NEVER!!!

בכל מקרה לא רלוונטי

טרי טרי

מחפש סיבות להחפגש איתי בבית הדין מעת-לעת... סתם.. בשביל הכיף...

אם כל חודש הוא מפקיד לך סכום בחשבון-

אז יש גברים שזה עושה אותם מאוד קטנים מאוד ממורמרים ולפעמים גם נקמנים.

אולי בברית שלו שכחו לומר: זה הקטן גדול יהיה 😅

שיעשה חוויה מתקנת. דחוף.

כן, אני יודע, מזונות הם "בשביל הילדים", גם במשמורת משותפת, כי כידוע ילדים לא צריכים לאכול כלום כשנמצאים אצל האבא.

של כולם.

כולם מאבדים שליטה על החיים שלהם.

לא כיף לאבד שליטה

אבל מזונות זה לא פרס לגרושה שלך או נצחון שלה,

זה כסף לילדים שלכם.

גם אם גבר חושב שמשהו לא הוגן ואולי גם כועס  אבל זה לא צריך להיות מלחמה על הגב של הילדים.

לגרושה.

שוב, מציע לנסות להתחלף חודש אחד ולראות איך תגיבו.

זה בגדול דווקא פוגע בילדים שברוב חוצפתם רוצים מקום לישון ולאכול גם אצל האב.

שצריך להתגבר עליה.

תבין שזה החוק, ואם תרצה תפנה לבית דין או תיקח עו"ד חדש.

אבל כדאי להבין טוב טוב שכל תחושת כעס או מתח או מרמור כלפי הגרושה משפיעה ישיר או עקיף על הילדים והנזק הנפשי הפיזי שזה גורם להם בוודאות פשוט לא שווה את זה.

נראה שאתה מרגיש מוצף רגשית מזה, תשקול טיפול רגשי לשחרר את זה ממך. 

מדבר על המגמה של א.נשים וחלק מהמגיבות כאן לנסות לזלזל במה שא.נשים מרגישים.
תהיתי איך ירגישו אותן א.נשים אחרי כל המילים היפות, אם יצטרכו לחיות ככה חודש (כן, אני מתכוון גם אלייך).

כמו שאישה המתלוננת על סרבנות גט, לא תשלחי אותה ל"טיפול" בלבד, אלא תתקוממי יחד אתה על חוסר הצדק.

נ.ב. גם טיפול רגשי זאת פריבילגיה שלא כל משלם מזונות יכול להרשות לעצמו...

בריאות לילדי ולי זה רחוק מלהיות פריבילגיה.

אומר הרבה עליך שככה אתה חושב.

מי שאין לו איך לשלם שכר דירה, מן הסתם יהיה לו דחוף יותר מאשר טיפול חשוב ככל שיהיה.

פירמידה של מסלו, מכירה?

תגובתך נשמעת "אם אין לחם תאכלו עוגות" קלאסית, לאחר בקשת המחילה...

אין שיוויון בין גבר לאשה

גם על פי דין תורה הגבר הוא זה שאחראי על פרנסת הילדים.

גם אם התגרשתם, גם אם משמורת משותפת, האבא הוא האחראי הראשי על הנטל הכלכלי.

גובה המזונות נקבע בבית הדין, זאת המציאות המשפטית. תכעס עליהם, תעמוד מולם, תדיין איתם.

אל תכניס את הכעס והמתח לילדים שנפגעו די והותר מעצם הגירושין.

שים אותם בראש סדר העדיפויות,

כל שקל שנכנס אליה תגיד לעצמך ב"ה שזהילך לטובת הילדים שלי ורווחתם.

גם אם היא עושה בזה ציפורניים וזה עושה לה טוב, תגיד לעצמך ב"ה אני רוצה שיהיה טוב לאמא של הילדים שלי.

תשאל את עצמך מה גורם לך להרגיש פגוע? אולי יש משהו לא פתור עם גרושתך?

יש דרך שבה אתה יכול להסתכל על המצב מנקודת מבט של טובת הילדים? 

לגבי ה"הלכה"- הבעיה הגדולה היא הכלאיים, שבחלוקת רכוש פועלים בשם ה"שיויון" נגד ההלכה.

ובמזונות פתאום נזכרים בהלכה.

בכל מקרה, ממקד שוב את טענותי שלא נתפזר:

1. מזונות גבוהים פוגעים בילדים יותר מכולם, וודאי במשמורת משותפת.

2. אלו הטוענות ש" זה המצב" ו "כדאי להשלים אתו", או ש "זאת ההלכה" מוזמנות להפנות אותי לאמירות דומות שהפנו כלפי מסורבות גט.

3. אלו הטוענות שגברים "סתם מתמרמרים ומתקטננים" מוזמנות להתחלף עם משלמי המזונות הגבוהים חודש אחד- חודשיים , ולתת דוגמה אישית איך לא "להתמרמר ולהתקטנן".

אשמח לתגובה לגופן של טענותי (ככל שיש כזאת), תודה מראש. 

