המחנות - יהודה ובני לאה הזוטרים מקדימה מובילים (מזרח).

בני לאה הבעייתיים יחד עם גד בכור שפחת לאה מימין (דרום).

בני רחל במערב, שהרי מערב צד השכינה.

בני השפחות מצד שמאל (צפון).

היה צריך לחלק את 12 השבטים ל 3 3 3 3,

ובני השפחות הם 4, אז את גד בכור שפחת לאה שמו עם בני לאה הבעייתיים.

או שההפך, אחרי יהודה אמורים להגיע בני שפחת לאה, אבל אשר לא נכנס, אז שמו אותו עם בני שפחת רחל שבאים אחרי בני רחל.

תירוץ מהותי:  לא סתם גד הולכים עם ראובן בירושת עבר הירדן המזרחי.  ומעניין ש3 השבטים רועי צאן (גם שבט שמעון ישב בנגב ורעה צאן).

לא יודע מה יש בגד מיוחד, אבל הגיוני שבכור שפחת לאה יהיה עם בכור לאה.

זה שברשימה שבתחילת הפרשה יש את ראובן ושמעון, שתי שלישיות שנשארות גם בהמשך ואז את דן ואשר ואחריהם גד, למה ראובן ושמעון מדלגים על דן ואשר ונתקעים דווקא על גד? משם אלו השבטים שנשארו.

ברור שאם לא מחלקים אותם לפי הרשימה הזו הבעיה פשוטה בהרבה.

שכוייח עצום

ראיתי עכשיו שב'נפש דוד' (לר' דוד טעביל) יש הסבר לסדר. גם ברמב"ן.

(לפי הרמבן יש עניין ים השבט המרכזי של המחנה, ואז אפשר לומר שאשר עם לדן כי הוא אחיו מאם ואז גד נשאר פנוי להשלים לראובן ושמעון, הפירוש של הרמבן עצמו רק מהותי ולא טכני)

החלוקה צריכה לתת לכ"א את הכבוד הראוי לו.

לכן, יש שלושה בכורות שהם ראש מחנה- ראובן, דן, יוסף (כלומר אפרים. שהוא לא בכור אבל הוא בן של בכור והוא חשוב ממנשה הבכור כמו שיעקב אמר).

נשארנו עם גד שהוא בכור אבל לא ראש מחנה. א"א לתת לו ראשות מחנה כי יהודה שהוא המנהיג בוודאי צריך להיות ראש מחנה. אז איך נכבד את גד בכל זאת? במקום לשים אותו עם דן ונפתלי (שזו הקבוצה הכי פחות חשובה) ואת אשר הצעיר להעביר, נעביר את גד לקבוצה החשובה של ראובן ושמעון.

הרחבה (זה ארוך. אל תרגיש מחוייבות לקרוא או להגיב. פשוט זו הייתה הזדמנות בשבילי לשבת על זה):

סדר הלידה הוא- דן, נפתלי, גד, אשר.

הסדר בשמות הנשיאים הוא: דן, אשר, גד, נפתלי.

הסדר במניין יוצאי הצבא הוא: גד (מיד אחרי ראובן ושמעון), דן, אשר, נפתלי (וזה לא קשור למי יש יותר יוצאי צבא).

הסדר בדגלים דומה: גד (יחד עם ראובן ושמעון כמובן), דן, אשר, נפתלי.

(סדר מניין יוצאי הצבא הוא לפי סדר הדגלים שנכתב אחריו. רק בסדר הדגלים המחנה שמוזכר ראשון זה מחנה יהודה ולא ראובן כי מחנה יהודה היה במזרח, שזה כיוון ההליכה. וכמובן שיהודה בכוונה נבחר להיות במזרח מתוקף תפקידו- מלכות).

דן תמיד באותו מקום. את הקדמתו של גד הסברנו. אבל למרות שאשר קטן בגיל מנפתלי, ברשימות הוא תמיד מוזכר לפניו. ובשמות הנשיאים אשר מוזכר אפילו לפני גד אחיו הבכור.

