לגבי מתקני הגרעין - לא ברור שהטענות האלה נכונות.

לגבי איראן בכללי - מה בדיוק ציפית שיקרה? שנשמיד את עשרות מיליוני תומכי המשטר? שנקים שם ממשל צבאי?

גם מדינה שהצבא שלה רוסק כמו עיראק במלחמת המפרץ הראשונה [שכללה מלחמה קרקעית], יכולה לבנות את הצבא שלה מחדש, אם לא יעצרו אותה מחדש.

אולי ה' רוצה שנתפלל יותר ונתחזק באחדות ישראל?

ומבחינה טכנית- אנחנו נחמדים מידי ועוד נמצאים קצת בחשיבה גלותית, מה יחשבו עלינו אומות העולם

בסופו של דבר הקב"ה מוביל אותנו בדרך הטובה ביותר בשבילנו, גם אם לא תמיד נראה

כשמקבל ההחלטה נגוע בשיקוליו, ההחלטה המתקבלת חולה. ומידת חומרת המחלה היא פונקציה של רמת הנגיעות.

לא יהיה יותר מה לדאוג?

אבל כן, עמדנו ערב שואה ואת האיומים המידיים לטווח של החודשים הקרובים ואפילו השנים הקרובות - הסרנו מעלינו 

תראה מה זה, לימדת אותי את מה שאני מנסה - ללא הצלחה מרובה, עליי להודות - להכניס כאן לראש של אחרים. ממש מדהים.
שיש שחור ויש לבן. יש אפילו אפור. כפי שהוזכר פעם בספר מסוים, בלילה - אפל למדי, כמו זה שבמהלכו אני מפרסם את התגובה הזו, עת מולד הירח - ובו כל התרנגולים שחורים, ייראה שחור אף חתול אפור.

חתול לבן, חתול שחור.

הנה משהו ממני אליך, באדיבות חנוך לוין:
לאן הלך ילדי, ילדי הטוב לאן /
חייל שחור מכה חייל לבן /
לא יחזור אבי, אבי לא יחזור /
חייל לבן מכה חייל שחור /
בכי בחדרים ובגנים שתיקה /
המלך משחק עם המלכה /
ילדי שוב לא יקום, לעולמים יישן /
חייל שחור מכה חייל לבן /
אבי בחשיכה ולא יראה עוד אור /
חייל לבן מכה חייל שחור /
בכי בחדרים ובגנים שתיקה /
המלך משחק עם המלכה

וכן הלאה.
ועכשיו באמת: יש לך תעוזה מגוחכת לפנות כאן אליי ולהטיף לי על איזה צורך במנת ריאליזם, בזמן שיש פה רשימה ארוכה ארוכה של כמה אחרים שלא נראה ולא נשמע שנחתו מהטיסה האחרונה לאיספהאן. וזה לפני שניכנס לכמה נוסחים מעניינים שפורסמו בדפי האתר הזה - לא בדיוני פורומים בין דגי רקק מגזריים חלילה - כמו "הניצחון הזה יעמוד לדורות" (מה זה "יעמוד"? ומה ההבדל אם חלילה יישב?), "תחילתה של התרוממות קרן ישראל" (אבל מאי נפקא מינה והאם דרוש שנסתדר ברחובות במבנים צורניים אנושיים ונקרא קריאות קצובות? או הייתכן שזה בעצם דיווח ממגרש הכדורגל?) או "על בנימין נתניהו יש השגחה אלוקית" (האם זה מחייב את השופטים במשפטו לעמוד מכסאם ולפרוש מאולם הדיונים, עקב נחיתות האדם הממוצע מול מדרגה נשגבת זו?).

אבל אני אודה על האמת, שלפחות התייחסותך הנלוזה הזו, נשמעת באמת על פניה שנובעת מתוך מקום של יושר. לי נשמע סביר שאתה באמת ובתמים מחזיק בתחושה שקרה משהו ששינה את החיים באופן שאולי כל אדם צריך לראות את זריחת השמש באור חדש. עדיין, לא יזיק שאתה תפנים שעוד יש מקום בעולם הזה גם לזוויות ראייה מגוונות.

