NEVER!!!

בכל מקרה לא רלוונטי

טרי טרי

מחפש סיבות להחפגש איתי בבית הדין מעת-לעת... סתם.. בשביל הכיף...

אם כל חודש הוא מפקיד לך סכום בחשבון-

אז יש גברים שזה עושה אותם מאוד קטנים מאוד ממורמרים ולפעמים גם נקמנים.

אולי בברית שלו שכחו לומר: זה הקטן גדול יהיה 😅

שיעשה חוויה מתקנת. דחוף.

כן, אני יודע, מזונות הם "בשביל הילדים", גם במשמורת משותפת, כי כידוע ילדים לא צריכים לאכול כלום כשנמצאים אצל האבא.

של כולם.

כולם מאבדים שליטה על החיים שלהם.

לא כיף לאבד שליטה

אבל מזונות זה לא פרס לגרושה שלך או נצחון שלה,

זה כסף לילדים שלכם.

גם אם גבר חושב שמשהו לא הוגן ואולי גם כועס  אבל זה לא צריך להיות מלחמה על הגב של הילדים.

לגרושה.

שוב, מציע לנסות להתחלף חודש אחד ולראות איך תגיבו.

זה בגדול דווקא פוגע בילדים שברוב חוצפתם רוצים מקום לישון ולאכול גם אצל האב.

שצריך להתגבר עליה.

תבין שזה החוק, ואם תרצה תפנה לבית דין או תיקח עו"ד חדש.

אבל כדאי להבין טוב טוב שכל תחושת כעס או מתח או מרמור כלפי הגרושה משפיעה ישיר או עקיף על הילדים והנזק הנפשי הפיזי שזה גורם להם בוודאות פשוט לא שווה את זה.

נראה שאתה מרגיש מוצף רגשית מזה, תשקול טיפול רגשי לשחרר את זה ממך. 

מדבר על המגמה של א.נשים וחלק מהמגיבות כאן לנסות לזלזל במה שא.נשים מרגישים.
תהיתי איך ירגישו אותן א.נשים אחרי כל המילים היפות, אם יצטרכו לחיות ככה חודש (כן, אני מתכוון גם אלייך).

כמו שאישה המתלוננת על סרבנות גט, לא תשלחי אותה ל"טיפול" בלבד, אלא תתקוממי יחד אתה על חוסר הצדק.

נ.ב. גם טיפול רגשי זאת פריבילגיה שלא כל משלם מזונות יכול להרשות לעצמו...

בריאות לילדי ולי זה רחוק מלהיות פריבילגיה.

אומר הרבה עליך שככה אתה חושב.

מי שאין לו איך לשלם שכר דירה, מן הסתם יהיה לו דחוף יותר מאשר טיפול חשוב ככל שיהיה.

פירמידה של מסלו, מכירה?

תגובתך נשמעת "אם אין לחם תאכלו עוגות" קלאסית, לאחר בקשת המחילה...

אין שיוויון בין גבר לאשה

גם על פי דין תורה הגבר הוא זה שאחראי על פרנסת הילדים.

גם אם התגרשתם, גם אם משמורת משותפת, האבא הוא האחראי הראשי על הנטל הכלכלי.

גובה המזונות נקבע בבית הדין, זאת המציאות המשפטית. תכעס עליהם, תעמוד מולם, תדיין איתם.

אל תכניס את הכעס והמתח לילדים שנפגעו די והותר מעצם הגירושין.

שים אותם בראש סדר העדיפויות,

כל שקל שנכנס אליה תגיד לעצמך ב"ה שזהילך לטובת הילדים שלי ורווחתם.

גם אם היא עושה בזה ציפורניים וזה עושה לה טוב, תגיד לעצמך ב"ה אני רוצה שיהיה טוב לאמא של הילדים שלי.

תשאל את עצמך מה גורם לך להרגיש פגוע? אולי יש משהו לא פתור עם גרושתך?

יש דרך שבה אתה יכול להסתכל על המצב מנקודת מבט של טובת הילדים? 

לגבי ה"הלכה"- הבעיה הגדולה היא הכלאיים, שבחלוקת רכוש פועלים בשם ה"שיויון" נגד ההלכה.

ובמזונות פתאום נזכרים בהלכה.

בכל מקרה, ממקד שוב את טענותי שלא נתפזר:

1. מזונות גבוהים פוגעים בילדים יותר מכולם, וודאי במשמורת משותפת.

2. אלו הטוענות ש" זה המצב" ו "כדאי להשלים אתו", או ש "זאת ההלכה" מוזמנות להפנות אותי לאמירות דומות שהפנו כלפי מסורבות גט.

3. אלו הטוענות שגברים "סתם מתמרמרים ומתקטננים" מוזמנות להתחלף עם משלמי המזונות הגבוהים חודש אחד- חודשיים , ולתת דוגמה אישית איך לא "להתמרמר ולהתקטנן".

אשמח לתגובה לגופן של טענותי (ככל שיש כזאת), תודה מראש. 

מזונות הם לא עונש לגבר, הם נועדו לשמר את הרווחה והיציבות של הילדים.

העיקרון המנחה הוא שכולם משתדלים לטובת הילדים.

זה לא עונש,זאת החובה המוסרית של הגבר.

לא אומרים למסורבת גט תתמודדי וטוב שכך.

אבל ההשוואה לא קשורה,

ממסורבת גט נמנע החופש האישי שלה, זה לא ויכוח כלכלי.

צא מזה, זה לא אותו הדבר.

למסורבת גט אין שום שליטה על המצב שלה, ושם הגבר-הבעל הוא זה שמזיק לה ישירות ובכוונה תחילה להזיק, מזונות נקבעים ע"י דיינים, אם יש לך תחושת אי צדק תוכל לערער להיאבק וגם לקבל את גזר הדין.

שניכם החלטתם להתגרש, הבאתם לידי גירושין, והגעתם לבית דין שיפסוק. אם לא פסק מה שרצית אתה מתמרמר?

אם המזונות לא תואמים את המצב הכלכלי שלך אתה יכול לפנות לבית משפט ולבקש שינוי. זו הדרך. הם הקובעים.

מבינה שהעומס הכלכלי קשה לך,

בזיעת אפך תאכל לחם.

גם נשים גרושות מתמודדות עם לחץ כלכלי ופחד. בד"כ הן לא חיות בעשירות. חיות במינימום וזה לא תחרות מי יותר מסכן.

זה אינטרס שלך כגבר שהיא והם לא יהיו מסכנים.

אם יש לך ביקורת כלפי המערכת תפנה אותה לשם ולא לכעס כלפי אם ילדיך.

הויכוחים האלה הורסים את נפש הילדים אתה מבין? עוד 500 פחות 500, פרנסה משמיים. המריבות האלה עושות יותר נזק מעצם הגירושין.

הם סופגים את כל הכעס והמתח גם בלי שתגיד כלום.

לא ראיתי מילת הסבר אחת איך מזונות לא פוגעים בילדים כשיש משמורת משותפת,  והאם תסכימי להתחלף חודש אחד עם הגברים.

אין דבר, אמשיך לחכות...

אפרופו החלטה להתגרש.

למעלה מ-80% ממקרי הגירושין הם ביוזמת הנשים.

סתם מעניין אם האחוז היה אותו דבר אם הן אלו שהיו צריכות לשלם מזונות מופקעים.

עןד נקודה למחשבה.