אז אני משער ששבט אשר (ובפרט הנשיא שלו), היה בגלל מעשיו חשוב יותר מנפתלי וגדול או שקול לגד. גם יעקב בברכותיו בויחי הקדים את אשר לנפתלי (אך לא לגד). אגב, יעקב בברכותיו בירך את יוסף ובנימין בסוף, אבל הסדר לא היה כרונולוגי לגמרי- הוא הקדים את זבולון ליששכר ואת נפתלי שם אחרי אשר.

בפרשת ויגש בבאי במצרים הסדר הוא- בני לאה, בני זלפה (כסדרם, גד ואז אשר), בני רחל, בני בלהה.

בתחילת ספר שמות, התורה מתארת שוב את השבטים יורדי מצרים אבל בסדר כרונולוגי, חוץ מבנימין שמוזכר מיד אחרי בני לאה.

בפרשת פינחס, הסדר הוא כסדר במניין יוצאי הצבא- מחנה ראובן, יהודה, אפרים, דן- עם אותה חלוקה פנימית בכל מחנה, חוץ מזה שבאפרים מנשה מוזכר לפני אפרים.

יתכן שמנשה הוקדם בגלל מה שקרה אחרי המפקד- פרשת בנות צלפחד הצדיקות שהיו משבט מנשה.

ואולי גם בגלל מה שהיה לפני- מעשה פינחס. לפינחס היה סבא או סבתא משבט יוסף (ב"ב קט), ואם זה היה ממנשה ולא מאפרים זה מסתדר טוב.

הסבר נוסף- בגלל ששבט מנשה גדל מאוד מאז המפקד הקודם. כלל העם (זכרים מעל גיל 20) התמעטו ב1800 איש בערך ושבט מנשה גדל ב20,500 (אגב- שבטי נפתלי, אפרים, ראובן, שמעון וגד התמעטו בין המפקדים, בעוד ששבטי דן, אשר, מנשה, בנימין, יהודה, יששכר, וזבולון התרבו. ויק').

אם ננסה קצת להבין את ההבדלים שיש בין המקומות בסדר השבטים- יש מעלה לאדם מצד ארבעה פרמטרים: יחוס, בכורה, גיל, מעשיו.

היחוס קודם, ולכן תמיד נזכיר את בני לאה ורחל לפני בני בלהה וזלפה. אחרי היחוס זה הבכורה ואחרי הבכורה זה הגיל.

לגבי המעשים- זה תלוי עד כמה הם גדולים. ויהיה למעשים הטובים קל יותר "לנצח" גיל ואז בכורה ואז יחוס. לכן אשר תמיד קודם לנפתלי (כי זה מעשים מול גיל). והוא כנראה שקול כנגד גד אחיו הבכור (מעשים מול בכורה וגיל), ולכן לפעמים מוזכר לפניו ולפעמים לא. אפרים בעל מעלה מיוחדת, ולכן קודם לאחיו הבכור מנשה בד"כ.

זבולון הוקדם פעם אחת ליששכר, בברכות יעקב. לא נראה שיש סיבה שקשורה ישירות לעצם העניין (כמו זה שהיה צריך להזכיר קודם את ראובן, שמעון ולוי כדי להראות את גדולתו של יהודה מתוך הניגוד, וכן לגבי יוסף שהוזכר בסוף בכוונה), אז אולי זה כי הייתה לו מעלה מיוחדת ספציפית שלא הייתה ליששכר, ולכן רצו פעם אחת להקדימו ליששכר.

ראובן חטא, ולכן לכאורה היה צריך להקדים אליו את יהודה בכל המניינים (בכורה שכנגדה יש חטא של הבכור ומעשים טובים של יהודה).

ראובן חזר בתשובה. ואז אמנם מצד הטעות הוא הוכיח שבאופיו אינו ראוי למלכות, אבל הוא כבר לא בגדר של חוטא, ולכן נלקח ממנו רק מה שהוא לא מתאים אליו- המלכות וההובלה.

