נניח ועוד כמה חודשים של לחימה וחמאס נכנע ללא תנאי ומתפרק מנשק ומשחרר את כל החטופים.
כולנו משתקמים ומכניסים את האירוע עמוק לבויידם.
יש עשרות אנשים שגם עוד 20 ו30 שנה קדימה, גם אחרי שיקום מלא, פיתוח קריירה חתונה ועוד כמה ילדים, לכל מקום שיגיעו, המוטיב המרכזי כלפיהם יהיה השבי שלהם, והם יציפו את 7 באקטובר עבור כל מי שיפגשו.
תתארו לכם שעוד 3-4 שנים מנהל של מאפייה יחפש עובדים חדשים, כמה מהם יגישו מועמדות, לאחד מהם קוראים עומר ונקרט.
או שעוד 10 שנים, בעל דירה יחפש משכיר, ויקבל פניה מנועה ואבינתן אור.
או שתשמעו מקרוב משפחה צעיר ממכם עוד כמה שנים, שיחפש מישהי בקבוצת היכרות בווצאפ, וימצא שם את אגם ברגר.
עוד 14 שנים, פלוגה צבאית כלשהו תקבל אליה את אביגיל עידן.
או שתשלחו את הילד לבית ספר, יפתחו קבוצת ווצאפ של הורים, ויהיה שם את סאשה וספיר טרופונוב.
כולנו ניזכר במצבים האלו ישר ב7 באוקטובר, והשבי שלהם, גם שנים רבות אחריו, יהיה מוטיב מרכזי באיך נתפוס אותם, אולי גם לטווח הארוך.
קשה לי מאוד אפילו לחשוב על זה...
