חחחחח סתם

אף פעם לא השתתפתי בסקר כזה לא רואה בו טעם או עניין מיוחד, מרגיש לי שכל הניסיון יתר הזה והחשיבה על כל פרט ופרט וניתוחים של מינימום פרופסור למדעי החלל על כל פניה שאתה מקבל מה האחוז שנרשם או כל מיני חרטות כאלו מוגזם כי אוקיי.....נניח וימלאו את הסקר אלף איש אפילו אלפיים איש, מה עושים מפה? למי זה תרם? איך מתקדמים? האם באמת הם יבינו מתוך הסקר איך לקדם את הרווקים והרווקות? יש פה הרבה יותר מדי שכל שדוחק החוצה את השם ברוך הוא חס ושלום. ולא נזכיר שזה בטח לא הסקר הראשון או השני, ואם זה נכון, אז איפה התוצאות של הסקרים הקודמים? איפה ההוכחה שלהם שהם מצליחים? זה בעצם מוכיח את הנק הנ"ל. מרגיש לי שאם כל הכוחות היו מנותבים למקומות שהוכיחו עצמם בעבר ובהווה כמו נניח תפילה על הרווקים, ופחות התעסקות באילו אתרים אתה נמצא וכל הנ"ל בסקר, המצב יכול היה להיות יותר טוב, אבל עם כל זאת הנקודת רצון שלהם מבורכת מאוד, רק הפעולות לעניות דעתי לא קולעות למטרה.

את יודעת, המון אנשים שדיברתי איתם ושאלתי אותם האם הם מתפללים אמרו לי "בטח מלא" שאלתי מתי ופתאום רובם נאלמו דום..כמה באמת פנו בשיחה להשם "אבא ככה וככה חסר לי תעזור לי עם זה תעשה לי ככה תביא לי ככה" כמה? לא הרבה בוודאות, כי זה בהתחלה מרגיש מביך שאתה שומע את עצמך וכביכול אין שומע או עונה כנגדך, וגם ביננו, כמה כבר אני מאמין שבאמת באמת השם שומע אותי? אני הכי אוהב את אלו שאומרים "כן אני יודע שהוא שומע אותי" ואז אתה שואל אותו "אשריך דוד, כמה אתה מדבר איתו אז?" ופתאום דממת אלחוט...רק מי שבאמת מנסה לדבר עם השם בפה שלו במילים שלו בלי טקסט(שגם הוא מבורך), מבין כמה האמונה שלו חלשה. כמה הוא מבין פתאום שהוא לא מאמין שהשם שומע אותו.

הם מפרטים את זה באתר שלהם:

באים בטוב

באתר שלהם ובפרסומים אחרים הם שמו תוצאות של סקר קודם שעשו, ובעיני זה מאוד מעניין + לפי זה הם החליטו איך לפעול.

ואני קצת לא מבינה את הביקורת שלך - בעיני ארגון שרוצה לעשות פעולות רלוונטיות, כדאי שיברר מהם הפעולות הרלוונטיות.

מה מפריע לנו כרווקים. מה אפשר לשנות ולשפר - כי להם יש כוח ותקציב.

נגיד אחד הדברים שהיו די ברורים מהסקר הקודם - רוב הזוגות הנשואים דיווחו שהכירו את בן זוגם דרך "שדכנים צעירים לא מקצועיים" (61%, לעומת 6% באתרי הכרויות). אבל רוב הצעירים שאינם שדכנים מקצועיים לא משדכים, ולכן המיזמים כמו הנ"ל מנסים לעודד את זה. הם מעודדים את זה דרך ערבי מאטצ'אפ בקהילה, לדוגמה.

האם תפילות על רווקים זה משהו שהוכיח את עצמו בהווה ובעבר? 

לענ"ד, לא. 

ובכלל, להיכנס כאן לתיאולוגיה של איך התפילה משפיעה על המציאות לא שייך בעיני.