אותו דבר לגבי שמעון. נלקחה ממנו ראשות מחנה והועברה לדן (בעקרון שמעון קודם לדן כי זה יחוס מול בכורה), אבל הוא עדיין מוזכר לפני יהודה (כלומר גם כשזה לא בגלל שהוא ממחנה ראובן) כי הוא מבוגר ממנו. לגבי ראשות המחנה אפשר גם לומר שהתורה רצתה מלכתחילה שיהיה לבני השפחות מחנה משלהם כדי להחשיבם וממילא גם הראש יהיה מהם.

יוסף הוא גם בכור וגם צדיק, ולכן היה אמור להיות לפני ראובן שחטא, וא"כ ממילא היו צריכים להקדים את כל בני רחל לבני לאה כי לא מפצלים בין אחים ולכן א"א לפצל בין יוסף לבנימין. אבל מכיוון שבמקום יוסף יש את מנשה ואפרים, לא שייך להקדימם. אפשר גם לומר שמסתכלים על בני רחל ובני לאה כשתי קבוצות, ומכיוון שבני לאה רבים יותר, הקבוצה שלהם קודמת.

נשארה רק שאלה אחת אם לא פספסתי משהו- למה בפרשת ויגש הסדר שונה. בני לאה, זלפה, רחל, בלהה. למה דווקא שם היה חשוב לקשר בין זלפה ללאה ובין בלהה לרחל.

אפשר לומר, אולי קצת בדרך דרש, שזה בגלל שזה נאמר בירידה למצרים שם כולם יהיו עבדים למצרים וכבר לא תהיה מעלה לשבט אחד על פני חברו.

תהיה התשובה אשר תהיה, התורה הייתה מודעת ל"בעייתיות" ולכן דווקא שם (ורק שם) היה צריך להדגיש "בני רחל *אשת* יעקב".

את רובד הפשט, שבו גם יששכר עסק בגשמיות.

אלו דברי הרשבם לדוגמה:

וירא יששכר מנוחת הארץ כי טוב יותר מלצאת למרחקים ואת הארץ כי נעמה ומצלחת כדכתיב אל המנוחה ואל הנחלה, ויט שכמו לסבול עול של מלכי ישראל, ויהי למס עובד לתת למלכים עישור תבואותיו כדכתיב ואת שדותיכם יעשור, זהו עיקר הפשט, ובשורת עושר הוא לשבט יששכר.

אז זבולון הוזכר קודם

מקור בפשט הכוונה.

הראב"ע כותב ככה- כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים, נטה שכמו לסבול כל משא כאשר ישא החמור, ושב כעבד נותן מס. וזה הטעם על יששכר, שלא היו גבורים ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם, וכן אמר משה: "ויששכר באהליך" (דברים לג, יח). והיו נותנים מס למלך ישראל שלא יצאו, או לגוים שלא יבאו להלחם עליהם.

זה מתאים לדברי הרשב"ם לעיל, שיששכר היה שבט עשיר.

הראב"ע גם נותן הסבר למה זבולון הוקדם- והזכיר בתחילה השבטים כאשר נולדו, רק הקדים זבולון על יששכר, בעבור נפול נחלתו בין זבולון ובין דן (בחלקה הצפוני).

אגב- "הרב אליהו מאלי מציין כי במקביל למושבו של שבט דן ברצועת הרוחב הצפונית, יחד עמו התיישבו גם שאר השבטים שנמנו על "מחנה דן" במדבר סיני ואף הם חלקו עמו את צפון ארץ ישראל" (ויק').

