיין שם איפשהו במרכז עזה

לפי מה שאני מבינה הם לא נהרגו מאש שלנו אלא באכזריות ע"י המחבלים

אז יש מצב שגם היא

או שהלוואי הלוואי שהיא בחיים

שישאר לירדן משהו להיאחז בו

שהיא נרצחה ע"י מחבלים. לדעתי הם פשוט לא יודעים איפה הגופה.

מהפצצות של צהל

וואי אלוקים איזה טלטלה למשפחה המסכנה הזאת ולכל על ישראל

שלא ניתן לתפוס. מה שהם עוברים. איך חמאס מתעלל בהם ובכל העם.... 

לפחות אני שמחה על כך שאנחנו עם חפצי חיים וזה מה שכואב לנו. באובדן החיים. 

רציונלית בראש של למה הפרידו אותם ולא הסיעו את שלושתם ביחד 

משו סימבולי כזה שכמו שבכל התמונות שלה היא מחבקת את שניהם

וכמו שברגע החטיפה היא עטפ  את שניהם

ככה גם במסע האחרון- הם יהיו עטופים בחיבוק של אמא

ובבוקר כשגיליתי שמסתבר שזה בכלל לא היא-

התחלחלתי

ואיזה מזל שאפחד לא חשב כמוני

ושלא שמו אותם עם מישהי זרה

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

עם קשקושים ללימודים או בגדי בסיס אני מסתדרת שם, אבל בגדים לגדולים או לעצמי לא מצליחה למצוא (גילוי נאות, גם בחנויות פיזיות לא מוצאת🤦‍♀️)

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

אני מקווה שיחזור למלאי

אולי נתפס עליו אבק וכד וככה הוא פחות יחליק לך.

אמי מכבסת אותו מפעם לפעם

של הסרט. יש לו ארבע אפשרויות איך שיהיה מונח על הראש. יש שני צדדים של הקטיפה (עליון ותחתון) וכל צד אפשר גם לסובב שנגיד החלק שעומד עכשיו קרוב יותר למצח יעמוד לכיוון הרחוק מהמצח.

אני אנסה להסביר, אם יש על הסרט פתק של היצרנית, אז הפתק יכול לעמוד צמוד לשיער כשהאותיות בכיוון הנכון, או צמוד לשיער כשהאותיות שלו הפוכות, או שבכלל הפתק יהיה בצד של הסרט שלא נוגע בשיער ושוב- האותיות בכיוון הנכון או שלא.

תנסי כל אחת מצורות ההנחה האלו, אמור להיות שיש 1 שעובדת, מרגישים את זה, והאחרות מחליקות. בהצלחה.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

קרקע.

היום אין קשר ביני לבין התעמלות ;)

אבל ברצינות, זו אמורה להיות שעה של כיף בלי דרישות לוחצות, בלי הסללה לכיוון מסוים, פשוט לעשות משהו כיף לשם הכיף...

לקריירה יש עוד מספיק זמן לדאוג בעיני...