המחנות - יהודה ובני לאה הזוטרים מקדימה מובילים (מזרח).

בני לאה הבעייתיים יחד עם גד בכור שפחת לאה מימין (דרום).

בני רחל במערב, שהרי מערב צד השכינה.

בני השפחות מצד שמאל (צפון).

היה צריך לחלק את 12 השבטים ל 3 3 3 3,

ובני השפחות הם 4, אז את גד בכור שפחת לאה שמו עם בני לאה הבעייתיים.

או שההפך, אחרי יהודה אמורים להגיע בני שפחת לאה, אבל אשר לא נכנס, אז שמו אותו עם בני שפחת רחל שבאים אחרי בני רחל.

תירוץ מהותי:  לא סתם גד הולכים עם ראובן בירושת עבר הירדן המזרחי.  ומעניין ש3 השבטים רועי צאן (גם שבט שמעון ישב בנגב ורעה צאן).

לא יודע מה יש בגד מיוחד, אבל הגיוני שבכור שפחת לאה יהיה עם בכור לאה.

זה שברשימה שבתחילת הפרשה יש את ראובן ושמעון, שתי שלישיות שנשארות גם בהמשך ואז את דן ואשר ואחריהם גד, למה ראובן ושמעון מדלגים על דן ואשר ונתקעים דווקא על גד? משם אלו השבטים שנשארו.

ברור שאם לא מחלקים אותם לפי הרשימה הזו הבעיה פשוטה בהרבה.

שכוייח עצום

ראיתי עכשיו שב'נפש דוד' (לר' דוד טעביל) יש הסבר לסדר. גם ברמב"ן.

(לפי הרמבן יש עניין ים השבט המרכזי של המחנה, ואז אפשר לומר שאשר עם לדן כי הוא אחיו מאם ואז גד נשאר פנוי להשלים לראובן ושמעון, הפירוש של הרמבן עצמו רק מהותי ולא טכני)

החלוקה צריכה לתת לכ"א את הכבוד הראוי לו.

לכן, יש שלושה בכורות שהם ראש מחנה- ראובן, דן, יוסף (כלומר אפרים. שהוא לא בכור אבל הוא בן של בכור והוא חשוב ממנשה הבכור כמו שיעקב אמר).

נשארנו עם גד שהוא בכור אבל לא ראש מחנה. א"א לתת לו ראשות מחנה כי יהודה שהוא המנהיג בוודאי צריך להיות ראש מחנה. אז איך נכבד את גד בכל זאת? במקום לשים אותו עם דן ונפתלי (שזו הקבוצה הכי פחות חשובה) ואת אשר הצעיר להעביר, נעביר את גד לקבוצה החשובה של ראובן ושמעון.

הרחבה (זה ארוך. אל תרגיש מחוייבות לקרוא או להגיב. פשוט זו הייתה הזדמנות בשבילי לשבת על זה):

סדר הלידה הוא- דן, נפתלי, גד, אשר.

הסדר בשמות הנשיאים הוא: דן, אשר, גד, נפתלי.

הסדר במניין יוצאי הצבא הוא: גד (מיד אחרי ראובן ושמעון), דן, אשר, נפתלי (וזה לא קשור למי יש יותר יוצאי צבא).

הסדר בדגלים דומה: גד (יחד עם ראובן ושמעון כמובן), דן, אשר, נפתלי.

(סדר מניין יוצאי הצבא הוא לפי סדר הדגלים שנכתב אחריו. רק בסדר הדגלים המחנה שמוזכר ראשון זה מחנה יהודה ולא ראובן כי מחנה יהודה היה במזרח, שזה כיוון ההליכה. וכמובן שיהודה בכוונה נבחר להיות במזרח מתוקף תפקידו- מלכות).

דן תמיד באותו מקום. את הקדמתו של גד הסברנו. אבל למרות שאשר קטן בגיל מנפתלי, ברשימות הוא תמיד מוזכר לפניו. ובשמות הנשיאים אשר מוזכר אפילו לפני גד אחיו הבכור.