יש שם גם הפניה למאמר קצר מעניין על נחלתו הצפונית של שבט דן- https://tora.us.fm/tnk1/sofrim/mali/nxlot_dn.html

גם בברכות משה זבולון הוקדם ליששכר. ושם אפשר לומר שזה כי יששכר מכר את הסחורה שהביא זבולון, כפי שהסביר האברבנאל:

וכפי הפשט זבולון היה שוכן לחוף ימים ולכן היה מתעסק בסחורה ונראה שהיה לזבולון שותפות גדול בענין סחורותיהם והיה השותפות שבני זבולון היו רוכבים הימים על אניותיהם ויביאו סחורות הרבה, והיו בני יששכר מטפלים עמהן באותן הסחורות, אם במקח וממכר ואם בשותפות גמורה ויביאו אותם אל אהליהם בעריהם אשר הם רחוקים מדרך הים, ושם ימכרו אותם לכל באי שער עירם, ובזה היה מרויח זבולון המביא את הסחורות, ויששכר המוכר אותם, ועל זה שתפם שניהם בברכה אחת, ואמר שמח זבולון בצאתך, רוצה לומר בצאתך מארצך דרך ים לעשות סחורותיך, וגם כן תשמח יששכר בשבתך באהליך ולא תצא מארצך באניות כבני זבולון כי כל אחד מכם ישמח בחלקו בהצלחתו בו.

ומעניין לקרוא את דברי המלבי"ם שם:

אפרים ומנשה ברכה אחת להם, כן ברכת זבולן (ובנימין) [ויששכר] הוא מעין ברכה אחת, כאשר יתבאר. שהיה בזבולן ויששכר השלמות, מה שלא היה לאפרים ומנשה, שהיתה יראתם על שכניהם מפני גבורתם, אבל לא היו אהובים. וגם לא היה להם השלמות בענין פרסום האלהות ובענין קיום התורה בישראל, ובזבולן ויששכר היה הענין הזה, שזבולון היה מסחרו לנסוע על הים ולבא בארצות הגוים עם סחורתו ופרסמו שם ענין האלהי ויששכר מסחרו לישב באהלים על שפת הים (כי מפני עלית המים וירידתם אי אפשר לבנות בתים על שפת הים) לקנות הסחורה שיביאו הגוים דרך הים, ולמכור צרכי עוברי ים, והיו מפרסמים ג"כ כבוד ה', וע"י שהיו מקורבים עם עוברי הים ולפנים קודם שהיה כלי הקאנפאס היה מהלך הספינות רק עפ"י סימני הכוכבים, וגם ע"י שעלית המים וירידתם הוא מסבת הירח, ולכן היו יודעים חכמת התכונה, ופרנסתם ג"כ היה נקיה וקלה, לכן נמסר להם סוד העבור כמ"ש (דה"א יב לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, ודרשו חז"ל שעל פיהם נקבעו השנים, ולזבולון אמר שמח זבולן בצאתך שתצליח בצאתך על הים עם הסחורות. ויששכר גם הוא יצליח. באהליך בשבתך באהלים

אם יששכר ת"ח למה נמשלו לחמור שהוא מסמל חומריות וגם "וירא מנוחה (נחלה) כי טוב ואת הארץ כי נעמה"? 

אבל אם ברכות משה יותר רוחניות ויעקב יותר גשמיות, אז הגיוני שיציין רק את המימד הגשמי של שבט יששכר. בניגוד למשה ש"עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק".

למה נבות היזרעאלי (ויזרעאל מערי יישכר) לפי המדרש לא עלה באותה שנה לרגל כי רצה לשמור על כרמו, נשמע מאוד ארצי (ואפשר לראות זאת ברמוז "וירא מנוחה(נחלה) כי טוב, ואת הארץ כי נעמה" והרי אמר שלא ייתן לאלאב את נחלת אבותיו). שם זה דווקא מתאים לארציות של החמור.

או שבשלילה - מלך ישראל אלה בן בעשא משבט יישכר היה מלך שיכור(לפחות במותו), תיאור גשמי מאוד שלא הוזכר אצל אף מלך ישראל ומתאים למלכי האומות (אחשוורוש נבוזראדן ובן-הדד)

ונבות ואלה לא תיקנו את הארציות, לא מימשו את הפוטנציאל של שבט יששכר

שנבות ואלה פעלו איך שפעלו מתוך היותם משבט יששכר (במיוחד שברכת  יעקב ממש מתאימה לנבות) ואפילו אצל אלה זה ששתה שיכור יחד עם ארצא אשר על הבית רומז ל"ואת הארץ כי נעמה".