באופן טאוטולוגי - מתוך כותרת התגובה אליי - זו היתה קריאה לריאליזם. רק שזו היתה התפרצות לדלת הכי פתוחה בעולם.

(אכשהו גם עברת משיח ענייני לשיח אישי, מיותר כשלעצמו. אבל הכי מוזר, שבתוך השיח האישי, הכנסת ציטוטים של אנשים אחרים לגמרי, כאן כבר ממש איני יודע מה אתה רוצה.)

הדיון האמיתי כאן הוא האם נושענו מצרינו ולפיכך אנחנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לעלה ולקלס, בפרט אולי לדרג מדיני. מה לעשות שנטלתי על עצמי את העול המצער, המייגע וכפוי הטובה להציג תמונה לא כיפית במיוחד. הציטוט שהבאתי מדברי טראמפ היה מבחינתי רק דוגמא אחת, למה שהיה עדיף שאנשים יבינו הן בנוגע לתוצאות הממשיות של ה - deux glorieuses (פרפראזה שלי על "שלושת הימים המהוללים" מהמהפכה בצרפת משנת 1830), והן למה שפוליטיקאים עושים מהן. ומה שלדעתך לא קשור, זה עניין שלך מבחינת פרשנות, אבל אתה מוזמן לחשוב קצת יותר. לגבי החתולים למשל, כי כמו ששרה מרגול פה זה לא אירופה; כאן זה פחות אמיר קוסטוריצה (בדוק את ההקשר) ויותר סמיר קוקוריצה.

אבל מי צריך אותי? רק תראה תוצאות סקר - מדהימות לחלוטין לעניות דעתי - לא של גולשי אתר הארץ, אלא של האתר הכא, המתהדר במספר הטיפולוגי 7:
6 אחרי המלחמה - סקר הגולשים של ערוץ 7

על קצה המזלג:
האם אתה סבור שאיראן תמשיך לפעול להגיע לגרעין למרות המערכה?
89% - כן – הם נחושים לחזור לתכנית
 

הנשיא טראמפ טען שבלם את ישראל מחיסול חמינאי במהלך הלחימה. האם ישראל הייתה צריכה לחסל את חמינאי למרות התנגדות טראמפ?
71% - כן – זו הייתה הזדמנות שלא תחזור
22% - לא יודע / אין דעה

עוד הפעם: פחות מעשרה אחוזים חושבים שאיראן במצב שלא תמשיך בתוכנית; פחות מתשעה אחוזים חושבים שהיה נכון לשמוע לטראמפ, ושבוודאות חשוב להימנע מעימות אדיר עם הממשל האמריקאי הנוכחי האהוד כל-כך. האם זה נשמע כאילו הציבור - הימני הדתי-לאומי, ואולי אף התורני-לאומי והלאומני! - חוגג וחש שמחה נטולת מועקה?
הרי גולשי האתר הזה אינם חשודים על הטרלה אולטרה-ימנית בסגנון אביגדור ליברמן רק כדי לעקוץ את נתניהו והקואליציה הנוכחית. סביר להניח שהתוצאות לעיל משקפות דאגה ממשית ואי-הכרה בגודל ההישג (בסקר קיימת גם שאלה בנוגע לסבירות שתידרש תוך פחות משנה תקיפה נוספת באיראן, עם תוצאה מהממת של 9% בלבד שחושבים שלא!!!).
אז כמה אבסורד יש בניסיונך להכתיב איזו נירוואנה ("עמדנו ערב שואה ואת האיומים... לטווח של... השנים הקרובות - הסרנו מעלינו"), לא מולי אלא מול קשת הציבור הנרחב שטורח לענות בסקר כל-כך פנימי ומגזרי.

הרוב סבור שהאיראנים ינסו להשמיד אותנו גם בעתיד, אבל היכולות של האיראנים נפגעו משמעותית.