אבל אפשר לשאול האם תפילה היא מה שמבדיל בין רווק לנשוי, שמבדיל בין אדם שמאמין שה' שומע אותו או לא. האם כל מי שמאמין שה' שומע אותו, ומדבר איתו באופן יומיומי, הוא בהכרח אינו רווק? מה הקשר בין זה לבין מציאת בן זוג?

שחושבים עליכם (גם על הצעות) ומאמינים בכם. גם אם מרחוק כדי לא להכאיב.

והכי חשוב - לא שוכחים אתכם. גדלתי פה ועדיין מרגיש בבית לחזור לפה מידי פעם כצופה

משתף מחשבה שלי: תזכרו ששלמות איננה רק אובייקטיבית אלא קודם כל אישית. כל אחד מתקדם מהמקום שלו ועומד בפני אתגרים שונים, בכל שלב בחיים. החכמה היא לדעת מה הקומה שנדרש ממני לבנות כרגע ולהרגיש סיפוק והשלמה מזה, גם אם הסביבה הקרובה בונה כרגע קומות אחרות. אנחנו לא פה בעולם כדי לעשות קופי-פייסט לעוד מגדלי עזריאלי. אלא לבנות בנין חדש. גם אישית, וגם זוגית.

לכל אורך הדרך  ..

כלומר אתה הגעת למסקנה הזו רק אחרי החתונה.. 

את האמת שהדרך שלך הכי הפתיעה אותי כי תמיד משתדלת להחזיק במחשבה מייצרת מציאות.. ואצלך זה הרגיש שזה בגדר חלום רחוק שנס אם יתגשם.

היו לי תקופות קשות.. בהחלט

לא אומר שאני מתגעגע לתקופה, למרות שהיא היתה חשובה

זה משהו אחר .  לגמרי תודה 

(הבנתי אותך וידעתי מראש שאני עלול להתפרש ככה.. אין לי מה לעשות בנידון)

וכמובן שמשהו שמחזק מישהו אחד יכול להחליש מישהו אחר.

מה שחיזק אותי פה זה בחורה שהתארסה וששאלו אותה "תנו איזה מסר או משהו מחזק" אז היא אמרה "וואלה, אני לא טובה יותר ואין לי שום דבר לחדש לכם. קטונתי" וזה היה הדבר הכי יפה בעיני.

כי מה זה אומר? שאין שום סיבה שסטטוס זוגי יפריד בכוחות/תקווה ביני לבין משהו אחר. כל אחד מתמודד עם מה שיש לו עם המשאבים שיש לו וזה מה שרבש"ע רוצה באותו זמן.

אני רווק. אני מסתובב עם רווקים. אני גם שמח שמגלים אמפתיה כלפי וכלפי הכאבים שלי, שבדידות בתחום הזוגי הוא אחד מהם.

אבל אני לא מגדיר את הזהות שלי כרווק. כי רווק זה חוסר.

אין פה הם ואנחנו. כולנו באותה סירה מבחינתי. 

לכן מסר כמו "תזכרו ש..." נוגע לי בנקודה כואבת. ברור לי שלא חשבת שכולם שכחו את זה ואתה בא להזכיר לנו. ברור לי שזאת לא הכוונה.

אבל עצם היכולת לומר מסר כללי לרווקים בעיני הוא דבר לא נכון. דבר שמכליל את הרווקים למקשה אחת. 

ואם יש משהו שקשה לי בתור רווק מהסביבה - היא שתייחסים אלי בצורה מכלילה. זה מרגיש לי יחס כאל חסר זהות.

אם מתייחסים אלי בצורה מסויימת, לא משנה איזה צורה, רק בגלל שאני עדיין לא נשוי, זה קשה לי.

אנשים רווקים או נשואים יהיו בסיטאוציות שונות ויוכלו להתמודד איתם בצורה נכונה יותר ובצורה נכונה פחות.