אז אני משער ששבט אשר (ובפרט הנשיא שלו), היה בגלל מעשיו חשוב יותר מנפתלי וגדול או שקול לגד. גם יעקב בברכותיו בויחי הקדים את אשר לנפתלי (אך לא לגד). אגב, יעקב בברכותיו בירך את יוסף ובנימין בסוף, אבל הסדר לא היה כרונולוגי לגמרי- הוא הקדים את זבולון ליששכר ואת נפתלי שם אחרי אשר.

בפרשת ויגש בבאי במצרים הסדר הוא- בני לאה, בני זלפה (כסדרם, גד ואז אשר), בני רחל, בני בלהה.

בתחילת ספר שמות, התורה מתארת שוב את השבטים יורדי מצרים אבל בסדר כרונולוגי, חוץ מבנימין שמוזכר מיד אחרי בני לאה.

בפרשת פינחס, הסדר הוא כסדר במניין יוצאי הצבא- מחנה ראובן, יהודה, אפרים, דן- עם אותה חלוקה פנימית בכל מחנה, חוץ מזה שבאפרים מנשה מוזכר לפני אפרים.

יתכן שמנשה הוקדם בגלל מה שקרה אחרי המפקד- פרשת בנות צלפחד הצדיקות שהיו משבט מנשה.

ואולי גם בגלל מה שהיה לפני- מעשה פינחס. לפינחס היה סבא או סבתא משבט יוסף (ב"ב קט), ואם זה היה ממנשה ולא מאפרים זה מסתדר טוב.

הסבר נוסף- בגלל ששבט מנשה גדל מאוד מאז המפקד הקודם. כלל העם (זכרים מעל גיל 20) התמעטו ב1800 איש בערך ושבט מנשה גדל ב20,500 (אגב- שבטי נפתלי, אפרים, ראובן, שמעון וגד התמעטו בין המפקדים, בעוד ששבטי דן, אשר, מנשה, בנימין, יהודה, יששכר, וזבולון התרבו. ויק').

אם ננסה קצת להבין את ההבדלים שיש בין המקומות בסדר השבטים- יש מעלה לאדם מצד ארבעה פרמטרים: יחוס, בכורה, גיל, מעשיו.

היחוס קודם, ולכן תמיד נזכיר את בני לאה ורחל לפני בני בלהה וזלפה. אחרי היחוס זה הבכורה ואחרי הבכורה זה הגיל.

לגבי המעשים- זה תלוי עד כמה הם גדולים. ויהיה למעשים הטובים קל יותר "לנצח" גיל ואז בכורה ואז יחוס. לכן אשר תמיד קודם לנפתלי (כי זה מעשים מול גיל). והוא כנראה שקול כנגד גד אחיו הבכור (מעשים מול בכורה וגיל), ולכן לפעמים מוזכר לפניו ולפעמים לא. אפרים בעל מעלה מיוחדת, ולכן קודם לאחיו הבכור מנשה בד"כ.

זבולון הוקדם פעם אחת ליששכר, בברכות יעקב. לא נראה שיש סיבה שקשורה ישירות לעצם העניין (כמו זה שהיה צריך להזכיר קודם את ראובן, שמעון ולוי כדי להראות את גדולתו של יהודה מתוך הניגוד, וכן לגבי יוסף שהוזכר בסוף בכוונה), אז אולי זה כי הייתה לו מעלה מיוחדת ספציפית שלא הייתה ליששכר, ולכן רצו פעם אחת להקדימו ליששכר.

ראובן חטא, ולכן לכאורה היה צריך להקדים אליו את יהודה בכל המניינים (בכורה שכנגדה יש חטא של הבכור ומעשים טובים של יהודה).

ראובן חזר בתשובה. ואז אמנם מצד הטעות הוא הוכיח שבאופיו אינו ראוי למלכות, אבל הוא כבר לא בגדר של חוטא, ולכן נלקח ממנו רק מה שהוא לא מתאים אליו- המלכות וההובלה.

אותו דבר לגבי שמעון. נלקחה ממנו ראשות מחנה והועברה לדן (בעקרון שמעון קודם לדן כי זה יחוס מול בכורה), אבל הוא עדיין מוזכר לפני יהודה (כלומר גם כשזה לא בגלל שהוא ממחנה ראובן) כי הוא מבוגר ממנו. לגבי ראשות המחנה אפשר גם לומר שהתורה רצתה מלכתחילה שיהיה לבני השפחות מחנה משלהם כדי להחשיבם וממילא גם הראש יהיה מהם.