גם מיכה אחאב וירבעם לקחו את היוספיות ועוותו אותה, וכן עכן את היהודאיות-זרחיות(ראה רשי על הולדת זרח, ודברי הימים על עכן) ויש עוד הרבה דוגמאות (דתן ואבירם בראובן, בני הבליעל בבנימין, ועוד)

שמוסכם שיש דברים בהכשר בית יוסף שאסור לאכול...??

זו נקודת הנחה לא נכונה. זה בד"צ אחרי הכל.

תדייק בניסוח אולי.

”יש בד"צים פרטיים שמפעילים מערך משגיחים עצמאי ודורשים הקפדה על חומרות מיוחדות, כמו בד"ץ העדה החרדית ובד"ץ הרב לנדא. בד"צים אחרים לעומתם הם אשליה אחת גדולה. הם מסתמכים על המשגיחים שלנו ולא דורשים שום דבר מעבר למה שדורשת הרבנות. כל ה'תרומה' שלהם היא בגביית כסף על התעודה. בד"ץ בית יוסף הוא דוגמה מובהקת לפרצה הזו. זו מערכת שגובה כסף ותו לא”

קטיף".

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

כשהרב אריה לוין קטף עלה מהעץ, בטענה שהוא הורג את החיוניות האלוקית בבריאה, האם זה אומר שהרב קוק טען שמי שכורת עץ משמיד תודעה של צמח?

לא.

כנ"ל לא מחייב ש"נטילת חיים של בהמה" הכוונה השמדת תודעתה (לא מאחר שאין לה תודעה כמו צמח, אלא מאחר שכנראה תודעתה מתקיימת אחרי מותה)

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

בשר בר קיימא לא תהיה על ידי צמחונות, אלא על ידי שכל הצמחונים יצרכו רק "בשר חופש" בר קיימא, ויאכלו בשר פחות מהרגיל.

אבל כרגע חברות הבשר יודעות שרק קרניבורים שלא מעניין אותם בשר בר קיימא צורכות את הבשר, ואין לחברות שום אינטרס לעבור לתעשיה סביבתית. כך שתופעת הצמחונות רק מגדילה את המפגע הסביבתי של תעשיית הבשר.

אין ולא יכול להיות בשר בר קיימא בכמות שקשורה בכלל לדרישה האנושית לבשר.
שוב דיברת דברי הבל.
אין לי עניין לנהל דיון עם מי שמעקם את המציאות והמוח.

זה יפחית רק בעשר אחוז את צריכת הבשר.

אבל אם כל הצמחונים יתאגדו ויידרשו מהחברות בשר בר קיימא וייקנו זאת גם במחיר יקר יותר, לחברות יהיה אינטרס ליצר זאת. ואז עוד הרבה קרניבורים יצטרפו לדרישה הזאת לפי האופנה שתגדל.

כיום תופעת הצמחונות רק משמרת את תעשיית הבשר באותם דפוסים ישנים. כי הצמחונים במילא לא צרכנים שלה.

לגבי כמות האנושות - הפתרון הוא כמובן בבשר מהונדס. אבל זה לא קשור למצב בימינו אלא רק כשהפתרון יצא לפועל. עם או בלי הצמחונים

אין דבר כזה בנמצא בשר לצריכה חופשית שהוא בר קיימא, אתה מדבר על הר זהב דמיוני ומעוות מציאות בהפצת שקרים הזויים.
האמת היא שאו שהאנושות תהיה צמחונית, או שיהיה משק חי מעשה אדם, וכל השאלה היא מה האינטרס הקיומי מבחינת תוצרים וזיהום ועתיד אנושי נעים ולא דיסטופי. האם משק חי מעשה אדם הוא זיהום קטסטרופי או תוצר הניתן לניהול בר קיימא. הבהרתי שלמיטב הבנתי לא, מטעמי הכלכלה החופשית ואף מרקנטיליזם אלמנטרי. אפילו אילו היה בנמצא פי 100 "בשר בר קיימא" לצריכה חופשית ממה שיש עכשיו, זה לא היה מדגדג את דרישת הבשר האנושית.
משאיר לקורא לשפוט.