הרוב כאן סבור שהיה צריך לעשות עוד, אבל עדיין עשינו הרבה.

וזה עצם הנקודה, הסטורי מציע שנכון לחגוג על עצם הטוב שזכינו לו גם אם הוא לא מושלם. (ואני מסכים איתו)

"ושרים, שרים, קרנבל אדיר /
עד שלא רואים, עד שאין אוויר"
הסקר חושף מבלי משים את התחושה. שלא במתכוון. כי זה עניין של תת-מודע, של מה שחושבים בהיעדר הניסיון המתוזמר לשלוט במחשבות.

האם האירנים ינסו? כן, הם ינסו, אבל בניגוד למצב לפני שלושה שבועות, שהם על סף פריצה לנשק גרעיני, שזה סף שואה מבחינתנו - כרגע הם צריכים להתחיל מכמעט 0 עגול. שינסו, יקח להם שנים ואנחנו נמנע מהם בעז"ה.

האם היה כדאי לחסל את חמינאי? כן, היה כדאי מאוד. האם היה כדאי להמשיך עד ששלטון הרשע שם היה נופל? כדאי. יש אילוצים בעולם הזה.

האם בגלל זה שלא השמדנו אותם לגמרי, לא צריך להודות לקב"ה ולהעריך את שליחיו בארץ, על כך שניצלנו משואה קרובה?! מה הקשר?!

אתה כמו הזקנים בתחילת בית שני, שלא היו מסוגלים לשמוח בבניין העלוב יחסית למה שזכרו ושגם בו צריך לעשות ציור של שושן, שנזכור מי המלך ושלא נחשוב שחוזרת מלכות דוד. וגם להם היו צרות והצקות מבית ומחוץ ועדיין הנביאים נזפו קשות מאוד באנשים שהקטינו את השמחה, בגלל טענות מהסוג של טענותיך.

מוזמן ללמוד עזרא, חגי וזכריה ולחזור עם מסקנות.

אז אין לי ברירה אלא לנהוג כמבקר, ולהודות שאתה תסריטאי מוצלח של סרטים. אולי תייסד סינמטק. יקרינו בו את סרטי יום הסף-שואה-מבחינתנו. שפילברג יביים - פוטנציאל לאוסקר.

בתוך כל שאר מתאונני ישראל ואלו שקצרה נפשם בדרך...

פחות מעולה עבור מי שחי כל רגע אחרי, כי זו פרשנות פרטית למקרא, ומי הוא זה ואי זה הוא - אתה או כל אחד אחר - שיפרש את המקרא לצורך האינדיווידואלי. סינא טינא. עפר ואפר.
הנה מה שאני מקדיש לך מהמקרא: מל"א כ"ב.

פשוט אין קשר לקונספירציות שלך.

כנראה אתה יותר מכיר אותי משאני מכיר את עצמי

אל תתבייש

מה, אתה לא גבר? אתה לא יכול לעמוד במילה שלך? מבקשים דוגמא אחת, ואתה מתחמק?

אם מישהו אחר היה מבקש דוגמא אז הייתי מצרף לו את הקישור לכרטיסים האישיים של אינסוף המשתמשים הטרוליים שלך.

אבל אתה? אתה לא מספיק גבר כדי שאטרח בכלל

מעולם - מעולם - לא היה לי כאן משתמש אחר. לי לא תהיה בעיה להישבע על זה בספר תורה בפני איזה רבנים שתרצה. רוצה להישבע שאתה צודק בטענה הזו על ספר תורה פתוח?
אז יש לך לפחות טעות אחת, אם כי לדעתי הרבה יותר. לפחות בנקודה הזו פשוט תודה שטעית בענק.

אז קל להתבלבל ביניכם. ואולי אתה באמת האוסטרלי, מי יודע..

בכל מקרה, קישקוש השחיתות שלך הוא קונספירציה.