יוסף הוא גם בכור וגם צדיק, ולכן היה אמור להיות לפני ראובן שחטא, וא"כ ממילא היו צריכים להקדים את כל בני רחל לבני לאה כי לא מפצלים בין אחים ולכן א"א לפצל בין יוסף לבנימין. אבל מכיוון שבמקום יוסף יש את מנשה ואפרים, לא שייך להקדימם. אפשר גם לומר שמסתכלים על בני רחל ובני לאה כשתי קבוצות, ומכיוון שבני לאה רבים יותר, הקבוצה שלהם קודמת.

נשארה רק שאלה אחת אם לא פספסתי משהו- למה בפרשת ויגש הסדר שונה. בני לאה, זלפה, רחל, בלהה. למה דווקא שם היה חשוב לקשר בין זלפה ללאה ובין בלהה לרחל.

אפשר לומר, אולי קצת בדרך דרש, שזה בגלל שזה נאמר בירידה למצרים שם כולם יהיו עבדים למצרים וכבר לא תהיה מעלה לשבט אחד על פני חברו.

תהיה התשובה אשר תהיה, התורה הייתה מודעת ל"בעייתיות" ולכן דווקא שם (ורק שם) היה צריך להדגיש "בני רחל *אשת* יעקב".

את רובד הפשט, שבו גם יששכר עסק בגשמיות.

אלו דברי הרשבם לדוגמה:

וירא יששכר מנוחת הארץ כי טוב יותר מלצאת למרחקים ואת הארץ כי נעמה ומצלחת כדכתיב אל המנוחה ואל הנחלה, ויט שכמו לסבול עול של מלכי ישראל, ויהי למס עובד לתת למלכים עישור תבואותיו כדכתיב ואת שדותיכם יעשור, זהו עיקר הפשט, ובשורת עושר הוא לשבט יששכר.

אז זבולון הוזכר קודם

מקור בפשט הכוונה.

הראב"ע כותב ככה- כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים, נטה שכמו לסבול כל משא כאשר ישא החמור, ושב כעבד נותן מס. וזה הטעם על יששכר, שלא היו גבורים ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם, וכן אמר משה: "ויששכר באהליך" (דברים לג, יח). והיו נותנים מס למלך ישראל שלא יצאו, או לגוים שלא יבאו להלחם עליהם.

זה מתאים לדברי הרשב"ם לעיל, שיששכר היה שבט עשיר.

הראב"ע גם נותן הסבר למה זבולון הוקדם- והזכיר בתחילה השבטים כאשר נולדו, רק הקדים זבולון על יששכר, בעבור נפול נחלתו בין זבולון ובין דן (בחלקה הצפוני).

אגב- "הרב אליהו מאלי מציין כי במקביל למושבו של שבט דן ברצועת הרוחב הצפונית, יחד עמו התיישבו גם שאר השבטים שנמנו על "מחנה דן" במדבר סיני ואף הם חלקו עמו את צפון ארץ ישראל" (ויק').

יש שם גם הפניה למאמר קצר מעניין על נחלתו הצפונית של שבט דן- https://tora.us.fm/tnk1/sofrim/mali/nxlot_dn.html

גם בברכות משה זבולון הוקדם ליששכר. ושם אפשר לומר שזה כי יששכר מכר את הסחורה שהביא זבולון, כפי שהסביר האברבנאל:

וכפי הפשט זבולון היה שוכן לחוף ימים ולכן היה מתעסק בסחורה ונראה שהיה לזבולון שותפות גדול בענין סחורותיהם והיה השותפות שבני זבולון היו רוכבים הימים על אניותיהם ויביאו סחורות הרבה, והיו בני יששכר מטפלים עמהן באותן הסחורות, אם במקח וממכר ואם בשותפות גמורה ויביאו אותם אל אהליהם בעריהם אשר הם רחוקים מדרך הים, ושם ימכרו אותם לכל באי שער עירם, ובזה היה מרויח זבולון המביא את הסחורות, ויששכר המוכר אותם, ועל זה שתפם שניהם בברכה אחת, ואמר שמח זבולון בצאתך, רוצה לומר בצאתך מארצך דרך ים לעשות סחורותיך, וגם כן תשמח יששכר בשבתך באהליך ולא תצא מארצך באניות כבני זבולון כי כל אחד מכם ישמח בחלקו בהצלחתו בו.

