...לוח השנה החב"די עשיר בתאריכים אשר התווספו אחד לאחד במשך שנות ההסטוריה החב"דית. מהם חגים וימים-טובים של ממש, כמו ימי הגאולה של רבותינו נשיאנו ממאסרם, בהם אין אומרים תחנון, מהם ימי-סגולה מיוחדים כמו ימי ההולדת וימי ההסתלקות של רבותינו נשיאנו, ורבים אחרים הקשורים למשפחת בית הרב ולמאורעות שאירעו בליובאוויטש ובשאר בירות חב"ד במשך השנים.
מדוע לא הוספתם ללוח את יום העצמאות ויום ירושלים?
הרי אתם אנשי ימין מובהקים.
גילוי נאות:
אני אומר תחנון בימים אלה.
... חבדניק אחד שלא תומך בליכוד או ימינה ממנו.
אבל העניין שלי בשירשור הוא חוסר העקביות.
מצד אחד הם מוסיפים ימים בלוח השנה בהם הם לא אומרים תחנון.
דווקא בימים בהם היה בכל זאת ישועות לעם היהודי
כחסידות עם הרבה אהבה לעם היהודי הייתי מצפה שגם
הם יצטרפו לחגיגה.
(או בקיצור - הם אנשי ימין מובהקים, מתגייסים, עובדים ומשלמים מיסים למדינה. ובטח כל אדם מבחוץ היה אומר שהם ציוניים
אבל הם מגדירים את עצמם לא ציוניים - לדעתי בגלל שהרבי הרש"ב התנגד לציונות, ובגלל שהרעיון של אתחלתא דגאולה מתנגש עם המשיחיות שלהם. אז שלא ינפנפו בדגל ולא יעשו מנגל, שיהיה להם לבריאות)
באמת קשה להתנער מאנטי גדול כל-כך שהיה לאדמו"ר הרש"ב בשנים שלפני קום המדינה.
גם אחרי שקמה המדינה, הרבי מליובאוויטש אמר כמה פעמים שאנחנו שמחים בניסים שנעשו לעמ"י, ומודים לה' על כך אך הימים המיוחדים של המדינה אינם עם תוקף דתי ולכן אין סיבה לא להגיד תחנון... השמחה על הניסים וההודיה עליהם ללא תוקף הלכתי.
.
בקשר לפער בין חגי הגאולה - ימים כמו יט כסלו לפי האמונה החסידית, אכן קירבו את הגאולה וביאת המשיח (שהרי הקטרוג היה רוחני ולכן גם הגאולה רוחנית)...
.
בנוסף, ימי הגאולה של חבד לא נקבעו בזמני אבל כמו ספירת העומר.
ובכלל, בתקופת הרש"ב הרעיון הזה עדיין לא התפתח
(ימין, א"י, מיסים, צבא, חיבור לעמ"י)- לא באמת קשורים להשקפה ויחס למדינה אלא למוסר בסיסי, מבט מפוכח, אהבת ישראל והלכה. וכל מי שלא מקיים אותם תחת כל מיני אמירות וסיסמאות והשקפות, רק מנסה למצוא הכשרים ללכת בדרך שהוא רוצה ללכת בה, ואין לו שום טענה אמיתית להסתמך עליה.
לכן גם הצה"ד וחב"ד, למרות הבדלי ההשקפה התהומיים ביניהם ביחס למהי גאולה, מסתדרים טוב יחד.
.... , ואני חי בין אנשי חבד, חבדניק שהוא איש שמאל או לפחות איש מרכז.
כמובן שזה לא משפיע על אהבת ארץ ישראל ועם ישראל.
אוף זה ארוך מדי. וחזק ועוצמתי ואמיתי
משיח נאו זה מה שיש לי להגיד
זה הפתרון
ולא יהיה המשיח..
גם לשיטת חב"ד המשיחיסטים - הרבי לא עמד בתנאים של משיח וודאי, אלא רק בתנאים של בחזקת משיח.