קוראים את הדברים ומבינים כמה אתה פגוע וכועס.

מקווה שאתה מוכן לנהל שיחה מכבדת ולהקשיב.

רבנים כן מנסים לכפות על סרבן לגרש, גם לפסוק לו מזונות מאוד גבוהים כאיום.

זאת לא מדינת הלכה אז בינתיים לא מכים אותו.

מזונות מופרכים- מופקעים בעיניך, בעיני בית הדין כנראה שלא מופרך.

מי החליט שמופרכים? בית הדין קובע בצורה ריאלית, לא אתה קובע ולא גרושתך.

סור נא לבית הדין ושפוך שם את טענותיך.

אם להסכים להתחלף עם גברים? גבר זה גבר ואשה היא אשה.

לאורך כל הדרך אתה דורש שוויון כשאין שיוויון. גם אם תתעקש, גבר ואשה תמיד יהיו שונים.

גם גבר וגם אשה נפגעים כלכלית בגירושין.

בד"כ מי שלא מתגרשת מטייקון או אוליגרך זקן לא מרוויחה מלהתגרש.

גרושות קורסות נפשית וכלכלית, הן משלמות מחיר עצום, יש הרבה גרושות מתחת לקו העוני.

אשה לא יוזמנת גירושין סתם.

אם היא יזמה כנראה שהגיעו מים,

ולגבר יש לפחות לפחות 50% אחריות על זה.

אם יותר נשים יוזמות מגברים זה אומר שיותר נשים לא מוכנות להשאר בקשר שלא טוב להן.

אני מבינה שכואב לך, אבל אתה לא חייב לענות בתוקפנות.

אתה תהחה מוכן פעם לזוז מהעמדה שלך?

לשחרר ואולי להתרכך בנושא למען הילדים שלך?

לגבי סרבנות גט- נראה שאיננו חיים באותה מדינה.

אני רואה כל הזמן קמפיינים נגד בית הדין הרבני ש*מאפשר * בהרבה מקרים לגברים לסרב לתת גט, כשאין עילה הלכתית לתקוף אותו, לדברייך- אין מה להתלונן כי "ככה בית הדין פסק", ו"מן הסתם " גם אישה שמתלוננת תשכנעי אותה "להשלים עם המצב".

יש הרבה שוויון לטובת הנשים, ועבדתם הרבה לקבל את זה, יש 2 צדדים למטבע.

כשדיברתי על החלפה - דיברתי נקודתית על חלוקת המטלות בעת גירושין.

למעשה, אב במשמורת משותפת כבר לוקח על עצמו את אותו עול של האישה *בנוסף* למזונות.

אז התחלפות תהיה עם אותה משמורת משותפת רק שהאישה תהיה זאת שמשלמת, בסה"כ חודש-חודשיים.

נ.ב. לא אסכים להתמקד בסיפור האישי שלי שדווקא הסתדרתי איכשהו ב"ה, זה עדיין לא מונע ממני להתמקד בנקודות העקרוניות ובהפלייה המגדרית החריפה שעדיין קיימת כאן, רק כי הרבה גברים סובלים בשקט (וודאי בהשוואה לרעש שעושות מסורבות גט לדוגמה).

מקווה בשבילך שתשחרר,

שכל זה לא יהפוך להיות המהות שלך- "עושקים אותי, עושים לי עוול".

אתה לא באמת מחפש לשמוע, אתה מחפש להוכיח שאתה צודק, צודק בעיניך.

לא יודעת מה הסיפור האישי שלך אבל אני רואה שכואב לך.

מקווה שיבוא יום ותשחרר. אם תשחרר- תחלים, והילדים יחלימו. 

המתלוננת על הדיינים שלא מחייבים את בעלה לתת גט כאמור.

אחר כך אפשר יהיה לדון הלאה, ואולי תרגישי שאני מוכן לשמוע, למרות שלא חווית בעצמך את הצד של הגברים אפילו לא חודש אחד.

אתה מחפש להוכיח שאתה הצודק היחיד בסיפור.

אתה צודק, לא חוויתי צד של גבר,

ואתה לא ילדת ילדים, לא חווית שום צד של אשה.

גם אם הייתי גבר לעולם לא אוכל לעמוד במקומך.

אבל אם אי אפשר לדבר על משהו בלי לחוות אותו אז אף אחד לא יוכל לדבר בכלל.

יש אמפתיה בעולם, אפשר להבין ולהרגיש את האחר גם בלי לעבור את אותו הדבר בדיוק. מכיר אמפתיה? מסוגל?

נתקעת על מסורבות גט

אבל זה לא קשור לכאן.

לך יש את היכולת לעמוד בבית משפט ולהגיד כל מה שיש לך לומר, כנ"ל לגרושתך ובית דין יקבע בינכם.

למסורבת גט אין את הפריבילגיה הזאת, שללו ממנה את הכבוד המינימלי הזה.

היא לא יכולה להתחתן, לא יכולה ללדת ילדים, אם היא תלד הילדים יהיו ממזרים, היא כלואה בניגוד לרצונה.

אתה חופשי לפרק ב', להתאהב, לחוות, לתקן, להיות מאושר, להקים בית.

היא תלויה ברצון הבעל, הוא שולט בה, מפעיל עליה מניפולציות, מעניש אותה!

אתה לא תלוי ברצון של גרושתך,

היא יכולה לדרוש מאה אלף מזונות, 300אלף, אבל היא לא קובעת, השליטה בידי בית הדין

לך יש יכולת לשחק את המשחק פייר,

מסורבת גט לא יכולה להכנס למגרש בכלל.

ההבדל עצום, תהומי.

החלטת שיש קשר, אתה תקוע על זה.

אבל אין קשר.

היא יכולה לבקש מבית הדין להכריע אם בעלה חייב לגרש אותה או שלא...

כל מה שאני מבקש, הןא שתחליטי אם הולכים על הכיוון של "זאת ההלכה, וזה מה שבית הדין קבע ומומלץ לשחרר" או שמתייחסים לעוד דברים.

אני "נתקע" על מסורבות גט, כי זה המקום היחיד בו נשאר לגברים *איזה שהוא* כוח בבית הדין הרבני (למרות שיש אגב נשים סרבניות לא פחות), אבל "משום מה" בנושא זה הכניסו לנו לראש ש" זה לא יפה", גם במקרים בהן בית הדין לא כופה לגרש.

לעומת זאת, בנושא המזונות יש כאלו שחושבות שזה בסדר גמור לסחוט כמה שיותר, כי "זה מה שבית הדין קבע".

ויש פה אפילו מישהי שחשבה שזה מצחיק כי בברית אמרו " זה הקטן גדול יהיה", איזה צחוקים-אני מתעלפפפתתתת ...

הגברים כיום לוקחים לגמרי על עצמם מטלות "של נשים", וודאי בעת גירושין,  וודאי במשמורת משותפת,  אני רק מחכה שכל המתנשאות למיניהן (גם אם זה בכסות "טיפולית" כמו שלך במחילה למרות הרצון הטוב שלך), ינסו חודש-חןדשיים לקחת על עצמן את המטלות שייעדתם לאבות...

אתה אומר שנתקעת על מסורבות גט לא כי כואב לך על העוול אלא כי שם יש פטרוניזם ועליונות גברית?

אתה במלחמת מינים שלא נגמרת או בעצם במלחמה עם אובדן השליטה בחיים שלך?

אני לא בתחרות איתך מי יותר סובל בעולם גברים או נשים.

