אני קצת בספק אם ישימו לב להודעה בשעה הזאת אז בתכלס אפשר גם בזמן אחר ;)

|רק אומרת|

אין להשחית את השפה העברית.

נקודה משמשת לציון סוף משפט ו/או לראשי תיבות. האקדמיה ללשון קבעה שהשימוש בנקודה הפרוגרסיבית הוא לא תקין בשפה העברית.

כמו אישתה, ובעלו? עד שאתה מדבר על פרוגרס, יראו עיניך מה שאצבעותיך מקלידות.

מרסקים את השפה העברית: "אשתהּ ובעלו"

בארמית סורית הנטיות האלה בהחלט אפשריות.

ܐܲܢ݇ܬܬ݂ܵܗ̇ atṯāh
(כמו אי[נ]תתַהּ)

מה לך ולארמית סורית???

ואפשר למצוא בויקימילון / פשיטתא הרבה דוגמאות להטיות ארמיות שיש להן מקבילות בעברית

כך או כך, הטיית המילים שהצגת היא תקנית בשפה העברית. היא מתועבת רעיונית ימוסרית, אבל תקנית לשונית.

מרסקים את השפה העברית: "אשתהּ ובעלו"

היא אולי תקנית לפי האקדמיה, אבל לומר שנקודה במקום קו נטוי זה לא תקין כי ככה האקדמיה אמרה? ועוד לקרוא לזה פרוגרסיביות?! מי פה הפרוגרסיבי? ומי היא האקדמיה שתחליט כיצד נכון להגות את השפה העברית, או כיצד לעשות שימוש בנקודה ו/או קו נטוי?

מהיום לא עגבנייה יקרא שמך, כי אם טומתה.

שממליץ כל־מיני המלצות

לגבי הצורות הנכונות של מילים בהתבסס על כללי דקדוק (ולרוב הם דווקא מאוד טובים בחקר הדקדוק)

או המצאת מילים חדשות, חלקן מאוד מוכרות שימושיות ואהובות כמו תקליטור, כונן, חונך, חיסון

חלקן מגניבות אך פחות מוכרות כמו "נעילה שולבת" (interlocking), "נאום התשה" (פיליבסטר),

חלקן לא מדהימות במיוחד כמו "רעיונאות מילולית"

זה אכן נכון שבשנים האחרונות הוא נגוע בפרוגרס, נראה לי בעלת החידושים הססגוניים היא גב' רונית גדיש

כשהאקדמיה ללשון נצמדת לחוקי השפה אז דעתה חשובה. כשהיא ממציאה ללא בסיס אז דעתה חסרת משמעות. כמו למשל לגבי המילה "ראשת" שהיה לי וויכוח איתם במייל.

תפעיל טיפה שכל להבין את מה שאנשים טוענים. אל תהיה אימפולסיבי.

לא מצאתי בגמרא קו נטוי במקום נקודה.

תפעיל אתה את השכל ותבין שאין לזה שום משמעות, אין לאף אחד סמכות להכריע מה נכון.

החוקים לא מגדירים את השפה אלא מתארים אותה. שפה טבעית היא דבר שמשתנה, והחוקים שמתארים אותו יכולים להשתנות. כל זמן שהשינויים הם אותנטיים אז יש בהם משמעות, ולכן היות והגדרת קו נטוי התקבלה בצורה טבעית זה הפך לחלק מהשפה.

הנקודה היא אינוס של השפה, פעולה מלאכותית שמוכתבת מלמעלה, ולכן היא לא חלק מהשפה ולא מתארת אותה.

והטיעון מהגמרא הוא מפגר לגמרי. גם אין שם פסיקים אז זה אומר שאתה יכול לשים פסיקים, איפה שמתח,שק לך?,

אתה החלטת שהקו נטוי התקבל בצורה טבעית, ושהנקודה היא אינוס מלמעלה.

אולי גם ת.נ.צ.ב.ה. זה לא נכון? צריך לכתוב תנצב"ה?! מי אתה שתקבע אלו חוקים התקבלו ואלו הם "אינוס מלמעלה"?!

"אין להשחית את השפה העברית?" בוא תגזים.

כן, אני יכול לשים פסיקים איפה שמתחשק לי, תיאורטית. אבל אז ככל הנראה לא יבינו אותי.

בכל מיני ספרי ראשונים ואחרונים יש פסיק כסיום משפט. אז הם "משחיתים את השפה העברית?"

הדוגמא שהבאת מהראשונים היא בדיוק לא קשורה, כי היא שלב מוקדם יותר בהתפתחות של השפה.

שבו הנקודה הפכה לתקינה בתפקיד קו נטוי.