כף רגלי עוד לא דרכה מעולם ביבשת חיות הכיס, ואתה שוב מוזמן לבחור רבנים שבפניהם אשבע על ספר תורה פתוח שאתה טועה טעות שערורייתית כרגיל.

וגם זו "טעות" לא ממש ברורה, כשאתה מדבר כמו שהאוסטרלי מדבר.

טענות השחיתות הן קונספירציה. חוץ משנאה נוטפת אין בהן כלום.

היכן הראיות? אין כאלה. חוץ מפימפום של סיסמא אין כלום.

אין שום "טענות" לשחיתות - יש דאגה, חשש. אין צורך באיזה ראיות כי הכל נסיבתי. אתה תתעקש שהשמיים כחולים רק כי זה טוב, ואני אתעקש שהשמיים אולי כחולים כי אולי היה אירוע חימצון אטמוספרי פלאונטולוגי. מה שאתה חושב לקונספירציה איננו אלא ספקולציה. אתה צריך ללמוד פילוסופיה אלמנטרית.

[עריכה] יודע מה, אתרום כאן דוגמא אמיתית לקונספירציה שאני-כמובן-ממש-אבל-ממש-אבל-ממש לא-מאמין-בה-ואילו-היו-מציגים-בפניי-הייתי-מייד-דוחה את הרעיון ואומר "אוי באמת! איך ייתכן לחשוב ככה? שערורייה!": "מישהו" שלח לאיראנים מיקום במכון ויצמן של שקמה ברסלר.
כפי שהבהרתי אני-כמובן-ממש-אבל-ממש-אבל-ממש לא-מאמין-בה-ואילו-היו-מציגים-בפניי-הייתי-מייד-דוחה את הרעיון כהזוי.

הראיה ה"נסיבתית" היחידה שיש לך היא הקביעה שלך שיש סיפור שחיתוצ שרק מחכה להתגלות. בעוד שהראיה שלי היא שבמשפטים הקודמים שטפלו עליו הוא יצא זכאי, שבמשפט השוחד הנוכחי אז השופטים אמאו לפרקליטות להסיר את האישום המגוחך כי זה יפול בוודאות, שהחקירות נעשו ללא אישורים, שעד כה כל עדי התביעה הובסו בבית המשפו והפכו ל"עדים עוינים", שיש צורך ב300 עדים כדי לנסות להנפיק איזו אשמה, שבניגוד לכל אזרח אחר - ראש הממשלה מחויב להיות בבית המשפט 3 פעמים בשבוע, שפרוייקט אזרחי פירק באופן שיטתי את כל 315 ההנפצות על "סיקור אוהד של וואלה", שלא לדבר על כך שסיקור אוהד זה בעצמו "חטא" שנולד במיוחד לכבוד נתניהו. הראיות הן נגד הפרקליטות, נגד חולי הרל"בת, ונגד היוריסטוקרטים.

ולגביך אתה, לא כתבת "ספקולציה" אלא הצהרת קביעה וודאית. ולזה כבר קוראים קונספירציה. לא טענת טענת שמא אלא טענת וודאי נחרצת.

הנה דוגמא מפורשת: "אין שום צורך במקרה זה לקשר בין קבלת ההחלטה לשחיתות פרטית"
או שלא הצלחת להבין. תוכל לבדוק מולי בפרטי, חבל לייגע את הגולשים.
משאיר לקורא לשפוט.

יש כאן מחנה פוליטי קטן מאוד, אך עם שליטה עצומה בתשקורת ובחונטה המשפטית, שהבין שהוא כבר לא יקבל את השלטון בדרכים דמוקרטיות, אז מה שנשאר לו זה להמציא שחיתות יש מאין.