אתה מנסה להשוות בין גרושה שמקבלת מזונות שנפסקו על ידי בית המשפט או בית דין – לבין גבר שמסרב לתת גט ומחזיק אישה  כבת ערובה ומתעלל בה.

כאילו שגבר גרוש וגרושתו נמצאים בכזאת זירה של שליטה התעללות עונש נקמה.

אדם מבוגר, שכבר יצא מהנישואים, שמתעקש להישאר רדוף, מחפש קונספירציות נשיות בכל משפט, ומדמיין את גרושתו כמו סרבנית גט שנטפלה אליו.

גרושה היא לא האויב של הגרוש.

מרשה לעצמי להגיב כי הגרוש שלי כל כך לא כזה

שאני מרגישה שאתה עושה עוול לכל הגברים כאילו אתה מייצג אותם

אתה מעניש את גרושתך על זה שהעיזה לרצות להתגרש ממך

באי תשלום מזונות לילדים שלך בתירוץ של משמורת משותפת?

כאילו ילדים מתוקים

לא יהיה לכם לחם בגלל שאמא העזה לרצות להשתחרר ממני?

ואז אתה מעניש את עצמך???

לא יהיה לי טיפול רגשי כי גרושתי העיזה להתגרש ממני?

מזכיר את האמרה

"להתרגז פירושו להעניש את עצמך

בגלל טיפשותם של אחרים."

תצא מתוך מחשבה של כמה אתה שווה ותרים לעצמך

היא הפסידה אותך, נכון? אז זה היא הטיפשה

מפה קח אחריות על עצמך, תקנה לילדים שלך אבא טוב מפנק שמח

ותדאג לעצמך לטיפול ולהם ללחם ולא רק מתוך עוצמה וכח

הגרוש שלי שותף בהכללל

בתיק חדש לילד לגן כי אכפת לו שיהיה שותף בהתחלה החדשה

לא הכל שאמא תקנה לכם...

הוא שותף אפילו בקנית הלבשה אני נותנת לו קבלה והוא מחזיר לי בשמחה חצי

ספרי לימוד קונים יחד הכל למען הילדים

ויש לנו כעסים אבל אנחנו לא מענישים את ילדינו

ככה נראה גבר גדול, אני ממש מעריכה את הגרוש שלי

זה גורם לי לומר לילדים כמה הןא אבא נפלא

ולשמוח כשהילדים שלי אצלו.

תעשה שינוי רק קטן בדימוי העצמי שלך, תראה איך הכל משתנה

האם קראת בכלל את הדיון ואת טענותי?

תודה רבה על הפסיכולוגיה בגרוש ועל ההסגברה.

בטוח שהיית יכולה לעדות מנטורינג לעבדים בתקופת העבדות, והיית מסגבירה להם כמה כדאי לא להתלונן ולהיות עבדים טובים כמו העבד שלך.

אין לי מושג כמובן מה המקרה שלך, אבל הצורה בה את נכנסת לדיון, בלי לקרוא לכאורה כמעט מה נאמר בו מהצד שלי, דורש את בתגובה שקיבלת הרגע ממני. 

אבל נתחיל בכך שמזונות במשמורת משותפת, וודאי מזונות גבוהים שקיימים לפעמים ברבני, פוגעים בילדים ואינן לטובתן.

את באמת עד כדי כך מאותגרת?

איפה דיברתי על עצמי ואיפה אמרתי שאני לא משלם?

בסך הכול אמרתי שהם נגד הילדים, בכל מקרה במשמורת משותפת כאמור, בדרך כלל האבא קונה בעצמן ביגוד בביתן, ואין סיבה שיצטרך לקנות גם לאמא.

אם את מתעקשת לדבר על המקרה שלי, אני קונה לילדים גם בגדים אצלי וגם נעליים המשמשים אצל האמא כי היא מתקמצנת לקנות להם.

ובנוסף, משלם מזונות שבנס אינן גבוהים מדי בשל נסיבות ייחודיות, אבל בעבר היו גבוהים יותר, וכמובן הקשו עלי לתת לילדים שברוב חוצפתם רוצים בית ואוכל גם אצלי את מה שהם צריכים,  אבל אני "סתם נלחמתי " "כדי להתנקם בגרושה " כי כידוע הצורך של ילדים באוכל ובית אצל האב זה צורך כוזב.

אני מתעקש על הדיון העקרוני, כי כפי שאמרתי בין היתר ולא טרחת לקרוא, הגיע הזמן שנשים שסוחטות את אבי ילדיהן ומקשים עליו לקיים את ילדיהם בביתו בשם ה"הלכה", יתביישו כמו שגבר שמסרב לתת גט בשם ה"הלכה" מתבייש.

בבקשה לא להגיב לפני שקוראת את כל הדיון, מקווה שאינך מאותגרת בנושא, ויודעת קריאה והבנת הנקרא.

זו תחושה סובייקטיבית? זה נתון לפרשנות?

מי אמר שזה גבוה?

מי קובע? הרי צריך מישהו שיקבע.

אתה קובע? הרגש שלך? אולי הגרושה תחליט? אולי נשאל את הילדים?

מי מחליט?

בסוף מישהו צריך להחליט והוא החליט.

אני לא מצליחה להבין,

לא עדיף לחיות בידידות עם הגרושה? זה לא אינטרס של הגבר שיהיה לה ולילדים טוב?

אם לדעתך נעשה לך עוול בבית משפט/דין- תפנה אליהם.  

תסגור את זה שם.

מה אתה חושב שקרה? הגרושה עשתה עיניים לשופט? לכן פסק לטובתה? סגרה איתו דיל נגדך?

אתה מחפש "צדק" לדעתך, צועק צדק, ושיוויון, מחפש לנצח. נראה שיש הרבה מטענים לא פתורים.

מה כל זה מייצג אצלך? כל נושא הכסף כל כך רגיש אצלך, כל כך אישי עמוק.

אולי אתה עדיין פגוע מהנישואים, מהגירושין? נשארת עם תחושת רמיסת כבוד? השפלה?

אולי ההורים שלך גרושים?

איך אתה עם עולם הרגש? עם הבעת רגש? עם אמפתיה, עם מחילה, הקשבה?

אתה דש הלוך וחזור בנושא הכסף, לדעתי זה בכלל לא הנושא.

אתה לא חייב לענות,

רק מדגישה שוב את הנקודה שניסיתי להעביר- כל הכעס הזה, המתח, המלחמה, משפיע עמוקות על הילדים, מטלטל את כל החיים שלהם, לא רק בילדות, זה משאיר צלקות ומשפיע גם על המשך החיים.

לכן אמרתי שטיפול רגשי זה לא פריבילגיה, זה כמו טיפול רפואי הכרחי.

כשמחייבים יותר מחצי מהמשכורת הבסיסית של האבא במשמורת משותפת ומה שנשאר לן מספיק בקושי לשכירות, אז זה גבוה, וודאי אם נשאל את הילדים...

ההיגיון אומר שלא צריך בכלל מזונות, כמו שהאישה לא באה לנקות ולבשל בבית האב "בשביל הילדים", אבל עדיין זה מופרך עוד יותר כשזה בסכומים המפורטים בקטע הקודם.

אני לא מדבר כעת על הקטע האישי כפי שאמרתי, אבל למה שמישהו ירצה להיות בקשר טוב עם גרושה שסוחטת ופוגעת בילדים בלי סוף?