זה מישהו התחתן זה לא אומר שהוא התמודד בהכרח בצורה מייטבית בתקופת הרווקות, וכן להיפך, זה שמישהו עדיין רווק לא אומר שהוא לא מתמודד עם צורה בצורה מייטבית.

אם אני יבוא לנשואים ו"יזכיר" להם משהו ביחס לקשיים בחיי נישואים ברור שזה יהיה מכליל. אבל את זה בדרך כלל לא יעשו. כי ישנה יותר מודעות לכך שחיי נישואים הם מורכבים בכך שהם משתנים מאדם לאדם ומזוג לזוג ותקופה לתקופה וכן על זה הדרך. גם קשיים ברווקות הם מורכבים לא פחות והם משתנים מאדם לאדם ומסביבה לסביבה ומתקופה לתקופה כך שאי אפשר להכליל בדיוק באותה צורה.

היה לך משהו קשה ומשהו שעזר לך ויכול לעזור - אדרבה אני אשמח מאוד שתשתף. אבל קצת רגיש לי הביטוי "להזכיר". מי אמר לך ששכחתי?

מתחילת המסע ידעתי שהוא לא יהיה פשוט ולא חיכיתי לקסמים ותמיד הערכתי בצורה עמוקה אנשים שמתמודדים עם התארכות המסע של חיפוש זוגיות, גם כשהייתי יותר בתחילתו. 

דווקא אצלי ואצל הרבה אחרים האמון בדרך היא לא בעיה. לפעמים החברה מפריעה יותר שהיא מכריזה עלי כ'שונה'. כאחד ש'צריך להאמין בו'. מרגיש לי יחס כאל מסכן.

אני מודה אני רגיש מאוד לכך, ואין לי ציפייה לא ממך ולא מהסביבה לעמוד בסף הרגישות שלי. באמת לא שופט באופן אישי אף אחד. כן חשוב לי לשתף את מה שעולה לי על ליבי ואולי יוסיף כאשר מדברים מלב אל לב.

ולהיפך, אם מישהו חושב עלי, אני הכי אהיה שמח שבעולם אם הוא יפנה אלי ישירות. "וואלה אחי, אני כואב איתך" "וואלה מה זה כבר בא לי שתראה ברכה גדולה בתחום". זה ממש מרים אותי.

רק שיתפתי החוויה האישית שלי. לא חושב שמונחים אובייקטיבים ביחס למה נכון לעשות ומה ראוי להתייחס. הבאתי את החשיבה האישית והמוגבלת שלי בנושא.

ואם כבר באלי לשתף פה פסקה לאחרונה שראיתי בשמונה קבצים (וכמו שהייתי משתף אותך בימים ההם ;) )

נא

שנואה היא העצבות, מפני שהיא נובעת ממקור היותר משחת שבדעות וברגשות. הידיעה, שהאדם בהתגלותו בתור בעל רצון, אופיו משתלם כולו בנקודת רצונו דוקא, האושר שלו הוא רצון טוב, כל קוי האושר וההצלחות הרוממות, שלב כל אדם כל כך עורג להם, אינם כי אם תולדות מנקודת חיים מלאים זו, נקודת הרצון הטוב הקדוש והבהיר,ובתוכן זה דומה האדם בחופשו ליוצרו, ליוצר כל, בחפצו המקיף והחפשי מכל מועקה, כשידיעה זו מתבררת, מיד מוצא האדם את עצמו מלא חדוה, מסולק מכל עצבות. 

הוא מכיר שהוא אינו צריך כי אם לאמץ את רצונו לטוב, וזה מסור בידו בכל עת ורגע, ותיכף כשרצונו מתעלה, הרי הוא מתעלה, וכל הספירות העולמיות התלויות בו מתעלות עמו. ואיך לא יהיה האדם מלא תמיד עז וחדוה, אם טובת הטובות, עושר העשירות, הצלחת ההצלחות, מסור ונתון בידו, והוא מושל בכל המכמנים הנפלאים האצורים באוצר נחמד ושמן זה. המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכלתו של האדם, ממה שהוא חוץ להוייתו, וחוץ לרצונו, מחשבת פגול הוא, רשעות וסכלות היא מרופדת. והיא מעוררת את כל התכונות השפלות וכל המדות הרעות שביסוד הרשעה, שכחת ד' וטובו, אורו וישעו, חכמתו חסדו וגבורתו. על כן ישרי לב שמחים תמיד, שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.