מהיכן הבטחון שלך שהאזהרה מפני שחיתות קשורה בעניינים אינדיווידואליים?
אתה באמת לא מסוגל לראות מאיפה מגיעה לזות שפתיים?
אין שום צורך במקרה זה לקשר בין קבלת ההחלטה לשחיתות פרטית. נתניהו בעצמו סיפר שהכוונה היתה לתקוף באפריל ושזה לא יצא אז לפועל. ועל כך נאמר "מעניין מאוד".
מעניין שזה כן יצא לפועל בזמן שכמו בסיפור על הקשר הגורדי, זה פתר באיבחה אחת את סיבוך משבר הגיוס מול החרדים;
מעניין שזה לא היה כל כך דחוף באפריל לראות במצב העניינים סכנה נואשת של ממש ושכלו כל הקיצין, אבל ביום וברגע שהקואליציה היתה עשויה שלא לנצח בהצבעת אי אמון, האיום הפך פתאום לדחוף מאין כמותו, להבהיל ולהרתיע שותפים קואליציוניים מלפרק את מעשה המרכבה הפוליטי;

מעניין שזה התאים כמו כפפה ליד להשקטת הציבור, המואס במלחמה אינסופית ובלתי מוכרעת בעזה (מאיסה מכל קצוות הקשת הפוליטית), ושטואטאה עתה תחת תרועת הניצחון בחזית מרוחקת, בלתי נראית לעין הישראלי מן השורה, ושניתן להכריז על כל תוצאה בנוגע אליה, ללא צורך מכביד לפרט ולהתייחס לכל ההיבטים [משהו נוסף על כך להלן];
מעניין שזה נמדד כמעט בו במקום בסקרי מנדטים ואלקטורט.
אם אתה באמת מאמין שכל זה הוא לחלוטין צירוף מקרים, קונסטלציית כוכבים ומזלות מהשמיים, שהסתדרו באורח פלא מושלם כל כך לטובת הקואליציה הישראלית, אני חושב שיש לי מגדל כלשהו במנהטן בניו יורק סיטי למכור לך בחצי "גראנד". מתנוססות על המגדל הזה אותיות מוזהבות T, R, U, M, P.
יש בדיבור באנגלית בזמננו משחק לשוני מעט מטופש, אבל שמשמעותו ברורה מאוד, להגות "נאיבית" את המושג conincidence, לא באופן הנכון שנשמע "קואינסידנס", אלא משהו כמו "קואינקי-דינקי", כביכול בהגייה לא-מנוסה של ילד קורא מתחיל. הרעיון הוא ללגלג על מה שמוצג כצירוף מקרים, ולקרוץ באי-אמון. זה נשמע לי כמו מקרה קלאסי של קואינקי-דינקי.
הנה משהו לגבי התוצאות, שאתה כל כך בטוח שכולם צריכים להתייצב לכבודן בשלשות, ולהצדיע בפניהן בדום מתוח: כשדונלד טראמפ נשאל על מידת ההצלחה בתקיפה האמריקנית באיראן, הוא ענה "the flame is all underground, but everything above, if you look at the before and the after picture, everything above is burned black, the trees, everything". כלומר, הוא מבטיח שהנשק האמריקאי חיסל... את העצים בהר מעל המתקן התת-קרקעי.
כל אחד מוזמן לאכול את האוכל שמגישים לו. ההבדל בין סועד אחד מסוים לשאר הסועדים, זה שהוא - במסווה - מבקר את המסעדה, והגיע כדי לבקר את מה ששמו לו על הצלחת, ולא לזלול את זה בלי לחשוב.
ומה אתה עשית (באנלוגיה הזו)?
פירשת את הביקורת על הרוטב הבלתי-אכיל, כאיזו עוינות פתולוגית לעצם הרעיון של מיונז.

לגבי טראמפ, אם אתה כבר בוחר לצטט אותו, מוזר לצטט חלק קטן מההתבטאות שלו בנושא ואז להתיחס רק לחלק מהציטוט שכבר הבאת ולהתעלם מהשאר.

ההתבטאות שהבאת אכן מוזרה קצת. אם יש לו דברים משכנעים יותר לומר, למה להיאחז באמירות חלשות כאלה?