יש סיבה למה אינך מתייחסת לשאלותי האם את מדברת ככה גם למסורבת גט?

לא בהכרח פוסקים לפי הכנסת האב,

פוסקים לפי מכלול הצרכים של הילדים.

כמו דוגמת האברך.

הגרושה לא סוחטת,

היא לא יכולה לסחוט,

איזה כוח על נדמה לך שיש לה?

היא יכולה לדרוש גם מליון דולר לחודש

ואתה יכול להציע גם שקל תשעים.

בית דין פוסק.

לא חוזרת לנושא המסורבת גט, עניתי לך הרבה פעמים, שוב ושוב. אם אתה לא רוצה להבין לא תבין.

אתה תקוע על זה שתהיה בריא. 

הוא רק רוצה שיענו לשאלות שלו

וכשעונים הוא עונה לא לענין

הוא לא עונה על שום שאלה שנשאלה

תענה על 3 מהשאלות שהופנו אליך בכנות

אני לא כאן בשביל זה כפי שהבהרתי.

צ'אנס אחרון אלייך, עני בבקשה בצורה מסודרת מה טענותי העיקריות, ומה תגובתך לכל טענה.

שלכם שאתם מדברים בשם כל הגברים, הופרך

ראינו שיש רק 85 שחתמו ויתכן שאתה נכנסת מכל מיני חשבונות

נקסט

שיש קשר לגט כפוי או לאיש שבורח ומסרב

אין קשר

שזה מלחמת מינים

אם נחליף אתם ואנחנו נמשיך לטעון את אותן טענות

רק בהפוך אז זה לא יעזור

עכשיו תענו לשלנו

לגבי סרבנות גט, אודה לכתיבת טענתי בצורה מסודרת ואת הפרכה לטענתי.

לא אמרתי מעולם שזאת "מלחמת מינים", נא לקרוא שוב את טענותי שסיכמתי כמה פעמים.

לאלו שאלות שלכם לא עניתי (לא שאלות אישיות]?

משל האמהות נכות...

לגבי מסןרבת גט, "ענית" ששם אין מה לעשות, ובנושא המזןנןת "יש מה לעשות".

שאלתי במקרה בו בית הדין פסק שהגבר לא חייב בגט, האם תעןדדי את האישה "להשלים עם המצב", טרם נעניתית

הלכת לבית דין ועכשיו מתמרמר לעדי עד. תקח אחריות.

באופן אישי אני חושבת שזה לא אכפתי לא מוסרי לא ערכי לא אבהי ולא גברי וזאת טעות חמורה מול הילדים. זה מעיד הרבה עליך כאדם. אבל זה כבר שלך. 

בפועל, לא נרשמה היענות.

לגבי נושא ההבדלים בין הרבני לבימ"ש, יש לי הרבה מה לומר,אבל אין לי כוח שהדיון יעבור לשם.

שאני בטוחה שאף אחד לא מסכים איתך

בדקתי בעצומה שלך

רציתי 500 ויש לך 85

כנראה באמת חיה בבועת "גרושות" משלה, אני נמצא בהרבה קבוצות של גברים ןבהרבה קבוצות מעורבות והנושא מטריד הרבה גברים (וגם נשים הוגנות).

נכון, שכמו שאמרו כאן בבימ"ש הבעיה כיום פחות אקוטית.

אם רצית שיוויון פוסט מודרני למה לא הלכת לבית משפט?

בבית דין רבני אין שיויון, חובת מזונות רק על האב בלי קשר לחלוקת המשמורת.

גם לאברך יפסקו לו מזונות וידרשו ממנו להגדיל הכנסה.

האם זה נכון לעשות? אולי יש על זה דיון ערכי, דתי, מוסרי, כל אחד ודעתו.

אבל זה לא הכנסת

אל תערב את היחסים עם גרושתך בויכוח אידיאולוגי.

שניכם הגעתם לגירושין, שניכם הלכתם לבית דין והם פסקו מזונות.

למה הגרושה אשמה?

מזונות הם לא "תשלום לגרושה", הם השקעה בילדים, במזון שלהם, בלימודים שלהם, בבריאות ובנפש שלהם. זה חלק מהתפקיד של האבא, גם אם הנסיבות השתנו.

יש בזה שהגבר אחראי לפרנסת ילדיו הרבה אמת, כמו שבנישואים הפרנסה מוטלת על הגבר.

יש בזה אחריות, אכפתיות מוסריות.

וכשגבר ממשיך בזה גם כשמתגרשים הוא נותן לילדים תחושת בטחון ורוגע, הוא בעצם אומר להם אני עדיין פה, עדיין אבא, עדיין אחראי עליכם, אני דואג לכם הכל בסדר.

המלחמות מערערות לילדים תחושת בטחון ואמון.

מאחלת רק טוב לכולם.

בבקשה להפסיק לרקוד על הדם באם אין לחם תאכלו עוגות שלכן...

מה הקשר מעניש את עצמך? את שומעת את עצמך?

מכירה את המושג חשבון בנק ? תשלום שכר דירה? קראת בכלל מה הסברתי בנוגע לטיפול רגשי בלי קשר אלי באופן אישי, וגם הסברתי שכשאין כסף לשכר דירה, אין איך לשלם על טיפול.

אין לך בושה (לא לך באופן אישי), כמי ש"מייצגת" את הסחטנות של חלק מהנשים, עוד לבקר את הקושי של גברים לפעמים לשלם על טיפול רגשי כי אין להם לשלם שכר דירה עבור ילדיהם, אחרי שסחטו אותם "לטובת הילדים"?

הרצחת וגם ירשת?

ואני רוקדת על הדם?

אני רואה שבסוף יש לך כוונות טובות, מרגיש שהקול שאני מביע הרבה פחות ידוע ונשמע משום מה, לכן חשוב לי להביע אותו.

למרות שאני אישית (וילדי) הסתדרתי איכשהו ב"ה...

למה אתה כל כך סוער? מה אכפת לך?

אתה בטיפול?

והיא לא מקבלת את התוצאה ,ומנסה להמשיך לסחוט במלחמות קטנוניות עוד ועוד, להשקיע אנרגיות בשקרים כדי לגבות ממני כספים שמקבלת ממקומות אחרים ועוד, ומבחינתה היא צדיקה גדולה כי יש נשים גרועות יותר (כנראה צודקת), ו"חברות" בסגנון שלכן מגבות אותה ומספרות לה כמה היא "צודקת", כי הרי "זאת חובתי".

אכפת לי, כי חוויתי תקופה בעצמי את הקושי, וראיתי הרבה אבות שהגיעו למקומות קשים יותר, ואגב, הגורמים לזה זה כמובן אותה פרוגרסיביות הגורמת לאנשים תמימים בארה"ב ואירופה לרחם על תושבי עזה כי הם "מסכנים"...

הלכתי לטיפול ובעז"ה אלך שוב כשאוכל, יכול להיות שתהיה לי פחות מעורבות רגשית, אבל העוול ישאר עוול.

כשמעולם לא חוויתן את הצד השני, את אפילו לא טורחת לקרוא את דבריי, וישר רצה לתקוף בדברים לא קשורים.

האם היית מתנשאת ככה גם כלפי מסורבת גט, שמספרת על העוול שהיא חווה?

ניסית את זה?

טרנד חדש כובש את הרשת: הגברים שהחליטו לנסות "להיות בהיריון"

דבר איתי אחרי יומיים

אני מדבר כרגע על חלוקת המטלות בעת גירושין.

כל סגנון הדיבור והתיוגים, החלטת עלי שאני לא משלם מזונות, שזה כדי לנקום בגרושתי, ושהיא יזמה את הגירושין, משדרת שאסור לי להתקומם על עוול (כמו שכאמור בחיים לא היית מדברת למסורבת גט מן הסתם), ואם אני מתקומם זה אומר שאני חייב טיפול דחוף, ואם אין לי/לאבות אחרים כסף לטיפול כי ברוב חוצפתנו אחרי המזונות בקושי נשאר לשכור דירה, אז גם פה צריך "לבקר" אותנו על חוצפתנו ועוד.

אם זאת לא התנשואת, אז מה כן?

לא באופן ישיר בגלל המזונות הגבוהים (שכמו שאמרתי בנס הם פחות גבוהים כיום), אבל כן באופן עקיף...

ברור שאם הייתי מקבל מזונות במקום לשלם, גם לי הייתה את הפריבילגיה

סיוע וטיפול נפשי ורגשי

נסה את הרשימה פה

מספיק להיות אשה...

תודה על ההפנייה.

והכי התנשאות.

מה אתם רוצים לעשות עם זה הלאה?

אתם צודקים וזהו וניתן לכם להתמרמר.

אבל למה לא להחליף באמת? 

יצא מאיזון מבחינה גרפית.

אני "החבר שלו" בכל מקרה.

ורציתי להזמין אותכם ואתכן לקבוצת ווצאפ חדשנית

שנקראת

"גרושים וגרושות מתכתשים - למטרת חקר רגישות לבן בת הזוג העתידיים ואולי גם היכרות"

בנתיים רק הוא ואני בקבוצה

והכל רגוע.

למעוניינים להצטרף אלינו נא לפנו

ועם בנות המין היפה

היא לא דרך לפתח אנטלגנציה רגשית או רגישות לבת הזוג העתידית.

לא נראה שיש מוטיבציה לאמפתיה,

זה נראה יותר בכיוון התבצרות אובססיבית והתנצחות עד חרמה.

חבל.

אפעלו היברתי לו את הקיצבה של הילדים אחרי הרבה חפירות של מירמור מצידו.

שייקח ויהיה לו, תודה לה' - הוא הזן ומפרנס. 

מעדיפה לקחת עוד עבודה קטנה ולא להתעסק בכספים מולו.

ולכן היא מחזיקה בו, לא בטעות.

ניסיתי מה שאפשר. ולא רצתה.

אבל תלוי איך ניסית.

אתה יודע מה הסיבה האמיתית לגירושין? יש לך דרך לתקן את מה שנעשה? אתה אמפתי לרגשות שלה? הלכת לטיפול אישי שקידם אותך או שינה משהו אצלך? למשל לדעת לתקשר טוב יותר או להבין את עצמך ואת בת הזוג טוב יותר?

נשמע שעברת סיפור כואב.  

היא בדיוק בשביל זה, כדי להרגיש ש"כל הגשרים נשרפו" ו"אין דרך חזרה", וכן כדי לגרום לשני להגן על עצמו ואז להגיד לעצמם ולסביבה "אתם רואים כמה הוא בלתי נסבל ובעייתי"?

האם זה בהכרח חכם ורציונלי?

כנראה שלא.

"לשרוף גשר", לפעמים זה בא להגן ולשמור עליך אחרי מחשבה ותובנות.

אבל כשעושים דברים כלפי חוץ בשביל לשווק את עצמך או לנצח באיזה מלחמה זה כבר משהו אחר.

זה טבעי, הרבה נופלים לזה, כי האגו פצוע והכבוד העצמי גם. מעורבב בזה חווית דחיה, נטישה.

אבל זה רק מראה שנשאר שם רגש לא פתור, לא? 

חיובי כמובן (גם להילחם כדי לשרוף גשר, זה לא מעשה חכם, אם מישהו מחליט להיפרד, האידיאל לדעתי הוא לסגור מעגל בצורה יפה, ואפילו שמעתי על מושג של "להיפרד באהבה")...

לגבי רגש לא פתור, את גם צודקת לגמרי כמובן.

כבר אמרו שההיפך מאהבה זה לא שנאה, אלא אדישות.

עריכה לתגובה הקודמת שמשום מה אני לא מצליח לערוך: 

אני מאמין שהרבה פעמים אפשר בכל זאת לתקן/לנסות לתקן גם לאחר מלחמות הגירושין (אולי בדיוק בגלל מה שאמרת כאן, שמלחמה מראה גם על רגש שנשאר), אבל צריך ש 2 הצדדים ירצו, ואי אפשר לחכות בלי סוף.

זה רק אומר שהיא פגועה.

ואולי מנסה להגן על עצמה מלהפגע עוד יותר, ההגנה כוללת גם התחמשות והתקפה, וזה גובה מחירים.

כי האמון נשבר.

לפעמים כשאני חושבת על זה, זה כל כך עצוב. 

אם ניסית, נותר רק לכבד את הרצון שלה במרחק. 

וחציית הקווים האדומים גם אם פגועים.

אבל היות וזה כל כך נפוץ, אולי יש כאן משהו מעבר.

שאצלם הרגש יותר חזק מהשכל,

הם פחות קרים ומחושבים.

וזה בלי להצדיק משהו, אולי קצת להסביר.

אם אצל צד אחד הרגש חזק, והצד השני יותר קר ושכלתני זה יכול להכאיב בנישואים.

הצד הרגיש מצפה לרגש יותר ממה שהשכלתן יודע או מבין וכשאין הוא גם נפגע יותר.

גם בנישואים וגם כשמתגרשים זאת אותה דינמיקה.

הרגש יותר בעוצמה.

כרגע זה אולי נראה שלילי אבל זה יכול להיות גם חיובי. 

אם רגש חזק מצדיק ניסיון להרוס בכמה מובנים את חייו של מי שפעם אהבת.

אני אגב רואה גם את עצמי כאדם רגיש לא פחות, אבל יכול להיות שבכל זאת מבין קצת למה את מתכוונת.

צריך לחשוב על זה.

כדי שלא יהיה את זה

ברור שהכי קל בחירת מחדל, אבל אנחנו פה להתמודד

הפוך, הכל צף.

כואב פחות בהתחלה כואב יותר ואז מנקזים ומעבדים אחרי שנתיים כואב מעט פחות

אבל סוחבים את זה יחד עם המטפל

גם אני בדיוק ככה.

חיבוק

שהוא לא יחזור להיות מי שהיה לא מחר לא מחרתיים ולא בעוד חמש שנים

זה היום שקמתי ועזבתי שהבנתי שהוא הגיע לנקודת אלחזור

1. כשהזוגיות היתה הכי משופרת אי פעם ועדיין הרגשתי שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת

2. כשהייתי מוכנה רגשית וכלכלית לפרידה

3. כשאזרתי אומץ לעשות צעד בפועל 

שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת.

יותר פוגעת וגומרת מאשר ממלאת

בראש אני יודע שזוגיות לא אמורה להיראות ככה, בפועל לצערי כבר התרגלתי לזה שככה זה

אם אתה במקום שעדיין שואל את השאלה, הייתי מציע לך לנסות לשקם את היחסים

יכול להיות

הצטברות של דברים/

טריגר שמניע לפעולה/

קבלת אומץ לפעול למרות הפחד והבושה/

רצון לסטנדרטים אחרים בחיים

להתגרש זה קשה

צריך סיבה מספיק טובה

שעולה על הקושי הזה

תרתי משמע!

יש כאלו ("הכל סיפור של פיקסלים" - תמר. בעל מתעלל. לאו דווקא פיסית)

אולי זה יושב על משהו שהיתה רוצה ואין, אולי על משקעים, אולי לא יכולה

ולא יודעת לבטא את עצמה בדרך אחרת.

אל תמהר לחתוך לפני שאתה או היא או שניהם מלבנים את הדברים

עם יועץ/ת טוב/ה. 

הכי קל לחתוך.

ותאמין לי, לא יוצאים לחופש הגדול. במיוחד כשיש ילדים משותפים.

גם המצב הזה ביניכם , רעיל לילדים. גם גירושין, רעיל לילדים.

נסו לחפש נקודת אור ביניכם.

מה עם לצאת לחופשה זוגית, ללא הילדים?

בלי מתח. בלי לחץ. בכיף. מה שאתה אוהב, מה שהיא אוהבת

ולנסות לשוחח בכנות?

בלי להאשים אלא "אני מרגיש כך וכך....עצוב לי כש......אני נפגע כש....)

בהצלחה רבה והמון סייעתא דשמיא!

כתלמידה של גליה סברסוב, את מפתיעה אותי

גליה טוענת, בצדק מסוים, שגם התעללות היא לא סיבה חד משמעית לגירושין (אין הכוונה כמובן לאלימות פיזית מסוכנת). לדבריה, ההתעללות היא תוצאה של יחסי תוקף-נתקף שאינם הכרחיים. רוב המתעללים והאלימים, יכולים להיות מאוד נחמדים במקומות אחרים, בהתאם ליחסים שהתפתחו בכל מקום.

יש לי דעה מסוימת לגבי הנסיבות שמכריעות את הכף, שצריך להתגרש ולא לחכות לשינוי ביחסים שימנע התעללות. אבל לא אכתוב אותה כי אני לא בקי וב"ה אין לי המון המון ניסיון וידע שאביע עמדה.

מה שכן, חשוב להבין שגם התעללות יכולה להשתנות או לקבל התאמה ומסגור מסוימים והם לא בהכרח יוצרים גשר מידי לגירושין (מה גם, שמי שהתעלל בבת זוגו, יתעלל עוד יותר במי שהעזה לעזוב אותו )

נ"ב, דבריי נכונים לכל המינים ולכל סוגי האינטראקציות החברתיות והזוגיות.

דרוש גם אומץ כדי להמשיך, לקוות, להשתדל, להילחם.

להמשיך זה דיפולט

כל עוד לא עושים אחרת

לקוות זו אופטימיות במקרה הטוב ודמיון / פנטזיה במקרה הפחות

להשתדל/ להלחם

זה רצון מודעות למידה ויישום במקרה הטוב

וריצוי/ מחיקה עצמית במקרה הגרוע

עשיתי יותר מדי מכל אלה

יותר מדי זמן

כדי לקבל אומץ להסתכל בעיניים ולהגיד

זה לא עובד וזה לא יכול לעבוד אחרת

מתי התגרשת? והאם את מרגישה שיתרונות עולות על חסרונות?

מספיק וותק כדי לענות בצורה חד משמעית

אבל די ברור לי שלהשתחרר מזוגיות לא טובה חסרת תקנה

זה יתרון יותר מאשר כל חסרון בדרך 

מהצד ההפוך....

בכל זאת חושבת, שעם הדרכה נכונה , ועם הרבה סבלנות מצידי, לימוד זכות ולהתבונן

ולהכיר טובה, ולהעריך את הדברים הטובים שבו -

לא היינו חייבים להגיע למצב כזה.

כי הערכתי אותו ואני מעריכה אותו כאדם, גם עכשיו.

בכלל, ככל שאנו יותר שלמים עם עצמנו, נינוחים ונוחים -

זה קל יותר.

כשבאים עם משקעים + מידות לא מעובדות ומודעות

לא מי יודע מה, זה מתכון מצויין לחוסר הבנה, חוסר

הכלה, ו"תקלים" רבים.

יש מישהי שעוזרת גם מבלי שהבעל יגיע -

זלטי רוזנטל. בירושלים.

לקבל ממנו, תקשורת פתוחה, כנה, מבינה....לא חושבת שזה היה קורה.

אז לפעמים אולי כדאי לוותר. ויש חברות שמבינות. זה לא אידיאלי,

זה ההיפך ממה שמצפים מבעל - אבל יש נשים החיות כך ומנסות

לראות את הטוב ולראות את הלימונדה...

כי אין מושלמות. וגברים בנויים כל כך אחרת. וחוה נענשה לאחר

החטא....זה סוג של קללה, אני חושבת.

גברים נא לדלג על המשפט הבא, זה לא בשבילכם....

שמעתי שהרב אושר פרוינד זצ"ל היה אומר שצריכים

בעל רק בשביל קידוש והבדלה.....

לא שמעתי מכלי ראשון כמובן.

יש בזה משהו למרות שזה מאוד נשמע מדכדך

ו"בקטנה".

כי כל כך קשה לקחת את כל המצוות של האיש

על הכתפיים שלך....מתרגלים, אבל בבית יהודי

זה לא כל כך נורמלי.

פשוט, לצפות פחות כנראה.

זה לא סרט הוליבודי , חיי נישואין.

האמת המשפט הזה של ר' אושר קשה לי, לא בתור גבר אלא בתור הסתכלות על זוגיות.

יש גישה כזו, שאומרת שכל עוד אפשר לא לתת גט - לא נותנים. ואז שולחים את הבעל לעבוד/ ללמוד באיזה מקום רחוק ולהגיע לשישי-שבת למינימום חיכוך ואיכשהו מסתדרים. אני מכיר אנשים שדוגלים בזה, ואני מניח שיש יועצים כאלה.

בזמנו היה סרט ששלחו תחקירנית עם כל מיני סיפורי עליבאבא לרבנים לשמוע מה הם יגידו. אז היא הלכה לרב פורבסקי שליט"א, ראש ישיבת פוניבז', והוא לדעתי קלט שהיא תחקירנית הוא ענה לה ככה: "האמת יש לי ויכוח עם אשתי: היא אומרת שאף פעם אף פעם לא להתגרש כי לעולם זה לא ייצא טוב; אני לא בטוח שלעולם אסור להתגרש..." (מה שהוא עשה בעצם זה להעביר את המסר כמה גירושין זה בדיעבד, ואת העמדה הקיצונית הוא הפיל על אשתו וככה הוא לא יצא שוביניסט).

האמת שתוך כדי כתיבה, אני נזכר שממש אחרי שהתחתנתי היו לי קשיים והלכתי לאדם שמדריך ומייעץ לאלפים, והוא אמר לי בפשטות "דיינו שמצילות אותנו מן החטא ומגדלות בנינו לתלמוד תורה" - שזה בעצם אותו משפט של ר' אושר, רק בכיוון ההפוך.

עד כאן הדוגמות לתפיסה הזו. עכשיו לדעה הענייה והקטנה שלי:

אתחיל מהסוף, אותו יועץ שאמר לי את זה, האמת אני לא מבין איך הוא בכלל יועץ, ולדעתי כל העצות שהלכתי אליו רק הובילו אותי לעוד ועוד קשיים שהיו בהמשך. בכלל, אדם שנשוי כמה חודשים, אמור לנסות להתחבר ולהיקשר הרבה מעבר לאיזה תירוץ פוליטיקלי קורקט שאומרת הגמרא (וזו בכלל לא כוונת הגמרא, אבל נעזוב את זה עכשיו). כשמצפים למינימום ונאבקים עליו, גם ניצחון משאיר אותי עם מינימום ביד וזה לא מספיק. אני לא מאשים את אותו יועץ דגול (שפעם אחר פעם הכווין אותי לגישה הזו והרס כל אבן שהחזיקה את הזוגיות עוד ממש בתחילתה). אני מאשים את עצמי שהייתי טיפש לסמוך עליו וללכת אליו לאורך תקופה ממושכת.

לעניות דעתי, זוגיות (כמו כל דבר בחיים!!) אמורה להיות משהו מהנה, מעניין, מיטיב, ששווה לקום בשבילו בבוקר. אם רע - אין שום סיבה שבני אדם יסבלו.

לגבי האמירה של ר' אושר וההדרכה לשלוח את הבעל לעבוד באילת, אני מניח שזה נאמר במצבי קיצון ייחודיים, שאין סיכוי שייבנו עוד בתים נורמליים כי אין משאבים או שבני הזוג (או אחד/ת מהם) ממש בעלי אופי בעייתי, או שיש עניינים נוספים ברקע.

אני מצטער, החיים קצרים, אין סיבה שאנשים נורמליים יסבלו.

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

אני מקנאה בך.

וגם באשתך!

בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

את מתארת בעיה של:

'פערים'

'הבעל חסר ביטחון'

'חוסר גבריות'.

לוקח הרבה זמן לזוג שמתחתן להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר בחיי נישואין.

אתם אוהבים פשוט כי אתם זוג, איש ואישה. אשת נעורים. בעל נעוריי.

זהו הוא, וזוהי את, ואתם אוהבים.

לא בגלל מה שאת ממלאה אותו, ולא בגלל מה שהוא נותן לך.

את אוהבת אותו כי זה הוא. הוא אוהב אותך כי זו את.

מקווה שהייתי מובן. זה יותר הרגשה מאשר שכל.

כשמבינים את זה, כל הסיפור מתחיל.

כבר פחות מסתכלים אחורה. פשוט נשאבים למערכת של אהבה פשוטה.

נראה לי יש לה יותר ניסיון..

@איילה במדבר יקרה, אני לא חושב שניתן לקבל עצות בסיפור כמו שלך ככה בפורום הפתוח (אולי חברים מתכתבים איתך בפרטי וזה מקסים). הלוואי שתקבלו/י החלטה נבונה ומיטיבה!!

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

היא מגוונת, מעניינת, חמודה, לא קיצונית לשום צד;

אין כאן קוברות ולא אריות ולא נמרים (יש אחד נדמה לי במדבר יהודה אם הוא עדיין חי)

כדי לראות את יופיה, צריך להעמיק. צריך סבלנות. צריך לא לקנא במקומות שיש מים

בכל הצורות, יערות, שפע של פרחים.....

היא לא כמו בובה דוגמנית בחלון ראווה. יפה בהתחלה

אבל דוממת ולאחר זמן גם....משעממת.

היא חיה, היא נושמת, היא משמחת, לפעמים מעצבנת...

"פה נולדתי, פה אחיה, יהיה אשר יהיה"

כשהייתי בארה"ב, הרגשתי שקשה לי להתפלל;

כאילו השמים היו אטומים, שידרו אדישות.

מן מסך ברזל כזה.

כאן, אני לא מרגישה את זה. גם כאשר התפילה

לא מי יודע מה.

וסתם, היא שלי.

.

(בקטע טוב)

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

ומה התנאים להצלחתו?

פשוט יקר לנו כל התהליך ורוצה שיצליח בעזרת ה’

בסופו של דבר כל אחד רוצה את טובת הילדים.

הבנתי שזה מאוד קשוח ושאם לא מגיעים להסכמות המתאם מחליט🫣.

עוד מעט אנחנו נכנסים לזה

חבל לבזבז כסף על גישור , זה חרטה ומגשר לא מתערב ולא ממליץ כלום, סתם יושב בחדר כמו רובוט ואומר לכם "תגיעו להסכמות".

תעשו הסכם בחינם בלי עורך דין באתר שנקרא גירושים, הנה קישור: הסכם גירושין אונליין חינם - את מקבלת הסכם שרק צריך לאשר בבית משפט וזהו.

רצון ומחוייבות להניח את כל החרבות וכל מלחמה.

לא ללכלך אחד על השני בשום אופן

לוותר

לעבוד בלהפסיק את הטירוף, לשאוף לחיים טובים עם אויר נקי ובריאות נפש וגוף, לשאוף לנורמליות לעצמינו ובמיוחד לילדים.

כל אחד אחראי על עצמו, אחראי לעשות עבודה עם עצמו ולא מדבר על מה שהשני צריך לעשות.

כי אחרת, המחיר כבד, כבד מאוד.

ועם זה לגשת לגישור ותיאום הורי. 

לא על הצד השני.

חלילה אם ההורה השני מרביץ לילדים, זה לא אומר שגם את צריכה לעשות כמוהו.

כשאת (או כל אחד אחר לצורך הדוגמא כמובן) רבה עם האבא של הילדים שלך זה לגמרי כמו להרביץ לנפש של הילדים שלך עצמך, ולגרום להם לצלקות נפשיות שמאוד מאוד קשה להחלים מהן גם בבגרותם אם בכלל אפשר.

יש לזה השפעות עצומות על הילדים בטווח הקצר וגם הארוך מאוד.

פוסט טראומה, חרדות, דימוי עצמי שלילי, בטחון עצמי מונמך, קשיי למידה, קשב, לחץ, דימוי גוף, התמכרויות, זעם, הפרעות אכילה למינהן אכילה רגשית,אנורקסיה, חבלה עצמית.

זה גורר ילדים באבחונים ורופאים ופסיכולוגים ופסיכיאטרים ותרופות פסיכיאטריות ותסמונות למינהן.

הם לומדים דפוסים רעילים של הקשרות, זוגיות ותקשורת והורות.

יש לזה המון המון השלכות.

שום כסף שבעולם לא יכול לתקן את זה, שום כסף ושום ויכוח שטותי לא שווה את בריאות הנפש של הילדים האלה.

ויכוח על תחפושת לפורים, נעלים, תיק, חוג חיות או חוג בלט או כל דבר.

ואפשר למנוע את זה עם ענווה, תקשורת טובה, עזרה אחד לשני, איפוק ויתור ושתיקה.

אני לא אומרת שזה פשוט, זה לא. עבודת מידות זה הרבה פעמים קשוח.

אבל החלופה השניה הרבה הרבה הרבה יותר קשה ורעה.

שינוי בא ממני, ולא מהצד השני,

וכמים פנים לפנים.

❤️

הי,

קודם כל מלא הערכה על הרצון לסגור את העניין יפה ובצורה מכובדת! מנסיון, ככל שזה נסגר בצורה מכבדת ומשותפת, כך גם המשך הדרך החדשה הופכת לרכה יותר ומאפשרת צמיחה לכם ולילדים..

המלצה שלי, לבחור מגשר/ת שיש עליו המלצות ואתם שניכם מסכימים עליו ולעשות כמה שאתם יכולים כדי להגיע להסכמות בינכם.

רוב ההסכם נבנה בהתאם לרצונות האישיים שלכם ובהתאם לצרכים המשפחתייים שלכם..

בהצלחה רבה!

בשם "המקום" (לחרדים עובדים). באחרונה היה מאמר

קצר שהביא ראינות של נשים גרושות (חושבת ששתיים)

ןהתרשמתי מאוד מהגישה של אחת מהן (אולי גם השניה

אבל כבר לא זוכרת כל כך). 

כדאי לדעתי לעיין.

וגם, אני חושבת להשקיע בתפילה על כל דבר

לא להתקשח , אלא לתת להשם להראות לנו,

לזרום איתו...

בהצלחה רבה.

דבר ראשון עדיף לסגור כל פינה אפשרית בהסכם כדי למנוע מלחמות עתידיות גם

1. מה עושים בזמנים של חופש מבחינת זמני שהות

2. חגים ממש לפרט חלוקה לפי שנה שנה בצורה ברורה

3. יציאות לחול של הילדים באישור של ההורה ה2

4. במידה ואחד מכם נאלץ להעדר מכל סיבה.. מה עושים עם זמני השהות

5. במידה ולא מגיעים להסכמה למי פונים

6. במידה וצד אחד מבריז מזמני שהות מה עושים

7. מרחק מגורים שאפשר לעבור

8.בת מצוות/בר מצוות חלוקה שווה וכנל השתתפות

9.התחייבות לא לדבר אחד על השני וגם לא על המשפחות

10. והכי חשוב לא לעשות את ההסכם לבד אלא עם עו"ד

תודה רבה! נראה לי רב הסעיפים מסודרים כבר,

על ידי סדרי דין / ברורים מאליהם.

הכי ברור לי בעולם שאף אחד לא מדבר אחת על השני ובטח לא על המשפחות!

( למרות ששמעתי שהוא עדיין מדבר על כל הדברים שהצנעה יפה להן שאירעו לפני שנים

ומעבר לסטיה שבזה ולבחילה שהוא מעורר כלפי כל מי ששומע, זה ממש שיימינג ועילה לנזיקין)

לגבי בת מצווה, ניסיתי לדבר עם המשפחה שלו על שיתוף פעולה אבל נראה שהם לא בכיוון.

אז כנראה כל אחד יחגוג לעצמו

זה יהיה הוצאות כפולות ומכופלות, לצערינו, אבל זה מחיר החוסר שיתוף פעולה והמלחמות שלהם.

ברור לי כשמש שהינו יכולים לחסוך עורכי דין והוצאות משפטיות ובכלל על הילדים

אם היה שיתוף פעולה

היו ימים שהם באו אלי בלי ציוד ונתתי להם את פת לחמי במסירות

ראיתי שמנצלים את טוב ליבי ולכן זה נפסק.

סתם לדוג’ ילדה אומרת:

אבא אמר שהתחייבת לשלם עלי את כל ההוצאות

לכן גם בלוק ציור ב7 שקל הוא לא יקנה לי כי התחייבת!!

ברור שקניתי לה, אהבה שלי

אבל אני בטוחה שמי שמתנהג ככה גורם להם לשנאה כלפיו ולא לשנאה כלפי מי שהוליד אותם ,כמו שהוא ניסה.

הם גם באים אלי : אמא למה אין לך בשר בחמין? לאבא יש בשר.

אז מה אני אבכה בשבת? אני אגיד שאבא לא משלם מזונות? לא!

אני שומרת על הפה שלי אבל הוא, נעבעך, חסר שליטה.

ולזה כנראה לא יעזור שום הסכם 😪

ליבי איתך על ההתמודדות..

אגב אני לא הייתי מדברת עם המשפחה שלו תעשי הכל מולו אין סיבה שתיהי בקשר עם אנשים נוספים .. כנל בת מצווה אם הוא לא רוצה לחגוג יחד זה שלו אמנם חבל אבל עדיין..

היה נשמע לי מדבריך שהוא גם מעוניין בהסכם..אבל אם רק את מעוניינת זה באמת קשוח..

אגב אל תסמכי על ברורים מאליהם תרשמי הכל הכל בהסכם.

ולגבי זה שהוא מדבר עליך..אין מילים באמת...חבל ככ ככ חבל.

ושוב אם לא לקחת עו"ד שתרשום תהסכם אז תיקחי כי הסכם מאוד קשה לשנות אחכ

כתבה שהוא לא רוצה להתגרש וחבל לו על המלחמות

אחר כך ראיתי שכן רוצה להתגרש וכן רוצה מלחמות

אחר כך נראה שרוצה הסכם

אחר כך אומר שלא רצה להתגרש ורק בדק פרידה

אחר כך מערער על כל הגט מטעמי כשרות ופילוסופיה

ת’אמת? לא יודעת מה הוא רוצה. הוא מבלבל את כולם.

כשפניתי מולו עם קבלות לא הצלחתי לקבל תגובה נורמלית

נראה שרק בבית הדין נצליח להתנהל ולא בהסכם

אני כמובן שלחתי את העורכת דין שלי ואמרה שטענו שפניהם לשלום

אבל בפועל אין לה פרטנר

אחר כך הבאתי מתאמת ומגשר והוא לא רצה לשלם להם

אז כרגע אנחנו משלמים 2,400 שח רק להתחלה עבור מתאם.

כל אחד!!

מקווה שלפחות הוא יעזור בתקשורת. מעצבן לשלם הון ולא לקבל תמורה

אגב כל דבר הוא ירצה עוד פגישה בעוד כסף, זה לא יגמר.

חבל לי מאד שלא הצלחנו הסכם ישר בהתחלה.

ושתיהיו כבר אחריי

אני יודעת שקשה עכשיו אבל שתדעי שאחרי ההסכם המתח יורד ויש זמן להתחיל לשקם את החיים.

והרבה פעמים גם בגלל שהכל כבר סגור מצליחים יותר לעבוד יותר בשיתוף פעולה והכל נהיה טוב יותר

מאחלת לך שבזכות חודש אדר יהיה ונהפוכו והכל יתהפך לך לטובה ברכה והצלחה יקרה

אם אפשר וחילוקי הדעות ניתנים לפתרון, כי בסוף הרי יש סיבה לזה שהייתם יחד, אולי כדאי לדבר ולנסות לגשר על הפערים, תמיד שלום בית עדיף על מלחמה, עושים קצת פשרות אם אפשר. לצערי אצלי זה לא היה מהצד שלי ונכפה עליי להתגרש, אבל זה החיים, והכל לטובה. ישתבח.

על מנת להגיע להסכמים

מומלץ להיות כמה שיותר להגיע נינוחים ופתוחים בשלום פנימי

בהצלחה 😀

הבעל נותן לאישה ספר, צריך לחשוב איך לכתוב ספר יפה.

הספר כורת את הברית

עדיף מנסיון

תרצה בלוך

אפרים שטינקוהלר

גינצבורג וקאופמן

שהיא טובה

וגם התייעצתי איתה בעבר

רק מאחלת לך בהצלחה רבה בבחירת המגשר/ת.

הלוואי ותגיעו להבנות טובות בינכם בעז"ה!

טיפ קטן ממני, לחתום על הסכם גישור רק לאחר קבלת חוות דעת נוספת על ההסכם..

ברכה והצלחה!