שאין הבדל בין הרווק לנשוי וכל אחד מתמודד עם מה שיש לו. לכן בדיוק כתבתי את המסר.

ההתמקדות במילים 'תזכרו ש' זה בחירת מילים מוצלחת או לא שלדעתי לא שווה להתעכב עליה. זה לא התוכן שהעברתי 

אין לי ענין לשכנע כי זה אבוד מראש (קשה לתת בזה אמון). אבל זה שהתחתנתי לא מעביר אותי צד מעמדת המתייעץ לעמדת המייעץ... מובן שלא

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ט' בניסן תשפ"ה 0:35

"שחושבים עליכם (גם על הצעות) ומאמינים בכם. גם אם מרחוק כדי לא להכאיב.

והכי חשוב - לא שוכחים אתכם. גדלתי פה ועדיין מרגיש בבית לחזור לפה מידי פעם כצופה"

זה כבר הופך את זה לצד אחד וצד שני, אני טועה?

אני גם מאמין בחברי הפורום, ואני גם חושב על הצעות או על אנשים, דווקא לא מרחוק בהכרח.

ואני גם לא שוכח. וגם כשאתחתן לא אהיה פחות "צופה" ממה שאני עכשיו. מה ההבדל ביני לבינך? למה זה שאני עדיין לא נשוי, זה שונה? ואם לא - בכנות, מה באת לומר?

לגבי מה שכתבת בתגובה עכשיו - זה עניין דק. כי השאלה מה ההנחת היסוד. ההנחת היסוד צריכה להיות שכולם באותה צד, זה לא צריך להיות חידוש. זה לא טוב אם זה "חידוש", חשוב לומר את זה וזה קריטי, לא רק הבדל סימנטי.

ואני לא מתעסק בעולם הכוונות, לא שלך ולא של אף משתמש פה. אני משתדל לשקף את מה שאתה בעצמך כותב. מה התכוונת ומה המניעים שלך? אני לא מתהיימר לעסוק בזה כלל.

גם מה שכתבת פה - דווקא זה אמור לעודד (: - לקראת נישואין וזוגיות ממשיך את אותו כיוון. "אני הצלחתי, אז גם אתם". לא מעורר בי תקווה מיוחדת, לא זה. הפי ענתה נכון, שבאמת אין פה שום קל וחומר.

נשוי יכול להביע אמפתיה כמו כל אחד אחר. וזה לא רק שתי המילים אלא זה כל ההקדמה שלך. 

אני לא חושב שזה תפקיד של נשואים לחשוב עלי, זה תפקיד של אנשים. 

מחזק אותי לשמוע דרך שאנשים עברו, לא תוצאה.

(ברור שלא היית מעדיף שאכתוב ששכחנו מכם, אלא מפריע לך כנראה עצם הצורך לכתוב את זה... כלומר לא לכתוב כלום. אבל אתה יודע שהרבה חברים מרגישים שהנשואים שוכחים אותם...)

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ט' בניסן תשפ"ה 0:55

אתה הרגשת את זה בתקופת הרווקות,

אני פחות חווה את זה.

הגיוני, לא?

אתה מניח שאני יודע שחברים נשואים שוכחים אותי או הרבה אחרים? אולי אתה צודק ביחס כל העולם ורק אני המוזר שלא מזדהה עם זה.

זה ממש תלוי באיזה סביבה אתה נמצא.

לכן מהזוית שלי שנשוי אומר לי "לא שכחתי אותך" זה נשמע לי פשוט לא קשור. למה שישכח אותי? מה הקשר?