הם פשוט טוענים שהוא עוד יתגלה
כמו שכתבתי היום בצמ"ע, הדיון לגבי מדינת ישראל הוא לא באמת השקפתי אלא מתחיל מנטיית לב ואז עובר להשקפה שרוצה להצדיק את נטיית הלב. זה נושא מאוד עמוק וחשוב כי הוא נוגע לגאולת ישראל, ולכן מובן למה יש לסנטימנט מקום מרכזי, הרבה הרבה יותר ממה שאמור להיות כשלומדים סוגיה. אבל זה גם בשורה- מכיוון שאין באמת השקפה, ברגע שיהיה שינוי חיובי במציאות- גם ההשקפה תשתנה. שם כתבתי לגבי גיוס לצבא, ולגבי חב"ד- לדעתי אם המדינה תהיה בסופו של דבר מדינה דתית, גם הם יפסיקו לחכות למשיח שיבנה את המקדש אלא יפעלו איתנו בדרכי הטבע לבנות אותו.
אני לא חושדת ברב קוק וברבי מלובביץ בהעדר השקפה מסודרת ופעולה רק מתוך נטיית הלב
לא אמרתי שאין השקפה מסודרת, אלא שהבחירה באיזו דרך לצעוד לא הגיעה כתוצאה מבירור השקפתי אלא מנטיית הלב. אחרי שהייתה נטיה, יצרו השקפה מסודרת (מבחוץ. כשמעמיקים רואים שהיא לא באמת כזו, כמו הקושיא לעיל מהרמב"ם, ושהתירוצים לקושיות דחוקים).
ולא דיברתי על הרב קוק אלא על ההשקפה החרדית לגווניה השונים, שחששות פרקטיים הפכו אצלה להשקפה עקרונית. אצל הרב קוק רואים שהוא העמיק מאוד, התייחס לכל הצדדים, וגם הכיר את הסיכונים העתידיים.
לדעת רבני החרדים - מטרת הציונות היא ליצור לאומיות ללא דת, ולכן זו תנועה שיש להתנגד אליה.
לייחס להם מניעים לא רציונליים (נטיית הלב) או לא מעמיקים, יש בזה מן הזלזול בכבוד תורתם.
אלא נגד השותפות עם ציונים חילונים. כלומר זה חשש פרקטי שכדי להצדיק אותו רעיונית יצרו השקפה עם טענות נגד עצם הציונות ואמירה שצריך רק ללמוד תורה וככה הגאולה תגיע.
והפוך, זה לכבד את תורתם. כי להגיד שהם באמת חושבים אחרי לימוד בלי נטיית לב שההשקפה שלהם נכונה- מראה על לימוד שטחי ולא מעמיק. לא של תנ"ך, לא של מחשבה, ולא של הלכה.
צריך להבדיל בין הציונות כאידיאל מופשט, לבין תנועת הציונות שרק ניכסה לעצמה את השם הזה.
הינה קטע מתוך ויקיפדיה, ערך ציונות: "הציונות כתנועה פוליטית עממית שהתפתחה בקרב היהודים במזרח אירופה דורבנה על ידי פרצי אנטישמיות וניזונה מתהליך חילון שהתעצם בקרב האוכלוסייה היהודית מאמצע המאה ה-19, שנתן אותותיו גם בחילון הכמיהה הדתית בת-שנות-אלפיים לציון. העולם המודרני הוביל לכך שמצד אחד הדת חדלה מלהיות מגדיר זהות מספק עבורם. קונפליקט זה הוביל ליצירתה של הגדרה עצמית לאומית חדשה".
(מקור: ציונות – ויקיפדיה)
כלומר - תנועת הציונות קמה מתוך מטרה להחליף את הגורם המאחד בין היהודים מדת ללאום. בין מטרות הציונות היתה גם המטרה לחלן ובמקום הדת לאחד את היהודים סביב מדינה, שפה ותרבות בלבד. גם הציונות הדתית, בדומה לחרדים, מתנגדת להגדרה זו בכל תוקף! מגמתו של הרב קוק היא הפוכה לגמרי ממגמה זו של הציונות החילונית - שיבה לארץ מתוך קודש, לעומת שיבה לארץ כאמצעי לניתוק מהקודש.
