אני קצת בספק אם ישימו לב להודעה בשעה הזאת אז בתכלס אפשר גם בזמן אחר ;)

|רק אומרת|

אין להשחית את השפה העברית.

נקודה משמשת לציון סוף משפט ו/או לראשי תיבות. האקדמיה ללשון קבעה שהשימוש בנקודה הפרוגרסיבית הוא לא תקין בשפה העברית.

כמו אישתה, ובעלו? עד שאתה מדבר על פרוגרס, יראו עיניך מה שאצבעותיך מקלידות.

מרסקים את השפה העברית: "אשתהּ ובעלו"

בארמית סורית הנטיות האלה בהחלט אפשריות.

ܐܲܢ݇ܬܬ݂ܵܗ̇ atṯāh
(כמו אי[נ]תתַהּ)

מה לך ולארמית סורית???

ואפשר למצוא בויקימילון / פשיטתא הרבה דוגמאות להטיות ארמיות שיש להן מקבילות בעברית

כך או כך, הטיית המילים שהצגת היא תקנית בשפה העברית. היא מתועבת רעיונית ימוסרית, אבל תקנית לשונית.

מרסקים את השפה העברית: "אשתהּ ובעלו"

היא אולי תקנית לפי האקדמיה, אבל לומר שנקודה במקום קו נטוי זה לא תקין כי ככה האקדמיה אמרה? ועוד לקרוא לזה פרוגרסיביות?! מי פה הפרוגרסיבי? ומי היא האקדמיה שתחליט כיצד נכון להגות את השפה העברית, או כיצד לעשות שימוש בנקודה ו/או קו נטוי?

מהיום לא עגבנייה יקרא שמך, כי אם טומתה.

שממליץ כל־מיני המלצות

לגבי הצורות הנכונות של מילים בהתבסס על כללי דקדוק (ולרוב הם דווקא מאוד טובים בחקר הדקדוק)

או המצאת מילים חדשות, חלקן מאוד מוכרות שימושיות ואהובות כמו תקליטור, כונן, חונך, חיסון

חלקן מגניבות אך פחות מוכרות כמו "נעילה שולבת" (interlocking), "נאום התשה" (פיליבסטר),

חלקן לא מדהימות במיוחד כמו "רעיונאות מילולית"

זה אכן נכון שבשנים האחרונות הוא נגוע בפרוגרס, נראה לי בעלת החידושים הססגוניים היא גב' רונית גדיש

כשהאקדמיה ללשון נצמדת לחוקי השפה אז דעתה חשובה. כשהיא ממציאה ללא בסיס אז דעתה חסרת משמעות. כמו למשל לגבי המילה "ראשת" שהיה לי וויכוח איתם במייל.

תפעיל טיפה שכל להבין את מה שאנשים טוענים. אל תהיה אימפולסיבי.

לא מצאתי בגמרא קו נטוי במקום נקודה.

תפעיל אתה את השכל ותבין שאין לזה שום משמעות, אין לאף אחד סמכות להכריע מה נכון.

החוקים לא מגדירים את השפה אלא מתארים אותה. שפה טבעית היא דבר שמשתנה, והחוקים שמתארים אותו יכולים להשתנות. כל זמן שהשינויים הם אותנטיים אז יש בהם משמעות, ולכן היות והגדרת קו נטוי התקבלה בצורה טבעית זה הפך לחלק מהשפה.

הנקודה היא אינוס של השפה, פעולה מלאכותית שמוכתבת מלמעלה, ולכן היא לא חלק מהשפה ולא מתארת אותה.

והטיעון מהגמרא הוא מפגר לגמרי. גם אין שם פסיקים אז זה אומר שאתה יכול לשים פסיקים, איפה שמתח,שק לך?,

אתה החלטת שהקו נטוי התקבל בצורה טבעית, ושהנקודה היא אינוס מלמעלה.

אולי גם ת.נ.צ.ב.ה. זה לא נכון? צריך לכתוב תנצב"ה?! מי אתה שתקבע אלו חוקים התקבלו ואלו הם "אינוס מלמעלה"?!

"אין להשחית את השפה העברית?" בוא תגזים.