חבברים טובים זוכרים אותי גם כשהם נשואים, ומי שלא כנראה הוא פחות חבר

אני לא רוצה שנשואים יתפסו ממני מרחק כדי לא להכאיב, זה גם משהו שלא הבנתי בדבריך.

ודווקא, נשמע שאתה אומר גישה אחרת ממה שאמרת בהתחלה.

אין בזה נכון או לא נכון. אלו חוויות שונות. ולכן באמת הכל סובייקטיבי.

גם אם תגיד לי שזה לא נכון. זה לא במובן הרגיל שהמילים לא נכון, כי אין חוויה שהיא "לא לגיטימית"

וגם אם תשתף חוויות אישיות הפוכות - מדהים.

אבל למה לתפוס כאמת אובייקטיבית שרווקים מרגישים ננטשים?

בעיני, זה יחס מזיק וגם אם הוא כזה, אין צורך להנציח אותו.

יש מקום בעיני לדון ביחס בין נשואים לרווקים על הרגישויות השונות ביחס הזה,

אבל לא בהכרח שנקודת המוצא תהיה נטישה/שכיחה.

נ.ב

הדיבור הזה מזכיר לי חבר טוב שב"ה נשוי+2 והוא לא שוכח אותי. וזה ממקום הכי טבעי בעולם ואף פעם לא שמעתי ממנו שדר של "אתה רווק, אני לא שוכח אותך" אלא "אתה חבר, אני איתך". ברור לי שקשר עם חברים נשואים יהיה בעל אופי שונה, אבל אני לא חושב שזה טוב או מועיל למישהו לייצב אותו בצורה שאוטומטית צד אחד נשאר נשכח או בסכנת שכחה. באמת חברות הרבה פעמים נמדדת בשלב הזה בחיים ויש חברויות שלא עומדות בו וזה גם בסדר גמור. זה מהלך טבעי.

בעיני זה יותר קריטי וראוי להתייחסות

הצעת הצעות הצעות לבנות 35 ומעלה.

יש לא מעט קבוצות הכרויות עד גילאי 30, עמותות וארגונים שעיקר ההיצע הוא בני 18-30.

אולי 30-35. ויוצא שמעל גיל 35 יש ירידה מטורפת בהצעות בעיקר לנשים. לא אכנס לסיבות וזה גם לא ממש מעניין. קחו את היוזמה הזאת ותתמקדו בפלח האוכלוסיה הזאת שמשתוקק להקים בית ולזכות ללדת במסגרת משפחתית כדת משה וישראל. ותחלקו מנטורים שכל אחד מהם תפקידו להציע הצעות ואולי ליווי לאותה בת 35+ עד שהיא מתחתנת! לא עוזבים אותה עד שהיא מקימה בית בישראל!

איך תעשו זאת? זה כבר שלכם.

אני הצעתי

לפעמים אני בהלם לכמות ההצעות של נשים בנות 30 פלוס מציעים להן את אותם הצעות של בנות 25-29 שזה מעורר תמיהה .

דווקא חסר הצעות לנשים 24-29

אני גם לא חושבת שצריך להגיע לרגע האחרון ולהיות 35 אלא עוד לפני 

ואני 27 ושמה לב שיש מחסור

מגיעים אלי הצעות של בחורים בני 35 פלוס.. למה לעזאזל???  או גברים בני 25 ..

לא מאמי פחות שייך 

אגב כמות הגברים המקסימים שראיתי בני 36 היא מטורפת .

ואני בעצמי ניסיתי לשדך אותם והבנות פשוט חיות בסרט.. שהן אומרות עליהן לא..

יש בחורה שהיא בכלל בת 36 ומסתכלת על בחורים עד 36.. איפה החשיבה?

אני שאני 27 קשה לי לפסול 

אז את שאת בת 34???? איפה המוח 

תפסיקו כבר להתעסק בנראות עם שיער לבן בלי שיער לבן האף גדול או קטן.. הלבוש? קצת שמנמן

מזה משנה לבוש אפשר לשנות

 מאמי את 36...