אין שום שטחיות, וחלילה לנו מלומר שיש שטחיות בדעת תורתם הקדושה של רבני החרדים בעניין זה. הרב קוק סבר שאפשר לרתום את השיבה לארץ אל הקודש למרות מטרתה ההפוכה של הציונות החילונית, ולעומתו סברו רבני החרדים כי לא ניתן (ואלי גם לא צריך) לעשות זאת כאשר תהליך זה מובל ע"י הציונות החילונית. זה וזה לגיטימי.
נ.ב. לא ממש קשור, אבל התחשק לי להעיר: אפשר לשים לב שיש משהו משותף בין החילונים לחרדים בעניין זה. גם הציונות החילונית וגם החרדים סוברים שיש לבחור רק אחד מתוך השניים - או דת, או לאום. הרב קוק היה מהפכני בגישתו כשאמר שאלו ואלו מחוברים בקשר בל ינתק, ולאומיותנו יונקת מתוך הקודש.
שמתוך ההתנגדות לציונות החילונית, החרדים הגיעו גם להתנגדות לעצם העניין של ציונות.
הם לא חושבים שאין קדושה לארץ ישראל וכו'
תראה בקישור, אנשים חרדים היו ממקימי פתח תקוה, רחובות, גדרה, חדרה ועוד:
מיישבי הארץ / עו"ד נתן רוזנבלט על החרדים שבנו ובונים את ארץ ישראל – JDN
הם אוהבים את הארץ וכמהים לגאולה השלמה ולבניין בית המקדש, אבל מתנגדים לתנועת הציונות.
קראתי פעם מאמר של חרדי שמכה על חטא שההתנגדות לציונות הכהתה במידת מה את חיבת הארץ, כן יש בזה משהו. אבל זה לא ה"אישיו".
ותראי שהמקימים שלהם היו או מהציונות הדתית או חרדים ציונים (כמו הרב עקיבא יוסף שלזינגר. שאגב, כדאי לקרוא בערך עליו בכותרת "עלייתו לארץ"), ולא אף אחד מהחרדים שהיו ממתנגדי הציונות.
מהערך אגודת ישראל בויק'- "בוועידה (ב1912) התגלו חילוקי דעות שאיימו על קיום אגודת ישראל כבר בשלבים הראשונים להקמתה. לפיכך נוסחו בוועידה קווי יסוד כלליים מתוך מגמה לקיים מכנה משותף רחב למגוון בעלי המחשבה בפלגים השונים. הם נמנעו לעסוק בנושאים השנויים במחלוקת ושלא ניתן למצוא להן פתרון, כגון: שאלת ישוב ארץ-ישראל, ודרכי פתרון למצוקת יהודי הגולה.[12] הוחלט לאמץ את עיקרון האוטונומיה הפנימית, שזכותו של כל זרם לקיים את קהילתו כפי רצונו, ואי התערבות של זרם אחד במשנהו.[10] מטרתה המרכזית של התנועה כפי שהוכרז בוועידה הייתה: "לפתור ברוח התורה והמצווה את כל השאלות שתעלינה יום יום על הפרק בחיי עם ישראל". יצחק ברויאר הביע את התרשומות מפרוגרמה זו: "אומרת הכל ועל כן אומרת לא כלום".[13] אי קביעת תוכנית פוליטית, והניסיון שלא לעסוק בכך גם בכנסיות הגדולות הראשונות גרמה לאכזבה ואי הצטרפותם של חברים רבים לתנועה".