כן, אני יכול לשים פסיקים איפה שמתחשק לי, תיאורטית. אבל אז ככל הנראה לא יבינו אותי.

בכל מיני ספרי ראשונים ואחרונים יש פסיק כסיום משפט. אז הם "משחיתים את השפה העברית?"

הדוגמא שהבאת מהראשונים היא בדיוק לא קשורה, כי היא שלב מוקדם יותר בהתפתחות של השפה.

שבו הנקודה הפכה לתקינה בתפקיד קו נטוי.

סימן הלוכסן אינו נכלל בכללי הפיסוק של האקדמיה (וגם לא בכללי הפיסוק שקבע ועד הלשון), שכן הוא אינו חלק ממערכת הפיסוק הרגילה: תפקידם של סימני הפיסוק להדריך את הקורא בחלוקת המשפט ובדרך קריאתו, ואילו הלוכסן מייצג מילה ומשמעו בדרך כלל "או". לפיכך לא נקבעו כללים מטעם האקדמיה לשימושיו של סימן זה.

כי היא לא מתנהלת באופן טבעי אלא מתוכנן. האם אי פעם זה יהפוך לתקין מבחינת השפה? ייתכן, כשיהיה מאוחר מידי לתקן.

כמו הפונט ההזוי של "ברוכות הבאות". 

קמפיינים סביב מה? ומה הבעיה בלומר 'ברוכות הבאות'? תאמר לי, האם אתה אומר שנים ברוכים?

ואז אני ונקדימון נשליך אחד על השני כיסאות

ונתווכח אם זה רגבי או גושי

זה כי אתה לוקה בתרבות שיח ירודה.

אם תלמד את עצמך להתדיין בצורה מכבדת, אני אזמין לך קפה ומאפה.

בטענה שהוא "משחית את השפה העברית" ועושה שימוש ב"נקודה הפרוגרסיבית" שהשימוש בה לטענתך, הוא "לא תקין בשפה העברית", כי כך קבעה האקדמיה, לטענתך.

למרות שהאקדמיה לא קבעה כללים לשימוש בקו נטוי, כפי שהבאתי פה:

ציטוט מהאתר של האקדמיה - פרוזה וכתיבה חופשית

מכיוון שפתחת בטענות משל היה פותח השירשור "פרוגרסיבי" בשל שימושו בנקודה במקום בקו נטוי, הגבתי לדבריך בטענה שהאקדמיה ממנה אתה רוצה להביא הוכחה, היא עצמה פרוגרסיבית.

ציטוט מהאתר של האקדמיה - פרוזה וכתיבה חופשית

מכיוון שהוספת להתבטא כמובא לעיל, התבטאתי גם אני כמובא לעיל.

אי לכך ובהתאם לזאת, אני מזמין אותך לקפה ומאפה, ללא קו נטוי וללא נקודה, אבל במקום זול יותר מקפה תמרה, כי אני לא מיליונר- מה דעתך על קופיקס?

הבעיה מתחילה בהחלטה שלך על מה שאני אומר "משל" משהו על מישהו. הבנת הנקרא לקויה.

ההערה שלי הייתה עובדתית, ולא תקפה את הפותח באופן אישי. בשונה ממה שאתה עושה תדיר. התגובה שלך על מה שאני כתבתי התחילה כתקיפה אישית מהזן הנמוך. יכולת אפילו למראית עין לנסות להדגים למה אני טועה, בצורה שמכבדת את מי שמדבר איתך.

על שאר הטענות שלך הגבתי במקומן. האימפולסיביות שלך לריב מונעת ממך להתעכב כמה רגעים על תגובות של אנשים לפני שאתה נותן לדם שלך לתסוס. תנשום.

אז בסוף הלכתי עם אחותי והיה כיף!

ממליץ לעשות את זה מידי פעם..

אם יצטרפו עוד כמה אנשים לקבוצה אולי נוכל לעשות ממש מפגש מגניב במיקום נוח

חי את החיים

ואז אתה תצא חמשוש

אני יוצא עוד שלושה שבועות, מצידי אז יש סיכוי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.