ואני הצעתי !! ואלו התגובות והם מאוד חד משמעיות

קודם קצת דרך ארץ אין סיבה להשתמש בביטויים כמו "קצת מוח". אוי גיל 34 מתגעגעת אליו

עונה כשדכנית מזה 10 שנים:

הסיבות שמגיעות אליך הצעות של בני 35+ כדלקמן:

1. בשר צעיר תמיד היה ותמיד יהיה מבוקש ונחשק יותר.

2. בלבולי שכל על פוריות.. מעל גיל 35 פוריות יורדת. עזבי שגם שלהם, ומחקרים מראים שבעיות פוריות עיקרן אצלם.

3. עד גיל 29 .. 30 לטענתם בחורות יותר קלות לעיצוב ולהשפעה. והם רוצים לעצבן כרצונם.

4. עם יותר שמחת חיים, פחות מדוכאות. האומנם? ברור שהכל סטיגמות ואמונות מעכבות.

צר עולמך.. את מסתכלת ושופטת את המציאות מתוך ההסתכלות שלך וזה מובן. לא ניתן להסתמך על קביעה שבנות 35+ אשמות בגלל קומץ מינימלי.

אני מדברת איתך על מציאות עובדתית שבה גברים מסננים הצעות בפה מלא בפרופילים שלהם בגלל גיל!

מדברת איתך על מציאות שבה לארגונים שונים אין הצעות רבות ואם יש זה אחד לאולי חצי שנה/שנה לאותה בת 35+

אני מדברת על פניות לא רלוונטיות ומעליבות שעיקרן "יאללה את כבר בת 35+ בררנית מתוסבכת תגידי תודה שהוא בכלל מסכים להסתכל עליך".

ממליצה לך לגלות יותר חמלה וצניעות לפני שאת מתקרבת לשפוט טריטוריה שאת לא חיה אותה כמוני, ובכלל אין לך מושג ולעולם לא יהיה לך מושג מדוע אותה בת 35+ עדיין לא התחתנה. את שופטת מעולם האמונות והערכים שלך המוטה ולא נייטרלית.

ויותר מזה את מוזמנת לקרוא ולהרחיב ידיעותיך את הטור מיומנה של רווקה בת 37 בעלון שבתון תביני יותר את המצב הנוראי שקיים. בנוסף תקראי פוסטים של רחל הומינר בפייסבוק מנהלת ומייסדת אתר  הכרויות הבאר, שם היא העלתה לא מעט פוסטים על המצב הזה.

ואם בנות 25-29 לא מקבלות הצעות, צריך לבדוק לגביהן מה הסיבה. פרטים לא כתובים היטב?, תמונות לא מחמיאות? , דפוסי התנהגות שמעכבים?, חוסר רצון להקים בית בכלל?, חוסר הבנה מה נכון באמת, מה המהות להן בבן זוג ובזוגיות?, לא פונות לשדכנים, חברים שיציעו להן? נשארות פאסיביות ומחכות לגואל? מה קורה שם? אולי לא מקבלות הצעות כמו שהן רוצות ומפנטזות כמו בסרטי דיסני? מקווה שהבנת שזו הסתכלות אחרת ממש לעומת נשים שמקוטלגות כמדוכאות, מבוגרות, לא פוריות ולהן יש בקושי הצעה אחת בחצי שנה..

אצטט לך משהו שהמנהלת שלי אמרה לי כשהייתי בת 27:

"לפעמים כשאנחנו צעירות אנחנו חושבות שאנחנו יודעות הכל". כמה כעסתי שהיא מעירה לי ושופטת אותי. כעבור שנים רבות רבות רבות מאז רק התחלתי להבין לעומק את המהות של המשפט.

מאחלת גאולה שלמה לכולנו וחג שמח

אני מדברת מתוך ניסיון אישי, ואני לגמרי מבינה את המקום הנותן שלך.

 אני עושה עם עצמי איזשהו בדק בית, וגם עם הבנות שאני מציעה להן. אני ממליצה גם לך לעשות את זה. חשוב לי לומר שלפעמים יש לי ביקורת כלפי הבנות שאני אוהבת, וזה לא נובע ממקום רע – זה מתוך רצון לעזור ולהכווין אותן. בסופו של דבר אני מבינה את כל אחת לפי ההחלטות שלה, גם אם אני לא תמיד מסכימה.

לי אישית , היו הצעות משדכניות מבוגרות לפעמים שהתייחסו אליי כאל "הבשר" בלבד – "בחורה יפה ותו לא". אני יודעת כמה זה יכול להרגיש לא נעים, ואני חוויתי את זה. אני מבינה את הקושי בגיל 28 או 30, וזה לא תמיד קשור לגיל, אלא להעדפות האישיות שלנו..

לגבי הכנסים והפופולריות של 30 פלוס – יש מלא רובן שם זה לא בהכרח בעיה.

 יש המון נשים בגיל הזה שהן הרבה יותר בררניות ויודעות בדיוק מה הן רוצות. אני לא שופטת אף אחד, גם אני נמצאת במסע הזה בעצמי ואל תשכחי שאת מזמן לא.

רחלי הומינר

בסופו של דבר, זה גם תלוי במכלול השיקולים מעבר לגיל. למשל, אם אישה בת 28 נראית מאוד צעירה ומאוד טוב,לא בהכרח אתאים לה גבר בן 35 עם מראה מבוגר יותר מוזנח יותר.לעומת זאת, ייתכן שאישה בת 26, שמשדרת בגרות הרבה מעבר לממוצע באופי וגם בנראות , פחות מקפידה על הנראות שלה תתאים דווקא לבן 35 ספציפי שמכירה.

לכן, אני תמיד מתחשבת לא רק בגיל עצמו, אלא גם בתחושה הכוללת שמתקבלת מהאדם שעומד מולי...

חשוב לי שיתאימו בראיית עולם .  בשיח תקשורת וגם בנראות שזה לא יהיה מופרך.

למה ישר לרוץ לשדך פער גילאי גדול לטובת הגבר?

תחשבי על זה

רק בגלל שהוא יכול לא אומר שהוא צריך.

ומי שקורא את ההודעה שלי בבקשה תעזרו לייבש ביצות. וכן להציע הצעות בפערי גיל מטורף לא מייבשים ביצות קיימות.

בן 40 שמחפש עד 30

בן 60 שמחפש עד 40

בן 30 שמחפש עד 22

בן 36 שמחפש עד 29.

תציעו גם בני גילם תציעו גם כשהאישה גדולה מהגבר. 

תצאו מהשבלונות!

השדכניות והמשודכות. דיברנו קצת על זה פה לא מזמן יחסית

היי, שאלה. - לקראת נישואין וזוגיות

מי שהעבירה שם את המסר בצורה הכי טובה זו @מיידית. ..

לק"י

זה לא משנה אם היא נראית צעירה והוא לא. ולהיפך. (אם לבחור/ה זה מפריע זה משהו אחר. אבל לא למי שמשדך).

והערה כללית על הפוסט- יש זוגות עם פערים של 10 שנים שחיים בטוב.

ובעיני יש הבדל בין 25 ו-35 לבין 35 ו-45. אבל עדיין יש כאלה שזה טוב להם.

אני כן מצפה מאנשים בגיל מסויים לא לצפות שבן הזוג יהיה צעיר מהם בהרבה שנים (זה יכול לקרות, אבל לא כדאי להנעל על זה).

בכללי, אני לא אהבתי את הנחרצות שבפוסט. 

אין לי כח להגיב לכל המלל הארוך.

בקצרה - יש הבדלים( ביולוגיים ואחרים( בין גברים לנשים. במיוחד בגילאים מבוגרים יותר.