מזונות הם לא עונש לגבר, הם נועדו לשמר את הרווחה והיציבות של הילדים.

העיקרון המנחה הוא שכולם משתדלים לטובת הילדים.

זה לא עונש,זאת החובה המוסרית של הגבר.

לא אומרים למסורבת גט תתמודדי וטוב שכך.

אבל ההשוואה לא קשורה,

ממסורבת גט נמנע החופש האישי שלה, זה לא ויכוח כלכלי.

צא מזה, זה לא אותו הדבר.

למסורבת גט אין שום שליטה על המצב שלה, ושם הגבר-הבעל הוא זה שמזיק לה ישירות ובכוונה תחילה להזיק, מזונות נקבעים ע"י דיינים, אם יש לך תחושת אי צדק תוכל לערער להיאבק וגם לקבל את גזר הדין.

שניכם החלטתם להתגרש, הבאתם לידי גירושין, והגעתם לבית דין שיפסוק. אם לא פסק מה שרצית אתה מתמרמר?

אם המזונות לא תואמים את המצב הכלכלי שלך אתה יכול לפנות לבית משפט ולבקש שינוי. זו הדרך. הם הקובעים.

מבינה שהעומס הכלכלי קשה לך,

בזיעת אפך תאכל לחם.

גם נשים גרושות מתמודדות עם לחץ כלכלי ופחד. בד"כ הן לא חיות בעשירות. חיות במינימום וזה לא תחרות מי יותר מסכן.

זה אינטרס שלך כגבר שהיא והם לא יהיו מסכנים.

אם יש לך ביקורת כלפי המערכת תפנה אותה לשם ולא לכעס כלפי אם ילדיך.

הויכוחים האלה הורסים את נפש הילדים אתה מבין? עוד 500 פחות 500, פרנסה משמיים. המריבות האלה עושות יותר נזק מעצם הגירושין.

הם סופגים את כל הכעס והמתח גם בלי שתגיד כלום.

לא ראיתי מילת הסבר אחת איך מזונות לא פוגעים בילדים כשיש משמורת משותפת,  והאם תסכימי להתחלף חודש אחד עם הגברים.

אין דבר, אמשיך לחכות...

אפרופו החלטה להתגרש.

למעלה מ-80% ממקרי הגירושין הם ביוזמת הנשים.

סתם מעניין אם האחוז היה אותו דבר אם הן אלו שהיו צריכות לשלם מזונות מופקעים.

עןד נקודה למחשבה.

קוראים את הדברים ומבינים כמה אתה פגוע וכועס.

מקווה שאתה מוכן לנהל שיחה מכבדת ולהקשיב.

רבנים כן מנסים לכפות על סרבן לגרש, גם לפסוק לו מזונות מאוד גבוהים כאיום.

זאת לא מדינת הלכה אז בינתיים לא מכים אותו.

מזונות מופרכים- מופקעים בעיניך, בעיני בית הדין כנראה שלא מופרך.

מי החליט שמופרכים? בית הדין קובע בצורה ריאלית, לא אתה קובע ולא גרושתך.

סור נא לבית הדין ושפוך שם את טענותיך.

אם להסכים להתחלף עם גברים? גבר זה גבר ואשה היא אשה.

לאורך כל הדרך אתה דורש שוויון כשאין שיוויון. גם אם תתעקש, גבר ואשה תמיד יהיו שונים.

גם גבר וגם אשה נפגעים כלכלית בגירושין.

בד"כ מי שלא מתגרשת מטייקון או אוליגרך זקן לא מרוויחה מלהתגרש.

גרושות קורסות נפשית וכלכלית, הן משלמות מחיר עצום, יש הרבה גרושות מתחת לקו העוני.

אשה לא יוזמנת גירושין סתם.

אם היא יזמה כנראה שהגיעו מים,

ולגבר יש לפחות לפחות 50% אחריות על זה.

אם יותר נשים יוזמות מגברים זה אומר שיותר נשים לא מוכנות להשאר בקשר שלא טוב להן.

אני מבינה שכואב לך, אבל אתה לא חייב לענות בתוקפנות.

אתה תהחה מוכן פעם לזוז מהעמדה שלך?

לשחרר ואולי להתרכך בנושא למען הילדים שלך?

לגבי סרבנות גט- נראה שאיננו חיים באותה מדינה.

אני רואה כל הזמן קמפיינים נגד בית הדין הרבני ש*מאפשר * בהרבה מקרים לגברים לסרב לתת גט, כשאין עילה הלכתית לתקוף אותו, לדברייך- אין מה להתלונן כי "ככה בית הדין פסק", ו"מן הסתם " גם אישה שמתלוננת תשכנעי אותה "להשלים עם המצב".

יש הרבה שוויון לטובת הנשים, ועבדתם הרבה לקבל את זה, יש 2 צדדים למטבע.

כשדיברתי על החלפה - דיברתי נקודתית על חלוקת המטלות בעת גירושין.

למעשה, אב במשמורת משותפת כבר לוקח על עצמו את אותו עול של האישה *בנוסף* למזונות.

אז התחלפות תהיה עם אותה משמורת משותפת רק שהאישה תהיה זאת שמשלמת, בסה"כ חודש-חודשיים.

נ.ב. לא אסכים להתמקד בסיפור האישי שלי שדווקא הסתדרתי איכשהו ב"ה, זה עדיין לא מונע ממני להתמקד בנקודות העקרוניות ובהפלייה המגדרית החריפה שעדיין קיימת כאן, רק כי הרבה גברים סובלים בשקט (וודאי בהשוואה לרעש שעושות מסורבות גט לדוגמה).

מקווה בשבילך שתשחרר,

שכל זה לא יהפוך להיות המהות שלך- "עושקים אותי, עושים לי עוול".

אתה לא באמת מחפש לשמוע, אתה מחפש להוכיח שאתה צודק, צודק בעיניך.

לא יודעת מה הסיפור האישי שלך אבל אני רואה שכואב לך.

מקווה שיבוא יום ותשחרר. אם תשחרר- תחלים, והילדים יחלימו. 

המתלוננת על הדיינים שלא מחייבים את בעלה לתת גט כאמור.

אחר כך אפשר יהיה לדון הלאה, ואולי תרגישי שאני מוכן לשמוע, למרות שלא חווית בעצמך את הצד של הגברים אפילו לא חודש אחד.

אתה מחפש להוכיח שאתה הצודק היחיד בסיפור.

אתה צודק, לא חוויתי צד של גבר,

ואתה לא ילדת ילדים, לא חווית שום צד של אשה.

גם אם הייתי גבר לעולם לא אוכל לעמוד במקומך.

אבל אם אי אפשר לדבר על משהו בלי לחוות אותו אז אף אחד לא יוכל לדבר בכלל.

יש אמפתיה בעולם, אפשר להבין ולהרגיש את האחר גם בלי לעבור את אותו הדבר בדיוק. מכיר אמפתיה? מסוגל?

נתקעת על מסורבות גט

אבל זה לא קשור לכאן.

לך יש את היכולת לעמוד בבית משפט ולהגיד כל מה שיש לך לומר, כנ"ל לגרושתך ובית דין יקבע בינכם.

למסורבת גט אין את הפריבילגיה הזאת, שללו ממנה את הכבוד המינימלי הזה.

היא לא יכולה להתחתן, לא יכולה ללדת ילדים, אם היא תלד הילדים יהיו ממזרים, היא כלואה בניגוד לרצונה.

אתה חופשי לפרק ב', להתאהב, לחוות, לתקן, להיות מאושר, להקים בית.

היא תלויה ברצון הבעל, הוא שולט בה, מפעיל עליה מניפולציות, מעניש אותה!

אתה לא תלוי ברצון של גרושתך,

היא יכולה לדרוש מאה אלף מזונות, 300אלף, אבל היא לא קובעת, השליטה בידי בית הדין

לך יש יכולת לשחק את המשחק פייר,

מסורבת גט לא יכולה להכנס למגרש בכלל.

ההבדל עצום, תהומי.

החלטת שיש קשר, אתה תקוע על זה.

אבל אין קשר.

היא יכולה לבקש מבית הדין להכריע אם בעלה חייב לגרש אותה או שלא...

כל מה שאני מבקש, הןא שתחליטי אם הולכים על הכיוון של "זאת ההלכה, וזה מה שבית הדין קבע ומומלץ לשחרר" או שמתייחסים לעוד דברים.

אני "נתקע" על מסורבות גט, כי זה המקום היחיד בו נשאר לגברים *איזה שהוא* כוח בבית הדין הרבני (למרות שיש אגב נשים סרבניות לא פחות), אבל "משום מה" בנושא זה הכניסו לנו לראש ש" זה לא יפה", גם במקרים בהן בית הדין לא כופה לגרש.

לעומת זאת, בנושא המזונות יש כאלו שחושבות שזה בסדר גמור לסחוט כמה שיותר, כי "זה מה שבית הדין קבע".

ויש פה אפילו מישהי שחשבה שזה מצחיק כי בברית אמרו " זה הקטן גדול יהיה", איזה צחוקים-אני מתעלפפפתתתת ...

הגברים כיום לוקחים לגמרי על עצמם מטלות "של נשים", וודאי בעת גירושין,  וודאי במשמורת משותפת,  אני רק מחכה שכל המתנשאות למיניהן (גם אם זה בכסות "טיפולית" כמו שלך במחילה למרות הרצון הטוב שלך), ינסו חודש-חןדשיים לקחת על עצמן את המטלות שייעדתם לאבות...

אתה אומר שנתקעת על מסורבות גט לא כי כואב לך על העוול אלא כי שם יש פטרוניזם ועליונות גברית?

אתה במלחמת מינים שלא נגמרת או בעצם במלחמה עם אובדן השליטה בחיים שלך?

אני לא בתחרות איתך מי יותר סובל בעולם גברים או נשים.

אתה מנסה להשוות בין גרושה שמקבלת מזונות שנפסקו על ידי בית המשפט או בית דין – לבין גבר שמסרב לתת גט ומחזיק אישה  כבת ערובה ומתעלל בה.

כאילו שגבר גרוש וגרושתו נמצאים בכזאת זירה של שליטה התעללות עונש נקמה.

אדם מבוגר, שכבר יצא מהנישואים, שמתעקש להישאר רדוף, מחפש קונספירציות נשיות בכל משפט, ומדמיין את גרושתו כמו סרבנית גט שנטפלה אליו.

גרושה היא לא האויב של הגרוש.

מרשה לעצמי להגיב כי הגרוש שלי כל כך לא כזה

שאני מרגישה שאתה עושה עוול לכל הגברים כאילו אתה מייצג אותם

אתה מעניש את גרושתך על זה שהעיזה לרצות להתגרש ממך

באי תשלום מזונות לילדים שלך בתירוץ של משמורת משותפת?

כאילו ילדים מתוקים

לא יהיה לכם לחם בגלל שאמא העזה לרצות להשתחרר ממני?

ואז אתה מעניש את עצמך???

לא יהיה לי טיפול רגשי כי גרושתי העיזה להתגרש ממני?

מזכיר את האמרה

"להתרגז פירושו להעניש את עצמך

בגלל טיפשותם של אחרים."

תצא מתוך מחשבה של כמה אתה שווה ותרים לעצמך

היא הפסידה אותך, נכון? אז זה היא הטיפשה

מפה קח אחריות על עצמך, תקנה לילדים שלך אבא טוב מפנק שמח

ותדאג לעצמך לטיפול ולהם ללחם ולא רק מתוך עוצמה וכח

הגרוש שלי שותף בהכללל

בתיק חדש לילד לגן כי אכפת לו שיהיה שותף בהתחלה החדשה

לא הכל שאמא תקנה לכם...

הוא שותף אפילו בקנית הלבשה אני נותנת לו קבלה והוא מחזיר לי בשמחה חצי

ספרי לימוד קונים יחד הכל למען הילדים

ויש לנו כעסים אבל אנחנו לא מענישים את ילדינו

ככה נראה גבר גדול, אני ממש מעריכה את הגרוש שלי

זה גורם לי לומר לילדים כמה הןא אבא נפלא

ולשמוח כשהילדים שלי אצלו.

תעשה שינוי רק קטן בדימוי העצמי שלך, תראה איך הכל משתנה

האם קראת בכלל את הדיון ואת טענותי?

תודה רבה על הפסיכולוגיה בגרוש ועל ההסגברה.

בטוח שהיית יכולה לעדות מנטורינג לעבדים בתקופת העבדות, והיית מסגבירה להם כמה כדאי לא להתלונן ולהיות עבדים טובים כמו העבד שלך.

אין לי מושג כמובן מה המקרה שלך, אבל הצורה בה את נכנסת לדיון, בלי לקרוא לכאורה כמעט מה נאמר בו מהצד שלי, דורש את בתגובה שקיבלת הרגע ממני. 

אבל נתחיל בכך שמזונות במשמורת משותפת, וודאי מזונות גבוהים שקיימים לפעמים ברבני, פוגעים בילדים ואינן לטובתן.

את באמת עד כדי כך מאותגרת?

איפה דיברתי על עצמי ואיפה אמרתי שאני לא משלם?

בסך הכול אמרתי שהם נגד הילדים, בכל מקרה במשמורת משותפת כאמור, בדרך כלל האבא קונה בעצמן ביגוד בביתן, ואין סיבה שיצטרך לקנות גם לאמא.

אם את מתעקשת לדבר על המקרה שלי, אני קונה לילדים גם בגדים אצלי וגם נעליים המשמשים אצל האמא כי היא מתקמצנת לקנות להם.

ובנוסף, משלם מזונות שבנס אינן גבוהים מדי בשל נסיבות ייחודיות, אבל בעבר היו גבוהים יותר, וכמובן הקשו עלי לתת לילדים שברוב חוצפתם רוצים בית ואוכל גם אצלי את מה שהם צריכים,  אבל אני "סתם נלחמתי " "כדי להתנקם בגרושה " כי כידוע הצורך של ילדים באוכל ובית אצל האב זה צורך כוזב.

אני מתעקש על הדיון העקרוני, כי כפי שאמרתי בין היתר ולא טרחת לקרוא, הגיע הזמן שנשים שסוחטות את אבי ילדיהן ומקשים עליו לקיים את ילדיהם בביתו בשם ה"הלכה", יתביישו כמו שגבר שמסרב לתת גט בשם ה"הלכה" מתבייש.

בבקשה לא להגיב לפני שקוראת את כל הדיון, מקווה שאינך מאותגרת בנושא, ויודעת קריאה והבנת הנקרא.

זו תחושה סובייקטיבית? זה נתון לפרשנות?

מי אמר שזה גבוה?

מי קובע? הרי צריך מישהו שיקבע.

אתה קובע? הרגש שלך? אולי הגרושה תחליט? אולי נשאל את הילדים?

מי מחליט?

בסוף מישהו צריך להחליט והוא החליט.

אני לא מצליחה להבין,

לא עדיף לחיות בידידות עם הגרושה? זה לא אינטרס של הגבר שיהיה לה ולילדים טוב?

אם לדעתך נעשה לך עוול בבית משפט/דין- תפנה אליהם.  

תסגור את זה שם.

מה אתה חושב שקרה? הגרושה עשתה עיניים לשופט? לכן פסק לטובתה? סגרה איתו דיל נגדך?

אתה מחפש "צדק" לדעתך, צועק צדק, ושיוויון, מחפש לנצח. נראה שיש הרבה מטענים לא פתורים.

מה כל זה מייצג אצלך? כל נושא הכסף כל כך רגיש אצלך, כל כך אישי עמוק.

אולי אתה עדיין פגוע מהנישואים, מהגירושין? נשארת עם תחושת רמיסת כבוד? השפלה?

אולי ההורים שלך גרושים?

איך אתה עם עולם הרגש? עם הבעת רגש? עם אמפתיה, עם מחילה, הקשבה?

אתה דש הלוך וחזור בנושא הכסף, לדעתי זה בכלל לא הנושא.

אתה לא חייב לענות,

רק מדגישה שוב את הנקודה שניסיתי להעביר- כל הכעס הזה, המתח, המלחמה, משפיע עמוקות על הילדים, מטלטל את כל החיים שלהם, לא רק בילדות, זה משאיר צלקות ומשפיע גם על המשך החיים.

לכן אמרתי שטיפול רגשי זה לא פריבילגיה, זה כמו טיפול רפואי הכרחי.

כשמחייבים יותר מחצי מהמשכורת הבסיסית של האבא במשמורת משותפת ומה שנשאר לן מספיק בקושי לשכירות, אז זה גבוה, וודאי אם נשאל את הילדים...

ההיגיון אומר שלא צריך בכלל מזונות, כמו שהאישה לא באה לנקות ולבשל בבית האב "בשביל הילדים", אבל עדיין זה מופרך עוד יותר כשזה בסכומים המפורטים בקטע הקודם.

אני לא מדבר כעת על הקטע האישי כפי שאמרתי, אבל למה שמישהו ירצה להיות בקשר טוב עם גרושה שסוחטת ופוגעת בילדים בלי סוף?

יש סיבה למה אינך מתייחסת לשאלותי האם את מדברת ככה גם למסורבת גט?

לא בהכרח פוסקים לפי הכנסת האב,

פוסקים לפי מכלול הצרכים של הילדים.

כמו דוגמת האברך.

הגרושה לא סוחטת,

היא לא יכולה לסחוט,

איזה כוח על נדמה לך שיש לה?

היא יכולה לדרוש גם מליון דולר לחודש

ואתה יכול להציע גם שקל תשעים.

בית דין פוסק.

לא חוזרת לנושא המסורבת גט, עניתי לך הרבה פעמים, שוב ושוב. אם אתה לא רוצה להבין לא תבין.

אתה תקוע על זה שתהיה בריא. 

הוא רק רוצה שיענו לשאלות שלו

וכשעונים הוא עונה לא לענין

הוא לא עונה על שום שאלה שנשאלה

תענה על 3 מהשאלות שהופנו אליך בכנות

אני לא כאן בשביל זה כפי שהבהרתי.

צ'אנס אחרון אלייך, עני בבקשה בצורה מסודרת מה טענותי העיקריות, ומה תגובתך לכל טענה.

שלכם שאתם מדברים בשם כל הגברים, הופרך

ראינו שיש רק 85 שחתמו ויתכן שאתה נכנסת מכל מיני חשבונות

נקסט

שיש קשר לגט כפוי או לאיש שבורח ומסרב

אין קשר

שזה מלחמת מינים

אם נחליף אתם ואנחנו נמשיך לטעון את אותן טענות

רק בהפוך אז זה לא יעזור

עכשיו תענו לשלנו

לגבי סרבנות גט, אודה לכתיבת טענתי בצורה מסודרת ואת הפרכה לטענתי.

לא אמרתי מעולם שזאת "מלחמת מינים", נא לקרוא שוב את טענותי שסיכמתי כמה פעמים.

לאלו שאלות שלכם לא עניתי (לא שאלות אישיות]?

משל האמהות נכות...

לגבי מסןרבת גט, "ענית" ששם אין מה לעשות, ובנושא המזןנןת "יש מה לעשות".

שאלתי במקרה בו בית הדין פסק שהגבר לא חייב בגט, האם תעןדדי את האישה "להשלים עם המצב", טרם נעניתית

הלכת לבית דין ועכשיו מתמרמר לעדי עד. תקח אחריות.

באופן אישי אני חושבת שזה לא אכפתי לא מוסרי לא ערכי לא אבהי ולא גברי וזאת טעות חמורה מול הילדים. זה מעיד הרבה עליך כאדם. אבל זה כבר שלך. 

בפועל, לא נרשמה היענות.

לגבי נושא ההבדלים בין הרבני לבימ"ש, יש לי הרבה מה לומר,אבל אין לי כוח שהדיון יעבור לשם.

שאני בטוחה שאף אחד לא מסכים איתך

בדקתי בעצומה שלך

רציתי 500 ויש לך 85

כנראה באמת חיה בבועת "גרושות" משלה, אני נמצא בהרבה קבוצות של גברים ןבהרבה קבוצות מעורבות והנושא מטריד הרבה גברים (וגם נשים הוגנות).

נכון, שכמו שאמרו כאן בבימ"ש הבעיה כיום פחות אקוטית.

אם רצית שיוויון פוסט מודרני למה לא הלכת לבית משפט?

בבית דין רבני אין שיויון, חובת מזונות רק על האב בלי קשר לחלוקת המשמורת.

גם לאברך יפסקו לו מזונות וידרשו ממנו להגדיל הכנסה.

האם זה נכון לעשות? אולי יש על זה דיון ערכי, דתי, מוסרי, כל אחד ודעתו.

אבל זה לא הכנסת

אל תערב את היחסים עם גרושתך בויכוח אידיאולוגי.

שניכם הגעתם לגירושין, שניכם הלכתם לבית דין והם פסקו מזונות.

למה הגרושה אשמה?

מזונות הם לא "תשלום לגרושה", הם השקעה בילדים, במזון שלהם, בלימודים שלהם, בבריאות ובנפש שלהם. זה חלק מהתפקיד של האבא, גם אם הנסיבות השתנו.

יש בזה שהגבר אחראי לפרנסת ילדיו הרבה אמת, כמו שבנישואים הפרנסה מוטלת על הגבר.

יש בזה אחריות, אכפתיות מוסריות.

וכשגבר ממשיך בזה גם כשמתגרשים הוא נותן לילדים תחושת בטחון ורוגע, הוא בעצם אומר להם אני עדיין פה, עדיין אבא, עדיין אחראי עליכם, אני דואג לכם הכל בסדר.

המלחמות מערערות לילדים תחושת בטחון ואמון.

מאחלת רק טוב לכולם.

בבקשה להפסיק לרקוד על הדם באם אין לחם תאכלו עוגות שלכן...

מה הקשר מעניש את עצמך? את שומעת את עצמך?

מכירה את המושג חשבון בנק ? תשלום שכר דירה? קראת בכלל מה הסברתי בנוגע לטיפול רגשי בלי קשר אלי באופן אישי, וגם הסברתי שכשאין כסף לשכר דירה, אין איך לשלם על טיפול.

אין לך בושה (לא לך באופן אישי), כמי ש"מייצגת" את הסחטנות של חלק מהנשים, עוד לבקר את הקושי של גברים לפעמים לשלם על טיפול רגשי כי אין להם לשלם שכר דירה עבור ילדיהם, אחרי שסחטו אותם "לטובת הילדים"?

הרצחת וגם ירשת?

ואני רוקדת על הדם?

אני רואה שבסוף יש לך כוונות טובות, מרגיש שהקול שאני מביע הרבה פחות ידוע ונשמע משום מה, לכן חשוב לי להביע אותו.

למרות שאני אישית (וילדי) הסתדרתי איכשהו ב"ה...

למה אתה כל כך סוער? מה אכפת לך?

אתה בטיפול?

והיא לא מקבלת את התוצאה ,ומנסה להמשיך לסחוט במלחמות קטנוניות עוד ועוד, להשקיע אנרגיות בשקרים כדי לגבות ממני כספים שמקבלת ממקומות אחרים ועוד, ומבחינתה היא צדיקה גדולה כי יש נשים גרועות יותר (כנראה צודקת), ו"חברות" בסגנון שלכן מגבות אותה ומספרות לה כמה היא "צודקת", כי הרי "זאת חובתי".

אכפת לי, כי חוויתי תקופה בעצמי את הקושי, וראיתי הרבה אבות שהגיעו למקומות קשים יותר, ואגב, הגורמים לזה זה כמובן אותה פרוגרסיביות הגורמת לאנשים תמימים בארה"ב ואירופה לרחם על תושבי עזה כי הם "מסכנים"...

הלכתי לטיפול ובעז"ה אלך שוב כשאוכל, יכול להיות שתהיה לי פחות מעורבות רגשית, אבל העוול ישאר עוול.

כשמעולם לא חוויתן את הצד השני, את אפילו לא טורחת לקרוא את דבריי, וישר רצה לתקוף בדברים לא קשורים.

האם היית מתנשאת ככה גם כלפי מסורבת גט, שמספרת על העוול שהיא חווה?

ניסית את זה?

טרנד חדש כובש את הרשת: הגברים שהחליטו לנסות "להיות בהיריון"

דבר איתי אחרי יומיים

אני מדבר כרגע על חלוקת המטלות בעת גירושין.

כל סגנון הדיבור והתיוגים, החלטת עלי שאני לא משלם מזונות, שזה כדי לנקום בגרושתי, ושהיא יזמה את הגירושין, משדרת שאסור לי להתקומם על עוול (כמו שכאמור בחיים לא היית מדברת למסורבת גט מן הסתם), ואם אני מתקומם זה אומר שאני חייב טיפול דחוף, ואם אין לי/לאבות אחרים כסף לטיפול כי ברוב חוצפתנו אחרי המזונות בקושי נשאר לשכור דירה, אז גם פה צריך "לבקר" אותנו על חוצפתנו ועוד.

אם זאת לא התנשואת, אז מה כן?

לא באופן ישיר בגלל המזונות הגבוהים (שכמו שאמרתי בנס הם פחות גבוהים כיום), אבל כן באופן עקיף...

ברור שאם הייתי מקבל מזונות במקום לשלם, גם לי הייתה את הפריבילגיה

סיוע וטיפול נפשי ורגשי

נסה את הרשימה פה

מספיק להיות אשה...

תודה על ההפנייה.

והכי התנשאות.

מה אתם רוצים לעשות עם זה הלאה?

אתם צודקים וזהו וניתן לכם להתמרמר.

אבל למה לא להחליף באמת? 

יצא מאיזון מבחינה גרפית.

אני "החבר שלו" בכל מקרה.

ורציתי להזמין אותכם ואתכן לקבוצת ווצאפ חדשנית

שנקראת

"גרושים וגרושות מתכתשים - למטרת חקר רגישות לבן בת הזוג העתידיים ואולי גם היכרות"

בנתיים רק הוא ואני בקבוצה

והכל רגוע.

למעוניינים להצטרף אלינו נא לפנו

ועם בנות המין היפה

היא לא דרך לפתח אנטלגנציה רגשית או רגישות לבת הזוג העתידית.

לא נראה שיש מוטיבציה לאמפתיה,

זה נראה יותר בכיוון התבצרות אובססיבית והתנצחות עד חרמה.

חבל.

אפעלו היברתי לו את הקיצבה של הילדים אחרי הרבה חפירות של מירמור מצידו.

שייקח ויהיה לו, תודה לה' - הוא הזן ומפרנס. 

מעדיפה לקחת עוד עבודה קטנה ולא להתעסק בכספים מולו.

ולכן היא מחזיקה בו, לא בטעות.

ניסיתי מה שאפשר. ולא רצתה.

אבל תלוי איך ניסית.

אתה יודע מה הסיבה האמיתית לגירושין? יש לך דרך לתקן את מה שנעשה? אתה אמפתי לרגשות שלה? הלכת לטיפול אישי שקידם אותך או שינה משהו אצלך? למשל לדעת לתקשר טוב יותר או להבין את עצמך ואת בת הזוג טוב יותר?

נשמע שעברת סיפור כואב.  

היא בדיוק בשביל זה, כדי להרגיש ש"כל הגשרים נשרפו" ו"אין דרך חזרה", וכן כדי לגרום לשני להגן על עצמו ואז להגיד לעצמם ולסביבה "אתם רואים כמה הוא בלתי נסבל ובעייתי"?

האם זה בהכרח חכם ורציונלי?

כנראה שלא.

"לשרוף גשר", לפעמים זה בא להגן ולשמור עליך אחרי מחשבה ותובנות.

אבל כשעושים דברים כלפי חוץ בשביל לשווק את עצמך או לנצח באיזה מלחמה זה כבר משהו אחר.

זה טבעי, הרבה נופלים לזה, כי האגו פצוע והכבוד העצמי גם. מעורבב בזה חווית דחיה, נטישה.

אבל זה רק מראה שנשאר שם רגש לא פתור, לא? 

חיובי כמובן (גם להילחם כדי לשרוף גשר, זה לא מעשה חכם, אם מישהו מחליט להיפרד, האידיאל לדעתי הוא לסגור מעגל בצורה יפה, ואפילו שמעתי על מושג של "להיפרד באהבה")...

לגבי רגש לא פתור, את גם צודקת לגמרי כמובן.

כבר אמרו שההיפך מאהבה זה לא שנאה, אלא אדישות.

עריכה לתגובה הקודמת שמשום מה אני לא מצליח לערוך: 

אני מאמין שהרבה פעמים אפשר בכל זאת לתקן/לנסות לתקן גם לאחר מלחמות הגירושין (אולי בדיוק בגלל מה שאמרת כאן, שמלחמה מראה גם על רגש שנשאר), אבל צריך ש 2 הצדדים ירצו, ואי אפשר לחכות בלי סוף.

זה רק אומר שהיא פגועה.

ואולי מנסה להגן על עצמה מלהפגע עוד יותר, ההגנה כוללת גם התחמשות והתקפה, וזה גובה מחירים.

כי האמון נשבר.

לפעמים כשאני חושבת על זה, זה כל כך עצוב. 

אם ניסית, נותר רק לכבד את הרצון שלה במרחק. 

וחציית הקווים האדומים גם אם פגועים.

אבל היות וזה כל כך נפוץ, אולי יש כאן משהו מעבר.

שאצלם הרגש יותר חזק מהשכל,

הם פחות קרים ומחושבים.

וזה בלי להצדיק משהו, אולי קצת להסביר.

אם אצל צד אחד הרגש חזק, והצד השני יותר קר ושכלתני זה יכול להכאיב בנישואים.

הצד הרגיש מצפה לרגש יותר ממה שהשכלתן יודע או מבין וכשאין הוא גם נפגע יותר.

גם בנישואים וגם כשמתגרשים זאת אותה דינמיקה.

הרגש יותר בעוצמה.

כרגע זה אולי נראה שלילי אבל זה יכול להיות גם חיובי. 

אם רגש חזק מצדיק ניסיון להרוס בכמה מובנים את חייו של מי שפעם אהבת.

אני אגב רואה גם את עצמי כאדם רגיש לא פחות, אבל יכול להיות שבכל זאת מבין קצת למה את מתכוונת.

צריך לחשוב על זה.

כדי שלא יהיה את זה

ברור שהכי קל בחירת מחדל, אבל אנחנו פה להתמודד

הפוך, הכל צף.

כואב פחות בהתחלה כואב יותר ואז מנקזים ומעבדים אחרי שנתיים כואב מעט פחות

אבל סוחבים את זה יחד עם המטפל

גם אני בדיוק ככה.

חיבוק

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

אני מקנאה בך.

וגם באשתך!

בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!

החלק במוח שעוסק בהגיון, ערכים אישיים וכדו, הוא כל כך קטן ונזיח בקבלת החלטות...

אף אחד לא מקבל החלטות רק בגלל שזה נכון לוגית, ובינינו, אף בנאדם לא יכול בשום אופן לחיות כמו מרטיר (אני מודע לאוקסימורון 😉), רק בגלל שזה טוב וחשוב. - להיפך, המרטירים, להבדיל חסידי אשכנז וכדו', הם אנשים שמראש אהבו לסבול ולהתנזר. הקרבה בשבילם הייתה חיי תענוגות.

להגיד לאדם שיום יום רע לו וסובל, "תקשיב נשמה, יש כאן איזה ערך של גוף אחד וסוד הזיווג" - מה הוא יעשה עם זה? יסבול כל חייו, יתנוון, יהיה רע ועצוב ומדוכא רק כי יש איזה ערך עליון אמורפי, מין "חומר אפל" כזה, שניזון מהסבל שלו?!

דבר ראשוו, המוח (=רציונל, שכליות) צריך להיות שליט על הלב. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד.

דבר שני, אני חושב שברוב המקרים הרציונליות מגיעה אחר כך. כלומר כשלא נעים אז מוצאים הרבה הסברים שכליים, ובהחלט לכל דבר אפשר למצוא הסברים בשכל...

אבל אין ספק שהשכל הכרחי בכל דבר. כשאדם עושה דברים שהוא לא מבין את מהותם או חושב שהם מטומטמים, בסוף הוא יפסיק (אני חושב שזה מה שגורם לרובם מתישהו להפסיק לעשן למרות שזה מאוד קשה. כי לאורך זמן א"א לעשות דברים חסרי היגיון).

אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.

תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)

אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.

אבל לא אדחוף לשם.

מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.

אני למשל התגרשתי בלי להוציא שקל על עורכי דין ויש כאלו פה ששילמו מאות אלפים, חבל... אם כבר להתגרש, אז עדיף באופן חכם, לקבל ייעוץ גירושין חינם מעורך דין ואז לעשות החלטות חכמות וללכת לגירושין בהסכמה או בתשלום נמוך ע"י גישור, אפילו אפשר לעשות הסכם גירושין לבד כמו שחברה שלי עשתה ולקחה הכל מהאינטרנט.

בתור גרושה, או רווקה מחדש, אני יכולה להגיד שגירושין זה גהנום עלי אדמות, ואני עוד נעזרת באתר שעושה מצווה בשם גירושים וגם אז ההתמודדות לא קלה בכלל, באמת לא ניסו לקחת כסף על כלום. לא מומלץ להתגרש, רק אם ממש ממש היה משהו נוראי ממש ממש

אם אתה רוצה לעבוד על הזוגיות כדאי שתתרחק מפורומים כאלו ומפורומים בכלל.. זה רק יבלבל אותך. תנסו להתקרב ולטפל בעצמכם. בלי הפרעות חיצוניות.

מי שחוקר את הרשתות החברתיות מגלה שיש אנונימיים שמתחפשים לנשמות טובות אך בפועל מעודדים נשים להבין שנכון ורצוי להרוס נישואים במקום להתמודד ולתקן. אני מעריך שהם מקבלים כסף לבצע את הפעילות הזאת. 

כמה שזה נוגד את האינטואיציה, ולמרות הכאב הגדול על התנפצות החלום.

עדיין, בהרבה מובנים מצבם של גרושים טוב יותר משל רווקים, לפי מה ששמעתי זה גם מגובה מחקרית.

קודם תורם.

תחשבי על זה.