ומעניין לקרוא את דברי המלבי"ם שם:

אפרים ומנשה ברכה אחת להם, כן ברכת זבולן (ובנימין) [ויששכר] הוא מעין ברכה אחת, כאשר יתבאר. שהיה בזבולן ויששכר השלמות, מה שלא היה לאפרים ומנשה, שהיתה יראתם על שכניהם מפני גבורתם, אבל לא היו אהובים. וגם לא היה להם השלמות בענין פרסום האלהות ובענין קיום התורה בישראל, ובזבולן ויששכר היה הענין הזה, שזבולון היה מסחרו לנסוע על הים ולבא בארצות הגוים עם סחורתו ופרסמו שם ענין האלהי ויששכר מסחרו לישב באהלים על שפת הים (כי מפני עלית המים וירידתם אי אפשר לבנות בתים על שפת הים) לקנות הסחורה שיביאו הגוים דרך הים, ולמכור צרכי עוברי ים, והיו מפרסמים ג"כ כבוד ה', וע"י שהיו מקורבים עם עוברי הים ולפנים קודם שהיה כלי הקאנפאס היה מהלך הספינות רק עפ"י סימני הכוכבים, וגם ע"י שעלית המים וירידתם הוא מסבת הירח, ולכן היו יודעים חכמת התכונה, ופרנסתם ג"כ היה נקיה וקלה, לכן נמסר להם סוד העבור כמ"ש (דה"א יב לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, ודרשו חז"ל שעל פיהם נקבעו השנים, ולזבולון אמר שמח זבולן בצאתך שתצליח בצאתך על הים עם הסחורות. ויששכר גם הוא יצליח. באהליך בשבתך באהלים

אם יששכר ת"ח למה נמשלו לחמור שהוא מסמל חומריות וגם "וירא מנוחה (נחלה) כי טוב ואת הארץ כי נעמה"? 

אבל אם ברכות משה יותר רוחניות ויעקב יותר גשמיות, אז הגיוני שיציין רק את המימד הגשמי של שבט יששכר. בניגוד למשה ש"עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק".

למה נבות היזרעאלי (ויזרעאל מערי יישכר) לפי המדרש לא עלה באותה שנה לרגל כי רצה לשמור על כרמו, נשמע מאוד ארצי (ואפשר לראות זאת ברמוז "וירא מנוחה(נחלה) כי טוב, ואת הארץ כי נעמה" והרי אמר שלא ייתן לאלאב את נחלת אבותיו). שם זה דווקא מתאים לארציות של החמור.

או שבשלילה - מלך ישראל אלה בן בעשא משבט יישכר היה מלך שיכור(לפחות במותו), תיאור גשמי מאוד שלא הוזכר אצל אף מלך ישראל ומתאים למלכי האומות (אחשוורוש נבוזראדן ובן-הדד)

ונבות ואלה לא תיקנו את הארציות, לא מימשו את הפוטנציאל של שבט יששכר

שנבות ואלה פעלו איך שפעלו מתוך היותם משבט יששכר (במיוחד שברכת  יעקב ממש מתאימה לנבות) ואפילו אצל אלה זה ששתה שיכור יחד עם ארצא אשר על הבית רומז ל"ואת הארץ כי נעמה".

גם מיכה אחאב וירבעם לקחו את היוספיות ועוותו אותה, וכן עכן את היהודאיות-זרחיות(ראה רשי על הולדת זרח, ודברי הימים על עכן) ויש עוד הרבה דוגמאות (דתן ואבירם בראובן, בני הבליעל בבנימין, ועוד)

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'

(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')

"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.

סתם, אנקדוטה מעניינת.

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)