מאוחר יותר הוא דיבר על סוכנים ישראליים שאישרו את הנזק בפורדו. האם זה שקר? לא יודעת, אבל בכל מקרה גם ישראל וגם גורמים אחרים בממשל האמריקאי, שבהחלט נזהרו מלהתבטא לגבי "השמדה מוחלטת", דיברו על נזק משמעותי. יכול להיות שהבעיה של טראמפ היתה ההודעה המיידית המוגזמת על "השמדה מוחלטת".

בגדול - נתניהו אינו סמל הפשטות והסגפנות, אבל אין שום סיבה לחשוב שהוא מושחת.

להפך, אם היה עליו בדל שחיתות, מערכת אכיפת החוק, שגייסה את כל משאביה, חקרה בעלויות חסרות תקדים בחמש יבשות, עברה בעצמה לא רק על התקנות והחוקים במסגרת אין ספור פעולות חקירה, אלא גם פגעה קשה בזכויות וכבוד האדם הבסיסיים של כל סביבתו (והם אלו שאנחנו צריכים להאמין להם שהוא עבר על החוק) - היתה מוצאת קייס ברור לתביעות.

אחרי כל פעולות החקירה חסרות התקדים, גייסו בדרכים פסולות לחלוטין שלושה עדי מדינה ומכל זה הוציאו תיקים מצ'וקמקים. בית המשפט כבר המליץ לפרקליטות לסגת מאישום השוחד, נשאר קשקוש של 'הפרת אמונים', שזה סוג של שיטת מצליח.

אחזור לפתיחת דברי, נתניהו הוא בהחלט נהנתן, אבל אחד הפוליטיקאים הכי פחות מושחתים.

נעשה עסק: אני אחיה בסרט שלי ולא אהיה מבקר הסרטים שלך, ואתה תחיה בסרט שלך ולא תבקר את הסרטים שלי.
saavy?

(כן הרבה פעמים התגובות שלך מלאות בכל כך הרבה מלל שלא קשור למה שאתה מגיב עליו, שבאמת קשה להבין מה אתה מנסה לומר)

הוא תמיד מוזמן לשאול. אולי ייקח לי זמן לענות, אבל אני אעשה מאמץ. והכל קשור - הכל. אין משהו שלא, ושום דבר לא הוכנס אקראית - הכל מתוך סיבה חדה כתער.

לקרוא את הסיכום שיעור באתר גל עיניי, של הרב גינזבורג על הנושא הזה.

חלק ממנו:

איך גומרים מלחמה? דוד המלך אמר "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" – אסור לעצור מלחמה באמצע, צריך להגיע עד הסוף! אבל מה הוא, בעצם, הסוף הנכון למלחמה?

בצבא כל דבר מתחלק לשלשה חלקים, וגם לפי הפנימיות המלחמה מתחלקת לראש-תוך-סוף – ה"ראש" הוא היציאה למלחמה עם אור בעינים, באופן מפתיע ומבריק; ה"תוך" הוא המשך הפעולה, תוך התגברות והאצה מיום ליום (ונקיטה בתככים הנדרשים במלחמה); וה"סוף" הוא ריצוץ ראש-הנחש של האויב, שמבטיח שלא תהיה לו תקומה. אין להסתפק בהשמדת אמצעי הלחימה שלו – ה"עצים והאבנים" (או הכורים הגרעיניים...) – אלא לחסל את האויב עצמו. שאול המלך נכשל בכך שלא הרג את אגג, מלך עמלק, ולכן הוחלף ברעו הטוב ממנו, דוד, שיודע שיש להלחם עד גמירא.

אבל גם אחרי ה"סוף" יש עוד שלב, התכלית של כל המלחמה – לעבור מ"עת מלחמה" ל"עת שלום". עם ישראל נלחם בשביל להשכין שלום בעולם – לא רק לעשות שלום עם האויבים-לשעבר, אלא להשכין שלום במקומם שלהם ולסייע לאנשים הטובים שבמדינות האויב להחליף את משטר הרשע והאכזריות במשטר של צדק וחסד. דוד המלך לוקח את שלל אויביו ומקדישו לבנין בית המקדש, "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים".

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !