NEVER!!!

בכל מקרה לא רלוונטי

טרי טרי

מחפש סיבות להחפגש איתי בבית הדין מעת-לעת... סתם.. בשביל הכיף...

אם כל חודש הוא מפקיד לך סכום בחשבון-

אז יש גברים שזה עושה אותם מאוד קטנים מאוד ממורמרים ולפעמים גם נקמנים.

אולי בברית שלו שכחו לומר: זה הקטן גדול יהיה 😅

שיעשה חוויה מתקנת. דחוף.

כן, אני יודע, מזונות הם "בשביל הילדים", גם במשמורת משותפת, כי כידוע ילדים לא צריכים לאכול כלום כשנמצאים אצל האבא.

של כולם.

כולם מאבדים שליטה על החיים שלהם.

לא כיף לאבד שליטה

אבל מזונות זה לא פרס לגרושה שלך או נצחון שלה,

זה כסף לילדים שלכם.

גם אם גבר חושב שמשהו לא הוגן ואולי גם כועס  אבל זה לא צריך להיות מלחמה על הגב של הילדים.

לגרושה.

שוב, מציע לנסות להתחלף חודש אחד ולראות איך תגיבו.

זה בגדול דווקא פוגע בילדים שברוב חוצפתם רוצים מקום לישון ולאכול גם אצל האב.

שצריך להתגבר עליה.

תבין שזה החוק, ואם תרצה תפנה לבית דין או תיקח עו"ד חדש.

אבל כדאי להבין טוב טוב שכל תחושת כעס או מתח או מרמור כלפי הגרושה משפיעה ישיר או עקיף על הילדים והנזק הנפשי הפיזי שזה גורם להם בוודאות פשוט לא שווה את זה.

נראה שאתה מרגיש מוצף רגשית מזה, תשקול טיפול רגשי לשחרר את זה ממך. 

מדבר על המגמה של א.נשים וחלק מהמגיבות כאן לנסות לזלזל במה שא.נשים מרגישים.
תהיתי איך ירגישו אותן א.נשים אחרי כל המילים היפות, אם יצטרכו לחיות ככה חודש (כן, אני מתכוון גם אלייך).

כמו שאישה המתלוננת על סרבנות גט, לא תשלחי אותה ל"טיפול" בלבד, אלא תתקוממי יחד אתה על חוסר הצדק.

נ.ב. גם טיפול רגשי זאת פריבילגיה שלא כל משלם מזונות יכול להרשות לעצמו...

בריאות לילדי ולי זה רחוק מלהיות פריבילגיה.

אומר הרבה עליך שככה אתה חושב.

מי שאין לו איך לשלם שכר דירה, מן הסתם יהיה לו דחוף יותר מאשר טיפול חשוב ככל שיהיה.

פירמידה של מסלו, מכירה?

תגובתך נשמעת "אם אין לחם תאכלו עוגות" קלאסית, לאחר בקשת המחילה...

אין שיוויון בין גבר לאשה

גם על פי דין תורה הגבר הוא זה שאחראי על פרנסת הילדים.

גם אם התגרשתם, גם אם משמורת משותפת, האבא הוא האחראי הראשי על הנטל הכלכלי.

גובה המזונות נקבע בבית הדין, זאת המציאות המשפטית. תכעס עליהם, תעמוד מולם, תדיין איתם.

אל תכניס את הכעס והמתח לילדים שנפגעו די והותר מעצם הגירושין.

שים אותם בראש סדר העדיפויות,

כל שקל שנכנס אליה תגיד לעצמך ב"ה שזהילך לטובת הילדים שלי ורווחתם.

גם אם היא עושה בזה ציפורניים וזה עושה לה טוב, תגיד לעצמך ב"ה אני רוצה שיהיה טוב לאמא של הילדים שלי.

תשאל את עצמך מה גורם לך להרגיש פגוע? אולי יש משהו לא פתור עם גרושתך?

יש דרך שבה אתה יכול להסתכל על המצב מנקודת מבט של טובת הילדים? 

לגבי ה"הלכה"- הבעיה הגדולה היא הכלאיים, שבחלוקת רכוש פועלים בשם ה"שיויון" נגד ההלכה.

ובמזונות פתאום נזכרים בהלכה.

בכל מקרה, ממקד שוב את טענותי שלא נתפזר:

1. מזונות גבוהים פוגעים בילדים יותר מכולם, וודאי במשמורת משותפת.

2. אלו הטוענות ש" זה המצב" ו "כדאי להשלים אתו", או ש "זאת ההלכה" מוזמנות להפנות אותי לאמירות דומות שהפנו כלפי מסורבות גט.

3. אלו הטוענות שגברים "סתם מתמרמרים ומתקטננים" מוזמנות להתחלף עם משלמי המזונות הגבוהים חודש אחד- חודשיים , ולתת דוגמה אישית איך לא "להתמרמר ולהתקטנן".

אשמח לתגובה לגופן של טענותי (ככל שיש כזאת), תודה מראש. 

מזונות הם לא עונש לגבר, הם נועדו לשמר את הרווחה והיציבות של הילדים.

העיקרון המנחה הוא שכולם משתדלים לטובת הילדים.

זה לא עונש,זאת החובה המוסרית של הגבר.

לא אומרים למסורבת גט תתמודדי וטוב שכך.

אבל ההשוואה לא קשורה,

ממסורבת גט נמנע החופש האישי שלה, זה לא ויכוח כלכלי.

צא מזה, זה לא אותו הדבר.

למסורבת גט אין שום שליטה על המצב שלה, ושם הגבר-הבעל הוא זה שמזיק לה ישירות ובכוונה תחילה להזיק, מזונות נקבעים ע"י דיינים, אם יש לך תחושת אי צדק תוכל לערער להיאבק וגם לקבל את גזר הדין.

שניכם החלטתם להתגרש, הבאתם לידי גירושין, והגעתם לבית דין שיפסוק. אם לא פסק מה שרצית אתה מתמרמר?

אם המזונות לא תואמים את המצב הכלכלי שלך אתה יכול לפנות לבית משפט ולבקש שינוי. זו הדרך. הם הקובעים.

מבינה שהעומס הכלכלי קשה לך,

בזיעת אפך תאכל לחם.

גם נשים גרושות מתמודדות עם לחץ כלכלי ופחד. בד"כ הן לא חיות בעשירות. חיות במינימום וזה לא תחרות מי יותר מסכן.

זה אינטרס שלך כגבר שהיא והם לא יהיו מסכנים.

אם יש לך ביקורת כלפי המערכת תפנה אותה לשם ולא לכעס כלפי אם ילדיך.

הויכוחים האלה הורסים את נפש הילדים אתה מבין? עוד 500 פחות 500, פרנסה משמיים. המריבות האלה עושות יותר נזק מעצם הגירושין.

הם סופגים את כל הכעס והמתח גם בלי שתגיד כלום.

לא ראיתי מילת הסבר אחת איך מזונות לא פוגעים בילדים כשיש משמורת משותפת,  והאם תסכימי להתחלף חודש אחד עם הגברים.

אין דבר, אמשיך לחכות...

אפרופו החלטה להתגרש.

למעלה מ-80% ממקרי הגירושין הם ביוזמת הנשים.

סתם מעניין אם האחוז היה אותו דבר אם הן אלו שהיו צריכות לשלם מזונות מופקעים.

עןד נקודה למחשבה.

קוראים את הדברים ומבינים כמה אתה פגוע וכועס.

מקווה שאתה מוכן לנהל שיחה מכבדת ולהקשיב.

רבנים כן מנסים לכפות על סרבן לגרש, גם לפסוק לו מזונות מאוד גבוהים כאיום.

זאת לא מדינת הלכה אז בינתיים לא מכים אותו.

מזונות מופרכים- מופקעים בעיניך, בעיני בית הדין כנראה שלא מופרך.

מי החליט שמופרכים? בית הדין קובע בצורה ריאלית, לא אתה קובע ולא גרושתך.

סור נא לבית הדין ושפוך שם את טענותיך.

אם להסכים להתחלף עם גברים? גבר זה גבר ואשה היא אשה.

לאורך כל הדרך אתה דורש שוויון כשאין שיוויון. גם אם תתעקש, גבר ואשה תמיד יהיו שונים.

גם גבר וגם אשה נפגעים כלכלית בגירושין.

בד"כ מי שלא מתגרשת מטייקון או אוליגרך זקן לא מרוויחה מלהתגרש.

גרושות קורסות נפשית וכלכלית, הן משלמות מחיר עצום, יש הרבה גרושות מתחת לקו העוני.

אשה לא יוזמנת גירושין סתם.

אם היא יזמה כנראה שהגיעו מים,

ולגבר יש לפחות לפחות 50% אחריות על זה.

אם יותר נשים יוזמות מגברים זה אומר שיותר נשים לא מוכנות להשאר בקשר שלא טוב להן.

אני מבינה שכואב לך, אבל אתה לא חייב לענות בתוקפנות.

אתה תהחה מוכן פעם לזוז מהעמדה שלך?

לשחרר ואולי להתרכך בנושא למען הילדים שלך?

לגבי סרבנות גט- נראה שאיננו חיים באותה מדינה.

אני רואה כל הזמן קמפיינים נגד בית הדין הרבני ש*מאפשר * בהרבה מקרים לגברים לסרב לתת גט, כשאין עילה הלכתית לתקוף אותו, לדברייך- אין מה להתלונן כי "ככה בית הדין פסק", ו"מן הסתם " גם אישה שמתלוננת תשכנעי אותה "להשלים עם המצב".

יש הרבה שוויון לטובת הנשים, ועבדתם הרבה לקבל את זה, יש 2 צדדים למטבע.

כשדיברתי על החלפה - דיברתי נקודתית על חלוקת המטלות בעת גירושין.

למעשה, אב במשמורת משותפת כבר לוקח על עצמו את אותו עול של האישה *בנוסף* למזונות.

אז התחלפות תהיה עם אותה משמורת משותפת רק שהאישה תהיה זאת שמשלמת, בסה"כ חודש-חודשיים.

נ.ב. לא אסכים להתמקד בסיפור האישי שלי שדווקא הסתדרתי איכשהו ב"ה, זה עדיין לא מונע ממני להתמקד בנקודות העקרוניות ובהפלייה המגדרית החריפה שעדיין קיימת כאן, רק כי הרבה גברים סובלים בשקט (וודאי בהשוואה לרעש שעושות מסורבות גט לדוגמה).

מקווה בשבילך שתשחרר,

שכל זה לא יהפוך להיות המהות שלך- "עושקים אותי, עושים לי עוול".

אתה לא באמת מחפש לשמוע, אתה מחפש להוכיח שאתה צודק, צודק בעיניך.

לא יודעת מה הסיפור האישי שלך אבל אני רואה שכואב לך.

מקווה שיבוא יום ותשחרר. אם תשחרר- תחלים, והילדים יחלימו. 

המתלוננת על הדיינים שלא מחייבים את בעלה לתת גט כאמור.

אחר כך אפשר יהיה לדון הלאה, ואולי תרגישי שאני מוכן לשמוע, למרות שלא חווית בעצמך את הצד של הגברים אפילו לא חודש אחד.

אתה מחפש להוכיח שאתה הצודק היחיד בסיפור.

אתה צודק, לא חוויתי צד של גבר,

ואתה לא ילדת ילדים, לא חווית שום צד של אשה.

גם אם הייתי גבר לעולם לא אוכל לעמוד במקומך.

אבל אם אי אפשר לדבר על משהו בלי לחוות אותו אז אף אחד לא יוכל לדבר בכלל.

יש אמפתיה בעולם, אפשר להבין ולהרגיש את האחר גם בלי לעבור את אותו הדבר בדיוק. מכיר אמפתיה? מסוגל?

נתקעת על מסורבות גט

אבל זה לא קשור לכאן.

לך יש את היכולת לעמוד בבית משפט ולהגיד כל מה שיש לך לומר, כנ"ל לגרושתך ובית דין יקבע בינכם.

למסורבת גט אין את הפריבילגיה הזאת, שללו ממנה את הכבוד המינימלי הזה.

היא לא יכולה להתחתן, לא יכולה ללדת ילדים, אם היא תלד הילדים יהיו ממזרים, היא כלואה בניגוד לרצונה.

אתה חופשי לפרק ב', להתאהב, לחוות, לתקן, להיות מאושר, להקים בית.

היא תלויה ברצון הבעל, הוא שולט בה, מפעיל עליה מניפולציות, מעניש אותה!

אתה לא תלוי ברצון של גרושתך,

היא יכולה לדרוש מאה אלף מזונות, 300אלף, אבל היא לא קובעת, השליטה בידי בית הדין

לך יש יכולת לשחק את המשחק פייר,

מסורבת גט לא יכולה להכנס למגרש בכלל.

ההבדל עצום, תהומי.

החלטת שיש קשר, אתה תקוע על זה.

אבל אין קשר.

היא יכולה לבקש מבית הדין להכריע אם בעלה חייב לגרש אותה או שלא...

כל מה שאני מבקש, הןא שתחליטי אם הולכים על הכיוון של "זאת ההלכה, וזה מה שבית הדין קבע ומומלץ לשחרר" או שמתייחסים לעוד דברים.

אני "נתקע" על מסורבות גט, כי זה המקום היחיד בו נשאר לגברים *איזה שהוא* כוח בבית הדין הרבני (למרות שיש אגב נשים סרבניות לא פחות), אבל "משום מה" בנושא זה הכניסו לנו לראש ש" זה לא יפה", גם במקרים בהן בית הדין לא כופה לגרש.

לעומת זאת, בנושא המזונות יש כאלו שחושבות שזה בסדר גמור לסחוט כמה שיותר, כי "זה מה שבית הדין קבע".

ויש פה אפילו מישהי שחשבה שזה מצחיק כי בברית אמרו " זה הקטן גדול יהיה", איזה צחוקים-אני מתעלפפפתתתת ...

הגברים כיום לוקחים לגמרי על עצמם מטלות "של נשים", וודאי בעת גירושין,  וודאי במשמורת משותפת,  אני רק מחכה שכל המתנשאות למיניהן (גם אם זה בכסות "טיפולית" כמו שלך במחילה למרות הרצון הטוב שלך), ינסו חודש-חןדשיים לקחת על עצמן את המטלות שייעדתם לאבות...

אתה אומר שנתקעת על מסורבות גט לא כי כואב לך על העוול אלא כי שם יש פטרוניזם ועליונות גברית?

אתה במלחמת מינים שלא נגמרת או בעצם במלחמה עם אובדן השליטה בחיים שלך?

אני לא בתחרות איתך מי יותר סובל בעולם גברים או נשים.

אתה מנסה להשוות בין גרושה שמקבלת מזונות שנפסקו על ידי בית המשפט או בית דין – לבין גבר שמסרב לתת גט ומחזיק אישה  כבת ערובה ומתעלל בה.

כאילו שגבר גרוש וגרושתו נמצאים בכזאת זירה של שליטה התעללות עונש נקמה.

אדם מבוגר, שכבר יצא מהנישואים, שמתעקש להישאר רדוף, מחפש קונספירציות נשיות בכל משפט, ומדמיין את גרושתו כמו סרבנית גט שנטפלה אליו.

גרושה היא לא האויב של הגרוש.

מרשה לעצמי להגיב כי הגרוש שלי כל כך לא כזה

שאני מרגישה שאתה עושה עוול לכל הגברים כאילו אתה מייצג אותם

אתה מעניש את גרושתך על זה שהעיזה לרצות להתגרש ממך

באי תשלום מזונות לילדים שלך בתירוץ של משמורת משותפת?

כאילו ילדים מתוקים

לא יהיה לכם לחם בגלל שאמא העזה לרצות להשתחרר ממני?

ואז אתה מעניש את עצמך???

לא יהיה לי טיפול רגשי כי גרושתי העיזה להתגרש ממני?

מזכיר את האמרה

"להתרגז פירושו להעניש את עצמך

בגלל טיפשותם של אחרים."

תצא מתוך מחשבה של כמה אתה שווה ותרים לעצמך

היא הפסידה אותך, נכון? אז זה היא הטיפשה

מפה קח אחריות על עצמך, תקנה לילדים שלך אבא טוב מפנק שמח

ותדאג לעצמך לטיפול ולהם ללחם ולא רק מתוך עוצמה וכח

הגרוש שלי שותף בהכללל

בתיק חדש לילד לגן כי אכפת לו שיהיה שותף בהתחלה החדשה

לא הכל שאמא תקנה לכם...

הוא שותף אפילו בקנית הלבשה אני נותנת לו קבלה והוא מחזיר לי בשמחה חצי

ספרי לימוד קונים יחד הכל למען הילדים

ויש לנו כעסים אבל אנחנו לא מענישים את ילדינו

ככה נראה גבר גדול, אני ממש מעריכה את הגרוש שלי

זה גורם לי לומר לילדים כמה הןא אבא נפלא

ולשמוח כשהילדים שלי אצלו.

תעשה שינוי רק קטן בדימוי העצמי שלך, תראה איך הכל משתנה

האם קראת בכלל את הדיון ואת טענותי?

תודה רבה על הפסיכולוגיה בגרוש ועל ההסגברה.

בטוח שהיית יכולה לעדות מנטורינג לעבדים בתקופת העבדות, והיית מסגבירה להם כמה כדאי לא להתלונן ולהיות עבדים טובים כמו העבד שלך.

אין לי מושג כמובן מה המקרה שלך, אבל הצורה בה את נכנסת לדיון, בלי לקרוא לכאורה כמעט מה נאמר בו מהצד שלי, דורש את בתגובה שקיבלת הרגע ממני. 

אבל נתחיל בכך שמזונות במשמורת משותפת, וודאי מזונות גבוהים שקיימים לפעמים ברבני, פוגעים בילדים ואינן לטובתן.

את באמת עד כדי כך מאותגרת?

איפה דיברתי על עצמי ואיפה אמרתי שאני לא משלם?

בסך הכול אמרתי שהם נגד הילדים, בכל מקרה במשמורת משותפת כאמור, בדרך כלל האבא קונה בעצמן ביגוד בביתן, ואין סיבה שיצטרך לקנות גם לאמא.

אם את מתעקשת לדבר על המקרה שלי, אני קונה לילדים גם בגדים אצלי וגם נעליים המשמשים אצל האמא כי היא מתקמצנת לקנות להם.

ובנוסף, משלם מזונות שבנס אינן גבוהים מדי בשל נסיבות ייחודיות, אבל בעבר היו גבוהים יותר, וכמובן הקשו עלי לתת לילדים שברוב חוצפתם רוצים בית ואוכל גם אצלי את מה שהם צריכים,  אבל אני "סתם נלחמתי " "כדי להתנקם בגרושה " כי כידוע הצורך של ילדים באוכל ובית אצל האב זה צורך כוזב.

אני מתעקש על הדיון העקרוני, כי כפי שאמרתי בין היתר ולא טרחת לקרוא, הגיע הזמן שנשים שסוחטות את אבי ילדיהן ומקשים עליו לקיים את ילדיהם בביתו בשם ה"הלכה", יתביישו כמו שגבר שמסרב לתת גט בשם ה"הלכה" מתבייש.

בבקשה לא להגיב לפני שקוראת את כל הדיון, מקווה שאינך מאותגרת בנושא, ויודעת קריאה והבנת הנקרא.

זו תחושה סובייקטיבית? זה נתון לפרשנות?

מי אמר שזה גבוה?

מי קובע? הרי צריך מישהו שיקבע.

אתה קובע? הרגש שלך? אולי הגרושה תחליט? אולי נשאל את הילדים?

מי מחליט?

בסוף מישהו צריך להחליט והוא החליט.

אני לא מצליחה להבין,

לא עדיף לחיות בידידות עם הגרושה? זה לא אינטרס של הגבר שיהיה לה ולילדים טוב?

אם לדעתך נעשה לך עוול בבית משפט/דין- תפנה אליהם.  

תסגור את זה שם.

מה אתה חושב שקרה? הגרושה עשתה עיניים לשופט? לכן פסק לטובתה? סגרה איתו דיל נגדך?

אתה מחפש "צדק" לדעתך, צועק צדק, ושיוויון, מחפש לנצח. נראה שיש הרבה מטענים לא פתורים.

מה כל זה מייצג אצלך? כל נושא הכסף כל כך רגיש אצלך, כל כך אישי עמוק.

אולי אתה עדיין פגוע מהנישואים, מהגירושין? נשארת עם תחושת רמיסת כבוד? השפלה?

אולי ההורים שלך גרושים?

איך אתה עם עולם הרגש? עם הבעת רגש? עם אמפתיה, עם מחילה, הקשבה?

אתה דש הלוך וחזור בנושא הכסף, לדעתי זה בכלל לא הנושא.

אתה לא חייב לענות,

רק מדגישה שוב את הנקודה שניסיתי להעביר- כל הכעס הזה, המתח, המלחמה, משפיע עמוקות על הילדים, מטלטל את כל החיים שלהם, לא רק בילדות, זה משאיר צלקות ומשפיע גם על המשך החיים.

לכן אמרתי שטיפול רגשי זה לא פריבילגיה, זה כמו טיפול רפואי הכרחי.

כשמחייבים יותר מחצי מהמשכורת הבסיסית של האבא במשמורת משותפת ומה שנשאר לן מספיק בקושי לשכירות, אז זה גבוה, וודאי אם נשאל את הילדים...

ההיגיון אומר שלא צריך בכלל מזונות, כמו שהאישה לא באה לנקות ולבשל בבית האב "בשביל הילדים", אבל עדיין זה מופרך עוד יותר כשזה בסכומים המפורטים בקטע הקודם.

אני לא מדבר כעת על הקטע האישי כפי שאמרתי, אבל למה שמישהו ירצה להיות בקשר טוב עם גרושה שסוחטת ופוגעת בילדים בלי סוף?

יש סיבה למה אינך מתייחסת לשאלותי האם את מדברת ככה גם למסורבת גט?

לא בהכרח פוסקים לפי הכנסת האב,

פוסקים לפי מכלול הצרכים של הילדים.

כמו דוגמת האברך.

הגרושה לא סוחטת,

היא לא יכולה לסחוט,

איזה כוח על נדמה לך שיש לה?

היא יכולה לדרוש גם מליון דולר לחודש

ואתה יכול להציע גם שקל תשעים.

בית דין פוסק.

לא חוזרת לנושא המסורבת גט, עניתי לך הרבה פעמים, שוב ושוב. אם אתה לא רוצה להבין לא תבין.

אתה תקוע על זה שתהיה בריא. 

הוא רק רוצה שיענו לשאלות שלו

וכשעונים הוא עונה לא לענין

הוא לא עונה על שום שאלה שנשאלה

תענה על 3 מהשאלות שהופנו אליך בכנות

אני לא כאן בשביל זה כפי שהבהרתי.

צ'אנס אחרון אלייך, עני בבקשה בצורה מסודרת מה טענותי העיקריות, ומה תגובתך לכל טענה.

שלכם שאתם מדברים בשם כל הגברים, הופרך

ראינו שיש רק 85 שחתמו ויתכן שאתה נכנסת מכל מיני חשבונות

נקסט

שיש קשר לגט כפוי או לאיש שבורח ומסרב

אין קשר

שזה מלחמת מינים

אם נחליף אתם ואנחנו נמשיך לטעון את אותן טענות

רק בהפוך אז זה לא יעזור

עכשיו תענו לשלנו

לגבי סרבנות גט, אודה לכתיבת טענתי בצורה מסודרת ואת הפרכה לטענתי.

לא אמרתי מעולם שזאת "מלחמת מינים", נא לקרוא שוב את טענותי שסיכמתי כמה פעמים.

לאלו שאלות שלכם לא עניתי (לא שאלות אישיות]?

משל האמהות נכות...

לגבי מסןרבת גט, "ענית" ששם אין מה לעשות, ובנושא המזןנןת "יש מה לעשות".

שאלתי במקרה בו בית הדין פסק שהגבר לא חייב בגט, האם תעןדדי את האישה "להשלים עם המצב", טרם נעניתית

הלכת לבית דין ועכשיו מתמרמר לעדי עד. תקח אחריות.

באופן אישי אני חושבת שזה לא אכפתי לא מוסרי לא ערכי לא אבהי ולא גברי וזאת טעות חמורה מול הילדים. זה מעיד הרבה עליך כאדם. אבל זה כבר שלך. 

בפועל, לא נרשמה היענות.

לגבי נושא ההבדלים בין הרבני לבימ"ש, יש לי הרבה מה לומר,אבל אין לי כוח שהדיון יעבור לשם.

שאני בטוחה שאף אחד לא מסכים איתך

בדקתי בעצומה שלך

רציתי 500 ויש לך 85

כנראה באמת חיה בבועת "גרושות" משלה, אני נמצא בהרבה קבוצות של גברים ןבהרבה קבוצות מעורבות והנושא מטריד הרבה גברים (וגם נשים הוגנות).

נכון, שכמו שאמרו כאן בבימ"ש הבעיה כיום פחות אקוטית.

אם רצית שיוויון פוסט מודרני למה לא הלכת לבית משפט?

בבית דין רבני אין שיויון, חובת מזונות רק על האב בלי קשר לחלוקת המשמורת.

גם לאברך יפסקו לו מזונות וידרשו ממנו להגדיל הכנסה.

האם זה נכון לעשות? אולי יש על זה דיון ערכי, דתי, מוסרי, כל אחד ודעתו.

אבל זה לא הכנסת

אל תערב את היחסים עם גרושתך בויכוח אידיאולוגי.

שניכם הגעתם לגירושין, שניכם הלכתם לבית דין והם פסקו מזונות.

למה הגרושה אשמה?

מזונות הם לא "תשלום לגרושה", הם השקעה בילדים, במזון שלהם, בלימודים שלהם, בבריאות ובנפש שלהם. זה חלק מהתפקיד של האבא, גם אם הנסיבות השתנו.

יש בזה שהגבר אחראי לפרנסת ילדיו הרבה אמת, כמו שבנישואים הפרנסה מוטלת על הגבר.

יש בזה אחריות, אכפתיות מוסריות.

וכשגבר ממשיך בזה גם כשמתגרשים הוא נותן לילדים תחושת בטחון ורוגע, הוא בעצם אומר להם אני עדיין פה, עדיין אבא, עדיין אחראי עליכם, אני דואג לכם הכל בסדר.

המלחמות מערערות לילדים תחושת בטחון ואמון.

מאחלת רק טוב לכולם.

בבקשה להפסיק לרקוד על הדם באם אין לחם תאכלו עוגות שלכן...

מה הקשר מעניש את עצמך? את שומעת את עצמך?

מכירה את המושג חשבון בנק ? תשלום שכר דירה? קראת בכלל מה הסברתי בנוגע לטיפול רגשי בלי קשר אלי באופן אישי, וגם הסברתי שכשאין כסף לשכר דירה, אין איך לשלם על טיפול.

אין לך בושה (לא לך באופן אישי), כמי ש"מייצגת" את הסחטנות של חלק מהנשים, עוד לבקר את הקושי של גברים לפעמים לשלם על טיפול רגשי כי אין להם לשלם שכר דירה עבור ילדיהם, אחרי שסחטו אותם "לטובת הילדים"?

הרצחת וגם ירשת?

ואני רוקדת על הדם?

אני רואה שבסוף יש לך כוונות טובות, מרגיש שהקול שאני מביע הרבה פחות ידוע ונשמע משום מה, לכן חשוב לי להביע אותו.

למרות שאני אישית (וילדי) הסתדרתי איכשהו ב"ה...

למה אתה כל כך סוער? מה אכפת לך?

אתה בטיפול?

והיא לא מקבלת את התוצאה ,ומנסה להמשיך לסחוט במלחמות קטנוניות עוד ועוד, להשקיע אנרגיות בשקרים כדי לגבות ממני כספים שמקבלת ממקומות אחרים ועוד, ומבחינתה היא צדיקה גדולה כי יש נשים גרועות יותר (כנראה צודקת), ו"חברות" בסגנון שלכן מגבות אותה ומספרות לה כמה היא "צודקת", כי הרי "זאת חובתי".

אכפת לי, כי חוויתי תקופה בעצמי את הקושי, וראיתי הרבה אבות שהגיעו למקומות קשים יותר, ואגב, הגורמים לזה זה כמובן אותה פרוגרסיביות הגורמת לאנשים תמימים בארה"ב ואירופה לרחם על תושבי עזה כי הם "מסכנים"...

הלכתי לטיפול ובעז"ה אלך שוב כשאוכל, יכול להיות שתהיה לי פחות מעורבות רגשית, אבל העוול ישאר עוול.

כשמעולם לא חוויתן את הצד השני, את אפילו לא טורחת לקרוא את דבריי, וישר רצה לתקוף בדברים לא קשורים.

האם היית מתנשאת ככה גם כלפי מסורבת גט, שמספרת על העוול שהיא חווה?

ניסית את זה?

טרנד חדש כובש את הרשת: הגברים שהחליטו לנסות "להיות בהיריון"

דבר איתי אחרי יומיים

אני מדבר כרגע על חלוקת המטלות בעת גירושין.

כל סגנון הדיבור והתיוגים, החלטת עלי שאני לא משלם מזונות, שזה כדי לנקום בגרושתי, ושהיא יזמה את הגירושין, משדרת שאסור לי להתקומם על עוול (כמו שכאמור בחיים לא היית מדברת למסורבת גט מן הסתם), ואם אני מתקומם זה אומר שאני חייב טיפול דחוף, ואם אין לי/לאבות אחרים כסף לטיפול כי ברוב חוצפתנו אחרי המזונות בקושי נשאר לשכור דירה, אז גם פה צריך "לבקר" אותנו על חוצפתנו ועוד.

אם זאת לא התנשואת, אז מה כן?

לא באופן ישיר בגלל המזונות הגבוהים (שכמו שאמרתי בנס הם פחות גבוהים כיום), אבל כן באופן עקיף...

ברור שאם הייתי מקבל מזונות במקום לשלם, גם לי הייתה את הפריבילגיה

סיוע וטיפול נפשי ורגשי

נסה את הרשימה פה

מספיק להיות אשה...

תודה על ההפנייה.

והכי התנשאות.

מה אתם רוצים לעשות עם זה הלאה?

אתם צודקים וזהו וניתן לכם להתמרמר.

אבל למה לא להחליף באמת? 

יצא מאיזון מבחינה גרפית.

אני "החבר שלו" בכל מקרה.

ורציתי להזמין אותכם ואתכן לקבוצת ווצאפ חדשנית

שנקראת

"גרושים וגרושות מתכתשים - למטרת חקר רגישות לבן בת הזוג העתידיים ואולי גם היכרות"

בנתיים רק הוא ואני בקבוצה

והכל רגוע.

למעוניינים להצטרף אלינו נא לפנו

ועם בנות המין היפה

היא לא דרך לפתח אנטלגנציה רגשית או רגישות לבת הזוג העתידית.

לא נראה שיש מוטיבציה לאמפתיה,

זה נראה יותר בכיוון התבצרות אובססיבית והתנצחות עד חרמה.

חבל.

אפעלו היברתי לו את הקיצבה של הילדים אחרי הרבה חפירות של מירמור מצידו.

שייקח ויהיה לו, תודה לה' - הוא הזן ומפרנס. 

מעדיפה לקחת עוד עבודה קטנה ולא להתעסק בכספים מולו.

ולכן היא מחזיקה בו, לא בטעות.

ניסיתי מה שאפשר. ולא רצתה.

אבל תלוי איך ניסית.

אתה יודע מה הסיבה האמיתית לגירושין? יש לך דרך לתקן את מה שנעשה? אתה אמפתי לרגשות שלה? הלכת לטיפול אישי שקידם אותך או שינה משהו אצלך? למשל לדעת לתקשר טוב יותר או להבין את עצמך ואת בת הזוג טוב יותר?

נשמע שעברת סיפור כואב.  

היא בדיוק בשביל זה, כדי להרגיש ש"כל הגשרים נשרפו" ו"אין דרך חזרה", וכן כדי לגרום לשני להגן על עצמו ואז להגיד לעצמם ולסביבה "אתם רואים כמה הוא בלתי נסבל ובעייתי"?

האם זה בהכרח חכם ורציונלי?

כנראה שלא.

"לשרוף גשר", לפעמים זה בא להגן ולשמור עליך אחרי מחשבה ותובנות.

אבל כשעושים דברים כלפי חוץ בשביל לשווק את עצמך או לנצח באיזה מלחמה זה כבר משהו אחר.

זה טבעי, הרבה נופלים לזה, כי האגו פצוע והכבוד העצמי גם. מעורבב בזה חווית דחיה, נטישה.

אבל זה רק מראה שנשאר שם רגש לא פתור, לא? 

חיובי כמובן (גם להילחם כדי לשרוף גשר, זה לא מעשה חכם, אם מישהו מחליט להיפרד, האידיאל לדעתי הוא לסגור מעגל בצורה יפה, ואפילו שמעתי על מושג של "להיפרד באהבה")...

לגבי רגש לא פתור, את גם צודקת לגמרי כמובן.

כבר אמרו שההיפך מאהבה זה לא שנאה, אלא אדישות.

עריכה לתגובה הקודמת שמשום מה אני לא מצליח לערוך: 

אני מאמין שהרבה פעמים אפשר בכל זאת לתקן/לנסות לתקן גם לאחר מלחמות הגירושין (אולי בדיוק בגלל מה שאמרת כאן, שמלחמה מראה גם על רגש שנשאר), אבל צריך ש 2 הצדדים ירצו, ואי אפשר לחכות בלי סוף.

זה רק אומר שהיא פגועה.

ואולי מנסה להגן על עצמה מלהפגע עוד יותר, ההגנה כוללת גם התחמשות והתקפה, וזה גובה מחירים.

כי האמון נשבר.

לפעמים כשאני חושבת על זה, זה כל כך עצוב. 

אם ניסית, נותר רק לכבד את הרצון שלה במרחק. 

וחציית הקווים האדומים גם אם פגועים.

אבל היות וזה כל כך נפוץ, אולי יש כאן משהו מעבר.

שאצלם הרגש יותר חזק מהשכל,

הם פחות קרים ומחושבים.

וזה בלי להצדיק משהו, אולי קצת להסביר.

אם אצל צד אחד הרגש חזק, והצד השני יותר קר ושכלתני זה יכול להכאיב בנישואים.

הצד הרגיש מצפה לרגש יותר ממה שהשכלתן יודע או מבין וכשאין הוא גם נפגע יותר.

גם בנישואים וגם כשמתגרשים זאת אותה דינמיקה.

הרגש יותר בעוצמה.

כרגע זה אולי נראה שלילי אבל זה יכול להיות גם חיובי. 

אם רגש חזק מצדיק ניסיון להרוס בכמה מובנים את חייו של מי שפעם אהבת.

אני אגב רואה גם את עצמי כאדם רגיש לא פחות, אבל יכול להיות שבכל זאת מבין קצת למה את מתכוונת.

צריך לחשוב על זה.

כדי שלא יהיה את זה

ברור שהכי קל בחירת מחדל, אבל אנחנו פה להתמודד

הפוך, הכל צף.

כואב פחות בהתחלה כואב יותר ואז מנקזים ומעבדים אחרי שנתיים כואב מעט פחות

אבל סוחבים את זה יחד עם המטפל

גם אני בדיוק ככה.

חיבוק

הלוואי והוא היה מקיים אתי את מה שכתבת בחיים המשותפים,
 

על הפרוד שלי

לא היה אכפת לו משום אירוע.

זה חלק מהסיבות לפרוד שלא אכפת לו מכלום רק....

למה אני חושבת שאני פראיירית כשאני משלמת חצי משכנתא...

כי הוא זה שגר בבית המשותף וצריך לשלם לי שכר דירה. אז זה מתקזז

תהליך גירושין זה ממש לא זמן להיות תמימה!

לא הבנתי מה את מחכה? שהוא יבחר איפה יותר נוח לו שהתיק יתנהל וזה ידפוק לך בדלת עם דרישות מצידו??

שאננות לא מתאימה לסיטואציה

דבר ראשון תפתחי תיק (הרבה פעמים לאישה עדיף בבית הדין בעיקר אם הילדים שלך קטנים אבל תתייעצי עם עו"ד)

את מחכה שדבריפ יקרו באופן פאסיבי וזה לא המקופ ולא הזמן

דבר ראשון זה לפתוח תיק ליישוב סיכסוך אחכ זה להתחיל לחפש עו"ד והלוואי ותגיעו להסכם..

פתיחת תיק

אסל מי שפותח את התיק ראשון אפילו בדקה בוחר איפה כל התיק גירושין שלכם יתנהל

אם זה אכן כך

ואיפה אני אמורה לעשות את זה

על מה את מתכננת לא לוותר בני כמה הילדים שלך?

איזה מתכונת משמורת את רוצה להשיג

את התשובה הנכונה רק עו"ד יידע לומר לך

אם תפרטי נוכל לכוון אותל אבל הכי נכון זה ללכת לעו"ד זה החיים שלך וכל החלטה או אי עשייה כאן אחכ יכולה לעלות ביוקר

אל תמתיני עם זה

לאיזה עו"ד ללכת.

שדמות בחולות שלחה אותי לשליח נאמן ויקר.

בכלל ה' יתברך מלווה אותי בחסד ורחמים מרובים...

זה כמעט מסתכם עם זה.

נתתי לילדים לבחור ( איך אפשר שלא) והם בחרו להישאר בסביבה הטבעית שלהם.

תכלס זה היה נכון גם לי. אני נבראת מחדש וצריכה את הלבד הזה.

ויתרתי על הההכל, חוץ מחצי דירה. זהו.

הוא - את כבודו האבוד מבקש

המחיר - דחיית הגט....

אבל ההבדל שאני רציתי את נפשי ואת נפש ילדיי

ילדים צריכים אמא שימי לב שכשאת בוחרת בעצמך הם לא נעלמים לך בין הידיים..

לא כדאי לך לדעתי להתרחק מהם וגם לא לוותר עליהם

בהצלחה רבה

כל הכבוד על ההתקדמות, הלוואי שתשחררו מהר זה מזה לחיים טובים ולשלום.

אם אני מבין נכון, השיקול לרוץ לבית משפט או בית דין, זה בעיקר בשביל מזונות. השאלה אם מזונות זה נושא משמעותי אצלכם.

אם הנושא הוא חלוקת הרכוש, לכאורה גם בבית הדין יפסקו חצי חצי, אז לא אמור להיות הבדל (אגב  אין לי מושג מה הבסיס ההלכתי לזה. עד כמה שזכור לי ממסכת גיטין דף עז, אפילו את הגט אישה לכאורה לא הייתה יכולה לקבל לעצמה 😳. אז אולי כדאי לשאול רב האם מותר לבצע את הוראת ביה"ד וזה לא גזל).

אם מה שאת רוצה זה בעיקר שחרור ושקט, אולי תקבעי איתו זמן ובהנחה שהוא יסכים תיפגשו, ותתני לו את הכבוד "להחליט" על כל מה שתכלס די ברור מה ההחלטה... אולי כדאי להתייעץ פסיכיאטר או מטפל שמבין בלקויות שונות ומשונות, והוא יוכל לסייע לך איך מקדמים אנשים כאלה להחלטות בצורה נעימה ומכובדת. אם לא יסכים להיפגש, אז תפני לבית משפט/דין לפי רצונך ומצפונך וכדו'. בסופו של דבר, הכבוד שאת נותנת לו הוא המפתח ליחסים טובים שלך עם הילדים.

המון הצלחה יקרה!!

תדעו שיש גם תסריטים אחרים ממה שאתם מכירים.

הבינה האישה מה מפעיל את האיש

הדמימה את המערכת

עד לקבלת דרישה לתשלום

(שכן היא זאת שיצאה מהבית...)

הציבה אולטימטום

פגישה עם מגשר

חתימת הסכם, תוך ויתורים והליכה לקראתו

שכן, היא רק שקט נפשי רוצה.....

אז זהו.

יש התחייבות לגט תוך 10 ימים

בעזרת ה' יתברך!

שתהיינה בשורות טובות לכל עם ישראל!!

ואגב - לא(!) צריך להגיע לבית הדין עם עד. יש שם עדים שלהם.

לא ברור איך יש לכם סיפורים אחרים.

מלאא הצלחה!!

ומה זה משנה הסיפור של כל אחד, הסיפור שלך הוא אחר ומיוחד והוא שלך, וזה הכי חשוב.

שיהיה לך רק טוב!

כוונתי היתה יותר להתייחס לתגובות המאוד נחרצות שכך וכך מתנהלים הדברים...

אז לא.

לא תמיד...

מה יבינו?

עם ניסיון בעניין

בקיצור, אם אשמיע את ההקלטות יאמינו למה שאמרתי שזה מה שנאמר בפגישות שלי עם העו"ס.

מצד שני, מסוגלים מעכשיו להיוצ לגמרי לרעתי היות ואני מכיזה להקליט(למרות שיש מצב שנם מקליטים )

זה אושר עילאי.

קשה להסביר.

לראות אותם מתכתשים.

זה תענוג גדול ואושר עילאי.

ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת

בפורום של גרושים. 

 לא דומה ולא מתקרב.

גרוש בפורום.

זה הדבר האמיתי (:

מדהים ומיוחד

לחיות את החלום!

גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...

נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...

אוייי כי אתה רב סליחות....

ואווויייי ובעל הרחמים..

שערי... בית הדין פתח..

ואת הגט הפירוד והניכור ההורי..  לשונאים תשלח..

ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח

שערי.. בית הדין פתח (: (: (:

תודה על ההאזנה

המשך לילה טוב

היו עימנו..

אתם כתבתם??

לא. לא אני כתבתי.

פגשתי, התחברתי ושיתפתי

ריאלי לסיים יפה זה ריאלי עובדה שחלק מצליחים

אבל צריך 2 צדדים בשביל זה ולצערנו לא תמיד יש...

אני גם חושבת שיש קושי בלסגור קשר בככ הרבה אהבה..

א. כי באמת זה גורם למחשבות לשוט הרבה לזמנים הטובים כי גם עכשיו אתם בטוב ..אמנם לא כזוג אבל בטוב

ב. זה יוצר קשר יותר מחייב

כשאתם בטוב אתם לא יכולים ללכת דוך לפי ההסכם (לטוב ולרע) המערכת ביניכם מתנהלת שונה...ששוב יש לזה יתרונות והרבה אבל גם לא מעט חסרונות

אני שמעתי על זה כתיאוריה, מעניין אם מישהו מצליח בפועל (אני לא מדבר על המגזר החילוני, שם גירושין זה כמעט שגרה, וגם כל המושג "נישואין" ו"גירושין" קצת איבדו ממשמעותם לכיוון של "רצף").

 ואם אני מבין נכון, את אומרת שמייצרים שנאה ומלחמה  כדי שהמחשבות לא ישוטו לזמנים הטובים?

עצוב, אבל כנראה שככה זה.

אם עוד לא שמת לב מהקריאה בפורום אני והאבא של הילדים שלי בקשר מצויין ונפרדנו יפה

אני כן חושבת שזה יוצר יותר כואב בפרידה

כי בסוף שנפרדים באהבה ונותנים לרגעים היפים מזכרת ומקום זה יוצר כאב מסויים

להגיד ששווה בגלל זה ליצור מלחמות לא..להגיד שבגלל זה אנשים יוצרים מלחמות..אני לא בטוחה...

אני חושבת שאנשים נלחמים כי הם לא סומכים אחד על ה2 יותר והאנשי מקצוע (בדגש עו"ד) ממש לא תורמים על זה

ברור שזה יוצר כאב, אבל שנאה ומלחמה לא ידועים כמשהו שלא יוצר כאב.

אבל זה משתיק את האהבה שהייתה

אתה מבין שיותר כואב לדעת ולחשוב שאהבת מישהו ועכשיו הוא פשוט לא רלוונטי בחיים שלך יותר?

שאתם במלחמה אתם שורפים אחד את השני לגמרי

ושוב אני לא חושבת שזה עדיף..אני פשוט חושבת שכשנפרדים יפה הכאב על הבית יותר גדול

ושנפרדים במלחמות הכאב הוא מהמלחמה עצמה

אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון

ועוד דבר שנפרדים יפה יש כמו קשר מחייב הדדי סוג של...

ושנפרדים במלחמה יש 0 ציפייה מהצד ה2 לבוא לקראת

מקסימום שורפים את החלק בלב שיודע מה זה לאהוב, ואז כמובן מתקשים גם בהמשך.

אבל אולי זה רק אני.

אבל נראה לי שפשוט אין פנאי לחשוב על זה

ואיך אומרים ההיפך מאהבה זה אדישות

אז כנראה מי ששונא מחביא רגשות מתחת..

אז זה חלק ממה שתוקע, עדיף הכאב של להכיר במה שהיה ושזה נגמר עליו דיברת.

הנושא של התחשבות הדדית אחר כך אכן נשמע מאתגר, אבל נראה לי מחיר ששווה לשלם.

כשמכירים בכאב אפשר לעבד אותו ואחרי שמסיימים את התהליך אפשר להתקדם הלאה בלב נקי

לגבי ההתחשבות תלוי באיזה יום תשאל אותי יש ימים שזה מעיק ממש ויש ימים שאחלה

אבל אם הילדים שלי יגדלו בריאים ומאושרים בזכות זה אני מוכנה לשלם את זה

אפשר להיות מודע וער לעבר שלך, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותך להווה. אבל גם לדעת שהעבר במשמעות המוחשית שלו כבר לא ממש רלוונטי.

זה כמו מריבות של אנשים, על מי עוקף ברמזור ותור מי בסופר. יש פרק זמן שלגיטימי (חברתית) לכעוס ולריב, אבל כולנו מבינים שמגיע רגע (במובן של זמן) שזה נראה ממש מטומטם אם המריבה הזו ממשיכה. (שמעתי מתידהו הרצאה בנושא הזה והיה לזה שמות ומושגים, אבל שכחתי...).

מספרים שפעם שאלו את שמעון פרס, איך הוא היה מסוגל להישאר בפוליטיקה ככ הרבה שנים ולהתמודד כל פעם מחדש על כל מיני תפקידים בכירים, למרות שתמיד תמיד הוא הפסיד. והוא ענה שהוא קם כל בוקר מחדש ושאל את עצמו "מה עומד לפניי כעת". כי מה היה - אין לי איך לשנות וזה לא רלוונטי לעתיד.

לקוצר הבנתי, הדרך היחידה להתקדם בחיים, בפרט אם אתה רוצה לסגור משהו משמעותי ולהמשיך הלאה, זה למסגר אותו ולהניח בצד. אם תסחב את העבר שלך כל הזמן על הגב, בסוף תקרוס מהעומס, וחבל.

נ", זה בלי קשר לפרדים בן ארי. אף פעם לא התחברתי לשירים שלו, ואני לא ככ מבין את הקטע שלה.

מדובר ב2 צדדים שגם נמצאים בתוכי, ורוצה ללבן אותם.

גם לעשות "שלום" עם מה שהיה,

(וזאת הדרך הטובה)

להשלים שגם הטעויות שעשית נבעו מזה שלא ידעת אחרת ולכן לא יכלת אחרת.

היו דברים שסימאו את עיניך, הבנות שגויות, הנחות שגויות. חוסר ידע, אגו, גאווה. כולנו ככה..

להבין ששניכם טובים ורציתם טוב, לא הייתם מודרכים נכון ולא התיעצתם עם יעוץ טוב בזמן.

זה היה שביל הלמידה שלכם.  

או כל מיני הסברים שאפשר להסביר על מטענים שהבאתם אתכם מהעבר.

אפשר ללמוד מזה ולגדול מזה ולעוף על החיים הלאה.

תרכך הכל

לא חייב להיות או או.

ולפעמים זה בא בגלים

יש יום שאתה יותר סוער ויותר חושב על מה שהיה ומתחבט בתוך עצמך, ואז חושב על זה ומרגיע את עצמך וממשיך עם החיים הלאה.

למחרת אתה מרגיש אחרת.

אני חושבת שיש לך עוד עיבוד והשלמה לעשות.

אתה בדרך ☘❤