מה שכתבת בסוף היה נכון לדעתי בהתחלת הדרך. אבל כרגע הם לא רק מתנגדים לתנועת הציונות, אלא פיתחו השקפת עולם מעוותת שמקטינה כל ערך חוץ מלימוד תורה- הישיבה בא"י, היחס לנוכרים בהר הבית (דבריו המזעזעים של הרב יצחק יוסף בשני העניינים), היחס לאנשים שחושבים שמי שלא לומד צריך להיות שותף למלחמת מצווה (ההשוואה בין סמוטריץ' לסינוואר), היחס לאנשים עובדים. תמיכה מאונס או רצון ברשע דרעי שפגע בעמ"י ובא"י, ההיתר להשתתף ולהנות מכספי המדינה שאתה מתנגד אליה כבר הפך להיות מאוד אבסורדי כשהם ציבור כזה גדול.
אלו המסרים שאני שומע מההנהגה הרבנית החרדית. החרדי הממוצע לא חושב ככה ב"ה. הרחבתי על זה בשרשור בצמ"ע.
בלי טיפה של ציניות, אני חושב שכדאי לך לברר את ההשקפה שלך ולראות שיש רק אמת אחת, תורנית ומציאותית. צריך לדעת מה ללמוד משאר ההשקפות (לדוג' ללמוד מחב"ד על חשיבות הציפיה למשיח ומהליטאים על חשיבות לימוד התורה), אבל זו טעות לחשוב שיש פה באמת כמה שיטות לגיטימיות שיש להן בסיס מוצק ומקורות נרחבים. אין מקום לתפיסה שהרבי היה בחזקת משיח וק"ו שלא לתפיסה שהוא יחזור להתגלות ויהיה המשיח, ואין מקום לתפיסה שתולה את כל היהדות על לשבת וללמוד תורה.
הרי מדובר ב*מלך* המשיח.
הוא היה צדיק גדול, וכנראה גם עם רוח הקודש או משהו שדומה לזה, אבל בין זה לבין משיח אין כלום. היו המוני צדיקים בעם ישראל לאורך הדורות, זה לא הפך למשיח ולא לחזקת משיח.
זה מסוג המצבים הממש מביכים שבהם רואים שהחץ נורה ומסביבו מנסים לסרטט מטרה. הדבר הכי פשוט הוא שהרבי לא אכף את כל עם ישראל ללכת בדרכי התורה, ובוודאי שלא נלחם אף מלחמה ממלחמות ה'. 2 מתוך 3 סימנים לא התקיימו בו, ובכל זאת הם קובעים שהוא ממלא את הקריטריונים.
מזל שיש חבדניקים לא-משיחיסטים שמצילים את הדיגניטי של חבד.
אני לא זוכר אבל נראה לי שחבד טוענים שנאמר בנבואה או ברוח הקודש לרבי שהוא המלך המשיח, וטענתם היא עובדה שהוא עודד אותם כששותק ושרו לו יחי אדונינו מלך המשיח, כאשר חודש לפני הוא מחה בידי אלו ששרו את זה, סימן לדבריהם שקיבל רוח הקודש שהוא המשיח. אבל לא בטוח בזה צריך לשאול חבדניק.
כמובן גם הם מסכימים שהרבי לא נחשב הלכתית נביא וגם לא נחשב הלכתית מלך, כי כדי שנביא ייחשב נביא אמת הוא צריך במפורש לומר ש ה אמר לו משהו וחא רק לרמוז, וגם צריך שיוחזק כאחד שנבואותיו מתקיימות בדיקנות. אבל הם טוענים שלא הלכתית , הוא מלך ולכן הוא המשיח, אבל אין לזה כרכע נפקא מינא הלכתית, עד שתתגלה מלכותו בפועל.
כמובן אני לא חבדניק ולא מסכים עם טענותיהם
איפה הגמרא אומרת את זה? ומה ההלכה למעשה בזה?
מה דעת הרמב"ם בדבר, למשל? הרי גם החבדניקים מסכימים שצריך להסתכל בהגדרת הרמבם למלך המשיח.
לא יודע מה הרמבם אומר בעניין.
בכל מקרה זה לא משנה, אין לנו חצי ראיה שהרבי קיבל נבואה או רוח הקודש, מלבד זה שכשהיה משותק חלקית הוא עודד את החסידים בידיו כששרו יחי אדונינו מלך המשיח (הוא פשוט עודד אותם כדי שלא ייתייאשו מזה שהוא משותק, אין קשר למשיחיות ולא כלום. באותה עת כבר לא יכל לדבר, זה היה חודש לפני מותו)
החג וכל חול המועד?
האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),
אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.
אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).
יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח עצמו, וידועות הבעיות שבזה.
חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)
יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז
והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?
אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש
אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים
הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.
והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?
לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח
שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)
עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.
לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.
המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).
אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.
וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).
מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.
מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.
מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???
הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???
מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??
מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.
כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.
הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.
אחלה מסכת.
אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן
(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)
~~
אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא
לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'
באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה
בלי לתקף😬
לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר
על אותו משקל
האם באמת יש חובה להחזיר להם?
זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)
@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ
אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:
קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר
אני:)))))לא אמרתי כלום
אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"
בכל מקרה כבר החזרתי חצי.
פתית שלגהבנתי רק בערך
יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי
אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה
מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות
אני לא הבנתי עד הסוף
בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת
שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון
ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום
אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת
פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").
מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.
בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).
הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).
כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...
אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...
אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש
ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.
אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...
ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...
זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון
מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".
ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.
פתית שלגונכון מאוד
אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.
שמע אכיפה מטורפת
כל חמש דקות billeter billeter
הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.
איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?
זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.
מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?
הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.
אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.
ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.
למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים
כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.
לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר
פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.
לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.
לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.
אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם
"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל"
תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י
עם ישראל לא חוטא סתם.
הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)
כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן.
כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה
רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו"
כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם.
כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל.
ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה?
ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן.
הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים
חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל
לא גדשת את הסאה?
כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.
למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)
ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.
אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.
זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."
"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"
"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"
"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."
כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):
"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"
וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,
גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)
"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת: לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."
וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.
אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.
///
בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.
המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?
מלבי"ם:
"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':
של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם. שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.
ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.
כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה
גם כשיש תופעות תוך מגזריות
גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים
אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...
לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...
ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...
הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.
כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.
כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.
שאלה חשובה
אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים
אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים
1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל
2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק -
3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים
4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור
האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?
תודה
[שמבין ענין
מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.
מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים
אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות? אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון
לא לפגוע?!
הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר
אבל כמובן ללא בקרת תולעים
הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש.
האם זה מספיק?
במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע
מה הדרך לנקות ?
חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?
צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.
אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...
אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע
לנגיעות במזון.
יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.
לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.
אנו נעזרים בה.
(התחיל כתגובה ל- במה חולק רבי יוחנן בן נורי - בית המדרש )
כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.
הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)
בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?
מן הסתם לא חלקו במציאות..
2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?
מצרף את הגמרא:
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי
כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד
2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')
שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:
'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')
בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'
רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'
שאלה בסוף.
תודה על התשובה 🙂
אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?
מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל
גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.
הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.
איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)
=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח
כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה
לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)
לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.
לשמונה קבצים שאוגדו בשני כרכים לקבצים מכתבי יד קדשו?
כוונתי בשאלה היא לכל הפחות - אם נכמת לאחוזים, כמה חפיפה יש בינהם בתוכן?
אך כמובן אם משהו יודע להרחיב אשמח לשמוע ..
בשורות טובות.
אתה מחבר בין שני הדברים- מה שכתבת בסוגריים. מצויין.
אני מתכוון גם לזה וגם לשלב הבא- להגיע למצב שהמבט הוא מלכתחילה אחדותי (עד כמה שניתן).