סימן הלוכסן אינו נכלל בכללי הפיסוק של האקדמיה (וגם לא בכללי הפיסוק שקבע ועד הלשון), שכן הוא אינו חלק ממערכת הפיסוק הרגילה: תפקידם של סימני הפיסוק להדריך את הקורא בחלוקת המשפט ובדרך קריאתו, ואילו הלוכסן מייצג מילה ומשמעו בדרך כלל "או". לפיכך לא נקבעו כללים מטעם האקדמיה לשימושיו של סימן זה.

כי היא לא מתנהלת באופן טבעי אלא מתוכנן. האם אי פעם זה יהפוך לתקין מבחינת השפה? ייתכן, כשיהיה מאוחר מידי לתקן.

כמו הפונט ההזוי של "ברוכות הבאות". 

קמפיינים סביב מה? ומה הבעיה בלומר 'ברוכות הבאות'? תאמר לי, האם אתה אומר שנים ברוכים?

ואז אני ונקדימון נשליך אחד על השני כיסאות

ונתווכח אם זה רגבי או גושי

זה כי אתה לוקה בתרבות שיח ירודה.

אם תלמד את עצמך להתדיין בצורה מכבדת, אני אזמין לך קפה ומאפה.

בטענה שהוא "משחית את השפה העברית" ועושה שימוש ב"נקודה הפרוגרסיבית" שהשימוש בה לטענתך, הוא "לא תקין בשפה העברית", כי כך קבעה האקדמיה, לטענתך.

למרות שהאקדמיה לא קבעה כללים לשימוש בקו נטוי, כפי שהבאתי פה:

ציטוט מהאתר של האקדמיה - פרוזה וכתיבה חופשית

מכיוון שפתחת בטענות משל היה פותח השירשור "פרוגרסיבי" בשל שימושו בנקודה במקום בקו נטוי, הגבתי לדבריך בטענה שהאקדמיה ממנה אתה רוצה להביא הוכחה, היא עצמה פרוגרסיבית.

ציטוט מהאתר של האקדמיה - פרוזה וכתיבה חופשית

מכיוון שהוספת להתבטא כמובא לעיל, התבטאתי גם אני כמובא לעיל.

אי לכך ובהתאם לזאת, אני מזמין אותך לקפה ומאפה, ללא קו נטוי וללא נקודה, אבל במקום זול יותר מקפה תמרה, כי אני לא מיליונר- מה דעתך על קופיקס?

הבעיה מתחילה בהחלטה שלך על מה שאני אומר "משל" משהו על מישהו. הבנת הנקרא לקויה.

ההערה שלי הייתה עובדתית, ולא תקפה את הפותח באופן אישי. בשונה ממה שאתה עושה תדיר. התגובה שלך על מה שאני כתבתי התחילה כתקיפה אישית מהזן הנמוך. יכולת אפילו למראית עין לנסות להדגים למה אני טועה, בצורה שמכבדת את מי שמדבר איתך.

על שאר הטענות שלך הגבתי במקומן. האימפולסיביות שלך לריב מונעת ממך להתעכב כמה רגעים על תגובות של אנשים לפני שאתה נותן לדם שלך לתסוס. תנשום.

אז בסוף הלכתי עם אחותי והיה כיף!

ממליץ לעשות את זה מידי פעם..

אם יצטרפו עוד כמה אנשים לקבוצה אולי נוכל לעשות ממש מפגש מגניב במיקום נוח

חי את החיים

ואז אתה תצא חמשוש

אני יוצא עוד שלושה שבועות, מצידי אז יש סיכוי

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

בהצלחה!

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.

(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

אתה לא אמור להתלונן על הניצלוש,

אלא לשמוח שמישהו בכלל הגיב לך 🤣

אני מקווה שהספקת. אם לא אז חבל.

אין דבר, עוד שנה או שנתיים

יצמח הואדי, ינץ ניצן עולל,

והואדי שוב יפרח, אך בינתיים...

בינתיים הואדי שחור.

העצים שרופים, החיות נעלמו,

כאילו נכבה בו האור.

הכל נשרף, הקולות נדמו.

האויב אותו הצית, אותו ואת ההר.

נשכשך רגליים במעיין שחור

כי לא נורא, ואין דבר,

מחר נדליק שוב את האור.

אין לי מילים להסביר.

פשוט נגע

אהבתי.

@אני הנני כאינני 
גשם החול מטפטף בכבדות
והלב מתרונן בתקווה.
מירוץ מיש אל האין
מפיח בי חיים.

ולעיתים
בלילות נטולי אבקת כוכבים
או בזריחה מפסגת מרום הר
אנשום.

אתבונן לאחור
בפעימות של אמון
שירת נשמה
געגוע

נוסטלגיה.

@זכרושיצאנולרקוד התכוונת אליו או אלי?