הגאולה לא צריכה להיות רגרסיה של צורת החיים האנושית, וגם לא צריכה להיות פגיעה בעולם.

היא פשוט "וכבשוה": שימוש בשכל האנושי כדי להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם.

בשר מהונדס נשמע כמו פיתרון נאה. אמנם הוא עוד בחיתוליו, אבל נשמע מבטיח. וגם אם לא לנו ברמה ההלכתית (אין לדעת מה ההלכה תוכל לומר בנדון), הרי שלמעט עם ישראל כל היתר יוכלו לעבור לבשר מתורבת.

שאולי אפילו תפרוץ את המגבלה בשימוש ב4 הנוקלאוטודים המוכרים בדנ"א ותוכל ליצור רצפים כימיים אחרים בדנ"א יחד עם שינוי מהותי באורגניזמים ואולי אף גילוי חלקיקי יסודחדשים בפיסיקה שתוכל ליצור כמיה חדשה,

אולי אפילו נוכל לייצר עצים (או אורגניזם פותוסינטזי אוטוטרופי אחר) שמצמיחים עליהם בשר. לא מספיק מבין בזה, אבל זה כנראה יהיה הרבה יותר יעיל אנרגטית מייצור בשר על ידי ריבוי תאים. מאחר שלא צריך לתחזק עלות של אספקת סוכרים נוטריינטים ואחזקה שוטפת של התהליך שמצריך ריבוי תאים מתועש.

ואולי "עתידה ארץ ישראל שתמציח לחמניות וכלי מילת" יהיה כפשוטו בעזרת המדע

50 שנה תהיה צמחונית. הגיוני יותר שיצליחו לייצר בשר מהונדס בכמויות אדירות עוד לפני שהאנושות תהיה צמחונית.

מה שדיברתי זה מה לעשות בדורינו כדי לתקן כמה שיותר את תעשיית הבשר.

מה שצריך לעשות זה התאגדות של הצמחונים שיידרשו "בשר חופש" כמו ביצי חופש. לא עוד תוספת צמחונים, שבמילא תגרום לרוב האנשים להשאר קרניבורים.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

אינני מכיר את הסגנונות של הרבנים שכתבת, אבל אני ממליץ בחום על שיעורי הרב פרנקו.

זכיתי ללמוד מהם את הנ"ך כשלש פעמים, ואני ממשיך שוב ושוב (בקצב של שני פרקים ליום, כך שכל שנה מסיימים את כל הנ"ך).

אני שומע את השיעורים הקצרים - 7-10 דקות לפרק - ומאוד נהנה.

יש לו גם שיעורים ארוכים - כשעה לפרק - אבל לא על כל התנ"ך.

חפשו בגוגל "הרב מוטי פרנקו", או באתר של ישיבת הגולן.

יש גם בספוטיפיי וכדו'.

או אם תרצו - תיקיית דרייב עם כל הסדרה:

התנ"ך היומי - הרב מוטי פרנקו, ישיבת הגולן – Google Drive

(יש רק חיסרון אחד בתיקיה הזאת - שהקבצים הם MP4 במקום MP3. אם מישהו ירים את הכפפה להמיר את הכל ולהעלות לדרייב - תבוא עליו ברכה)

גם בקללות בכי תבוא כתוב "יככה ה' בשחין מצרים" ולא בצרעת.. 

שהמכות מתחלקות לשלוש קבוצות - מכות שממחישות למצרים את הגרות, מכות שממחישות את העבדות ומכות שממחישות את העינוי (כל הדברים שהיוו את השעבוד של ישראל).

שחין נכללת במכות העינוי - אלה היו פצעים מגרדים וכואבים מאוד, לפי התיאור...