הדבר היחיד שאת, רחלי וכל שאר חסרות ההבנה עושות בפוסטים מהסוג הזה הוא לגרום לבנות 30+ לשבת בבית ולתת לזמן לעבור כי הוא x שנים מעליה.

ממליץ לרווקות המבוגרות יותר לזרוק את סטיגמות הגיל, עדה, מראה ומה שלא יהיה ופשוט לחפש את הבן אדם המתאים. עדיף מאשר להתעורר מאוחר מדי ולראות שאלו שפסלת פעם כבר לא מעוניינים. 

מעבר לזה בן אדם שמתייחס לנשים "חסרות הבנה" ומרשה לעצמו לומר "צאי מהסרט שלך" זה אדם חסר דרך ארץ ובריון.

ואם לא ידעת או שלא רצית לדעת. זו אלימות מילולית לכל דבר ועניין.

ממליצה לך לטפל בזה אם אתה עוד לא בזוגיות. קודם כל עבור עצמך. יש בתוכך כעס מצטבר.

נתתי לך עצה. אני מבין שאת לא מעוניינת אלא מעדיפה לחיות בדמיונות. 

מקווה רק שכל השאר לא יקשיבו לרעיונות העיוועים שלך. 

ודבר שני, רחלי(מי זאת רחלי?)והגברת דנן לא גורמות למה שאתה מתאר..המצב היום מאוד קשה לרווקים ורווקות בגיל מאוחר, מתוך זה נבין שהמצב מאוד מאוד קשה להשם יתברך שילדיו עוברים מצבים כאלו, לא יעזור לסבל שלהם אם אתה תבוא ותתחיל לחלק ציונים ומי אשם יותר ומי פחות.

ועם כל מה שכתבתי, אני מבין את הנק שניסית להעביר, ויש דרכים אחרות דוד, לא חייבים לתקוע אצבע בעין לאנשים שגם ככה בקושי רואים אור ח"ו.

ואגב @המצאתי כינוי כל הכבוד למנהלת שלך

רחלי הומינר שהוזכרה היא אחת מהן.

בפועל זה רק מזיק לרווקות המבוגרות. במקום לנסות לגרום להן להפתח כמה שאפשר להצעות, הן מנסות "לתקן עולם" לשיטתן.

בפועל התוצאה היא החמרה של המצב ולא תיקון. 

@והוא ישמיענו

@המצאתי כינוי

לא התכוונתי שתכתבו כאן, אלה שתענו בסקר...

אין לי שום קשר למארגני הסקר ואני לא מתכננת להעביר להם שום דבר, אז אם חשוב לכם - תכתבו בעצמכם.

ויפרסמו.

דברים פה אמורים להיכתב כדי שיקבלו התייחסות, לא כדי להפנות לאתר אחר שעליו מצופה מהערוץ לשלם.

בסופו של דבר, הפורום נועד לשיתוף, תמיכה ודיונים מכבדים ומלמדים

אם למישהו יש התייחסות לסקר אז בכיף שייך לכתוב את זה בשרשור הזה

כל נושא אחר - אפשר לפתוח שרשור חדש, אם כך אין פה שום הורדה ממטרת הפורום

נראה לי הגיוני. יש שרשורים שהם ספציפיים, יש שרשורים שהם יותר כללים.

בשניהם הגיוני לבקש התייחסות לנושא של השרשור.

אם נראה לך שזאת פרסומת - אז בין ובין כך תנעל את השרשור ותמחק את הקישור של הסקר. זה לא תלוי בתגובות של ניקים אחרים.

לעיתים לוקחים נושא צדדי ודנים בו. בסופו של דבר נצלו"שים במידה זה סביר.

מכיוון שהיה תועלת מסוימת וגם יש פה דיון לא מחקתי, אבל ההערה אודות המטרה שיענו לסקר היא אמירה שלדעתי קצת סותרת את תנאי השימוש

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה